הדוקאטי מולטיסטראדה V4 מקבל עדכוני אלקטרוניקה לבולמים החשמליים הסמי-אקטיביים המאפשרים לו להוריד את הגובה באופן אוטומטי; העדכון יתווסף גם לדגמי 2021.
הדוקאטי מולטיסטראדה V4, שהוצג בנובמבר 2020 והגיע אלינו בשנה שעברה (המבחן המלא בקישור), הוא הדור הרביעי של משפחת המולטיסטראדה הוותיקה של דוקאטי, כשלראשונה בדוקאטי משתמשים במנוע V4 חדש לגמרי וללא מערכת דזמו לשסתומים. הדגם מככב בראש רשימת הדגמים הנמכרים של החברה מבולוניה.
דוקאטי מולטיסטראדה V4 S – מקבל עדכוני תוכנת בולמים
גרסת ה-S, עם מערכת הבולמים 'סקייהוק' החשמלית הסמי-אקטיבית, שחוגגת בדוקאטי כבר כמעט עשור, כוללת כיוון עומס קפיץ אוטומטי, וכן התאמה של הקשיחות והספיגה, ושל גובה האופנוע בהתאם למצב הרכיבה הנבחר. המערכת האמורה מקבלת לשנת 2022 עדכון 'Minimum Preload' (מינימום עומס קפיץ) המאפשר להנמיך את גובה המושב במהירויות נמוכות ובעמידה – זאת על-מנת להוריד את מרכז הכובד בכדי לאפשר לרוכב יותר בטחון ולהקל על הנחת רגל בכביש או בשטח במצב עמידה. המערכת מורכבת גם בהארלי דיווידסון פאן אמריקה 1250. בנוסף, גם הבעלים של דגמי 2021 יכולים לקבל את עדכון התוכנה ללא תשלום אצל היבואן המקומי.
בדוקאטי מציעים גם ערכת הנמכה מלאה הכוללת קפיצי בולמים קצרים יותר, יחד עם רגלית צד קצרה יותר, המנמיכים את גובה המושב מהקרקע ב-20 מ"מ. בנוסף יש עדכוני מערכת הקישורית לסלולר, שיאפשרו לקשר את טלפון הרוכב לאופנוע ללא צורך להשאיר את מסך הטלפון דולק. יש גם מערכת מזוודות אלומיניום חדשה של ג'יבי (Givi) עם נפח כולל של 76 ליטר, בתוספת מחיר.
לשנת 2022 מציעים בדוקאטי עוד אופציית צבע לבן – 'Iceberg White' – המצטרפת לצבעי האפור או אדום הקיימים. דגמי 2022 זמינים לרכישה בישראל, כאשר לבעלי דגם 2021 יש כאמור אפשרות לשדרג את תוכנת הבולמים ללא עלות.
גאס גאס בדרך להיכנס לראשונה לסגמנט אופנועי הכביש, עם גרסה אדומה של ל-690 ול-701 של ק.ט.מ והוסקוורנה.
במהלך צפוי, מתרחבים במותג גאס גאס גם לתחום אופנועי הכביש. הדגמים הראשונים יקראו ES 700 לדגם הכביש-אנדורו ו-SM 700 לגרסת הכביש-סופרמוטו – כך לפי מסמכי דגמים חדשים שהוגשו בארצות הברית. דגמי הכביש החדשים מבוססים על הק.ט.מ 690 אנדורו R ואחיו הסופרמוטו, ה-690 SMC-R, כשלהוסקוורנה יש את ה-701 אנדורו וה-701 סופרמוטו. הפלטפורמה המשותפת לצמד הכלים כוללת שלדת מסבך משולשי פלדה, מנוע סינגל בנפח 690 סמ"ק המפיק 74 כ"ס, ומערכת בולמים של WP מדגם APEX המותאמת לאנדורו ולסופרמוטו בהתאמה. בעוד האנדורו מגיע עם חישוקי "21 ו-"18 וצמיגים דו-שימושיים, ה-SMC-R מגיע עם חישוקי טיובלס בקוטר "17 וצמיגים ספורטיביים לכביש. לדגמי הסופרמוטו גם מערכת בלימה קדמית הכוללת דיסק בקוטר 320 מ"מ וקליפר רדיאלי של ברמבו מדגם M4.32 מונובלוק.
אין פרטים נוספים על דגמי גאס גאס בשלב זה, כאשר הגיוני להניח שהגאס גאסים יגיעו מכלולים פשוטים יותר. אם נשווה לדגמי האנדורו-שטח אז מדובר על חישוקים זולים יותר, המשולשים יצוקים, מערכות הבלמים ותפעול הקלאץ' של ברייקטק במקום של ברמבו ומגורה, והכידון אמנם של נקן, אבל מסדרה פשוטה יותר.
דגמי גאס גאס החדשים צפויים לצאת לקראת סוף השנה הנוכחית כדגמי 2023. לא נופתע אם בשלב הבא נקבל את גרסת גאס לגאס לאופנועי האדוונצ'ר על בסיס הק.ט.מ 890 אדוונצ'ר והוסקוורנה נורדן 901.
נזכיר שהמותג הספרדי גאס גאס, שהוקם בקטלוניה בשנת 1985 והתמחה באופנועי טריאל ואנדורו, תמיד חווה קשיים כלכליים וניהוליים. רגע לפני פשיטת רגל סופית קבוצת ק.ט.מ רכשה את המותג בסוף 2019, והוא התווסף לק.ט.מ ולהוסקוורנה. המותג האדום מציע את דגמי המוטוקרוס והאנדורו על-בסיס הפלטפורמות של ק.ט.מ, אך עם מכלולים זולים מעט יותר. בהיררכיה, גאס גאס ממוצבים כמותג הזול יותר, כשמעליו ק.ט.מ, הוסקוורנה, ובקצה העליון דגמי הסיקס-דייז של ק.ט.מ.
התמונה המצורפת מסתובבת ברשת כאילוסטרציית מחשב של הגאס גאס SM 700.
הימאהה באנשי (Banshee) 350 הוא טרקטורון עם מנוע דו-פעימתי כפול צילינדרים, שבשנות ה-80 יצר נישה משל עצמו וזכה לפופולריות גדולה – עד היום.
אין לנו כוונה להתרחב לתחום הטרקטורונים, אבל יש כאלה שהרוויחו את מקומם אצלנו בפול גז ועוד יותר בטור הנוסטלגיה. הימאהה באנשי 350 הוא בהחלט אחד מהם. הוא היה הטרקטורון הדו-צילינדרי והדו-פעימתי היחיד שנבנה בייצור סדרתי, עם מנוע שנלקח מדגם כביש ספורטיבי, על-מנת לתת מענה לקוואדים של יצרניות אחרות.
בשנות ה-80 יצאו סוזוקי והונדה לשוק עם טרקטורונים ספורטיביים בעלי מנועים דו-פעימתיים עם צילינדר אחד בנפח 250 סמ"ק. כלים אלו זכו להצלחה רבה במרוצים ובמכירות. כאשר בימאהה רצו להצטרף לחגיגה, החליטו בחברה ללכת על כל הקופה. הבאנשי (מיתוס על אישה אירית שצורחת אל תוך הלילה) לקח את מנועו לא פחות מאשר ה-RD350 האייקוני בפני עצמו, שהיה אופנוע כביש ספורטיבי שידע לתת בראש לחזקים וגדולים ממנו. המנוע הוא טווין מקבילי בנפח 347 סמ"ק מקורר נוזל. ההספק הופחת לעומת ה-RD ועמד על 34 כוחות סוס בסוף קצה סקאלת הסל"ד, ו-5.5 קג"מ, שמספיקים ל-120 קמ"ש המגיעים בסוף ההילוך השישי.
המתלים הקדמיים היו מתלי עצה כפולים ועצמאיים עם מהלך של 230 מ"מ וכיוון של חמישה מצבי עומס קפיץ. מאחור היה מהלך גלגל של 220 מ"מ, והמשקל היבש עמד על 175 ק"ג. העיצוב היה קומפקטי, רחב ועם שני פנסים קטנים מלפנים וצמד מפלטים מאחור. ההצלחה הייתה מיידית.
אל העולם הבאנשי הגיע בשנת 1987, והמשיך בייצור כמו שהוא עד לשנת 2006. הוא המשיך להימכר בשנתון הזה עד לשנת 2008 בקנדה ו-2012 באוסטרליה. הבאנשי לא היה כלי למתחילים, אבל כששוק השיפורים פרח סביבו, כל רוכב מנוסה יכול היה לתפור בדיוק את המכונה אותה רצה. בין אם זה לדיונות בקליפורניה, למדבר הבאחה, למסלול המוטוקרוס או לכל מקום שאפשר למנוע לצרוח בכל הכוח. הריגוש שהיה מעניק לרוכבים העניק לו סוג של חיי נצח, כי עד היום ניתן למצוא בלוחות המכירות בעולם (וגם בארץ, אגב) כלים שמורים, שנראים כמו חדשים.
הבאנשי משויך לכלי האטרף שרק המחשבה עליהם מעלה את הדופק אצל כל רוכב. האסוציאציה הישירה לאדרנלין היא זו שמקנה לכלי מקום של כבוד בטור הזה.
יש עשרות סרטוני באנשי ברשת, אבל הנה אחד בפול גז שמשאיר עשן וריח במסך שלכם:
אינדיאן מציגה את ה-Pursuit – גרסת תיור מהודרת של הצ'לנג'ר עם פיירינג שונה, מושב רחב ונוח יותר, ועם עוד אביזרים למרחקים ארוכים.
בשנת 2019 הציגו באינדיאן את הצ'לנג'ר החדש – באגר שמגיע עם המנוע החדש והחזק ביותר שאי-פעם הורכב באופנועיה, כאשר בקיץ שעבר הוא גם הגיע לישראל בשלוש תצורות: גרסת הבסיס, גרסת דארק הורס מושחרת כולה, וגרסת לימיטד, עם צבעים לבחירה ועם הרבה כרום. כעת מציגים בחברה האמריקאית גרסה נוספת: Pursuit (מרדף).
אינדיאן צ'לנג'ר פרסוט
גרסה זו מכוונת ישירות אל ההונדה גולדווינג והב.מ.וו K1600, כגרסת תיור. לפרסוט יש תוספות פיירינג מצדי האופנוע, כתוספת למסיכת החזית המסיבית. המשקף גדול יותר ומתכוונן, המושבים רחבים יותר, כאשר משענת המורכבת נתמכת בארגז אחורי גדול יותר ונפח האחסון הכולל של הפרסוט מסתכם ב-133 ליטרים. המושבים מחוממים, ויש מערכת שמע עם רמקולים איכותיים יותר. ניתן להוסיף גם אביזרים אופציונליים כמו פנסים קדמיים מתכווננים וכיול אלקטרוני לעומס הקפיץ של בולם הפוקס האחורי. המשקל המלא קרוב ל-400 ק"ג.
המנוע זהה לצ'לנג'ר ונקרא PowerPlus – הומאז' לאינדיאן פאוורפלוס שיוצר בין השנים 1924-1916.נפח מנוע הווי-טווין מקורר הנוזל הוא 1,769 סמ"ק, והוא מספק 122 כ"ס ב-5,500 סל"ד ולא פחות מ-18.1 קג"מ ב-3,800 סל"ד. בין הצילינדרים יש זווית של 60°, ומערכת התזמון מורכבת מגל-זיזים עילי וארבעה שסתומים לצילינדר. המנוע מצויד בתיבת הילוכים בת שש מהירויות, ובהן הילוך שאותו מכנה אינדיאן אוברדרייב אמיתי – כלומר כזה שבו הגלגל האחורי מסתובב מהר יותר מהמנוע. הקו האדום מגיע ב-6,500 סל"ד, ומערכת ניהול המנוע מספקת שלושה מצבי רכיבה לבחירת הרוכב, וכן סיוע למצמד. יש יחידת IMU של בוש, שעליה הולבשו מערכות כמו ABS להטיה ובקרת אחיזה בקו ישר ולפניות. לשליטה ובקרה יש מסך TFT בגודל 7″ שעושה הכל ומתחבר לטלפון עם אפליקציית אינדיאן RideCommand. כמובן שיש בקרת שיוט, פנסי LED היקפיים ומפתח קירבה.
האינדיאן צ'לנג'ר פרסוט צפוי להגיע לישראל, כאשר מחירים מדויקים טרם נמסרו, אך נעריך שהוא יעלה מעל דגם הצ'לנג'ר לימיטד שמתומחר ב-230 אלף ש"ח.
בק.ט.מ מציגים את ה-890 דיוק GP – גרסה נוספת של ה-890 דיוק, הממוצבת מעל הגרסה הבסיסית ומקבלת תוספות קוסמטיות.
ק.ט.מ 890 דיוק GP
בתחילת שנה שעברה הציגו בק.ט.מ את ה-890 דיוק בגרסה הבסיסית שלו – אח זול יותר ל-890 דיוק R (ובגרסתו המעודכנת לשנת 2022). לעומת ה-890 דיוק R המושקע והקרבי, שלו מערכת בולמים איכותית ומתכווננת של WP ומערכת בלמים הכוללת משאבה רדיאלית של ברמבו, דיסקים בקוטר 320 מ"מ וקליפרים רדיאליים מדגם Stylema, לגרסת ה-890 דיוק הבסיסית יותר מערכת בולמים של WP מדגם APEX שאינה מתכווננת עם מהלכי גלגל של 140 מ"מ מלפנים ו-150 מ"מ מאחור, ומערכת בלמים בסיסית יותר עם דיסקים בקוטר 300 מ"מ עם קליפרים של ק.ט.מ ומשאבה לא רדיאלית. הצמיגים של קונטיננטל, מדגם ContiRoad, מערכת ניהול המנוע שונה, והמנוע מספק 115 כ"ס (לעומת 121 כ"ס ב-890 דיוק R), כשחבילת האלקטרוניקה זהה לחלוטין.
כעת, אחרי הבילד-אפ והטיזרים, מציגים בק.ט.מ גרסה נוספת של ה-890 דיוק הנקראת GP, כאשר השוני היחיד בינה לבין הגרסה הבסיסית הוא בשלדת הזנב הצבועה בכתום בוהק ובכיסוי המושב האחורי. כל שאר הנתונים נשארו ללא כל שינוי. לפי הבילד-אפ והטיזרים של ק.ט.מ היינו בטוחים שגרסת ה-GP תהיה גרסת פרימיום קרבית ואיכותית יותר מה-890 דיוק R, עם מאפיינים הלקוחים מה-RC 8c, אבל לא. בק.ט.מ עשו בילד-אפ ושחררו טיזר כדי להציג צביעה חדשה לשלדת הזנב וכיסוי מושב. מביך.
ה-890 דיוק GP יעלה באירופה 200 אירו יותר מחיר הגרסה הבסיסית, מה שאומר שבישראל הוא צפוי לעלות בין 1,000 ל-2,000 ש"ח יותר מ-78 אלף השקלים של ה-890 דיוק, כלומר כ-80 אלף ש"ח.
שורה תחתונה: אופנוע ספורט-תיור מצוין שיכול לשלב נוחות יומיומית, יכולות טיול ארוך וביצועים מפתיעים מאוד בכבישים מפותלים
מחיר: טרם נקבע בישראל
נתונים טכניים: מנוע טריפל 660 סמ"ק, 81 כ"ס ב-10,250 סל"ד, 6.5 קג"מ ב-6,250 סל"ד, 6 הילוכים, מזלג הפוך של שוואה בקוטר 41 מ"מ, מהלך 150 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד בעל כיוון עומס קפיץ, מהלך 150 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 310 מ"מ עם קליפר 2 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 255 מ"מ עם קליפר 2 בוכנות, גובה 1,398 מ"מ (משקף במצב גבוה), בסיס גלגלים 1,418 מ"מ, גובה מושב 835 מ"מ, משקל מלא 206 ק"ג, מיכל דלק 17.2 ל', צמיגים 120/70ZR17, 180/55ZR17
אלקטרוניקה ובקרות: שני מצבי רכיבה (כביש וגשם), בקרת אחיזה עם אפשרות לניתוק, ABS, קוויקשיפטר (אופציה), מאותתים עם ביטול אוטומטי, מסך TFT עם קישורית לסלולר, פנסי LED
טריומף טייגר ספורט 660
בטריומף רקחו גרסת כביש-אדוונצ'ר-ספורט על-בסיס הטרידנט 660 – עם אותו מנוע ואותם המכלולים, מיכל דלק גדול יותר ומיגון רוח. הקולגות שלנו ביוון רכבו עליו בהשקה העולמית שהתקיימה בפורטוגל, ומדווחים לנו.
נתחיל בשורה התחתונה: אף אחד לא מצפה מאופנוע אדוונצ'ר-ספורט או אדוונצ'ר כביש בנפח בינוני להציג יכולות ספורטיביות. זה לא נדרש, זה לא מצופה, ולא בשביל זה רוכשים את הדגמים האלה. ולמרות זאת, הלקוח של הטייגר ספורט 660 יגיע לסיפוקו בתחומי השימושיות היום-יומית, הנוחות, והתיור, וכפי שהבנתם – גם ביכולות בכביש המפותל.
בסוף שנת 2021 הציגו בטריומף נייקד חדש לגמרי עם מנוע טריפל חדש גם הוא בנפח של 660 סמ"ק. הטרידנט 660 משמש כדגם הכניסה לטריומף (לפני שדגמי הסינגל מגיעים לייצור) ונכנס לתוך קטגוריית הנייקד הבינוני הכוללת, בין השאר, את הימאהה MT-07 המצליח. הטייגר ספורט 660, שהוצג חודש אחרי כן, הוא שלב טבעי והגיוני, והוא מוסיף על פלטפורמת הנייקד מיגון רוח מלא ומיכל דלק גדול יותר לטובת שלב הספורט-תיור.
ביצועי כביש טובים – גם בפיתולים
ההשקה העולמית התקיימה בפורטוגל השימשית. 270 ק"מ של כבישים משתנים ועוד קילומטרים בודדים של שבילי עפר לייחוס. השלב הראשון התחיל בעיר והבהיר שתנוחת הרכיבה הזקופה והארגונומיה הכללית נוחות לכל קשת הרוכבים, ללא קשר לגובהם. בלט לחיוב מושב הרוכב (לא הרכבנו במבחן) שאיפשר נוחות מקסימלית ותנועתיות מלאה עליו. 206 הק"ג המוצהרים עם נוזלים לא הורגשו בשלב העיר, והטייגר ספורט הפגין יכולות שינוי כיוון מרשימות במהירויות האיטיות. תיבת ההילוכים עבדה ללא דופי וללא רעשים ונקישות בשילובים הרבים להילוך הראשון. צג ב-TFT הראה בבירור את הנתונים, אך הוא קטן ולעתים מחייב שינויי מסך דרך הכפתור בשביל למצוא את הנתון המתבקש. המשקף הקדמי מתכוונן לשמונה מצבים בצורה פשוטה גם עם יד אחת, ואפילו תוך כדי רכיבה. במצב העליון יש מערבולות רוח במהירויות הגבוהות, אך לא משהו שלא ניתן להסתדר איתו.
כאמור, מנוע הטריפל מגיע בשלמותו מהטרידנט 660, עם אותם הנתונים. המנוע בעל שלושה צילינדרים בשורה בנפח 660 סמ"ק, מפיק 81 כ"ס ב-10,250 סל"ד ו-6.5 קג"מ ב-6,250 סל"ד, כש-90% מהם זמינים החל מ-3,000 סל"ד ולאורך כל קשת הסל"ד, כלומר מנוע גמיש במיוחד. המנוע הפגין ביצועים טובים מאוד ביחס לקטגוריה, אך דרש לדחוק בו כשהמהירויות והקצבים עלו. תיבת ההילוכים, יחד עם המצמד המחליק והקוויקשיפטר שהורכב כאן (ומוצע כאופציה), עמדו במשימה גם בשלב הזה. הטריומף הפגין יציבות גבוהה גם כשהמהירות נשקה ל-200 קמ"ש בכבישים המהירים. מחוץ לעיר מערכת בולמים – המורכבת ממזלג הפוך של שוואה SFF בקוטר 41 מ"מ מלפנים עם מהלך של 150 מ"מ ובולם יחיד של שוואה מאחור ואפשרות לכיוון עומס קפיץ – התמודדה יפה מאוד עם הכביש השבור שנתקלנו לעיתים, כמו-גם עם הכביש החלק והאיכותי בהרים ובאוטוסטרדה. נציין לטובה את המאותתים המתבטלים אוטומטית ושדה הראייה הטוב במראות.
משלב נוחות ושימושיות יום-יומית עם יכולות כביש גבוהות ביחס לסגמנט
הבנתם כבר מההתחלה, שמאוד התרשמנו מהיכולות בכביש המפותל. המסלול בהשקה כלל כבישי הרים איכותיים עם הרבה משחקי ימינה ושמאלה, ובמהירויות של הילוך שני עד רביעי, כלומר מהירויות של 60 עד 180 קמ"ש. הבולמים הטובים יחד עם גלגלי 17″ סיפקו קלות ובטחון בשינויי הכיוון. מערכת הבלמים של ניסין, עם צמד דיסקים בקוטר 310 מ"מ וקליפרים בעלי (רק) שתי בוכנות, סיפקה יכולת טובה מאוד בנקודה הזאת. הקצב במבחן היה גבוה יותר מהקצב בו ירכב הלקוח הטיפוסי של הטייגר ספורט, ועדיין האופנוע עמד בכבוד במבחן הזה.
הטריומף טייגר ספורט 660 נכנס לקטגוריה לוהטת וחשובה ומתמודד מול הטרייסר 700, הסוזוקי ויסטרום 650, הקוואסאקי ורסיס 650 וההונדה NC750X. עד שלא נרכוב עליו בכבישי ישראל ומול המתחרים נסכם את מה שלמדנו בהשקה בפורטוגל: מדובר על אופנוע ספורט-תיור איכותי ושלם שיכול לשלב נוחות יום-יומית, יכולות טיול ארוך וביצועים מפתיעים מאוד בכבישים מפותלים. מחירו של הטריומף טייגר ספורט 660 החדש באירופה יקר במעט ממחירו של הימאהה טרייסר 700 הפופולרי, כלומר מחירו בישראל צפוי להיות נמוך מ-70 אלף ש"ח.
קבוצות המרוצים של ימאהה בענפי הראלי-רייד והמדבר לא ימשיכו לעונת 2022 ולמעשה יפסיקו להתקיים כקבוצות מפעל, זאת לאור הרצון להפנות את המשאבים הכלכליים לתחום אופנועי האדוונצ'ר בכלל והטנרה 700 בפרט.
בימאהה משתמשים בשם 'טנרה' (Ténéré)באופנועים הדו-שימושיים / אדוונצ'ר שלהם עוד משנת 1983, שם שבא להדגיש את רוח המדבר וההרפתקנות של הדגם. טנרה הוא מדבר רחב ידיים המשתרע במרכזו של מדבר סהרה בצפונה של ניז'ר, במערב אפריקה. עוד לפני כן, בשנת 1979, התחרה סוכן של ימאהה-צרפת, ז'אן קלוד אוליבר, לימים נשיא ימאהה-צרפת, בקבוצת ימאהה שהשתתפה במרוץ הפריז-דקאר המיתולוגי – שנה שבה זכו בשני המקומות הראשונים. קצת אירוני שההחלטה לסגור את קבוצת המרוצים נובעת מהרצון להשקיע את המשאבים בשיווק וקידום הטנרה 700 ברחבי העולם.
כאמור, בימאהה מודיעים על סגירה רוחבית של תחום המדבר הכולל את קבוצות הראלי-רייד והדקאר. זאת לאחר שנה טובה מאוד בה סיימו את דקאר 2022 במקומות הרביעי והשמיני. ההחלטה על כך מתייחסת לתחום הדו-גלגלי, בעוד בתחום ה-SSV (צד לצד- SBS) ימשיכו להשקיע ב-YXZ1000R. בימאהה מעדיפים להשקיע במועדוני לקוחות ובשיווק בתחום האדוונצ'ר, שכולל את הטנרה 700, כולל הוורלד רייד החדש.
אם נתייחס לדקאר, אז סיריל נבו ניצח את הדקאר הראשון עוד בשנת 1979, על-גבי ה-XT500. שנה לאחר מכן ימאהה כבר כבשו את כל ארבעת המקומות הראשונים, כאשר מתוך 25 רוכבים שסיימו באותה השנה, 11 רכבו על ימאהה XT500. סטפן פטרהנסל ניצח שש פעמים במדי ימאהה בשנות ה-90 (עם ה-YZE750 וה-XTZ850TRX), ואדי אוריולי הוסיף עוד ניצחון בשנת 1997.
הפרישה של ימאהה משאירה את מרוצי הראלי-רייד בידיים של ק.ט.מ (כולל קבוצות הוסקוורנה וגאס גאס) והונדה בלבד.
בק.ט.מ עובדים על גרסה קרבית יותר של ה-390 אדוונצ'ר, או גרסה חדשה של האנדורו R, שתחדד את יכולות השטח של האדוונצ'ר הקטן.
ה-390 אדוונצ'ר הוצג בשנת 2020 (עם עדכון בשנת 2022) כתשובה של ק.ט.מ לקטגוריית הבייבי-אדוונצ'רים, שקמה מכלום לפני שנים ספורות והפכה לקטגוריה לוהטת במיוחד. הדגם הבסיסי מגיע עם חישוקים יצוקים בקוטר "19 מלפנים ו-"17 מאחור, אשר פחות מתאימים לשטח שאינו שבילים. תמונות 'ריגול' חדשות מראות שבק.ט.מ מתייחסים לנקודה הזאת ברצינות ועובדים על גרסה קרבית יותר.
מתמונות ה'ריגול' שצולמו במפעל ק.ט.מ במטיגהופן, אוסטריה, ניתן ללמוד שהדגם החדש – שנמצא בשלבי פיתוח מוקדמים עם אבטיפוס ראשוני – מגיע עם שלדה ראשית ושלדת זנב חדשות. זוהי עדיין שלדת מסבך משולשי פלדת כרומולי, אך ניתן להבחין בשוני לעומת הדגם הנוכחי עם חיזוקים בין החלק העליון לתחתון. הזרוע האחורית שונה כאן לעומת הדגם הרגיל, ותומכת בבולמי WP שונים וארוכי מהלך. מערכת הפליטה בדגם המבחן קטנה וגבוהה יותר לטובת הגנה בתנאי שטח. עוד ניתן להבחין בכנף הקדמית הגבוהה, לעומת הכנף הנמוכה ב-390 אדוונצ'ר. חישוקי שפיצים בקוטר 21″ מלפנים ו-18″ מאחור שמים את החותמת הסופית על ההתמקדות בשטח. אין מידע בשלב זה על שינויים במנוע הסינגל המוכר אשר מפיק 44 כ"ס ומגיע עם מצערת חשמלית וקלאץ' מחליק כסטנדרט. גם בתחום האלקטרוניקה אין מידע. בשלב זה אין מה להתייחס לעיצוב, שכן הוא אינו בנוי בגרסה שנתפסה בתמונות הריגול, ושבה בוחנים את המכאניקה בשלבים הראשוניים של הפיתוח.
הדגם החדש צפוי לצאת במהלך שנת 2023 – או כגרסת R קרבית של ה-390 אדוונצ'ר או כ-390 אנדורו R , גרסה שתשב מתחת ל-690 אנדורו R. נמשיך כמובן לעדכן.
ההונדה CRM50 היה דגם הקרוס של הונדה בקטגוריית ה-50 סמ"ק בסוף שנות ה-80, והוא אף הגיע לישראל לביקור קצר.
חניות התיכונים בשנות ה-90 הכילו קטנועים מיוחדים כגון הפיאג'יו טייפון, וכן דגמי 'קרוס' וכביש מגניבים כמו צמד ה-TS של סוזוקי ו-וולף 50, דרבי סנדה, ימאהה DT50LC וקאג'יבה פרימה. עוד אחד מהדגמים, שהצטרף במחצית השנייה של ה-90, היה ה-CRM50, שהתייחד בשני אלמנטים: ראשית הוא היה של הונדה, ושנית הוא היה קטן.
הונדה CRM50 בצביעה שלא הגיעה ארצה
המנוע היה דומה ברעיון ובנתונים לכל השאר: 49 סמ"ק, מקורר נוזל וכמובן, דו-פעימתי צרחני. 7.2 כוחות סוס ב-9,500 סל"ד גבוהים ו-0.63 קג"מ ב-7,500 סל"ד היו די נתוני הנורמה בקרב הקרוסים. 77 ק"ג יבשים שמו את ההונדה בצד של של הדגמים הקלים. המתלים לא היו מיוחדים עם מזלג קונבנציונלי ובולם יחיד מאחור. מה שבלט לעין הם צמד החישוקים שהגיעו במידות 17″ מלפנים ו-14″ מאחור. התוצאה הייתה כלי קטן ונמוך, ושברירי לעין. היה מצחיק לראות את התלמיד הגבוה או השמן בשכבה שרכב על ה-CRM50.
הביצועים בכביש לא הושפעו מכך, כי הוא ידע לסגור שעון על גבול ה-110-100 קמ"ש ובני ה-16 עליו לא התרגשו יותר מדי מבורות בכביש, שהשפיעו עליו מעט יותר מהדגמים האחרים. בשטח כן הייתה השפעה שלילית למידות החישוקים, והזיכרון העייף שלנו לא זוכר נוכחות בולטת שלהם בנקודות המפגש בשטח של סכר בית זית בירושלים, חולות תל-ברוך בתל-אביב, וכל כורכר-חול בקו החוף.
הונדה הציגו את ה-CRM50 בשנת 1988, כאשר בשנת 1993 הוחלף בלם התוף האחורי לדיסק. שינויי גרפיקה ומדבקות היו העיסוק המרכזי של המהנדסים בשדרוגים שלו עד להפסקת הייצור. לפי הנתונים שמצאנו, לארץ הוא הגיע רק בשנת 1997 בצביעה סגולה-צהובה-לבנה (בתמונה בראש הידיעה), ולא נמכר בכמויות גדולות.
בגלל שהוא הונדה ובטח פחות 'התחרעו' עליו במשך השנים, סביר להניח שיהיו אקזמפלרים מקוריים שעוד מסתובבים אצלנו בארץ.
בדוקאטי משתפים פעולה עם חברת רהיטי היוקרה Poltrona Frau ומציגים את האיקס דיאבל Nera המשלב אביזרי יוקרה, וייוצר ב-500 יחידות.
דוקאטי איקס דיאבל Nera
הדוקאטי איקס דיאבל Nera (שחור באיטלקית) הוא מהדורה יוקרתית ואלגנטית שנוצר משיתוף פעולה עם Poltrona Frau – חברה איטלקית של ריהוט יוקרה. על פלטפורמת האיקס דיאבל העדכני מגיע הנרה בצביעת 'שחור על שחור' עם אדום דוקאטי בקליפרים וכיסויי הראש מנוע. החישוקים קלים יותר ומושחרים, והחלק הבולט הוא המושב שמגיע מחברת הריהוט ועשוי מ-Pelle Frau – עור רך שתפור ביד, כשהוא מוצע בחמש דוגמאות שונות הכוללות את האות 'X' המוטבעת בלייזר.
מנוע הטסטהסטרטה DVT (תזמון שסתומים משתנה) בנפח 1,262 סמ"ק נשאר כאן עם 160 כ"ס ב-9,500 סל"ד ו-13 קג"מ ב-5,000 סל"ד. האלקטרוניקה נוכחת גם כאן כמובן וכוללת מצבי ניהול רכיבה שונים, מערכת בקרת אחיזה ב-8 מצבים, ABS של בוש מותאם לפניות בעל מצבי התערבות (עם קליפרים של ברמבו M50), בקרת שיוט, פנסי LED היקפיים, מסך TFT ועוד.
הדוקאטי איקס דיאבל Nera ייוצר ב-500 יחידות, כאשר הבעלים יקבל מחזיק מפתחות מהודר המגיע מאותו חומר וצבע כמו המושב הנבחר, ותינתן גם האפשרות לרכוש קסדה בצבע תואם לאופנוע. האיקס דיאבל Nera יהיה זמין מחודש מרץ השנה, וניתן להזמינו גם בישראל.
