תגית: דיאלים

דיאלים ליברטי 50 היה טוסטוס פשוט ובסיסי בשנות ה-80 וה-90 – עם גיר אוטומטי בעל שני הילוכים ועלויות תחזוקה נמוכות מאוד.

חברת דיאלים, המוכרת לנו כיום בגילגולה המודרני עם קטנועים ואופנועים פשוטים יחסית, נוסדה בדרום קוריאה בשנת 1962. בתחילת דרכה ייצרה החברה העתקים ברישיון של קטנועי הונדה, והיא עברה לפיתוח עצמי בתחילת שנות ה-70. הנציג הראשון של דיאלים בארץ ישראל הגיע בתחילת שנות ה-80. הליברטי ('חופש' בתרגום חופשי) היה כלי תחבורה בסיסי, אפשרי גם לבני 16, ובעיקר לבני קיבוצים או כאלה שכיסו מרחקים אורבניים קצרים יחסית, תחת ההגדרה של אופניים עם מנוע עזר או Moped באנגלית – הלחם של Motorcycle ו-Pedals – טוסטוס של פעם. בניגוד לפיאג'ו סי, שהיה המתחרה העיקרי שלו, לליברטי לא היו פדלים.

המנוע הדו-פעימתי הפשוט היה בעל צילינדר יחיד, מקורר אוויר ובנפח של 49.6 סמ"ק. ההספק המרשים עמד על 3 כוחות סוס ב-6,000 סל"ד והמומנט על 0.36 קג"מ באותם סיבובי מנוע. ההתנעה הייתה חשמלית, אך עם מצבר פשוט שנטה להתרוקן רוב הרוכבים השתמשו ברגלית ההתנעה שהייתה חלק ממנו. המצמד היה מסוג אוטומטי צנטרפוגלי, כאשר לליברטי היו שני הילוכים. ההילוך השני נכנס לפעולה במכה במהירות של מעל ל-35 קמ"ש, כאשר ההילוך הראשון חזר לתפקיד מתחת ל-30 קמ"ש. הרוכב לא נדרש לפעולה מיוחדת בזמן ההחלפה, אך זכור לנו שסגירת המצערת באופן זמני ריככה את כניסת ההילוך השני לפעולה.

שלדת הצינורות הייתה מפלדה, כאשר בסיס הגלגלים הקצר עמד על 1,150 מ"מ וגובה המושב על 750 מ"מ נמוכים. לליברטי היו חישוקי שפיצים בקוטר 17″ עם בלמי תוף בשני הקצוות. מיכל הדלק הכיל 5.5 ליטר, שיכולים היו להספיק להרבה מאד זמן. לא מצאנו נתון משקל רשמי, אך להערכתנו הוא שקל מתחת ל-60 ק"ג, שאפשרו למשוך אותו למהירות מרבית בין 50 ל-60 קמ"ש. לוח השעונים היה ריבועי ויחסית גדול ומרשים עם מספר מרבי של 70 קמ"ש, כאשר הספרות מעל 40 קמ"ש היו כבר צבועות באדום.

בתקופה שלנערים בישראל הייתה את האפשרות לרכוש קרוסים מרשימים ויקרים יחסית, היו גם כאלה שהגיעו לבית הספר עם הליברטי. לא הרבה האמת, כשחלק עיקרי מהרוכשים היו מבוגרים שחיפשו כלי תחבורה זול ובסיסי וכן מורים לנהיגה. הדיאלים ליברטי לא היה בר השוואה מולם אבל עדיין – כאבי אבות האופניים החשמליים מבחינת תפיסה – הוא ידע לשעשע, בטח עם שני ההילוכים. למעט המצבר החלש המנוע והמכלולים היו בלתי שבירים, ולכן אנו בטוחים שיש עוד כאלה – בטח בצבע אדום – שקיבלו הרבה חום ואהבה ועדיין מסתובבים בקיבוצים או במושבים כאלו ואחרים.

• יתרונות: מחיר, עיצוב, זריזות עירונית, אחריות 3 שנים
• חסרונות: פשטות, אבזור, התנהגות בינעירונית
• שורה תחתונה: הארומה הוא פתרון למי שרוצה קטנוע עירוני זול ופשוט, והבונוס הוא עיצוב רטרו מעניין; המחליף של הסאן-יאנג מיו 100
• מחיר: 9,000 ש"ח לפני אגרות (9,900 ש"ח 'על הכביש')
• מתחרים: קטנועי 125 סמ"ק פשוטים וזולים – קימקו מובי, ימאהה דילייט, הונדה ויז'ן
• נתונים טכניים: מנוע 125 סמ"ק, קירור אוויר, 8.25 כ"ס, 0.87 קג"מ, קרבורטור, גיר וריאטור, אורך 1,840 מ"מ, בסיס גלגלים 1,280 מ"מ, גובה מושב 740 מ"מ, משקל 110 ק"ג, מיכל דלק 5.9 ל', צמיגים 110/70-12, 3.50X10

מה זה?

אם מוציאים מהמשוואה כלים סינים נחותים שבאים והולכים חדשות לבקרים, אז הדיאלים ארומה – יחד עם אחיו, הדארט – הוא הקטנוע הזול בישראל. תג המחיר שלו עומד על 9,000 ש"ח לפני אגרות רישוי, אבל גם אם מוסיפים אותם הוא עדיין עולה פחות מ-10,000 ש"ח. 9,900 ש"ח ליתר דיוק (36 תשלומים שווים של 275 ש"ח). תג המחיר הזה הופך אותו לכלי מעניין ששווה בדיקה.

את דיאלים, המיובאת ארצה על-ידי אלבר-מוטו, אנחנו מכירים מספר שנים בגלגול הנוכחי שלה בארץ. היבואנית נכנסה בסערה לשוק הקטנועים הצפוף והנשלט על-ידי סאן-יאנג וקימקו, והציעה תמחור אגרסיבי ותנאי תשלום וטרייד-אין טובים. התוצאה הייתה מקום שלישי בטבלאות המכירות, אולם המגמה הזו נחלשה משמעותית בשנתיים האחרונות. עם הדארט והארומה הזולים, אלבר תנסה להחזיר לעצמה חלק מנתח השוק שהולך ומצטמצם לה.

הפלטפורמה המכאנית פשוטה מאוד. מנוע 125 סמ"ק מקורר אוויר שמפיק 8 ורבע כוחות-סוס, תמסורת וריאטור פשוטה, בלם תוף אחורי, בולמים סופר-פשוטים וגלגלי "12 ו-"10. גם האבזור דל מאוד. כך למשל לוח השעונים מציע מד ק"מ מצטבר מכאני, שעון מהירות, שעון דלק, וחיווי לאור גבוה ולאיתותים. זהו. בתחום האבזור יש נפח אחסון מתחת למושב שיכול להכיל קסדה שלמה בינונית, ויש גם תא כפפות פתוח בחלק הקדמי. אבזור בסיס ביותר. יתרון חשוב הוא מדרס הרגליים השטוח, שמאפשר להעמיס עוד קצת מטען – כמו שהישראלים אוהבים.

מה שכן, הארומה מציע עיצוב רטרו מעניין ושיקי, שמושך הרבה מבטים וגורם לאנשים – רוכבים, נהגים והולכי רגל (מדגם מייצג: רוכבת מיו 100, היפסטר תל-אביבי ונהגי מוניות) – להתעניין ולשאול שאלות. כשהם שומעים את תג המחיר, ההתעניינות גוברת.

ביצועים

אין מה לצפות לביצועים עוצרי נשימה, כמובן. המנוע בסך הכל בסדר. למעט השהיה קלה בפתיחה, הוא מושך בסדר ועומד עם שאר קטנועי ה-125 סמ"ק בתאוצות מהרמזור, בין היתר בזכות הווריאטור שמכויל נכון למנוע. המהירות המקסימלית שנמדדה במישור עמדה על קצת יותר מ-115 קמ"ש על השעון, שהם בדיוק 103 קמ"ש על צג ה-GPS שלנו. מה שכן, הוא מגיע למהירות הזו מהר למדי, שוב, בזכות כיול הווריאטור.

הבולמים פשוטים מאוד ויכולת הספיגה שלהם מוגבלת, במיוחד עם הגלגלים הקטנים. זה אומר שעלייה על בורות ומהמורות יעבירו את האימפקט אל גוף הקטנוע והרוכב. הבלם הקדמי טוב, אולם האחורי, תוף מכאני ומיושן, חלש מדי. אפילו לא הצלחנו לנעול גלגל אחורי כשניסינו. היות והארומה לא עומד בתקנות יורו 4 אלא ביורו 3, מערכת ABS אין פה.

ברכיבה עירונית צפופה הארומה זריז מאוד, והוא אחד הכלים הטובים להשתחלות בפקקים – גם בזכות הממדים הקטנים, גם בזכות המשקל הנמוך וגם בזכות זווית הצידוד הגדולה של הכידון. מחוץ לעיר, מעל 80-90 קמ"ש, הוא כבר יוצא לגמרי מאזור הנוחות שלו והופך להיות לא יציב ומתנדנד. עד כדי כך. שוב, בגלל הגלגלים הקטנים והבולמים הפשוטים. יוצא אפוא שהארומה היא כלי עירוני מובהק, ולא מיועד לרכיבות בינעירוניות, אלא אם הן קצרות ולא מהירות.

איך זה מרגיש?

זול, אבל מגניב. הארומה הוא כלי זול מאוד, ופרט לאבזור הדל אפשר למצוא חיסכון במקומות רבים. כך למשל חלקי הפלסטיק השחור פשוטים מאוד, ברמה נמוכה מהסטנדרט הטייוואני אליו הורגלנו בשנים האחרונות. זה בא לידי ביטוי בהתאמת החלקים, באיכות ההרכבה וגם באיכות החומרים עצמם. הפלסטיקה הצבועה, בשני צבעים שיקיים, דווקא מרגישה טוב משמעותית וגם נותנת לקטנוע את המראה היוקרתי ומושך המבטים.

יש גם דברים מוזרים. כך למשל, על-פי דף הנתונים הטכניים מיכל הדלק בנפח 5.9 ל', אולם כששעון הדלק עמוק מתחת לקו האדום, נכנסו למיכל 3.2 בלבד (שהם בדיוק 20 שקלים). תצרוכת הדלק עמדה על קצת יותר מ-30 ק"מ לליטר ברכיבה משולבת, מה שאומר שאחרי כ-100 ק"מ שעון הדלק יחזור אל מתחת לתחום האדום, וזאת למרות שבמיכל יש עוד לפחות 2 ליטרים.

הארומה הוא כלי קטן. רוכב בגודל ממוצע יתקבע על תנוחת רכיבה אחת ללא אפשרות לזוז יותר מדי. רוכב בגובה של מעל לממוצע, עלול להרגיש חוסר נוחות באזור הברכיים. הממדים הקטנים גורמים לו, כאמור, להרגיש מצוין בתנועה עירונית צפופה, והוא קל מאוד לרכיבה בתנאים כאלו.

סיכום ועלויות

הארומה הוא הקטנוע הזול בישראל, והוא גם מהקטנועים הבסיסיים שבנמצא. המפרט הטכני, האבזור, הגימור והביצועים מייעדים אותו לרכיבה עירונית, ורצוי צפופה. בתנאים כאלה הוא טוב ואפילו מגניב. יחד עם זאת, הוא לא מרגיש נוח בכבישים מהירים יותר.

לארומה יש שני יתרונות גדולים: ראשית, השיק. הוא נראה טוב, מושך מבטים, ומהווה תחליף ראוי לסאן-יאנג מיו 100, שבשנות הזוהר שלו הציף את תל-אביב – במיוחד על-ידי בחורות שרצו קטנוע עירוני פשוט, זול ומגניב. שנית, המחיר. ב-9,900 ש"ח על הכביש, זה הקטנוע הזול בישראל, והוא מציע תחבורה עירונית פשוטה – באמצע הדרך שבין אופניים חשמליים לבין קטנוע גדול ויקר יותר. חשוב לזכור שעם הפשטות המכאנית מגיעות גם עלויות תחזוקה זולות.

לייעוד שלו – רכיבה אורבאנית בסיסית, הוא טוב, והוא עושה את זה עם סטייל מעניין שעשוי לקרוץ לרבים – מרוכבות קטנוע עירוניות ועד היפסטרים תל-אביביים – ובמחיר מפתה ואחריות מלאה ל-3 שנים.

אלבר-מוטו, יבואנית דיאלים לישראל, משיקה בישראל צמד קטנועי 125 סמ"ק הנמכרים ב-9,000 ש"ח בלבד (לפני אגרות רישוי).

הקטנועים – ארומה ודארט – יושבים על פלטפורמה דומה למדי הכוללת מנוע 125 סמ"ק מקורר אוויר. הארומה מגיע בעיצוב רטרו (בצבעי שמפניה, אדום-לבן, ירוק זית ושחור), ואילו הדארט מציע סגנון אורבני פשוט, ומגיע בצבעים שחור מעושן, אדום בורדו ולבן פנינה זהב.

צמד הקטנועים מגיעים עם 3 שנות אחריות מלאה, ובאלבר מציעים אפשרות מימון של 250 ש"ח ב-36 תשלומים.

אלבר מוטו, יבואנית דיאלים לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של ה-Steezer – קטנוע בנפח 125 סמ"ק המיועד לתנועה אורבנית.

לסטיזר מנוע 125 סמ"ק מקורר נוזל ומוזרק, המפיק 12.5 כ"ס. הקטנוע מאובזר בפתיחה אוטומטית של המושב ושל מיכל הדלק, מערכת בלימה משולבת CBS, שני שקעי חיבור לאביזרים, מפתח חכם, והוא בעל מדרס רגליים מוגבה.

מחירו של הסטיזר נקבע על 16,900 ש"ח לגרסה הרגילה ו-17,900 ש"ח לגרסת ה-S המאובזרת יותר.

 

אלבר-מוטו, יבואנית דיאלים לישראל, מעדכנת את מחירי האופנועים של דיאלים אחרי הרפורמה במס הקנייה (מחירי הקטנועים נשארים ללא שינוי).

העדכון כולל שני דגמים:

• DAYSTAR 250 יימכר ב-28,900 ש"ח במקום 32,000 ש"ח
• VJF 250 יימכר ב-27,900 ש"ח במקום 29,900 ש"ח

צילום: אסף רחמים

בית משפט דו-גלגלי מחוזי

בשבתו כבית דין לקרוזרים וקאסטומים

בפני כבוד השופט ניזגם זגלוף

הנדון: דיאלים VL250  (להלן: דייסטאר)

כבוד השופט, מר זגלוף:

שלום, אפשר לשבת. אני מבין שיש לנו כאן דיון על קניין רוחני, אבל גם על משהו חומרי. הבאתם איתכם עדים ומומחים? כי הדיון כאן היום הולך להיות ענייני וקצר. חפירות תעשו אחר כך בטוקבקים. קדימה! תביעה, מה יש לכם להגיד?

מטעם התביעה: עו"ד דיוויד בן

כבודו, הנאשם הוא מתחזה. אני מוחה על כך שהדיון הזה בכלל נערך תחת הכותרת 'קרוזרים וקאסטומים'. מרשתי (להלן: הארלי-דיווידסון) מייצרת כבר מעל מאה שנה קרוזרים, והנה באים כל מיני פישרים מהמזרח ומייצרים חיקויים זולים ומאחזי עיניים, ומי שלא ממש מבין חושב שזה משהו דומה לדבר האמיתי, ולכן למרשתי נגרמת זילות, ומרוכביה נגזל הייחוד.

אני אגדיר את הייחוד של הקרוזרים של מרשתי בכך שהם מבוססים על הנדסה עתיקה, יש להם מנועי ענק חלושי הספק, הם לא נוחים, נחותים מבחינה דינמית ורועשים נורא, אבל יש להם נשמה ענקית שגורמת לאנשים להתאהב בהם ולרצות אותם במשך עשרות שנים כמעט ללא שינוי.

סניגור:

יסלח לי בית המשפט על שפת הרחוב, אבל עמיתי המלומד חי בסרט. האופנועים של מרשתו מגושמים, כבדים ויקרים, ולכן לא מתאימים לרוב האנשים. יש הרבה רוכבים רגועים שאוהבים את הרוח שמעבר לברזל, והקרוזרים הפשוטים והזולים מהמזרח עונים על כל דרישותיהם המוטוריות וגם מספקים להם את המצרך הרוחני הזה.

תובע:

באמת, תראה כמה סרטים עשו סביב ההארלים. זה אייקון תרבותי. זוכר את “Who is Zed? Zed is dead, Baby”? עכשיו דמיין את ברוס וויליס עולה על דיאלים במקום על הארלי. איזה מצרך רוחני יש פה, פארסה? הכלים האלה – ואני לא מתכוון כרגע ספציפית לנאשם, יש עוד הרבה כאלה – הם פשוט מעוררי גיחוך. כמו קאובוי שרוכב על סוס פוני. הכי הרבה כבוד יש להם כשהם חונים ומסתכלים עליהם מרחוק.

סניגור:

כבודו, אני חולק על דבריו של עמיתי. דיאלים דייסטאר הוא קודם כל אופנוע, ואופנוע טוב. אבקש להעלות לדוכן העדים את נציג החברה בארץ שיסביר על המותג והמוצר שלו.

נציג דיאלים: מר 필리핀프로젝  트는 사업비가

Daelim VL250 איילת השחר מצויד בארבעה שסתומים, DOHC, מנוע מוזרק דלק אלקטרוני עם קירור נוזלי שהוא גם חזק וחסכוני. המנוע החמיא על ידי חמשת הילוכים חלקים. בלם מפרט גבוה מול תאומי דיסק, ודיסק אחורי להבטיח כוח עצירה אופטימלי. חבילת איילת השחר היא מאוד מוכשרת בכל תחום. כידון גדול, גובה מושב נמוך ומשקל קל, להפוך את איילת השחר קל לתמרן, במיוחד בתנועה. איילת השחר הוא כמו בבית בנסיעות יומיות, כפי שהוא על נפתול בסוף השבוע באזור הכפרי .

כבוד השופט:

שמישהו יעזור לי לקום מהרצפה בבקשה. תודה. שתי שאלות לי אליך, מר 필리핀프로젝, מי לכל הרוחות לימד אותך עברית, ומה זה 'איילת השחר'?

סניגור:

אם יורשה לי כבודו, מר 필리핀프로젝  למד בעל פה את מילון 'גוגל-טרנסלייט' השלם, ו'איילת השחר' זה הפירוש של DayStar – כוכב נגה.

תובע:

בבקשה! עד ההגנה רק מחזק את טיעוני התביעה. דיאלים משתמשים באותו המנוע גם לדגם הספורט שלהם. איך זה הולך יחד עם 'הרוח הרגועה' שטענתם לה קודם? למנוע שאוהב סל"ד גבוה יש אופי ספורטיבי ולא קרוזרי, שלא לדבר על הרעש הצרוד שלו. מה עם קצת בום-בום בשביל הנשמה? שלא תטענו שאני פנאטי ואנטי כל מה שלא הארלי, ברור שאנשים ירצו משהו דומה וזול יותר, אבל יש דרך. תראו למשל את קליבלנד עם ה'הייסט' המקסים שלהם, או אפילו את הסוזוקי GN העתיק שנותן את הפרקטיקה עם קצת רוח קרוזרית, אבל הוא לא מתחזה לשום דבר. ז-ה אופנוע פשוט. אגב, עמיתי דיבר על פשטות ומחיר זול. 29 אלף שקל זה זול? תמהתני.

כבוד השופט:

זו נקודה חשובה העניין של המחיר, ותכף נשמע מה יש להגנה לטעון בנושא. את הטיעונים והטענות של התביעה לגבי אופי המנוע אני לא מקבל. מקובל היום בתעשיית הרכב להשתמש באותו מנוע לכמה פלטפורמות, והנאשם כאן לא שונה בכך מהרבה אופנועים של יצרנים קטנים וגדולים כאחד. מיד נזמן עד מומחה שבחן את הדיאלים דייסטאר כדי שיעיד על תפקודו כאופנוע, אבל קודם לכן נשמע מה יש להגנה להגיד על המחיר.

סניגור:

טענת המחיר אינה מחזיקה מים. הדייסטאר הוא בין אופנועי ה-250 הזולים שיש בשוק המקומי. הוא אופנוע וההשוואה היא מול אופנועים דומים, ולא מול קטנועים. אבל לפני שנפנה לעד המומחה שידבר על ה'ברזל', אני רוצה כמה מילים על ה'רוח'.

בניגוד לקטנועים שהפרקטיקה היא בראש מעייניהם – באופנועים בכלל ובקרוזרים בפרט יש רוח ונשמה שאנשים אוהבים. ובכן, גם בדייסטאר הקטן יש רוח של קרוזרים. הרוח הזו אומרת "בלי לחץ, קח את החיים בקלות, אל תמהר לשום מקום, יש לך זמן לטיולים רגועים, בלי חליפות עור וקסדות של אלפי שקלים. פשוט רגליים קדימה, תתרווח, תהיה נינוח. אתה לא חייב להוכיח כלום לאף אחד. קח איתך את האישה, סעו באיזי לפאב או לבית קפה או לטיול קצר, תבריקו אותו ביחד ביום שישי, בנחת ובכיף". זו אותה הרוח שנמצאת גם בהארלים של התביעה, וברזולוציה ובפרשנות קלילה יותר – גם באופנועים דוגמת הדייסטאר. לא חייבים מנוע 1,340 סמ"ק ומחיר בשמיים בכדי לקבל את הרוח הזו, והיא אינה נחלתם הבלעדית של עשירים או מכורים כבדים.

כבוד השופט:

נאה דרשת. אני מביט על האופנוע שעל הדוכן, ומקבל את טענת ה'רוח'. יש לו את זה, ואני מאמין שיש אנשים שהרוח הזו תדבר אל ליבם והמחיר בהישג ידם. אני קובע שאת מבחן הרוח הוא עובר, ועתה נפנה אל העד המומחה (להלן: הבורר) שבחן את החומר. את ה'ברזל' שבבסיס הרוח.

הבורר:

הדייסטאר בבסיסו הוא אכן אופנוע פשוט, אבל ניכר שעשו מאמץ לצייד אותו במכלולים מודרניים שיקנו לו תכונות דינמיות מתאימות לעת הזו. המנוע מספק 23 כ"ס, והוא יכול לתת בראש לרוב קטנועי ה-250, אבל זה דורש הרבה גז וסל"ד. בכל אופנוע קטן אחר הייתי אומר שהמנוע בסדר גמור, אבל כאן כל החבילה משדלת לרכיבה רגועה, והמנוע מרגיש טמפרמנטי מדי. ניסיתי לרכב על 'גלי המומנט', כלומר להחליף הילוכים מוקדם ולהישאר בסל"ד נמוך, אבל אין שם הרבה כוח, וגם לרגלית ההילוכים יש מהלך מאוד ארוך ולא מדויק.

שלישיית הדיסקים עושה עבודת בלימה טובה מאוד. הקלאץ' רך כמו חמאה ונעים מאוד לשימוש, והגריפים של הידיות נעימים לידיים. המושב עצמו נוח ורך, וגם המתלים רכים ונעימים, כך שלרכיבות קצרות הוא מאוד נוח. ברכיבות ארוכות יותר של חצי שעה ומעלה, תנוחת הישיבה העיקה לי על הגב כי אין תמיכה של הרגליים, והן שלוחות הרחק קדימה. המושב נמוך מדי לטעמי, אבל אני מבין שאלה חלק מהמאפיינים של הקרוזרים, ומי שאוהב את הסגנון מתרגל ומסתגל בסופו של דבר. זה כמו הקטע עם נעלי עקב אצל נשים. זה לא נוח או פרקטי לגוף, אבל מפנק את האגו.

התנהגות הכביש טובה, והדייסטאר יציב בפניות ובכביש מהיר. אין טענות בסעיף הזה, מלבד נטייה ליפול לתוך הפנייה בתמרונים הדוקים ואטיים. העיצוב הולך לכיוון ההארד-קור של הז'אנר הזה, עם הגלגל האחורי הבשרני ואגזוז הכרום הכפול, רק חבל שלא פתחו אותו לעוד קצת דציבלים, זה חלק מהפוזה. האיכות והגימור בינוניים למדי, ובזמן הרכיבה נשמעים רחשושים וזמזומים מכל מיני מקומות. בהרכבה הוא סביר למרחקים קצרים, אבל מעבר לזה המורכב סובל מידיות נמוכות ולא נוחות, ממושב צר ומהיעדר משענת. אולי יש כאן פתח לקסטומיזציה – התאמה אישית בעזרת אביזרים, ושיפור האופנוע בהתאם לדרישות בעליו.

בשורה התחתונה הדייסטאר הוא אופנוע בינוני ולא רע. עם מחיר נמוך יותר היה אפשר לעכל אותו יותר בקלות, אבל כאן מגיע הערך המוסף של העיצוב ושל הפוזה, ומי שמחפש את הסגנון הזה יקבל כאן בסך הכל תמורה טובה.

כבוד השופט:

אם כך אפשר לגשת לשלב הסיכומים. תובע, תתחיל אתה.

התובע:

אין לי מה להוסיף כבודו. העד המומחה סיכם בסייפא את הכל: "תמורה טובה". הולך ופוחת הדור, וקרוזר – או יש לומר 'קרוזר', מכיל מנוע של קטנוע ונמדד במונחים של תמורה. כך יאה וכך נאה. יסלח לי בית המשפט המכובד, אבל אני צריך ללכת לחנות הקעקועים ולבקש שיעשו לי קעקוע של דיאלים 'איילת השחר' על הבטן. אני מרים ידיים ומסיר את התביעה.

כבוד השופט:

אם כך, זו החלטתי: דיאלים דייסטאר הוא אופנוע בינוני. בנפח המנוע, באיכות הכללית, בביצועים, ובכל מה שקשור לצד של ה'ברזל'. אם הוא היה רק אופנוע בינוני שכזה, היה נשאר לנו לדון רק על המחיר. אבל הדייסטאר שייך לז'אנר של אופנועים שיש בהם גם הרבה רוח ויצרים, ובתחום הזה של ה'רוח' יש לו מה להציע, וראינו גם כמה יצרים הוא מעורר, לטוב ולרע. אני קובע בזאת שהדייסטאר עומד בקריטריונים של קרוזר בהגדרתם הרחבה, נותן שילוב ראוי בין הברזל לרוח – ולכן הוא אינו חיקוי או מתחזה, אלא קרוזר אמיתי.

[table id=38 /]