מרוץ החימוש בגזרת הסופרבייקס הגדולים נמשך, ולצד כלים חדשים שהוצגו השנה כמו הב.מ.וו S1000RR החדשוהדוקאטי פניגאלה V4 R או כלים ששודרגו השנה כמו הסוזוקי ג'יקסר 1000, בהונדה משדרגים את ה-CBR1000RR פיירבלייד שהוצג בדיוק לפני שנתיים. העדכונים מתרכזים כולם במערכות האלקטרוניקה והבקרות, שהופכים השנה לטובים ומודרניים יותר, והם מגיעים גם בגרסה הרגילה וגם בגרסת ה-SP הקרבית (בתמונה בראש הידיעה).
הונדה CBR1000RR דגם 2019
ראשית, מערכת ניהול המנוע שופרה, וכעת מערכת בקרת האחיזה, ה-HSTC, מדויקת יותר ואמורה לעבוד טוב יותר ברכיבת מסלול – במיוחד בהטיה. גם המצערות החשמליות שופרו, יחד עם התוכנה, וכעת הן נפתחות ונסגרות מהר יותר. בנוסף, בקרת הווילי, שהייתה עד עכשיו חלק אינטגרלי מבקרת האחיזה, עברה לשליטה נפרדת וכעת ניתן להגדיר אותה בנפרד ב-3 מצבים, לצד בקרת האחיזה, בקרת בלימת המנוע ובחירת מצב ניהול המנוע. גם מערכת ה-ABS להטיה שופרה בתוכנה, וכעת המערכת תתערב פחות כשמדובר על רכיבת מסלול אגרסיבית.
פרט לשיפורים במערכות האלקטרוניקה, הפיירבלייד מקבל ל-2019 סכימות צביעה מעודכנות כפי שניתן לראות בתמונות.
סכימת צביעה נוספת של ה-CBR1000RRכאן זה כבר ה-CBR1000RR SP הקרבי עם הבולמים הסמי-אקטיביים של אוהלינס
אם חברה שמרנית ומסורתית כמו הארלי-דיווידסון חושפת אופנוע חשמלי, זה מעיד יותר מכל אל הכיוון (הידוע) שאליו אנחנו הולכים. הארלי חשפה במילאנו את האבטיפוס של האופנוע החשמלי שלה – ה-LiveWire.
תהליך הפיתוח של ה-LiveWire היה ידוע, כשבהארלי הכריזו מספר פעמים בעבר שהם עובדים על אופנוע חשמלי ותמונות של גרסאות קונספט כאלו ואחרות גם הגיעו לרשת. כעת חושפת החברה אבטיפוס סופי, מוכן לייצור, כשגרסת הייצור תהיה דומה מאוד על זהה לאופנוע שהוצג.
את הפרטים החשובים ביותר כשזה נוגע לאופנוע חשמלי – כוח מנוע, קיבול סוללה, טווח רכיבה ומחיר – בהארלי עדיין לא חושפים, אולם הם מבטיחים שהוא יהיה חזק ודינמי.
מה אנחנו כן יודעים? ובכן, שהפיקוד האלקטרוני יהיה מתוחכם מאוד ויכלול לא פחות מ-7 מצבי ניהול מנוע שונים, וכן מערכת ABS מתקדמת ומערכת בקרת אחיזה. יש גם פנסי LED היקפיים ומסך TFT צבעוני וגדול, סביר להניח עם קישורית לטלפון הנייד. ממש הארלי ניו-אייג'.
הארלי-דיווידסון LiveWire
ה-LiveWire גם צפוי להיות ספורטיבי למדי, ומעידים על כך בולמי השוואה הבשרניים והמתכווננים, וכן בלמי הברמבו המסיביים עם הקליפרים הרדיאליים.
ההארלי-דיווידסון LiveWire יגיע כמובן ללא קלאץ' וללא תיבת הילוכים, וזה יהיה ההארלי השקט ביותר אי-פעם. אנחנו חייבים לציין שיש דיסוננס מאוד גדול במשפט הזה, וגם לנו הוא קשה לעיכול.
ה-LiveWire ירד לייצור בסוף שנת 2019 כדגם 2020, אולם לקוחות המעוניינים באופנוע יוכלו לפתוח הזמנה באתר של הארלי-דיווידסון החל מינואר 2019.
בהארלי-דיווידסון מציינים שה-LiveWire הוא רק סנונית ראשונה, וכי אחריו יוצג ליין דגמים חשמלי מלא, במגוון סגמנטים. תקופה חדשה בפתח.
בחודשים האחרונים הונדה השיקה את ה-CRF450L – דו-שימושי קרבי הבנוי על-בסיס ה-CRF450R, וכעת מציגה החברה דגם קונספט בשם CRF450L ראלי, הבנוי על בסיס ה-CRF450L החדש.
הונדה CRF450L ראלי קונספט – וואו!
ה-CRF450L ראלי בנוי כאמור על פלטפורמת ה-L החדשה, כשעבודת הגוף השתנתה לעבודת ראלי אינטנסיבית. זה אומר מיכל דלק בן 20 ליטרים ופיירינג קדמי גדול הכולל משקף רוח, לוח שעונים LCD ומסך TFT צבעוני ענק המשמש כספר דרך אלקטרוני. ההספק צפוי להיות כ-40 כ"ס בארה"ב וכ-25 כ"ס באירופה – אם אכן ירד לייצור, ומכלולי השלדה איכותיים וכוללים בולמי שוואה מתכווננים, חישוקי DID בקוטר "21 ו-"18 עם צמיגי שטח קרביים, ובלמים של ניסין. מערכת הפליטה של טרמיניוני נראית מצוין על גרסת הקונספט, אך במידה והוא יגיע לייצור סדרתי סביר להניח שתהיה מערכת פליטה פשוטה יותר.
הונדה הציגה את ה-CRF450L במילאנו כדגם קונספט בלבד, אולם הוא נראה אפוי למדי ומוכן לייצור, וקרב לוודאי שהוא אכן ירד לייצור כמוצר משלים ל-CRF450L, שמצד אחד נמצא בקורלציה מלאה לאופנוע הראלי של הונדה למרוצי הראלי-רייד העולמיים – ה-CRF450 ראלי, ומצד שני מהווה גרסה גדולה יותר וקרבית יותר של ה-CRF250L ראלי.
כך או כך, הוא נראה מצוין ואנחנו מקווים מאוד שאכן יגיע לייצור.
שני הכלים החדשים כאמור מקבלים את מנוע הבוקסר החדש בנפח 1,254 סמ"ק עם תזמון השסתומים המשתנהShiftCam, המפיק 136 כ"ס לעומת 125 כ"ס בגרסתו הקודמת (1,170 סמ"ק) וגרף מומנט שטוח כמעט לחלוטין בעל שיא מומנט של 14.57 קג"מ, כשכבר ב-2,000 סל"ד מתקבלים לא פחות מ-11.7 קג"מ (!).
שני הכלים גם מקבלים את חבילת האלקטרוניקה המלאה של סדרת הבוקסרים, המיישרת קו במשפחה וכוללת מחשב ניהול מנוע חדש וצמד מזרקים לצילינדר, 2 מצבי רכיבה כסטנדרט ו-2 נוספים כאופציה, בקרת יציבות מתקדמת, בקרת זינוק בעלייה, בקרת אחיזה דינמית, ABS מתקדם להטיה, בקרת עזרה בבלימה, מערכת מתלים חשמלית ESA בדור החדש עם כיוון עומס קפיץ אוטומטי לפי המשקל המועמס על האופנוע, פנס LED חדש ב-RS ותאורת יום LED לשני הדגמים, מסך TFT צבעוני מהדור החדש בגודל "6.5, בקרת שיוט, קוויקשיפטר לשני הכיוונים, חימום לידיות, חיישני לחץ אוויר בצמיגים ועוד. חלק מהאבזור האלקטרוני מוצע כאופציה, אולם באופן מסורתי לישראל דגמי הבוקסר מגיעים כשהם מאובזרים לגמרי ברמת הגימור הגבוהה ביותר.
R1250RS – ספורט-תיור עם חצי פיירינג
ה-R1250R וה-R1250RS יושבים על פלטפורמה זהה עם שינויים קלים בגאומטריה בין הדגמים. לעומת שאר דגמי הבוקסר, העושים שימוש במתלה קדמי מסוג טלהלבר, ב-R וב-RS ישנו מזלג הפוך, כשמהלך המתלים עומד על 140 מ"מ מלפנים ומאחור. גובה המושב בצמד הכלים עומד על 820 מ"מ, אך ניתן להנמיך עד ל-760 מ"מ על-ידי החלפת מושב וקיצור מהלך המתלה, או להגביה ל-840 מ"מ על-ידי החלפת מושב. המשקל המלא עומד על 239 ק"ג ל-R1250R ו-243 ק"ג ל-R1250RS.
ה-R1250R הוא הרודסטר של משפחת הבוקסרים, כלומר נייקד מודרני רב-שימושי בעיצוב מינימליסטי. לעומתו, גרסת ה-RS, שכאמור יושבת על פלטפורמה כמעט זהה, היא בעלת חצי פיירינג עליון הכולל מיגון רוח אפקטיבי יותר. לצמד הדגמים מציעה ב.מ.וו שפע עצום של אביזרים אופציונליים, החל ממערכות פליטה, ידיות ומנופים, פנסים, ארגזים, אביזרי ניווט, ציוד רכיבה ייעודי ועוד הרבה מאוד מוצרים נלווים.
צמד הבוקסרים הללו, כמו כל משפחת הבוקסרים החדשה של ב.מ.וו, צפויים להגיע ארצה בתחילת 2019. מחירים טרם נמסרו, אולם להערכתנו הם יעמדו על סביב 140 אלף ש"ח עם אבזור מלא.
ההונדה SH300i הוא אחד הכלים הפופולריים באירופה. במדינות כמו איטליה, שבה קטנועי גלגלים גדולים נמכרים היטב באופן מסורתי, ה-SH300i מככב בראש טבלאות המכירות כבר שנים ארוכות. אצלנו בישראל קטנועי גלגלים גדולים הרבה פחות נפוצים, וחבל, שכן יתרונותיהם הדינמיים וכפועל יוצא הבטיחות האקטיבית גדולים לאין ערוך על-פני קטנועים עם גלגלי "14 או "13.
את ההונדה SH300i בחנו כאן בפול גז בשנה שעברה, וכעת הדגם החדש מקבל שדרוג: בהונדה מוסיפים ל-SH300i מערכת בקרת אחיזה (HSTC – ר"ת Honda Selectable Torque Control), שתפחית מומנט מהגלגל האחורי בעת החלקתו ותמנע את ההחלקה. מערכת כזו הפכה לסטנדרטית באופנועים גדולים בשנים האחרונות, וכעת היא עוברת בהדרגה גם לקטנועי איכות. ב-SH300i, אגב, המערכת ניתנת לניתוק בלחיצת כפתור.
פרט לבקרת האחיזה, בהונדה מרחיבים את השימוש במפתח הקרבה, וכעת הוא שולט לא רק על מתג ההצתה, אלא גם על הארגז המקורי בנפח 35 ל' שנמכר כמוצר אופציונלי.
אנחנו מאוד אוהבים את ה-SH300i, ומקווים שהצרכן הישראלי יבין את יתרונותיהם הגדולים של קטנועים עם גלגלי "16.
בקרת אחיזה עם כפתור ניתוק על הכידוןוגם נעילה עם מפתח קרבה לארגז האחורי
פיירובון היא חברה איטלקית אשר הוקמה על-ידי ריקארדו פיירובון כבר בשנת 1952, במטרה לייצר שלדות מרוץ ומכלולי קצה לאופנועים קיימים. עם הזמן התפתחה החברה והחלה לייצר אופנועי אבטיפוס משלה, תוך המשך פעילות בייצור שלדות כאשר היא מתרכזת בדוקאטי בפרט.
חברת פיירובון לא סתם עוסקת באופנועי דוקאטי. החברה ממוקמת ברובע פניגאלה שבבולוניה, לא רחוק ממפעל דוקאטי, והיא עובדת צמוד עם דוקאטי במטרה להשביח את אופנועי החברה כדי ליצור מכונות מרוץ מושחזות ומשובחות. לפיירובון יש גם בית מלאכה שבו עובדים עם מתכות, כשהם מקפידים להשתמש במתכות האיכותיות ביותר שיש בנמצא.
קיט ה-X85R – כאן ללא מעטפת הקרבון
כיום, בעודה מחזיקה ברפרטואר עשיר של חלקים ושופרים ושל קיטים שלמים לאופנועים מתוצרתה על-בסיס מנועי דוקאטי קיימים, היא מכריזה על ה-X85R – קיט אופנוע שלם למנועי הסופרקוואדרו של דוקאטי הקיים בפניגאלה 899 \ 959 \ 1199 \ 1299. הקיט כולל את כל מה שמסביב למנוע: שלדת צינורות מפלדת כרומולי, תיבת אוויר, עריסה אחורית, רגליות ותמיכה לאלקרוניקה. את הזרוע האחורית ומיכל הדלק ניתן להחליף לכאלו מתוצאת החברה, או להשתמש באלו המקוריות של דוקאטי.
השלדה של פיירבוון עשויה פלדת כרומולי בשילוב עם חלקי אלומיניום בעיבוד CNC. פיירובון מספקים גם כנפי קרבון אווירודינמיות שמתחברות לפלסטיקה המקורית או למעטפת הקרבון של פיירובון.
פיירובון מתגאה בעריסה קלה במשקל 700 גרם בלבד, שבשילוב עם הקיט השלם ופלסטיקת הקרבון ייצרו מכונת מלחמה למסלול. לקחת את הטוב מאוד ולהפוך אותו למשובח.
אגב, קיט ה-X85R נקרא כך כמחווה למייסד החברה, ריקארדו פיירובון, לכבוד יום הולדתו ה-85. המחיר, אם שאלתם, לא מפורסם אלא ניתן לכל רוכש באופן נפרד על-פי המפרט שבו הוא בוחר. בכל מקרה, זול זה לא.
אנחנו ממליצים לכם לפנות כמה דקות ולשוטט באתר של פיירובון. יש שם כמה מוצרים אקזוטיים ששווה להתעכב עליהם.
בחודש ספטמבר, שבועות ספורים לפתי תערוכת INTERMOT שבקלן, ב.מ.וו חשפה את הגרסה האחרונה של רב-המכר שלה – ה-R1250GS. האדוונצ'ר-תורר הפופולרי בעולם קיבל מנוע חדש בנפח 1,254 סמ"ק עם תזמון שסתומים משתנה ו-136 כ"ס. יחד עם ה-R1250GS נחשף גם ה-R1250RT עם המנוע החדש, והיה ברור שבמילאנו תיחשף שאר סדרת הבוקסרים החדשה, אשר תיישר קו עם משפחת הבוקרסרים החדשה לא רק עם המנוע החדש אלא גם בכל הקשור לטגנולוגיה ובקרות אלקטרוניות.
ובכן, במילאנו חשפה ב.מ.וו את ה-R1250R וה-R1250RS, אבל גם את גרסת האדוונצ'ר של ה-R1250GS. חשוב לציין שבאופן מסורתי ה-GS אדוונצ'ר נמכר היטב לצד הגרסה הרגילה, ולכן חשיבותו לב.מ.וו גדולה.
ב.מ.וו R1250GS בגרסת אדוונצ'ר
ה-R1250GS אדוונצ'ר הוא גרסה גדולה יותר למרחקים ארוכים יותר מהגרסה הרגילה. מיכל הדלק בו בנפח 30 ליטרים לעומת 25 ליטרים ב-R1250GS, כשכל עבודת הגוף בחלק הקדמי גדולה ורחבה יותר. משקף הרוח שמגיע במקור גבוה ורחב יותר, והאופנוע מגיע עם מיגוני מנוע ושלדה מקוריים, כמו גם עם סבל גדול לנשיאת ציוד או להתקנת ארגז אחורי.
בפן הטכני, גרסת האדוונצ'ר מציעה מהלך מתלים ארוך יותר של 210 מ"מ מלפנים ו-220 מ"מ מאחור לעומת 190 ו-200 מ"מ ב-GS הרגיל, אולם זווית היגוי חדה יותר מקטינה את המפסע ל-95.4 מ"מ לעומת 109 מ"מ, ואת בסיס הגלגלים ל-1,504 מ"מ לעומת 1,525 מ"מ ב-GS הרגיל.
בתור הגרסה המאובזרת והגדולה יותר, גם המשקל מטפס ביחס ל-R1250GS הרגיל, וכאן בגרסת האדוונצ'ר הוא עומד על 268 ק"ג כשהוא מוכן לרכיבה כולל דלק, לעומת 249 ק"ג ב-GS. גובה המושב 890/910 מ"מ, לעומת 850/870 מ"מ, כשבשני הכלים ניתן להחליף מושבים לגבוהים או נמוכים יותר, וכן לקצר את מהלך המתלים להנמכה נוספת.
מאובזר וטכנולוגי
כמו כל משפחת הבוקרסים החדשה, ה-R1250GS מגיע עם חבילת אלקטרוניקה מתקדמת ומקיפה ביותר הכוללת מערכת הזרקה מתקדמת עם מצערות חשמליות וחיישן נקישות, 2 מצבי ניהול אופנוע כסטנדרט ו-5 מצבי ניהול אופנוע כאופציה (שסביר להניח שתגיע כסטנדרט לארץ), בקרת החלקה, בקרת אחיזה דינמית, בקרת זינוק בעלייה, מערכת ABS PRO לפניות, בקרת עזרה בבלימה, מערכת מתלים חשמליים Dynamic ESA עם כיוון עומס קפיץ אוטומטי לפי המשקל המועמס, פנסי LED היקפיים, מסך TFT צבעוני בגודל "6.5, חיישני לחץ אוויר בגלגלים, ידיות מחוממות, והרשימה עוד ארוכה. בהחלט חבילה סופר-מקיפה ומנפקת.
בב.מ.וו גם מציעים רשימה אינסופית של אביזרים אופציונליים, החל מארגזים ומנשאים, דרך פנסים שונים, מיגונים כאלו ואחרים, אביזרי ניווט, מושבים תחליפיים בגבהים שונים, מערכות פליטה, ועוד הרבה מאוד ציוד מקורי.
ה-R1250GS צפוי להגיע ארצה בתחילת 2019. מחירו טרם פורסם, אולם הוא צפוי לעלות יותר מ-160 אלף ש"ח.
את הדוקאטי V4R החדש עם הנתונים המטורפים כבר ראינו בערב ההכרזה בפתיחת תערוכת מילאנו, וגם נתנו עליו מבט מעמיק שסוקר ביסודיות את האופנוע הכל-כך חשוב הזה, שאמור להחזיר את דוקאטי למקום הטבעי שבו היא כל-כך אוהבת להיות – ראשות טבלת הסופרבייק העולמי.
ה-V4R שיימכר לקהל הרחב הוא אמנם מכונת קצה סופר-טכנולוגית וסופר-מקצועית, כזו שיש מעט מאוד רוכבים שמסוגלים לסחוט ממנה את הביצועים שהיא מסוגלת לספק, אבל זה לא באמת האופנוע שיתחרה באליפות העולם בסופרבייק אלא רק הבסיס. למעשה, ה-V4R שיתחרה באליפות העולם בסופרבייק הוא אופנוע מרוצים טהור, עם יכולות שלא רחוקות בהרבה ממכונת ה-MotoGP של דוקאטי. ה-V4R שיימכר לקהל הרחב הוא כאמור גרסת ההומולוגציה של אותה מכונת מסלול מקצועית, והמהלך הזה מחויב על-פי תקנות הסופרבייק, שכן אופנועי הסופרבייק מחויבים להיות מבוססים על דגמים הנמכרים לקהל הרחב, לעומת ה-MotoGP – שם בונים אופנועי אבטיפוס ייחודיים.
אז קבלו את הדוקאטי פניגאלה V4 RS19 – האופנוע שאיתו יתחרו צ'אז דיוויס ואלבארו באוטיסטה בעונת 2019 של אליפות הסופרבייק העולמית, ה-WSBK.
דוקאטי פניגאלה V4 RS19
הבסיס הוא כאמור הפניגאלה V4R החדש, אולם הוא עבר שינויים רבים – כולם במסגרת תקנות הסופרבייק העולמי – על-מנת להתאים למרוצים ברמה העולמית הגבוהה ביותר. כך למשל מנוע הדזמוסטראדלה R בתצורת V4 ובנפח של 998 סמ"ק, שמפיק בגרסת הכביש 221 כ"ס עם תקינת כביש ו-234 כ"ס עם מחשב מרוצים ומערכת פליטה משוחררת, צפוי להפיק כ-250 כ"ס בגרסת הסופרבייק, כלומר סביב 10 כ"ס פחות מאופנוע ה-MotoGP של דוקאטי. הסל"ד המרבי יעבור את ה-16,000 סל"ד, מאופנוע ליטר, כן?
משקלו של ה-V4 RS19 צפוי להיות נמוך מאוד – בסביבות 170 ק"ג עם כל הנוזלים כשהוא מוכן לקרב, שכן תקנות הסופרבייק העולמי מגבילות את משקל המינימום ל-168 ק"ג, ולזה ישאפו בדוקאטי. עכשיו תעשו את יחס ההספק למשקל ותקבלו כמעט 1.5:1. מטורף בכל קנה מידה! אל המשקל הזה יגיעו בדוקאטי על-ידי שימוש נרחב בקרבון בכל חלקי הפיירינג והכנפיים, וכן על-ידי שימוש בחישוקים קלים ובחלקי מתכת אקזוטית בכל מקום אפשרי במנוע ובאופנוע. גם צמת החשמל מינימליסטית, ייעודית למרוצים, וכוללת רק את החיווט הדרוש לקיצוץ זמני הקפה.
אבל זה לא רק מנוע חזק ומשקל נמוך, אלא פתרונות הנדסיים נוספים שעשויים לעזור ל-V4 RS19 להיות מהיר על המסלול. כך למשל מיכל הדלק עבר ממקומו המסורתי ליחידת הזנב, ולמעשה שלדת הזנב היא מיכל הדלק העשוי כולו מאלומיניום. למבנה הזה יש שני יתרונות ברורים: ראשית, הוא עוזר במרכוז המאסה ובהורדת מרכז המאסה. שנית, הוא משאיר נפח גדול להגדלת תיבת האוויר, שכן כדי לסחוט הספקים גבוהים מהמנוע יש צורך ביותר אוויר, ובמקרה הזה הרבה מאוד אוויר.
סביב 250 כ"ס על פחות מ-170 ק"ג!
עוד רכיבים שבדוקאטי לא מפרטים עליהם אבל הם לחלוטין מהטופ שיש לתעשיית הרייסינג להציע הם בולמי האוהלינס למרוצים, בלמי הברמבו, החישוקים הקלילים, צג ה-TFT למרוצים ותפעול המערכות מהקליפ-אונים, וכמובן מערכות אלקטרוניקה, ניהול מנוע וניהול אופנוע לפי תקנות ה-FIM לסופרבייק העולמי, שהן בכמה רמות גבוהות ממה שאנחנו מכירים באופנועים סדרתיים לכביש הציבורי – גם האיכותיים שבהם.
הדוקאטי פניגאלה V4 RS19 יהיה האופנוע הרשמי של קבוצת דוקאטי באליפות העלם בסופרבייק בעונת 2019, ובדוקאטי ימכרו את האופנוע גם לקבוצות פרטיות – אבל רק ברמות הגבוהות. לקוחות פרטיים לא יוכלו לשים יד על מכונת המרוצים הטהורה והמטורפת הזו (לא שחסר משהו ב-V4R ה'רגיל', כן?).
כך או כך, בדוקאטי הרימו את רף הציפיות מהאופנוע לרמות דימיוניות, וכעת כולנו ממתינים לפתיחת עונת הסופרבייק בסוף השבוע של ה-25.2.19 בפיליפ-איילנד כדי לראות האם ה-V4R פורע את הצ'קים הגדולים שדוקאטי כותבת והאם ה-V4R אכן ישבור את הדומיננטיות של הקוואסאקי ZX-10R. תחושת הבטן שלנו אומרת שכן, ואפילו בגדול. עונת הסופרבייק הקרובה הולכת להיות מטורפת מתמיד. תעקבו אחריה.
הדוקאטי פניגאלה V4R הוא לא עוד סופרבייק מגניב וטכנולוגי שמפותח ומוצג במסגרת מרוץ החימוש האינסופי של היצרניות והמרדף אחר לב הרוכבים. האופנוע הזה, שהוצג בתערוכת מילאנו כאופנוע החשוב של דוקאטי השנה, נבנה במטרה אחת ברורה: להדיח את ה-ZX-10R של קוואסאקי מהשליטה שלו באליפות הסופרבייק העולמית ולהחזיר עטרה ליושנה – את הימים הגדולים של דוקאטי בסופרבייק העולמי בשנות ה-90 וה-2000. כדי לעשות את זה, בדוקאטי היו צריכים לבנות מאפס מכונת קצה שתעמוד בחזית הטכנולוגיה של הסופרבייקס – גם מבחינה מכאנית וגם מבחינת אלקטרוניקה ובקרות.
אמ;לק: על פניו, מדפי הנתונים, נראה שהם הצליחו, ובגדול. עכשיו נותר לראות האם ההבטחה הגדולה תמומש גם על המסלול.
דוקאטי פניגאלה V4R
ה-V4R נבנה ונמכר לקהל הרחב מפני שתקנות הסופרבייק מחייבות את היצרניות המשתתפות באליפות העולם לבנות את אופנועי המרוץ שלהן על-בסיס אופנועים סדרתיים. אופנועי הומולוגציה קוראים להם, והם קרביים בכמה רמות מאופנועי ספורט סדרתיים. כן, גם יותר מהפניגאלה V4S שעליו רכבנו בתחילת השנה.
את הפניגאלה V4 ו-V4S בנו בדוקאטי על-מנת להרים את הרף בכל הנוגע לאופנועי ספורט מבית החברה הבולונזית, ולראשונה בתולדות החברה יחידת ההנעה היא מנוע בתצורת V4, לעומת ה-L2 המסורתי של החברה. ה-V4 וה-V4S הם מכונות ספורט משובחות ברמה הגבוהה ביותר שיש, אולם מראש הם נבנו בעיקר לפנאי ופחות למרוצים. לפחות לא כאלה העומדים בתקנות הסופרבייק העולמי, שכן נפח מנוע הדזמוסדיצ'י סטראדלה עומד על 1,103 סמ"ק, בעוד תקנות הסופרבייק מגבילות אופנועים עם 4 צילינדרים ל-1,000 סמ"ק. אגב, עם מנוע טווין בעל בוכנות גדולות בדוקאטי לא יכלו להתמודד עם מרובעי הצילינדרים בכל הנוגע להספק סופי, ועל-כן הם היו חייבים לפתח מנוע 4 צילינדרים. הם בחרו ב-V בזווית של 90 מעלות, או L4 אם תרצו.
במעבר לפניגאלה V4R נפח המנוע הוקטן מ-1,103 ל-998 סמ"ק – כמו באופנוע ה-MotoGP של החברה. קוטר הצילינדרים נשמר – 81 מ"מ, אולם מהלך הבוכנה התקצר מ-53.5 ל-48.4 מ"מ – 5.1 מ"מ קצר יותר וזהה לאופנוע ה-MotoGP, ה-GP18. זה כמובן אומר גל ארכובה חדש, כשעל הדרך הוא קל יותר. יחס הדחיסה נשאר 14.0:1 סופר-גבוה – מהגבוהים שבאופנועים הסדרתיים, אולם קיצור מהלך הבוכנות, יחד עם שסתומי טיטניום ושיפור של יניקת האוויר ומסנן האוויר, אפשר להעלות את מהירות המנוע המרבית לכמעט מ-17,000 סל"ד (!), כששיא ההספק – 221 כ"ס – מתקבל ב-15,250 סל"ד – גבוה יותר מימאהה YZF-R6 למשל וגבוה יותר ב-2,250 סל"ד מה-V4 המקורי. וזה ממנוע ליטר, כן?
מנוע V4 עם 235 כ"ס ומכלולי שלדה של הקצה
עכשיו צריך להבין – ה-V4R נמכר לקהל הרחב עם תקינת כביש מלאה, כולל עמידה בתקנות יורו 4, שכן כאמור תקנות הסופרבייק מחייבות את הכלים התחרותיים להיות מבוססים על דגמים סדרתיים. אולם רוכבים שירצו להתחרות עם ה-V4R יוכלו לרכוש מדוקאטי מחשב ניהול מנוע למרוצים יחד עם מערכת פליטה של אקרפוביץ' – גם היא מרוצים בלבד וללא תקינת כביש, ועל-ידי כך להעלות את ההספק המקסימלי לערך דמיוני של 234 כ"ס! המומנט, אגב, עומד על 11.4 קג"מ, והוא מתקבל ב-11,500 סל"ד. פסיכי! פעימות הכוח, אם שאלתם, מתקבלות בזוויות 0, 90, 290 ו-38 מעלות. סוג של ביג-באנג.
הנתונים המטורפים של מנוע הדזמוסדיצ'י סטרדאלה R מתקבלים על-ידי שימוש נרחב במתכות קלות, אבל גם בטכנולוגיות שהגיעו היישר מעולם המרוצים. כך למשל המצערות חשמליות כמובן (Ride-by-Wire), הן אובאליות, עם שסתומים אווירודינמיים לפגיעה מינימלית בזרימת האוויר לסעפת היניקה בשעה שהמצערת פתוחה לרווחה, ואם כבר סעפות יניקה – אז הסעפות כאן משתנות באורכן ובקוטרן בין סל"ד נמוך לבין סל"ד גבוה כדי להגדיל את הטווח היעיל של המנוע. אגב, ישנם 2 מזרקי דלק לכל צילינדר, על-מנת לספק את כמות הדלק הגדולה בסל"ד גבוה כזה.
גרסת הומולגציה לאופנוע הסופרבייק החדש של דוקאטי
מכלולי שלדה
זה לא רק המנוע, אלא כל האופנוע חתיכת יציאה מטורפת. מכלולי השלדה, למשל, מרימים את הרף לאופנועים 'סדרתיים' למקומות שטרם נראו. מאחור יש זרוע אחורית חד-צדית, כמו בפניגאלה V4, אולם היא ניתנת לכיוון גובה ציר הזרוע ב-3 מ"מ משמעותיים לכל כיוון, ואליה מחובר בולם יחיד של אוהלינס מסוג TTX36. למי שלא מכיר, נספר שטכנולוגיית ה-TTX של אוהלינס מונעת את הוואקום הנוצר בחלק התחתון של הבוכנה בבולם בעת דחיסה מהירה, ולמעשה שומרת על לחצים כמעט קבועים בגוף הבולם – מעל ומתחת לבוכנה. המשמעות – פחות התנגדות לפעולת הבולם. מלפנים מותקן בולם הפוך של אוהלינס מסוג NPX25/30 עם תא לחץ פנימי וציפוי TiN להורדת חיכוך. זה אחד המזלגות הטכנולוגיים והיקרים שכסף יכול לקנות, ואנחנו לא זוכרים מזלג כזה על אופנוע סדרתי. אגב, גם מלפנים וגם מאחור הבולמים הם מכאנו-הידראוליים ולא חשמליים כמו ב-V4S, וזאת משום שכך מחייבות תקנות הסופרבייק. יש גם כמובן משכך היגוי – גם הוא של אוהלינס.
הבלמים אימתניים גם הם – הדיסקים הקדמיים בקוטר 330 מ"מ, ועליהם מורכבים קליפרים של ברמבו מדגם Stylema M4.30 – המילה האחרונה בתחום הקליפרים. גם משאבת הבלם רדיאלית כמובן, של ברמבו. מערכת ה-ABS גם היא המילה האחרונה – ABS לפניות של בוש מדגם EVO. החישוקים – מחושלים מאלומיניום, קלים במיוחד, של מרקזיני, ועליהם מולבשים במקור צמיגי פירלי דיאבלו סופרקורסה SP במידות 120/70ZR17 מלפנים, והמידה החדשה 200/60ZR17 מאחור.
מיכל הדלק בנפח 16 ליטרים – כמו ב-V4, אולם השלדה הקדמית קלה יותר. המשקל הכללי של ה-V4R עומד על 172 ק"ג יבש ו-193 ק"ג רטוב כולל כל הנוזלים, מה שאומר שבגרסה המשוחררת יחס ההספק/משקל עומד על 1.21:1. טירוף מוחלט לאופנוע סדרתי! הורדת המשקל התאפשרה על-ידי מנוע קל יותר, אבל גם על-ידי מכלולי שלדה קלים יותר, למשל שרשרת וגלגלי שיניים במידה 520 במקום ה-525 הכבדה של הפניגאלה V4 ו-V4S, למשל מצבר ליתיום, או שימוש בחלקי קרבון לפיירינג ולכנפיים. אגב, גם יחס ההעברה הסופי קוצר מ-41/16 ל-42/15 לטובת רכיבת מסלול.
עיצוב הפיירינג הוא בקורלציה מלאה לפניגאלה V4, אולם נוספו לו אלמנטים אווירודינמיים כמו כנפוני צד המצמידים את הפרונט לקרקע ככל שהמהירות עולה. MotoGP זה כאן.
סקסי ברמות!
אלקטרוניקת על-חלל
הפניגאלה V4R מגיע עם חבילת אלקטרוניקה בטכנולוגיה של מסלולי הסופרבייק וה-MotoGP, ונכון להיום הוא הסמן הימני בכל הנוגע לבקרות אלקטרוניות באופנועי ספורט. הרשימה ארוכה, בואו נתחיל.
יש כמובן מצערות חשמליות, וניתן לשלוט על כוח המנוע ותגובת המצערת ב-Power Modes. בנוסף, יש בקרת בלימת מנוע שבה ניתן לכוון את בלימת המנוע לכמה רמות, ויש קוויקשיפטר לשני הכיוונים. יש בקרת אחיזה מתקדמת ב-8 מצבים, אבל עם יחידת מדידת האינרציה IMU ב-6 צירים ניתן להטמיע עוד מערכות ובקרות על בקרת האחיזה. כך למשל יש בקרת זינוק, בקרת ווילי, ובקרת החלקה של הגלגל האחורי תחת תאוצה (בקרת דריפט). על כל אלו שולטת גם מערכת מצבי הרכיבה – או ניהול האופנוע – מרוץ, ספורט וכביש, שכל אחד מהם משנה את רמת ההתערבות של כל אחת מהבקרות הנ"ל.
פרט לאלו יש מערכת ABS של בוש מהדור האחרון – לפניות כמובן, יש מערכת לכיול אוטומטי של מידת הצמיג האחורי, ויש עוד כמה פיצ'רים נחמדים כמו ביטול אוטומטי של המאותתים, הגבלת מהירות בפיט-ליין, וגם לאפ-טיימר מהדור האחרון הכולל רכיב GPS ואלגוריתם מדויק. בנוסף, יש פנסי LED היקפיים עם תאורת יום אינטגרלית. נו, האופנוע הזה הוא שילוב בין אופנוע מסלול מושחז לבין אופנוע כביש סופר-דופר-ספורטיבי.
קיצרנו. באמת שקיצרנו בתחום הזה, בעיקר כדי לא להלאות אתכם בפרטים. השורה התחתונה היא שהפניגאלה V4R ניצב כיום בחזית טכנולוגיית אופנועי הספורט.
אנחנו ח-י-י-ב-י-ם לתת גז על המכונה הזו!
מכונת המסלול הספורטיבית ביותר לכביש הציבורי
הדוקאטי פניגאלה V4R הוא הדבר הקרוב ביותר לאופנוע סופרבייק ואופנוע MotoGP שיש בייצור סדרתי. אמרנו את זה בתחילת השנה, אחרי שרכבנו על הפניגאלה V4S במסלול ולנסיה, אבל כעת, עם החשיפה של ה-V4R, דוקאטי מעלה את הרף אפילו יותר ומקרבת את האופנועים הסדרתיים אל מסלולי המרוצים.
הסיבה לכך ברורה, ובדוקאטי אומרים את זה באופן מפורש: המטרה המוצהרת של דוקאטי היא לחזור לימים הגדולים של אליפות הסופרבייק העולמית, ולעשות את זה בעזרת הפניגאלה V4R. כדי להצליח, הם צריכים מכונת קצה סופר-טכנולוגית וסופר-ביצועיסטית.
לפי דפי הנתונים, הפניגאלה V4R בהחלט שם. כעת נמתין לראות כיצד הוא יפרע את הצ'קים הכבדים הללו על המסלול, והאם השליטה המוחלטת של קוואסאקי בסופרבייק העולמית עומדת להסתיים. מה שבטוח זה שיהיו קרבות גדולים על הבכורה.
