תגית: טור עורך

  • טור עורך: פול גז בן 20!

    טור עורך: פול גז בן 20!

    היום לפני 20 שנים – ב-18.8.2002 – מגזין פול גז עלה לרשת האינטרנט. 20 שנה זה לא צחוק, ובזמן הזה פול גז ביסס את מעמדו כמגזין אינטרנט מקצועי ברמה עולמית, המוביל את תחום העיתונות הדו-גלגלית בישראל ומכסה מגוון רחב מאוד של נושאים – חדשותיים, עיתונאיים ומגזיניים. חוגגים 20 שנה!

    שיעור היסטוריה

    מגזין פול גז הוקם על-ידי רונן 'ארגוס' רוזנר ותומר 'כרובי' ברעם, שני רוכבים שהיו פעילים מאוד ברשתות החברתיות הדו-גלגליות של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 – שהיו בעיקר פורומים דו-גלגליים. בחודשים הראשונים בכלל קראו לאתר החדש בולשיטדוטקום, והדומיין היה bullshitdotcom.com. השם הזה נבחר – כמו האתר עצמו – בערב של המון אלכוהול וכפרודיה על טור במגזין 'מוטו' שבו זלזל העורך באתרי האינטרנט שמספקים מידע מהיר וזמין. אבל מהר מאוד המיזם החובבני הזה של כמה חברים הפך למערכת עיתונאית מקצועית לכל דבר ועניין, מגזין שמתעדכן מדי יום ומספק לקהל הגולשים מידע אמין ומקצועי על דו-גלגלי בכל רבדיו.

    כמה חודשים אחרי הקמת בולשיטדוטקום, הוחלף שם האתר לפול גז והחל השימוש בדומיין fullgaz.co.il. את השם והדומיין קיבלנו מדויד מארק ורן ורדי, שני חברים שהפעילו את אתר פול גז – אתר שעסק בתחום האנדורו והשטח – לפני הקמת בולשיטדוטקום, ועם הזמן עברו לנהל את פעילותם בפורום אופנועי השטח בתפוז. השם נשאר מיותם והועבר אלינו באהבה.

    ברבות השנים, פול גז הפך לאבן שואבת לחובבי דו-גלגלי ומוטוריקה בישראל. העקרונות שהנחו אותנו היו מקצועיות ללא פשרות, כתיבה איכותית וטיפול בנושאים רבים ככל האפשר בתחום הדו-גלגלי, אך יחד עם זאת כתיבה 'בגובה המשקף', כלומר בגובה העיניים, בשפה פשוטה, ברורה ולא מליצית. בנוסף, היה חשוב לנו לשמור על הכיף שבעשייה. בכל זאת, אנחנו עוסקים באופנועים – תחום שכולו כיף ותשוקה. על הקווים המנחים האלה אנחנו מקפידים עד היום – 20 שנים אחרי הקמת האתר, ולשמחתנו הקהל מצביע ברגליים ובוחר בנו כספק התוכן הדו-גלגלי המקצועי שלו. אנחנו שמחים להגיד, בלי להצטנע, שמאז ועד היום אנחנו שומרים על המעמד של המגזין הדו-גלגלי הגדול, הנפוץ והמוביל בישראל, ויש אומרים גם המשפיע ביותר.

    שני אירועים משמעותיים עברו על פול גז בשנים האלה. הראשון היה ב-2010, אז זנחנו את הפלטפורמה הישנה לאתר, שתוכנתה על-ידי אחד מהחברים ב-2002 ומאז רק הלכה והתרחבה בטלאים ותיקונים, עד לרמה שהיה בלתי אפשרי לעבוד איתה בצורה מודרנית. בשנה הזו עברנו לפלטפורמת וורדפרס, ומאז ועד היום אנחנו איתה. לצערנו, במהלך המעבר איבדנו חומר רב מהעבר, חומר שלא ניתן היה לשחזר.

    האירוע השני, שהיה משמעותי וקשה יותר, קרה בתחילת שנת 2015. אז, בשל סכסוכים פנימיים, השתלט עלינו גורם זר שאינו קשור לתחום האופנועים או לעיתונות בכלל, והוא הרים לנו בלם יד, פשוטו כמשמעו. הפעילות כולה נעצרה תוך יום. בהחלטה משותפת הרמנו אתר חדש, מהר ככל האפשר, וחזרנו לפעילות מלאה בזמן שאנחנו משפצים ומשפרים את התשתית תוך כדי תנועה. תוך זמן קצר חזרנו למקום הטבעי לנו מבחינתנו, עם אתר חדש ומודרני, עם תוכן מקצועי ואמין שמתפרסם באופן יום-יומי, ועם מערכת שמתפקדת באופן מלא. במקרה הזה דווקא הצלחנו להציל חלק מתכני העבר – לפחות את החשובים שביניהם. לצערנו הרב, באירוע המצער הזה של 2015 איבדנו נכס חשוב ביותר – את פורום האופנועים של פול גז על כל ההיסטוריה העשירה שלו. את הפורום הישן לא ניתן היה לשחזר במעבר לפלטפורמה החדשה, ונאלצנו לפתוח אותו מחדש, על דף חלק.

    כך או כך, מאז הקמת האתר החדש בשנת 2015 ועד היום, מגזין פול גז התייצב לחלוטין, מנוהל בצורה מסודרת מאי-פעם, והשקט התעשייתי הזה מאפשר לנו כבר שנים ארוכות ורצופות להתרכז בעשייה ובייצור תוכן דו-גלגלי איכותי. ויש לנו אפילו עמוד ויקיפדיה.

    מי אנחנו בכלל?

    העורך הראשי של מגזין פול גז ומי שעומד בראש האופרציה הזו הוא הח"מ, אביעד אברהמי. הצטרפתי למערכת חודשים ספורים אחרי ההקמה – בזמן היותי סטודנט להנדסת רכב – ככתב לעניינים טכניים הקשורים לאופנועים. עם הזמן הרחבתי את תחומי האחריות שלי והתחלתי לכתוב על פרויקטים שונים, וכן מבחני דרכים – כביש ושטח. בהמשך הדרך מוניתי לעורך מדור מבחני דרכים, ובהמשך גם לעורך המשנה של המגזין ולמי שאחראי על כל החדשות השוטפות באתר, וכן לרכז מערכת. החל משנת 2013, כלומר יותר מ-9 שנים, אני משמש כעורך הראשי של המגזין – וזוהי התקופה הארוכה ביותר שבה שימש אדם כלשהו כעורך הראשי של פול גז.

    אבל אני לא לבד במערכת הזו, ויש אנשים מצוינים שעושים עבודה יום-יומית להגיש לכם תוכן דו-גלגלי. אסי ארנסון, שלפני 4 שנים חזר לכתוב בפול גז אחרי הפסקה קצרה, הוא עורך מדור החדשות. הוא נמצא עם האצבע על הדופק לגבי כל מה שקורה בארץ ובעולם, ומביא את החדשות בצורה מדויקת, ולא פחות חשוב – מהירה. אסי גם לקח על עצמו את תחום האדוונצ'רים, ובאופן רשמי הוא בוחן האדוונצ'רים של המגזין. אורי ארגמן, המוכר לחלקכם בשם 'יוריאר', הוא בוחן הקטנועים של פול גז, ולאחרונה הוא גם תפס את משבצת מבחני הדרכים של הקרוזרים, שמדברים אליו מאוד. ויש את נמרוד ארמן, שעושה את כל עבודת התכנות והתחזוקה של האתר, וכשיש לו זמן (לצערנו לא הרבה) הוא גם מבצע מבחן דרכים לאופנוע – בארץ או בחו"ל.

    בשנתיים האחרונות צלמת המערכת היא אופק דנון, צלמת צעירה שפנתה אלינו וביקשה לצלם עבורנו. זיהינו את הפוטנציאל הגדול שטמון בה, נתנו לה את ההזדמנות, ומאז אנחנו עובדים איתה צמוד ומלווים אותה בדרכה המקצועית בתחום הצילום המוטורי. התוצאות מדברות בעד עצמן, וניתן לראות אותן בכל מבחני הדרכים של השנתיים האחרונות. אופק רק בת 22, אבל אתם עוד תשמעו עליה בעתיד – ותזכרו איפה שמעתם את השם שלה לראשונה.

    פרט לחברי המערכת הקבועים יש גם חברים שעוזרים ונותנים יד בתחומים שונים, בין אלו מנהלי הפורומים שלנו – שעושים עבודה יום-יומית בהתנדבות ובאהבה, ובין אם אלו כותבים מזדמנים או חברים, שמספקים טקסטים כאלה ואחרים כשיש להם על מה. לכולם כמובן הרבה מאוד הערכה.

    בנוסף, מערכת פול גז מוכרת כבר כמעט 6 שנים על-ידי לשכת העיתונות הממשלתית כגוף תקשורת לגיטימי במדינת ישראל, ושניים מתוך כותבי האתר מחזיקים בתעודת עיתונאי של לע"מ.

    מה אנחנו עושים?

    פול גז שם לעצמו מטרה לדווח ולעדכן באופן המהיר והמדויק ביותר על כמעט כל מה שקורה בעולם הדו-גלגלי – העולמי וכאן אצלנו בישראל. זאת הסיבה שמדור החדשות שלנו עשיר מאוד, ואנחנו מדווחים על כל מה שחשוב בעולם האופנועים – אם זה אופנועים חדשים שנחשפים או שמגיעים ארצה, תהליכים בחברות, תמונות 'ריגול', וכל מה שקשור לענף האופנועים. אנחנו משתדלים לדווח בצורה עניינית וממוקדת, ובשפה ברורה, בגובה העיניים.

    גם מבחני דרכים אנחנו מפיקים כבר 20 שנה, כשאנחנו משתדלים לרכוב על כל אופנוע או קטנוע שמגיע לישראל. כמובן שאי-אפשר לכסות את הכל, שכן המגוון הוא עצום, ולכן אנחנו מקפידים לבחון כל כלי חשוב שמגיע לישראל. בשנים האחרונות כל מבחן דרכים מתבצע לא רק בטקסט ובתמונות – אלא גם בווידאו שמצורף למבחן הדרכים ומעשיר מאוד את התוכן. ערוץ היוטיוב שלנו, שבו עולים כל סרטוני הווידאו שאנחנו מפיקים, נמצא בתנופה אדירה בשנים האחרונות, והוא רק הולך וגדל. לא רק במבחני דרכים, אגב, אלא גם בראיונות, סקירת מוצרים, אירועים וכו'. כך למשל הפודקאסט של פול גז, שבמסגרתו אנחנו משוחחים עם דמויות חשובות בעולם האופנועים הישראלי, הולך ותופס תאוצה.

    אנחנו מכסים גם את כל הקשור ברגולציה ממשלתית, מסים, ביטוח חובה, תהליכים ממשלתיים הקשורים לדו-גלגלי (למשל בוועדות הכנסת), ואנחנו נמצאים בקשר ישיר ורצוף עם כל הגורמים הקשורים בנושאים סבוכים אלו, המשפיעים ישירות על כל רוכב אופנוע או קטנוע בישראל. בהקשר הזה נציין שכהחלטה אסטרטגית אנחנו משתדלים פחות להיות מעורבים אקטיבית ויותר לדווח לכם על מה שקורה, וזאת על-מנת להפריד בין אקטיביזם חברתי לבין עיתונות – שכן בין שני אלו צריך להיות גבול ברור. במצב תקין יש את האקטיביסטים שפועלים למען התחום, ויש את העיתונות שמדווחת. ערבוב בין שני הדברים עלול לפגוע בתחום העיסוק העיקרי שלנו – עיתונות. יחד עם זאת, לדברים שאנחנו כותבים ולפעילות העיתונאית שלנו בהחלט יש השפעה על מקבלי ההחלטות, ואת זה אנחנו יכולים לומר אחרי 20 שנה של ליווי צמוד של תחומים אלו.

    תחום נוסף שבו אנחנו מטפלים בארבע השנים האחרונות הוא מכת הרוכבים ההרוגים על הכבישים בישראל. אנחנו משתדלים לכתוב על כל רוכב שנהרג על כבישי ישראל בעמוד הפייסבוק שלנו, קרוב ככל האפשר למועד התאונה, ולתת את הפרטים הראשוניים. בתחילת כל חודש אנחנו מפרסמים כתבה שמסכמת את כל הרוגי החודש הקודם, עם כל הפרטים על נסיבות התאונה שהצלחנו להשיג, עם תמונה מזירת התאונה, ועם סיכום במספרים של החודש האחרון ומתחילת השנה. אנחנו יכולים להגיד בוודאות שהפרסומים השוטפים הללו משפיעים על רוכבים רבים, אשר כתוצאה מהם רוכבים בזהירות יתר. אנחנו מקווים מאוד, אגב, שמכת התאונות וההרוגים תיכחד, ושלא נצטרך לכתוב יותר על הרוגים על דו-גלגלי.

    ויש גם את פורום האופנועים שלנו, שממשיך להיות פעיל ולהיות פלטפורמה לדיונים איכותיים – גם בתקופה שבה הרשתות החברתיות הן הפלטפורמות העיקריות לאינטראקציות בין אנשים בכלל ובין רוכבים בפרט – בקבוצות וואטסאפ או פייסבוק. אנחנו יכולים להגיד בגאווה גדולה שלמרות שרוב הפורומים 'מתו' ועבר זמנם – פורום האופנועים של פול גז עדיין פעיל, ועדיין מספק תוכן איכותי ומעמיק.

    המספרים מדברים בעד עצמם: התנועה באתר פול גז הולכת וגדלה בהדרגה, והיא שוברת שיאים מפעם לפעם. נתוני הגלישה הקבועים מדברים על 100 עד 140 אלף משתמשים ייחודיים בחודש, כשהשיא של כל הזמנים עומד על 148,500 בחודש בודד. הנתון הזה הוא בלתי נתפס בעינינו, והוא הוכחה שאנחנו עושים דברים נכון וכי יש קהל רחב ומגוון לתוכן שאנחנו מספקים.

    בתקופה שבה הפצת התוכן חשובה לא פחות מהתוכן עצמו, ידענו להיות עם האצבע על הדופק בזמן אמת ולמצוא דרכים חדשות ויצירתיות כדי להגיע לקהל הגולשים הוותיק כמו גם לקהל חדש. אחת הדרכים היותר מוצלחות שפיתחנו היא פלטפורמת הווטסאפ ורשימות התפוצה שלנו. נכון להיום רשומים לרשימות התפוצה של פול גז יותר מ-6,000 גולשים שמקבלים את כל התוכן שלנו ישירות לטלפון הנייד ומיד כשהוא מתפרסם. בנוסף לכך יש כ-1,300 גולשים שרשומים לערוץ הטלגרם שלנו, כ-2,500 גולשים שרשומים לניוזלטר השבועי שלנו, ויש כמובן את עמוד הפייסבוק של פול גז שלו כ-43 אלף עוקבים, את ערוץ היוטיוב שמונה כ-9,250 מנויים, את חשבון האינסטגרם שלנו שמונה יותר מ-4,000 עוקבים, וגם את חשבון הטוויטר – שאמנם קטן יחסית אבל הולך ומתפתח. כך שתוכלו למצוא אותנו בכל מקום ובכל רשת חברתית. ואם זה לא מספיק, אז יש לנו גם אפליקציה ייעודית לאנדרואיד.

    פרט למגזין פול גז ולפורום, יש לנו שלושה שיתופי פעולה אסטרטגיים וארוכי טווח עם מדיות רכב מהחשובות בישראל: כבר עשור שלם שאנחנו ספקי התוכן הדו-גלגלי של מדור הרכב של ידיעות אחרונות, וכתבות שלנו תוכלו למצוא על בסיס קבוע במדור הרכב שבמוסף 'ממון' ובמוסף הרכב המושקע של ידיעות אחרונות שיוצא לאור שלוש פעמים בשנה. השת"פ השני, שקיים גם הוא כעשור שנים, הוא עם 'עולם הרכב' של ערוץ הספורט. השת"פ הזה החל עוד בימיהם בגלובס TV, ועם המעבר לאכסניה של ערוץ הספורט שיתוף הפעולה התרחב והתהדק, וכיום אנחנו מספקים חלק נכבד מהתכנים הדו-גלגליים של 'עולם הרכב' – גם בתכנית הטלוויזיה וגם באתר האינטרנט. בשני השת"פים האלה אנחנו מאוד גאים, והם מהווים עבורנו חותמת למקצועיות של פול גז במדיה הישראלית. השת"פ השלישי והלא פחות חשוב הוא עם מחירון האופנועים של לוי יצחק. במסגרת השת"פ הזה אנחנו מספקים תכנים דו-גלגליים לחוברת מחירון האופנועים של לוי יצחק, והמחירון האינטרנטי האינטראקטיבי של לוי יצחק מוטמע אצלנו בפול גז.

    אנחנו חוגגים 20 שנות פעילות, אבל אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. אנחנו כאן כדי להמשיך – בפול גז – להביא לכם, הגולשים, את התכנים המקצועיים ביותר, בשפה האיכותית והברורה ביותר, ובשאיפה גם בזמן המהיר ביותר – בכל מה שקשור לדו-גלגלי. וכן, אנחנו גם ממשיכים להגיש לכם את התכנים 'בגובה המשקף'. בהזדמנות זו גם נגיד תודה לכם – הגולשים – על כך שאתם ממשיכים לתת לנו את אמונכם וממשיכים לבקר באתר באופן קבוע ולצרוך את התכנים שלנו. 

    לעוד שנים ארוכות של פעילות, של תוכן איכותי ושל עשייה דו-גלגלית.

    אביעד, בשם מערכת פול גז.

  • טור עורך: פול גז בן 18

    טור עורך: פול גז בן 18

    אתמול, ב-18.8.20, חגגנו בפול גז נקודת ציון מיוחדת: ביום הזה לפני 18 שנים, ב-18.8.2002, פול גז עלה לרשת בפעם הראשונה.

    בחודשים הראשונים בכלל קראו לאתר החדש בולשיטדוטקום, והדומיין היה bullshitdotcom.com. השם הזה נבחר, כמו האתר עצמו, בערב של המון אלכוהול וכפרודיה על טור במגזין 'מוטו' שבו זלזל העורך באתרי האינטרנט שמספקים מידע מהיר וזמין. אבל מהר מאוד המיזם החובבני הזה של כמה חברים הפך למערכת עיתונאית מקצועית לכל דבר ועניין, מגזין שמתעדכן מדי יום ומספק לקהל הגולשים מידע אמין ומקצועי על דו-גלגלי בכל רבדיו.

    כמה חודשים אחרי הקמת בולשיטדוטקום, הוחלף שם האתר לפול גז והחל השימוש בדומיין fullgaz.co.il. את השם הזה קיבלנו מדויד מארק ורן ורדי, שני חברים שהפעילו את אתר פול גז – אתר שעסק בתחום האנדורו – לפני הקמת בולשיטדוטקום, ועם הזמן עברו לנהל את פעילותם בפורום אופנועי השטח בתפוז. השם נשאר מיותם והועבר אלינו באהבה.

    ברבות השנים, פול גז הפך לאבן שואבת לחובבי דו-גלגלי ומוטוריקה בישראל. העקרונות שהנחו אותנו היו מקצועיות ללא פשרות, כתיבה איכותית וטיפול בנושאים רבים ככל האפשר בתחום הדו-גלגלי, אך יחד עם זאת כתיבה 'בגובה המשקף', כלומר בגובה העיניים, בשפה פשוטה, ברורה ולא מליצית. בנוסף, היה חשוב לנו לשמור על הכיף שבעשייה. בכל זאת, אנחנו עוסקים באופנועים – תחום שכולו כיף ותשוקה. על הקווים המנחים האלה אנחנו מקפידים עד היום – 18 שנים אחרי הקמת האתר, ולשמחתנו הקהל מצביע ברגליים, או יותר נכון במקלדת, ובוחר בנו כספק התוכן הדו-גלגלי המקצועי שלו. אנחנו שמחים להגיד, בלי להצטנע, שמאז ועד היום אנחנו שומרים על המעמד של המגזין הדו-גלגלי הגדול, הנפוץ והמוביל בישראל, ויש אומרים גם המשפיע ביותר.

    שני אירועים משמעותיים עברו על פול גז בשנים האלה. הראשון היה ב-2010, אז זנחנו את הפלטפורמה הישנה לאתר, שתוכנתה על-ידי אחד מהחברים ב-2002 ומאז רק הלכה והתרחבה בטלאים ותיקונים, עד לרמה שהיה בלתי אפשרי לעבוד איתה בצורה מודרנית. בשנה הזו עברנו לפלטפורמת וורדפרס, ומאז ועד היום אנחנו איתה. לצערנו, במהלך המעבר איבדנו חומר רב מהעבר, חומר שלא ניתן היה לשחזר.

    האירוע השני, שהיה משמעותי וקשה יותר, קרה בתחילת שנת 2015. אז, בשל סכסוכים פנימיים, השתלט עלינו גורם זר שאינו קשור במאום לתחום האופנועים או לעיתונות בכלל, והוא הרים לנו בלם יד, פשוטו כמשמעו. הפעילות כולה נעצרה תוך יום. בהחלטה משותפת הרמנו אתר חדש, מהר ככל האפשר, וחזרנו לפעילות מלאה בזמן שאנחנו משפצים ומשפרים את התשתית תוך כדי תנועה. תוך זמן קצר חזרנו למקום הטבעי לנו מבחינתנו, עם אתר חדש ומודרני, עם תוכן שמתפרסם באופן יומיומי, כמובן מקצועי ואמין, ועם מערכת שמתפקדת באופן מלא. במקרה הזה דווקא הצלחנו להציל חלק מתכני העבר – לפחות את החשובים שביניהם.

    גם הפורום החדש, שפעיל כבר חמש וחצי שנים, חזר לפעילות מלאה, ויש בו היום קהל גולשים גדול ומגוון ותכנים מקצועיים, שוב – בעיקר שלכם, הגולשים. עוד יותר משמח לדעת שגם היום ב-2020, כשכולם נמצאים בפייסבוק, בוואטסאפ ובאינסטגרם, יש לא מעט גולשים שמבינים ומעריכים את היתרונות של תכנים ודיונים איכותיים בפורום, ומצביעים במקלדת. כך יוצא שפורום פול גז הוא פורום האופנועים הגדול, המקיף והמקצועי ביותר ברשת הישראלית, עם שפע תתי-פורומים ואלפי גולשים ביום.

    פרט למגזין פול גז ולפורום, יש לנו שלושה שיתופי פעולה אסטרטגיים וארוכי טווח עם שתי מדיות רכב מהחשובות בישראל: כבר יותר מ-7 שנים שאנחנו ספקי התוכן הדו-גלגלי של מדור הרכב של ידיעות אחרונות, וכתבות שלנו תוכלו למצוא על בסיס קבוע במדור הרכב שבמוסף 'ממון'. השת"פ השני, שקיים גם כן זמן דומה, הוא עם 'עולם הרכב' של ערוץ הספורט. השת"פ הזה החל עוד בימיהם בגלובס TV, ועם המעבר לאכסניה של ערוץ הספורט שיתוף הפעולה התרחב והתהדק, וכיום אנחנו מספקים חלק נכבד מהתכנים הדו-גלגליים של 'עולם הרכב' – גם בתכנית הטלוויזיה וגם באתר האינטרנט. בשני השת"פים האלה אנחנו מאוד גאים, והם מהווים עבורנו חותמת למקצועיות של פול גז במדיה הישראלית. השת"פ השלישי והלא פחות חשוב הוא עם מחירון האופנועים של לוי יצחק. במסגרת השת"פ הזה אנחנו מספקים תכנים דו-גלגליים לחוברת מחירון האופנועים של לוי יצחק, והמחירון האינטרנטי האינטראקטיבי של לוי יצחק מוטמע אצלנו בפול גז.

    והמספרים מדברים בעד עצמם: התנועה באתר פול גז הולכת וגדלה בהדרגה, והיא שוברת שיאים מפעם לפעם. כך למשל, לפני שבועיים בלבד שברנו את שיא כמות הגולשים של כל הזמנים, כשמספר הגולשים הייחודיים באתר עמד על 148,500 בחודש בודד. הנתון הזה הוא בלתי נתפס בעינינו, והוא הוכחה שאנחנו עושים דברים נכון וכי יש קהל רחב ומגוון לתוכן שאנחנו מספקים.

    בתקופה שבה הפצת התוכן חשובה לא פחות מהתוכן עצמו, ידענו להיות עם האצבע על הדופק בזמן אמת ולמצוא דרכים חדשות ויצירתיות כדי להגיע לקהל הגולשים הוותיק כמו גם לקהל חדש. אחת הדרכים היותר מוצלחות שפיתחנו היא פלטפורמת הווטסאפ ורשימות התפוצה שלנו. נכון להיום רשומים לרשימות התפוצה של פול גז לא פחות מ-5,500 גולשים שמקבלים את כל התוכן שלנו ישירות לטלפון הנייד ומיד כשהוא מתפרסם. בנוסף לכך יש 1,230 גולשים שרשומים לערוץ הטלגרם שלנו, כ-2,000 גולשים שרשומים לניוזלטר השבועי שלנו, ויש כמובן את עמוד הפייסבוק של פול גז שלו כ-39 אלף עוקבים, את ערוץ היוטיוב שמונה יותר מ-7,000 מנויים, את חשבון האינסטגרם שלנו שמונה כמעט 4,000 עוקבים, וגם את חשבון הטוויטר – שאמנם קטן יחסית אבל הולך ומתפתח. כך שתוכלו למצוא אותנו בכל מקום ובכל רשת חברתית. ואם זה לא מספיק, אז יש לנו גם אפליקציה ייעודית לאנדרואיד (עדיין עובדים על אייפון).

    אבל פרט להפצת התוכן, אנחנו גם עם הפנים קדימה בכל מה שקשור לתוכן עצמו. כך למשל, אסי ארנסון, שחזר למערכת לפני כשנתיים אחרי תקופה קצרה, תפס את משבצת עורך החדשות ומספק על בסיס קבוע תוכן מגוון ומעניין. אסי גם קיבל לאחרונה תעודת עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתי, בזכות פעילותו במערכת פול גז.

    בנוסף, לקחנו החלטה אסטרטגית שבמסגרתה בכל מבחן דרכים יהיה גם וידאו – בין אם וידאו מושקע בצילום ובעריכה ובין אם וידאו של הסברים מסביב לאופנוע ודיבורים תוך כדי רכיבה. עד עכשיו אנחנו עומדים ביעד, וגם הולכים ומתקדמים, ועברה כבר כמעט שנה מאז ההחלטה הזו. ויש גם דברים נוספים בקנה, כמו למשל הפודקאסט של פול גז, שיעלה לרשת ממש בקרוב ובמסגרתו נשוחח עם דמויות חשובות בעולם האופנועים הישראלי.

    אז חגגנו 18 שנות פעילות, אבל אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. אנחנו כאן כדי להמשיך – בפול גז – להביא לכם, הגולשים, את התכנים המקצועיים ביותר, בשפה האיכותית והברורה ביותר, ובשאיפה גם בזמן המהיר ביותר – בכל מה שקשור לדו-גלגלי. וכן, אנחנו גם ממשיכים להגיש לכם את התכנים 'בגובה המשקף'. בהזדמנות זו גם נגיד תודה לכם – הגולשים – על כך שאתם ממשיכים לתת לנו את אמונכם וממשיכים לבקר באתר באופן קבוע ולצרוך את התכנים שלנו. 

    לעוד 18 שנים של פעילות ושל עשייה דו-גלגלית.

    אביעד, בשם מערכת פול גז.

  • טור עורך: 15 שנים!

    טור עורך: 15 שנים!

    יום שישי האחרון, 18.8.17, היה עבורנו בפול גז נקודת ציון מיוחדת. ביום הזה לפני 15 שנים, ב-18.8.2002, פול גז עלה לרשת בפעם הראשונה.

    בחודשים הראשונים בכלל קראו לאתר החדש בולשיטדוטקום, והדומיין היה bullshitdotcom.com. השם הזה נבחר, כמו האתר עצמו, בערב של המון אלכוהול וכפרודיה על טור במגזין 'מוטו' שבו זלזל העורך באתרי האינטרנט שמספקים מידע מהיר וזמין. אבל מהר מאוד המיזם החובבני הזה הפך למערכת עיתונאית מקצועית לכל דבר ועניין, מגזין שמתעדכן מדי יום ומספק לקהל הגולשים מידע אמין ומקצועי על דו-גלגלי בכל רבדיו.

    כמה חודשים אחרי הקמת בולשיטדוטקום, הוחלף שם האתר לפול גז והחל השימוש בדומיין fullgaz.co.il. את השם הזה קיבלנו מדויד מארק ורן ורדי, שני חברים שהפעילו את אתר פול גז – אתר שעסק בתחום האנדורו – לפני הקמת בולשיטדוטקום, ועם הזמן עברו לנהל את פעילותם בפורום אופנועי השטח בתפוז. השם נשאר מיותם והועבר אלינו באהבה.

    ברבות השנים, פול גז הפך לאבן שואבת לחובבי דו-גלגלי ומוטוריקה בישראל. העקרונות שהנחו אותנו היו מקצועיות ללא פשרות, כתיבה איכותית וטיפול בנושאים רבים ככל האפשר בתחום הדו-גלגלי, אך יחד עם זאת כתיבה 'בגובה המשקף', כלומר בגובה העיניים, בשפה פשוטה, ברורה ולא מליצית. בנוסף, היה חשוב לנו לשמור על הכיף שבעשייה. בכל זאת, אנחנו עוסקים באופנועים – תחום שכולו כיף ותשוקה. על הקווים המנחים האלה אנחנו מקפידים עד היום – 15 שנים אחרי הקמת האתר, ולשמחתנו הקהל מצביע ברגליים, או יותר נכון במקלדת, ובוחר בנו כספק התוכן הדו-גלגלי המקצועי שלו. אנחנו שמחים להגיד, בלי להצטנע, שמאז ועד היום אנחנו שומרים על המעמד של המגזין הדו-גלגלי הגדול, הנפוץ והמוביל בישראל, ויש אומרים גם המשפיע ביותר.

    שני אירועים משמעותיים עברו על פול גז בשנים האלה. הראשון היה ב-2010, אז זנחנו את הפלטפורמה הישנה לאתר, שתוכנתה על-ידי אחד מהחברים ב-2002 ומאז רק הלכה והתרחבה בטלאים ותיקונים, עד לרמה שהיה בלתי אפשרי לעבוד איתה בצורה מודרנית. בשנה הזו עברנו לפלטפורמת וורדפרס, ומאז ועד היום אנחנו איתה. לצערנו, במהלך המעבר איבדנו חומר רב מהעבר, חומר שלא ניתן היה לשחזר.

    האירוע השני, שהיה משמעותי וקשה יותר, קרה לפני שנתיים וחצי, בתחילת שנת 2015. אז, בשל סכסוכים פנימיים, השתלט עלינו גורם זר שאינו קשור במאום לתחום האופנועים או לעיתונות בכלל, והוא הרים לנו בלם יד, פשוטו כמשמעו. הפעילות כולה נעצרה תוך יום. בהחלטה משותפת הרמנו אתר חדש, מהר ככל האפשר, וחזרנו לפעילות מלאה בזמן שאנחנו משפצים ומשפרים את התשתית תוך כדי תנועה. תוך זמן קצר חזרנו למקום הטבעי לנו מבחינתנו, עם אתר חדש ומודרני, עם תוכן שמתפרסם באופן יומיומי, כמובן מקצועי ואמין, ועם מערכת שמתפקדת באופן מלא. במקרה הזה דווקא הצלחנו להציל חלק מתכני העבר – לפחות את החשובים שביניהם.

    לצערנו, את כמות התכנים האדירה שהייתה בפורום פול גז הישן – תכנים שלכם, הגולשים – לא הצלחנו להציל ולשחזר, אבל אנחנו מתנחמים בכך שהפורום החדש, שפעיל כבר שנתיים וחצי, חזר לפעילות מלאה, ויש בו היום קהל גולשים גדול ומגוון ותכנים מקצועיים, שוב – בעיקר שלכם, הגולשים. עוד יותר משמח לדעת שגם היום ב-2017, כשכולם נמצאים בפייסבוק ובוואטסאפ, יש לא מעט גולשים שמבינים ומעריכים את היתרונות של תכנים ודיונים איכותיים בפורום, ומצביעים במקלדת. כך יוצא שפורום פול גז הוא פורום האופנועים הגדול, המקיף והמקצועי ביותר ברשת הישראלית, עם שפע תתי-פורומים ואלפי גולשים ביום.

    פרט למגזין פול גז ולפורום, יש לנו שני שיתופי פעולה אסטרטגיים וארוכי טווח עם שתי מדיות רכב מהחשובות בישראל: כבר יותר מ-4 שנים שאנחנו ספקי התוכן הדו-גלגלי למדור הרכב של ידיעות אחרונות, וכתבות שלנו תוכלו למצוא על בסיס קבוע כמעט בכל יום שלישי במדור הרכב שבמוסף 'ממון'. השת"פ השני, שקיים גם כן זמן דומה, הוא עם 'עולם הרכב' של ערוץ הספורט. השת"פ הזה החל עוד בימיהם בגלובס TV, ועם המעבר לאכסניה של ערוץ הספורט שיתוף הפעולה התרחב והתהדק, וכיום אנחנו מספקים חלק נכבד מהתכנים הדו-גלגליים של 'עולם הרכב' – גם בתכנית הטלוויזיה וגם באתר האינטרנט. בשני השת"פים האלה אנחנו מאוד גאים, והם מהווים עבורנו חותמת למקצועיות של פול גז במדיה הישראלית.

    אז חגגנו 15 שנות פעילות, אבל אנחנו לא נחים על זרי הדפנה. למען האמת בכלל לא חשבתי לכתוב את הטור הזה. ביום שישי ציינו כאנקדוטה את התאריך ואת נקודת הציון, והמשכנו הלאה. אבל בכל זאת, אני כותב את הטור הזה כדי להגיד באופן חד-משמעי שאמנם זוהי נקודת ציון נחמדה, אבל אנחנו כאן כדי להמשיך – בפול גז – להביא לכם, הגולשים, את התכנים המקצועיים ביותר, בשפה האיכותית והברורה ביותר, ובשאיפה גם בזמן המהיר ביותר – בכל מה שקשור לדו-גלגלי. וכן, אנחנו גם ממשיכים להגיש לכם את התכנים 'בגובה המשקף'.

    ואם לא עשיתם את זה עד עכשיו – היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו ותנו לייק. כך תוכלו לקבל אליכם לפיד את התכנים שלנו על בסיס יומי.

    לעוד 15 שנים של פעילות ועשייה.

    אביעד, בשם מערכת פול גז.

  • טור עורך: איזו שנה!

    טור עורך: איזו שנה!

    2016 הייתה שנה טובה לאופנוענות. אמנם לא מושלמת, אבל בהחלט עם מגמת התקדמות בכמה וכמה תחומים.

    את השנה הזו אנחנו סוגרים עם עלייה של כמעט 10% במכירות דו-גלגלי. כ-17 אלף כלים נמכרו כאן השנה, והמגמה הזו צפויה להמשיך גם בשנה הבאה. ייתכן שאפילו נגיע לשיאים של 2008 ו-2009, אז התקרבו המכירות ל-20 אלף כלים.

    אז נכון שכששוק הרכב שובר כל שיא אפשרי ועובר את ה-300 אלף מכוניות בשנה (!), 17 אלף כלים נראה נתון עלוב, והוא בהחלט לא מרשים בהשוואה לשוק הרכב וביחס לפוטנציאל מכירות הדו-גלגלי בשוק שלנו בהתחשב בתנאי הארץ, אבל זו התקדמות, והמגמה חיובית. אגב, כמות המכוניות הבלתי נתפסת שעולה על כבישי ישראל בכל שנה עשויה לעשות לדו-גלגלי שירות טוב, שכן הכבישים הולכים ונסתמים ואנשים מחפשים אלטרנטיבות. דו-גלגלי, כמו שכולנו יודעים, הוא האלטרנטיבה הזמינה ביותר והיעילה ביותר, על כל חסרונותיה. ביטוח החובה מהווה כיום את החסם הגדול ביותר לפריחה חסרת תקדים של התחום הדו-גלגלי, ואנחנו מקווים מאוד שהשנה דברים ישתנו ומחירי הביטוח ירדו. אנחנו יכולים לספר שעובדים על זה (אבל אל תפתחו בינתיים ציפיות).

    השנה הזו הייתה השנה של האופנועים. כ-5,000 אופנועים נמכרו בישראל השנה, שהם כ-29% מסך הדו-גלגלי. זהו שיא חדש – גם בכמות האבסולוטית וגם בכמות ביחס לקטנועים. חלק גדול מאותם 5,000 כלים הם אופנועים קטנים ובינוניים, וזו מגמה מעולה שמצביעה בבירור על 'דם חדש' שנכנס לתחום. יש הרבה מאוד אופנוענים צעירים שבחרו אופנוע – כזה עם קלאץ', גיר ופאסון, על פני קטנוע יעיל, וחלק מהצמיחה הזו ניתן לזקוף לזכות הרפורמה במס הקנייה שהתבצעה באוגוסט 2015. האופנועים הקטנים והבינוניים הוזלו, והמכירות גדלות.

    השנה הזו הייתה מצוינת גם לאופנועי האנדורו. כ-1,300 מהם נמכרו השנה – גם כן שיא חדש של כל הזמנים. רק לחשוב שלפני עשור נמכרו פה כ-80 כלים בשנה. תחום האנדורו הפך לתחביב של אלפי אנשים, וחלק ניכר מאותם אנשים חדשים שנכנסו לתחום הם חבר'ה בני 30-40-50, שהגיעו לאנדורו, ועכשיו הם מושכים גם את החברים שלהם לתחום. כבר כתבנו שהשטח פורח ושאנדורו זה המילואים החדש, והשנה הזו הייתה שנת שיא בלתי נשכחת לתחום. על זה, אגב, נכתוב בנפרד.

    השנה קרו עוד כמה דברים טובים. כך למשל אחרי ניסוי שהתחיל בתחילת השנה, אושרה סופית רכיבת דו-גלגלי בנתיבי תחבורה ציבורית בתל-אביב. בתחילה ב-4 צירים, אבל החל ממחר (א' 1.1.17) בכל רחבי תל-אביב. אנחנו מאמינים שגם המגמה הזו תתפשט לערים נוספות בישראל.

    השנה גם אושרה הורדה נוספת במס הקנייה לקטנועים קטנים. כעת מס הקנייה על קטנועי 125 סמ"ק עומד על 25% במקום 40% לפני כן. זו אמנם ירידה קטנה שמתבטאת בהוזלה לא ממש משמעותית במחיר הכלים, אבל זהו צעד נוסף קדימה, ויותר מזה – ייתכן והשנה תורחב ההוזלה גם לקטנועים גדולים יותר, עד 250 או 300 סמ"ק. בהחלט כיוון חיובי שממשיך את הרפורמה של 2015 במס הקנייה.

    גם לנו בפול גז שנת 2016 הייתה טובה

    בתחילת מרץ החזרנו את השם פול גז לאתר, ואתם – הגולשים – אהבתם את המהלך לפחות כמונו. גם הצבעתם ברגליים, או נכון יותר – במקלדת. קבלו נתון מדהים: בשנת 2016 כמות הכניסות לכתבות באתר הלכה וגדלה באופן עקבי, והיא יותר מהכפילה את עצמה. יותר מזה – היא גדולה יותר בכ-25% מהימים הגדולים של פול גז בשנים 2009-2007.

    הנתון הזה, שהוא לא פחות ממדהים בעינינו, מוכיח מעל לכל ספק שיש מקום חשוב לעיתונות דו-גלגלית בישראל, וזאת למרות שתרבות צריכת המידע השתנתה. אם לפני עשור היינו קמים בבוקר, מדליקים את המחשב, ועוברים על האתרים והפורומים החביבים עלינו תוך כדי לגימת הקפה, הרי שהיום אנחנו פותחים את הסמארטפון ונכנסים לפייסבוק. משם אנחנו ניזונים בחלק גדול מהמידע שאנחנו צורכים.

    גם הפורום שלנו, שנפתח מחדש במאי 2015, פעיל ופורח עם אלפי משתתפים ועם שפע דיונים בנושאים שונים שקשורים לדו-גלגלי על כל רבדיו. והנה ההוכחה שעם כל הפופולריות של פייסבוק ושל וואטסאפ – עדיין אין תחליף לפלטפורמה היציבה שמספק פורום. עם גסיסתו של פורום האופנועים בתפוז, פורום פול גז נשאר האופציה היחידה, והוא כאן בשביל להישאר.

    אז המגרש אמנם השתנה ואיתו צריכת המידע, אבל העקרונות לא השתנו. מעבר לסרטוני חתולים, ממים וקטעי מרדפים או התהפכויות בווילי'ז, אנשים עדיין רוצים מקור אמין – ובעברית – לצרוך בו חדשות, לצרוך מבחני דרכים ומבחנים ארוכי טווח, לקרוא על השקות עולמיות לדגמים חדשים, לצרוך כתבות מגזיניות, לקרוא על צרכנות, ובאופן כללי לדעת מה קורה בעולם הדו-גלגלי – בארץ ומחוצה לה. אנחנו מאוד שמחים שגם אחרי המשבר הגדול שפקד את פול גז בתחילת 2015, את שנת 2016 אנחנו מסיימים כשאנחנו שוב מובילים את העיתונות הדו-גלגלית בישראל.

    ומה עם 2017?

    ובכן, על פניו נראה שהיא תהיה אפילו טובה יותר מ-2016. כמות האופנועים החדשים הבלתי נתפסת שהוצגו בתערוכות קלן ומילאנו אומרת שבקרוב מאוד אתם תראו פה כמות גדולה בהתאם של השקות עולמיות ושל מבחני דרכים. בשנה הקרובה אנחנו מתכוונים להשקיע יותר במבחנים השוואתיים. עשינו כמה כאלה ב-2016, אבל ב-2017 אנחנו נכפיל את הקצב, ויותר.

    ב-2017, כאמור, השוק הדו-גלגלי צפוי לגדול עוד לפי כל התחזיות, וזה מצוין. מצוין ליבואנים, מצוין לעוסקים בענף כמו מוסכים, חנויות ציוד ונותני שירותים, מצוין לנו הרוכבים, ויודעים מה? מצוין גם לנהגי המכוניות. על התפתחות השוק אנחנו נדווח כאן בכל רבעון, כמו שעשינו עד עכשיו.

    לסיכום אנחנו רוצים לאחל לכולנו ששנת 2017 תהיה שנה ממוצעת – יותר טובה מ-2016 ופחות טובה מ-2018.

    אחלה של שנה אזרחית שתהיה לכולנו 🙂

    אביעד, בשם מערכת פול גז.

  • טור עורך: השטח פורח

    טור עורך: השטח פורח

    אחת המגמות המעניינות ביותר בשנים האחרונות בשוק הדו-גלגלי הישראלי היא הגידול המסיבי של סגמנט אופנועי השטח בכלל והאנדורו המקצועי בפרט. מה שהיה נחלתם הבלעדית של משוגעים לדבר – קבוצה קטנה של חלוצי תחום האנדורו בישראל – הפך בעשור האחרון לתחביב פנאי נפוץ ולגורם דומיננטי ביותר בשוק האופנועים המקומי. מיינסטרים של ממש.

    בואו נדבר רגע במספרים. אם מסתכלים עשור אחורנית לשנת 2005, אז בישראל היו שתי חברות ששיווקו אופנועי אנדורו מקצועיים – ק.ט.מ וימאהה. המספרים אז היו מגוחכים בהשוואה להיום. ד.ל.ב מוטוספורט מכרו אז 45-50 ק.ט.מ-ים בשנה בסך הכל, מכל הדגמים יחד, ומטרו מכרו כ-30 יחידות של WR בנפחים של 250 ו-450 סמ"ק. היו שנים של כמה יחידות יותר או פחות, אבל בגדול אלו המספרים. הרוכשים היו אותם רוכבים שמחליפים אופנועים בכל שנה או שנתיים, ולרוב היו אלה רוכבי אנדורו שגם התחרו במרוצים באותה תקופה – כמו שאמרנו, משוגעים לדבר. אם מסתכלים על גלריות תמונות ממרוצי אנדורו של אותם הימים רואים שני צבעים דומיננטיים – כתום וכחול.

    בדיוק 10 שנים לאחר מכן, בשנת 2015, יש לנו שפע של מותגי אופנועי אנדורו שנמכרים בארץ. אל ק.ט.מ וימאהה הצטרפו ברבות השנים הוסקוורנה, גם בגלגולה הקודם תחת ב.מ.וו וקמור וגם כעת תחת ק.ט.מ ועופר-אבניר, הייתה לנו את הוסאברג, יש את גאס גאס, הונדה, ולנטי (סוזוקי עם תקינת כביש), TM, שרקו, קוואסאקי, והיו לנו תקופות של אופנועי אנדורו מב.מ.וו, אפריליה ו-HM-מוטו. פרט לאלו המקצועיים, נמכרים פה גם אופנועי שטח לייט כמו AJP או הקאמי של גאס גאס לצד דו"שים קטנים כמו ימאהה WR250R או הונדה CRF250L. בקיצור, שפע חסר תקדים של אופנועי שטח מקצועיים יותר או פחות, 2 או 4 פעימות, בכל נפח שיש לשוק העולמי להציע, והכל מוצע למכירה כאן אצלנו בארץ. אם לפני עשור היו מספרים לרוכב האנדורו שזה יהיה המצב ב-2015, סביר להניח שהוא היה מבקש שתיתנו לו גם ממה שלקחתם.

    השטח פורח! (צילום: בני דויטש)
    השטח פורח! (צילום: בני דויטש)

    ואם נחזור למספרים, אז במהלך העשור הזה שוק אופנועי השטח גדל כמעט פי 15(!). בשנת 2015 נמכרו בישראל כ-750 אופנועי אנדורו מקצועיים ברישוי צהוב, וזה לא כולל אופנועי מוטוקרוס ברישוי אפור ואופנועי אנדורו ברישוי אפור שנמכרים בייבוא מקביל. ק.ט.מ לבדה מכרה בשנה זו כ-420 אופנועי אנדורו מקצועיים, והוסקוורנה מכרה כ-215 כלים. אופנועי מוטוקרוס, אגב, נמכרו פה יפה גם לפני חוק הספורט המוטורי והרישוי האפור, אבל אין שום תיעוד למספרים שכן הכלים אז היו מוברחים, ובכל מקרה הם לא נושא הרשימה. אם נחזור לאנדורו, אז גידול של כ-1,500% במהלך עשור, פשוט מחייב התייחסות.

    הגידול העצום הזה הוא בעצם ההנגשה של תחום האנדורו מאותם מורעלים אל כלל הרוכבים, גם כאלה פשוטים שמחפשים תחביב נחמד לסופ"ש עם החבר'ה, או למען הדיוק, בעיקר לאותם רוכבי סוף שבוע, והוא חלק מתהליך שעובר על מעמד הביניים הישראלי של פיתוח תרבות פנאי. אפשר לראות את זה היטב גם בגידול העצום שחווה שוק האופניים – שטח וכביש – באותן שנים. אבל אם נתמקד באופנועי אנדורו, אז הסתכלו מה קורה בשטח בסופי שבוע. מאות רוכבים גודשים את מסלולי הרכיבה הנפוצים במרכז, בצפון ובדרום, רוכבים על סינגלים ותיקים, פותחים חדשים או מטיילים בשבילים. חבורות-חבורות חורשות את השטח עם אופנועי אנדורו מקצועיים בכל יום שישי ושבת. רובם המכריע הם לא רוכבים מקצועיים או פריקים של אנדורו, אלא פשוט אנשים ממוצעים שפיתחו להם תחביב פנאי מהנה כדי למלא בו כמה שעות של שישי עם החבר'ה. אם תרצו, אז אנדורו זה המילואים החדש. יש הרבה חבר'ה בני 30-40-50 שמוצאים ברכיבות האנדורו לא רק ספורט מהנה ומפתח אלא גם פלטפורמה למפגש חברתי. אחת לשבוע פוגשים את החבר'ה, רוכבים קצת בסינגלים, מכירים את הארץ דרך השטח, עושים עצירות לקפה ונשנושים ומדברים המון על כל מה שקשור. יופי של דרך לברוח לכמה שעות מהאישה, הילדים וטרדות היום-יום.

    יש לרוכבי הפנאי האלה מועדונים בפייסבוק שבהם הם מדברים, מחליפים חוויות, מתייעצים על אופנועים ועל ציוד וקובעים לרכיבות משותפות, והרוכבים האלה מזינים תעשייה שלמה מסביבם. אלו לא רק יבואני האופנועים שמוכרים כמויות גדולות של אופנועים. אלו גם המוסכים שמטפלים באותם אופנועים ומתחזקים אותם, חנויות הציוד שמוכרות קסדות, חליפות, מיגונים ואבזרים נוספים, זה שוק של שיפורים, התאמות אישיות ואפטרמרקט, והשוק הזה חווה פריחה עצומה. כולם כמובן מרוויחים מזה.

    גידול עצום בתרבות הפנאי
    גידול עצום בתרבות הפנאי (צילום: בני דויטש)

    יש הרבה סיבות לגידול המשמעותי הזה בשוק האנדורו. ראשית, כאמור, יש כמות גדולה מאוד של בני מעמד ביניים בגילאים שהוזכרו, 30-50, שהתבססו כלכלית ויכלו לאפשר לשד הקטן שישב בראש כל השנים לצאת החוצה ולקנות אופנוע, או לחזור לרכיבה אחרי שנים ארוכות בלי. הרבה מאותו סוג של אנשים רוכבים על אופניים או עושים טריאתלונים, איירונמנים ומרתונים, אבל חלקם זלג גם לאופנועים בכלל ואופנועי שטח בפרט. תרבות הפנאי התפתחה מאוד בעשור האחרון, ותחום אופנועי האנדורו קיבל גם הוא את חלקו היחסי.

    פלח נוסף, קטן יותר, הוא של רוכבי כביש שהבינו בשנים האחרונות שרכיבת כביש ספורטיבית מכניסה את הרוכב לספין שבסופו קורים אירועים לא נעימים, להם או לחבריהם לרכיבה. ברבות השנים ראינו עשרות מקרים כאלה בהמון קבוצות רכיבה. מה גם שרכיבת כבישים ציבוריים היא מוגבלת, וגם אם מדובר ברוכב טוב וכשרוני במיוחד, מהר מאוד הוא מגיע לתקרת הזכוכית שממנה אי אפשר להתקדם יותר בלי לקחת סיכונים משמעותיים. באנדורו זה לא קורה. ושלא לדבר על כמות הכבישים הטובים הזעומה. אז גם חלק מאלו עבר לרכיבת שטח.

    במקביל, חלו תמורות משמעותיות באופן שבו מתייחסים יבואני האופנועים למסחר באופנועי שטח וללקוחות. אם לפני 10 שנים הרוב המוחלט של האופנועים המשומשים היו נמכרים בשוק הפרטי, הרי שהיום כל היבואנים מציעים שירותי טרייד-אין שבהם הרוכב מכניס אופנוע משומש בכל מצב ויוצא עם אופנוע חדש. גם רכישת אופנוע משומש הפכה להיות משמעותית בטוחה יתר, עם אופנועים שעוברים יישור קו במוסכי היבואנים ונמכרים עם אחריות יבואן, וכן מסלולי תשלומים נוחים שמאפשרים רכישת אופנוע כמעט לכל אחד, משומש או חדש. אופנועי האנדורו הפכו כאמור לנגישים מתמיד.

    לזה תוסיפו את הורדת מס הקנייה, שממנה נהנו בעיקר אופנועי השטח שהפכו לנגישים הרבה יותר מבחינה כלכלית. קניית אופנוע שטח ב-2015 הפכה לקלה מתמיד.

    ק.ט.מ 125EXC - אופנוע האנדורו הנמכר בישראל עם 100 יחידות ב-2015
    ק.ט.מ 125EXC – אופנוע האנדורו הנמכר בישראל עם 100 יחידות ב-2015

    ואם לחזור רגע לתחילת הרשימה, אז ריבוי המותגים הוא גם סיבה נוספת לפריחה וגם תוצאה. ברגע שנוצר ביקוש והשוק גדל יבואנים חדשים ממלאים את הוואקום במותגים חדשים, וברגע שיש עוד יבואנים ועוד מותגים רוכבים נוספים נכנסים למעגל הזה ומגדילים אותו. וכך אחד מזין את השני, ושוב – כולם מרוויחים.

    אז למה דווקא אנדורו? למה לא אופנועי כביש, קאסטום, מוטוקרוס או כל תחום דו-גלגלי אחר? ובכן, כאן התשובה פרושה לפנינו, תרתי משמע, בכל מקום – ארץ ישראל בורכה במגוון עשיר של שטחי רכיבה שונים ומגוונים, כשהיתרון הגדול הוא שניתן לרכב כמעט בכל מקום, למעט שמורות טבע שבהן מותר לרכב רק על שבילים מסומנים. כשאני מספר את זה לקולגות אירופאיים ועל הדרך מתאר את המגוון העצום של שטחי הרכיבה שיש לנו במדינתנו הקטנטונת, הם עומדים פעורי פה ועיניים ומקנאים, שכן אצלם באירופה שטחי הרכיבה מצטמצמים, עד כדי כך שבמדינות מסוימות פשוט אין איפה לרכב למעט פארקי אנדורו בתשלום. אז אותו רוכב סוף שבוע שדואג לעצמו לתרבות פנאי ספורטיבית עם החבר'ה, גם מגלה את הארץ על הדרך, וזה בהחלט נדבך חשוב שללא ספק עזר לפתח את התחום.

    עכשיו בואו נחזור רגע למספרים. כאמור, כ-750 אופנועי אנדורו ברישוי צהוב נמכרו השנה בארץ. כ-420 מהם (56% משוק האנדורו) הם אופנועי אנדורו של ק.ט.מ – 2 ו-4 פעימות. כ-215 כלים הם של הוסקוורנה (28%), כך שיוצא שק.ט.מ והוסקוורנה, מחזיקות יחד בכ-85% משוק האנדורו הישראלי.

    שאר המותגים הם גאס גאס (53 כלים), TM-רייסינג (31 כלים), ימאהה (20 כלים) ושרקו (18 כלים).

    ק.ט.מ והוסקוורנה - מחזיקים יחד ב-85% משוק האנדורו בישראל!
    ק.ט.מ והוסקוורנה – מחזיקים יחד ב-85% משוק האנדורו בישראל! (צילום: בני דויטש)

    אופנוע האנדורו הנמכר ביותר הוא הק.ט.מ 125EXC שמכר ב-2015 מספר עגול של 100 יחידות. במקום השני אחיו התאום – הוסקוורנה TE125 עם 81 יחידות. מכיוון שמדובר בשני אופנועים כמעט זהים, יוצא אפוא שהדגם הזה מכר יחד 181 כלים, שהם 24% מכלל אופנועי האנדורו שנמכרים בישראל.

    עוד רבי מכר הם ה-350EXC-F שמכר כ-65 יחידות, 250EXC-F שמכר 56 יחידות, והדו"פים 250EXC ו-300EXC, שמכרו כ-40 יחידות כל אחד. בהוסקוורנה ה-FE350 מכר 25 כלים, ה-250 מכר 16 כלים בלבד, וצמד הדו"פים TE250 ו-TE300 מכרו 38 ו-42 כלים בהתאמה. הפרירייד 250R של ק.ט.מ מכר גם הוא לא רע – 38 יחידות, כשה-350 מרובע הפעימות מכר 2 יחידות בלבד.

    בחלוקה לפי 2 ו-4 פעימות, בק.ט.מ החלוקה היא בדיוק 50% בין 2 ל-4 פעימות, כולל הפרירייד. בהוסקוורנה היחס קיצוני יותר ועומד על 75% אופנועים דו-פעימתיים ו-25% בלבד אופנועים עם מנוע 4 פעימות. בחלוקה כללית, כולל שאר המותגים, היחס נשמר כמו אצל ק.ט.מ, כלומר כ-50% מאופנועי האנדורו שנמכרים בארץ הם דו"פים. בהחלט מספרים יפים שמראים בבירור את המגמה של חזרה ל-2 פעימות (על כך ברשימה אחרת).

    אנחנו בפול גז, כרוכבי אנדורו בעצמנו שנים רבות, כמובן שמברכים על הגידול העצום ועל הדם החדש שנכנס לתחום האנדורו, אבל יותר מזה – אנחנו מחויבים לכסות את התחום ולתת לו את הבמה הראויה לו. בהזדמנות זו גם נמליץ לרוכבים שטרם טעמו רכיבת אנדורו ארצישראלית – מצאו דרך להשיג אופנוע אנדורו לכמה שעות וצאו עם חבר שמכיר את השטח לרכיבת אנדורו קלילה במסלולים המוכרים והפשוטים. יש מצב שתגלו עולם חדש ותתאהבו בו. כמו אלפים שזה קרה להם בשנים האחרונות.

  • טור עורך – דרך חדשה

    טור עורך – דרך חדשה

    צילום: טל זהר

    ברוכים הבאים למגזין המוטורי החדש – WheelZ. המגזין הזה הוקם על ידי אנשים שאוהבים מוטוריקה בכלל ואופנועים בפרט, ומטרתו לספק בית חם לחובבי אופנועים ומוטוריקה, בית שבו יוכלו למצוא תוכן מקצועי ואיכותי, אך לא פחות חשוב – תוכן מהנה, כזה שאנחנו נהנה להפיק ואתם תיהנו לצרוך.

    בהקמת האתר החדש שמנו את הדגש על רוח התקופה, וזה בא לידי ביטוי בכמה רבדים. ראשית – הנראות. WheelZ יושב על פלטפורמה מודרנית, והוא מציע לגולשים עיצוב מודרני עדכני, שכמובן יעודכן תדיר ויעמוד תמיד בחזית העיצובית של מגזינים אינטרנטיים. במקביל, שיפרנו את חוויית הגלישה כך שתתאים לרוח התקופה ותתמוך באופן מלא ברשתות חברתיות – פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם וכו'.

    אבל לא פחות חשוב מאלו, גם התוכן עובר שינוי מהותי, ומעתה הוא יהיה נגיש יותר, מעניין יותר ומפתיע יותר. תרבות צריכת המידע השתנתה בשנים האחרונות, ואנחנו מתכוונים להיות מחוברים תמידית לשינויים התקופתיים.

    יחד עם זאת, אנחנו לא מתכוונים להתפשר על האיכות. WheelZ ימשיך לייצר תוכן איכותי בנושאי אופנועים ומוטוריקה בכלל. ההגשה תשתנה, אבל האיכות לא תרד. להפך.

    אבל מי אנחנו בכלל? ובכן, WheelZ הוקם על ידי חברי מערכת האתר 'פול גז', שהיה הבית של רוכבים רבים ב-12.5 השנים האחרונות. מסיבות כאלו ואחרות פול גז נאלץ לסגור את שעריו, אולם אנחנו, ככותבים וכמפיקי תוכן, רצינו להקים בית חדש, מודרני שמתאים לשנת 2015 גם בנראות וגם בתוכן.

    על כן עברו כל חברי מערכת פול גז לאתר החדש – WheelZ, וכאן נפיק את התוכן שלנו מעתה והלאה. תוכלו למצוא כאן את הנבחרת המלאה של אתר פול גז – אייל פרדר, בוחן הספורט של המגזין וכותב חדשות, אסף זומר, בוחן אופנועים וכתב לענייני טיולים, סקוטרמן שבוחן אופנועים מגניבים וכותב על היסטוריה ועל טיולי דו"ש, בועז בר שכותב על קטנועים אבל לא רק, מוניק אורבי שלנו שמשמשת כפרויקטורית, וכן את צמד צלמי המערכת שלנו – אסף רחמים ובני דויטש – ששמם הולך לפניהם בכל הקשור לצילום מוטוריקה בפרט וצילום בכלל. פרט לחברי המערכת תמצאו כאן גם את המשתתפים הקבועים שלנו – יוסי שווץ בטור הטכני 'טכנוקרט', רענן כרמיאלי עם מדור האספנות המרתק שלו, רועי ברמן שכותב על מוטוקרוס וסופרקרוס, נעם יעקובסון שכותב על MotoGP, אלעד ששון שכותב על אנדורו עולמי, עודד שמידוב שעוזר מאחורי הקלעים, וגם את הח"מ, שמשמש כעורך משותף של המגזין וכותב על אופנועים באופן כללי.

    לאתר ולחזון החדש שותף אריאל אלסיבוני, שמשמש עמי כעורך משותף. אלסיבוני, מהכותבים הבולטים והמנוסים בעולם המוטורי, מביא את הראש שלו ומרחיב את תחום הפעילות של המגזין למקומות נוספים שכולנו, חולי הגז, אוהבים. משעמם לא יהיה פה.

    אז אנחנו יוצאים לדרך חדשה, שתהיה כיפית ומהנה, ואתם מוזמנים להצטרף אלינו לקחת את העיתונות המוטורית אל שנת 2015. אתם מוזמנים להיכנס לעמוד הפייסבוק שלנו, לתת לייק ולקבל עדכונים לפיד שלכם.

    ייתכן שבעתיד הקרוב עוד יהיו תקלות כאלו ואחרות באתר החדש, ונשמח אם תעדכנו אותנו על כאלו. נשמח כמובן גם לשמוע הערות, או כל דבר שעולה לכם בראש, כאן בתגובות או דרך ה'צור קשר' בתחתית העמוד.

    בהצלחה, וכמובן – עם הרבה גז!

    אביעד אברהמי, בשם מערכת WheelZ.

  • טור עורך – תשתית קטלנית

    טור עורך – תשתית קטלנית

    קהילת האופנוענים שוב חוותה, בפעם המי-יודע-כמה, שבת שחורה. רוכב ספורט, יוסי והב, נהרג בתאונה בכביש 31 – הירידות מערד לסדום. והב בן 34, רוכב מוטוקרוס וכביש ותיק וטוב ואב לתינוקת בת חודש, הוא הרוג נוסף בכביש הזה, שמצד אחד הוא אחד מהכבישים היפים, המאתגרים והמהנים שיש לנו בארץ, אבל מצד שני גבה לא מעט קורבנות מקרב הרוכבים בשני העשורים האחרונים.

    יוסי והב ז"ל - תמונה מעמוד הפייסבוק שלו
    יוסי והב ז"ל – תמונה מעמוד הפייסבוק שלו

    סיבת התאונה עדיין לא ברורה, אבל העובדות ברורות. והב החליק עם האופנוע שלו – ב.מ.וו S1000RR – בפנייה השמאלית הראשונה אחרי הכיכר של היציאה מערד. ייתכן והוא איבד אחיזה בצמיג הקדמי, אבל ייתכנו גם סיבות אחרות שגרמו לאיבוד השליטה ולהחלקה. מה שברור הוא שתוצאת התאונה הייתה קטלנית – הרוכב החליק אל גדר הבטיחות שהותקנה על הפנייה, כמו בחלק ניכר מהפניות על הכביש הציבורי, פגע באחד מהעמודים התומכים בגדר, ונהרג במקום. גדר ההפרדה גרמה לכך שהחלקה פשוטה, שעשויה הייתה להסתיים בפגיעות קלות בלבד או מקסימום בשברים בגפיים, הפכה להחלקה קטלנית שקיפדה חיי אדם. שוב.

    תשתית רצחנית

    את הריטואל הזה אנחנו מכירים היטב, וכבר כתבנו עליו לא פעם. אותה תשתית שאמורה להגן על חיי אדם כשמדובר במכוניות ולמנוע בשעת תאונה או החלקה את התדרדרות הרכב לתהום או לצלע ההר, מותאמת לצערנו הרב אך ורק למכוניות (וגם זה בספק) והופכת למלכודת מוות לרוכב. אז נכון, קרוב לוודאי שהרוכב עשה טעות שגרמה להחלקה, כמו במקרים אחרים שאנחנו מכירים היטב, אבל טעות בכביש לא אמורה להסתיים במוות, בטח ובטח שלא כשמה שהורג הוא תשתית הכבישים הלא סלחנית בעליל.

    במרוצת השנים נהרגו לנו כמה וכמה חברים ומכרים שעסקו בתחום. אביקם גור ז"ל וזוגתו ליאת ז"ל, אורון אדרי ז"ל, רותם צברי ז"ל, ועוד שורה של רוכבים מצוינים, נהרגו בגלל אותה הסיבה בדיוק – טעות רוכב שגרמה להחלקה, שהובילה ישירות אל גדר הבטיחות. זו האחרונה לא השאירה סיכוי לרוכבים וקצצה אותם דק. בכל אחד מהמקרים הללו, אם התשתית הייתה סלחנית לרוכבים – חיי אדם היו נחסכים. פרט למקרים הטראגיים של הרוכבים שנהרגו, אנחנו מכירים גם לא מעט רוכבים שבשל התשתית הלא סלחנית חטפו פגיעות קשות והפכו לנכים לכל החיים, כששוב – אלמלא גדר הבטיחות התאונות הללו היו מסתיימות בפגיעות קלות בלבד או במקרה הגרוע שברים בגפיים.

    הלב נקרע ובוכה על כל אבדן חיים שכזה, אבל לא פחות מזה – הראש מתוסכל. מתוסכל מהעובדה שתשתית שאמורה להגן על משתמשי הדרך הופכת לקטלנית כשמדובר ברוכבים. כל אחד ואחד מאותם רוכבים היה מצויד במיטב שבציוד ההגנה – חליפת עור איכותית, מגפי רכיבה, כפפות עור, מגן גב וקסדה באלפי שקלים, ולמרות זאת – אותה גדר ארורה לא השאירה לאף אחד מהם סיכוי לשרוד אחרי האימפקט הקטלני. יותר מאימפקט – זוהי גיליוטינה של ממש שקוצצת את הרוכב שמחליק עליה. ממש כך.

    בשנים האחרונות החלו במשרד התחבורה בניסוי שבו על גדרות בטיחות בפניות מסוימות התקינו פס הגנה מפלסטיק בחלקה התחתון של הגדר, על מנת להגן על הרוכבים מפני פגיעה בעמודי התמך במקרה של החלקה. פסי הגנה שכאלה קיימים במדינות רבות באירופה, וגם בלי מחקר מקיף על היעילות של הפסים האלה אפשר להבין שברגע שהם מונעים את האימפקט עם עמוד התמך, אפקט הגיליוטינה נמנע. באופן זה חוסכים בחיי אדם. חד-משמעית.

    לצערנו הרב, בגלל סיבות כאלו ואחרות, הפרויקט הזה נעצר, או שלא ממשיך בקצב הרצוי. נכון להיום למעט כמה פניות בודדות על כבישים מסוימים – אותם פסי הגנה מפלסטיק לא מותקנים בכבישים אדומים, והתוצאה היא שרוכבים שמחליקים ממשיכים להיהרג על גדרות הבטיחות. אין לנו ספק שכיסוי כל גדרות הבטיחות בפסי ההגנה הללו זה לא דבר אפשרי בשל העלות הגבוהה, אולם בכבישים אדומים לרוכבים, כמו למשל סדום-ערד, הרי ירושלים או כבישי הצפון, כיסוי של כמה עשרות קילומטרים בעלות לא גבוהה, עשוי להביא עלות-תועלת גבוהה, ושוב נזכיר שמדובר בחיי אדם.

    חשוב לנו לציין שאנחנו בהחלט לא בעד רכיבה ספורטיבית על הקצה בכביש הציבורי, אבל אנחנו עוד יותר נגד תשתית לא סלחנית שהופכת תאונה פשוטה לתאונה קטלנית. אף רוכב לא צריך לשלם בחייו על טעות, בגלל תשתית לא סלחנית שאותה התקינה המדינה. זה עוד יותר מרתיח ומתסכל כשיודעים שבעלות לא גבוהה יחסית אפשר להפוך את התשתית ללא פחות בטוחה, אבל הרבה יותר סלחנית.

    שוב, קחו אחריות!

    אני לא מתכוון לחזור על הדברים שכתבתי אחרי המוות של מאור בבלי ז"ל, אבל בכל זאת יש לנו מסר מאוד ברור. עד שמשהו ישתנה פה ויתקינו פסי הגנה על כל גדרות הבטיחות (אם בכלל), האחריות לרכיבה זהירה היא שלנו הרוכבים, ושלנו בלבד. לכן אנחנו צריכים לרכב בהתאם, ולהשאיר מקדמי בטיחות שעשויים למנוע את איבוד השליטה וההחלקה לגדר הקטלנית. הגדר שם, הייתה שם ותישאר שם, וזו אחריותנו המלאה לא להחליק עליה.

    גם אנחנו בפול גז לאורך השנים השתדלנו תמיד לצלם תמונות אקשן רק בכבישים ובפניות שבהם אין גדרות בטיחות קטלניות. גם כדי לא להיפגע במקרה של החלקה, שמה לעשות – עלולה לקרות, וגם כדי להעביר את המסר, גם אם הוא סמוי, שגם האקשן צריך להיות מבוקר, בשליטה מלאה, ובעיקר – לא במקומות שבהם התשתית עלולה לחסל אותנו. התחשבו גם בנתון הזה כשאתם יוצאים לרכיבת סוף השבוע שלכם, יחד עם שאר הנתונים. קחו אחריות.

    מי ייתן ויוסי והב ז"ל יהיה ההרוג האחרון על כבישי ישראל, ושאחרי המוות המיותר הזה יבוא השינוי.

  • טור עורך – רישוי אפור

    טור עורך – רישוי אפור

    בחודש שעבר חתם שר האוצר (הזמני) על הוראת שעה לתיקון צו תעריף המכס המאפשר הטלת מס קנייה מופחת בן 19.2% על כלים תחרותיים המיועדים לנהיגה ספורטיבית. או במילים פשוטות יותר – המס על אופנועי רישוי אפור חזר לערך המקורי של 2013 – 19.2%.

    תקציר האירועים למי שלא ממש היה מחובר עד עכשיו: בתחילת 2013, עם החלת חוק הספורט המוטורי, נקבע ברשות המיסים כי מס הקנייה על כלים ברישוי אפור יעמוד על 19.2%. כל אחד יכול היה לרכוש כלי ברישוי כזה, והתוצאה הייתה מאות רבות של אופנועי אנדורו ומוטוקרוס שנמכרו בשנה הזו ברישוי אפור, כשההערכות המבוססות מדברות על כ-750 כלים. היו אלו אופנועי מוטוקרוס, שעד אז הגיעו ארצה כמוברחים ופתאום ניתן היה לרכוש אותם באופן חוקי, וכן אופנועי אנדורו, שעם המיסוי החדש מחירם ירד בעשרות אחוזים ביחס לאופנועים בעלי רישוי צהוב. ההמונים קפצו על המציאה של לקנות אופנוע שטח חדש בזול, והשטח התמלא בכלים אפורים.

    motocross league 2014 race 1אחרי שנה של מכירת כלים אפורים הבינו ברשות המיסים שהרוב המכריע של הכלים שנמכרים ברישוי אפור לא באמת משמשים לספורט מוטורי אלא ככלי שטח, ולכן החליטו שלא להאריך את צו השעה, כך שמס הקנייה עלה לשיעור של כ-80%. החלטה זו עצרה אמנם את התופעה שרוכבים שאינם מתחרים רוכשים כלים אפורים ורוכבים איתם בשטחים פתוחים ולא במסלולים, אבל יחד עם זאת הרימה בלם יד לספורט המוטורי ותקעה גם את אלו שבאמת צריכים ומשתמשים בכלים ספורטיביים. מקרה קלאסי של לשפוך את התינוק עם המים.

    שנת 2014 עברה, שנה שבה לא נמכרו כלל כלים ברישוי אפור ושהספורט המוטורי נכנס לקיפאון עמוק. נכון שלא רק בגלל העלאת המס, אבל גם לזה היה חלק בתוך מכלול הדברים. כעת, בחודש ינואר 2015, נחתם מחדש צו השעה ומס הקנייה לכלים אפורים חזר לשיעור של 19.2%.

    יחד עם זאת, הפעם הציבו ברשות המיסים מגבלות רציניות ברכישת כלים אפורים על מנת למנוע ממי שאינו מתחרה לרכוש אופנוע או רכב ברישוי אפור. כך למשל, ברכישת כלי אפור הרוכב יצטרך להציג אישור ייבוא מהרשות לנהיגה ספורטיבית, הצגת רישיון נהיגה בתוקף והוכחה שהוא אכן מתכוון לעשות באופנוע שימוש תחרותי.

    לצערנו הרב, אנחנו כעם צריכים רגולציה קפדנית שתוודא שלא ננצל לרעה הטבה שניתנת לקבוצה מסוימת שצריכה אותה, וזה נכון לתחומים רבים בחיים במדינה הזו. אם כי סביר להניח שגם עכשיו, למרות הרגולציה, יהיו מי שימצאו את הדרכים לעקוף את התקנה ולסחור באופנועי שטח ברישוי אפור, גם אם אינם קשורים בצורה זו או אחרת לספורט המוטורי. קומבינות, נו…

    אנחנו כמובן מברכים על מהלך החזרת שיעור מס הקנייה ל-19.2%, ומקווים שהפעם הוראת השעה תהפוך לתקנה קבועה. זה עשוי לקרות ביוני 2016, וזאת במידה וברשות המיסים יראו שהפעם זה עובד, ושהשטח לא מוצף בכלים אפורים. אלו צריכים להיות במקום הטבעי שלהם – במסלולי המרוצים – שם הם נוסעים כחוק כולל ביטוח.

    וזה הזמן להסביר למה אנחנו נגד רכיבה בשטח פתוח עם כלים ברישוי אפור. במילה אחת – ביטוח. כלי אפור אינו מכוסה בביטוח חובה, ולכן הסיכון שהרוכב לוקח הוא עצום. אז נכון שיש ביטוחי תאונות אישיות כאלו ואחרים, שחלקם יכסה גם תאונות על אופנוע ברישוי אפור, אולם כל פוליסה שכזו היא מוגבלת בהרבה מאוד אספקטים, ובכל מקרה אף אחת מהן לא תיתן כיסוי מלא, מקיף ובלתי מוגבל כמו ביטוח החובה שעושים לכלים צהובים. לצערנו הרב, ברבות השנים ראינו יותר מדי תאונות בשטח, וראינו את ההבדלים הברורים בין מי שרכב עם ביטוח חובה לבין מי שלא, כולל מקרים קיצוניים של נכות לכל החיים. אנחנו, בכל אופן, לא חושבים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לרכב ללא ביטוח – גם אם זה בשטח. יודעים מה? במיוחד אם זה בשטח.

    עוד עניין חשוב שמתווסף לעניין הביטוח הוא מחיר הרכישה. אין ספק ש-80 או 70 אלף ש"ח לאופנוע אנדורו ברישוי צהוב זה המון כסף, חורג מכל פרופורציה וכפול ממדינות אירופה השונות. אין גם ספק שלרכוש אופנוע אפור ב-40, 50 או 60 אלף ש"ח חוסך המון ממחיר הרכישה. יחד עם זאת צריך לזכור שהתשלום הזה הוא חד פעמי, שכן בהחלפת האופנוע אחרי תקופה תצטרכו להוסיף את ההפרש, ובשני המקרים – צהוב או אפור – הוא יהיה דומה למדי.

    אז מה אנחנו אומרים? מי שרוכב בשטח הפתוח, יוצא לטייל, רוכב בסינגלים, גם אם זה במקומות מבודדים – טוב יעשה אם יקנה אופנוע ברישוי צהוב וידאג לעצמו לביטוח חובה. את האופנועים ברישוי אפור תשאירו למי שבאמת צריכים אותם – למתחרים. אופנועי ספורט מיועדים לספורטאים. אחרת גם את המתנה הקטנה שקיבלנו – ייקחו לנו שוב.

  • טור עורך: קחו אחריות!

    טור עורך: קחו אחריות!

    התאונה הקשה בכביש 386 שבה נהרג מאור בבלי ז"ל העסיקה אותי רבות בשבועיים האחרונים. זאת לא פעם ראשונה שרוכב ספורטיבי נהרג על הכבישים שלנו, ובכל פעם שתאונה כזו מתרחשת היא שואבת ממני זמן ואנרגיה רבים. אני מתעסק בללמוד, לנתח ולנסות להבין מה קרה שם, בעיקר כדי לנסות ולהיות רוכב טוב יותר, לא לחזור על טעויות של אחרים, וגם ולהעביר את הידע הזה הלאה. התאונה הזאת לא רק שלא הייתה יוצאת דופן מהבחינה הזו, אלא שהיא אפילו העסיקה אותי יותר. בעיקר מפני שהיא מתועדת. בתחילה, כמה שעות לאחר התאונה, פורסמה תמונת סטילס של חלקיק שנייה לפני האימפקט הקטלני, ולאחר הלוויה דלף לרשת הסרטון כולו והפך לוויראלי בפייסבוק ובוואטסאפ. אז עם כל הצער של רוכב שנהרג בתאונה טראגית, אנחנו יכולים להתנחם בכך שיש לנו את האפשרות לראות וללמוד מהתאונה כדי שלא לחזור על טעויות ולהיות רוכבים טובים יותר. אם נעשה את זה, לבטח נציל חיים של רוכבים נוספים.

    רכיבה ספורטיבית בכביש ציבורי

    הררי מילים כבר נשפכו, גם אצלנו בפול גז, על תרבות הרכיבה הספורטיבית על הכביש הציבורי. נעזוב לרגע את עניין היעילות של רכיבה שכזו ואת העובדה שלעומת רכיבת מסלול, שהיא הרכיבה הספורטיבית האמיתית, מדובר במשחק בנדמה לי. הרי רכיבה ספורטיבית על כבישים ציבוריים נהוגה בערך מהיום שיש אופנועים, בטח ובטח אופנועי ספורט. התרבות הזו קיימת בארץ עוד משנות ה-80 וה-90, כשרוכבי ספורט היו גודשים כבישים כמו סדום-ערד או העליות לנס הרים מבית שמש ('הטריבונה', מכירים?). כשרוכבים ספורטיבי על הקצה, לפעמים עוברים את הקצה במעט. כשזה קורה על כביש ציבורי, שהוא לא סלחן לטעויות רוכב או לאימפקטים, התוצאות טראגיות. מספיק לעבור ב'עניבה' ('הלולאה') בכביש סדום-ערד ולראות את כמות האנדרטאות שהוקמו במשך השנים לזכר ההרוגים כדי להבין את גודל התופעה ואת מספר הקורבנות.

    בשנים הרבות שבהן אני רוכב ראיתי קבוצות רבות של רוכבי ספורט, שרובן עברו מסלול דומה מאוד. בהתחלה קונים אופנוע ומתחילים לרכב בסופי שבוע. לאט-לאט מתגבשת קבוצת רכיבה, ומתחיל מרוץ חימוש עד למצב שבו כולם, או לפחות רובם, על אופנועי ספורט חדישים ואיכותיים. במקביל, הקבוצה צוברת ביטחון ונכנסת ל'ספין' של רכיבה – בכל שבת יוצאים לכביש האהוב, רוכבים חזק במשך כמה שעות, משחיזים ברכיים באספלט ומצטלמים. ואז זה קורה – וזה לא עניין של 'האם' אלא שאלה של 'מתי' – באה תאונה. אחד הרוכבים נהרג או נפצע. ההמשך הישיר הוא שהקבוצה מתפרקת, מפסיקה לצאת לרכיבות קצה על כבישים, וחלק מהרוכבים מחליטים למכור את האופנוע (אל תדאגו, רובם בסוף לא מוכרים, וגם אלו שמוכרים לרוב חוזרים). אחרי שהקבוצה מתפרקת קמות קבוצות חדשות, והריטואל הזה חוזר עד להתרסקות הבאה. שנה אחרי שנה, עונה אחרי עונה, אנחנו רואים רוכבים שאנחנו מכירים נכנסים לספין הזה ויוצאים ממנו בדרך הקשה. מאוד קשה. יותר מדי חברים ומכרים איבדנו ככה במשך השנים.

    ברשימה הזאת אני לא מתכוון לצאת כנגד רכיבה ספורטיבית על כבישים ציבוריים, למרות הדעה המאוד מוצקה שיש לי בעניין. סוג הרכיבה הזה, שהוא השוליים של האופנוענות, הסמן הימני, כאמור תמיד היה וגם תמיד יהיה. לנסות להטיף כנגד זה יהיה משול למלחמה בטחנות רוח, וזה חסר סיכוי, שלא לומר התחסדות. אנחנו לחלוטין מבינים את הצורך והתשוקה למצות את האופנוע, למצות את עצמך כרוכב, לנסות להגיע למגבלות, לחוות את הריגוש הקיצוני שיש בלרכב על אופנוע קצה של 150 או 200 כ"ס עם מכלולי איכות, שהוא בעצם אופנוע מרוץ טהור חוקי לכביש הציבורי. מה שבכל זאת ננסה לעשות ברשימה הזאת זה להסביר שאפשר גם לעשות את זה נכון, ואז גם נהנים מהחוויה המשכרת אבל גם ממזערים את הסיכון למינימום האפשרי.

    מסלול

    אחד הדברים שתמיד מפליאים אותי זה הצעקות והיללות אחרי כל תאונה כזו, ובין היתר הטענות שאם היה פה מסלול מסודר שבו הרוכבים היו יכולים לפרוק אגרסיות – התאונות הללו לא היו קורות. זו כמובן טענה מגוחכת וחסרת כל בסיס. ראשית משום שגם במדינות שופעות מסלולי מרוצים ואימונים, איטליה או אוסטרליה למשל, רוכבים רבים יוצאים לרכב בסופי שבוע רכיבה ספורטיבית על כבישים ציבוריים מפותלים, וגם במדינות הללו רוכבים עושים טעויות ונהרגים. אנחנו לא יוצאי דופן בעניין הזה, וגם אם היו פה 10 מסלולים – עדיין רוכבים ישראלים היו יוצאים בסופי שבוע לסדום-ערד, הרי ירושלים או כבישי הצפון.

    עכשיו בואו נעשה תרגיל קטן בחשבון. כשהייתי באיטליה לפני כחודשיים רכבתי על מסלול אימונים באורך של כ-3.5 ק"מ – ואיראנו. זה לא היה איזה מתקן מפואר כמו אימולה, מוג'לו או מיזאנו, אלא מסלול פשוט, כמעט בלי מתקני עזר. רוכב שבא לרכב במסלול הזה ביום מסלול שפתוח לציבור משלם 150 יורו כניסה. בואו נגיד שמחר בבוקר נפתח מסלול כזה כאן אצלנו. לא רחוק – נגיד ליד קרית גת או חדרה. כניסה למסלול שכזה הייתה עולה 600 עד 800 ש"ח לכל הפחות. הלאה. ביום מסלול כזה, שכולל 6-7 סשנים של 20 דקות כל אחד, מחסלים במקרה הטוב חצי מהצמיגים, כלומר עוד 1,200 ש"ח נשרפו. על זה תוסיפו דלק (הרבה!), אוכל, לוגיסטיקה וכו' – והופ, הגענו ל-2,500 ש"ח עלויות התחלתיות לרכיבה ביום מסלול, וזה עוד לפני נזק מהחלקות או בלאי לאופנוע. עכשיו עם יד על הלב – כמה מכם היו מוכנים או יכולים להרשות לעצמם לשרוף סכומי כסף שכאלה על רכיבת מסלול? עם כל הכיף שבעניין, ולמרות שמדובר בחוויה עילאית טהורה ומזוקקת, אני משוכנע למדי שבודדים היו עושים את זה על בסיס קבוע. ואיפה היו כל שאר רוכבי הספורט? נכון, על הכבישים הציבוריים. כך שאת הטענה שאם היה פה מסלול לא היו קורות תאונות כאלה אני לחלוטין לא מקבל.

    אשמה

    את סרטון התאונה של מאור בבלי ז"ל ראיתי מאות פעמים, ואני לא מגזים. הורדתי את הסרטון באיכות טובה אל המחשב, וצפיתי ב-2 השניות הראשונות, מרגע שיצא מהפנייה ועד להתנגשות עם הרכב שבא ממול, פריים אחר פריים, תמונה אחר תמונה. ניסיתי להבין מה בדיוק היה שם – גם בהתנהגות הרוכב והתנהגות הנהג, אבל גם בתמונה כללית של כל הסיטואציה.

    אפשר להאשים בתאונה את נהג המכונית. אפשר להאשים את הרוכב. אפשר גם להאשים את קבוצת הרוכבים שעמדה בצד, ואפשר להאשים את מזג האוויר, את העצים של היער מסביב או את ביבי נתניהו. אבל יודעים מה? כל זה לא מעניין. את האשמה בתאונה המשטרה תחקור, לא אני, ובכל מקרה האשמה לא מעניינת אף אחד למעט את המשטרה, את בית המשפט ואת חברות הביטוח. אותנו, כרוכבים, מעניין מושג אחר לגמרי, גם אם נראה שהוא דומה – אחריות!

    קחו אחריות!

    בג'ונגל יש רק חוק אחד שתקף – החזק שורד. אם אתה חזק, אתה חסין. אם אתה מהקטנים והחלשים, אתה צריך לשמור על עצמך בכל רגע נתון, מפני שברגע אחד של חוסר תשומת לב עלולה לבוא חיה גדולה יותר ולטרוף אותך. לכן החלש צריך לסגל לעצמו תכונות של חוכמה, ערמומיות, זריזות, תחכום, ובגדול לחיות מתחת לרדאר. לחיות בידיעה שאתה בסכנה מתמדת ולנהל את עצמך בהתאם. זה אומר שאסור לך לתת לאף אחד להפתיע אותך או להיכנס לך למרחב האישי.
    בג'ונגל התעבורתי של הכבישים, אנחנו האופנוענים (יחד עם רוכבי האופניים והולכי הרגל) החלשים ביותר. זה אומר שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו. אם נכנסת לצומת באור ירוק ורכב שבא מהצד עבר באדום ונכנס בך – אין ספק שמבחינת החוק הוא האשם. אבל זה לא מעניין, כי אתה זה שנפגע. אתה אחראי על החיים שלך והיית צריך לבצע את כל פעולות ההישרדות לפני הכניסה למקום המסוכן שמלא טורפים – הצומת. זה אומר להאט את מהירות הנסיעה ולוודא שאף חיית טרף לא מתקרבת מהצד. וזו רק דוגמה אחת מתוך מאות של לקחת אחריות על החיים שלנו כרוכבים.

    מה שזועק לשמיים מסרטון התאונה זו חגיגת הגזים שחבורת הרוכבים עשתה שם על הכביש הציבורי. חשוב לזכור שלא ניתן לצפות מנהגים שינהגו לפי הכללים שאנחנו אולי מכירים (אם כי לא תמיד נוהגים על פיהם), אבל הם, הנהגים, בכלל לא מודעים לקיומם. עצם ההתעלמות מעובדה זו היא עצם הבעיה של אי-לקיחת אחריות, ומכאן והלאה נשארים רק סיפורים ותירוצים שכולם באים לחזק את הטיעון המופרך ללגיטימיות של המעשה, של מה שהיה שם באותה שבת ובשבתות שקדמו לה.

    גם ברכיבה מהירה או ספורטיבית, יש סט של כללים שאם ננהג על פיהם נגדיל משמעותית את סיכויי ההישרדות שלנו. למשל לא לתת לאף אחד להפתיע אותנו על הכביש. למשל לשמור בקנאות על המרחב האישי שלנו. למשל לרכב במהירות שמאפשרת לנו לעצור עד קצה שדה הראייה שלנו. הישרדות בתנועה קוראים לזה, ויש בארץ כמה גורמים שגם מעבירים קורסים בדיוק על הנושא הזה. אם אנחנו רוצים לשרוד על הכביש ולרכב לאורך זמן, או סתם מעוניינים להמשיך לחיות ולא למות או להיפצע בתאונה, אנחנו חייבים להבין את סט הכללים הפשוט הזה ולנהוג לפיו בקנאות דתית. בתאונה הטראגית שעליה אנחנו מדברים, אף אחד מהמעורבים לא נהג באחריות הדרושה כדי לשמור על החיים שלו, והתוצאה הקשה ידועה. זה כולל, אגב, גם את כל קבוצת הרכיבה שהייתה שם באותו היום. לרוץ ולהאשים את הנהג המעורב ברצח או את המדינה בהפקרת הרוכבים, זה עצימת עיניים, טמינת הראש בחול וגלגול אחריות הלאה. וזה, חברים, לא מעשה בוגר, בלשון המעטה. אבל יותר מזה – גלגול האחריות הלאה יגרום לכך שבעוד זמן קצר אנחנו נראה הרוגים נוספים בסיטואציות דומות.

    אז מה הסיפא של הרשימה הזו? ובכן, אפשר לרכב ספורטיבי, אפשר לרכב מהר ואפשר ליהנות מהאופנועים המשוכללים שיש לנו ולנצל לא מעט מהיכולות שלהם, גם על הכביש הציבורי. אבל כל זה חייב לבוא עם אחריות. עם אסטרטגיית רכיבה מסודרת שנשענת על סט כללי הישרדות ברורים שמהם לא סוטים במילימטר. עם ההבנה שלא רוכבים על הקצה ושתמיד משאירים מקום מרווח לטעויות, כי כשקורות טעויות או הפתעות על כבישים ציבוריים – הן עולות ביוקר. לקחת אחריות זה תמיד גם לשלם מחיר כלשהו, למשל לרכב קצת רחוק מהקצה. אבל מי שרוצה לחיות – לוקח אחריות ושומר מרחק מהקצה. מי שלא יכול לוותר על הקצה – עלול לשלם בחייו או בחיי חבריו לקבוצת הרכיבה. וגם על זה, חברים, צריך לקחת אחריות, ואחריות מלאה.

    קחו אחריות על החיים שלכם!