סוזוקי בתנופה. אחרי כמעט עשור של שקט כמעט מוחלט מצד היפנית השלישית בגודלה בשל השקעה מסיבית בחטיבת המכוניות, החברה מתעוררת ומתחילה להשקיע באופנועים. בתערוכת קלן ראינו 5 דגמים חדשים או מחודשים של החברה, וכעת – שבועיים לפני הפתיחה של תערוכת EICMA במילאנו – סוזוקי חושפת בסין צמד דגמי 250 סמ"ק היושבים על פלטפורמה אחת – ה-GSX-R250 וה-DL250 ויסטרום.
סוזוקי ג'יקסר 250
ה-GSX-R250, או ג'יקסר 250, שעליו כבר כתבנו בעבר, בנוי על בסיס האינאזומה 250, מה שאומר מנוע טווין מקבילי בנפח 250 סמ"ק. במעבר לג'יקסר הוא קיבל תוספת קטנטנה של הספק, וכעת הוא מספק כ-25 כ"ס. מכלולי השלדה פשוטים למדי, כמו באינאזומה, וכוללים מזלג קדמי קונבנציונלי ובולם אחורי יחיד עם כיוון עומס קפיץ שיושב על זרוע פלדה. הדיסק הקדמי בקוטר 290 מ"מ, האחורי 240 מ"מ, והצמיגים במידות 110/80-17 ו-140/70-17. המשקל – 178 ק"ג מלאים כולל נוזלים ודלק. יש גם גרסת ABS, ולכן הסיכוי שהוא מכוון גם לשוק האירופאי גדול מאוד.
העיצוב נאמן לגמרי לסדרת הג'יקסרים של סוזוקי, ולטעמנו הוא נראה נהדר.
נעדכן כשנדע פרטים נוספים.
סוזוקי DL250 ויסטרום – עדיין קונספט
הדגם השני הבנוי על אותה הפלטפורמה, ולמעשה הגיע בהפתעה, הוא ה-DL250 ויסטרום. כן, ויסטרום בנפח 250 סמ"ק, אם כי כרגע מדובר בקונספט בלבד. הבסיס המכאני הוא כאמור של האינאזומה, כולל מנוע הטווין המפיק 25 כ"ס. העיצוב ברוח משפחת הוויסטרומים החדשה, ואם תשאלו אותנו הוא נראה אפילו טוב יותר.
בסוזוקי לא מפרסמים נתונים טכניים מלאים, אולם מידות הגלגלים, בסיס הגלגלים וכן המנוע – זהים לאלו של הג'יקסר והאינאזומה. מיכל הדלק גדל ל-17 ליטרים, ואיתו כל עבודת הגוף ותנוחת הרכיבה – לאדוונצ'ר.
והנה נוצרת לנו מול העיניים קטגוריה חדשה – מיני-אדוונצ'רים, כשגם הב.מ.וו G310GS יוצג במילאנו בגרסת הייצור שלו, וכמובן ה-CB500X של הונדה, שאמנם מעט גדול יותר אבל עדיין – ייסד את הקטגוריה.
שני האופנועים צפויים להגיע גם לשוק האירופאי, וסביר להניח שגם יוצגו במילאנו. הג'יקסר 250 כאופנוע מוגמר והוויסטרום 250 כדגם קונספט.
שבועיים לפני פתיחת תערוכת EICMA במילאנו ושבוע אחרי חשיפת ה-R6 החדש, בימאהה חושפים איקסמקס חדש – בנפח 300 סמ"ק – שיחליף את האיקסמקס 250 הוותיק. המהלך הזה צפוי לחלוטין, שכן באירופה קטנועי ה-300 סמ"ק החליפו את קטגוריית ה-250 סמ"ק, אולם אצלנו בארץ האיקסמקס 300 עלול לסבול מנחיתות אל מול קטנועי ה-250 סמ"ק, בגלל קפיצת המדרגה בביטוח החובה. זאת בהנחה שייצורו של ה-250 יופסק, כמובן.
האיקסמקס 300 החדש – ב-3 צבעים; יחליף את האיקסמקס 250 הוותיק
האיקסמקס 300 החדש מקבל מנוע חדש בנפח 292 סמ"'ק, כשגם קוטר הצילינדר וגם מהלך הבוכנה גדלו (70X75.9 ב-300 לעומת 69X66.8 מ"מ ב-250). המנוע מפיק 28 כ"ס ב-7,250 סל"ד ו-2.95 קג"מ ב-5,750 סל"ד, והוא בעל 4 שסתומים, גל זיזים יחיד, מקורר נוזל ומערכת הזרקה מודרנית יותר מהדגם הקודם. פיצ'ר נחמד של ימאהה הוא בקרת החלקה, שמגיעה באיקסמקס 300 כסטנדרט. מנוע עומד כמובן בתקן יורו 4 החדש.
פיצ'ר מעניין נוסף הוא צמד טלסקופים מלפנים הנתמכים על-ידי שני משולשי היגוי – כמו באופנועים וכמו במקסי סקוטרים כמו הטימקס – ולא על-ידי משולש היגוי אחד כמו בקטנועים קטנים ובינוניים. המשמעות היא יכולות היגוי מדויקות יותר עם פחות עיוותים, וכן פחות עיוותים בבלימה. יחד עם זאת, השלדה עדיין עשויה מצינורות פלדה, והמנוע במבנה קטנועני אופייני – משמש כמתלה אחורי יחד עם יחידת הווריאטור, ומשוכך על-ידי צמד בולמים, כך שהתנהגות של טימקס לא תהיה לו.
בימאהה שמים דגש מיוחד על העיצוב, ומקרבים את האיקסמקס עוד יותר לטימקס 530 כדי ליצור זיקה עמוקה יותר בים הכלים במשפחת המקס, ובראשם הטימקס. האיקסמקס החדש נשען על קווי העיצוב של ה-250, אולם המראה מקבל רענון רציני, חד יותר, וכאמור קרוב יותר לטימקס. הפנסים הקדמיים הם כעת LED, ויש גם לוח שעונים חדש, גם הוא בהשראת הטימקס, עם שליטה מבית המתגים שעל הכידון. בגזרת הגאדג'טים יש מפתח חכם שאינו דורש הכנסת מפתח פיזי לסוויץ', אלא רק קרבה של המפתח לקטנוע. בנוסף, יש גם שקע USB בתא הכפפות השמאלי.
הגלגלים במידות "15 מלפנים ו-"14 מאחור, והבלמים בקוטר 267 מ"מ מלפנים (כמן ב-250 סמ"ק) ו-245 מ"מ מאחור – שהם 5 מ"מ יותר מה-250. המשקל המלא כולל נוזלים עומד על 179 ק"ג – 1 ק"ג יותר מהאיקסמקס 250.
האיקסמקס 300 יוצג בתערוכת מילאנו הקרובה, והשיווק באירופה ובארץ צפוי להתחיל במרץ 2017.
שבוע לפני פתיחת תערוכת האופנועים בקלן, ב.מ.וו משחררת באופן לא רשמי תמונה ראשונה של גרסה חדשה על בסיס ה-R nine T – קפה רייסר (התמונה בראש הידיעה).
ה-R nine T רייסר בנוי על בסיס הסקרמבלר, עם פרונט קונבנציונלי, רק שבמעבר לגרסת הקפה רייסר הוא קיבל חישוקי "17 (יצוקים, לא שפיצים), מערכת פליטה נמוכה, ועבודת גוף הכוללת חופה קדמית מסביב לפנס העגול ויחידת מושב-זנב ברוח אופנועי הקפה רייסר. החשיפה הרשמית, כאמור, בתערוכת קלן – אז גם יימסרו כל הפרטים הטכניים.
אבל את ההפתעה האמיתית ב.מ.וו שומרת לתערוכת מילאנו שתתקיים בחודש הבא. אז תיחשף גרסה נוספת של ה-G 310 – הפעם G 310 GS – אדוונצ'ר עם מתלים ארוכי מהלך, גלגל קדמי בקוטר "19, ועיצוב הנשען על דגמי ה-GS הגדולים. על פלטפורמת ה-G 310 ב.מ.וו צפויה להציג בעתיד גרסאות נוספות, כמו למשל אופנוע כביש ספורטיבי.
ה-G 310 R, אגב, שנחשף כבר בתערוכת מילאנו הקודמת, יתחיל בשיווק בעולם רק בעוד כחודשיים, וזאת בשל עיכובים שונים בייצורו.
הונדה הודיע בסוף השבוע כי תציג בתערוכת מילאנו הקרובה – 8-13.11.16 – את קטנוע האדוונצ'ר החדש שלה. לא משהו שלא ידענו.
הקטנוע, שקיבל את השם X-ADV, בנוי על בסיס משפחת ה-NC, כלומר מנוע טווין 750 סמ"ק, גיר אוטומט כפול מצמדים DCT וגלגלי "17, הוצג כקונספט בתערוכת מילאנו האחרונה, ומאז בהונדה שחררו לא מעט טיזרים על הקטנוע המגודל המעניין.
כדי להשיג את הקונספט של קטנוע-דו"ש, בהונדה האריכו את מהלך המתלים (פרונט הפוך מלפנים), בנו את עבודה הגוף מחדש כך שתיראה קרבית ודו"שית, ויחד עם זאת שמרו על מאפייני הקטנוע כמו תא אכסון מתחת למושב ומשקף רוח, שגם מתכוונן ל-5 מצבים.
הנתונים הטכניים המלאים ייחשפו עם ההשקה הרשמית של ה-X-ADV, כאמור בתערוכת מילאנו.
פורסם לראשונה בנובמבר, מיד אחרי תערוכת מילאנו. עודכן היום – 9.5.16
לאופנוע הזה אף אחד לא ציפה. אפשר לומר שהוא הגיע בהפתעה גמורה, והוא בהחלט אחד מהאופנועים החשובים שהוצגו השנה במילאנו. ימאהה הלכה עד הסוף, ואל תוך משפחת ה-MT יצקה דגם נוסף – שמרחיב את המשפחה ומהווה את הסמן הימני בה. קבלו את ה-MT-10 – היציאה שמסמלת יותר מכל את התעוזה של ימאהה בשנים האחרונות. החברה הזו חושבת פחות יפנית ויותר אירופאית, ועל כך מגיע לה הרבה כבוד.
ה-MT-10 הוא למעשה YZF-R1 מהדור האחרון, מופשט, מעוצב ומותאם להיות סטריטפייטר. לא עוד נייקדים כאילו סטריטפייטרים רכרוכיים, אלא הדבר האמיתי – מכונת מלחמה שבנויה על בסיס אופנוע הספורט הקיצוני של ימאהה.
אחד האופנועים החשובים של תערוכת מילאנו 2015
אז הנה כל מה שאהבנו ב-MT-10 החדש
1. המנוע
אמנם 4 צילינדרים בשורה, אבל מנוע הקרוספליין של ה-R1 מ-2009 ועד היום הוא ה-4 צילינדרים הכי מגניב, מעניין, מחוספס ומרגש שיצא מיפן אי-פעם. הוא מרגיש כמו שילוב בין V2 ל-V4, יש לו סאונד מעניין – בטח עם מערכת פליטה פתוחה, והוא לא חלק כמו 4 צילינדרים קונבנציונלי עם סדר הצתה של כל 180 מעלות, אלא מציע חספוס והמון אופי.
ב-MT-10 המנוע הזה לא מספק 200 כ"ס אלא כ-170 כ"ס 'בלבד', ובתמורה עקומת המומנט רחבה יותר. נשמע שילוב מנצח, במיוחד עם מערכת פליטה קצת פחות חנוקה מזו שעומדת ביורו 4. נגיד אקרפוביץ'. יאמי!
מנוע הקרוספליין של ה-YZF-R1, מוחלש ל-170 כ"ס ומעובה מומנט… גרררר…
2. המראה
בימאהה עשו את הדרך הארוכה, ועיצבו מחדש את עבודת הגוף על הפלטפורמה של ה-R1, בהתאם לרוח של משפחת ה-MT. התוצאה, לדעתנו, מטריפה. נכון שהמסיכה עם צמד הפנסים מזכירה קצת את הטואונו של אפריליה, אבל אין ממש רע בזה, והחזות הכללית משדרת ערימות של קרביות. גם שאר האופנוע מעוצב יפה, כשמאוד אהבנו את המנוע ומיכל הדלק הגדולים במרכז ואת השפיצים הקטנים שנמתחים אחורנית ולפנים.
סופר-קרבי, ונאמן לעיצוב המודרני של משפחת ה-MT
3. מכלולי השלדה
מה כבר יש להוסיף על זה? שלדה של R1, בולמים של R1 (מכוילים לסטריטפייטר), בלמים רדיאליים של R1, גלגלים של R1, או בקיצור – מכלולי שלדה של R1 – אופנוע הסופרבייק של ימאהה. מה שאומר שהאופנוע הזה יודע לספוג כוחות, והרבה. עוד יאמי!
שלדה ומכלולים של R1 – מה עוד צריך להוסיף?
4. האלקטרוניקה
מצערות חשמליות (Ride By Wire) עם 3 מצבי רכיבה, בקרת החלקה עם 3 מצבים, ABS, בקרת שיוט, אופציה לקוויקשיפטר. קליק אחד או קליק וחצי מתחת לחזית הטכנולוגיה האירופאית בסגמנט, אבל הרבה מעל הסטנדרט היפני. מכובד!
אלקטרוניקה שני קליקים מעל לסטנדרט היפני
5. הקונספט
זו אולי הנקודה החשובה ביותר: זו הפעם הראשונה שיצרנית יפנית משחררת סטריטפייטר שלא משחק בכאילו, שהוא לא נייקד רך, נעים ושימושי, אלא מכונת מלחמה אמיתית. אופנוע שמסתכל לאפריליה טואונו V4, ב.מ.וו S1000R, דוקאטי מונסטר 1200 ו-MV אגוסטה ברוטאלה 1000 ישר ללבן של העין. זו הפעם הראשונה שיצרנית יפנית בונה סטריטפייטר על בסיס אופנוע הספורט הקיצוני שלה, ולא אופנוע חדש סביב מנוע מוחלש. זו הפעם הראשונה שיצרנית יפנית יוצאת מגבולות יפן ובאה להילחם מול האירופאים במגרש הביתי שלהם, בסגמנט שהולך ומתפתח. ויודעים מה? כשהבסיס של הסטריטפייטר שלך הוא R1, יש מצב שגם תהיה שחקן משמעותי.
לראשונה מיפן – סטריטפייטר!
6. המחיר
נכון, המחיר הרשמי עדיין לא פורסם בארץ, אבל אם ימאהה תישאר נאמנה לערכי הליבה של משפחת ה-MT החדשה, זה אומר שה-MT-10 יוצע במחיר אטרקטיבי. כמה זה אטרקטיבי? אם YZF-R1 עולה כ-130 אלף ש"ח, אנחנו נהיה מאוד מרוצים אם ה-MT-10 יעלה פחות מ-100 אלף, ולהערכתו זה גמרי הכיוון אצל היואנית המקומית. בימאהה כבר הוכיחו שהם יכולים.
7. ההשקה העולמית
בשבוע הבא נספר לכם איך הוא נוסע…
בסוף השבוע הקרוב אנחנו נוסעים לרכב עליו על כבישים אירופאים משובחים, ולכן בתכלס זה הסעיף החשוב ביותר…
את EICMA 2015 כמעט שאפשר היה לכנות 'התערוכה שלא קרתה'. כאשר פחות משבוע לפני הפתיחה אירופה נחשפת להתקפת הטרור הקטלנית ביותר בתולדותיה, ועם איטליה (ומילאנו בפרט) ברשימת היעדים המוצהרים לפורענות, אפשר היה לסלוח למארגנים אם הם היו נתקפים בפאניקה טוטאלית ולא פותחים כלל את השערים, בדומה למה שקרה עם שני משחקי כדורגל חשובים שבוטלו. אם חושבים על 200,000 האנשים שעוברים ביום דרך שערי הכניסה בסוף השבוע, קשה שלא להצטמרר מהפוטנציאל הטרוריסטי של מטרה כמו EICMA. אבל באיטליה כמו באיטליה, כאן ימשיכו לחיות ולאכול טוב גם מתחת לענן פטריה של פצצה גרעינית. שפתאום יתחילו לבדוק כאן תיקים בכניסה לרכבת או לתערוכה עצמה, כמו בכל קניון מצוי בארץ? הצחקתם את המילאנזים בגדול. אז גם אם המספרים היו מעט נמוכים מהעבר – ב-2014 נרשמו 638,000 מבקרים והשנה מדברים על "מעל שש מאות אלף" יותר מעורפל, הרי שבמה שנוגע לכמות המציגים, ובסופו של דבר גם נוכחות קהל אחרי טראומה שכזו, מדובר ב'נס במילאנו'. הצלחה כנגד כל התחזיות.
בתוך התערוכה תחושה שהיא יותר עסקים כרגיל מאשר נס, או להבדיל, חשש. הטרנד החיובי שניכר לעין בשנה שעברה, טרנד של התרחבות שכיניתי אז כהגיונית, ממשיך. למעט יצרנית אחת שבלטה מעל לשאר, ניתן לומר שרוב השחקנים בעיקר חיזקו עמדות, ואם תרצו, יש אזורים בהם מצמצמים אפילו את הליין. נישות שהפכו למעט רדומות זוכות לעוד פחות תשומת לב, שלא לומר בעיטה בתחת, גם אם לפני מעט שנים הן היו חשובות. קחו למשל את קטגוריית ה-600 הסופר-ספורטיביים. טריומף, שהייתה מאד פעילה דרך ה-675 דייטונה ומעורבות במרוצים, הודיעה חד וחלק שהיא מפסיקה להשקיע באופנועים סופר-ספורטיביים. בזבוז של זמן וכסף. שיחה מקרית עם מכר בהונדה-איטליה, וגם שם איבוד עניין כמעט מוחלט, ובראיון מקיף שנפרסם בקרוב עם מנהל שיווק של ענקית יפנית אחרת, הדברים נאמרו בבירור: שום תכנית לחידוש ה-600 הספורטיבי של החברה בעתיד הנראה לעין – "מה שיש לנו כרגע מספיק טוב".
לרשימת הנעדרים אתם מזמנים להוסיף את תחום הפאר הפלצני, כמו למשל הבראף סופריור ומצ'לס מהשנה שעברה. הרבה רעש, אבל שנה מאוחר יותר ואין זכר לשני אופנועי היוקרה שהוצגו. כנראה שהם היו רק תירוץ טוב וסטייליסטי כדי למכור ג'ינסים ומעילי עור עם מותגי החברות. שלום ולא להתראות.
מה שכן היה לנו הרבה, וזה כבר לא חדשות, זה כל מה שנופל תחת המטרייה של רטרו / קפה רייסר / סקרמבלר / טראקר, או במילה אחת – נוסטלגיה. ההיצע כל כך רחב, שתוך זמן לא רב נוצרו כבר נישות בתוך הנישה.
דוקאטי ממשיכה עם קטר הסקרמבלר, להיט מכירות מטורף במושגים שלה, מוסיפה אח 400 קטן, ועם פנלי צד / 'מספרי מתחרה' חדשים ל-800 הופכת אותו פתאום לטראקר. אוקי, נגיד. המזל של החבר'ה מבולוניה הוא שהם יודעים לעצב, ויש משהו כל כך משכנע בבסיס המכאני של הסקרמבלר, שזה פשוט עובד. לעומת זאת כאשר סוזוקי מנסה את אותו התרגיל על ה-SV650 המחודש, זה פתאום נראה כמו הטלאה, ואם לומר את האמת, גם גרסת הסקרמבלר של הב.מ.וו R nine T לא משכנעת במיוחד. בנלי האיטלקית / סינית, חברה לה לא היית נותן אפילו חצי סיכוי לעשות משהו בתחום הרטרו, מפתיעה עם אינטרפרטציה מגניבה לנושא הקפה-סקרמבלר, עם מנוע טווין 500 (נגזר כנראה מהטווין 300) עליו הייתי שמח להניף רגל אם הייתי צעיר ב-25 שנה ובעל זקן היפסטרי תקני. ימאהה לעומת זאת ממש לא פוגעת לדעתי עם ה-XSR900 הניאו-רטרו מסדרת ה-FASTER SONS. הרבה רעש וצלצולים, וידאו מגניב בהשתתפות קני רוברטס, אבל התוצאה כמעט גרוטסקית בעיניי, שום דבר לא מתחבר לשום דבר, קופסאות פלסטיק כדי לכסות על אביזרים טכניים שחשופים פתאום. על מה בדיוק חשבו שם?
ימאהה XSR900
מי שלוקחת בהליכה את תואר מלכת הרטרו היא טריומף. לזכותם ייאמר שהם היו שם לפני כולם, הרבה לפני שהאופנה פשטה. אחרי 15 שנה של הצלחה רבתית, מגיע עדכון מבורך ליחידת הטווין. כאשר בחנתי לפני יותר מעשור את 'הטווינים החדשים' הדבר שהכי עצבן היה כמה הם היו מתורבתים, שלא לומר לפלפים, מבחינת הספק ומומנט. שום קשר לאופי הנבחני והרוטן שהיה לטריומפים של פעם. אך כעת, עם הגדלת נפח משמעותית ל-1,200 סמ"ק, הוספה של קירור נוזל ועוד עדכונים לחלק העליון של המנוע בעיקר, הטווינים הישנוניים הפכו פתאום למשהו שגם יכול להלהיב חובב ספורט-רטרו-אלגנט. למרות שמבחינת שינויי עיצוב מדובר בעיקר בנגיעות קטנות, התוצאה מדהימה ומשכנעת. שיחקו אותה.
טריומף – מלכת הרטרו
אפרופו שיחוקים, את תואר השואו של 2015 אפשר לתת בעיניים לגמרי לא עצומות לימאהה. שני אחים חדשים למשפחת ה-MT. זה ששמו 03 הינו 300 קטן, חמוד ולא מאיים. האח השני, 10 שמו, והוא וואחאד ערס מסוכן שיעיף לך כפכף יש לפנים אם רק תעז לצייץ. ה-MT-10 הוא הנייקד האכזרי ביותר שיצא אולי מיפן, עירום-כוח ראשון, שכמו אחיו האירופאיים הינו סופרבייק ליטר עם כידון גבוה ובגדים חדשים. אביעד נבר בנושא מספיק, אז בתור עד ראייה אני יכול רק להוסיף: עיצוב קיצוני, בטוח שלא לטעמו של כל אחד, אבל אי אפשר שלא לפלוט 'יא ווארדי' ענק כאשר אתה עומד מולו. סחתיין על האומץ למעצבי ימאהה. האופנוע המושלם עבור מי שיש לו ביצים לצאת בערב לסיבוב עם מכנסי עור הדוקים ומבריקים.
בנוסף לאלו, XSR900, אח רטרו גדול ל- XSR700, אך שכאמור נראה פחות מבושל ממנו, כאילו דווקא כאן מיהרו להוציא מיד פרק המשך בסאגת ה-FASTER SONS. ואחרון, קונספט של תלת-אופנוע ספורטיבי ראשון אי-פעם, הלא הוא ה-9-MWT שהוצג קודם בטוקיו. והאמת, הוא בכלל נראה יותר מוכן לייצור מאשר קונספט. ימאהה בתנופה עצומה, גם של מכיורת וגם של פיתוח, ומרגישים את זה.
XSR700 בבנייה אישית
בהונדה העניינים היו מעט יותר יגעים. את האפריקה טווין ראינו בסופו של דבר לפני שנה, אז הוא כונה TRUE ADVENTURE ולא ידענו אפילו מה נפחו. הרכילויות מספרות שבלחץ הונדה-איטליה והונדה-צרפת, הונדה-יפן ניאותה לשנות את השם לאפריקה טווין, ובצביעה שמזכירה את זו של אופנועי הדקאר מלפני שלושים שנה הוא פשוט נראה פיצוץ. אבל חוץ מהאפריקה, ראינו בעיקר עדכונים אסתטיים, מאוד מוצלחים יש לומר, לסדרות ה-NC , קרוסתורר, SH300 וה-500-ים, אבל זה הרגיש כמו מעט מדי לתערוכה בסדר גודל שכזה. על היעדר דגמים חדשים מהמסד מחפים שלושה דגמי קונספט מצוינים שנוצרו בסטודיו העיצוב של הונדה ברומא. ה-City Adventure Concept פשוט גאוני, נראה פצצה, גם אם הוא שואב המון השראה מקונספט קודם על בסיס TMAX, פרויקט של עיתון מקומי לפני שנתיים. להכניס לייצור ומהר! לעניות דעתי יימכר כמו לחמניות טריות. על בסיס ה-CB650F הסטודיו האיטלקי יוצר עוד שני קונספטים מגניבים, אחד עירום כוחני בשם CB4 והשני מין סקרמבלר עתידני. כן, סקרמבלר, אבל ממש לא רטרו (רק זה היה חסר לנו) בשם Six50. בהקשר של הונדה אי אפשר שלא לציין את העובדה שאופנוע ה-MotoGP שעמד במרכז הדוכן נשא את המספר 26 ולא 93. נחשו למה…
הסיטי אדוונצ'ר של הונדה – דחוף לייצור!
בסוזוקי הצליחו לעשות דפיקות לב לחובבי הספורט המעטים ששורדים, עם ה-R הגדול שבוא יבוא רק ב-2017, אבל יש למה לחכות. המנוע העתידי הוצג מחוץ לאופנוע, ומדובר ביחידה קיצונית בתכנונה. שום קשר למנועים העכשוויים. מבחינת מיקום רכיבים ותכנון כללי, המנוע הזה הזכיר לי יותר מכל את תצורת מנועי הגרנד-פרי של ימאהה אותם יצא לי לראות עירומים לפני כמה שנים בביקור במוסך קבוצת ה-MotoGP. מזל שהיה את ה-GSX-R העתידי בתצוגה, שאגב גם מעוצב לא רע בכלל, כי החדשות האחרות בסוזוקי היו SV650 חדש. בינינו, הוא נראה יותר כמו גלדיוס 650 שקילפו ממנו את כיסויי הפלסטיק המחרידים על צינורות השלדה ואשר קיבל מיכל דלק חדש. סוזוקי טוענים לאינספור חלקים חדשים בתוך המנוע. אוקי, קונה, אבל גם מקרוב מאוד, זה עדיין נראה מנוע בן כמעט עשרים שנה מוכר וידוע. כאשר חושבים על איך קוואסאקי, ובעיקר ימאהה, הצליחו להחיות מחדש את נפחי הביניים עם טווינים 650-700 סמ"ק חדשים לפני מספר שנים, זה כמעט נראה כאילו סוזוקי לא מעוניינת להרים את הכפפה, למרות שה-SV היה רב מכר רציני.
ג'יקסר 1000 של 2017
בקוואסאקי מצהירים על ZX-10R ששופר משמעותית, מבפנים! לפי הזמנים של ראיי וסייקס באימוני החורף המשותפים עם ה-MotoGP, כנראה שזה נכון. סייקס הקיף יותר מהר ממארק מרקז(!), אך קשה היה להתלהב באמת מאופנוע שנראה מבחוץ אותו הדבר ומקטנוע טאייוואני 125 שעבר צביעה בירוק קוואסאקי.
קימקו טייוואני צבוע בירוק קוואסאקי
ברשימת הסטנדים המאכזבים אני נאלץ להוסיף גם את זה של קונצרן פיאג'ו, שמאגד תחתיו גם את וספה, אפריליה וגוצי. דווקא אצל המותג האחרון, שמץ של חיוניות בדמות שני דגמי 850 סמי-חדשים אופנתיים בעיצובם. למה 'סמי'? כי זו אותה שלדה ומכלולים עתיקי יומין של סדרת ה-350-500-650-750 בת היותר משלושים שנה. מצד שני, יחידת הכוח העתיקה רואה עדכון משמעותי עם ראשי מנוע חצי כדוריים שמשולבת עם תיבת הילוכים בעלת שש מהירויות של הדגמים היותר גדולים. מראה מרענן, למרות הכיוון הנוסטלגי בזכות עיצוב מכל דלק ייחודי, גם אם בפורומים של המותג החבר'ה מתלוננים שמדובר ב-MINESTRA RISCALDATA – ביטוי איטלקי ציורי שפירושו 'מרק ישן שחומם שוב'. באפריליה, נגיעות קלות בסופרבייק ובקאפונורד, אך זו ממשיכה להיות חברה נטולת כיוון וזהות ברורים למרות האופנועים הנהדרים שלה, לפחות עבורי. יש לפיאג'ו קטנוע גלגלים גדולים חדש בשם MEDLEY, דווקא עם לא מעט פתרונות טכניים מעניינים כמו רדיאטור המורכב על המנוע עצמו, אך זהו כלי חסר רלוונטיות לארץ.
גוצי – יציאות מגניבות בצי קלאץ'
כמעט את אותו סוג של ביקורת אפשר היה כביכול להעביר גם על דוקאטי. מה כבר היה לנו שם? מנועים מוגדלים לסדרת ה'קטנות' (959 ו-937)? הסקרמבלר 400 למתחילים? המונסטר 1200 שכבר הושק? והנה, את השוק העיקרי אני מקבל בכלל משתי מתיחות פנים דווקא. חתיכת מתיחות פנים למען האמת. גרסת האנדורו החדשה של המולטיסטראדה, עם גלגל ה-"19 הקדמי, נראית כל כך נכונה, שפתאום אפשר לדבר על תחרות מחודשת ל- R1200GS. שפע חלקי אלומיניום פשוט העלימו את תחושת האופנוע-ספורט-מפלסטיק. כעת זה נראה באמת כמו אדוונצ'ר-תורר. הדיאבל XDIAVEL מקבל עדכונים, גם מכאניים עם מנוע DVT, אבל העבודה האסתטית בעיקרה הפכה אותו לייצור סקסי בטירוף. תמיד חשבתי שהדיאבל המקורי נראה כמו ערימה לא ברורה של חלקים כהים ולא מוגדרים שלא ממש ברור מה הם עושים ביחד. עבודה מדוקדקת, בעיקר בתחום הצבעים וגימורים של חלקים, פנס קדמי חדש ועוד כמה נגיעות, ופתאום זה נראה אופנוע כמעט אחר לגמרי, מגניב ומחרמן. פשוט מדהים מה עיצוב יכול לעשות ואיך האיטלקים עדיין מסוגלים לעשות לפעמים בית ספר לכולם.
דוקאטי מולטיסטראדה אנדורו – ראש בראש מול R1200GS
שיעורים בעיצוב ממשיכים לתת גם ב-MV אגוסטה, גם אם המעצב הראשי שם הוא בחור אנגלי חביב בשם אדריאן מורטון. לפחות הוא יכול לטעון להגנתו שהיה חניכו של טמבוריני. הברוטאלה 800 החדש הוא נציג נאמן של הסלוגן של אגוסטה – MOTORCYLE ART. לא שזה מפריע לחברה שבבעלות AMG-מרצדס ליפול לפעמים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא: גרסת הלואיס המילטון לדראגסטר RR נראית כל כך פרח'ית, שזה פשוט מביך. אבל מה לא עושים (או לאן לא יורדים) למען אלוף?
אי אפשר לסיים סיקור של תערוכת EICMA בלי להזכיר שני מותגים לגמרי לא מיינסטרים: אינדיאן (בשייכות פולאריס) וק.ט.מ / הוסקוורנה. הראשונים, דרך גרסאות נוספות ל-SCOUT, פשוט חצבו לעצמם נישה חדשה בשוק שהיה נראה מזמן רדום למרות מספרי מכירות יציבים. אני לא מאמין שאני אומר את זה על קאסטום, אבל מת לרכב על האופנוע הזה. ועוד יותר מדהימים מהם, ק.ט.מ. אם מישהו היה מנבא לפני 5 או 10 שנים שהחברה הזו תהפוך לאחת החשובות בעולם, הייתם פוטרים אותו בתור הזוי מצוי. אבל החברה הזו שולטת בשטח, היחידה בעולם שמציעה סינגלים מוכווני ביצועים (ההוסקוורנה 701 אנדורו עם קיט מכלי דלק מוגדלים נראה מיליון דולר!), וליין הכביש העתידי של הוסקוורנה (אליו נוסף קונספט 701 מדהים) מעסה בעונג את בלוטות הרוק והאדרנלין שלי.
הוסקוורנה 701 אנדורו מאובזר
אז הייתה סחורה השנה, בהחלט, אבל הצל של האירועים הדרמטיים הזכיר לא מעט את זה של 2008. אני בטוח שלאנשי השיווק רועדות עכשיו הברכיים, שכן דווקא אחרי תקופה של צמיחה ותנופה, הדבר האחרון שמישהו רוצה זו מערבולת שתסחוב את אירופה כולה לקרבות בפיזדלוך, ואולי את העולם כולו שוב למיתון כלכלי. אך אם יציאה של קלות דעת כמו אותו MV לואיס המילטון זה מה שמציק לנו, אז מצבנו עדיין טוב.
בין שלל הדגמים החדשים שדוקאטי הציגה במילאנו, הסקרמבלר Sixty2 הוא אולי אחד החשובים. לא כי הוא הולך לשבור שיאי מכירות ולהעיף את דוקאטי לגבהים חדשים (אגב, דוקאטי כבר עכשיו שוברת שיאי מכירות ועולה לגבהים חדשים – עם למעלה מ-50 אלף אופנועים בשנה האחרונה), אלא כי הוא מדגים בצורה הטובה ביותר את התהליך שעובר על דוקאטי בשנים האחרונות – פנייה ללקוחות חדשים, ובסטייל.
הסקרמבלר Sixty2, או סקרמבלר 400 בקיצור, הוא אח חדש במשפחת הסקרמבלר, ולראשונה מזה כ-30 שנה – בדוקאטי מייצרים מנוע קטן – כאמור בנפח 400 סמ"ק, שמתאים לבעלי רישיון מוגבל A1 (באירופה A2).
סקרמבלר Sixty2
קרוב לוודאי שבדוקאטי לא ייצרו מנוע חדש לדגם אחד בלבד, כך שלא מן הנמנע שבשנה-שנתיים הקרובות נראה דגמים נוספים של דוקאטי עם המנוע הזה. המשמעות היא שבדוקאטי מרחיבים את הפורטופליו, ופונים לקהל חדש. מצד אחד יש להם את אופנועי הקצה היקרים שמיועדים לקהל העשיר, באמצע ליין רחב של דגמים לקהל ממוצע יותר, ועכשיו עם ה-400 – שאמור להיות זול במיוחד (להערכתנו 50 עד 55 אלף ש"ח כאן בארץ) – בדוקאטי מכוונים גם ללחם והחמאה של עולם האופנועים. בק.ט.מ וב.מוו עשו את זה בשיתוף פעולה עם חברות הודיות, ועכשיו גם בדוקאטי עושים את זה, אבל בתוך הבית, כי הם יכולים.
וי-טווין 400 סמ"ק
אז מה יש בסקרמבלר החדש?
ובכן, בבסיס האופנוע כאמור וי-טווין מקורר אוויר עם 2 שסתומים לצילינדר ומנגנון דזמו, שבמקור מגיע מגרסת ה-800/696 וכאן נבנה מחדש. קוטר הצילינדר עומד על 72 מ"מ לעומת 88 מ"מ ב-800, ומהלך הבוכנה על 49 מ"מ לעומת 66 מ"מ ב-800. התוצאה היא נפח של 399 סמ"ק במקום 803 סמ"ק. ההספק המרבי עומד על 41 כ"ס צנועים ב-8,750 סל"ד, והמומנט 3.5 קג"מ ב-7,750 סל"ד. האופנוע כמובן מוזרק, עם גופי מצערת בקוטר 50 מ"מ – כמו בסקרמבלר 800.
השלדה הראשית זהה לזו של שאר הסקרמבלרים, אולם כדי להוזיל עלויות חסכו פה במכלולי שלדה. כך למשל הפרונט קונבנציונלי ולא הפוך, והקליפר הקדמי הצף מחובר בתושבת קונבנציונלית ולא רדיאלית. גם מאחור חסכו, כשהרכיבו זרוע אחורית מפלדה במקום אלומיניום. בנוסף, למעט עומס קפיץ בבולם האחורי, צמד הבולמים נטולי כוונונים. הם הגלגלים היצוקים צרים יותר מה-800, וזה מובן ומקובל, ועליהם מגיעים צמיגי פירלי MT60 שמתאימים בדיוק לדגם, ברוחב 160 על חישוק "17 מאחור וברוחב 110 על חישוק "18 מלפנים.
מערכת ABS מגיעה בסקרמבלר 400 כסטנדרט, ועליה דווקא לא חסכו – 9.1MP של בוש – אחת המערכות המתקדמות והקומפקטיות שיש.
גם על העיצוב לא חסכו – והוא אולי העיקר באופנוע הזה. סקרמבלר מגניב להיפסטרים, אבל לא רק, שמוגבלים ברישיונם לדרגת הביניים או שפשוט מחפשים אופנוע זול עם שפע של סטייל ונוכחות. בהחלט אופנוע חשוב של דוקאטי.
פרט לסדרות ה-CB500 וה-NC750 שעברו עדכון חשוב, הונדה הציגה במילאנו שלושה קונספטים מעניינים. הראשון הוא קטנוע אדוונצ'ר עירוני, והשניים הנוספים הם נייקד-סטריטפייטר בעל מראה עתידני וסקרמבלר עתידני גם הוא – שניהם בנויים על בסיס ה-CB650F.
נתחיל עם הקטנוע – City Adventure – כלומר אדוונצ'ר עירוני. בהונדה לא משחררים פרטים על הקונספט, רק אומרים שהם מביאים את חוויית האדוונצ'ר אל העיר. אין נתוני מנוע ושאר נתונים טכניים, אבל רואים בבירור את חישוקי השפיצים וצמיגי הדו"ש במידות 120/70R17 מלפנים ו-170/60R15 (!) מאחור. יש מזלג הפוך מלפנים, שקרוב לוודאי מחובר לשני משולשי היגוי ולא לאחד, ועוד רואים בבירור שהזרוע האחורית אינה כמקובל בקטנועים – יחידת הווריאטור שמחוברת למנוע ומהווה את המתלה האחורי, אלא כמקובל באופנועים – מזלג אחורי שמחובר לשלדה עם מערכת בולמים, כשהמנוע והווריאטור נמצאים במרכז השלדה. סידור זה מאפשר ביצועים דינמיים גבוהים – כמו למשל בטימקס, בקטנועים של ב.מ.וו, וב-850 של אפריליה / ג'ילרה. בין אם הקטנוע הזה ייצא לייצור סדרתי בקונפיגורציה כזו או אחרת ובין אם לאו – נשמח מאוד לראות קטנועים נוספים, של הונדה או של חברות אחרות, שעושים שימוש בתצורת הזרוע האחורית הזו.
כך או כך, הקטנוע הזה נראה מצוין בעינינו.
סיטי אדוונצ'ר – קטנוע עם תצורת שלדה של אופנוע
שני הכלים הבאים נבנו סביב פלטפורמת ה-CB650F הפשוטה, והתוצאה לא פחות ממדהימה. הראשון הוא ה-CB4 – נייקד-סטריטפייטר שנבנה כתרגיל עיצוב על ידי הונדה-אירופה. הזרוע האחורית בו הוחלפה לזרוע חד-צידית עם חישוק וצמיג רחבים, ומלפנים הפרונט הרגיל הוחלף למזלג הפוך שיושב במשולשים מכורסמים בשרניים. הדיסק הקדמי ללא קדחים, והקליפרים האדומים של טוקיקו נותנים מראה קרבי. פרט לכך דוד הפליטה עוצב מחדש, וכל עבודת הגוף עוצבה ברוח עתידנית, כולל הפנס הקדמי העגול עם פנסי ה-LED. נראה פשוט מצוין!
CB4 – לוקח את ה-CB650F למקומות סופר-מגניבים
השני הוא ה-Six50 – סקרמבלר עתידני שבנוי גם הוא על אותה הפלטפורמה ומעוצב גם הוא על ידי הונדה-אירופה. מלפנים יש את אותו מזלג של ה-CB4, אך מאחור נשארה הזרוע האחורית של ה-CB650F, ושני הגלגלים הוחלפו לחישוקי שפיצים בקוטר "17 מאחור ו-"19 מלפנים, כשעליהם צמיגי קוביות רחבים ובשרניים. על עיצוב עבודת הגוף לא נכביר במילים. רק נגיד וואו!
מבין כל האופנועים שדוקאטי הציגה במילאנו, תפס את עינינו במיוחד המולטיסטראדה 1200 אנדורו – גרסה אדוונצ'רית יותר לאדוונצ'ר-תורר של דוקאטי – המולטיסטראדה 1200. לא פעם כתבנו שהמולטי 1200 הוא למעשה סופרבייק זקוף. אופנוע ספורט עם גנים דוקאטיסטיים, שקיבל תנוחת רכיבה זקופה ונוחה ומשקף רוח גדול. עם חישוקים יצוקים וצמיגים במידות ספורטיביות (120/70ZR17 מלפנים ו-190/55ZR17 מאחור) – קלענו למדי בתיאור שלנו.
למעשה, אפשר לומר שדוקאטי תקפה את סגמנט האדוונצ'ר-תוררים הגדולים, זה שהב.מ.וו R1200GS הוא המלך הבלתי מעורער שלה, מימין. מכיוון הכביש הטהור – כמו שהיא יודעת היטב. אבל למרות שהמולטיסטראדה על כל גרסאותיו (ובמיוחד ה-S היוקרתית) נמכר היטב, בדוקאטי היו חייבים לכוון למרכז המטרה ולא רק לשוליים. לכוון ישירות ל-R1200GS. ק.ט.מ, שהייתה הסמן השמאלי בקטגוריה עם האדוונצ'ר 990 הקרבי לשטח (גלגלי שטח במידות "21 מלפנים ו-"18 מאחור) התכווננה למרכז ב-2013 עם האדוונצ'ר 1190, ועכשיו כאמור התור של דוקאטי.
כדי להשיג את המטרה הזו בדוקאטי היו צריכים לרדת מגלגלי הכביש הספורטיביים, גם אם מולבשים עליהם צמיגי פירלי סקורפיון טרייל, ולעבור לחישוקי שפיצים במידות הנכונות – "19 מלפנים ו-"17 מאחור (צר יותר מגרסת הכביש). על חישוקי השפיצים הללו הרכיבו צמיגי- דו-שימושיים מדגם פירלי סקורפיון טרייל 2, או כאופציה פירלי סקורפיון ראלי קרביים לשטח עם קוביות, במידות 120/70 מלפנים ו-170/60 מאחור.
כעת, עם גלגלים במידות של אדוונצ'ר-תורר, פנו לטפל במתלים. הזרוע האחורית החד-צידית פינתה את מקומה לזרוע דו-צידית קשיחה יותר לשטח, ומהלך המתלים גדל מ-170 מ"מ בשאר דגמי המולטיסטראדה ל-200 מ"מ, כדי לאפשר יותר מהלך מתלה לטובת רכיבת שטח. הבולמים הם אלקטרוניים – הסקייהוק הסמי-אקטיביים שבשימוש גרסת ה-S, רק שכאן הם מותאמים לעבודת שטח.
בתמונה – צמיגי פירלי סקורפיון ראלי
160 כ"ס, תזמון שסתומים משתנה
הבסיס לגרסת האנדורו הוא המולטיסטראדה 1200 DVT עם המנוע בעל תזמון השסתומים המשתנה. הכרנו אותו כבר בשנה שעברה, וכאן הוא מופיע ללא שינוי. 160 כ"ס ו-13.8 קג"מ. בקיצור, ערימות של כוח. המצערות חשמליות, ויש 4 מצבי ניהול מנוע, שבפועל שולטות על כל האופנוע (ABS, בקרת החלקה וכו') – אנדורו, ספורט, תיור ואורבן. השלדה הראשית נותרה ללא שינוי, אך מערכת הפליטה שינתה את מקומה כדי למנוע פגיעה בשטח. מיכל הדלק גדל ל-30 ליטרים, ואיתו כל פלסטיקת הצד והחזית קיבלה עיצוב מחדש.
160 כ"ס, 13.8 קג"מ, תזמון שסתומים משתנה
ים של אלקטרוניקה
בדוקאטי בוחרים לשחרר את גרסת האנדורו כגרסה יוקרתית עם כל האלקטרוניקה של החברה. האנדורו מגיע עם מערכת אינרציה תלת-ממדית של בוש, שמודדת תאוצה ב-3 צירים ומדווחת על ידי מערכת תקשורת CAN Bus למחשבים הרלוונטיים על מצב האופנוע. כך למשל המערכת מתקשרת עם ה-ABS המודרני ביותר שיש כיום בשוק האופנועים ה-9.1ME של בוש – ABS להטיה, שכמובן ניתן לכייל בו את מידת ההחלקה של הגלגל האחורי או לבטל אותו בכלל, כמו גם את כל המערכת. יש גם בקרת החלקה עם 8 מצבים, בקרת ווילי, בקרת שיוט, ובקרה חדשה של דוקאטי – בקרת זינוק בעלייה שמשלבת את הבלמים עד לשחרור קלאץ'.
כל האלקטרוניקה של דוקאטי
שפע אבזור לאדוונצ'ר
המולטיסטראדה 1200 אנדורו מגיע גם עם אבזור עשיר בנוסף לאלקטרוניקה הרבה. כך למשל יש רגלית אמצע, פנסי LED ולוח שעונים צבעוני מסוג TFT "5, והלקוח יכול לבחור אחת מתוך ארבע חבילות אבזור – תיור (ידיות מחוממות וארגזי צד מאלומיניום), ספורט (מערכת פליטה טרמיניוני, מכסה אלומיניום למשאבת המים, ופקקי אלומיניום למשאבות הבלם והמצמד), אורבאן (ארגז אחורי מאלומיניום, תיק מיכל דלק ושקע USB לטעינה), ואנדורו (פנסי ערפל LED, מגני מנוע, מגן רדיאטור, מגן רדיאטור שמן, כיסוי לגלגל השיניים הקדמי ומגן לדיסק האחורי). פרט לכך יש עוד הרבה אבזור אופציונלי, כיאה לאופנוע אדוונצ'ר.
MV אגוסטה מציגה במילאנו – התערוכה הביתית שלה – צמד דגמים חדשים. הראשון הוא ברוטאלה 800 חדש, הסנונית הראשונה ממשפחת הברוטאלה המשודרגת (דגמים נוספים, למשל 675 ו-1000 יוצגו בעתיד), וגן גרסת RC סופר-קרבית ל-F3 בנפחים 675 ו-800 סמ"ק.
הברוטאלה 800 החדש עבר בעיקר מתיחת פנים רצינית על מנת להקנות לו מראה מודרני יותר (ולא שהדגם היוצא לא נראה מודרני וסקסי, כן?), אבל גם שינויים מכאניים רבים – כולל במנוע ובשלדה. מנוע הטריפל בנפח 800 סמ"ק הוחלש מ-125 ל-116 כ"ס ב-11,500 סל"ד ויחס הדחיסה ירד מ-13.1 ל-12.3, כל זאת כדי לעמוד בתקנות יורו 4 החדשות. יחד עם זאת, המומנט המרבי עלה ל-8.45Nm ב-7,600 סל"ד, כש-90% מהמומנט מתקבלים כבר ב-3,800 סל"ד, מה שאומר שהמנוע הזה גמיש במיוחד. יש גם קלאץ' הידראולי וקוויקשיפטר להעלאה והורדת הילוכים. בשלדה ומכלוליה נעשו שינויים, בעיקר כדי להקנות לברוטאלה יותר יציבות. כך למשל בסיס הגלגלים גדל ל-1,400 מ"מ והמפסע גדל גם הוא – ל-103.5 מ"מ. הצמיגים הם של פירלי, מדגם דיאבלו רוסו 3 החדשים.
אבל הערך המוסף של הברוטאלה הוא ללא ספק העיצוב המיוחד, וכאן שמרו ב-MV אגוסטה על הקווים של הברוטאלה, אבל נתנו לו מראה רענן ומודרני יותר. יש מושב שמחולק לשניים וידיות מורכב מוחבאות, יש פנסי LED מלפנים, מאחור ובמאותתים, יש לוח שעונים חדש ומודרני, וגם מערכת הפליטה עוצבה מחדש. לטעמנו זהו אחד מהנייקדים-סטריטפייטרים היפים ביותר שמיוצרים היום. הוא צפוי להגיע ארצה, אך מחירו טרם נקבע.
ברוטאלה 800
האופנוע השני שהוצג הוא גרסת RC סופר-קרבית של ה-F3 בנפחים 675 ו-800 סמ"ק, כרפליקה לאופנועי הסופרספורט של היצרנית שהשתתפו השנה באליפות הסופרספורט העולמית. צמד האופנועים ייוצרו במהדורה מוגבלת של 350 יחידות, חתומים על ידי רוכבי MV אגוסטה – ג'ולס קלוזל ולורנזו זנטי, וכמו ה-F4RC – גם הם זוכים לצביעה ברפליקת AMG וצבעי דגל איטליה. כרפליקות מסלול הם מקבלים בעיקר תוספות אסתטיות שנועדו להקנות להם מראה קרבי יותר, כמו למשל כיסויים למראות, מושב בודד, לוחית מספר מקוצרת, וכן כיסוי אופנוע עם לוגו החברה וסטנד מקורי לגלגל האחורי. כמה סקס אפיל באופנוע אחד!
