תגית: אליפות ישראל באנדורו 2015

  • ב.מ.וו K1600 באגר במבחן: סובב ישראל

    ב.מ.וו K1600 באגר במבחן: סובב ישראל

    צילום: בני דויטש, אביעד אברהמי

    • יתרונות: נוחות, אבזור, אלקטרוניקה, מנוע גמיש, התנהגות, יכולות תיור, סטייל
    • חסרונות: מחיר
    • שורה תחתונה: ספינת התיור הגדולה של ב.מ.וו מקבלת גרסה סטייליסטית במיוחד, אבל יקרה
    • מחיר: 199,900 ש"ח
    • מתחרים: הונדה גולדווינג באגר, הארלי-דיווידסון רואד גלייד
    ב.מ.וו K1600B - תיור גרמני בניחוח אמריקאי
    ב.מ.וו K1600B – תיור גרמני בניחוח אמריקאי

    מדינת ישראל שלנו היא מדינה קטנה. ממש קטנה. ממטולה שבצפון ועד אילת שבדרום המרחק הוא כ-500 ק"מ, ובקו הרוחב הרחב ביותר המרחק הוא כ-100 ק"מ בלבד. ממש קטנטונת. כשמנסים להסביר לאוסטרלים למשל עד כמה קטנה ישראל, אומרים להם שישראל היא בערך שליש מטזמניה. זו האחרונה נחשבת בעיני האוסטרלים כקטנטונת, וכשהם מבינים שגודלה של ישראל הוא שליש מהנקודה הקטנטנה הזו, הם בדרך כלל אומרים "מה? שליש מטזמניה? זה ממש קטן!". כן נו, ישראל קטנה.

    מכיוון שישראל כל כך קטנה, כבר זמן מה מנקרת לי בראש המחשבה להקיף את המדינה ביום אחד. לא 'איירון באט' שמצריך רכיבה של 1,000 מייל (1,600 ק"מ) ב-24 שעות, אלא פשוט סובב ישראל – לצאת בבוקר מהבית, להקיף את המדינה ברכיבה על אופנוע, ולחזור הביתה לקראת הלילה או למחרת בבוקר – אחרי שהקפתי את הארץ.

    המטרה סומנה, וחיכיתי למצוא את האופנוע המתאים לזה. אופנוע שמצד אחד יהיה מספיק גדול וחזק לבצע את המשימה הזו מהר למדי, אבל שיהיה גם נוח ומפנק כדי שאעשה את האתגר בלי לסבול. יש המון אופנועים חזקים שיכולים להקיף את ישראל ביום, אבל על חלקם הגדול פחות נעים לרכב ברציפות 12, 14 או 16 שעות ולחזור הביתה לא מפורק.

    ואז הגיע ארצה ה-K1600 באגר של ב.מ.וו.

    הבסיס הוא אחד מאופנועי התיור הטובים בעולם
    הבסיס הוא אחד מאופנועי התיור הטובים בעולם

    התיור גרמני, הסטייל אמריקאי

    ה-K1600GT / GTL הוא ספינת התיור הגדולה של ב.מ.וו. הוא מציע מנוע 6 צילינדרים בשורה בנפח 1,649 סמ"ק המפיק 160 כ"ס, מומנט עצום של כמעט 18 קג"מ שמתקבל כבר ב-5,250 סל"ד, ערימות של אלקטרוניקה, בקרות ופינוקים – בערך את כל מה שב.מ.וו יכולה לזרוק על האופנועים שלה, והוא נוח ומפנק – אחד האופנועים הנוחים בעולם לתיור ארוך טווח.

    ה-K1600B, או K1600 באגר, בנוי על בסיס הדור אחרון של ה-K1600. הוא קיבל למשל הילוך אחורי הפועל על שילוב המתנע החשמלי, וגם עוד אי-אילו תוספות ושדרוגים. המנוע, השלדה והמתלים זהים למדי לצמד האחים התיוריים, וכך גם האבזור.

    אבל העניין הגדול בבאגר הוא הקונספט העיצובי. הבאגר פונה ישירות ללב קהל היעד התיורי האמריקאי, והוא הגרסה של ב.מ.וו לבאגר תיורי וגדול קצוץ זנב. המקור להשראה הוא בכלל ההארלי-דיווידסון רואד גלייד. לפני כשנתיים הונדה שחררה גרסת באגר לגולדווינג המיתולוגי, וכעת התור של ב.מ.וו לפנות לאותו קהל יעד – שאוהב את אופנועי התיור שלו בניחוח אמריקאי חזק, עם זנב קצוץ ונמוך, צמד ארגזי צד אינטגרליים, וחזית עצומה ובעלת נוכחות רבה. האמת? מגניב לאללה.

    08:00 - משחרר קלאץ'
    08:00 – משחרר קלאץ'

    תכניות לחוד, מציאות לחוד

    התכנית שהתגבשה הייתה לצאת מהבית בשעה 07:00 בבוקר של יום שישי, ישירות לאילת, ומשם לעלות דרך כביש 90 עד לרמת הגולן. אחר כך מערבה לגליל העליון, ומשם דרומה חזרה הביתה. משפט קצר – קילומטרים רבים. מראש הכנתי את עצמי לא להינעל על התכנית, ופשוט לזרום – לנסוע להיכן שהגלגל הקדמי ייקח אותי, והעיקר לרכוב – והרבה.

    השינוי הראשון בתכנית היה בשעת היציאה. אמנם קמתי בזמן, אבל התעכבתי בבית שעה ושחררתי קלאץ' רק ב-08:00. שעה שלמה של אור חורפי התבזבזה על עניינים מנהלתיים שאפילו לא קשורים לטיול שאני הולך לעבור היום, אבל לא ממש היה לי אכפת כי כבר החלטתי מראש שכל תכנית היא בסיס לשינויים, ושסובב ישראל הזה הוא לא המטרה אלא האמצעי. אמצעי לרכוב המון קילומטרים על מכונת התיור הסטייליסטית של ב.מ.וו.

    מבית שמש כיוונתי את האופנוע לכיוון כביש 40, והתחלתי לרדת דרומה לאורכו. ה-GPS המקורי שעל צג הבאגר ציין בהנאה ששעת ההגעה המשוערת לאילת היא 11:28, אבל אחד מתחביביי הוא להשתמש באפליקציית ניווט, להזין יעד, לקבל זמן הגעה משוער, ואז לחתוך ממנו בפועל כמה שיותר זמן. אז סימנתי לעצמי מטרת ביניים: עד 11:00 אני על חוף הים באילת, כולל הפסקת דלק וקפה במצפה רמון. עכשיו יש משהו לחשוב עליו עד לאילת.

    כביש 40 בשישי בבוקר אמנם לא עמוס מאוד, אבל יש בו מספיק תנועה כדי שאצטרך להיות מרוכז כל כולי ברכיבה, ועכשיו אין זמן ומרחב לבדוק את המערכות האלקטרוניות הרבות של המכונה הזו. אני מפעיל את הרדיו, שומע דרך הרמקולים מוזיקה בגלגלצ, מרים את משקף הרוח החשמלי עד למקסימום כדי שייצור בועת ואקום סביבי, זורק את הרגליים אל מדרסי השיוט הקדמיים של הבאגר, ומתעלם באלגנטיות מהשדים בראש שאומרים לי לתת גז כדי לקצר את זמן ההגעה ליעד הביניים שלי.

    שולח את הרגליים למדרסי השיוט
    שולח את הרגליים למדרסי השיוט

    מהחיבור לכביש 6 מצב התנועה השתפר, אבל עדיין אי אפשר באמת לתת גז. משאיות תובלה רבות נוסעות על הכביש הזה, והרכבים שמסביבם סותמים את הנתיב השמאלי. אני משייט להנאתי על 150, וכשלכמה שניות נפתח הכביש אני פותח גז ונהנה מהתאוצה החזקה של 6 צילינדרים ו-18 קג"מ. הבאגר מצדו לא מתרגש. הוא ארוך ויציב, ומשחקי האגו של 64 הקילוגרמים שלי לא ממש מדגדגים לו, בטח שלא במהירויות האלה.

    בכביש עוקף באר-שבע נכנסתי לקצב. התנועה כבר הייתה דלילה משמעותית, הכביש על צמד נתיביו מאפשר ראות מעולה קדימה, והקילומטרים נגמעו במהירות. אני מכוון את הבאגר להמשך של כביש 40 ונהנה מאוויר המדבר החורפי, מהשמש החזקה שכבר מספיק גבוהה בשמיים, ומצבעי המדבר הבוהקים, שלאט לאט הופכים מגוונים ירוקים לחומים, צהובים ולבנים. אני תמיד אוהב את קטע הרכיבה הזה, גם כי הוא יפה בפני עצמו אבל במיוחד כי ההתרגשות לקראת הרכיבה דרומה לאילת תמיד עולה בשלב הזה.

    מוקדם מהצפוי אני מגיע לתחנת הדלק של מצפה רמון. זה הזמן לתדלק את הבאגר בבנזין 95 ואותי בקפה ומאפה. תחנת הדלק ריקה למדי. אני מציב את הבאגר מול פינת הישיבה שלי ומתבונן עליו. יש לו קטע, לאופנוע הזה. הניגוד הבולט שבין החזית הענקית לבין הזנב המינימליסטי יוצר עניין רב בהתבוננות עליו. הקווים יפים, ונראה שצוות המעצבים של ב.מ.וו עשה הרבה שיעורי בית לפני שישב על שולחן השרטוט. הקונספט 'באגרי' לחלוטין, אבל יש פה את הקווים ואת סימני ההיכר של ב.מ.וו, והשילוב הזה מרתק אותי. גרמניה הטכנולוגית והמדויקת משלבת אלמנטים אמריקאים קלאסיים ברורים. איזה מגניב.

    לפני שאני חוזר לאוכף הנמוך של הבאגר אני מציץ ב-GPS. שעת ההגעה ליעד התעדכנה ל-11:15, וזה עוד אחרי 15 דקות הפסקה. "חכי חכי", אני אומר לאפליקציה ומחייך בקסדה.

    מתחביביי - לקצץ מזמן ההגעה המשוער של אפליקציית הניווט
    מתחביביי – לקצץ מזמן ההגעה המשוער של אפליקציית הניווט

    כביש מכתש רמון. אחד הכבישים המהנים לרוכבים שאוהבים מהירות משולבת עם טכניקה. על הכביש הזה צריך להיות מרוכז במאה אחוז – גם אם מכירים אותו היטב. מהר מאוד אני נכנס ל'זון', למצב הנפשי הזה שכל-כולי עמוק בתוך הרכיבה, אדם-מכונה-וכביש בהרמוניה אחת ובסינרגיה מושלמת. אלה הרגעים המהנים ביותר ברכיבה על אופנוע, וזה ממש לא משנה על איזה אופנוע או איפה. העיקר שזה מגיע.

    הקצב הממוצע גבוה, ואני מגיע לישורת הארוכה של מכתש רמון. אני חושב לעצמי שעל קטע הכביש הזה סגרתי בפעם הראשונה 300 קמ"ש על אופנוע. זה היה עם ה-ZZR1400 של קוואסאקי לפני משהו כמו 12 שנים, במבחן דרכים של פול גז. אני גם נזכר שלפני כשנתיים, בשיחה אקראית בתחנת דלק על כביש 6 בדרך מאילת, דיבר איתי בחור עם רכב ספורט וסיפר לי שה-ZZR1400 ששימש כאופנוע המבחן של היבואנית היה לאחר מכן האופנוע שלו, ואני, בהתלהבות ובחוסר טאקט קיצוני, מספר לו שנתתי 300 קמ"ש על האופנוע שלו. זה כמו לספר לאדם שעשית סקס עם אשתו לפני שהם הכירו. מזל שהוא כבר 'התגרש' ולקח את זה ברוח טובה… אז צחקתי לעצמי בתוך הקסדה והמשכתי בדרך הנפלאה הזו.

    בצומת נאות סמדר, בכניסה לכביש 12, ההתרגשות עולה. אני כל כך אוהב את קטע הכביש הזה, הרבה מפני שהוא מחזיר אותי לכמה רכיבות מוצלחות במיוחד לאילת וחזרה. אני שם בטלפון את 'פרדייז' של קולדפליי – שיר שתמיד אני שומע על קטע הכביש הזה כי הוא מחזיר אותי לאותן רכיבות נפלאות ומרגש אותי במיוחד – מכוון את הבאגר דרומה לאילת, שם את בקרת השיוט על 180, נותן לאופנוע לשייט מהר ובהנאה, ונהנה מהנופים עוצרי הנשימה ומצבעי המדבר שמשתנים כל הזמן. 50 הקילומטרים הישרים יחסית עוברים במהירות ואני מתקרב למעבר נטפים.

    ככל שאני מתקרב, אני רואה יותר ויותר קבוצות של רוכבי אופני כביש שמציפים את הכביש, חלקם עם רכב ליווי שסוגר מאחור. תחרות ה'ישראמן' תתקיים בעוד שבועיים והחבר'ה האלה באו לאימונים מסכמים. אני מבטל את בקרת השיוט, מוריד מהירות, ונדרך כדי לוודא שהם לא נמצאים ב'זון' משל עצמם כי הם עלולים לעשות פעולות לא צפויות.

    10:40 - חוף הים באילת
    10:40 – חוף הים באילת

    כביש 12 מנאות סמדר לאילת הוא אחד הכבישים הקסומים שיש בישראל. זה לא רק הנוף המטריף, דלילות התנועה והאספלט המעולה, אלא גם הדרך שבה הכביש הזה מביא אותך לאילת. הוא מתחיל בישורות ארוכות ואינסופיות עם שדה ראייה של קילומטרים, הולך ונסגר לסוויפרים מהירים בין הרים, ולבסוף מתקפל לסט פניות טכניות צפופות שבהן צריך לעבוד, ואז בום – אתה נוחת באילת. ממש כמו מסיבת טראנס שמתחילה רגוע, עולה ועולה, עד שמתפוצצת עליך. הדרך ההפוכה, אגב, לא פחות מיוחדת אם כי הסטייט-אוף-מיינד הפוך לגמרי – מתחיל בצרחות ואז הולך ונרגע.

    עם תחילת הכביש המפותל יש נקודה מסוימת שבה רואים את הים האדום אי-שם למטה. זה קורה לשתי שניות, ואם תופסים את זה בזמן והראות טובה, סף ההתרגשות עולה בבת אחת. אני תופס את הנקודה הזו ומתחיל לגלוש בפיתולים לעבר העיר הדרומית. בישורות הארוכות של כביש 12 היה לי את הזמן ללמוד קצת את הבקרות האלקטרוניות ומצבי הרכיבה של הבאגר, אז העברתי את ניהול המנוע למצב 'דינאמיק' ואת מערכת המתלים למצב 'ספורט'. כעת, כשהבאגר מגיב טוב יותר למצערת וחד יותר משמעותית על המתלים, זה הזמן לתקוף את סט הפניות המטריף הזה.

    אני נוחת בחוף הים הצפוני של אילת ב-10:40, צוחק בקול על ה-GPS הפסימי – שמהזמן המשוער שלו קיצצתי יותר משעה, מצלם תמונה על חוף הים ונוסע לבקר את ינון ב'מוטושופ אילת' – חנות האופנועים האילתית. החבר'ה שם מארחים מצוין, תמיד מציעים קפה ומים, ובכלל – הרבה זמן לא ביקרתי את ינון וזו הזדמנות מצוינת. ב-11:00 בדיוק אני נוחת בחנות עם הבאגר הענק, מכניס אותו אל תוך רחבת הכניסה, וינון והעובדים יוצאים לראות מה זה הדבר הזה שנחת להם בחנות – למרות שכבר ראו כמעט הכל.

    על כוס אספרסו וסודה עם ינון אני שואל אותו על כביש הערבה. שנים רבות שלא נסעתי על הכביש הזה, אבל אני יודע שהוא מלא במלכודות 'דבורה' של המשטרה לאכיפת מהירות. ינון מאשר לי את מה שחשבתי – מותר 90 קמ"ש אז אל תעבור את ה-105 קמ"ש כי הסיכוי שתחטוף הוא קרוב ל-100%. אני שוקל לרגע לשנות תכנית ולעלות צפונה שוב דרך כביש 12, אבל עבודה זה עבודה, ואני פה בשביל לעבוד, לא בשביל ליהנות. אני עולה על הבאגר, נפרד לשלום מינון והעובדים, ועולה צפונה על כביש 90, בואכה כביש הערבה.

    אצל ינון ב'מוטושופ אילת'
    אצל ינון ב'מוטושופ אילת'

    הוא דווקא מתחיל יפה הכביש הזה – 2 נתיבים לכל כיוון שסלולים חדש, גדר הפרדה באמצע ושדה ראייה ארוך מאוד. "למה לעזאזל מותר פה רק 90?", אני שואל את עצמי, אבל אחרי כמה קילומטרים אני מקבל את התשובה: הכביש הופך לנתיב אחד לכל כיוון וללא גדר הפרדה. נו טוב, נצטרך להסתדר עם מה שיש.

    כביש הערבה, כמו שידעתי, הוא כביש מועדף על משטרת התנועה לבצע אכיפת מהירות. לא כל כך מתחשק לי לחטוף דו"ח, אז אני מכוון את בקרת השיוט ל-110 קמ"ש, שכאן בב.מ.וו הם מדויקים מאוד, מתפלל לא לחטוף על החריגה הקטנה, וביתיים מתפנה לחשוב על החיים, לבדוק את מיליון המערכות והכפתורים שיש בבאגר, וגם לצלם כמה תמונות מאחורי משקף הרוח הענק שמגן על הטלפון שלי.

    2 ניידות דבורה אני רואה בדרכי צפונה, וחושב לעצמי שמזל שהייתי כל כך ממושמע. מדי פעם מגיעה מאחור מכונית מהירה, עוקפת, ואז אנחנו נוסעים כמה קילומטרים במהירות קצת פחות משעממת מ-110 קמ"ש עד שהיא נעצרת או פונה. כדי שתוצאה של מכמונת דבורה תהיה קבילה, נדרשים לפחות 50 מטרים בין שני כלי רכב, לכן הכביש הזה כל כך פופולרי למלכודות האלה.

    אני מנסה לחשוב מתי רכבתי על כביש הערבה בפעם האחרונה עם אופנוע, ואז נופל האסימון: מעולם לא רכבתי פה! הייתי על הכביש הזה בילדותי עם המשפחה בדרך לאילת, נסעתי בו באוטובוס בצעירותי בדרך לסיני, יכול להיות שאפילו נהגתי בו ברכב ואני לא זוכר, אבל מעולם לא רכבתי פה עם אופנוע. תמיד רכבתי דרך מצפה רמון וכביש 12, שהם גם כבישים יפים פי מיליון, גם מהנים וכוללים פיתולים ועניין לעומת כביש הערבה הישר והמשעמם, וגם נוכחות המשטרה בהם דלילה עד אפסית.

    "אמא, תראי - בלי ידיים!" - בקרת שיוט על כביש הערבה
    "אמא, תראי – בלי ידיים!" – בקרת שיוט על כביש הערבה

    לקראת ים המלח וצומת הערבה, כשכביש 90 מתחיל להתעקל קצת, אני לא מצליח להתאפק ומגביר קצב. לוקח את הסיכון של לחטוף, אבל נהנה מהריקוד הקליל של הבאגר ומהשליטה האינטואיטיבית בו. השעה כבר 13:00, וקבעתי עם בני ונמרוד בניר אליהו ב-15:00 למקצה צילומים קצר. ה-GPS מצדו אומר לי שאגיע בזמן רק אם אחתוך מערבה ואעלה על כביש 6, אבל אני מתעקש להמשיך על כביש 90 לכל אורכו של ים המלח ולטפס מערבה רק ממעלה אפרים וכביש 5 – גם כדי להיצמד לתכנית של סובב ישראל, אבל גם כי בא לי על הסוויפרים האינסופיים של מעלה אפרים עם הבאגר, שממשיכים לקטע קצר על דרך אלון הכל כך אהובה עליי. כמה כבישים מגניבים ביום אחד, איזה כיף, ועוד מתוכננים לי כמה בהמשך היום.

    ההתעקשות הזאת עולה לי באיחור של חצי שעה. אני קצת לחוץ מהאיחור, אבל בני ונמרוד נראים נינוחים למדי כשאני נכנס לתחנת הדלק, ובני אפילו לוקח את הבאגר לסיבוב. "איזו מכונה גרמנית מופלאה!", הוא אומר לי אחרי שהוא חוזר מ-10 דקות רכיבה, "ועכשיו קדימה, הולכים לצלם".

    בני כהרגלו לוקח אותנו לקטעי כביש שוממים להלוך-חזור של צילומים, רק שבמקרה הזה הם גם היו צרים במיוחד וצפופים. בכבישים הללו אני מגלה שלמרות שהבאגר שוקל לא מעט והוא ארוך מאוד, לסובב אותו על המקום זה דווקא קל, ושוב אני מתרשם מרמת ההנדסה הגבוהה של הגרמנים האלה.

    את מקצה הצילומים אנחנו מסיימים בשקיעה, שבעונה הזו של השנה מגיעה כמה דקות אחרי 17:00. כמעט ולא אכלתי היום, אבל אני מרגיש עירני וחד, ונוח לי מאוד על המושב של הבאגר. התכנון היה לעלות לרמת הגולן כדי לשתות קפה עם חברה ותיקה, ועכשיו רק צריך להחליט דרך איפה. האם אני חוזר לבקעת הירדן כדי להמשיך בכביש 90, או שהולך על הדרך הקלה ועולה על כביש 6 לצפון? ההכרעה נפלה על כביש 6, בעיקר כי הבטן אמרה את שלה בהחלטיות. אז נתתי גז מהיר ליוקנעם, וישבתי לארוחת מלכים של המבורגר, צ'יפס ובירה.

    מסיימים את הצילומים עם השקיעה
    מסיימים את הצילומים עם השקיעה

    תנוחת הרכיבה בבאגר משעשעת למדי, אבל היא נוחה מאוד. המושב בו סופר-נמוך, יש לו משענת קטנה לעצם הזנב, והכידון מגיע אל ידי הרוכב תוך שהוא מתעקל קלות, והוא ארוך ורחב. כשלא משתמשים ברגליות הרוכב הרגילות אלא במדרסי השיוט הרחוקים, הרגליים נשלחות הרחק לפנים ופלג הגוף העליון מתקמר לצורה של כדור. תמיד זה מזכיר לי תנוחה של אופנוענים בסרטים אמריקאים, והנה מסתבר שגם גרמנים יודעים לייצר את התנוחה הזו, רק שפה היא נוחה גם אחרי מאות רבות של קילומטרים.

    כשהרגליים על מדרסי השיוט, צריך להעביר אותן אחורנית אל רגליות הרוכב כדי לתפעל את ההילוכים ואת הבלם האחורי. מה שגיליתי מהר מאוד זה שהמנוע הזה כל כך גמיש, כך שגם ב-50 קמ"ש ואפילו פחות, כשהתיבה משולבת בהילוך שישי, אין צורך להוריד הילוכים כדי לקבל דרייב ביציאה מפניות אז אפשר להשאיר את הרגליים על המדרסים ולהישאר בהילוך שישי כל הזמן. עוד גיליתי שמספיק ליטוף בבלם הקדמי כדי להאט, אז גם רגל ימין יכולה להישאר על הקומפורט זון של מדרסי השיוט. תוך כדי בליסת ההמבורגר רשמתי לעצמי את הדברים האלה, ואחרי סיגריה של נחת בשישי בערב ביוקנעם, עליתי על הבאגר וכיוונתי אותו לכביש 77 בואכה כביש 90 וטבריה.

    הטמפרטורה התחילה לצנוח, אז הפעלתי את מחממי הידיים ואת מחמם המושב על מצב 3 מתוך 5, ותוך דקות הדם החל להתחמם. מחממי ידיות ומושב הם ללא ספק המקבילה הדו-גלגלית למזגן ברכב, ושאלתי את עצמי איך זה שפירקתי את מחממי הידיים באופנוע הפרטי שלי לטובת גריפים דקים יותר שנותנים יותר רגש. טוב נו, התשובה ברורה, אבל זה רק בגלל שאני עדיין לא מכור לפלא הטכנולוגי הזה. או שאולי אני כן מכור, רק מחזיק את עצמי בכוח. אבל אני כבר בן 40, אז אולי בכל זאת אני צריך אופנוע עם מחממי ידיים? כאלה הן התלבטויות של שעות רכיבה ארוכות.

    עוד קצת ואתה בגששים!
    עוד קצת ואתה בגששים!

    מטבריה התלבטתי אם לעלות לגולן דרך חד-נס, או שאולי מהדרך האהובה עליי – צומת מחניים לצומת גדות ואז גשר בנות יעקב אל צומת בית המכס. גם הכביש הזה מחזיר אותי אחורנית לימי רכיבה נפלאים, כשהייתי סטודנט להנדסת מכונות וגרתי בקיבוץ באצבע הגליל. אז לא התלבטתי יותר מדי והמשכתי על כביש 90 עד למחניים. הבטן מלאה, מצב הרוח בשמיים ועייפות או אי-נוחות אין ממש, אז לא עצרתי להפסקה ועליתי לרמת הגולן דרך הכביש האהוב.

    בעליות לבית המכס, בכביש עם הפניות הצפופות והאחיזה המעולה, גיליתי שלמרות שמרווח ההטיה של הבאגר מכובד למדי, אני משכיב אותו כל כך נמוך עד שהגששים שבמדרסי השיוט נטחנים עד דק לקול ה'קחחחחחחחח' המוכר והאהוב. כשזה קרה במהירויות כל כך נמוכות של פניות 180 מעלות צפופות, לא יכולתי שלא להתרשם מהיציבות הגבוהה של הבאגר – למרות משקלו. קל מאוד לתפעל אותו בצורה חלקה, וכשעושים את זה מקבלים את אחת המכונות היציבות, גם על המתלים – ולמרות שהם רכים, סופגים ונוחים. עונג צרוף.

    בפיתולים שאחרי צומת בית המכס לכיוון עין-זיוון, בחושך מוחלט, הבחנתי במשהו מוזר עם התאורה. היא אמנם חזקה מאוד ומאירה היטב את הדרך החשוכה עם צמד הפנסים העוצמתיים שלה, אבל בכל פעם שנכנסתי לפנייה צפופה הרגשתי שיש רכב מאחוריי שמאיר קדימה. ואז נפל האסימון: מערכת הפנסים האקטיבית הזאת מזיזה את התאורה פנימה אל תוך הפנייה כשמשכיבים את האופנוע, ובהתחלה זה גורם לתחושה מוזרה. כשמתרגלים, מתחילים ליהנות מהיתרונות של המערכת, שפותחת המון שדה ראייה בחושך מוחלט.

    בשמונה בערב אני עוצר את הבאגר בבית של הדס במרום גולן. הדס חברה ותיקה, ואני מרגיש נוח מאוד אצלה בבית. חוץ מזה שהיא מורכבת מעולה ושיש לנו קילומטראז' מכובד יחד. הדס מקבלת את פניי בחיוך ענק, ואנחנו נכנסים פנימה לבית החמים כשהקמין דולק. תמיד יש אצלה אווירה מיוחדת ונעימה, וזו אחת הסיבות שאני אוהב לבוא לפה.

    יכולנו לשוחח שעות ולהשלים פערים אחרי שלא ראיתי אותה כבר כמעט שנה, אבל יש לי תכנית להשלים, אז אחרי שעה של קפה וחפירות אני חוזר לבאגר, שבינתיים צבר על המושב שכבת לחות עדינה, מתלבש היטב ויוצא לדרך.

    בבית של הדס במרום גולן
    בבית של הדס במרום גולן

    את הירידות מרמת הגולן אני רוכב בהנאה גדולה. הכביש משובח, את הפיתולים אני מכיר היטב, האספלט במצב מעולה, נוח לי, ומערכת התאורה האימתנית מאירה הרחק קדימה ועוזרת בחיפושים אחר חזירי בר או חיות אחרות שבדיוק חוצים את הכביש.

    כשהגעתי בחזרה לכביש 90 החלטתי שיהיה מיותר לרכוב עכשיו מערבה אל הגליל העליון, בעיקר משום שבחשיכה שכזו סביר להניח שאהנה פחות מהדרך, אז אני מכוון את הבאגר לדרך המהירה ביותר למרכז הארץ – מחלף קדרים, מחלף גולני, יוקנעם, ואז כביש 6. את הדרך הביתה אני עושה בשיוט מהיר מאוד ובריכוז גבוה. הבאגר שותה את הקילומטרים במהירות, ותוך פחות משעתיים – כולל הפסקת קפה – אני עוצר את האופנוע ליד הבית כשעל מד המרחק היומי 1,200 קילומטרים.

    אני כמעט מופתע שאני לא עייף כלל וששום איבר או שריר לא כואבים או מותשים, ושבתכלס יכולתי לרכוב עוד כמה שעות אחרי 15 שעות הרכיבה הכמעט רצופות שעברתי היום. ואז אני נזכר שאחרי הכל זה ב.מ.וו, ושהבסיס לבאגר הוא אחד מאופנועי התיור הנוחים בעולם. אז למרות הטוויסט שהבאגר קיבל, הוא עדיין בעל גנים מובהקים של K1600, רק עם עיצוב מגניב יותר.

    אני כל כך לא עייף, שכשאני מגיע הביתה אני יושב על המחשב לשעתיים נוספות כדי לכתוב לעצמי חלק מהרשמים של היום, ונכנס למיטה קצת אחרי השעה 01:00 כשאני מחויך מיום הרכיבה המיוחד הזה על האופנוע המיוחד הזה.

    יום רכיבה מיוחד על אופנוע מיוחד
    יום רכיבה מיוחד על אופנוע מיוחד

    ה-K1600 באגר הוא אופנוע מאוד מיוחד. הוא מסוג אופנועי-העל שמציעים יכולות דינמיות סופר-גבוהות עם שפע של נוחות, שפע של אבזור, בקרות ואלקטרוניקה, ובערך את כל מה שב.מ.וו הגדולה יכולה לזרוק על האופנועים שלה. את כל זה הוא מביא באריזה סופר-מגניבה בניחוח אמריקאי, אבל בהידוק גרמני מוקפד, באיכות סופר-גבוהה ובגימור של אופנועי היוקרה של ב.מ.וו.

    למרות שהוא מיועד לקהל יעד מצומצם, גם בגלל תג המחיר שעומד על 200 אלף ש"ח, הוא הצליח להרשים אותנו במיוחד. האמצעי – סיבוב ארוך במדינת ישראל הקטנה, בסך הכל שליש מטזמניה – הוכיח לנו את זה בצורה חד-משמעית. אז כן, הוא לגמרי נכנס לרשימת האופנועים שיהיו במוסך החלומות שלנו, כי פעם בשנה חשוב להסתובב סביב המדינה, ואין יותר מתאים למשימה הזאת מאשר הבאגר של ב.מ.וו.

    אני בינתיים מתחיל לחשוב על הפעם הבאה שאעשה את סובב ישראל. אבל הפעם עם תכניות קצת יותר מסודרות ועם מטרה ברורה – להקיף את כל הארץ. רק צריך לבחור אופנוע מתאים כמו ה-K1600 באגר. אני על זה.

    מפרט טכני

    [table id=119 /]

  • אליפות ישראל באנדורו – סבב 2, כפר כמא

    אליפות ישראל באנדורו – סבב 2, כפר כמא

    צילום: אייל מור

    בהתאחדות הספורט המוטורי נחושים להגיע לשגרת מרוצים קבועה, מסודרת ואיכותית. הדרך שלהם להגיע לכך היא בראש ובראשונה להחזיר למסלול את אליפות ישראל באנדורו – הליגה הוותיקה, הגדולה והיציבה שמתקיימת בישראל בעשור וחצי האחרון. במקביל עובדים בהתאחדות על הקמת אליפות מוטוקרוס וכן פתרונות לאליפויות אספלט. אחרי עונה מרובת קשיים וביורוקרטיה, נראה שבהתאחדות מצאו את הדרך לקיים את אליפות ישראל באנדורו. אחרי הסבב הראשון בחודש שעבר, שהיה מעין פיילוט להנהגה החדשה של ההתאחדות, הפיקו בהתאחדות לקחים ויישמו אותם כבר בסבב השני.

    P1170043 (resize)מועצת כפר כמא, הכפר הצ'רקסי שבסמוך לכפר תבור שהוציא כמה וכמה רוכבי אנדורו ומוטוקרוס מצטיינים, שיתפה פעולה עם ההתאחדות בהפקת הסבב השני לעונת 2015, ונתנה חסות על האירוע. המרוץ נערך בשיפוליו הדרומיים של הכפר, בסמוך לאצטדיון המקומי, מה שאומר גישה מלאה לכלי רכב על אספלט, ממש עד לפיטס ומתחם הקהל – שישב על 'טריבונה' שצופה על רוב רובו של המסלול. שדרוג עצום מהמרוץ הקודם. כבר בכניסה לכפר ניתן היה לראות את סככות המתחרים ונותני החסות ואת הצבעים הרבים ששטפו את המתחם, שבעונה הזו של השנה הוא בעיקר ירוק. בהחלט מחזה יפה. בכלל, זו הפעם הראשונה שמרוץ אנדורו נערך ממש בישוב. אמנם בקצה הישוב, אבל מצד אחד רואים את השטח המוריק, וכשמסובבים את הראש רואים אולמות ספורט ובתי מגורים. על כך מגיעה נקודת זכות גדולה למועצה המקומית וראשי ההתאחדות – אילן עזרא וישראל ויליגורה.

    הסבב השני התקיים גם הוא במתכונת היירסקרמבל, כלומר מקסימום הקפות בזמן נתון, וכלקח מהסבב הקודם – הפעם ההקפה הייתה ארוכה משמעותית – כ-10 דקות למהירים שבקטגוריות המקצועיות וקצת יותר לעממיות ולמתחילים. המסלול נפרש על פני שתי צלעות הר כשביניהן גיא אחד ארוך, שבחלקו היה עדיין מלא מים. יחד עם זאת, השטח כבר מתחיל להתייבש כך שהיה גם לא מעט אבק. המסלול היה הפעם אמנם ארוך, אבל טכני, אינטנסיבי ומעייף. בתחילת המסלול נבנו מכשולים מלאכותיים שכללו אלמנטים מאנדורוקרוס ומוטוקרוס, כולל מעבר צמיגים וקפיצת דאבל קטנה, אבל פרט לאלו גם תוואי השטח עצמו לא אפשר לרוכבים מנוחה. אז נכון שהיה נחמד אם היו יותר קטעים מהירים של גז, אבל זהו בהחלט אנדורו קשה כהלכתו. רובם המכריע של הרוכבים בהחלט היו מרוצים, על אף שיש כאלו שמעדיפים מרוצים בסגנון ספיישל-טסט. בהמשך העונה הם יקבלו. כך או כך, רק 65 רוכבים נרשמו למרוץ, וחבל, שכן המפיקים ציפו ליותר.

    קטגוריות מקצועיות

    יוני לוי
    יוני לוי

    אחרי שנעדר מהסבב הראשון בשל אבל על מות אביו, התייצב יוני לוי (ימאהה WR450F) למרוץ השני כמעט בלי אימונים, במטרה לתת את מה שיש, אף על פי שהכושר הגופני שלו רחוק מלהיות אידיאלי. לוי מתמודד בקטגוריה E2 מול רוכבים טובים ומוכשרים כמו זיו כרמי (ק.ט.מ 350EXC-F), נתי זיו (ק.ט.מ 350EXC-F) ודרור כהן (ק.ט.מ 450EXC). הקטגוריה הזו תמיד הייתה חוד החנית של מרוצי האנדורו, וגם כיום, למרות מיעוט משתתפים, היא מציגה עומק מתחרים ראוי וטוב. בקטגוריה הקטנה E1 הטוען לכתר הוא נמרוד חמו (ק.ט.מ 250EXC-F), שנמצא בכושר טוב מתמיד ונכון להיום אין לו מתחרים בקטגוריה, אולם יש עוד כמה רוכבים מצוינים שבהחלט שווים אזכור – סער יעקב (ק.ט.מ 250EXC-F) למשל, רוכב מוכשר מהצפון שעם עוד קצת ליטוש יכול להיות בחוד הקטגוריה ולתת פייט רציני לחבורה המובילה, וכן בר נוב (הוסקוורנה FE250), שגם הוא עשוי להיות בחבורה המובילה עם קצת יותר חידוד. גם ירון יעקובוביץ' (ק.ט.מ 250EXC-F), שעלה בעונה שעברה מהעממית, הוא רוכב טוב ועקבי. בקטגוריה הפתוחה נעדר הפעם דן מיה (גאס גאס), כך שהבמה נותרה לתומר שמש (ק.ט.מ 500EXC) וגיל קינן (ק.ט.מ 300EXC).

    עם הזינוק, זיו כרמי תפס את ההובלה, כשצמוד אליו רוכבים יוני לוי ונמרוד חמו. כרמי הגיע למרוץ עם גב תפוס אחרי התרסקות באימון ביום רביעי האחרון, כך שהוא לא היה במיטבו. בכניסה לנחל אחרי כרבע הקפה כרמי החליק אל תוך המים, דומם מנוע ונעקף על ידי כל הקטגוריה. לקח לו זמן רב עד שהצליח להניע את מנוע הק.ט.מ שלו, ובזמן הזה כולם ברחו קדימה וכרמי נאלץ לצאת למסע עקיפות כדי להגיע אל הפודיום. את ההובלה תפס יוני לוי, בתצוגת רכיבה חלקה ומרשימה. לוי החל לפתוח פער, ותוך זמן קצר כבר הוביל על חמו בפער של יותר מדקה. אחרי כשעה של מרוץ חמו החל לצמצם את הפער, בין היתר בגלל היחלשותו של לוי בשל כושר גופני שרחוק מהשיא, ואחרי כשעה ורבע הוא כבר נצמד ללוי מאחור, כשלבסוף הוא עקף וסיים את המרוץ בפער גדול. לוי העדיף לא להילחם על המקום הראשון הכללי, לרכב שקול ורגוע, ולזכות במקום הראשון בקטגוריה E2 ובמקום השני הכללי. חמו מצידו נראה פשוט מצוין, והתהליך שהוא עבר כרוכב וכאדם נראה לעין בבירור – הוא רוכב חלק, שקול ורגוע, יש לו אסטרטגיית מרוץ מסודרת, והוא בעיקר בוגר. אין ספק שכישרון הרכיבה האדיר שלו יחד עם הכושר הגופני המצוין והבגרות האישית, הופכים אותו להבטחה הגדולה של אליפות ישראל באנדורו ולדבר החם ביותר על השדה. ספורטאי ששווה לעקוב אחריו. שני אלו הם היחידים שהספיקו לבצע 14 הקפות. שאר הרוכבים בשדה הקיפו את המסלול 13 פעמים.

    זיו כרמי
    זיו כרמי

    בקטגוריה E2 נתי זיו, בפער לא קטן מחבורת החוד, ישב על המקום השני, כשמאחוריו בפער לא גדול דרור כהן. זה האחרון מציג רכיבה אגרסיבית וחזקה, והוא בהחלט כוח חשוב בקטגוריה, אולם תיל שהסתבך בגלגל האחורי שלו אילץ אותו לעצור בפיטס לדקות ארוכות ולהפסיד את המקום השלישי. זיו כרמי התגבר על  העצירה הלא מתוכננת, יצא למסע עקיפות, ובסוף המרוץ סיים במקום השני אחרי שהצליח לעקוף גם את נתי זיו המצוין שסיים שלישי. איזה יופי של קטגוריה. צחי בן גיגי (גאס גאס EC250) התרסק בהקפה השנייה, חטף פגיעה בקרסול ונאלץ לפרוש.

    בקטגוריה הפתוחה מנצח תומר שמש, וזאת אחרי שבן קבוצתו גיל קינן הוביל למשך שני שליש מהמרוץ. אחרי כשעה של רכיבה שמש נצמד לקינן מאחור והשניים רכבו גלגל לגלגל למשך זמן רב. לבסוף שמש הצליח לעקוף, וקינן, חייכן תמידי, שחרר לחץ ופשוט נהנה מהרכיבה. בכלל, אנחנו לא מכירים רוכבים שמחים ואופטימיים כמו גיל קינן, שתמיד מבסוטים מהמסלול, מההפקה, מהמרוץ ומהרכיבה. ספורטאי אמיתי.

    בקטגוריה הקטנה E1 סער יעקב מסיים שני ברכיבה חזקה ועקבית, כשדקה וחצי אחריו סוגר את הפודיום בר נוב. במקומות 4-6 מסיימים טל איזנבד, ירון יעקובוביץ' וניר שחם – בפערים של למעלה מ-4 דקות מנוב. והנה כיסינו את כל רוכבי הקטגוריות המקצועיות.

    P1160724 (resize)
    נמרוד חמו

    סניורים

    אמיר קינן
    אמיר קינן

    בקטגוריית הסניורים ניצחון שני ברציפות לאמיר קינן (גאס גאס EC450F). השם הזה היה לנו מוכר כבר בסבב הקודם, והיום במרוץ נפל האסימון – קינן, רוכב ותיק, היה ממקימי מסלול מעוז חיים הזכור לטוב, ורוכב מוטוקרוס טוב ומוכשר. אחרי שנים שבהן לא התחרה, החליט קינן לבוא ולהתחרות לראשונה במרוצי האנדורו, והנה יש לו כבר 2 מ-2, ברכיבה יפה, חזקה ונקייה. גם אחריו שווה לעקוב. שני סיים רונן כהן (שרקו SE300R), שמתאמן חזק לרומניאקס ומשתתף באליפות ישראל באנדורו כחלק מההכנות למרוץ האקסטרים-אנדורו שייערך בחודש יולי הקרוב. כהן נמצא בכושר מצוין, ובשלבים האחרונים של המרוץ הוא גם צמצם באופן עקבי את הפער מקינן, אך זה לא הספיק לו כדי לנצח. שלישי סיים יוסי גוטמן (ק.ט.מ 350EXC-F), שאחרי נפילה בזינוק נותר אחרון ויצא למסע עקיפות לעבר הפודיום. מכובד. במקומות 4-6 סיימו עמית גול, ברק דודאי ורונן מדיאל. זוהר גלילי פרש אחרי הקפה אחת.

    קטגוריות עממיות

    בקטגוריות העממיות נרשמה השתתפות לא רעה עם כמעט 30 מתחרים, כששתי הקטגוריות המשמעותיות הן C1 ו-C2 – קטנה ובינונית. בתחילת המרוץ, בהקפות הראשונה והשנייה, מספר רוכבים התרסקו בגלל באמפ נעלם שהרים את הגלגל האחורי באוויר והפך את הרוכבים, כששניים מהם נאלצו להתפנות לבדיקות בבית חולים. אין מה לדאוג – שם שוחררו מהר עם פגיעות יבשות בלבד.

    P1160621 (resize)בקטגוריה הקטנה ניצחון שני רצוף ליואב שפירא, שמסיים 11 הקפות בזמן של 1:33 ש' ומסיים ראשון גם בדירוג הכללי, בפער של למעלה מ-4 דקות מהמקום השני הכללי – אלון איסטון, שמנצח את קטגוריה C2. שני ב-C1 מסיים יפתח פרנקו ושלישי נמרוד רוימי. מוש כהן התרסק בהקפה הראשונה, חטף פציעות ושפשופים ביד ובגב, עצר לכ-10 דקות על מנת לטפל בעצמו ובאופנוע, וחזר לשדה למסע עקיפות שהסתיים במקום ה-5 בקטגוריה, אחרי גל יעקובי. מכובד. עמית הראל, מעיין לביא וגל מלאכי נאלצו לפרוש בשל התרסקויות.

    ב-C2 ניצחון כאמור לאלון איסטון, כשאחריו עמרי מסיקה ועמית שטרן שחזר להתחרות. רפאל קבסה, מהפייבוריטים בקטגוריה, ממשיך לסבול מחוסר מזל, כשהפעם הוא התרסק בהקפה הראשונה ונאלץ לפרוש. ב-C3 ניצחון לקובי צדף, כשאחריו חיים פרנסי ואריק פופוביץ, שלושתם עם 10 הקפות.

    במתחילים ניצחון לאלון גרינברג, כשאחריו דורון ברבי ואייל ידיד, שלושתם עם 6 הקפות בשעה.

    ג'וניורס וסופר ג'וניורס

    סוף סלע
    סוף סלע

    בקטגוריית הג'וניורס שוב קרב צמוד בין סוף סלע לבין נועם דדון, כשהפעם סלע הצעיר יוצא כשידו על העליונה ומנצח. דדון צמוד אליו בפער של 13 שניות בלבד, והשניים הם היחידים שמסיימים 18 הקפות. איזה יופי של קרב! במקום השלישי צוק סלע, אחיו של סוף, רביעי איתי דב, חמישי גיל זרקו, שישית רן יוחאי הנפלאה, ושביעי אמיר אילון במרוץ הבכורה המרגש שלו.

    בסופר-ג'וניורס ניצחון לרז עידן, שני אריאל קסורלה ושלישי אור זרקו, אחיו של גיל.

    סבב 2, כפר כמא. הפקה – קרוס קאנטרי (מיקי יוחאי), שופט – ירון גולדשטיין, מדידת זמנים – תנועה מדידת זמנים (רז היימן).

    הסבב הבא יתקיים בסוף חודש אפריל, ככל הנראה באזור תרקומיא. שווה לעקוב, ובהחלט מומלץ לבוא ולצפות.

    לתוצאות המרוץ המלאות מאתר תנועה מדידת זמנים – לחצו כאן.

    לגלריית התמונות המלאה – לחצו כאן

     

    [nggallery id=1071]

    לגלריית התמונות המלאה – לחצו כאן

     

     

  • אליפות ישראל באנדורו 2015 – סבב 1, טל שחר

    אליפות ישראל באנדורו 2015 – סבב 1, טל שחר

    צילום: אייל מור

    המרוץ האחרון באליפות ישראל באנדורו התקיים לפני לא פחות מ-9 חודשים, במאי 2014. הסבב הזה סגר עונה בת 6 מרוצים, עונה שבשל המגבלות של חוק הספורט המוטורי לא עברה חלק ובעיקר קירטעה, ועל הדרך הוציאה לחלק גדול מהמתחרים את הרוח מהמפרשים. לא קל לקיים מרוצים תחת החוק החדש והמגבלות שהוא מטיל, ואת זה גילו כל מי שעסקו במרוצים – מתחרים או מארגנים ומפיקים.

    P1090914 (resize)תשעה חודשים עברו, ונראה שדברים מתחילים להשתנות. אתמול (שבת) התקיים הסבב הראשון של עונת 2015 של אליפות ישראל באנדורו, והתחושה הכללית שידרה המון אופטימיות – גם לגבי אליפות ישראל באנדורו, אבל בכלל לספורט המוטורי, שעל פניו נראה שיוצא לדרך חדשה.

    זה מתחיל בכסף, והרבה ממנו, שכן להפיק מרוץ תחת התקנות שמציב חוק הספורט המוטורי זה עסק הרבה יותר יקר מבעבר, ואם בשנים הראשונות המפיקים נעזרו בכספים שנתנה המדינה דרך רשות הספורט המוטורי, הרי שמעתה הכיוון הוא להתגלגל כעסק עצמאי ללא תמיכה חיצונית. את עונת 2015 פתחו בעמותת האנדורו ובהתאחדות הספורט המוטורי כשכל החובות לכל ספקי העבר שולמו במלואם, ובקופת ההתאחדות יש סכום נאה של כ-300 אלף שקלים שאמור בין היתר להיות מופנה לטובת הפקת מרוצים. במקביל, ראשי ההתאחדות – היו"ר אילן עזרא (שהחליף לאחרונה את דני אנגלברג) והמנכ"ל ישראל ויליגורה, למדו את החומר והצליחו להפיק מרוץ בחיסכון של כ-30% ביחס למרוצים קודמים. אבל פרט לכסף נראה שקודקודי הספורט המוטורי למדו כיצד להתנהל מול הענק הביורוקרטי כך שיצליחו לפלס את דרכם בדרך אל המטרה – אליפויות פעילות עם מתחרים רבים, ובעיקר – עקביות. אנשי ההתאחדות משדרים המון אופטימיות, ולדעתם פתיחת עונת 2015 באנדורו היא נקודת מפנה בספורט המוטורי הישראלי, ומנקודה זו והלאה דברים יעבדו חלק הרבה יותר, כשהכוונה היא גם למוטוקרוס, ובעתיד הלא רחוק גם למרוצי אספלט.

    גם מנהלי הקבוצות שידרו המון אופטימיות, גם כלפי המרוץ עצמו אך בעיקר לגבי המשך העונה. חשוב לזכור שהיבואנים, שמחזיקים קבוצות מרוצים, משקיעים כסף רב בתחזוקת הקבוצה, וכשאין מרוצים – הכסף הזה הוא סוג של השקעה מבוזבזת ללא תמורה שכן הקבוצות ממשיכות לתחזק את הרוכבים. תשעה חודשים ללא מרוץ אומר השקעה של הרבה כסף. מנהלי הקבוצות שעימם דיברנו הביעו שמחה גדולה על חזרתה של האליפות, וכולם ללא יוצא מן הכלל אופטימיים גם לגבי המשך העונה.

    P1090853 (resize)בדבר אחד לפחות הצליחו מארגני המרוץ להפתיע – המיקום. כבר הרבה זמן שלא היה מרוץ במרכז הארץ, כך שהשטח היפה שבין מושב טל שחר לבין כפר אוריה, הממוקם בסמוך לצומת נחשון, הוא בהחלט בשורה מרעננת. כבר לא צריך לנסוע חצי מדינה כדי להגיע למרוץ אנדורו. השטל למסלול הוקצה על גבעה קטנה שבסמוך לנחל, ואורך ההקפה עמד על כ-4 ק"מ – מצוין למרוץ ספיישל-טסט, אך קצר מדי, הרבה יותר מדי, להייר-סקרמבל (מספר הקפות בזמן נתון) – הסגנון שבו התקיים המרוץ הפעם. התוצאה הייתה שהרוכבים המהירים הקיפו את המסלול בזמן של פחות מ-4 דקות ובמצטבר ביצעו 23 הקפות (במקצועית). המסלול גם היה טכני מאוד, עם המון סלעים והמון פניות, ולא אפשר לרוכבים לנוח לרגע או לגנוב שלוק מים מהקאמלבק. עד כדי כך הוא היה אינטנסיבי. בשל כך החליטו המפיקים, תוך כדי המרוץ של הקטגוריה המקצועית והסניורים, לקצר את המרוץ לקטגוריות המקצועיות משעתיים לשעה וחצי ולסניורים משעה וחצי לשעה. רובם המכריע של המתחרים קיבלו בהבנה, גם את האילוצים שהביאו למסלול כל כך קצר – למעשה מסלול ספיישל במתכונת הייר-סקרמבל, וגם את קיצור הזמן. למרות זאת, היו מספר מתחרים שהביעו את מורת רוחם על ההחלטה. כך או כך, האזור הזה בעונה הזו של השנה ירוק כולו ומשובץ אדום וסגול של פריחה, ובשילוב של מזג אוויר מושלם קיבלו המתחרים, וכמובן גם קהל הצופים (כ-500 איש, אם כי המשטרה דיווחה על כ-1,500 איש במתחם האירוע) שישב על הגבעה ממול וראה את רוב רובו של המסלול, תנאים משובחים למרוץ אנדורו.

    67 רוכבים נרשמו למרוץ הראשון בעונה. מספר בהחלט לא מבוטל בהתחשב בעובדה שרוב רובם של המתחרים כבר הרימו ידיים וכמעט השלימו עם העובדה שאליפות אנדורו כבר לא תהיה פה. חלקם היו סקפטיים עד לרגע האחרון, אך כשהבינו שמרוץ אכן יתקיים – נרשמו ברגע האחרון. גם בקבוצות לא נרשמה נוכחות מלאה, וחבל. ק.ט.מ הגיעו עם קבוצה גדולה והרבה רוכבים, גאס גאס הגיעה עם מספר רוכבים, וקבוצת עופר-אבניר הגיעה עם סככות לסוזוקי ולהוסקוורנה המתחדשת. לא ראינו את קבוצת מטרו-ימאהה (וגם האופנועים הכחולים נעלמו כמעט לחלוטין מהשדה), לא את TM ולא את HM/שרקו.

    בקטגוריות המקצועיות נרשמה נוכחות דלילה במיוחד – 12 רוכבים בלבד, מהם חמישה ב-E1, שלושה ב-E2 וארבעה ב-E3. יחד עם זאת, כמה רוכבים בולטים לא הגיעו למרוץ, ביניהם יוני לוי שנמצא באבל על מות אביו ז"ל, תומר שפירא שהתגייס לצבא, וכן אוריה כרמלי הוותיק. נקווה שבמרוץ הבא שורות הקטגוריה המקצועית תהיינה עבות יותר. בקטגוריות העממיות והמתחילים, לעומת זאת, השתתפו למעלה מ-35 רוכבים. 8 רוכבים נוספים התחרו בסניורים, ולא פחות מ-10 ילדים השתתפו במקצי הג'וניורס והסופר-ג'וניורס. לא המספרים של שנות השיא, שעמדו על למעלה מ-120 רוכבים, אך בהחלט מכובד בהתחשב בנסיבות. מה גם שעל פי המארגנים, כ-15 רוכבים רצו להירשם בדקה ה-90, אולם ההרשמה כבר נסגרה והם נשארו בחוץ. במרוץ הבא.

    קטגוריות מקצועיות וסניורים

    נמרוד חמו
    נמרוד חמו

    המקצה הראשון איחד בין שלוש הקטגוריות המקצועיות לבין הסניורים. במקצועיות זיו כרמי (ק.ט.מ 350EXC-F) תפס את ההובלה מיד עם הפתיחה, כשצמוד אליו רכב בן קבוצתו בק.ט.מ, נמרוד חמו (250EXC-F). השניים פתחו מהר מאוד פער קטן מנתי זיו (ק.ט.מ 350EXC-F) והחלו לברוח, כשחמו נראה נינוח ורגוע יותר מכרמי, אולם זה האחרון רוכב חולה, בשלבים סופיים של דלקת ריאות. לאחר כשליש מרוץ, כשנתי זוי החל לסגור מאחור, החליט חמו שזה הזמן לפרוץ קדימה. הוא עקף את כרמי, שהחל להיחלש מעט, ותוך כמה הקפות הוא פתח פער שעמד על כמעט דקה, תוך שהוא רוכב לבד. זה היה השלב שבו הוא הבין שאפשר להוריד קצב, לשמור על עצמו ולשייט בנינוחות ובחלקות עד לקו הסיום לניצחון בדירוג הכללי וכמובן בקטגוריה הקטנה E1.

    מאחוריו זיו כרמי ונתנאל זיו נלחמו ביניהם על המקום הראשון בקטגוריה E2. בחצי המרוץ זיו עקף את כרמי והחל לפתוח פער, אולם כרמי חזר לעצמו, עקף בחזרה וזכה לניצחון בקטגוריה, כשהוא משאיר לזיו את המקום השני. כך או כך, רכיבה יפה מאוד של שניהם, ונראה שהם הולכים להילחם על האליפות ראש בראש. שווה לעקוב. דרור כהן סיים שלישי בקטגוריה, תוך שהוא מפגין רכיבה יפה, חזקה ואגרסיבית, שדורשת כוח רב לאורך זמן.

    במקום השלישי בדירוג הכללי והשני בקטגורה E1 הגיע סער יעקב (ק.ט.מ 250EXC-F), ונראה שגם הוא כוכב עולה במקצועית שהולך לדבר חזק מאוד העונה. אגב, שלושת הראשונים בדירוג הכללי הצליחו לסיים 23 הקפות, כשאחריהם נתי זיו הגיע לקו הסיום בתום הזמן החוקי אחרי 22 הקפות בלבד. שלישי בקטגוריה הגיע בר נוב (הוסקוורנה FE250) ברכיבה חלקה ומדויקת, וזאת אחרי שרכב כחצי מרוץ עם בלם אחורי לא מתפקד, אולם בשל 5 דקות עונשין שחטף על קריעת סס"ל הוא ירד אל המקום הרביעי, ואל הפודיום עלה טל אייזנבד, שסחט כל גרם מנוע מהק.ט.מ 125EXC שלו ברכיבה מאוד משכנעת. חמישי בקטגוריה הגיע ירון יעקובוביץ על ק.ט.מ 250EXC-F.

    בקטגוריה הפתוחה E3 שליטה מוחלטת של תומר שמש (ק.ט.מ 500EXC) שמסיים הקפה שלמה לפני המקום השני – דן מאיה (גאס גאס EC300R). זה האחרון חוזר להתחרות אחרי תקופה ארוכה ללא אופנוע וללא רכיבה תחרותית, ובגיל 24 הוא מכוון בהחלט גבוה ומתכוון להילחם על האליפות כבר השנה. גם בקטגוריה הזו הולך להיות מעניין. שלישי מסיים גיל קינן על ק.ט.מ 300EXC, וזאת כשהוא מגיע למרוץ פצוע אחרי התרסקות כואבת באימוני אמצע השבוע, ורביעי עדי לוי (ק.ט.מ 500EXC).

    בסניורים, ניצחון יפה לאמיר קינן, כשאחריו מסיימים רונן מדיאל ועמית גול. יוסי גוטמן הפסיד את המקום השלישי לגול ממש לקראת הסיום. חמישי מסיים ברק דודאי.

    קטגוריות עממיות ומתחילים

    הרבה מאוד רוכבים על המסלול הצפוף, ובתחילת המרוץ ממש קשה לזהות מי זה מי. אולם תוך זמן קצר מתגבשת תמונה ברורה על המובילים של המרוץ, וכנראה של העונה כולה. ב-C1 – הקטגוריה הקטנה, ניצחון מוחץ ליואב שפירא, ששלט במרוץ לכל אורכו ובפער גדול. שני בקטגוריה מוש כהן ושלישי יעקב דדיה. ב-C2 מנצח עדי ישראל, כשאחריו צחי בן גיגי ועומרי מסיקה, וב-C3 הניצחון הולך לקובי צדף, כשאחריו חיים פרנסי ואריק פופוביץ'. בקטגוריית המתחילים שולט עמית הראל, כשאחריו מסיימים נמרוד רוימי ואייל ידיד.

    קטגוריות ג'וניורס וסופר-ג'וניורס

    זינוק ג'וניורס
    זינוק ג'וניורס

    לילדים עם האופנועים הקטנים קיצרו את המסלול כך שיתאים למידות האופנועים, והזינוק למקצה הזה הוא תמיד מרגש. מיד עם הזינוק בלטו בעיקר שני רוכבים – נועם דדון בן ה-14 וסוף סלע בן ה-11, כשתוך זמן קצר דדון החל לפתוח פער, והוא זה שמנצח את מקצה הג'וניורס כשאחריו סלע. שלישי מסיים האח של סוף – צוק בן ה-14, רביעי גיל זרקו (11) שהחליף לימאהה YZ85, חמישי ים מעוז (12), אחריו איתי דב (13). סגרה את הרשימה רן יוחאי (12) שרכבה נהדר והביאה הרבה כבוד למגדר. בסופר-ג'וניורס ניצחון לרז עידן (9), כשאחריו אריאל קסורלה (10) ואור זרקו (8). מקצה תענוג!

    את הסבב הראשון של עונת 2015 אפשר לסכם כהצלחה, בעיקר בשל כמות החיוכים בפיטס והתחושה הכללית, אבל אפשר גם להעביר את תחושת האופטימיות ששררה בקרב כל המשתתפים – תחושה שהנה עולים על הדרך הנכונה שתוביל לספורט מוטורי מסודר ועקבי. הלוואי. יחד עם זאת, יש גם כמה נקודות לשיפור – אורך המסלול למשל, שחייב להיות ארוך יותר כשמדובר בהייר-סקרמבלר (אם כי לאור האילוצים, נראה שהמארגנים הוציאו את המקסימום מהתנאים שעמדו לרשותם. סוג של לימונדה מלימונים), וכן נוחות לקהל, שכן לא ייתכן שקהל הצופים, שכלל גם נשים וילדים רבים, ייאלץ לצעוד כמעט שני קילומטרים כדי להגיע מהחניה עד לאזור המרוץ. זו אמנם הייתה הוראה של המשטרה, שהקפידה הקפדה יתרה ומוגזמת על הכללים, אולם על זה היה צריך לחשוב מראש. כך או כך, המרוץ בהחלט היה מוצלח, והוא בהחלט השאיר טעם של עוד, וכאמור – אופטימיות.

    [nggallery id=1058]