תגית: עמותת מסלול

  • למה פרשנו מאליפות ישראל בסופרבייק?

    למה פרשנו מאליפות ישראל בסופרבייק?

    מחר, יום שישי 12.10.18, יתקיימו הסבבים החמישי והשישי באליפות ישראל בסופרבייק, אבל קבוצת פול גז – שמריצה את הימאהה YZF-R3 בקטגוריית סופרספורט 300 – לא תשתתף במרוץ. הסיבה: קטגוריית סופרספורט 300 אינה באמת קטגוריית סופרספורט 300 אלא מעין שעטנז של עד 500 סמ"ק – כך קבעה עמותת מסלול עצמה.

    סופרספורט 300

    קטגוריית סופרספורט 300 היא הדבר החם ביותר במרוצי הסופרבייק בשנה האחרונה – במיוחד באליפויות חובבים מקומיות כמו אליפות ישראל בסופרבייק או אליפות פירלי קאפ הישראליות ואליפויות חובבים ברחבי העולם. הסיבות לכך מגוונות, אך העיקריות שביניהן הן עלויות נמוכות משמעותית מסופרספורט 600, ובטח שמסופרבייק 1,000, וכן העובדה החשובה שהקטגוריה הזו, מעבר להיותה בית ספר לרכיבת סופרבייק, גם שוויונית למדי, בנויה על אופנועים סדרתיים מקטגוריית A1, ומביאה לידי ביטוי הרבה יותר את יכולות הרוכבים מאשר את יכולות האופנועים.

    הסיבות הללו מביאות רוכבים רבים – גם בישראל – להשקיע את כספם באופנועי קטגוריית סופרספורט 300, ונכון להיום קטגוריית סופרספורט 300 באליפויות השונות בישראל הן הגדולות ביותר, הצמודות ביותר והמעניינות ביותר.

    תקנות ה-FIM קובעות במפורש אילו כלים מורשים להשתתף בקטגוריה הזו, כולם אופנועים סדרתיים מסגמנט A1 הפשוט: הונדה CBR500R, ק.ט.מ RC390, קוואסאקי נינג'ה 300 ונינג'ה 400, וימאהה YZF-R3.

    התקנות גם מגדירות בפירוט אילו שינויים ושיפורים מותר לבצע באופנועים, ולא פחות חשוב – אילו שינויים אסור לבצע, כשהמטרה היא ליצור שוויון ככל האפשר בין האופנועים – גם כדי להביא את יכולות הרוכב לביטוי וגם כדי לשמור אל אחידות ומחירים הגיוניים ונמוכים יחסית לאופנועי מרוץ.

    כך למשל, אופנוע סופרספורט 300 של אחד היצרנים הנ"ל עולה כאן בישראל סביב 40 אלף ש"ח כחדש, והפיכתו לאופנוע ברמה של אליפות העולם בסופרספורט 300 תעלה סכום דומה. כך יוצא שבכ-80 אלף ש"ח אפשר לרכוב על אופנוע ברמה של אליפות העולם. אין שום סגמנט מרוצים בעולם שבסכום כזה ניתן להגיע לאופנוע ברמה של אליפות העולם. אם הולכים על אופנוע משומש ולא על חדש, אפשר בקלות לחתוך את העלויות ב-20-15 אלף ש"ח, ואם לא הולכים עד הסוף עם השיפורים, אפשר לקבל בכ-40 אלף ש"ח יופי של מכונת מסלול מהנה.

    האמנם סופרספורט 300?

    בסוף חודש מאי התקיים במסלול מוטורסיטי שבשדה-תימן סבב באליפות ישראל בסופרבייק. את המרוץ הפיקה עמותת מסלול, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה השתתפנו במרוץ במסגרת אליפות ישראל בסופרבייק.

    קטגוריית הסופרספורט 300 הייתה הקטגוריה הגדולה ביותר במרוץ, והשתתפו בה כמעט 20 רוכבים. הבעיה היא שמבין 20 האופנועים שהיו על הגריד, 2 אינם עומדים בתקנות המפורטות של הסופרספורט 300. אחד מהם הוא סופרמונו בבנייה עצמית הבנוי על בסיס ימאהה YZ450F – אופנוע מוטוקרוס מקצועי עם מנוע שמפיק כ-60 כ"ס, שלדת אלומיניום קשיחה, משקל נמוך, ומערכות מתלים ובלמים שאופנועי קטגוריית ה-300 סמ"ק יכולים רק לחלום עליהם.

    למען האמת נציין שהאופנוע הזה הוא חתיכת יצירה. הבעלים של האופנוע – מכונאי ותיק, מוכשר ומוערך – השקיע בו עשרות ומאות שעות עבודה, מחשבה רבה, והתוצאה היא כלי סופר-מגניב. מכונת מסלול אמיתית. אפילו כתבנו עליו כאן בפול גז בשנת 2012, עם סיום תהליך הבנייה. אז התגאה הבעלים של האופנוע, ובצדק, ביצירה המוטורית שלו, וטען שהיא מפיקה 60 כ"ס ושוקלת 103 ק"ג.

    אבל המכונה המגניבה הזו, שיושבת על פלטפורמה מקצועית, מפיקה כ-60 כ"ס ושוקלת פחות מ-110 ק"ג, לא יכולה להשתתף בקטגוריית סופרספורט 300 מול כלים שמפיקים כ-40 כ"ס ושוקלים סביב 160-150 ק"ג. זה לא כוחות. את זה לא אנחנו אומרים אלא ה-FIM בעצמו.

    כך קרה שבישורות הארוכות של מוטורסיטי, ה-YZ450F עקף רוכבים רבים בשל כוח מנוע עדיף משמעותית ומשקל נמוך יותר, נעקף בחזרה ברצף הפניות, עקף שוב בישורות, וחוזר חלילה. בסופו של יום הוא סיים במקום החמישי המכובד – לפני רוכבים כמו אלוף ישראל בסופרספורט 300 בעונת 2017 ולפני הח"מ, שבמקום להילחם על המקום הרביעי נאלץ להתמודד מול אופנוע חזק יותר ובעל יתרון מובהק בהספק ובמשקל.

    הימאהה YZF-R3 שבנינו לסופרספורט 300
    הימאהה YZF-R3 שבנינו לסופרספורט 300

    "תגיש תלונה"

    בדיונים שהתקיימו בקבוצות ופורומים שונים של אליפות ישראל בסופרבייק בסוף השבוע שאחרי המרוץ, עלו טענות רבות בקשר להשתתפותו של האופנוע הנ"ל בקטגוריית הסופרספורט 300. מתחרי הקטגוריה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מחו על השתתפותו של אופנוע החזק בכ-50% מאופנועי הקטגוריה, וקל מהם בכ-30% לפחות. אבל בעיקר הם מחו על כך שעמותת מסלול – המפיקה את אליפות ישראל בסופרבייק – מאפשרת לאופנועים שאינם בקטגוריה, להשתתף בה. "יש כללים ברורים וצריך לעמוד בהם", הייתה הטענה.

    בתגובה נתנו אנשי עמותת מסלול את התגובה המתבקשת: "הגישו תלונה רשמית למייל של העמותה, וכל טענה תטופל במקצועיות". מצוין, ככה צריך.

    הח"מ לקח את היוזמה, סיכם את כל הטענות, ושלח מכתב תלונה בן 3 עמודים, כולל נספחים ונתוני הספק, לעמותת מסלול. את מכתב התלונה תוכלו למצוא כאן למטה, מפורט לפי סעיפים.

    בשבועות שלאחר מכן, בטרם טופלה התלונה, יצרו איתי קשר אנשי עמותת מסלול. בפגישה שערכנו נאמר לי שלא לציטוט שהתלונה שהוגשה מוצדקת, אך הם אינם מעוניינים לטפל בה בגלל סיבות כאלה ואחרות, ולכן הם מעבירים את הטיפול בה לוועדה מקצועית חיצונית שתורכב מ-3 בעלי תפקידים בספורט המוטורי הישראלי. אחלה, מקובל לחלוטין.

    התלונה שהוגשה לעמותת מסלול (לחצו להגדלה):

    ועדה מקצועית

    כאמור, התלונה שהוגשה לעמותת מסלול לא הופנתה כלפי אדם כזה או אחר, אלא כלפי אופנוע. הסיפא של התלונה היה שאם זוהי אכן קטגוריית סופרספורט 300, צריך לפעול לפי תקנות הסופרספורט 300 שבהן יש רשימת אופנועים המאושרים בהשתתפות, ולכל כלי אחר – לא משנה מה נפחו או הספקו – אסור להשתתף בה. אם בכל זאת יבחרו אנשי עמותת מסלול לאפשר לאופנוע הנ"ל להשתתף, הרי שזו לא קטגוריית סופרספורט 300, ויש לשנות את שמה, למשל ל'עד 500 סמ"ק. במקרה כזה, אוכל לבצע הערכת מצב ולבחון את המשך השתתפותי באליפות.

    אחרי חודשיים וחצי שבהם המתנו בסבלנות (לא היו בתקופה זו מרוצים במסגרת אליפות ישראל בסופרבייק), הוועדה המקצועית החיצונית נאותה לטפל בתלונה. מדי פעם בדקתי מול אנשי עמותת מסלול היכן עומדת התלונה, ונאמר לי שהוועדה תתכנס בקרוב ונקבל תשובה רשמית. אז המשכנו להמתין.

    את החלטת הוועדה המקצועית החיצונית לא קיבלתי באופן רשמי, למשל במייל מהעמותה, עד לכתיבת שורות אלה. צילום סלולרי של ההחלטה הגיע אליי דרך הוואטסאפ, בדרך לא דרך, וגם זה אחרי שביקשתי מכמה גורמים.

    את מסמך ההחלטה של הוועדה המקצועית תוכלו לראות כאן. הורדנו ממנו פרטים מזהים של הבעלים של האופנוע, מפני שהוא לא העניין בתלונה אלא רק האופנוע והקטגוריה:

    מסמך ההחלטה של הוועדה המקצועית
    מסמך ההחלטה של הוועדה המקצועית

    מעלה שאלות קשות

    הסתכלו על המסמך הרשמי שהוועדה המקצועית הזו שחררה. נניח רגע בצד את הניסוח העילג והמביך, את שגיאות הכתיב, את דרך ההתבטאות ואת הפורמט של המסמך עצמו, שהם בעצמם מביכים ומבזים את המושג 'ועדה מקצועית'. בואו נדבר על המהות, על תוכן המסמך, או לפחות על מה שאפשר להבין ממנו.

    – ראשית, כבר מהכותרת ניכר שהוועדה המקצועית לא ממש מבינה במה היא עוסקת, שכן בכותרת אין התייחסות לקטגוריית סופרספורט 300, אלא ל"קטגוריה 300 400 500 cc'. הוועדה המקצועית לא מבינה שמדובר בקטגוריית סופרספורט 300, ועל כן סביר להניח שלא מכירה את תקנות הקטגוריה, על אף שאלו צורפו למסמך התלונה. מבחינת הוועדה זוהי קטגוריית 'עד 500 סמ"ק'. מכאן והלאה זה רק מחמיר.

    – הוועדה כותבת במסמך ההחלטה שנעשתה "בדיקה יסודית". זה יפה מאוד, אבל מהי אותה "בדיקה יסודית"? אילו בדיקות נעשו? איך? על-ידי מי? מדוע כל אלו לא מפורטים במסמך ולא מצורפים אליו? האם עלינו לסמוך על כך שאכן נעשתה "בדיקה יסודית" בלי לקבל סימוכין לכך? ועוד מוועדה שאינה יודעת באיזו קטגוריה מדובר?

    – "בידינו נתוני בדיקת מעבדה מורשת משרד התחבורה והם 36.34HP משקל האופנוע 143.4 ק"ג". מאיפה להתחיל? מהי אותה "מעבדה מורשית משרד התחבורה"? היכן בוצעה הבדיקה? מתי בוצעה הבדיקה? על-ידי מי בוצעה הבדיקה? האם הבדיקה בוצעה על-ידי הוועדה עצמה, אן שהבעלים של האופנוע הגיש בדיקת דיינו שעשה לאופנוע? כי במקרה שמדובר במקרה השני, הרי שהבדיקה לא קבילה לחלוטין. אין שום בעיה להגביל הספק של אופנוע שמוזן על-ידי קרבורטור. דיזה ראשית קטנה יותר בקרבורטור וסמרטוט בתיבת האוויר סוגרים את הפינה ב-5 דקות עבודה. יותר מזה – הבדיקה חייבת להתבצע מיד בסיום מרוץ, ולא סתם כך ביום שנוח לבעלים של האופנוע. ככל שהוועדה הסתמכה על בדיקה שהוגשה לה על-ידי הבעלים של האופנוע ולא בדקה את האופנוע בעצמה, הרי שזו בדיחה, והדבר הרחוק ביותר ממקצועיות. ושוב, היכן המסמך? היכן טופס הבדיקה? מדוע הוא לא מצורף להחלטה? מדוע אין שום פרטים עליו? הרי כל רוכב שמבין מעט, ממש מעט, באופנועי מוטוקרוס, יודע שמנוע של אופנוע מוטוקרוס בנפח 450 סמ"ק מספק סביב 55 כ"ס בגלגל. נתון של כ-35 כ"ס מספקים אופנועי מוטוקרוס בנפח 250 סמ"ק. כיצד הוועדה הנכבדת, המורכבת מאנשי מקצוע המבינים בתחום, יכולה לאשר כזה דבר? הרי הנתונים הללו ידועים לכולם כבר שנים רבות.

    – "לכן אנחנו לא מוצאים כול סיבה למנוע את המשך השתתפותו בליגת המרוצים 2018". הוועדה התעלמה לחלוטין מהטענה המרכזית במסמך התלונה, והיא שהאופנוע הנ"ל אינו נכלל ברשימת האופנועים המורשים על-ידי ה-FIM לקטגוריית הסופרספורט 300 ועל כן אינו רשאי להשתתף בה. כל ניסוח או התפתלות אחרת היא הכשרה של שרץ והתעלמות מוחלטת מהתלונה שהוגשה.

    – ושוב נחזור לניסוח העילג, לשגיאות הכתיב ולמסמך המביש של ועדה המתיימרת להיות מקצועית. מסמך כזה, מעבר לתוכן הלא רלוונטי, מבייש את שלושת חברי ה"ועדה" החתומים עליו.

    אופנועי סופרספורט 300 סמ"ק (צילום: ירון רון)
    אופנועי סופרספורט 300 סמ"ק (צילום: ירון רון)

    בנינו אופנוע לסופרספורט 300, לא ל'עד 500'

    אופנוע המרוץ של מערכת פול גז, הימאהה YZF-R3, נבנה בהשקעה עצומה, במחשבה רבה, ובמסגרת התקנות של הסופרספורט 300 – כולל כל המגבלות. המטרה הייתה כמובן ההנאה האישית, אבל גם להעלות את הרמה. להוות השראה. ליצור פה ספורט מוטורי מקצועי יותר. להראות שאפשר להעמיד אופנוע מרוץ מקצועי, כמעט ברמה של אליפות העולם, במעט כסף יחסית, אך עם זאת בצורה המקצועית ביותר שניתן להעלות על הדעת. כמונו, אגב, יש לא מעט קבוצות שמריצות אופנועי סופרספורט 300 מושקעים ומקצועיים – כולם עומדים בתקנות הנוקשות של הסופרספורט 300. נציין את קבוצת 'מומנט אופנועים' שמריצה צמד אופנועי ק.ט.מ RC390, את קבוצת 'הפודיום' שמריצה גם היא צמד RC390, ואת קבוצת 'רייסטראק' שמריצה צמד אופנועי ימאהה YZF-R3, ויש עוד.

    ההחלטה של אותה ועדה מקצועית היא יריקה בפנים של אותן קבוצות ואותם מתחרים, שמשקיעים המון זמן, המון משאבים והמון כסף. בחוסר ההבנה המוחלט ובעבודה השטחית שעשו, חברי הוועדה זרקו לפח מאות שעות עבודה של אותן קבוצות, ובעצם הכריזו קבל עם ועדה שאין בישראל קטגוריית סופרספורט 300 במסגרת אליפות ישראל בסופרבייק, אלא קטגוריית 'עד 500 סמ"ק'.

    בקטגוריה כזו – עד 500 סמ"ק – אני לא רוצה להתחרות. פשוט מפני שאני ושכמותי בנינו אופנועים לסופרספורט 300. עד שהמצב ישתנה, אנחנו בחוץ. לשמחתנו, יש אלטרנטיבות מקצועיות.

    *     *     *     *     *

    תגובת התאחדות הספורט המוטורי: "כל הפן הטכני של אליפות ישראל בסופרבייק מנוהל על-ידי הוועדה המקצועית של ענף הסופרבייק (כמו בכל ענף בהתאחדות). באם יש חשש שהוועדה המקצועית לא פועלת במקצועיות, הנושא עולה לוועדה מקצועית של ההתאחדות (סוג של "ועדת על").

    נושא זה הגיע לשולחנה של ההתאחדות והקביעה היא שאכן האופנוע אינו מתאים לקטגוריה ולא יורשה להתחרות בה יותר.

    ניתן גרייס של מרוץ אחד לאפשר לאותו מתחרה לסדר לעצמו אופנוע מתאים לקטגוריה (בהתחשב בעובדה כי הוועדה המקצועית אישרה עד כה את ההשתתפות של אותו אופנוע), והחל מהמרוץ הבא ה-YZ450F המוסב לסופרמונו לא יורשה להתחרות בקטגוריית סופרספורט 300".

    את תגובת עמותת מסלול נוסיף כשתתקבל.

  • אליפות גביע ישראל: סבב 1, פצאל

    אליפות גביע ישראל: סבב 1, פצאל

    צילום: לנה טאובס

    ביום שישי האחרון, בשרב הכבד של האביב, התקיים במסלול פצאל שבבקעת הירדן הסבב הראשון של 'אליפות הגביע הישראלי' – אליפות אספלט חדשה מייסודה של עמותת מסלול, שמאפשרת לרוכבים חובבים וכן לבעלי אופנועי כביש ונייקדים, להיכנס לתחום תחרויות האספלט ולהתקדם בו בבטחה.

    על הרוכבים המובילים באליפות ישראל בסופרבייק נאסרה ההשתתפות בליגה החדשה, וזאת על-מנת לתת את הבמה לרוכבים חדשים ולחובבים ולאפשר להם להתקדם בבטחה, ללא הפרשי מהירויות גדולים. יחד עם זאת, הרוכבים המובילים באליפות ישראל בסופרבייק, וכן בעלי התפקידים השונים בעמותה, נרתמו כולם והגיעו למסלול כדי להתנדב ולעזור בהפקת המרוץ – ברישום, בניהול, בשיפוט, וכן בעמדות המרשלים לאורך המסלול. כך יכולים היו מפיקי המרוץ לחסוך בעלויות ולקיים מרוץ עצמאי, וכן לתת לרוכבים החדשים אווירה מקצועית יותר, כשכל הרוכבים המובילים של אליפות ישראל בסופרבייק נמצאים מסביב ועוזרים בכל שאפשר.

    קטגוריית ה-300 סמ"ק - הצלחה גדולה
    קטגוריית ה-300 סמ"ק – הצלחה גדולה

    הרוכבים הצביעו ברגליים ובצמיגים. לא פחות מ-30 רוכבים הגיעו להשתתף במרוץ – כשלחלקם הגדול היה זה המרוץ הראשון שבו הם משתתפים. מתוך 30 הרוכבים, אגב, 5 היו ילדים בני 8 עד 13 שהשתתפו בקטגוריית הילדים החדשה על אופנועי OHVALE.

    פרט לקטגוריית הילדים החדשה היו שלוש הקטגוריות המקובלות של הסופרבייק: סופרבייק 1,000 סמ"ק, סופרספורט 600 סמ"ק וסופרספורט 300 סמ"ק – שהייתה הקטגוריה הגדולה ביותר עם 13 רוכבים. במקצי ה-1,000 וה-600 ביצעו הרוכבים 12 הקפות במקום 20 ויותר באליפות ישראל בסופרבייק, ואילו רוכבי קטגוריית ה-300 ביצעו 10 הקפות בכל אחד מצמד מקצי המרוץ של יום המרוצים.

    המיקום על הגריד נקבע בהגרלה שנערכה בתחילת היום, כשההגרלה קבעה את סדר הזינוק למקצה הראשון, ובמקצה השני הסדר התהפך – מי שזינק ראשון במקצה הראשון יזנק אחרון במקצה השני, ולהפך.

    לראשונה בישראל - קטגוריית ילדים בסופרבייק!
    לראשונה בישראל – קטגוריית ילדים בסופרבייק!

    בסופרבייק 1,000 סמ"ק ניצחון כפול לגילעד סבן (S1000R) ופעמיים מקום שני לאורן דהרי (YZF-R1). את המקום השלישי תפס במקצה הראשון גרגורי מושיאלוב ובמקצה השני היה זה אלי מאירי על הדוקאטי פניגאלה 1199S.

    בסופרספורט 600 סמ"ק פודיום זהה בצמד מקצי המרוץ: אמיר עבאס (GSX-R600) במקום הראשון, ואחריו גל בן דהן ויהודה מלצר, שניהם על ק.ט.מ 690 דיוק.

    אמיר סבן - מנצח קטגוריית סופרספורט 600 סמ"ק
    אמיר עבאס – מנצח קטגוריית סופרספורט 600 סמ"ק

    בסופרספורט 300 סמ"ק ניצחון כפול למתן בן שאנן על-גבי הקוואסאקי נינג'ה החדש. במקום השני אביעד אברהמי (הח"מ) במקצה הראשון ואבי ברמן במקצה השני, ואילו את המקום השלישי תפס פעמיים איציק איסוביץ' בן ה-18 על-גבי ק.ט.מ דיוק 390.

    מנצח קטגוריית הסופרבייק
    גילעד סבן – מנצח קטגוריית הסופרבייק

    בקטגוריית הילדים המרגשת ניצחון כפול לעידו מנגד בן ה-13, ופעמיים מקום שני ליהונתן מאירי. במקצה הראשון זכה במקום השלישי עידו חן, ואילו במקצה השני סגר את הפודיום יהונתן חדד בן ה-8(!). אורון מנגד סיים רביעי. המקצה הזה, שבו השתתפו כאמור 5 רוכבים, היה מרגש במיוחד ומרתק. לראות ילדים בני 8, 10 ו-12 לבושים בחליפות עור ובציוד מקצועי, עולים על אופנועים עם צמיגי סליקס ונותנים גז על מסלול אספלט – כאן בישראל – זה מחזה מרהיב שממלא את הלב באופטימיות לגבי עתיד הספורט המוטורי בישראל.

    הסבב הבא של אליפות הגביע הישראלי צפוי להתקיים בחודש אוגוסט.

    מתן בן-שאנן - מנצח קטגוריית הסופרספורט 300 סמ"ק
    מתן בן-שאנן – מנצח קטגוריית הסופרספורט 300 סמ"ק

    טבלאות אליפות הגביע הישראלי לאחר הסבב הראשון

    סופרבייק 1,000 סמ"ק

    1. גילעד סבן, ב.מ.וו S1000R, עם 50 נק'
    2. אורן דהרי, ימאהה YZF-R1, עם 40 נק'
    3. גרגורי מושאילוב, 29 נק'

    סופרספורט 600 סמ"ק

    1. אמיר עבאס, סוזוקי GSX-R600 עם 50 נק'
    2. גל בן דהן, ק.ט.מ 690 דיוק, עם 40 נק'
    3. יהודה מלצר, ק.ט.מ 690 דיוק, עם 32 נק'

    סופרספורט 300 סמ"ק

    1. מתן בן שאנן, קוואסאקי נינג'ה 400, עם 50 נק'
    2. אביעד אברהמי, ימאהה YZF-R3, עם 33 נק'
    3. אבי ברמן, ק.ט.מ RC390, עם 33 נק'

    ילדים

    1. עידו מנגד, 50 נק'
    2. יהונתן מאירי, 50 נק'
    3. יהונתן חדד, 27 נק'
    4. אורון מנגד, 26 נק'
    5. עידו חן, 16 נק'

    גלריית התמונות באדיבות הצלמת לנה טאובס.

  • עמותת מסלול מציגה: אליפות הגביע הישראלי

    עמותת מסלול מציגה: אליפות הגביע הישראלי

    אליפות אספלט חדשה בישראל: אליפות הגביע הישראלי

    אליפות הגביע הישראלי מיועדת לשמש כאליפות למתחרים חדשים, עממיים, חובבים וילדים, והיא תיתן במה והזדמנות להתפתח ולהתמקצע הן למתחרים המעוניינים להתחרות בעתיד באופן מקצועי באליפות ישראל והן למתחרים חובבים המעוניינים להישאר במסגרת חובבנית ופחות תובענית. באליפות הגביע הישראלי לא יורשו להשתתף הרוכבים המובילים מאליפות ישראל בסופרבייק, כשהקריטריונים המדויקים יתפרסמו בימים הקרובים.

    האליפות תתקיים בתאריכים נפרדים מאליפות ישראל בסופרבייק, כאשר המתכונת מבוססת על הקטגוריות הקיימות באליפות ישראל (1,000 סמ"ק, 600 סמ"ק, 300 סמ"ק וילדים), על בסיס הכללים הטכניים הקיימים ובליווי מספר תוספות. כל הקטגוריות יהיו פתוחות גם לאופנועי נייקד, ומסגרת הכלים המותרים תהיה רחבה הרבה יותר מאשר באליפות ישראל בסופרבייק. בנוסף, המרוצים עצמם יהיו קצרים יותר – כ-12-10 הקפות למקצה, כשבכל סבב יתקיימו 2 מקצי מרוץ לכל קטגוריה. אלופי הקטגוריות באליפות הגביע הישראלי לא יוכלו להמשיך להתחרות באליפות זו ויצטרכו לעבור לאליפות ישראל בסופרבייק.

    עלות ההשתתפות בסבב של אליפות גביע ישראל תהיה נמוכה יותר מאשר אליפות ישראל בסופרבייק ותעמוד על 200 ש"ח – כולל אימון מודרך בסיום המרוץ. ניתן להירשם רק לאימון המודרך שאחרי המרוץ בעלות של 150 ש"ח.

    הסבב הראשון באליפות הגביע הישראלי צפוי להתקיים ביום שישי הקרוב, 4.5.18, במסלול פצאל שבבקעת הירדן. לפרטים נוספים, לוח זמנים והרשמה – לחצו על הקישור.

  • על המסלול החדש בפצאל

    על המסלול החדש בפצאל

    צילום: אריק ליאור

    יש מסלול בישראל!

    אחרי שנים שבהן דיברו על הקמת מסלול אספלט חוקי בישראל, ובזמן שבחודשים האחרונים עובדים במרץ על הקמת מסלול שצפוי להיחנך בטקס חגיגי בערד בשבוע הבא, יחסית בשקט ובלי הרבה דיבורים הוקם לו מסלול נוסף בבקעה בסמוך לישוב פצאל. אורכו כ-1.4 ק"מ ורוחבו 12-15 מטרים, מה שהופך אותו מתאים ומהנה לא רק עבור אופנועים קטני נפח ורכבי קארטינג – הוא מאפשר למכוניות ואופנועי ספורט 'בגודל מלא' לנוע עליו במהירויות גבוהות בהרבה מאלו שאליהן היינו מורגלים עד היום באותם מסלולים מקומיים קטנים שנבנו ונהרסו לאורך השנים, דוגמת כוכב יאיר ונחשונים. נכון, אנחנו עוד רחוקים מלארח פה מרוצי מכוניות ואופנועים בינלאומיים – אבל זוהי בהחלט התחלה בכיוון הנכון.

    במהלך חודש יוני התקיימו על המסלול מספר אירועי פיילוט לרכבים ולאופנועים מסוגים שונים, בהם נבחנה התאמתו של המסלול לכלי רכב שונים, לרבות תוואי המסלול המתאים לכל אחד מהם, בחינת מיקום המיגונים ושטחי ספיגה, וכן כלל הלוגיסטיקה הנדרשת הכרוכה בהפעלתו של המסלול לקבוצות של כלי רכב.

    תוואי המסלול בפצאל (צילום מסך מיוטיוב)
    תוואי המסלול בפצאל (צילום מסך מיוטיוב)

    מאחורי הקמתו של המסלול עומד מיקי יוחאי, דמות מוכרת בספורט המוטורי בישראל והבעלים של חברת 'קרוס קאנטרי' המפיקה תחרויות מוטוריות, בשיתוף פעולה הדוק עם המועצה האזורית בקעת הירדן וראש המועצה העומד הראשה, דוד אלחייני. הפרויקט החל לפני קצת יותר משנה, כשהתכנון המקורי היה הקמת מסלול ראלי קרוס, אך זה הוסב למסלול אספלט, ואילו בתכניות העתידיות צפוי המתחם כולו לגדול ולהכיל בין היתר תוואי מסלול לתחרויות ראלי קרוס וענפי ספורט מוטורי נוספים. את עלות הקמת המסלול – כ-3.5 מליון ש"ח עד כה – מימן יוחאי מכיסו הפרטי.

    בשבת האחרונה התקיים בפצאל בפעם הראשונה יום מסלול מאורגן לרוכבי אופנועים ביוזמתה של עמותת מסלול, היא עמותת אופנועי הכביש (סופרבייק) בישראל. גם אנחנו נרשמנו מבעוד מועד ליום המסלול שאליו הגיעו כ-60 רוכבים שעלו לרכב על המסלול, יחד עם חברים, בני משפחה ואנשי עמותת מסלול שכאמור היו אמונים על האירוע שהתנהל בצורה מסודרת ומאורגנת להפליא.

    לא ברור אם היה זה החום הכבד שהחל להשפיע עוד בטרם הסתיים לו הרישום בשעה 7:00 בבוקר, או שמא ההתרגשות שאחזה בכל הנוכחים מכך שהם עומדים לקחת חלק ביום הזה, יש האומרים היסטורי – עם זה אנחנו לא יכולים להתווכח – אך הסדר נשמר לאורך כל היום כפי שהיינו מצפים לראות באירועים מקצועיים מסוג זה, ובמובן מסוים זה אפילו העצים את החוויה.

    2 הקפות על המסלול החדש בפצאל על-גבי סוזוקי SV650

    האספלט השחור והטרי של המסלול אמנם מכוסה בשוליו בחול המדברי של הבקעה, אך במרכזו ובקווים שעליהם מתבצעת הרכיבה הוא נקי ומספק אחיזה גבוהה, כצפוי ממסלול שזה עתה נסלל. תוואי המסלול עובר על ודרך תלוליות חול שמספקות שינויי גובה קלים במספר מקומות לאורכו, ואף כמה פניות עוורות למחצה. על אף שמספר הפניות המוצהר בו הוא 9, אנחנו ספרנו 13 – מהן 8 שמאליות ו-5 ימניות, אם מתחשבים בעובדה שחלק מהפניות הן בעלות יותר מאפקס אחד. בשלב הזה עוד אין שוליים רחבים או אזורי ספיגה משוכללים, ועל מלאכת הבלימה במקרה של ירידה לא מתוכננת מהאספלט אמון החול המדברי, וגם האספלט עצמו עוד דורש נגיעות אחרונות פה ושם כדי לאפשר רכיבה ונהיגה עליו בצורה יותר חלקה ובמהירויות גבוהות יותר.

    ה-SV650 עולה על המסלול

    למסלול, מרחק 85 ק"מ ממרכז תל אביב – כשעה ורבע נסיעה ברכב בשעות שבהן הכבישים ריקים, וקצת פחות משעה עם האופנוע – הגעתי בשעת בוקר מוקדמת במיוחד של יום שבת כשהחליפה כבר עליי. מי שהתארגן עם חברים שהגיעו ברכב, שם את הדברים אצלם ורכב אל הבקעה בלבוש מנהלתי לחלוטין. אחרים, כך גיליתי מאוחר יותר, ארזו את החליפה בתיק גב גדול אותו העמיסו עליהם כדי לחסוך מעצמם את ההנאה הצרופה של רכיבה חזרה הביתה עם חליפה בשמש היוקדת של חודש יולי. אימצתי.

    מגיעים למסלול - מפרקים מראות ומחרשה
    מגיעים למסלול – מפרקים מראות ומחרשה

    כלי התחבורה שלי לאירוע היה לא אחר מאשר הסוזוקי SV650 שנמצא אצלנו במערכת במבחן ארוך טווח כבר 5 חודשים, כשהוא נועל צמיגי Mitas Force Sport (עליהם עוד נספר בהרחבה בפעם אחרת) שהורכבו לפני פחות מ-3,000 ק"מ. לנוכח הסיבה שלשמה התכנסנו – רכיבת מסלול, וגם בגלל שאני שוקל קצת יותר מאביעד שאצלו בילה האופנוע את מרבית התקופה, הקשחתי את עומס הקפיץ בבולם האחורי בשני קליקים; משן מס' 3 לשן מס' 5 (מתוך 7). מאחר וכבר פתחתי ארגז כלים, על הדרך גם פירקתי את המחרשה עם לוחית הרישוי ואת המראות. ההיגיון מאחורי זה עמד איפשהו בין מראה יותר נכון למסלול, לבין מחשבה על מזעור הנזק, על כל מקרה שלא יהיה. אחרי הכל, למסלול באים בשביל לאתגר קצת את השילוש הקדוש של רוכב-אופנוע-צמיגים (את האספלט לא מאתגרים, הוא אלוהי המסלול).

    הרוכבים חולקו ל-3 קבוצות שבכל אחת מהן כ-20 רוכבים, תוך ניסיון להרכיב כל קבוצה מרוכבים ברמה דומה פחות או יותר. במקור הייתי מתוכנן להיות בקבוצה האמצעית, אבל למקצה הראשון עליתי עם הקבוצה המהירה לבקשת המארגנים. עם כל הקפה הקצב התגבר והמסלול התגלה בחלק מהפניות כיותר טריקי ומאתגר ממה שהוא נראה בהתחלה במהירויות נמוכות יותר, במיוחד עבור ה-SV שמהר מאוד גילה שהגששים על הרגליות שלו לא ישרדו את היום הזה אם הרוכב שעליו לא יעשה משהו בנדון. אז הוא עשה.

    במקצה הבא שמחתי לחזור לקבוצה המקורית שלי, כך גם הרווחתי זמן מנוחה ארוך יותר של 45 דקות במקום 30 בין הסשנים. הבנתי שאת הגשש השמאלי אני יכול ואף רצוי שאפרק, במיוחד לאור העובדה שיש יותר פניות שמאליות, אבל גם מאחר וזה הצד שבו אני מרגיש יותר בנוח להוריד את האופנוע נמוך יותר. את הימני השארתי כדי לא להסתכן במגע של האגזוז עם האספלט. זה אומר שבפניות ימינה אנסה כעת להוציא יותר את הגוף ופחות להטות את האופנוע.

    מי זה שם אותי במקצה הרוצחים?
    מי זה שם אותי במקצה הרוצחים?

    החלק השני עבד רוב הזמן, ואת הפניות ימינה הצלחתי בדרך להשלים מבלי להשחית יותר מדי פעמים את האספלט עם הגשש הימני. בצד שמאל לעומת זאת, מסתבר שטוב שפירקתי את הגשש, אבל לא היה די בכך – שכן רגלית הרוכב הושחזה ושויפה שוב ושוב, ולעתים גם חלקי מתכת אחרים.

    למקצה השלישי עליתי כשאני כבר די תשוש מהחום, שכן למעט הסככות שהוקמו והמים הקרים שסופקו, לא הייתה ממש דרך להימלט מהחום המדברי בהיעדר כל סוג של מבנה בתחומי המסלול. באופן מפתיע, דווקא בזמן הרכיבה הצלחתי לנדף מעט את חום הגוף באמצעות הרוח, מה שעודד אותי להגביר את הקצב עוד קצת. מה שפחות עודד אותי להגביר את הקצב היה הבלם הקדמי של ה-SV, שלא כל כך הצליח לעמוד בדרישות המוגזמות שלי והכריח אותי לבלום מוקדם יותר לפני חלק מהפניות.

    מבט חטוף אל עבר הצמיגים בירידה מהסשן גילה שהם עבדו קשה, ובמיוחד הצמיג הקדמי. לשמחתי, הצמיגים סיפקו מעבר לאחיזה המצוינת, שבתורה עזרה לחפות במשהו על הבעיה לבלום חזק, גם ערימות של פידבק בנוגע למצב האספלט והאחיזה בכל רגע נתון. המחשבה על כך שיש רוכבים שמחליפים סט צמיגים ספורטיביים יקרים כל 700-800 ק"מ בזמן שקיימים צמיגים שעושים עבודה מעולה גם על המסלול וגם ביום-יום ומחזיקים אלפי קילומטרים, נראתה עוד יותר ביזארית כשהבנתי שבכלל לא דחקתי את הצמיגים לקצה.

    בצד שמאל אפשר להוריד את הגשש על הרגלית...
    בצד שמאל אפשר להוריד את הגשש על הרגלית…

    את הדרך חזרה לתל אביב עשיתי כשאני על 20% סוללה, ולא בטלפון, אבל עם חיוך מאוזן לאוזן בתוך הקסדה, כמו ילד שיצא מחנות ממתקים ויכול היה לקחת כל מה שהוא רק רצה עד שתכאב לו הבטן. "יש פה מסלול", עברה לי שוב המחשבה בראש. נכון, הוא לא ליד הבית, ולעלות עליו בימים מסוימים בשנה אחרי 10:00 בבוקר ולפני 19:00 בערב שקול לניסיון התאבדות, ואפשר להמשיך ולחפש מה לא מושלם בו. ואפשר גם שלא.

    כי מרחק שעה נסיעה מהבית זה לא כמו כמה שעות טיסה, וכמות הפעמים בשנה שאפשר יהיה להגיע לשם מבלי לחשוש שיירד גשם שואפת ל-100%, ואם ממש רוצים, אז בימים ה(מאוד) חמים באים מוקדם ומסתלקים מוקדם.

    טפחתי ל-SV על המיכל, רוצה לומר לו שהוא היה אחלה סטוץ לפעם ראשונה על מסלול בגודל חצי-אמיתי על אדמת ארץ הקודש, אבל הייתי עייף מדי, אז לא אמרתי. גם ככה כבר הייתי עסוק במחשבות על האופנוע הבא שאיתו אני רוצה להגיע לפצאל. כי רכיבת מסלול עושים הארד-קור, או שלא עושים בכלל.

    Pazael-010