תגית: ימאהה XSR700

  • השוואתי מכונות זמן – מבחן הרטרו הגדול

    השוואתי מכונות זמן – מבחן הרטרו הגדול

    צילום סטילס: אופיר יונה – Pink Photography

    רוכבים: הילה פנלון, זוהר בן דרור, זוהר לוקסנבורג, בן אלפא, איליה מרגוליס, רן ארבל, נמרוד ארמן, אסף זומר

    פרולוג; או – מה קשורה אמא עכשיו?

    אצלנו במשפחה, בתור ילדים, ואני מנחש שאני לא לבד פה, דחפו לנו כל מיני בגדים ישנים. של אחים גדולים, של בני דודים, של הבן של השכנה. במקרים גרועים במיוחד סבתא התעקשה שהבגד שאבא שלי לבש כשהיה בן 6 ומסיבה לא ברורה עדיין קיים אצלה בארון, יתאים לי בול. לא הזיז לה שהוא לבש אותו לפני שכבשנו את הכותל ועכשיו סדאם חוסיין יורה עלינו טילים. סבתא השתמשה בדיוק באותו טיעון שחוק כמו אמא שלי במקרים אחרים, והסיבה היחידה שניצלתי מההשפלה הייתה בכלל מאבקי כוחות בין אמא לחמותה. גם היום בכל ביקור אצל סבתא אני צריך לדחות בנימוס הצעות לבגדים שאבא לבש בשנות ה-70, אבל סבתא בשלה עם אותו טיעון מאז ומתמיד: "זה עכשיו חזר למודה".

    האמת היא שסבתא ואמא לא היו רחוקות מאוד מהאמת. אופנות מסוימות באמת חוזרות, ואני לא מדבר על חולצות הפלנל שלבשתי לתיכון. גם בשוק האופנועים אופנות מסוימות שעבר זמנן ונדמה היה שצללו למעמקי ההיסטוריה – חוזרות. מה חוזרות, זה כבר כמה שנים שהן דופקות את הקאמבק של החיים.

    צילום ועריכת וידאו: בני דויטש

    פנס עגול זה שיא המודה

    פעם לאופנועים היו פנסים עגולים. זה כמעט לא שינה איזה אופנוע – אם היה לו פנס הוא היה עגול. בתחילת שנות ה-90 כבר צצו פתאום צורות שונות, ובפרוץ המילניום החדש פנסים גדולים ועגולים היו קיימים בעיקר במקרים חריגים למדי של אופנועים בסיסיים או דגמים מאוד ישנים, כמו סוזוקי GS500, שעוד המשיכו להיות מיוצרים. פנס עגול כבר לא ממש היה קול, הוא היה סמל למשהו מיושן. אפילו רבי המכר כמו המונסטר של דוקאטי או הספיד/סטריט טריפל של טריומף, שהפנס העגול היה סימן היכר שלהם, קיבלו בשנים האחרונות עדכון שקצת הפך אותם מודרני יותר. והיום? הדגמים הכי נמכרים של דוקאטי וטריומף באים עם פנס עגול של פעם. ולא, אלו לא המונסטר או הסטריט טריפל שבראש טבלת המכירות.

    טוב, זה לא באמת רק הצורה של הפנס שמשנה, אלא שבמקום מסוים הפנס העגול הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר של קטגוריה לא לחלוטין מוגדרת. אם אתם עוד משתמשים באסימון והוא טרם נפל, אז הכוונה היא לנישת אופנועי הרטרו.

    בעשור האחרון אפשר להצביע על שתי קטגוריות עיקריות שפשוט התפוצצו ברמת הפופולריות ובהיצע. הראשונה תהיה אופנועי אדוונצ'ר. השנייה – רטרו. כל כך התפוצצו, שלקרוא לקטגוריה הזו נישה זה קצת כמו להגיד שיש כמה אנשים שמשחקים משחק שנקרא פוקימון-גו.

    השיגעון לא נעצר רק באופנועים עצמם – מדובר בגל שכולל את כל מה שנלווה אליהם בתחום האביזרים, השיפורים והציוד לרוכב. תוך כמה שנים נולדה קטגוריה שלמה של אופנועים וכל מה שמסביבם, שהדבר העיקרי שמאפיין אותה הוא לייף סטייל, בדגש על הסטייל.

    היצרנים השונים קלטו שהם יושבים על הגדר ורואים מול עיניהם קטגוריה חדשה שקמה מהרחוב, והבינו את הפוטנציאל העצום בה. זה לא שהם לחלוטין לא היו שם – לקוואסאקי למשל היה את ליין הזפיר כבר בתחילת שנות ה-90, ולכל יצרן יפני היה איזה מקורר אוויר גדול נפח, אבל האופנועים האלה היו מאוד בשוליים ולחלוטין לא משהו שיצר סביבו תעשיית ענק.

    image086

    ארץ קטנה עם שפם ומלא אופנועי רטרו

    למרות שישראל היא לא בדיוק איזו מעצמה דו-גלגלית בקרב השווקים האירופאיים, מבחינת היצע יצרנים ודגמים אין לנו בכלל במה להתבייש, ונישת אופנועי הרטרו לא שונה בכך. כשישבנו לתכנן בפעם הראשונה מבחן השוואתי לאופנועים מהסוג הזה, קצת היה קשה להחליט את מי בוחנים כנגד מי. על רובם רכבנו בנפרד, וברור היה לנו שלמרות הפנסים העגולים רוב האופנועים בקטגוריה די שונים אחד מהשני, ואפשר אפילו לחלק אותם לכמה תתי-קבוצות. זה עוד לפני שהזכרנו את פערי המחיר שיכולים להגיע לעלות של רכב משפחתי.

    הדרך להתמודד עם הקושי הזה הייתה פשוטה ואלגנטית – פשוט לקחנו (כמעט) את כל מה שהיה זמין ויכול היה לענות על הקריטריון של אופנוע בנישת הרטרו. ברגע שנסגרה רשימת המשתתפים על שניים צצה בעיה אחרת – מי ירכב עליהם?

    פה כבר נאלצנו לעשות משהו שאנחנו לא אוהבים לעשות ולהפעיל שיקול דעת. הדבר הקל לעשות זה לאסוף חבורה של רוכבים שיושבים על הטייפקאסט הקלאסי של היפסטרים מזוקנים, להוציא מזה כמה תמונות צבעוניות ולסגור את הבסטה. נשמע כמו רעיון מוצלח, רק שזה יהיה קל ופשטני מדי, מאחר והקטגוריה הזו מורכבת מאופנועים שונים שפונים לרוכבים שונים, ובכלל, הקהל האמיתי שרוכב על אופנועים כאלה הוא הרבה יותר מגוון ממה שסרטוני יוטיוב ערוכים היטב בפילטר סבנטיז רוצים שנחשוב.

    עם תחושת השליחות והאחריות הזו, גייסנו קאסטה מכובדת ומגוונת של רוכבים. היו מנוסים יותר ופחות. רוכבי ספורט, מטיילים, צעירים יותר ו… צעירים פחות. רוכבים שכל הווייב הזה של הרטרו לא מדבר אליהם, וכאלה שעמוק בתוך הסצנה של הקאסטומים. הבנתם את הקטע.

    image040

    סיים סיים, באט דיפרנט

    היום הראשון למבחן, שעת צהריים מזיעה. בנקודת המפגש עומדים שמונה אופנועים. מולם שבעה רוכבים ורוכבת (זה היה בשלב מאוחר יחסית, הילה איחרה בשעה). אי אפשר להתעלם מההתרגשות באוויר. במבחנים של כמה אופנועים אני תמיד אוהב לראות מה קורה בפעם הראשונה שהאור הירוק ניתן והידיים נשלחות אל השולחן שעליו כל המפתחות מפוזרים. כולם תמיד ינסו להיראות הכי בנונשלנט בזמן שהם מתנפלים על מושא חרמנותם. ומה בחבורה הזו? איזה מפתח ייחטף ראשון? איזה יישאר עצוב על השולחן כמו הילד הזה שלא בחרו אותו לכדורגל ביסודי?

    אני הגעתי על הב.מ.וו R nine T למפגש. בשלב הזה כבר ביליתי עם הבוקסר מקורר האוויר כמעט יום שלם, שבו הספקנו, זוגתי ואנוכי, להתאהב במכונה. רכבנו בשעת ערב לאורך החוף של תל-אביב אל נקודת תצפית קסומה ביפו שממנה ראינו את השמש יורדת על העיר הלבנה. לאחר מכן המשכנו לסיבוב דאווין ארוך בין בארים בשדרות היפות של העיר. מתגלגלים בקסדות פתוחות וחיוך של מיליון דולר. הבימר עם האקרפוביץ' פועם ומנגן תחתינו מעביר בדיוק את הוויברציות הנכונות לכל קולטן בגוף. יש לו מנוע בוקסר ענק בנפח 1,200 סמ"ק, אבל הוא לא חזק או מהיר מאוד. הוא בדיוק.

    הניינטי משלב באופן קרוב למושלם אופי אנלוגי ממנוע הבוקסר מקורר האוויר האחרון של ב.מ.וו, עם תחושה של מוצר פרימיום מודרני בכל פינה. היופי הוא שהמודרניזציה לא פוגעת במאום בתחושה האותנטית שלו. אילנה ואני רכבנו יחד על הרבה אופנועים, אבל אני לא זוכר עוד אופנוע שגרם לנו להרגיש כל כך מיוחדים, ולהרגשה הזו היו שותפים כמעט כל הרוכבים במבחן. בן למשל, עמד בצומת דרכים לפני כשנה כשהתלבט בין רכישת R nine T לבין פרויקט בנייה מאפס של אופנוע ישן. הוא בחר באופציה השנייה, ולמרות שהוא לקראת סיום אחד הפרויקטים היותר מושקעים שנתקלנו בהם, הרכיבה על הבימר גרמה לו להטיל ספק בבחירה שלו. קסם של מכונה. מצד שני, כשאופנוע בסיסי למדי במונחי אופנועים מודרניים עולה 135 אלף שקלים – הכי הרבה פה בקבוצה ובפער משמעותי, אולי זו לא כזו חוכמה.

    ב.מ.וו R nine T
    ב.מ.וו R nine T

    מאחר וביליתי איתו כבר מספיק זמן, לא בער לי לשלוח יד אל המפתח של הב.מ.וו כמו לכל יתר הרוכבים. אני רציתי דווקא את המפתח של הרויאל אנפילד קונטיננטל GT, האופנוע הזול ביותר מהשמונה. מהסיבה הזו חשבתי גם שאהיה הראשון להסתכל לכיוון המפתח שלו, אבל הסתבר לי שזוהר ב' הקדים אותי. "יאללה, בוא נגמור עם זה עכשיו. מפה בטח יהיה רק שיפור". מילים קשות, ואני אפילו נעלב קצת בשביל האנפילד. בעצירה הראשונה להחלפה זוהר כבר נשמע אחרת. הקונטיננטל GT מזכיר לו ברוחו את האופנוע שרכב עליו בהודו, וזה מציף אותו בזיכרונות טובים מתקופה אחרת.

    אם הבימר הרגיש כמו אופנוע מודרני ומתוחכם, האנפילד הוא תמונת הראי. למרות שזה אופנוע חדש מבחינת היצרן ההודי, התחושה היא של אופנוע פשוט של פעם. זה לא נאמר כתלונה, אלא כמחמאה. הרי זה לא שבאנפילד תכננו לבנות מתחרה לאיזה הונדה CBR500R. הרכיבה על הקונטיננטל מרגישה כמו הבסיס של האופנוענות, כשמקלפים ממנו את כל התחכום והקישוטים. תורידו מתלים טובים, מנוע חזק, פינוקים. תורידו את כל אלה ותשאירו את התחושה הבסיסית שכל אחד מאיתנו דמיין לפני הפעם הראשונה שעלה על אופנוע, וזו תמצית הרכיבה על האנפילד. אין מה ליפות את האמת, הקטע שלו לא מדבר אל הרבה רוכבים, אבל לרומנטיקנים, ואני ביניהם, הוא לא סתם מדבר. הוא כמו חבר ותיק שיושב ומעלה איתך סיפורים נוסטלגיים מהטיול אחרי הצבא. מין אופנוע שאתה מצפה לקבל אותו מהסוכנות עם ספר רכב, ערכת כלי עבודה ובירה.

    רויאל אנפילד קונטיננטל GT (צילום: אסף רחמים)
    רויאל אנפילד קונטיננטל GT (צילום: אסף רחמים)

    הסילבר וייז של SWM האיטלקית עולה כמעט כמו האנפילד, ובמראה שלו הוא נאמן לסקרמבלרים של שנות ה-70 בדיוק באותה מידה שה-GT נאמן לקפה רייסרים של הסיקסטיז. האגזוזים הגבוהים, גלגל בקוטר "19 מלפנים, הישיבה – הכל משדר אופנוע שטח של פעם. יש לו גם את המנוע הנכון – 400 סמ"ק של סינגל מקורר אוויר ועם אופי קצת עצל שמרגיש בול בפוני. יש לו אח תאום לא זהה, לבוש בבגדים של קפה רייסר – הגראן מילאנו היה אמור להיות הנציג של SWM במבחן, אבל פנצ'ר בגלגל בנקודת ההתכנסות נתנה לסקרמבלר את ההזדמנות לעלות מהספסל. על פניו התחלה לא משהו, אלא שבדיעבד דווקא יצא טוב, כי הסילבר וייז הביא איתו משהו שונה מאוד מכל היתר.

    הוא היחיד במבחן שבאמת אפשר לרכב עליו בשטח כמו על דו"ש. כמו נועד להיות אופנוע חווה אוסטרלית, כזו שמשתרעת על פני עשרות קילומטרים וצריך מדי פעם להגיע מצד לצד כדי לתקן איזו גדר או לאתר עדר סורר. קצת כמו האנפילד, הקטע שלו זה הקטע. לא איכות הרכיבה (היא סבירה) ולא ריגושים של מהירות (הוא לא מהיר ולא מרגש). אז החווה אוסטרלית, העיצוב איטלקי, ואני נזכר בכלל בפרו. שם, בטיול הגדול, לקחתי אופנוע עם אותו מנוע מבוסס הונדה XR400R לכמה ימים בדרך למאצ'ו פיצ'ו. כבישים, שבילים, מהר, לאט. עוצרים בכפרים, מצטלמים, מעשנים איזו קטנה וממשיכים. אבל במהות שלו ה-SWM הזה הוא כמו אותו הונדה מאז. כלי תחבורה פשוט ובסיסי שבכוחו ללוות אותך לחוויות שיצרבו לך בזיכרון. לזכותו גם ייאמר שבניגוד להונדה, שהיה מכוער כמו הלילה, הסילבר וייז חתיך ומלא בסטייל.

    SWM סילבר וייז
    SWM סילבר וייז

    כשמסתכלים על מרכז השדה של הקבוצה, הן מבחינת מחיר והן מבחינת נפח, עומדים ארבעה אופנועים שכביכול פונים למיינסטרים של הקטגוריה. אפשר לחלק אותם ביותר מדרך אחת לשני זוגות שבאים בגישה שונה. הדוקאטי סקרמבלר והימאהה XSR700 הם בעצם אופנועים מודרניים שהתחפשו לאופנועי רטרו. הדוקאטי אמנם עושה שימוש במנוע מקורר אוויר מהמונסטר 796, אבל זה הדבר היחיד שאפשר להגיד עליו שמרגיש מיושן. כל היתר זו חבילה עכשווית לגמרי. העיצוב שלו זו פרשנות מודרנית לסטייל של פעם, והוא גם מתנהג ומרגיש כמו אופנוע חדש שנבנה כדי לשחזר תחושות של 1962 ב-2016.

    מהבחינה הזו, ה-XSR הלך צעד אחד נוסף קדימה. במקרה של היפני כבר מדובר באופנוע חדש לחלוטין שעטה תחפושת, שהרי מדובר ב-MT-07 עם קצת דקורציה. בניגוד לדוקאטי, יש בימאהה כמה 'נקודות עיצוביות' שנראות פחות אותנטיות, כמו למשל הרדיאטור הכסוף והבולט שקצת גורם לכל המסביב להיראות אמיתי כמו שפם מודבק. גם כשרוכבים עליו אי אפשר להתעלם מזה שהוא לא מרגיש בשום צורה כמו אופנוע 'של פעם'. אין לו את הוויברציות, לא את הצליל, הוא קל לרכיבה באופן חריג, והמנוע שלו מרגיש כמו שהייתם מצפים ממנוע שתוכנן בעשור השני של המאה ה-21. זה לא בהכרח רע, הוא כנראה הכי מהיר מבין כולם, ולמען האמת סביר שידבר אל יותר רוכבים צעירים מאשר הגוצי או ה-W800. הוא גם עולה לווילי בשלישי, כשכמעט כל היתר פה לא יעלו לווילי גם אם הקראנק שלהם היה תלוי בכך, כך ש'לא כיף' זה לא בדיוק משהו שאפשר לומר עליו, להפך. זה פשוט שהוא מרגיש אחרת מאיך שהוא נראה, וזה קשור למילה השנויה במחלוקת 'אופי'.

    ימאהה XSR700
    ימאהה XSR700

    אופי זו התחושה החמקמקה הזו שקשה להסביר אותה במילים, אבל מרגישים אותה דרך התחת, הידיים, הרגליים ואפילו הלב. כשהילה רכבה על ה-XSR היא התלוננה על זה שאין לו אופי וברכיבה עליו הוא באמת מרגיש חשמלי למדי, בטח ביחס לכל היתר. המוטו גוצי V7 II הוא בדיוק ההפך מהימאהה בהיבט הזה. המנוע שלו איטי, עובד באופן שמרגיש פחות סדור, כאילו מדי פעם תוקע גרעפס ומפספס איזו פעימת כח. התפעול שלו קל, אבל באופן שונה מזה של הימאהה. בעוד ה-XSR מרגיש קל וקליל כמו קטנוע, הגוצי מרגיש כבד ועצל, ועם זאת פשוט ביותר לתפעול והזזה.

    מבחינה מסוימת הוא מרגיש בדיוק כמו שמצפים ממנו להרגיש כשמסתכלים עליו לראשונה. יש לו כריזמה ואופי ונוכחות שקטה אבל כובשת. להגיד שהוא מרגש יהיה להיסחף, אבל הוא מכווץ ומרפה מהלב באופן ייחודי למדי. זה אפילו חמוד שבפיאג'ו החליטו לתת למנוע הווי-טווין הרוחבי מקורר האוויר והארכאי למדי נגיעה של 2016 עם מערכת ABS ומעין בקרת החלקה שנורת החיווי שלה על לוח השעונים נראית כאילו יצאה ממופע שנות השבעים. רק שבמובן מסוים הגוצי הוא מין בולדוג צרפתי. כולם חושבים שהוא חמוד, אבל רק מעטים ירצו להיות ממש בעלים של כזה. איליה, הבעלים של הדוקאטי סקרמבלר שבמבחן, התלבט בין שניהם לפני שבחר באיטלקי מבולוניה על פני זה ממנדלו די לאריו. אחרי שיצא לו לרכב גם על ה-V7, הוא ירד מחויך. שאלתי אותו אם הוא כל כך אהב את הגוצי, והוא ענה שהוא חמוד, אבל זה לא העניין. הוא פשוט שמח על הבחירה שעשה.

    מוטוגוצי V7
    מוטוגוצי V7

    הקוואסאקי W800 ניגש לבמה כביכול מאותה פינה של הגוצי. בשיווי משקל בין חדש לישן הוא נמצא מאוד שמאלה על הסקאלה לכיוון הפרה-היסטורי. זה מתחיל באיך שהוא נראה. כאילו יצא מספר של חסמבה או סצנה באסקימו לימון, במיוחד בשחור שישר הופך את הרוכב עליו לפושטק. ועדיין, למרות בלם התוף מאחור והמראה שמכין את המוח לחוויה אותנטית אסלית של פעם, ברגע שמכניסים לראשון משהו מרגיש קצת מוזר, אפילו טיפה חלבי. יש ויברציות, אבל הן עדינות. המנוע לא מייצר תחושת מומנט כמו בגוצי, אבל האופנוע זז. הכל מאוד פשוט ורגוע ונינוח. אפילו טיפה יותר מדי.

    בעוד הגוצי מביא את עצמו לחזית בתור החוויה עצמה, קצת כמו הסקרמבלר של דוקאטי, הקוואסאקי, שמרגיש הכי מיושן מבין הארבעה הללו, דווקא מזכיר באופיו את ה-XSR, המודרני מבין השמונה. בניגוד לשני האיטלקים, ה-W800 לא מעמיד עצמו במרכז הזרקורים. מבחינתו החוויה של הרכיבה מגיעה מהרכיבה יחד – רוכב ומכונה. הוא רק שותף לדרך. מהבחינה הזו האופנועים האלה כאילו קיבלו קצת מאופי הסביבה שבה נולדו.

    קוואסאקי W800
    קוואסאקי W800

    יוצא הדופן בחבורה הוא ההארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200. מלכתחילה נספר שבכלל רצינו את אחיו הקטן, הספורטסטר 883, שהוא האופנוע הזול והבסיסי ביותר שנותן כרטיס כניסה אמיתי למשפחת הארלי, ויסלחו לנו בעלי ההארלי סטריט 750. לצערנו, הספורטסטר הקטן לא היה זמין, וכך נכנס למבחן מתמודד נוסף שלא מחזיר עודף משטר של 100 אלף שקל.

    במחשבה ראשונה, לא ברור מה יש לו לחפש לאמריקאי הזה עם כל אופנועי הרטרו (והפסאודו רטרו) שעומדים סביבו. הם קפה רייסרים, סקרמבלרים וסתם אופנועי UJM מאירופה ויפן, והוא בכלל קרוזר אמריקאי גדול ויקר. במחשבה שנייה, הוא האמא של הרטרו. רטרו אמריקאי. בתכל'ס, הספורטסטר הוא הגרסה הדו-גלגלית למכוניות אמריקאיות ענקיות וארוכות של לפני משבר הנפט הראשון. המנוע שלו מודרני יחסית במונחי הארלי, ועדיין מדובר במנוע שלא השתנה המון מאז התקופה שבוני טיילר שלטה במצעד הפזמונים.

    אל תתנו למפתח הקרבה המתוחכם להטעות אתכם, וגם לא לבתי המתגים האלגנטיים והמודרניים למראה. המכונה הזו היא פורטל לתקופה שבה היה מותר לעשן במטוסים, להטריד מינית דיילות, ובאופן כללי אידיאל הגבריות נבנה סביב דמות שרכבה על סוס ופרסמה סיגריות של מרלבורו. הישיבה עליו, הצליל שלו, הרטט מהמנוע מקורר האוויר האדיר שעובד בקצב של על-הזין-שלי-שש-עשרה-אלף-סל"ד, הכל מתחבר לחוויית רכיבה רוחנית, קדמונית אפילו, רק בלי החרא של קידום הצתה עם פלטינות.

    הארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200
    הארלי-דיווידסון ספורטסטר 1200

    אותה קלישאה וגישה כל כך שונה

    הג'ירפות (אלה מהזאפה, לא מהספארי), טבעו בשיר 'וואו' ביטוי שהפך מאוד אהוב על עיתונאי רכב ישראלים בכל פעם שהם נאלצו להסביר איך מרגישים אופנועים שנולדו למטרה דומה אך המהנדסים שלהם ניגשו למלאכה בגישה וזווית ראיה שונות. הקלישאה שחוקה אומנם, אבל "אותו מקרר וגישה כל כך שונה" זו אחלה דרך לתאר את השמינייה הזו.

    לכל שמונת האופנועים שעליהם רכבנו יש מכנה משותף, וזה לא באמת רק הפנס העגול. הקטע שלהם זה הסטייל שלהם. אף אחד לא בא להמם את הרוכב בביצועים מרטיבי עיניים ותחתונים. אף אחד מהם גם לא נועד למכור פנטזיה של חציית מדבריות או מסע חוצה אירופה בזוג עם שלל מטען ופינוקים למכביר. הם כולם אופנועים שיכולים להיות טובים באותה מידה בתור אופנוע יומיומי או אופנוע לסופ"ש או גם וגם. הם בעיקר שמים דגש על הפשטות שבחוויית הרכיבה, סוג של חזרה למקורות. תמצית האופנוענות אם תרצו, לפני שהלבישו עליה תתי-נישות וסיסמאות מרקטינג שמקטלגות את המכונה והרוכב עליה ומה הוא אמור לחוש או לאן הוא אמור לרכב. זה, אם תרצו, הקטע של המקרר.

    החלק של הגישה השונה ברור יותר. הרי מלכתחילה לא התייחסנו למבחן הזה כאל מבחן השוואתי קלאסי שבו יש מנצחים ומפסידים. לעזאזל, יש פה אופנועים שעולים החל מ-38 אלף שקלים ועד 135 אלף שקלים, דרך כל מה שבאמצע. חלקם אופנועים מודרניים לגמרי שעטו על עצמם מסכות יפות וחלקם מרגישים כמו הדלוריאן של האופנועים, מכונות זמן שעובדות רק אחורה.

    image074

    להסתכל על האופנועים האלה דרך הפריזמה שמפרקת למתלים, בלמים, מנוע ושימושיות יהיה רלוונטי כמו לנסות לתאר אופי של בני אדם לפי המאפיינים הפיזיים שלהם. אף אחד לא באמת חשב שהב.מ.וו והאנפילד ייהנו מאותן איכויות, אבל הם מלכתחילה לא פונים לאותו קהל. גם הימאהה והדוקאטי, או הקוואסאקי והגוצי, שכביכול יושבים ממש על אותה משבצת, נבדלים זה מזה בחוויה שהם מביאים בצורה כזו שקשה יהיה להתלבט ביניהם. לרוב האנשים יספיקו עשר דקות על כל אחד מהם כדי לזהות את תכונות האופי שלהם ולהחליט למה הם מתחברים יותר, ואנחנו חותמים לכם שלאיכות הבלמים או הנוחות במושב יהיה משקל מאוד נמוך בבחירה.

    במקום מסוים, אופנת הרטרו שכביכול פורטת על מיתרי העבר, הביאה איתה דווקא חידושים ששוק האופנועים לא ראה כבר הרבה שנים. החזרה לאופנוענות בסיסית, פשוטה, לעתים גם זולה. אופנוענות מגניבה ולא מפחידה, שפונה לרוכבים צעירים וזקנים באותה מידה, לגברים ולנשים, לרוכבים עם כסף ולרוכבים בלי שקל על התחת. אופנוענות שבה הכל הולך, ושרוח לא מנגנת כינור שני לגשמיות. או אם לצטט את אחד הסלוגנים המוצלחים אי פעם בעולם האופנועים – Let the good times roll.

    *     *     *     *     *

    • תודה לעומרי זומר ולאילנה על העזרה בהפקת המבחן.
    • תודה לאיליה מרגוליס על הדוקאטי סקרמבלר הפרטי שלו (היבואן המקומי סירב למסור כלי למבחן).
    • תודה לאבי צ'יפרוט על ה-W800 לצילומים.
    • תודה לכל הרוכבים שהשתתפו בהפקה.
    • תודה מיוחדת לאופיר יונה צלם הסטילס על הצילומים המופלאים.

  • יום הרוכבת על XSR700 – דיסוננס קוגנטיבי

    יום הרוכבת על XSR700 – דיסוננס קוגנטיבי

    צילום: אורן יצחק

    האמת? יש בעיה!

    השנה רכבתי בפעם הרביעית באירוע יום הרוכבת הבינלאומי בישראל. העשירי בעולם והרביעי במתכונת 'ההמונים' שלו בישראל.

    מסורת שקיימת כבר עשור בה קוראים לכל רוכבות העולם לקום בבוקר שבת אחת בתחילת חודש מאי ולרכב תחת הסלוגן הכל כך פשוט אך מלא משמעות – JUST RIDE. בישראל, בניגוד לשאר היקום, לאחר דיונים וויכוחים מעמיקים, גם לרוכבים הגברים מתאפשר לבוא.

    אין ספק, זוהי מסורת מוטורית מפוארת שמתפתחת אצלנו במקביל לשאר מדינות העולם ומקבלת מקום של כבוד בתרבות הדו-גלגלית.

    במקביל התפתחה לה גם מסורת אישית שלי. מכיוון שזו גם הפעם הרביעית בה אני כותבת על היום הזה, זה מכבר התחלתי להגיע אליו רכובה על אופנוע שדווקא מתחבר למסורת דו-גלגלית מכיוון אחר לגמרי – על אופנוע רטרו. משלבת בין רכיבה שעושה כבוד לרוכבות של היום עם אופנוע שעושה כבוד לאופנועים של פעם.

    יום הרוכבת - הפעם עם ימאהה XSR700
    יום הרוכבת – הפעם עם ימאהה XSR700

    נו, אבל יש בעיה!

    יש בעיה, כי כמסורת מתפתחת יום הרוכבת מתחיל לקבל פנים וזהות – מפגש מקדים של הרוכבות, כל שנה במספרים יותר ויותר גדולים, חבירה לרכיבה כללית אבל צבועה בוורוד, וסיום בהפנינג מקפיץ.

    השנה המסלול והמיקום היו זהים לשנה שעברה. רכיבה קלילה דרך כבישי השרון וסיום בהפנינג שמח בפארק רעננה.

    אז מה כותבים על זה שלא כתבתי כבר בעבר?

    המציל שלי יהיה האופנוע! מבחינתי הוא ההבדל משנה שעברה. אותו אירוע, אבל אופנוע אחר אמור לתת לי חוויה שונה. אז נתמקד באופנוע?

    בעיה? בעיה!
    בעיה? בעיה!

    רגע. יש בעיה!

    המסורת האישית שלי מדברת על יום הרוכבת בלוויית אופנוע רטרו. השנה בחרתי את הדגם האחרון בז'אנר תופס התאוצה הזה, בן הדוד החביב של משפחת ה-MT – ה-XSR700, שאמור לתת לי חבל הצלה לתיאורי יום הרוכבת 2016. והנה, אני מגלה שמבחן הדרכים עליו התפרסם באותו היום ממש בו אספתי אלי את האופנוע לחזקתי הקצרה.

    סעעעעמק!

    על הרוח שמאחורי יום הרוכבת כתבתי בשנה שעברה, כאשר רכבתי אליו עם הדוקאטי סקרמבלר.

    על האופנוע עצמו כתב סקוטרמן מבחן מלא ממש לפני כמה ימים, וגם אביעד כתב עליו מההשקה העולמית.

    אז לי נשאר לכתוב רק על דיסוננס.

    ולא סתם דיסוננס – דיסוננס קוגנטיבי.

    ידעתם שדיסוננס קוגנטיבי בעברית נקרא 'צריר הכרני'? גם אני לא. פשוט נכנסתי למילון בשביל לוודא שמה שהרגשתי אחרי שלושה ימים של רכיבה אכן עונה על ההגדרה הפסיכולוגית המדויקת. וכן, זה דיסוננס. מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט.

    יש בעיה אומרת לך!
    יש בעיה אומרת לך!

    אופנועי רטרו עושים לי את זה

    אופנוע בשבילי קודם כל – לפני מנועים ומתלים ובלמים – מתקשר לרוח האדם. לכן כל אופנוע מקבל סוג אחר של יחס רגשי עמוק.

    לאופנועי רטרו יש לי כבוד כי הם מייצגים בעיניי סוג של ראשוניות. מצד אחד לא אופנוע אספנות שדורש ידע וזמן בליווי תשוקה אמיתית אלא אופנוע מודרני שאמור לספק חוויית רכיבה שונה לחלוטין אך ורק בגלל המראה שלו. בגלל מה שהוא משדר לך ולסביבה.

    ואת החוויה הזו, של הראשוניות, חיפשתי.

    זה מתקשר אצלי לסוג של חספוס מוטורי. אופנוע רטרו מתקשר לי מיד עם אופנוע מטרטר, ולו רק בגלל העובדה שזה מה שהלוק שלו גורם לך לצפות. לטרטור מלווה בגרגור עמוק שמלווה אותך כל הדרך אל העבר.

    הבעיה - דיסוננס קוגנטיבי
    הבעיה – דיסוננס קוגנטיבי

    חודש חם הוא חודש מאי

    יום הרוכבת מתקיים באופן מסורתי בשבת הראשונה של חודש מאי. לא תקופה למעיל עור. עדיפות למשהו מחורר ומאוורר, שייתן לרוח לנשוב דרכך.

    אבל אופנוע רטרו דורש את הלוק, ולכן החלטתי שאני לא מוותרת על מעיל העור המזוהה כל כך עם אופנוענות. אם רק היו לי מעיל פרנזים וקסדת חצי, הייתי באה גם איתם.

    ואז יצאנו לדרך – אני וה-XSR

    רגע, יצאנו לדרך? לא הייתי בטוחה. וידאתי שנית ושלישית שהמנוע אכן מונע. לא טרטור ולא גרגור. מנוע רטרו שמתכתב עם תקנות יורו 4 שייכנסו לתוקף בתחילת 2017. אופנוע שפורט על נימי העבר עם תקנות העתיד.

    כן, יצאנו לדרך.

    חבל שבאתי עם מעיל עור. סתם חם.

    נו, הבנתם. לא התחבר לי.

    אני רוכבת, מנסה להרגיש, להתרגש, וזה לא בא.

    הוא כל כך יפה ה-XSR700 הזה. לוק משוקע, על אופנוע במחיר אטרקטיבי. כל כך ציפיתי שחוויית הרכיבה תתחבר לטריפל מנצח. אבל זה לא בא.

    עד שגיליתי שמשהו בזווית העין מציק לי בלוח השעונים בזמן הרכיבה. לא הצלחתי להבין מה זה. כאילו משהו קופץ שם ונעלם. עד שתפסתי את זה על חם. נורית ה-ECO.

    אני חשבתי שאני מקבלת אופנוע של גבריות מסוקסת, וגיליתי שאני רוכבת על מחבק עצים.

    וזה מעצבן!
    וזה מעצבן!

    התעצבנתי!

    מחבק עצים? יורו 4? מנוע חרישי על סף החשמלי?

    מה לזה ולאופנוע חשוף מנוע? הכרזתי מלחמה. איפה האדום פה של לוח הסל"ד?

    מסתבר שהאדום על לוח השעונים הוא בעצם שחור, אבל החלטתי ששם אני אהיה, באש ובמים.

    זרקתי את כל תחושת הרכיבה הרגועה-אך-מסעירה שציפיתי לה אך לא זכיתי לקבל, ועברתי למוד רכיבה קרבי. מזל שאני עם מעיל עור.

    רכבתי חזק, ככל שהאופנוע מאפשר. ושם נפתח משהו אחר.

    מהרגע שעולים על ה-XSR700 מסתיים תפקידו כאופנוע רטרו. הרכיבה עליו מספקת חוויה של אופנוע מודרני לכל דבר ועניין – חזק, חסכוני, יעיל, וכשהרשיתי לעצמי להשתחרר מהלם נורת ה-ECO, אז גם טונות של כיף.

    למחרת, למפגש המקדים של הרוכבות בחניון אם הדרך, כבר הגעתי מפויסת יותר. ידעתי שהזריזות והמהירות שלו, שמהווים דיסוננס רציני למראה הכל כך מסורתי שלו, עוד יפתיעו רבים.

    מקום מפגש הרוכבות היה מלא ברוכבות וברוכבים. כולם נצבעים בצבעי הוורוד – אמירה של הפוך על הפוך לצבע הכל כך מזוהה עם ילדותיות וברביות.

    ויסטרומים וורסיס 1000 נצבעו ורוד. גם MT-09, CBR1000RR, S1000RR, ZX-10R ועוד אופנועים רבים ושונים שבדרך כלל לא מזוהים דווקא עם נשים.

    וכן, גם אופנועי 'כניסה' רבים.

    דיסוננס בין המראה לביצועים
    דיסוננס בין המראה לביצועים

    הרבה אומרים שנשים רוכבות על הז'אנר הקל והנמוך יותר באופנוענות. לדעתי הסיבה שהיו הרבה אופנועי כניסה קשורה דווקא לעובדה שפשוט יש הרבה רוכבות חדשות שעושות את דרכן לעולם המופלא של הרכיבה. כי זו תופעה בתחילת דרכה, שאגב, לא שמורה רק לישראל. בכל העולם מדווחים על עליה מטאורית של רוכבות. בכביש בשטח.

    הנראות הזו, ימי הרוכבת הצבועים ורוד – ירצו או לא ירצו – עושים את העבודה. יותר ויותר נשים מבינות שאופנוענות זה למי שבוחר בה. שאין לה מגדר. יותר ויותר אופנוענים שמעודדים את הנשים שלהן, את החברות שלהן, את הבנות שלהן להתנסות גם.

    מאם הדרך יצאו הרוכבות והרוכבים בשיירה ארוכה. דקות ספורות לאחר תחילת המסע ראיתי את השיירה עוצרת בצד. אופנוע מפורק פונה מאמצע הכביש. כנראה אחד הרוכבים הקשיב פחות לתדריך הבטיחות היסודי אותו העבירה שירלי, מי שהביאה את יום הרוכבת לישראל ומנהלת אותו ביד רמה כבר 4 שנים.

    לאחר שווידאנו שהרוכב מטופל השיירה המשיכה במסלול לעבר מחנה 80, שם חברו אליה שאר הרוכבים עד לפארק רעננה – שזו השנה השנייה שהוא פותח את שעריו – הלכה למעשה – ליום הרוכבת.

    הענף כולו נרתם לחגיגה. יבואנים הציגו מבחר כלים, בתי ספר לרכיבה, חנויות ציוד, ספונסרים והגרלות.

    מוזיקה שהביאה את כולם כולל כולם לריקודים על הדשא, לצד האופנועים, שניגנה ה-DJ אופנוענית ליידי דרגון.

    עשו טובה ושימו לו אגזוז - זה טוב לדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו
    עשו טובה ושימו לו אגזוז – זה יעזור לדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו

    מסביבי רקדו לא רק אופנועניות ואופנוענים אלא גם בני משפחה – הורים וילדים – שבאו לתמוך ולפרגן בנשים. חלקן אמהות שלמדו לשלב את האהבה שלהן לרכיבה – תחביב כל כך אינדיבידואלי –  ביחד עם חיי משפחה.

    יצאתי מיום הרוכבת שמחה על מסורת שמפתחת לה והגעתי אל האופנוע שצועק 'מסורת' מכל זווית שלא תסתכל עליו.

    לא, לא קיבלתי את חווית הרכיבה שציפיתי לה. הדיסוננס בין המראה לתחושה עדיין היה חזק, אבל הצלחתי ללמוד להעריך את הוורסטיליות הרבה שהוא מאפשר.

    מי שמסתפק במראה לבדו ולא מחפש את הרטרו גם בתחושת הרכיבה, יקבל אופנוע שיעצור את הנשימה כל פעם מחדש למראהו אבל ייתן חוויה מודרנית ומגוונת שנעה בין אופנוע שיודע להיות רגוע, חסכוני וקל תפעול, לאחד שיודע לתת בראש – אם רק נבחר לקחת אותו למקום בו הוא כבר לא מחבק שום עץ.

    אה, אם החלטתם שהדיסוננס הזה מתאים לכם, רק תחליפו לו אגזוז. זה יעזור לדיסוננס הקוגנטיבי של כולנו.

  • קיט Super 7 ל-XSR700 – עכשיו בייצור סדרתי

    קיט Super 7 ל-XSR700 – עכשיו בייצור סדרתי

    במקביל לחשיפת ה-XSR700, בימאהה נתנו לסדנאות שונות בעולם לבנות את הגרסה שלהם ל-XSR במסגרת פרויקט Yard Built. אחת הגרסאות – Super 7 – שייכת לסדנת JVB הגרמנית, ואפילו רכבנו עליה בהשקה העולמית של ה-XSR700 שנערכה באוקטובר האחרון בסרדיניה.

    בימים האחרונים עלה לרשת אתר ייעודי של הסדנה, שדרכו ניתן כעת להזמין את קיט ה-Super 7 או חלקים ממנו, ולקסטם את ה-XSR700 כראות עיניכם וכעומק הכיס.

    ימאהה XSR700 בגרסת Super 7 של JVB
    ימאהה XSR700 בגרסת Super 7 של JVB

    הקיט המלא של ה-Super7 עולה לא מעט – כ-1,500 יורו, והוא כולל 11 פריטים, החל מכידון, פנס קדמי, גרמושקות, לוח שעונים, כנף קדמית, חיפויים למיכל הדלק, מושב, חיפוי רשת 7, ידית מצערת וכבל ספידומטר, כשניתן לרכוש כל פריט בנפרד.

    לעמוד הייעודי של סדנת JVB ל-Super 7 – לחצו כאן.

  • ימאהה XSR700 במבחן – עניין של קונטורינג

    ימאהה XSR700 במבחן – עניין של קונטורינג

    צילום: אסף רחמים

    • יתרונות: סטייל, התנהגות, מחיר
    • חסרונות: צפוף להרכבה, בולם אחורי חלש מדי, צליל אגזוז
    • מחיר: 63,985 ש"ח (65,200 ש"ח כולל אגרות)
    • מתחרים: מוטוגוצי V7, דוקאטי סקרמבלר
    • לרכיבת מבחן על הימאהה XSR700 – לחצו כאן
    ימאהה XSR700
    ימאהה XSR700

    בינתיים בחצר האחורית

    אופנוע זול ומגניב בעיצוב רטרו זה הכי 2013 שיש. לא מעט יצרנים קפצו על עגלת הרטרו הזו – גוצי V7 רייסר, ב.מ.וו R nine T  (סליחה, אמרנו כלים זולים…), וכמובן הדוקאטי סקרמבלר שהגיע בשנה שעברה. ימאהה מצטרפת עכשיו למגמה, אבל מוסיפה טוויסט מעניין שמתבל את העלילה. לא עוד רטרו בנוסח של פעם – את זה היפנים כבר עשו כבר לפי 15 שנה. ה-XSR700 משלב בין רטרו לבין מראה של אופנוע שהורכב בחצר האחורית.

    נתחיל ממה שהאופנוע הזה יודע לעשות הכי טוב, וזה להיראות מדהים. הבסיס המכאני הוא ימאהה MT-07, והסיבה היחידה לשלם 4,000 שקלים נוספים על ה-XSR היא איך שהאופנוע הזה נראה. והוא נראה מעולה. ה-XSR700 מטפטף שלוליות של מגניבות, ושילוב של מראה רטרו עם bike builder. הוא תוכנן בקפידה להיראות כאילו הורכב כלאחר יד מאוסף חלקים אקראי שלוקט במגרש גרוטאות.

    לא מעט סגנונות מצליחים צמחו בחצר האחורית, אומצו על ידי היצרנים הגדולים והיכו שורש באולמות המכירה. כך היה עם סטריטפייטרים וסופרמוטו, ואם להרחיק לכת אז גם קפה-רייסרים. היצרנים מצדם ידעו להמיר את הרוח החופשית למכונות מזומנים מצליחות. במקרה של אופנועים הנראים מבנייה עצמית, ימאהה הם הראשונים לזהות את הטרנד.

    MT-07 עם טוויסט בעלילה
    MT-07 עם טוויסט בעלילה

    אפשר לנסות לתאר את הרשימה הארוכה של הפריטים המגניבים שנותנים לאופנוע הזה את המראה המיוחד: מיכל דלק ממתכת ורצועת הפלסטיק המורכבת עליו, ראשי ברגים בולטים וחשופים, רדיאטור עצום ממדים שנראה כאילו נלקח מאיזה 4 צילינדרים אימתני של שנות התשעים, מושב דו-גווני בו מוטבע הכיתוב XSR700, הרשת הכסופה המכסה את פתחי האוויר מתחת למיכל, והרשימה עוד ארוכה.

    האגזוז הקצר נראה נפלא, כאילו לקוח מ'ראט בייק', אבל הצליל האנמי ממש לא הולם את האופנוע הדורש צליל רועד ומחוספס. במקום זאת יוצא ממנו משהו שיכול לעמוד בתקן יורו 18 לאופנועים חשמליים. בקטלוג האביזרים ישנן 2 מערכות פליטה מלאות של אקרפוביץ', אבל מחירן כעשירייה. כל אחת מהן, כן? איזו באסה, כי האקרפוביץ' שמטפס מעלה אל מתחת למושב תפור לגמרי על המראה של ה-XSR.

    הטבלאות

    במפרט הטכני אין שום דבר שיגרום לפספס פעימה. הכל בסיסי וזול. מזלג קדמי נטול כיוונים, בולם אחורי עם עומס קפיץ בלבד, דיסק כפול מלפנים עם ABS, ושלדת צינורות מינימלית אוחזת במנוע החולק את העומס עם השלדה.

    תוכנן בקפידה שייראה כאילו הורכב מערימת גרוטאות
    תוכנן בקפידה שייראה כאילו הורכב מערימת גרוטאות

    המנוע עצמו טווין מקבילי בנפח 689 סמ"ק. מנועי הטווין המקבילי זוכים לאחרונה לעדנה מחודשת ומוכיחים כי החיים אינם הוגנים. האבולוציה אולי יעילה, אבל לחלוטין אינה צודקת. יונקי-על נכחדים בעוד ג'וקים משגשגים. טווין דו-גלגלי – תצורת המנוע המשעממת ביותר שניתן להעלות על הדעת – הולכת, פושטת וקונה לה אחיזה. יעילות ועלות ייצור זה שם המשחק. על מנת לשבור מעט את השעמום ימאהה נתנו למנוע סדר הצתה א-סימטרי היוצר תחושה מעט מחוספסת ויותר חיה בתמורה למעט חוסר איזון ראשוני. בסדר, עובר.

    המציאות

    אלא ששתי הפסקאות האחרונות יעניינו את מי שרוכב על דפי הנתונים במקום לרכב על האופנוע. במציאות העסק פשוט עובד טוב. מילת המפתח היא משקל נמוך – 186 ק"ג ליתר דיוק. לא שיש לנו משהו נגד, אבל רזים נהנים יותר. בזכות המשקל הקל ההתנהגות ניטרלית והאופנוע מגיב במהירות לפקודות היגוי. כאשר לחצתי את האופנוע, בעיקר על סלילה קופצנית, המתלה האחורי לא עמד בעומסים ופשוט קרס. אביעד, שבחן את האופנוע בסרדיניה, לא נתקל בתופעה דומה. כנראה ש-30 הק"ג המפרידים ביני לבין אביעד עושים את ההבדל. כנראה גם שהכבישים בסרדיניה טובים יותר מאלו המקומיים שלנו. מבטיח לבדוק ולעדכן בהקדם. את הכבישים של סרדיניה, כן? לא את המשקל של אביעד. בכל אופן, הכוח הזמין והמשקל הקל יוצרים חבילה קלה לשליטה המאפשרת להוציא מהאופנוע הרבה יותר משנראה.

    75 סוסים אולי לא נשמעים הרבה, אבל הם זמינים וגמישים, כלומר מאוד שימושיים. לא תמצאו כאן קלישאות על התפרצות אנרגיה אינטרגלקטית. לעומת זאת, זמינות הכוח מאפשרת ל-75 הסוסים לעשות את הדבר היחיד החשוב – לנצח טימקסים במרוץ ה-MotoGP  של הרמזורים. לא נשמע הרבה? עבור לא מעט רוכבים זה כמעט הכל. אופן אספקת הכוח גובר על המידיות של וראיטור ומאפשר לראות במראה את הסיגריה נשמטת מזווית הפה ואת המבט המופתע תחת קסדת ה-3/4 כשהאופנוע הצנוע למראה שעמד לידך ברמזור נותן לך עכשיו בראש ואין לך מה לעשות כנגד זה. עבור רבים זה בדיוק מה שצריך.

    טימקס קילר
    טימקס קילר

    המשקל הקל יספק דיבידנדים בכביש המפותל. אולי לא מספיק כדי לעמוד בקצב של אופנועים בעלי מכלולים טובים יותר, אבל מספיק כדי להיות מהיר וליהנות מזה. גם כאן המשקל הקל מאפשר לתקוף פניות עם הרבה רגש בכידון, והמנוע ייתן את מה שצריך בלי להשתלט על החוויה ומבלי להפחיד מכוח בלתי נשלט. אם יהיה לכם מזל, אז גם תביאו בראש לספינה דו-גלגלית של רבע מיליון שקל ומעלה שבעליה חושש מהאספלט יותר מאשר נהנה. עם כלי של 60 וקצת אלפי שקלים תוכלו להרגיש לרגע כאלו אתם סתיו שפיר הנותנת בראש ליצחק תשובה. גם הבלמים נהנים מהמשקל הקל ומייצרים עוצמת בלימה נהדרת ונשלטת. תוספת ה-ABS מרגישה בהחלט במקום לאור עוצמת התאוטה. האופנוע הזה לא רק נראה טוב אלא גם מענג לרכיבה, כך שגם ללא המראה שלו מובטח חיוך מטופש בקסדה. רגע, אמרנו שללא המראה זה MT-07, לא?

    אי אפשר בלי קצת ביקורת נוקבת. באופנוע המבחן שקיבלנו היה חופש בכידון שאפשר תנועה קדימה ואחורה תחת לחץ קל יחסית. לדברי נציג מטרו מדובר בפיצ'ר, לי זה נראה חתיכת באג, ואביעד לא זוכר תופעה כזו על ה-XSR בסרדיניה. אולי באמת אלו הכבישים של סרדיניה. הלכתי להזמין כרטיסי טיסה.

    קונטורינג

    ה-XSR700 אמנם נראה כמו אופנוע שנבנה על ידי תפרנים ועבור תפרנים, אבל הוא לחלוטין לא מרגיש כך. אפילו להפך. שילוב החלקים והחומרים נראה טוב, לוח השעונים המורכב משעון עגול ופשוט מציע שפע של אינפורמציה וקל לקריאה, כולל מצב הילוכים ושילוב מצוין בין מהירות לסל"ד באותו השעון. ב-XSR לא תמצאו דבר מעבר לבסיסי ביותר, אבל עשוי טוב. אם תרצו יותר, קטלוג האביזרים יאפשר לכם לתת מעט צביון אישי לאופנוע. חלק מהאביזרים תואמים את מחירו של האופנוע ומוצעים במחירים נגישים, וחלקם, כמו האגזוז שכבר הוזכר, ישפיעו במידה ניכרת על מחיר החבילה הכוללת. האופציה היחידה למיגון רוח מוצעת בקטלוג האביזרים (כאלפייה). מכל מקום, אני לא הרגשתי בחסרונו, אולי בגלל שאני מעדיף את ההרגשה של אוויר טרי בתוך הקסדה.

    מכלולים פשוטים, אבל האופנוע עובד מצוין
    מכלולים פשוטים, אבל האופנוע עובד מצוין

    עניין של מייק-אפ

    קל לסכם אופנוע כמו XSR700. ה-MT-07 הוא אופנוע טוב, ואפילו מעולה. תוספת המייק-אפ שמוסיף ה-XSR הופכת את כל החבילה לאטרקטיבית. צפוף שם על המדף שבין 60 ל-70 אלף ש"ח. מונחים עליו לא מעט אופנועים טובים שנותנים הרבה מאוד תמורת מחירם, והם מתחרים על מעט כיסים. צריך משהו כדי לבלוט, צריך שיהיה לך קטע משלך, ואת זה עושה ה-XSR בזכות העיצוב השובה שלו, שמשלים חבילה מכאנית טובה וביצועים מעולים. גם אם אתה לא מכור לאופנועים אלא מחפש כלי שייתן אופי וישלים את ההופעה, הימאהה יכול לשמש כאביזר אופנע[1] מודע לעצמו.

    [1] לא, זו לא שגיאת הקלדה

    מפרט טכני

    [table id=24 /]

  • ה-XSR700 של Bunker

    ה-XSR700 של Bunker

    יצירה חדשה בפרויקט Yard Built של ימאהה – פרויקט שבו סדנאות פרטיות בונות אופנועי קאסטום מעוצבים על בסיס דגמים קיימים של ימאהה – והפעם XSR700 של סדנה טורקית בשם Bunker השייכת לשני אחים – קאן ומרט אוזר.

    ה-XSS700 של Bunker
    ה-XSS700 של Bunker

    הרעיון שעמד מאחורי ה-XSR700 של שני האחים הוא להפוך אותו לטרקר, אבל עם עיצוב מודרני, וכדי להשיג את זה הם ביצעו שינויים רבים על הפלטפורמה. המנוע והשלדה נשארו אמנם זהים למקור, אבל הנגיעות של השניים נמצאות בכל מקום. כך למשל הוחלפו הגלגלים לחישוקי שפיצים בקוטר "17 ו-"19 שנלקחו מסופר טנרה, עם צמיגי גולדן טייר GT201 עליהם. הפרונט נלקח מ-MT-09 טרייסר, ומרווח הגחון עלה משמעותית – גם בשל הגלגל הקדמי הגדול יותר מהמקור. המושב הוגבה על ידי תוספת ייעודית ב-6 ס"מ, הכידון הוחלף לאחד של Renthal, ומערכת הפליטה היא מייצור עצמי בתוספת ממיר קטליטי של אקרפוביץ'.

    שינויים אלה מאפשרים ל-XSR להפוך כאמור לטרקר – אופנוע רב-שימושי שכולל גם יכולות שטח.

    פרט לכך השינויים הם בעיקר עיצוביים – אבל הם רבים. כך למשל הפנס הקדמי הצנוע הוחלף באחד בקוטר "5.5, וכל עבודה הגוף של הטרקר היא בעבודה עצמית של הסדנה. בנוסף, הורכבו על האופנוע שפע אביזרים מהקטלוג הרשמי של ימאהה כמו מנופים, ידיות וכו'. לטעמנו התוצאה הסופית יפהפייה.

    image008

    image003

    image004

    image010

  • מועדון ימאהה MT יוצא לטיול ראשון

    מועדון ימאהה MT יוצא לטיול ראשון

    רכב וכתב: נמרוד ארמן

    גאוות יחידה

    לא כל יום, פה בשוק הדו-גלגלי המקומי שלנו, יבואן מקים מועדון משלו. על אחת כמה וכמה מועדון דגם – כזה שמייחד דגם ספציפי או 'משפחה' של דגמים בעלי מכנה משותף מאוד מסוים, לרוב יהיה זה אותו הדגם על נפחיו השונים. בשביל זה צריך לא רק למכור כמות נכבדה של כלים, אל גם לדעת בביטחון שרוב בעליהם חשים תחושת גאווה באופנוע שלהם – לא בזה הספציפי שלהם בלבד, שלוקח ומחזיר אותם לפי דרישתם, אלא בכל אחד מאותו הסוג שהם נתקלים בו, קצת כמו ללכת ברחוב ולראות חייל עם תג הסיירת שלך מהעבר.

    אלא שבמטרו החליטו שהגיעה העת לעשות זאת פעם נוספת ולהקים מועדון חדש בישראל: מועדון ה-MT. בשנתיים שחלפו מאז עלו ארצה נחטפו דגמי ה-MT, על גרסאותיהם השונות, כמו לחמניות חמות, ואנחנו בהחלט יכולים להבין איך זה קרה; מדובר באחד המהלכים המשמעותיים שהגיעו מצד היצרנית היפנית בשנים האחרונות – שמצאה את האיזון שבין יצירת אופנוע מהנה לרכיבה בעל מכלולים ראויים לבין מחיר שלא הופך את התוצר המוגמר לחלום רחוק.

    טיול ראשון למועדון MT
    טיול ראשון למועדון MT

    גלגול אחר

    את הקמתו של המועדון הטרי חנכו במטרו באופן רשמי ביום שישי האחרון בצורת טיול מועדון מהמרכז לצפון. החום המפתיע באמצע פברואר שיחק לטובת המארגנים, ואת סניף 'מטרו ימאהה' שבתל-אביב פקדו בשעות הבוקר המוקדמות כמה עשרות אופנועים, שבדרכם צפונה חברו אליהם עוד אי-אילו נוספים. בסך הכל נצפתה נוכחות מכובדת של כ-60 כלים.

    מרבית הרוכבים היו צעירים, אולי משום שהיה זה יום שישי ומי שהם בעלי משפחות וילדים ברובם מנצלים את היום לסידורי סוף שבוע לקראת השבת, ואולי פשוט משום שהם חשופים יותר מהשאר לרשתות החברתיות בהן נמצא עיקר החשיפה לאירועים מסוג זה – ושמועה בדבר הקמת המועדון טרם נפוצה מפה לאוזן.

    יחד עם זאת, הרכב הרוכבים היה מגוון בכל הנוגע לוותק ולניסיון ברכיבה: עבור חלקם ה-MT הוא האופנוע הראשון אחרי קטנוע, בזמן שעבור אחרים הוא הגלגול הבא בשרשרת ארוכה של אופנועים קודמים, חלקם חזקים וקיצוניים יותר. אולם המכנה המשותף עבור רובם היה הבחירה באופנוע שמאפשר לרוכב ליהנות ממנו ביותר מדרך אחת: רוצה לתת בגז? בסדר גמור, יש כוח. מעדיף רגוע יותר במהירות מנהלתית? מצוין, בניגוד לסופרספורט שירגיש כאילו שהוא עומד במקום, עם ה-MT זה כיף ומגניב. רגע, יש פיתולים? "נו, אז למה לא אמרת קודם?" – עם מורכבת או סולו, לאופנוע הזה יש מה להציע להרבה רוכבים.

    מי רואה XSR700 בתמונה?
    מי רואה XSR700 בתמונה?

    דברים טובים שומרים לסוף

    כעבור 3 שעות של רכיבה, שכללו עצירות לתדלוקים, למנוחה ולחבירה של רוכבים נוספים, הגיעו הרוכבים לנקודת הסיום הרשמית של הטיול בליבו של אחד הקיבוצים שבגליל העליון, שם חיכתה להם ארוחת צהריים קלה בפאב מקומי. אבל ההפתעה המעניינת באמת הייתה דווקא החשיפה של ה-XSR700 החדש, שרק נחת זה עתה בישראל. ה-XSR700 הוצג במקום לעיניהם של הרוכבים שזכו להיות הראשונים לראות אותו פנים אל פנס.

    במטרו מתכננים להוציא טיול מועדון אחת לחודש לערך, ועם הצטרפותם הצפויה של דגמי ה-XSR700 ו-900 במהלך 2016 ניתן לצפות שהמועדון ילך ויגדל במהירות. אנחנו חושבים שמדובר באחד ממועדוני הדגם המעניינים שקמו פה, ומאחלים לו הצלחה בהמשך הדרך.

    הכותב היה אורח של מטרו, יבואנית ימאהה לישראל, ורכב על ימאהה MT-09 טרייסר.

  • עולה חדש: ימאהה XSR700

    עולה חדש: ימאהה XSR700

    מטרו-מוטור, יבואנית ימאהה לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה של הימאהה XSR700.

    ה-XSR700 הוא אופנוע חדש המעוצב בסגנון רטרו, והוא בנוי על פלטפורמת ה-MT-07 ולכן מציע חבילת ביצועים מצוינת. יש לו מנוע טווין מקבילי ומכלולי שלדה פשוטים, אבל התוצאה הסופית היא אופנוע מאוד מהנה לרכיבה.

    ה-XSR700 מציע גם קטלוג חלקים, אביזרים והלבשה הכולל שפע פריטים מקוריים שיאפשרו לרוכב לתת מגע אישי וקאסטומיזציה לאופנוע שלו.

    מחירו של ה-XSR700 נקבע על 63,985 ש"ח.

    לקריאת הרשמים על ה-XSR700 מההשקה העולמית שנערכה בסרדיניה – לחצו כאן.

  • ימאהה XSR700 בהשקה עולמית

    ימאהה XSR700 בהשקה עולמית

    פלטפורמה

    כבר שנתיים שבימאהה מייצרים דגמים חדשים בשיטת הפלטפורמות, הלקוחה מתחום הרכב. בשיטה הזו יש פלטפורמה אחת שעליה ניתן להלביש סוגים שונים של כלי רכב, והיא מורידה משמעותית עלויות פיתוח וייצור, וכפועל יוצא גם את המחיר לצרכן הסופי.

    האופנוע הראשון של ימאהה שהוצג בשיטה הזו הוא ה-MT-09, שעל בסיסו נבנה הטרייסר, וכבר במילאנו הקרוב נראה לפחות דגם אחד נוסף על בסיס הפלטפורמה. הדגם השני היה ה-MT-07 המגניב – אופנוע קטן, שובב ודינמי שמאוד אהבנו, ובמחירו הנמוך הוא מהווה עסקה מצוינת. בכל אופן, זה היה עניין של זמן עד שיצוצו גרסאות נוספות על בסיס פלטפורמת ה-MT-07, והנה עכשיו אנחנו מקבלים את הראשונה – הימאהה XSR700.

    עריכה: אסף רחמים

    רטרו מודרני

    הרעיון מאחורי ה-XSR700 החדש הוא לייצר אופנוע רטרו-קלאסי עם קריצה רצינית לעבר, אבל על פלטפורמה מודרנית כדי שגם יעבוד היטב ולא רק יהיה יפה. בימאהה קופצים על אופנת הרטרו ששוטפת את האופנוענות העולמית בשנים האחרונות, ונותנים מענה ללקוחות שאינם מעוניינים לשלם את הסכומים הגבוהים של אופנועי הקצה בסגמנט – ה-R nine T של ב.מ.וו או הסקרמבלר של דוקאטי.

    בבסיס האופנוע כאמור פלטפורמת ה-MT-07, מה שאומר שהשלדה הראשית (פלדה בתצורת יהלום), המנוע, המתלים, הגלגלים והבלמים, ואפילו הסט-אפ של הבולמים – נשארו זהים, עד כדי כך הפלטפורמה זהה.

    ימאהה XSR700
    ימאהה XSR700

    מה כן השתנה? ניהול המנוע, כדי לעמוד ביורו 4, הצמיגים – מישלין פנטום שנראים מעולה על אופנוע רטרו, ושלדת הזנב, שכעת מאפשרת להוריד את החלק האחורי כדי להרכיב זנב תחליפי קצוץ. לזה תכף נגיע.

    על הפלטפורמה הזו בנו בימאהה למעשה אופנוע חדש, כאמור רטרו-קלאסי. זה אומר שיש מיכל דלק עם חיפויים חדשים, יש מושב אחר, זנב וחיפויי צד חדשים, וכל יחידות הכידון, הפנס ולוח השעונים עוצבו מחדש גם הם. והנה בקלי קלות בונים אופנוע חדש על פלטפורמה קיימת, ושוב – בעלויות פיתוח נמוכות יחסית. חכו עוד שנה שנתיים ותראו לפחות 3 דגמים נוספים על הפלטפורמה הזו.

    סדנאות עיצוב         

    את העיצוב המגניב של ה-XSR בימאהה עשו בסדנת העיצוב האירופאית שלהם – GK ההולנדית, אבל בשיתוף צמוד עם 2 סדנאות עיצוב וקאסטומיזציה מובילות – האחת של שיניה קימורה שנמצאת בלוס אנג'לס, והשנייה VBR הגרמנית, שמשתתפת בפרויקט בוני האופנועים של ימאהה – YARD Build. את כל פרויקט ה-XSR הכניסו תחת מטריית המותג FASTER SONS – מותג אופנועי הרטרו של ימאהה שמציע גרסאות קלאסיות בנפחים שונים ותצורות מנוע שונות, והנה לכם עטיפה סופר-ממותגת, שגורמת לתחושת שייכות של משהו גדול, וכל זה על בסיס פלטפורמה מוכנה של נייקד בינוני. הם גאונים החבר'ה בימאהה.

    XSR-ים, גם מאובזרים ומקוסטמים
    XSR-ים, גם מאובזרים ומקוסטמים

    בכלל, ימאהה היא החברה היפנית הראשונה, ובינתיים היחידה, שמסתערת על השיטה האירופאית – לייצר אופנוע עם קטלוג נלווה שבו אינסוף חלקים תחליפיים משופרים, חלקי עיצוב, אביזרים, פריטי לבוש אופנתיים וכו'. זה קיים כבר שנים במיוחד בק.ט.מ, אבל גם ב.מ.וו, דוקאטי, אפריליה ושאר המותגים האירופאיים עובדים ככה – פשוט כי יש דרישה חזקה מצד הקהל. אז בימאהה הבינו את הקטע, והם מציעים עם ה-XSR700 קטלוג שבו תמצאו עשרות רבות של פריטים שונים, וכך בקלי קלות תוכלו להפוך את ה-XSR700 שלכם לאופנוע ייחודי בעבודת קאסטומיזציה אישית, ועל הדרך להתלבש בהתאם. כל זה במחיר שפוי ועממי. נשמע מצוין. בעתיד הקרוב, אגב, גם סדנת VBR תציע ליין חלקים מתוצרתה שייכנסו גם הם לקטלוג המקורי של ימאהה.

    MT-07 קלאסי

    כשבחנו את ה-MT-07 לפני שנה מאוד אהבנו אותו. היכולות הדינמיות שלו היו מאוד גבוהות, מנוע הטווין המקבילי עם גל הארכובה בזווית 270 מעלות הוא אחד הגמישים וללא ספק אחד המגניבים, ובגדול אפשר לתאר את האופנוע הזה כאופנוע שמח. אופנוע תלת-ממדי. התלהבנו למשל מהקלות שבה ה-07 מרים את הגלגל הקדמי לשמיים בהילוך שלישי, ועפנו על זה, אבל גם מאוד אהבנו את היכולות שלו בכבישים מפותלים, ובכלל ככלי תחבורה יומיומי, כל עוד הרוכב לא גבוה במיוחד. התפלאנו אז איך אפשר לייצר אופנוע כל כך טוב עם חלקים שעל הנייר הם פשוטים למדי וכפועל יוצא עם מחיר רכישה נמוך.

    הבסיס MT-07, עבודת הגוף קלאסית
    הבסיס MT-07, עבודת הגוף קלאסית

    אז באופן צפוי למדי, ה-XSR700 שומר בדיוק על אותה ההתנהגות השובבה של ה-MT-07. הוא סופר-זריז, מתנהג מצוין בכבישים המפותלים המטריפים של סרדיניה שבהם רכבנו בהשקה העולמית, וגם המנוע מתאים פה בדיוק לחבילה. וכן, מה לעשות, בתור חולי ווילי'ז העפנו את הקדמי לשמיים בכל הזדמנות, אפילו אם על העיצוב חתום אמן כזה או אחר.

    מה ששונה, כמובן, זו תנוחת הרכיבה. הכידון והמושב גבוהים יותר מאשר ב-MT-07, ואם שם התלוננו על צפיפות, הרי שה-XSR הרבה יותר מרווח בזכות המשולש כידון-מושב-רגליות הגדול יותר. היא גם זקופה יותר, כמצופה מאופנוע רטרו בסגנון קלאסי.

    המושב שטוח לגמרי, ובאופן מפתיע הוא גם נוח. פחות נוח הוא המושב התחליפי שניתן לרכוש בקטלוג ימאהה. כשרכבנו על הגרסה המאובזרת הוא קצת הציק.

    שומר על התכונות הדינמיות של ה-MT-07... איזה כיף...
    שומר על התכונות הדינמיות של ה-MT-07… איזה כיף…

    מבחינת חלקים ואבזור, יש לוח שעונים עגול וקטן שמתאים לרוח האופנוע במראה, אבל מציע לא מעט אינפורמציה. יש פנס עגול מלפנים עם נורות הלוגן ופנס אחורי עגול שנלקח מה-XV950, שגם נראה מצוין עם ה-XSR וגם מציע פנסי LED, ויש כמובן מערכת ABS שמגיעה כסטנדרט. היה יפה יותר אם כל הכבלים והצינורות שרצים על הכידון היו מוחבאים איפשהו, אבל כנראה שאי אפשר לאחוז את המקל בשני קצוותיו – גם זול וגם מוקפד לגמרי – ואת זה יצטרכו לעשות רוכשי האופנוע בעבודת הקאסטומיזציה שהם יעשו לאופנוע הפרטי שלהם.

    אז הוא גם נראה טוב, וגם כאמור נוסע טוב. המתלים, על אף היותם פשוטים מאוד, עושים עבודה מרשימה, כמו ב-MT-07, ונותנים המון יציבות לאופנוע. תוסיפו לזה זריזות של שד, והנה אחלה פליי-בייק. כשצריך לעצור הבלמים הקונבנציונליים (לא רדיאליים, סוף סוף!) יעשו יופי של עבודה – בדיוק כמו שצריך ועם יופי של רגש, ואם תגזימו – מערכת ה-ABS תיכנס לפעולה, מהר מאחור ובזמן מלפנים. אגב, אפשר לעשות רולינג סטופי קטנים למרות ה-ABS אם משתמשים במספיק רגש. כבר אמרנו שההתנהגות הדינמית של ה-MT-07 וה-XSR700 היא מעולה?

    אופנוע שובב ושמח
    אופנוע שובב ושמח

    3 יתרונות

    בבואנו לסכם את ה-XSR700 אנחנו רואים 3 נקודות עיקריות שהופכות את האופנוע הזה לאטרקטיבי.

    הראשונה היא, בפעם האלף, ההתנהגות הדינמית המצוינת והביצועים. יש פה מנוע גמיש ומעניין (טווין מקבילי עם גל ארכובה בזווית 270 מעלות) שמספק כוח זמין בכל סל"ד, ויש פה שלדה ומכלולים פשוטים, אבל שעושים עבודה מעולה ומגדירים מחדש את המושג 'שלם הגדול מסך חלקיו'. פשוט כיף של התנהגות, גם ב-MT-07 וגם פה. אופנוע עם חדוות רכיבה.

    הנקודה השנייה היא הקפיצה של ימאהה לטרנד האופנועים הקלאסיים, ובעיקר האפשרות לקסטם את ה-XSR700 שלך למשהו ייחודי בעזרת קטלוג החלקים המקורי של ימאהה – אם זה חלקים שנראים שונה ואם זה תוספות כמו פנסים, מערכות פליטה או תיקי עור שונים. וכמו שכבר כתבנו – גם להתלבש בבגדים תואמים. הכיוון של ימאהה הוא לייף-סטייל, ואנחנו מאוד מתחברים לזה.

    הנקודה השלישית, שהיא לא פחות חשובה ואפילו נמצאת מעל לכל – היא המחיר. ה-XSR700 צפוי לעלות כ-61 אלף שקלים, כ-4,000 ש"ח יותר מאחיו ה-07, וזה בהחלט מחיר מצוין שהופך את ה-XSR לחבילה סופר-אטרקטיבית למי שרוצה לברוח הצידה מאופנועי המיינסטרים אבל בכל זאת לשמור על התנהגות של אופנוע מודרני. כל הכבוד ימאהה!

    גילוי נאות: הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה העולמית.

    מפרט טכני

    [table id=24 /]

  • ימאהה XSR700 – רטרו על בסיס MT-07

    ימאהה XSR700 – רטרו על בסיס MT-07

    אחרי ה-MT-07 שאיתנו כבר כמעט שנה וה-MT-07 טרייסר שייצא בקרוב, ימאהה חושפת אופנוע נוסף על בסיס פלטפורמת ה-MT-07 – קבלו את ה-XSR700.

    MT-07 + סקרמבלר = XSR700
    MT-07 + סקרמבלר = XSR700

    הבסיס הוא כאמור ה-MT-07, עם מנוע הטווין המקבילי עם גל ארכובה בעל  זווית של 270 מעלות בין בוכנות, וגם השלדה ומכלוליה משותפים, אבל על הבסיס הזה בנו בימאהה אופנוע רטרו מגניב שנראה מעולה ומתאים בדיוק לרוח אופנת הסקרמבלרים ששוטפת אותנו בזמן האחרון.

    יש שני צבעי רטרו, אינסוף תוספות לקסטומיזציה, פריטי לבוש תואמים, והמחיר צפוי להיות נוח – קרוב לזה של ה-MT-07, כלומר סביב ה-60 אלף שקלים. תחילת השיווק בנובמבר, והוא כמובן יגיע גם ארצה.