הוא לא עד כדי כך ותיק ועדיין רואים אותו לא מעט על בכבישים ובשבילים, אבל הוא חלק מדור הולך ונכחד, שפעם נקרא דו-שימושי וקידש את הפשטות והשימושיות על פני הכל.
אין צורך להתגעגע לימאהה XT660Z טנרה (ומעכשיו נקרא לו טנרה 660), בסך הכל הוא עשה הכל בכדי לא להתבלט. הוא היה זול, פשוט ובסדר כזה, לא אופנוע שאתה משחיז דרך כביש נס הרים בשביל להגיע לראלי מדבר יהודה אלא אחד שאתה מגיע איתו בנחת לעבודה, משם מטייל דרך כביש נס הרים, שותה קפה שם בהר ואז ממשיך בנחת לסיים את היום בתצפית במדבר יהודה. זה עולם המיתוג של פעם, שנקרא דו-שימושי ולא אדוונצ'ר.
הטנרה 660 הגיע עם שם מחייב, הרי ה-Ténéré המקורי של 1983 בא לתת לרוכש את רוח המדבר וההרפתקנות. טנרה הוא מדבר רחב ידיים המשתרע במרכזו של מדבר סהרה בצפונה של ניז'ר, במערב אפריקה. זה השם שבחרו בימאהה להצמיד ל-XT600 זוכה הדקאר. אז אם יש ל-660 את הלוגו טנרה עליו, כדי מאוד שחלק מהד.נ.א של המדבר גם יהיה פה.
הוא הוצג לראשונה בשנת 2008 עם מנוע שפותח יחד עם מינרלי וסיפק 48 כוחות סוס פשוטים ממנוע סינגל מקורר נוזל. שיא ההספק הגיע ב-6,000 סל"ד ביחד עם מומנט של 5.7 קג"מ ב-5,250. תיבת ההעברה חיברה את הכוח אל הגלגל האחורי דרך 5 הילוכים בלבד, שגם הספיקו למהירות מרבית צנועה יחסית של כ-160 קמ"ש. המכלולים היו פשוטים יחסית עם שלדת פלדה, מזלג קדמי רך וקונבנציונלי (לא הפוך) בקוטר 43 מ"מ ומהלך גלגל של 210 מ"מ, ובולם אחורי נטול כיוונון – בדיוק כמו הקדמי – שסיפק 200 מ"מ של מהלך גלגל. מידות החישוקים נועדו לשטח עם 90/90-21 מלפנים ו-130/80-17 מאחור, כשמערכת הבלימה התבססה על צמד דיסקים מלפנים בקוטר 298 מ"מ ועוד יחיד של 245 מ"מ מאחור. ABS הגיע לישראל רק בדגמים המאוחרים יותר.
הוא היה בגודל מלא, שזה אומר בסיס גלגלים של 1,505 מ"מ, גובה מושב של 865 מ"מ (כשלישראל הגיעה גם גרסה מונמכת ב-3.5 ס"מ), ומרווח גחון של 245 מ"מ. למיכל הדלק יש 22 ליטר נפח, מה שמביא את המשקל המלא ל-206 ק"ג. מזכירים שהוא לא אדוונצ'ר מודרני אלא דו"ש של פעם, ולכן ברשימת האלקטרוניקה לא נמצא דבר. לא היה צורך בזה פעם.
וזה בדיוק מה שעשה אותו מוצלח – כי מה שרואים (ולעיצוב יש הרבה דעות לכאן או לכאן) זה מה שמקבלים. אופנוע פשוט, אמין, לא מאיים ולא מרגש. יעשה את הכל, בכל מקום שתדרשו ממנו לעשות. אבל בקצב שלו. מי שרצה טיולים היה צריך להתגבר על המושב המוזר והלא נוח, מי שרצה פיתולים היה צריך לקחת את הזמן, בדיוק כמו זה שרצה יותר משבילים. אבל לכל אחד אחר, שפשוט רצה אופנוע שייראה טוב, יניע כל בוקר וייקח אותו לכל מקום שיבקש – זה היה האופנוע. לתקופה מסוימת הוא גם היה מבוקש בשוק המשומשים, אבל זה לא החזיק הרבה. לא נמכרו ממנו יותר מדי, למרות שהוא נוכח בעין בכל מקום ויש לא מעט ממנו שנמצאים כרגע בלוחות. הייצור פסק בשנת 2016, כאשר הפוקוס והמשאבים של ימאהה עברו לקראת הטנרה 700.
לאייל פרדר, אחד מחברי המערכת בעבר, היה טנרה 660, והוא כתב עליו כך:
"אני מטפל באופנוע לבד (עם עזרה מחברים טובים) ורכשתי אותו עם קצת פחות מ-20,000 ק"מ. אחרי הקנייה עשיתי לו יישור קו שכלל טיפול גדול והחלפת כל הנוזלים. כיוון שאני מטפל לבד, אני מרשה לעצמי לפנק אותו בהחלפת שמן מנוע בכל 5,000 ק"מ בין הטיפולים שמוגדרים כל 10,000 ק"מ, ודואג לעשות הכל לפי הספר פלוס פינוקים נוספים של פולני עם קצת OCD. עם הזמן התווספו גם אגזוזי זרימה חופשית והכידון הוחלף בפאט-בר.
הטנרה פשוט וככזה גם פשוט לתחזוקה וטיפול. הוא אמנם קצת חלש ושמנמן, אבל מספק לי אחלה תמורה לכסף, למרות שהייתי שמח לאיזה משהו קרבי וגדול יותר. הוא עושה כל מה שאני מבקש ממנו, בכביש ובשטח, והדבר היחיד שלא הצלחתי להתגבר עליו זה חוסר הנוחות, למרות שהשקעתי בעיצוב מחדש של המושב. השילוב עם מנוע הסינגל הופך אותו ללא ממש אידאלי לרכיבות ארוכות מאוד, אבל אין לי יותר מדי כאלו. בשטח אני משתדל פה ושם לבקר בשבילים, וכשיוצא – הוא לא מאכזב".
גם בפורום שלנו הוא נוכח עם רשמים של KKatkov: "האופנוע חנוק בתקנות זיהום – נפתר במחשב/רכיב KEV MOD. יש האומרים שהחלפת שמן כל 5K במקום כל 10K תתרום רבות להארכת חיי המנוע. בקרב אלה שטיפלו כל 10 ראיתי לא מעט כלים שנדרשו לשפץ מנוע ב-70-90 אלף ק"מ, לעומתם ראיתי גם כלים עם 140+ אלף עם מנוע מקורי בריא. סה"כ – אופנוע אמין, מוכח וקל לאחזקה.
הדגם ששווק עד 2014 כולל נטול ABS וגבוה מאוד (הרגיש לי מאתגר קלות גם אחרי הנמכה ע"י לינק). מניח שאפשר להתרגל, כל עוד טכניקת הרכיבה טובה. זה הדגם שקורץ לי יותר, משום שהוא נאמן לתחושת ה"באתי הרגע מפריז-דקאר". החוויה של להפליג על גבו בעיר, עם שדה ראייה מעל לגג של קרוסאובר ממוצע ו"אופס, עליתי מדרכה בלי ששמתי לב" – מהנה מאוד. מ-2015, שווק דגם עם ABS ומושב נמוך יותר. עליו היה לי 2 רגליים כמעט מלאות על הרצפה, מה שהוריד מהכיף וגורם לו להרגיש כמו 'עוד דו"ש'".
גם אקמקרק כתב: "היה בבעלותי מעל 3 שנים, קניתי מהחברה בשנת 2016 ורכבתי 80 אלף ק"מ – כביש, שבילים, שטח קל. לבד ובהרכבה. אופנוע פשוט ונחמד, אמין – לא נתקלתי בשום תקלה במהלך השנים האלו. טיפולים וזהו. תחזוקה פשוטה מאוד. ישנן שתי גרסות – ללא ABS ואחת עם. הגרסה עם ה-ABS מונמכת קלות והופכת את גובה האופנוע להגיוני.
בגרסה הרגילה ללא ABS האופנוע גבוה מאוד, אפילו לגבוהי קומה. מיכל דלק גדול בנפח 23 ליטרים, מאפשר רכיבה של 400 ק"מ. המנוע בעל בוכנה אחת – סינגל – לא מווברץ כפי שמספרים/מתלוננים. מספק 47 כוחות פוני סבירים. לא הרגשתי מחסור בכוח. מי צריך יותר מזה?
גיר חמישה הילוכים – השישי היה חסר לי בנסיעות בינעירוניות ארוכות. מתלים פשוטים, נוחות סבירה. המושב מפנק יותר מאשר בטנרה 700 החדש.
כמה דברים שהציקו לי – אין נורת לחץ שמן (!). אמנם האופנוע בעל מערכת שימון מסוג עוקה יבשה אך עדיין נראה לי מאוד חריג. בנוסף, בדיקת מפלס השמן במנוע, גם לפי הוראות יצרן מדוייקות, מעולם לא הרגישה לי מאוד אמינה. טוב שבטנרה החדש עברו לחלון מדידה נורמלי. בגרסת ה-ABS, המצבר ממוקם מתחת למיכל הדלק ואין גישה מהירה אליו. בגרסה הנטולה, המצבר במקום הרגיל מתחת למושב".
