השנה לא תתקיים רכיבה מאורגנת למצדה כמו בשנים עברו, אלא רכיבה עצמאית – בדיוק כמו בשנה שעברה. קבוצות רבות של רוכבים פרטיים תצאנה מחניון 'חצי חינם' בראשל"צ החל מהשעה 01:30 בערב ראש השנה, בלילה שבין רביעי לחמישי. המסלול הקבוע: כביש 20 דרומה, מזרחה במחלף אשדוד, דרומה לכביש 40, מתחברים ל-6 וממשיכים איתו בכביש 31 עד ערד, משם מזרחה לים המלח על 31 (כביש סדום-ערד), מתחברים ל-90 ועולים איתו צפונה מספר קילומטרים עד מצדה.
החניון הראשי של ערד יהיה סגור, אולם הרט"ג תפתח חניון צדדי לטובת הרוכבים – בדיוק כמו בשנה שעברה. כמו כן, תחנות הדלק ובתי הקפה שעל הדרך יהיו פתוחים לטובת הרוכבים, כמו בכל שנה.
ההחלטה למכור את המכונית ולחזור לאופנוע הייתה חד-משמעית. המטרה: הנאה מלאה מרכיבה על אופנוע שיתאים לי בדיוק.
בכל מזג אוויר, בכל עונה וכל מצב העדפתי לוותר על אופציה של 4 גלגלים ולבחור באופנוע שיהיה כלי התחבורה היחיד שלי. בתור צלם עצמאי, כמות הק"מ שאני עובר בשנה לא קטנה, והיא תהיה מהנה ויעילה הרבה יותר על שני גלגלים. אם הייתי צריך לבחור אופנוע לפנאי בלבד, למספר שעות בשבוע, יכול להיות שהבחירה הייתה משהו פחות פרקטי עם הרבה יותר הספק, אופנוע הרבה יותר ממוקד. אבל כאמור – תחבורה יומיומית הייתה בראש מעייני.
רכיבה למרום גולן – גם בשלג
על הפרק עמדו מספר אופנועים שטענו לכתר, לכולם מכנה משותף פשוט: אדוונצ'ר או אופנוע תיור שיאפשר התניידות עם הרבה ציוד צילום, הרבה ק"מ, בכל מזג אוויר. ויסטרום 1000 חדש עם סט מזוודות-צד עמד בתקציב ובכל הדרישות שלי. אחרי נסיעת מבחן מהנה, הבנתי עד כמה ההחלטה לחזור לאופנוע הייתה נכונה. מכאן מתחילה החוויה שמלמדת עד כמה פאן טהור לא תלוי רק בטבלאות נתונים ובהספק מנוע. נסיעה לפגישת עבודה קצרה מתארכת בדרך הלוך ומתארכת עוד יותר בדרך חזרה. האופנוע כבר לא מייצג מבחינתי כלי תחבורה בלבד, אלא בעיקר חוויה.
הק"מ השנתי שלי עומד על כ-40 אלף ק"מ, וכעת – שנה וארבעה חודשים אחרי רכישת הויסטרום, מד המרחק המצטבר עומד על קצת יותר מ-50 אלף ק"מ.
במהלך התקופה הוחלפו צמיגי הבריג'סטון המקוריים בפירלי סקורפיון טרייל 2, שהוחלפו בחודש האחרון במישלין אנאקי 3. טווח ממוצע של 25 אלף ק"מ לכל סט צמיגים. הצמיגים הוחלפו ב'אופנועי השרון', שם אני גם מטפל באופנוע באופן שוטף. האופנוע נכנס לטיפול בכל 12,000 ק"מ, וזה מאוד נוח לי כי המוסך עובד גם ביום שישי.
גם רכיבה מנהלתית הופכת לפאן טהור (צילום: רמון בידר)
מבחינת תוספות, מיגון הרוח המקורי הוחלף באחד יעיל יותר של 'קאפה', ומגן מנוע ומגני ידיים של אותה החברה התווספו גם הם בהמשך. את התוספות רכשתי ב'אבנוע', שם יש למועדון הויסטרום 20% הנחה קבועה כך שהמחירים יצאו סבירים. רק המושב מרגיש קצת קשה, אבל איתו אני חי בינתיים בשלום. לקראת החורף אבדוק אופציה להוספת ידיות מחוממות ומושב תחליפי נוח יותר. אעדכן.
בק"מ ה-49,300 חגגתי את ה'תקלה' הראשונה: נורת התאורה הראשית נשרפה והוחלפה בחדשה.
בצד הטכני של הרכיבה (יש גם כזה) ההתנהגות הדינמית בכבישים מפותלים, התאוצה ועוצמת הבלימה, נותנים מענה מעולה לדרישות שלי, כך שהויסטרום 1000 נותן לי מענה מלא לשילוב בין כלי תחבורה נוח ויעיל ליום-יום לבין כלי פנאי כיפי ומהנה בשביל הנשמה.
מאחר וטבלאות הספק מעניינות בעיקר בצד הטכני, מבחינתי הפן הוויזואלי של האופנוע חשוב לא פחות. הרעיון של לקחת אופנוע חדש מהניילון ישר לאמן צביעה היה מבחינתי סוג של חלום. הויסטרום הגיע בצביעה של שחור ולבן, והיה חייב טבילה בהרבה צבע.
לרגל חגיגות 50 אלף הק"מ נכנס האופנוע לצביעה ייחודית אצל ארז דרור. ארז קיבל יד חופשית לצביעה, כשההשראה לסכמת הצביעה נלקחה מקסדת שטח של שואי מדגם VFX-W בגרסה של צבעי ההסוואה – TURMOIL TC-1. מהתוצאה אני מאוד מרוצה!
