הבורגמן הראשון יצא לשוק העולמי בסוף שנות ה-90 ונשא בשורה: הוא היה קטנוע ה-400 סמ"ק הראשון שהתעלה מעל כל עדת ה-250 סמ"ק שהייתה עד אז.
מספר נפחים לבורגמן (Burgman), קטנוע המנהלים-תיור של סוזוקי, ואנחנו נתרכז היום ב-400. הוא התהדר בסנטימטרים מעוקבים גדולים מכל ה-250 של כולם ויצא לשוק כ-AN400 בורגמן בשנת 1998, ומאז הוא צבר עדת מעריצים אדוקים, וכאלו שאפשר לקטלג ככת. המנוע עם הצילינדר היחיד ומקורר הנוזל היה בנפח של 385 סמ"ק, והפיק כ-30 כ"ס ו-3.6 קג"מ. הרוכב והמורכב הנינוחים יכולים היו להתרווח על הכורסאות ולעבור במקצת את ה-150 הקמ"ש הסופיים. שתי קסדות מלאות נכנסו בנחת מתחת למושב הארוך והרחב, וזה עם תא כפפות שגם סיפק שקע לספק כוח. שנת 1998 להזכירכם. לבורגמן 400 הייתה מערכת ABS אופציונלית בחו"ל, רגלית אמצע, וממדים גדולים שנתנו תחושת הגנה וביטחון גם בעיר ובטח לבטח מחוצה לו.
בשנת 2003 התחלף הקרבורטור במערכת הזרקת דלק חסכונית ונקייה יותר, ובשנת 2007 הותקן מנוע מודרני יותר בנפח של 399 סמ"ק, מערכת בלימה משודרגת עם שני דיסקים מלפנים, חישוק קדמי גדול יותר, לוח שעונים חדש ומודרני לתקופתו, מפלט חדש ועיצוב חדש עם פנס כפול מלפנים. בכל שנה נוסף עוד עדכון ועוד עדכון כמו תמסורת וריאטור רציפה משופרת, מערכת ABS סטנדרטית, וגרסת 'לימיטד' שהוצעה בישראל וכללה תוספות כמו משענת לנוסע האחורי, מגני ידיים, דיפון דמוי עץ בקוקפיט, ציפוי כרום למפלט וידיות כידון מחוממות.
עם השנים הצטרפנו לטיול 'מועדון הבורגמן' הישראלי עד לאילת בשנת 2015 עם אסף, ואז השלמנו לנמרוד את הפער בשנה שלאחר מכן, כדי שלא ייעלב. בטיולים הוא הפגין את כל מה שקנה את עולמו, שזה יכולות תיור ארוכות טווח בזוג + ציוד. בעיר הוא פחות היה להיט, באופן טבעי. האמינות הייתה טובה בהחלט, וגם הסחירות בשנים הראשונות. לאחר מכן המתחרים האפילו עליו וגרמו לביקוש שלו כחד וכמשומש לרדת במידה מסוימת. היכולת הספורטיבית שלו נחשבה כמוגבלת, בלשון המעטה ולכן בשנת 2018 סוזוקי החליטה להוציא את הדגם החדש, אותו היא כינתה 'בורגמן קופה', ודאגה לו למשקל וממדים קטנים יותר לטובת זריזות ודינמיות. המשקל – 215 ק"ג – ירד ב-7 ק"ג לעומת הדגם היוצא, ובסיס הגלגלים התקצר בחמישה מ"מ ביחד עם הורך כללי שקוצץ ב-35 מ"מ. זה אמנם לא המון, אבל הכלי נראה קטן הרבה יותר. המשקף יותר קטן, וכך גם הפנסים שהופרדו מהמאותתים וביניהם יש כונס אוויר. ספוילר קטן, הוא לא היה ספורטיבי ולא קופה, אבל תקראו את ההתרשמות של אורי שלנו על כך.
סוזוקי AN400 בורגמן דגם 2021
לשנת 2021 המנוע קיבל את עדכוני יורו 5 ההכרחיים לפליטת מזהמים, שאפשרו שיפור מסוים במומנט בסל"ד נמוך ובינוני. ההספק ירד מעט ל-29.3 כ"ס, יחד עם נתון המומנט שעומד על 3.5 קג"מ. הדגם הקודם סיפק 31 כ"ס ו-3.6 קג"מ. המהירות המרבית עלתה ב-2 קמ"ש מ-133 קמ"ש ל-135 קמ"ש, מערכת תזמון ההצתה שופרה ומאפשרת, לפי סוזוקי, התנעה בנגיעה קלה, מערכת ה-ABS גילחה משקל, ומערכת בקרת האחיזה קיבלה אפשרות לניתוק מלא. הוא אמנם ממשיך להימכר בעולם, אבל די בעצלתיים וכבר לא אצלנו. בשבוע הבא נדסקס על אחיו הגדול, הבורגמן 650.
אחרי שבשנה שעברה קראתי כמוכם על החוויות של זומר עם קוריצה שלו במסעם דרומה עם המועדון הכי תוסס בארץ, אמרתי לעצמי שהשנה גם אני רוצה. כלומר, אחרי שהעורך הראשי התקשר לשאול אותי אם מתאים לי, כמובן. בירור קצר עם האישה והחזרתי לו תשובה שאנחנו בפנים, רק מה – לא נוכל להצטרף אליהם מנקודת המפגש בלטרון ב-08:00 בבוקר. ניאלץ לעשות את הדרך הארוכה לבדנו ולנחות שם הישר לארוחת הערב. "בסדר", ענה לי העורך בהודעת טקסט קצרה, רוצה לומר "אתה רציני? אין סיכוי שתצליח לסדר משהו עם העבודה ותצא עם כולם?". כנראה שהוא ידע שאין צורך לכתוב לי את כל זה כי כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי ברגשות מעורבים בנוגע לכל העניין: מצד אחד טיול לאילת! יאיי! שנים שלא הגעתי לנקודה הכי דרומית בארץ. עכשיו תוסיפו על זה רכיבה על בורגמן 650 חדש לגמרי ועוד עם מועדון הבורגמנים, וקיבלתם חוויה של פעם בחיים (או פעם בשנה, אם אתם בעליו של בורגמן).
ומצד שני…
– "אז מה, ככה אתה מוותר על חלק נכבד מהחוויה הזו?", הרהרתי במין סוג של דיאלוג עם עצמי.
– "שמע, זה לא כזה פשוט, יש דברים חשובים לסיים בעבודה השבוע. יש לך אחריות. אי אפשר שתמיד הכל יסתדר כמו שרוצים. אבל היי, נסה להסתכל על חצי המיכל המלא: לפחות תהנה מהרכיבה לשם בקצב שלך ותצטרף אל החבורה העליזה בערב. יהיה לכם מספיק זמן ביחד בהמשך הסופ"ש", עניתי לעצמי.
וככל שחשבתי על זה יותר, ככה השתכנעתי פחות. תוך שעה כבר סגרתי עם המנהל שלי שבשבועיים הקרובים אני אשאר בעבודה שעות נוספות כדי לוודא שאני מסיים את הכל יום אחד מוקדם יותר, כך שאוכל לקחת חופש בחמישי ולא לפספס את הנסיעה בצוותא עם החבורה הססגונית. וכך היה.
מועדון הבורגמן
חמישי בבוקר, ממתינים לקטנוע ההדגמה שישמש בתור הלימוזינה שלנו לשלושת הימים הקרובים. הבחור שלנו מתמהמה מעט, אך כעבור מספר דקות, לאחר טקס הענקת המפתח, אנחנו כבר בדרך לנקודת המפגש. מרחוק אנחנו רואים שהשיירה כבר החלה בנסיעה ואנחנו מרחק קצר מלהגיע אל המאספים. אחלה תזמון.
לאחר שעקפנו את האחרונים הבנתי שאין טעם להמשיך ולעקוף את יתר השיירה רק בשביל לסמן לג'קי, המבוגר האחראי, שגם אנחנו בין הנוכחים. אפשר לחכות לעצירה הראשונה לשם כך. כשהגענו לנקודת העצירה זכינו לתשומת לב ידידותית, מעין שילוב של ברכת 'בוקר טוב' ו'ברוכים הבאים למועדון', יחד עם תהייה על מי ומה אנחנו. וכך גם בשנייה. ובשלישית. מישהו שאל אם אנחנו מ'פול גז', ואחרי שאישרתי ענה: "אה, בשנה שעברה שלחו מישהו צעיר". בעודי שוקל אם להיעלב או לקחת את דבריו כמחמאה על כך שהצלחתי להשתלב וכמעט להיטמע בקבוצה, ג'קי הגיע וזיהה אותנו מיד, ולא רק משום שהוא מכיר את כל חברי המועדון באופן אישי. "אני מכיר את כל הכלים ולמי הם שייכים לפני לוחיות הרישוי", אמר לי ברצינות גמורה, והתכוון לזה.
בשלבים מסוימים במהלך הרכיבה הייתי מוכן להישבע שאני רואה במראות הונדה 'גולדווינג' או שניים בעקבותיי. ככל שהתקדמנו דרומה ולא ראיתי אותם בשום מקום אחר אלא במראות בלבד, חלחלה בראשי ההבנה שאלו פנסי הבורגמן הרחבים, שיחד עם החזית המאוד 'אופנועית' שלו משווים לו מראה שמזכיר את אותו אופנוע תיור מיתולוגי. "כשחושבים על זה, הבורגמן הוא ה'גולדווינג' של הקטנועים", עברה המחשבה בראשי בעודי חוזר לנהל דיונים עם עצמי. מעולם לא הייתי מהאנשים שנותנים שמות לאופנועים שלהם, אבל החלטתי לחרוג ממנהגי הפעם, וברוח הדברים נתתי לבורגמן שלנו את השם 'גולדי'. "אבל הוא ישראלי, אז אקרא לו 'זהבה'", הסכמתי עם עצמי.
בתמונה: זהבה, אבל אחרת
כשעצרנו לארוחת צהריים במצפה רמון, בעודי עומד ליד הכלים החונים ומתפעל מכמות ההשקעה בהם ובציוד הנלווה אליהם, ניגש אלי רונן המאסף, אותו אחד המכונה 'הקרנף', לשיחת חולין שנסובה רובה ככולה סביב הגורם המאחד את כל הנוכחים. כנראה בשל יחס צריכה נמוך במיוחד של קפה/ק"מ באותו יום בלבלתי את הדברים שלו וחשבתי שהוא מכנה את הבורגמן שלו 'קרנף'.
"האמת? תיאור הולם למדי לספה הדו-גלגלית שאיתה הגענו לכאן. הוא אפילו בצבע המתאים: אפור-קרנף", חלפה המחשבה בראשי. שלא תתנו לעובדה שמדובר ב'קטנוע' לבלבל אתכם: מדובר בכלי ששוקל 275 ק"ג, לא כולל האפוד הזוהר שמתחת למושב. אבל למרות – ואולי בעצם בזכות – המשקל, הבורגמן מרגיש סופר-יציב בפניות בכבישי המכתש המפותלים.
כל הדרך משם לאילת, בעודי מתבונן בנוף המדברי המרהיב, תהיתי באיזה שם עליי לבחור. הוא אמנם מעין סוג 'קרנף', אבל כבר קראתי לו 'זהבה', ואפילו התרגלתי לרעיון בשלב מסוים. בעודי מתבונן בנופים סביבי החלטתי ששני השמות יישארו: "קרנף ושמו זהבה", נקבע בהסכם הפשרה.
בארוחת הערב פגשנו חברים נוספים, חלקם הגיעו עצמאית בשל אילוצים, והיו אפילו כאלו שהשאירו את הבורגמן בבית ובאו עם כל המשפחה ברכב – העיקר שלא לפספס את הטיול השנתי של המועדון לאילת. עוד אני גומע סיפור אחר סיפור, מור"ק אחרי מור"ק, מישהי מעברו השני של השולחן שהבינה שאנחנו נציגי המערכת השנה שאלה בקול מאוכזב: "איפה הבחור שהיה פה בשנה שעברה? לפני שנה שלחו כזה בחור נאה, יפה תואר…".
– "היה עסוק השנה" עניתי, מנסה להתעלם מההשוואה.
ג'קי, יו"ר המועדון – מכיר כל בורגמן לפי לוחית הרישוי
הערב המשיך לו כמתוכנן עם התכנית האמנותית שכללה מלבד המוזיקה גם 2 טבעות שנשלפו אל מול מחיאות הכפיים של הנוכחים שהשתתפו גם הם בשמחת האוהבים.
למחרת בבוקר עלינו על סיפונה של יאכטה, עליה העברנו עוד כמה שעות של מוזיקה, אוכל, ריקודים וגוד-טיים עם החברים החדשים שלנו, שנדמה היה שאנחנו מכירים כבר שנים. את המשך היום הקדשתי לזמן איכות עם האישה, ובערב, אחרי הארוחה במלון, ודאי כבר ניחשתם – מוזיקה, אוכל, ובעיקר אנשים שמחים שחברו להם יחדיו בזכות הקטנוע שלהם, שלמרות שעבורם הוא הרבה יותר מסתם קטנוע, הוא עדיין רק כינור שני להוויי המיוחד של המועדון הזה.
ביום האחרון החלטנו לצאת באופן עצמאי ומעט מוקדם יותר ממרבית החבורה, כדי להספיק ולהגיע למרכז לפני שעות בין הערביים. נפרדנו לשלום מכל מי שכבר היה בחוץ ליד הבורגמן שלו, חלקם מנקים אותו מהאבק המדברי שהצטבר עליו בלילה, בזמן שאחרים כבר התחילו להעמיס עליו את הציוד.
– "תמסור ד"ש לאסף!", אמר לי משה, למרות שהטלפון של זומר היה שמור אצלו ויומיים קודם שלח לו הודעה פרטית.
– "ברור שאמסור", השבתי, תוהה אם גם אותי יזכרו בשנה הבאה בתור דמות נערצת החביבה על הבריות.
– "איך בוחרים אצלכם את מי לשלוח? לפי מידת ה'חמידוּת'? (מלשון 'חמוד')", הוסיף משה. חייכתי בחזרה בחיוך שכולו הבעת ניצחון ופניתי חזרה אל עבר החניה, שם חיכה לי הקרנף.
הורדתי את הבורגמן מרגלית האמצע בהחלטיות הדרושה לשם כך והכרזתי: "קדימה זהבה, צריכים לזוז…".
יומני היקר, הבוקר נגמר החלב במקרר. גיליתי את זה כשכבר מזגתי את המים החמים לכוס. התחושה היא כאילו הקארמה לא סתם סוגרת איתך חשבון, היא עושה את זה בחיוך זחוח. היא כנראה הרגישה שהיא קצת הגזימה כי בהמשך היום אביעד שלח לי הודעה והציע לי להצטרף לטיול מועדון לאילת לשלושה ימים. בדקתי עם קוריצה* והיא כמובן אישרה השתתפות מיידית. אני כותב לך עכשיו כשאני כבר במיטה. נזכרתי ששכחתי לקנות חלב.
12 בנובמבר, 2015
היום חשבתי על זה שאני לא סגור בעצם על איזה מועדון מדובר. התקשרתי לאביעד, הוא ענה "מועדון בורגמן". חשבתי שהוא צוחק. הוא לא. אני מתחיל להכין את הבדיחות לכתבה. בכל זאת, מועדון בורגמן מורכב מפורשי מועדון "עד 120", אתה יודע, אלה שהתאכזבו ממועדון "עד 130" שבעצמו בכלל הורכב מיוצאי תת-מועדון "הרגועים" ב"מועדון האופנועים הישראלי". יהיה מעניין.
18 בנובמבר, 2015
מחר נוסעים. בדיוק סיימנו לארוז. כלומר, אני לקחתי שתי חולצות, תחתונים ומברשת שיניים, וקוריצה השלימה בתכולה של ארון בינוני מאיקאה. מעופר אבניר עדכנו אותנו היום שהבורגמן הדגמות יהיה מוכן רק מחר בבוקר. אני עייף מהאריזות, אז נסיים פה.
היי דרומה לאילת…
19 בנובמבר, 2015
איזה מפלצת הבורגמן הזה. כאילו קטנוע נטול מודעות עצמית. איכשהו יצא שבערך שעה וחצי אחרי שהמועדון שהזמינו אותנו לסקר טיול שלו יצא לדרך מלטרון, אני רק יצאתי מדרום תל אביב לכיוון יהוד לאסוף את קוריצה. כל הדרך אני תוהה איך עם כל הגודל הזה (יש פה מושב יותר גדול מהספה שלי בסלון!) אני מסביר לקוריצה שנצטרך לצמצם קצת בבגדים. שעה אחרי ועם טי-שירט אחד פחות, התחתונים שלגופי בלבד ואצבע בתור מברשת שיניים (קוריצה ויתרה על היתר בשבילי) אנחנו עפים על 6 דרומה, מצערת על העצר ומהירות קבועה שהיא כמו חצי מעגל. בבוקר חשבתי שדווקא יצא לנו טוב, כי נסיעה בשיירה גדולה, ועוד של מועדון בורגמן, תהיה איטית להחריד ותבאס לי ת'טיול, אז לתפוס אותם כבר בדרום יהיה טוב, בול בזמן למעלה עקרבים לקצת אקשן צמצמים. באסה, פספסנו אותם. לא נעים, אז הענשתי את עצמנו וטסנו את הכביש המדהים הזה בלי כמעט לשים לב לנוף. את הראשונים, או יותר נכון האחרונים, פגשנו בדיוק לפני חצבה.
המאסף הציג את עצמו בתור רונן קרנף ושלח אותנו לכיוון עין יהב לחוות האנטילופות. בדרך מצאנו אותם בתחנת דלק. מלא קטנועי ענק בכל צבעי הקשת שבין שחור-אפור-לבן ומסביבם רוכבים במעילים צבעוניים ובעיקר קסדות לבנות.
וואלה יומני, מדובר בחבורה מצחיקה למדי, הבורגמניסטים האלה. רובם בזוגות, חלקם הגדול בחליפות תואמות, קטנועים עם מזוודות צד, ארגזים אחוריים, ארגזים קדמיים, תחתיים, רמקולים ומלא פסי LED בכל מקום. וכולם מבסוטים רצח. כפי שצפיתי הגיל הממוצע היה נראה סביב ה-50+, אבל התחושה כמו בטיול שנתי. קוריצה אמרה שהיא מרגישה שמסתכלים עלינו כמו על עופות מוזרים. הגיוני, אנחנו הכי צעירים פה ואין לנו אפילו ארגז אחד. כשהגענו לחוות האנטילופות לארוחת צהריים (סנדביצ'ים, לא אנטילופות…) גילינו שיש צעיר מאיתנו – בהא, בחור בן 24 מזמר, או זמר דיזנגוף כמו שהוא מתעקש. בחור נחמד, שגדל מקטנוע 250 לבורגמן 400 ואחר כך 650. הצקתי לו קצת על למה בורגמן ומה הלאה, והוא אמר שהוא רוכב מאוד רגוע והבורגמן מספק את כל מה שהוא צריך מבחינת ביצועים, מאוד נוח ויש לו אחלה מועדון. התשובה שלו הייתה כמעט מנטרה בפי כל מי ששאלנו. האמת היא שעד כה זה נראה בסך הכל נכון.
נכנסנו לאילת שיירה של בערך 40 גדלנועים והגענו למעין מלון דירות חמוד כזה שהרשו לכולם לחנות את הקטנועים צמוד לחדרים, פינוק. מסתבר שזו הפעם השלישית של המועדון במלון הזה, והיחס לבבי בהתאם. אחרי ארוחת הערב קוריצה ואני היינו די גמורים והנחנו שאף אחד לא ישים לב שאנחנו מבריזים מהמסיבה שתוכננה. טעינו. החבר'ה האלה קיבלו אותנו כמו מלכים והתעקשו שנגיע לחגוג. שיהיה, הרי כמה כבר יכולים לחגוג במועדון בורגמן, ועוד אחרי יום נסיעה לאילת? אז זהו, שהרבה.
למועדון המגובש הזה יש, מסתבר, כל ממלא תפקיד אפשרי. יש להם אשכרה זמר אירועים שהוא במקרה גם בעלים של בורגמן עם סירה, שהעיף שם ערב שעינת שרוף לא הייתה מרימה. מוזיקה, ריקודים, ובין לבין נאומי הוכרת תודה ושירי הלל לג'קי, יושב ראש המועדון. לא ראיתי כזו הערצה למפקד מאז ימיי בסדיר. והאמת? שאפו! הבנאדם מנהיג את אחד המועדונים הספציפיים לדגם הכי מושקעים בארץ. חתכנו לישון כי אנחנו גמורים אבל נראה לי שהם ממשיכים שם עוד הרבה, זקנים חסרי מנוח. אנחנו כבר במיטה, קוריצה ישנה. לפני שנכנסתי למיטה רציתי להחליף תחתונים, אבל אין. לילה טוב.
יאללה בלגן!
20 בנובמבר 2015
היום היה רגוע יחסית. בבוקר לקחו אותנו לשייט על ספינה. כיבוד ובירות זרמו חופשי. רונן קרנף, הקמב"צ של המועדון, סיפר לי שזה בסבסוד של עופר אבניר. יותר מזה, כולם פה מסתובבים כל הזמן בחולצות של המועדון, הסמל BURGMAN עם R כמו של הג'יקסר 750 מרוח על כל פריט לבוש, ודגל של סוזוקי מתנוסס לו יחד עם דגל ישראל. נראה שהרוב במועדון רוחשים חיבה ליבואן שתומך בהם לא מעט. התערבבנו קצת בין כולם ושוב התופעה הזו שכולם כל הזמן מבסוטים. מוזיקה, ריקודים, מלא בדיחות של מבוגרים. טיול שנתי כבר אמרנו?
בשלב מסוים הסירה עגנה ואנשים התחילו לקפוץ למי הים האדום שהם, כידוע לכל צולל, קפואים. התלבטתי דקות ארוכות אם להיכנס, עד שקוריצה אמרה לי "עזוב, המים קפואים, אתה תתקרר". מעולה חשבתי, לא צריך להוכיח את עצמי. ואז היא הוסיפה "תראה מה זה, כל הגברים קפצו למים!". החלטתי לשמור עליי בריא גם למחר וויתרתי על כניסה למים עד שראיתי את דורון, זקן המועדון שחצה לפני כמה שנים את גיל 70, שוחה סביב הספינה וקורא לי להיכנס. אם דורון שוחה, אני שוחה. קפצתי למים והיה ממש כיף. עכשיו אני קצת מנוזל.
אחר הצהריים מרבית המועדון נסע לעשות מין קבלת שבת בחוף הווילאג'. קפצתי לזמן קצר כמה שהצלחתי להחזיק עצמי ער ותהיתי שוב איך יש להם כל כך הרבה אנרגיות. שמעתי עוד סיפורים על המועדון ועל ההווי המיוחד שיש בו. האמת היא שראיתי כבר כמה מועדונים, ונראה לי שזה בהחלט אחד המיוחדים שבהם. אפילו שאלו כביכול קטנועים ולא "אופנועים אמיתיים", החברים פה אופנוענים אמיתיים. מטיילים המון. טיולים ארוכים, טיולים קצרים, טיולים בחו"ל שבהם שולחים את הקטנועים במכולה לאיזה יעד ודופקים תור-דה-אירופה.
גאוות יחידה
הכי קטע זה הנשים. רוב הרוכבים גברים, למעט כמה יוצאות מן הכלל, והנשים מורכבות. ההיגיון אומר שהגברים יהיו אלו המשוגעים לדבר והנשים מתלוות אליהם. וואלה, כל מורכבת שדיברתי איתה סיפרה על הבורגמן בעיניים נוצצות ועל כמה כיף במועדון. זה מרגיש יותר כמו מועדון של זוגות חברים מאשר של אופנועים. פייר יומן יקר? מרשים מאוד. ואל תחשוב שאני סתם מגזים, אתה קולט שיש פה אנשים שאשכרה מחזיקים את הבורגמן רק בגלל המועדון? יש כאלה שמחזיקים אופנוע נוסף ואת הבורגמן רק בשביל שיוכלו להשתתף בטיולים של המועדון שבהם מרשים רק לבורגמנים לקחת חלק. יש אפילו אחד שקנה שנה שעברה בורגמן רק לנסיעה לאילת ומכר אותו אחרי. אגב, שם מצחיק בורגמן. קטנוע יהודי מיפן. ועם ההגיג הזה נסגור להיום, מחר חוזרים הביתה ואנחנו אחרי ארוחת שחיתות במחבוא של אדי.
21 בנובמבר 2015
בבוקר התברר לנו שהמועדון חוזר דרך כביש 90 כי יש הרבה רוכבים מהצפון שצריכים לחזור עד הקריות, נהריה והסביבה. שאפו עליהם. נפרדנו בבוקר במלון כי רצינו לנצל את ההזדמנות לעלות דרך כביש 12 ומכתש רמון. כולם היו ממש נחמדים אלינו וסבב הפרידה לקח הרבה מעבר למצופה. הדרך צפונה הייתה מרהיבה – מזג אוויר סתווי מושלם, עננים ציוריים, ושמיים אפרפרים שמדגישים את הצבעים החזקים של המדבר. פגשנו את המועדון שוב באיזו סטקייה באזור באר שבע. שני שולחנות ענק של בולסים ובולסות, וים של קסדות נפתחות לבנות. קטע, לכולם כמעט יש פה את אותה קסדה. הצבעוניות שלנו בלטו באופן משעשע באמצע והזכירו לנו שאנחנו בכל זאת רק אורחים של המועדון. מחוץ לחלון הייתה שקיעה מרהיבה בצבעים שרואים רק בחורף, סיום הולם לסופ"ש שהיה לנו. הלג האחרון הביתה היה כבר קשה. הגענו תשושים, ואם לא אתה יומני היקר, כבר מזמן הייתי ישן. אני מניח שהבורגמניסטים ההיפראקטיביים האלה בדיוק מתארגנים לאיזה ערב שירה בציבור או משהו.
