תגית: דו-שימושי

צילום: אביעד אברהמי

• יתרונות: עיצוב מיוחד, מנוע חזק וגמיש, איכות מתלים בעומס מלא, בלמים, קרביות-יתר
• חסרונות: נוחות בכביש, צריכת דלק, קרביות-יתר
• שורה תחתונה: דו-שימושי סופר-קרבי כמו של פעם, עם יכולות שטח גבוהות שדורשות רוכב מיומן לשם כך ועם מחיר ביכולות כביש
• מחיר: 68,900 ש"ח (75,000 ש"ח לגרסת ה-LR)
• מתחרים: ק.ט.מ 690 אנדורו R
• נתונים טכניים: מנוע צילינדר יחיד, 692.7 סמ"ק (105 מ"מ קוטר, 80 מ"מ מהלך), 75 כ"ס (47 כ"ס בגרסת A1), הזרקת דלק עם מצערת חשמלית, מצב שטח וכביש ובקרת אחיזה, קירור נוזל, 4 שסתומים, 6 הילוכים עם מצמד מחליק בתפעול הידראולי וקוויקשיפטר, שלדת מסבך משולשי פלדת כרומולי, מזלג הפוך של WP XPLOR, מתכוונן מלא, מהלך 250 מ"מ, זרוע אחורית עם לינקים ובולם יחיד של WP XACT מתכוונן מלא, מהלך 250 מ"מ, דיסק קדמי 300 מ"מ עם קליפר צף, דיסק אחורי 240 מ"מ, מערכת ABS דו-ערוצית להטיה – ניתנת לניתוק (אופציה לניתוק אחורי בלבד), גובה מושב 920 מ"מ, מרווח גחון 270 מ"מ, משקל 145 ק"ג, מיכל דלק 13 ל', צמיגים 90/90-21, 140/70-18

צפו בווידאו:

צילום ועריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

נחסוך לכם הפעם את התיאור שמדובר על גרסת הוסקוורנה לק.ט.מ אנדורו 690R. זאת השנה החמישית ל-701 אנדורו בליין הוסקוורנה, וככזה הוא זכאי למעמד בזכות עצמו. נפנה אתכם בשמחה למבחנים של גרסת המקור מ-2016 (רכיבה ראשונה – כאן; מבחן דרכים – כאן). לשנת 2020 לקחו הוסקוורנה את צמד דגמי ה-701 אנדורו וסופרמוטו ושיפרו – לא שינו – אותם. המשך האבולוציה. השינויים מסתכמים בפלסטיקה וגרפיקה חדשות היוצרות זהות בין דגמי האנדורו של הוסקוורנה. בנוסף יש עדכון למערכות האלקטרוניקה ב-701. יש ניהול מנוע חדש עם מתג על הכידון לבחירת מפות ניהול מנוע, הכוללים שני מצבים: מצב 1 עם בקרת אחיזה ובקרת ווילי (מצב כביש) ומצב 2 שמבטל את שני אלה (מצב שטח) . יש גם מערכת ABS להטיה של בוש (כולל מצב אנדורו / סופרמוטו) הניתנת לניתוק מלא, כשניתן לרכוש מהוסקוורנה דונגל חיצוני שמאפשר ניתוק ABS לגלגל האחורי בלבד, ויש מערכת בקרת אחיזה המתחשבת בחיישן ההטיה ומווסתת את הורדת הכוח והחלקת הגלגל האחורי בתאוצה בהתאם לזווית ההטיה ומצערת אלקטרונית. בנוסף, בהוסקוורנה הוסיפו מנגנון קוויקשיפטר לשני הכיוונים. הוסקוורנה מציעים גרסה מקבילה – LR – הכוללת מיכל דלק ענק בנפח 25 ליטרים ונמכרת בפער של 6,100 ש"ח.

נקודות החוזק ממשיכות להיות מנוע הסינגל הקרבי בנפח של 692.5 סמ"ק עם 75 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-7.24 קג"מ ב-6,750 סל"ד. אנחנו קיבלנו למבחן את גרסת ה-A1 המוגבלת ל-47 כ"ס. מערכת המתלים שודרגה גם היא, וכוללת את דגם ה- XPLOR של WP מלפנים, בקוטר 48 מ"מ ובכוונון מלא, ובולם ה-XACT מאחור, גם הוא מתכוונן מלא – בדיוק כמו בדגמי האנדורו של הוסקוורנה.

ביצועים

כאמור, אופנוע המבחן מיועד לרישיון נהיגה A1 והוא מוגבל בהספק המנוע ל-47 כ"ס, ולרגע לא הרגשנו כך. אנו מכירים טוב מאוד את הגרסה הלא מוגבלת של המנוע הזה מאין-ספור רכיבות על דגמי ה-690 של ק.ט.מ והוסקוורנה, אבל בשום מקום – למעט אולי במהירות המרבית – לא הורגש צורך בעוד כוח, לא בכביש ולא בשטח. המנוע חזק מאוד בכל קשת הסל"ד ומושך למעלה בכל הילוך. ששת ההילוכים קצרים יחסית, ויחד עם הקוויקשיפטר יוצרים תחושה דומה לשתי פעימות בשעטת הסל"ד למעלה בתאוצה מלאה. בהיעדר כל מיגון רוח, מהירות השיוט נקבעת בהתאם לדרגת רוחות הצד והחזית, ובכל מקרה לא תעבור את ה-120 קמ"ש, בשביל לשרוד את הרכיבה – אולי רק לתאוצות קצרות לצורך עקיפה כזו או אחרת. הגרסה הלא מוגבלת יכולה למשוך עד כמעט 200 קמ"ש, אבל פה, בגרסה המוגבלת, קצב צבירת הקמ"שים מעל 150 כבר היה איטי יותר. בכל מקרה, אין מה לחפש שם – כאמור בגלל היעדר מיגון הרוח. האופנוע הזה בהחלט ישמור לכם על הרישיון. בשטח, לעומת זאת, המנוע חזק וגמיש, ובשום מקום לא הרגשנו צורך בעוד סוסים.

מערכת המתלים השתדרגה מה-4CS של הדגם הקודם ל-XPLOR, אבל עדיין – על-אף שלל יכולות הכוונון – נשארה קשוחה ומותאמת לעומס מלא. ברכיבת כביש שגרתית המזלג ידע להחזיר מהלומה לכל מהמורה, ואמנם ה-701 אנדורו ישמור על יציבות מלאה, אך יגרום לרוכב אי-נעימות מסוימת עקב כך. לכל מי שמורגל לאדוונצ'ר מודרני ההיגוי ייתן תחושה מוזרה בגלל גלגל ה-21″ הקדמי וצמיגי השטח של קונטיננטל, אך למען האמת ניתן לייצר קצב טוב מאוד בכבישים מפותלים, ובטח בכבישי סופרמוטו קלאסיים. הבלמים מעולים. מערכת ה-ABS לא מתערבת יותר מדי, ויש מספיק עצמה ורגש בבלם הקדמי לבלום באצבע אחת. מחמאות אלו ימשיכו גם לשטח.

איך זה מרגיש?

הרכיבה על ה-701 אנדורו החזירה אותנו אחורה לדו-שימושיים הקרביים של פעם. מי שרכב על דגמי ה-EGS של ק.ט.מ, ה-XR600 של הונדה או ה-KLX650R של קוואסאקי – יידע על מה אנחנו מדברים. אגב, זאת ממש לא ביקורת. אופנועים קשוחים, ממוקדי מטרה שתכליתם להמשיך את ההסתערות מהכביש היישר לשטח ללא עצירת ביניים. מה שכן, ה-701 אנדורו הוא כלי שטח ה-ר-ב-ה יותר טוב מהם, וזה טבעי לחלוטין 25 שנים אחרי.

היום הראשון שלנו איתו יועד לכביש. במהירויות אוטוסטרדה, כשהכביש פנוי, לא נעים איתו. מצאנו את עצמנו מתלבטים אם להוריד מהירות על מנת לחסוך את הוויברציות, הרוח והמושב הקשה, או בכלל להגביר מהירות כדי לסיים עם זה כבר. רכיבת לילה על כביש 443 עם רוחות צד התישה אותנו עד שהסתיימה. אבל ברגע שהתנועה מצטופפת ומאטה את הקצב, התחושה מצוינת. המנוע החזק והקולני, שינויי כיוון מהירים וקלים, בלמים מעולים, תנוחת רכיבה גבוהה וזקופה – כל אלה מכניסים את הרוכב למוד אקשן, שיותר ממפצה על העייפות שהצטברה עד כה.

אגב, מצב 1 (שלו קראנו 'מצב כביש') במערכת ניהול המנוע מסרס את הווילי. כלומר, כשמגיעים לכביש הררי ומפותל מומלץ להעביר למצב 2 שמאפשר זאת, אך מנגד יבטל את בקרת האחיזה. ניתן להעביר ממצב 1 ל-2 ברכיבה, אך למצב ההפוך נדרש לעצור. הקוויקשיפטר עובד כמובן הכי טוב במצב של מצערת מלאה, ומאפשר העלאת הילוכים ללא צורך בסגירת מצערת והורדת הילוכים ללא שימוש בקלאץ'. בחצי עומס הוא לא מדויק ולפעמים יעביר לניוטרל מדומה, לכן ברוב הפעמים בחרנו להשתמש בקלאץ' ההידראולי הרך.

ל-701 אנדורו אין שעון דלק, וברגע שנורת הדלק נדלקת יש עוד כשני ליטרים במיכל, רק קחו בחשבון שהוא צמא מאוד. מי שלא אוהב לתדלק כל יום או יומיים – שיקנה את גרסת ה-LR, שמכפילה את כמות הדלק במיכל. פתח התדלוק ממשיך להיות מעצבן, עם מכסה זול ופשוט שנמצא על הזנב ומקשה על התדלוק ועל הסגירה לאחר מכן. בכלל, בהוסקוורנה השקיעו כל כך במכלולי המנוע והשלדה אבל שכחו את פתח התדלוק, וגם את העובדה שהמושב נשלף במשיכת כבל ולא עם נעילת מפתח ולאחר מכן לא אוהב לחזור למקום פחות אהבנו. הפלסטיקה, אגב, אמנם נראית טוב – כאמור בקורלציה מלאה לדגמי האנדורו המקצועיים של הוסקוורנה – אבל היא משתפשפת מהר.

בשטח הסיפור הוא אחר. ההוסקוורנה 701 אנדורו הוא אופנוע אנדורו גדול – וזאת ההגדרה המדויקת שלו. ה-701 אנדורו קרבי וקשוח, והוא עובד הכי טוב בעמידה ובגז מלא. ככזה הוא יגהץ כל שביל ויעמוד בקצב של אופנועי אנדורו טהורים. רק צריך לקחת בחשבון את המשקל הלא מבוטל שנוסף יחד איתו, שמורגש בעליות טכניות ובסינגלים. רוכב מיומן יסתדר איתו כל עוד ישמור על זרימה, אך לדעתנו רוכב בינוני ומטה לא יבין על מה כל המהומה ולא יסתדר עם הקשיחות שלו. הוא פחות מתאים לטיולים בקצב אדוונצ'ר או לטיולים רגועים של התגלגלות על שבילים, שכן ההוסקוורנה 701 אנדורו פחות מסתדר במהירויות נמוכות ואינו נוח. זהו לא אופנוע להתגלגלויות ולטיולים אלא לרכיבה, ורצוי חזקה.

סיכום ועלויות

מחירו של ההוסקוורנה 701 אנדורו עומד על 68,900 ש"ח (75,000 ש"ח לגרסת ה-LR), מגיע עם שנתיים אחריות ועם מרווח טיפולים של 10,000 ק"מ. כל שקל כאן הולך למכלולים האיכותיים, למנוע המעולה ולחבילה האיכותית והמרשימה.

אם לפני חמש שנים תהינו למי הוא מתאים, אז היום התשובה ברורה: ה-701 אנדורו מתאים לדעתנו לבוגר אופנוע אנדורו, שצבר בתחום מספיק קילומטרים ושעות מנוע ומחפש כלי שאינו מצריך אופרציה של נגררים וטיפולים תכופים, ואולי אף החזקת כלי נוסף לשימוש יומיומי. רוכב שכזה, שיודע מה הוא עושה בשטח, ימצא שהיכולות של ה-701 אנדורו גבוהות מאוד ויכולות לעמוד בקצב של מרבית הקבוצות בארץ, עם ערך מוסף של חשיפה לתוואי שטחים נוספים הנמצאים במרחקי רכיבה שונים, כשניתן להגיע איתו גם רחוק עד לשטח – רק קחו בחשבון שזה לא יהיה נוח. הוא קשוח מדי בכביש ופחות יתאים לקפיצה לעיר שכנה או לטיול רגוע בקבוצה, ואותו הדבר בשטח. זהו אופנוע קרבי שאוהב גז חזק – ושם הוא עובד היטב. הוא לא תחליף לאופנוע אדוונצ'ר קלאסי, אבל כאנדורו קרבי וגדול עם יכולות כביש הוא אחד הכלים המרשימים והמהנים שעליהם רכבנו, והוא ממשיך באבולוציה שלו כשהוא מודרני יותר, חזק יותר, אלקטרוני יותר וגם יפה יותר.

הקוואסאקי KLE500 היה הנציג הדו-שימושי במשפחת דגמי ה-500 הפופולרית של קוואסאקי, וגם אחד המוצלחים ביניהם.

בשנות ה-90 היו לקוואסאקי ארבעה נציגים בקטגוריית ה-500 סמ"ק: GPZ500 הספורטיבי, ER-5 הנייקד, EN500 הקאסטום, וה-KLE500 הדו-שימושי / אדוונצ'ר. כל אחד מהאחים היה מוצלח בתחומו – לא מלך הכיתה, אבל בהחלט בחבורה המובחרת. המכנה המשותף לכולם היה מנוע הטווין המקבילי בנפח 498 סמ"ק, מקורר נוזל, בעל שמונה שסתומים וגל-זיזים עילי כפול. ההספק ואופי אספקת הכוח היה שונה במעט בין אח לאח, ובמקרה שלנו כאן סיפק 45 כ"ס ב-8,300 סל"ד וכ-4 קג"מ ב-7,500 סל"ד. תערובת הדלק-אוויר סופקה למנוע דרך קרבורטורים ישנים וטובים. השלדה הייתה מסוג עריסה כפולה, כשמערכת המתלים הורכבה ממזלג טלסקופי בקוטר 41 מ"מ ובולם יחיד מאחור. המשקל היבש היה סביב ה-180 ק"ג.

ה-KLE500 הוצג בשנת 1991 והוחלף על-ידי הורסיס 650 בשנת 2007. אנו קיבלנו אותו בישראל בשנת 1994 – עם תחילת הייבוא של קוואסאקי לישראל – כשהוא נכנס כמו כפפה לקטגוריית העד 500 (סמ"ק) החשובה. ה-KLE אמנם הוצג כדו-שימושי ובאמת נשא גלגל קדמי בקוטר 21″ וחישוקי שפיצים, אך למען האמת לא היה לא שום עניין או יכולת בשטח, למעט אולי שבילים נוחים שגם רכב פרטי היה עובר בהם. מה שכן, הוא הביא לשולחן עיצוב גבוה ומרשים אשר נתן לו מראה של אופנוע גדול יותר, וכן יכולות כביש אשר סיפקו את הרוכב גם כאשר עבר לדרגת הרישיון הבאה בתור. המנוע סיפק ביצועים טובים מצד אחד ולא מאיימים מהצד השני, המתלים סיפקו רכות ונוחות טובה, כמו-גם מיגון הרוח. המושב כבר היה סיפור אחר, אבל זאת הייתה בעיה שניתן היה לפתור בקלות. הבלמים סיפקו יכולת בינונית בלבד. החישוק הקדמי וההרגשה הספוגית מהמזלג והבלמים פגעו ביכולות בכבישים המפותלים, אבל להתניידות וטיולים הוא היה נהדר.

בשנת 2005 קיבל הדגם מתיחת פנים צנועה, שהתבטאה במסיכת חזית ויחידת תאורה חדשה – דומה לסדרת ה-Z של קוואסאקי – וכן צביעה חדשה לשלדה וגרפיקה שונה, ובנוסף מגן הדיסק הקדמי הוסר.

בתחילת שנות ה-2000 ה-KLE500 קיבל שדרוג אדיר עת נרכש לשימוש על-ידי כוחות הביטחון והחל לקבל הכשרה קרבית ותעסוקה מבצעית עם שני לוחמים חמושים עליו, שהוכיחו שהוא יכול לשרוד כמעט כל דבר, כולל בשטח – כמובן עם מערכת מתלים משופרת ועם המון אבזור משטרתי מבצעי. הדגם שרד את מבחן הזמן בצורה טובה והפגין אמינות טובה לאורך השנים. עד היום ניתן למצוא לא מעט דגמים ברמת רכיבה למכירה בלוחות המכירה השונים, ממחירים שמתחילים בכמה אלפי שקלים בודדים בלבד. בסופו של יום ה-KLE500 היה כלי מתחילים יעיל ואמין, שיכול היה לגדול עם הרוכב. גם המחיר היה נוח, והשילוב של כל אלו הפכו אותו לכלי פופולרי במיוחד בשוק הישראלי, ואפילו – אם תרצו – אחד מהאבות המייסדים של קטגוריית האדוונצ'רים לכביש כאן אצלנו.

בשנות ה-90, כשאופנועי אנדורו עדיין לא היו פה ואופנועי שטח היו מפלצות גדולות נפח, הגיע אלינו הימאהה TT600, שהתפתח ל-TT600 בלגרדה וסיים את הקדנציה אצלנו כ-TT600R – שלושה דגמים דומים-אבל-שונים שהשאירו מספיק געגועים נוסטלגיים. 

ימאהה TT600

בשנות ה-70 של המאה הקודמת ימאהה הציעה שני דגמים רלוונטיים לשטח המדברי והאורבני: TT500 אנדורו ו-XT500 דו-שימושי. שניהם עם מנועי 500 סמ"ק 4 פעימות ומקוררי אוויר – פשוטים ומוצלחים. ה-TT600, הדגם המקורי שזכינו לראות אותו בישראל לקראת סוף חייו, הוצג בשנת 1983 כמחליף של אותו TT500.

מנוע הסינגל החדש היה בנפח 595 סמ"ק, מקורר אוויר, בעל גל-זיזים עילי יחיד וארבעה שסתומים. המנוע סיפק כ-40 כ"ס ב-6,500 סל"ד, כשתערובת האוויר ודלק הגיעה דרך קרבורטור, כנהוג אז. מידות הגלגלים היו כמובן 21″ מלפנים ו-18″ מאחור, עם בלם דיסק צנוע מלפנים ותוף מאחור. מערכת המתלים, שנשאה 132 ק"ג יבשים של האופנוע, הורכבה ממזלג טלסקופי (לא הפוך) מלפנים ובולם יחיד מאחור. אל ישראל הגיע הדגם בשנת 1993, שהייתה שנתו האחרונה בצורה הזאת. במונחים של אז הוא נחשב לאופנוע אנדורו קרבי, בטח כשעמד מול הסוזוקי DR650R או מול אחיו למשפחה, ה-XT600.

ה-TT600 של 1993 הפגין ביצועים מכובדים בשטח ובמרוצי האנדורו המקומיים, אך במבט לאחור ברור שעיקר היכולת שלו הייתה בתוואי שטח קל יחסית ובטח לא בשטח צפוף וטכני או אנדורו מודרני של ימינו. ההילה שלו נבעה מכך שבאותה התקופה היינו דלים בהיצע אופנועי השטח האמיתיים, ורוב אופנועי השטח היו על-בסיס הסוזוקי DR350 ברמות שיפור כאלו ואחרות.

ימאהה TT600 בלגרדה (1997-1994)

הדגם הזה כבר היה שונה לחלוטין מקודמו. הרעיון הגיע מהמפיצים באיטליה, שרצו להכניס קצת קלאס לאופנועי הדו"ש דאז. המנוע היה אבולוציה של קודמו והוסיף עוד שני כוחות סוס להספק המרבי. מערכת המתלים כבר שודרגה לגמרי לנזלג קאיאבה הפוך מלפנים ובולם אוהלינס יחיד מאחור, מערכת בלמים נאותה של ברמבו וזרוע אחורית מאלומיניום שנלקחה מה-YZ – דגם המוטוקרוס של ימאהה. האיטלקים השקיעו בעיצוב ויצרו את אחד מהאופנועים היותר יפים שהיו דאז. מיכל הדלק שינה תרכובת לפלסטיק על-מנת לחסוך במשקל, אבל עם כל זה הוא עדיין שקל יותר מקודמו ושם את המאזניים על 145 ק"ג. כבר לא בעולם האנדורו כמו קודמו, אלא דו-שימושי קרבי. המתנע הרגלי (כמו קודמו) חסך את משקל המצבר, זאת עד שהוצג דגם ה-TT600E בלגרדה, שסיפק מתנע חשמלי, משקל גבוה יותר וגם מתלים מונמכים – דגם דו-שימושי מובהק שהגיע גם לישראל.

בישראל הבלגרדה התמודד מול הק.ט.מ 620EGS (ואחיו מהיחידה המובחרת, ה-620SC), הקוואסאקי KLX650R וההונדה XR600. מולם הוא פחות התבלט בשטח, כשהמנוע היה פחות חזק מהצפוי בסל"ד הגבוה, אך סיפק אופי של טרקטור שיכול למשוך יפה מסל"ד נמוך. המנוע הורכב עם נטייה לפנים, כלומר העמיס יותר משקל על הגלגל הקדמי, והקשה על הרמות גלגל מחד, אך סיפק יציבות מעולה מנגד. בישראל נמכרו כמה עשרות יחידות, אך ההארד-קור של הרוכבים הלך עם המתחרים.

ימאהה TT600R

הדגם האחרון של משפחת ה-TT שנמכר בישראל. הוא יוצר בשנים 2002-1998 (והוחלף ל-TT600RE שיוצר עד לשנת 2007, אז ימאהה הורידו אותו מפס הייצור). העיצוב חזר לדסק היפני של ימאהה, אך שאר המכלולים לא שונו בצורה מהותית. למעשה, ה-TT600 הפך להיות גרסת השטח של ה-XT600, וזה בעיקר בגלל משקל נמוך במעט ויחסי העברה של חמשת ההילוכים קצרים יותר. המנוע המשיך להיות אותם 595 סמ"ק מקוררי אוויר ומוזני קרבורטור בשיטת YDIS של ימאהה. המזלג הפך להיות טלסקופי של פאיולי עם אפשרויות לכוונון, ומאחור נותר בולם של אוהלינס.

ה-TT600R לא זכה להצלחה גדולה. מי שרצה ימאהה לשטח בחר ב-WR400F המהפכני שהוצג ב-1998, ומי ששאף לדו-שימושי אמיתי הלך לצד של ה-XT600 הפשוט יותר או גרסאות הטנרה. כאמור, בימאהה עוד ניסו להשאיר את הדגם בחיים עם גרסת ה-TT600RE, שקיבלה מתנע חשמלי ומתלים קצרי מהלך ובלי יכולת כיוון, אך גם ממנה נמכרו מעט מאוד יחידות ברחבי העולם.

בהיסטוריה הדו-גלגלית בישראל יש לימאהה TT600 מקום מכובד, שכן מבחינתנו הוא היה אופנוע שטח מקצועי שנמכר באותם שנות ה-90 התמימות. בסטנדרטים של היום לא היינו מוצאים לו מקום, משום שהוא לא ירגיש בנוח בכביש או בשטח, למעט טיולים כאלו ואחרים – בעיקר בסביבה מדברית. עדיין, אנחנו נשמח להישאר עם הזיכרונות הטובים ממנו.

משפחת דגמי ה-XR הדו-שימושיים של הונדה היא משפחה מפוארת הכוללת בתוכה כמה אופנועים אייקוניים. חלק מדגמי ה-XR החלו להגיע לישראל בתחילת שנות ה-90 – עם תחילת הייבוא של הונדה לישראל. המשפחה מכילה מנעד נפחים גדול שנע בין 50 סמ"ק ועד 650 סמ"ק – כולם על טהרת ה-4 פעימות – ובהם דגמי ה-L הדו-שימושיים עם רישוי לכביש ודגמי ה-R הטהורים לשטח. 

משפחת ה-XR מכילה כאמור דגמי ילדים ופליי בייק שמתחילים מ-50 סמ"ק (XR50) ו-100 סמ"ק (XR100R). אנו מכירים בישראל את ה-XR125L הפשוט שהגיע ארצה בעשור הקודם, ובעולם אף מוצעים דגמי 200 בתצורת L עם רישוי כביש ו-R לשטח בלבד. אנחנו נתרכז בדגמים הפופלריים שהיו בישראל – דגמי ה-250, 400, 600 ו-650.

אבל לפני כן, לא נפסח על הדגם שהקדים את המשפחה: ה-XL. ה-XL250 הוצג בשנת 1972 כאופנוע אנדורו עם מנוע סינגל ארבע פעימות ו-4 שסתומים. המנוע הצנוע הפיק 24 כ"ס, אך עם משקל רטוב של כ-140 ק"ג וגלגל קדמי בקוטר 23″ (שבהמשך קטן לקוטר המקובל כיום של 21″) לא התקבלו ביצועי אנדורו כפי שנהוג לקבל כמובן מאליו כיום. הדגם היה פשוט ועם רישוי כביש, אך שם גם היה סוד הקסם והסיבה להצלחה.

בשנת 1979 הוצג ה-XL500S, עם מנוע צילינדר יחיד בנפח 497 סמ"ק, קירור אוויר, 32 כ"ס, בולם אחורי כפול, בלמי תוף, גלגל קדמי 23″ ומשקל יבש של 135 ק"ג. בוחני האופנועים והלקוחות אהבו את היכולת הדו-שימושית, כל עוד ידעו להכניס אותו לשטח מתאים. אופנוע אמין, פשוט ומוצלח. הונדה.

XR500 / XR500R

בשנת 1979 הוצג דגם ה-XR הראשון, שנועד להחליף את דגמי ה-XL המוזכרים לעיל. הנציג הראשון היה עם מנוע בנפח 497 סמ"ק, מקורר אוויר, עם 36 כ"ס. בהונדה קראו למנוע בשם Pentroof עם ארבעת השסתומים (בניגוד ל-2 שהיו מקובלים אז) לנשימה טובה יותר ומומנט מסל"ד נמוך. מידות הגלגלים המשיכו להיות לא שגרתיות עם 18″ מאחור ו-23″ מלפנים – לספיגה טובה יותר על-פי הונדה – וספגו את מרבית הביקורת, בטח לאור היצע הצמיגים הנמוך במידה הקדמית.

בשנת 1981 שודרג הדגם בקרבורטור והומר לבולם יחיד מאחור עם מערכת לינקים Pro-Link. בנוסף, היו שינויי שלדה ומידות גלגלים ל-21″ מקדימה אך 17″ מאחור.

שנת 1983 הציגה דגם חדש שהוסיף את ה-R לשם (XR500R) וחשפה אופנוע כמעט חדש לגמרי. המנוע סיפק 41 כ"ס ונשם דרך שני קרבורטורים – אחד לסל"ד נמוך והשני שנכנס לפעולה אחרי רבע סיבוב של המצערת. בנוסף, ארבעת השסתומים סודרו בצורה רדיאלית – RFVC כפי שהונדה קראו לזה – והתצורה רצה עם הונדה בכל דגמי ה-XR העתידיים. שלדה חדשה, מזלג קדמי בקוטר 43 מ"מ עם כוונון אוויר, ובלמים משופרים. הדגם שרד שנה נוספת עד שהוחלף על-ידי גרסת ה-600R.

XR250L 

הדגם הוצג בשנת 1991 ומשך עד 2007. עם מנוע מקורר אוויר בנפח 249 סמ"ק שהפיק 30 כ"ס, משקל יבש של 118 ק"ג, מערכת בולמים פשוטה אך יעילה של שוואה והנעה רגלית, התקבל דגם מתחילים בסיסי אך עם יכולת דו-שימושית ראויה לשטח ולכביש.

XR250R 

דגם ה-R הקרבי, כאמור ללא רישוי כביש, כבר חסך 18 ק"ג מהמשקל, הציע קרבורטור קרבי יותר ומערכת פליטה משוחררת. בהונדה גם הוציאו לתקופה את גרסת הבאחה, שהקשיחה מתלים, הגדילה את מיכל הדלק ל-14 ליטר ובעיקר העניקה זוג פנסים ענקיים מקדימה. ללוחמי המדבר. ה-XR250R היה אופנוע שטח / פליי בייק עם יכולות גבוהות ומשקל נמוך.

XR400R

הדגם יוצר בין השנים 1996 ל-2004. על פניו הוא היה גרסה מוגדלת של ה-XR250R, אך עם בסיס גלגלים ארוך יותר ומהלך מתלים ארוך יותר הוא היה פלטפורמה מעולה לשיפורים ולמרוצים. המנוע מקורר האוויר, שהיה טוב בבסיסו עם 34 כ"ס, יכול היה לירוק אש עם השיפורים המתאימים, והוא סחב במרוצי מדבר מהירים ובאנדורו קלאסי צפוף. הדגם לא נמכר בישראל בגלל היעדר רישוי כביש, אך כמובן מספר יחידות מצאו את דרכם לארץ בדרכים לא דרכים, ואחת מהן – מדגם 98 – שימשה את עורך פול גז למשך 5 שנים תמימות.

XR600R

הדגם גדול הנפח של הונדה, וגם החשוב ביותר במשפחה, יוצר בין השנים 1985 ל-2000. עדיין עם מנוע מקורר אוויר אמין ועמיד, קרבורטור של 39 מ"מ ועוקה יבשה, התנעה רגלית ו-5 הילוכים. מערכת בולמים טובה ופשוטה, בלם אחורי תוף בתחילה שבהמשך הפך לדיסק. מדהים לחשוב איך עם הנתונים האלה, כשהוא הגיע לישראל הוא נחשב לדגם מקצועי. אבל בישראל גילו את מה שהעולם ידע ממזמן – זהו אופנוע שעושה הכל, ועם השיפורים המתאימים הוא מפגין יכולות שטח מרשימות בהחלט.

ה-XR600R כיכב עם חמישה ניצחונות בבאחה 1000, וזכה לניצחונות במרוצי מדבר נוספים עם ג'וני קמפבל (Johnny Campbell), אבל לא רק. מי שעקב אחר סצינת המירוצים בארה"ב בשנות ה-90 לא יכול היה שלא להיתקל בסקוט סאמרס (Scott Summers), שהיה כותש את המתחרים במרוצי האנדורו (GNCC) עם לא פחות מאשר ה-XR600R.

יבואני הונדה לישראל השכילו לייבא לישראל בשנים 1997 ו-1998 את הדגם האוסטרלי, שהכיל את כל מה שצריך לעבור תקינה – כולל רגליות מורכב מאולתרות, שאותן כל הרוכשים הסירו מיידית. סיפור מעניין לגבי הדגם וישראל: במבצע תפיסת האונייה 'קארין A' בשנת 2002 נתפסו גם שבע יחידות של XR600R שהיו מיועדות לרשות הפלסטינית והיו מצוידות במתקנים לנשיאת נשק. המדינה השמישה את האופנועים לאחר מספר שנים, ומכרה אותם במכרז (אחד מהם עמד למכירה לא מזמן – כאן).

XR650L

בשנת 1993 הציגו הונדה לעולם את גרסת הדו"ש ל-XR600R – ה-XR650L. המנוע הוגדל ל-644 סמ"ק ונשאר מקורר אוויר, התווספה התנעה חשמלית, אביזרי כביש גדולים יותר, מיכל דלק מפלדה (פלסטיק ב-600), והמשקל הרטוב טיפס ל-157 ק"ג. הדגם, שנמכר בישראל משנת 1994, זכה להצלחה גדולה – ובצדק. יכולות כביש מרשימות, נוחות גבוהה יחסית לדו"ש, מנוע אמין ופשוט, וכמובן היכולת להסתדר בשטח בצורה מרשימה. האופנוע היווה כר נרחב לשיפורים, ואף הסבות לסופרמוטו, והעורך של פול גז מספר שגם XR650 היה ברפרטואר הדגמים שלו – 3 שנים בתור דו-שימושי לשטח ועוד 3 שנים בתור סופרמוטו בתחרויות אליפות ישראל. אגב, ה-XR650L נמכר עד היום, כמו שהוא, בארה"ב. מחירו עומד על 7,000$ בלבד.

XR650R

דגם ה-R מקבל התייחסות נפרדת משום שכאן לא רק חיזקו מתלים וחיזקו מספרים, אלא הציגו מנוע חדש לגמרי ומקורר נוזל – לראשונה בסדרת ה-XR-ים. הדגם הוצג בשנת 2000 כמחליפו של ה-XR600R, והמשיך את שרשרת ההצלחות במרוצים בארה"ב עם הרייסרים שהזכרנו מקודם. המנוע הפיק 61 כ"ס (לעומת 41 כ"ס בדגם ה-L) וסחב 133 ק"ג בלבד, שהושגו בין היתר על-ידי ויתור על המתנע החשמלי של דגם הדו"ש. הייצור הופסק בשנת 2008, והדגם – בגלל ייעוד השטח בלבד והיעדר תקינת הכביש – מעולם לא הגיע לישראל. אבל כמו עם כל דגם שלא הגיע ארצה – כמה יחידות של XR650R מצאו את דרכן לישראל.

משפחת ה-XR – איזו משפחה מפוארת!