תגית: בימוטה

בשבוע שחלף פרסמנו שתי ידיעות, אמנם לא סופיות, אך עיתוי תזמון הופעתן בכל מדיות האופנועים בעולם יותר מסוגר את הגולל: ק.ט.מ רוכשת את מניות הרוב בגאס גאס וקוואסאקי רוכשת את בימוטה. מה מניע את מקבלי ההחלטות בשני המקרים האלה? בואו נבדוק.

ננתח קודם את ההחלטה של האוסטרים, שכבר רכשו חברת אופנועים מגמגמת – את הוסקוורנה – ובמקרה הזה העמידו אותה בקו החזית יחד עם ק.ט.מ מבחינה טכנולוגית והנדסית. עד לאחרונה אמרו על הוסקוורנה שהיא למעשה ק.ט.מ בלבן – אבל דגמי 2020 מחדדים את הזהות האינדיבידואלית שהוסקוורנה מגבשים לעצמם (ראו את דעתו של אביעד בהשקת דגמי 2020 של הוסקוורנה), ויש גם את ליין אופנועי הכביש של הוסקוורנה, שאמנם יושב על הפלטפורמה המכאנית של ק.ט.מ, אבל מציע עיצובים מרהיבים ורוח מודרנית ושונה לחלוטין מק.ט.מ. בכל מקרה, הרווחים הסופיים משתי החברות נכנסים לאותו הכיס. קשה לנו מאוד לראות איך ק.ט.מ מתכוונים לעשות את אותו הדבר עם הספרדים ולהפוך את גאס גאס לק.ט.מ באדום.

קחו למשל את מודל דאצ'יה בעולם הרכב: רנו רכשו את דאצ'יה, חברה רומנית פשוטה, ועם השנים העניקו לרכבי דאצ'יה את הטכנולוגיה של רנו מדור קודם. כך מתאפשר לרנו לשמר טכנולוגיה מוכחת שעבדו עליה מיטב המהנדסים, אשר נאלצים להמשיך ולחדש בכל עת, ולהשתמש בה במכוניות אחרות שאינן בקו החזית. זה מאפשר להם נציגות עדכנית יחסית בקטגוריות מחירים נמוכות יותר.

כשק.ט.מ השיקו לדגמי 2018 את מערכת הזרקת הדלק TPI לדגמי שתי הפעימות, כולם החמיאו למערכת. אבל מבחנים השוואתיים שנערכו מול דגמי הקרבורטור המקבילים של ק.ט.מ עצמה רק הדגישו את רמת האופטימיזציה אליה הגיעו ק.ט.מ עם הקרבורטור. מבחנים אלו תמיד הסתיימו ללא החלטה חד-משמעית. פיתוח מערכת ה-TPI עלה לאוסטרים בהמון כסף וזמן, וברגע שהגיע לאופטימום – כמו בדגמי 2020 – מערכות הקרבורטור, שבהן הושקעה את אותה הזיעה והממון, נזרקו למעמקי המחסנים ללא שימוש נראה לעין. למעשה, יום אחרי הרמת הכוסית של מחלקת המהנדסים בק.ט.מ, כבר התחילו לעבודה על דגמי 2023 ו-2024. אין רגע מנוחה וגאולה.

עכשיו קחו את מה שאמרנו על דאצ'יה. מה אם ק.ט.מ יבחרו להעניק לאופנועי גאס גאס את הטכנולוגיה 'דור קודם' שלהם, שגם כך הייתה טובה מאוד בזמנו, ויתמחרו את אופנועי גאס גאס בשני קליקים מתחת לנציגי הפרימיום שלהם – ק.ט.מ והוסקוורנה. הרי המחירים גם כך ממשיכים לטפס, ולא נראה שיהיה אפשר לרדת מהעץ הגבוה הזה – אז הנה, גאס גאס זה הפתרון ללקוחות שלא יכולים או רוצים להוציא את הסכומים האלה.

אותו הרעיון גם עם דגמי האדוונצ'ר, שלאור המלחמה החמה מול דוקאטי עם המולטיסטראדה וב.מ.וו עם ה-GS-ים גם הגיעו לרמות טכנולוגיה יקרה ובלתי מושגת להרבה מאוד רוכבים. מה דעתכם על גאס גאס אדוונצ'ר 1190 / 1090, עם המנוע והמכלולים – המעולים בפני עצמם גם כיום – של הדגמים שכבר לא מיוצרים? לא הייתם קונים אם זה היה מתומחר ב-40-30 אלף ש"ח פחות מהמחירים המקובלים כיום?

אז מה עם קוואסאקי, למה לה להיכנס ולכסות את חובות העבר של בימוטה האיטלקית? פה לדעתנו המקרה הפוך מאשר בק.ט.מ. בעולם הפרימיום – בין אם זה באופנועי הספורט או בין אם זה באדוונצ'ר – אף לקוח לא יכניס לאותה הרשימה את ה-ZX-10R עם פניגאלה, או ורסיס 1000 עם ב.מ.וו S1000XR. הירוקים די לא קיימים בעולם היוקרתי. מה יותר מתאים מאשר בימוטה KB (קוואסאקי-בימוטה) ללקוח העשיר? הרי מה אכפת לו מה נמצא מתחת לפיירינג, כל עוד זה נראה כמו שצריך ונושא תג יוקרתי?

סיבה נוספת היא השמרנות והפחד של חברי הדירקטוריון שעדיין פוחדים מהעתיד החשמלי. עשרות שנים רכשו מהם אופנועי בנזין – זה לא פשוט להקצות משאבים גדולים מאוד במנועים חשמליים – מי ירצה נינג'ה חשמלי? אבל השימוש בבימוטה כפלטפורמה חשמלית יכולה להקל על העניין. בימוטה תהיה מותג הפרימיום והחשמל של קוואסאקי.

סיבה אחרונה, שנכונה בשני המקרים, היא שטחי המפעל, המכונות וכוח האדם הפוטנציאלי באיטליה או בספרד. להקים ולהשמיש מפעל יכול לעלות מאות מליוני דולרים. בשתי העסקאות, ק.ט.מ וקוואסאקי סוגרים את הפינה גם בעניין הזה ומקבלים מקום שימושי גם לדגמי המקור וגם לדגמי הפיתוח.

ימים יגידו לגבי הכוונות של שתי היצרניות בעניין הזה. לדעתנו, רק טוב יצא מזה לנו – הצרכנים הסופיים.

האם קונצרן קוואסאקי מיפן ירכוש את שם העבר המפורסם מאיטליה – בימוטה? ההכרזה על כך, ככל הנראה, תהיה בימים הקרובים. 

בימוטה, שם עבר מפואר מרימיני, איטליה, נוסדה בשנת 1973. מייסדיו – ולריו ביאנקי, ג'וספה מורי ומאסימו טאמבוריני המפורסם (שימו לב – זה מקור השם בימוטה) יצרה אופנועים אקזוטיים המבוססים על מנועים קיימים – בעיקר מסוזוקי, הונדה, קוואסאקי, ואף מדוקאטי. למרות הצלחה יחסית במרוצים, החברה מעולם לא נחשבה למצליחה. עם השנים בימוטה חוו החלפות בעלים והכרזה על פשיטת רגל בתחילת שנות ה-2000. בשנת 2003 רכשה את המותג חברה שוויצרית, שלמעט דגמי תצוגה כאלו ואחרים לא הצליחה למצוא איזון ופריחה עם המותג. הם סגרו את שערי המפעל לפני כשלוש שנים (לא לפני שחשבו על נציגות בישראל – ראו כאן)

המהלך של קוואסאקי יכול לנבוע מהרצון להתרחב בתוך השוק האירופאי ולהעניק מעטפת יפנית משומנת יחד עם הילה של מותג איטלקי אקזוטי. אנו מניחים שמחיר הרכישה הנמוך, שבטח יכלול את המפעל בעיר רימיני, הוא הגורם להחלטה. נקודה למחשבה – ואתם מוזמנים לחזור ולבדוק את זה עוד כמה שנים – מעניין אם קוואסאקי תממש את החזון החשמלי שלה ושל כלל התעשייה עם שם המותג האיטלקי. נמשיך לעדכן.

את התמונות הוספנו פשוט כי הכלים של בימוטה יפהפיים ואקזוטיים, ותמיד נעים להתבונן עליהם שוב.

בימוטה, שבקרוב תגיע ארצה על ידי ליגל יבואני דוקאטי, מציגה במילאנו שני דגמים מעניינים. הראשון הוא גרסת קפה רייסר לטזי, והשני הוא האימפרטו – סטריטפייטר חדש עם מנוע הטסטהסטרטה 11 מעלות DS שנלקח מהדוקאטי דיאבל.

הטזי SD קפה רייסר הוא גרסה חדשה לטזי 3D בעל המתלה הקדמי הלא קונבנציונלי, והוא בעיקר תרגיל בעיצוב – כך צריך להיראות קפה רייסר מודרני על פי בימוטה, ולמען האמת אנחנו מאוד אוהבים את המראה העתידני הלא שגרתי הזה. הפלטפורמה היא לחלוטין טזי 3D, עם השלדה שעשויה מאלומיניום מכורסם בשילוב צינורות פלדה, מנוע קירור האוויר בנפח 803 סמ"ק שנלקח מהדוקאטי מונסטר 796 / סקרמבלר, בולמי האוהלינס, וכמובן המתלה הקדמי הלא-קונבנציונלי עם ההיגוי בנאבה. אפשר להסתכל על האופנוע הזה שעות ולהתפעל מהפרטים הקטנים. פיסול במתכת.

הדגם השני שמציגה בימוטה הוא האימפרטו (Imperto) – סטריטפייטר שעושה שימוש במנוע הטסטהסטרטה 11 מעלות DS שנלקח מהדיאבל, ושמפיק 162 כ"ס וערימות של מומנט. השלדה משלבת מסבך משולשי פלדת כרומולי עם פלטת אלומיניום, הבולמים של אוהלינס, הבלמים רדיאליים של ברמבו, והמראה – מיליון דולר. עוד אופנוע שאפשר להתבונן עליו שעות, וחבל שבימוטה שחררה רק תמונה אחת של האופנוע כולו.

עוד חדש מבימוטה – אופציה לסופרצ'רג'ר לדגמים העושים שימוש במנוע הטסטהסטרטה 11 מעלות DS. הראשון שיקבל את האופציה הזו הוא האימפרטו, והסופרצ'רג'ר עשוי להעלות את ההספק לכ-190 כ"ס, וכמובן לעבות משמעותית את רצועת המומנט. רק המחשבה על המנוע הזה עם סופרצ'רג'ר מגרה אותנו. ואם זה לא מספיק, אז את שלדת הפלדה והזרוע האחורית ניתן להחליף לכאלו העשויות קרבון. אקזוטיקה מגה-סקסית!

אחרי דוקאטי, אפריליה ו-MV אגוסטה, מותג איטלקי נוסף בדרך ארצה, והפעם בימוטה – אחד המותגים האקזוטיים והנחשקים שאיטליה ייצרה. הייבוא לישראל יתבצע על ידי ליגל, יבואני דוקאטי ו-TM לישראל.

בימוטה היא חברת אופנועים איטלקית שנוסדה ב-1973 על ידי ולריו ביאנקי, ג'וזפה מורי ומאסימו טמבוריני, ומכאן השם בימוטה – ההברה הראשונה של שם המשפחה של כל אחד מהמייסדים. המפעל נמצא בעיירה רימיני שבצפון איטליה, והוא מייצר אופנועים אקזוטיים עם שלדות מייצור עצמי ומכלולי קצה מסביב. המנועים בעבר נלקחו מסוזוקי, אולם זו תקופה ארוכה שהמנועים נרכשים מדוקאטי, השכנה מבולוניה, כששם הדגם מכיל את שם יצרן המנוע (במנועי דוקאטי האות הראשונה היא D), לאחר מכן B שמציינת את בימוטה, וכן מספר הדגם. הדגמים המיוצרים כיום הם DB8, DB9, DBX, BB3 וטזי. לבימוטה היסטוריה ארוכה של מרוצים, גם ברמה העולמית.

הדגמים הראשונים יגיעו ארצה בתחילת 2016, כשלפי הזמנה ניתן לייבא את כל הדגמים. מליגל נמסר שראשון הדגמים שיגיעו הוא הטזי, עם המתלה הקדמי הלא-קונבנציונלי (בתמונה בראש הידיעה).

Photo: Andrew Barkules

סדנאות שיפוץ אופנועים הפכו להיות הלהיט התורן, ובצדק. ניתן היום לקנות (בעיקר בשאר העולם, אך גם בארץ זה מתחיל להתפתח) אופנוע ישן יחסית, להכניס אותו לסדנה, ומשם הגבול תלוי רק בראש של המעצב והמכונאי בסדנה ובעומק הכיס של הלקוח. אנחנו רגילים לראות לא מעט אופנועים שעוברים שיפוצים מרשימים מאוד – ב.מ.וו, הונדה, טריומף וכדומה, אך מתי בפעם האחרונה ראיתם בימוטה שעובר קסטומיזציה?

סדנת אנאלוג (Analog) האמריקאית אמנם הוקמה רק בשנת 2009, אך בעליה, טוני פרוסט (Tony Prust), עוסק בשיפוץ אופנועים ב-15 שנה האחרונות. אל יצירתו האחרונה לא יכולנו להישאר אדישים. ה-DB3.5 החל את דרכו כבימוטה מנטרה שנת 1996. למה זה מעניין אתם שואלים? נתחיל מהעבודה שזה בימוטה, ולא כל יום מישהו מרשה לעצמו לגעת באופנוע שבסופו של יום נחשב, גם בימינו, כסוג של אקזוטיקה. לצורך העניין יוצרו סך הכל כ-450 אופנועים כאלו פחות או יותר. מנגד, המנטרה הוא חתיכת אקזוטיקה מכוערת, ומישהו צריך להגיד את זה וגם לעשות עם זה משהו.

למי שלא מכיר, הבימוטה מנטרה היה הניסיון של החברה מרימיני להיכנס לשוק הנייקדים. מדובר על אמצע שנות ה-90, והדוקאטי מונסטר M900 רק נולד ומראה לעולם מה זה אופנוע נייקד אמיתי. בימוטה תמיד נחשבה יצרנית אופנועי ספורט, וזה היה הניסיון שלה לצאת מהמסגרת. התוצאה הייתה אחד מהעיצובים הבלתי נשכחים בהיסטוריה הדו-גלגלית, לאו דווקא לטובה. מזלנו שאנחנו יכולים להאשים את הצרפתים, או יותר נכון צרפתי אחד בשם סשה לקיץ', שכן למעט העיצוב הנוראי לטעמנו, בסך הכל המנטרה נחשב אופנוע טוב מאוד, בעל מנוע מוכר וחזק, שלדה כמו שרק בימוטה יכולה לייצר והתנהגות בהתאם, ומשקל נוצה של 173 ק"ג.

מה שאנאלוג עשו, זה פשוט מה שבימוטה היו צריכים לעשות עוד בשנת 1995 – לייצר נייקד מגניב. לטעמנו האופנוע החדש נראה פשוט מעולה. פרוסט התעקש על גלגלי שפיצים במקום אלו היצוקים כדי לתת מראה קפה רייסרי אמיתי. זה עשה הרבה כאבי ראש, אבל בסוף השתלם, והגלגלים של חברת alpina באים בול במקום, בטח כשמולבשים עליהם צמיגי פירלי דיאבלו רוסו III. על הדרך הוחלפה גם מערכת הבלימה לכזאת של חברת ISR וצינורות בלימה של HEL. מיכל הדלק, יחידת המושב, שלדת הזנב, האגזוז ועוד כמה נגיעות – נבנו כולם בעבודת יד בסדנה.

המנוע עצמו עבר רענון רציני בדוקאטי מילוואקי, התווספו קרבורטורים מסוג FCR של קיהיין, ונזרק עליו גם קלאץ' מוגבל החלקה. על הדרך פינקו את ה-DB3.5 גם במערכת חשמל חדשה לגמרי. שאר הנגיעות הן עיצוביות ומגיעות היישר מהמדף. כך אפשר למצוא קליפ-אונים של חברת וורטקס, ריר-סט של ריזומה, מראות של CRG שבסופו של דבר יוצרים את האופנוע המגניב הזה. אספרסו עם נגיעה אמריקאית.