עומסי התנועה ההולכים ומחמירים, יחד עם זיהום האוויר, יצרו את תכנית אגרות הגודש שמתוכננות לשעות מרכזיות בכניסה לתל-אביב ולערים נוספות ברחבי הארץ.
זה בדרך: משרד האוצר מתכנן לגבות תשלום מנהגים שיכנסו לתל-אביב בבוקר ויצאו ממנה בערב. חוק ההסדרים הוא חוק שהממשלה מביאה לאישור הכנסת בכל שנה לצד חוק התקציב, והוא מאגד בתוכו תיקוני חקיקה רבים שהממשלה רואה צורך באישורם בכנסת כדי ליישם את מדיניותה ותכניותיה הכלכליות. בחוק ההסדרים הקרוב תוגש, ככל הנראה, הצעה של משרד האוצר להטיל אגרת גודש לנכנסים לתל-אביב בין השעות 06:30 – 10:00 וליוצאים ממנה בין השעות 15:00 – 19:00.
הנכנסים ישלמו 25 שקלים חדשים, ואילו היוצאים מגוש דן ישלמו 12.5 ש"ח. הדרך לכך עוד ארוכה ותעבור עוד התנגדויות וגלגולים, אך הכיוון ברור. רוצים לבוא ולצאת לעבודה? שלמו על כך עמלה. מטרת העל היא לגרום לנהגים לחשוב פעמיים ואולי להשתמש בתחבורה ציבורית או לעודד שיתוף נסיעות, כך שהעלויות יתחלקו בין עוד נהגים. זה יעזור להפחית את העומסים המוגזמים הנגזרים מעלייה משמעותית במכירות של כלי רכב (כ-200 אלף רכבים חדשים שעלו לכבישים רק במחצית הראשונה של 2021) וצמצום הכבישים הפנימיים כתוצאה מבניית תשתיות התחבורה הקלה. בנוסף, מצביעים על זיהום האוויר כזרז להצעה.
לא נחווה את דעתנו על ההצעה או על השימוש הרגיל בנהגים למילוי קופת המדינה, אלא נדחוף לכיוון שלנו, לאג'נדה שאנחנו מציגים כבר יותר מ-18 שנים: הפתרון לכבישים הסתומים הוא כלי רכב דו ותלת-גלגלי. שכן בהיעדר תחבורה ציבורית יעילה וראויה, דו-גלגלי זה הפתרון הזמין, המיידי ואף הזול ביותר לשליטה על הזמן והמרחב בכבישי ישראל. כאמור, אנחנו אומרים את זה כבר שנים, ורוצים שחלק מההצעה תאיר על הפתרון ותמצא את הדרך להקל ולהוזיל את העלויות המוגזמות ברכישה, בציוד, בביטוח ובטיפולים. אם יבואו לקראת זה, המשמעות התקציבית מבחינת המדינה תהיה שולית ותפתח את הדרך לנהגים נוספים לזנוח את המכונית הפרטית ולבחור בקטנועים ואופנועים כתחבורה עיקרית, ועל-ידי כך תעזור להפחית את הגודש והזיהום ותמנע את הצורך מאנשים עובדים לשלם עבור הזכות להגיע לעבודה ולחזור הביתה.
תופעת הקטנועים התלת-גלגליים, אלה עם 2 גלגלים קדמיים, החלה בשנת 2008, אז הציגה פיאג'ו את ה-MP3 – שהגיע בתחילה בנפח של 250 סמ"ק ואליו הצטרפו גרסאות 300, 400, 500 ו-125 סמ"ק. גם פיג'ו הצטרפה לסגמנט עם המטרופוליס, ומיד אחריה קוואדרו האיטלקית עם התלת שלה. בשנתיים האחרונות נמכר באירופה ובישראל גם הטריסיטי 125 של ימאהה, שמציע את קונספט התלת-גלגלי באריזה פשוטה יותר, ללא מערכת מתלים מתוחכמת. למעשה, הפיאג'ו MP3 והימאהה טריסיטי הם השחקנים המרכזיים בנישה הזו נכון להיום.
צילום ועריכה: אסף רחמים
אם במשך כמעט עשור הכלים האלה נמכרים היטב, ואם יצרנים נוספים נכנסים לסגמנט הזה, זה אומר שיש משהו מאחורי הקונספט התלת-גלגלי, והמשהו הזה הוא בטיחות. לתלת-גלגלי יש יתרון בטיחותי – שנובע מעצם הגלגל השלישי – והוא אחיזה ויציבות. היתרון הזה קורץ לרוכבים רבים שהם לאו דווקא אופנוענים, אלא אנשים מן היישוב שרוצים ליהנות מיתרונות הדו-גלגלי, אולם מפחדים לקחת את הסיכון של כלי דו-גלגלי "לא יציב".
כדי לעזור לרוכשי הקטנוע לסדר את הטיעונים בעד ונגד יצאנו למבחן השוואתי של דו-גלגלי מול תלת-גלגלי, ובדקנו נתונים אובייקטיביים מדידים כמו מרחקי בלימה, לצד נתונים סובייקטיביים יותר כמו אחיזה בהטיה ויציבות הכלים. בנוסף, מבחן השוואתי ראש בראש אפשר גם להציף את חסרונות התלת-גלגלי אל מול דו-גלגלי. לצורך המבחן בחרנו בצמד כלים – דו-גלגלי ותלת-גלגלי – הדומים בהספק המנוע, הממדים ובנתוני המשקל. את הדו-גלגלי מייצג הימאהה NMAX 125, ואילו את התלת-גלגלי מייצג הימאהה טריסיטי125. שניהם עם מערכת ABS למניעת נעילת גלגלים.
מימין – ימאהה טריסיטי; משמאל – ימאהה NMAX
המבחן הראשון – מבחן בלימה
בעת בלימה, משקל רב עובר קדימה אל הגלגל הקדמי, כך שהצמיג הקדמי ומערכת הבלימה הקדמית נושאים ברוב נטל הבלימה. צמד גלגלים קדמיים אמורים – באופן תאורטי לפחות – לספק יותר אחיזה מלפנים, ולכן גם עוצמת בלימה גבוהה יותר. בנוסף, לתלת-גלגלי יש מערת בלימה כפולה מלפנים (צמד דיסקים וצמד קליפרים – אחד על כל גלגל), לעומת מערכת בודדת בקטנועים.
את מבחן הבלימה ביצענו על משטח אספלט רטוב. על כל אחד מצמד הכלים הגענו לבלימה במהירויות קבועות – 30, 40 ו-50 קמ"ש, ובלמנו את הבלימה המקסימלית האפשרית עד לסף נעילה, כלומר רגע לפני שה-ABS נכנס לפעולה. באופן זה השגנו את מרחקי הבלימה הקצרים ביותר לכל אחד מהכלים בכל אחת מהמהירויות. כל מדידה לכל כלי בכל מהירות ביצענו כ-10 פעמים, והתוצאות המוצגות כאן הן ממוצע המרחקים אחרי הורדה של שתי המדידות הקיצוניות (הארוכה ביותר והקצרה ביותר).
מבחן בלימה על אספלט רטוב
מניתוח התוצאות עולה כי בכל מהירות, מרחק הבלימה של התלת-גלגלי היה קצר יותר בין 12% ל-20% מזה של הדו-גלגלי. כך למשל ב-30 קמ"ש מרחק הבלימה של הדו-גלגלי על אספלט רטוב עמד על 4.60 מ' לעומת 3.70 מ' של התלת-גלגלי. ב-50 קמ"ש על אותו האספלט, התוצאות היו 10.80 מ' לעומת 9.50 מ'.
[table id=71 /]
המבחן השני – אחיזה ויציבות בהטיה
הגלגל הקדמי בדו-גלגלי מהווה לעתים את צוואר הבקבוק של האחיזה והיציבות, בעיקר בשל רוחבו – הצר ביחס לגלגל האחורי. הוספת גלגל נוסף, כלומר שני גלגלים במקביל, מכפילה את רמת האחיזה וכפועל יוצא את היציבות.
כדי לבדוק עד כמה תוספת האחיזה והיציבות באה לידי ביטוי, רכבנו סביב כיכר עירונית ממוצעת, כזו עם שיפוע שלילי (שיפוע שלא תומך את הרכב בפנייה אלא להפך, נוטה לכיוון השלילי ומגביר את חוסר האחיזה). בנוסף, בחרנו ביום גשום על מנת להקטין עוד יותר את רמת האחיזה ולהחריף את בעיית חוסר היציבות. רכבנו עם צמד הקטנועים – התלת-גלגלי והדו-גלגלי – סביב הכיכר, במהירות המקסימלית האפשרית לקבלת אחיזה ויציבות.
גם כאן התוצאה חד-משמעית: התלת-גלגלי היה יציב יותר ובעל אחיזה גבוהה יותר, ועל-כן הקיף את הכיכר בכ-20% מהר יותר מאשר הדו-גלגלי. כאן חשוב לציין שהמטרה היא לא לרכב מהר יותר אלא לבדוק למי אחיזה ויציבות גבוהים יותר. המשמעות היא שברכיבה 'רגילה', שלא במהירות המקסימלית האפשרית, לתלת-גלגלי יהיה יתרון באחיזה וביציבות והוא יאבד אחיזה ויחליק מאוחר יותר. תוספת הגלגל הנוסף מלפנים אכן שיפרה את האחיזה ואת היציבות.
המבחן השני – על הכביש הציבורי הרטוב
המבחן השלישי – לא נופלים בנעילת גלגל קדמי
אחד החסרונות של דו-גלגלי בכל הנוגע ליציבות הוא איבוד היציבות המיידי בזמן נעילת גלגל קדמי, והנפילה שתגיע חלקיק שנייה אחרי הנעילה. גלגל אחורי אפשר לנעול ולשמור על יציבות תוך כדי שהוא נגרר מאחורי הקטנוע, אולם גלגל קדמי נעול יביא, כאמור, לנפילה כמעט מיידית. מערכת ABS תמנע את נעילת הגלגל ולכן גם את הנפילה, אולם על דו-גלגלי היא לא מתפקדת בהטיה למשל, כלומר תוך כדי פנייה, ולכן היא לא יעילה לכל מצב (ישנם מעט אופנועים סופר-מתוחכמים ויקרים שבהם מותקנת מערכת ABS היעילה גם בהטיה).
היתרון של תלת-גלגלי, גם אם אינו מצויד במערכת ABS למניעת נעילת גלגלים, הוא שבמידה ומתנפלים על הבלמים בעת בלימת חירום ונועלים את הגלגלים, צמד הגלגלים הקדמיים ימנעו את חוסר היציבות של דו-גלגלי רגיל, והתוצאה היא שהקטנוע יישאר יציב לזמן מה ולא ייפול מיד עם נעילת הגלגל הקדמי.
תלת גלגלי – לא מאבד יציבות ולא נופל בנעילת גלגלים קדמיים
המבחן הרביעי – הנחה בביטוח החובה
במסגרת רפורמה שנערכה לאחרונה באגף שוק ההון של משרד האוצר, קיבלו הקטנועים התלת-גלגליים הנחה של 12% בביטוח החובה.
עם מחירי הביטוח הסופר-מוגזמים שגובה המדינה מהרוכבים, מה שהביא לכך שלפי דו"ח מבקר המדינה כמחצית מהם לא מסוגלים להרשות לעצמם אפילו את הביטוח הבסיסי הזה, מדובר בחיסכון של כ-500 ש"ח לשנה.
אז קטנוע תלת-גלגלי מספק אחיזה ויציבות גבוהים יותר מדו-גלגלי, וזה בא לידי ביטוי במרחקי בלימה קצרים יותר, באחיזה ויציבות טובים יותר בפניות ובכיכרות, וכן בכך שבעת נעילת גלגלים בבלימת חירום (בכלים שאינם מצוידים במערכת ABS) הקטנוע ישמור על יציבות ולא ייפול. בנוסף, הוא נהנה מ-12% הנחה בביטוח החובה.
12% הנחה בביטוח חובה (ועוד 3% על ABS ו-3% על בלמים משולבים)
אבל יש גם חסרונות
כמו בכל חבילה, גם לתלת-גלגלי יש חסרונות, שבאים עם הגלגל השלישי, וגם אותם יש לקחת בחשבון בבואנו לבחור קטנוע עירוני.
ראשית, המשקל. הוספת גלגל קדמי שני ומערכת המתלה הנלווית אליו מעלה את משקלו הכללי של הכלי, ויותר מזה – גורמת לתחושת היגוי כבדה יותר. כלי תלת-גלגלי גם יהיה כבד יותר, אבל בעיקר ירגיש כבד יותר בהיגוי ולא יהיה זריז כמו כלי דו-גלגלי, למשל בחמיקה ממכשול על-ידי פקודת היגוי מהירה.
שנית, הרוחב. צמד גלגלים קדמיים מקבילים תופסים יותר מקום, ועל כן תלת-גלגליים יהיו רחבים יותר בחלק הקדמי מדו-גלגליים. ברכיבה על כביש זה לחלוטין לא מפריע, אולם זה בא לידי ביטוי בתנועה צפופה מאוד, למשל בהשתחלות בין מכוניות בפקקי תנועה. במצב כזה לדו-גלגלי יהיה יתרון, שכן הוא יעבור במקומות צרים שבהם תלת-גלגלי לא יצליח לעבור בגלל ממד הרוחב.
שלישית, המחיר. מעבר לעובדה שתלת-גלגלי יקר יותר לקנייה מדו-גלגלי (תלוי בדגם ובטכנולוגיה שהוא מציע), יש גם את עניין התחזוקה. לתלת-גלגלי יש גלגל נוסף, ועל כן התחזוקה שלו תהיה יקרה יותר. בהחלפת צמיגים, למשל, נצטרך להחליף צמד צמיגים קדמיים בתלת-גלגלי לעומת צמיג קדמי בודד בדו-גלגלי. ויש גם את המתלה הקדמי, שגם הוא דורש תחזוקה, ומכיוון שבתלת-גלגלי המתלה כפול, עלויות התחזוקה שלו יקרות יותר.
תלת-גלגלי – כבד יותר, רחב יותר, יקר יותר
* * * * *
ראינו אפוא כי לתלת-גלגלי ישנם יתרונות בטיחותיים חשובים לרכיבה עירונית – בעיקר בבלימה ובהטיה. יתרונות בטיחותיים אלו עשויים במידה רבה להפוך מצב חירום כזה או אחר ל'כמעט' במקום לתאונה.
מאידך, ראינו גם את החסרונות של תלת-גלגליים, למשל משקל וכבדות היגוי, ממד רוחב גדול יותר ועלויות רכישה ותחזוקה גבוהות יותר.
המסקנה שלנו היא שתלת-גלגלי עשוי להיות פתרון מצוין לרוכבים אשר מחפשים כלי תחבורה בסיסי לעיר, במקום מכונית שנייה בבית, אולם לכאלו שרוצים בטיחות מקסימלית על חשבון דברים אחרים כמו עלויות תחזוקה או זריזות בפקקים. לכן, התלת-גלגליים פותחים לדעתנו את הדלת לעולם הקטנועים גם לאנשים מן היישוב שעד היום פחדו מכלים דו-גלגליים. תלת-גלגליים לא מיועדים לאופנוענים, אבל כן להמונים.
שוק הרכב הישראלי שונה מאוד מזה האירופאי. בעוד האירופאים מעדיפים את המכוניות הפרטיות שלהם בתצורת האצ'בק (5 דלתות) או בתצורת סטיישן, עם מנוע טורבו-דיזל מודרני וחסכוני ועם תיבת הילוכים ידנית, אצלנו הרכב המשפחתי הממוצע הוא בתצורת סדאן (4 דלתות עם בגאז'), עם מנוע בנזין ועם תיבת הילוכים אוטומטית. למעשה, אנחנו הרבה יותר קרובים לשוק האמריקאי לעומת זה האירופאי, למעט נפח המנוע הממוצע, שקטן אצלנו בהרבה.
יש הרבה הגיון בבחירה הזו של האירופאים ברכב המשפחתי שלהם. מנוע טורבו-דיזל מודרני מספק ערימות של מומנט זמין מסל"ד סרק, כלומר שימושי מאוד, ותצרוכת הדלק שלו נמוכה משל מנוע בנזין. היתרונות של גיר ידני ברורים (ואל תתחילו עם עניין עומסי התנועה. גם באירופה יש לא מעט אזורים עמוסים), ובתכל'ס, התרגלנו בעשורים האחרונים לגירים אוטומטיים במכוניות כי אנחנו מפונקים (גילוי נאות: הח"מ מעולם לא החזיק במכונית אוטומטית אלא רק בידנית).
גם שוק הקטנועים שלנו שונה מאוד מזה האירופאי (למעט הטימקס. כולם אוהבים את הטימקס). בעוד באירופה הכלים הפופולריים ביותר הם קטנועים עם גלגלי "16 – גלגלים גדולים, אצלנו כוחות השוק, ובעיקר העדר, מכתיבים קטנועי מנהלים – ג'וימקס, ג'וירייד, דאונטאון ודומיהם, שמציעים אמנם מושב נוח ומרופד, אבל נופלים בתחום ההתנהגות הדינמית מאלו בעלי ה-"16.
הונדה SH300 – להיט מכירות באיטליה, כישלון חרוץ בישראל
אם ניקח לדוגמה את איטליה – מעצמת קטנועים אירופאית, נגלה ששנים ארוכות ההונדה SH על גרסאות הנפח שלו נמצא בראש מצעד המכירות. גם המותג 'סקרבאו' של פיאג'ו-אפריליה, שכל-כולו קטנועי גלגלים גדולים בנפחים שונים, מוכר חזק מאוד באיטליה, ויש כמובן את הפיאג'ו בוורלי, שחוץ מגלגלים גדולים מציע גם שיק איטלקי.
אבל אצלנו הכלים הללו נכשלו במכירות פעם אחר פעם. ההונדה SH300, למשל, הגיע ארצה למשך מספר שנים, אך נמכר בכמויות זעומות והייבוא הפך ללא משתלם. הוא אפילו היה אצלנו במבחן ארוך טווח של שנה, וכל מי שרכב עליו מדווח על כלי איכותי בעל התנהגות מעולה. הסקרבאו ביקר כאן בארץ לתקופה קצרה בשנות ה-90, בגרסת ה-50 סמ"ק 2 פעימות שלו, והבוורלי 300, שגם הוא היה אצלנו במבחן ארוך טווח כשיובא ארצה, הוא בכלל פנינה קטנוענית.
ואם הזכרנו את השוק הישראלי, נזכיר כמה כלים בעלי גלגלים גדולים שנמכרו בארץ לזמן קצר – הימאהה איקס-סיטי 250 – אחיו של האיקסמקס – שלא הצליח פה בלשון המעטה, ואת הסאן-יאנג HD125 ולאחריו HD2, שמכרו סביר תקופה קצרה ולבסוף הופסק ייבואם (לתקופה קצרה הגיעה ארצה גם גרסה של קימקו בשם פיפל). גם ההונדה SH Mode נכשל כישלון חרוץ למרות היותו קטנוע עירוני מעולה. שוב – גלגלים גדולים.
אם דיברנו על מושבים מרופדים, אז יש סיבה נוספת שהישראלים מעדיפים קטנועי המנהלים, והיא המקום מתחת למושב. רוכבים ישראלים רוצים את הקטנוע שלהם עם מקסימום שימושיות, וכפועל יוצא נפח תא האחסון שמתחת למושב הוא פרמטר חשוב בבחירת קטנוע. הוכחה נוספת לכך היא הפופולריות של 'שטוחי המדרס' כמו הקימקו ג'ידינק והגרנד-דינק שקדם לו. למרות נחיתות משמעותית בהתנהגות שנובעת ממבנה שלדה לא חזק, הכלים הללו הם שניים רק לקטנועי המנהלים בפופולריות מצד הצרכן הישראלי. יש מקום לשים שקיות מהסופר.
גלגלים גדולים – יתרון דינמי וכפועל יוצא בטיחותי
גלגלי "16 – יתרונות דינמיים
לא בכדי קטנועי ה-"16 הם הפופולריים ביותר באירופה, שכן יש להם יתרונות דינמיים מובנים – בשל קוטר הגלגלים.
היתרון הראשון הוא ספיגת זעזועים. בדיוק כמו שגלגל שטח בקוטר "21 סופג יותר טוב מגלגל בקוטר קטן יותר, ולכן זהו הסטנדרט באופנועי שטח, כך גם גלגל "16 של קטנוע סופג טוב יותר מגלגל קטן יותר בקוטר "15, "14 או "13. חשוב לזכור שגלגל הוא חלק בלתי נפרד ממנגנון המתלה, וכי יש לו תפקיד חשוב בספיגת מהמורות ומכשולים. נסו לטפס מדרכה קטנה עם אופנוע שמצויד בגלגל קדמי בקוטר "21, ולאחר מכן את אותה המדרכה עם אופנוע בעל גלגל קדמי בקוטר "19, ותבינו מיד את ההבדל.
ברחובות רומא, למשל, שחלק גדול מהם מרוצפים באבנים משתלבות, רכיבה על קטנוע עם גלגלים קטנים משולה לסיבוב בתוך מכונת כביסה. גלגלים גדולים, לעומת זאת, מספקים איכות נסיעה טובה משמעותית.
כאן נכנס לתמונה עניין הבולמים. בקטנועים עם גלגלים קטנים היצרנים צריכים להשקיע מאמצים על מנת להתאים בולמי זעזועים שיצליחו לספוג היטב מהמורות שאותן הגלגלים לא מצליחים לבודד, וכיום קטנועים מודרניים – דאונטאון או ג'וימקס למשל – עושים את זה לא רע בכלל כשמדובר על אספלט ישראלי ולא על אבנים משלבות רומיות. אבל אין ארוחות חינם: התאמה של הבולמים לספיגה תפגע בהכרח במקומות אחרים – בעיקר בהתנהגות הדינמית של הקטנוע. ביכולת הפנייה שלו.
קחו למשל את הדאונטאון 300 הקודם. היו לו בולמים קשיחים למדי שסיפקו התנהגות דינמית נאותה פלוס כשמשווים אותו לקטנועים אחרים בסגמנט. אפשר היה לקרוא להתנהגות הזו אפילו 'ספורטיבית'. אבל ברכיבה עירונית על אספלט משובש הוא היה קשיח מדי. קופצני. במעבר לדאונטאון 350i רוככו בולמי הזעזועים והספיגה השתפרה משמעותית, אבל זה בא על חשבון ההתנהגות בפניות, ועובדה – ה-350 מתנדנד יותר מה-300 בפניות. אגב, זה לא חייב להיות כביש מפותל. מספיקה פנייה עירונית ממוצעת כדי לחוש היטב בהבדל.
פיאג'ו מדלי 125 – גלגלים גדולים
גלגלי "16 פותרים בדיוק את זה, ובמאמץ קטן. יכולות הפנייה שלהם – וכפועל יוצא הבטיחות ולאו דווקא המהירות בפנייה – גבוהות משמעותית משל מקביליהם בעלי הגלגלים הקטנים. זה בא לידי ביטוי ביציבות – גם בקו ישר אבל גם בפניות, והיתרונות הבטיחותיים ברורים.
יותר מזה – עם קטנועים בעלי גלגלי "16 ניתן להשקיע פחות בבולמים, ועדיין לקבל טווח שימושים דינמיים רחב יותר משל כלים בעלי גלגלים קטנים. אנחנו, בין היתר חובבי רכיבה, מעדיפים את הקטנוע שלנו עם "16 ללא צל של ספק.
ה-"16 החדשים – אבולוציה
בביקור במפעל פיאג'ו בחודש שעבר רכבנו על שני דגמי קטנועים בעלי גלגלי "16 – הבוורלי 350 והמדלי 125 (ו-150). שניהם כאמור עם 'גלגלים גדולים', כמו שהשוק האיטלקי מכתיב.
נעזוב לרגע את המנוע המצוין של הבוורלי 350 ואת העיצוב המיוחד בעל הניחוח האיטלקי שלו, ונעזוב גם את איכות החומרים וההרכבה של המדלי, ונדבר על אספקט אחד בלבד בצמד הכלים הללו – ההתנהגות הדינמית.
בוורלי 350 – מצטיין בסעיפי ההתנהגות הדינמית בזכות הגלגלים הגדולים
עם מערכת בולמים פשוטה – הסטנדרט בקטנועים בנפחים הללו ולא יותר – הבוורלי והמדלי מעלימים את מהמורות הדרך באופן מעורר הערכה שגורם לחשוב מחדש על נחיצותם של קטנועים בעלי גלגלים קטנים ועל השוק הישראלי. וזה לא רק בקו ישר ובאספלט עירוני – בגיחה בינעירונית מעט מפותלת גילינו מיד את היתרונות של גלגלי "16 בתחום היציבות וכמה ביטחון שהכלים הללו מספקים לרוכב. ושוב, שיהיה ברור – היתרונות האלו באים לידי ביטוי בראש ובראשונה ביציבות שתורמת באופן ישיר לבטיחות. כפועל יוצא הם מאפשרים גם מהירות פנייה גבוהה יותר.
עכשיו בואו נדבר על נפח אחסון מתחת למושב. בשנים האחרונות מתרחשים 2 תהליכים במקביל: המנועים הולכים ונהיים קומפקטיים יותר, והיצרנים משקיעים מאמצים בהגדלת נפח האחסון שמתחת למושב. אם ניקח את האיקסמקס 250 למשל, שלא מזמן השתתף במבחן ההשוואתי שלנו, נראה שבדגם הנוכחי 2 קסדות כבר מצליחות להיכנס. אמנם לא כל גודל של קסדה, וגם זה בלחץ, אבל זה בהחלט שיפור מהעבר. אותו התהליך בדיוק קורה גם בקטנועי הגלגלים הגדולים, למרות שהגלגל האחורי הגדול יותר נוגס בחלק קטן מנפח תא האחסון. התוצאה – הבוורלי 350 מאפשר הכנסת 2 קסדות מלאות אל מתחת למושב, וגם למדלי, הקטן משמעותית בממדיו, נפח אחסון מכובד, בטח ובטח ביחס לקטנועי 125 סמ"ק מקבילים בסגמנט.
נפח תא האחסון של המדלי 125 החדש – מכיל 2 קסדות
העתיד הישראלי בקטנועי גלגלים גדולים?
מה אנחנו רוצים להגיד? ובכן, שהשוק הישראלי צריך לצאת מהקיבעון ולהתחיל לכוון לקטנועים בעלי גלגלים גדולים. זה לא יקרה אם היבואנים לא ידחפו את הסגמנט הזה חזק, ובכל מקרה זה יהיה קשה, כי אנחנו יודעים שאנחנו – הישראלים – מתנהגים כמו עדר. אנחנו אוהבים מזדה 3 ויונדאי i20 אוטומטיות, ואנחנו אוהבים קטנועי מנהלים. כשהישראלים יגלו את היתרונות הטמונים בגלגלים גדולים לקטנועים, רמת הבטיחות של קטנועים על הכבישים תשתפר, גם אם במעט. ואולי גם נבין שמכונית עם מנוע טורבו-דיזל ידנית היא לא רק מונית.
הבחירות לכנסת מתקיימות מחר, ואנחנו עדים לאחת ממערכות הבחירות הטעונות והמלוכלכות ביותר שהיו. לא זכורה לנו מערכת בחירות שבה עפו כל כך הרבה לכלוכים בין המחנות הפוליטיים, ומרוב הרפש שנזרק לכל הכיוונים בקושי אפשר לראות מה כל מפלגה מציעה למצביעים שלה, מה המצע, ומה נקבל מהמפלגה שנצביע. או לפחות מה הם מבטיחים שנקבל.
אז אוקי, כבר הבנו שמחבלים צריך לחסל, שחייבים להחליף את ביבי, שזה או אנחנו או הם, שאבא מסתכל עלינו מלמעלה, שמרצ זה השמאל של ישראל ושבנט זה אח. אבל בין כל הסיסמאות הריקות מתוכן האלו, ניסינו לחפש מה כל מפלגה מציעה בנושא שקשור אלינו האופנוענים ישירות – תחבורה באופן כללי ודו-גלגלי בפרט. חשבנו שאם תהיה מפלגה שתדבר במצע שלה באופן ישיר על תחבורה ועל דו-גלגלי, חשוב יהיה להביא את הדברים לידיעת ציבור רוכבי הדו-גלגלי. יכול להיות שהפעם, כשהמצב המדיני של ישראל סבוך ומורכב מאי-פעם, הצבעה למפלגה כזו או אחרת בשל המצע המדיני שלה יהיה בזבוז של הזכות הדמוקרטית שלנו, ושאולי צריך לחשוב על האינטרסים שלנו כציבור מופלה, חבוט ומוכה, שספג בשנים האחרונות לא מעט מכות – בעיקר בתחום ביטוח החובה.
בשבועות האחרונים חפרנו עמוק בתוך מצעי המפלגות. נכנסנו לאתרים, קראנו את המצעים וחיפשנו התייחסות לתחבורה ולדו-גלגלי. מהר מאוד גילינו שתחבורה ודו-גלגלי הם לא בראש סדר העדיפויות של המפלגות השונות, ואצל רובן, למעט בודדות, לא מצאנו שום התייחסות לנושא שכל כך בוער בנו.
לא התייאשנו והמשכנו לחפור – שלחנו מיילים לדוברים השונים של המפלגות, ואף הרמנו טלפונים כדי לנסות וללחוץ עד שנקבל תשובות. כנראה שרוב המפלגות רואות בדו-גלגלי מטרד, שכן תשובות כמעט ולא קיבלנו, וכשכן קיבלנו התשובות כללו בעיקר האשמות שהופנו כלפי מפלגות כאלו ואחרות בנושאים שלא ממש קשורים אלינו. זריקת רפש, כבר אמרנו?
ברשימה הזו נביא את כל המידע שאספנו, נציג מה כל מפלגה מציעה בתחום התחבורה והדו-גלגלי, ואולי גם נצליח לעזור לקהל המצביעים לחזק את הבחירה שלהם. בואו נעבור על כל מפלגה ונראה מה היא מציעה.
כולנו של משה כחלון
בחיפוש במצע של מפלגת כולנו של משה כחלון לא מצאנו כל התייחסות לנושאי תחבורה. יחד עם זאת, בשבועות האחרונים מופץ עלון רשמי של המפלגה עם הכותרת "ב-17 למרץ נותנים בגז". בעלון מבטיח כחלון לטפל בשלושת הנושאים הבוערים ספציפית לדו-גלגלי – ביטוח, מיסוי וספורט מוטורי.
בתחום הביטוח מבטיח כחלון לטפל בנושא ביטוח החובה, אולם אין הבטחה ספציפית. בשיחה שקיימנו עם גורם במפלגה נאמר לנו שבמידה וכחלון אכן יהיה שר האוצר, הוא יקים ועדה מקצועית שתבחן את נושא ביטוח החובה לדו-גלגלי ותגיש את מסקנותיה בתוך 3 חודשים. המטרה המוצהרת היא להוריד את עלויות ביטוח החובה לרמות שפויות.
בתחום המיסוי מדברים במפלגת כולנו על עידוד דו-גלגלי על ידי הורדת מיסוי, וזאת על מנת להפחית את עומסי התנועה ואת רמות זיהום האוויר.
הנושא האחרון שאליו מתייחסת המפלגה הוא הספורט המוטורי, כשכאן מתחייבת המפלגה לפעול להקמת מתקני קבע לספורט מוטורי, וזאת על מנת לעודד מעבר מרכיבה ספורטיבית על הכביש הציבורי לרכיבה במסלולים מסודרים, ועל ידי כך להוריד את מספר הנפגעים בתאונות דרכים.
כאמור, כחלון מתחייב להקים עם כניסתו לתפקיד ועדה שבה תשב נציגות של רוכבי הדו-גלגלי, ואחרי 3 חודשים היא תגיש את מסקנותיה לשר האוצר.
זוהי הפעם הראשונה שבה מפלגה כלשהי מתייחסת באופן ישיר לנושא הדו-גלגלי המורכב.
יש עתיד של יאיר לפיד
מפלגת יש עתיד אמנם מתייחסת לנושאי תחבורה במצע הרשמי שלה באתר המפלגה, ואף יש התייחסות לדו-גלגלי, אולם אין התייחסות לנושאים החשובים באמת לנו כמו ביטוח ומיסוי. בחילופי מיילים הצלחנו לדלות התייחסות רשמית של המפלגה, אך בסופו של דבר קיבלנו ציטוטים מתוך המצע שמפורסם באתר האינטרנט של המפלגה, וזאת לאחר שדוברי המפלגה דאגו להאשים את כל מי שרק אפשר במצב הנוכחי מבלי להתייחס קונקרטית לשאלותינו. בכל אופן, ההתייחסות לדו-גלגלי מתוך מצע המפלגה (איסור קסדת חצי לאופנועים וקטנועים וכן הסדרת נושא האופניים החשמליים) מובא כאן במלואו:
רכבים דו-גלגליים
הסדרת האופניים החשמליים
האופניים החשמליים, המתנהגים כרכב ממונע לכל דבר ועניין, הופכים מיום ליום לאחד הרכבים המסוכנים בכביש. מספר הפגיעות בהולכי הרגל על ידי אופניים חשמליים הולך ועולה.
נפעל להסדרת האופניים החשמליים בחוק, תוך קביעת כללי נסיעה ואכיפתם וחיוב ציוד בטיחות.
איסור "קסדת חצי" בחקיקה
חלקם של רוכבי האופנועים מכלל ההרוגים בתאונות דרכים נמצא במגמת עליה בעשור האחרון. כ-40 רוכבי אופנועים וקטנועים נהרגים בשנה בממוצע.
ח"כ בועז טופורובסקי קידם חקיקה שתאסור שימוש של רוכבי אופנועים ב"קסדת חצי" אשר אינה מספקת הגנה נאותה לרוכבים במקרה של תאונת דרכים. חיוב חבישת קסדה המכסה את הראש כולו ימנע פגיעה והרג של רוכבי אופנועים בישראל.
כאמור, אין התייחסות לנושאים החשובים – ביטוח החובה והמיסוי לדו-גלגלי, וגם כשניסינו לקבל תשובות קונקרטיות לא קיבלנו כאלה. נתנחם בכך שלפחות ענו למיילים ששלחנו.
עלה ירוק
גם באתר המושקע של המפלגה הסימפטית עלה ירוק לא מצאנו התייחסות קונקרטית לנושאי תחבורה. יחד עם זאת, בעמוד הפייסבוק של עלה ירוק מצאנו התייחסות לדו-גלגלי, שבה מבטיחה המפלגה שתפעל למען הסדרת רכיבה של דו-גלגלי בנת"צים – נתיבי תחבורה ציבורית. בהחלט מטרה יפה וחשובה, אולם לטעמנו זה מעט מדי. ההתייחסות המפורשת של עלה ירוק לנושא מובאת כאן כלשונה:
היום 4% מכלי הרכב אופנועים והם מעורבים ב-10% מהתאונות. רוכבי דו גלגלי תופסיםפחות מקום, מבזבזים פחות דלק, ויש לזה המון יתרונות, מלבד סוגיות הבטיחות. הדבר הנכון הוא להקצות להם מסלולים מיוחדים, אבל צריך להיות ריאליים מבחינתעלויות. הפתרון שלנו: לאפשר לרוכבי דו גלגלי לנסוע במסלולי תחבורהציבורית. בגלל הזריזות הם לא יפריעו לתחבורה הציבורית וכך יימנע הצורך שלהםלעבור בין מסלולים ולתמרן באופן מסוכן בין מכוניות.
* * * * *
עד כאן ההתייחסויות שכן הצלחנו לקבל מהמפלגות השונות. ניסינו כאמור לדלות מידע והתייחסות לתחבורה ודו-גלגלי גם במצעים הרשמיים של שאר המפלגות, אולם העלינו חרס למרות פניות חוזרות ונשנות לדוברי המפלגות. אבל בכל זאת כמה התייחסויות שלנו.
ראשית, שתי המפלגות הגדולות – הליכוד והעבודה (המחנה הציוני) – לא מתייחסות לנושאי תחבורה, ונראה שהן, יותר משאר המפלגות, עסוקות בעיקר בלהראות לאזרחים כמה הצד השני גרוע. חבל. יחד עם זאת צריך לזכור שהעלייה הדרמטית במחירי ביטוח החובה ב-2010 הייתה במשמרת של ביבי נתניהו והליכוד, כשיובל שטייניץ כיהן כשר האוצר וסירב לשבת ולדבר עם נציגי הדו-גלגלי. לכולנו זכורה ההתפקדות לליכוד בניסיון להשפיע מבפנים – ניסיון שלא צלח בשל סיבות כאלו ואחרות. בבואנו לשים את הפתק בקלפי – אנחנו צריכים לזכור גם את זה.
משאר המפלגות – כאמור הבית היהודי של נפתלי בנט, מרצ, ש"ס וישראל ביתנו – לא קיבלנו כל התייחסות, וזאת למרות שפנינו מספר פעמים. כנראה שיש להם דברים חשובים יותר לטפל בהם מאשר מגזר קטן של כ-120 אלף איש שמופלה לרעה זו תקופה ארוכה בעיקר בתחום ביטוח החובה.
בבואנו מחר לשים את הפתק בקלפי ולממש את חובתנו הדמוקרטית, אנחנו צריכים לתת את הדעת גם למדיניות של כל מפלגה ומפלגה כלפי הבעיות המהותיות של המגזר שלנו, ולבחור את הפתק הנכון עבורנו תוך שקלול של כל הנתונים – גם אלו הקשורים אלינו ישירות.
חג דמוקרטיה שמח לכולנו.
תודה לעמוס שאול על העזרה באיסוף הנתונים והכנת הכתבה
