מתחבר לאורגינל
סבתא שלי היה אומרת שחשוב לדעת לקיים מה שהבטחת, אבל יותר חשוב להבטיח מה שאתה יודע לקיים. אי אפשר לפספס בהבטחה הגלומה באופנוע הזה – הארלי ספורטסטר, זו המטרה שהייתה למהנדסי ימאהה בין העיניים. אופנוע הכניסה לז'אנר של היצרן האמריקאי המגדיר את הקטגוריה. אם תסירו את הסמל של ימאהה ממיכל הדלק יש מצב שתחשבו שלפניכם ניצב הארלי MADE IN USA.
לפני קצת יותר משלושים שנה ניסתה ימאהה, כמו יצרניות יפניות נוספות, לייצר אופנוע שקולע לטעם האמריקאי – ימאהה ויראגו. בתחילה האופנועים שהיו אמינים, יעילים וטכנולוגיים, ולמרות זאת הם לא הצליחו להתחרות בתוצרת האמריקאית, עד שבשנת 1984 עשתה ימאהה את הדבר היחיד ההגיוני המתבקש – את מתלה המונושוק המתקדם החליפו צמד בולמים פרימיטיביים, מנוע וי-טווין מקורר אוויר חלש היה כבר קודם, והתוצאה הייתה אופנוע שהצליח סוף סוף לקלוע לטעם האמריקאי. כל כך הצליח לקלוע למטרה עד שהממשל האמריקאי נאלץ להטיל מכס מיוחד על אופנועים יפניים בנפח 700 סמ"ק ומעלה.
https://www.youtube.com/watchv=NK8KRWYO1go
צילום ועריכה: אסף רחמים
מראית עין
האופנוע ממשיך את המורשת הנמשכת כבר 30 שנה – לנסות לייצר כלי שייראה יותר מיושן, יותר נוסטלגי, יותר הארלי מהמקור – וימאהה הצליחה כאן בגדול. האופנוע נראה נכון, וכבר כאן אפשר לסמן וי אחד גדול, שכן מראה הוא חלק חשוב בקטגוריה הזו וימאהה קלעו פה בול. העיצוב נוטה בבירור לכיוון ה'בובר' – סגנון המקדש מינימליזם, פשטות וניקיון. זה מתחיל בצבע בשחור במקום כרום, עם השחמה של חלקי מנוע, מפלטים, כידון וחישוקים. אופנוע המבחן הגיע עם מיכל בצבע לבן אופנתי, וחבל כי המראה השחור פשוט הולם אותו מאוד. הרווח בין המיכל למושב תוכנן היטב כדי שיעניק את המראה של מושב שהונח כלאחר יד, ואפילו האזיקון המחזיק את צמת החשמל במקומה נראה כאילו הובלט בכוונה. הכידון נקי, ואת כיסוי המצבר החסר אל תטרחו לחפש כי הוא לא נפל – הוא פשוט לא היה במקור. המדקדקים במצוות יוכלו להסיר את הכנף הקדמית או לקצצה כדי לקבל בובר למהדרין.
סדרת ה-XV הולכת עוד צעד אחורה מבחינה טכנולוגית, או קדימה מבחינת האותנטיות. ימאהה חזרה למנוע מקורר אוויר שהוצג ב-XVS ועבר עדכון קל לקראת 2013. כראוי, המנוע הוא האלמנט הבולט ביותר. שני ראשי הצילינדרים הגדולים בולטים מעבר לרוחב מיכל הדלק ומדגישים את הסידור הא-סימטרי – הקדמי לימין והאחורי לשמאל. אפילו השעון הדיגיטלי העגול תואם את המראה הכללי עם התצוגה הנקייה המציגה את המהירות וזהו זה.
אז האופנוע הזה נראה נהדר על המדרכה צמוד לבית הקפה הנכון או ליד הבר המתאים. אם בית הקפה לא צמוד לחניה שלכם תצטרכו לרכב לשם, וכאן כבר אין ברירה אלא להושיט יד לצידו הימני של הכידון, לסובב את המפתח ולהניע.
נמר בשדות חיטה
המנוע בן 942 הסמ"ק מפיק בסך הכל 52 כוחות סוס צנועים, מספר שלא ירשים אפילו מגה-סקוטר, ושלא לדבר על אופנוע פול-סייז, אבל המספרים משקרים. המנוע הוא פנינה אמיתית, מושך מסל"ד אפס, כאשר הסוסים מחולקים היטב לאורך כל קשת הסל"ד. לא נוכל להרחיב הרבה על הסל"ד כיוון שאופנוע חסר מד סל"ד, אבל לא תצטרכו אחד כזה. כאשר צבירת המהירות מתמתנת תדעו שהגיע הזמן להעלות הילוך. למרות המספרים הצנועים, לרגע לא הרגשנו מחסור בכוח, בוודאי לא כשמדובר באופנוע כניסה. המנוע משדר רעידות שתוכננו בקפידה, בדיוק בתדר הנכון כדי שתרגישו שמשהו רוטט מתחתיכם אבל אין סיכוי שיטריד אתכם. ברור כי בימאהה היה מי שנדרש לשבת על האופנוע לאורך מבחנים מפרכים עד שנמצא התדר המדויק שיפנק את התחת שלכם אבל לא יטריד.
האופנוע הזה נועד לשימוש עירוני, לדלג לבית הקפה החביב עליכם, משם למכון הכושר והלאה לקאנטרי – או בקיצור, לכל המקומות בהם צריך להיראות. אבל גם אם תידרשו לנסיעה בינעירונית לא תחושו בחוסר בכוח. האופנוע מרגיש נוח בשיוט של 120-130, וכשתדחפו חזק הוא גם יגרד את ה-180. התיבה בת חמש המהירויות מחולקת גם היא היטב, העברת ההילוכים מדויקת אך דורשת מעט כוח, אולי בגלל שהאופנוע חדש. אנחנו, בכל אופן, אהבנו את ה'קליק' בין העברות ההילוכים. ההינע הסופי משתמש ברצועה משוננת, בדיוק כפי שעושה הספורטסטר. הרצועה תחסוך תחזוקה שוטפת ותמנע מכות וזעזועים שעלולה ליצור שרשרת.
עוטף בתשוקה
תנוחת הישיבה סבירה במונחים של קאסטום. המושב נמוך, קרוב מאוד לכביש, הרגליות קרובות והכידון רחוק – בהתאם לצו האופנה, אבל אידיאלי. המושב הנמוך יחד עם מרכז כובד נמוך מסייעים לתחושת הביטחון והשליטה באופנוע. המושב מרופד בנדיבות של תחבושת היגיינית, ועדיין כל עוד הכביש סלול היטב תרגישו בסדר. הברכיים קרובות מדי, ברך ימין מונחת על מסנן האוויר והשמאלית על ראש הצילינדר, הידיים קצת רחוקות, אבל לא שום דבר קיצוני. כאשר הכביש משתבש הדברים הופכים להיות לא נעימים. עבור כל כניסה למהמורה המתלה האחורי גומל בחבטה משלו ישירות לעמוד השדרה. אחרי חילופי מהלומות קצרות וכואבות הבנו את העניין וויתרנו לו. את המבחן ערכנו בטמפרטורה ממוצעת של 4 מעלות. בסביבה זו החום שהפיק הצילינדר ישירות לתוך החלציים לא הטריד ואפילו הנעים, אבל בקיץ המצב עלול להיות שונה.
אם מצאתם מישהי שמוכנה לאכלס את המושב האחורי – אל תעצרו, תמשיכו ישירות להורים. ראשית, המושב מתאים רק למי שממדיה הפיזיים עומדים בקריטריונים מאוד נוקשים. הוא גם קטן וצפוף, והרגליות הגבוהות דורשות גמישות מופלאה. תוסיפו על זה את המתלה האחורי, ותבינו שמי שיושב שם מוכן להקריב הרבה בכדי להישאר צמוד לגב שלכם. אגב, הצלם שלנו, שנאלץ לעבור למושב האחורי של ה-XV עקב תקר באופנוע הליווי, ברח בעצירת התדלוק הראשונה והוא לא מוכן לשוב יותר.
נחשים על הכבישים
בהשוואה לקאסטומים דומים, ה-VX950 מפתיע לטובה בהתנהגות. מרווח ההטיה אמנם מוגבל, אבל האופנוע לא נבהל מכביש מפותל ומציע היגוי סביר. המשקל הממוקם נמוך יתרום לביטחון ויעניק תחושת יציבות ושליטה. גם הבלמים מציעים כושר בלימה טוב ביחס לקטגוריה. מבנה הקאסטום עם המזלג המשוך לפנים פוגע ביכולת הבלימה, אבל הדיסק הקדמי הפרפרי הבודד מציע עוצמה סבירה, רגש ברור ו-ABS יעיל שלא ממהר להתערב אך בשעת הצורך פועל במהירות ובמדויק. בסך הכל מרחק הבלימה סביר והתחושה נשלטת גם בעת פאניקה.
מיכל הדלק מכיל 12 ליטרים המספיקים לקצת פחות מ-200 ק"מ, הרבה מעל ומעבר מהמרחק הממוצע בין שני בתי קפה. גם אם מועדון הקאסטומים איתו אתם רוכבים יבחר לצאת לאילת, לא תהיו הראשונים לחפש תחנת דלק.
ה-XV950 מרגיש יפני במובן הישן והטוב של המילה – מוקפד, עשוי טוב ומתוכנן היטב. לא תמצאו כאן מוזרויות מפתיעות וגם לא הבלחות שיגרמו לכם לשמוט את הלסת.
בחו"ל מחירו דומה למחירו של ההארלי ספורטסטר, וגם כאן בארץ – תידרשו לשלשל 73 אלפי שקלים לידי היבואן. קצת יותר מהמחיר לגרסה הבסיסית של הספורטסטר. בסך הכל מציע ה-XV950 כרטיס כניסה מוצלח לעולם הקאסטומים – הוא נראה נכון, מרגיש נכון ומתנהג יפה. שלושים שנה אחרי שהחלו היפנים לייצר קאסטומים, ה-VX מציע כלי מאוזן שבהחלט יש לו מה להציע מול המקור.
ועכשיו, עם נחיתת הארלי דיווידסון בארץ, נשאר לבחון את ה-XV950 מול מתחרהו הישיר – הספורטסטר 883. גזרת הקאסטומים הבסיסיים מתחממת.
תודה לזוהר לוקסנבורג על העזרה בהפקת הכתבה!
