ילדים דוהרים ומשתוללים על קורקינטים ואופניים חשמליים – בלי הכשרה, בלי הבנה בסיסית של הסכנה, ולעיתים על כלים משודרגים שטסים ב־80 קמ"ש – זה מחזה שכיח מאוד בערי ישראל. האנרכיה הזו עשויה להיבלם בקרוב: ועדת הכלכלה אישרה אתמול לקריאה שנייה ושלישית תיקון שיאפשר לדחות בשנה את מועד הוצאת רישיון הנהיגה למי שייתפס רוכב על כלי חשמלי קטן בניגוד לחוק.
לפי ההצעה שאושרה, מי שייתפס רוכב על אופניים חשמליים מתחת לגיל 16, או שירכב על אופניים וקורקינטים חשמליים לא תקינים או ללא הכשרה מתאימה – הגיל המינימלי שבו יוכל להוציא רישיון נהיגה על כל רכב אחר יידחה בשנה.
סגן היועצת המשפטית של משרד התחבורה, עו"ד דוד טמיר, הסביר בפתח הדיון כי ההצעה לדחות בשנה הוצאת רישיון תחול גם על מי שייתפס מבצע עבירות תנועה, לרבות רכיבה ללא קסדה. רשימת העבירות שיגררו הטלת סנקציה זו טרם גובשה סופית, אך היא כוללת גם עבירה של הרכבת אדם אחר ואי-ציות לרמזור אדום.
עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, מסביר כי מבחינת רוכבי הקטנועים והאופנועים מדובר על בשורה בעלת משמעות בלתי מבוטלת: "נכון, לכלים האלו יש מנוע חשמלי, וחלקם מגיעים למהירויות גבוהה ביחס ליכולת הבלימה והיציבות – אבל מבחינת בית המשפט העליון הוא לא נחשב רכב מנועי. במילים פשוטות: רוכב על אופניים או קורקינט חשמלי שנפגע בתאונה עם קטנוע או אופנוע ייחשב מבחינה משפטית כמו הולך רגל. גם אם הוא חצה באדום, האחריות לפיצוי מוטלת במלואה על הרוכב ועל המבטח בפוליסת החובה של הקטנוע או האופנוע. לא מתווכחים על אשמה – זו אחריות מוחלטת".
ההשלכות של הדבר הן קריטיות: "לעיתים קרובות אנחנו נתקלים במצבים שבהם צעירים רוכבים על כלי תחבורה שמבחינה משפטית נחשבים לרכב מנועי, אבל בלי ביטוח חובה, ואז, כאשר שמתרחשת תאונה, הם נחשפים לתביעות כבדות – שבסופן הם עלולים לשלם את הפיצוי מכיסם. לא מאות, לא אלפים – לפעמים מאות אלפים ואף יותר", אומר עו"ד ורשה.
המהלך של ועדת הכלכלה חיובי בהחלט, ולאיש אין ספק לגבי נחיצותו. הבעיה, כמו תמיד, היא ביישום: "דחיית הוצאת הרישיון בשנה לצעירים שרוכבים בניגוד לחוק ומצפצפים על כולנו היא מהלך נכון ומרתיע, אך כזה שלא יהיה אפקטיבי אם המשטרה והרשויות המקומיות לא יאכפו אותו. במצב כזה החוק יישאר אות מתה, כמו רוב החוקים שחוקקו ולא נאכפו. הגיע הזמן לעשות סדר בכבישים ולהחזיר את תחושת הביטחון למשתמשי הדרך", מציין עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק. גם הוא מודה ללא היסוס: "הכאוס בכבישים הפך כבר לבלתי נסבל ולמסוכן, כאשר בני נוער רבים עולים על הכביש עם אופניים וקורקינטים חשמליים ורוכבים ללא הכרת חוקי התנועה הבסיסיים. רכיבה נגד כיוון התנועה, מעבר באור אדום, אי-ציות לרמזורים – מסכנים אותם ואת שאר משתמשי הדרך, וכמובן גם את רוכבי האופנועים והקטנועים".
זו אינה הבעיה היחידה: גורם שמכיר מקרוב את התנהלות אגף התנועה והתביעה המשטרתית מודה כי נכון להיום, גם אחרי תאונות קשות במעורבות אופניים וקורקינטים חשמליים, אף אחד לא טורח לבדוק האם הכלי כלל רכיבים משופרים. לפיכך, לדבריו, הסיכוי כי המשטרה תאכוף את העניין אפסית: "אני מתקשה לראות מצב שבו השוטר מרים את הצמיג האחורי של הקורקינט, מסובב את המצערת, ונוכח לגלות לאיזו מהירות הכלי מגיע. גם כיום, כאשר רוכבים חולפים על פני ניידת משטרה שנמצאת בתנועה, במהירות שגבוהה משמעותית מהמהירות המותרת – 25 קמ"ש – השוטרים נשארים, במרבית המקרים, אדישים".
הדיון אתמול בוועדת הכלכלה; צילום: דני שם-טוב, דוברות הכנסת
משרד התחבורה מתכנן צעדי רגולציה ראשוניים בתחום הקורקנטים והאופניים חשמליים – הפרוץ לחלוטין נכון להיום – ומציע תכנית רישום במאגר של משרד התחבורה אשר תספק לוחית זיהוי על שם הרוכב. אנחנו חושבים שחשוב לעשות סדר בתחום הפרוץ, ומעריכים שבטווח הרחוק המהלכים המתוכננים יביאו או יחזירו רוכבים אל תחום הקטנועים ואופנועים.
על-פי נתוני משרד התחבורה, נעים ברחובות ישראל סך של מאות אלפי אופניים וקורקינטים חשמליים. מאז שנת 2014 התקבעו כללים שונים בנוגע לשימוש בהם בתחומי תקנים לכלי הרכב, הגדרת גיל רכיבה מינימלי, חובת קסדות, איסור רכיבה על המדרכה, חובת הכשרה עיונית ועוד. במקביל הורחבו סמכויות האכיפה באופן שגם פקח עירוני יכול לבצע אכיפה של חלק מעבירות, ולא רק משטרת ישראל. מבחן המציאות מראה שאכיפת החוקים בפועל קשה עד בלתי אפשרית מכיוון שרוב הכלים אינם נושאים סימן זיהוי גלוי. כך מתאפשר לרוכבים עליהם להיעלם לשוטר או לפקח ולהימנע מדו"ח על עבירה שביצעו. גם אם עבירה או תאונה שנגרמה על-ידי רכיבה בלתי זהירה או פרועה תועדה במצלמה כזו או אחרת – אין אפשרות לאתר את הרוכב.
על-מנת לתקוף את הבעיה הזו מציעים במשרד התחבורה לחייב את בעלי 'כלי הרכב לתחבורה קלה' (כך בלשון משרד התחבורה) לבצע הליך רישום, שיחייב כל אדם שירכוש כלי קל ברישום במאגר של משרד התחבורה. שם תינתן לו לוחית זיהוי על שמו, שאותה יוכל להעביר בין הכלים השונים. משרד התחבורה מציין שמדובר על מהלך המשך לתכנית של השקעה בתשתיות, קביעת קנסות בצו לעבירות רכיבה, מתן סמכויות נרחבות יותר לאכיפה על-ידי פקחים עירוניים ותוכנית עתידית למדידת מהירות הרוכבים באמצעים דיגיטליים.
נכון לעכשיו הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת, אך טרם עברה את ועדת הכלכלה של הכנסת. בשלב זה מדובר על מהלך התנדבותי, כאשר התקנות אמורות להיכנס לתוקף במהלך שנת 2023. בשלב זה אין כוונה לחובת אגרת רישוי או ביטוח, ונזכיר שבשנת 2020 נפסק על-ידי בית המשפט העליון כי אופניים חשמליים אינם מוגדרים ככלי תחבורה ולא מחייבים ברישיון נהיגה, מצב אשר מונע את ביטוחם בביטוח חובה. המשמעות היא שהולך רגל אשר נפצע בתאונה עם רוכב אופניים או קורקינט חשמליים, ויוכח כי זו נגרמה ברשלנותו המלאה – לא יקבל כל פיצוי. מאידך, אם רוכב אופניים חשמליים ייפגע בתאונה עם רכב (הרוב המוחלט של התאונות בהן מעורבים אופניים חשמליים) – יקבל פיצוי מלא על נזקיו.
רבים בוחרים להשתמש בכלים החשמליים הקלים בגלל העלות החד-פעמית ללא עלויות אחזקה, הזמינות, קלות הרכיבה והאחסנה. לצד אלו יש את המיעוט הרועש, שבוחר לשפר את הכלים ולסכן את עצמו בעיקר ואת התופעה הבולטת של חוסר ציות לחוקים וסדר יחד עם סיכון משתמשי דרך אחרים. נפוץ לחזות ברוכבי קורקינט ואופניים חשמליים אשר נוסעים במרכז הכביש, חוצים רמזורים אדומים, נוסעים במהירות על מדרכות ועוד. אלו הגורמים העיקריים לאבולוציה בתקנות שממשיכה להתהדק על אותם הרוכבים. להערכתנו, ובטח לאור מספר התאונות החמורות וקטלניות המתרבות, הרגלוטורים וגורמי האכיפה ימשיכו להקשיח ולהוסיף תקנות, כאשר לא רחוק היום שיגיע השלב של אגרת רישוי וביטוח.
להערכתנו, הגברת האכיפה בתחום תגרום לרוכבים שנטשו את התחום הדו-גלגלי לחזור לקטנועים ולאופנועים, וגם עשויה להביא חסרי רישיון שהתרגלו לתנועה דרך הפקקים ולשליטה מוחלטת על הזמן והמרחב – להגיע ולהגדיל את תחום הדו-גלגלי הממונע.
בדוקאטי ממשיכים להרחיב את ליין האופניים החשמליים, יחד עם MT Distribution, ומציגים שלושה דגמים חשמליים מתקפלים: Urban-E, SCR -E, SCR-E Sport.
דוקאטי URBAN-E
בתערוכת מילאנו בשנה שעברה הציגו דוקאטי שלושה זוגות נוספים של אופניים חשמליים: האחד במהדורה מוגבלת עם מכלולי קצה (דוקאטי MIG-RR Limited Edition), השני לשטח (MIG-RR) והשלישי לעיר (E-Scrambler) – אשר התחילו את שיווקם בשבוע שעבר. כל הדגמים מיוצרים בשיתוף פעולה עם חברת Thok Ebikes האיטלקית, המתמחה באופניים חשמליים. העסק כנראה מצליח, משום שהאיטלקים, יחד עם MT Distribution הפעם, מציגים שלושה דגמים חשמליים מתקפלים:
Urban-E – זמין בצבע שחור או אפור לשלדת האלומיניום ומציע מנגנון קיפול פשוט. העיצוב הוא שיתוף פעולה בין מעצבי דוקאטי לסדנת איטלדיזיין. בכידון משולב מסך LCD המאפשר לראות מצב סוללה ותפעול תאורת ה-LED. סוללה בקיבול 378Wh משולבת בשלדה – בסגנון מיכל דלק. הדגם מגיע עם מזלג משכך מלפנים וגלגלי 20″ עם צמיגים רחבים שאינם אמורים להתפנצ'ר.
SCR -E –הדגם הראשון עם פדלים תחת מותג הדוקאטי סקרמבלר (בתמונה בראש הידיעה). חישוקי שפיצים וצמיגים רחבים מאפשרים גם ירידה לשבילי עפר. סוללה בקיבול 374.4Wh, אשר משולבת בשלדה, יכולה לספק טווח רכיבה של עד 70 ק"מ. האור האחורי משולב במוט המושב ויש מנגנון הדלקת אורות אוטומטי ברדת החשיכה או מעבר באזורים לא מוארים.
SCR-E Sport – הדגם השני, כאמור, תחת מותג הסקרמבלר. מגיע עם מערכת בולמים מתכווננים אשר משולבים בשלדה. הדגם מיועד לרכיבת כביש לאור החישוקים היצוקים וצמיגי כביש. סוללה בקיבול 468Wh מאפשרת טווח רכיבה של עד 80 ק"מ.
פאביו ויבמר (Fabio Wibmer) הוא רוכב אקסטרים על אופניים, שחוגג חמישה מיליון מנויים ביוטיוב; לא עם מנוע, אך בהחלט אחד משלנו.
פאביו ויבמר מאוסטריה נחשב לאחד מרוכבי האקסטרים והספורט הטובים ביותר על אופניים. הוא ספורטאי של רד-בול, וככזה הוא גם יכול להפיק סרטים מטורפים ומושקעים עם ביצועים שלא מהעולם הזה. אחד מהסרטים, אגב, צולם בישראל בשנה שעברה (ראו למטה), עובדה שיותר מתורמת לנו להיות מעריצים שלו. אמנם אין לו מנוע, אך כילד וכנער התחרה וזכה לא מעט במרוצי מוטוקרוס – אז הוא לגמרי משלנו.
דוקאטי מתחילים למכור את אופני ה-e-Scrambler – אופניים עירוניים שמקבלים את השראתם מסדרת אופנועי הסקרמבלר של דוקאטי.
דוקאטי e-Scrambler
בתערוכת מילאנו בשנה שעברה הציגו דוקאטי שלושה זוגות נוספים של אופניים חשמליים: האחד במהדורה מוגבלת עם מכלולי קצה (דוקאטי MIG-RR Limited Edition), השני לשטח (MIG-RR) והשלישי לעיר (E-Scrambler). כל הדגמים מיוצרים בשיתוף פעולה עם חברת Thok Ebikes האיטלקית, המתמחה באופניים חשמליים.
ה-e-Scrambler הוא אופניים חשמליים עירוניים, אופנתיים ויוקרתיים, שמעוצבים בקורלציה למשפחת הסקרמבלר של דוקאטי ומיועדים לשימוש אורבני בעיקר. לאופניים שלדת אלומיניום איכותית, מנוע E7000 חשמלי של שימאנו המספק 250 וואט ו-60Nm (כ-6 קג"מ) ושוקל 2.8 ק"ג. בנוסף, מצבר 504W, צמיגי פירלי Cycl-e GT על גלגלי 27.5″, בלמי Sram בקוטר 203 מ"מ עם קליפרים 4 בוכנות, גיר של Sram עם 11 מהירויות ועיצוב מדליק – לו הם קוראים "Land of Joy", כאמור בקורלציה לדגמי הסקרמבלר.
בהתאם לייעודו העירוני, בדוקאטי מציעים אבזור מקורי של סבל אחורי עליו ניתן להעמיס עד 25 ק"ג, מגני בוץ, רגלית צד, תאורה קדמית ואחורית, ואף מאותתים. משקלו (ללא רגליות) מגיע ל-22.5 ק"ג. מחירו בישראל טרם פורסם.
סגווי, שכולם מכירים מתחום הקורקינט החשמלי הממונע, מציגה שתי גרסאות שטח על-בסיס חשמלי שמעלות את השאלה אם זה אופנוע או אופניים?
הדגם החדש, שנקרא Segway Dirt eBike,נחשף בתערוכת SEMA בתחילת נובמבר, ויוצע למכירה בתחילת דצמבר בשתי גרסאות – X160 ו-X260. ההבדל בין שני הדגמים מתבטא בגודל ובהספק במצבר. שני הדגמים מציעים מערכת מתלים עם שיכוך מלא, צמיגי שטח ומערכת בלימה הידראולית עם בלמי דיסק. הסוללות הן מהסוג המתחלף.
סגוויי X160
הסגווי X160, הקטן מהשניים ששוקל 48 ק"ג, מגיע עם גלגל "17 מלפנים ומנוע החשמלי המאפשר מהירות מרבית של 50 קמ"ש וטווח רכיבה של 64 ק"מ.
דגם ה-X260 מגיע עם גלגל קדמי "19, מזלג מתקדם יותר, מהירות מרבית של 75 קמ"ש, 25.5 קג"מ(!) וטווח רכיבה של 120 ק"מ. המשקל כצפוי גבוה יותר ושם את המאזניים על 55 ק"ג.
סגוויי X260
סגווי מתמחרים את שני הדגמים ב-3,000$ ל-X160 ו-4,500$ לדגם הגדול יותר. שני הדגמים מהווים אלטרנטיבה חשמלית, זולה וחוסכת רישיון וביטוח, לאופנועי אנדורו צפוף בעלי מנוע בעירה פנימית. אז זה לא בדיוק אופניים חשמליים ולא בדיוק אופנוע קלאסי או אופנוע חשמלי, אבל זה בהחלט כלי מעניין המאפשר רכיבה שקטה, ירוקה ומלאת אדרנלין בשטח – בדיוק כמו אופנוע.
ליין האופנועים החדש והמכובד של דוקאטי כלל השנה שלושה זוגות נוספים של אופניים חשמליים: האחד במהדורה מוגבלת עם מכלולי קצה, השני לשטח והשלישי לעיר.
בדוקאטי מרחיבים את ליין האופניים עם 3 זוגות חדשים
בדוקאטי הציגו במחצית השנה משהו מפתיע וחדש לגמרי מבית היצרנית האדומה – אופניים חשמליים. הדוקאטי MIG-RR הוא תוצר של שיתוף פעולה עם חברת Thok Ebikes האיטלקית, והם מיועדים לרוכבי שטח המחפשים איכות ומקצועיות – כך פרסמו דאז דוקאטי. נתונים כמו בולמי פוקס עם מהלך גלגל של 170 מ"מ מלפנים ו-160 מ"מ מאחור, מנוע חשמלי של שימנו המספק 250 וואט ו-70Nm (כ-7 קג"מ), מצבר 504W, בלמי דיסק של שימנו, חישוק קדמי בקוטר 29″ ואחורי בקוטר 27.5″, גיר של שימנו עם 11 מהירויות, כידון רנטל מקרבון ועיצוב קרבי-דוקאטיסטי. המשקל המלא עומד על 22.5 ק"ג. אפילו טרוי בייליס הגדול נתן עליהם גז. סליחה, חשמל.
ל-MIG-RR התווספה כעת גרסת Limited Edition, שמוסיפה בולמי אוהלינס איכותיים, חישוקי קרבון, מערכת העברת הילוכים חשמלית וגרפיקה מיוחדת ואישית לטובת הלקוח. גרסה זו, ששוקלת 21.5 ק"ג, תיוצר ב-50 יחידות בלבד ותעלה 9,000 יורו.
MIG-RR במהדורה מוגבלת של 50 יחידות
הדגם השני נקרא MIG-S, והואמהווה גרסה 'פשוטה' יותר מדגם ה-MIG-RR. הוא מגיע עם חישוק קדמי בקוטר 29″ ואחורי בקוטר 27.5″, מזלג מרזוקי עם מהלך של 150 מ"מ, ובולם אחורי של פוקס עם מהלך של 140 מ"מ. ל-MIG-S יש תמסורת של 12 הילוכים מבית SRAM. התענוג יעלה 4,700 יורו (מצורף סרטון).
MIG-S – מפרט בסיסי יותר
הדגם השלישי, שנקרא E-Scrambler, הוא אופניים עירוניים, אופנתים ויוקרתיים, בקורלציה למשפחת הסקרמבלר של דוקאטי, והם מיועדים לשימוש אורבני בעיקר.
האסוציאציה הראשונה, והיחידה למעשה, למילה דוקאטי – היא אופנוע. אבל לא עוד. אחרי החשיפה הראשונה בתערוכת מילאנו, בדוקאטי משחררים לשוק אופני שטח חשמליים מעוררי חשק.
הדוקאטי MIG-RR הם תוצר של שיתוף פעולה עם חברת Thok Ebikes האיטלקית, והם מיועדים לרוכבי שטח המחפשים איכות ומקצועיות – כך על-פי דוקאטי. נתונים כמו בולמי פוקס עם מהלך מתלה של 170 מ"מ מלפנים ו-160 מ"מ מאחור, מנוע חשמלי של שימנו המספק 250 וואט ו-70Nm (כ-7 קג"מ), מצבר 504W, בלמי דיסק של שימנו, חישוק קדמי בקוטר 29″ ואחורי בקוטר 27.5″, גיר של שימנו עם 11 מהירויות, כידון רנטל מקרבון ועיצוב מדליק. המשקל המלא עומד על 22.5 ק"ג.
המחיר, אם שאלתם, עומד על 5,123 יורו – לפני אביזרים נלווים.
האופניים החדשים של דוקאטי זמינים בסוכנויות דוקאטי באירופה, וניתן להזמין אונליין באתר ייעודי. בשלב מאוחר יותר הם יגיעו גם ארצה. מחיר ישראלי עדיין אין.
"איפה אפשר לכתוב הודעה לרוכבי הכביש בישראל?", שאל אותי לא מזמן אביעד אברהמי (הוא העורך של מגזין האופנועים FullgaZ ואני, גיא חלמיש, העורך של מגזין האופניים BIKEPANEL). "בקבוצת רוכבי הכביש של ישראל בפייסבוק", עניתי. "למה? שוב הייתה היתקלות בין רוכבים לאופנוענים?…". "ברור…", הוא ענה לי. "מבאסים. מבאסים כולם, גם אצלכם וגם אצלנו, שלא יודעים להסתדר כמו בני אדם אחד עם השני", עניתי. "לגמרי". הוא ענה.
מנסים להבין ולפרק את האיבה
כדי להבין את מקורות האיבה ואולי לנסות לפרק אותה למרכיבים ולפתור את הבעיה הזו, נפגשנו לנו לשיחה כזו. שנינו באים ממקום של אמפתיה ואהדה 'לצד השני'. לגיא ('גיאחה') יש רישיון לאופנוע גדול והוא התנייד על קטנועים מגיל 16 ועד 30. אביעד גם הוא עם רקע ספורטיבי – אמנם לא באופניים, אבל בריצה – יש לו ברגליים 2:46 ש' בריצת מרתון!
שנינו מבינים את הקרבה בין הענפים והמשותף ביניהם – למשל ששניהם 'החוליות החלשות' בג'ונגל התעבורתי שנקרא גם 'הכביש הציבורי'. גם אופנוענים וגם רוכבי אופניים לא רק חולקים את הדו-גלגליות, אלא גם סובלים מדה-לגיטימציה בציבור הרחב, ולא מעט היו רוצים לראותם מחוץ לכבישים. אז איך זה שהדה-לגיטימציה הזו מגיעה מקבוצה אחת אל השנייה, ולא גורמת בדיוק לדבר ההפוך – להזדהות וקרבה?
צפו בכתבת הווידאו – "כי גלגלים אחים אנחנו":
מה מפריע לרוכבי האופנועים?
אביעד: לרוכבי אופנועי הכביש, ובעצם גם לשאר משתמשי הכביש, יש שתי בעיות עיקריות עם רוכבי אופני הכביש.
הראשונה היא רכב הליווי. אנחנו מבינים לחלוטין את הצורך ברכב ליווי ש'יסגור' על הרוכבים מאחור ויגן עליהם. בכבישים עם שני נתיבים לכל כיוון או בכבישים בעלי שול ימני רחב דיו אין עם זה שום בעיה מפני שניתן לעקוף בזהירות ובבטחה. הבעיה נוצרת כאשר רכב הליווי נוסע מאחורי רוכבי האופניים בכבישים צרים – עם נתיב בודד לכל כיוון וללא שול ימני – תופס את כל הנתיב, ומאלץ את כלי הרכב שמאחוריו לנסוע במהירות איטית להחריד, לעתים גם 8 ו-10 קמ"ש אם מדובר בעלייה, או לחלופין מאלץ את הנהגים שמאחור לבצע עבירת תנועה חמורה ולעקוף בקו הפרדה רצוף. כמובן שמעבר לסכנה הבטיחותית שבעקיפה כזו יש גם את העניין התעבורתי – דו"ח של 500 ש"ח ו-6 נקודות חובה. תפיסת הנתיב זה דבר בלתי מתקבל על הדעת, ואת זה יש להוקיע. אחזור ואגיד שאני מבין לחלוטין את הצורך ברכב ליווי שיגן על הרוכבים בגופם, אבל לא בכל מקום ולא בכל שעה. יש כבישים שבשעות מסוימות הדבר בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין.
העניין השני נוגע לרכיבה במקביל. לא מעט רוכבי אופני כביש נוהגים לרכב במקביל – אחד ליד השני – ועל-ידי כך מסכנים את עצמם ואת שאר משתמשי הדרך. אני לא מצליח להבין כיצד רוכבים נותנים את האחריות והשליטה על חייהם למשתמשי הדרך האחרים – במיוחד כשרוכבי האופניים הם החוליה החלשה ביותר על הכביש וצריכים להגן על עצמם. מעבר למטרד לשאר משתמשי הדרך, זוהי פעולה שנוגדת את כל כללי אסטרטגיית הרכיבה.
איך לפתור את הבעיות האלה?
גיא: רכבי ליווי לא אמורים לחסום את התנועה, בטח שלא לאורך זמן רב. אחת לכמה דקות, אם הצטבר פקק מאחורי הדבוקה, יש לאפשר שחרור שלו באמצעות עקיפה זהירה של דבוקת הרוכבים, ואז חזרה של רכב הליווי אל מאחוריהם (לדוגמה: רכב הליווי לא אמור לחסום את כל העלייה לצור הדסה במשך 20 דקות של 10 קמ"ש ולמנוע מהתנועה שמגיעה מאחור לעקוף).
רכיבת רוכבי כביש במקביל – אנחנו מפרידים פה בין היבטים חוקיים לבין היבטים מעשיים. החוק קובע שרוכב האופניים ירכוב באמצע הנתיב ככל רכב, וכל עקיפה שלו תתבצע בצורה מלאה כמו עקיפת רכב. במציאות, רוכבי האופניים אינם רוכבים כך, גם כדי להתחשב בסביבה וגם מתוך חשש לבטיחותם. הדרך הנכונה לרכיבה במקביל (לרוב בכבישים נידחים ובשעות מוקדמות) היא שאחד הרוכבים נמצא על השול ואחד צמוד לקו הצהוב של השול. בצורה כזו נתיב התנועה אינו נחסם. אם אין אפשרות רכיבה על השול או אין שול – עוברים לרכיבה בטור יחיד, בוודאי אם מגיע רכב או אופנוע.
"אל תהיו פה"
גיא: בתוך התלונות על רוכבי האופניים בכביש, יש גם דרישות שאינן לגיטימיות: הכביש אינו בבעלותה של קבוצה אחת כלשהי – כשם שלא ראוי שנהגי רכבים יטענו שאופנועים לא לגיטימיים על הכביש, כך גם אופנוענים לא יכולים לטעון כנגד זכותם של רוכבי האופניים להשתמש בו. זו זכות מוקנה לכל אזרח, ולא משנה עוצמת או מהירות הכלי בו הוא בחר להשתמש בדרך הציבורית (אלא אם יש שילוט האוסר על כלי איטי, כמו בכבישים מהירים). זה חלק מחופש התנועה, והשוויון הבסיסי שמסגרת חיים משותפת מקנה לכל חבריה, השונים זה מזה. נדרשת סובלנות.
גם הטענה שנשמעת מאופנוענים שלגיטימי לרכוב עם אופני כביש ורכבי ליווי בשעות הבוקר המוקדמות בלבד אינה לגיטימית – הכביש של כולם לאורך כל שעות היום. כשאני יוצא לרכיבה של 120 ק"מ, זה לוקח לי בד"כ סביב החמש שעות. גם אם יצאתי באור ראשון אגיע חזרה לרכב סביב 11-12 בצהריים. זאת ועוד- אופניים הם גם כלי תחבורה לאזרחים שאין להם רכב. זכותו של כל אזרח, כולל בעלי כלי ניידות איטיים כמו אופניים, להשתמש בהם בכל שעה שירצו לאורך היום. ההדרה על בסיס שעות אינה לגיטימית בדיוק כמו עצם הניסיון לשלול את הזכות לרכוב – על אופניים או על אופנועים. הטענה הזו היא חרב פיפיות של האופנוענים כנגד עצמם שכן היא יכולה באותה קלות דעת להישמע כנגדם מדיירי התנועה האחרים.
מה מפריע לרוכבי האופניים אצל האופנוענים?
גיא: חוץ מעישון לידינו בתחנות הדלק?… וברצינות – יש שני דברים עיקריים בהם האופנוענים מפריעים.
בתחום השטח – אופנוענים נכנסים לתשתיות שנבנו עבור אופניים (סינגלים) והורסים אותן – לעתים למרות השלטים שאוסרים על כניסת דו-גלגלי ממונע לסינגל. יש לא מעט סינגלים לרוכבי שטח שנבנו על-ידי קק"ל, ובהם הושקעו מאות אלפים ומיליונים של שקלים לטובת רוכבי אופני השטח. רכיבת אופנועי שטח על הסינגלים הללו הורסת אותם, והדבר נכון עשרות מונים בעונת הקיץ שבה השביל נטחן עד דק. כולנו מכירים את הקרקע הישראלית בקיץ.
בכביש – אופנוע עוצמתי שעוקף בצמוד רוכב כביש יכול להבהיל אותו ומסכן אותו. אני חושב שזוהי התנהגות לא מתחשבת ולא הולמת, ומעבר לסכנה הברורה – שכן אופני כביש הם כלים לא יציבים שנוסעים על גלגלים צרים במיוחד, מה שאומר שכל פעולה גסה של הרוכב עלולה להפיל אותם – יש כאן גם היבט חברתי ומוסרי. פשוט לא עושים דברים כאלה.
איך לפתור את הבעיות האלה?
אביעד: בוא נתחיל עם הסינגלים של רוכבי האופניים. הרקע לתסכול של האופנוענים הוא שחלק מהתשתיות האלה הגיעו לאוויר העולם על-ידי אופנוענים – כלומר הסינגלים נפתחו על-ידי רוכבי אופנועי אנדורו – ורק אז הפכו לתשתיות רוכבי אופניים, כשקק"ל וגופים אחרים 'התלבשו' עליהם, ניכסו אותם לעצמם ומנעו כניסת רוכבי אופנוע.. כיום ישנה מגמה של רוכבי האנדורו לכיוון יותר אקסטרימי, ולכן למרות הגידול העצום בתחום רכיבת האנדורו, דווקא יש פחות ופחות שימוש בסינגלים של האופניים. בנוסף, נפתחים יותר ויותר סינגלים חדשים המתאימים יותר לרכיבת אנדורו מודרני, ואליהם רוכבי האופנועים מגיעים. בכל אופן, אני מסכים שרוכבי אופנוע צריכים לכבד את רוכבי האופניים ואת התשתיות שנבנו בהשקעה גדולה, ולהשתדל להימנע מכניסה לסינגלים כאלה – במיוחד כשהקרקע יבשה 8 חודשים בשנה. אני חושב גם שיש הרבה כבוד הדדי בין רוכבי שטח – אופנועים ואופניים. מעבר לעובדה שחלק בלתי מבוטל של רוכבי האנדורו הם גם רוכבי אופניים, אני רואה במקרים רבים בשטח כבוד מצד הצדדים. למשל – רוכבי אנדורו שמפנים את הדרך לרוכבי אופניים ומאפשרים להם 'לזרום' על הסינגל ללא הצורך לעצור. בשטח המצב טוב למדי.
בתחום הכביש – אופנוען מהיר, כשהוא רואה רוכב אופניים, הולך רגל או כלי תחבורה כזה או אחר – חייב להוריד מהירות ולעקוף בבטחה ובמרחק סביר. זה לא רק לשון החוק אלא גם התנהגות חברתית ראויה.
כי גלגלים אחים אנחנו
שני הענפים האלה – אופניים ואופנועים – הם חלק מצמיחה נפלאה של תרבות הפנאי, של הספורט ושל איכות החיים שלנו, ושניהם התעצמו מאוד בעשור האחרון.
אנחנו כישראלים מרשים לעצמנו לפעמים יותר מדי, יותר ממה שמקובל, גם אם זה חדירה למרחב של האחר, ומנגד רותחים ומתעצבנים מהר מדי כשעושים לנו את אותו הדבר. הקיום של כולנו במרחב הציבורי – במיוחד רוכבי אופניים ורוכבי אופנועים – מחייב אותנו להיות אדיבים זה לזה, להבין ולחוש את הכאבים אחד של השני, ולנסות להתחשב בהם ככל שניתן. למצוא את נקודות המפגש וההתחשבות.
אחרי הכל, התחביבים שלנו כוללים לא מעט קווים מקבילים ואפילו משותפים.
