תגית: ווילי

באוסטריה מודיעים על החמרת האכיפה והענישה כנגד רוכבים שמבצעים פעלולים בכבישים, עם איום על קנס שיכול להגיע עד 10,000 אירו, ואף החרמת האופנוע.

ברוב המדינות – כולל ישראל – על רוכב האופנוע להישאר במגע עם שני הגלגלים על הכביש. כל אקט של ווילי, סטופי או קפיצה נחשב לפעלול ונהיגה מסוכנת, ומוביל לענישה. באוסטריה לוקחים את העניין צעד נוסף קדימה ומודיעים על רף ענישה שמתחיל בקנס של 300 אירו ויכול להגיע עד 10,000 אירו – תלוי בהיסטוריה של הרוכב ומקום הפעלול (כביש ציבורי או מגרש צידי). במקרים מסוימים השוטר האוסטרי יכול גם להחרים את האופנוע לעד 72 שעות.

במדינת ישראל ביצוע פעלול בכביש נכנס לקטגוריה של נהיגה בקלות ראש או נהיגה בחוסר זהירות, מה שעלול להוביל לנקודות תעבורה, קנס כספי, שלילת רישיון לתקופה של 90 יום, ואף עד שנתיים מאסר. ‎בקיצור, שימו לב ורכבו בזהירות ובאחריות – בטח באוסטריה.

אחרי האזהרות, ובשביל לשמור קצת על קלילות וכיף – נחזור ל-ווילי זה דבילי (אבל מגניב פצצות!):

שיא עולמי חדש ברכיבה בווילי. דאגי לאמפקין, 12 פעמים אלוף העולם בטריאל, הקיף אתמול (א') את המסלול הידוע באי-מאן, מרחק של כ-60 ק"מ, בווילי אחד ארוך, בלי להוריד את הגלגל הקדמי לקרקע.

לאמפקין, רוכב טריאל מצטיין ופנומן, היה צריך אתגר חדש, ובחסות רד-בול הוא רכב את כל ההקפה של האי-מאן בווילי. הזמן – 1:35 ש'. לאמפקין רכב על אופנוע הטריאל שלו.

הרכיבה הייתה אמורה להתקיים ביום שבת, אולם היא נדחתה ביממה בשל מזג אוויר סוער ורוחות חזקות, שנמשכו גם אל יום הרכיבה עצמו. לאמפקין סבל במהלך הרכיבה מכאבים עזים ברגליו, ולטענתו היו לפחות 10 פעמים שהוא חשב לפרוש. אפילו במטרים האחרונים הוא לא האמין שהוא יצליח להקיף את כל האי בווילי, אולם הוא הצליח והשמחה הייתה גדולה.

צפו בסרט ההקפה המלאה בערוץ של רד-בול.

צילום: אסף רחמים

ווילי. אין רוכב אחד שהפעולה הזו – של הנפת הגלגל הקדמי אל על – לא עושה לו משהו. חלק רואים בזה השתוללות לשמה וחוליגניות. לחלק אחר זה בערך הפעולה הכיפית ביותר שאפשר לעשות עם אופנוע. יש כאלה שרואים בזה שליטה ואמנות, ויש גם כאלה שמסתכלים מהצד וחולמים שגם הם יוכלו לשלוט ככה באופנוע ולרכב עם האף בשמיים. איך שלא תהפכו את זה – קשה להישאר אדיש לווילי'ז ולאמוציות שהפעולה הזו מביאה איתה, ואנחנו לא מכירים הרבה רוכבים שלא ניסו לפחות פעם אחת בחיים שלהם לשלוח את הגלגל הקדמי לטיול בשמיים – גם אם הם לא מודים בכך.

צילום ועריכת וידאו: אסף רחמים

בעולם הגדול סצנת הסטאנט פופולרית מאוד, ורוכבים מקצוענים כמו רוק בגורוס או כריס פייפר מלאים בעבודה (למרות שפייפר פרש לאחרונה). חיפוש קצר ביוטיוב יגלה שגם ברמה החובבנית יש אלפי רוכבים שהקטע שלהם הוא סטאנט ו-ווילי'ז, בעיקר בארה"ב, והרבה מאוד על אופנועי ספורט. ללא ספק יש משהו בפעולה הזו של הנפת הגלגל הקדמי לשמיים שגורם לרוכבים סיפוק. גם בישראל הקטנה יש כמה רוכבים שלקחו את סצנת הסטאנט (פעלולים) בשיא הרצינות ומתאמנים על שליטה בווילי'ז, בסטופי'ז, בהחלקות זנב ובאקרובטיקה של הגוף על האופנוע. על חלק מהם נכתוב בקרוב.

הפעם אנחנו מתמקדים בקבוצה אחרת – לא כזו שלוקחת את הסטאנט למקצוענות, אלא פשוט קבוצת חברים עם אופנועי ספורט שהקטע שלהם הוא ווילי. יש להם אופנועי ספורט חדישים של מיטב התוצרת היפנית ויש להם ציוד רכיבה מקצועי, אבל לא תמצאו אותם משחיזים סליידרים בנס הרים, אלקוש או סדום-ערד. כן תמצאו אותם בכבישים נטושים, כמו הפס של בית אריה. הם מגיעים למקומות המבודדים האלה פעם או פעמיים בשבוע, ובמשך כמה שעות עושים את האהבה הדו-גלגלית שלהם – ווילי.

הם יכולים היו לבחור אופנועים שמתאימים יותר לסטאנט – למשל סטריטפייטרים או אופנועי סופרמוטו, אבל הם בחרו באופנועי ספורט-קצה, פשוט כי זה מה שעושה להם את זה, למרות הבלאי הגבוה וההוצאות המטורפות. "אנחנו נהנים מכל שקל שאנחנו שמים על האופנוע", הם אומרים, ואפשר להבין אותם.

הם כולם בשנות ה-30 של חייהם, כבר לא ילדים, רובם בעלי משפחות עם ילדים. ושלא תחשבו שהם צדיקים גדולים שמתאמנים רק במגרשים סגורים. כשמפלס האדרנלין עולה והתנאים מאפשרים, מתפלק להם איזה ווילי קטן של חצי קילומטר גם על כביש ציבורי, אבל הם מודעים היטב לסכנות ומשתדלים להימנע מכך. את ה-RUSH שלהם הם מקבלים באותו פס נטוש, שם הם יכולים להתאמן בבטחה.

יש להם כללי בטיחות נוקשים. למשל – לא רוכבים אחד מול השני, לא רוכבים כשיש אנשים נוספים על הפס – שאותם הם לא מכירים, לא משתוללים. הכל בשליטה, בקור רוח ובשיקול דעת. הרמה – בהחלט גבוהה.

האופנועים עצמם כמעט סטוק, רחוקים מאוד מאופנועי הסטאנט הייעודיים. לא תמצאו עליהם תוספות כמו ווילי בר, גלגל שיניים אחורי ענק, בלם אחורי על הקליפ-און השמאלי, כידונים שטוחים או מיכלי דלק מעוכים. גם לא כלובי הגנה מנפילות. התחזוקה, כאמור, יקרה. אבל לא אכפת להם. הם הולכים עם התחביב והאהבה שלהם.

כשמתעסקים באקסטרים לפעמים עוברים את הקצה וקורות תאונות. גם להם. כדי למזער נזקים הם רוכבים ממוגנים, בדרך כלל עם חליפות עור מלאות וקסדות איכותיות. אבל זה לא רק המיגון – העיקר זה המצב התודעתי. כדי להתמקצע, להיות טובים יותר וגם למנוע תאונות, הם בשליטה מלאה, 'דופק 60'. אין שם השתוללות אלא קור רוח מוחלט  – תנאי שמאפשר עבודה איכותית וממוקדת, וגם חזרה הביתה בשלום.

"נכון, ווילי זה דבילי", הם אומרים, "אבל זה מגניב פצצות!". "זה מה שאנחנו אוהבים וזה מה שאנחנו עושים. זה לחלוטין בטוח יותר מאשר להתרסק על גדר בטיחות בנס הרים בניסיון להוציא תמונה עם ברך באספלט לפייסבוק, והכי חשוב – זה מה שמעיף אותנו!". האמת? גם אותנו.

תודה לאמיתי הפנר ולשי טל מזרחי על צילומי הרחפנים.