אינדיאן ממשיכה את שיתוף הפעולה עם חברת ג'ק דניאלס – זו של הוויסקי – ומשחררת גרסה במהדורה מוגבלת של דגם הספרינגפילד דארק הורס (Dark Horse).
אינדיאן ספרינגפילד דארק הורס בגרסת ג'ק דניאלס
הספרינגפילד דארק הורס בגרסת ג'ק דניאלס מתאפיין בצביעה ייחודית בשחור ואפור בהשראת הצביעה שעל תווית בקבוק הוויסקי טנסי, שהוא שילוב של עץ אורן עתיק מחביות המזקקה. הדארק הורס ג'ק דניאלס מגיע עם מגן רוח כהה וגדול שניתן להסרה, תאורת LED, תפירה של המושב עם הסמל של ג'ק דניאלס, ושפע נגיעות מיוחדות לאורך כל האופנוע.
כל אחד מ-177 היחידות של הדארק הורס ג'ק דניאלס יהיה ממוספר במספר סידורי, ויהיה כתוב עליו שם הרוכב בצמוד לסמל של ג'ק דניאלס. המכירה החל מחודש ספטמבר, והמחיר כ-40 אלף יורו. אם חשבתם להזמין אחד אתם בבעיה, מפני שמבין מדינות אירופה והמזרח התיכון רק אנגליה, ספרד וגרמניה יקבלו את הגרסה המיוחדת הזו.
זאת השנה הרביעית לשיתוף הפעולה של אינדיאן עם ג'ק דניאלס. בעבר שחררו אינדיאן וג'ק דניאלס גרסאות מיוחדות לסקאוט בובר, לצ'יפטיין ולצ'יף, כאשר כל אופנוע מקבל עיצוב בסגנון תצוגת אחד מבקבוקי הוויסקי של ג'ק דניאלס, וכולם מיועדים לאספנים – של אופנועים ושל וויסקי.
הדוקאטי סקרמבלר, שהוצג לראשונה בשנת 2014, הוא הצלחה מסחררת עבור דוקאטי: כ-55 אלף סקרמבלרים מכל הדגמים נמכרו ב-4 השנים מאז הוצג, כשהמשמעות העיקרית היא הזרמת כסף להמשך פיתוח של דגמים נוספים והמשך התנופה האדירה של דוקאטי.
כעת, לשנת הדגם 2019, בדוקאטי מבצעים מתיחת פנים ראשונה לסקרמבלר 800 אייקון – רב המכר של סדרת הסקרמבלרים. רוב השינויים הם עדכונים קוסמטיים שיוצרים חבילה יפה ומושכת עוד יותר מהדגם הקודם, אבל יש גם תוספות אלקטרוניקה.
דוקאטי סקרמבלר 800 אייקון – דגם 2019
העדכון העיצובי מתחיל במיכל הדלק ובלוחיות הצד שעשויות מאלומיניום, וכן מושב נמוך יותר עם תפירה חלקית בבד אפור. הפנס הראשי קיבל עיצוב חדש בצורת איקס וציפוי כרום שנותן תחושה סקרמבלרית מיוחדת, ויש גם פנס LED חדש – כולל תאורת יום. מנוע ה-L-טווין מקורר האוויר עבר צביעה לשחור ונוסף לו מגן אגזוז חדש, ויש גם מנופים חדשים, רגליות וחישוקים חדשים.
לסקרמבלר לוח שעונים LCD קטן ודומה לדגם היוצא, אך כעת הוא כולל בורר הילוכים, מצב כמות דלק ומערכת המולטימדיה של דוקאטי עם קישורית בלוטות'.
עוד שינויים בנושא המכאני ובטיחותי של הסקרמבלר החדש הוא מערכת ABS מדגם MP 9.1 של בוש, שהיא מערכת ABS להטיה. כזכור, בדוקאטי הודיעו שעד 2025 כל האופנועים מתוצרתה יצוידו במערכת ה-ABS המתקדמת להטיה. בנוסף, לסקרמבלר 800 החדש גם בולם אחורי מתכוונן חדש וכן מצמד הידראולי חדש.
צילום ועריכה: בני דויטש
בשלב זה דוקאטי חשפה את הסקרמבלר 800 החדש רק בגרסת האייקון בצבעים צהוב קלאסי וכתום, אולם קרוב לוודאי שגם שאר דגמי הסקרמבלר 800 יעודכנו. הגרסה המעודכנת צפויה להגיע לשווקים, ובכלל זה לישראל, כבר בחודשיים הקרובים.
לפני שנה וחצי חשפנו כאן אבטיפוס של ק.ט.מ אדוונצ'ר 390, שהיה יותר ניסיון להציג את הקונספט של הכלי ולעורר דעת קהל. העיצוב כלל מסכה קדמית ומגן רוח בסגנון ראלי דאקר, והמנוע נראה שנלקח מאחד הכלים המקצועיים של ק.ט.מ. אולם כעת נחשפות תמונות של אדוונצ'ר 390 חדש, אשר נראה שונה לחלוטין מאותו אבטיפוס, עם עיצוב ייחודי וחדש ומאפיינים עממיים יותר.
נתחיל בחזית. פנסי ה-LED נלקחו ישירות מהדיוק 390 שנותן לו את אותו מבט חרקי אשר ייחודי לק.ט.מ של התקופה האחרונה. מסכת החזית חדה, ומגן הרוח הקדמי קטן. בנוסף, יש שני מגני רוח שעוטפים את המסכה משני הצדדים ומוסיפים לפן העיצובי וגם מסיטים מעט את הרוח. את כל זה סוגרים מגני ידיים שנותנים נופך קרבי, כיסויי רדיאטור חדשים ומיכל דלק שנראה גדול יותר משל הדיוק אך נפחו טרם פורסם.
את המנוע והשלדה לקחו בק.ט.מ ישירות מהדיוק 390 עם שינויים קלים להתאמה לקונספט החדש: שלדת צינורות הפלדה דומה מאוד לזו של הדיוק 390, וכך גם המנוע, שככל הנראה מפיק 43 כ"ס לעומת 44 כ"ס במנוע של הדיוק, מה שמעיד על מנוע גמיש יותר, המתאים יותר לשימושי אדוונצ'ר.
הגלגלים בקוטר "18 מאחור ו-"21 מלפנים עם חישוקי שפיצים, כך שכוונת ק.ט.מ ברורה – לאדוונצ'ר 390 יהיו יכולות שטח אמיתיות. המזלג הקדמי ההפוך והבולם האחורי הם של WP – חברה-בת של ק.ט.מ, ומהלך המתלים ארוך עם אוריינטציית שטח ברורה.
תחום האלקטרוניקה עשיר למדי, בקורלציה כמעט מלאה לדיוק 390: מצערות חשמליות, מערכת ABS הניתנת לניתוק עם מצב סופרמוטו (פעיל על הגלגל הקדמי), מסך TFT צבעוני, וכמו בסדרות הדיוק הוא מציע גם חיבור למכשיר הנייד לקבלת שיחות והודעות למסך.
הטוריזמו ולוצ'ה 800, אופנוע הסופרט-תיור של MV אגוסטה, צפוי לקבל בקרוב מצמד אוטומטי. כך חשף ג'ובאני קסטליוני, המנכ"ל והבעלים של MV אגוסטה.
נכון לעכשיו הטוריזמו ולוצ'ה, כמו דגמים נוספים של MV אגוסטה, מצויד בקלאץ' מחליק ובקוויקשיפטר לשני הכיוונים. הגרסה החדשה של הטוריזמו ולוצ'ה 800, שתוצג בחודשים הקרובים, תצויד בנוסף לשני אלה גם בקלאץ' אוטומטי של חברת REKLUSE – אותו אנחנו מכירים היטב דווקא מאופנועי השטח.
הקלאץ' האוטומטי יאפשר תחילת נסיעה ללא שילוב קלאץ', שכן הקלאץ' ישולב אוטומטית. גם בזמן עצירה בהילוך לא יהיה צורך ללחוץ על ידית הקלאץ', שכן הקלאץ' האוטומטי יפריד את המנוע מתיבת ההילוכים אוטומטית.
ידית הקלאץ' תישאר כך שניתן יהיה להפריד את הקלאץ' ידנית לצורך ויסות כוח המנוע שיורד לגלגל בזמן נסיעה, ובנוסף, הקלאץ' האוטומטי בשילוב של קלאץ' מחליק יאפשרו שימוש בקפיצי קלאץ' חלשים יותר, מה שאומר ידית קלאץ' רכה יותר לתפעול. תוסיפו לזה את הקוויקשיפטר, שכאמור פועל לשני הכיוונים בזכות המצערות החשמליות, ותקבלו את המערכת הקרובה היותר לתיבת הילוכים אוטומטית.
זוהי הפעם הראשונה שהקלאץ' האוטומטי של רקלוס מגיע לאופנועי כביש כציוד מקורי.
פרט לקלאץ' החדש, קסטליוני הנכד גם הודיע שהדגם הבא של הטוריזמו ולוצ'ה 800 יגיע עם מנוע הברוטאלה 800 החדש, שיפיק 125 כ"ס במקום 110 כ"ס עד כה.
היום זה כבר ברור למדי – בעוד כעשור או אולי קצת יותר כולנו כבר נרכוב על אופנועים חשמליים. אבל מה הבעיה שמונעת מהטכנולוגיה הזו לזלוג בצורה מסיבית אל הכביש כבר עכשיו? ובכן, התשובה היא כמובן טווח הרכיבה המוגבל בין טעינה לטעינה.
כעת נראה שמסתמנת פריצת דרך טכנולוגית גם בתחום הזה: סוללה עם טכנולוגיה חדשה שמאפשרת טווח רכיבה של עד 600 ק"מ למחזור טעינה. האם זאת הסוללה שחיכינו לה?
מחקר חדש שנעשה באוניברסיטת ווטרלו שבקנדה יכול להוביל לפיתוח של סוללות חדשות שמשלשות את טווח הרכיבה בכלים חשמליים. המחקר מצא כי שינוי החומר באלקטרודות השליליות מגביר את קיבול הסוללה פי 3. סוללה שכזו תאפשר למשל לזירו S טווח מציאותי של כמעט 600 ק"מ בין טעינה לטעינה.
למרות השיפור המשמעותי, החוקרים טוענים כי השינוי הוא פשוט יחסית. הסוללות החדשות משתמשות באלקטרודות ליתיום שהן מאוד נדיפות ועלולות לגרום לשריפת הסוללה. הנדיפות הגבוהה נגרמת בין היתר בשל הרגישות הגבוהה לקורוזיה, אך החוקרים טוענים שגם לזה מצאו פתרון – הוספת גופרית וזרחן לנוזל האלקטרוני של הסוללה.
אנחנו רק יכולים לקוות שהמחקר הזה יוביל לפיתוח חדש של סוללות לאופנועים חשמליים, אשר יגדיל משמעותית את טווח הרכיבה שלהם, מה שכאמור יפתור את הבעיה המהותית ביותר של כלים חשמליים נכון להיום ויהפוך אותם לשימושיים הרבה יותר ולמגוון צרכים. נמשיך לעדכן.
"הדס, שבוע הבא אתה ברגילה", אמר לי המפקד. אני מצדי התחלתי לחשוב מה אני הולך לעשות ברגילה הזו שהצליחה שהפתיעה אותי.
תמיד חלמתי לחצות את המדינה דרך השטח על קטנוע 50 סמ"ק, אבל אף פעם לא מצאתי זמן או מספיק אומץ כדי לעשות את זה. עכשיו כאילו זה נחת עלי משמיים – שבוע שלם של חופשה ריקה מתכניות, כאילו הכול נדחק למקום שאין ברירה אלא לבצע את החלום הקטן הזה.
תמיד חלמתי לחצות את המדינה על קטנוע…
תכניות לחוד, מציאות לחוד
כל אחד שעשה טיול כזה יודע שטיול מהסוג הזה לא עושים לבד.
מסוכן להסתובב לבד, ובטוח יותר לצאת למסעות יחד עם שותף שבמקרים בהם חלילה נפצעת, נפלת או נקלעת למקום ללא קליטה, יש לכם אחד את השני או חפ"ק מאסף הנמצאים איתך בקשר ויכולים לסייע.
אבל אצלי המצב היה שונה. כל החברים נמצאים בצבא ואני לבד בבית, לי לא יהיה חפ"ק מאסף ואפילו לא חבר אחד שיעשה את הטיול לצדי. הבנתי שאני צריך לשנות תכניות כדי שהטיול יצא לדרך ויסתיים בשלום.
בראש ובראשונה אני צריך כלי יותר חזק מקטנוע 50 סמ"ק, שכן הטיול תוכנן להתחיל מקיבוץ דן שצפון עמק החולה, ואת הדרך הארוכה לנקודת ההתחלה והדרך חזרה מנקודת הסיום אצטרך לעשות על גבי הקטנוע.
הדרישות היו ברורות: קטנוע 125 סמ"ק פשוט, זול ואמין. נכנסתי ללוחות האינטרנטיים כדי לחפש קטנוע שיעשה את העבודה תמורת כמה שפחות כסף, ומצאתי סאן-יאנג דיוק 125 עם 46 אלף קילומטר במצב סביר וטסט קרוב, אבל במחיר טוב.
דיבור זריז עם המוכר ונסיעה למרכז בשביל לבחון את הכלי מקרוב הביאה לבדיקה קצרה והבנה שהכלי הזה יעשה את העבודה. סגרנו על סכום, לחצנו ידיים וביצענו העברת בעלות.
הגענו לבית וישר לעבודה: טיפול מקיף שכלל ניקוי קרבורטור, החלפת מסנן אוויר, פלאג, רצועת וריאטור, משולשים ובדיקה כללית שהכול תקין על מנת לשרוד ארבעה ימים בשטח.
הכלי הנבחר – סאן-יאנג דיוק 125; הכי זול שיש
הכנות, הכנות ועוד הכנות
בשביל טיול כזה אתה צריך הרבה ידע על השטח, מפות ומסלול שבנוי היטב. לשמחתי, חברים מבית ספר שדה כפר עציון עזרו בכל מה שקשור לסיפור הדרך ולבחירת מסלול טובה. בחרנו מסלול שנצמד לשביל ישראל כמעט בכל הדרך, למעט מקומות שבהם הקטנוע לא יכול לעבור. באלו בחרנו שבילים צדדיים שעליהם הקטנוע יתגלגל בלי יותר מדי בעיות, כולל מסלולים חלופיים במידה ואתקל בבעיות על שביל כזה או אחר.
את המסע אני הולך לעשות לבד. זה אומר שכל הציוד צריך להיות קשור לקטנוע, כולל ציוד חילוץ במידה ואתקע בשטח.
הכנתי רשימת ציוד שחולקה לשני תיקים – גדול וקטן. התיק הגדול כלל פק"ל קפה, שק שינה, סט כלים רחב יחסית, שלושה ליטר מים, מכנסיים ארוכים, נוזל לתיקון פאנצ'רים, פירות יבשים וכמה קופסאות שימורים. הקטן כלל שקית שתייה, 17 מפות שמסודרות לכל יום, חבילת מסטיקים ומצלמה.
"כל השאר מותרות", חשבתי לעצמי, והעמסתי את הקטנוע לפני שאני מתחיל להזדחל צפונה.
יוצאים לדרך!
עולים צפונה
כבר בנסיעה צפונה הבנתי שמסע לא קל עומד לקראתי. המשקל הרב שעל הקטנוע ותנוחת הרכיבה הכמעט בלתי אפשרית שמצופפת אותי על השפיץ של המושב, ההזדחלות על 70-80 קמ"ש. קשוח.
התכנית הייתה שבכל יום אכסה סביב ה-250 קילומטר, וקבעתי 3 נקודות עגינה לשינה. אם אעמוד בלוח הזמנים אני אמור לסיים את הטיול הזה בארבעה ימי רכיבה.
יאללה לדרך!
יום ראשון, השעה 05:30 לפנות בוקר ואני יוצא לדרך. נרגש, מפוחד, מאושר, סקרן, וגם עוד כמה רגשות. לא ממש ידעתי למה לצפות. אמנם אני רוכב כבר כמה שנים על אופנועים וקטנועים, אבל לקחת לטיול שטח רציני כלי עם גלגלי "10 קטנטנים ומרווח גחון של עגלת קניות, זה כבר משהו מיוחד. נכון, אני לא פורץ דרך, וגדולים וחזקים ממני עשו את הטיול הזה ועוד עם קטנועי 50 סמ"ק, אבל אני לא מכיר מישהו שעשה טיול כזה לבד. ההתמודדות שלי שונה, הייתי לבד – רק אני והקטנוע, וכבר אחרי כמה עשרות קילומטרים אני מבין שהטיול הזה הולך להיות הרבה יותר קשה ממה שחשבתי. ההיגוי כבד ולא נוח, וכל אבן קטנה מרגישים היטב בזרועות שאוחזות את הכידון.
התיק שיושב מאחור יוצר תנוחת רכיבה לא נוחה בעליל
צרות בצרורות
הברווזן המכוער שלי, הלא הוא הסאן-יאנג דיוק 125 שידוע כסוס עבודה, או 'שים דלק וסע' כלשון העם, עבד בהתחלה היטב כמו שציפיתי, עד שהתחילו להגיע הצרות.
בדרכי לטפס את הכרמל עצרתי בתחנת דלק לתדלוק ונשנוש לקראת היום הארוך. מבט חטוף מגלה שלולית שמן קטנטנה מתחת לבורג הריקון של שמן הגיר. מהר מאוד הבנתי שבנסיעה בשטח הברווזון שלי חטף מכה בגחון, ועכשיו נוזל לו שמן מהגיר.
הפתרון: שמן גיר חדש, טבעת אטימה חדשה ולוקטייט. הבעיה נפתרה לבינתיים.
באזור שער הגיא אני מתחיל לטפס לכיוון ירושלים בשביל יפהפה צפונית לכביש מספר 1, ואחרי כמה קילומטרים הקטנוע מתחיל לגמגם. כמה שניות לאחר מכן המנוע מדומם ואנחנו נעצרים בצד השביל.
אוקי, אני חושב לעצמי, אולי חסר דלק? אבל מיד נזכר שלפני כמה דקות תדלקתי בתחנת דלק בשער הגיא.
טוב, תקלות זה חלק מהמשחק. את הציוד אני פורק ומתחיל לפרק את הקטנוע כמו שאני יודע ומתחיל בבדיקות.
ניצוץ יש, אז אני עובר לקרבורטור. אבל רגע, גם אם יש בעיה בקרבורטור, אין לי תרסיס לניקוי קרבורטור, דלק יש רק במיכל הדלק, ואין לי אפילו מברשת לנקות את החלקים של הקרבורטור במידה ואמצא משהו.
פה כבר חייבים לאלתר. אני שולף את מברשת השיניים שלי ומחליט לנקות איתה. נותרו לי רק יומיים למסע, אז לא נורא אם לא אצחצח שיניים (אמא, אפילו שאת שיננית – קבלי בהבנה).
שולף את צינור היניקה ממיכל הדלק, ובעזרת הפה שואב קצת דלק. פותח את הקרבורטור, מנקה, סוגר הכל ומחבר את הקרבורטור בחזרה למקומו. אני פותח סוויץ', ממלמל תפילה קטנה לאלוהי האופנועים ולוחץ כפתור ההתנעה.
"She's Alive!", אני צועק בקולי קולות, מאושר עד הגג. מעמיס את הציוד בחזרה על האוכף וממשיך דרומה.
עובד על הקרבורטור; נשארו יומיים אז אפשר לא לצחצח שיניים…
סוף טוב הכל טוב
אחרי קצת יותר מאלף קילומטר בארבעה ימי רכיבה כמעט בלתי פוסקת וחציה של כל המדינה מקיבוץ דן עד אילת, אני יכול להגיד בלב שלם שזאת הייתה חוויה מדהימה. רגעי אושר, פחד, איתנות ורצון עז ליוו אותי לאורך כל הדרך, וגם רגעי המשבר ותחושת חוסר האונים שבהם נתקלתי לא פעם במהלך המסע נראים בסופו כבדיחה ואין להם משקל ממשי אלא בעיקר חלק מחוויות, וכמובן תחושת סיפוק אדירה בסיום.
במהלך הטיול פגשתי המון אנשים מכל סוגי האוכלוסייה ישראלית וזכיתי להכיר אנשים נפלאים לאורך הדרך. רובם, אגב, חשבו שאני משוגע ושאין סיכוי שאסיים את הטיול בשלום, אבל אני הוכחתי אחרת, בעיקר לעצמי. לא תמיד אנשים יאמינו בך ויתמכו בך לאורך הדרך, אבל אתה חייב להמשיך בדרך שלך לעבר המטרה שהצבת לעצמך.
נכון, לא תמיד הכל יעבוד לפי התכנון וצריך להיות יצירתיים או לשנות קצת את המסלול, ובטוח שיהיו גם רגעי משבר ותקלות. אז מה? זה חלק מהעניין וההתמודדות במסע כזה, ובעצם בכל מסע.
אני רק יכול להמליץ לכם – יש לכם חלום? תגשימו אותו. אל תפחדו מהלא נודע. שימו קסדה ועלו על האופנוע שלכם כי הוא יודע הכי טוב לגרום לכם לאושר.
האם לכבוד השנה החדשה דוקאטי יוצאים עם דגם מוקטן לדיאבל המפורסם שלהם? אז זהו, שלא בדיוק. הכלי שאתם רואים בתמונה הוא בכלל של בנלי – החברה האיטלקית-סינית, שלכבוד 2018 החלה בייצור מיני-דיאבל – אופנוע שנקרא 402S ומעוצב על-פי הקווים המיוחדים של הדיאבל.
זוהי גרסה קומפקטית של דיאבל, עם מנוע טווין מקבילי בנפח 400 סמ"ק, מקורר נוזל, שמפיק קצת יותר מ-39 כ"ס ב-9000 סל"ד ובעל תיבת הילוכים בת 6 מהירויות. מלפנים השתמשו בנלי בצמד דיסקים בקוטר 260 מ"מ, ויש מערכת ABS שמגיעה כסטנדרט.
בנלי פונים לשוק הצעיר עם רישיון ביניים, כלומר רוכבים שעדיין לא יכולים להרשות לעצמם את הדבר האמיתי, אבל כן יכולים להרשות לעצמם קרוזר קטן וספורטיבי במחיר שפוי, עם עיצוב סקסי ומנוע שלא מבייש כלים אחרים בקטגוריה. אנחנו חושבים שהוא ללא ספק יכול לקרוץ לצעירים רבים – וגם כאלו שלא – בצעד הראשון שלהם בעולם האופנועים.
הדיאבל של בנלי, כלומר ה-402S, צפוי להגיע ארצה בחודשים הקרובים, ומחירו יעמוד על סביב 40 אלף ש"ח.
