ה־CFMOTO 800MT-X הוא אחד האופנועים המדוברים של התקופה האחרונה, מפני שהוא אדוונצ'ר קרבי לשטח, עם מנוע הטווין המקבילי של ק.ט.מ, והוא נותן הרבה מאוד בפחות כסף – 60 אלף ש"ח. לקחנו אותו למבחן ארוך טווח שבו נדווח כיצד האופנוע מתמודד עם הכביש, השטח והאקלים הישראלי לאורך זמן.
מאז הדיווח האחרון, שהיה כמעט לפני חודשיים ושבו הגענו ל-3,200 ק"מ מצטברים, הורדנו את הקצב בגלל עומס מילואים והתרחשויות מקומיות. כך או כך, אנחנו נמצאים על כ-5,500 ק"מ מצטברים, שהם קצת פחות מהיעד שהצבנו. המשימות היום־יומיות לא השתנו יותר מדי ועדיין כוללות רכיבות בתוך פקקי העיר, ולא מעט רכיבה בין־עירונית. גם על השטח לא ויתרנו, כששם לוחות הזמנים הגדירו יותר רכיבות במסלול מוטוקרוס מאולתר ושטוח מאשר טיולים ארוכים – שזה גם ככה סגנון הרכיבה המועדף.
המסלול בתוך היער נותן אופציה לכוון קצת את הבולמים ולחפש את מה שיאפשר את מרבית הספיגה והאחיזה, בלי להתפשר על הקשיחות הנדרשת לטובת סגנון הרכיבה. עוד לא שכללנו את זה עד הסוף, ולא מצאנו את הכיול המושלם, אבל בסיבוב או שניים מלאים של ברגי הכיול – וזה כמובן לא צריך להפתיע – מקבלים תחושות אחרות ויכולות אחרות. נודה על האמת, תמיד חזרנו בסוף לכיול הפשרה המקורי בו מגיע האופנוע מהמפעל. אבל, כאמור, אנחנו נמשיך לנסות טת כיול המזלג והבולם האחורי ונראה אם אפשר לשפר עוד יותר את היכולות.
לא שציפינו למשהו אחר, אבל עד עכשיו לא היו שום בעיות, וה־MT-X הנאמן שלנו עושה וממשיך לעשות את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר. חודשי יולי–אוגוסט החמים מגבירים עוד יותר את התסכול מחום המנוע שנפלט ממנו, אבל זה מה יש ועם זה נסתדר. הצמיג האחורי המקורי לקראת סוף חייו, ובתקופה הקרובה נחליף למשהו יותר איכותי מה-CST המקורי וננסה לטפל בחיישן לחץ האוויר הסורר.
אספנו שאלות מהפלטפורמות השונות וריכזנו את כולם לווידאו סיכום ביניים ושאלות גולשים.
סטטיסטיקה – 15 שבועות עם ה־CFMOTO 800MT-X
5,400 ק"מ
222 ליטרים של דלק
12 תדלוקים
18.5 ל' בכל תדלוק בממוצע
390 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
24.32 ק"מ/ל' בממוצע
הוצאות שוטפות
דלק – 1,585 ש"ח
טיפול 1,000 ק"מ – 786 ש"ח
סה"כ הוצאות (לפני ביטוח חובה): 2,371 ש"ח כולל דלק
תקלות
חיישן ה-TPMS לא משדר נתונים – יטופל בהחלפת צמיג
מה אהבנו?
לרכוב לעבודה בכביש ולחזור דרך השטח
איכות כללית
אופנוע ורסטילי ואיכותי בשימושים רגילים, טיולים ורכיבות שטח
מחיר סופר־תחרותי
מה פחות אהבנו?
פליטת חום מהמנוע, בעיקר בצד שמאל
בלם קדמי בכביש סביר עד טוב אבל עדיין חסרה קצת עוצמה
ה-CFMOTO 800MT-X הוא אחד האופנועים המדוברים של התקופה האחרונה, מפני שהוא אדוונצ'ר קרבי לשטח, עם מנוע הטווין המקבילי של ק.ט.מ, והוא נותן הרבה מאוד בפחות כסף – 60 אלף ש"ח. לקחנו אותו למבחן ארוך טווח שבו נדווח כיצד האופנוע מתמודד עם הכביש, השטח והאקלים הישראלי לאורך זמן.
חודש לאחר טיפול ההרצה (1,000 ק"מ) אנחנו עומדים על קצת יותר מ-3,200 ק"מ מצטברים. מעבר לשימוש יום-יומי שוחק, שכולל רכיבה בין-עירונית ובילוי בהרבה פקקים עירוניים, הקפדנו לבצע רכיבת שטח בין פעם לפעמיים בשבוע. הבלאי עד-כה בא לידי ביטוי בשריטות קרב על מיכלי הדלק הנמוכים. באופן אישי, ובתור רוכב גבוה, הצד השמאלי של מיכל הדלק יכול להפריע לפעמים בהורדת רגל.
ה-800MT-X ממשיך להוכיח את הסבילות והקשיחות כשתנאי השטח משתנים אצלנו משבילי יער זורמים לתוואי יותר מאתגר מבחינה טופוגרפית. בכל מקרה, לא מדובר על דברים שחורגים מגבולות הגזרה של שימושי אדוונצ'ר. אחד הדברים הקסומים בסגמנט הוא האפשרות להגיע לעבודה לדוגמה על הכביש ולחזור דרך השטח. אנחנו עושים את זה לפעמים, ובזה ה-800MT-X פורח.
בחודש האחרון ה-800MT-X שלנו ליווה מקרוב את המבחן של הקוב 800X פרו ואת ההשקה המקומית של הימאהה טנרה 700, שניים מהיריבים הישירים בסגמנט. בשום מקום זה לא היה מבחן השוואתי, אבל ה-CFMOTO הכחול עומד על שלו בכבוד מול שניהם גם בכביש וגם בשטח, ועושה את זה במחיר נמוך יותר. אבל למדנו שהמחיר מבחינתנו הוא כבר לא פקטור, כלומר לא צריך לומר שבשביל המחיר שלו הוא אדוונצ'ר טוב מאוד, אלא פשוט: ה-CFMOTO 800MT-X הוא אדוונצ'ר טוב מאוד, והמחיר הוא בונוס חשוב.
צפו בווידאו – ה-CFMOTO 800MT-X בסיבוב שטח:
סטטיסטיקה – 7 שבועות עם ה-CFMOTO 800MT-X
3,200 ק"מ
147 ליטרים של דלק
8 תדלוקים
19 ל' בכל תדלוק בממוצע
390 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
21.7 ק"מ/ל' בממוצע
הוצאות שוטפות
דלק – 1,048 ש"ח
טיפול 1,000 ק"מ – 786 ש"ח
סה"כ הוצאות (לפני ביטוח חובה): 1,834 ש"ח כולל דלק
תקלות
חיישן ה-TPMS לא משדר נתונים
מה אהבנו?
לרכוב לעבודה בכביש ולחזור דרך השטח
איכות כוללת
אופנוע ורסטילי ואיכותי בשימושים רגילים, טיולים ורכיבות שטח
מחיר סופר-תחרותי
מה פחות אהבנו?
בולט הרבה יותר בגל החום האחרון – פליטת חום מהמנוע, בעיקר בצד שמאל
בלם קדמי בכביש סביר עד טוב אבל עדיין חסרה קצת עוצמה
ה-CFMOTO 800MT-X הוא אחד האופנועים המדוברים של התקופה האחרונה, מפני שהוא אדוונצ'ר קרבי לשטח, עם מנוע הטווין המקבילי של ק.ט.מ, והוא נותן הרבה מאוד בפחות כסף – 60 אלף ש"ח.
לקחנו אותו למבחן ארוך טווח שבו נדווח כיצד האופנוע מתמודד עם הכביש, השטח והאקלים הישראלי לאורך זמן.
אחרי כ-1,000 ק"מ עם האופנוע הכנסנו אותו לטיפול הרצה (בדיקה כללית, החלפת שמן ופילטרים) עם שתי תקלות ותלונה אחת: המנוע מדומם בניוטרל כשהוא חם וחיישן ה-TPMS, שקורא את מד לחץ האוויר בצמיגים, הפסיק לעבוד. לגבי התלונה – המנוע פולט חום בצד שמאל של המנוע. מאוד מפריע בתנועה הזוועתית שבתוך העיר.
יש לנו כבר רשמים ראשונים – מה אנחנו אוהבים ומה פחות.
מוזמנים לשאול שאלות שמעניינות אתכם, ואנחנו נענה לאורך התקופה.
סטטיסטיקה – 3 שבועות עם ה-CFMOTO 800MT-X
1,000 ק"מ
53 ליטרים של דלק
3 תדלוקים
18 ל' בכל תדלוק בממוצע
340 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
18.86 ק"מ/ל' בממוצע
הוצאות שוטפות
דלק – 384.5 ש"ח
טיפול 1,000 ק"מ – 786 ש"ח
סה"כ הוצאות (לפני ביטוח חובה): 1,170.5 ש"ח כולל דלק
עבר יותר מדי זמן מאז הדיווח הראשון על הדוקאטי דזרט X שלי. היו לזה הרבה סיבות ותירוצים: אחרי הדיווח הראשון נצרה בעיה משפחתית לא קלה שבגינה נאלצתי לפנות זמן רב וסדרי העדיפויות השתנו. בזמן הזה הדזרט X שימש אותי ככלי תחבורה מצוין לירושלים ולמעלה אדומים על-בסיס כמעט יומי. אחרי כחצי שנה, כשהעניין המשפחתי הסתיים, נפתחה המלחמה, וגם אז סדרי העדיפויות המערכתיות השתנו עם גיוס למילואים של חברי מערכת. אבל הנה, נגמרו הסיבות והתירוצים, ואנחנו פה עם החלק השני של החיים עם דוקאטי דזרט X.
בחלק השני אנחנו מפרטים על החיים עם האדוונצ'ר הקרבי הראשון של דוקאטי, מציינים את נקודות החוזק שלו, את הדברים שאהבנו בו, את אלו שפחות אהבנו, וגם נוגעים בנקודות בהשוואה לכלים אחרים. השורה התחתונה היא שבדוקאטי עשו עבודה טובה מאוד על הפעם הראשונה, ויצרו אופנוע אדוונצ'ר-פרימיום איכותי. משלמים פה יותר אבל גם מקבלים יותר.
צפו בווידאו – החיים עם דוקאטי דזרט X, חלק שני:
עריכה: אביעד אברהמי
סטטיסטיקה – שנתיים עם הדוקאטי DESERT X
24,000 ק"מ
1,326 ליטרים של דלק
75 תדלוקים
17.7 ל' בכל תדלוק בממוצע
320 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
18.01 ק"מ/ל' בממוצע
הוצאות חד-פעמיות
דוקאטי דזרט איקס – 125,590 ש"ח
חבילת שטח (מגן מיכל דלק, מגן משאבת מים, מגן גחון, מגני ידיים, מגן רדיאטור) – 8,380 ש"ח
הדזרט X – האדוונצ'ר-ראלי החדש של דוקאטי – הוא האופנוע הראשון אי-פעם של החברה מבולוניה שמצויד בגלגלי שטח במידות "21 ו-"18. אם סדרת המולטיסטראדה, שחלקה מגיעה עם חישוקי אדוונצ'ר-כביש במידות "19 ו-"17, הרחיבה את מנעד השימושים של אופנועי דוקאטי גם לכיוון השטח, הרי שהדזרט X הוא כבר האופנוע הראשון של החברה עם יכולות שטח של ממש, כשהוא מתמקם גבוה בסגמנט האדוונצ'ר-ראלי – אופנועי האדוונצ'ר עם חישוקי שטח, שמתחיל בימאהה טנרה 700, עובר באפריליה טוארג 660, הק.ט.מ 890 אדוונצ'ר R ואחיו ההוסקוורנה נורדן 901, הטריומף טייגר 900 ראלי, ועד ההונדה CRF1100 אפריקה טווין.
אביעד, עורך אתר פול גז שבו אתם גולשים כעת, רכש לעצמו דוקאטי דזרט X חדש בגלל כמה סיבות: הוא רצה אדוונצ'ר קרבי לשטח, חזק, מודרני וטכנולוגי, הוא נדלק על העיצוב של הדזרט X – שהוא הומאז' לקאג'יבה אלפנט 900 של שנות ה-90, ובנוסף הוא רואה את המקום שאליו הגיעה דוקאטי בשנים האחרונות וחושב שהגיע הזמן לרכוב על דוקאטי – ומה יותר מתאים מאדוונצ'ר-ראלי.
בחודשים הקרובים אביעד ישתף את חוויותיו עם הדוקאטי דזרט X ויספר על החיים עם האופנוע המעניין הזה. בחלק הראשון שכאן אביעד מקבל את האופנוע, מתחיל להתרגל אליו, מבצע הרצה,מכניס את האופנוע לטיפול ראשון, וגם מרכיב מיגוני שטח לפני שיתחיל לרכוב עם האופנוע במקומות שלהם יועד.
צפו בווידאו – החיים עם דוקאטי דזרט X, חלק ראשון:
עריכה: אביעד אברהמי
סטטיסטיקה – שלושה חודשים ראשונים עם הדוקאטי DESERT X
2,700 ק"מ (הרבה ימי גשם והרבה ימי חו"ל גרמו לקילומטראז' נמוך יחסית)
136.1 ליטרים של דלק
8 תדלוקים
17 ל' בכל תדלוק בממוצע
330 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
18.35 ק"מ/ל' בממוצע
הוצאות חד-פעמיות
דוקאטי דזרט איקס – 125,590 ש"ח
חבילת שטח (מגן מיכל דלק, מגן משאבת מים, מגן גחון, מגני ידיים, מגן רדיאטור) – 8,380 ש"ח
כחודשיים עברו מאז הדיווח האחרון במבחן ארוך הטווח לפיאג'ו MP3 300. בסוף הדיווח הקודם כתבתי ש"אני מצפה שמערכת היחסים, ובעיקר הקילומטראז' המשותף, יתחזקו". אז מערכת היחסים מתפתחת ואפשר לומר שעברנו את שלב הדייטים ושקענו בשגרה. הוא השפיע על הרכיבה שלי ועשה אותי יותר מתון. זה לא שאי אפשר להשתחל איתו, אבל הגודל בכל זאת מעט מרתיע ומרגיע, ואני מוצא שאני נכנס איתו להלך רוח יותר מתון. בעניין הקילומטראז', הספקנו קצת יותר מבחודשיים הקודמים, כ-1,200 ק"מ, כי אמנם החגים עברו אבל חופשה ארוכה ומספר מבחנים לקטנועים אחרים גרמו לכך שמתוך החודשיים האלו רכבתי על האמפי כמחצית מהזמן בלבד.
בנוסף, באותה פסקת סיום כתבתי: "אני מקווה שעד אז תהיה לי הזדמנות לרכב מעט בגשם, על כביש רטוב עם רוחות ותנאים פחות מאידאליים". החלק הזה הצליח במלואו. רכבתי בגשם ואף בסופה, והופתעתי מהתנהגות האמפי ובעיקר מההשוואה בינו לבין קטנוע דו-גלגלי. את הרשמים תוכלו לקרוא מיד לאחר קטע נוסטלגי ווידוי אישי.
רכיבה בגשם – צ'ק
זה היה סיפור של חורף
יש לי טראומה מרכיבה בגשם. לא מכל הרכיבה, אני דווקא אוהב לרכב בגשם, אלא רק מהבלימה, וליתר דיוק בלימת החירום. מקורה של הטראומה בחורף 1989 – החורף הראשון שלי כאופנוען. אני זוכר את זה כאילו זה קרה הבוקר. וזה קרה בבוקר, בשדרות רוקח מול גני התערוכה, בגשם שוטף. הייתי חסר ניסיון ולבוש בציוד מסורבל, עטוף בחליפת גשם כתומה ועבה עם משקף מלא טיפות מצידו האחד ומלא באדים מצידו השני – כשהרכב שנסע לפני בלם בחוזקה. שמרתי מרחק, אבל כנראה שהמרחק ששמרתי התאים יותר לקיץ ולכן עד ששמתי לב שגם אני צריך לבלום כבר הייתי חייב לבלום בעצמי בלימת חרום. למזלי רק האחורי איבד אחיזה והאופנוע זרק זנב שמאלה (זריקת אנדרנלין לדם), ימינה (דופק מואץ) ושוב שמאלה (זיעה קרה מכסה את כולי) עד שחזר להתיישר ונעצרתי.
האירוע, שארך בוודאי שנייה או שתיים, השאיר אותי מבוהל, ושנים לאחר מכן המשכתי לשמור מרחק מוגזם בעליל ולבלום בעדינות מוגזמת כשהכביש רטוב, וגם זה לא עזר – בגלל הרמזורים. במיוחד זכורה לי הבלימה בקפלן לפני הצומת המרכזי על דרך נמיר. גשם, כביש רטוב, ירידה תלולה – האופנוע נעצר כשאני כבר עמוק בתוך הצומת. עם השנים והניסיון למדתי להקטין את המרחק ולהגביר את הבלימה, אבל הטראומה תמיד הייתה שם ברקע, וכל בלימה חורפית גרמה לתגובת שרשרת של אדרנלין-דופק-זיעה.
החורף, לראשונה בחיי, יכולתי לבלום ללא חשש. לוחץ על הידיות, מאט או עוצר, וממשיך ברכיבה כאילו כלום לא קרה. אני לא יודע לומר בוודאות אם באמת סכנת ההחלקה פחותה, אבל התחושה בהחלט כזו – וזה טוב מספיק עבורי.
מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר
במבחן המקורי של הפיאג'ו MP3 300 j כתבתי שברכיבה ה-MP3 300 נותן תחושה של כל קטנוע רגיל, אך בעמידה ברמזור מרגישים בגלגל השלישי. ברכיבה בגשם וברוח זה מתהפך. בזמן רכיבה האמפי מתנהג אחרת מקטנוע דו-גלגלי. ראשית, רוחות צד. הן משפיעות על האמפי כמו על כל רכב אחר, אבל בניגוד לקטנוע בו עד שמרגישים את מכת הרוח הקטנוע כבר עבר נתיב, באמפי מרגישים דחיפה הצידה אבל אין בה שום דבר מאיים או מרעיש. ברכיבה מהירה על כביש רטוב וגם בפניות מהירות הקטנוע נטוע ומשדר ביטחון שהזכיר לי יותר מכונית מקטנוע. המגרעה היחידה של האמפי ברכיבה בגשם היא המשקף שהתכסה מים גם מחלקו הפנימי באופן תמוה וזרק עלי טיפות מים בצורה מאוד מוזרה. לא באמת מפריע כשממילא כל האוויר מלא טיפות, אבל בהחלט מוזר.
בעצירה ברמזורים, כששתי הרגליים על מדרס הרגליים והקטנוע זקוף בזכות מעצור ההטיה, התגלתה בעיה. הרוח החזקה נדנדה את הקטנוע וגרמה לי למיני-מחלת-ים – הרגשה לא נעימה של סחרחורת ואיבוד אוריינטציה. הורדת הרגל ברמזור פתרה את הבעיה הזאת.
גשם גשם בוא
כל סיפורי הגשם האלו ובסך הכל היו ימים בודדים של גשם, ואני כבר מצפה לעוד ומקווה לרכב קצת יותר רחוק בגשם. אנסה גם לצאת לטיול, אבל אז אם אפשר דווקא יום שמשי. בנוסף, אני חייב לכם דיווח על יציאה זוגית לשתי הופעות ענק של אמנים מחו"ל, שתיהן ביום חמישי בערב בפקק עומד ארוך ומתיש, אבל האחרונה על ה-MP3 300 האימתני והקודמת על ה-SH300 הצנום. יש הבדלים גדולים בין שתי הרכיבות, אבל ספוילר: לשתיהן הגענו בזמן. על כך ועוד בדיווח הבא.
חולץ פקקים בטיחותי
סטטיסטיקה – ארבעה חודשים עם הפיאג'יו MP3 300 HPE Sport
בקיץ האחרון בחנתי את הפיאג'ו MP3 300 HPE Sport, והכלי השאיר עליי רושם חיובי ויצר המון סקרנות. אבל אני יודע שנסיעת מבחן של כמה ימים לא באמת משתווה לחיים היומיומיים. כמו שכתבתי במבחן, נראה שבפיאג'ו הצליחו לטפל בבעיות המרכזיות של הדגם הישן ולשמור את היתרונות של כלי תלת-גלגלי. המשקל הכבד שמוסיף הגלגל הנוסף והמערכת של המתלה הקדמי לא הפריעו לי בזמן המבחן, הרושם הראשוני היה מצוין, והכלי נתפס בעיניי כמספיק חזק וזריז למשימות היום-יומיות שלי בקו הרצלייה – רמת גן – הרצלייה.
ה-MP3 300 HPE SPORT שלנו בהשקה המקומית בפצאל
לקחתי את הפיאג'ו MP3 300 HPE Sport למבחן ארוך טווח בן חצי שנה כדי לענות על מספר שאלות.
שאלה ראשונה: האם הוא מתאים לצליחת פקקי גוש דן? במבחן הייתה לו יכולת טובה אבל מעט מוגבלת, ואפשר לייחס לכך גם את חוסר הניסיון שלי עם כלי בגודל כזה. ברור שהוא מעט מוגבל ביחס לדו-גלגלי בנפח מקביל, אבל עד כמה זה באמת יפריע יום אחרי יום בפקקים האין-סופיים?
שאלה נוספת היא איך זה באמת לחיות איתו ולתמרן אותו בחניה הצפופה שבמקום העבודה שלי? עד כמה המשקל והגודל מקשים עליי בכל עצירה, ירידה ועלייה מהקטנוע.
נקודה נוספת היא מערכת עצירת ההטיה. אותו כפתור חשמלי הנועל את מנגנון ההטיה של הקטנוע בעת עצירה. בזמן המבחן כל התהליך נתן תחושה לא טבעית, ולעתים התקשיתי בעצירה ובתחילת נסיעה עד כדי כך שפשוט העדפתי להוריד רגל ברמזור. האם מתרגלים למערכת הזו?
ולבסוף – האם הוא "באמת" יותר בטוח? אני משאיר את המרכאות כי אין זו בדיקת מעבדה אמפירית. מה שמעניין אותי הוא התחושה הסובייקטיבית שלי וההרגשה שלי בסוף כל נסיעה.
כבר מתחילות להסתמן אצלי תשובות, אבל אני מבטיח לחזור ולענות על השאלות האלו בפירוט בסוף המבחן.
האם 2 גלגלים זה אכן יותר בטוח? נעלה על השאלה הזו במבחן
חודשיים ראשונים
תמיד אהבתי קטנועים (ובעבר גם אופנועים) קטנים וזריזים. אני לא מחפש פוזה ונוחות, ובטח לא תא מטען גדול, אלא כלי זריז וקל שאוכל להשתחל איתו בקלות בין המכוניות, שיעשה לי את החיים קלים גם בכל עצירה ביום של סידורים בעיר. בשש השנים האחרונות אני מתנייד על הקטנוע הכי קטן והכי קל בקטגוריית ה-300 סמ"ק, הונדה SH300i (קטנוע מצוין בפני עצמו), ודווקא בגלל זה עניין אותי לראות איך אסתדר עם קטנוע ה-300 הגדול והכבד ביותר שיש.
קיבלתי את הפיאג'ו MP3 300 HPE Sport בתחילת ספטמבר עם 144 ק"מ על השעון, ואת המבחן אני כותב חודשיים לאחר מכן, מיד לאחר טיפול ה-1,000 שמסיים את ההרצה. לא הספקתי לרכוב הרבה, אבל האשמים העיקריים הם חגי תשרי. ובכל זאת הספקתי לצאת לקצת מגבולות הכרך מלבד הנסיעה היומית לעבודה.
אני מתנצל מראש על הדימוי מעולם המכוניות, אבל המעבר מהקטנוע הקטן ל-MP3 הענק נתנה תחושה כמו לעבור מסופר-מיני לרכב פנאי שטח מפנק. הקטנוע גדול ומרווח, הטיפוס אל מושב הרוכב והגובה מעל לכל המכוניות מורגשים בכל עת – ובצורה חיובית. אין בו סרבול וכבדות אלא נוכחות מאסיבית ותחושת בטחון.
גם התגובות שקיבלתי מהחברים והמשפחה היו חיוביות. תמימות דעה לגבי כך שהוא נראה טוב, והרבה מילות עידוד – שכה הייתי זקוק להן – על הפן הבטיחותי של הגלגל הנוסף.
אמנם אי אפשר להשתחל איתו לכל מרווח, אבל לאחר הסתגלות קצרה גיליתי שלהרבה מקומות גבוליים הוא מפתיע ומצליח להשתחל. הנסיעה היומית שלי לא התארכה ביותר מדקה, אם בכלל, בגלל המעבר לשלושה גלגלים.
ל-MP3 טווח נסיעה של 240-210 ק"מ בין תדלוק לבין הידלקות נורת האהרה למילוי הדלק, ובתדלוק עצמו נכנסים פחות מ-9 ליטרים. תצרוכת הדלק עומדת בממוצע על סביב 25 ק"מ/ל' – נראה אם זה ישתנה לאחר ההרצה.
אני מתחיל להתרגל גם למעצור ההטיה, וברוב המקרים כבר לא מוריד רגל ברמזור. עצירת הקטנוע במצב אנכי דורשת מעט מיומנות ותיאום, אבל כבר מגיעה באופן יותר טבעי. גם היציאה ממצב עמידה, כשמעצור ההטיה משתחרר מעצמו בתחילת תנועה, כבר הרבה יותר קלה לביצוע – אבל פה ושם אני עוד נתקל בקושי בשתי פעולות אלו. אם הקטנוע לא נעצר במצב מאונך אפשר תמיד לבטל את מעצור ההטיה, לישר את הקטנוע עם רגל על הקרקע, ולהחזיר את הנעילה ואת הרגל למעלה. היציאה למצב תנועה לרוב יותר חלקה, וקרה לי רק פעם אחת בה ברגע שעצרתי הרמזור התחלף לירוק ולא הייתי לגמרי מיושר – מה שגרם לי לסטות מעט לכיוון ההטיה. האשמה היא רק בי, ומעט יותר ריכוז היה יכול למנוע זאת – העיקר שלא קרה כלום פרט למעט לחץ. בכל שאר הזמן זה פשוט עובד – וזה נוח ומפנק. בזמן ההמתנה לאור הירוק אני מחזיק את האופנוע בעזרת דוושת הבלם, מתופף ברגל שמאל ולפי הקצב מניף את שתי ידי החופשיות גבוה למעלה וזוקר זוג אצבעות משולשות לכל המכוניות שעומדות מאחוריי בפקק. טוב, כמובן שאת זה אני לא עושה – אני בעיקר מתעסק עם הקסדה או המעיל או סתם מתמתח. נחמד שלא צריך להשאיר יד אחת על הכידון.
במהלך ההרצה לא נהגתי בשום טקטיקה מיוחדת. נסעתי כרגיל פחות או יותר, אולי מעט יותר עדין על הגז. טיפול ההרצה נערך במוסך המרכזי של עופר-אבניר, ואני, שאיני רגיל לטפל באופנוע במוסך המרכזי, הרגשתי כמו שבעל רכב כביש שטח מפואר צריך להרגיש – פינוק. עובד אחד מקבל אותי בפתח המוסך, פותח כרטיס ושואל אם יש בעיות או דגשים מיוחדים. מכונאי אחר עורך את הטיפול עצמו הכולל החלפת שמן מנוע ושמן גיר, החלפת מסנן שמן, ושימונים וחיזוקים ברחבי האופנוע. לאחר הטיפול מכונאי אחר עובר על הכלי לביקורת, ולבסוף זה שקיבל את פניי מוציא את הכלי – מטופל ושטוף – לרכיבת מבחן. עלות הטיפול הכוללת היא 497 ש"ח, וכל הסיפור ארך פחות משעה.
ההרצה הסתיימה והחגים עברו, ואני מצפה שמערכת היחסים, ובעיקר הקילומטראז' המשותף, יתחזקו עד לכתבה הבאה. כבר יש לי מעט רשמים על שאלת הבטיחות, אבל אני שומר אותם לפעם הבאה – אני מקווה שעד אז תהיה לי הזדמנות לרכב מעט בגשם, על כביש רטוב עם רוחות ותנאים פחות מאידאליים. נתראה בקרוב.
על הליפט בטיפול הרצה
סטטיסטיקה – חודשיים עם הפיאג'ו MP3 300 HPE Sport
1,080 ק"מ
43 ליטר דלק
5 תדלוקים
8.6 ל' בכל תדלוק בממוצע
216 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
25 ק"מ/ל' בממוצע
כמה כסף?
דלק – 263 ש"ח
טיפול 1,000 ק"מ – 497 ש"ח
סה"כ הוצאות לחודשיים לפני ביטוח חובה: 760 ש"ח (כולל דלק)
חצי שנה עברה מאז לקחנו את האפריליה דורסודורו 900 למבחן ארוך טווח, ועל דבר אחד אין לנו ספק (ולמעשה גם לא היה ספק מהרגע הראשון) – זה אחד הכלים המיוחדים ביותר שמסתובבים כיום על הכבישים בישראל. הוא רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא קשוח, סופר-מהנה, וגם אחרי יותר מ-10 שנות שירות – הוא עדיין יפה, סקסי ומודרני.
הדורסודורו 900 הוא שדרוג של ה-750 הוותיק, כשהגדלת נפח המנוע התבצעה על-ידי הגדלת מהלך הבוכנות מ-56.4 ל-67.4 מ"מ – 11 מ"מ תמימים – וזה המון. התוצאה הישירה מהמלך הזה הוא פחות זריזות של המנוע. מצד שני, יש הרבה יותר מומנט כבר מסל"ד אפס ושחרור קלאץ'.
הסיבה העיקרית שבגללה לקחנו את הדורסודורו 900 למבחן ארוך טווח היא הערך הצרכני שלו. אם לפני עשור גרסת ה-750 סמ"ק עלתה פה כ-85 אלף ש"ח, הרי שכיום הדורסודורו 900 – ששודרג מאוד באלקטרוניקה ביחס לדגמי העבר – עולה 69 אלף ש"ח. לטעמנו זה מחיר מעולה, ששם את הדורסודורו בתחום אופנועי התקציב יחד עם כלים כמו קוואסאקי Z900, סוזוקי GSX-S750, ובמידה מסוימת גם ימאהה MT-09.
הדורסודורו 900 מגיע כסטנדרט עם מערכת ABS, עם מערכת בקרת אחיזה בעלת 3 מצבי התערבות וניתוק, עם מצערות חשמליות ו-3 מצבי ניהול מנוע, ועם מסך TFT צבעוני ויפהפה. בהקשר של המצערות החשמליות נציין שהדורסודורו 750 של שנת 2009 היה אחד הכלים הראשונים שהגיעו ארצה עם מצערות חשמליות. מאז ועד היום גם כבלי המצערת, שבעבר הובילו לחיישן מצב מצערת שישב מאחורי השלדה, בוטלו, וכעת ידית המצערת עצמה היא הפוטנציומטר – כמו בהרבה כלים אירופאיים.
דורסודורו 900 – כיפי ומהנה!
סקסי מאדרפאקר!
אף על פי שהעיצוב של הדורסודורו לא השתנה כבר 12 שנים, הוא עדיין יפהפה וסקסי. סכמת הצביעה בשחור-אדום-אפור עם ה-a של אפריליה על כונסי הצד – עושה לו טוב, וההוכחה הטובה ביותר היא כמות המבטים והשיחות מעוברי אורח שליוו אותנו בחודשי המבחן.
כהיפרמוטו, הדורסודורו 900 גבוה. לא גבוה שאי-אפשר להסתדר, אבל בהחלט מותח את הרגליים לרוכב בגובה ממוצע. בתמורה הוא מציב את הרוכב הרבה מעל לגובה התנועה, וזה מצוין במיוחד ברכיבה עירונית. המושב שטוח למדי, אבל רחב, ואפשר לומר שכבר אחרי כמה שבועות הישבן שלנו התרגל אליו ולא ממש סבלנו. למעשה, תנוחת הרכיבה נוחה למדי – וזה רק המושב הקשיח והמחסור במיגון רוח שמגבילים את טווחי הרכיבה. זה ונפח מיכל הדלק הפצפון – בעיה ידועה בדורסודורו לדורותיהם שנובעת בראש ובראשונה מהעיצוב המוקפד (בבחינת First we make it look good).
אז מה עושים? מתרגלים לכניסות תכופות לתחנות דלק. ברכיבה שלנו, שבה תצרוכת הדלק הממוצעת עמדה על כ-15.7 ק"מ/ל', נכנסנו לתדלק בכל 142 ק"מ בממוצע. מעט מציק, אבל כאמור – מתרגלים.
נראה מעולה – גם אחרי 12 שנים!
החיים היום-יומיים עם הדורסודורו 900 בסך הכול טובים למדי – כל עוד אין נסיעות ארוכות על בסיס קבוע. כאופנוע לסביבת הפרברים, או למרחקים של כ-50-40 ק"מ לכל כיוון, הוא תענוג. השיוט מתבצע על 140 ואפילו 150 קמ"ש, ויש בטווח הזה ערימות של מומנט לצאת לעקיפות. המהירות המקסימלית, אגב, עומדת על כ-205 קמ"ש, היא נובעת מההספק המוגבל ל-95 כ"ס (כדי שניתן יהיה להגביל אותו ל-A1), והתחושה היא שאפשר לסחוט מהמנוע הזה לפחות עוד 20 כ"ס בקלות.
מצד אחד מקריבים פה נוחות יום-יומית ושימושיות, שכן הדורסודורו 900 קשוח למדי. מצד שני, מקבלים אופנוע שהוא לגמרי אופנוע לאופנוענים – אופנוע שלא רק נראה טוב אלא גם מספק המון חיוכים בכל רכיבה. זה לא רק המנוע, אלא בעיקר ההתנהגות: ההיגוי של הדורסודורו הוא אחד הזריזים והפסיכיים שיש, וזה נובע מהגאומטריה ומהכידון הרחב. מאידך, היציבות גבוהה מאוד כשעוזבים את הכידון בשקט, וזה נובע בזכות בסיס הגלגלים הארוך. השילוב הזה בין שתי התכונות המנוגדות הוא אחד התופעות המיוחדות יותר בדורסודורו 900 לטעמנו.
יוצא אפוא שנגיעה בכידון מטיסה את הדורסודורו מצד אל צד, אבל כשמשחררים את הכידון לחלוטין הוא נותן את כל הביטחון שצריך לפתוח את הגז ולצאת בדרייב מהפנייה עם המומנט האדיר של מנוע הווי-טווין. וכמה כיף שזה מספק בכבישים מפותלים!
החיסרון, אגב, הוא ההידראוליקה הבינונית של הבולמים. אחרי מקצה כיוון הצלחנו להגיע לסט-אפ טוב ומאוזן מלפנים ומאחור – גם בעומס הקפיץ וגם בשיכוך ההחזרה, וזו הייתה פשרה טובה למדי. יחד עם זאת, בהחלט היינו רוצים פה הידראוליקה איכותית יותר שתאפשר ללחוץ עוד יותר את האופנוע המגניב הזה ולסחוט ממנו את מה שהמנוע, השלדה, הגלגלים והבלמים מסוגלים לתת. קיטים אפטרמרקט – למשל של קארטרידג'ים לפרונט ובולם אחורי – בהחלט באים פה בחשבון, ובקרוב גם נדווח על שינוי שהם עשו ועל העלות-תועלת.
היפרמוטו עם אלקטרוניקה מודרנית במחיר תחרותי
סיכום חצי שנה
אז אחרי חצי שנה שבהם השתמשנו באפריליה דורסודורו 900 ככלי תחבורה יום-יומי, אפשר לסכם ולהגיד שזה אופנוע מגניב ומהנה, שאנחנו אוהבים אותו מאוד, ושבמחיר הזה של 69 אלף ש"ח הוא בהחלט משתלם.
בצד היתרונות נמנה כאמור את העיצוב הסקסי, את המנוע הגמיש והחזק, את הטכנולוגיה והבקרות, את מכלול התחושות הדינמי הייחודי ואת איכות הבנייה והגימור. מאידך, בחסרונות נציין את ההידראוליקה הבינונית בבולמים שהיא צוואר הבקבוק של הביצועים, ואת נפח מיכל הדלק שמגביל את טווח הרכיבה. את הצמיגים המקוריים, אגב, החלפנו למיטאס פורס-ספורט+, וההתנהגות השתפרה משמעותית.
לחיות עם אופנוע היפרמוטו אירופאי זה לא קל, או לפחות לא נוח כמו לחיות עם אופנוע יפני גנרי כזה או אחר. מקריבים פה בתחומים כמו נוחות ושימושיות, אי אפשר למשל להתקין ארגז מאחור ולכן צריך להסתובב עם תיק גב, ותגובות האופנוע עצבניות וקשיחות יותר משל אופנוע יפני פשוט.
מאידך, בדורסודורו 900 מקבלים המון חיוכים – החל מהבוקר כשמתבוננים עליו בפעם הראשונה, דרך היציאה לדרך והמנוע הגמיש, תנוחת הרכיבה הקרבית אך נוחה, ולבסוף הזריזות הפסיכית והדיסוננס הגדול עם היציבות המרשימה אם רק תשחררו את הכידון. אופנוע לאופנוענים!
ושוב – ב-69 אלף ש"ח זוהי לדעתנו עסקה מעולה, ונזכיר שהוא מגיע גם ב-A1.
בשנת 2009, כשאפריליה הגיעה ארצה, רכשתי את הדורסודורו 750 הראשון בישראל. בתור מי שבא מעולם מרוצי הסופרמוטו אבל היה זקוק לאופנוע כביש גדול וחזק, הדורסודורו שילב עבורי את כל העולמות באופן כמעט מושלם.
שנתיים רצופות ו-30 אלף ק"מ רכבתי על הדורסודורו 750, כשאחת לשבוע גם ביקרתי ורכבתי במסלול נחשונים. הוא לא היה מושלם, בעיקר בכל הנוגע לעבודת מתלים, אבל הוא היה סופר-מהנה, ואחרי עבודה אינטנסיבית על הבולמים גם הצלחתי להגיע לתוצאות טובות למדי שהפכו אותו לעוד יותר כיפי.
מה שבטוח זה שהדורסודורו שהיה לי היה אחד האופנועים היפים, הסקסיים והמרשימים שהסתובבו על הכבישים, והעדות הטובה ביותר לכך הייתה כמות המבטים והשיחות האקראיות ברמזורים. הוא היה כל כך יפה וכל כך סקסי, שהוא גרם לי להיות אובססיבי לגבי הניקיון שלו. הדורסודורו 750 שלי היה מבריק בכל זמן נתון, בכל מקום אפשרי, ואפילו הייתי מורח וקס על החישוקים כדי שהאבק ירד מהם בקלות. גם נמנעתי מלרכוב בגשם כדי שהוא לא חלילה יתלכלך במקומות שאותם אי אפשר לנקות. עד כדי כך.
הדורסודורו 750 במסלול נחשונים
דורסודורו 900 – שדרוג
כעת, לכבוד 2018 ותקנות יורו 4, באפריליה הגדילו את גרסת ה-750 ל-900 סמ"ק. הדורסודורו גם שודרג באלקטרוניקה והוא מציע בקרת אחיזה, ABS ומסך TFT צבעוני, פרט למצערות החשמליות עם שלושת מצבי הרכיבה שהיו גם קודם לכן. אבל שאר האופנוע נשאר כמעט זהה – כולל העיצוב האייקוני והסקסי, שגם אחרי 10 שנים עדיין נראה… ובכן… סקסי. הדבר היחיד שהשתנה בעיצוב היא סכמת הצביעה, שעברה לאדום-שחור-אפור עוד יותר סקסי מהמקור בצביעה אחת, ועם ה-a של אפריליה על כונסי מיכל הדלק הוא גם נראה קרבי יותר מבעבר. כמה שהוא יפה! או כמאמר האיטלקים – First we make it look good.
אם ב-2009 הדורסודורו 750 עלה 85 אלף ש"ח, הרי שכעת, עם כל השדרוגים, הוא עולה 69 אלף ש"ח, ובמחיר הזה הוא הופך להיות אופנוע עם ערך צרכני גבוה. זה היה הטריגר שלנו לקחת אותו למבחן ארוך טווח בן חצי שנה, שבמהלכו נראה האם אחרי 9 שנים לדורסודורו יש עדיין מה להציע.
תמיד כיף לקבל אופנוע חדש
מקבלים את האופנוע
זה תמיד משמח לקבל אופנוע חדש, והמפגש הראשון עם הדורסודורו 900 היה כזה ויותר. הוא גדול ומרשים מאוד, והוא מותיר אימפקט ויזואלי בסכמת הצביעה הזו.
מיד עם קבלת האופנוע הורדנו את מדרכי הגומי מרגליות הרוכב. הם גם מגביהים את הרגליות ואת מנח הרגליים, וגם מבודדים תחושות מרגלי הרוכב ומאפשרים חיבור פחות טוב של הרוכב למכונה. בורג אחד בכל צד והרגליות בחוץ, וכעת אנחנו בחיבור ישיר לאופנוע.
לפני מקצה הצילומים הראשון גם הורדנו את מחזירי האור שמחויבים על-פי תקן יורו 4, גם מצדי המזלג וגם מאחור מתחת ללוחית הרישוי. האופנוע הזה כל כך יפה וחבל ללכלך אותו עם מחזירי אור לא קשורים.
את פרק ההרצה ניצלנו כדי להתחבר לאופנוע ולמכלול התחושות שהוא מייצר, אם כי היה קל מאוד להתחבר לדורסודורו. למעשה, במהלך ההרצה רכבנו רגיל – כאילו אין הרצה. פשוט את הרכיבה הרגילה שלנו שכוללת בעיקר רכיבה בינעירונית על 130 עד 150 קמ"ש, בשילוב רכיבות עירוניות קצרות בתל-אביב.
אחרי 1,000 ק"מ הגענו למוסך לטיפול הרצה, ושם הוחלף שמן מנוע, מסנן שמן, ונערכו בדיקות כלליות לכלי כולל חיבור למחשב של אפריליה ובדיקת תקלות ועדכוני תוכנה (אין תקלות ואין עדכוני תוכנה). עלות הטיפול – 550 ש"ח. הכניסה הבאה לטיפול במוסך – ב-10,000 ק"מ.
לא פראייר על הגז!
מכוונים את ההתנהגות
השלב הבא היה לכוון את הבולמים ואת לחצי האוויר בצמיגים כדי להגיע לסט-אפ הטוב ביותר שאפשר.
הדורסודורו 900 – כמו ה-750 – כולל כיווני עומס קפיץ ושיכוך החזרה, גם מלפנים וגם מאחור. כדי לשפר את ההתנהגות הדינמית שלו ואת נקודת התורפה שלו – התנהגות המתלים – שנובעת ממרכז כובד גבוה בשילוב הידראוליקה בינונית, העלינו עומס קפיץ מאחור כדי לקבל שקיעה של 30%, ובמקביל פתחנו את עומס הקפיץ מלפנים ב-4 מ"מ (2 פסים על בורג הכיוון). במקביל, הוספנו שיכוך החזרה – חצי סיבוב של הבורג בכל צד.
השינוי היה מיידי ומורגש: שינויי עומס הקפיץ שינו במעט את הגאומטריה, הוסיפו משקל על הפרונט, וכעת הדורסודורו 900 שלנו פונה הרבה יותר טוב. סגירת שיכוכי ההחזרה עזרו לייצב את האופנוע ולמנוע נדנודים, ואנחנו מאוד מרוצים מהתוצאה.
אחרי ניסיונות להורדת לחץ אוויר התקבענו על הלחץ הטוב ביותר עבורנו, כזה שמשלב אחיזה טובה עם זריזות והיגוי טובים – 34PSI מלפנים ו-37PSI מאחור. ברכיבת מסלול בפצאל, אגב, הורדנו את לחץ האוויר מאחור ל-32PSI, אולם כשחזרנו לכביש העלינו אותו בחזרה ל-37.
כעת הדורסודורו 900 שלנו מתנהג בדיוק כמו שאנחנו רוצים, והכי טוב שאפשר עבורנו בהתחשב במגבלות המכאניות-הידראוליות שלו. אחלה.
נותנים גז בפצאל (צילום: לנה טאובס)
מחליפים את הצמיגים
הדורסודורו 900, כמו הדורסודורו 750 לאורך השנים, מגיע במקור עם צמיגי דאנלופ מדגם קואליפייר. הצמיגים האלו אמנם טריים בני חודשים ספורים, אבל הם מיוצרים כבר 15 שנים ללא שינוי, ומה שהיה טוב לפני 15 שנים – היום כבר נחשב נחות. ואכן, הפידבק מצמיגי הדאנלופ המקוריים רחוק מלהשביע את רצוננו.
ההחלטה הייתה לחסל את הצמיג האחורי מהר ככל האפשר, ואז להחליף את שני הצמיגים לגומי איכותי יותר – למשל המיטאס SportForce+ שעליהם רכבנו גם עם ה-SV650.
אז ב-5,300 ק"מ, כשהצמיג האחורי נגמר (בעזרתנו האדיבה), ניגשנו למוסך וביקשנו להחליף סט צמיגים – גם מאחור אבל גם מלפנים. לצערנו, מיטאס קדמי לא היה במלאי וצריך להגיע בקרוב מאוד, אז החלפנו רק את האחורי ובשבועות הקרובים נחליף גם את הקדמי לאחד תואם.
עכשיו, ידוע שלצמיגים יש השפעה גדולה על התנהגות האופנוע, ואכן רק עם החלפת האחורי הדורסודורו שלנו הפך להיות יותר ניטרלי, ולא רק כי החלפנו צמיג משומש לצמיג חדש. גם מניסיוננו עם הדורסודורו 750 – החלפת צמיגים לגומי איכותי (על ה-750 השתמשנו בדגמים שונים של פירלי) משפרת מאוד את ההתנהגות הדינמית, את הניטרליות ואת היציבות. אנחנו בטוחים שעם החלפת הקדמי בקרוב המצב אפילו ישתפר יותר.
חניה פרטית – גם במספרה
החיים עם דורסודורו 900
כמו שכתבנו במבחן הדרכים שערכנו לו, הדורסודורו 900 הוא אופנוע לאופנוענים. הוא לא הכי נוח שיש (אם כי הוא בהחלט לא רע בתחום הזה), הוא לא כלי רב-שימושי, אי אפשר להתקין עליו ארגז (וגם אם היה אפשר לא היינו מרכיבים שום אביזר שעלול לכער אותו), והוא אופנוע קשוח. כדי לחיות איתו ביום-יום מקריבים את אלו, אבל בתמורה מקבלים כמות חיוכים בלתי נגמרת. כן, הוא מאוד מהנה לרכיבה.
המנוע שלו בגרסת ה-900 איטי יותר בזריזותו מאשר גרסת ה-750, אבל מאידך הוא שופע מומנט כבר משחרור קלאץ', והוא גמיש כמו שווי-טווין גדול צריך להיות. רק חסר לנו קצת סאונד, שכן מערכת הפליטה בתקינת יורו 4 חונקת ומסרסת את המנוע הנפלא הזה, וצמד סליפ-אונים עם צינור ביניים שיבטל את הממיר הקטליטי עשויים לעשות למנוע הזה פלאים.
ההתנהגות – מהמיוחדות שיש בעולם האופנועים. הוא גבוה, וכך גם המושב, הכידון רחב, ותנוחת הרכיבה הזקופה-אך-קרבית מכניסה את הרוכב כמעט כל הזמן למצב קרבי. המתלים הארוכים, מרכז הכובד הגבוה וזווית ציר ההיגוי החדה יוצרים מכונה סופר-זריזה וסופר-רגישה לפקודות היגוי, אבל מצד שני המשקל הגבוה ובסיס הגלגלים הארוך מייצבים אותה לחלוטין אם רק שומרים את הכידון משוחרר. כלומר על הדורסודורו 900 לא נחים, אלא עובדים, כל הזמן. עם הרגליים, עם הבטן, ועם פלג הגוף העליון שצריך להיות משוחרר לחלוטין. איזה כיף – אופנוע לאופנוענים!
ככה עזרנו לצמיג להיגמר…
הרכיבות הרגילות שלנו הן ברובן בינעירונית, על מהירויות של סביב 140 קמ"ש, כשחלקן עם רוכב יחיד וחלקן בהרכבה. הנוחות סבירה בסך הכל, אם כי היעדר מוחלט של מיגון רוח מחייב אותנו לרכוב עם אטמי אוזניים. המהירות המרבית עוברת את ה-200 קמ"ש, ואז נעצרת בגלל הגבלת ההספק ל-95 כ"ס (כדי שיהיה אפשר לשחרר גרסה מוגבלת לרישיון A1). זה מעל ומעבר לסוג כזה של היפרמוטו, ולמהירות הזו הוא מגיע מהר מאוד.
החיסרון העיקרי ברכיבה היומיומית שלנו הוא טווח הרכיבה, שנובע ממיכל הדלק הקטן שנפחו הכללי עומד על 12 ליטרים. עם תצרוכת דלק ממוצעת של 15.6 ק"מ/ל', ועם נורת דלק שנדלקת כשנשארים 4 ליטרים במיכל הדלק, יוצא שסביב 120 ק"מ כבר נדלקת לנו הנורה. יותר טוב מהדורסודורו 1200, אבל פחות טוב מה-750. כנראה שבשביל לשמור על העיצוב הסקסי נאלצו באפריליה לשמור על מיכל דלק קטן. כמו שכתבנו – First we make it look good. איטלקים, נו…
עניין נוסף שגילינו לאחרונה, עם בוא האביב, הוא כמויות החום שנזרקות לרגליים מהמנוע ברכיבה עירונית צפופה – עניין שבחורף לא הורגש בכלל. אנחנו ממעטים ברכיבה כזו ומעדיפים להיות מחוץ לעיר כמובן, אבל בכל מקרה נמשיך לעקוב.
וכן, כמו הדורסודורו 750 של 2009, גם הדורסודורו 900 גרם לנו להיות אובססיביים לגבי הניקיון. המכונה הסקסית האיטלקית הזו צריכה להיות נקייה כל הזמן, לכן בממוצע אנחנו שוטפים את האופנוע אחת לשבוע ומשתדלים בכל מאודנו שלא לרכוב בגשם. בגשם של תחילת חודש אפריל נקלענו לכביש רטוב שלכלך את האופנוע, ומיד לאחר מכן הדורסודורו עבר מקצה ניקיון מיוחד ואחריו וקס לחישוקים. אצלנו לא יהיה עליו גרם לכלוך!
תמיד נקי, וזה גובל אצלנו בחולניות
ממשיכים במבחן
אז בינתיים אנחנו נהנים מאוד מהדורסודורו 900 שלנו, והוא כאמור משמש אותנו ברכיבה היומיומית ככלי תחבורה, וגם לטיולים בסופי שבוע. יש לו אופי מיוחד מאוד, יש לו התנהגות מיוחדת, הוא נראה מיליון דולר, והוא מציע חבילת אלקטרוניקה טובה למדי.
בדיווח הבא נספר לכם על המערכות השונות של הדורסודורו 900 כמו מסך ה-TFT, ואולי גם נעמת אותו עם נייקד כזה או אחר כדי לבדוק מה עדיף.
סטטיסטיקה – 3 חודשים עם אפריליה דורסודורו 900
5,323 ק"מ
341.5 ליטר דלק
39 תדלוקים
8.76 ל' בכל תדלוק בממוצע
136.5 ק"מ בין תדלוקים בממוצע
15.6 ק"מ/ל' בממוצע
כמה כסף?
דלק – 2,148 ש"ח
טיפול 1,000 ק"מ – 550 ש"ח
צמיג אחורי – 850 ש"ח
סה"כ הוצאות ל-3 חודשים לפני ביטוח חובה: 3,548 ש"ח (כולל דלק)
מה אהבנו?
עיצוב יפהפה וסקסי
תנוחת רכיבה קרבית
מנוע גמיש
אלקטרוניקה מתקדמת
יציבות
זריזות היגוי פסיכית
התגלגלות
מכלול תחושות ייחודי
איכות בנייה וגימור
מחיר – 69 אלף ש"ח
מה פחות אהבנו?
ההידראוליקה של הבולמים יכולה הייתה להיות טובה יותר