אתמול פרסמנו ידיעה על אירועי יום הרוכבת הבין-לאומי ה-18 שיתקיימו מחר (שבת). כעת מתברר שאירועי יום הרוכבת פוצלו לשניים, וכי קבוצה נוספת תרכב לכיוון בית גוברין והרי ירושלים.
ההפקה הקבועה של אירועי יום הרוכבת בישראל מודיעה שמחר, יום שבת 4.5.24, יתקיים האירוע הקבוע של יום הרוכבת, בפעם ה-18. נקודת המפגש תהיה ב-09:00 בכיכר החטופים בתל-אביב, כשהרכיבה והאירוע יהיו בסימן הזדהות עם החטופים ומשפחותיהם. ב-09:30 יציאה למסלול רכיבה בהרי ירושלים לכיוון בית-גוברין. ב-11:30 הגעה לנקודת הסיום – קורטאדו עגלת קפה בניר בנים.
באירוע המרכזי יהיו דוכנים וחלוקת מתנות מנותני החסות, סדנת קרב מגע, עמדת צילום, וכן ארוחה ונשנושים. נותני החסות לאירוע: מטרו מוטור, ברקום תקשורת, קארדו, אופיר אופנועים בית ספר לנהיגה.
בשבת הקרובה, 4.5.24, יתקיים בפעם ה-18 יום הרוכבת הבין-לאומי; במסגרת האירוע יתקיים מסע רכיבה ממרכז הארץ לגלבוע, ובסיומו יתקיים הפנינג רוכבות בעמק יזרעאל.
אירועי יום הרוכבת 2024 יחלו בשעה 07:00 בתחנת הדלק סונול סינמה סיטי, משם ייצא מסע רכיבה של כ-100 רוכבות על אופנועים מכל הסוגים החל מנפח 250 סמ"ק, לכיוון תחנת הדלק במגידו. מתחנת האיסוף במגידו ימשיך המסע לטיול באזור הגלבוע, עם עצירות בכתף שאול ובחוות השבשבות, ומשם לנקודת המפגש בעמק יזרעאל, שם יתקיים האירוע המרכזי – הפנינג רוכבות הכולל תצוגת דוכני נותני חסות מעולם האופנוענות הנשית, וכן כיבוד ושתייה. האירוע יסתיים סביב השעה 15:00, כשמההפנינג הפיזור עצמאי.
נותני החסות של האירוע: הונדה אופנועים ישראל (נותן חסות מרכזי) מוטוצ'יפ יבואני Berik, חן GAZ הדרכת רכיבה, אביזריון יבואני אלפינסטארס.
רוכבות דו-גלגלי מוזמנות להגיע לאירוע. העלות: 110 ש"ח למשתתפת.
לפרטים על האירוע המקביל של יום הרוכבת הבין-לאומי ה-18 – לחצו על הקישור.
מחר (שבת, 7.5.22) יתקיים יום הרוכבת הבינלאומי – IFRD; במסגרת האירוע ייצאו רוכבות משלוש נקודות מרכזיות למסע רכיבה, שיסתיים באירוע המרכזי שביער הכרמל.
מחר יתקיים – זו השנה ה-16 – יום הרוכבת הבינלאומי IFRD. היוזמה היא בסימן העצמה נשית והעלאת המודעות להצטרף לעולם הדו-גלגלי, וכן להעלות את המודעות לנשים שרוכבות, לבטיחות ברכיבה ולרכיבה ממוגנת. תהיה רכיבה משותפת משלוש נקודות יציאה, כאשר האירוע המרכזי יתקיים ביער הכרמל (סמוך לנקודת היציאה).
נקודות המפגש לרכיבה המשותפת – בצפון חוצות המפרץ בשעה 08:15, יציאה ב-08:30. מרכז ב-07:30 בסינמה סיטי, יציאה ב-07:45. דרום הגעה עצמאית למרכז או לתחנת דלק אליקים ב-09:00.
ב-10:00 תצא הרכיבה המשותפת מאליקים, דרך מגידו, עין השופט, כביש הסרגל, עפולה, מגדל העמק (הפסקה קצרה), צומת אלונים, צומת התשבי, יקנעם, והגעה ליער הכרמל סביב 12:00. ביער הכרמל יתקיים האירוע המרכזי הכולל מוזיקה, דוכנים, תמונות, היכרויות ושי לכל רוכבת.
בשבת הקרובה, 5.5.18, יתקיים יום הרוכבת במהדורת 2018 – ה-12 במספר.
יום הרוכבת הבינלאומי – IFRD – התחיל בשנת 2007 כיוזמה של כמה רוכבות קנדיות, והתגלגל לסדרת אירועים בינלאומיים המתקיימים בה בעת בעשרות מדינות ברחבי העולם. גם השנה יתקיימו אירועי יום הרוכבת בישראל, בהפקה של Israel Bikers ויעל אושר, כאמור בשבת הקרובה.
נפגשות (ונפגשים) בשעה 08:00 בתחנת הדלק של צומת גלילות (סינמה סיטי), וב-09:00 יוצאים לרכיבה משותפת. בשעה 13:00 מגיעים לפארק רעננה להפנינג. סך כל מסלול הרכיבה – כ-180 ק"מ.
רוכבים גברים מוזמנים להגיע ולצאת בקבוצה מיוחדת ללוות את הרוכבות.
בפעם השישית ברציפות בישראל וה-11 בעולם, התקיים בשבת אירוע IFRD – יום הרוכבת הבינלאומי. יום בהפקת רוכבות עבור רוכבות, ושנועד להעצים את הכוח הנשי שברכיבה על דו-גלגלי.
משנה לשנה האירוע הזה גדל, גם כי יש יותר מודעות וגם כי פשוט יש יותר רוכבות, והשנה השתתפו בו כמעט 150 רוכבות אופנועים וקטנועים.
יום הרוכבת – התמונה המסורתית עם דגל ישראל (צילום: רוני בר נחמד)
החידוש השנה, לצד מסלול רכיבה בכביש, יצאו 10 רוכבות למסלול שטח שבסופו הגיעו לנקודת המפגש בפארק רעננה. רוכבות הכביש נחלקו השנה ל-2 קבוצות – מהירה ואיטית, כשלכל קבוצה מובילה ומרשלים משלה, ויצאו לטיול מרעננה צפונה לכיוון ואדי-עארה דרך כבישים מפותלים, ובחזרה לרעננה דרך כביש החוף. בסיום הרכיבה נפגשו הרוכבות כולן להפנינג בפארק רעננה, שכלל מוזיקה, ריקודים ופרסים.
כמו בכל שנה, גם הפעם הגענו כדי לכבד את רוכבות ישראל (בהחלט מגיע להן). הקונספט של יום הרוכבת הוא ראוי וטוב, אבל לדעתנו כדאי לעשות מספר שינויים לשנים הבאות ולקחת את האירוע כמה צעדים קדימה. אפשר למשל להיעזר באנשי מקצוע (אוקי, נשות מקצוע…) כדי להפוך את הרכיבה לאיכותית ובטיחותית יותר. אפשר גם לשדרג את האירוע כך שיכלול לא רק מוזיקה ופרסים, אלא גם – למשל – הופעה של הרכב נשים, רצוי רוכבות, וגם יותר פעילויות.
כך או כך, יום הרוכבת הבינלאומי הוא אירוע חשוב, וטוב שיש מי שמפיקות אותו גם אצלנו בישראל. וכמו שכתבנו בשנה שעברה: אנחנו לגמרי חושבים שמגיע לרוכבות ישראל יום משלהן, למרות שאנחנו מקבלים אותן בזרועות פתוחות במשך כל השנה.
יום הרוכבת הבינלאומי הוא אירוע המאורגן עבור רוכבות ועל-ידי רוכבות זו הפעם ה-11 ברציפות בעולם, וגם בישראל תחגוגנה הרוכבות את היום הזה, בפעם השביעית ברציפות.
יום הרוכבת 2016
במסגרת האירוע הישראלי, המתקיים במקביל לסדרת האירועים הבינלאומיים ברחבי העולם, תצאנה רוכבות ישראל לרכיבה משותפת שבסופה יתקיים הפנינג גדול בפארק רעננה.
נקודת המפגש בשבת 6.5.17 בשעה 08:00 בבוקר, בתחנת הדלק סונול 'הברוש' בצומת רעננה. משם ייצא מסלול כביש ומסלול שטח ברחבי השרון, ככשני המסלולים יסתיימו לקראת הצהריים בפארק רעננה, בהפנינג גדול המאורגן לרוכבות והכולל מוזיקה, ספונסרים ופרסים.
השנה רכבתי בפעם הרביעית באירוע יום הרוכבת הבינלאומי בישראל. העשירי בעולם והרביעי במתכונת 'ההמונים' שלו בישראל.
מסורת שקיימת כבר עשור בה קוראים לכל רוכבות העולם לקום בבוקר שבת אחת בתחילת חודש מאי ולרכב תחת הסלוגן הכל כך פשוט אך מלא משמעות – JUSTRIDE. בישראל, בניגוד לשאר היקום, לאחר דיונים וויכוחים מעמיקים, גם לרוכבים הגברים מתאפשר לבוא.
אין ספק, זוהי מסורת מוטורית מפוארת שמתפתחת אצלנו במקביל לשאר מדינות העולם ומקבלת מקום של כבוד בתרבות הדו-גלגלית.
במקביל התפתחה לה גם מסורת אישית שלי. מכיוון שזו גם הפעם הרביעית בה אני כותבת על היום הזה, זה מכבר התחלתי להגיע אליו רכובה על אופנוע שדווקא מתחבר למסורת דו-גלגלית מכיוון אחר לגמרי – על אופנוע רטרו. משלבת בין רכיבה שעושה כבוד לרוכבות של היום עם אופנוע שעושה כבוד לאופנועים של פעם.
יום הרוכבת – הפעם עם ימאהה XSR700
נו, אבל יש בעיה!
יש בעיה, כי כמסורת מתפתחת יום הרוכבת מתחיל לקבל פנים וזהות – מפגש מקדים של הרוכבות, כל שנה במספרים יותר ויותר גדולים, חבירה לרכיבה כללית אבל צבועה בוורוד, וסיום בהפנינג מקפיץ.
השנה המסלול והמיקום היו זהים לשנה שעברה. רכיבה קלילה דרך כבישי השרון וסיום בהפנינג שמח בפארק רעננה.
אז מה כותבים על זה שלא כתבתי כבר בעבר?
המציל שלי יהיה האופנוע! מבחינתי הוא ההבדל משנה שעברה. אותו אירוע, אבל אופנוע אחר אמור לתת לי חוויה שונה. אז נתמקד באופנוע?
בעיה? בעיה!
רגע. יש בעיה!
המסורת האישית שלי מדברת על יום הרוכבת בלוויית אופנוע רטרו. השנה בחרתי את הדגם האחרון בז'אנר תופס התאוצה הזה, בן הדוד החביב של משפחת ה-MT – ה-XSR700, שאמור לתת לי חבל הצלה לתיאורי יום הרוכבת 2016. והנה, אני מגלה שמבחן הדרכים עליו התפרסם באותו היום ממש בו אספתי אלי את האופנוע לחזקתי הקצרה.
סעעעעמק!
על הרוח שמאחורי יום הרוכבת כתבתי בשנה שעברה, כאשר רכבתי אליו עם הדוקאטי סקרמבלר.
ידעתם שדיסוננס קוגנטיבי בעברית נקרא 'צריר הכרני'? גם אני לא. פשוט נכנסתי למילון בשביל לוודא שמה שהרגשתי אחרי שלושה ימים של רכיבה אכן עונה על ההגדרה הפסיכולוגית המדויקת. וכן, זה דיסוננס. מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט.
יש בעיה אומרת לך!
אופנועי רטרו עושים לי את זה
אופנוע בשבילי קודם כל – לפני מנועים ומתלים ובלמים – מתקשר לרוח האדם. לכן כל אופנוע מקבל סוג אחר של יחס רגשי עמוק.
לאופנועי רטרו יש לי כבוד כי הם מייצגים בעיניי סוג של ראשוניות. מצד אחד לא אופנוע אספנות שדורש ידע וזמן בליווי תשוקה אמיתית אלא אופנוע מודרני שאמור לספק חוויית רכיבה שונה לחלוטין אך ורק בגלל המראה שלו. בגלל מה שהוא משדר לך ולסביבה.
ואת החוויה הזו, של הראשוניות, חיפשתי.
זה מתקשר אצלי לסוג של חספוס מוטורי. אופנוע רטרו מתקשר לי מיד עם אופנוע מטרטר, ולו רק בגלל העובדה שזה מה שהלוק שלו גורם לך לצפות. לטרטור מלווה בגרגור עמוק שמלווה אותך כל הדרך אל העבר.
הבעיה – דיסוננס קוגנטיבי
חודש חם הוא חודש מאי
יום הרוכבת מתקיים באופן מסורתי בשבת הראשונה של חודש מאי. לא תקופה למעיל עור. עדיפות למשהו מחורר ומאוורר, שייתן לרוח לנשוב דרכך.
אבל אופנוע רטרו דורש את הלוק, ולכן החלטתי שאני לא מוותרת על מעיל העור המזוהה כל כך עם אופנוענות. אם רק היו לי מעיל פרנזים וקסדת חצי, הייתי באה גם איתם.
ואז יצאנו לדרך – אני וה-XSR
רגע, יצאנו לדרך? לא הייתי בטוחה. וידאתי שנית ושלישית שהמנוע אכן מונע. לא טרטור ולא גרגור. מנוע רטרו שמתכתב עם תקנות יורו 4 שייכנסו לתוקף בתחילת 2017. אופנוע שפורט על נימי העבר עם תקנות העתיד.
כן, יצאנו לדרך.
חבל שבאתי עם מעיל עור. סתם חם.
נו, הבנתם. לא התחבר לי.
אני רוכבת, מנסה להרגיש, להתרגש, וזה לא בא.
הוא כל כך יפה ה-XSR700 הזה. לוק משוקע, על אופנוע במחיר אטרקטיבי. כל כך ציפיתי שחוויית הרכיבה תתחבר לטריפל מנצח. אבל זה לא בא.
עד שגיליתי שמשהו בזווית העין מציק לי בלוח השעונים בזמן הרכיבה. לא הצלחתי להבין מה זה. כאילו משהו קופץ שם ונעלם. עד שתפסתי את זה על חם. נורית ה-ECO.
אני חשבתי שאני מקבלת אופנוע של גבריות מסוקסת, וגיליתי שאני רוכבת על מחבק עצים.
וזה מעצבן!
התעצבנתי!
מחבק עצים? יורו 4? מנוע חרישי על סף החשמלי?
מה לזה ולאופנוע חשוף מנוע? הכרזתי מלחמה. איפה האדום פה של לוח הסל"ד?
מסתבר שהאדום על לוח השעונים הוא בעצם שחור, אבל החלטתי ששם אני אהיה, באש ובמים.
זרקתי את כל תחושת הרכיבה הרגועה-אך-מסעירה שציפיתי לה אך לא זכיתי לקבל, ועברתי למוד רכיבה קרבי. מזל שאני עם מעיל עור.
רכבתי חזק, ככל שהאופנוע מאפשר. ושם נפתח משהו אחר.
מהרגע שעולים על ה-XSR700 מסתיים תפקידו כאופנוע רטרו. הרכיבה עליו מספקת חוויה של אופנוע מודרני לכל דבר ועניין – חזק, חסכוני, יעיל, וכשהרשיתי לעצמי להשתחרר מהלם נורת ה-ECO, אז גם טונות של כיף.
למחרת, למפגש המקדים של הרוכבות בחניון אם הדרך, כבר הגעתי מפויסת יותר. ידעתי שהזריזות והמהירות שלו, שמהווים דיסוננס רציני למראה הכל כך מסורתי שלו, עוד יפתיעו רבים.
מקום מפגש הרוכבות היה מלא ברוכבות וברוכבים. כולם נצבעים בצבעי הוורוד – אמירה של הפוך על הפוך לצבע הכל כך מזוהה עם ילדותיות וברביות.
ויסטרומים וורסיס 1000 נצבעו ורוד. גם MT-09, CBR1000RR, S1000RR, ZX-10R ועוד אופנועים רבים ושונים שבדרך כלל לא מזוהים דווקא עם נשים.
וכן, גם אופנועי 'כניסה' רבים.
דיסוננס בין המראה לביצועים
הרבה אומרים שנשים רוכבות על הז'אנר הקל והנמוך יותר באופנוענות. לדעתי הסיבה שהיו הרבה אופנועי כניסה קשורה דווקא לעובדה שפשוט יש הרבה רוכבות חדשות שעושות את דרכן לעולם המופלא של הרכיבה. כי זו תופעה בתחילת דרכה, שאגב, לא שמורה רק לישראל. בכל העולם מדווחים על עליה מטאורית של רוכבות. בכביש בשטח.
הנראות הזו, ימי הרוכבת הצבועים ורוד – ירצו או לא ירצו – עושים את העבודה. יותר ויותר נשים מבינות שאופנוענות זה למי שבוחר בה. שאין לה מגדר. יותר ויותר אופנוענים שמעודדים את הנשים שלהן, את החברות שלהן, את הבנות שלהן להתנסות גם.
מאם הדרך יצאו הרוכבות והרוכבים בשיירה ארוכה. דקות ספורות לאחר תחילת המסע ראיתי את השיירה עוצרת בצד. אופנוע מפורק פונה מאמצע הכביש. כנראה אחד הרוכבים הקשיב פחות לתדריך הבטיחות היסודי אותו העבירה שירלי, מי שהביאה את יום הרוכבת לישראל ומנהלת אותו ביד רמה כבר 4 שנים.
לאחר שווידאנו שהרוכב מטופל השיירה המשיכה במסלול לעבר מחנה 80, שם חברו אליה שאר הרוכבים עד לפארק רעננה – שזו השנה השנייה שהוא פותח את שעריו – הלכה למעשה – ליום הרוכבת.
הענף כולו נרתם לחגיגה. יבואנים הציגו מבחר כלים, בתי ספר לרכיבה, חנויות ציוד, ספונסרים והגרלות.
מוזיקה שהביאה את כולם כולל כולם לריקודים על הדשא, לצד האופנועים, שניגנה ה-DJ אופנוענית ליידי דרגון.
עשו טובה ושימו לו אגזוז – זה יעזור לדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו
מסביבי רקדו לא רק אופנועניות ואופנוענים אלא גם בני משפחה – הורים וילדים – שבאו לתמוך ולפרגן בנשים. חלקן אמהות שלמדו לשלב את האהבה שלהן לרכיבה – תחביב כל כך אינדיבידואלי – ביחד עם חיי משפחה.
יצאתי מיום הרוכבת שמחה על מסורת שמפתחת לה והגעתי אל האופנוע שצועק 'מסורת' מכל זווית שלא תסתכל עליו.
לא, לא קיבלתי את חווית הרכיבה שציפיתי לה. הדיסוננס בין המראה לתחושה עדיין היה חזק, אבל הצלחתי ללמוד להעריך את הוורסטיליות הרבה שהוא מאפשר.
מי שמסתפק במראה לבדו ולא מחפש את הרטרו גם בתחושת הרכיבה, יקבל אופנוע שיעצור את הנשימה כל פעם מחדש למראהו אבל ייתן חוויה מודרנית ומגוונת שנעה בין אופנוע שיודע להיות רגוע, חסכוני וקל תפעול, לאחד שיודע לתת בראש – אם רק נבחר לקחת אותו למקום בו הוא כבר לא מחבק שום עץ.
אה, אם החלטתם שהדיסוננס הזה מתאים לכם, רק תחליפו לו אגזוז. זה יעזור לדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו.
להיות רוכבת אופנוע בישראל זה קצת יותר קשה מלהיות רוכב זכר. מעבר לקשיים שכולנו מתמודדים איתם באופן יומיומי – עלויות מטורפות, ביטוחים, הכביש הציבורי הלא סלחן וכו', רוכבות נאלצות להתמודד עם קשיים נוספים ועם הרמות גבה לא מעטות מצד החברה, שלא תמיד רואה בטבעיות נשים על דו-גלגלי.
אז כדי להראות את הכוח הנשי שלהן, הרוכבות סידרו לעצמן יום משלהן – יום הרוכבת הבינלאומי. הוא מתקיים זו השנה החמישית ברציפות בישראל, במקביל לפעם העשירית בעולם, והפעם הגיעו כמעט 100 רוכבות ליום המיוחד הזה בשבת האחרונה.
כל כך יפות שבא לבכות!
היום התחיל במפגש באם הדרך שבמחלף ינאי, המשיך ברכיבה משותפת לצומת מחנה 80 למפגש עם הצפוניות, ומשם לטיול בכבישי השרון עד לפארק רעננה – שם נערך הפנינג גדול שכלל מוזיקה וריקודים, דוכנים של יבואנים ופרסים יקרי ערך ל-11 מאושרות. אפילו הדיג'יי הייתה דיג'יי-ית.
יום הרוכבת עבר עם הרבה אנרגיות נשיות חיוביות, ולמעט רוכב אחד שהתרסק בווילי אל תוך מכונית נוסעת ופירק את ה-MT-09 שלו, לא נרשמו אירועים מיוחדים אלא רק שפע של חיוכים והרבה מאוד ורוד.
אנחנו חושבים שלגמרי מגיע להן יום משלהן, אפילו שאנחנו מקבלים אותן בזרועות פתוחות במשך כל השנה.
צילום יום הרוכבת: עמרי גוטמן; צילום סקרמבלר: אורן יצחק
זה הכל עניין של רוח.
לא, הכוונה לא רוח המורכבת מחלקיקי אוויר הנעים יחד לכיוון מסוים אלא רוח אחרת – זו שעוצמתה מתבטאת בנפשו של אדם פנימה.
הרי מהי אופנוענות אם לא חיבור רוחני בין אדם ומכונה?
קחו כל סגנון של רכיבה וסגנון של אופנוע – ספורטיבי, קאסטום, תיור, ספורט-תיור, סטריטפייטר, אדוונצ'ר, אנדורו, צ'ופר, מוטוקרוס או סופרמוטו – ותגלו שמדובר בשני גלגלים, מנוע ואדם שאוחז בכידון.
כל השאר זה התוכן שאדם יוצק לקשר הזה והבחירה של האדם. התוכן הזה מושפע בדרך כלל מהרוח שנושבת בנפשו.
וכך, מאותה רוח פנימית אנחנו מקבלים ענפים ותתי-ענפים שמתפצלים לחלקים שונים ומגוונים שמרכיבים את פניו של עולם שלם של אופנועים שונים ומגוונים, שהמשותף לכולם זה שיש אדם שבחר במכונה, והבחירה הזו הפכה אותו לאופנוען.
דוקאטי סקרמבלר – אופנוע פשוט, פשוט אופנוע; צילום: אורן יצחק
כשקיבלתי את הדוקאטי סקרמבלר לסופ"ש של 'יום הרוכבת הבינלאומי', הכנתי בקדמת התודעה את את 'סעיפי הבדיקה' הרגילים שמתלווים לכל מבחן דרכים או רכיבה על אופנוע חדש.
אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא הסיפור פה, שאין פה אף מסקנה שיש לה תוקף ענייני, כי האופנוע הזה לקח אותי מקדמת התודעה ובשנייה שהתיישבתי על האוכף שלו זרק אותי, כאילו לקחתי חלק בטקס אינדיאני עתיק בו השמאן מחזיר אותך בעזרת שיקויי הסם שלו לעולמות קדומים של ידע, עמוק אל תוך תהומות התודעה.
וכך נקלעתי לסיטואציה שבה במקום שאדם יבחן אופנוע – אופנוע בוחן אדם. אדם ורוח.
יש משהו כל כך טהור בחוויית הרכיבה של הסקרמבלר שמחבר אותנו חזרה אל אבותינו הרוחניים, אלו שהוסיפו מנוע לשני גלגלים, ולרכיבה בדרך שהיעד אינו מהות הנסיעה.
אני לא מדברת רק על מראה הרטרו עוצר הנשימה של הסקרמבלר על מגוון דגמיו. זה היה משהו אחר לגמרי. מדובר היה בחוויית רכיבה מזוקקת, נקייה.
יש אופנועים עדיפים עליו בהרבה מבחינת יכולות, מכלולים או תנאי פתיחה, אבל אף אחד מהם לא הציע ריכוז כל כך שלם של עונג טהור. הרכיבה על הסקרמבלר הייתה חזרה לבסיס במובן הכי נכון של המילה. זה הארדקור של אופנוענות. אין אופנוען שפועמת בו הרוח הנכונה שלא ימצא בו את החיבור הקדום והבסיסי לרוח השבט העתיקה.
משם הכל התחיל. מאדם, מנוע ושני גלגלים. בסופו של דבר זה מה שכולנו מחפשים, ואם תנקו לרגע את כל רעשי הרקע זה מה שתקבלו. אופנוענות נטו.
ופאן. ערימות של פאן.
סקרמבלר והאח הגדול; צילום: אורן יצחק
"בדוקאטי רצו להגיע עם הסקרמבלר לרוכבים נוספים – אלו שרוצים אופנוע, אבל לא יכולים להרשות לעצמם להתחיל עם משהו יקר יותר".
כשהמשפט הזה נאמר לי על ידי אנשי דוקאטי זה היה לפני שהתיישבתי על הסקרמבלר, ובשלב ההוא עוד לא ידעתי שהאופנוע יהיה זה שיבחן את מהותי כאופנוענית ולא אני את מהותו כאופנוע, אז הסכמתי שללא ספק תג המחיר שלו יכול לקרוץ להרבה רוכבים בתחילת דרכם.
אבל למי שיבחר להתעלם מתג המחיר ולהתייחס לחוויית הרכיבה עצמה, יש פה קריצה גדולה מאוד – לרוכבים חדשים או ותיקים, שמחפשים את החוויה הנקיה של הרכיבה.
אופנוע רטרו-נייקד שמחבר אותך לכביש ועושה הכל טוב. הוא פונה יפה, הוא מהיר יחסית, הוא קל ונוח, נכנס לשבילים בשטח ויוצא מהם באותה הקלות. אבל בעיקר הוא אופנוע שגורם לך לרצות פשוט לרכב. JUST TO RIDE.
בצירוף מקרים מעניין, JUST RIDE זו הסיסמה הרשמית של יום הרוכבת הבינלאומי, שצוין בישראל בשבת שעברה במקביל למדינות רבות אחרות ברחבי העולם, וזו גם היתה הסיבה שחיברה ביני לבין הסקרמבלר באותו הסופ"ש.
כ-100 רוכבות הגיעו לציין את היום, שכל כולו חגיגה אופנוענית חוצה גבולות. כ-150 רוכבים הגיעו גם הם כדי להראות שאופנוענות שייכת לכל מי שאוהב אותה ובוחר בה. יום הרוכבת הבינלאומי בישראל היה חסר ג'נדר, בדיוק כמו שהבחירה לרכב צריכה להיות.
כל כך יפות שבא לבכות! צילום: עמרי גוטמן
בחיבור הכל כך בסיסי הזה בין אדם ומכונה צריך רוח. זה הכוח המניע הפנימי, ומי שהרוח הזו מפעפעת בו, כמו שהוכיח יום הרוכבת הבינלאומי, יכול להיות מכל דת, מכל לאום, מכל גיל ומכל מגדר. לרכיבה עצמה אין גבולות. לחיבור אופנוע-אדם אין הגבלה. זה בין מכונה ואדם – בן אדם או בת אדם.
כשהסקרמבלר בחן אותי באותו סופ"ש ראשון של חודש מאי הוא רק בחן את הרוח שלי. הוא לא בדק איך אני מבצעת את הפנייה, אלא רק שחייכתי כשנכנסתי להטיה. הסקרמבלר לא בדק את המהירות הסופית שלי, אלא רק ששרתי בקסדה בזמן הרכיבה. הסקרמבלר לא מדד לי זמנים בנקודת היציאה ועד היעד, אלא נתן לי ציון מושלם רק מהעובדה שכשהגעתי מיד רציתי לצאת עליו שוב לדרך.
יש הרבה פנים לאופנוענות, ויש בה מקום לכל אחד. כל אחד ימצא בסופו של דבר את מקומו במבחר הסגנונות הקיימים, אבל אם יש אדם שרוצה ללמוד אופנוענות מהי, שרוצה לעשות צעד ראשון בכניסה לעולם שיכול להציע בהמשך כל כך הרבה, שרוצה להתחבר לחוויה הבסיסית והמזוקקת שבסופו של דבר בגללה כולנו כאן, שבט אחד, אז הסקרמלבר הוא סוג של תשובה. כי מכל האופנועים שרכבתי עליהם לא היה אחד שהיה כל כך פשוט אופנוע. נטו.
שירלי מור היא הרוכבת שהביאה לפני מספר שנים את יום הרוכבת הבינלאומי גם לישראל. היא הרוח החיה מאחורי הארגון גם השנה והיא זו שהובילה את השיירה של 250 הרוכבים אל תוך פארק רעננה לחגיגה אופנוענית.
ליגל, יבואנית דוקאטי, העמידה דוכן שהציג את מגוון דגמי הסקרמבלר שהגיעו רק לאחרונה לארץ. במקום הייתה עמדת DJ של ליידי דרגון שהוסיפה לתחושת הפסטיבל. ערכות טיפוח לאופנוע מתנת כלבוטקס חולקו לרוכבות ופרסים מתנת איי די מוטוספורט הוגרלו.
בזמן שיש תחושה שעולם האופנענות נסוג אחורה, שמספר הרוכבים מצטמצם, שהגיל הממוצע עולה, שמחירי האופנועים והביטוח ומצב הכבישים מרחיקים רוכבים אל תחומים אחרים, אנחנו נשארים לגלות מי הם אלו שרוח האופנוענות שפועמת בהם חזקה מהכל. בתקופה בה אירועים מוטוריים הם כמו נווה-מדבר בשממה צחיחה, יום הרוכבת היה משב מרענן. יצאה ממנו הקריאה לכל מי שמרגיש שקיימת בו הרוח הנכונה למצוא את הדרך לחבור לשבט הנפלא הזה, בו כל אדם הוא אינדיבידואל, אבל חלק ממשהו גדול הרבה יותר.
