תגית: ב.מ.וו R1200RT

צילום: בני דויטש

כביש ירושלים – תל אביב, השעה 05:00 בבוקר שבת ואני משייט בנחת על 150 קמ"ש בדרך לאסוף את השותפה שלי לרכיבת המבחן הזו. מד הטמפרטורה שעל הצג הדיגיטלי המשוכלל מראה 9 מעלות ואני עם ציוד קיץ עליי, אבל דווקא נעים לי מאוד. משקף הרוח הגדול חוסם את כל הרוח ומבודד אותי לגמרי בתוך בועת אוויר כמעט סטטית, החימום למושב הרוכב נמצא על מקסימום, וגם החימום לידיות עובד וחודר דרך הכפפות הקיציות שלי. וכאילו כל הפינוק הזה לא מספיק, הרמקולים של מערכת הסטריאו המקורית מנגנים לי שירי סוף שבוע רגוע בגלגלצ. תענוג.

אפשר בקלות לחשוב שלזה ה-R1200RT, גרסת התיור המפנקת של סדרת הבוקסרים, מיועד – תיור מהיר ונוח למרחקים ארוכים. מין אופנוע של זקנים. אבל האמת היא שהוא הרבה יותר מזה, כמו שגיליתי יום קודם לכן בטיול לקוחות ב.מ.וו. באותו יום רכיבה, שאורכו היה כ-400 ק"מ, רכבנו בקבוצה גדולה לדרום, אבל עברנו לסיבוב בכבישים המפותלים של הרי ירושלים, שהם מגרש המשחקים הביתי שלי. הטיול אמנם התחיל בנינוחות ובשלווה, בדיוק כמו שאתה חושב שיהיה לפני שאתה עולה על מכונת תיור שכזו, אבל מהר מאוד הוא הפך לחגיגת גז של כבישים מפותלים ומהנים, כשה-R1200RT מפתיע אותי בגדול ביכולות הדינמיות שלו. ובזה הראש שלי היה עסוק באותו בוקר קר בדרך לתל אביב. כמה רחב הוא טווח השימושים של האופנוע המופלא הזה, ואיך הוא עושה כל כך טוב כל אחת מהמשימות ועל הדרך מפנק את הרוכב כמו שמעט מאוד אופנועים מסוגלים.

ה-R1200RT לא קיבל את תשומת הלב הראויה לו במהלך השנים. לפחות לא אצלנו. ואפשר להבין למה. הרי במשפחת הבוקסרים אליה הוא משתייך יש את ה-R1200GS, האס החזק ביותר של ב.מ.וו שמושך את מרב תשומת הלב ומוביל את טבלאות המכירות. אבל מצד שני, בצד התיורי, יש את ספינת הדגל, תרתי משמע, ה-K1600GT או GTL, כשלפניה אופנוע התיור הגדול היה ה-K1200LT מרובע הצילינדרים. והרי על פניו מנוע 4 צילינדרים, או 6 במקרה של ה-1600, הרבה יותר מתאים למשימות תיור ארוכות טווח מאשר אותו בוקסר גרגרני ומגושם. אה, והשניים גם עולים יותר מאותו RT, כך שמי שרוצה לרכוש אופנוע תיור גדול ומפנק הולך באופן טבעי לסדרת ה-K היוקרתית וה-R1200RT נשאר מעט מבויש מאחור.

לשנת 2014 החליטו בב.מ.וו לרענן את ה-RT ולנער ממנו מעט את תדמית הפועל האפור שכאילו נדבקה אליו. אחרי שה-R1200GS קיבל את מנוע הבוקסר מקורר הנוזל-אוויר החדש ב-2013, ה-RT הוא הבא בתור לקבל את המנוע, שמפיק 125 כ"ס ו-12.7 קג"מ מכובדים של מומנט. אנחנו עוד נחזור אל הנתונים האלה. אבל פרט למנוע, ה-RT קיבל שדרוג רציני שמעמיד אותו בקו אחד עם חזית הטכנולוגיה של ב.מ.וו, וגם מתיחת פנים שמקנה לו מראה מודרני.

כל החזית, כולל סוללת פנסי ה-LED, עוצבה בהשראת האח התיורי הגדול – ה-K1600GTL. גם משטחי הצד נראים מודרניים, אלגנטיים ויפים, ומאחור הוחלף הפנס לאחד מודרני עם פנסי LED. מפגש עם האופנוע משאיר רושם רב, שכן ה-RT מאוד מרשים. הוא אפילו יפה. משמעותית יותר מהדור הקודם. כאמור, מעבר למתיחת הפנים מקבל ה-RT את כל האלקטרוניקה המודרנית של ב.מ.וו, ויותר. יש כמובן ABS ומערכת בקרת החלקה, ויש את מערכת המתלים הסמי-אקטיביים בגרסה החדשה ביותר שלה, ESA II, אבל פרט לכך יש עוד ערימה של אלקטרוניקה שימושית ומפנקת (רשימה חלקית) – בקרת שיוט, קוויק-שיפטר חדש שמאפשר גם הורדת הילוכים בלי קלאץ' ולא רק העלאה, ומערכת חדשה לבקרת זינוק בעלייה שנועלת את הבלם עד לשחרור קלאץ'.

בצד הפינוקים לרוכב ולמורכב גם כן לא חסכו בב.מ.וו. יש כאמור מערכת סטריאו הכוללת רדיו מובנה וחיבור חיצוני ל-MP3, יש GPS מקורי (בתוספת תשלום), משקף הרוח מתכוונן חשמלית מהכידון, יוצר זיכרון, יורד למצב הנמוך בכיבוי האופנוע וחוזר למצבו הקודם עם ההתנעה, יש כאמור חימום לידיות הרוכב עם 5 מצבים ויש חימום גם למושב הרוכב וגם לזה של המורכב, ולבסוף, יש צמד מזוודות צד מקוריות עם הרבה נפח בתוכן, אשר כוללות נעילה מרכזית להן ולתאי האכסון הקדמיים, גם דרך כפתור וגם דרך השלט הרחוק שכולל גם את האזעקה המקורית.

לוח השעונים וצג ה-TFT מכילים ערימות של אינפורמציה שימושית. הם נעימים לעין, והתפעול אינטואיטיבי ויעיל דרך הגלגלת שממוקמת על ידית שמאל. דרך דפדוף בתפריטים ותתי תפריטים מגיעים לאינספור אופציות ונתונים שבקלות יכולים להסיח את דעתו של הרוכב מהכביש. אנחנו, כפריקים של נתונים וגאדג'טים, מאוהבים בלוח השעונים הזה.

אני אוסף את המורכבת שלי, שתשמש בתחילת היום כדוגמנית לצילומים, ונוסע לפגוש את בני הצלם. התכנון הוא לסיים את פרק הצילומים מוקדם ככל האפשר כדי שיהיה זמן לרכב ולבחון את ה-RT כמו שצריך, לאורך קילומטרים רבים. ומה מתאים יותר לאופנוע תיור גדול ומפנק בהרכבה אם לא לנסוע לאילת? אז אנחנו שדרגנו מעט את הרעיון הזה, כשהחלטנו לרדת לאילת לבירה על החוף ולחזור הביתה עוד באותו היום. ה-RT אמור לשתות את זה בלי למצמץ כמובן, אבל התהייה הייתה איך אנחנו נעמוד בזה, בעיקר משום שהשותפה לרכיבה לא עלתה על אופנוע מאז ימי הודו והאנפילד. אתגר. כמו שאנחנו אוהבים.

אנחנו נוסעים עם בני לאזור בית קמה ובתרונות רוחמה לפרק הצילומים. תוך כדי שבני מתזז אותי מכאן לשם ובחזרה, אני נפעם מהיכולות הדינמיות של המכונה הגרמנית המדויקת הזאת. אז כן, בסוויפרים מהירים ה-RT יציב כמו קטר, במיוחד אם מערכת הבולמים האלקטרונית על מצב ספורט, שבו שיכוך ההחזרה איטי יותר. זה ברור לחלוטין וצפוי. אבל ההפתעה היא דווקא בקטעים הצפופים יותר ואפילו בפניות הפרסה הרבות שצריך לעשות בהתמסרות הלוך-חזור לצלם. אתה מצפה שלסובב 274 ק"ג על המקום יהיה קשה, או לפחות כבד, ומגלה פעם אחר פעם כמה המכונה הזאת מאוזנת וכמה קל לסובב אותה על המקום. מכירים שפע של ביטחון? אז זה זה.

בני עומד במילתו ומצליח לסיים את הצילומים מוקדם. יש לנו עוד יום ארוך לפנינו, וב-11:00 אנחנו מסיימים את ארוחת הבוקר ויוצאים מבית קמה. הכיוון כאמור אילת, אבל אנחנו בחרנו בדרך הארוכה – דרך מצפה רמון, נאות סמדר וכביש 12 היפהפה – סה"כ 280 ק"מ. אף על פי שיש בקרת שיוט, את כביש הערבה נשאיר למישהו אחר. אני בכושר רכיבה גבוה, אבל המורכבת שלי לא מורגלת ברכיבות ארוכות ואני מתעניין מדי פעם במצבה. תגובתה, במפתיע או שלא, היא – סע! היא נהנית מאוד מהרכיבה, מהשיוט המהיר ומהווייב שהאופנוע הזה בשילוב של רכיבה חלקה על גבול הקנאות מסוגלים לייצר, ואנחנו עפים בסשן רכיבה מהיר, זורם ואיכותי דרך נופי המדבר הבוהקים בצהרי יום כשהשמש במרכז השמיים וגם מצב הרוח.

ה-R1200RT בהחלט מצטיין ברכיבות האלה – הארוכות והשוטפות, ושם הוא הכי נוח שאפשר, גם לרוכב וגם למורכב. מנוע הבוקסר שופע מומנט כבר מסל"ד רצפה והוא מאפשר לרכב תמיד בהילוך גבוה, מה שתורם את חלקו לתחושת הרגיעה הכללית. אם לוחצים פול גז אפשר בקלות לראות יותר מ-200 קמ"ש על השעון ואפילו 220, אבל זה לגמרי לא הקטע של ה-RT. הוא יעדיף את השיוט המהיר על 150-170 קמ"ש, ושם הוא ייתן את התחושה הטובה ביותר. גם לגיחות של 180 וקצת יותר הוא לא יתלונן, אבל יותר מזה הוא מתחיל לצאת מאזור הנוחות שלו, ואז גם הרוכב וגם המורכב מרגישים את זה. ה-RT אוהב לרכב על גלי המומנט של הבוקסר, אם להגדיר את זה במשפט אחד, ויש שפע של גלים כאלו. אבל מה שפחות אפשר לתאר זה את החספוס העדין של המנוע הזה, שנותן לו כל כך הרבה אופי. המנוע הזה מדבר אל הרוכב, ואם רק נקשיב, גם נשמע בדיוק מה הוא אומר. אז בוקסר על אופנוע תיור? ובכן, בהחלט כן. במיוחד אם אנחנו לא על האוטוסטרדות האירופאיות המהירות אלא בכבישים הארצישראליים הפחות מהירים שדורשים שינויי קצב תכופים.

מגיעים לקטע האחרון של כביש 12 – הירידות מעובדה לאילת. הטמפרטורה בחוץ עולה ככל שאנחנו יורדים, וכך גם קצב פעימות הלב שלי ושלה – מההתרגשות. היא מתרגשת מאילת ואני מהאופנוע. בעצם גם קצת להפך. הכביש המפותל הזה, שמתחיל בסוויפרים ארוכים ומסתיים בפניות צפופות, הוא חתיכת חוויה, תמיד, ועם ה-RT הוא אפילו יותר מזה. האופנוע זז מצד לצד בקלות, ואחרי פקודת ההיגוי המדודה והמדויקת הוא מתיישב על הצד ולא זז, רק מחכה לגז שידחוף אותו החוצה מהפנייה. היגוי, שחרור, גז. מצד לצד. בקלות. לא כמו אופנוע תיור גדול וכבד אלא כמו אופנוע מושחז. התחושה היא שהב.מ.וו נועד בדיוק לזה, ובעצם הוא נועד בדיוק לזה – ולא בכדי זה אחד הכלים הפופולריים לחציית האלפים.

את 280 הקילומטרים שבין בית קמה לאילת אנחנו מסיימים בדיוק בשעתיים, ומגיעים לאילת רעננים ומשוחררים, בלי טיפת עייפות, כאילו לא עברנו היום כמעט 500 קילומטרים. זה הזמן לבירה של צהריים על החוף.

לאופנועי תיור גדולים יש תדמית של אופנועי זקנים. אופנועים שאותם קונים רוכבים מבוגרים שמחפשים רק את הפינוקים, ואולי גם את הפוזה. מין סוג של תראו כמה שלי גדול, אבל לא בהספק מנוע או ביצועים דינמיים כמו בכלים ספורטיביים יותר אלא ביוקרתיות ויוקרה. בכמות הגאדג'טים והאלקטרוניקה, בכמות התוספות, ובמחיר הסופי שכל החבילה עלתה. ואולי יש בזה משהו, שכן אם R1200RT עולה 167 אלף שקלים, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לרכוש אותו, וזה לגמרי האנדרסטייטמנט של השנה. בינתיים, על חוף הים באילת, עם בירה ביד ובחורה יפה לידי, אני חושב כמה מתאים לי אופנוע כזה, וגם תוהה אם לא הזדקנתי אם אופנוע תיור שכזה מצליח אשכרה לגרום לי לרצות אחד כזה. אני עונה לעצמי, כנראה במין סוג של דיסוננס קוגנטיבי, שלא. זה לא אני, זה הוא. הוא פשוט פצצה של אופנוע.

הבירה על החוף נמשכה קצת יותר מהמתוכנן, אבל מחר יום עבודה אז אין ברירה – צריכים לחזור למרכז. השעה 21:00, בחוץ כבר חושך, ואנחנו יוצאים בחזרה צפונה. הדרך בהלוך הייתה כל כך מענגת, כך שבאופן אוטומטי הגלגל הקדמי מכוון את עצמו לכביש 12 ולעליות המפותלות. לרגע חשבתי שזו עוד אחת מהבקרות האלקטרוניות של הב.מ.וו – לבחור את הכבישים המגניבים ביותר שיש בסביבה.

מה שהתחיל רחב והסתיים צפוף בהלוך, מתחיל הפעם צפוף והולך ונפתח בחזור. אבל הפעם זה שונה לגמרי. בחוץ חושך מוחלט, וככל שמתרחקים מאילת ההילה של אורות העיר הולכת וקטנה עד שנעלמת לגמרי. בשמיים מיליון כוכבים, ורק אלומת האור החזקה של צמד הפנסים מאירה את הדרך ומהפנטת את העיניים. אני והמורכבת כבר לא מדברים באינטרקום אלא שומעים את אותה המוזיקה בקסדה. יש רגעים נדירים ברכיבה שבהם כל הכוכבים מסתדרים בשורה במיוחד בשבילך. שבהם כל התנאים מושלמים. ואז אתה עובר חוויית רכיבה חזקה, ואתה לא רוצה שהיא תיגמר. זה בדיוק מה שקרה בנסיעה הזו. אני רוכב על כבישים משובחים, בחושך מוחלט, עם מורכבת מדהימה שמבינה ומרגישה את הרכיבה ומשתפת פעולה באופן מושלם, מזג האוויר פנטסטי, ואחרי כל זה אנחנו נמצאים על אחד האופנועים הטובים למשימה. שנינו עמוק בתוך ה'זון', בשטף אחד ארוך של רכיבה זורמת, שוטפת, מהפנטת, לגמרי לבד על הכביש, מרגישים לגמרי אחד את השנייה, את האופנוע, את הכביש ואת מה שמסביב לנו. מדיטציה על דו-גלגלי. חוויית רכיבה שנצרבת בתודעה.

כשעצרנו במצפה רמון לא היינו צריכים לדבר. כל אחד מאיתנו הבין בדיוק את עוצמת החוויה שעברנו עכשיו. וגם כמה שה-R1200RT היה האמצעי הטוב ביותר לקבל את החוויה הזאת. אבל מטבען של חוויות חזקות שבסופו של דבר הן נגמרות, והדרך ממצפה רמון לתל אביב הייתה אמנם מהירה מאוד, אבל מנהלתית, עם כבישים מוארים ותנועה מסביב. אחרי כ-900 קילומטרים שעברנו באותו היום נחתנו בתל אביב. את מבחן הנוחות ה-RT עבר בגדול, שכן גם מי שאינה מורגלת ברכיבה על אופנוע חזרה הביתה עם עייפות סבירה ובלי כאבים. אז כן, הוא נוח. מאוד. ומפנק. ומענג.

אחרי סוף שבוע אינטנסיבי, שבו עברנו כ-1,400 ק"מ, אפשר לומר בפה מלא שה-R1200RT הוא בהחלט אחד האופנועים המפוספסים שיש בליין של ב.מ.וו. למעשה, דווקא בשל מנוע הבוקסר הוא מתאים יותר לממדים של ישראל, והעובדה שהוא גדול, אבל לא הכי גדול שיש, היא בהחלט יתרון. כבונוס מקבלים את האופי המיוחד של מנוע הבוקסר, וכמובן את כל הפינוקים שב.מ.וו יכולים להרעיף על האופנועים שלהם.

אז בדרך להגשמת החלום נשאר רק מכשול אחד, והוא המחיר. כאמור, 167 אלף ש"ח. סכום שלמעט כמה ברי מזל ישאיר את ה-RT לכולנו רק בגדר חלום. כך או כך, אני מאוהב!