שנת 2021 עומדת להסתיים, וזה הזמן לבחור את אופנוע השנה. הפעם הבחירה היא שלכם הגולשים: בכל יום בשבוע הקרוב נעלה כאן סקר ובו אפשרויות בחירה על מספר כלים בקטגוריה ספציפית. אתם תבחרו באופנוע שלדעתכם הוא אופנוע השנה, מכל סיבה שלא תהיה – הכי טוב, הכי חשוב, הכי טכנולוגי, הכי משפיע או הכי מדבר אליכם. את התוצאות בכל הקטגוריות נפרסם כאן בפול גז, אבל גם התכנית סיום השנה של 'עולם הרכב' בערוץ ספורט 5.
קטגוריית קטנועים
הקטנועים הם הלחם והחמאה של השוק הדו-גלגלי הישראלי, שכן בסופו של דבר הם הכלים הנמכרים ביותר ואותם רואים הכי הרבה על הכבישים. לרוב אלו כלים אפורים (תרתי משמע) שבאים לתת עבודה, ואין להם את היוקרה של האופנועים או אפילו של המקסי-סקוטרים, אבל עדיין – מאות ואלפים מהם נמכרים בכל שנה ושוטפים את הכבישים ביעילות.
נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 249.4 / 278.3 סמ"ק, קירור נוזל, 21.5 / 25.6 כ"ס, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, משקל מלא 185 ק"ג, בסיס גלגלים 1,550 מ"מ, גובה מושב 747 מ"מ, מיכל דלק 12.0 ל׳, צמיגים 120/70-14, 140/60-13
לרכיבת מבחן על הסאן-יאנג ג'וימקס זד פלוס – לחצו על הקישור
צפו בווידאו: מסביב לסאן-יאנג ג'וימקס זד פלוס:
מה זה?
ג'וימקס, הדגם האיקוני של סאן-יאנג שמוכר לכל רוכב בישראל כבר מ-2005, מקבל שדרוג נוסף וסימן הפלוס נוסף לשמו. הג'וימקס זד הוצג רק לפני שנתיים, כלל עדכון מקיף לשלדה ולעיצוב, וזכה לדיאטה במשקל של 10 ק"ג ודיאטה במחיר של כ-2,000 ש"ח. הדגם החדש עבר רענון נוסף בעיצוב עם צמד פנסי LED קדמיים ותאורת LED אחורית, התאמה של המנוע לתקנות יורו 5, ובדגם ה-300 גם בקרת אחיזה TCS. עם כל השינויים האלו הג'וימקס זד פלוס שבר את הדיאטה של קודמו והחזיר קצת את המשקל (אך הוא עדיין לא במידות פלוס) ואף הוסיף למחיר.
סאן-יאנג ג'וימקס זד פלוס – ב-250 וב-300 סמ"ק
ביצועים
המנוע של הסאן-יאנג ג'וימקס 250 זד פלוס חלק וחזק, ומושך היטב ביציאה מרמזור, בתאוצת ביניים ובכביש המהיר. למעשה הוא כל כך טוב שקשה להבין למה בכלל שמישהו ירצה את דגם ה-300 – זאת עד שרוכבים עליו. הג'וימקס 300 זד פלוס עוד יותר חזק, ולמרות שהמנוע המותאם לתקנות יורו 5 מפיק כמעט שני סוסים פחות מקודמו – אין זה מורגש. בנסיעות בין-עירוניות ארוכות ה-300 שמר על מהירות שיוט תוך פחות מאמץ למנוע מה-250. גם בהרכבה הביצועים נפגעו פחות, ובאופן כללי הרכיבה עליו קצת יותר מהנה מאשר על אחיו הקטן.
הסאן-יאנג ג'וימקס 250 זד פלוס הגיע ל-140 קמ"ש על השעון (123 קמ"ש אמיתיים מדודים ב-GPS), וזאת כשמד הסל"ד נמצא עמוק בתחום האדום מעל 9000 סל"ד. ה-300 מראה את אותה המהירות על השעון ונמדד על 132 קמ"ש אמיתיים, והוא מתקשה לטפס לתוך התחום האדום של מד הסל"ד.
מנוע ותמסורת טובים וחלקים
התנהגות הכביש של הג'וימקס זד פלוס ממוצעת למדי. הגענו לציון זה משקלול של שני סעיפים: היגוי טעון שיפור ויציבות טובה. כמו הזד הקודם וכמו כל קודמיו בשושלת, גם הג'וימקס זד פלוס מתאפיין בהיגוי מעורפל ובנטייה ליפול לתוך הפנייה. בנוסף, בפניות חדות בעיר קיבלנו מהגלגל האחורי תחושה שהוא עומד לאבד אחיזה – אף כי הוא לא איבד אחיזה אפילו פעם אחת. רק תחושה מעורפלת שמזכירה לנו שלג'וימקס זד פלוס, כמו לכל ג'וימקס, אין יכולות ספורטיביות. מנגד, היציבות הכיוונית טובה מאוד. הזד פלוס נשאר יציב גם במהירות סופית ללא כל נדנודים או תחושה מעורפלת בכידון. גם בפניות מהירות – בעיקולים בכביש מהיר או יציאה וכניסה למחלפים, הג'וימקס זד פלוס שומר על הקו ונוסך ביטחון על הרוכב.
מבחינת נוחות הנסיעה, המתלים של הג'וימקס זד פלוס נוקשים, אבל סופגים את תחלואות כבישי תל-אביב בצורה מספקת. במעבר מהיר מעל מהמורה הזעזוע מורגש, אך אינו עובר לעמוד השדרה של הרוכב. לעתים אף מתנתק הרוכב מהמושב, אך כשהוא נוחת חזרה המתלים לא סוגרים מהלך. הבלמים עוצרים היטב את הכלי ומספקים מספיק רגש ומשוב.
בסך הכל חבילת ביצועים ממוצעת שאינה שונה בהרבה מהדגמים הקודמים בשושלת הג'וימקס.
התנהגות ממוצעת
איך זה מרגיש?
הג'וימקס זד פלוס, כמו הדגם הקודם, הוא קטנוע ידידותי ונוח. מדרס הרגליים ארוך וניתן לשלוח את הרגליים קדימה אל מתחת לכידון הרחב. הוא גם מרווח למדי, ותנוחת הרכיבה מאפשרת שליטה מלאה בעיר ורכיבה נוחה בנסיעות ארוכות. המושב הונמך ב-13 מ"מ לעומת הדגם הקודם, אם כי גם הוא היה קל לשליטה בתנועה עירונית. המושב גם קיבל ריפוד חדש, אך נראה שהוא קטן במעט (או שהישבן שלנו גדל – גם זו אפשרות). הוא נוח בסך הכל אף כי לאחר זמן מה הרגשנו כאב קל בישבן, אך הוא נשאר קל גם לאחר נסיעה ארוכה ולא הפריע לנו לרכוב ברצף שעות.
מיגון הרוח טוב למדי, והמשקף שקוף ואינו מעוות את העובר דרכו. ניתן לכוון את גובה המשקף באמצעות 4 ברגים להתאמה טובה יותר לרוכב – כמו בזד הקודם. מתחת למשקף נמצא את אותו לוח שעונים הכולל שני שעונים אנלוגיים – מהירות ומד סיבובי מנוע – וביניהם מסך LCD עם תצוגת קילומטראז', שעון, מד דלק ומד חום מנוע, ובדגם ה-300 גם חיווי ל-TCS. לוח השעונים בסיסי אבל נאה ויעיל, ועל אף שהוא מיושן אין אנו רואים שום צורך להחליף אותו. המגרעה היחידה שלו היא נטייה להשתקפויות.
כלי ידידותי
סביבת הרוכב נעימה ופונקציונאלית, צמד המראות המורכבות על הכידון מספקות שדה ראייה מצוין ובנויות באיכות סבירה – כמו כל שאר הקטנוע. בתא הכפפות הקדמי יש שקע USB לטעינה מהירה של טלפון נייד ומקום לטלפון בכל גודל כמעט – רק חבל שהתא אינו ננעל. הפנס הקדמי הבודד הוחלף בצמד פנסים נאים, וכעת גם התאורה האחורית היא תאורת LED – אך למאותתים יש עדיין נורות רגילות. נחכה לשדרוג שלהן בדגם הזד פלוס פלוס.
מתחת למושב יש תא ענק המכיל בקלות שתי קסדות מלאות עם קצת עודף מקום לכפפות או פאוץ' קטן. מצידי המושב יש ידיות אחיזה נוחות למורכב, ורגליות המורכב נפתחות בלחיצה – אך לפעמים התקשינו לסגור אותן.
גם לאחר יום רכיבה ארוך חשבנו שהג'וימקס זד פלוס אולי לא קטנוע מפנק, אבל הוא קטנוע נוח מאוד.
המשך האבולוציה של הדגם הוותיק והמוצלח
סיכום ועלויות
אז האם השדרוג האחרון, הפלוס, הכרחי? האם הוא מועיל או גורע, פלוס או מינוס? העמידה בתקנות יורו 5 לא באמת משנה משהו עבור הקונה הפוטנציאלי, ותאורת LED אחורית גם היא לא מה שיגרום לבעל דגם הזד לשדרג לפלוס. לעומת זאת המשקל עלה מעט, ההספק ירד מעט (בדגם ה-300) והמחיר התייקר ב-3,000 ש"ח. על הנייר היינו מעדיפים להישאר עם הדגם הקודם, אבל בפועל, ברכיבה על שני הקטנועים החדשים, הם השאירו רושם אפילו יותר טוב מהדגם הקודם. הם נוחים, קלים לתפעול, חזקים, ואף יפים.
דגם ה-250 יהיה קנייה מצוינת עבור רוב הרוכבים שמחפשים קטנוע מנהלים ללא יומרות ספורטיביות. הוא מתאים לנסיעה עירונית ובין עירונית. הוא יחסוך מהרוכב את העלייה במדרגת הביטוח לדגם ה-300 המייקרת את ביטוח החובה בכאלף ש"ח (אך מערכת ה-TCS שב-300 נותנת הוזלה של כ-125 ש"ח). למי בכל זאת נמליץ לשלם את התוספת? למי שרוב נסיעותיו ארוכות טווח, למי שנוסע הרבה עם מורכב, או למי שפשוט מוכן לשלם בשביל עוד קצת כוח ועוד קצת בטיחות.
צמד הסאן-יאנג ג'וימקס זד פלוס נותנים תחושה של אבולוציה נוספת במוצר שהיה לא רע עוד בדגם הראשון שלו. עוד שינוי קטן, עוד לבנה בחומה ועוד מסמר בארון – של המתחרים. ואם כבר מדברים על המתחרים – אז איפה הם? הקימקו דאונטאון 250i גם הוא קטנוע טוב, והוא עולה אלפייה יותר מהזד פלוס 250. חוץ ממנו פשוט אין מתחרים בטווח המחירים הזה. וגם אם היו – הם היו צריכים לעבוד קשה בשביל לנגוס מנתח המכירות של הקטנוע המוצלח הזה שנהנה ממוניטין ומשם מוכר כל כך שיכול להיות שם נרדף לקטנוע מנהלים – סאן-יאנג ג'וימקס.
מטרו מוטור, יבואנית סאן-יאנג לישראל, משיקה 5 דגמים חדשים של היצרנית הטייוואנית, בנפחים של מ-125 ועד 400 סמ"ק.
JET X 125
דגם חדש ומשופר של הג'ט 14, מתחרה להונדה PCX ולימאהה NMAX. מנוע צילינדר יחיד בנפח 125 סמ"ק המפיק כ-12.5 כ"ס, מקורר נוזל. מגיע עם פנסי LED וטעינה מהירה לטלפון הנייד.
מחיר: 15,985 ש"ח
סאן-יאנג JET X 125
DRG 160 דראגון
דגם חדש של סאן-יאנג בנפח 158 סמ"ק, מקורר נוזל, מפיק 14.8 כ"ס. מגיע עם מערכת Stop & Go לדימום מנוע בעצירות, פנסי LED, טעינה מהירה לטלפון הנייד, מערכת ABS של בוש.
מחיר: 19,985 ש"ח
סאן-יאנג DRG160
ג'וימקס Z פלוס
הדגם המעודכן של הג'וימקס Z, מותאם ליורו 5. עיצוב חדש לפרונט כולל צמד פנסים קדמיים, פנסי LED היקפיים, טעינה מהירה לטלפון, משקף מתכוונן, מערכת ABS ומערכת בקרת אחיזה לדגם ה-300 סמ"ק.
מחירים:
125 סמ"ק – 19,985 ש"ח
250 סמ"ק – 25,985 ש"ח
300 סמ"ק – 27,985 ש"ח
סאן-יאנג ג'וימקס Z פלוס
קרוזים אלפא 300
הדגם המעודכן של הקרוזים, מותאם ליורו 5. מגיע עם פנסי LED, לוח מחוונים חדש, טעינה מהירה לטלפון, ABS ובקרת אחיזה.
מחיר: 29,985 ש"ח
סאן-יאנג קרוזים אלפא
מקסים 400
הדגם החדש של המקסים 400 הוותיק (בתמונה בראש הידיעה), מותאם ליורו 5. שלדה חדשה, מתיחת פנים מסיבית, מפתח קרבה KEYLESS, פנסי LED היקפיים ומערכת בקרת אחיזה.
בוחנים: אורי ארגמן, נמרוד ארמן, אלי כרמל, ששי אליאס; צילום: אביעד אברהמי
מה נשתנה?
300 סמ"ק הוא נפח המנוע השכיח לקטנועי A2 באירופה (מדרגת הרישוי שעדיין נקראת בישראל A1), ומי שמחפש לקנות קטנוע בנפח הגבוה מ-125 סמ״ק – זו המדרגה הבאה. באירופה. לישראל עדיין מגיעות גרסאות 250 סמ"ק בגלל מדרגות ביטוח חובה ארכאיות שלא עודכנו בהתאם לדרגות הרישוי, ושוק ה-300 סבל ממכירות נמוכות במשך שנים.
אך המצב הזה השתנה. הקונים בארץ מתחילים להפנים שלא מדובר רק בעוד כמה סמ"קים. הקטנועים כיום מתוכננים בנפח זה, ודגמי ה-250 הם גרסאות מוקטנות או דגמים ישנים. בין עשרת הקטנועים הנמכרים ביותר בארץ בשנת 2018 היו ארבעה קטנועים בנפח 350-300 ורק שניים בנפח 250-200. אי אפשר להתעלם מהמגמה ויצאנו לבדוק – מי מבין קטנועי ה-300 הוא הטוב ביותר?
בחרנו בקטנועים הפונים לקהל הרחב ביותר: הקימקו דאונטאון 350i הוותיק והמוכר, הימאהה איקסמקס 300 המוכר והנמכר, ההונדה פורצה 300 בדגם חדש מ-2018, והסאן-יאנג ג'וימקס Z – דגם חדש לגמרי לשושלת הוותיקה והמאוד פופולרית בשוק הישראלי.
ארבעת קטנועי ה-300 סמ"ק 2019 הנמכרים בישראל
כנגד ארבע בנים
הקימקו דאונטאון 350i הוא קטנוע מנהלים הנמכר פה בהצלחה מאז 2015. בשנה שעברה הוא היה הקטנוע הנמכר ביותר מעל ל-125 סמ"ק. מאות קטנועים כאלו נעים על כבישינו, והוא הדגם הוותיק מבין הארבעה. הוא גם בעל נפח המנוע הגדול ביותר (320 סמ"ק בלבד – למרות השם), וההספק הגבוה ביותר – 30 כ"ס, אך גם המשקל והגודל הפיזי הגבוהים ביותר. הוא גדול, מרווח, חזק וכבד. ברשימת האבזור תמצאו ABS, תא מטען ענק, שקע USB, ידיות אחיזה למורכב ולוח שעונים עשיר הכולל מחשב דרך. העיצוב עדיין נאה, אך מתחיל להיות מיושן.
קימקו דאונטאון 350i
הימאהה איקסמקס 300 נמכר פה כבר כשנתיים – בהצלחה כמעט כמו של הדאונטאון. נתון מרשים בהתחשב בזה שמחירו גבוה בכ-20%. הוא החליף את האיקסמקס 250, אבל הוא קטנוע חדש לחלוטין ולא שדרוג לדגם המוחלף. לאיקסמקס שלדה מודרנית עם צמד משולשי היגוי – כמו באופנוע, ובנוסף לאבזור הקיים בדאונטאון הוא מוסיף לרשימה גם לוח שעונים עשיר עם תצוגת LCD הפוכה, מחשב דרך ושליטה בתצוגה מהכידון, וגם בקרת אחיזה שאפשר לבטל בלחיצת כפתור. המשקף ניתן לכיוון בעזרת ארבעה ברגים, הפנס הקדמי והאחורי הם פנסי LED, ויש לו מפתח קרבה המאפשר התנעה ללא נעיצת המפתח במתג ההצתה – פטנט שאולי נשמע מיותר, אבל כשמתנסים בו מבינים מהר מאוד איזה שדרוג עצום לאיכות החיים. אפשר להגיע לקטנוע עם המפתח בכיס, הכפפות כבר על הידיים – ולהתניע. האיקסמקס מעוצב עם המון השראה מהטימקס 530 הגדול, והוא בהחלט נראה טוב, מודרני וספורטיבי.
ימאהה איקסמקס 300
ההונדה פורצה 300, קטנוע המנהלים הוותיק של הונדה, קיבל ב-2018 שדרוג משמעותי, ואף כי אינו דגם חדש לחלוטין – הוא קרוב מאוד לכך. הוא הקטנוע הקצר והצר ביותר מבין הארבעה, אך זה לא נראה ולא מרגיש ככה. הוא גם החלש ביותר עם 25 כ"ס בלבד על הנייר. הפורצה הוא הקטנוע המאובזר ביותר בחבורה, והוא מוסיף לרשימת האבזור המכובדת של האיקסמקס גם פנסי LED בארבעת המאותתים, משקף מתכוונן חשמלית בשליטה מהכידון, ויש אפשרות להוסיף לו גם ארגז מטען מקורי בנפח 45 ליטר שנפתח גם הוא עם מפתח הקרבה – אך התענוג הזה יגרום לקטנוע לעבור את רף הארבעים אלף ש"ח. אגב, לפורצה יש גם גרסה מוקטנת בנפח 250 סמ"ק שמיוצרת במיוחד לשווקים הישראלי והטורקי.
הונדה פורצה 300
היינו יכולים לצרף למבחן גם את הסאן-יאנג קרוזים 300, אבל רצינו לבדוק את הג'וימקס Z החדש שהגיע ארצה ממש לאחרונה. ה-Z הוא קטנוע מנהלים ספורטיבי, הנצר האחרון לשושלת הג'וימקס הוותיקה והמוכרת. הוא הקטנוע הקל והנמוך מבין הארבעה, אבל בעיקר הזול מביניהם – זול ביותר מעשרת אלפי ש"ח מצמד היפנים – האיקסמקס והפורצה. לא היינו מצפים ממנו לאבזור עשיר כמו של היפנים, אך בכל זאת יש לו משקף ניתן לכיוון ידני כמו באיקסמקס, תא מטען ענק ותא כפפות עם שקע 12V. וכמובן, כמו לכולם, מערכת למניעת נעילת הגלגלים בבלימה – ABS. העיצוב החדש זוויתי ומודרני ובהחלט נעים לעין.
סאן-יאנג ג'וימקס Z 300
ביד חזקה ובזרוע נטויה
כל אופנוען יודע שאין תחליף לנפח, והדאונטאון 350 מוכיח את זה. הוא בעל המהירות הסופית הגבוהה במבחן והראשון לעבור את קו מאתיים המטרים בבדיקות התאוצה שלנו – למרות המשקל והגודל שלו (ראו נתוני ביצועים בטבלה למטה). המנוע נותן תחושה גסה ומחוספסת, אבל בכל מצב יש לו כוח, וביציאה מרמזורים קרה לא פעם שהרגשנו בחסרונה של בקרת האחיזה כשהגלגל האחורי פרפר על האספלט העירוני תחת אותו הכוח.
האיקסמקס הוא סגנו מבחינת נפח והספק, מפגר אחריו רק במעט במהירות הסופית ובתאוצה ל-200 מ', אך בזכות היתרון במשקל מנצח את הקימקו במיאוץ ל-100 מטרים, והמנוע שלו חלק, נעים וגמיש. הפורצה והג'וימקס הם החלשים בחבורה – גם בתאוצות וגם במהירות הסופית, עם יתרון קל להונדה.
לצמד היפנים יש את המתלים הטובים ביותר והם יבלעו את המהמורות בכביש בצורה הטובה ביותר מבין הארבעה. האיקסמקס מעט יותר קשיח וספורטיבי והפורצה יותר רך ומפנק, אבל שניהם עושים עבודה מעולה. הג'וימקס הקשיח והדאונטאון הרך לא מפגרים בהרבה מאחורי היפנים, אבל מהמורות קשות או רצופות יורגשו ויוציא את הכלי משלוותו – בעיקר בג'וימקס.
צמד היפנים – איקסמקס 300 ופורצה 300
למרות הגודל, לא מצאנו שום בעיה להשתחל עם אף אחד מהם בתנועה העירונית הצפופה. הדאונטאון רחב מכולם, אך לא בהרבה. ההונדה הצטיין בזכות מושב נמוך ופעולת מנוע חלקה, ולעומתו האיקסמקס מצריך רגל ארוכה כדי להגיע לקרקע ויקשה על רוכבים ורוכבות מתחת ל-170 ס"מ.
גם עם נסיעה בינעירונית ארוכה התמודדו היטב כל הארבעה, אך כשהמהירות עלתה הג'וימקס נשאר מאחור, כי למרות שהמהירות הסופית שלו גבוהה במעט משל הפורצה, הוא פשוט מרגיש פחות בנוח במהירויות כאלו. אף כי אלו אינם קטנועי תיור או גדלנועים, אפשר בהחלט לגמוע איתם מרחקים.
בנסיעה טכנית בכבישים מפותלים – לא סביבת המחייה הטבעית של קטנוע – התבלט לטובה האיקסמקס בזכות הכוח והשלדה הטובה מבין הארבעה. הפורצה פחות ספורטיבי, אבל בזכות היגוי ניטרלי ומשקל קל תופס את המקום השני. הדאונטאון תפקד בצורה מספקת ובהחלט אפשר ליהנות איתו בכביש המפותל, אך הג'וימקס לא עמד ביומרות הספורטיביות ונתן תחושה לא ברורה ואף איבודי אחיזה קלים תחת עומסים.
כל הקטנועים בולמים היטב, אך לא בצורה זהה. הבלם של הג'וימקס מתחמם לאחר סדרת בלימות חזקות. לאיקסמקס בלימה נהדרת אבל תחושה מעט קשה בידית, כאילו מערכת הבלימה שלו היא פנאומטית ולא הידראולית. הדאונטאון בולם היטב אך מערכת ה-ABS משתלבת בצורה מעט אגרסיבית, והפורצה – בזכות המשקל ומערכת ABS כמעט ולא מורגשת – הוא המצטיין בתחום הבלימה.
צמד הטייוואנים – הג'וימקס Z 300 והדאונטאון 350i
בין יושבין ובין מסובין
תנוחת הרכיבה מחלקת את הקטנועים לשתי קבוצות: הפורצה והדאונטאון הם קטנועי מנהלים גדולים ומרווחים, עם המון מקום לרגליים ומושב רחב. אם היו להם עוד 100 סמ"ק הם כבר היו נחשבים לקטנועי תיור גדולים. מאידך, האיקסמקס והג'וימקס הספורטיביים יותר צפופים ועם מושבים יותר קצרים ונוקשים.
מבין הארבעה דווקא הפורצה הקצר מכולם הוא המרווח ביותר ונותן הכי הרבה אפשרויות תמרון לרגליים, וקל גם להגיע עם הרגל אל הקרקע. הדאונטאון מרווח גם הוא, אך עם פחות מקום להניח את הרגליים מתחת לרוכב. המושב שלו רך מדי ומקבע את הרוכב למקומו, ולאחר נסיעה ארוכה הישבן משווע להחליף תנוחה. לג'וימקס מושב קשה וצר, אך קל להגיע עם שתי רגליים לקרקע. יש בו גם מרווח מספק לשליחת הרגליים קדימה. המושב של האיקסמקס קשה מאוד, אבל נוח באופן מפתיע. הוא מרגיש הכי צפוף מבין הארבעה, עם הכי מעט מרווח תמרון לרגליים.
המשקפים של כולם עושים עבודה טובה בפינוי הרוח אל הקסדה. רשמנו יתרון קל לטובת הג'וימקס והאיקסמקס על פני הדאונטאון, בזכות המשקף המתכונן ידנית. כך יכול כל רוכב לפרק ולהתאים את המשקף לגובה שלו והעדפותיו. ניצחון מוחץ על פני כולם לפורצה בזכות המשקף החשמלי המאפשר להוריד ולהעלות אותו בלחיצת כפתור ולקבל רוח מרעננת בנסיעה איטית ומיגון רוח טוב בנסיעה מהירה. תענוג.
טובים גם מחוץ לעיר
לארבעתם יש לוח שעונים במבנה דומה: שני שעונים אנלוגיים גדולים – מד מהירות ומד סיבובי מנוע, וביניהם צג LCD. לוח השעונים של הג'וימקס נראה יפה וקריא בכל מצב, אך חסרים מעט פרטים לעומת השאר. יש בו כל מה שצריך אך לא יותר – שעון, קילומטראז', מד דלק ומד חום-מנוע. לדאונטאון מתווסף מחשב דרך עם נתונים כמו תצרוכת דלק, אך מראהו מיושן. לצמד היפנים יש לוח שעונים ברמה אחרת עם תצוגה הפוכה, שליטה מהכידון בעזרת צמד מתגים ושפע של נתונים כמו טמפרטורת האוויר, זמן רכיבה ועוד. לוח השעונים של הפורצה מעט יותר גדול, אבל בשניהם תמצאו את כל המידע שתצטרכו וגם את כל המידע שאי-פעם תחלמו עליו.
תא המטען של ארבעת הקטנועים ענק ויכיל שתי קסדות מלאות, אך בשני היפנים גם יישאר מקום לתיק קטן. לפורצה ולג'וימקס יש רק תא כפפות אחד מלפנים לעומת השניים של הדאונטאון והאיקסמקס, אך זה של הפורצה עמוק במיוחד ויכיל גם בקבוק משקה של ליטר בלי בעיה.
איכות הגימור הכללית בפורצה היא הטובה ביותר. הצביעה, המתגים, המראות האינטגרליות – הכול נודף איכות. האיקסמקס לא מפגר בהרבה, אבל אפשר לראות את ההבדלים במספר נקודות, כמו המראות למשל. הקימקו מפתיע לטובה ואיכות הגימור שלו מצוינת. גם לג'וימקס איכות גימור טובה, אבל לא באותה הרמה, ואפשר לראות את ההפרש במחיר גם במתגים.
וחלקם גם בכבישים מפותלים
אחד מי יודע?
ארבעת הקטנועים טובים, חזקים, בטוחים ומגוונים ויאפשרו לרוכש שלהם מגוון רחב של שימושים: מהתחמקות יומיומית מהפקקים בדרך למשרד ועד טיולון שבת לבד או בזוג. כולם טובים אבל מנצח יכול להיות רק אחד.
הסאן-יאנג ג'וימקס קטנוע פרקטי, ועל אף מחירו הנמוך משמעותית מהאחרים יש לו אבזור מספק, רמת גימור טובה והוא יתאים למגוון של שימושים – כולבויניק אמיתי. מעט לא הוגן להשוות אותו לקטנועים היקרים ממנו משמעותית, אך בסך הכל הוא עמד בכבוד במשימה ולא רחוק מאחורי השאר. אמנם לא ספורטיבי, אבל בהחלט קומפקטי וקל לשליטה. הוא יקרוץ לכול מי שלא רוצה או לא יכול לשלם יותר מ-25 אלף ש"ח על קטנוע חדש.
סאן-יאנג ג'וימקס Z 300 – למי שלא רוצה לשלם יותר מ-25 אלף ש"ח
הקימקו דאונטאון הוא קטנוע מנהלים מרווח וחזק. הוא נותן קרב צמוד ליפנים בהכל פרט לאבזור, והתמורה למחיר שהוא נותן היא גבוהה מאוד. הוא קטנוע מצוין ובחירה צרכנית נבונה, אבל הוא לא המנצח של המבחן שלנו.
דאונטאון – עסקה מעולה
את המנצח צריך לבחור מבין שני היפנים. שני קטנועי פרמיום מעולים, בגישה וקהל יעד מעט שונים.
הימאהה איקסמקס הוא הקטנוע הספורטיבי ביותר בחבורה. יש לו מנוע חזק, שלדה מעולה ועיצוב יפהפה. הוא יתאים למי שרוצה קטנוע עם יכולות ספורטיביות טובות מבלי להתפשר על נוחות ואבזור. הוא יכול להיחשב כאח קטן לטימקס 530, גם באופי וגם במראה, מה שבוודאי עזר רבות לקצב המכירות שלו.
ימאהה איקסמקס 300 – הספורטיבי מכולם
ההונדה פורצה הוא קטנוע המנהלים הנוח והמפנק בחבורה. רמת אבזור וגימור ללא תחרות, קל לרכיבה, נוח וחלק. הבעיה הגדולה ביותר שלו היא הפורצה 250 שעומד לידו בסוכנות ומציע חבילה כמעט זהה, עם הבדל מינימלי בכוח ועם הנחה משמעותית בביטוח החובה. אבל הוא לא נמצא כאן במבחן.
שני הקטנועים האלו – הימאהה איקסמקס וההונדה פורצה – הם הטופ של קטנועי ה-300 סמ"ק. האחד יותר ספורטיבי והשני יותר… ובכן… יותר קטנוע. כל אחד מתאים לקונה אחר ושניהם בחירה טובה. אנחנו חושבים שרוב האנשים שקונים קטנוע מחפשים את הנוחות והפינוק יותר מיכולות לגהץ עיקולים בכבישים מפותלים, ומבין ארבעת הנבחנים הפורצה הוא הקטנוע המאובזר, המרווח, והמפנק ביותר, ולכן ההונדה פורצה 300 מנצח את המבחן ההשוואתי שלנו.
הונדה פורצה 300 – מנצח המבחן ההשוואתי שלנו
מערכת פול גז רוצה להודות לגיא לויט ולאריאל רותם על העזרה בהפקת המבחן.
הסאן-יאנג ג'וימקס הראשון הוריד ב-2005 את קטנוע המנהלים אל העם. ההצלחה האדירה שלו בארץ הביאה לכך שאת ההשקה העולמית של הדגם המחליף ערכה סאן-יאנג בישראל ב-2012. כעת מגיע דגם ה-Z שבפניו ניצבות שתי מטרות: דיאטה למשקל ודיאטה למחיר. ואכן, הדגם החדש שוקל עשרה ק"ג פחות ועולה כאלפיים ש"ח פחות.
בבסיסו נראה שהג'וימקס Z שומר על מאפיינים רבים מהדגם הישן, כמו מידות הגלגלים והבלמים שנשארו זהות, אך בסיס הגלגלים התארך ומגלה שהשלדה גם היא חדשה. אולם השינוי העיקרי הוא בעיצוב: ה-Z נראה קטן יותר, ספורטיבי יותר ומודרני ונאה וזו גם התחושה שהוא נותן. גם באבזור יש שינוי עליו נפרט בהמשך.
הג'וימקס המוכר עבר דיאטה במשקל והוזל במחיר
ביצועים
לצמד הג׳וימקסים – ה-250 וה-300 סמ"ק – מנוע חלק ונעים. ההבדל לטובת ה-300 סמ"ק מורגש, והוא מושך יפה ומספק יותר כוח בכל תחום סל"ד, אך גם דגם ה-250 סמ"ק מסתדר היטב – בעיקר בתנועה עירונית.
הרכיבה חלקה גם בזכות המתלים שעושים עבודה טובה למדי, ורק מהמורה עמוקה או כביש משובש יוציאו את הג'וימקס Z משלוותו. גרסת ה-300 סמ"ק מגיעה למהירות של 145 קמ״ש על השעון, שהם 135 קמ"ש אמיתיים על מכשיר ה-GPS, אך הקטנוע יעדיף לשייט עד ל-120 ומעל זה מורגש שהוא נמצא מחוץ לתחום המחייה הנוח שלו. המשפט הקודם יתאים גם לדגם ה-250 סמ"ק – לאחר הורדה של 10 קמ"ש מכל המהירויות המוזכרות בו.
ההיגוי של הג'וימקס אינו חד, והתחושה היא של ניתוק מהגלגל – כמו כל אבות אבותיו מאז הג'וימקס הראשון. הדבר מורגש בעיקר במהירות איטית בה הכלי נופל לכיוון ההיגוי. מתרגלים לזה בקלות וזו אינה ממש בעיה, אבל זו בטח אינה תכונה ספורטיבית – על אף שהוא מוגדר כקטנוע מנהלים ספורטיבי.
הבלמים עושים את עבודתם היטב, וגם ה-ABS נכנס לפעולה בצורה חלקה ואינו מרעיד את הכלי. מאידך, לאחר סדרת בלימות חזקות הרגשנו דעיכה מסוימת מעוצמתם. גם לא ספורטיבי, אולם לחלוטין בתוך טווח הפעולה הנורמלי של הקטנוע.
ה-250 מצוין בעיר; ה-300 גם פותח את האפשרות לבינעירוני ארוך
איך זה מרגיש?
הג'וימקס Z מרווח ונוח. מדרס הרגליים מעט קרוב למושב ולרוכבים גבוהים הרגליים יהיו מעט מקופלות מדי, אולם אין זו בעיה מכיוון שניתן לשלוח את הרגליים קדימה אל משטח הרגליים האלכסוני שמתחת לכידון – 'מדרס השיוט'. בסך הכל הג'וימקס מרווח, המושב נוח, וקל לשלוט בו בתנועה עירונית.
מחוץ לעיר מיגון הרוח טוב, וניתן לכוון את המשקף באמצעות 4 ברגים להתאמה טובה יותר לרוכב. מתחת למשקף נמצא לוח השעונים הכולל שני שעונים אנלוגיים – למהירות ומד סיבובי מנוע – וביניהם מסך LCD עם תצוגת קילומטראז׳, שעון, מד דלק ומד חום מנוע. בסיסי אבל נאה ויעיל. הביקורת היחידה כלפי לוח השעונים היא שכאשר השמש מאחורי הרוכב היא נוטה להשתקף מהמסך ולסנוור. בסך הכל סביבת הרוכב יפה ונותנת תחושה איכותית, ואפילו צמד המראות המורכבות על הכידון – במטרה להוזיל את העלות לעומת המראות האינטגרליות של הדגם היוצא – נותנות שדה ראייה מצוין ובנויות באיכות סבירה, כמו כל שאר הקטנוע.
רק בבעיה אחת מצאנו בגימור של הג'וימקס Z – סופית כידון שנפלה לנו כשנתקלנו בה בחניה – אבל יש לסייג ולומר שקטנוע המבחן עבר נפילה לפני קיבלנו אותו וייתכן שזו הסיבה לבעיה. הסופית הוחזרה לכידון ונשארה שם עד סיום המבחן. בסך הכל, כאמור, איכות הגימור והחומרים טובים מאוד.
המושב נוח, גם לאחר נסיעה ארוכה, ומתחתיו יש תא ענק המכיל בקלות שתי קסדות מלאות עם קצת עודף מקום לכפפות או פאוץ' קטן. לג'וימקס Z יש גם תא כפפות קדמי ובתוכו שקע USB לטעינת טלפון נייד – עוד שדרוג שימושי.
אותה הגברת, קצת משופרת, בשינוי אדרת
סיכום ועלויות
אפשר להרגיש שהג'וימקס Z הוא תוצאה של אבולוציה ארוכה. אין לו נקודות תורפה או חולשות בולטות, והוא נותן חבילה מאוזנת ופרקטית. הוא אמנם אינו ספורטיבי, אבל בהחלט יותר קטן וקל מקודמו, ובכלל מסגמנט המנהלים השמנמן בדרך כלל.
הוא נוח ומרווח, מציע אבזור בסיסי אך מספק, ועם השם והמוניטין של סאן-יאנג, הג'וימקס Z ייתן לקונה שקט נפשי וביטחון. מורגש שהקטנוע תוכנן עבור מנוע ה-300 סמ"ק, שכן גרסה זו נותנת תחושה יותר שלמה ומאוזנת. האח הקטן בנפח 250 סמ"ק חלש מעט, אבל עדיין נותן את רוב היתרונות של אחיו הגדול, רק עם מעט פחות כוח ועם הנחה משמעותית בביטוח החובה.
הג'וימקס Z 300 יתאים לכל מי שמחפש קטנוע מנהלים כולבויניק בנפח זה. מי שהנסיעה היומית שלו קצרה מ-25 ק"מ לכיוון או שתוואי הרכיבה שלו אורבני ברובו – יוכל להסתפק גם בגרסת ה-250 סמ"ק ולחסוך יותר מ-1,000 ש"ח בשנה על ביטוח החובה.
עלויות תחזוקה
1,000 ק"מ – 611 ש"ח
5,000 ק"מ – 402 ש"ח
10,000 ק"מ – 873 ש"ח
15,000 ק"מ – 1,519 ש"ח
20,000 ק"מ – 967 ש"ח
סה"כ ל-20,000 ק"מ – 4,372 ש"ח
* המחירים כוללים חלפים מקוריים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
מטרו מוטור, יבונית סאן-יאנג לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של הסאן-יאנג ג'וימקס Z החדש – בנפחים 250 ו-300 סמ"ק.
הג'וימקס החדש של סאן-יאנג, העונה לשם ג'וימקס Z, הוא קטנוע מנהלים ספורטיבי עם קווים חדים ועם גוף קומפקטי וקליל יותר מהדגם היוצא. מלבד השלדה, זווית ההטיה של הג'וימקס גדולה יותר ומאפשרת יכולת פנייה משופרת. הג'וימקס Z יוצע בנפחים 250 ו-300 סמ"ק, במחיר תחרותי אפילו ביחס לקודמו – 24,985 ש"ח לגרסת ה-250 סמ"ק, ו-26,985 ש"ח לדגם ה-300 סמ"ק.
ה-Joymax Z מציג מספר רב של שינויים וחידושים, הן מבחינת המראה, והן מבחינת היכולות הטכניות והשימושיות. המראה של הג'וימקס Z ספורטיבי וחד יותר, ומשקף את השינויים המבניים הרבים בכלי החדש. מבחינת נוחות הנסיעה, הג'וימקס Z החדש מציע מושב מדורג, ידיות אחיזה למורכב ומשקף מתכוונן. לטובת שימושיות, הג'וימקס Z מציע תא המטען המכיל 2 קסדות מלאות ועוד מקום נוסף לציוד אישי, וכן תא כפפות עם חיבור USB 2.0 לאחסון והטענת טלפון נייד.
מחירו של הסאן-יאנג ג'וימקס Z נקבע על 24,985 ש"ח לגרסת ה-250 סמ"ק ו-26,985 ש"ח לגרסת ה-300 סמ"ק. המחירים 'על הכביש' כולל אגרות.
נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 249.4 סמ"ק, 21.5 כ"ס, 2.4 קג"מ, הזרקת דלק, גיר וריאטור, מתלה קדמי טלסקופי, מתלה אחורי צמד בולמים, דיסק קדמי 260 מ"מ, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,175 מ"מ, בסיס גלגלים 1,550 מ"מ, גובה מושב 760 מ"מ, מיכל דלק 12 ל', משקל מלא 196 ק"ג, צמיגים 140/60-13, 120/70-14
לרכיבת מבחן על הסאן-יאנג CRUiSYM 250 החדש – לחצו כאן
סאן-יאנג קרוזים 250
מה זה?
בראש ובראשונה – המחליף של הג'וימקס 250 הסופר-פופולרי בישראל. אחרי למעלה מעשור של שליטה בשוק קטנועי ה-250 סמ"ק בישראל וכמה דורות של ג'וימקס, בסאן-יאנג היו חייבים לחדש את רב המכר שלהם.
הבסיס המכאני נלקח בשלמותו מהג'וימקס 250. השלדה, הבולמים, הבלמים, המנוע ומכלולי השלדה – כולם כמעט זהים לג'וימקס. למה כמעט? מפני של-2017 המנוע עבר מספר שינויים קטנים לצורך ההתאמה לתקנות יורו 4, והבולמים עברו כמה שדרוגים לשיפור היציבות.
על הבסיס המכאני הזה בסאן-יאנג הלבישו עבודת גוף חדשה לחלוטין, ואנחנו חייבים לציין שהיא לא פחות ממדהימה. העיצוב סופר-מודרני, מרשים מאוד, ונראה כמו כלי אירופאי מושקע ולא כמו כלי טייוואני בסיסי. בכל מקום על הקטנוע תמצאו פיסולי פלסטיק מחודדים בטוב טעם, וגם פלסטיקה בטקסטורת קרבון יוקרתית. אלמנטים מסוימים מהעיצוב נלקחו מהימאהה איקסמקס 250 של הדור הקודם, כמו למשל ה'בומרנג' במרכז הקטנוע, עיצוב החזית, וגם לוח השעונים עם צמד המעוינים ומסך ה-LCD במרכז.
מבחינת אבזור, הקרוזים לוקח את הג'וימקס כמה צעדים קדימה. יש פנסי LED באורות החניה, באור האחורי, באור הבלם ובארבעת המאותתים. יש גם שקע USB ושקע 12V, מראות מתקפלות, רגליות מורכב נשלפות, משקף קדמי מתכוונן (על-ידי ברגים), לוח שעונים הכולל מחשב דרך, תא כפפות שימושי מצד ימין, וכן תא אחסון ענק מתחת למושב שמכיל 2 קסדות מלאות ועוד קצת. בהחלט מכובד.
עיצוב מרשים עם חידודים ופלסטיקה דמוית קרבון
ביצועים
הורדת המשקל ובעיקר הקטנת רוחב הקטנוע בעיצוב החדש, הופכים את הקרוזים לזריז ודינמי יותר מהג'וימקס, וזה בא לידי ביטוי בהיגוי המדויק יותר ובעיקר בתנועה עירונית צפופה.
מצד המנוע ויחידת הווריאטור לא מורגש שינוי משמעותי, אם בכלל. זהו אותו המנוע הוותיק והמוכר של הג'וימקס, ואותו הווריאטור החלק והטוב בסך הכל. התאומה החלטית וחלקה, ואספקת הכוח רציפה ונעימה – עד לקו האדום ב-8,500 סל"ד.
המהירות המקסימלית שהצלחנו לסחוט מהקרוזים 250 עמדה על 142 קמ"ש לפי השעון, ובמדידת GPS קיבלנו 127 קמ"ש בדיוק, מה שאומר סטייה של 15 קמ"ש. מהירות השיוט הנוחה עומדת על סביב 125-120 קמ"ש על השעון, שהם סביב 110 קמ"ש אמיתיים. לא יוצא דופן בקטגוריה.
ההתנהגות הדינמית טובה מאוד, זאת בשל הורדת המשקל ושיפור הבולמים, והקרוזים מרגיש חד יותר מהג'וימקס. זה בא לידי ביטוי בכניסות לפניות, ביציבות תוך כדי פניות, וגם ברכיבה בקו ישר על האספלט העירוני או בכבישים בינעירוניים. הבלמים טובים בסך הכל, בדיוק כמו בג'וימקס הקודם.
בסך הכל מבחינת ביצועים הקרוזים 250 מציע שיפור מסוים בהתנהגות הדינמית ובחדות, כאמור בעיקר בשל משקל נמוך יותר, ממד רוחב צר יותר מאחור, וכן בשל שיפורי הבולמים.
ביצועים דינמיים טובים משל הג'וימקס
איך זה מרגיש?
בעיקר מהודק יותר, מודרני יותר, וגם ספורטיבי יותר (אם כי זה לא קטנוע ספורטיבי, שיהיה ברור).
תנוחת הרכיבה כמעט וזהה לג'וימקס. הכידון צר למדי, מרחב המחיה לרוכב סביר אבל לא גדול, ובסך הכל מדובר בקטנוע בעל ממדים בינוניים. נקודה ששופרה היא המושב, שכעת רכון פחות לפנים ותומך יותר טוב את הישבן, מה שמתבטא בנוחות לאורך זמן – למרות היותו קשיח למדי. כששולחים את הרגליים לפנים – למדרס השיוט – אז דווקא יש מרחב גדול למדי לרגליים, וכאמור בסך הכל מדובר בקטנוע נוח ברמה טובה אבל לא בקטנוע מרווח. מיגון הרוח טוב למדי ומצליח לסנן את רוב הרוח מקסדת הרוכב, והמראות המתקפלות החדשות ממוקמות היטב ומציעות שדה ראייה מעולה אחורנית – גם זה שיפור חשוב.
הרכיבה על הקרוזים נעימה וחלקה למדי. זה לא קטנוע פרימיום, אלא קטנוע בסיסי פלוס, אבל בימינו – הבסיסי פלוס מציע איכות טובה למדי עם איכות חומרים והרכבה טובה מאוד. נקודות ביקורת יש לנו על כמה נקודות בגימור, כמו למשל כפתורי בתי המתגים המיושנים, שחייבים לעבור רענון בקרוב ולא עומדים בקו אחד עם שאר הקטנוע. הפלסטיקה מאידך, לא רק נראית מעולה אלא גם מרגישה איכותית, וזוהי מבחינתנו קפיצת המדרגה הגדולה ביותר של סאן-יאנג במעבר בין הג'וימקס לקרוזים.
אז הקרוזים הוא קטנוע עירוני ופרברים מוצלח כמו הג'וימקס, הוא נותן תחושה טובה למדי ברוב המכריע של הסעיפים, והוא זריז ודינמי – כמו שקומיוטר בסיסי ישראלי צריך להיות, ועם מערכת ABS בטיחותית, חשובה ושעובדת מצוין.
מחליף ראוי לג'וימקס הוותיק
סיכום ועלויות
הקרוזים 250 הוא שדרוג חשוב וראוי לג'וימקס הוותיק. על הפלטפורמה המוכרת והמוכחת בסאן-יאנג בנו עבודת גוף חדשה שגם נראית מעולה ומקפיצה את סעיפי העיצוב ב-5 רמות מעלה, וגם מרגישה איכותית למדי. גם האבזור טוב יותר מבעבר, וככלי רב-שימושי ליום-יום הוא עושה את העבודה מצוין, ושוב – עם טוויסט מרשים מאוד בעיצוב, בנראות ובנוכחות.
היתרון הגדול של הקרוזים, מעבר להיותו קומיוטר מצוין, הוא שמדובר באחד הכלים האחרונים שנשארו בקטגוריית ה-250 סמ"ק, והחשיבות שלו לשוק הישראלי גדולה – בעיקר בשל העובדה שעל נפח של 250 סמ"ק משלמים כאלפייה פחות בביטוח החובה ביחס לכל מה שהוא מעל 250 סמ"ק, כך שיש פה קלף חשוב מאוד לסאן-יאנג, שהשנה מגיע עם מערכת ABS כסטנדרט. בגלל מדרגת הביטוח, אגב, הקרוזים 250 הוא קנייה טובה יותר לדעתנו מאשר הגרסה המוגדלת – הקרוזים 300 – שבפועל נפחו 279 סמ"ק.
בנוסף, היות והפלטפורמה המכאנית כמעט זהה, יש בשוק חלפים משומשים רבים מדגמי הג'וימקס השונים, המוסכים מכירים היטב את העבודה על הכלי, וגם מחירי התחזוקה בסך הכל סבירים לסגמנט.
אם לסכם, אז הקרוזים 250 הוא מחליף יותר מראוי לג'וימקס הוותיק, וזה לא יהיה מהלך נועז מצידנו להמר שהוא הולך להיות רב-מכר מקומי – בדיוק כמו הג'וימקס 250 ואף יותר.
עלויות תחזוקה
1,000 ק"מ – 485 ש"ח
5,000 ק"מ – 376 ש"ח
10,000 ק"מ – 737 ש"ח
15,000 ק"מ – 1,428 ש"ח
20,000 ק"מ – 904 ש"ח
סה"כ ל-20,000 ק"מ – 3,930 ש"ח
*המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
שוק הרכב הישראלי שונה מאוד מזה האירופאי. בעוד האירופאים מעדיפים את המכוניות הפרטיות שלהם בתצורת האצ'בק (5 דלתות) או בתצורת סטיישן, עם מנוע טורבו-דיזל מודרני וחסכוני ועם תיבת הילוכים ידנית, אצלנו הרכב המשפחתי הממוצע הוא בתצורת סדאן (4 דלתות עם בגאז'), עם מנוע בנזין ועם תיבת הילוכים אוטומטית. למעשה, אנחנו הרבה יותר קרובים לשוק האמריקאי לעומת זה האירופאי, למעט נפח המנוע הממוצע, שקטן אצלנו בהרבה.
יש הרבה הגיון בבחירה הזו של האירופאים ברכב המשפחתי שלהם. מנוע טורבו-דיזל מודרני מספק ערימות של מומנט זמין מסל"ד סרק, כלומר שימושי מאוד, ותצרוכת הדלק שלו נמוכה משל מנוע בנזין. היתרונות של גיר ידני ברורים (ואל תתחילו עם עניין עומסי התנועה. גם באירופה יש לא מעט אזורים עמוסים), ובתכל'ס, התרגלנו בעשורים האחרונים לגירים אוטומטיים במכוניות כי אנחנו מפונקים (גילוי נאות: הח"מ מעולם לא החזיק במכונית אוטומטית אלא רק בידנית).
גם שוק הקטנועים שלנו שונה מאוד מזה האירופאי (למעט הטימקס. כולם אוהבים את הטימקס). בעוד באירופה הכלים הפופולריים ביותר הם קטנועים עם גלגלי "16 – גלגלים גדולים, אצלנו כוחות השוק, ובעיקר העדר, מכתיבים קטנועי מנהלים – ג'וימקס, ג'וירייד, דאונטאון ודומיהם, שמציעים אמנם מושב נוח ומרופד, אבל נופלים בתחום ההתנהגות הדינמית מאלו בעלי ה-"16.
הונדה SH300 – להיט מכירות באיטליה, כישלון חרוץ בישראל
אם ניקח לדוגמה את איטליה – מעצמת קטנועים אירופאית, נגלה ששנים ארוכות ההונדה SH על גרסאות הנפח שלו נמצא בראש מצעד המכירות. גם המותג 'סקרבאו' של פיאג'ו-אפריליה, שכל-כולו קטנועי גלגלים גדולים בנפחים שונים, מוכר חזק מאוד באיטליה, ויש כמובן את הפיאג'ו בוורלי, שחוץ מגלגלים גדולים מציע גם שיק איטלקי.
אבל אצלנו הכלים הללו נכשלו במכירות פעם אחר פעם. ההונדה SH300, למשל, הגיע ארצה למשך מספר שנים, אך נמכר בכמויות זעומות והייבוא הפך ללא משתלם. הוא אפילו היה אצלנו במבחן ארוך טווח של שנה, וכל מי שרכב עליו מדווח על כלי איכותי בעל התנהגות מעולה. הסקרבאו ביקר כאן בארץ לתקופה קצרה בשנות ה-90, בגרסת ה-50 סמ"ק 2 פעימות שלו, והבוורלי 300, שגם הוא היה אצלנו במבחן ארוך טווח כשיובא ארצה, הוא בכלל פנינה קטנוענית.
ואם הזכרנו את השוק הישראלי, נזכיר כמה כלים בעלי גלגלים גדולים שנמכרו בארץ לזמן קצר – הימאהה איקס-סיטי 250 – אחיו של האיקסמקס – שלא הצליח פה בלשון המעטה, ואת הסאן-יאנג HD125 ולאחריו HD2, שמכרו סביר תקופה קצרה ולבסוף הופסק ייבואם (לתקופה קצרה הגיעה ארצה גם גרסה של קימקו בשם פיפל). גם ההונדה SH Mode נכשל כישלון חרוץ למרות היותו קטנוע עירוני מעולה. שוב – גלגלים גדולים.
אם דיברנו על מושבים מרופדים, אז יש סיבה נוספת שהישראלים מעדיפים קטנועי המנהלים, והיא המקום מתחת למושב. רוכבים ישראלים רוצים את הקטנוע שלהם עם מקסימום שימושיות, וכפועל יוצא נפח תא האחסון שמתחת למושב הוא פרמטר חשוב בבחירת קטנוע. הוכחה נוספת לכך היא הפופולריות של 'שטוחי המדרס' כמו הקימקו ג'ידינק והגרנד-דינק שקדם לו. למרות נחיתות משמעותית בהתנהגות שנובעת ממבנה שלדה לא חזק, הכלים הללו הם שניים רק לקטנועי המנהלים בפופולריות מצד הצרכן הישראלי. יש מקום לשים שקיות מהסופר.
גלגלים גדולים – יתרון דינמי וכפועל יוצא בטיחותי
גלגלי "16 – יתרונות דינמיים
לא בכדי קטנועי ה-"16 הם הפופולריים ביותר באירופה, שכן יש להם יתרונות דינמיים מובנים – בשל קוטר הגלגלים.
היתרון הראשון הוא ספיגת זעזועים. בדיוק כמו שגלגל שטח בקוטר "21 סופג יותר טוב מגלגל בקוטר קטן יותר, ולכן זהו הסטנדרט באופנועי שטח, כך גם גלגל "16 של קטנוע סופג טוב יותר מגלגל קטן יותר בקוטר "15, "14 או "13. חשוב לזכור שגלגל הוא חלק בלתי נפרד ממנגנון המתלה, וכי יש לו תפקיד חשוב בספיגת מהמורות ומכשולים. נסו לטפס מדרכה קטנה עם אופנוע שמצויד בגלגל קדמי בקוטר "21, ולאחר מכן את אותה המדרכה עם אופנוע בעל גלגל קדמי בקוטר "19, ותבינו מיד את ההבדל.
ברחובות רומא, למשל, שחלק גדול מהם מרוצפים באבנים משתלבות, רכיבה על קטנוע עם גלגלים קטנים משולה לסיבוב בתוך מכונת כביסה. גלגלים גדולים, לעומת זאת, מספקים איכות נסיעה טובה משמעותית.
כאן נכנס לתמונה עניין הבולמים. בקטנועים עם גלגלים קטנים היצרנים צריכים להשקיע מאמצים על מנת להתאים בולמי זעזועים שיצליחו לספוג היטב מהמורות שאותן הגלגלים לא מצליחים לבודד, וכיום קטנועים מודרניים – דאונטאון או ג'וימקס למשל – עושים את זה לא רע בכלל כשמדובר על אספלט ישראלי ולא על אבנים משלבות רומיות. אבל אין ארוחות חינם: התאמה של הבולמים לספיגה תפגע בהכרח במקומות אחרים – בעיקר בהתנהגות הדינמית של הקטנוע. ביכולת הפנייה שלו.
קחו למשל את הדאונטאון 300 הקודם. היו לו בולמים קשיחים למדי שסיפקו התנהגות דינמית נאותה פלוס כשמשווים אותו לקטנועים אחרים בסגמנט. אפשר היה לקרוא להתנהגות הזו אפילו 'ספורטיבית'. אבל ברכיבה עירונית על אספלט משובש הוא היה קשיח מדי. קופצני. במעבר לדאונטאון 350i רוככו בולמי הזעזועים והספיגה השתפרה משמעותית, אבל זה בא על חשבון ההתנהגות בפניות, ועובדה – ה-350 מתנדנד יותר מה-300 בפניות. אגב, זה לא חייב להיות כביש מפותל. מספיקה פנייה עירונית ממוצעת כדי לחוש היטב בהבדל.
פיאג'ו מדלי 125 – גלגלים גדולים
גלגלי "16 פותרים בדיוק את זה, ובמאמץ קטן. יכולות הפנייה שלהם – וכפועל יוצא הבטיחות ולאו דווקא המהירות בפנייה – גבוהות משמעותית משל מקביליהם בעלי הגלגלים הקטנים. זה בא לידי ביטוי ביציבות – גם בקו ישר אבל גם בפניות, והיתרונות הבטיחותיים ברורים.
יותר מזה – עם קטנועים בעלי גלגלי "16 ניתן להשקיע פחות בבולמים, ועדיין לקבל טווח שימושים דינמיים רחב יותר משל כלים בעלי גלגלים קטנים. אנחנו, בין היתר חובבי רכיבה, מעדיפים את הקטנוע שלנו עם "16 ללא צל של ספק.
ה-"16 החדשים – אבולוציה
בביקור במפעל פיאג'ו בחודש שעבר רכבנו על שני דגמי קטנועים בעלי גלגלי "16 – הבוורלי 350 והמדלי 125 (ו-150). שניהם כאמור עם 'גלגלים גדולים', כמו שהשוק האיטלקי מכתיב.
נעזוב לרגע את המנוע המצוין של הבוורלי 350 ואת העיצוב המיוחד בעל הניחוח האיטלקי שלו, ונעזוב גם את איכות החומרים וההרכבה של המדלי, ונדבר על אספקט אחד בלבד בצמד הכלים הללו – ההתנהגות הדינמית.
בוורלי 350 – מצטיין בסעיפי ההתנהגות הדינמית בזכות הגלגלים הגדולים
עם מערכת בולמים פשוטה – הסטנדרט בקטנועים בנפחים הללו ולא יותר – הבוורלי והמדלי מעלימים את מהמורות הדרך באופן מעורר הערכה שגורם לחשוב מחדש על נחיצותם של קטנועים בעלי גלגלים קטנים ועל השוק הישראלי. וזה לא רק בקו ישר ובאספלט עירוני – בגיחה בינעירונית מעט מפותלת גילינו מיד את היתרונות של גלגלי "16 בתחום היציבות וכמה ביטחון שהכלים הללו מספקים לרוכב. ושוב, שיהיה ברור – היתרונות האלו באים לידי ביטוי בראש ובראשונה ביציבות שתורמת באופן ישיר לבטיחות. כפועל יוצא הם מאפשרים גם מהירות פנייה גבוהה יותר.
עכשיו בואו נדבר על נפח אחסון מתחת למושב. בשנים האחרונות מתרחשים 2 תהליכים במקביל: המנועים הולכים ונהיים קומפקטיים יותר, והיצרנים משקיעים מאמצים בהגדלת נפח האחסון שמתחת למושב. אם ניקח את האיקסמקס 250 למשל, שלא מזמן השתתף במבחן ההשוואתי שלנו, נראה שבדגם הנוכחי 2 קסדות כבר מצליחות להיכנס. אמנם לא כל גודל של קסדה, וגם זה בלחץ, אבל זה בהחלט שיפור מהעבר. אותו התהליך בדיוק קורה גם בקטנועי הגלגלים הגדולים, למרות שהגלגל האחורי הגדול יותר נוגס בחלק קטן מנפח תא האחסון. התוצאה – הבוורלי 350 מאפשר הכנסת 2 קסדות מלאות אל מתחת למושב, וגם למדלי, הקטן משמעותית בממדיו, נפח אחסון מכובד, בטח ובטח ביחס לקטנועי 125 סמ"ק מקבילים בסגמנט.
נפח תא האחסון של המדלי 125 החדש – מכיל 2 קסדות
העתיד הישראלי בקטנועי גלגלים גדולים?
מה אנחנו רוצים להגיד? ובכן, שהשוק הישראלי צריך לצאת מהקיבעון ולהתחיל לכוון לקטנועים בעלי גלגלים גדולים. זה לא יקרה אם היבואנים לא ידחפו את הסגמנט הזה חזק, ובכל מקרה זה יהיה קשה, כי אנחנו יודעים שאנחנו – הישראלים – מתנהגים כמו עדר. אנחנו אוהבים מזדה 3 ויונדאי i20 אוטומטיות, ואנחנו אוהבים קטנועי מנהלים. כשהישראלים יגלו את היתרונות הטמונים בגלגלים גדולים לקטנועים, רמת הבטיחות של קטנועים על הכבישים תשתפר, גם אם במעט. ואולי גם נבין שמכונית עם מנוע טורבו-דיזל ידנית היא לא רק מונית.
קטנועי ה-250 סמ"ק מהווים את הקטגוריה השנייה בגודלה בנתוני המכירות, אחרי ה-125 סמ"ק. אולם בעוד המבחר ב-125 סמ"ק רחב מאוד וכולל כמה וכמה תתי-קטגוריות, ב-250 סמ"ק החלוקה היא פחות או יותר קטנועי 'מנהלים' או 'פרימיום', ומתחת לזה יש את הקטנועים הבסיסיים יותר. יוצא אפוא שהקטגוריה הזו של ה-250 סמ"ק מוכרת היטב בישראל, ומשתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שקטנועי 250 סמ"ק מהווים פתרון טוב למדי לתחבורה מהפרברים לעיר הגדולה, במיוחד בשעות העומס, וכן לתחבורה אורבנית בערים.
הסיבה השנייה היא מדרגות הביטוח הארכאיות, שגורמות לכך שמעל 250 סמ"ק יש קפיצה משמעותית בביטוח החובה (כ-1,200 ש"ח בממוצע לרוכב יחיד לא עסקי). הקפיצה הזו במחיר הביטוח גורמת לרוכבים רבים לדבוק ב-250 סמ"ק ולא לגדול ל-300-350 סמ"ק כמו באירופה. אותה הסיבה, אגב, גורמת ליצרניות להמשיך ולייצר קטנועי 250 סמ"ק לשוק הישראלי (סאן-יאנג ג'וימקס 250, פיאג'ו איקסאבו 250), או אפילו לייצר במיוחד גרסה מוקטנת ל-250 סמ"ק, כמו במקרה של קימקו והדאונטאון.
סגמנט חזק – עכשיו עם ABS
ABS
על החשיבות הגדולה של מערכת ABS המונעת נעילת גלגלים בזמן בלימה חזקה כבר כתבנו אינספור פעמים, ואפילו פרסמנו מבחן שמציג באופן ברור את יתרונות המערכת. לדעתנו, דווקא קטנועי פרברים כאלה, שנעים במהירות בכבישים בינעירוניים, לרוב בתוך תנועה סואנת, צריכים את המערכת הזו. הסיכוי להפתעות ולבלימת חירום כשנוסעים בתוך תנועה גדושה, גבוה יותר מאשר אם סתם משייטים על כבישים שוממים. אפשר לומר שבשנת 2016, מערכת ABS היא מבחינתנו חובה – גם לקטנועי 250 סמ"ק.
אז לקחנו למבחן את שלושת הקטנועים בסגמנט ה-250 סמ"ק שמגיעים עם מערכת ABS, למבחן מקיף שבסופו נקבע מיהו הקטנוע הטוב ועל מי אנחנו ממליצים לשים את הכסף (אמ;לק: שני קטנועים שונים). השלושה הם הקימקו דאונטאון 250i – היחיד מבין השלושה שמגיע עם מערכת ABS כסטנדרט, בלי אפשרות לרכוש אותו בלי המערכת, הימאהה איקסמקס 250 – שמגיע ארצה בגרסה ללא ABS ובשתי גרסאות עם ABS – רגילה ואיירון, והסאן-יאנג ג'וימקס 250Xi, שמגיע ארצה עם מערכת ABS בגרסת ה'ספורט'. לא חיפשנו כאן ביצועים ויכולות דינמיות, אלא את החבילה הכללית. התמורה הטובה ביותר לכסף אם תרצו.
שניים מבין שלושת הקטנועים הללו השתתפו בסקירת השוק הגדולה שביצענו לקטנועי ה-250 סמ"ק בשנה שעברה. מאז השוק כמעט ולא השתנה – למעט הגעתו של הדאונטאון 250i בתחילת 2016, וזו הזדמנות מצוינת לעמת אותו אל מול מובילי הקטגוריה – האיקסמקס והג'וימקס. רק חבל שהפיאג'ו איקסאבו המצוין, שנמכר כאן היטב כבר עשור כמעט ללא שינוי, לא מגיע עם מערכת ABS, שכן גם הוא עשוי היה להיות שחקן רציני.
יתרונות: איכות מכלולים, גימור והרכבה, מנוע ותמסורת, התנהגות כביש, עיצוב מושקע
חסרונות: מחיר גבוה, מושב גבוה, מרווחי טיפולים של 3,000 ק"מ בלבד
נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 240 סמ"ק, 21 כ"ס, תמסורת וריאטור, גובה מושב 785 מ"מ, משקל 182 ק"ג (לגרסת ABS), מיכל דלק 13.2 ל', צמיגים 120/70-15, 140/70-14
תצרוכת דלק: 27.1 ק"מ/ל'
תאוצה: 100 מ' – 8 ש', 200 מ' – 12.3 ש'
מהירות סופית: 132 קמ"ש מדוד (139 קמ"ש על השעון)
ימאהה איקסמקס 250 – כאן בגרסת איירון היוקרתית
האיקסמקס של ימאהה הוא אחד מקטנועי ה-250 סמ"ק הוותיקים שיש בארץ, כשהוא נמכר כאן החל מ-2005. במתיחת הפנים האחרונה שלו הוא זכה לעיצוב מודרני וקרבי, ולדעתנו הוא נראה מצוין – היפה ביותר בחבורה. הוא מיוצר בצרפת, וכיאה למותג יפני – איכות המכלולים ואיכות הגימור גבוהות יותר מצמד הטייוואנים המתחרים. הוא גם מושקע יותר – כך למשל הוא מגיע עם צמיגי מישלין איכותיים לעומת מקסיס וקנדה אצל המתחרים הטייוואנים, מה גם שקוטר הגלגלים גדול יותר מהשניים האחרים. הוא גם הספורטיבי ביותר מבין השלושה. למרות שהנתון של גובה המושב גבוה יותר בקימקו, האיקסמקס מרגיש משמעותית גבוה יותר. המושב קשיח וספורטיבי, ותנוחת הרכיבה היא ה'קרבית' ביותר.
איכות הרכיבה גבוהה מאוד. המנוע והתמסורת מצוינים, ולמרות ההספק המוצהר הנמוך ביותר מבין השלושה – המהירות המרבית שמדדנו לו היא הגבוהה מכולם: 132 קמ"ש אמיתיים על צג ה-GPS (ו-139 קמ"ש על השעון). המתלים קשיחים יותר מבין השלושה, אך הם סופגים היטב, גם בזכות קוטר הגלגלים הגדול יותר. ההיגוי וההתנהגות הדינמית – הטובים ביותר מבין השלושה, וגם הבלמים בסך הכל טובים, אם כי בקטנוע המבחן הם לא היו במיטבם מכיוון שמדובר היה בכלי חדש עם 0 ק"מ והבלמים טרם סיימו את פרק ההרצה שלהם.
מבחינת אבזור, האיקסמקס מציע קצת פחות. אמנם לוח השעונים הוא המשוכלל מכולם, ומציע שפע של אינפורמציה, וגם שני תאים קדמיים כשהקדמי ננעל עם מפתח, אולם אין בו שקע טעינה, וגם הנפח מתחת למושב הוא הקטן מכולם ובלי תאורה. 2 קסדות מלאות לא נכנסות אלא קסדה מלאה אחת וקסדת 3/4, ונשאר עוד קצת מקום. יש גם פנסי LED אחוריים ושני LED-ים מלפנים בצדדים.
סיכום: האיקסמקס הוא הקטנוע הטוב, האיכותי והספורטיבי מבין השלושה, התנהגות הכביש שלו מעולה, והוא מביא איתו את הרוח הצעירה והרעננה ביותר.
איקסמקס 250 – איכותי!
קימקו דאונטאון 250i
מחיר: 29,700 ש"ח
יתרונות: נוחות מושב, גובה מושב, נוחות רכיבה, מנוע ותמסורת, עיצוב, נפח תא מטען, אבזור
חסרונות: גודל פיזי, מהירות סופית
נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 246 סמ"ק, 23 כ"ס, תמסורת וריאטור, גובה מושב 810 מ"מ, משקל 192 ק"ג, מיכל דלק 12.5 ל', צמיגים 120/80-14, 150/70-13
תצרוכת דלק: 26.4 ק"מ/ל'
תאוצה: 100 מ' – 7.6 ש', 200 מ' – 11.7 ש'
מהירות סופית: 120 קמ"ש מדוד (132 קמ"ש על השעון)
קימקו דאונטאון 250i – גרסה מוקטנת ל-350i
הדאונטאון 250i, שהגיע ארצה בתחילת השנה, הוא גרסת ה-250 של הדאונטאון 350 המצוין, והוא מיוצר במיוחד עבור השוק הישראלי בגלל מדרגות הביטוח הלא-הגיוניות. הוא זהה לחלוטין ל-350, פרט כאמור לנפח המנוע. הכלי הזה מציג לדעתנו בצורה הטובה ביותר את ההתקדמות שעשו הטייוואנים בשנים האחרונות בבניית הכלים שלהם, שכן איכות החומרים, ההרכבה והגימור ברמה גבוהה מאוד.
הדאונטאון הוא המפנק ביותר מבין השלושה. המושב נמוך, רך ומרווח מאוד, ויש שפע של מקום לרגליים גם לרוכבים גבוהים, אם כי הכידון ממוקם קצת גבוה מדי לטעמנו. בכל אופן, לאורך זמן מושב הקימקו היה הנוח ביותר, על אף שהוא מציב את הישבן במיקום קבוע, וגם המורכב דיווח על איכות החיים הגבוהה ביותר על מושב הקימקו. גם המתלים מכוילים לצד הרך של המשוואה, על מנת לשמור על נוחות הנסיעה ולספוג את תחלואי האספלט, כך שבקו ישר הדאונטאון מרגיש 'ספינתי' ורך. הוא גם הגדול מכולם – פיזית – גם באורך וגם ברוחב, מה שבא בקורלציה מלאה למרווח הנדיב לרוכב. מחוץ לעיר זה מעולה, אולם בתוך העיר, בתנועה צפופה, זה מהווה חיסרון. במיוחד בגלל דוד הפליטה הבולט לימין והירכתיים הרחבים. מידות הצמיגים הן הרחבות מכולם, וגם זה משפיע על היציבות שהכלי הזה משרה.
מאוד אהבנו את יחידת המנוע-וריאטור. היא החלקה מכל השלושה, וגם השילוב מהיר ביותר. כפועל יוצא, התאוצות שמדדנו ל-100 ו-200 מ' היו המהירות ביותר, למרות משקלו וגודלו – הוא האיץ ל-100 מ' תוך 7.6 ש' בממוצע, לעומת 8 ש' באיקסמקס ו-8.2 ש' בג'וימקס, ול-200 מ' ב-11.7 ש' לעומת 12.3 ו-12.4 ש' בשניים האחרים בהתאמה. מאידך, המהירות הסופית שלו הייתה הנמוכה ביותר – 120 קמ"ש אמיתיים (134 קמ"ש על השעון) לעומת 132 קמ"ש באיקסמקס ו-125 קמ"ש בג'וימקס.
הדאונטאון גם מציע שפע של אבזור, החל ממנופי בלם מתכווננים (היחיד שמציע כיוון זה), 2 תאים קדמיים כשאחד מהם עם שקע טעינה USB, תא מטען ענק – הגדול מכולם, שבו נכנסות 2 קסדות מלאות ויש עוד מקום לתיק קטן, והוא מגיע במקור עם משענת למורכב. לוח השעונים מציע אינפורמציה רבה, פחות מאשר האיקסמקס אך הרבה יותר מהג'וימקס, ויש פנסי LED מאחור ו'עיני מלאך' מרשימים מסביב לפנסים הראשיים מלפנים. ויש גם הפעלה של ארבעת מאותתי החירום. לעומת זאת, משקף הרוח בו הוא הנמוך ביותר, ויש מעט רוח על הקסדה בנסיעה מהירה.
סיכום: הדאונטאון הוא קטנוע גדול, מרווח ונוח לרכיבות ארוכות. מצטיין בהתנהגות בינעירונית, מעט מסורבל לתוך העיר, יש לו מנוע חלק ונעים, ואבזור ושימושיות מרשימים.
חסרונות: איכות גימור והרכבה, מראות על גוף הכלי, קצת 'אפור' ומשעמם ויזואלית
נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 250 סמ"ק, 23 כ"ס, תמסורת וריאטור, גובה מושב 755 מ"מ, צמיגים 110/90-13, 130/70-13
תצרוכת דלק: 26 ק"מ/ל'
תאוצה: 100 מ' – 8.2 ש', 200 מ' – 12.4 ש'
מהירות סופית: 125 קמ"ש מדוד (137 קמ"ש על השעון)
סאן יאנג ג'וימקס 250Xi ספורט
נראה שהג'וימקס נמצא איתנו כבר שנים ארוכות, וזה לא פלא – שכן זהו הקטנוע בנפח 250 סמ"ק הנמכר ביותר בישראל כבר שנים ארוכות. הגרסה הנוכחית קיימת מ-2011, אז התקיימה ההשקה העולמית כאן בישראל (קולגות מאירופה מזכירים לנו את ההשקה ההיא עד היום!), ואם תסתובבו על כבישי גוש דן, פשוט תראו אותו בכל מקום.
בגרסת הספורט שבמבחן, זו עם ה-ABS, הג'וימקס מקבל – מעבר למערכת הבטיחות החשובה – גם מושב רקום, משקף משופר, ועוד כל מיני נגיעות עיצוביות 'ספורטיביות'. לדעתנו משתלם לשלם את תוספת המחיר מהגרסה הרגילה רק בגלל מערכת ה-ABS החשובה.
הג'וימקס מרגיש יותר מכולם כמו סוס עבודה. הוא לא בא לפנק או להיות ספורטיבי, אלא בא לתת עבודה בפשטות ופונקציונליות. העיצוב הכי פחות מרשים, וכך גם המפרט הטכני – למשל מידות הגלגלים, שהן אמנם בקטרים של הקימקו, אולם צרות משמעותית. האבזור כולל תא כפפות אחד מימין הכולל גם שקע מצית לטעינה, פתיחה למושב על ידי כפתור מבית המתגים השמאלי בנוסף למתג ההצתה, ויש פנסי LED מאחור וצמד פסי LED מלפנים. יש גם צמד פנסי ערפל שמאירים היטב, ויש פיצ'ר נחמד בדמות רגליות מורכב שקופצות החוצה בלחיצה. לוח השעונים הוא הדל מכולם, ומציע הכי פחות אינפורמציה. מתחת למושב אפשר להכניס 2 קסדות מלאות, אבל בלחץ, כשקסדות מסוימות לא תיכנסנה.
המנוע חזק ויעיל, וגם התמסורת טובה, אולם החיבור הראשוני הוא המהוסס ביותר מבין השלושה, וגם המנוע מווברץ יותר. יחד עם זאת, הג'וימקס מרגיש קל ודינמי, וההיגוי בו הוא המהיר מכולם, והוא גם מרגיש הקטן מכולם. זה בא לידי ביטוי במיוחד ברכיבה עירונית צפופה, שם הוא ללא ספק הזריז מכולם. גם מיגון הרוח הגבוה עושה עבודה במהירויות בינעירוניות, אם כי המושב היה הכי פחות נוח – קשיח ומוטה לפנים, והצריך שיפור עמדה לעתים קרובות. אצל המורכב המצב היה טוב יותר, אם כי עדיין קשיח.
סיכום: הג'וימקס הוא סוס עבודה אפור להגיע מהפרברים אל תוך העיר הגדולה ולהסתובב בה. הוא לא ימשוך מבטים, אבל הוא פשוט יעשה את העבודה, והוא גם הזול מבין השלושה.
ג'וימקס 250 – סוס עבודה
על מי אנחנו שמים את הכסף?
אחרי יומיים מלאים ואינטנסיביים של מבחן, שבהם חרשנו את כבישי המרכז ויותר, הגענו – ארבעת הבוחנים – לתוצאות כמעט חד-משמעיות, וזאת למרות שבפועל מדובר בשלושה כלים שונים שיתאימו לצרכים מעט שונים.
כולנו התאהבנו באיקסמקס, ואם לא היה מדובר במבחן בעל פן צרכני מובהק אלא במבחן שפונה לרגש בלבד – האיקסמקס היה מנצח בגדול. הוא הקטנוע הטוב ביותר פה אבסולוטית, ליגה אחת מעל השניים האחרים. אם זה באיכות החלקים, החומרים, ההרכבה והגימור, ואם זה בהתנהגות הדינמית המשובחת. יחד עם זאת, לאיקסמקס יש 2 בעיות עיקריות. הראשונה היא שהוא ספורטיבי מדי ויתאים בעיקר לצעירים או צעירים ברוחם, והשנייה היא שהוא יקר יותר בכ-3,500 ש"ח מהדאונטאון בכ-5,000 ש"ח מהג'וימקס ספורט. אם הולכים על גרסת האיירון המאובזרת, זו שהשתתפה במבחן, אזי הפער גדל באלפייה נוספת. ברור לחלוטין לאן הולך כל שקל פה, למשל על הצמיגים, על לוח השעונים או על האיכות הכללית, אבל בקטגוריה כל כך צרכנית – זה לחלוטין לא מתאים לכל אחד. על זה נוסיף גם את מרווחי הטיפולים הצפופים – בכל 3,000 ק"מ לעומת 5,000 ק"מ אצל השניים האחרים. עדיין, קטנוע מעולה – הטוב והאיכותי ביותר מהשלושה שבמבחן.
שלושה כלים טובים מאוד
הג'וימקס מצידו לא בלט כמעט בשום תחום. הוא פשוט פה כדי לתת עבודה, והוא עושה את העבודה הזו ביעילות. היתרון שלו הוא המחיר הנמוך ביותר מהשלושה כ-1,500 ש"ח פחות מהקימקו, ויש לו יתרונות כמו התנהגות עירונית מעולה, וגם סחירות גבוהה בשוק המשומשים – מעין מזדה 3 של הדו-גלגלי. אבל החסרונות שלו הם איכות הרכבה וגימור נחותים מהמתחרים, וגם אבזור פחות מרשים. הוא יהיה בחירה מעולה למי שמבלה את רוב זמנו על אספלט עירוני, ויוצא לגיחות בינעירוניות קצרות מדי פעם. אין לנו ספק שהוא ימשיך להימכר כמו לחמניות טריות בשוק הישראלי, פשוט כי הג'וימקס מתאים מאוד לשוק שלנו.
הדאונטאון הרשים אותנו מאוד. הוא הקטנוע הגדול ביותר מבין השלושה, שזה מעולה לבינעירוני אבל קצת פחות לתוך העיר, והוא בעיקר הכי נוח והכי מפנק, גם לרוכב וגם למורכב. יש לו אבזור מכובד, איכות הרכבה וגימור שיותר קרובה לימאהה מאשר לסאן-יאנג, ויש לו יחידת מנוע-וריאטור חזקה, חלקה ונעימה. הבוחנים שלנו בחרו בו כעסקה המשתלמת ביותר וכזה שנותן הכי הרבה תמורה לכסף, ולכן הקימקו דאונטאון מנצח את המבחן ההשוואתי שלנו. עליו היינו שמים את הכסף.
קימקו דאונטאון 250i – עליו היינו שמים את הכסף!
עלויות תחזוקה שוטפת
[table id=55 /]
המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
מחירי הקטנועים המופיעים במבחן הם 'על הכביש' וכוללים אגרות רישוי.
מטרו מוטור, יבואנית סאן-יאנג לישראל, מגיבה במהירות לקימקו דאונטאון 250 שהגיע בשבוע שעבר לארץ ויוצאת במבצע על קטנוע המנהלים שנמצא על הכוונת של הדאונטאון – הג'וימקס 250Xi. במסגרת המבצע יימכר הג'וימקס 250Xi ב-25 אלף ש"ח (24,985 ש"ח לפני הוצאות רישוי) במקום 26,485 – כלומר הוזלה של 1,500 ש"ח. גרסת הספורט של הג'וימקס 250Xi, שמגיעה עם מערכת ABS ומשקף כהה ונמוך , תימכר כעת ב-26,985 ש"ח במקום 27,485 ש"ח (שוב, לפני הוצאות רישוי). בנוסף מציעה מטרו פריסה ל-24 תשלומים שווים, ללא ריבית וללא מקדמה.
הסאן-יאנג ג'וימקס 250 הוא הכלי הדו-גלגלי השני הנמכר ביותר בישראל. בשנת 2015 נמכרו כ-750 יחידות של גרסת ה-Xi הרגילה, ועוד כ-270 יחידות של גרסת הספורט, ובסך הכל 1,020 יחידות. הוא שני רק לקימקו מובי 125, שמכר כ-1,400 יחידות. כעת, עם הגעתו ארצה של הקימקו דאונטאון 250 (שמחירו 29,700 עם ABS וכולל אגרות רישוי), במטרו מורידים את הכפפות ונלחמים בגזרת המחיר. המרוויחים העיקריים הם כמובן הצרכנים.
