תגית: הארלי-דיווידסון סטריט 750

צילום: הארלי-דיווידסון

• יתרונות: מחיר, מראה ועיצוב, גמישות מנוע, יכולות כביש והתנהגות, אפשרויות קסטומיזציה
• חסרונות: איכות של חלק מהחלקים כמו רגליות רוכב ורגליות בלם אחורי והילוכים
• שורה תחתונה: הסטריט רוד נותן את החוויה של הארלי-דיווידסון, כולל המראה, אבל במעט כסף
• מחיר: כ-70 אלף ש"ח (מחיר מדויק ייקבע בקרוב)
• מתחרים: הארלי-דיווידסון ספורטסטר 883, מוטוגוצי V9

היצע האופנועים של הארלי-דיווידסון אמנם רחב מאוד, אבל הוא לא מיועד לכל אחד. אם מוציאים לרגע את הספורטסטר 883 בגרסה הבסיסית שלו, שהיה עד לא מזמן האופנוע הזול ביותר בליין של הארלי, אז מגלים שהאופנועים הפחות יקרים מתחילים ב-100 אלף ש"ח, והיקרים יותר מגיעים ל… טוב, לא משנה. לא כי אין להם מחיר מחירון, אלא כי ברוב המקרים רוכשי הארלי מעמיסים אותם בתוספות ושיפורים, ועושים את מה שלשמו נועד ההארלי – מקסטמים אותם. יוצרים אופנוע בהתאמה אישית, עם התוספות והקישוטים שהם אוהבים ושמייצגים אותם. במקרים כאלו, המחיר בישראל עשוי להגיע למספר בן 6 ספרות שמתחיל ב-2 ואפילו ב-3. לשמחתנו, יש לא מעט רוכבים כאלה שהפנינות המוטוריות שלהם מקשטות את כבישי ישראל כמו נזם זהב באף חזיר.

הארלי להמונים

עכשיו, הארלי זה חלום. מושא חלומות. שימו במדרחוב סואן אופנוע ספורט חדש ונוצץ ולידו הארלי-דיווידסון גדול ומאובזר, ורוב האנשים שיעברו, הגברים בעיקר, יסתכלו על ההארלי, יחלמו, ואז ישלפו את הטלפון הנייד ויצלמו תמונה שאותה הם ישלחו לקבוצת הוואטסאפ של החבר'ה מהמילואים.

כדי להנגיש את העולם המופלא של הארלי-דיווידסון לאותם גברים, לאותו ציבור רחב יותר, הארלי הציגה לפני כשנתיים את הסטריט 750 – הארלי קטן בנפח 750 סמ"ק, שמאפשר כניסה זולה לעולם של הארלי. על מנת שיהיה זול במיוחד (60 אלף ש"ח בישראל), חסכו על הסטריט כמעט בכל מקום אפשרי. זה ניכר לעין, אבל זה עדיין הארלי, כזה עם סמל העיט, מנוע וי-טווין (מקורר נוזל…), מיכל טיפה ממתכת וקטלוג תוספות מכובד.

הארלי להמונים, אבל ספורטיביים

השנה, שנתיים אחרי הסטריט 750 המקורי, הארלי מציגה את הסטריט רוד 750 – גרסה משופרת יותר של אותו סטריט 750, שאמור לטפל לא רק במראה – שהוא חלק חשוב ביותר כשמדובר על הארלי-דיווידסון – אלא גם, או בעיקר, בביצועים. ביכולות הדינמיות של הסטריט.

לצורך כך גרסת הרוד קיבלה שורה ארוכה של שיפורים ותוספות. זה מתחיל במנוע, שחוזק ב-10% במומנט המקסימלי ובערך דומה לאורך כל העקומה, וכן בלא פחות מ-20% תוספת להספק המקסימלי, בין היתר על-ידי העלאת הסל"ד המקסימלי. את השיפור הזה השיגו בהארלי על-ידי ראשי מנוע חדשים למנוע הווי-טווין 60 מעלות מקורר הנוזל שלהם, תזמון שסתומים שונה, סעפות חדשות וגדולות יותר, וגם מערכת פליטה חדשה.

אבל פרט למנוע נעשו עוד שינויים רבים שאמורים לשפר את ההתנהגות. כך למשל המזלג הקדמי הפשוט הוחלף במזלג הפוך בשרני, וצמד הבולמים מאחור הוחלפו באיכותיים יותר עם מהלך גדול יותר של 117 מ"מ. מערכת הבלימה כפולת הדיסקים מלפנים שופרה גם היא עם דיסקים בקוטר 300 מ"מ ומערכת ABS, החישוקים בקוטר "17, ועליהם צמיגים ספורטיביים במידות 120/70 מלפנים ו-160/60 מאחור.

הסטריט רוד מקבל גם עבודת גוף חדשה, המתאימה כאמור לרוח ה-Rod וכוללת מיכל דלק, יחידת זנב ומסיכה קדמית מעוצבים מחדש, וכמובן מראה עדכני יותר, בצבעים מטאליים, שמתאימים לחבילה הכללית.

הארלי אורבאני

את הסטריט מגדירים בהארלי-דיווידסון ככלי אורבאני ועוד קצת, כלומר הם מייעדים אותו בראש ובראשונה לעיר. הם כנראה לא מכירים את הצפיפות של תל-אביב, ולא יודעים שהמרחק בין העיר הגדולה לבין בר-בהר הוא פחות מחצי המרחק ממרכז מנהטן לניו-ג'רזי. כך או כך, הסטריט רוד 750 הוא לגמרי אופנוע שהיינו שמחים להחנות מחוץ לבר האהוב עלינו. במיוחד אם זה פיק-אפ בר.

כמתחייב מהשם 'רוד', הוא לא רק צבוע בצבעי מט כהים, גם תנוחת הרכיבה מזכירה במשהו את הווי-רוד הגדול, עם מושב נמוך וכידון רחב ושטוח במיוחד ששולח את הידיים הרחק לפנים ויוצר כיפוף הארליסטי בגב. לרגע חלמנו על קסדת חצי ועל צמיג אחורי ברוחב 300 מ"מ, אבל הסתפקנו ב-160 הצנועים של הסטריט רוד ובקסדת ה-SHOEI הכתומה שמתאימה בול לצבעים של הארלי.

אבל למרות שהוא מרשים ואפילו יפה, מבט מקרוב מראה היכן חסכו בהארלי כסף כדי שיוכלו למכור את הסטריט רוד במחיר נמוך. רגליות הרוכב למשל פשוטות מאוד, וכך גם רגליות הבלם האחורי וההילוכים, ויש עוד כמה חלקים היצוקים מפלדה ומצופים בצבע שחור פשוט, כמו משולשי ההיגוי. וזה בסדר, כי בכל זאת – המחיר מדבר פה יותר מכל. דווקא החלקים החשובים – המושב, מיכל הדלק, אפילו חלק מסביבת הרוכב, נראים ומרגישים איכותיים למדי, וזו גם התחושה הכללית שמתקבלת מהאופנוע, גם ברכיבה.

חגיגת גז והשחזת רגליות

מסלול הרכיבה שלנו בכבישים המפותלים של דרום ספרד כלל קצת יותר מ-200 ק"מ, רובם ככולם מפותלים. רגע, הארלי-דיווידסון וכבישים מפותלים? זה לא קצת דיסוננס? הרי בחלום של כולנו אנחנו עולים על ההארלי השמן ורוכבים על הכביש האינסופי לעבר השקיעה. אז זהו, שלא סתם נבחר המיקום הזה, שכן לסטריט רוד יש יכולות כביש לא מבוטלות ואפילו טובות. מאוד טובות. בטח ביחס למה שאתה מצפה מהארלי.

המנוע מגניב לגמרי. מווי-טווין של הארלי אתה לא מצפה שיעלה למחוזות סל"ד 5 ספרתיים, אבל כן מצפה לערימות של מומנט מסל"ד אפס בערך, והוא אכן כזה. ותופתעו, אפשר למשוך איתו הילוכים. אמנם לא לסל"ד של 4 צילינדרים יפניים, אבל בהחלט לכיוון 6,000 ואפילו 7,000 סל"ד. למרות זאת, הוא מרגיש טוב יותר בין 3,000 ל-5,000 סל"ד. הבעיה היחידה של המנוע הזה – שבהחלט אפשר להגדיר אותו כיעיל (רגע, כשאומרים 'מנוע יעיל' על הארלי, זו מחמאה או נקודה לחובתו?…) – היא יורו 4. תקנות זיהום האוויר האירופאיות חונקות את מערכת הפליטה, ובמקום רעם אגזוזים יש כאן משהו שהוא יותר לכיוון נהמה חרישית. למרות זאת, את מכלול התחושות שהווי-טווין הזה מייצר אי אפשר לקחת לו. מרוכשי הסטריט רוד נבקש – אנא מכם, שימו לו מערכת פליטה חליפית ומשוחררת ותשאירו את היורו 4 לגרמנים ולשווייצרים.

אבל העניין הגדול בסטריט רוד הוא לא המנוע, אלא ההתנהגות הדינמית. הוא אמנם ארוך ויציב, אבל הכידון הסופר-רחב יאפשר לכם לתת פקודות היגוי החלטיות ולשים את הסטריט רוד על הצד בקלות. איזה שיפור אדיר מהסטריט הרגיל. הבולמים הקדמיים יודעים לספוג כוחות גדולים, גם של בלימה וגם של הטיה, ושומרים גם הם על יציבות האופנוע, והבלמים ישתלו את הפרונט באספלט במשיכה קלה. פשוט תענוג שהכל נעשה בקלות חצי יפנית.

עד כמה היה לנו כיף איתו על הכבישים המפותלים? ובכן, בהפסקת הצהריים המכונאים נאלצו להחליף לאופנוע שלי רגליות רוכב, פשוט כי את המקוריות שחקתי עד לאמצע. לשמחתם, הם פשוט היו צריכים להחליף בין אלו של הרוכב לבין אלו של הנוסע, שכן הן זהות. בעניין הזה נספר שזווית ההטיה עומדת על 38 מעלות מימין ו-40 מעלות משמאל. לא רע בסך הכל.

ואחרי הכל, הוא גם נוח למדי. לא כמו אדוונצ'ר מודרני, אבל גם אחרי יום רכיבה מלא ויותר מ-200 ק"מ, לא כאב לנו כלום בגוף. זה כשלעצמו הישג עבור הארלי, בטח ובטח בהתחשב בקהל היעד.

לא רק לבתי קפה וברים תל-אביביים

הסטריט רוד החדש הוא שדרוג עצום לסדרת הסטריט הזולה. הוא לא רק נראה טוב, וזה לא רק הסמל של הארלי על מיכל הדלק, הוא גם נוסע טוב. רוכשי האופנוע ייהנו מעצם הרכיבה על הארלי – גם אם הארליסטים יגידו להם שזה לא באמת הארלי אמיתי – גם מהמראה וההילה, אבל לא פחות חשוב – מאופנוע שמתנהג טוב ולא רק נראה טוב.

היתרון הגדול של הסטריט רוד הוא כאמור המחיר, שצפוי להיות כ-70 אלף שקלים ואפילו פחות מזה. המחיר המדויק ייקבע בימים הקרובים, עם הגעת האופנוע ארצה. במחיר הזה הסטריט רוד מאפשר כניסה נוחה לעולם של הארלי-דיווידסון לכל החולמים, אבל מאפשר להם גם באמת לרכב עליו. לאלבר, יבואנית הארלי לישראל, יש קלף חזק ביד שעשוי למשוך רוכבים חדשים. בעתיד הם עשויים להתקדם להארלי גדול ויקר יותר. יופי של אופנוע.

הכותב היה אורח של הארלי-דיווידסון בהשקה העולמית בספרד.

מפרט טכני

[table id=87 /]

משפחת הסטריט הקטנה והזולה של הארלי דיווידסון מתרחבת. הארלי מציגה את הסטריט רוד 750 – גרסה ספורטיבית יותר לסטריט 750 הבנויה על הפלטפורמה.

במעבר לדגם הרוד הסטייליסטי, מנוע ה-750 סמ"ק על בהספקו בכ-20% בהספקו ובכ-10% במומנט, בין היתר על-ידי הגדלת טווח הסל"ד, וכן על-ידי ראש מנוע חדש עם יחס דחיסה גבוה יותר ותזמון שסתומים שונה, תיבת אוויר גדולה יותר, סעפות יניקה בקוטר גדול יותר ומערכת פליטה חדשה.

הסטריט רוד מגיע עם חישוקי "17 שעליהם צמיגים ספורטיביים ברוחב 120 מ"מ מלפנים ו-160 מ"מ מאחור, הבולמים הקדמיים הפוכים וקשיחים ביחס לסטריט הרגיל, ומאחור יש עדיין צמד בולמים, אולם עם מהלך ארוך יותר של 117 מ"מ. כל השינויים האלה הופכים את הסטריט למכונת ביצועים דינמיים טובה יותר, בעיקר למרחב האורבאני – כך אומרים בהארלי. הסטריט רוד מגיע כמובן עם מערכת ABS, והדיסקים הקדמיים בקוטר 300 מ"מ מכובדים.

העיצוב – ברוח משפחת ה-ROD, כשהצבע הדומיננטי הוא השחור-מט. יש גם אלמנטיים עיצוביים מקוריים כמו הכידון השטוח, המושב המדורג ומיכל הדלק המיוחד.

הסטריט רוד 750 יגיע לישראל בשבועות הקרובים ומחירו יהיה ככל הנראה אטרקטיבי, בדומה לסטריט 750.

אביב של יום חדש

המבחן הזה הוא מבחן של התחדשות. האביב שאתם רואים ברקע הוא התפאורה. הארלי-דיווידסון חוגגת יבואן חדש בישראל, מנוע חדש ודגם חדש, אם כי יתכן ובמילווקי היו הופכים את סדר הדברים.

ייבוא הארלי לישראל לא היה סיפור הצלחה. שלושה יבואנים שונים החזיקו בזיכיון לייבוא ה-מותג ב-ה' הידיעה של העולם הדו-גלגלי. לאף אחד מהם לא האירה ההצלחה פנים, והדברים הגיעו עד כי כך שההארלים היחידים שעשו עלייה לארץ הקודש בשנים האחרונות עשו זאת בייבוא אישי.

לקראת 2015 העביר היצרן את זיכיון הייבוא ליבואן חדש, וכך לראשונה מאז 2009 עומד הארלי למבחן בפול גז, שזו הסיבה האמיתית לחגיגה. ולא סתם הארלי אלא הארלי חדש מהייסוד.

חדש אסור מהתורה

הצגת דגמים, מנועים ואופנועים חדשים היא לחם חוקו של כל יצרן. הניסיון התמידי להציע כלי מהיר יותר, חזק יותר, מתקדם יותר, חסכוני יותר, בניסיון לזכות בתחרות על ארנקו של הצרכן. הנשר[1] האמריקאי מביט על כל המבולקה הזו מלמעלה ולא מתכוון לקחת חלק במשחק. הארלי-דיווידסון הוא יצרן שכל מהותו נוסטלגיה. יצרן שלא ממהר לשנות מהמסורת ולהכניס חידושים לקטלוג (אלא אם כן מדובר בהחלפת מתלה טלסקופי משנות השישים בגריידר משנות העשרים). הפעם הקודמת בה הארלי הציגה מנוע חדש וסדרת אופנועים חדשה הייתה ב-2001. מארק צוקרברג היה עוד תלמיד תיכון, מגדלי התאומים עמדו על תילם, אהוד ברק היה ראש ממשלה ולי היה בנדיט ירוק.

למרות זאת, אין שום סיכוי שהאופנוע הזה יככב בפנטזיות של אף הארליסט. האופנוע הזה מיועד להכניס רוכבים חדשים לאולמות התצוגה של HD ולהוזיל את מחיר הכניסה, שאף פעם לא היה זול במיוחד.

נוצצים הגביעים

חדש או לא, המנוע מגיע כמובן בתצורת וי-טווין, אבל מכאן הכל משתנה. הצילינדרים מפושקים מהרגיל ומגיעים ב-60 מעלות במקום ה-45 המסורתיים, זווית שתורמת לאיזון ראשוני ולהפחתת הרעידות. המנוע כולל כמה מאפיינים כמעט חדשניים עבור הארלי ומיושנים מאוד עבור יתר העולם – קירור נוזל, 4 שסתומים לצילינדר וגל זיזים עליון. המנוע מגיע בשני נפחים – 500 ו-750 סמ"ק, כשרק הגדול מביניהם מיועד לשווקי חוץ.

הדבר הטוב ביותר והגרוע ביותר שניתן לומר על האופנוע שהוא יעיל להפליא. במונחים של הארלי-דיווידסון מדובר במנוע קטנטנן, ומנוע גדול נפח בכל קנה מידה אחר. הארלי לא מפרסמת נתוני הספק, אולי בגלל שהמנוע הזה גומז את הספורטסטר הגדול והיקר ממנו. מקורות פול גז בחו"ל (גוגל) ידעו לדווח כי המנוע רשם 54-58 סוסים על דיינו – 10 סוסים יותר ממנוע ה-883. הספק נאה מאוד במונחים של קאסטום, אבל לא פחות מרשימה היא עקומת המומנט הכמעט שטוחה לחלוטין מ-1,800 ועד 8,000 סל"ד. במילים פשוטות זה אומר מנוע סופר-גמיש האדיש לטעויות בבחירת הילוכים. אפשר לפספס הילוך-שניים ולפעמים שלושה בלי מחאה מהמנוע כמעט בכל הילוך. בכל סל"ד האופנוע פשוט ימשיך הלאה. אפשר לצאת מהמקום בשלישי או להזדחל ב-45 קמ"ש בחמישי. לתיבה יש אומנם שישה הילוכים, אבל אם הייתה אפשרות להעביר ישירות מראשון לשישי ייתכן והייתם מוצאים אותה שימושית. רוכבים מתחילים ידעו להעריך את הסלחנות הזו. עד כאן החלק הטוב. החלק הגרוע הוא שהמנוע לא מזכיר שום דבר שקשור להארלי. המנוע הזה כל כך יעיל ומנומס שהוא פשוט מנוגד לערכי המותג. לא רעידות, לא תזוזות, לא רעשים – סטריליות כמעט מוחלטת. רק אם תמשכו את המנוע לסל"ד גבוה תרגישו תהודה קלה. בקיצור, שום דבר שיכול להזכיר הארלי-דיווידסון.

סף כניסה

קאסטומים הם אופנועים נמוכים מטבעם. באופנועי הכניסה הארלי תמיד הקפידה על מושב נמוך, כזה שיתרום לתחושת הביטחון. הסטריט מציב את הרוכב בגובה של 70 ס"מ בלבד, כך שגם רוכבים נמוכים למדי יחושו יציבים. גם יתר המידות צנועות למדי – בעיקר המשקל העומד על 222 ק"ג הממוקמים נמוך בשלדה ותורמים להרגשת היציבות. ברכיבה איטית ובפניות הדוקות לא תקבלו את ההרגשה כי המסה מנסה לפגוש את כדור הארץ. המושב עצמו מרופד ומרווח יחסית, ובהחלט היה יכול לשמש מקום נוח. אבל האופנוע הזה קטן, כמעט מיני-בייק לילדים, והבעיה שאתם לא. האופנוע צפוף בעיקר בגלל הרגליות הקרובות מדי למושב. הברכיים נמצאות מעל המיכל במקום בו היו אמורים להיות המרפקים. הצפיפות הזו אינה נוחה ומעיקה.

המתלים הבסיסיים נעדרי כוונונים, בעלי מהלך מכובד במונחים של קאסטום ומכוונים לצד הרך. זה אומר שבנסיעה עירונית הם יתמודדו בהצלחה יחסית עם מרבית המפגעים מבלי לבעוט ברוכב, לפחות כל עוד לא מדובר במהמורות המביאות לסגירת מהלך הבולם. לעומת זאת ברכיבה יותר אגרסיבית המתלה ייכנע והמשקל יתחיל להתנדנד. הבלמים אינם מהמשובחים, בעיקר הקדמי שחסרה לו עוצמת בלימה אפילו ביחס למקובל אצל אופנועים מסוגו.

רחובות הכרך

כפי שניתן להבין משמו האופנוע הזה מיועד לרחובות הכרך. כל עוד מרחקי הנסיעה קצרים, הנוחות לא תפריע לכם. גם המתלים יתמכו ברכיבה נינוחה. כאשר יוצאים מחוץ לעיר, המנוע מושך ומאפשר מהירות שיוט יפה של 120-140 קמ"ש. כאשר הכביש מתחיל להתפתל תגלו שההיגוי אינו מהמדויקים וגם מרווח ההטיה מוגבל, בעיקר לצד ימין שם מגן האגזוז יפגוש במהרה את האספלט. אם תתעקשו ללחוץ מעבר למה שהאופנוע נועד תגלו כי המתלה האחורי יפסיק לשתף פעולה והאופנוע יצא מהקו. בסך הכול לא יקרה שום דבר מפחיד או מפתיע שעלול לאיים על רוכבים חסרי ניסיון.

מראה עיניים

אי אפשר לפספס את הדבר החשוב ביותר באופנוע הזה – הכיתוב המפורש HARLEY DAVIDSON – MOTORCYCLES על מיכל הדלק. העיצוב אינו פורץ דרך ולא יפיל אף אחד מהאוכף. יש מי שימצא רמזים ל-XLRC של שנות השבעים. על מנת להגיע למחיר המטרה, חלק מייצור האופנוע נעשה בהודו ולא ניתן לפספס כי מדובר באופנוע זול. חלקי הפלסטיק, חוטים חשופים, יציקות או ריתוכים לא נקיים – כולם יראו לכם בדיוק איפה חסכו במחיר. לוח השעונים כולל שעון אחד ויחיד, אשר מלבד מהירות ומדי מרחק אינו כולל שום אינפורמציה נוספת. לרשות המורכב עומד מושב נוח ורצועת אחיזה הנראית כאילו עומדת להיתלש.

האופנוע כולל כמה דברים שעברו מהעולם, למשל משבת המנוע מנטרל את ההצתה אבל לא את המתנע. בעיקר כאשר מדובר ברוכבים מתחילים, אני יכול לדמיין מצב בו הרוכב יגמור את המצבר בניסיון עקר להניע את האופנוע כאשר המשבת פועל.

בסיס

הסטרייט מיועד להיות אופנוע הכניסה החדש של הארלי-דיווידסון. ככזה הוא עושה עבודה טובה גם אם אינו מצטיין. המראה נכון עם מיכל טיפתי, מזלג שלוח לפנים ומנוע V בולט. כאשר יורדים לפרטים נחשף הגימור הזול והחלקים הבסיסיים. ההתנהגות מכוונת לרוכבים מתחילים שלא ירגישו מאוימים אלא יפגשו אופנוע ידידותי. והכי חשוב – במחיר של 60 אלף ש"ח תוכלו לרכוש את הדבר האמיתי תוצרת USA. סליחה תמחקו את המילים האחרונות.

[1] לחפרנים שרצים לרשום טוקבק כי התרגום המילולי הוא עיט – הערתכם נרשמה.

לעשות גמדה בעמידה / בועז בר

הארלי-דיווידסון זה הרבה יותר מאופנוע. הארלים היו כאן הרבה לפני שנולדנו, כמו סוג של דינוזאור שלא נכחד למרות שכל העולם המוטורי סביבו השתנה לגמרי. מה שמחזיק את המותג הזה בחיים כל כך הרבה שנים היא בעיקר הרוח שהוא משדר. אני ממליץ לכל רוכב או חובב אופנועים להיכנס לסוכנות החדשה של הארלי בחולון, ולחוות בעצמו את הרגשות שהכלים האלה מעוררים. המבנה, הצורה, הסמלים, המאסיביות, מנועי ה-V הענקיים שאי אפשר לפספס, הופכים את האופנועים האלה לפסלים שעושים לכל גבר או אישה משהו בבטן. אפילו המנקה קשת היום שעוברת עליהם עם סמרטוט בסוכנות, עושה את זה בתנועות חושניות. עבור רובנו הם בגדר לראותם בלבד. בכדי לרכב על הארלי לא מספיק להיות אופנוען, וגם לא ממש צריך למען האמת – אבל אתה חייב להיות הארליסט. הארליסט זה אופי ודרך חיים. מעין יקום אופנועי מקביל בו הרוכב מטביע את חותמו על המכונה לא פחות מאשר המכונה מטביעה את חותמה על הרוכב, ותראו לי הארליסט אחד שבין שלל הקעקועים שלו אין את הסמל עם השם המפורש.

כשאביעד העורך שאל אם אני רוצה לבחון את ההארלי סטריט, קצת הופתעתי. אחר כך חשבתי שאחרי פרישתו של ינוקא אני נכנסתי למשבצת של זקן המערכת, ואולי באמת הגעתי לגיל שאפשר להתחיל. כמו להרבה אופנוענים, גם אצלי מקננת הפנטזיה הזו שאולי פעם – לעת זקנה, אפליג עם זוגתי על הארלי לעבר השקיעה במקום להיכנס לדיור מוגן. באתי שמח ונלהב, מצפה לחוות מיד ראשונה את כל החבילה ההארליסטית – עם הצלילים המגניבים, הוויברציות, הרוגע שברכיבה איטית, המבטים של הסביבה. באתי בתול הארלי עם הרבה ציפיות, אבל אחרי כמה שעות ביקשתי מהעורך שיעביר את המבחן הזה למישהו אחר. מה קרה?

הספיקו לי עשרים קילומטרים על ההארלי סטריט בכדי להריץ לי בראש אסוציאציה בלתי פוליטיקלי-קורקטית בעליל, אז אני אשתדל להיות עדין. זה הרגיש לי כמו 'לעשות' גמדה. בעמידה. עם קונדום מעור של פיל. הציפיות שלי לסאונד וויברציות נשארו על המדרכה ליד הסוכנות מיד עם ההתנעה של האופנוע. הוא שקט ולא רועד, ואין בו שום שידורי הארלי חוץ מהצורה. הנוחות שלו קטסטרופלית, עם מושב נמוך מדי שמכווץ את הרגליים וכידון רחב ורחוק שמותח את הידיים. הנוחות היא אולי קורבן מקובל תמורת השואו-אוף והפוזה של הארלי, אבל ההרגשה שלי הייתה שהכלי הזה מסורס. הוא נוסע בסדר, יש לו רדיאטור והזרקת דלק, ואם היו עליו מדבקות של זונגשן אז הייתי חושב שסבבה – הסינים התקדמו באיכות ויש להם עוד כמה תחומים לשפר ויהיה על מה לדבר. אבל זה הארלי אורגינל למען השם, ואת זה לא הייתי מוכן לקבל. הרגשתי שאני מפספס כאן משהו מהותי שקשה לי לשים עליו את האצבע, שהפוזה הריקה שלו מעצבנת ומרגיזה אותי כאילו הוא עובד עליי בעיניים, ואין ברירה אלא לוותר על המבחן ולהעביר אותו חזרה אל העורך – שהוא ישבור את הראש מה לעשות איתו.

אז בסופו של דבר סקוטרמן בחן את ההארלי, ואני ליוויתי את המבחן. התעניתי עליו בדרך לצפון, אבל גם קיבלתי פיצוי יותר מהולם על בימר הליווי המשופצר ומהנופים הירוקים של רמות מנשה. סיימנו את המבחן בשוק של עוספייה עם פיצה דרוזית מדהימה, ושמנו לב שבחניה ההארלי משך הרבה יותר תשומת לב מאשר ה-R1200GS המזווד והמרשים. אז את הפוזה של ההארלי אף אחד לא יוכל לקחת ממנו, וכשחנה לידנו דיאלים דייסטאר 250 מלא בסמלי הארלי-דיווידסון, הבנתי גם מיהו הלקוח הפוטנציאלי של הסטריט. עם מחיר של 60 אלף שקל קשה להתווכח, והסטריט מן הסתם יכניס למעגל ההארליסטים רבים ששיחקו בכאילו עד היום. את המחיר של הנוחות האיומה הם בוודאי ישלמו ברצון, וזה שבתור אופנוע הוא סתמי לגמרי לא ממש יטריד אותם – העיקר שזה הארלי אמיתי.

את ההארה האמיתית לגבי מה שפספסתי בהארלי הזה קיבלתי בדרך חזרה מהצפון. הכתף הפגועה שלי כאבה בטירוף, ואיזה שריר קטן ועמוק ברגל נתפס לי במהלך הנסיעה, וטוב שכך – כי אחרת הייתי פשוט נרדם. באתי בתול הארלי וחשבתי שזה בכלל לא כיף 'לעשות' אותו, אבל מה שהתברר לי בסופו של דבר הוא שההארלי הזה 'עשה' אותי. זה כאב, זה עדיין מורגש יומיים אחרי, ואין לי חשק לעוד. אני לא הארליסט.