על מסלול הטיול רכבנו עם מועדון אופנועי הכביש של ק.ט.מ
תקציר: מסלול היקפי של כ-250 ק"מ (כ-400 ק"מ אם מגיעים מתל-אביב) הכולל נופי מדבר יפים ומרתקים, כולל המכתש הקטן והמכתש הגדול, כבישים מפותלים ברמות שונות, ושתי פנינות אספלט – מעלה העקרבים והעלייה מהמכתש הגדול לירוחם.
המסלול מתחיל ומסתיים בתחנת הדלק 'אלון' במחלף דבירה, כ-1.5 דרומית למחלף בית קמה על כביש 40. בחרנו לרכב אותו עם כיוון השעון כדי להיכנס לרוח המסלול בהדרגתיות ולקבל את שני הכבישים המרתקים ביותר בטיול לקראת סופו, אולם ניתן לרכב אותו בשני הכיוונים.
העונות המומלצות לרכיבה במסלול זה הן סוף הסתיו עד אמצע האביב, שכן אז מזג האוויר עשוי להיות נעים ונוח. בעונה החמה הטמפרטורה בחלקים מהמסלול עלולות לחצות את רף ה-40 מעלות, וזה כמובן פחות נעים וגם פחות בטיחותי.
את המסלול הזה רכבנו על-גבי ק.ט.מ סופר-אדוונצ'ר 1290 – אחד מהפרטנרים המשובחים לטיולים מהסוג בזה. חזק וגמיש, נוח להפליא – גם בהרכבה, עם מיגון רוח ועם שפע מערכות אלקטרוניקה בטיחותיות ומפנקות.
מתחילים ברגוע – כאן כבר על כביש 25 בדרך לצומת הערבה
המסלול – מתחילים ברגוע
מתחנת הדלק של דבירה נרכב מזרחה על כביש 325 כ-15 ק"מ, עד לחיבור עם כביש 358. קטע כביש זה יכניס אתכם לאווירת הטיול, עם פיתולים עדינים ונוף חקלאי דרומי פסטורלי. נפנה דרומה על 358 עד למפגש עם כביש 31, שם נפנה מזרחה לכיוון צומת שוקת.
מכאן ממשיכים על כביש 31 עד ערד. כביש 31 עובר בשנים האחרונות שיפוץ מסיבי, והוא ממש לקראת סיום. נכון להיום רוב הכביש בעל 2 נתיבים לכל כיוון עם גדר הפרדה לכל אורכו. בקטע קצר שמתחיל בצומת שוקת מזרחה עדיין מתבצעות עבודות ועל כן יש לרכב בזהירות יתרה. בכלל מומלץ לרכב על כביש 31 בזהירות יתרה, בשל האוכלוסייה המקומית שבחלקה אינה מקפידה על כללי הנהיגה.
בערד ניתן לעצור להפסקת קפה קצרה, ומכאן נמשיך לכביש ערד-סדום, שעליו כבר כתבנו ב'דרך במבחן' בעבר. התחנה הבאה היא תחנת הדלק של עין חצבה בצפון הערבה, ומערד ניתן להגיע אליה בשתי דרכים: הראשונה היא כל כביש ערד-סדום עד צומת זוהר בדרום ים המלח, ומשם דרומה על כביש 90 עד לעין חצבה – אפשרות המועדפת על חולי גז שרוצים לנצל את כביש סדום ערד הקלאסי. החיסרון: יותר זמן על כביש 90, מה שמגדיל את הסיכוי למפגש עם ניידת 'דבורה' שמודדת מהירות (המהירות המותרת בקטע זה של כביש 90 היא 90 קמ"ש). האפשרות השנייה היא לפנות ימינה (דרומה) בצומת חתרורים (7 ק"מ מהיציאה מערד) לכביש 258, ולרכב על כביש יפה זה כ-22 ק"מ עד לצומת על כביש 25, שם נפנה שמאלה (מזרחה) ונרד את הפיתולים של כביש 25 עד לצומת הערבה והמפגש עם כביש 90. היתרון: כבישים יפים ופיתולים מהנים. החיסרון: יותר מדי משאיות. אנחנו, אגב, בחרנו באפשרות השנייה.
נמשיך דרומה על כביש 90 ברכיבה מנהלתית של מקסימום 110 קמ"ש (זהירות מניידות 'דבורה'!) עד לתחנת הדלק של עין חצבה, שם נעצור לתדלוק וארוחת בוקר קלה.
הרכיבה לכיוון מעלה העקרבים
הדובדבן – מעלה העקרבים והמכתש הגדול
מתחנת הדלק של עין חצבה נחזור צפונה על כביש 90 כ-1.5 ק"מ, עד לצומת עם כביש 227, שם נפנה שמאלה (מערבה) ונתחיל ברכיבה על אחד הכבישים היפים בארץ. נהנה מכביש יפהפה ונוף מדברי למרחק של כ-15 ק"מ, עד שנתחיל לטפס במעלה העקרבים.
מעלה העקרבים הוא דרך מתפתלת הנמצאת דרומית למכתש הקטן. הוא נסלל בשנת 1927 ושימש עורק תחבורה מרכזי עד לסלילת כביש 40 בשנת 1956. בשנת 1950 הוא נסלל מחדש, ובשנת 1954 אירע בו פיגוע ירי שבמהלכו מסתננים ערבים ירו באוטובוס 'אגד' ורצחו 11 יהודים. בקצהו העליון של הכביש יש אנדרטה לזכר 'מבצע ערבה' שבמסגרתו סלל חיל ההנדסה את הכביש מחדש, ומעל לאנדרטה ישנו מצפה שבו לוח זיכרון לנרצחי הפיגוע. זוהי נקודה מצוינת לעצור לתצפית ומורשת.
כביש מעלה העקרבים הוא מפותל מאוד, מלא סרפנטינות צפופות, אין בו גדר בטיחות אלא חביות מלאות עפר, והוא כמעט ואינו מתוחזק משנת 1967 ועד היום בשל הטלת אחריות הדדית של כמה גורמים שמתנערים מהכביש. האספלט שבור ומלא טלאים ולכל אורכו יש עפר וחצץ, ועל כן זהו לא כביש לגז ובדיקת מגבלות אלא לטיול נינוח והתפעלות מהנוף המיוחד.
מעלה העקרבים – הדובדבן הראשון
את כביש 227 נסיים בצומת עם כביש 206, שם נפנה שמאלה ואחרי כ-2 ק"מ נפנה ימינה לדובדבן השני של הטיול – כביש 225. הכביש היפהפה הזה, שאורכו כ-15 ק"מ, חוצה את המכתש הגדול (מכתש חתירה) ומסתיים בעיירה ירוחם. זהו כביש יפהפה, גם הוא עם נוף מדברי מהמם, והוא כולל את הירידה לתוך המכתש הגדול ולאחר מכן העלייה ממנו לירוחם.
איכות האספלט כאן טובה משמעותית מזו במעלה העקרבים והאחיזה לרוב מצוינת, אולם גם את הכביש הזה פחות מומלץ לנצל לגז, בעיקר בשל העפר והחצץ שעלולים להפתיע בפניות. העלייה מהמכתש הגדול לירוחם זה אחד מקטעי הכביש היותר מהנים, וחבל שהוא כל-כך קצר. אם נהניתם ממנו, רדו את הקטע ועלו אותו שוב. לא תתאכזבו.
כמו הסטלביו, רק בקטן ועם אספלט ישראלי
הסיום – רכיבה מנהלתית לדבירה
בירוחם מסתיים החלק היותר מעניין של המסלול, ומכאן נחזור לתחנת הדלק בדבירה על כביש 224 מירוחם ועד לצומת הנגב, שם נעלה צפונה על כביש 40 דרך עוקף באר-שבע ועד לסיום בתחנת הדלק של דבירה. מכאן ברכיבה מנהלתית הביתה.
אנחנו ממליצים לנצל את הימים של סוף הסתיו ותחילת החורף, כשמזג האוויר עדיין נוח, כדי ליהנות ממסלול מיוחד ולא שגרתי הכולל כמה מפלאי הארץ הזו – המכתש הגדול והמכתש הקטן, להתענג על נוף מדברי שאינו רחוק מדי ממרכז הארץ, וגם מכמה כבישים שכל רוכב צריך לסמן עליהם 'וי'.
הפעם בפינה 'דרך במבחן' – פנינה מיוחדת, כביש 10. אחת הדרכים המיוחדות שיש בישראל, המציעה נוף מדברי בתולי הררי עוצר נשימה.
כביש 10 נמתח על פני יותר מ-180 ק"מ. הוא מתחיל בדרום רצועת עזה, ונמתח לאורך הגבול עם מצרים עד לצומת סיירים והחיבור לכביש 12 לקראת אילת. הכביש הזה נסלל בתחילת שנות ה-80, עם פינוי סיני והחזרתה למצרים, צמוד לגבול החדש שהפריד בין הנגב לבין חצי האי סיני. ויקיפדיה יודעת לספר שהכביש הזה נסלל בפיקוח צמוד של פקחי רשות הטבע והגנים, זאת על מנת ליצור פגיעה מינימלית בנוף המדברי.
כביש 10
על אף שאורכו הוא כאמור כ-180 ק"מ, רק קטע קצר בן 50 ק"מ פתוח לתנועת אזרחים, וזאת בשל הסכנות הביטחוניות האורבות לאורכו של הכביש. הקטע הפתוח הוא בין הר חריף לבין פתחת ניצנה. החל מ-1986 הקטע הזה היה פתוח במהלך היום וסגור לתנועת מטיילים בשעות החשיכה, אולם ב-2011 גם קטע הכביש הזה נסגר לתנועת אזרחים בשל פיגועים על כביש 12 וכביש 10. כעת, בחג סוכות, נוצר חלון הזדמנויות חד-פעמי כשרשויות הביטחון פתחו את הכביש לתנועת מטיילים בזמן החג, תחת אבטחה כבדה של חיילים. אז ניצלנו את ההזדמנות, קפצנו לביקור בכביש, וחזרנו שלמים כדי לספר ולדרבן אתכם לצאת לטיול הזה לפני שחלון ההזדמנויות נסגר עם צאת חג הסוכות.
המסלול
המסלול שלנו מתחיל במצפה רמון, בחיבור של כביש 40, רגע לפני הכניסה למצפה רמון, עם כביש 171 הפונה מכביש 40 מערבה לכיוון הר חריף והגבול עם מצרים. ההגעה למצפה רמון תיעשה דרך כביש 40, עוקף באר שבע, צומת טללים, צומת שדה בוקר ודרומה עד מצפה רמון. מומלץ לתדלק בעבדת, קצת לפני מצפה רמון, כדי להגיע עם מיכל דלק מלא למסלול שכן אין לאורכו תחנות דלק.
כביש 10 (צילום: שני גוטמן)
כביש 171 הוא כביש בן כ-34 ק"מ. בקילומטרים הראשונים נראה משמאל את בית הספר לקצינים – בה"ד 1, ואת המטווחים ומסלולי הריצה שלו. בהמשך הכביש עולה ויורד בין גבעות והרים, והוא חוצה כמה פעמים את נחל ניצנה היפהפה. מומלץ לרכב באופן רגוע גם כדי ליהנות מהנוף הבלתי שגרתי, אבל גם מפני שזה לא כביש לרכיבה ספורטיבית, למרות הפיתולים הרבים. הסיבה היא שהאספלט לא במצב טוב. הוא בנוי מכמה סוגים, יש עליו לא מעט טלאים, ובעיקר יש עליו חצץ רב שמגיע מהשבילים וההרים הסמוכים ועלול להפתיע. זה הזמן להוריד קצב, ושוב, ליהנות.
עם סיום כביש 171 אחרי כ-25 דקות רכיבה, נגיע למחסום ולבסיס הצבאי של הר חריף ברום של כ-900 מ' מעל פני הים. כן, הר חריף הוא גבוה, ולכן מומלץ להצטייד בביגוד חם, במיוחד אם רוכבים בשעות הבוקר המוקדמות. הר חריף הוא נקודת הכניסה שלנו לכביש 10.
המסלול שלנו פונה צפונה מהר חריף, לאורכו של כביש 10, אולם ניתן גם לרדת דרומה מרחק של כ-40 ק"מ עד להר כרכום, ואז להסתובב ולחזור להר חריף. אנחנו ויתרנו על הקטע הזה והתמקדנו בחלקו הצפוני של הכביש. במחסום של הר חריף תפגשו חיילי תותחנים המשרתים במקום, והם יפתחו לכם את השער ויכווינו אתכם לכיוון הנכון. לפני שמתחילים את כביש 10, מומלץ לעצור לקפה בתצפית של הר חריף וליהנות מנוף מדברי לכיוון מזרח, כלומר לכיוון ישראל.
כעת ניתן להתחיל בדובדבן שבטיול – כ-50 ק"מ על כביש 10 לאורך גבול מצרים. נתחיל בהמלצה – גם כאן סעו בקצב נמוך יחסית. כך תוכלו ליהנות מהנוף החד-פעמי, וגם לא תסכנו את עצמכם בהפתעות כמו חצץ על הכביש, למרות שהאספלט במצב סביר ביותר.
תצפית קדש ברנע (צילום: שני גוטמן)
מהר חריף כביש 10 עולה צפונה. הוא מתחיל על רמה גבוהה, כאמור כ-900 מ' רום, כשמשמאל ניתן יהיה לראות בקעה ענקית השייכת למצרים. בהמשך הכביש מתחיל במגמת ירידה, כשמשני הצדדים ניתן יהיה לראות מדי פעם מוצב ישראלי מימין ומוצב מצרי משמאל. השמועות מספרות שאת המוצבים המצרים מאיישים חיילים שחטפו עונשים, במקום ללכת לכלא, אז עדיף לשמור על זהירות ולא להתעכב אל מול מוצבים אלו. לאורך הכביש נראה את גדר הגבול החדשה שנבנתה בשנים האחרונות ומיועדת למניעת כניסת מסתננים לישראל, שכן הגבול המקורי משנות ה-80 טושטש ונמחק ולמעשה לא היה, מה שאפשר כניסת מבריחים ומסתננים לשטח ישראל בקלות רבה. לאורך הגדר ישנה דרך ביטחון עם אספלט חדש, אולם ישנם מחסומים האוסרים כניסת מטיילים לקטע האספלט הזה.
נמשיך עם הדרך צפונה עד לנקודת העצירה שלנו – תצפית קדש ברנע הנמצאת כ-10 ק"מ לפני סיום הכביש, וצופה על בקעה ענקית. מתחתינו הכביש מתפתל עד לבקעה, ולרגע ניתן לחשוב שאנחנו על פס באלפים. אחד המקומות הקלאסיים לשלוף מצלמות. בהקשר הזה נציין שההנחיה מהחיילים היא לא לעצור לאורך הכביש לזמן רב. מותר לעצור לזמן קצר לצורך צילום, ואז להמשיך בדרך.
את כביש 10 נסיים במושב עזוז שנמצא בפתחת ניצנה ברום של כ-300 מ', מה שאומר איבוד גובה של כ-600 מ' מתחילת המסלול ועלייה חדה בטמפרטורה. חשוב לציין שהחיבור של כביש 10 לעזוז הוא דרך כורכר בת כ-2 קילומטר, שאותה צריך לרכב בזהירות מפני אמבטיות דשדש. נצא מדרך הגישה למושב עד החיבור לכביש 211, שם נעצור לתצפית נוספת על חמוקי ניצנה – צמד גבעות על מישור מדברי שמזכירות צמד חמוקיים ומכאן שמן.
עזוז, פתחת ניצנה
לאחר מכן נמשיך על כביש 211 מזרחה, עד לחיבור לצומת טללים. משם נעלה על כביש 40 בחזרה צפונה, הביתה.
כביש 10 – בקטע שבין נקודה 171 לבין עזוז
נקודות חשובות
להגיע לנקודת ההתחלה בצומת 40 עם 171 עם מיכל דלק מלא. אפשר לתדלק בעבדת או במצפה רמון.
סעו לאט ובזהירות. כך גם תיהנו מהנוף הבלתי שגרתי וגם לא תופתעו מחצץ על הכביש שמגיע מהשבילים וההרים הסמוכים לדרך
הישמעו להוראות החיילים שבדרך
עצרו לצלם בנקודות יפות לאורך המסלול
נצלו את חלון ההזדמנויות הקצר וצאו לטייל על אחד הכבישים היפים בישראל!
הפעם אנחנו קופצים לראות פריחת כלניות בחבל הבשור, כחלק מפסטיבל דרום אדום. חלון ההזדמנויות לכך קטן ועומד על כחודש בלבד, אז הזדרזו – בתחילת מרץ הכלניות כבר לא תהיינה.
מה בתפריט?
המסלול הפעם פונה פחות לאלו מכם שמחפשים לתת בגזיות, או לפחות בפיתולים, ויותר למי שרוצה טיול שמשלב את הנופים המשגעים של הגבעות המוריקות והיפות של חבל הבשור עם הפריחה הקסומה של הכלניות. טיול קלאסי לחלוק עם בן או בת הזוג.
הפריחה הקצרה של הכלניות עושה את הטיול גם קלאסי לחלוקה יחד עם כל עם ישראל, כך שאם יש לכם אפשרות לעשות את הטיול באמצע השבוע ולא בשישי או שבת – אל תחשבו פעמיים. במהלך חודש פברואר מתקיים חודש 'דרום אדום' שמאגד אירועים שונים באזור ומביא עימו רבבות משפחות לצפות במרבדים האדומים, שזה נחמד מחד, אך בעיקר מעיק על החוויה ומייצר עומסי תנועה כבדים בכבישי הגישה לאזורים החשודים בפריחה. ושלא יעבדו עליכם – אין מקומות סודיים שאף אחד לא מכיר.
לסוף השבוע השמשי בעליל הזה של סוף דצמבר לקחנו את ההונדה קרוסתורר 1200, ספינת האדוונצ'ר שעימה הונדה קיוותה לנצח את ב.מ.וו במגרש הביתי. לא באנו לבדוק מי ניצחה אלא רק ליהנות במחיצת האח הזקוף של ה-VFR1200F. המנוע שנתרם מהאח הנמוך הוא אחד המנועים המדליקים שפיארו אי-פעם אופנוע אדוונצ'ר. מסוג הדברים שחייבים לנסות כדי להבין. המתלים הארוכים והישיבה הזקופה גם עזרו לנו כשהיה צריך לרדת מהאספלט, אך אל תטעו – מדובר במעט מאוד קטעים בלתי סלולים, וכל זמן שלא ירד גשם בשלושה-ארבעה ימים שקדמו לטיול, כל רכב משפחתי או אופנוע כביש ספורטיבי לצורך העניין, יצלח אותם בקלות.
לצורך נוחות, המסלול שלנו מתחיל בצומת בית קמה. אם כמונו אתם מגיעים מצפון ניתן כמובן לקחת את כביש 40 דרומה, ורק לקחת בחשבון שהוא עמוס במצלמות והחיסכון באגרה ביחס לכביש 6 עלול להתבטא בעלויות כבדות לעורכי דין.
מעבר לכך, אזור עוטף עזה מציע המון אפשרויות שונות בהיבט הכבישים, וכך ניתן להוסיף או להוריד קטעים כראות עיניכם.
דרום אדום – כלניות בחבל הבשור
קבר אריאל ולילי שרון ועין לעזה צופיה
אם באתם רק בשביל פריחת הכלניות, אתם מוזמנים לדלג היישר לפסקה הבאה. אם אתם בעניין גם לחלוק כבוד לראש הממשלה המנוח אריאל שרון ואשתו לילי, אז בצומת בית קמה המשיכו ישר בכיכר לכיוון כביש 334 בכיוון רוחמה. הנוף בדרך מקסים, ומעט אחרי שתעברו את מושב דורות, מצד שמאל, תהיה אפשרות לרדת לחניית כורכר מתחת לתל שבו מתחם הקבר. מהתל יש תצפית יפה על השדות הירוקים שמסביב, ופריחת החרציות צובעת את האזור בצהוב יפהפה. לרוב ביום שבת יש גם גזלן שעושה אחלה פיתה עם לבנה וסוחט במקום מיץ תפוזים או רימונים טרי.
אם בתצפית על צפון רצועת עזה חפצתם, המשיכו עד הצומת עם כביש 232, פנו שמאלה וישר עד כביש 34. ימינה וישר שמאלה יחברו אתכם חזרה ל-232, ולאחר שתעברו את קיבוץ מפלסים היו עירניים לשלט חום בצד ימין לאתרים בית שביתת הנשק, אנדרטת חץ שחור ומצפור נביה מרעי.
המצפור כעת נמצא בשטח צבאי סגור, אך ניתן לבקר באנדרטה אשר הוקמה לזכר פעולות הצנחנים בתקופת פעולות התגמול לפני מבצע קדש (אחת מהן הייתה מבצע 'חץ שחור'). לא מדובר במצפה מרהיב במיוחד, אך ניתן ממנו לצפות אל עבר צפון רצועת עזה, לפאתי עיר עזה, ג'באליה ובית חנון.
מצפה נוסף נמצא מאחורי קיבוץ נירעם. יש להקיף את הקיבוץ מדרום עד מאגר המים של נירעם, ועל גבעת הכורכר תמצאו את מצפה סיבוני לזכר אסף סיבוני אשר נהרג באסון המסוקים. על המצפה 21 פעמוני רוח, כמניין שנותיו של אסף בעת מותו.
קבר אריאל ולילי שרון
כלניות, כלניות בכל מקום. אבל בעיקר בשוקדה
הן פורחות בין פברואר למרץ בשטחים נרחבים באזור חבל הבשור, אך ישנם מספר מקומות בהם הפריחה כה צפופה עד כי בזוויות מסוימות ניתן לחשוב כאילו מדובר בשטיח אדום. אחד המקומות הללו הוא יער שוקדה שנמצא, באופן לא מפתיע, מאחורי מושב שוקדה.
בימי השבוע ניתן להיכנס דרך מושב שוקדה. לאחר המעבר בשער, ימינה בפנייה הראשונה עד שמגיעים לשער האחורי שהמשכו בדרך עפר שמובילה לשדות הכלניות. בשבתות שערי המושב סגורים, לכן אחרי שתעברו את כפר מימון ומעט לפני הכניסה למושב על כביש 2422, תוכלו לרדת ימינה מהכביש לשביל עפר. אלא אם תגיעו בזריחה, סביר שכבר יהיו שם רכבים חונים, אך בפועל ניתן להיכנס עם האופנוע על השביל ולרכב כ-700-800 מטרים לכיוון מערב. 100 מטר לתוך השביל פשוט הרימו ראש, זהו את חורשת האקליפטוסים וכוונו לשם. אם ירד גשם והקרקע בוצית או שאתם סתם חוששים מקצת אבק, ניתן כמובן ללכת ברגל.
כשאנחנו ביקרנו, העומסים היו כה כבדים שהמשטרה חסמה את הכניסה לכביש 2422, אך נתנה לאופנועים לעבור. סוף סוף קצת הערכה.
אם לא הספיק לכם בשוקדה, ובמיוחד אם בא לכם גם ללכת עוד כמה מטרים ברגל, תוכלו לקבל מנה גדושה נוספת גם בשמורת בתרונות בארי שממערב לקיבוץ בארי. בצומת גבים (כביש 25) פנו ימינה לכביש 232 לכוון סעד. בצומת סעד פנו שמאלה ומיד ימינה ולאחר 5.5 ק"מ ימינה בשילוט לבארי. מעט לפני הכניסה לקיבוץ יהיה סימון לשביל אדום בצד ימין. סעו כ-2 ק"מ ופנו שוב ימינה, הפעם לדרך מסומנת בשחור. לאחר כ-800 מ' חפשו בצד שמאל את השביל המסומן בכחול. שביל זה יורד לשמורת מכרות בארי, אך הוא שביל הליכה בלבד. מדובר במסלול הליכה קל של כמה מאות מטרים שיביא אתכם לאזור הבתרונות ולמרבדים האדומים.
מרבדים מרבדים
למי מתאים
הטיול מתאים לכולם, אולם במידה ואתם מגיעים מצפון על אופנועי קטני נפח, מומלץ להימנע מכביש 6 ולבחור בכביש 40 שכן המהירות הממוצעת של התנועה בשעות הבוקר המוקדמת על כביש 6 היא כ-140 קמ"ש ויותר. מעבר לכך, הכבישים אינם טכניים, הראות לפנים לרוב טובה, ולכן מתאימים לכל רמות הרכיבה. למי שמחפש ריגושים בדמות זוויות הטיה ופיתולים מאתגרים – זה כנראה פחות האזור בשבילכם, או שכמונו, תשלבו את החזרה צפונה בעיקוף דרך קרית גת, בית גוברין והרי ירושלים.
נקודות להיזהר בהן
המסלול בטוח למדי והסכנות העיקריות הן בדמות נהגים חולמניים עם 2.7 ילדים רועשים ברכב, רכבים שעולים ויורדים לשוליים בכל רגע נתון, וכמובן – איום התלול מסלול מהעיר השכנה.
מקומות לאכול בהם
אם אתם לא בעניין של מק'דונלדס בבית קמה, יש מספר אפשרויות קולינריות מעט יותר מוצלחות באזור, אולם אנחנו לא מכירים אחת שבאמת שווה להגיע אליה במיוחד. אתם מוזמנים להאיר את עינינו בתגובות. לגבי ימי ושעות פתיחה, מומלץ לנסות ולברר מראש שכן לא עברנו בכולן.
מצפון לדרום:
מידס – מסעדה ברזילאית בכניסה לקיבוץ ברור חיל. נאמר לנו שהיא לא רעה והמחירים סבירים. פועלת בשבת מ-12:00. לגבי אמצע השבוע מומלץ לברר מראש.
פטגוניה – מסעדת בשרים ארגנטינאית בכניסה לאור הנר. פועלת בסופי שבוע. יש לברר מראש לגבי אמצע השבוע.
שמרלינג בר-בשר – תחנת הדלק אלון בכניסה לכפר עזה. המקום כשר ובהתאם לא פעיל בשבת. ביתר ימי השבוע נפתח ב-11:00.
איזה מנוע…
אטרקציות
פסטיבל דרום אדום נערך החל מה-21.1 ועד ה-20.2, במהלכו ישנם אירועים ופעילויות מיוחדים. פרטים נוספים ניתן למצוא בקישור המצורף.
תחנות דלק
אם אתם לא מוגבלים בתחנות של חברה ספציפית לא סביר שתיתקלו בבעיות דלק לאורך המסלול.
מצלמות מהירות
ישנן מספר מצלמות מהירות בכבישים באזור, חלקן עלולות להפתיע אם לא מכירים. מומלץ לבקר בבלוג 'מיצו בדרכים' ולהתעדכן במפת המצלמות ומיקומיהן המדויקים.
הפעם החלטנו לפרגן במסלול קצר יחסית, אבל יפה ואפילו מיוחד, במיוחד בעונה הזו שהירוק מתחיל לבצבץ מסביב.
מה בתפריט?
זוכרים פעם, לפני המון זמן, שלא היה כביש 6? לא ממש, נכון? ככה חשבנו. אנחנו ב-WheelZ נוסעים הרבה לצפון. אנחנו גם יוצאים בדרך כלל מאוד מוקדם, לרוב כשעוד חשוך בחוץ. כשאנחנו נוסעים יש לנו יעד, בין אם זה כביש ספציפי או מרחב מסוים שבו אנחנו רוצים לבחון ולצלם. הדרך פחות מעניינת אותנו, וככה יוצא שכביש חוצה ישראל משרת אותנו נפלא – כי הוא מהיר, ישר ובלי עצירות. מה יש מצדדיו? וואלה, לא יודעים וגם לא מעניין אותנו.
צילום: בני דויטש; עריכה: ניר בר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)
לא מזמן שהיתי בסוף שבוע אצל חבר שגר בצפון. יצאתי בחזרה לכיוון המרכז כשברשותי היה השילוב המוצלח של זמן, חשק לרכב ורצון לגלות כבישים ופינות חמד חדשות. חמוש בשילוש הקדוש הזה החלטתי להימנע מכבישים מהירים עד שיימאס לי. ככה זה, לא כל תכנית צריכה להיות מבצע צבאי לשחרור חטופים.
אחרי שעליתי וירדתי את כביש נשר – בית אורן מספר פעמים, שמתי גלגל קדמי על הכבישים המקבילים לכביש 6 ו-4, כשהמטרה הראשונה הייתה לבדוק את קיומו של קטע כביש בין קיבוץ גלעד לאזור של מחלף עירון מעל כביש 65. זכרתי שנסעתי שם בעבר בזמן השירות הצבאי, אבל במפות גוגל לא הופיע כביש, מה שנראה לי מוזר.
מה שגיליתי הימם אותי. הכביש קיים ועוד איך, ואחרי כמות גשמים משמעותית ראשונה כל הגבעות מסביב לכביש החד-נתיבי ירוקות, והנוף הזכיר לי במעט את זה שליווה אותי לא מזמן כשביקרתי במפעל של ק.ט.מ. זה באוסטריה, כן?
בול כמו באוסטריה! טוב, אולי הבדלים קטנים פה ושם…
משם פשוט התגלגלתי לכבישים פחות ראשיים, ובשלב מסוים, כשהרגשתי מיצוי, עליתי בחזרה לכביש 6 וחתכתי הביתה בדיוק בזמן לפני שהגשם הפך למבול. למרות (ואולי דווקא) בגלל הפשטות של המסלול הרגשתי שאני חייב לחזור שוב במהרה ולסחוב איתי חברה טובה. שבועיים לאחר מכן חזרתי עם הילה שהגיעה עם המונסטר 1200S המבריק שלה ועם בועז שניצל את המסלול לסיבוב התרשמות על הבורגמן 650. לקינוח, בני דויטש דילג בין המושבים וצילם תוך כדי. חברה טובה, כבר אמרתי?
הפעם לקחתי את הדיוק 690 של ק.ט.מ – אלטרנטיבה מגניבה נוספת לקבוצת הנפח הבינונית-קטנה. ככה גם אקבל מושג טוב על איך הוא ביחס לאחרים וגם אשחזר קצת מהחוויה של הרכיבה באוסטריה. היה מעולה!
לצורך נוחות, המסלול שלנו מתחיל בסמוך למחלף ניצני עוז בצומת של כביש 57 ו-5714 מול הכניסה לישוב ניצני עוז. כמובן שהוא גמיש – ניתן להצטרף בכל קטע, להוסיף או לשנות, לחזור במהרה דרך הכבישים המהירים 4 או 6, או פשוט לשוב על עקבותיכם.
הסתיו, מיד אחרי הגשמים הראשונים, זו העונה המושלמת למסלול הזה
תחנה ראשונה – פארק אוטופיה
המסלול שלנו מתחיל בכביש 5714 ועולה צפונה. ארבעה וחצי קילומטרים בלבד מתחילת הנסיעה מגיעים לתחנה הראשונה בכניסה לקיבוץ בֹּחן. פארק אוטופיה הוא מין גן בוטני קסום שמדמה יער גשם בלב השרון הישראלי. ניתן לטייל בתוך החממה ולהעריך את מיני הסחלבים השונים, הצמחים הטורפים ויתר הצמחייה הטרופית שגדלה בחלק המקורה. בחלקו החיצוני הפתוח של הגן ישנו מופע מזרקות הגדול בארץ, פינות חי עם מיני בעלי חיים שונים, תוכים ועוד.
הגן פתוח כל השבוע ובכל מזג אוויר, והוא יכול להיות יופי של אטרקציה אם אתם מעריכים טבע ומטיילים לכם בכיף. מומלץ להשאיר את חליפות העור בבית – גם כי אין בהן ממש צורך במסלול הספציפי וגם כי בחלק המקורה הלחות גבוהה. טרופי כבר אמרנו?
59 שקלים עולה כרטיס כניסה, ומדי פעם יש מבצעים. בכל מקרה, הגן הבוטני הוא לחלוטין תוספת שמשדרגת, אבל למי שלא בעניין בהחלט לא חובה.
פארק אוטופיה – שווה ביקור
תחנה שנייה – גן לאומי מצודת קקון
אם בחרתם לבקר באוטופיה, ביציאה תצטרכו לשוב על עקבותיכם קצת פחות מקילומטר ולפנות ימינה לכביש 5803. אם ויתרתם על הגן אז פשוט פנו שמאלה בפנייה הראשונה שתהיה לכם אחרי נקודת ההתחלה.
התחנה השנייה (או הראשונה אם דילגתם על אוטופיה) תהיה גן לאומי מצודת קקון. בין גן יאשיה לאמץ שוכן לו תל קקון – גבעה מיוערת ושלווה שבראשה מתנשאים שרידיו של מבצר עתיק ורווי היסטוריה, ובעבר הלא מאוד רחוק היה אימת היישובים היהודיים במזרח עמק חפר.
מאחר וכל הסביבה מישורית, התל, שגובהו כ-50 מטרים בלבד, צופה היטב על כל הסביבה. בתקופה הצלבנית היה זה צומת דרכים חשוב בדרך משכם לקיסריה, והמבצר שבראשו הוקם בתקופה הצלבנית כמצודה על חורבות מבצר רומי. המצודה נכבשה במאה ה-13, ושוב נכבש במאה ה-18 בקרב בין חיילי נפוליאון לאימפריה העותמאנית. במלחמת העצמאות חנה במקום כוח של הצבא העיראקי, ובקרב קשה לכיבוש התל והכפר הערבי הסמוך נהרגו 16 מחיילי חטיבת אלכסנדרוני.
היום המקום הוכרז כגן לאומי, אך הוא לא ממש מפותח ככזה. טיפוס רגלי קליל יביא אתכם לראש המבצר אשר ממנו נשקף נוף פנורמי על כל ישובי ושדות הסביבה. נקודה מצוינת לקפה, רק זכרו לקחת עמכם את הפסולת, שלא כמו המבקרים ששהו במקום לפנינו.
הם אשכרה השאירו את האופנועים למטה וטיפסו ברגל!
תחנה שלישית – הכביש עד בסיס הטירונות רגבים
לאחר היציאה חזרה מקקון אל הכביש, המשיכו עימו צפונה עד לצומת עם כביש 581, שם פונים ימינה וממשיכים להצפין. בין להבות חביבה למאור ישנו קטע ובו שלוש(!) כיכרות חדשות ומעט מבלבלות. המשיכו צפונה על 581, ורק שימו לב כי אתם לא המבולבלים היחידים בכיכרות אלו אז שימרו על עירנות. בקצה 581 פונים שמאלה ל-574. אנחנו ממליצים לפנות מיד לאחר מכן שמאלה ל-6403, שמאלה נוסף בחיבור שלו לכביש 65 ואז ימינה ל-652 שחוצה פרדס חנה – כרכור עד כיכר בה תפנו ימינה לכביש 653. יש משהו קסום במושבה הזו ובכביש החוצה עם שדרת הדקלים משני צדדיו. למעוניינים בקיצור הדרך ניתן פשוט לחצות את כביש 65 לצד השני ולהמשיך על כביש קטן המקביל לכביש 6 ואשר מתחבר ל-653 מעט אחרי גבעת עדה.
פנו שמאלה לפני שער הכניסה לקיבוץ רגבים ומיד לאחר מכן ימינה. בנקודה מסוימת תמצאו פנייה שמאלה לכביש צר שיקיף מצפון את בסיס הטירונים רגבים של חטיבת גולני. אם לא מצאתם את הפנייה, לא נורא – פנו שמאלה לחניה של בסיס הטירונים והקיפו אותו מצד ימין (לא נספר לאף אחד שנסעתם 15 מטרים באין כניסה). אל תשכחו למסור תודה לחיילים הצעירים שיפתחו לכם שלושה שערים בדרככם לעקוף את הבסיס.
חצי קופסת סיגריות לחיילים – וכל מחסום ייפתח
תחנה רביעית – הכביש לגלעד וכביש דליה
מרגע שעקפתם את הבסיס, אין מה להתבלבל – הכביש מתפתל בין הגבעות המוריקות והמטריפות, עולה ויורד עד אשר הוא מגיע לכניסה לקיבוץ גלעד. אורכו של קטע זה מספר קילומטרים, אך מתחשק לעשות אותו הלוך ושוב מאחר והוא פשוט יפה וקסום בפשטותו. זהו לחלוטין הדובדבן שבקצפת של המסלול הקצר הזה.
בסיומו פנו שמאלה לכיוון קיבוץ דליה. הכביש הוא כביש דו-סטרי חד-נתיבי מתפתל ומזמין, שלאלו מכם החולים בגזזת מצויה יעשה חשק לעשות הלוך-חזור בחלק שבין גלעד לדליה. הוא מסתיים בכיכר שבמחלף אלייקים.
אם אתם בעניין לפיתה דרוזית עם לבנה ותה חם, המשיכו ישר בכיכר ובחרו לעצמכם את אחד מני הדוכנים הרבים הפזורים לצד הדרך. אם אתם בעניין של אוכל קצת יותר רציני, המשיכו לתוך דליית אל כרמל ועוספיה. ישנן מסעדות רבות המשרתות את המוני ישראל הצובאים על השווקים והחנויות בשישבת. אנחנו יכולים להמליץ על אחת 'לב הכפר', אבל אתם מוזמנים לתת את המועדפת עליכם בתגובות.
אם בסיום לא הגעתם לתחושת מיצוי, מומלץ לחצות את עוספיה ולעלות לכביש בית אורן (מס' 721) אשר יורד חזרה לכביש 4, ומשם ניתן לחזור חזרה דרומה. אם כמונו אתם חייבים תמיד עוד טיפה, אפשר לרדות ולעלות את כביש נשר (המשכו של כביש 621) עד שיימאס לכם, ואז לחזור לכביש בית אורן ודרומה. אם אתם מעדיפים להימנע מהברדק שבחציית עוספיה ודליית אל כרמל בסוף שבוע, ניתן לחזור לכיכר במחלף אלייקים ולרדת לכביש 70 שהופך ל-6 וחוזר דרומה.
בוא שנייה, רק רוצים לדבר איתך…
למי מתאים?
הטיול מתאים לכולם, בין אם על אופנועים גדולים ומהירים, תיור בזוג או אפילו קטנוע 125 עם רוכב מתחיל. מאחר והמסלול קצר למדי ונמנע ברובו מדרכים מהירות, אין בעיה גם לאופנועים קטנים לעשות אותו בקצב נינוח מאוד. אין קטעי כביש טכניים מדי או הפתעות מאיימות, אז סעו בראש שקט גם אם זה טיול ראשון שלכם.
נקודות להיזהר בהן
מרבית המסלול, לפחות בזמן כתיבת שורות אלו, בטוח למדי. למעט אולי קטע עם שלוש כיכרות חדשות בבנייה בכביש 581 בין להבות חביבה למאור שעלולות מעט להפתיע, הכביש ברור למדי ונטול דרמות.
בימי שבת יפים חלק מהמסלול יהיה שופע מטיילים (אך לא עמוס לרוב), במיוחד הקטע הקסום שבין רגבים לגלעד. הכביש צר, לרוב ברוחב מכונית וקצת. מספיק כדי לחצות בבטחה, אך חשוב לזכור זאת בקטעים המפותלים בהם שדה הראייה מוגבל.
ירוק בחוץ ושמח בלב
בחלק שבין דליה לצומת אלייקים הכביש מזמין לתת גז, אך מבלי להכירו היטב ועם תנועה בשני הכיוונים מדובר בפעילות ברמת סיכון גבוהה. אפשר לרכב בקצב זריז, אך בחוכמה. עדיף עוד גרם הנאה מהנוף על חשבון עוד גרם הנאה של אקשן.
אם בחרתם לאכול בעוספיה או באחד מדוכני הפיתה הדרוזית בדרך אל הכפר, היזהרו בפיתולים. הם מזמינים, אך מאחורי כל עיקול בסבירות גבוהה יהיה רכב חוצה שיורד או עולה מהשוליים, לעתים מרובות על קו הפרדה רצוף. הנסיעה בכפר, במיוחד בשבת, דורשת כפליים תשומת לב וסבלנות.
שימו לב – השטחים מסביב לכביש בין רגבים לגלעד הם שטחי אש של בסיס הטירונים רגבים, גולני בשבילכם, אז הקפידו להישאר על הכביש.
נקודות עצירה ותצפית
האזור ברובו שטוח, מה שאומר שטיפוס קליל של 50 מטר מספק נוף מקסים של הסביבה, וזה בדיוק המצב כשעולים לראש מבצר קקון. בכביש בין בסיס רגבים לקיבוץ גלעד יש מספר נקודות בהן הכביש עולה ויורד כמו רכבת הרים, אז הרימו את הראש ותנו מבט על המרחבים הירוקים מסביב. כאן מרגישים בצורה הטובה ביותר את הדבר החמקמק הזה שנקרא 'תחושת חופש'. מי שלא נבהל מהטיפוס הקצרצר למבצר קקון ומתחשק לו עוד, יכול לטפס לגבעת הכלניות בכניסה לקיבוץ גלעד. אנחנו כמובן לא נבהלנו, אבל גם מלמטה ראינו שיפה.
התצפית מקקון
אטרקציות
מספר קילומטרים לתחילת המסלול ישנו הגן הבוטני הקסום אוטופיה.
כאמור, לאלו מכם שמעוניינים לרענן את כשירותם בתרגילי פרט עד מחלקה, קיים בסיס הטירונים של הכומתות החומות. תשאלו, אולי יתנו לכם להשתתף. בשבת אפשר לבקר את הטירונים ולשבת איתם לג'חנון באחד הפריקסטים, אבל רצוי שתהיו משפחה או חברים, אחרת זה סתם מוזר.
תחנות דלק
אם אתם לא מוגבלים בתחנות של חברה ספציפית, לא סביר שתיתקלו בבעיות דלק לאורך המסלול.
מצלמות מהירות
יש מצלמה פעילה אחת לאורך המסלול המסומן במפה, בצומת של כביש 65 עם 652 שעולה לפרדס חנה-כרכור. לא ידוע לנו על מצלמות נוספות לאורך המסלול.
כמובן שהרכיבה היא על אחריותכם בלבד, וראו המלצותינו לעיל כהמלצות בלבד. מומלץ לבקר בבלוג 'מיצו בדרכים' ולהתעדכן במפת המצלמות ומיקומיהן המדויקים.
הפעם בסדרת 'דרך במבחן' בחרנו מסלול יחסית פשוט וקלאסי שמשלב כבישים מלאי חדוות רכיבה עם נופים מדבריים מרתקים, ביקור באתר היסטורי, ואפשרות לקנות קרטיב (או קרמבו, תלוי בעונה) במחיר מופקע באחד הקיוסקים לאורך ים המלח. עיתוי הפרסום לא מקרי, שכן אלפי רוכבים ירכבו את המסלול הזה הלילה, ערב ראש השנה, בדרכם למצדה.
לצורך הנוחות, המסלול שלנו מתחיל במרכז (צומת גנות במפה המצורפת), וכמובן שהוא גמיש. ניתן להצטרף בכל קטע, להוסיף או לשנות את הקטעים המנהלתיים עד התחנה הראשונה המעניינת.
סדומערד – המכה של הכבישים המפותלים בישראל
תחנה ראשונה – סדומערד
סדום ערד. סדומערד. מתגלגל על הלשון, אבל עם עקצוץ קל בסוף. לרובנו השם מעלה קונוטציות של רכיבת כביש ספורטיבית עם שיערות בחזה, סיפורי גבורה ומצבות. די בצדק, האמת. לחלקנו מבעבע הדם כשאנחנו חושבים על הכביש, בקטע חיובי. אולם לא מעט רוכבים נמנעים מהכביש הנפלא הזה בגלל התדמית שנוצרה לו מאותם סיפורי גבורה ומצבות, או המחשבה שאין להם מה לחפש שם אם הם לא מהסוג שעוטה חליפות עור להנאתו.
מיד נפריך את אותן מחשבות דיכאוניות ונאמר כי אין סיבה לחשוש מהכביש. קטע האספלט, שנחצב בסלע הקשה בטרם מלחמת ששת הימים כדי להוות אלטרנטיבה צפונית לכביש דימונה, הוא דווקא בטוח למדי. הסלילה טובה, במרבית הפניות יש שדה ראייה טוב לפנים, ובקצב רגוע אין כמעט מקומות שיפתיעו אתכם. הקטע המגניב בכביש הזה הוא שאין מהירות מינימלית כדי ליהנות ממנו – אם הגעתם אליו ואתם על שני גלגלים, כבר יצאתם מורווחים.
הקטע המעניין של כביש 31 מתחיל ביציאה מהעיר ערד ומסתיים כעבור 24.5 קילומטרים וכ-109 פניות מאוחר יותר בצומת זוהר, בחיבור עם כביש 90. קשה עד בלתי אפשרי לזכור את כל הכביש אם אתם לא מבלים בו באופן קבוע הלוך ושוב, אז למגזגזים שביניכם נמליץ ככלל אצבע להישאר בקו החיצוני עד שאתם מזהים כי הפנייה לא מתהדקת ואת הפנייה הבאה, במיוחד ב'לולאה', או 'העניבה' (תזהו אותה לפי ריבוי האנדרטאות בצידי הדרך). בנוסף, שלוש נקודות נוספות שחשוב לזכור הן צומת חתרורים בחלקו העליון של הכביש (החיבור מצד ימין עם כביש 258 אם אתם בכיוון הירידה) ושני המצפים שמקבילים לכביש מצד שמאל, בחלקו התחתון. בשלוש הנקודות צפוי שתיתקלו ברכבים מגיחים לכביש או מאטים באופן בלתי צפוי.
בין אם אתם יורדים את הכביש פעם אחת, או כמונו מנצלים כל ביקור בו כדי לעלות ולרדת לפחות פעמיים לכל כיוון – זכרו שהכי חשוב זה להפעיל את הראש, כדי שלא תצטרכו להפעיל את הביטוח.
צילום: בני דויטש ואסף זומר; עריכה: ניר בר (מתוך ערוץ היוטיוב של פול גז)
תחנה שנייה – גן לאומי מצדה
בשנת 2001 הוכרז הגן הלאומי מצדה לאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. בערך באותו זמן נולדה מסורת שהפכה את החניון של האתר לאתר מורשת אופנוענית ישראלית. סביר שאם תשאלו עשרה אופנוענים על הדבר הראשון שקופץ להם לראש כשהם שומעים את השם 'מצדה', תשעה מהם יענו "רכיבה לראות זריחה בראש השנה". העשירי פשוט לא שמע את השאלה כי הוא לא מקפיד לרכוב עם אטמי אוזניים.
עם כל הכבוד לרכיבה ההמונית (ויש כבוד!), לאתר התיירות שאליו מגיעים קרוב למיליון תיירים בשנה יש יותר להציע מרק חניון רחב ידיים. הגן כולל שתי כניסות, מזרחית ומערבית, כשהכניסה הראשית וזו אשר מופיעה במפה היא הכניסה המזרחית. אין כביש המחבר בין הכניסות וממילא במערבית יש רק עלייה רגלית על גבי הסוללה שהרומאים בנו כדי לפרוץ למבצר. פחות כיף עם קסדה ומעיל.
בכניסה המזרחית ישנו מוזיאון מצדה על שם יגאל ידין, בו מוצגים פריטים שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות, וכן מסופר סיפור המצדה מאז ועד היום. יש אפשרות לשכור אוזניות בעלות של 20 שקלים ולשמוע חצי שעת סיפור במהלך הסיור. בצמוד למוזיאון ישנו מתחם אוכל, אם כל ההיסטוריה הזו עשתה לכם תיאבון.
יש את האפשרות לטפס לבמת ההר ברגל (כ-45 דקות) או ברכבל, שבתקופה בין אוקטובר למארס עובד בין השעות 08:00 בבוקר ל-16:00 אחה"צ ובשישי נסגר שעה קודם (כמו כל האתר). עלות כניסה לאתר וטיול הלוך ושוב ברכבל תעלה לכם 76 שקלים, אבל יש מגוון אפשרויות שונות כמו רק עלייה ברכבל וכו'. בכל מקרה, אחרי מספר ביקורים בעבר, הסיור בחפירות תמיד מעניין והנוף הנשקף מבמת ההר מדהים ובהחלט שווה את המאמץ.
לגבי מחירים ושעות פתיחה, מומלץ בכל מקרה להרים טלפון למרכז המבקרים לפני שאתם משלבים לראשון, וחבל שלא עשינו זאת בעצמנו. יותר מדי הלוך-חזור בסדום ערד הביאו לכך שלו"ז צפוף מנע מאיתנו לטפס להר, אבל לא נורא, סיבה טובה לחזור שוב על המסלול.
109 פניות, אספלט טוב ברובו
למי מתאים
פחות או יותר לכולם, אולם רוכבים מתחילים יעשו בשכל אם לא יבחרו במסלול כטיול ראשון או שני. ככלל, רצוי להגיע לאחר שצברתם מעט ניסיון כביש, שכן המסלול מעט ארוך ומצריך 'כושר רכיבה' כדי להישאר בפוקוס וכן קטע הכביש של סדום ערד הינו טכני למדי, במיוחד בירידה.
בנוסף, בגלל ריבוי הקטעים הפתוחים והמהירים לאורך המסלול, אופנועים וקטנועים בנפח 125 סמ"ק עלולים להרגיש מעט חסרי נשימה.
נקודות להיזהר בהן
בעת כתיבת שורות אלו (וכבר תקופה ארוכה), נערכות עבודות לאורך כביש 31. מדי פעם ישנם קטעים מקורצפים, לרוב בנקודה ללא שדה ראייה, באמצע פיתול, בלי אזהרה. לכן היו ערניים, גם להופעה אקראית של כלי רכב של מקומיים שעולה מהשוליים במהירות.
כביש 90 המקביל לים המלח רובו ישר ועם עיקולים קלים בלבד, ויש נטייה להרביץ עליו גז, אך מדי פעם ישנן פניות מתהדקות, או שמופיע 'שיקיין'. הקפידו להסתכל הרחק לפנים. אם אתם נוסעים בשעות בוקר מוקדמות מאוד או בלילה, יש לעתים תופעה של הופעת לחות מעורבת במלח על הכביש, בעיקר בקטעים הצמודים לים המלח, מה שיוצר שכבה חלקה כמו שמן. הורידו מהירות והיו ערניים לקטעים רטובים בכביש.
בקטע סדום-ערד, ציינו לעיל שלוש נקודות בעייתיות. מעבר לזה, תנו גז, אבל הפעילו את ראש.
נוף מדברי
נקודות עצירה ותצפית
בירידה לים המלח דרך סדום-ערד, אם תרימו לרגע ראש מהחיפוש אחר האפקס הבא (היי, גם תרפו מעט מהגז כשאתם עושים את זה, כן?), יופיע לנגד עיניכם נוף מרהיב של הים הנפרש בינות להרים. ישנם שני מצפים בשליש התחתון של הכביש. לדעתנו התחתון מביניהם יפה יותר, ובכל אופן רואים בו יותר טוב את ים המלח.
לאורך כביש 90 ישנן מספר נקודות שניתן לעצור בהן לצד הדרך בבטחה ובצמוד יחסית לים כדי להצטלם או לראות מקרוב כמה עצוב מצבו של הפלא הזה שנקרא ים המלח.
באופן לא מפתיע, מראש המצדה יש תצפית לא רעה בכלל.
תצפית שפך זוהר
אטרקציות
כאמור, הגן הלאומי מצדה הוא אטרקציה די רצינית. לא יצא לנו, אבל שמענו שהמופע האור-קולי הוא ספקטקל מגניב מאוד אם אתם בעניין לעשות טיול לילי. מומלץ לבדוק מול האתר באילו ימים ושעות הוא מתרחש, שכן זה משתנה.
ישנן כמובן מספר אטרקציות נוספות לאורך המסלול וים המלח, כמו מספר אתרים ארכיאולוגיים נוספים (תל ערד, מערות קומראן וכו'), או מסלולי הליכה קצרים כמו נחל דוד שמאפשר להגיע עד המפל הראשון גם אם סוחבים ציוד רכיבה. מומלץ יותר באביב, אבל גם בתקופת החורף באזור זה יש ימים מספיק חמים כדי לזנק לבריכה לטבילה צוננת.
אם אתם במצב רוח הדוניסטי יותר, אפשר לעצור בחמי עין גדי להתפנקות במרחצאות או מסאז' שיעזור לכם להתמודד עם העובדה שקניתם אופנוע ללא מיגון רוח.
רכבנו שם על מונסטר 696 ו-MT-07
תחנות דלק
אם אתם לא מוגבלים בתחנות של חברה ספציפית לא סביר שתיתקלו בבעיות דלק לאורך המסלול. על כביש 6 בכיוון דרום בין מחלף נשרים לשורק ישנה תחנת דלק נוחה של דור-אלון עם בית קפה מומלץ לקפה ומאפה של הבוקר.
בכביש 40 ישנה תחנת דלק גדולה של פז בצומת בית קמה, וכן תוכלו למצוא מספר אפשרויות לארוחה זריזה.
אם גזגזתם הרבה בסדומערד, יש לכם אפשרות לתדלק בכניסה לעיר במספר תחנות, או בתחנת דלק בחלקו התחתון, ימינה בצומת זוהר במרחק כמה עשרות מטרים.
אורכו של כביש 90 הוא כ-80 קילומטרים לערך בקטע שבין צומת זוהר לצומת הלידו, וישנה תחנת פז באמצע הדרך בחוף עין גדי ומספר תחנות אחרי צומת הלידו על כביש 1 אם זו שבצומת עצמה עמוסה (בדרך כלל).
זומר, מה קשור ווילי בכתבה על כביש?
מצלמות מהירות
על כביש 40 בכיוון דרום, מיד לאחר המיזוג מכביש 6, ישנן שתי מצלמות מהירות, אחת מדרום לצומת מאחז והשנייה בצומת בית קמה. אם אתם חוזרים צפונה על קטע זה, ישנה אחת נוספת בין שתי הנ"ל.
על כביש 1 כשעולים מערבה מכביש 90 ישנן מספר מצלמות, וכן אם עושים את הדרך בכיוון ההפוך. את חלקן קשה מאוד לראות עד אשר מאוחר מדי, לכן מומלץ לשנן מראש מיקום מדויק (וכמובן להקפיד על המהירות המותרת).
נכון לכתיבת שורות אלו על כביש 31 ו-90 אין מצלמות קבועות, אך סביר מאוד שתתקלו ביותר מניידת אחת מפטרלת על מסלול הטיול, כשלעתים קרובות למדי גם יופעל מארב לייזר או דבורה.
אם בחרתם לחסוך את העלות של נסיעה בכביש 6 ורכבתם דרך כביש 40 במקום, היו ערניים במיוחד, שכן הכביש מרושת במצלמות רבות וזו עלולה להתברר כאופציה יקרה במיוחד.
כמובן שהרכיבה היא על אחריותכם בלבד וראו המלצותינו לעיל כהמלצות בלבד. מומלץ לבקר בבלוג 'מיצו בדרכים' ולהתעדכן במפת המצלמות ומיקומיהן המדויקים.
אתרים לאורך המסלול: הארמון ברס-כרכר (שטח B, אסור לכניסה לישראלים), שמורת דיר ניזם, נחל שילה עליון
דגשים: המסלול עובר בשטחי C, על כל המשמעויות הנובעות מכך. בחלקים מהכביש קיימות גדרות בטיחות צמודות לכביש. קטע הכביש בין טלמון לנחליאל נתפס בידי ההתנחלויות ופתיחת השער תלויה בשומר
כיוון מועדף: מדרום לצפון, למרות שגם הכיוון השני משובח
"אין איפה לרכב במרכז!". אם גם אתם משתמשים במנטרה השחוקה הזו כדי להישאר בסלון הממוזג, בעוד כמה שורות התירוץ הזה לא יהיה תקף יותר. מנגד, יהיו כמה יודעי ח"ן שהולכים לכעוס כי חשפנו את הכבישים הנסתרים של מערב השומרון.
סיבוב קצר אבל איכותי
המסלול מתחיל בצומת שילת שעל כביש 443, עובר דרך כבישים 446, 463, 450, 465, ומסתיים בכביש 5. בגדול זו דרך מקבילה לכביש 6, רק הרבה יותר איטית ומעניינת. כבישים מעניינים המטפסים על מורדות השומרון התלולים והמחורצים ונוף מעניין לא פחות.
מצומת שילת יוצאים צפונה על כביש 446, ואחרי מחסום חשמונאים כביש מהיר מוביל עד לפנייה לכביש 463 צמוד לישוב ניל"י. כביש 463 מתפתל על בסיס נחל נטוף בחלקו התלול והעמוק, והוא כולל כמה פניות משובחות – מהירות וטכניות כאחת. משם עולה הכביש לרס-כרכר, כפר פלסטיני שהיה אחד מהכפרים העצמאיים שהתקיימו באזור בתקופת הדמדומים שבין הכיבוש העות'מאני למצרי. הארמון ששופץ וניתן לראותו מהכביש משמש כתזכורת לתקופה זו. על אותו כביש, בסמוך לנעלה, הכביש מלוכלך בשאריות בטון ההופכים אותו לגבשושי. מתחת לנעלה, בסמוך לפנייה לביתלו, נמצאות שתי בריכות השקיה מבוטנות המאפשרות שכשוך למי שכבר התעייף מהרכיבה.
נוף הררי מעניין עם עצי זית בשפע
כביש 450 ממשיך לטלמון, שם תמצאו כי שער הישוב חוסם את הדרך הראשית. הכביש הופך לטכני וכולל פניות מעניינות ומשובחות. אחרי נחליאל נמצא השער השני החוסם גם הוא את הדרך הראשית. שני השערים נפתחים ונסגרים על ידי שומר היושב לידם. אחרי נחליאל חוזר הנוף התלול של נחל נטוף, כאן בתוך השמורה של דיר ניזם המשלבת חורש ארץ ישראלי עם אורנים שניטעו על ידי הבריטים. הרכיבה בתוך היער מרעננת ומעניקה נופך אירופאי לכביש הממשיך עד חלמיש.
מחלמיש כביש 465 יורד חזרה לכביש 446. בתחילה על התוואי של הדרך הקדומה המתפתלת על שפת ואדי על חכם, כביש פתלתל ומהנה העובר דרך מטעי זיתים וכרמים בהתאם לתוואי הנוף. לאחר מכן בעוקף עבוד כבר מדובר בכביש חדש שנסלל ביד אלימה דרך ההר והשאיר אחריו אספלט מהיר.
שפע של פניות, אספלט טוב ברובו
בצומת ה-T עם כביש 446 פונים צפונה לכיוון בית אריה, ושם לכיש 445 החוצה את א-לובן ויורד בתוואי מתפתל לנחל שילה – מהיפים בנחלי השומרון. בגדה השנייה פונה הכביש צפונה לכיוון פדואל ובורקין עד לכביש 5.
יתרונות: קרוב, הרבה יותר מעניין מכביש 6, מפותל כדבעי, תנועה מועטה
חסרונות: קצר, הרבה יותר איטי מכביש 6, אם תתקלו באקדח המכוון אליכם, השאלה אם לייזר קביל לאופנועים צריכה להיות הדבר האחרון שמעניין אתכם
טבלת ציונים
פתלתלות: 4
מהירות: 3
איכות אספלט: 3
נוף: 4
נוכחות משטרתית: 1
סידור טוב לקוויקי – יאללה לצאת מהמזגנים!
האופנוע: דוקאטי מולטיסטראדה 1200S DVT
כמה מילים על האופנוע שאירח לי לחברה לכביש הזה – דוקאטי מולטיסטראדה 1200S DVT (וגם DTC, DWC, SKYHOOK ועוד רשימה של מערכות שעוברת בהרבה את מגבלת המילים שהקציב העורך).
בואו נודה על האמת – אף אחד לא קונה מולטיסטראדה (או כל סופר-אדוונצ'ר אחר) כדי לעשות איתו את הפריז דקאר. נכון, אי-שם במאה הקודמת גרסאות מוסבות של סופר-טנרה, אפריקה טווין ו-GS התחרו במדבריות צפון אפריקה. מאז העולם החליף קידומת, האופנועים השתנו, הדקאר השתנה ומדבריות צפון אפריקה כבר אינן מגרש המשחקים של המרוץ המפורסם.
נכון שיש יש קהל שקונה את האדוונצ'רים הגדולים כדי לרדת איתם לשטח (אני למשל), אבל מרבית הלקוחות מעדיפים את השימושיות, תנוחת הרכיבה הנוחה, שדה ראייה, יכולת להוסיף מורכב ומטען, הפוזה ההרפתקנית, ושאר יתרונות של האדוונצ'ר-תוררים. ועדיין יש קהל שזה לא מספיק לו, קהל שמחפש אופנוע שירגש אותו. בדיוק עבור הקהל הזה המציא המולטיסטראדה את תת-הקטגוריה 'אדוונצ'ר-תורר-ספורט'. כלים ספורטיביים הנגזרים מאופנועי ספורט, המציעים יכולות תיור ושימושיות עם מנועים, שלדה, ומכלולים הלקוחים מקטגוריית הספורט.
דוקאטי מולטיסטראדה 1200S DVT – מכונת על!
המולטיסטרדה נבחן כאן לא מכבר ואין טעם לחזור על הדברים, אבל יש כמה דברים באופנוע הזה שהופכים את הרכיבה עליו למיוחדת:
הגנים הספורטיביים – האופנוע הזה הכניס את הספורט עמוק לתוך קטגוריית האדוונצ'ר-תורר, והוא מוכיח את זה מחדש. החספוס של המנוע, תגובות המצערת והחיבה לסל"ד – כולם מזכירים כי מתחת לבלונד הזוהר נמצאים שורשים שחורים של אספלט שחור משוח בגומי משובח. יותר מכל המולטיסטראדה מפתה אותך לדחוף אותו חזק, לרכב עליו כמו אופנוע ספורט ולא כמו תורר. היכולת להיות כל כך מהיר ומדויק תוך שמירה על ורסטיליות של כלי שניתן לרכב איתו לעבודה, לבלות עליו ימים ארוכים בזוג ובנוחות מפנקת – מפתיעה כל פעם מחדש
ההתאמה למשתמש – דוקאטי קנו לעצמם שם של אופנועים בלתי מתפשרים, כאלו שהרוכב צריך להתאים את עצמו אליהם או עדיף שיחפש משהו אחר. במולטיסטראדה התמונה הפוכה. אין עוד אופנוע שניתן להתאים אותו לטעמו של המשתמש בכל כך הרבה דרכים. ראשית האופנוע מגיע במספר חבילות אבזור בהתאם לשימוש. בנוסף, לבחירת המשתמש 4 מצבים – ספורט, תיור, אורבן ואנדורו, השולטים על כל אחד מהפרמטרים הבאים: ניהול מנוע, תגובת מצערת, כיול מתלים, בקרת החלקה, בקרת ווילי, ABS, ואפילו התצוגה בלוח הבקרה. מרשים, אבל זו רק ההתחלה. כל אחד מהפרמטרים ניתן להתאמה אישית לבניית חבילות אישיות שיתאימו למשתמש. אופנוע שניתן לתפור באופן אישי למשתמש, והכל מהכידון.
הטכנולוגיה – מפגן טכנולוגי שמציב רף בלתי נתפס. כמה דברים עיקריים: מערכת תזמון שסתומים משתנה, מערכת שפשוט עובדת ומייצרת טווין עם טווח מומנט זמין רחב מאי-פעם. ABS מותאם לפניות, מערכת המתלים הסמי-אקטיביים, הסקייהוק, שעובדת מצוין ומצליחה להעלים פרובוקציות, ולא משנה אם מקורם בכביש, ברוכב, או סתם באגרסיביות מוגזמת. פנסים עוקבי פנייה. גם התחום של התיור לא נשכח, ועל זה תוסיפו בקרת שיוט, חימום למושב ולידיות, הנעה ללא מפתח, חיבור מובנה לטלפון סלולרי. ואלו רק רשימות חלקיות.
לכל אלו מתלווה חיסרון לא פשוט בדמות תג מחיר של 177 אלף ש"ח (הגרסה הרגילה עולה 143 אלף ש"ח). מחיר לא זול בכלל עבור אחת החבילות המדהימות שיש לעולם הדו-גלגלי להציע.
