תגית: רומניאקס

ג'וני ווקר וסאם סאנדרלנד ישתתפו ברומניאקס 2025 על-גבי טריומף טייגר 900 ראלי פרו, ואיכשהו זה נראה כבר נורמלי.

כבר התרגלנו למראה של ימאהה טנרה 700 שמשתתף במרוצי אנדורו, ובשנים האחרונות גם ק.ט.מ נענו לאתגר הפילים בחנויות החרסינה. בטריומף הציגו ממש לאחרונה את אופנועי האנדורו החדשים לגמרי, אבל בוחרים להשתתף באחר ממרוצי ההארד-אנדורו הקשים שיש דווקא עם אחד מאופנועי האדוונצ'ר-שטח מתוצרתם.

ג'וני ווקר וסאם סאנדרלנד, האחד ניצח כבר פעמיים את האירוע והשני את ראלי דקאר. ווקר נמצא בשלבי ההכנה לקראת עונת האנדורוקרוס והסופראנדורו המתקרבת, והמרוץ הזה יפגע לו בהכנות, אך בטריומף לא יתנגדו לקצת יחסי ציבור ולכן בוחרים להכניס לאירוע בן ארבעת הימים שברומניה את שני הרוכבים על-גבי הטייגר 900 ראלי פרו עם מנוע הטריפל בנפח 888 סמ"ק המפיק 95 כוחות סוס. כמובן שהמנוע, מערכת הפליטה, הבולמים וכל שאר המכלולים יותאמו וישופרו לטובת המרוץ. גם מה שאפשר לגלח מ-200 הק"ג של האדוונצ'ר הגדול יטופל, למרות שבטריומף טוענים שיהיו רק התאמות מינימליות.

אופנועי האדוונצ'ר הגדולים ישתתפו בקטגוריה יעודית וחדשה, כאשר מתווה המרוץ יהיה קל יותר ומותאם לעומת רוכבי האנדורו. הקטגוריה נקראת אדוונצ'ר אולטימה, כשיש גם אדוונצ'ר לייט לרוכבים חובבים (ראו הסבר בסרטון המצורף). עדיין, אנחנו מצדיעים לכל מי שבוחר לאתגר את עצמו עם אופנועים המיועדים יותר לכביש מאשר לאנדורו טכני.

הסבר על קטגוריית האדוונצ'ר אולטימה ואדוונצ'ר לייט:

מרוץ הרד-בול רומניאקס לשנה זו היה האירוע היחיד באליפות ה-WESS שהתקיים ב-2020, עם משתתף ישראלי אחד – סוף סלע הצעיר – ועם תנאים קשים מאוד.

הרומניאקס מתקיים בדרך כלל בחודשי הקיץ. מגיפת הקורונה יצרה מעבר כפוי של האירוע לחודש אוקטובר, והביאה על הרוכבים תנאי קור, גשם ואף שלג בפסגות – שהפכו את האירוע הקשה מלכתחילה לקשה אף יותר. מאמץ עיקש של המארגנים, שכבר נאלצו לבטל את כל המרוצים השנה בסדרת ה-WESS (אליפות העולם למרוצי אנדורו), נשא פירות, אם כי כמות הרוכבים קוצצה בצורה משמעותית, כמו גם נוכחות הקהל ואף קיום הפרולוג המפורסם ברחובות העיירה סיביו, שאותו נאלצו המארגנים לבטל.

בסופם של ארבעה ימי תחרות אינטנסיביים וקשים ניצח, בפעם השנייה ברציפות, מנואל לטנביכלר על גבי הק.ט.מ 300EXC TPI. לטי ג'וניור ניצל נפילה ותקלה במתנע החשמלי של גרהאם ג'רביס הנצחי ביום האחרון. ג'רביס על ההוסקוורנה TE300i הוביל עד לפתחו של היום הרביעי בפער של 27 שניות, אך בסיום נאלץ להסתפק במקום השני. שלישי סיים אלפרדו גומז על ההוסקוורנה, אך זאת לא נקודת הציון היחידה במשפחה: אחותו סנדרה היא הרוכבת הראשונה שמסיימת בקטגוריית גולד, עם המיקום 13 בסוף התחרות.

סוף סלע, הרוכב הישראלי הצעיר (בסך הכל בן 17) והבלתי נלאה השתתף על-גבי הק.ט.מ 300EXC TPI בקטגוריית הגולד, וסיים את האירוע במקום ה-12 – 11 שעות ו-51 דקות אחרי המנצח מבחינת הזמנים. סוף כבר מכיר את המרוץ היטב, כשהשתתף בקטגוריית הברונזה כבר בגיל 13, לאחר מכן בקטגוריית הסילבר, וסיים בשנה שעברה בקטגוריית גולד עם אצבעות שבורות. הסיום במקום ה-12 השנה מהווה הישג חסר תקדים לישראלי באנדורו העולמי בפרט ובזירה העולמית בכלל, כשסוף סלע הצעיר מתקדם בצעדי ענק לטופ 5 של רוכבי האנדורו העולמיים. 

צילום תמונה ראשית: ניר עמוס

בכל שנה בזמן שהרומניאקס מתקיים, שומעים מסביב רוכבים אומרים אחד לשני "אז בשנה הבאה ברומניאקס?", ומתחילים לקטלג את עצמם ואת מי שמסביבם לאיזו קטגוריה הם מתאימים. צר לי לבשר שזה לא כזה פשוט. כשצפיתי השנה במרוץ מבחוץ הוא היה נחמד אבל קצת משעמם. כשהתחלתי לרוץ עם מתחרים ספציפיים ממקום למקום הבנתי שאמנם יש קטעים משעממים שבהם מחכים, אבל אז כשנמצאים עם הרוכבים בחלק מהשטח, בעליות, בירידות, בשיטפונות ובמכשולים, מנסים כל הזמן להתעדכן איפה הרוכב ומה המצב ומבינים קצת ממה שבאמת הוא עובר ומה קורה – אז מבינים את הטירוף האמיתי.

אז נחזור ללמה זה לא פשוט ה"שנה הבאה ברומניאקס" הזה. צריך להבין שגם אם ברמת הרכיבה רכבנו כמה רכיבות טובות עם רוכב שהתחרה בקטגוריה מסוימת, זה לא אומר שנסיים את הרומניאקס. כן, בהחלט צריך רמת רכיבה מתאימה ואימונים אינטנסיביים, אבל זה לא מספיק. סוף סלע סיכם את זה בצניעות האופיינית לו: "האתגר העיקרי, לא משנה באיזו קטגוריה, הוא פשוט לסיים. זה דורש כל כך הרבה כוח רצון ונחישות, שכל מי שמסיים את המרוץ – כל הכבוד לו. אם אתה לא במצב שאתה מתמודד כל הדרך עם פחדים וקשיים, אתה כנראה בקטגוריה הלא נכונה". גם רז נהוראי שהתחרה באיירון סיפר על קושי מנטלי, על הרצון להישבר כל הזמן ועל המלחמה העצמית הבלתי פוסקת.

ההתמודדות מתחילה עם אתגרי הרכיבה עצמם, ולא, אם לקחו אותך ברומניה ל"עלייה שהגולד עלו", זה לא אומר שאתה ברמת רכיבה לגולד. גם אני רכבתי בשביל שהגולד עברו בו, וזו בערך אותה רמת השוואה. מקומות שראינו מהכביש, ולא רק שלא חשבנו איך לעלות אותם או שזה בלתי אפשרי אלא פשוט לא חשבנו עליהם בכלל כי אין אפילו אופציה שמישהו יעבור שם אי-פעם, סומנו כחלק מהמסלול והשאירו את הצופים המומים כשקטגוריית הגולד רכבה שם. וזה עוד כשאת רוב העליות והירידות שבהן עוברים רוכבי הגולד, נתקעים בהן ועוזרים אחד לשני – הצופים בכלל לא יכולים לראות או להגיע.

לדעתי רוכבי הגולד עושים ספורט אחר לחלוטין ממה שאנחנו הרוכבים עושים. אמנם לכולנו יש אופנוע דומה ועולם מושגים זהה, אבל מה שרוכבי הגולד עושים שונה לחלוטין. אבל לא רק לרוכבי הגולד היה קשה, שכן כל המתחרים בכל הקטגוריות דיווחו על עליות הרבה מעבר למאתגרות, שלא נגמרות, עם המון מכשולים בדרך, סלעים ושורשים חלקלקים, או ירידות תלולות בזויות לא הגיוניות, חלקן עם תהום מימין ומשמאל. רון קדשאי וסוף סלע סיפרו שירדו ירידות ארוכות שבהן אי אפשר לרכוב על האופנוע אלא לרדת ברגל בלבד, כשבחלקן אי אפשר גם לגלגל את האופנוע כי הוא מחליק ומתדרדר למטה ולוקח את הרוכב איתו, אז הדרך היחידה היא להפיל אותו על הצד לתת לו להתדרדר למטה, ובזמן להחליק על הישבן. גם רוכבי החוד המפורסמים ביותר בקטגוריית הגולד נצפו יורדים ברגל את הירידות, חלק עם האופנוע לצידם וחלק על הישבן כשהאופנוע נגרר על הצד. ככה מטורף היה השנה.

כשסוף סלע, ילד הברזל הישראלי שרכב עם 2 שברים ביד את כל 4 הימים האלו (הייתי איתו בירידות שהחלקתי ופחדתי לרדת לבד ברגל, והוא עדיין נשאר רגוע), ורון קדשאי, שהכתף יצאה לו 4 פעמים מהמקום והוא פשוט המשיך להתחרות, אומרים לי משפט דומה – "היו ירידות שמצאתי את עצמי משקשק מפחד, רק לא רוצה ליפול לתוך תהום" – אני רק מנסה להבין איפה לעזאזל העבירו את האריות האלו, במקומות שאנחנו אפילו לא הגענו אליהם בתור צופים.

חוץ מאתגרי הרכיבה עצמם הגוף הכואב ואומר לך שהוא לא יכול להמשיך, אבל אתה חייב להמשיך לדחוף, ולא רק כשאתה בסיטואציה עצמה ואין ברירה אלא יותר מזה, כמו שיוסי גוטמן אמר – "אתה מסיים יום מטורף של סיוט ומלחמה, ואתה צריך לגייס את כל הכוחות שלך לנקות ולעבור על האופנוע, להקשיב בשעה 21:00 בערב לתדריך ליום הבא, ולקום שוב ב-04:30 בבוקר לעוד יום כזה".

אז מה עם להגיע יותר מוכן מבחינת כושר? רון קדשאי אומר "לגבי הכושר, היה קשה, בכל מקרה קשה, כי אז תדחוף את עצמך למקום יותר גבוה ותיגמר שוב". אז כן, כושר עוזר להתמקם גבוה יותר, אבל לא עוזר לא בקושי הפיזי המורגש ולא בקושי המנטלי.

סוף מספר שלסיים את המרוץ בקטגוריית גולד זה האתגר הקשה ביותר שהיה לו אי-פעם, גם מהבחינה הפיזית. הוא היה גמור לגמרי, מספר שכל הזמן ידע שעושה טעויות ולא מצליח להיגמל מהן. מה זה אומר? שאלתי – "אני יודע שאני צריך לקחת קו מסוים, אבל אני כל כך עייף שצד אחר בי כבר מנסה לקצר ולקחת משם, אבל אז אני נופל ומתרסק. אני קם, מבין איפה הטעות, אבל חוזר עליה שוב ושוב. אני כל כך עייף שאין לי כבר שיקול דעת".

מיקה סלע אומרת שמעבר לאתגר הפיזי והרכיבה, היה לה הכי קשה עם הטיים-בר והזמנים שמרחפים מעל הראש. אי אפשר לעצור לנוח או לקחת משהו בקלות, כי אז אולי לא תגיע בזמן לאחת הנקודות, ותמיד עדיף לעבור כמה שיותר מהר כי אולי בהמשך תצטרך את הזמן הזה אם תהיה לך תקלה או תקיעה. הזמנים קשוחים.

ברומניאקס יש לך זמן גג להגיע לכל נקודת ציון בדרך, ואם לא הגעת בזמן – כל היום נפסל. מותר לא לסיים יום אחד בזמן, אבל אם לא סיימת עוד יום – יצאת מהמרוץ. זיו כרמי לדוגמה נפסל כבר ביום הראשון באמצע היום, וגם ביום השני – שניהם על זמנים, ובכך יצא מהתחרות. אור פלס ועמית בר נפסלו על 10 דקות איחור, ואפילו על 14 שניות, ואז ביום האחרון, שעות ספורות מקו הסיום, נפסלו שוב על זמן.

למתחרים עצמם אין באמת מושג מה זמן הגג שלהם. הם רק יודעים שיש זמן לעמוד בו והם חייבים למהר. כל הזמן למהר. רון קדשאי אומר שלא היה לו מושג מתי הוא אמור להגיע לנקודה הבאה, והוא רק ידע שהוא כל הזמן חייב לעשות את הכי טוב שלו, כי אם יתמהמה מעט יש סיכוי שייפסל בתחרות. ביום האחרון, גם עם המכסה השבור ועם הכתף שיצאה כל הזמן מהמקום, קדשאי ידע שהוא גבולי בזמן ולא עצר לנוח. גם כשמצאנו אותו במטרה לתת לו שמן מנוע, הוא בקושי עצר מספיק זמן לסגירת פקק המילוי, ובטח שלא לנוח או לשתות כמו שצריך. כל הזמן במקסימום כוח קדימה.

במסיבת הסיום וגם בארוחות הערב המשותפות, הרוכבים שמובילים את קטגוריית הגולד נראו מאוד מגובשים, ואפילו חברים טובים. מרימים אחד את השני, רוקדים, צוחקים. לא משהו שרואים אצל רוכבי הטופ במוטוקרוס או בדוקטרינות אחרות. כששאלתי למה, התשובה הרווחת הייתה שבקטגוריה הזו הרוכבים נמצאים שעות ביחד במצבי קצה מסוכנים, וזה מאוד מגבש. חלק מהאנשים שעוקבים אחרי התחרויות חושבים שהם עוזרים אחד לשני רק לשם קבלת עזרה בעצמם, בבחינת אתה תעזור לי ולאחר מכן אני אעזור לך. זה נכון, אבל רק בחלק קטן מהמקרים. סוף סלע מספר שיש מקומות שאתה עוזר למישהו, ולמי כבר אכפת המיקום. אתה פשוט לא רוצה להשאיר מישהו על ההר במצב הזה כי אלוהים יודע איך הוא ייצא משם אחר כך. סלע גם מספר שנפל לתהום, ו-2 מתחרים שלו באו מיד לעזור, בלי לחשוב פעמיים. וכמובן היו גם סיטואציות הפוכות בהן הוא עצר והלך לעזור למתחרים שלו. בשאר הקטגוריות דיווחו על מקרים הפוכים, בהם כל אחד לעצמו, ורק במקרים קיצוניים – אם בכלל – יעצרו לעזור. ראינו גם שלגיא נורסלע לא עזרו כשנפל מהמסלול למטה, וגם לא למיקה סלע או ליוסי גוטמן, היחידים שעצרו היו המתחרים הישראלים איציק קלנר ורונן כהן, מה שעלה לקלנר כנראה גם בסיום התחרות שלו.

מיקה סלע יצאה ללא מלווה. עזבו לרגע שכולם מתלהבים מבחורות ונערות רוכבות, אין אף נער ישראלי מתחת לגיל 18 שיצא למרוץ הזה בפעם הראשונה לבד ללא מלווה שירכב איתו, וישנם גם רוכבים בוגרים שיוצאים עם מלווה או בזוגות. למיקה סלע זו גם התחרות הראשונה שאי-פעם השתתפה בה, כך שאין לה ניסיון קודם, ולמרות זאת היא רכבה 4 ימים. אין ספק שהיא נערה קשוחה ונחושה, לביאה לבית משפחת סלע.

כששאלתי את מיקה מה עבר לה בראש ואם היא נלחצה או פחדה, היא אמרה שרק בפעמים בודדות, למשל ביום השני עם הסופה והגשם, קצת פחדה להמשיך לרכוב לבד. ההר היה חשוך ומחליק, אבל אין ברירה, חייבת להמשיך. כשנפלה לשיפוע צד בזמן גשם, הסוללה בנייד כמעט נגמרה והיא לא ידעה אם ימצאו אותה – אז התחילו לעבור קצת מחשבות בראש.

נראה לי שמיקה סלע וגם רון קדשאי קצת שונים מרובנו, כי שאר האנשים שדיברתי איתם פחדו, והמחשבות כן עוברות בראש, מה אם אני נופל מהשביל, נפצע ואף אחד לא יודע? מחשבות שבטח לא עוזרות – לא לשרירים ולגוף שגם ככה הכל כואב ובמתח, ולא לטכניקה.

רק 5 מתוך 14 ישראלים שנרשמו סיימו השנה את הרד-בול רומניאקס. לי מהצד אחוז הפציעות והסיכוי להזדקק לחילוץ נראה גבוה למדי, משלב האימונים ועד לקו הסיום.

רון קדשאי נפצע כבר באימונים בדצמבר, אבל חזר להתאמן. טל אייזנבנד נפצע ממש לפני המרוץ ולא יכול היה לצאת. סוף סלע עם שני שברים ביד מהקפת הראווה, שהייתה גם אימון לפרולוג, וככה הוא התחרה בפרולוג עצמו ובמרוץ כולו. אלעד ששון שבר את היד ביום הראשון. איציק קלנר, רונן כהן ויוסי גוטמן חולצו על-ידי אודי לפיד ותומר שמש מהסופה שנקלעו אליה. גיא נורסלע חולץ על-ידי טפסנים מקצועיים של יחידת החילוץ האזורית ביחד עם תומר שמש ואיציק קלנר, אבל המשיך את המרוץ, ומיקה סלע חולצה על-ידי צוות החילוץ ביום האחרון.

הרוב טוען שזה סיוט מתמשך, מלחמה תמידית של 4 ימים רצופים. היחידים שאמרו שנהנו היו עוז נהוראי, שהתחרה באיירון וטען שנהנה כשהגיע לקטעים טכניים (אבל היו הרבה פחות מהם), וגיא נורסלע ביום הרביעי. אבל ייתכן שנורסלע השווה את היום הרביעי ליום השלישי, שבו מצא את עצמו תקוע לבד 5 שעות על מצוק גבוה, מחכה לחילוץ. סוף סלע אמר "עונג לא היה לי בזה, כיף זה לא", ורון קדשאי אמר שאולי מתוך 10 שעות רכיבה ביום הייתה פחות משעה של קצת גז ונחת. שאר הזמן אתה רק חושב "צריך להמשיך, חייב להמשיך".

אז למה כן? כי זה אתגר, כי זו חוויה. אם אני מנסה להשוות את זה לדברים אחרים שאני מכירה, זה שילוב של כמה באחד. קחו את תחרות איש הברזל – שם צריך להיות בכושר-על, צריך מנטליות חזקה, התמודדות עם זמנים וכל הזמן למשוך קדימה. אבל תחרות איש ברזל  במשך 4 ימים רצוף, כשכל יום, אחרי שהוא נגמר, במשך 4 ימים, אתה קם ומתחיל מחדש. תוסיפו טכניקת רכיבה, אבל לא בתנאי מעבדה, אלא כשאתה עייף וגמור, ועל זה תוואי משתנה שאתה לא מכיר, עם הרבה הפתעות בדרך. נוסיף את זה שאין לך מושג מה הזמן שאתה צריך לעמוד בו – רק יודע שחייב למהר כל הזמן ולהיות על הגבול בין להיות כמה שיותר מהיר לכמה שיותר זהיר. נוסיף את מזג האוויר ההזוי שמשנה את הכל ברגע כך שאתה יכול למצוא את עצמך בתוך שיטפון, את הפחד מליפול לתהום או להיפצע באחד המכשולים, ובתוך כל זה עדיין להיות מרוכז מספיק להפעיל שיקול דעת ולבחור בכל רגע נתון נתיב ולשנות תנוחת רכיבה בהתאם. אז המתחרים קיצרו את כל זה יפה לשתי מילים – סיוט ומלחמה.

גם סדר הזינוק משנה, מה שאומר שלפרולוג יש משמעות. לא להתאבד עליו מאחר ומאכזב להיפצע לפני היום הראשון, כמו סוף סלע שמצטער על זה שאת ההקפה הראשונה לא לקח לאט כהקפת היכרות אלא רכב על הקצה שלו, נפל ושבר את היד. אבל בהחלט לנסות לשפר. סדר הזינוק משפיע על 3 דברים עיקריים במרוץ: ראשית, על התוואי שנטחן עם כל מתחרה שיוצא לפניך. בקטגוריית הברונז היה הבדל משמעותי בין התוואי בו רכבו קדשאי ונורסלע לבין התוואי שזינקו אליו גוטמן, כהן וקלנר. גם לאור ועמית הזינוק המאוחר הקשה, ויש מצב שגם להם וגם לסילברים התמונה הייתה שונה לחלוטין אם היו מזנקים קודם. לקטגוריית הגולד זה משמעותי מבחינת העזרה שהמתחרים מקבלים מהצופים שממתינים להם. העשירייה הראשונה – דווקא זו שפחות צריכה את העזרה – מקבלת הכי הרבה עזרה. לאחרונים כמעט לא מחכים, והם מקבלים פחות עזרה אלא אם כן הביאו איתם צוות אישי שיחכה להם. הדבר השלישי הוא מזג האוויר. לגשם פה יש נטייה להתחיל בצהריים, כך שאם זינקת ב-07:00 ויש לך בערך 7 שעות רכיבה, יש סיכוי שתגיע לסיום לפני הגשם. אבל אם זינקת ב-09:00, זה אומר שאחרי 5 שעות רכיבה יש סיכוי שיתחיל גשם, ואז מה שכביכול אמור היה לקחת שעתיים ייקח 5 שעות, או שפשוט תיפסל על אי-עמידה בזמנים.

כל הדברים האלו רק גורמים לפערים להתעצם רוב הזמן. כלומר אם התחלת אחרון כנראה יהיה לך הרבה יותר קשה.

מיקה סלע עשתה הכל בשקט, יצאה למרוץ בלי יחסי ציבור ובלי רעש, ובינינו, גם בלי מספיק אימונים. כשנגמרו הבגרויות ב-19 ביוני היא אמרה שהיא רוצה להתחרות. עד עכשיו רכבה בערך פעם בחודש, אז נשאר לה חודש וקצת להתאמן ולהתכונן. כששאלתי אותה איך היא התאמנה, אמרה שהיא רכבה במשך שבוע בארץ כל יום, קצת עם סוף האח הקטן ועם גב האח הגדול שאימנו אותה ונתנו לה קצת טיפים, אבל את רוב הרכיבות עשתה לבד. יצאה לחדרה להר חורשן ולמענית ורכבה שלוש שעות, ואז הגיעה לרומניה ל-3 שבועות שבהם אימן אותה ילד רומני בגיל שלה שהתחיל לרכוב לפני שנתיים. "הוא הראה לי את המקומות, אבל פחות איך לרכוב", אומרת מיקה. היום היא אומרת שהייתה מתאמנת יותר זמן לפני המרוץ וגם לוקחת מאמן שיודע לאמן אותה גם ברכיבה וגם יודע מה המרוץ עצמו כולל. אנחנו כבר יודעים שאת האופי הנכון והנחישות יש לה, אז עם קצת הדרכה מתאימה ואימוני רכיבה גם היא בטוח תגיע רחוק.

רון קדשאי התחיל להתאמן באוקטובר, שבר את היד בדצמבר וחזר להתאמן אחרי ההחלמה באפריל. 3 אימונים ארוכים בשבוע של 5 או 6 שעות, וגם נסע פעם אחת לרומניה. האם האימונים הספיקו? חד משמעית – לא!

"הייתי מתאמן הרבה יותר, ובעיקר ברומניה כי בארץ אין את הזוויות האלו, וגם לא את האורך הזה שהעליות והירידות לא נגמרות. זה לא 'אוקי ניתן פוש אחד או גז עד הסוף וזהו'. כל פעם יש עוד ועוד".

סוף סלע התאמן למוטוקרוס ברוב השנה מאחר והוא מתחרה באליפות האירופאית. הוא נסע לשבועיים לרומניה להתאמן, והתאמן כל יום בעזרת רוכב שהתחרה בגולד בעבר וסיים במקום ה-15. האימונים כללו עליות וירידות, עליות וירידות, ואז שוב עליות וירידות. סלע הבין שכמה טכניקות חסרות לו, למשל איך לעלות בזיגזג, אז חזר למגרש האימונים, התאמן על האלמנטים החלשים, וחזר שוב לעליות וירידות. האם האימונים הספיקו? "כשסיימתי את היום הראשון חשבתי שכן, אבל אז ביום השני והשלישי הבנתי שהייתי צריך להתאמן הרבה יותר, עוד הרבה יותר על עוד עליות ועוד ירידות. על מהירות פחות צריך להתאמן".

ההתארגנות על אופנועים ומכונאים חשובה מאוד ומהווה חלק בלתי נפרד מהמרוץ. כל רוכב צריך כלי 'מתוקתק' שיחזיק 4 ימים קיצוניים, והדבר האחרון שצריך להטריד את ראש הרוכב זה אם הרכיבו לו את המוס שביקש. הרוכבים הישראליים התארגנו בצורה שונה. גיא נורסלע, למשל, הגיע עם האופנוע הפרטי שלו מאנגליה, לקח חבילת שרות מבטא בואנו ויצא מרוצה למדי. משפחת סלע הגיעה עם מכונאי צמוד מאנגליה ועם האופנועים הפרטיים מאירופה. איציק קלנר הגיע עם תומר שמש כמכונאי צמוד, והשתמש ב-Sherco Enduro Tours, מה שהתגלה כמהלך מעולה במיוחד לעומת 6 רוכבי הסילבר והברונז שיצאו לא מרוצים מהחבילה המקומית ששכרו מתומאס, הבעלים של Ride Xpower – לא מבחינת מה שנקבע מראש ולא מהחיובים המוזרים בסוף. חבל שבתוך אירוע כזה יש עוד את הסיפור הזה על הראש. משפחת נהוראי שכרו חבילה דרך Eurotek KTM, יצאו מרוצים מאוד ותיארו אותם כמקצוענים.

בכל פעם שניסיתי לשאול את סוף סלע על המרוץ, הדבר הראשון שחשוב היה לו להגיד היה "תודה". אחת הבקשות היחידות של גור האריות המוכשר והצנוע הזה הייתה למסור המון תודה לכולם, למי שפרגן וצפה מהבית, למתחרים האחרים שנתנו לו הרגשה טובה כל הזמן, למי שפרש ועזר, למי שהיה איתו בשטח ודאג שלא יישאר שם לבד, ולמי שדחף יחד איתו את האופנוע.

אז מה הלאה?

סוף סלע חוזר הביתה, לטפל ביד ולאחר מכן חזרה לאימונים לסבב שנשאר לו במוטוקרוס האירופאי.

רון קדשאי יתגייס בדצמבר, כך שלא יתחרה בעוד אירוע גדול בקרוב. קדשאי רוצה להגיע ליחידה קרבית, למרות כל הפציעות שעבר, אז הם יזכו בבחור הקשוח הזה.

גיא נורסלע מתכנן בשנה הבאה להתחרות באליפות בעולם באנדורו, Enduro GP, ולבינתיים יתחרה בארץ ובאנגליה.

מיקה סלע כפי הנראה תתחיל להתחרות בארץ בקרוב ותייצג את משפחת סלע בכבוד. ממה שהבנתי בין השורות – היא תחזור שוב לרומניאקס, והפעם אחרי אימון מתאים.

עוז נהוראי אומר שיחזור שוב לרומניאקס, בפעם השלישית, והפעם יירשם לקטגוריית הברונז.

ואחרי כל זה, צריך לתת כבוד גם לתומר שמש ואודי לפיד, שבאו בתור צוותים של הסילברים שפרשו ועדיין תיזזו לספק עזרה לכל דורש. כבוד גם לשלושת מתחרי הסילבר – איציק קלנר, יוסי גוטמן ורונן כהן – שאחרי שפרשו, למרות הגוף הכואב, רצו ממקום למקום לחלץ ולעזור. קלנר למשל, לא נח אפילו לא לרגע, עזר לשני החברים שרצו לחכות לחילוץ, למחרת טיפס לחלץ את גיא נורסלע, ובמקום לקחת יום חופש ביום האחרון וללכת לראות את הסיום, הלך לחפש את מיקה ולראות מי עוד צריך עזרה. מה יש להגיד? אחווה ישראלית ברומניה.

צילום: עמרי גוטמן – OMG

גרסת 2017 של מרוץ האקסטרים-אנדורו רד-בול רומניאקס הסתיימה אתמול (שבת) – גם הפעם, עם נוכחות ישראלית מרשימה. במשך 4 ימי רכיבה מלאים התמודדו המתחרים – בכל ארבע הקטגוריות – עם אתגרי אנדורו קשים ותובעניים בהרי הקרפטים שברומניה, בנוסף ליום הפרולוג שהתקיים ביום שלישי ברחוב הראשי של סיביו, העיירה המארחת, שכלל אתגרי אקסטרים מלאכותיים.

גיא נורסלע, עוד לא בן 14, השתתף לראשונה ברומניאקס בקטגוריית האיירון, וסיים במקום הראשון – 21 דקות בזמן הכללי לפני המקום השני! גיא רכב על הק.ט.מ SX85 שלו, כשמלווה אותו זיו כרמי, מאמנו האישי. נורסלע הצעיר סיים את היום הראשון במקום השני, ביום השני כבר תפס את ההובלה ולא שמט אותה עד לסיום היום הרביעי. כבוד גדול לישראלי הצעיר, שעליו עוד נשמע רבות בעתיד. ראוי לציין כי נורסלע התמודד אל מול רוכבים מבוגרים על אופנועים גדולים וחזקים, ולמרות הנחיתות הוא הצליח כאמור לסיים במקום הראשון ולהניף את דגל ישראל על המדרגה הגבוהה בפודיום.

צוק סלע, האח האמצעי במשפחת סלע, התחרה השנה בקטגוריית הסילבר התובענית. קטגוריית הסילבר משמעותית קשה יותר מהברונז, והיא כוללת אלמנטים אקסטרימיים רבים שאותם עוברים המקצוענים של קטגוריית הגולד. סלע סיים במקום ה-45 הקטגוריה – הישג מצוין לבחור הצעיר בן ה-16.

צוק סלע: "היה לי מרוץ מאוד קשה ויחד עם זאת כיפי. מצד אחד נהניתי מכל רגע, ומצד שני היה לי מאוד קשה רוב הזמן. המרוץ הזה שונה לגמרי מקטגוריית הברונז שאותה עשיתי שנה שעברה מכיוון שהוא מעמיד אותך במצבי קיצון כמעט כל רגע נתון ביום הרכיבה. כל יום בין שבע לשמונה שעות רכיבה, המון עליות וירידות הזויות שרק מפחיד להסתכל עליהן. בקטגוריית סילבר מאוד חשוב לדעת גם מתי לרדת מהאופנוע ולדחוף ומתי לא, ואיך לשמר אנרגיה ליום כל כך ארוך. במהלך המרוץ היו המון קשיים של נפילות ושהאופנוע נופל לתהום, ויש קושי גופני מאוד גדול מבחינת העומס על השרירים. בסוף המרוץ כשסיימתי שמחתי מאוד בגלל שהבנתי שכל הקשיים היו שווים את התוצאה. סיימתי במקום ה-45 ואני מאוד שמח מהתוצאה".

האח הצעיר לבית סלע, סוף סלע, שגם לו טרם מלאו 14 שנים, רכב השנה לבדו בקטגוריית הברונז על גבי הק.ט.מ SX85 שלו וסיים במקום ה-20 הסופר-מכובד. סלע הצעיר רכב בנחישות לאורך כל המרוץ, כשהוא ממוקד מטרה וללא טעויות משמעותיות, וסיים במקום טוב בהרבה מרוכבים בוגרים ומנוסים ממנו. זוהי תוצאה מעולה לסוף סלע, וגם הוא יהיה בעתיד הלא רחוק חלק מחוד החנית של רוכבי האנדורו הישראלים.

רוכבים ישראלים נוספים: מירון קליגר סיים במקום ה-83 בקטגוריית הברונז ורמי צמח סיים במקום ה-92 באותה הקטגוריה מתוך 190 מסיימים – בפעם הראשונה שבה הוא משתתף במרוץ האקסטרים המטורלל. יפה ומכובד.

בקטגוריית הגולד של המקצוענים נרשמו השנה כמה פרישות ופציעות של רוכבים. אלפרדו גומז (ק.ט.מ), שרק לאחרונה ניצח בארצברג רודיאו, נפצע ביום השני ונאלץ לפרוש. גם ג'וני ווקר הבריטי (ק.ט.מ) פרש בשל פציעה, וכך גם ווייד יאנג (שרקו).

גראהם ג'רוויס מנצח על ההוסקוורנה TE300 שלו, 34 דקות לפני מריו רומן הצעיר שרוכב על שרקו. במקום השלישי פול בולטון הבריטי (ק.ט.מ), וברביעי מנואל לטנביכלר (ק.ט.מ), הבן הצעיר של אנדראס לטנביכלר.

כתב וצילם: עמרי גוטמן

אחרי 3 ימי רכיבה ברומניאקס, אלפרדו גומז, ג'וני ווקר, ווייד יאנג, דיוויד נייט ופול טארס כבר פרשו. גראהם ג'ארוויס מוביל את היום השלישי, כשפול בולטון ומריו רומן בעקבותיו, בהפרש קטן יחסית.

בקטגוריות הבכירות (גולד וסילבר) קוצרו המסלולים באופן משמעותי; לדברי מרטין פרינדמץ, מארגן התחרות, הגשמים שירדו אתמול בלילה הפכו את המסלול לכמעט בלתי אפשרי ולכן הוחלט לקצרם, כך שהמתחרים סיימו אותם בכ-4-6 שעות, במקום ה-7-9 המתוכננות.

הערב מסר פרינדמץ כי רמת הקושי אמנם הולכת ועולה מדי שנה, אולם כך גם רמת הרוכבים.

לדברי ג'ארוויס, אותו ראיינו מיד לאחר הסיום, עובדה זו הייתה משמחת מאוד, שכן הוא התכונן נפשית לעוד חצי יום של רכיבה מאומצת.

למרות הרושם שאולי נוצר, המסלול השנה לא קשה משמעותית משנים קודמות ואחוז המסיימים בכל קטגוריה (80% ויותר בכולן), מלמד שלא מדובר בארצברג 2.

אמנם נפצעו לא מעט רוכבים בכירים, ובהחלט ישנם קטעים קשים ברמה מפלצתית, אולם בסך הכל ישנם כאלה כל שנה, וגם אם דרגת הקושי עלתה, לא מדובר בקפיצת מדרגה רצינית – שוב, בהשוואה לשנים קודמות ולרוכבי העל.

באגף הישראלי, צמד האחים למשפחת סלע ממשיכים להרשים, הן את המארגנים והן את לוח התוצאות.

צוק סלע (הוסקוורנה TE300), המתחרה הישראלי היחיד בקטגוריית סילבר, מסכם את שלושת הימים הראשונים כשלושת הימים הקשים ביותר בחייו, ימים שכוללים 7-9 שעות של רכיבה בהרים, נחלים, ואדיות, וזה סוחט נפשית – לא רק גופנית. היום השלישי היה עבורו טוב מאוד. היום כלל לראשונה סינגלים מהירים ושבילים בהם ניתן לפתח מהירות, אולם הערפל הכבד האט אותו בחלק מהדרך. עלייה משותפת עם קטגוריית הגולד יצרה פקק תנועה, וזו הייתה הזדמנות לשפר את המיקום מ-68 ל-46. מחר היום האחרון של המרוץ, ויש רצון להשתפר ולעבור אותו בפול גז אבל עם מינימום טעויות ולסיים במקום טוב, אבל עם גוף שלם ואופנוע שלם. חשוב לא פחות.

סוף סלע (ק.ט.מ SX85 – בתמונה בראש הידיעה) בקטגוריית הברונז ממשיך ללעוס סלעים, והיומיים הראשונים היו טובים מבחינתו. האתגר והקושי התבטאו בשעות הרכיבה הארוכות – להן היה מוכן מנטאלית – אולם עייפו אותו פיזית. היום השלישי היה יום רכיבה מעולה אותו סיים במקום 20 (!). היום היה קשה מבחינת שעות רכיבה, למעלה מ-7 שעות רכיבה, עם לא מעט קטעים טכניים ומקומות רבים שבהם נפילה מתבטאת בסיום המרוץ, עובדה שהכריחה לשמור על ריכוז מרבי במשך שעות ארוכות. מחר יקדיש את עיקר מרצו לניווט, לאור ההערכה שהמסלולים יהיו מהירים יותר; נקודה נוספת לשיפור מבחינתו היא הטכניקה.

מרון קליגר (ק.ט.מ 300EXC)הגיע היום 1:38 דק' לפני תום הזמן החוקי לסיום, ורמי צמח (הוסקוורנה TE300) ב-8:23 שעות, כלומר 8 דקות מעבר לזמן החוקי המרבי לסיום. אולם בשל הקושי, ככל הנראה גם הוא לא ייענש.

גיא נורסלע (ק.ט.מ 125EXC), המתחרה בקטגוריית האיירון ומלווה על-ידי מאמנו – זיו כרמי, נקע את הרגל היום מעט לפני נקודת השירות, אולם ככל הנראה יוכל להמשיך מחר, למרות הכאבים. הוא מוביל את קטגוריית האיירון ב-31 דקות. הישג יפה מאוד לצעיר בן ה-14.

המסלול מחר יהיה מהיר יחסית בחלקו הראשון וטכני בחלקו השני, והרוכבים יעברו 100 קילומטרים בקטגוריית האיירון ועד 150 בקטגוריה הבכירה, כשזמן המרוץ מחר מוערך בכ-4 עד 6 שעות, תלוי קטגוריה. נמשיך לעדכן.

צילום תמונה ראשית: ניר עמוס

כבר לא מעט שנים אנחנו קוראים כתבות על תחרות האקסטרים-אנדורו – הרד-בול רומניאקס. יש למרוץ המטורף הזה הרבה מאוד עוקבים, גם כאן בארץ, אין כאן קורא שלא יודע איפה זה, וחלק לא קטן מרוכבי האנדורו בארץ אפילו רכב באזור המדהים שבו נערך המרוץ – הרי הקרפטים ברומניה.

היסטוריה ומספרים

ב-12 ליולי יזנק הרומניאקס במהדורה ה-13 ברציפות. המתחרים הישראלים גילו אותו ב-2012, כשבמבט לאחור זה היה עדיין אירוע יחסית אנונימי וקטן. לשם ההשוואה, ב-2012 זינקו בכל הקטגוריות יחד 195 רוכבים (מתוכם 3 חלוצים כחול-לבן), כשעדיין היו קטגוריות של זוגות ולא הייתה קטגוריית איירון. השנה יזנקו 504 רוכבים (תכף נחזור לזה) בארבע קטגוריות – גולד, סילבר, ברונז ואיירון, כשרק קטגוריית הברונז לבדה מונה 228 רוכבים. זה המון!

בשנה לאחר מכן חלה עלייה חדה בפופולריות ענף האקסטרים-אנדורו העולמי. העובדה שזו הייתה חגיגת העשור לרומני אקס, וכן בשל שיווק אגרסיבי הולך ומתגבר לקראת המאורע, גרמו לכל השורות אותם הקצו המארגנים להתמלא, ולמרוץ באחת מגרסאותיו הקשות ביותר זינקו 365 רוכבים, מהם 4 ישראלים. ראוי לציין שבשנה זו עדיין נהוג היה כי את רובו המכריע של המסלול עושות כל הקטגוריות על מסלול משותף, כשרק לחלקים קטנים ממנו קיימים פיצולים לפי דרגות קושי שונות. הדבר עבד לא רע בשנים קודמות עם מספר נמוך של משתתפים, אך בשנה זו היה לגורם הראשי לפסילת רוכבים רבים שנאלצו לבלות שעות מצטברות בעמידה ב'פקקים' בקטעים המהווים קושי טכני עבור רוכבים מקטגוריות נמוכות מהם.

ב-2014 הגיעה החותמת 'הגזמה' עוד בשלב פתיחת ההרשמה, כשתוך 18 שעות נתמלאו כל המקומות, והנרשם אונליין ה-366 במספר קיבל מייל בנוסח "תודה, אבל אתה ברשימת ההמתנה". שוב 4 ישראלים בתוך אחד ממגדלי הבבל המהנים שהופקו בספורט המוטורי הדו-גלגלי העולמי, אבל… אליה וקוץ בה. זו גם השנה שהסתמנה כשנת מפנה – המרוץ כפי שהיה, שוחק, נוהל ונאהב, התחיל להיות קטן על כמות המתחרים אותו הוא מכיל. שנה זו הייתה האחרונה בה המירוץ נדד אל מחוץ לעיר סיביו ללילה בכפרים המרוחקים. הלילות האלו (Overnight Bivouc) הוסיפו המון צבע ועניין למתחרים, לקושי וגיוון המסלולים, לביקור ושימוש במפעלים ומכרות ישנים, בחיכוך עם אוכלוסייה שנראית כאילו לא יודעת שרומניה כבר לא קומוניסטית, ובין היתר – אם לא בעיקר – הוסיפה המון קושי להפקה. הקושי גרם לתקלות זמנים תוך כדי המרוץ (יומיים זינקנו ללא תוצאות יום האתמול), ובמיוחד בסופו, כך שבעצם את המיקום הסופי של המרוץ ידענו רק שבועיים לאחר סיומו, במייל התנצלות מההפקה. לא נעים לסיים כך אירוע ברמה הזאת, ומכיוון שאת זה גם המארגנים ידעו – לשנה הבאה הוכנסו שינויים.

ומכיוון שאחורה לא הולכים אז שוב כמות המשתתפים עולה, וב-2015 מזנקים 390 רוכבים, כששני שינויים מהותיים מוכנסים. הראשון – אין לילות מחוץ לסיביו. במחשבה ראשונה זה אולי לא משנה יותר מדי, אך לגיוון אזורי הרכיבה, ובעיקר כשרוצים לעשותם נגישים למרשלים, לצופים ולחילוצים – הדבר מתחיל להיות בעייתי, והתשלום המידי הוא אקסטרה קילומטראג' בכביש למקומות הזינוק ומנקודות הסיום היומיות. השינוי הנוסף הוא פיצול מסלולי הקטגוריות השונות לרוב רובו של המסלול. על פניו זה שינוי מבורך וחשוב כדי למנוע חיכוכים מיותרים בין קטגוריות, אבל בשילוב דילול שטחי המרעה כתוצאה מהשינוי הראשון, גדלים המרחקים אותם יש לגמוע, והמחיר המיידי לשנה זו הוא רמת קושי נמוכה מדי לקטגוריות איירון וברונז (המהוות ביחד שני-שליש מכמות המתחרים) ומהירויות אדירות ברוב קטעי הרכיבה, שאיך לומר בעדינות – לא לילד הזה פיללנו.

אך אל תתבלבלו, זה אמנם מריח קצת יותר ממוסחר וקצת יותר עדין, אבל את עבודת הארגון הצוות שם יודע נהדר, והשילוב של הפקה ברמה גבוהה עם עיר מארחת מדהימה, מזג-אוויר אירופאי קייצי והרים קרפטים מפוסלים אותם אתה חולק עם משוגעים כמוך מכל העולם, הוא שילוב כובש ומנצח עם הרגשת סיפוק עצומה בסוף כל יום רכיבה. לתוך כל הבלגן הזה נשאבים 12 ישראלים, כש-10 מהם עם אופנועיהם הפרטיים המשולחים מהארץ תחת כנפי UPS ישראל באחת מההפקות המוצלחות שידענו.

504 רוכבים עומדים לזנק בעוד שבוע לרומניאקס. זה קצת מגיע בהפתעה, כי גם השנה, כמו בעבר, המגבלה הרשמית היתה כ-360 מתחרים, ולכן נקווה לשמוע שם בתדריך הפתיחה התייחסות כלשהי למספר הזה. אחרי השתתפות בארבעה רומניאקסים רצוף ולמרות היכרות קרובה עם הצוות המארגן ויכולותיו, אנחנו קצת חוששים לאיכות והצלחת המרוץ עם מספר כזה גבוה של משתתפים. עברו הימים בהם כל הקטגוריות קיבלו זמן אימון על מסלול הפרולוג ושני מקצי מדידות זמנים לטובת סיכוי לתוצאה טובה יותר. היום זה יותר "גומר, הולך". נקווה שנתבדה ונגלה שהמארגנים המציאו את עצמם מחדש וישלפו שפן מהכובע.

רוכבי החוד

בזירת רוכבי העילית אנו צפויים לפגוש כרגיל את כל הטוענים הטבעיים לכתר – גראהם ג'ארוויס, ג'וני ווקר (החוזר מפציעה), אלפרדו גומז שנמצא בכושר שיא, פול בולטון, ווייד יאנג, האחים המינגווי ועוד. במרוץ ארוך כמו הרומניאקס קשה יחסית לצעירים חסרי ניסיון ותמיכה קבוצתית מנוסה לבוא ולהפתיע, אך בכל זאת שימו עין על ארבעה רוכבים צעירים שנשמח לראות לפחות אחד מהם מפתיע את כולנו – בילי בולט שנתן לנו שואו מטורף בארצברג, מריו רומן על האסקי, מאני לטינביכלר על תקן הצעיר היחסית ותיק ולא רק ה'בן של', וירייה באפלה מבחינתנו, אבל הילד הצ'כי דוויד צ'יפריאן הוא מוכשר ונחוש בטירוף.

9 ישראלים נענים לאתגר השנה

יורם לביא, זקן רוכבינו השנה, ומעבר לרשימה מכובדת של מרוצים גם ליורם ארבעה רומניאקסים באמתחתו. לחמישי הוא לא תכנן לצאת, גם מסיבות כלכליות וגם כתוצאה מאכזבת רמת (חוסר) הקושי של שנה שעברה, ולכן גם לא נרשם. השינוי הגיע לפני חודשיים, כשחבר ממקסיקו שנרשם ושילם נאלץ לבטל השתתפותו בשלב בו לא יוכל לקבל את דמי ההשתתפות בחזרה, והציע כמתנה ליורם להשתתף במקומו. בירור יתר העלויות (טיסה ואופנוע) גם עמדו לטובתו, וכשהאישה שלצידו מפרגנת ואף דוחפת – נפל הפור וקטגוריית הברונז תכיל את יורם בפעם החמישית ברציפות.

להבדיל משנים קודמות בהן הגיע יורם ממקסיקו, שם התגורר והתאמן באזורים הקרובים יותר באופיים לרומניה, השנה יגיע כשבאמתחתו בעיקר אימוני מדבר וסגנון רכיבה שונה. זהו ללא ספק שינוי משמעותי, כשבנוסף, לאחר 4 רומניאקסים על ק.ט.מ פרירייד, השנה ירכב על ק.ט.מ 300EXC.

לדבריו, הוא מקווה ומצפה לרומניאקס קשה – "כזה שמפחיד אותך פעמיים ביום… כזה שמאתגר את יכולות הרכיבה הטכניות שלך… כזה שאתה מרגיש הקלה כשאתה חוצה את שער הסיום כל יום". יורם מבקש להודות ל:  KTM1 Sibiu, X-ON, Biko, Lior's Motoride

יורם לביא במרוץ ה-Last Dog Standing שבו השתתף בחודש שעבר בארה"ב

גב סלע בן 17, ולא רק שיצא השנה לרומניאקס השני שלו, אלא שמאז הראשון הוא הספיק לצבור ניסיון בינלאומי מרשים עם תוצאות מרשימות גם באנדורו כמו גם בראלים, ואפילו במוטוקרוס. גב חוזר השנה שוב לקטגוריית הברונז לאחר חוויה חיובית וחזקה מהרכיבה ברומניה לפני שנה. עם זאת, ולמרות שניהל מרוץ מעולה, הוא חש אכזבה מתוצאות המרוץ (לאחר תקלה ועיכוב רציני ביום האחרון) ומתכוון לשפר זאת השנה.

גב רוצה להודות לשמני VALVOLINE, ל-DIRT-X יבואנן KLIM ציוד רכיבה, ד.ל.ב מוטוספורט יבואנית ק.ט.מ לישראל, champ factory IL ו- factory service, וכמובן למשפחה התומכת.

צוק סלע בן ה-15 הוא אחיו הצעיר של גב. יחד עם שאר המשפחה ליווה את אחיו מהקווים ברומניאקס הקודם, שמע את הסיפורים והחוויות, בלע בשקיקה כל פריט מידע ונרשם גם הוא לאתגר הברונז השנה. צוק דרוך ונרגש לקראת המרוץ אותו מגדיר כ-"אחד מאתגרי הרכיבה הגדולים בעולם" ומקווה לסיים במקום הטוב ביותר שיוכל.

צוק מודה ל-champ factory על האימונים וההכנה למרוץ, ובעיקר להורים התומכים ש-"בלעדיהם שום דבר מזה לא היה קורה".

סוף סלע הוא האח הקטן של גב וצוק, והוא חגג בר מצווה לפני כשבועיים. סוף נרשם לקטגוריית האיירון, ואת תוצאות הגברת האימונים ראינו בכל מרוץ בו השתתף השנה בארץ, כשבדרך כלל הוא מנצח בפער נכבד. סוף אמור לחזור מפציעה ולהוריד גבס יום לפני הפרולוג. בשבועות האחרונים הוא מבקר מומחים על בסיס יומי בכדי לחשב את יכולתו לזנק למרוץ בסדר גודל כזה. מבלי קשר לפציעה ובשל גילו וגודלו הפיזי, סוף ירכב על אופנוע הקטן מכל שאר האופנועים שיהיו במירוץ, שכידוע לנו רובם המכריע נתקלים בקשיים וצליחת מסלול המרוץ. לפיכך ועל פי התכנון, אמור להצטרף אליו ולרכב לצידו לא אחר מאשר מאמנו האישי בשנים האחרונות ומנצח קטגוריית הברונז, תומר שמש, כמתחרה מן המניין.

דניאל לייזרוביץ בן ה-51 הוא ארץ ישראל היפה של המרוץ. דניאל הפציע אל חבורת הרומניאקס ההולכת וגדלה לקראת המרוץ של שנה שעברה, וכבר בשלב ההכנות הבנו שזרח עלינו כוכב. לאחר שטעם וצלח את קטגוריית האיירון בשנה שעברה, לדבריו דאז – "כמתנה חד-פעמית ליום הולדתו ה-50", הבין שצדק בהכל פרט לעניין ה'חד-פעמי', ועוד בזמן המרוץ אמר: "בשנה הבאה נעשה ככה וככה…". מקום 39 באיירון היה נחמד, ועם ניסיון של שנה קדימה אולי היה מצליח אף להתקדם מעט, אך להבנת דניאל, רוח הרומניאקס היא "לצאת תמיד לקטגוריה שגדולה עליך במידה אחת ושתרגיש שהמסלול בלתי אפשרי עבורך…".

הוא חמוד, הוא שונה, הוא גאון, הוא מעצבן, הוא מקשיב, והוא אדיר, וכפי שהבנתם, השנה החליט לאתגר את עצמו בהרשמה לקטגוריית הברונז. תנו לו בכפיים, תנו לו בכבוד ותדחפו אותו כל יום דרך כל מדיה אפשרית, כי אתם הדלק – והדלק הזה הוא בחינם!

עמית קליינמן עושה את מה שעשה דניאל בשנה שעברה – מקווה לצלוח את קטגוריית האיירון כמתנת יום הולדת 40. עמית נשוי באושר פלוס 2, ובין הלחץ בעבודה למשפחה ומעבר דירה הוא משתדל לרכב לפחות בסופי שבוע, ובהתאם יוצא ללא שאיפות מיוחדות – פשוט לחוות את החוויה וליהנות מהרגע.

עם זאת נקווה שתהדהד לו בראש הערת האגב של המנוסים יותר, שכדי ליהנות מהחוויה לאורך זמן נקודת המפתח העיקרית היא לעמוד באתגר מולו ניצבת – ואין ספק שמבחינתו האתגר הקשה הוא לצלוח בזמן המותר את ארבעת ימי רכיבה בתוואי שטח תובעני ולעתים גם מזג-אוויר לא סלחני. הוא מקווה שהגוף, ובעיקר הברכיים, יעמדו בעומס כדי לעשות את המקסימום לסיים בכבוד.

יפתח פרנקו בן ה-17 הוא הכוכב העולה של הוסקוורנה-ישראל. יפתח יוצא השנה לרומניאקס כמרוץ בינלאומי ראשון, ולמרות כל ההכנות והאימונים הוא מתרגש מאוד ולא יודע למה לצפות.

האימונים של יפתח כללו בין 3 ל-5 רכיבות שבועיות בנוסף לאימוני כושר שונים ורכיבות תרגול GPS. לדבריו, הוא מרגיש מוכן ומתכוון להילחם לסיים בתוצאה הטובה ביותר שהוא יכול. יפתח ירכב על הוסקוורנה TE300 בקטגוריית הברונז, והוא מבקש להודות לשחר עמרמי וקובי גילון על התמיכה באימונים והעזרה ביציאה למרוץ, כמו גם לשאר נותני החסות – עופר-אבניר יבואנית הוסקוורנה לישראל, אבזריון, Husky shop, ובמיוחד למשפחה ואבא שלו שיתלווה אליו למרוץ.

גיל קינן בן 28, נשוי, וכשיחזור מהרומניאקס יהיה כבר כמעט פלוס אחד. הוא ככל הנראה רוכב האקסטרים-אנדורו הטוב בארץ. ברומניאקס של שנה שעברה, שהיה המרוץ הבינלאומי הראשון שלו, יצא גיל לקטגוריית הסילבר, ויכל לה בגדול כשסיים במקום ה-20 המכובד מתוך 109 מזנקים ו-56 מסיימים, וזאת בשנה שבדיעבד נחשבה לאחת הקשות שידעה קטגוריית הסילבר – ולראיה כמות המסיימים, כשגם בין 56 המסיימים כמחציתם לא עמדו בזמן הגג של אחד הימים (ברומניאקס מותר לאחר ביום אחד מתוך ארבעת ימי הרכיבה כדי להיחשב למסיים).

גיל חוזר השנה לסילבר בניסיון לשפר מיקום, כשלקורא המזדמן אולי נראה הדבר כמטרה יחסית פשוטה, אבל תרשו לנו להכניס אתכם לפרופורציות – חמשת המקומות הראשונים בקטגוריה מתפרשים על טווח של חצי שעה ביניהם וכמעט 6 שעות מגיל שבמקום ה-20. רק כדי להתקדם מקום אחד בשנה שעברה צריך היה גיל לקצץ זמן של שעה רכיבה (!) – זה המון, זה קשה ואנחנו מקווים שגיל יוכל לעמוד בעומס העצום הזה ולהיות בהיי שאף אחד מאיתנו כנראה לא יוכל להרגיש בחייו.

במהלך השנה האחרונה קינן התאמן בכל רגע אפשרי – רכיבת אופניים יומית וכמה שיותר רכיבות אופנוע ואימוני כוח. אין רוכב שלא הזדמן לו להתאמן עם גיל ובעין בוחנת לא התרשם מיכולתיו לתמרן בקלילות אל מול מכשולים תוך כדי שמירת מומנטום ולקיחת החלטות זריזה ונכונה.

קינן מתרגש מאוד ורוצה להודות לנותני החסות שלו ד.ל.ב מוטוספורט יבואנית ק.ט.מ ופולאריס לישראל, טיולי אלון – סוכנות נסיעות, פולאריס צפון מלכיה, ואיך לא, "לאשתי היקרה".

זהו. זוהי הקבוצה, אליה מלבד הח"מ יצטרפו לא מעט חברים ובני משפחה, ואף ידוע לנו על לא מעט ישראלים שבמכוון קבעו את רכיבת רומניה השנתית שלהם בתאריכים חופפים לפחות לחלק מימי המרוץ על מנת לבוא, לראות, לחוות ולעודד ולגעת ככל שניתן במרוץ שהפך לאייקון של הרוכב הישראלי.

אנחנו בפול גז נעדכן כמובן על בסיס יומי בתוצאות ובהתקדמות המתחרים. שיהיה בהצלחה!

תודה לניר עמוס על הצילומים מרומניאקס 2015.

צילום: אייל מור, רומניה

הישגים מעולים לרוכבים הישראליים ברד-בול רומניאקס. תומר שמש מנצח את קטגוריית הברונזה, זיו כרמי מסיים שלישי על הפודיום, וגיל קינן מסיים במקום ה-20 בקטגוריית סילבר הקשה.

המרוץ התקיים על פני 4 ימי רכיבה בנוסף לפרולוג שהוא קטע רכיבה, במסלולי אנדורו קשים וקשים יותר בהרי הקרפטים שברומניה. הקבוצה הישראלית הגיעה ברובה מוכנה בכל הרבדים, והתוצאות לא איחרו לבוא.

כבר ביום הראשון תפס תומר שמש את ההובלה בקטגוריית הברונזה כשהוא רוכב על הק.ט.מ 250EXC-F הפרטי שלו, והוא שלט בקטגוריה שליטה כמעט מוחלטת. בסיום ארבעת ימי הרכיבה שמש מנצח את המרוץ ועולה למדרגה הגבוהה בפודיום. זהו הישג חסר תקדים לרוכב ישראלי במרוץ שכזה, ושמש 'החיה', שסיים בשנה שעברה במקום התשיעי, צריך לקבל את מלוא ההערכה! כבוד גדול!

חברו הטוב ובן קבוצתו, זיו כרמי (ק.ט.מ 350EXC-F), שזהו לו הרומניאקס הראשון, סיים את היום הראשון במקום העשירי המצוין. משם הוא החל להתקדם בכל יום עד שסיים במקום השלישי ועלה גם הוא על הפודיום. גם זה הישג אדיר לרוכב הישראלי המצטיין.

עוד רוכב שהשיג הישג חסר תקדים הוא גיל קינן הצעיר (ק.ט.מ 300EXC), שבשנה הראשונה שלו ברומניאקס, ועוד בקטגוריית הסילבר הסופר-קשה שבה מתחרים בין היתר רוכבים ברמה גבוהה ביותר, סיים במקום ה-20 הסופר-מכובד. בהחלט הישג מדהים וכל הברכות לקינן.

ערן וולנברג (ק.ט.מ 300EXC), שעשה הסבה ממרוצי ראלי לאקסטרים-אנדורו, סיים במקום ה-19 בקטגוריית ברונזה ברומניאקס הראשון שלו.

רונן כהן (שרקו SE-F300) סיים את קטגוריית הברונזה במקום ה-41 והצליח לשפר מיקום לפי התכנית.

גב סלע הצעיר, בן 16 בלבד, רכב גם הוא על ק.ט.מ 300EXC וסיים במקום ה-66 בקטגוריית ברונזה במרוץ הבינלאומי הראשון שלו.

איציק קלנר (הוסאברג TE300), ותיק המשתתפים ברומניאקס, סבל מקשיים הפעם וסיים במקום ה-91 בברונזה.

בקטגוריית האיירון סיים דני ליזרוביץ' (הוסאברג FE350) במקום ה-41 במרוץ הבינלאומי הראשון שלו, ואוהד רביד (הוסקוורנה TE300) סיים במקום ה-51. מירון קליגר סיים 10 בקטגוריה – הישג מצוין.

גיא רדר (ק.ט.מ 300EXC) נאלץ לפרוש אחרי 60 ק"מ ביום הראשון בגלל שרירים תפוסים.

יורם לביא אמנם לא היה חלק מהקבוצה הישראלית, אבל הוא רכב במרוץ עם אשתו כריסטינה, והם הצליחו לסיים במקום ה-91.

במחלקה של הגדולים – קטגוריית גולד – ניצחון נוסף לג'וני ווקר (ק.ט.מ 300EXC), שניצח גם בשנה שעברה, כשעל הפודיום לצידו עומדים גראהם ג'רוויס (הוסקוורנה TE300) ואלפרדו גומז (הוסקוורנה TE300).

 

צילום: אייל מור, סיביו

הפרולוג – הקטע הראשון של הרד-בול רומניאקס, התקיים אתמול ברחוב הראשי של העיירה המארחת – סיביו.

כמו שחשבנו, השנה הפרולוג היה קשה במיוחד, ועל כך העידו כל רוכבי העילית. מזג האוויר לא שיחק לטובת המתחרים, וגשם ששטף את העיירה בשעות הבוקר הפך את הפרולוג אפילו ליותר קשה, על גבול הביזארי. כך למשל את פחי הזבל המתכתיים הענקיים כמעט ובלתי ניתן היה לעבור, והרוכבים נחלצו לעזור אחד לשני בסבלות אופנועים.

תומר שמש (מס' 300) זינק ראשון בקטגוריית הברונזה, ו'פתח ציר' לבאים אחריו. התנאים החלקים גרמו לקשיים רבים בצליחת המסלול, ושמש לא הצליח להעפיל לגמר הפרולוג. גם גיל קינן, הישראלי היחידי בקטגוריית הסילבר, לא הצליח להעפיל לגמר.

לעומתם, זיו כרמי וערן וולנברג סיימו במקומות 23 ו-24 בהתאמה וכן השתתפו בגמר. בהחלט מכובד!

כבוד גדול גם לדני ליזרוביץ' בן ה-50 שהצליח לסיים את קטע הפרולוג בכוחות עצמו, למרות כל הקשיים.

בקטגוריית הגולד – רוכבי העילית – ניצחון בפרולוג לג'וני ווקר (ק.ט.מ), מנצח הרומניאקס של שנה שעברה. שני אלפרדו גומז ושלישי גראהם ג'רוויס, שניהם על הוסקוורנה.

היום יצאו הרוכבים לקטע הניווט הראשון מבין ארבעה בהרי הקרפטים, שם הם ייתקלו במכשולים טבעיים קשים במיוחד, כמו שמרוץ אקסטרים-אנדורו מטורלל מספק לרוכבים.