קטגוריה: מכונות

ה־DL1000 ויסטרום של סוזוקי היה עוד לפני ה־650 שכולם הכירו ופחות הצליח בדור הראשון שלו; אחרי שגמגם ונעלם בגלל תקנות כאלו ואחרות, חזר בגרסה חדשה לגמרי לשנת 2014.

לפני מספר שנים נזכרנו בדור הראשון והמוצלח של הוויסטרום 650, שהגיע אלינו בשנת 2004 וביסס את מקומו בסגמנט האדוונצ'ר־כביש הפופולרי. מרוב עניין הוא הצליח להאפיל על אחיו הגדול, ששווק כאן מתחילת שנות ה־2000 ועד כמעט סוף העשור, ולמעשה היה מראשוני האדוונצ'ר־תוררים היפניים. כשהוצג הוגדר כמחליפו המודרני של ה־DR ביג המפורסם, אבל למען האמת לא היה שום קשר ביניהם.

בעוד ד"ר ביג היה בעל מנוע הסינגל הגדול ביותר בייצור סדרתי (800 סמ"ק), הווי הזורם (וי – מנוע וי־טווין, סטרום – זרימה) כבר לקח את המנוע מה־TL1000 המגניב. המנוע היה וי־טווין בזוית של 90° בין שני הצילינדרים ובנפח 996 סמ"ק, מקורר נוזל. גל־זיזים עילי כפול עזר לספק 98 כ"ס ב־7,400 סל"ד (לעומת 125 ב־8,500 סל"ד) ומומנט מרשים של 10.6 קג"מ ב־6,400 סל"ד לעומת 8,000 סיבובים לדקה ב־TL. שלדת האלומיניום גובתה במזלג קדמי רגיל ופשוט בקוטר 43 מ"מ עם 160 מ"מ מהלך גלגל ואחורי גם כן פשוט, דל בכיוונונים ובעל מהלך של 162 מ"מ. הגלגלים הסבירו שפניו לא לשטח, עם חישוקים יצוקים בקוטר 19″ מלפנים וצמיג 110/80 ו־17″ מאחור עם 150/70. גם המשקל המלא סיפר את אותו הסיפור עם 236 ק"ג, כשכל 22 הליטרים של מיכל הדלק מלאים בנוזל.

אז לא לקחו אותו לשטח, אבל בהחלט לכביש ולמרחקים ארוכים. שם הוא כיכב עם ורסטליות גדולה, נוחות, פשטות ואמינות. הבעיה הגדולה שלו הייתה שאחיו הקטן נתן כמעט את אותו הדבר ובפחות כסף. אבל הבעיה העוד יותר גדולה שלו הייתה שנאלץ לצאת מהמשחק בדיוק בתקופה שבה הקטגוריה הזו חווה פריחה ושגשוג, וזאת בשל תקנות זיהום האוויר שסגרו עליו והשאירו אותו מחוץ לשוק האירופאי. אז בזמן שהאח הקטן עושה חיל, נמכר כמו לחמניות טריות ואף עובר עדכון משמעותי, האח הגדול נשאר מאחור. יותר מדי מאחור.

זאת עד לשנת הדגם 2014, כשסוזוקי הציגו את הדור השני והחדש לגמרי של הוויסטרום 1000. אם במתיחת הפנים של ה־650, שהייתה רק שנה לפני כן, הפלטפורמה המכאנית נשארה דומה מאוד והשינויים היו בעיקר עיצוביים וארגונומיים, הרי שכאן ב־1000 השינויים והשיפורים מרחיקי לכת הרבה יותר ולמעשה יצרו בסוזוקי אופנוע חדש לגמרי. בסוזוקי לקחו לתשומת ליבם את הביקורות הרבות שנשמעו על ה־1000 הקודם, בעיקר בתחום ההתנהגות הדינמית בשל הבולמים הרכרוכיים, אבל גם בתחום ניהול המנוע, וטיפלו בדיוק בנקודות הללו. מנוע הווי־טווין היה חדש לגמרי, וגם ניהול המנוע חדש ומודרני כמובן, כמו שצפוי באופנוע שמתקדם ביותר מעשור מהגרסה הקודמת. יחידת המנוע נבנתה מחדש כדי להתאים לתקנות זיהום האוויר ההולכות וסוגרות, אבל גם כדי לשפר קצת ולהיות מעודכן יותר מול האופוזיציה החזקה. הנפח עלה ל־1,037 סמ"ק, וההספק ל־100 כוחות סוס. נתון המומנט נשאר זהה אבל ירד משמעותית ל־4,000 סל"ד שימושיים. גם המשקל ירד במעט – ל־228 ק"ג – אבל זה עם מיכל דלק של 20 ליטרים.

מכלולי השלדה גם הם קיבלו לא מעט תשומת לב בוויסטרום החדש. הבולמים הקונבנציונליים הרכים פינו את מקומם למזלג הפוך בריא ונאה הכולל את כל הכיוונים, כשמאחור היה בולם אחורי עם כיוון עומס קפיץ בברז חיצוני, כמו בדגם הקודם, וכן כיוון לשיכוך ההחזרה. בנוסף, גם תחום הבלמים שופר. את הקליפרים הצפים של הדגם הקודם החליפו צמד קליפרים רדיאליים של טוקיקו שסיפקו עוצמת בלימה חזקה מאוד. כמו בכל אופנוע מודרני בתחילת העשור הקודם, הייתה גם מערכת ABS מודרנית אבל לא מתנתקת. גם הייתה מערכת בקרת אחיזה בעלת 3 מצבים – התערבות גבוהה, התערבות נמוכה וניתוק.

בסוזוקי טיפלו גם בעיצוב. הוויסטרום החדש לאז נראה גבוה, רזה ואתלט מאוד, וזאת לעומת המראה השמנוני של הדגם היוצא. בסוזוקי לקחו את נקודות החולשה של הדגם הקודם – שהיו בעיקר התנהגות המנוע וההתנהגות הדינמית – ושיפרו אותם ללא היכר. הם סיפקו יופי של מנוע יעיל, נעים ומעניין, עם חבילת מתלים והתנהגות דינמית שלא תבייש אופנועים יקרים בהרבה. מאוד אהבנו אותו, רק קיטרנו על שלושה דברים: מושב, מיגון רוח ומחיר גבוה של 100 אלף ש"ח. הדור הזה המשיך עם עדכונים קלים עד ל־DL1050 של שנת 2020.

• מבחן דרכים: סוזוקי ויסטרום 1000 – קאמבק לאדוונצ'ר

דוקאטי חדש הוא תמיד סיבה למסיבה, בטח כזה שבא להזכיר את ההיסטוריה בת 100 השנים של היצרנית האיטלקית; הפורמולה 73 בא לתת כבוד למנוע הדזמו הראשון.

חייבים להתחיל עם קצת היסטוריה: ה־SuperSport, או בגרסתו המקוצרת SS, הופיע לראשונה אצל האיטלקים בשנת 1972 לאחר הניצחון במרוץ אימולה 200 של אותה השנה, כאשר זו מינפה את הניצחון להוצאת דגמים סדרתיים ספורטיביים. הבסיס למנוע היה וי־טווין בנפח 750 סמ"ק הפועל בשיטת שסתומי הדזמודרומיק שמוכר לנו בחלק מהדגמים גם כיום. בשנת 1974 התחיל הייצור הסדרתי, והציג לעולם דגם יקר ואיכותי שנמכר במספרים קטנים, אך קיבע את דוקאטי כיצרנית איכותית היודעת לייצר אופנועים מרגשים ומתנהגים. רבים חושבים שהדגם הזה הציל אותם בזמנו מאחת מפשיטות הרגל וקיבע את גן ההתנהגות המלווה אותם עד היום.

נקפוץ קדימה כמה עשרות שנים: בדוקאטי רוצים שנזכור את העבר ומחברים את העבר אל ההווה עם הפורמולה 73, שמביא לאולם התצוגה עיצוב קפה רייסר קלאסי בצביעה אפורה עם פס זהב אנכי על מיכל הדלק – בדיוק כמו אותו אופנוע מרוצים מאימולה. יש קליפ־און נמוך, מראות על הכידון, פריטי אלומיניום מודרניים של ריזומה ופיירינג ביקיני בחזית.

בדוקאטי לא רצו לייצר מפלצת כביש ספורטיבית אלא אופנוע אספנים מהנה ומרשים, לכן לקחו את מנוע הסקרמבלר 800 הוותיק ומוכר והשתילו אותו כאן. יש כאן את מנוע הווי־טווין מקורר אוויר בנפח 803 סמ"ק עם 4 שסתומים. ההספק עומד על 73 כ"ס ב־8,250 סל"ד והמומנט המקסימלי עומד על 6.6 קג"מ ב־7,000 סל"ד. בגרסה המודרנית של המנוע יש גם מצערת חשמלית עם שני מצבי רכיבה, קוויקשיפטר ומערכת ABS להטיה. יש גם מפלט של טרמיניוני לטובת המשקל, המראה והצליל. גם הבולמים הפשוטים יחסית מגיעים לכאן עם מזלג קדמי הפוך של קאיאבה בקוטר 41 מ"מ, נטול כיוונונים, ובולם אחורי עם כוון עומס קפיץ בלבד.

מיכל הדלק מכיל 14.5 ליטרים ומביא את המשקל ל־183 ק"ג. יש חישוקי 17″ וצמיגי פירלי דיאבלו רוסו IV.

הדוקאטי פורמולה 73 ייוצר, כאמור, ב־873 יחידות בלבד, כשניתן יהיה לרכוש גם בישראל ולסחוט איתו מבטים במפגשי הרכיבה השונים. מחיר טרם נקבע.

• יתרונות: מנוע חזק, בולמים טובים, חישוקים בקוטר "21 ו־"18, משקל נמוך, פאן פקטור, מחיר
• חסרונות: טווח רכיבה, עדיין לא אופנוע אנדורו
• שורה תחתונה: הטלריה קומודו לוקח את תחום הפלייבייקס החשמליים עוד צעד לכיוון האנדורו
• מחיר: 31,990 ש"ח
• מתחרים: סורון אולטרה בי
• נתונים טכניים: מנוע חשמלי מגנט DC קבוע, הספק 32 קילוואט, מומנט מקסימלי בגלגל 77 קג"מ, 3 מצבי רכיבה, מצב רברס, 4 מצבי בלימת מנוע + כפתור בלימת מנוע ידנית, סוללת ליתיום סמסונג 51 תאים, 97.2 וולט, 45 אמפר שעה, 24.5 ק"ג, נשלפת, טווח עד 115 ק"מ במצב אקו, טעינה מ־10% ל־80% בשעה אחת, מהירות מקסימלית 105 קמ"ש, שלדת אלומיניום, בולמים קדמיים 43 מ"ממתכווננים, מהלך 250 מ"מ, בולם אחורי יחיד מתכוונן, מהלך גלגל 350 מ"מ, חישוקי "21 ו־"18, בלמי דיסק, אורך 2,200 מ"מ, מרווח גחון 315 מ"מ, גובה מושב 910 מ"מ משקל 98 ק"ג,

הקומודו הוא הפלייבייק החשמלי החדש של טלריה, אשר הגיע ארצה לאחרונה. הוא לוקח את תחום הפלייבייקס החשמליים ומקפיץ אותו רמה אחת למעלה עם חישוקי "21 ו־"18, מה שאומר שאפשר להרכיב צמיגי אנדורו ראויים עם מוסים, וכן בולמים איכותיים, כשהפרונט בקוטר 43 מ"מ, מתכוונן באופן מלא ומציע מהלך גלגל מכובד של 250 מ"מ, ומאחור יש בולם אחורי מתכוונן מלא עם מהלך גלגל של 350 מ"מ מכובדים.

המנוע החשמלי מפיק 32 קילוואט (כ־43 כוחות סוס), ועם סוללה בקיבול של 45 אמפר שעה, טווח הרכיבה המקסימלי עומד על עד 115 ק"מ במצב אקו החסכוני, עד 45 קמ"ש. זמן הטעינה עד ל־80% סוללה עומד על שעה. יש שלושה מצבי רכיבה – אקו, ספורט והיפר, וכן הילוך אחורי המאפשר תמרון במקומות צרים. המשקל עומד על 98 ק"ג, כאשר‎ המהירות המרבית היא ‎105 קמ"ש.

מחירו של הקומודו עומד על 31,990 ש"ח (מחיר השקה 29,990 ש"ח) ברישוי צהוב, כשביטוח החובה הוא כשל 50 סמ"ק (פחות מ־2,000 ש"ח בשנה), והתחזוקה זולה במיוחד.

צפו בווידאו: טלריה קומודו במבחן

המשבר במספרים: בשנת 2023, שנת השיא במכירות של קבוצת ק.ט.מ, נמכרו 381,555 אופנועים; בשנת 2024 נמסרו למפיצים (לא בהכרח נמכרו בפועל ללקוחות) 292,497 אופנועים; ואילו שנת 2025 מסתיימת עם 209,704 אופנועים שנמסרו בסך הכל, משלושת המותגים.

המשבר ידוע, מוכר ונכתב עליו רבות. רק לאחרונה הושלמה ההשתלטות של קונצרן בג'אג' על ק.ט.מ, כשהחברה ההודית רוכשת את מלוא המניות והופכת לבעלים היחיד של ק.ט.מ, ומותגיה. המשמעות: ק.ט.מ הופכת להיות בבעלות הודית מלאה ומנסה לצאת מהמשבר.

השנתיים האחרונות היו הקשות ביותר בהיסטוריה של מותג האם ק.ט.מ, או יותר נכון פירר מוביליטי, החברה המחזיקה את המותגים ק.ט.מ, הוסקוורנה, גאס גאס ו־WP. שנתיים שהסתכמו בחובות עתק, צמצום אלפי משרות, צמצום ייצור, איבוד אמון הספקים וירידה דרמטית במכירות וכיוצא בזה – בריווחיות.

אם נתמקד בנתון הההכנסות (לא ריווחיות), שכבר חטף מכה בשנת 2024, אז הנתון של 2025 קשה עוד יותר. ירידה של 46% משמעותה הכנסות של 1.09 מיליארד אירו לעומת 1.88 מיליארד ב־2024. מבחינת מסירות, רק 209,704 כלים שנמסרו בפועל למפיצים, כש־101,153 מהם ירדו ממלאי קיים שהיה במחסנים השונים. עוד נתון קשה הוא קיצוץ מ־5,310 משרות ל־3,782 משרות בסוף שנת 2025, כאשר 500 בעלי תפקידים נוספים אמורים לסיים את העסקתם בתקופה הקרובה. המספרים בישראל גם משקפים את המצב עם ירידה במכירות מ־637 אופנועי ק.ט.מ ב־2024 ל־462 כלים ב־2025, ו־82 הוסקוורנות לעומת 204 בשנת 2024.

בעשור האחרון, עד למשבר, הפכה ק.ט.מ ליצרנית האופנועים הגדולה באירופה, כשגורם משמעותי שתרם לכך הוא שיתוף הפעולה עם בג'אג', שאפשר ייצור סדרות אופנועים קטני נפח כמו ה־390 דיוק וה־RC390, ואחיהם הקטנים בנפחים 125, 200 ו־250 סמ"ק, וכן אחיהם לפלטפורמה כמו הוסקוורנה ויטפילן וסווארטפילן 401, 250 ו־125.

בק.ט.מ הציבו בשנים האחרונות יעדים גבוהים מדי, בעיקר לסוכנים וליבואנים ברחבי העולם, מה שגרם ליבואנים להיתקע עם מלאים גדולים של כלים וציוד שלא נמכרו וריסק את ההזמנות הגלובליות ואת הייצור במטיגהופן, וכמובן עצר את ההכנסות. בנוסף, תקלות סדרתיות בגלי הזיזים של סדרת ה־790 גרמו לגלי שמועות ופגעו במוניטין של אמינות הכלים.

האם ההשתלטות ההודית על ק.ט.מ ומותגיה תעצור את המפולת בשנת 2026? ימים יגידו.

ק.ט.מ לא מוותרים על שנת 2026, וטוב שכך: ק.ט.מ 1390 סופר אדוונצ'ר S אבו בהשקה עולמית

גרסת הווינטג' של האינדיאן צ'יף לוקחת את הדגם המוכר ומלבישה עליו בגדים משנות ה־40 של המאה הקודמת.

אינדיאן הוא אחד ממותגי האופנועים הוותיקים. הוא הוקם ב־7 בינואר 1901 בארה"ב, בעיירה ספרינגפילד שבמסצו'סטס, ובנקודה מסוימת בהיסטוריה גם היה מותג האופנועים הגדול ביותר בעולם. לא רק אינדיאן הוא מותג עבר מפואר, אלא גם שם הדגם – צ'יף. הצ'יף הראשון הוצג ב־1921, והשם הזה המשיך עם אינדיאן עד לפשיטת הרגל ב־1953 וכמובן שחזר, ובגדול, בהמשך השנים אל ליין האופנועים.

עד כמה שהעיצוב והתפיסה של דגמי הצ'יף הנוכחיים היא לשחזר את ימי הזוהר הנוסטלגיים של המותג האמריקאי, מציגים באינדיאן את גרסת הווינטג' שלוקחת את פלטפורמת הצ'יף המוכרת (על שלל גרסאותיו) ומדביקה עיצוב שנלקח היישר משנות ה־40. זה מתחיל עם הידיות המסובבות לאחור, חישוקי השפיצים בקוטר 16″ עם צמיגי 'בלון' של מישלין Cruisetec במידות 130/90 מלפנים ו-־150/80 מאחור, כנפיים מסיביות, מושב צף ומראות עגולות – כמו בצ'יף המקורי.

מעבר לכך מכנית הצ'י, וינטג' מודרני לחלוטין עם מנוע וי־טווין 'Thunderstroke 116', בנפח של 1,890 סמ"ק, המפיק 16.5 קג"מ כבר ב־2,900 סל"ד, שלושה מצבי רכיבה (רגיל, תיור וספורט), בקרת שיוט ומערכת פליטה כפולה. שלדת פלדה מגובה בבולמים קדמיים קארטרידג' בקוטר 46 מ"מ. גובה מושב של 686 מ"מ, מיכל דלק מכיל 15.1 ליטרים והמשקל המלא עומד על 327 ק"ג. יש תאורת LED היקפית, מפתח קרבה ומערכת Ride Command הכוללת מסך מגע המקרין גם את מערכת הניווט ומאפשר חיבור לסלולר.

בטריומף חשפו לשנת 2025 גרסה חדשה של הספיד טווין 1200, עם עדכוני יורו 5+ למנוע, עלייה בהספק, וגרסת RS חדשה ומאובזרת. כעת מתווספת גם מהדורת קפה רייסר (Café Racer Edition) חדשה, כמהדורה מוגבלת.

הספיד טווין של טריומף הוצג בשנת 2019, כאשר הוא מבוסס על הת'רקסטון ומהווה דגם רטרו רגוע. לשנת 2025 הציגו בטריומף דגם חדשה, שקיבל את עדכוני יורו 5+ ההכרחיים. לצד זה העלו בחמישה כוחות סוס את ההספק המרבי, שכעת עומד על 105 כ"ס ב־7,750 סל"ד, שהם 500 סל"ד גבוהים יותר מלפני כן. נתון המומנט נשאר על 11.4 קג"מ ב־4,250 סל"ד. צמד המפלטים חדשים ואמורים להיות מעט יותר קטנים וקלים.

בצד האלקטרוניקה, הטריומף ספיד טווין מגיע עם ABS ובקרת אחיזה – שניהם ניתנים לניתוק ושניהם להטיה. יש שני מצבי ניהול מנוע – כביש וגשם. יש פנסי LED היקפיים כאשר הקדמי חדש ושונה בעיצובו, שקע USB-C וחיבור לבלוטות' ולאפליקציה ייעודית שפועל דרך צג LCD. המשקל המלא עומד על 216 ק"ג.

בטריומף הציגו את הספיד טווין 1200 בשתי גרסאות: הגרסה הרגילה, שמציעה מזלג מרזוקי הפוך בקוטר 43 מ"מ ונטול יכולות כיול, יחד עם צמד בולמים מאחור שמאפשרים כיול עומס קפיץ. מערכת הבלימה שונתה למערכת ממותגת של טריומף לעומת קליפרים רדיאליים של ברמבו M50 בדגם הקודם, עם צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ. חישוקי 17″ חדשים ונעולים עם צמיגי מצלר רייסטק RR K3 ספורטיביים. לצידה הוצגה גרסת ה-RS אשר נבדלת עם מזלג מרזוקי מתכוונן עם ציפוי מוזהב, וצמד בולמי אוהלינס משודרגים עם הידראוליקה משופרת ויכולות כיוונון מלאות. גובה המושב עולה בשל כך ב־5 מ"מ, ל־810 מ"מ. הבלמים פה של ברמבו עם קליפרים רדיאליים מדגם M4.30 Stylema, יש מצב ספורט במערכת ניהול המנוע, שמתווסף לכביש וגשם של הגרסה הרגילה, ויש קוויקשיפטר – שמגיע רק כתוספת תשלום בגרסה הרגילה.

על־בסיס גרסת ה־RS מציגים בטריומף את מהדורת הקפה רייסר, אשר מציעה צביעה מיוחדת, המשלבת ירוק מרוצים בריטי, לצד מספר רוכב. המושב היחיד חדש ובתפירה מיוחדת, כאשר בגרסה זו מבטלים לגמרי את רגליות המורכב. מי שירצה בכל זאת להרכיב יגלה שכיסוי המושב האחורי ניתן לפירוק ואת הרגליות מקבלים בנפרד. בנוסף יש גם כידון קליפ־און נמוך לטובת תנוחת רכיבה קלאסית של פעם.