תגית: קיוואי

  • רכיבה ראשונה: קיוואי זוהרה 125 – הקטנוע הזול בישראל

    רכיבה ראשונה: קיוואי זוהרה 125 – הקטנוע הזול בישראל

    צילום: עמרי גוטמן

    • יתרונות: מחיר, עיצוב, בלמים, בולמים
    • חסרונות: גימור, כוח מנוע, הנדסת אנוש, יציבות במהירות נמוכה
    • שורה תחתונה: קטנוע בסיסי עם מראה רטרו יפהפה
    • מחיר 'על הכביש': 10,886 ש"ח (כרגע במבצע – 8,886 ש"ח)
    • מתחרים: סאן-יאנג מיו 110, דיאלים ארומה 125
    • נתונים טכניים: צילינדר יחיד, 125 סמ"ק, 9 כ"ס, הזרקת דלק, קירור אוויר, תמסורת וריאטור, התנעה חשמלית ורגלית, צמיג קדמי 90/90-12, צמיג אחורי 3.50-10. דיסק קדמי ואחורי, מערכת בלימה משולבת CBS, משקל מלא 110 ק"ג, גובה מושב 725 מ"מ, מיכל דלק 5 ל'
    קיוואי זוהרה 125
    קיוואי זוהרה 125

    מה זה?

    הקיוואי זוהרה אינו קטנוע חדש, והוא נמכר פה כבר מ-2015. המותג קיוואי עשה עלייה ארצה עוד לפני כן, אך סובל מדימוי שלילי בשל ארץ מוצאו – סין. אך כשם שבכל התחומים סין מתקדמת בצעדי ענק, כך גם בתחום הדו-גלגלי. חברת האם של קיוואי, קיאנג'יאנג (Qianjiang), היא יצרנית הדו-גלגלי הגדולה בסין, שכבר מזמן רכשה גם את בנלי האיטלקית ונמצאת בבעלות חלקית של קונצרן ג׳ילי (Geely) – הבעלים של וולוו השבדית.

    אז אמנם הזוהרה לא מתיימר להיות וולוו, אבל הוא כן מתיימר להיות הקטנוע הזול בישראל – 9,900 ש"ח לפני אגרות רישוי. עם עיצוב רטרו שובה לב ומכלולים מודרניים כמו מערכת בלימה משולבת – יצאנו לבדוק אם הוא השיומי של עולם הקטנועים.

    הקטנוע הזול בישראל
    הקטנוע הזול בישראל

    ביצועים

    בהתנעת הזוהרה נשמע גרגור בס נעים, וכשפותחים גז המנוע מושך חלק וללא ויברציות. המנוע חלק, אבל גם חלש, ודרושה פתיחת מצערת רצינית כדי לגרום לו לעמוד בקצב עם שאר הקטנועים ברמזור. הזוהרה מגביר מהירות לאיטו ואף מגיע למהירות מרבית של כ-110 קמ"ש מפתיעים על השעון. אף כי הזוהרה מעט חלש, הוא מצליח לעמוד ברוב המשימות והמנוע המוזרק מסתדר גם בעיר וגם בכביש המהיר.

    המתלים של הזוהרה הם אחת מנקודות החוזקה שלו, והכבישים המשובשים של תל-אביב מזעזעים את הקטנוע אך אינם מפריעים להיגוי או גורמים לחוסר נוחות אצל הרוכב. הבלמים, עם מערכת ה-CBS המושלבת, עוצרים בצורה מספקת אך דורשים משיכה חזקה למדי, בעיקר עם שתי אצבעות. ועדיין בלם הדיסק האחורי שלו הוא אחד היתרונות הבולטים שיש לו על פני המתחרים – לפחות על הנייר.

    בדרך כלל ההיגוי בקטנועים עם גלגל "12 נע בין מהיר לעצבני. בזוהרה זה מורגש הרבה יותר ולוקח זמן להתרגל להיגוי שלו. כל הפעלת כוח על הכידון מורגשת מיידית בשינוי כיוון. בהתחלה היה לנו קשה להשתחל בין טורי המכוניות מרוב שהכלי לא הרגיש לנו יציב, אך לאחר כמה ימים במחיצתו ההרגשה התמתנה ואפילו נהנינו מהזריזות. חוסר היציבות מורגש בעיקר במהירות נמוכה, ובנסיעה מהירה על כביש מהיר הקטנוע שומר על יציבות ללא בעיות מיוחדות.

    מנוע חלק וקצת חלש, מתלים טובים, זריזות גבוהה
    מנוע חלק וקצת חלש, מתלים טובים, זריזות גבוהה

    איך זה מרגיש?

    לאחר כמה סיבובי התפעלות סביב הקטנוע היפה הצלחנו להתגבר ואשכרה לשבת עליו. הישיבה זקופה וקל להגיע עם שתי רגליים אל הקרקע. בנסיעה, מדרס הרגליים השטוח רחב ומאפשר מעט שינוי בזווית הרגליים לפנים ולאחור, אם כי אין אפשרות לשלוח רגליים הרחק לפנים. גם כשהעמסנו תיק צד על המשטח עוד נשאר מספיק מקום לרגליים.

    המושב שטוח ורחב ומאפשר שפע תנועה, אך כבר לאחר נסיעה קצרה מתגלה כלא נוח במיוחד ואינו תומך היטב. לפחות אפשר לזוז לפנים ולאחור כדי לשנות תנוחה, כי מהר יחסית זה נהיה הכרחי.

    לוח השעונים יפה, באותו סטייל רטרו כמו כל הקטנוע, והוא כולל מידע בסיסי: מד מהירות, מד דלק, מחווננים לאיתות ומד מרחק אחד. אנחנו לא זוכרים מתי נתקלנו בכלי תחבורה שאין לו מד מרחק נוסף מתאפס. גם מד הדלק לא הרשים ונשאר צמוד לחלק העליון במשך כשמונים ק"מ, ורק אז צנח בדרסטיות לפני שהגענו למכסת המרחק של מאה הקילומטרים שמאפשר מיכל מלא. לא מד דלק הכי מדויק, אבל מספיק בשביל להתריע כשצריך להתחיל לחפש תחנת דלק.

    לוח שעונים רטרו יפהפה
    לוח שעונים רטרו יפהפה

    על הכידון הנאה מורכבות שתי מראות עגולות ונוצצות שמספקות שדה ראייה מספק, והן מעט קשות לכיוון. המתגים שעליו בסיסיים וגם בהם ניכר החיסכון. בנוסף, בית המתגים בולט כשני סנטימטרים מהידיות וקשה לאותת או לצפור ולשמור על שתי אצבעות על הבלם באותה עת. צריך לשנות מעט את תנוחת היד כדי להגיע למתגים אלו.

    שאר הקטנוע נראה באיכות סבירה והפלסטיקים נראים איכותיים, אך יש נקודות קטנות ומעצבנות. בקטנוע המבחן למשל, בזמן עמידה, נשמעו חריקות קלות בסיבוב הכידון לצד שמאל, כאילו אחד הכבלים מתחכך במעטה הפלסטיק. לא ממש קריטי, אבל מיותר.

    לזוהרה יש סבל קטן ומוצק המגיע כסטנדרט, וו מתקפל למטען מתחת לכידון, ומתחת למושב יש מקום לתיק קטן – אך לא לקסדה. המושב נפתח דרך המתג הראשי ולא ממנעול נפרד – כאן ניצחה הנוחות את החיסכון. בנוסף יש לזוהרה רגלית הנעה (קיק סטרטר) – דבר שכל מי שנתקע פעם בלי מצבר ידע להעריך.

    לסיכום אפשר לומר שהאיכות הכללית והאבזור מספקים, בעיקר ביחס למחיר. אפשר לראות היכן נחסכו הוצאות הייצור, אבל בשורה התחתונה הזוהרה הוא כלי מודרני שלא צריך להתבייש מול הנורמה בשוק – הוא מאחוריה, אבל לא בהרבה.

    וגם העיצוב הכללי בסגנון רטרו מושך מבטים
    וגם העיצוב הכללי בסגנון רטרו מושך מבטים

    סיכום ועלויות

    אמנם בחנו את קטנוע ה-125 הזול בישראל, אבל לא רצינו לעשות לו הנחות או לתת לו יחס מיוחד. אך בכל זאת, הזוהרה כל כך שונה שצריך לשים על השולחן בבירור מה הוא כן ומה הוא לא.

    מה הוא לא? הוא לא סחורה סינית נחותה. לחלוטין לא. מה הוא כן? הוא קטנוע בסיסי אך חביב, ועם עיצוב ואופי שאינם שכיחים. אפשר בהחלט לראות היכן חסכו בעלויות – מילות הקסם "מייד אין צ׳יינה" לבדן לא מספיקות לכך מסתבר. הגימור בסיסי בהחלט וגם הנדסת האנוש חסרה את הניסיון שיש למותגים ותיקים ממנו.

    אז למי הוא מיועד? קודם כל למי שרוצה קטנוע חדש, ו-10,000 ש"ח הם תקרת המחיר שלו, שכן כרגע הוא במבצע – 8,886 ש"ח 'על הכביש' כולל אגרות. בין אם הקונה לא רוצה או לא יכול לשלם יותר – במחיר הזה זו האפשרות היחידה שלו. המראה שלו יהיה אחראי על קהל היעד הנוסף. עיצוב הרטרו של הזוהרה נאה ומיוחד, וסחט מחמאות מעוברים ושבות בכל מקום אליו הגיע.

    כך או כך, מי שיקנה אותו יקבל תמורה לכספו. קטנוע בסיסי ומעט לא בשל שנראה כאילו יצא היישר מסרט איטלקי ישן – סינמה פרדיסו.

    עלויות תחזוקה

    • 1,000 ק"מ – 340 ש"ח
    • 5,000 ק"מ – 410 ש"ח
    • 10,000 ק"מ – 1,055 ש"ח
    • סה"כ ל-10,000 ק"מ – 1,805 ש"ח

    * המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.

  • קיוואי סילבר בלייד במבחן דרכים

    קיוואי סילבר בלייד במבחן דרכים

    צילום: בני דויטש

    "הסינים באים" – תריצו את צמד המילים האלה בגוגל ותקבלו איזה מאה אלף תוצאות. שתיים מהן אפילו מובילות לטורי עורך שעלו כאן אצלנו באתר. בכל מה שקשור בדו-גלגלי זה עדיין לא קורה, אבל 'עדיין' זו מילת המפתח בתהליך שהתוצאה שלו די צפויה. בינתיים מסקרן לעקוב אחרי התהליך ולראות האם אכן ועד כמה מתקיים גרף של שיפור בתוצרת הדו-גלגלית הסינית. המותג KEEWAY, שיובא לכאן בעבר הלא רחוק, חוזר כעת עם ליין חדש של כלים דו-גלגליים ונותן לנו אפשרות לבחון את התהליך הזה. קטנוע הדגל שלהם הוא הסילבר בלייד, והוא מציע מפרט של קטנוע מנהלים מודרני בנפח 250 סמ"ק במחיר שנמוך בכעשרת אלפים שקלים מהמקובל בקטגוריה.

    קיוואי סילבר בלייד 250
    קיוואי סילבר בלייד 250

    קיאנג'יאנג  Qianjiang   钱江集团

    קיאנג'י יאנג, בעלת המותג KEEWAY, היא חברה סינית קטנה שמייצרת אופנועים, קטנועים, טרקטורונים, גנרטורים ומנועים לכל מטרה. המפעל הקטן שלה משתרע על כ-700 דונם ומעסיק רק כ-14 אלף עובדים. הם מייצרים בקושי מיליון ומאתיים אלף כלים דו-גלגליים בשנה. ועוד איזה שני מיליון מנועים. ככה, בקטנה…

    חלק גדול מתעשיית הדו"ג הסינית מתבסס על חיקוי והעתקה של דגמים קיימים של קטנועים. בתרבות הסינית העתקה נחשבת כמחווה של כבוד והערכה לאובייקט המועתק, אבל במערב זה נחשב כאקט בזוי ולא חוקי. בקיאנג'יאנג הבינו שבכדי להגיע אל כיסו של הלקוח האירופאי צריך מוצר מקורי ואיכותי, ולא מספיק להיות רק זול. בכדי לעשות קיצור דרך הנדסי ותדמיתי הם הקימו ב-1999 מרכז מחקר ופיתוח בהונגריה, וייסדו את המותג KEEWAY. ב-2005 הם רכשו את בנלי האיטלקית – מותג ידוע ומוכר היטב, והעבירו את המרכז האירופאי שלהם לאיטליה. הייצור נעשה במפעל המרכזי בסין, השיווק הוא גלובלי לשווקים מפותחים, ומתפרש על יותר משמונים מדינות.

    image002

    סינרגיה

    קטנוע, על אף שהנדסית הוא מוצר די פשוט ולא מתוחכם, צריך בסופו של דבר להתאים לאדם הרוכב עליו ולהוות מעין המשך מכאני לגוף האנושי. כשמתכננים קטנוע צריך חזון, ידע וניסיון בכדי לגבש אוסף של חלקי מתכת ופלסטיק לכדי מוצר מוגמר ואחיד, כמו שאוסף של צלילים יכול להתגבש למנגינה או לסתם רעש. הקטנועים הסינים שיובאו לכאן בעבר הקרוב הרגישו ברובם כמו אוסף לא מוצלח של חלקים שהשתלבו בצורה חורקת לחבילה לא אחידה של תכונות, והאיכות הנמוכה גרמה למעט שנמכר לעבור לעולם שכולו גרוטאות תוך זמן די קצר. האופי הזה שלהם היה כל כך ברור ובולט, עד כדי כך שאת רובם אפילו לא טרחנו להוציא למבחן דרכים. התעללות בחסרי ישע זה לא משהו שעושה לנו טוב.

    לאור התובנות האלה אפשר להבין שהגענו למבחן הזה עם רמת ציפיות נמוכה למדי, אבל גם עם הרבה מאוד סקרנות. קודם כל הסילבר בלייד הוא קטנוע שנראה לא רע בכלל. נכון שאפשר למצוא בעיצוב שלו כמה קווים שמוכרים מקטנועים אחרים, אבל הסך הכל הרמוני ונאה. שנית, המפרט הטכני שלו לא דומה בכלום לאותם קטנועי 125 סינים פשוטים שהכרנו בעבר. לסילבר בלייד יש מנוע 250 מוזרק ומקורר נוזל, עם הספק של 21 כ"ס, ממש כמו למתחרים מיפן, אירופה וטייוואן. אבל מה ששבר אותנו היה תג המחיר. 15 אלף שקל לקטנוע 250 מודרני?! יש דבר כזה בכלל? היינו חייבים לצאת ולבדוק.

    image012

    ישר הוא נוח

    המושב של הסילבר בלייד מרופד עבה ורך, והישיבה עליו נוחה ונעימה גם אחרי שעות ארוכות של רכיבה. הספוג איכותי ולא שוקע יותר מדי גם תחת משקל של רוכב כבד. לרכות הזו מצטרפים המתלים שמכוילים על הצד הרך והסופג. הגלגלים גדולים יחסית – "14 בשני הצדדים, והתוצאה של הקומבינציה הזו היא קטנוע רך, נעים ומפנק שפשוט בולע, סופג ומעלים תחתיו את רוב שיבושי האספלט הנפוצים, ועושה את זה מבלי להרגיש רופס או מתנדנד. יש לזה מחיר בפניות הדוקות או מהירות בהן תחושת ההיגוי מתערפלת תחת המתלים הרכים, אבל היציבות נשמרת בכל מצב ואין נדנודים כלשהם.

    תנוחת הישיבה פחות מוצלחת, וחבל – כי הקטנוע עצמו מספיק גדול ומרווח. משענת הגב ממוקמת קדימה מדי, מאלצת את הרוכב לתנוחת ישיבה זקופה ולא מאפשרת מספיק מרחב תנועה לרגליים. זה לא שהסילבר בלייד הוא קטנוע צפוף, אבל יש לו פוטנציאל להיות מרווח ונוח יותר. המושב עצמו גבוה יחסית ותנוחת הרכיבה מזכירה יותר את זו של קטנועי ה-"16, כך שלמרות מרחב התנועה המוגבל של הרגליים, הן לא מאולצות להתקפל יותר מדי.

    image034

    רוגע לך

    למנוע יש כאמור את כל הפיצ'רים המודרניים כמו ארבעה שסתומים, הזרקת דלק ועמידה בתקני זיהום האוויר העדכניים. עם הספק מוצהר של 21 כוחות סוס הוא נמצא במיינסטרים של הקטגוריה, אבל מעבר לנתונים הכתובים יש לכל מנוע אופי פעולה אופייני, וכאן הוא מצטרף לקו הרגוע שמכתיבים המושב והמתלים. פעולת המנוע חלקה ושקטה, רעידות כמעט ואינן עוברות אל השלדה, והמעט שעובר מסונן על ידי המושב הרך. התמסורת היא וריאטור סטנדרטי שמכויל – איך לא – לעבודה רגועה. חיבור המנוע לגלגל מיידי, כמעט ללא השהיה, אבל אז מופיעות רעידות לא סימפטיות שנעלמות עם המשך התאוצה. הנושא הזה מוכר לאנשי היבואן, קשור לכיול התמסורת ונמצא בטיפול. למעט הזינוק הראשוני, פעולת התמסורת חלקה, נעימה, ו… רגועה. התחושה היא כאילו הקטנוע נמצא כל הזמן בהילוך גבוה, ולפעמים מרגישים מחסור בכוח כשרוצים תאוצת ביניים חזקה, כי התמסורת מחזיקה את המנוע בסל"ד נמוך בו לא ניתן לנצל את מלוא הכוח. במהירויות גבוהות יותר התגובה משתפרת, ועדיין נשמר אופי הפעולה הרגוע.

    כשעלינו על כביש מהיר הגענו מהר מאוד למהירות של 120 קמ"ש על מד המהירות. מד הסל"ד עמד אז על קו ה-8 אלף – אלפיים מתחת לקו האדום – אבל כשרצינו להאיץ עוד נתקלנו בהפתעה, או יותר נכון באכזבה. לסילבר בלייד יש מנתק הצתה שנכנס לפעולה מוקדמת מדי וחותך את המנוע ב-8,200 סל"ד שמשמעותם מהירות מרבית של 125 קמ"ש על מד המהירות. אפשר להתנחם בכך שסטיית הספידומטר קטנה יחסית, 8 אחוזים למען הדיוק, והמהירות המרבית על ה-GPS עומדת על 115 קמ"ש אמיתיים, אבל בשורה התחתונה חסרים לנו כאן לפחות עוד 10-15 קמ"ש כמקובל בקטגוריה. הפן החיובי של האופי הרגוע הזה בא לידי ביטוי בתחנת הדלק, שם קיבלנו נתון מרשים מאוד בכל קנה מידה – מעל 29 ק"מ לליטר, וזאת בתנאי מבחן תובעניים בהם ממצים מהקטנוע כמעט את כל מה שהוא יכול לתת.

    הבלמים כוללים צמד דיסקים מלפנים ואחד בודד מאחור. עוצמת הבלימה טובה בסך הכל, אבל מדאבל-דיסק קדמי היינו מצפים לקצת יותר נשיכה ורגש. הצמיגים המקוריים מסוג 'קנדה' בינוניים באיכותם, ויחד עם המתלים הרכים מנטרלים באיבו כל ניסיון ללחוץ את הקטנוע בפניות, שכן אז מתערפלת לגמרי תחושת ההיגוי. ברכיבה רגועה, כפי שמתבקש מהאופי של הקטנוע הזה, מתקבלת תחושת היגוי טובה, עם יציבות טובה מאוד ומשקל נכון בכידון. התנהגות הכביש בסיכום היא טובה מאוד, ומזכירה את זו של קטנועי ה-"16 גדולי הגלגלים.

    image009

    אור שמח

    במבט אל החזית נראה כאילו מגן הרוח הוא המשך ישיר של הפרונט, אבל כשמסובבים את הכידון המגן נע יחד איתו. החפיפה בין הפלסטיקה של החזית לזו של הכידון מזכירה קצת קוביה הונגרית, משעשע בהתחשב בכך שהמותג קיוואי מקורו בהונגריה. לוח המחוונים ממוקם במרכז הכידון, כמו בקטנועים קטנים, ובניגוד למקובל בקטנועי 'מנהלים' בהם הלוח נמצא מעבר לכידון ולא נע יחד איתו. יחד עם תנוחת הרכיבה שדוחקת את הרוכב לפנים, יוצא שלוח המחוונים נמצא ממש מתחת לסנטרו של הרוכב, ודורש הרכנת ראש בכדי לקרוא את הנתונים. סל"ד ומהירות מוצגים בצורה אנלוגית וברורה, אבל שאר הנתונים מתכווצים לצג דיגיטלי בגודל של קופסת גפרורים. יש שם חיווי של טמפרטורה חיצונית, חום מנוע, כמות דלק, מד מרחק מתאפס ושעון זמן שכולל גם תצוגה מיותרת של שניות.

    יחידת התאורה מרשימה עם צמד פנסים כפולים מלפנים, ו-LED-ים אופנתיים ויעילים לתאורת אור יום, לאיתותים, לאור האחורי ולאור הבלם, ויש מפסק לאיתותי חירום. מתגי התפעול מתפקדים היטב, אם כי לא מרגישים הכי איכותיים. פתיחת המושב נעשית מהסוויץ', הוא נתמך בעזרת בוכנה נסתרת, הציר איכותי והסגירה מדויקת וקלה. תחת המושב יש מקום לקסדה מלאה אחת ולעוד תיק בינוני. מלפנים יש תא ננעל שמתאים בעיקר למסמכים, ומה שבעיקר חסר לנו בתחום השימושי הוא וו תלייה שלא קיים כאן בכלל. מאחור יש סבל מובנה שמתאים להתקנת ארגז, ומחופה בצורה נאה אם לא מממשים את האופציה הזו. הפלסטיקה סבירה בסך הכל, אבל פחות איכותית ממה שמקובל אצל המתחרים מטייוואן, יפן ואירופה.

    image003

    תכלס

    הספיקו לנו כארבעים ק"מ בכדי להבין את הקטנוע הזה, ועוד כשלוש מאות ק"מ שעשינו עליו בהמשך המבחן רק חיזקו את ההתרשמות. התובנה הראשית היא שהסילבר בלייד הוא קטנוע עם אופי מאוד מוגדר, וזה כבר שינוי ושיפור עצום ממה שהתרגלנו לקבל מקטנועים סינים. הקיוואי הזה שם לו למטרה להיות קטנוע נוח מאוד לרוכבים רגועים, ובמטרה הזו הוא פוגע בול באמצע. השילוב של המנוע והתמסורת יחד עם רכות המושב והמתלים מספקים נוחות ברמה גבוהה מאוד, יחד עם התנהגות כביש טובה וביצועים סבירים, למעט מהירות מרבית מוגבלת. צריכת הדלק שלו מצוינת, נפח המנוע מתאים למדרגות הביטוח המיושנות שלנו, ומחיר הרכישה אטרקטיבי במיוחד – 16 אלף ש"ח.