בלמברטה מציגים את ה-G350 החדש – קטנוע בעיצוב רטרו אבל עם מכלולים מודרניים.
למברטה G350
למברטה היא יצרנית קטנועים איטלקית שנוסדה בשנות ה-40, ואחד מדגמיה אף הורכב בישראל במשך שנתיים בשנות ה-50. כעת, בגלגול המודרני של המותג, מציגים בלמברטה את ה-G350 – קטנוע מודרני עם מנוע צילינדר יחיד בנפח 330 סמ"ק מקורר נוזל, המפיק הספק של 28 כוחות סוס ומומנט של 2.75 קג"מ. ההינע הסופי מתבצע בעזרת וריאטור, החישוקים בקוטר 12″ עם מידות צמיגים 120/70 מלפנים ו-130/70 מאחור. מערכת המתלים מורכבת מזרוע כפולה מלפנים וצמד בולמים מאחור. יש שני בלמי דיסק ומערכת ABS, מיכל הדלק מכיל 9.5 ליטר, והמשקל המוצהר עומד על 173 ק"ג.
ללמברטה G350 יש פנסי LED היקפיים, לוח שעונים TFT, מערכת התנעה ללא מפתח ושקע USB לטעינה. העיצוב מכבד ומשקף את דגמי העבר של היצרנית הוותיקה.
ה-G350 יהיה זמין באירופה החל מסוף השנה הנוכחית, עם מחיר העומד על 7,200 יורו באיטליה. בעבר היו ניסיונות לייבא את למברטה לישראל, אולם כעת אין יבואן בישראל ולכן לא סביר שנראה את הלמברטה G350 על כבישי ישראל וניאלץ להסתפק בתמונות המושקעות.
למברטה היא יצרנית קטנועים איטלקית שנוסדה בשנות ה-40, ואחד מדגמיה אף הורכב בישראל במשך שנתיים בשנות ה-50.
כמו לא מעט מפעלי רכבים ואופנועים, גם למברטה (Lambretta) התחילו כיצרנים של משהו אחר לגמרי. פרדיננדו אינוצ'נטי (שם שמוכר יותר בהקשר של חברת פיאט שרכשה אותם כחטיבת שיפורים) הקים בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת – בדיוק לפני 100 שנים – מפעל מצליח ליצור וכיפוף צינורות. לאחר מספר שנים המפעל עבר מרומא אל פרבר במילאנו הקרוי על שם נהר למברטה שזרם באזור וגם מקושר למיתוס על שד מקומי. בזמן מלחמת העולם השנייה המפעל הופצץ ונהרס, וגרם לאינוצ'נטי לחשוב מחדש על החיים ועל העתיד, ואת ההשראה קיבל מקאשמן – אופנוע מתקפל תוצרת אמריקה, שנועד לצנוח עם החיילים מעבר לקווי האויב.
למברטה (אינוצ'נטי) 125 של שנות ה-50
בשנת 1947, כמעט במקביל לתחילת הייצור של הפיאג'ו וספה האלמותית, החלו בלמברטה את הייצור של מודל A, שדמה מאוד – ולא במקרה – לאותה הווספה. הלמברטה זכתה להצלחה מיידית ולדגמים משודרגים שהורכבו ברישיון ביבשות שונות על הגלובוס, עם שמות שונים אך בעיצוב וקונספט זהים. רוב הדגמים הראשונים נשאו את עיצוב 'איש הפח' המוכר, עם מנוע דו-פעימתי בנפח 125 סמ"ק, כדגם הכי פופולרי, עם כ-7 כוחות סוס, גלגלים בקוטר 7″ ו-8″, בלמי תוף, גל הינע, 3 הילוכים המופעלים ברגל, בלם אחורי מופעל ברגל, ויכולות אחסון בתא הכפפות ומתחת למושב.
שנות ה-60 הביאו ביקוש גדול יותר דווקא לרכבים קטנים על חשבון הקטנועים של למברטה, והמכירות החלו לדעוך. המפעל נמכר לחברת בריטיש לילנד, שלא הצליחה להבריא את המצב באגף הקטנועים ובחרה להשקיע את כל המשאבים בפיתוח רכבים קטנים. בתחילת שנות ה-70 זיהו בממשלת הודו את הצורך בתחבורה בסיסית וזולה שתשרת את המצב הכלכלי הקשה של היבשת, וכך רכשו בשנת 1972 את הזכויות לשם המותג ואת קווי הייצור של המפעל, בעיקר במטרה לייצר את הלמברטה התלת-גלגלית ואת הדגמים הדו-גלגליים הבסיסיים, שהגיעו גם בנפחים של 150 ו-175 סמ"ק. שיא המכירות היה בתחילת שנות ה-80 עם מעל ל-30,000 כלים שנמכרו בכל שנה, אך המכירות נחתכו בכ-90% עד לסוף העשור. מפעל SIL (ר"ת Scooters India Ltd) החזיק מעמד עד לשנת 1997.
בשנת 2010 נרכשו הזכויות על-ידי חברה מאיטליה שאחראית על הגלגול המודרני של הלמברטה, עם מנוע ארבע פעימות בנפח 125 סמ"ק ו-150 סמ"ק עם תמסורת וריאטור שמגיע מסאן-יאנג, מכלולים מודרניים, ומראה רטרו כהלכתו. במשך כל השנים, ובטח בשנות ה-60, הלמברטה – בדיוק כמו הווספה – הייתה כלי לסלבריטאים, כיכבה בעשרות סרטים, וביססה מאות מועדונים ברחבי העולם. צפו ב-Lambret Twist – הפרסומת המקורית משנת 1962 – על מנת להבין את רוח התקופה:
קטנועי למברטה היו נפוצים בישראל בשנות ה-50 ו-60 (וגם כיום קיימים לא מעט כלים משוחזרים ומשופצים), וכחלק מעידוד תעשייה מקומית וחיזוק הפריפריה בתחילת דרכה של מדינת ישראל הוקם קו ייצור של הלמברטה ביוקנעם, דרך חברת כור תעשיות. חלק מהרכיבים – כמו החישוקים והצמיגים – יוצר בישראל, אך כל השאר הגיע מאיטליה והורכב כאן. בשנת 1957, השנה הראשונה, קצב הייצור השנתי עמד על מספר אלפים, אך קו הייצור נסגר כבר לאחר שנתיים, בשנת 1959, בגלל חוסר כדאיות כלכלית. חברת קייזר, שהרכיבה בישראל במקביל את קטנועי וספה, זכתה להצלחה גדולה יותר שנמשכה עד לשנת 1967.
