ידיעות כאלה אנחנו תמיד אוהבים, משום שיש לכל אדם מהשורה – כולל מישראל – את האפשרות לרכוש אופנוע מרוץ טהור, כזה שמציע את המילה האחרונה ואת טכנולוגיית הקצה של אותה התקופה.
NCCR היא חברה שבדית שהריצה את קבוצת EBR (ר"ת: Erik Buell Racing) בשנים 2011-2009 באליפויות שונות. כעת החברה השבדית מציעה למכירה עשרה מדגמי המרוץ שהשתתפו באליפויות כמו אליפות הסופרבייק העולמית, האי מאן ומקאו.
כל האופנועים נמצאים במצב חדש אחרי שיפוץ מקיף, והחברה אף תציע סט-אפ אישי לכל רוכש כולל מיפוי מערכת ניהול המנוע בהתאם לשימוש המיועד. המחירים נעים בין 30,000 ליש"ט ועד ל-38,500 ליש"ט לאופנועי הסופרבייק. אנחנו ממליצים לכם להיכנס לקישור ולראות את האופנועים שמוצעים למכירה ואת החלקים האקזוטיים שעליהם.
אריק ביואל היה מהנדס צעיר שעבר בהארלי-דיווידסון משנת 1979. במקביל, כחובב מרוצים הוא המשיך להתחרות במרוצי אספלט בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 כשהארלי נקלעה לקשיים כלכליים, ביואל בנה אופנוע מרוץ על בסיס הארלי, וזאת כדי לא להתחרות על אופנוע יפני מתוך נאמנות לחברה שמעסיקה אותו. בהמשך עזב ביואל את הארלי ופתח חברה חדשה הנושאת את שמו –ביואל – כשהוא מייצר אופנועים עם אוריינטציה ספורטיבית על בסיס מנועי הארלי-דיווידסון אבל עם שלדות ומכלולים ופיתוח עצמי. ביואל עוד חזר להארלי ועזב שוב, כשתמיד הנושא הבעייתי ביותר היה כסף. ביואל התאפיין תמיד בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה, ועל שמו רשומים כמה פטנטים מעניינים כמו שמן מנוע שנמצא בזרוע האחורית או מיכלי דלק במיקומים שונים. בשנים שבהם אופנועי ביואל נמכרו תחת הארלי-דיווידסון זכינו לרכוב פה בארץ על כמה דגמים מעניינים כמו XB9, XB12 ויוליסס – האדוונצ'ר-תורר של ביואל.
ב-2009 ביואל הועזב מהארלי-דיווידסון ופתח את EBR – ר"ת של Erik Buell Racing. בתחילה הוא ייצר גרסאות כאלו ואחרות שנשענו על ה-1125R המיועד למסלול בלבד, אך בהמשך הציג גרסאות כביש כמו ה-1190RS, כשתמיד מרוצים היו בראש מעיניו. בתחילת 2017 נסגרה החברה סופית. לאחרונה אריק ביואל חזר, אבל בכיוון שונה לחלוטין. בשת"פ עם שני מומחים עולמיים בפורמולה E החשמלית, ביואל פתח את חברת Fuell (משחק המילים נחמד מאוד…), והכריז על דגם אופנוע חדש ודגם אופניים חשמליים חדשים. הוא מכהן גם בדירקטוריון של חברת האופנועים המסקרנת מקנדה – דיימון.
אריק ביואל הוא אולי היזם העקשן ביותר בעולם האופנועים. המהנדס המוכשר, שעבר עבור הארלי-דיווידסון, פרש ופתח חברה משלו הנושאת את שמו (Buell), נתקל תמיד בקשיים כלכליים – למרות האופנועים האיכותיים שאותם ייצר, שהציגו חשיבה רבה מחוץ לקופסה – ותמיד הגיע בסופו של דבר לפשיטת רגל. הפעם האחרונה הייתה לפני כשנתיים, כשנאלץ לסגור (שוב) את EBR – שבגלגול האחרון שלה עבדה פחות משנה.
עכשיו אריק ביואל חוזר, אבל בכיוון שונה לחלוטין. בשת"פ עם שני מומחים עולמיים בפורמולה E החשמלית, ביואל פתח את חברת Fuell (משחק המילים נחמד מאוד…), והכריז על דגם אופנוע חדש ודגם אופניים חשמליים חדשים.
ה-Flow וה-Fluid
ה-Flow הוא האופנוע, והוא ייוצר בשתי גרסאות – האחת מיועדת לרישיון A2 ובהגבלה של 15 כ"ס (11 קילוואט), והשנייה מיועדת לרישיון A1 עם הגבלה של 47.6 כ"ס (35 קילוואט). אין יותר מדי נתונים על האופנוע, פרט לעובדה שהמנוע יורכב ישירות על הגלגל האחורי וכן טווח הרכיבה, שלפי ביואל יעמוד על כ-200 ק"מ עירוניים. הטעינה תתבצע משקע חשמלי ביתי. המחיר המיועד: 11,000$ בארה"ב.
ה-Fluid הם אופניים חשמליים, שגם טווח הרכיבה שלהם יעמוד על כ-200 ק"מ. המהירויות המקסימליות יעמדו על 30 או 45 קמ"ש בהתאם לדגם, והוא בעל 2 מצברים בקיבול של 500Wh כל אחד. המחיר המלא בארה"ב יעמוד על 3,295$.
לפי Fuell, ייצורם של אופני ה-Fluid יחל כבר במהלך 2019, ואילו ה-Flow יחל בייצור בשנת 2021. נמשיך לעדכן, ונקווה שהפעם אריק ביואל יצליח קצת יותר מבחינה עסקית.
ואם הגעתם עד לכאן, אנחנו ממליצים לכם לקרוא את ההיסטוריה הקצרה של אריק ביואל. הסיפור מעניין מאוד וייחודי בנוף הדו-גלגלי.
ושוב, כמו בריטואל קבוע, אנחנו מתבשרים על כך ש-EBR, מותג אופנועי הספורט של אריק ביואל, נאלץ להפסיק ייצור ולסגור את שעריו – פחות משנה אחרי שחזר לייצור.
הסיבה לסגירה היא כמות מכירות נמוכה מהמצופה, דבר שהביא למשבר כלכלי (נוסף) ומשיכת ידה של המשקיעה החיצונית מהפרויקט של אריק ביואל. יחד עם זאת, בביואל הודיעו שימשיכו לספק שירות וחלפים לבעלי הכלים של החברה, ובמקביל מחפשים משקיע אסטרטגי חדש לחברה.
יש לנו תחושה שזו לא סוף הדרך של המותג המיוחד הזה, ושאריק ביואל הבולדוזר ימצא את הדרך להמשיך בפרויקט חייו ולייצר את הכלים המעניינים שלו.
היסטוריה קצרה של אריק ביואל
אריק ביואל היה מהנדס צעיר שעבר בהארלי-דיווידסון משנת 1979. במקביל, כחובב מרוצים הוא המשיך להתחרות במרוצי אספלט בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 כשהארלי נקלעה לקשיים כלכליים, ביואל בנה אופנוע מרוץ על בסיס הארלי, וזאת כדי לא להתחרות על אופנוע יפני מתוך לויאליות לחברה שמעסיקה אותו. בהמשך עזב ביואל את הארלי ופתח חברה חדשה הנושאת את שמו – ביואל – כשהוא מייצר אופנועים עם אוריינטציה ספורטיבית על בסיס מנועי הארלי-דיווידסון אבל עם שלדות ומכלולים ופיתוח עצמי. ביואל עוד חזר להארלי ועזב שוב, כשתמיד הנושא הבעייתי ביותר היה כסף. ביואל התאפיין תמיד בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה, ועל שמו רשומים כמה פטנטים מעניינים כמו שמן מנוע שנמצא בזרוע האחורית או מיכלי דלק במיקומים שונים. בשנים שבהם אופנועי ביואל נמכרו תחת הארלי-דיווידסון זכינו לרכוב פה בארץ על כמה דגמים מעניינים כמו XB9, XB12 ויוליסס – האדוונצ'ר-תורר של ביואל.
ב-2009 ביואל עזב/נעזב מהארלי-דיווידסון והוא פתח את EBR – ר"ת של Erik Buell Racing. בתחילה הוא ייצר גרסאות כאלו ואחרות שנשענו על ה-1125RR המיועד למסלול בלבד, אך בהמשך הציג גרסאות כביש כמו ה-1190RS (בראש הידיעה), כשתמיד מרוצים היו בראש מעיניו. זה לא החזיק יותר מדי זמן, ובאפריל 2015 הודיע אריק ביואל על פשיטת רגל. כאמור, כעת יש תקווה לפרויקט היפה הזה עם הרכישה של ביואל על ידי חברה חזקה ואיתנה פיננסית.
אריק ביואל הוא בולדוזר, והוא לא עוצר. אחרי כל הקשיים, הנפילות, ולאחר מכן ההתאוששות, ולאחר שנרכש על ידי חברה חיצונית, כעת מגיעה הבשורה האמיתית – EBR חוזרת לייצור אופנועים. למעשה הייצור כבר התחיל, וההצגה לעיתונות האמריקאית תיערך בסוף השבוע הבא, ב-17.3, במטה EBR שבוויסקונסין.
שני הדגמים הראשונים שכבר נמצאים בייצור הם ה-1190RX וה-1190SX. מחירים עדיין אין, אולם הם יימסרו לעיתונאים האמריקאיים במעמד השקת האופנועים, כאמור ב-17.3. באותו המעמד יעדכן ביואל על דגמים חדשים ותכניות לעתיד, וכן על עתיד קבוצת המרוצים של החברה.
בהחלט חדשות מצוינות!
על ההיסטוריה של ביואל ועל הדגמים החשובים לאורך השנים תוכלו לקרוא כאן.
ההודעה של אריק ביואל, הבעלים של EBR (ר"ת Erik Buell Racing), על מכירת החברה שנמצאת בהליך פשיטת רגל, ולמעשה על חזרה לחיים, שימחה אותנו מאוד. יש הרבה מותגי אופנועים שקמים ונופלים, פושטים רגל ונקנים על ידי חברות אחרות, יש מותגים שחוזרים לחיים אחרי עשרות שנות תרדמת, אבל בביואל יש משהו מיוחד שגורם לנו ממש לשמוח.
ביואל XB12S
ההיסטוריה
אריק ביואל היה מהנדס צעיר בהארלי-דיווידסון, ומרוצים תמיד זרמו לו בדם. אחרי כמה שנות עבודה בהארלי הוא פרש והקים חברה משלו שנושאת את שמו – ביואל. ב-1983 הוא ייצר את אופנוע המרוץ הראשון – RW750, לאליפות הפורמולה האמריקאית, אולם כשהאליפות בוטלה הוא החל להתמקד באופנועי כביש, כשאת המנועים הוא לקח מהארלי-דיווידסון או מרוטאקס.
בשנת 1993 הארלי רכשה 49% ממניות ביואל והפכה לשותפה פעילה בחברה, כשאריק ביואל מכתיב את הקו והסגנון. 5 שנים מאוחר יותר רכשה הארלי את רוב מניותיה של ביואל והשתלטה על החברה.
10 שנים נוספות עברו, וכניסה של מנכ"ל חדש להארלי גרמה לסגירה של ביואל מסיבות כלכליות. המנכ"ל החדש, שלא רכב על הארלי מעולם, לא הבין למה שמישהו ירצה לרכב על אופנוע ספורטיבי, הקים צוות שיבדוק את פרויקט בויאל, וטען שהארלי לא צריכה לממן את התחביב של אדון ביואל. כאמור, כמה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, הארלי סגרה את חברת ביואל. בסך הכל מכרה ביואל במהלך השנים כמעט 140,000 אופנועים. כ-10 מהם הגיעו ארצה…
אריק ביואל לא אמר נואש, ועם השקעה של חברת BRP הקנדית הקים את EBR – אריק ביואל רייסינג – שעשתה שימוש במנועים של חברת רוטאקס, שהיא חברה-בת של BRP. גם EBR הזו חוותה קשיים כלכליים, עד שנאלצה להכריז על פשיטת רגל באפריל האחרון. כאמור, כעת רכשה את EBR חברת מתכות גדולה, והעתיד נראה טוב יותר עבור החברה והאדם שחוו טלטלות רבות וחוסר יציבות לאורך השנים.
ביואל BLAST – מנוע סינגל 500 סמ"ק
האופנועים
אריק ביואל תמיד התאפיין בחשיבה יצירתית מחוץ לקופסה ובמציאת פתרונות הנדסיים ייחודיים לאופנועים שלו. כך למשל בחלק מאופנועי ביואל הותקן על החישוק הקדמי דיסק היקפי בקוטר גדול עם קליפר פנימי – מערכת שאמנם הגדילה את מומנט האינרציה של הדיסק, אולם חסכה את הצורך בצמד דיסקים לגלגל הקדמי והפחיתה כ-30% ממשקל מערכת הבלימה. ביואל גם מצא פתרונות הנדסיים נוספים כמו שלדה המשמשת כמיכל דלק וזרוע אחורית שמשמשת כמיכל שמן, והוא מהראשונים ששמו את מערכת הפליטה מתחת למנוע.
האופנוע הראשון של ביואל היה כאמור ה-RW750, שיוצר לאליפות הפורמולה 1 של ה-AMA בשנת 1983. ב-87 ו-88 ייצר ביואל את ה-RR1000 Battletwin הבנוי סביב מנוע ה-XR1000 של הארלי, כשבין 88 ל-90 הוא גדל ל-1200 סמ"ק.
ב-94-95 יוצר ה-S2 Thunderbolt, עם שלדת ה-RW ומנוע ספורטסטר. זו הייתה גרסת ספורט-תיור שעלות הפיתוח שלה הייתה גבוהה, אך היא מכרה כ-1,400 כלים בשנה הראשונה. ב-96-98 יוצר ה-S1 Lightning – אופנוע ספורט קיצוני. כ-5,000 יחידות נמכרו מהדגם הזה ב-3 שנים.ב-99 הדגם עודן מעט והפך ל-X1 Lightning. הוא יוצר עד 2002. במקביל יוצר ה-S3 Thunderbolt – אופנוע ספורט תיור, שקיבל גם גרסת T תיורית יותר, עם שלדת מסבך משולשים ומנוע וי-טווין 1,203 סמ"ק. ה-M2 Cyclone יוצר בשנים 97-02, כאופנוע שממוקם על הסקאלה בין ה-S1 לבין ה-S3, גם הוא עם מנוע ה-1,203 סמ"ק.
S1 Lightning
הבא בתור הוא ה-Blast, שיוצר בשנים 2000-2009 כאופנוע התקציב הפשוט של ביואל. הוא הגיע עם מנוע סינגל פשוט בנפח 500 סמ"ק. הבלאסט שימש בין היתר בהכשרות רכיבה של הארלי-דיווידסון.
סדרת ה-XB היא החשובה ביותר בליין של ביואל, וכמה כלים ממנה גם הגיעו ארצה. בבסיסם היו מנועים של ספורטסטר (900 ו-1,200 סמ"ק), ושלדת אלומיניום היקפית. בתחילה היו ה-XB9 וה-XB12. לאחר מכן התווספו ה-XB9R Firebolt הספורטיבי ואחיו הגדול XB12R. סדרת ה-XB Lightning – נייקדים ספורטיביים בנפחים 900 ו-1,200 סמ"ק, היא זו שהגיעה ארצה לתקופה קצרה על ידי יבואן הארלי-דיווידסון, יחד עם ה-XB12X יוליסס – שהיה האדוונצ'ר-תורר של ביואל על בסיס ה-XB12, שאקזמפלר בודד שלו עדיין מתגלגל על כבישי הארץ. סדרת ה-XB יוצרה ברציפות עד שנת 2009 – אז נסגרה ביואל.
XB12X יוליסס – אדוונצ'ר-תורר שהקדים את זמנו
דגם נוסף חשוב של ביואל היה ה-1125R הספורטיבי, שיוצר מ-2007 עד 2010. בבסיס האופנוע מנוע רוטאקס ספורטיבי שהפיק 146 כ"ס וטווח מומנט רחב במיוחד, וגם פיצ'רים כמו קלאץ' מחליק כסטנדרט. הייתה גם גרסת מרוץ – 1125RR. יחידה בודדת של ה-1125R הגיעה ארצה.
אחרי שביואל נסגרה ואריק ביואל פתח את EBR, זכינו לראות מספר דגמים. הראשון היה ה-1190RS הספורטיבי למסלול, כשאחריו מספר דגמי כביש על אותה הפלטפורמה. כמו תמיד, אריק ביואל שם את המרוצים לפני הכל. ב-2012 הרו ההודית נכנזה כמשקיעה חיצונית, אולם כאמור באפריל האחרון הודיעה החברה על הליך של פשיטת רגל.
כעת, עם הרכישה של EBR על ידי גוף פיננסי חזק, אנחנו מקווים שדברים ילכו חלק יותר לחברה המיוחדת הזאת.
חדשות טובות לחובבי ביואל: חברת EBR, הגלגול הנוכחי של ביואל, שנמצאת בהליך פשיטת רגל, נרכשה בסוף השבוע והיא חוזרת לחיים. EBR נרכשה בהליך של מכרז על ידי חברת 'אטלנטיק מטאלס' האמריקאית – חברת ענק העוסקת בעיקר במסחר מתכות – תמורת 2.25 מיליון דולר. בסכום הזה קיבלה אטלנטיק מטאלס את ביואל על כל נכסיה – כולל מאגר הנתונים, הסימנים הרשומים, הפטנטים וכו', וכן הנכסים עצמם – המפעל, המכונות והכלים.
אריק ביואל, המייסד והבעלים של ביואל ו-EBR, ישמש כנשיא החברה החדשה ולמעשה ימשיך את פרויקט חייו, רק תחת בעלים אחרים.
היסטוריה קצרה של אריק ביואל
אריק ביואל היה מהנדס צעיר שעבר בהארלי-דיווידסון משנת 1979. במקביל, כחובב מרוצים הוא המשיך להתחרות במרוצי אספלט בארה"ב. בתחילת שנות ה-80 כשהארלי נקלעה לקשיים כלכליים, ביואל בנה אופנוע מרוץ על בסיס הארלי, וזאת כדי לא להתחרות על אופנוע יפני מתוך לויאליות לחברה שמעסיקה אותו. בהמשך עזב ביואל את הארלי ופתח חברה חדשה הנושאת את שמו – ביואל – כשהוא מייצר אופנועים עם אוריינטציה ספורטיבית על בסיס מנועי הארלי-דיווידסון אבל עם שלדות ומכלולים ופיתוח עצמי. ביואל עוד חזר להארלי ועזב שוב, כשתמיד הנושא הבעייתי ביותר היה כסף. ביואל התאפיין תמיד בחשיבה מקורית מחוץ לקופסה, ועל שמו רשומים כמה פטנטים מעניינים כמו שמן מנוע שנמצא בזרוכ האחורית או מיכלי דלק במיקומים שונים. בשנים שבהם אופנועי ביואל נמכרו תחת הארלי-דיווידסון זכינו לרכוב פה בארץ על כמה דגמים מעניינים כמו XB9, XB12 ויוליסס – האדוונצ'ר-תורר של ביואל.
ב-2009 ביואל עזב/נעזב מהארלי-דיווידסון והוא פתח את EBR – ר"ת של Erik Buell Racing. בתחילה הוא ייצר גרסאות כאלו ואחרות שנשענו על ה-1125R המיועד למסלול בלבד, אך בהמשך הציג גרסאות כביש כמו ה-1190RS (בראש הידיעה), כשתמיד מרוצים היו בראש מעיניו. זה לא החזיק יותר מדי זמן, ובאפריל השנה הודיע אריק ביואל על פשיטת רגל. כאמור, כעת יש תקווה לפרויקט היפה הזה עם הרכישה של ביואל על ידי חברה חזקה ואיתנה פיננסית.
EBR, או בשמה הקודם והמוכר יותר – ביואל, עומדת שוב לפני פירוק ופשיטת רגל, ובאופן מפתיע למדי. הסאגה הזאת התחילה כבר ב-2009, אז הארלי-דיווידסון, שהייתה הבעלים של ביואל, הודיעה על הפסקת הפעילות של חברת הבת. כמה חודשים לאחר מכן הודיע אריק ביואל על פתיחה של חברה חדשה – EBR (ר"ת Erik Buell Racing). שנתיים נוספות עברו, דגמים החלו בתהליך פיתוח כשהראשון שנחשף הוא ה-1190RS, וב-2012 העתיד נראה היה ורוד מתמיד עם כניסה של משקיע חיצוני – הרו ההודית ותחילת הפיתוח של דגמים בינוניים לשוק ההודי. מכאן והלאה נראה היה ש-EBR נמצאת על דרך המלך, כשדגמים נוספים הוצגו והחברה אפילו השתתפה באליפות הסופרבייק העולמית.
אולם כעת, כאמור בהפתעה גמורה, מתקבלת תמונה שונה לגמרי. EBR הודיעה אתמול כי היא נאלצת ללכת לפירוק, וזאת בשל חוסר היכולת לעמוד בביטחונות הכלכליים לפי החוק של מדינת וויסקונסין. לחברה מונה עו"ד מפרק מטעם המדינה, וכעת מחפשים משקיע חיצוני נוסף שיהיה מוכן לספק את הביטחונות. אם לא יימצא כזה, החברה תעבור לפירוק, והמשמעות היא סגירתה המוחלטת.
בהצהרה שנתן אריק ביואל לעיתון כלכלי במילווקי הוא אמר: "אחרי הרבה מאוד עבודה קשה מצידנו, המצב הזה שהתהפך הפתיע אותנו מאוד. היינו בטוחים שיש לנו מספיק ביטחונות, אולם בסופו של דבר לא הצלחנו לגייס את כל המשאבים… להגיד שהמצב מאכזב אותי לא מתחיל אפילו לתאר את מה שאני מרגיש כרגע. אני אסיר תודה באופן אישי על התמיכה של כל העובדים, הלקוחות והספקים שלנו. אני מקווה מאוד שהסוף העצוב הזה הוא בעצם התחלה טובה יותר".
אנחנו בפול גז, באופן אישי, מקווים שגם הפעם תימצא הדרך להחזיק את החברה המופלאה הזאת על הרגליים.
