ימאהה חשפה היום YZF-R1 מיוחד שנבנה כהוקרה לוולנטינו רוסי, לכבוד הקריירה המפוארת של הרוכב האגדי. האופנוע כולל שיפורים רבים, ולמעשה הוא קרוב לאופנוע סופרבייק, ובצביעה מיוחדת לרוסי.
כמעט שאין חולק על כך שוולנטינו רוסי הוא רוכב המרוצים הגדול ביותר בכל הזמנים, או הטוב מכולם. הקריירה המפוארת של רוסי נמשכה 26 עונות, שבמהלכן זכה ב-9 אליפויות עולם בקטגוריות 125 סמ"ק, 250 סמ"ק, 500 סמ"ק ו-MotoGP, וכן ב-115 ניצחונות ו-235 פודיומים, כשהוא זינק ל-425 מרוצים בזירה העולמית.
ימאהה YZF-R1 VR46 Tribute
כהוקרה לקריירה המפוארת והעשירה של ולנטינו רוסי, שסיים את הקריירה כשהוא רוכב על ימאהה, בימאהה בנו לכבודו YZF-R1 במפרט קצה. את הגרפיקה עיצב אלדו דרודי, חבר קרוב של רוסי שכבר כשני עשורים מעצב את הקסדות של הדוקטור. הימאהה YZF-R1 נבנה בספציפיקציות של GYTR – חטיבת המרוצים של ימאהה, כשהוא משופר ומאובזר בספציפיקציות גבוהות ביותר – קרוב לאופנועי הסופרבייק של ימאהה והאופנוע הקרבי ביותר שימאהה ייצרו אי-פעם לימי מסלול.
רשימת התוספות והשיפורים ארוכה מאוד ותכף נפרט את כולה, רק נציין קודם שמעטפת הפיירינג עשויה כולה מקרבון קל משקל, וכך גם שלדת הזנב. מיכל הדלק גדל בנפחו ל-22 ליטרים, בלמי הברמבו פקטורי תוכננו למקסימום כוח עצירה, הותקן מחשב ניהול מנוע מקצועי של מרלי מדגם REX 140 שמספק יותר כוח מנוע, ויש מערכת בולמים של אוהלינס פקטורי, שעלותה לבד עשויה להגיע ליותר מ-50 אלף יורו. יש גם זרוע אחורית של חטיבת המרוצים של ימאהה, גלגלי שיניים ושרשרת קלי משקל, ועוד רשימה ארוכה ויקרה.
ולנטינו רוסי קיבל את ה-R1 המיוחד באירוע מיוחד בתערוכת מילאנו, כהוקרה על הקריירה המפוארת, והוא ירכב עליו את 'ההקפה האחרונה' בקרוב במסלול מיזאנו, במסגרת אירוע ראווה לכבוד הדוקטור.
אחרי 26 שנים רצופות בזירה התחרותית הבין-לאומית, 9 אליפויות עולם, מספר 46 אחד ושם שכולם מכירים, הודיע ולנטינו רוסי על פרישה ממרוצי אופנועים בסוף העונה הנוכחית.
בגיל 42 ולאחר שהתחרה בצמרת העולם במשך 26 שנים רצופות, מתוכן 21 עונות בקטגוריה הבכירה, יפרוש ולנטינו רוסי ממעמד רוכב פעיל, זאת לאחר מספר עונות בהן ירד למעמקי הטבלה.
ולנטינו רוסי, לעולם מספר 46,נמצא שני ברשימת הרוכבים האיטלקיים המובילים אחרי ג'יאקומו אגוסטיני עם 89 ניצחונות בקטגוריה הבכירה ו-115 ניצחונות סך-הכל, 236 פודיומים ו-423 זינוקים עד-כה. רוסי מחזיק בתואר הלא רשמי של הרוכב היחיד שזכה באליפות של כל הקטגוריות שיש (125 סמ"ק, 250 סמ"ק, 500 סמ"ק שתי פעימות ו-MotoGP). רוסי שני ברשימה בפער של מקום אחד: 7 אליפויות בקטגוריה הבכירה לעומת 8 של אגוסטיני. רוסי הגיע לזירה כנער בן 17 בעונת 1996 לקטגוריית ה-125 סמ"ק על אפריליה, ואת האליפות הראשונה הוא קטף בעונת 1997. שנה לאחר מכן עלה ל-250 סמ"ק, עדיין על אפריליה, התבשל עונה אחת וזכה באליפות של 1999.
באותו רצף של מבחן פסיכומטרי הוא התחיל את המילניום בקטגוריה הבכירה (500 סמ"ק שתי פעימות) על הונדה, וזכה באליפות בעונה שאחרי – 2001. שלוש אליפויות רצופות סיפק במדי בכנף האדומה, ולאחר מכן עבר למדים הכחולים של ימאהה. הדומיננטיות המשיכה ביתר שאת, כאשר הוא כבש את הבכורה בשתי העונות הבאות (05-04), נתן לאחרים לשחק ולנצח ב-2008-2007 (ניקי היידן המנוח וקייסי סטונר), והוסיף שתי אליפויות רצופות ב-2008 ו-2009. דעיכת התארים התחילה במעבר המפורסם לקבוצת דוקאטי בעונת 2010 ולא השתפרה כשחזר לימאהה ב-2013.
זהו סיומו של עידן ושל אחת הדמויות הצבעוניות ומעניינות שהיו בעולם המרוצים. רוסי עתיד להישאר בענף כבעל קבוצת מרוצים בשם VR46.
ספורטאים רבים ברחבי העולם נרתמים לסייע כבכל יכולתם בימים אלו – ולנטינו רוסי הוא אחד מהם.
בעולם שלנו איטליה מזוהה הכי הרבה עם יצרניות אופנועים ורוכבי מירוץ מפורסמים ואלופים. התפרצות נגיף הקורונה הביא את מניין המתים באיטליה, נכון לעכשיו, לגבוה בכל העולם – יותר אפילו מבסין, כשמניין הנדבקים באיטליה ממשיך לזנק גם הוא. שירותי הרפואה באיטליה נמצאים בספיקת יתר חמורה, על-סף קריסה. צוותי הרפואה חסרי אונים והחוסר בציוד רפואי ניכר בכל בית חולים.
ולנטינו רוסי, אייקון איטלקי, תרם סכום נכבד (שלא פורסם) לצורך רכישת מכשירי הנשמה לבית חולים Marche Nord. רוסי, יחד עם אנשי עסקים נוספים, תרם סכום שאפשר רכישת 15 מכשירי הנשמה עד כה. קרן מרקו סימונצ'לי המנוח פתחה גם דף לצורכי גיוס תרומות לנפגעי הקורונה (כאן), כשרוכבים נוספים בעולם תורמים ומנצלים את כוחם הסלבריטאי להטמיע את סיסמת #StayAtHome.
קבוצת המפעל של ימאהה ב-MotoGP הודיעה על סגל הרוכבים שלה לעונות 2021 ו-2022: פאביו קואטררו ומאבריק ויניאלס. ומה עם רוסי? הוא שוקל את צעדיו.
פאביו קוארטררו – יעבור לקבוצת המפעל בשנה הבאה
פאביו קואטררו סיים כרוקי השנה בעונת 2019. הצרפתי בן ה-20, שרכב בעונה הקודמת בקבוצת פטרונס-ימאהה, קבוצת לוויין של ימאהה, קבע תוצאות מעולות, השיג שבעה פודיומים (5 פעמים מקום שני, פעמיים מקום שלישי), והגיע למקום חמישי הכללי בסוף העונה. הרוכב הצעיר חתם בקבוצת המפעל ימאהה לעונות 2021 ו-2022. את העונה הקרובה, שתתחיל בחודש מרץ בקטאר, הוא יבלה שוב עם פטרונס ובגיבוי של YZR-M1 במפרט מפעל ותמיכה מלאה של ימאהה. לאחר מכן הוא יצטרף בעונות 21 ו-22 למאבריק ויניאלס, שסיים את עונת 2019 במקום השלישי, הרחק מאחורי מארק מרקז האלוף, אך בעליל הרוכב המהיר ביותר על ימאהה בעונה החולפת.
מה יהיה עם ולנטינו רוסי?
לא להאמין, אך עונת 2020 תהיה עונתו ה-25 בזירה העולמית, מתוכן 21 עונות בקטגוריה הבכירה ו-15 מהן על ימאהה. רוסי הודיע שיקבל את החלטתו לעתיד באמצע עונת 2020, כשתמונת המצב שלו מול שאר הרוכבים תתבהר. אם רוסי יחליט להמשיך לעונה נוספת לאחר מכן, קבוצת ימאהה תעמיד לרשותו את כל המשאבים והוא יהיה למעשה הרוכב השלישי בקבוצה.
לאחר ש-6 פעמים אלוף העולם בפורמולה 1, לואיס המילטון, ו-9 פעמים אלוף MotoGP, ולנטינו רוסי האגדי, ערכו מפגש החלפת כלים במסלול ולנסיה, אנו יכולים לראות איך המילטון, מאסטר בתחומו, יודע גם לתת גז על אופנוע.
בחסות יצרנית משקאות האנרגיה מונסטר, נפגשו שתי אגדות חיות – כל אחד בתחומו – על-מנת לארוך מפגש החלפה: ולנטינו רוסי נהג במרצדס W08 מעונת 2017 של לואיס המילטון, ואילו הבריטי רכב על הימאהה YZF-M1 של רוסי, אותו אופנוע עליו התחרה האיטלקי בסבב האחרון של העונה החולפת. קוריוז קטן: המילטון ספק החליק ספק התרסק עם הימאהה במהלך היום, אך זה לא מנע ממנו להמשיך את היום.
רכיבה תחרותית מתפתחת בצורה אבולוציונית עם השנים. כל דור מוסיף עוד חלק לפאזל הגדול שמרכיב את נושא הרכיבה, ואפשר למנות את הורדת הברך לאספלט, את החלקת הגלגל האחורי בכניסה לפנייה, את הורדת המרפק ועוד. בעשור האחרון הושרש גם נושא טלטול הרגל (Leg Dangle), כלומר הוצאת הרגל בבלימה חזקה לקראת כניסה לפנייה, עד כדי כך שזה נראה מוזר כיום כאשר רוכב משאיר את שתי רגליו על הרגליות לפני הבלימה.
מארק מרקז מוריד רגל בבלימה לקראת הכניסה לפנייה
אז מתי זה התחיל ולמה בכלל זה טוב?
כל מי שחוקר ומכיר את עולם ה-MotoGP (שם זה התחיל) יקפוץ ויצעק – בלי להצביע – שוולנטינו רוסי (בתמונה הראש הידיעה) התחיל את המהלך בעונת 2005. מסלול חרז, הקפה אחרונה, פנייה אחרונה. רוסי נלחם כתף לצד כתף עם סטה ג'יברנאו. במהלך נואש לעקיפה רוסי נכנס חם מאוד על הבלמים בקו הפנימי והוריד – ספק בכוונה, ספק בפאניקה – את הרגל הפנימית מהרגלית. הצליח לו. הוא עקף וניצח במרוץ ולאחר מכן באליפות של אותה העונה. ולנטינו רוסי הוא אדם מאמין, מאמין בחזרות רפטטיביות על תנועות, שלשיטתו הופכים אותו למוצלח. סוג של אמונה תפלה. רוסי דבק בצבע הצהוב זרחני, בתפילה לצד האופנוע טרם עלייתו עליו, במשחק במפשעה ברכיבה בפיטס בעלייה למסלול ובנשיקה למסיכה הקדמית בגמר מרוץ מוצלח. כמו אלה, רוסי אימץ את נושא הורדת הרגל ונשאר איתו. בכל פעם שנשאל על כך, ענה בכנות שזה פשוט מרגיש נכון.
ניתוחי נתונים שנערכו על כך העידו שאין להורדת הרגל שום יתרון במהירות הכניסה, מהירות הפנייה או זמני ההקפה. עם זאת, יותר ויותר רוכבים אימצו את הסגנון עד למצב, כמו שכתבנו, שכיום זה נראה מוזר כשלא עושים את זה. בכל מרוץ מסלול – מועדונים, סופרבייק והעילית ב MotoGP – נראה את זה. במקום להתאים את העובדות למציאות, נתאים את המציאות לעובדות. העובדה היא שעושים את זה, אז בואו נגדיר למה.
גם אנדראה דוביציוזו מוריד רגל…
הדבר הראשון שקופץ לראש הוא הענקת יציבות. הוצאת הרגל מעבירה את מרכז כובד הרוכב קדימה ופנימה (לכיוון הפנייה) ומסייעת בהכנסת האופנוע לפנייה. הסבר נוסף הוא הגדלת שטח הפנים הכללי של הרוכב, כלומר הרגל משמשת כבלם אוויר – כמו ספוילר אחורי של רכב ספורט או בכנף מטוס – שנועד להגביר את החיכוך עם האוויר ולסייע בבלימה. תיאוריה נוספת הולכת לכיוון של חסימת רוכב. כלומר, כשאתה מוציא את הרגל אתה מקשה על המתחרה שלך לעקוף מהפחד שיכתוש לך את הרגל. חדי הזיכרון והגיל יזכרו שבסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, רוכב סוזוקי ואלוף עונת 93 קווין שוואנץ היה מוציא את הרגל בכניסה לשיקיינים האיטיים. ההסבר שלו היה – להעניק לברך הדפוקה שלו מנוחה מהכיפוף המוגזם שכופה האופנוע על רוכב בגובה שלו. האופנועים המודרניים קטנים מאוד וממקמים את הרוכבים במנח לא טבעי, ובטח שלא נוח לאורך זמן. אנחנו שמים את הכסף שזו אחת הסיבות העיקריות לנושא.
הסיבה הסוציולוגית לכך היא חיקוי המנצח. רוסי בזמנו היה האלוף הבלתי מעורער, ואם זה עובד בשבילו – זה חייב לעבוד לרוכב שמתחרה נגדו. שוב לכו אחורה לתקופה שמיק דוהאן (זכה בחמש אליפויות רצופות עם קבוצת הונדה) השבית לעצמו את קרסול רגל ימין ונשאר ללא יכולת שימוש בבלם האחורי. הפתרון שהגו מהנדסי הונדה היה להפעיל את הבלם האחורי בעזרת ידית שממוקמת מתחת לידית המצמד. דוהאן המשיך לנצח, ומהר מאוד רוכבים נוספים עברו להשתמש בפטנט הזה של ידית בלם אחורי במקום רגלית. האם זה טוב יותר? לא, אבל זה עובד לאלוף אז זה עשוי לעבוד לכולם.
וגם מאבריק ויניאלס…
אנחנו ממליצים לא להשתמש בטכניקה הזאת – של הורדת רגל בבלימה לפני כניסה לפנייה – על כביש ציבורי (גם לא בהורדת ברך – אבל זה דיון לפעם אחרת). הסיכון לפגיעה ברגל הוא גדול יותר כך, ובכלל, חבל על המגף שלכם. סביר להניח שאין לכם ספונסר להחלפת הסוליות.
בפעם הקודמת סקרנו והזכרנו שהאמריקאים היו כוח דומיננטי בעולם הגרנד-פרי בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. אבל מקומם ברשימת המדינות שרוכביהם סיפקו את הגביע הנכסף הוא רק שלישי ברשימה הארוכה. שבעה רוכבים סיפקו לארה"ב 15 אליפויות, מעליהם – כמה מפתיע – נמצאת בריטניה עם 17 אליפויות, בעזרתם האדיבה של שישה רוכבים. איטליה סיפקה לעולם שישה רוכבים שהעניקו בתמורה לא פחות מ-20 אליפויות עולם. כל הנתונים מתייחסים אך ורק לקטגוריה הבכירה ביותר – 500 סמ"ק ו-MotoGP הנוכחית. לפני שנציג את האלופים נציין דבר נוסף בזכות ארץ המגף: שלושה יצרנים איטלקיים נושאים איתם לא פחות מ-25 אליפויות – MV אגוסטה (18 אליפויות), ג'ילרה (6) ודוקאטי (1).
בראש רשימת האדום-לבן-ירוק עומד הגדול מכולם ג'יאקמו 'אגו' אגוסטיני. שימו לב לסטטיסטיקה המשולבת מימיו בקטגוריית ה-350 סמ"ק וה-500 סמ"ק: 122 ניצחונות ו-15 תארי אליפות! בארון ה-500 סמ"ק שלו נמצא 68 ניצחונות ו-8 אליפויות. עד היום הרוכב בעל מספר התארים הרב ביותר בקטגוריה הבכירה. אגו, שכיכב באליפות איטליה, הוחתם על-ידי קבוצת MV אגוסטה בשנת 1965. שבע אליפויות רצופות הוא העניק ליצרנית האיטלקית (1972-1966). אם זה לא מספיק מרשים, הוא הוסיף עוד שבע אליפויות (רצופות, אלא מה?) מקבילות בקטגוריית ה-350 סמ"ק (1974-1968). לא נטרח להזכיר את עשרת הזכיות ב-TT של האי מאן ועוד אי-אילו גביעים במרוצים כאלו ואחרים. הוא בטח כבר שכח. בשנת 1974 הוא עבר לשורותיה של קבוצת ימאהה. העילוי ניצח בבכורה שלו במרוץ דייטונה 200 בארה"ב וכבש את תואר 1974 ב-350. פציעות ובעיות מכניות הכשילו אותו בקטגוריית ה-500 סמ"ק, אך שנה לאחר מכן (1975) הוא חזר וכבש את כס המלכות בפעם השמינית והאחרונה. כיום אגו בן 76, אבל את שמו עדיין מבטאים ואומרים ביראת כבוד.
ג'יאקומו אגוסטיני – אחד מהגדולים ביותר
ולנטינו רוסי נמצא שני ברשימת הרוכבים האיטלקיים המובילים והשם העדכני גם היום, על אף גילו המכובד לכל דעות (בעולם של ספורטאים כמובן) – 39. רוסי מחזיק בתואר הלא רשמי של הרוכב היחיד שזכה באליפות של כל הקטגוריות שיש (125 סמ"ק, 250 סמ"ק, 500 סמ"ק ו-MotoGP). רוסי שני ברשימה בפער של מקום אחד: 7 אליפויות לעומת 8 של אגוסטיני. רוסי הגיע לזירה כנער בן 17 בעונת 1996 לקטגוריית ה-125 סמ"ק על אפריליה, ואת האליפות הראשונה הוא קטף בעונת 1997. שנה לאחר מכן עלה ל-250 סמ"ק, עדיין על אפריליה, התבשל עונה וזכה באליפות של 1999. באותו רצף של מבחן פסיכומטרי הוא התחיל את המילניום בקטגוריה הבכירה (500 סמ"ק שתי פעימות) על הונדה, וזכה באליפות בעונה שאחרי – 2001. בחור מתודי. שלוש אליפויות רצופות סיפק במדי בכנף האדומה, ולאחר מכן עבר למדים הכחולים של ימאהה. הדומיננטיות המשיכה ביתר שאת, וההיסטוריה תראה שהוא כבש את שתי העונות העוקבות (05-04), נתן לאחרים לשחק ולנצח ב-2006/7 (ניקי היידן המנוח וקייסי סטונר), והוסיף שתי אליפויות רצופות ב-2008 ו-2009. דעיכת התארים התחילה במעבר המפורסם לקבוצת דוקאטי בעונת 2010 ולא השתפרה כשחזר לימאהה ב-2013. עדיין, גם היום הוא נמצא בטופ ומועמד ריאלי לקטיפת ניצחונות בכל מרוץ נתון.
נאיר שוב על עוד פרט סטטיסטי בין שניהם: לרוסי יש את כמות הניצחונות הגדולה ביותר בקטגוריה הבכירה (89) ושני לאגוסטיני (122) בכמות הניצחונות הכוללת (115). נזכיר שלשניהם ביחד יש 26 אליפויות בכל הקטגוריות. כבוד!
ולנטינו רוסי – מה עוד אפשר להגיד?…
ניתן את הכבוד הראוי לשאר האלופים דוברי האיטלקית ונזכיר את רוכב ג'ילרה אומברו מסטי (Umberto Masetti), האיטלקי הראשון שניצח באליפות היוקרתית, בשנת 1950 – עונתה השנייה בכלל של הסדרה. הוא הוסיף עוד אליפות ב-1952 לסך של שתי זכיות בתואר, שללא ספק סללו את דרכם של הבאים אחריו בהיסטוריה. ליברו ליברטי (Libero Liberati), גם כן על ג'ילרה, ניצח בעונת 1957. שאר המקומות על קיר התהילה שייכים לרוכבים המוזכרים מעלה.
לא נקפח עוד כמה שמות שכיכבו בעולם ה-MotoGP אבל עשו את שמם בקטגורית ה-250 סמ"ק: ארבעת האלופים הראשונים בהיסטוריה באו מאיטליה (ברונו רופו על המוטוגוצי בשתי אליפויות, דריו אמברוסיני על הבנלי ואנריקו לורנזיטי על המוטוגוצי). שמות עדכניים יותר הם לוקה קדאלורה (1991/2 על הונדה), מקס ביאג'י (1997-1994 על אפריליה והונדה), לוריס קפירוסי (1998 אפריליה), מרקו מלאנדרי (2002, אפריליה), מרקו סימונצ'לי המנוח (2008, ג'ילרה) והאלוף מ-2017 פרנקו מורבידלי על הקאלקס ב-Moto2.
לרוב, שיאה של עונת האוכפים מגיע בפגרה בחודש אוגוסט. עד הפגרה יחלפו 11 מתוך 19 מרוצים – מספיק מרוצים על מנת שלקבוצות תהיה יכולת מושכלת להעריך את החבילה שמורכבת מרוכב ואופנוע. אבל בשונה משנים עברו, עונת האוכפים הקדימה מאוד להגיע ב-2018.
הראשונה לסגור את צמד הרוכבים לעונות 2019 ו-2020 הייתה קבוצת המפעל מוביסטאר-ימאהה, שהחתימה מחדש את ולנטינו רוסי ומאבריק ויניאלס ממש עם פתיחת העונה. ההחתמה של רוסי ברורה, אבל ההחתמה של ויניאלס, משני הצדדים, אינה ברורה. ויניאלס הוא רוכב מוכשר. ויניאלס את YZR-M1 של פתיחת 2017 הייתה חבילה מנצחת, אבל אז הוחלפו הצמיגים וויניאלס וה-YZR-M1 איבדו כיוון.
רוסי וויניאלס – גם ב-2019 ו-2020 על ה-YZR-M1
רפסול-הונדה סגרו עם מארק מרקז לשתי עונות נוספות, אבל הפתיעו אותנו לגמרי כשהחליטו להיפרד מדני פדרוסה. הבן יקיר לי של הונדה מאז 2006, אולי אינו בשיאו, אבל הוא בהחלט מהרוכבים המובילים. ניסיונו הרב עוזר לפתח את ה-RCV213V, ובאופיו הוא נוח לקבוצה שבה כבר רוכב הסופרסטאר של ה-GP בעידן הנוכחי. מפתיעה עוד יותר היא הבחירה בחורחה לורנזו כמחליף לפדרוסה. לורנזו הוא הרוכב המושלם לאופנוע מרוץ מאוזן בתנאים אופטימליים. היסטורית, ה-RCV213V, מעולם לא היה האופנוע הידידותי ביותר לרוכב. מעבר לכך, לא יהיה זה מוגזם להניח על בסיס ימי רוסי-את-לורנזו בימאהה, שהתנגשות אגואים בין מרקז ללורנזו היא רק ענין של זמן.
דני פדרוסה – אומר שלום להונדה אחרי 12 שנים
דוקאטי החתימו את אנדראה דוביציוזו על חוזה של כוכב. כמו שהוא. כסף גדול – השמועה אומרת כשבעה מיליוני יורו, שמורכבים משכר גבוה ובונוסים, בשונה מהעונות שעברו בהם השכר היה צנוע והבונוסים תלויי ההצלחה היו גדולים. חורחה לורנזו חיכה לניצחון ביום ראשון האחרון במוג'לו, ואז דחף אצבע לעין של דוקאטי כשבראיון אחרי המרוץ, בעודו חנוט בחליפה האדומה, הוא מאשים את דוקאטי ב-23 מרוצים ללא ניצחון. בדיעבד, ברור שהעסקה עם הונדה הייתה סגורה הרבה לפני. דוקאטי החתימו את דנילו פטרוצ'י מקבוצת אלמה-פרמאק שרוכב על GP18. עונה נוספת לפטרוצ'י תלויה ביכולת ב-2019, כשברקע דוקאטי מכינים את ג'ק מילר.
אנדראה דוביציוזו – נשאר בדוקאטי, ואליו יצטרף פטרוצ'י
סוזוקי החתימו את אלכס רינס לשנתיים נוספות. רינס, כשהוא בריא, מראה פוטנציאל רב על גבי ה-GSR-RR. מנגד, סוזוקי מראה לאנדראה יאנונה את הדלת בדיוק אחרי שיאנונה משלים שני פודיומים ברצף ומקום רביעי במוג'לו. נכון לרגע זה לסוזוקי אוכף אחד פנוי בקבוצת המפעל. השמועה מדבר על כך שסוזוקי ינסו לשכור את שרותיו של אלוף ה-Moto3 המכהן חואן מיר. זה האחרון מתחיל לפרוח כרוקי ב-Moto2.
אלכס רינס – שנתיים נוספות על ה-GSX-RR
בק.ט.מ בוחרים בשירותיו של יוהאן זרקו, שעושה קסמים בקבוצת טק-3 על גבי ימאהה YZR-M1 משומש, כשבמרוצים רבים זרקו מאפיל על צמד רוכבי המפעל רוסי-את-ויניאלס. לא ברור לנו מדוע קבוצת המפעל של ימאהה, מוביסטאר, בחרו לוותר על שירותיו. הסיבה היחידה שעולה בדעתנו היא שמוביסטאר ספרדית וכך גם ויניאלס. זרקו מצטרף לפול אספרגרו שממשיך לעונה נוספת. לטעמנו, אחת הסיבות שק.ט.מ בחרו בזרקו היא היכולת שלו לרכוב מהר מאוד סביב האופנוע. הצרפתי מוכיח שוב ושוב שהוא אינו צריך אופנוע מדויק. הוא צריך אופנוע! הגישה של זרקו תאפשר לק.ט.מ קפיצת מדרגה בתוצאות. נכון לרגע זה, ברדלי סמית' הבריטי הסימפטי ללא אופנוע ל-2019.
ק.ט.מ – מחתימים את זרקו, שכל מה שהוא צריך זה אופנוע
אפריליה-גרסיני שומרים אמונים לאלייש אספרגרו שאוכל חצץ מהאמינות של ה-RS-GP. אפריליה, עונה שנייה ברציפות מוותרים על הרוכב השני שלהם במהלך העונה. סקוט רדינג, כמו סם לואס שהתקשה על גבי האפריליה, רואה את הדלת. במקומו בחרה אפריליה באנדראה יאנונה המוכשר אך הלא צפוי. גם כאן הלאום משחק תפקיד. יאנונה האיטלקי באוכף של אפריליה מבית קונצרן פיאג'ו.
אנדראה יאנונה – רוכב איטלקי על אופנוע איטלקי
קבוצת הלוויין של ימאהה, קבוצת טק-3 של הארב פונסרל, בחרה באופנועי ה-RC16 של ק.ט.מ כשהיא בוחרת להמשיך עם חפיז שיירין הרוקי המוכשר ומיגל אוליברה שרוכב בהצלחה רבה עבור קבוצת רד-בול אקי איו ק.ט.מ.
קבוצת הונדה LCR, קבוצת הלוויין הראשית של הונדה, תמשיך עם קאל קראטשלאו באוכף של ה-RCV213V ברמת המפעל. מצבו של טאקקי נאקגמי עדיין לא ברור.
אלמה-פראמק, קבוצת לוויין של דוקאטי, החתימו את פרנססקו בניאיא כמחליפו של דנילו פטרוצ'י. בניאיא רוכב בהצלחה רבה ב-Moto2 עבור קבוצת סקיי VR46 ומוביל נכון לרגע זה את טבלת האליפות ב-13 נקודות על פני מיגל אוליברה, רוכב ק.ט.מ. עתידו של ג'ק מילר אינו ברור, כשמילר עצמו צוטט שירכב ב-2019 על גבי דוקאטי.
מרקז – נשאר בהונדה ומקבל לקבוצה אגו-מניאק נוסף; יהיה מעניין
בקבוצת ריאלה אווינטיה דוקאטי מובטח רק מקומו של קסביר סימון שלו חוזה ל-2019. עתידו של טיטו רבאט אינו ברור, על אף שהמעבר מהונדה לדוקאטי עשה לו טוב.
בקבוצת אנחל נייטו רוכבים אלברו באוטיסטה וקארל אברהם. אנחנו מניחים שכל עוד אברהם ימשיך להביא עמו כסף מבית אבא, האופנוע שלו מובטח.
אחרונה חביבה קבוצת מארק VDS, שבה רוכבים פרנקו מורבדלי, אלוף ה-Moto2 המכהן ורוכב האקדמיה VR46, ותומאס לוטי. מצבה של הקבוצה כולה אינו ברור לאחר שמארק ואן דר סטרטן, הספונסר הראשי של הקבוצה, האשים את ברת'לומאו מנהל הקבוצה במעילה. אנחנו מניחים שלמורבדלי, בן חסותו של רוסי, יימצאו אופנוע וקבוצה. עתידו של לוטי לוט בערפל.
ולנטינו רוסי נשאר שנתיים נוספות – מה שאומר שימשיך להיות שמח
שני אירועים משמעותיים נוספים מצפים לנו במהלך חודש יוני. הראשון, דני פדרוסה צפוי להודיע על עתידו במהלך המרוץ בקטלוניה בסוף השבוע הבא. השני, בימאהה מחפשים בנרות קבוצת מפעל שתחליף את קבוצת טק-3. לצערם של ימאהה, חלון הזמנים הוא עד תום חודש יוני, מה שמותיר להם רק שלושה שבועות.
ולנטינו רוסי וקבוצת ימאהה הודיעו אתמול כי רוסי יגיע לארגון בניסיון להתחרות על גבי הימאהה YZR-M1. רוסי רכב היום במקצה החופשי הראשון ולאחר מכן יקבל החלטה אם ימשיך לרכב לאורך כל סוף השבוע ובמרוץ ביום ראשון. קבוצת מוביסטאר-יאמהה מוכנה לכל מצב, ולארגון יגיע גם רוכב הסופרבייק של יאמהה, מייקל ואן דר מארק, שנמצא בכושר רכיבה טוב כשבאמתחתו פודיום מהמרוץ ביום ראשון האחרון בפורטימאו שבפורטוגל.
רוסי זוכה לטיפול רפואי שאנחנו רק יכולים לחלום עליו. למי שפספס, רוסי שבר את שתי עצמות השוק בסוף אוגוסט, מיד אחרי המרוץ בסילברסטון, כשהוא מתאמן לקראת המרוץ במיזאנו על גבי אופנוע מוטורקוס בחווה הפרטית שלו בטבוליה. ניתוח מהיר וצוות רפואי שעושה פלאים ורוסי מקצץ את זמן ההחלמה בחצי מהצפוי (כשישה שבועות). ביום שני האחרון רוסי עלה לרכב מספר הקפות במיזאנו על גבי יאמהה YZF-R1M. בשלישי רוסי משלים 20 הקפות, ולאחר בדיקה רפואית ברביעי רוסי מחליט לנסות לרכב בארגון. שלושה שבועות מאז התאונה ורוסי כבר חזרה באוכף. נאחל לו בהצלחה.
האם ולנטינו רוסי יהיה כשיר לסבב ה-MotoGP הקרוב בארגון? ייתכן שכן. רוסי רכב אתמול על ימאהה YZF-R1 במסלול מיזאנו, ובמידה ויהיה כשיר ישתתף בסבב הקרוב, כאמור בארגון, ספרד.
ולנטינו רוסי נפצע לפני כשבועיים וחצי, כשהתאמן בחווה הפרטית שלו ושבר את הטיביה והפיבולה – פציעה שכבר חטף ב-2010. רוסי נותח בבית-חולים באיטליה, השברים תוקנו על-ידי מוטות מתכת וברגים, וכעת הוא נמצא בתהליך החלמה. אחרי הפציעה הקודמת רוסי נח למשך 6 שבועות עד שחזר לפעילות ספורטיבית מלאה, וכעת, שבועיים אחרי התאונה המצערת, נראה שרוסי יתאושש מהר יותר. זה לא ברור מאליו כשמדובר ברוכב בן 38. כך או כך, המטרה של רוסי היא לחזור לפעילות מלאה מהר ככל האפשר.
במידה ורוסי לא יהיה כשיר לארגון, יחליף אותו רוכב הסופרבייק של ימאהה, מייקל ואן-דר מארק. במקרה כזה רוסי ינסה לחזור לסבב הבא אחריו, במוטגי, יפן.
