זו השנה התשיעית – כמעט ברציפות למעט שנת הקורונה – שבה דלק מוטורס, יבואנית ב.מ.וו לישראל, מפיקה טיול שנתי מושקע לרוכבי המותג. הפעם הטיול התקיים לדרום הארץ, בהשתתפות של יותר מ-300 אופנועים וכ-500 אנשים, ועם הופעה של אברהם טל.
אירוע הרכיבה של ב.מ.וו לרוכבי המותג, 'הטיול השנתי' כפי שמכונה, כבר מזמן הפך למסורת ולשם דבר אצל רוכבי ב.מ.וו. הטיול הזה הוא הדרך של יבואנית ב.מ.וו להחזיר מעט לרוכבים, לגרום לגיבוש ול'גאוות יחידה', ולאפשר להם להזדהות עם ערכי המותג. לטווח הארוך זו השקעה משתלמת, אגב, למרות ההוצאות הכבדות. הרוכבים עצמם מחכים לאירוע הזה, וגם השנה – כמו בכל שנה – ההרשמה נסגרה תוך פחות משעה מרגע פתיחתה עקב הביקוש הגבוה. הרוכבים, אגב, לא משלמים על האירוע, שמופק כולו על-ידי היבואנית. יותר מ-300 אופנועים וכ-500 אנשים השתתפו במהדורת 2022 של הטיול.
צפו בווידאו: אירוע הרכיבה השנתי של ב.מ.וו 2022
עריכה: אביעד אברהמי
האירוע התחיל במפגש בחניון רעים, ומשם נחלקו הרוכבים לקבוצת רכיבה בכביש וקבוצת רכיבה בשטח – לפי הרשמה מוקדמת. מסלולי הרכיבה עברו בכבישי הדרום, והסתיימו ב'חאן ספינת המדבר'. תמיד מרשים לראות מאות אופנועים רוכבים בשיירה ארוכה – במיוחד אופנועים גדולים עם נוכחות רבה, ועל אחת כמה וכמה כשיש דגם אחד דומיננטי מאוד – במקרה הזה R1200GS / R1250GS, שהיווה את הרוב המכריע מבין דגמי ב.מ.וו שהשתתפו בטיול.
בחאן ספינת המדבר נהנו הרוכבים מארוחת צהריים עשירה ומהופעה של אברהם טל. בנוסף, אנשי ב.מ.וו פתחו חנות אביזרים עם על האביזרים וציוד הרכיבה של ב.מ.וו, שבימים כתיקונם נמצא באולם התצוגה המרכזי.
כמו בכל השנים האחרונות, אירוע הרכיבה השנתי של 2022 היה מושקע ומוצלח מאוד, ויעידו על כך האנרגיות הגבוהות של המשתתפים וכמויות החיוכים. כמו תמיד, אנחנו חושבים שאירועים כאלה, שמטרתם להחזיר קצת לרוכבי המותג ולפרגן להם בחזרה, עושים רק טוב לכולם, מפתחים את התרבות המוטורית כולה, מחזקים את המותג בעיני הלקוחות, ואפילו גורמים ל'גאוות יחידה' בקרב הרוכבים. נתראה גם באירוע של השנה הבאה.
הרעיון להצטרף לטיול מועדון רויאל אנפילד, ועל הדרך לבחון את הסקראם 411, עלה כבר בהשקת האופנוע באולם התצוגה של רויאל אנפילד בתחילת יולי. כשנקבע המועד הסופי לטיול זה היה נראה פחות נוח – שבת אחרי שבוע 'נופש' ביוון (ואני כותב 'נופש' במירכאות כי הנופש הוא לילדים, לא לאבא שמשמש כסבל, מציל, טועם ומדריך). אבל הסכמתי, מה כבר יכול להיות? את השיחה לתיאום האיסוף של הסקראם 411 קיבלתי על שפת הבריכה, ועדיין לא חשדתי – מה אני חשדניסט? רק בעת איסוף האופנוע התחלתי לקלוט שבניגוד לתדמית שבניתי על רוכבי רויאל אנפילד – לא מדובר בטיול לסטלנים.
המפגש נקבע לשעה שמונה בבוקר בחניון בית אורן, מה שאומר שאצטרך לצאת מהרצלייה כבר בשבע! בשבת בבוקר!!! למזלי לא ידעתי מה אורך המסלול שצפוי לי, כי אז באמת הייתי נלחץ. אז למרות שאלו ממש לא השעות שלי, יש אופנוע חדש וטיול של מועדון ששמעתי שמועות שיש לו אחלה טיולים – אז יצאתי לדרך.
נפגשים מוקדם בבוקר וכולם מגיעים בזמן
בשעה שמונה הגעתי לחניון בית אורן לפי ההוראות של האפליקציה של רויאל אנפילד שהוצגו בלוח השעונים של הסקראם. הכניסה לא הייתה מסומנת מספיק ברור, אבל אי-אפשר היה לפספס את נחיל האופנועים שהגיע בזמן – למרות השעה המוקדמת והמיקום המרוחק. במקום חיכו לנו סוככים ממותגים, שתייה קלה וחמה, וגם עוגות. ב-08:20 יובל מוביל הטיול נשא תדריך קצר, ועשר דקות לאחר מכן – בדיוק בשעה שנקבעה – יצאה שיירה של כשישים וחמישה אופנועי רויאל אנפילד לכיוון בית אורן. מגיעים בזמן ויוצאים בזמן? שוב אני מבין שהתדמית שבניתי לא הייתה במקום.
אנחנו יוצאים במעלה הכביש המפותל, שיירת אנפילדים ארוכה. החל מקלאסיקים 350 ו-500, כמות קטנה של קונטיננטל ואינטרספטור 650, והמון מטאורים והימלאין. אה, וסקראם 411 בודד מתחת לישבני. יובל בראש, מוטי מאסף, וביניהם טל מרכיב את הצלם טים שתיעד נהדר את המסע ושלומי שמפקח על הכל. מלבד הצוות המארגן התנועה לא מאוד מסודרת, אין כאן שמירה על רכיבה מדורגת ימין-שמאל, אבל הרכיבה איטית ורגועה כך שבכל מקרה אי-הסדר לא גרם לחששות בטיחותיות. אין הרבה עקיפות, וכשאלו קורות אנשים מפנים מקום לעוקפים (שרובם היו אני, בכל זאת רציתי גם לבדוק את ביצועי הסקראם 411 – מבחן בקרוב).
הכביש היפהפה מתפתל מעלה, ובפסגת הפס אנחנו זוכים לאוויר צונן ומרענן. הנסיעה האיטית, מזג האוויר המושלם ובעיקר הכביש ההררי – מאפשרים לי לדמיין שאני בטיול למרגלות ההימלאיה, כמו לפני 20 שנה, רק עם הרבה פחות רויאל אנפילדים בשיירה. לאחר הירידה מנשר יש קטע קישור על כביש 70 שמאפשר לרכב קצת יותר מהר – לא שמישהו טורח לעשות את זה. משם אנחנו נכנסים לספק כביש ספק שביל ביער קריית אתא, ושוב – התחושה היא שהטיול עבר לארץ אחרת ולזמן אחר. הכביש הופך לשביל כבוש, אבל קצב הנסיעה מאפשר לכולם לרכוב ללא חשש וליהנות מהנוף הירוק ברוגע ובביטחון. אנחנו עוצרים ביער לעצירה קצרה, האווירה טובה וידידותית, ואפילו אינטרוורט שכמוני מקשקש עם כל מי שבסביבה (הם התחילו!).
הם התחילו!
השיירה יוצאת מהיער וממשיכה לכיוון כרמיאל, כשרוב הרכיבה מתבצעת על כבישים צדדיים בין שדות ומטעים, ורק קטעי קישור הכרחיים מעלים אותנו לכבישים ראשיים. אנחנו ממשיכים צפונה, בטור איטי וארוך. נראה שכולם נהנים. הרוכבים רוכבים, המורכבים מצלמים, המון צבע ואביזרים הן למכונות והן לאנשים. לאחר עצירת תדלוק קצרה בתפן אנחנו ממשיכים עד לשתולה שעל גדר המערכת בצפון, שם אנחנו עוצרים להפסקה ארוכה ליד חומת 'הקירות המדברים'. אנחנו מתרעננים ואף מקבלים סקירה על המקום מעופר מקפה אסתר, שמספר על החיים במקום ועל נקודה 105 – בה נעבור בהמשך – בה התבצע פיגוע החטיפה ב-2006. כמו כן מסתבר שעופר גם הוא יוצא מועדון רוכבי-רויאל-אנפילד-בטיול-בהודו, וניכר שהאופנועים מעוררים אצלו רגש רדום.
השיירה הסגנונית ממשיכה לאורך גבול הצפון, עוברת דרך זרעית לצהלות ילדים שמנפנפים בצידי הדרך – ומקבלים בחזרה נפנופים מכל הרוכבים. משם השיירה יורדת בכביש 8993 על עשרות פיתוליו התלויים על-פי תהום, אל מישור החוף. בחלק זה של הטיול מצטרפים לשיירה שני אורחים לא קרואים – החום והלחות. לפחות כבר לא נשארה נסיעה ארוכה, ובחמישה לשתיים, לאחר חמש וחצי שעות ומאה ושישים קילומטרים, אנחנו מגיעים מזיעים לנקודת הסיום בחוף סוקולוב בנהרייה. בחוף מחכים לנו סוככי רויאל אנפילד מנקודת המפגש של הבוקר, ושתייה קרה או בירה צוננת מחולקת למשתתפי הטיול במסעדה שבחוף. אני יושב בצל ונהנה מהבריזה הנעימה. לידי יושבים שני חבר'ה צעירים ומנומסים שמספרים לי שהפעם היו יחסית הרבה קטעים בכביש מהיר – מה שלא מסתדר לי בכלל כי בחיי שכמעט שלא עלינו על כאלו. בעוד אנחנו מדברים מגיעים אלינו מגשים עם המבורגר וצ׳יפס – בדיוק בזמן.
אורי נהנה מהסקראם 411
הטיול היה נהדר. המסלול מתוכנן היטב, הקצב טוב, האווירה חברית ורגועה, הכל תיקתק כמו שעון, ומעל לכל – המון אופנועים ורוכבים במראה הרטרו המיוחד של רויאל אנפילד. העלות לחברי המועדון היא סמלית בלבד – 49 ש"ח לטיול מאורגן הכולל ארוחת בוקר קלה וארוחת צהריים חביבה – 'דמי רצינות' בלבד.
על בטן מלאה אני נפרד לשלום ויוצא עצמאית לרכיבה של תשעים דקות הביתה. בסך הכל על הכביש ברוטו – תשע שעות וחצי. לא קליל, אבל השילוב של רכיבה נינוחה, נופים וכבישים מיוחדים, מזג אוויר מושלם, אופנוע נוח ואווירה טובה – הביאו לכך שבכלל לא היה לי קשה. רק בדרך הביתה, לבד, התחלתי להרגיש עייפות ואי-נוחות בישבן.
חזרתי הביתה עייף אך מלא אנרגיות חיוביות, ושעות ארוכות עוד המשיכו להגיע בקבוצת הוואטסאפ של הטיול תודות מהמשתתפים והמון תמונות. יש לרויאל אנפילד אחלה מועדון רוכבים פה בארץ, ואם אתם בעלי אופנוע של המותג ועוד לא הצטרפתם לטיול כזה – למה אתם מחכים?
הטיול הקודם של אורי שבו רכב על רויאל אנפילד – ב-2001 בהודו
תופעה מעניינת ומעוררת השראה התפתחה בשנים האחרונות בקרב קהילת רוכבי הדו-גלגלי בישראל, במסגרתה מאות ואף אלפי רוכבים – החברים לרוב במועדוני רכיבה שונים – נוהגים להתכנס ולצאת בשיירות ארוכות לטובת העלאת המודעות הציבורית לנושאים חברתיים או עוולות חברתיות שונות, לטובת קידום אג'נדות, אזכור נפטרים או פשוט לעשות טוב על הלב לאחרים. ההתגייסות הזו, מציגה חיבור מפתיע בין התדמית ה'קשוחה' המזוהה לרוב עם האופנוען הגברי, לבין קידום המטרות החשובות.
"השיירה הראשונה יצאה בשנת 2019 בעקבות מקרה אלימות קשה שאירע מספר חודשים קודם לכן. חיפשנו דרך משמעותית כדי להצהיר שגבר אמיתי צריך להוקיע אלימות. התחלנו לחקור והבנו שיש כאן דיסוננס, כי הסטריאוטיפ של האופנוען הגברי הוא לרוב דמות מזוקנת, עם קעקועים, גדול, מאיים ואלים, ורצינו להראות שבפועל זה לא נכון. דווקא מהתדמית הזאת ביקשנו לצאת ולהגיד שזאת לא גבורה גדולה להרים ידיים".
כך אומר מיקאל כהן (40) תושב נתניה, פעיל חברתי וצלם אירועים במקצועו אשר ייסד את קבוצת הרכיבה 'רוכבים נגד אלימות'. "עד אז, שיירות הרכיבה היו לרוב למען העלאת הזיכרון להרוגים ולנפטרים, אנשים לא השכילו להבין שלכלים האלו יש ערך מוסף שניתן להשתמש בהם גם לטובת קידום ערכים חברתיים חשובים".
מיקאל כהן – רוכבים נגד אלימות
מדובר בקהילה עצומה הכוללת תחתיה עשרות מועדוני רכיבה עם נישות שונות, חלקם רוכבים על דגמים ומותגים זהים, קבוצות אחרות מגוונות יותר. "זה לא משנה על איזה כלי אתה רוכב או לאיזה מועדון רכיבה אתה שייך. אתה יכול לרכוב על האופנוע היוקרתי ביותר או הזול. עצם ההוויה של הרכיבה על הכביש היא זו שמחברת בין אנשים", אומר כהן, ומוסיף: "כל קבוצה אמנם עם אופי והווי חברתי שונה, יש אגו ואינטריגות כמו בכל מקום, אבל עדיין יש קליקה בין רוכבים. כששני רוכבים למשל עוצרים יחד ברמזור, נהוג לסמן שלום אחד לשני מתוך כבוד, זה לא משהו שקורה בין נהגי רכבים". כהן, מוביל בעצמו קבוצת רכיבה שנקראת 'Hooligans', חלקם רוכבי הארלי-דייווידסון ואחרים רוכבים על קרוזרים אחרים. "אמנם זה השם של הקבוצה, אבל אנחנו הכי רחוקים מזה. מדובר בקבוצה מגוונת הכוללת רופאים, אנשי הייטק, ביטחון, ומכל תחום שקיים. אנחנו לא בוררים לפי הכלים. אם אתה בן אדם טוב אתה מוזמן להצטרף".
וכאן זה לא מסתיים, שכן ממש היום (ב') צפויה לצאת רכיבה נוספת והפעם למען מטרה שונה ומיוחדת. שיירה של גדולה רוכבים עתידה לצאת אל הישוב תומר שבבקעת הירדן, אשר בסמוך אליו מתגורר שגב רז בן ה-13, בנו של נעם רז ז"ל, לוחם הימ"מ אשר נהרג בפעילות מבצעית בג'נין לפני מספר חודשים. הנער חוגג בר מצווה בצל האבל על מות אביו, והקבוצה החליטה כאות הוקרה לזכרו ולגברותו של נעם להגיע, לחזק ולחגוג יחד עם שגב.
"מדובר בגיבור ישראל שסיכן את חייו עשרות פעמים אם לא יותר לטובת שמירה על בטחון המדינה, עד שלצערי הקריב את חייו", אומר כהן: "אנחנו יודעים שהשמחה של הילד לא תהיה אותה השמחה, הוא לא יזכה לחגוג כמנהג המסורת עם האבא, לא יזכה לעלות איתו לתורה ולשמוע "ברוך שפטרני מעונשו של זה", אבל אנחנו רוצים להגיע ולהודות לו על התרומה של אביו, לתת לו להרגיש שהוא לא לבד ושיש אנשים שמוקירים את פועלו". הוא מספר בהתרגשות על הקשר בין המשפחה לאופנועים: "הבנו שלילד יש זיקה לאופנועים, שהוא כל הזמן דיבר עליהם, וגם לאבא הייתה, לכן אנחנו מאמינים שהוא ישמח לראות קבוצת רוכבים גדולה שמגיעה לשמוח איתו ואנחנו עושים זאת באהבה. מדובר ברכיבה מורכבת שדורשת הכנה ותיאום בין גורמים שונים, אבל ההתגייסות היא גדולה מאוד".
רוכבים נגד אלימות (צילום: ארז כרמל)
אירוע נוסף שהתרחש לאחרונה ובו לקחה חלק קבוצת רכיבה גדולה, התקיים באזכרה במלאת 3 שנים לפטירתו של נעם זר (ז"ל), נער בן 17 ממושב תימורים שנהרג בעקבות תאונת אופנוע במהלך עבודת שליחות. קרובי משפחתו של נעם יצרו קשר עם אודי בן-תורה (42) ומיכאל בוזגלו (33), שני בני דודים שהקימו יחד את קבוצת הפייסבוק 'טיולי אופנועים – אודי ומיכאל', המונה כבר למעלה מ-2,000 חברים. "הם נתקלו בסרטונים מטיולים שלנו ופנו אלינו בבקשה להגיע אל טקס האזכרה. כמובן שלא חשבנו פעמיים ומיד התחלנו להתארגן", מספרים השניים. "באותו היום נחת בישראל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, והכבישים היו עמוסים. אבל למרות הקושי, רבים יצאו מהעבודה מוקדם יותר והצטרפו לרכיבה. בסופו של דבר הגיעו למעלה מ-50 רוכבים לאזכרה של נער שלא הייתה להם היכרות מוקדמת איתו", אומרים השניים. "מספר ימים לאחר מכן יצאנו לרכיבת זריחה וקראנו לה 'זריחה בדרכי נעם', כאשר בנקודת הסיום חיכה לנו דניאל אבא שלו, וזה היה אירוע מרגש מאוד".
וזה לא אירוע הרכיבה היחיד שבו לקחו חלק השניים בחודשים האחרונים יחד עם רבים מחברי הקבוצה. במהלך חודש מארס האחרון, בעקבות פיגוע שהתרחש בחדרה, נרצח יזן פלאח (ז"ל), שוטר מג"ב דרוזי מכסרא סמיע. באחד מימי האבל, שיירה של 170 רוכבים מהקבוצה של אודי ומיכאל הייתה בדרך לטיול החודשי הקבוע בצפון הארץ, אבל החליטה לשנות מסלול ולרכוב אל הכפר לנחם את משפחת השוטר. "זה לא היה מתוכנן מראש והודענו רק באמצע הדרך לשאר החברים שאנחנו משנים כיוון ונוסעים לנחם את המשפחה. התגובות היו מדהימות – כולם בלי יוצא מן הכלל שמחו והתרגשו מאוד מהזכות הזאת, ובתוך הכפר קיבלו אותנו המון אנשים נרגשים וממש סגרו את כל הכפר לכבודנו".
אצל משפחתו של יזן פלח ז"ל בכסרא סמיע
כאמור, מאחורי הסיפורים הללו עומדים אנשים פרטיים שפשוט מכורים לאופנועים, לרכיבות ולהוויי החברתי שסופגים במהלך טיולי רכיבה קבוצתיים. "התחלנו לרכוב מעט אנשים אבל עם הזמן הקבוצה תפחה וכעת חברים בה מעל 2,000 איש. היא כוללת גברים ונשים, אנשים מכל הגילים ומכל העדות והמגזרים. יש אפילו רוכבים שהם בני קרוב ל-80 שיוצאים איתנו ולוקחים חלק. אנשים פשוט נהנים ומתחברים למשפחתיות שנוצרה".
כאינדיבידואלים, כל אחד יכול לתרום ולעשות טוב לאחרים, אבל העוצמה האמיתית שמעוררת הדים בולטת כשהקבוצה ביחד. "כשמגיעים למקום מסוים במסה גדולה זה עושה הרבה רעש, זאת נוכחות רצינית וזה מחזק ומרים את אותו האדם או האנשים שאנחנו מגיעים לתמוך בהם. הכוח שלנו כקבוצה היא זו שנותנת לנו את היכולת לשמח ולעזור לאחרים, וזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות", מסכמים השניים.
"אופנועים זה משהו שקורץ לכולם כי יש להם מראה סקסי ואקזוטי, לכן בכל מקום בו שיירה עם כמות גדולה של כלים עוברת, כולם זורקים מבטים כי הם רואים כוח. וכשכוח כזה מגיע למשל למוסדות של ילדים בסיכון שנפלטו ממסגרות, אז זה עושה להם משהו, זה מעלה חיוך. אם אנחנו מגיעים כקבוצה גדולה עם חולצות ממותגות, נותנים להם מתנות, עושים להם סיבוב על הכלים זה מרגש אותם, מוציא משגרת היום יום ומשאיר טעם טוב", אומרים ניר בלושטיין (49) מתל מונד ושרון קשי (56) מגן הדרום, אשר הקימו יחד את קבוצת הרכיבה של ימאהה טרייסר ולהם בקבוצת הפייסבוק 570 חברים.
שרון קשי וניר בלושטיין – מועדון ימאהה טרייסר
"לנהל מועדון רכיבה זה כמו לנהל עסק", הם טוענים. "זה לדאוג לכל האופרציה של הטיולים, לדאוג לתחזק את הקבוצה ואת דף הפייסבוק, אם לרוכבים יש בעיות או שאלות אז יש להם כתובת ואנחנו מנסים לעזור להם בכל דבר שניתן. זאת קהילה של אנשים מיושבים ואיכותיים שמפרה את עצמה. היא כוללת בין היתר מכונאים, סוכני ביטוח ואנשי מקצוע אחרים שנותנים מענה בשלל נושאים ועוזרים אחד לשני כך שאפילו אין להם סיבה לחפש אותה במקומות אחרים", הם מספרים ומוסיפים: "ככה נבנית קהילה בגלל העזרה ההדדית. יש כאן ערך מוסף אדיר וזה מה שהופך אותה למלכודת דבש, כל מי שנכנס פשוט לא רוצה לצאת", מסכמים השניים.
יבואני הדו-גלגלי מכירים את הפעילות, ולעתים קרובות אף תומכים בה: "תופעת התגייסות קבוצות הרכיבה לטובת קידום נושאים חברתיים היא תופעה ערכית ומבורכת. היא מדגימה את הכוח שיש לרוכבים יחד עם הכלים לשמח אנשים ולהוביל אג'נדות משמעותיות", אומרת ליטל צרפתי חזן, סמנכ"לית השיווק של מטרו מוטור. "מעבר לפן המהנה שבטיולים המשותפים, אנו רואים איך קבוצות אלו מצליחות לחבר בצורה יוצאת דופן בין אנשים מכלל גווני האוכלוסייה שפשוט אוהבים אופנועים, ויוצרות קהילה גדולה אשר מנצלת את כוחה המסיבי לטובת קידום מטרות חשובות. מטרו מוטור גאה לתמוך בקבוצות הרכיבה מתוך האמונה בחשיבות הגיבוש של קהילת הרוכבים בישראל ובתרומתן החברתית".
"לא הבנתי", אמרה לי אשתי כשנכנסתי הביתה והורדתי מעליי את ציוד הרכיבה. "אמרת שאתה נוסע לטייל עם האופנוע… נשמע לי שנסעת להכין ולאכול פיצה. ובכלל, מה קשור מועדון אופנועים לסדנת פיצה?".
האמת היא שעד שהיא שאלה אותי בכלל לא הקדשתי לזה מחשבה. אני אוהב אופנועים, אני אוהב פיצה, מה יש לשאול כשמציעים לך להצטרף לטיול מועדון של דוקאטי בישראל ולהשתתף בסדנה להכנת פיצה עם שף פרטי?
כשהגעתי לנקודת המפגש בתחנת הדלק, כבר עמדה לה חבורה של כ-20 רוכבים, בחצי גורן שבמרכזו עמד יואב שדקלם בשיא הטבעיות את ההסבר על המסלול, המנהלות ודגשי הבטיחות. לא הרחק מהם עמדו האופנועים, כולם ללא יוצא מן הכלל מגרסה כזו או אחרת של דוקאטי סקרמבלר. חלקם עם צמיגי כביש, רובם עם צמיגים שיותר מתאימים לתוואי השטח המתוכנן לטיול. זו לא הייתה הצטרפות מקרים שכל הדוקאטי בטיול הזה היו מסדרת הסקרמבלר; הטיול אורגן במיוחד עבורם, כמועדון נפרד בתוך המותג האיטלקי של היבואן המקומי.
מועדון דוקאטי סקרמבלר ישראל
על אף הדמיון במראה, מי שמתעכב על ההבדלים שבין האקזמפלרים השונים יוכל לזהות בקלות שקיימים מספר תתי-דגמים במשפחת הסקרמבלר; בין אם מדובר בנפחים השונים, או בגרסאות ספציפיות דוגמת הדזרט-סלד שעליו רכבתי – שהוא גבוה יותר ומזכיר מעט יותר אופנוע שטח, או גרסת הקפה-רייסר שמנסה להחזיר עטרה ליושנה, ובתוך כל זה קיים גם הטאץ' האישי שניתן למצוא כמעט בכל אחד מהניצבים בחניה והוא חלק בלתי נפרד מסצנת הסקרמבלר של דוקאטי.
הטיול, שאמנם לא היה ארוך במיוחד על פי מד האוץ, נחלק לשלושה מקטעי כביש, שהופרדו על-ידי שני מקטעי שטח בדרגת קושי קלה עד בינונית. ואולם עבדכם הנאמן החליט להישאר נאמן גם לשורשיו הדו-גלגליים, ובזמן שרוב החבורה בחנה מקרוב את אבק השבילים, אני וידאתי שכבישי ארץ ישראל בצפון מישור החוף, בואכה עמק יזרעאל, מתחברים היטב האחד עם השני.
בשעות הבוקר המאוחרות הגענו למחוז חפצנו: ביתו של השף ליאור בר שאירח אותנו לסדנה להכנת פיצת בוטיק איטלקית. איך לא. אחרי אתנחתא קלה עברנו לחלק האומנותי, ועיקרו – תיאוריה תחילה. זה הזמן לציין שתקופת הקורונה לא עזרה לי לטפח את רזומה הרכיבה שלי, ורכיבה קלילה של 100 ק"מ ב-3 שעות, כולל כמה עצירות ארוכות, הצליחה להתיש אותי קצת יותר ממה שאפשר היה לצפות. למה אני מזכיר את זה? משום שכשמוסיפים לזה היעדרות ארוכת שנים מספסל הלימודים, פתאום ישיבה של שעתיים וצפונה בהקשבה מרוכזת להסברים מרתקים (אבל באמת) על רזי הכנתה של פיצה נפוליטנית אסלית, גורמת לנינג'ה ישראל להיראות כמו משוכה קלילה.
תוצאת היום
למזלי החיבה שלי לפיצה איכותית לא מתרחקת בהרבה מהחיבה שלי לאופנועים, וכך מצאתי את עצמי שואב את האינפורמציה הקולינרית בשקיקה, וסופר את השניות עד שכל ההדגמות המעשיות שלפני יוכנסו אחר כבוד לטאבון האבן, ולאחר מכן יהפכו להיסטוריה טעימה במיוחד.
"פיצה"; "איטליה"; "דוקאטי"; "בוטיק"; "איכות" – התחלתי לשרברב את המילים אחת אחת, מונה אותן באמצעות האצבעות בגובה הפנים, בתשובה לשאלה של אשתי. "זה הקשר", מלמלתי, בעודי נזכר בטעם של כל אותן הפיצות והמאפים האיטלקיים הטריים שנחטפו ונעלמו בזה אחר זה בכל פעם שמשהו הגיח מבעד לפתח הטאבון. "אה כן, וגם היה אחלה טיול" הוספתי. "אופנוע כיף, חבר'ה נחמדים, פיצה נפוליטנית… מה רע?".
כ-200 רוכבי דוקאטי השתתפו בשישי האחרון בטיול מושקע במיוחד של מועדון רוכבי דוקאטי, לסיום שנת 2021 ולפתיחת שנת הפעילות 2022.
מועדון רוכבי דוקאטי בישראל הוא מועדון שפועל תחת מטריית המועדונים הבין-לאומית של חברת דוקאטי האיטלקית, ובישראל הוא מונה כ-400 רוכבים המקיימים יחד טיולים ופעילויות מגוונות.
בסוף השבוע האחרון יצאו חברי המועדון לאירוע המסכם את שנת הפעילות 2021 ומתחיל את שנת 2022. כ-200 רוכבים התחילו את היום בטיול שהתקיים בפורמט של כתב חידה, ואשר פתרונו הוביל את הרוכבים לטייל במסלול שלקח אותם במזג אוויר מעולה דרך מספר אתרי מורשת ישראלית בשפלה ובהרי ירושלים.
בצהרי היום הגיעו כולם לפארק קנדה ליד לטרון, החנו את האופנועים, ושם החל האירוע הראשי בו התקיימה הגרלה של פרסים שווים במיוחד, וכן חולקו מתנות לפעילים שתרמו מזמנם וממרצם למועדון. לאחר מכן נהנו הרוכבים מארוחת צהריים מושקעת במיוחד, ובסיומה התפזרו הרוכבים לכל חלקי הארץ איש איש לביתו.
"המועדון חורט על דגלו את העלאת המודעות לרכיבה בטוחה ונכונה ופועל לשפר את יכולות הרכיבה של כל חבריו, כדי שבסוף היום לא רק נהנה מרכיבה אלא גם נחזור הביתה בשלום", אמר דניאל (מיצו) פטרי, נשיא המועדון.
נהר ארוך ומפותל של אספלט עליו זורם בהרמוניה מושלמת נחיל אופנועים בצבע אדום.
מועדון דוקאטי-ישראל סגר את שנת 2020 בטיול עוצמתי שגם הקורונה לא הצליחה לעצור: 120 רוכבי דוקאטי יצאו בשישי האחרון לטיול המועדון הגדול של שנת 2020 – כמובן שתחת מגבלות הקורונה של שמירה על קפסולות ועל כללי משרד הבריאות.
בשעת בוקר מוקדמת התקבצנו כ 120 רוכבי מועדון דוקאטי ישראל בתחנת פז הסיירים שעל כביש 4, ומשם יצאו דרומה לכיוון ערד דרך בית גוברין וכביש 358 היפהפה. בירידות של ערד-סדום לכיוון ים המלח הצבעים משתנים מירוק לחום וצהוב כשהמדבר נפתח וההתרגשות גוברת. אחרי הירודות לים המלח המשיכה הקבוצה בכביש 90 לאורך ים המלח – עד העצירה בוורד יריחו במסעדת Me Casa, שם התקיימה ארוחת הצהריים המפנקת.
120 אופנועי דוקאטי, רובם אדומים, שסאונד המנועים שלהם נשמע כמו יצירה מוזיקלית משובחת ומייצרים ויברציה מיוחדת כשהם לבד ורעד עצום כשהם ביחד, יחד עם האוויר הנקי של המדבר המהול בריחות של מלח ושל טבע בראשית, כל אלה מספרים את הסיפור של כמעט 600 הק"מ של טיול מועדון רוכבי דוקאטי בישראל. וכמובן ארוחת הצהריים המעולה, שהיא לחלוטין חלק מהעניין.
אבל העוצמה של להיות חלק מקבוצת רכיבה כל כך גדולה, עם הצבע האדום השולט ונהמת מנועי הווי-טווין – זה הדבר האמיתי בטיול הזה.
הטיול השנתי של ק.ט.מ ואינדיאן לכנרת הופך למסורת: בשישי האחרון יצא הטיול ללקוחות ד.ל.ב מוטוספורט בפעם השנייה ברציפות, בהשתתפות של כ-200 רוכבי ק.ט.מ ואינדיאן.
הקונספט היה דומה לזה של שנה שעברה: בשעות הבוקר המוקדמות נפגשו רוכבי אינדיאן ביקום ורוכבי ק.ט.מ בתחנת הדלק הצפונית של כביש 6, ויצאו בשני מסלולים נפרדים לטיול כביש עד לכנרת. קבוצת הרוכבים של ק.ט.מ, שמנתה כ-150 כלים, הגיע לכנרת דרך צומת גולני, פורייה, והכביש הנפלא של יער שווייץ. פרק הרכיבה הסתיים בחוף נאמוס, בחלקה המערבי של הכנרת.
ק.ט.מ ואינדיאן בחוף נאמוס בכנרת
על החוף חיכו לרוכבים פעילויות מים כמו סאפ ואבובים / בננה, כיבוד כיד המלך, ובשעות הצהריים הוגשה במסעדה המקומית ארוחת צהריים מושקעת במיוחד. החוף מותג בצבעי ק.ט.מ ואינדיאן, ובמקום עמדו גם אופנועי תצוגה פופולריים של צמד המותגים. בנוסף, רוב עובדי מוטוספורט נכחו במקום, כולל הבכירים, כך שהלקוחות יכלו ליצור קשר בלתי אמצעי ובלתי פורמלי עם בכירי המותגים – דבר שתמיד מחזק את הקשר. בשעות הצהריים המאוחרות התפזרו הרוכבים לביתם עצמאית.
אמרנו זאת בעבר ונגיד שוב: אנחנו כמובן בעד כל סוג של פעילויות יבואנים לטובת הרוכבים, שכן זה חלק חשוב מיצירת תרבות מוטורית גם אצלנו בישראל. הטיול לכנרת ללקוחות ק.ט.מ ואינדיאן מתברר כמוצלח כבר שנה שנייה ברציפות, ואנחנו מקווים מאוד שזו אכן תהיה מסורת שנתית.
הטיול השנתי ללקוחות הונדה כבר הפך למסורת במאיר, יבואני הונדה לישראל. בכל פעם הקונספט משתנה, והפעם הטיול היה בקונספט Honda Desert Moon – טיול למדבר בליל ירח מלא.
שיירה של הונדות – בדרך לירח המלא במדבר
הטיול לא באמת התקייםבלילה, אלא רק נכנס אל החושך – כאמור בליל ירח מלא של ספטמבר. בשבת בצהריים נפגשו כמעט 150 רוכבים על אופנועיהם – חלקם עם מורכבת – ביד לשריון בלטרון. לזה תוסיפו כ-15 אנשי צוות רכובים של הונדה ששימשו כמרשלים, ותקבלו מחזה יפה של יותר מ-150 אופנועי הונדה ששטפו את הכביש.
על המסלול היה אחראי צביקה כהן, כשמלטרון יצאה הקבוצה למודיעין דרך כביש 3, משם ל-443, למשם דרך מחסום חיזמה וענתות אל דרך אלון והישוב רימונים שצופה אל מדבר יהודה וצפון ים המלח. ברימונים הייתה ההפסקה הראשונה, ובה נהנו הרוכבים ממנת ביניים. בכלל, טיולי המועדון הללו אם טיולים למיטיבי לסת, וגם הטיול הזה לא היה יוצא דופן.
מרימונים המשיכו הרוכבים על דרך אלון, וירדו לכפר עוג'ה בבקעת הירדן דרך כביש מפותל וטכני. בבקעת הירדן המסלול נכנס לכבישי שירות יפהפיים באור דמדומים של סוף יום, כפי שתוכלו לראות בגלריה המצורפת. עצירה נוספת התקיימה באתר הטבילה קסר אל-יהוד, ומשם בהמשך דרך השירות לכביש 90 – עד מצוקי דרגות, שם חיכו לרוכבים הירח המלא ומאהל בדואי עם ארוחה מלאה בכל טוב.
גם אנחנו השתתפנו הפעם בטיול של הונדה, כשהאופנוע שבחרנו היה ה-CB500X החדש – בדור השלישי שלו. מבחן דרכים מלא תוכלו לקרוא כאן באתר בקרוב.
אנחנו כמובן בעד כל יוזמה כזו של יבואנים, שמיטיבה עם רוכבי המותג ואף מעלה אצלם את גאוות היחידה. ממה שראינו וספגנו, זה בהחלט כך בהונדה.
המסורת של דלק מוטורס, יבואנית ב.מ.וו לישראל, להוציא את הטיול השנתי לרוכבי המותג – ממשיכה גם בשנת 2017, זו השנה הרביעית ברציפות. עבור הרוכבים זהו מפגש חברתי ומפגן של שייכות לסמל ה'מדחף' המפורסם, ואילו עבור היבואן זוהי דרך לתמוך באחדות הזו תוך שהוא מפרגן ללקוחות המותג.
מסלול הטיול השנה, בדומה מעט לשנה שעברה – אז הוא יצא מן הגליל התחתון אל דרום רמת הגולן והכנרת, התקיים גם הפעם בצפון הארץ ויצא ביום שישי בסוף השבוע שעבר מנקודת המפגש בים כרמל, בין זיכרון יעקב לחיפה, ופנה מזרחה אל עבר עמק המעיינות באזור בית שאן.
כ-400 אנשים רכובים על גבם של 300 אופנועים מתוצרת ב.מ.וו על שלל דגמיהם לקחו חלק בטיול שעבר בדרך נוף הגלבוע היפהפייה, רובם דרך הכביש וחלקם במסלול שכלל גם מקטע שטח. מי שנקרה בדרכה של השיירה הארוכה והמרשימה של האופנועים העושים את דרכם בסדר מופתי, לא יכול היה שלא להתפעל מן המחזה העצמתי והבלתי רגיל הזה.
בנקודת הסיום בגני חוגה המתינה לאורחים ארוחת צהריים מושקעת סביב הבריכות אליהן יכלו להיכנס מי שרצו לצנן את גופם מהחום הלוהט של צהרי אותו היום. מי שהזדרז להירשם גם הספיק ליהנות מעיסוי מקצועי בפינת מסאג'ים, ולסיום האירוע עלה להופיע הרכב מוזיקלי העונה לשם 'מועדון הקצב של אביהו פנחסוב' שהרקיד את הנוכחים.
לפניכם גלריית התמונות של האירוע שצולמה על-ידי רונן טופלברג ותומר פדר, כדי שתוכלו להתרשם ממנו בעצמכם:
