תגית: טריומף בונוויל

לאחר אחת משנות המכירה הטובות ביותר של הבריטים, בטריומף יציגו בתקופה הקרובה לא פחות מ־29 דגמים חדשים או עדכונים לדגמים קיימים. 

העדכון המסיבי הראשון יהיה לסקרמבלר 900, שמאז שנת 2021 נשאר כמו שהוא. הסקרמבלר עם מנוע הטווין בנפח 900 סמ"ק מחליף את המזלג הקונבנציונאלי באחד הפוך של שוואה בקוטר 43 מ"מ עם מהלך גלגל של 120 מ"מ. מאחור, שני הבולמים מקבלים כיול מעודכן – גם עם מהלך גלגל של 120 מ"מ. יש זרוע אחורית חדשה מאלומיניום וחישוקי אלומיניום חדשים. הדיסק הקדמי מקבל קליפר קדמי רדיאלי עם 4 בוכנות.

מערכות האלקטרוניקה מקבלות שדרוג גדול עם מערכת IMU ב־6 צירים, שמאפשרת בקרת בלימה ואחיזה בהטיה. יש גם שקע USB-C חדש, צג משולב LCD ו־TFT ופנס LED חדש. יש גם מיכל דלק חדש ופלסטיקה מעודכנת.

גם הסקרמבלר 1200 מתעדכן עם בולמי שוואה מלפנים ואוהלינס מאחור – בעלי מהלך גלגל של 250 מ"מ בשני הצדדים – שמחליפים את המרזוקי שיש כיום. ניתן לבחור גם בין צבעים חדשים.

הטריומף בונוויל בובר ובונוויל ספידמאסטר מקבלים גם את חיישן ה־IMU ב-6 צירים, שמאפשר בקרת בלימה ואחיזה בהטיה. בנוסף, מיכל דלק חדש בנפח של 14 ליטר, עבודת גוף מעודכנת ומושב חדש ורחב יותר. שני הדגמים מקבלים במשותף גם חישוקי אלומיניום קלים וחדשים, שקע USB-C חדש, בקרת שיוט ופנס LED חדש. בנוסף, שניהם מאפשרים הגבלת נפח ל־47 כ"ס המתאים לבעלי רישיון מוגבל.

דגמי הטריומף המעודכנים צפויים להגיע לישראל במהלך השנה הבאה.

סדנת TFC (ר"ת Triumph Factory Custom) התלבשה על הבונוויל בובר ויצרה גרסה מיוחדת, יקרה ומוגבלת מספרית.

בשנת 2001 החזירה טריומף את השם בונוויל לקו הייצור, נאמנים למקור עם מראה קלאסי ומנוע טווין מקבילי מקורר אוויר בנפח 800 סמ"ק. אופנוע פשוט וזול יחסית. ב-2005 הנפח גדל מעט, כשב-2016 הוצג ה-T120 החדש, עם מנוע מודרני בנפח 1200 סמ"ק, קירור נוזל וגל זיזים עילי יחיד. משפחת הבונוויל כוללת את הבונוויל T120, בונוויל T100, ספידמאסטר וסטריט טווין ובובר, כאשר האחרון מקבל כעת גרסה מיוחדת.

גרסת ה-TFC שמה על גופו צביעה דו-גונית מיוחדת כאשר קטעי הזהב נצבעו בעבודת יד. יש מיכל דלק קטן יותר בנפח 9 ליטר וכיסויי צד מקרבון. יש שרשרת מוזהבת, מושב יחיד מעור, מאותתים אחרים מאחור וכידון שונה וספורטיבי יותר לטובת העמסת משקל מוגברת על הגלגל הקדמי. חישוקי השפיצים מגיעים במידות 19″ מלפנים (מידת צמיג 100/90) ו-16″ מאחור (150/80). הבלמים של ברמבו שודרגו וכוללים צמד דיסקים בקוטר 310 מ"מ וקליפרים רדיאליים בעלי 4 בוכנות מסוג M50. המזלג הוא מסוג אוהלינס NIX30 בקוטר 43 מ"מ והוא חדש על הדגם, כמו-גם הבולם האחורי  כאשר שניהם מתכווננים.

המנוע מקבל כאן צמד מפלטים של אקרפוביץ' עם נגיעות קרבון ומצב ספורט במערכת ניהול המנוע, שמספק תגובת מנוע חדה יותר. אין שינוי בנתוני הכוח רק בסל"ד שהם מתקבלים. 80 כ"ס מגיעים לשיא ב-6,000 סל"ד (100 סל"ד פחות) ו-10.7 קג"מ ב-3,750 סל"ד במקום 4,000. המשקל המלא עומד כאן עומד על 237 ק"ג עם מיכל דלק בנפח 9 ליטרים, לעומת 251 ק"ג בגרסה הרגילה ומיכל הדלק בנפח 12 ליטרים (וכמובן בלי הקרבון).

גרסת ה-TFC המיוחדת של הבונוויל בובר תיוצר ב-750 יחידות בלבד, ותעלה באירופה כ-5,000 אירו יותר מאשר הגרסה הרגילה. היא תהיה זמינה בעולם במחצית השנייה של שנת 2025, כאשר סביר להניח כי ניתן יהיה להזמינה בישראל.

בטריומף מציעים עוד מהדורה מיוחדת ומוגבלת מספרית של הבונוויל T120, כשהפעם זה נושא את שמו של הזמר האגדי מממפיס טנסי – אלביס פרסלי.

הטריומף בונוויל התחיל את דרכו ב-1959 עם ה-T120 המקורי – טווין מקורר אוויר בנפח 650 סמ"ק. גם אחרי סגירת המפעל, הבונוויל המשיך להיות מיוצר בסדנת המרוצים של לס האריס שקיבלה את הרישיון מג'ון בלור. אך הבונוויל האחרון לא זכה להצלחה, ובשנת 1988 – כמעט 30 שנה לאחר שהחל ייצורו – חדל השם בונוויל להתקיים.

רק ב-2001 החזירה טריומף את השם בונוויל לקו הייצור, נאמנים למקור עם מראה קלאסי ומנוע טווין מקבילי מקורר אוויר בנפח 800 סמ"ק. אופנוע פשוט וזול יחסית. ב-2005 הנפח גדל מעט, אך רק ב-2016 הוצג ה-T120 החדש, עם מנוע מודרני בנפח 1200 סמ"ק, קירור נוזל וגל זיזים עילי יחיד. שנה מאוחר יותר הצטרף האח הקטן, ה-T100 בנפח 900 סמ"ק לליין הקלאסיים המודרניים של טריומף.

אם נחזור לגרסה המקומית, אזי לפי טריומף אלביס פרסלי, הזמר האמריקאי המפורסם, לקח סיבוב על אחד משל חבריו. הוא כל כך התרשם והתלהב עד כי רכש שבעה כאלו עבורו ועבור חבריו ויצר את 'מאפיית ממפיס' (‘Memphis Mafia’). הסיפור התרחש אמנם בשנת 1965, אבל בטריומף החליטו שמהדורה המיוחדת השנתית של הבונווויל (אחרי הבלאק DGR של שנה שעברה) תוקדש סביב הסיפור הזה.

הייחוד במהדורת אלביס פרסלי היא צביעת האדום-זהב-שחור עם שמו של אלביס בנקודות זהב שמדמות את אור הזרקורים שעל במת ההופעות. חישוקי השפיצים מיוחדים לגרסה, כאשר יש יותר חלקי כרום וקווי זהב צבועים ביד. יש חתימת אלביס על האופנוע ויספור של היחידות הנרכשות מתוך 925 מהדורות אלביס שיגיעו לייצור.

צפו בווידאו – טריומף בונוויל T120 במהדורת אורי ארגמן במבחן:

שם ארוך: טריומף בונוויל T120 בלאק DGR מהדורה מוגבלת (TRIUMPH BONNEVILLE T120 BLACK DGR LIMITED EDITION). כל זה לכבוד עשור של שיתוף פעולה עם ארגון ה-DGR.

ארגון 'רכיבת הג'נטלמנים' – ה-DGR – מתייחס למסורת אשר מטרתה גיוס כספים למלחמה בסרטן הערמונית. לשם כך הוקם אתר ייעודי אליו נשלחים המשתתפים לתרום מכספם, וכן מתאגדים מתנדבים מערים שונות מכל רחבי העולם כדי לקיים מסע אופנועים עמוס בסטייל ייחודי, שימשוך את תשומת הלב הנדרשת למטרה הראויה. הרוכבים מאמצים את הסגנון והלבוש של הג'נטלמנים, כל אחד על פי פרשנותו וראות עיניו. הרכיבות – אשר מתקיימות גם בישראל – סייעו לגייס מעל ל-37.5 מיליון דולר ברחבי העולם, והשנה יתקיימו ב-21 במאי.

בטריומף מלווים את הפרויקט מזה עשר שנים, ובשנה שעברה הציעו מהדורה יחידה בשיתוף פעולה עם חברת הגיטרות גיבסון. לציון אירוע העשור מציעים מהדורה מוגבלת של 250 של הבונוויל T120 בלאק. המהדורה המיוחדת תגיע עם צביעה דו-גונית של לבן ושחור המופרדים על-ידי פס מוזהב, ועם מושב חום. יש אזכורים של המהדורה המיוחדת על-גבי האופנוע, ויש לוחית עם מספור הכלי וחתימה של מנכ"ל טריומף ומייסד ה-DGR. כלי מספר 001 יימסר למי שיתרום את הסכום הגבוה ביותר השנה. מחירו באירופה צפוי להיות יקר בכ-800 אירו מהגרסה הרגילה, אשר עולה בישראל 113 אלף ש"ח.

הטריומף בונוויל התחיל את דרכו ב-1959 עם ה-T120 המקורי – טווין מקורר אוויר בנפח 650 סמ"ק. גם אחרי סגירת המפעל, הבונוויל המשיך להיות מיוצר בסדנת המרוצים של לס האריס שקיבלה את הרישיון מג'ון בלור. אך הבונוויל האחרון לא זכה להצלחה, ובשנת 1988 – כמעט 30 שנה לאחר שהחל ייצורו – חדל השם בונוויל להתקיים.

רק ב-2001 החזירה טריומף את השם בונוויל לקו הייצור, נאמנים למקור עם מראה קלאסי ומנוע טווין מקבילי מקורר אוויר בנפח 800 סמ"ק. אופנוע פשוט וזול יחסית. ב-2005 הנפח גדל מעט, אך רק ב-2016 הוצג ה-T120 החדש, עם מנוע מודרני בנפח 1200 סמ"ק, קירור נוזל וגל זיזים עילי יחיד. שנה מאוחר יותר הצטרף האח הקטן, ה-T100 בנפח 900 סמ"ק לליין הקלאסיים המודרניים של טריומף.

צפו בווידאו – טריומף בונוויל T120 במבחן:

צילום: אופק דנון

• יתרונות: עיצוב, קלות רכיבה, גמישות מנוע, גימור, בלמים
• חסרונות: בולמים, מחיר
• שורה תחתונה: אופנוע כולבויניק-רטרו-פרמיום עם מנוע גמיש, אבזור מודרני ומראה מהעבר הרחוק
• מחיר: 113,300 ש"ח
• מתחרים: דוקאטי סקרמבלר 1100/800, ב.מ.וו R Nine T, רויאל אנפילד אינטרספטור 650, מוטוגוצי V7
• מפרט טכני: מנוע שני צילינדרים במקביל, גל ארכובה ˚270 בין פיני הארכובה, 1,200 סמ"ק, 80 כ"ס ב-6,550 בסל"ד, 10.7 קג"מ ב-3,100 סל"ד, 8 שסתומים, SOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, בקרת אחיזה, 6 הילוכים עם מצמד מחליק בתפעול מכאני, הינע סופי שרשרת, שלדת עריסה כפולה מצינורות פלדה, מזלג קדמי מטיפוס קארטרידג' בקוטר 41 מ"מ, צמד בולמים אחוריים עם כיוון עומס קפיץ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 310 מ"מ עם קליפרים צפים שתי בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 255 מ"מ עם קליפר צף שתי בוכנות, מערכת ABS, אורך 2,170 מ"מ, בסיס גלגלים 1,450 מ"מ, גובה מושב 790 מ"מ, מיכל דלק 14.5 ל', משקל מלא 236 ק"ג, צמיגים 100/90-18, 150/70R17

צפו בווידאו – טריומף בונוויל T120 במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

Oh bring back my Bonnie to me (הו החזירו לי את בוני שלי)

"החזירו לי את בוני שלי" הוא שיר עם סקוטי מהמאה השמונה עשרה לזכר נסיך מהמאה השבע עשרה, אבל הוא כל כך רלוונטי למבחן הזה שהיה לי שווה לאתגר אתכם עם כותרת באנגלית. גם כי זהו מבחן לאופנוע בריטי ברמ"ח איבריו וגם כי הכינוי של הבונוויל הוא 'בוני', וטריומף החזירו את בוני – ובגדול.

חברת 'טריומף הנדסה' נוסדה ב-1883(!) כיצרנית אופניים, והחלה לייצר אופנועים ב-1902 – לפני מאה ועשרים שנה. שנים רבות הייתה טריומף בין חברות האופנועים המובילות בעולם. בשנת 1983 נכנסה להליך פשיטת רגל, וג'ון בלור, מיליארדר נדל"ן בריטי, קנה את השם טריומף (ניצחון) מכונס הנכסים במטרה להמשיך את המסורת המפוארת של המותג האייקוני. בראייה לאחור – הצליח לו.

החברה החדשה, 'טריומף אופנועים בע"מ', היא כיום יצרנית האופנועים הגדולה בבריטניה שמייצרת דגמים רבים הזוכים להצלחה בקטגוריות הספורט (מהטרידנט 660 ועד הספיד-טריפל 1200), האדוונצ'ר (הטייגר על שלל דגמיו), אופנועי כביש בקטגוריה שטריומף מכנה 'קלאסיקות מודרניות' (שם נמצא בנוסף לבונוויל גם את הסקרמבלר, הת'רקסטון והספיד-טווין), ואופנועים מיוחדים כמו הרוקט 3 בעל המנוע המפלצתי בנפח 2.5 ליטרים. החברה זוכה להצלחה רבה בעולם, ו-85% מהתוצרת שלה נמכרת מחוץ לבריטניה.

הטריומף בונוויל התחיל את דרכו ב-1959 עם ה-T120 המקורי – טווין מקורר אוויר בנפח 650 סמ"ק. גם אחרי סגירת המפעל, הבונוויל המשיך להיות מיוצר בסדנת המרוצים של לס האריס שקיבלה את הרישיון מג'ון בלור. אך הבונוויל האחרון לא זכה להצלחה, ובשנת 1988 – כמעט 30 שנה לאחר שהחל ייצורו – חדל השם בונוויל להתקיים.

רק ב-2001 החזירה טריומף את השם בונוויל לקו הייצור, נאמנים למקור עם מראה קלאסי ומנוע טווין מקבילי מקורר אוויר בנפח 800 סמ"ק. אופנוע פשוט וזול יחסית. ב-2005 הנפח גדל מעט, אך רק ב-2016 הוצג ה-T120 החדש, עם מנוע מודרני בנפח 1200 סמ"ק, קירור נוזל וגל זיזים עילי יחיד. שנה מאוחר יותר הצטרף האח הקטן, ה-T100 בנפח 900 סמ"ק לליין הקלאסיים המודרניים של טריומף.

"הבריטים תמיד מתפארים בצניעות שלהם"

העם האנגלי גאה בהיותו מאופק ורגוע – ההפך המוחלט מהחום והלבביות הישראליים. כמו במערכון של מונטי פייתון מהסרט 'טעם החיים' בו הקצין הבריטי, שרגלו נטרפה על-ידי נמר במהלך הלילה, אומר לרופא ברוגע ש"זה קצת דוקר", והרופא מרגיע אותו ואומר ש"אם אתה משחק כדורגל תשתמש יותר ברגל השנייה". אין שום דבר מסעיר או מרגש באופנוע בריטי קלאסי – וגם לא אמור להיות. אבל יש היסטוריה, יש מורשת ויש קלאסה שאין כמעט לאף אחד אחר. וזה יוצר ריגוש מסוג אחר.

יש הרבה אופנועים יפים בסוכנות היפה של טריומף ברחוב המלאכה בתל אביב. הרבה מהם בעיצוב קלאסי, בהשראת רטרו או בסגנון וינטאג' – תקראו לזה איך שתרצו. הטריומף בונוויל T120 בולט מעל כולם – הוא לא "בעיצוב" או "בהשראה" או "בסגנון" – הוא הדבר האמיתי: הפנס העגול והחשוף מלפנים, לוח השעונים עם המראה האנלוגי, המנוע עם צלעות הקירור המדמות קירור אוויר, וגופי המצערת החשמלית שמוסווים כקרבורטורים ישנים. מעל למנוע מיכל הדלק עם כריות הגומי השחורות לברכיים והמושב השטוח והרחב. את המראה משלימים שילדת צינורות פלדה עם צמד בולמים מאחור, מזלג קדמי קונבנציונלי וגלגלים עם חישורים מוכספים.

כל הפסקה האחרונה, מילה במילה, מתאימה לתאר את הבוני הראשון – הטריומף בונוויל T120 מודל 1959. ההבדל היחיד הוא שלבוני ההוא היה גם קיק סטרטר. ויש סיבה שהמבחן הזה מתחיל בתיאור כל כך מפורט של המראה ובנאמנות למקור של העיצוב, שכן אלו הם הסיבה העיקרית לקיומו והצלחתו של הטריומף בונוויל T120.

נקניקיות ושעועית לארוחת בוקר

המנוע של הטריומף בונוויל T120, כאמור טווין מקבילי מקורר נוזל בנפח 1,200 סמ"ק, מפיק 80 כ"ס צנועים יחסית לנפח המנוע, אבל גם 10.7 קג"מ שמגיעים כבר באזור 3,000 סל"ד – מה שאומר שהמנוע מאוד גמיש. יש לו צליל בשרני ונעים לאוזן, והוא חלק וקל לשליטה. כמעט בכל מצב פתיחת מצערת תספק עוד כוח ללא גמגום, ולא צריך לחשוב יותר מדי על התאמת ההילוך למהירות. הוא חזק, אבל לא ברוטלי כמו חוליגן אלא כג'נטלמן בריטי, וכל עוד רוכבים בתחום המהירות החוקית פלוס – תמיד יש לו שפע של כוח.

לבוני יש מרווח של 270 מעלות בין שני הצילינדרים על גל הארכובה (שמשקלו הופחת משמעותית) – כמו במנועי וי-טווין. הסידור הזה נותן למנוע עבודה רציפה וחלקה יחסית לסידור קונבנציונלי של 180 או 360 מעלות, מכיוון שבסידור כזה אין בשום רגע מצב בו שתי הבוכנות אינן בתנועה (בנקודה מתה עליונה או תחתונה). אז למה טריומף לא משתמשים פשוט במנוע וי? מעל לסיבות הטכניות של חיסכון במשקל, מקום ומספר חלקים, יש את הסיבה החשובה ביותר – מסורת. הבונוויל הראשון היה טווין מקבילי, ולכן גם הנוכחי כזה. בכל מקרה, הסידור עובד מצוין ונותן למנוע חספוס נעים, והוא שש לטפס במעלה הסל"ד. בסיבוב מצערת מקבלים פעימת כוח נעימה, לפחות עד למהירויות בהן ממילא המחסור במיגון רוח כבר מפריע להנאה.

בשיוט בכביש המהיר הבוני קל לשליטה, ולא רק בזכות המנוע. המשקל הגבוה לא מורגש וקל לשנות את כיוון התנועה או להיכנס לפנייה מהירה. הגלגלים, בקוטר "18 מלפנים ו-"17 מאחור, תורמים לתחושת היגוי ניטרלית וקלה. המתלים של הבוני, צמד בולמי קפיץ מאחור ומזלג קדמי קונבנציונלי בקוטר 41 מ"מ, נוקשים מעט. הם עושים את עבודתם היטב ומצמידים את הצמיגים לכביש, אך במעבר על מהמורות בינוניות ומעלה מורגשת מכה ברורה. כן, אין אלו המתלים המתקדמים ביותר בעולם הדו-גלגלי כיום, והיה אפשר לומר שהם פשרה בין ביצועים לבין עיצוב – אבל אין כאן כל פשרה. העיקר בבוני הוא עיצוב נאמן למקור והמתלים שלו לא מתפשרים על פחות מזה. וביחס להתניה הזו – הם מוצלחים למדי.

במהירויות נמוכות ותמרונים איטיים המשקל של הבוני מורגש יותר. עדיין קל לשלוט בו בעיר, בעיקר בזכות המושב הנמוך ותנוחת הרכיבה הניטרלית, אך מרגישים שהוא לא קליל. בצילומי האופנוע ללא רוכב, למשל, כשאופק מכוונת אותי להזיז את האופנוע מצד לצד, הרגשתי כמו בסדנת קרוספיט (בזכות זה קיבלתי פטור ממכון כושר עד סוף השנה). התרגיל הקשה ביותר היה העלאת הבוני על רגלית האמצע. השילוב של משקל גבוה ותכנון מעט מוזר של הרגלית הקשו על הפעולה – אם כי בסוף תפסתי את השיטה ואז זה היה עדיין מעייף אבל לפחות יותר מהיר.

תחום אחד שבו הבוני מודרני לחלוטין (ושונה מהמקור) הוא הבלמים. כאן אי אפשר היה להמשיך את הקו המקורי עם בלמי תוף. שלושת הדיסקים הצפים עם קליפרים כפולי-בוכנות (ברמבו מלפנים – בשביל המשקל, ניסין מאחור – בגלל המחיר) עושים עבודה מצוינת, עם מספיק כוח עצירה ורגש בשביל

לעצור את בוני על כל כובד משקלו ללא דרמה. וכמובן שיש גם מערכת למניעת נעילת הגלגלים ABS כמחויב על-פי התקן.

אדונים ומשרתים

תנוחת הרכיבה זקופה, אך יש מעט הישענות על הכידון. עובדה זו, בשילוב מושב רחב ונוח, מאפשרים תיאורטית שעות של רכיבה לפני הצורך לעצירה להתרעננות. בפועל כבר לאחר שעה התעייפתי. ולמה? כי המנוע פיתה אותי פעם אחר פעם לפתוח עוד גז, ומעל למאה ועשרים קמ"ש הרוח מתחילה לפסק את הרגליים – מה שמצריך הפעלת שרירים רדומים בשביל להחזיר אותן לחבוק את המיכל. אגב, מאוד נוח להצמיד רגליים למיכל ואין שום דבר בולט – כמו באופנועים רבים בסגנון – שמפריע לרגל להגיע עד למיכל הדלק.

מה שבכל זאת מפריע, פרט לרוח, זה חום המנוע. בשעות הבוקר המוקדמות של דצמבר זה היה ממש נעים, השלמה מצוינת לחימום הכידון. בשעות הצהריים כבר פחות. אני לא רוצה לדמיין איך זה באוגוסט במישור החוף. גם בגוף הרוח מכה, אבל זה פחות מעייף. בשורה התחתונה: אולי המראה של הבוני מהמאה הקודמת, אך חוויית הרכיבה עליו מודרנית לחלוטין. הבוני אולי לא מסעיר, אבל לא תרצו להפסיק לרכוב. מעבר לסטייל ולמבטים של הנהגים מסביב, זהו אופנוע נעים וכיפי לרכיבה המתמסר בקלות ומספק חוויית רכיבה שהרוכבים ב-1959 לא חלמו עליה.

ומה מבחינת אבזור? מודרני או וינטאג'? אז נתחיל מזה שלוח השעונים הקלאסי הוא תרמית – נראה וינטאג׳ אבל ממש לא. שני שעונים אנלוגיים גדולים וברורים, האחד למהירות והשני לסל"ד, ובהם מסודרות במעגל כל נוריות האזהרה, אבל הם כוללים בתוכם, כל אחד, גם צג דיגיטלי קטן וקריא ובו כל המידע הסטנדרטי במאה ה-21: מצב הרכיבה (רגיל / גשם), תצוגת הילוך, דרגת חימום הידיות (או בקרת שיוט בדגמים אחרים), צריכת דלק ממוצעת וטווח נסיעה צפוי עד לתדלוק הבא, כמות הדלק במיכל, וכמובן מדי מרחק מתאפסים. השליטה בכל האינפורמציה הזו מתבצעת מכפתור בודד בצידו השמאלי של הכידון. כפתור נוסף, בצד ימין, שולט על המעבר בין מצב רגיל למצב. לא יצא לנו לבדוק את הבוני על כביש רטוב, אבל לאופנוע עם כל כך הרבה מומנט שמגיע כל כך נמוך – זה לא רעיון רע להוסיף מצב גשם (הממתן את תגובת המצערת) – על אף שיש גם בקרת אחיזה.

כפתורים נוספים על הכידון הם מתג התנעה / דימום, כפתור השליטה על החימום, מאותתים, כפתור להבהוב אור גבוה, וכמובן מתג סטנדרטי לחלוטין לבחירה בין אור רגיל לאור גבוה. אז זהוף שלא. הוא אמנם נראה כמו בורר תאורה סטנדרטי, אבל למעשה הוא בורר בין מצב תאורת יום לתאורת לילה. במצב תאורת יום דולק בפנס הראשי אור בהיר ומסנוור (לשימוש באור יום בלבד). במצב תאורת לילה דולק אור נסיעה רגיל. בשני המצבים מתג האור הגבוה משמש להבהוב וגם להחלפה לאור גבוה. הסידור לא סטנדרטי, ויותר מידי פעמים קלטתי שאני רוכב עם אור גבוה בטעות. סידור שצריך להתרגל אליו. ואם כבר הזכרנו אורות, לטריומף בונוויל T120 תאורת LED היקפית.

את רשימת האבזור סוגר שקע USB מודרני לחלוטין שממוקם מתחת למושב – מה ששומר על המראה הנקי של הבוני אבל פחות פרקטי למי שרוצה להטעין טלפון המורכב על הכידון. בשביל לפתוח את המושב יש לשלוף את המפתח מההצתה ולנעוץ במנעול לצד המושב. הטריומף בונוויל T120 מגיע במספר צביעות יפהפיות, כשאופנוע המבחן הגיע בגרסת השחור מט.

לסיכום, רשימת האבזור של הבוני מכובדת אך לא עמוסה מדי. יש לו את כל מה שצריך ולא דבר אחד מיותר שיפגע בקו הקלאסי של הכלי.

תה מנחה עם סנדוויץ' ועוגה

כתבתי סנדוויץ', לא כריך, כי רציתי לשמור את השם המקורי של המאכל על שמו של הלורד סנדוויץ' המפורסם. והרי נאמנות למקור היא הסיבה לשמה התכנסנו כאן היום – הלא כן קשישא? אך עם כל הכבוד למסורת – צריך לעמת את הבוני עם המתחרים בני ימינו. הרי הבריטים מעולם לא חששו מעימותים.

את המתחרים של הבוני אפשר לחלק לשתי קבוצות. הרויאל אנפילד אינטרספטור 650 והמוטוגוצי V7 עולים שניהם ביחד פחות מהטריומף בונוויל T120. האם הוא טוב פי שניים? קשה לומר. אך עם מנוע גדול משמעותית וגימור מעולה, הוא בליגה אחרת מהם. מבחינת המראה שני המתחרים קרובים למטרה, אך גם פה הנאמנות למקור של הבוני היא בליגה משל עצמה. יתרונם המובהק הוא מחירם, אך מי שיוכל לשלם את ההפרש יקבל תמורה לכספו.

מהצד השני יש את המתחרים באותה קטגוריית מחיר – הדוקאטי סקרמבלר 1100 והב.מ.וו R Nine T. לשניהם יותר הספק ושניהם הרבה יותר מאובזרים ומשוכללים. והמחיר – כמעט זהה לשלושתם. האם הבוני יכול להיות אלטרנטיבה לשני אלו? ובכן, הוא איכותי לא פחות, גם הוא מגיע ממותג אירופאי מוביל, ואמנם הוא לא יכול להתחרות בביצועים או באלקטרוניקה של שני אלו, אבל בעוד הסקרמבלרים המתחרים נותנים פרשנות מודרנית למראה קלאסי, הבוני הוא היחיד שמציע מראה קלאסי אמיתי. ואם זה מה שאתה מחפש אז לא משנה שהניינטי מפיק 30 כ"ס יותר או שהסקרמבלר שוקל 47 ק"ג פחות. אף אחד מהם אינו רפליקה כמעט מדויקת של אח גדול מ-1959. על הנייר הם טובים יותר ויתנו לו בראש בכל כביש, אך נתונים לא תמיד קובעים, ובכלל – לתת בראש זו לא המטרה של קונה הבוני הממוצע.

אפשר לומר שמה שרואים זה מה שמקבלים בטריומף בונוויל T120. אופנוע כולבויניק בעיצוב קלאסי. אין זו גרסה מודרנית לאופנוע קלאסי, אלא שחזור מדויק. אין עוד אופנוע עם מראה כל כך אותנטי וקרוב למקור. איך אמרו בטריומף? קלאסיקה מודרנית. פרט לעיצוב הוא נהנה גם מהמוניטין של השם הוותיק ופורט על כל המיתרים הנכונים של כינור הוינטאג'. 'מותג אייקוני' הוא מונח שחוק, אבל פה הוא מתאים יותר מבכל אופנוע אחר.

אז למי הוא מיועד? מבחינת הדרישות מהרוכב – הן אינן רבות. עם רצועת כוח רחבה, מושב נמוך ופשטות – הבוני יכול להיות אפילו אופנוע מתחילים. לא הבחירה הראשונה שלי לרוכב המתחיל, אבל בהחלט לא בחירה גרועה. למרות האבזור המודרני זהו אופנוע פשוט, אך עם תג מחיר של 113,300 ש"ח הוא מוצר פרמיום-לייף-סטייל שלא כל אחד יוכל להרשות לעצמו. מי שמחפש אופנוע קלאסי עם שם אייקוני, ומוכן לשלם על איכות ללא פשרות, יהנה מאופנוע יפהפה, גמיש, נוח, איכותי ובעיקר – קלאסיקה בריטית.

טריומף וגיבסון משתפות פעולה ליצירת דגם יחיד של הבונוויל T120 בגרסת ' 1959 Legends Custom Edition', שיוצע למכירה באירוע רכיבת הג'נטלמנים.

חברת האופנועים טריומף וחברת הגיטרות האגדית גיבסון משתפות פעולה ליצירת דגם אחד ויחיד שיוצע למכירה באירוע 'רכיבת הג'נטלמנים' (DGR), ושההכנסות על מכירתו ישמשו לתרומה. גרסת האגדות 1959 ( 1959 Legends Custom Edition) נותנת את הכבוד לשנה הראשונה בה הוצג ה-T120 ולשנה בה הציגו בגיבסון את אחת הגיטרות המפורסמות – ה-'1959 Les Paul Standard'. הדגם המיוחד מגיע עם צביעת יד ייחודית של מיכל הדלק עם איור של צוואר גיטרה, ולוגו של גיבסון שמוטבע על מכסה המיכל. מושב העור תפור ביד וכולל כיסים מיוחדים עם מפרטי גיטרה. יש גם לוחיות מיוחדות במקומות שונים על האופנוע לציון הדגם. הרוכש יקבל תעודת מקוריות החתומה על-ידי המנכ"לים הנוכחיים של טריומף וגיבסון.

'רכיבת הג'נטלמנים' – ה-GDR – מתקיימת גם בישראל במסורת שהחלה בעולם ב-2012, אשר שמה לעצמה למטרה גיוס כספים למלחמה בסרטן הערמונית. לשם כך הוקם אתר ייעודי אליו נשלחים המשתתפים לתרום מכספם, וכן מתאגדים מתנדבים מערים שונות מכל רחבי העולם כדי לקיים מסע אופנועים עמוס בסטייל ייחודי, שימשוך את תשומת הלב הנדרשת למטרה הראויה. הרוכבים מאמצים את הסגנון והלבוש של הג'נטלמנים, כל אחד על פי פרשנותו וראות עיניו. ה-GDR יתקיים ב-22 במאי, וכאמור ההכנסות ממכירת הטריומף בונוויל T120 בגרסת ' 1959 Legends Custom Edition' ילכו למטרה החשובה הזו.

הטריומף בונוויל T120 עודכן בשנה שעברה. מנוע הטווין מקבילי, מקורר הנוזל בנפח 1,200 סמ"ק, מספק 79 כ"ס ב-6,550 סל"ד ו-10.65 קג"מ ב-3,100 סל"ד. עדכון המנוע כולל רכיבי המנוע קלים יותר אשר מאפשרים סל"ד מרבי גבוה יותר. מערכת ניהול המנוע עודכנה גם כן, התווספה מערכת בקרת שיוט כסטנדרט ונוספו קליפרים חדשים של ברמבו למערכת הבלימה. הדגם המעודכן קל ב-7 ק"ג לעומת קודמו.

בטריומף כבר הבינו לפני שנים שהדבר החם הבא הולך להיות אופנת הרטרו, ובשנים האחרונות הם מייצרים עוד ועוד גרסאות לבונוויל הסופר-מוצלח שלהם. עכשיו, כשהאופנה הזו היא בערך הדבר החם ביותר בשוק ויצרניות רבות מייצרות את הגרסה שלהן לאופנועי רטרו – אם זה ה-R nine T, הסקרמבלר או ה-XSR-ים, טריומף כבר עמוק בתוך השוק הזה ומוכרת יפה מאוד.

בימים אלו משיקה טריומף שני דגמים מחודשים – הבונוויל ט'ראקסטון (בשתי גרסאות) והבונוויל T120 – שניהם רוכבים חזק על גל הרטרו, נראים מעולה, ואפילו מציעים מכלולים איכותיים והתנהגות מודרנית.

הט'ראקסטון הוא גרסת הקפה-רייסר של הבונוויל, ועכשיו הוא מקבל מקצה עדכונים ושיפורים והוא מגיע בשתי גרסאות – רגילה ו-R, כשגרסת ה-R מתפנקת בתופינים כמו בלמי מונובלוק של ברמבו, בולם אחורי של אוהלינס, פרונט של שוואה, צמיגי פירלי דיאבלו רוסו קורסה סופרר-ספורטיביים, וגם נגיעות עיצוביות מיוחדות.

צמד הדגמים יושבים על פלטפורמה זהה, עם מנוע טווין מקבילי מקורר נוזל בנפח 1,200 סמ"ק שמפיק 96 כ"ס ב-6,750 סל"ד ו-11.4 קג"מ מכובדים ב-4,950 סל"ד. ולגבי העיצוב – פנטסטי. מחירו של הט'ראקסטון נקבע על 10,400 פאונד בבריטניה, כשגרסת ה-R עולה 11,700 פאונד.

הדגם השני שהוצג הוא הבונוויל T120, גם הוא בשתי גרסאות – רגילה ו-Black. לשניהם מנוע טווין מקבילי מקורר נוזל בנפח 1,200 סמ"ק, אולם כאן הוא מכוון לסל"ד נמוך יותר והוא מפיק 79 כ"ס ב-6,550 סל"ד ו-10.65 קג"מ ב-3,100 סל"ד – מנוע סופר-גמיש. מחיריהם של צמד ה-T120 נקבע על 9,600 פאונד בבריטינה לגרסה הרגילה, 150 פאונד נוספים לגרסת הבלאק, ו-300 פאונד נוספים לסכימת צביעה עם שני צבעים.

שני הכלים נראים פשוט נהדר, ועכשיו נשאר לשאול את השאלה הקבועה – מתי בארץ?

בדצמבר האחרון נחשפנו לתמונות של טריומף חדש – קפה רייסר מקורר נוזל. כעת האתר האמריקאי motorcycle.com חושף תמונות של מה שנראה כמו בונוויל חדש.

התמונות אמנם לא באיכות גבוהה, אך מה שבטוח הוא כי הבונוויל החדש יזכה לקבל את המנוע החדש אותו ראינו בקפה-רייסר – טווין מקביל מקורר נוזל שככל הנראה בעל נפח של כ-1,000 סמ"ק. משמעות הדבר היא כי בטריומף מתכננים ככל הנראה רענון גורף למשפחת הקלאסיים שלה הכוללת לא פחות מחמישה דגמים  – בונוויל בשלוש גרסאות, סקרמבלר וט'רקסטון. לא היינו שוללים כי גם דגמי הקרוזרים של החברה העושים שימוש במנוע הישן – האמריקה והספידמאסטר, גם יכללו בשדרוג.

בנוגע לבונוויל עצמו, בטריומף בוחרים במראה קלאסי פשוט ונקי. מעבר לרדיאטור המצטרף לקדמת האופנוע יש גם שלדה חדשה, ואנו משערים שהאופנוע יגיע גם עם מערכת ABS כסטנדרט. סביר להניח שהאופנוע יוצג רשמית בתערוכת מילאנו בסוף השנה, אך לא נופתע אם יוצג לפני כן.