צילום תמונה ראשית: מיכאל סמטנוב
יום העצמאות של ישראל הוא הזדמנות מצוינת בכדי לכתוב על אחד הדברים שהפכו אותי לעצמאי. אחרי תלוש המשכורת הראשון ולפני שעזבתי את בית ההורים, הדבר הזה שעושה לי טוב כבר שש שנים, מהווה אבן דרך משמעותית בתהליך.
הילוך ראשון – רישיון. מגשים את החלום. טופס ירוק, שמיניות בתלפיות עם 350DR נוטף שמן ואזיקונים שחורים. "בחיים לא אפול". הנפילה הראשונה – לא נורא בכלל. שריטות על ברך ימין וכריות כפות הידיים, דלק נשפך מצינור העודפים, סאונד של מתכת ופלסטיק הנושקים למשטח. זה לא שאתה רוכב גרוע – המגרש משופע. תופס אותו בידיות האהבה ומקלל בעסיסיות את משקלם הכבד של האגו והחרגול. כובע הבוקרים של מורה הנהיגה לא נראה באופק ואתה מברך על מזלך. "אם תעברו את הטסט, זה לא אומר שאתם יודעים לרכב". שנתיים אחרי, סטודנט לסאונד במכללת ספיר. נוסע באוטובוס למגרש בבאר שבע. בוקר טוב 650DR, צהריים טובים רישיון בלתי מוגבל!
הילוך שני – GPZ500. רמת גן. סטפן בודק את החתן, או את הכלה אם תרצו. בסופו של דבר זכר/נקבה זה עניין של סמנטיקה. ביציאה מסניף הדואר מרוח על פרצופי חיוך שלא מש לרגע. באמתחתי מפתח משונן, הורמונים שיוצאים מהאוזן ופחות 19,000 שקלים בעובר ושב. אושר מוטורי טהור ובתולי זה רכיבה ראשונה ב-90 קמ"ש מנתיבי איילון לירושלים. כאב ביצים ראשון בעקבות מעיכה על מיכל הדלק זה כשאתה מגלה את כוחו של הבלם הקדמי. בניגוד לאופניים – סחיטת המנוף צריכה להיות עדינה יותר.
הילוך שלישי – דייטים. שובר הקרח האולטימטיבי מאז המצאת מנוע הבעירה הפנימי הוא רכיבה משותפת. עוזר לה לחבוש את הקסדה, וכמה שהיא יפה גם כשרואים רק את העיניים. פורש את מעיל החורף היחיד והיא משחילה את ידיה לשרוולים. אוחזת במותניך, ושערות ידיך סומרות מהקור. מבין שבכדי להיות סטודנט, רוכב וג'נטלמן – עליך לשלם בהיפותרמיה. אחרי חלופת מילים, DNA ושתייה משותפת של בקבוק יין, הרכיבה חזרה לביתה מהנה יותר. היא לא רק אוחזת בך כי חוויית הרכיבה חדשה לה, היא ממש נצמדת אליך. מודה לאלוהים שיצר את המהנדס היפני שתכנן את ה-GPZ הכחול הזה. האוויר החם הבוקע מהמנוע בסל"ד הנמוך מפשיר את פלג הגוף התחתון והאסטרוגן המתוקה מחממת את פלג הגוף העליון. אחרי כמה חודשים, כשהקיץ יהיה בשיאו, תעצרו ברמזור בשעת לילה מאוחרת ורוויה מלחות. היא תשלח ידיים מתחת לחולצה ותלטף. מבטי הספונים בפחיתומטיות הממוזגות יישרפו מקנאה יוקדת. רק אחרי שתעבור את כל ארבע העונות עם מה שאתה אוהב – תלמד להעריך את זה.
הילוך רביעי – חופש התנועה. לא משנה באיזו נקודת מבט אבחר לבחון את הנושא, הגמילה מאוטובוסים עמוסים לעייפה עם ריח הזיעה והתבלינים של שוק מחנה-יודה בצהרי יום שישי הייתה מהנה במיוחד. כבר לא תלוי בלוחות זמנים ובתחנות. בתור חייל החוזר הביתה לחמשוש מהבסיס הכי מאובק בארץ – שיזפון, המזדה של ההורים היוותה תחליף לא רע. אבל פקקים המשתרכים עד קצה האופק והמרדף האין סופי אחר פיסת מרחב לחניה הטרידו אותי רבות, עד שאימצתי את היפני הכחול. נכון, קר בחורף וחם בקיץ, וגם אי אפשר לאסוף את הרהיטים מאיקאה, אבל אתם יודעים – כמו כל דבר בחיים, הכל עניין של פשרות.
הילוך חמישי – פשרות. מחירי ביטוח מרקיעי שחקים, מחירי חלפים וטיפולים הזולים במקצת מקנייה של כליה, אביזרי לבוש ממוגן היקרים להחריד, תשתית כבישים של מדינת עולם שלישי, חוסר מודעות לקונספט של דו-גלגלי – גם מצד הנהגים וגם מצד הרוכבים. יכול להתבכיין עוד שעות על חוק הספורט המוטורי ושאר העוולות הפוגעות בנו, ציבור הרוכבים. בשורה התחתונה – גם כשלוקח בחשבון את הפשרות, לא יכול בלי זה.
הילוך שישי – משפחה. הם לא אהבו את הברק הנוצץ בעיניים כשראית אותם חולפים ביעף. הם גם לא אהבו את זה שהגעת באותו אחר הצהריים עם מכונה שהם ראו כמסוכנת ואתה ראית כמרתקת. הילד הקטן שלהם כבר עצמאי ועוד רגע יעזוב את הבית. הילד שלפני רגע אכל Pan Con Manteca ורכב על קורקינט שסבא שלו בנה לו, כעת רוכב על 500 סמ"ק המרגישים לו כמו טירוף חושים.
הילוך סרק. 85,000 מילים קיימות בשפה העברית. לך תסביר להם את תחושת החופש והעצמאות שהדבר הזה מסב לך. זה כמו שכלב ינסה להסביר מדוע אחד הדברים שהוא הכי אוהב זה להוציא את הראש מחלון של רכב נוסע ולשרבב את הלשון נגד הרוח. יש חוויות שכל תיאור רק מחוויר את עוצמת ההתלהבות.
חג עצמאות שמח!
