תגית: סופרמוטו

החיבור של אדם מחרוק – הישראלי שמתחרה באליפויות אנגולה ואיטליה בסופרמוטו, עם איוון לזריני – אלוף אלוף עולם בסופרמוטו ואחד מאושיות התחום, התחיל לפני כשנתיים. מחרוק הגיע לאיטליה לרכוש אופנוע סופרמוטו של אפריליה מקבוצת Fast Wheels, ורכב במרוץ סופרמוטו במסלול סן-מרטינו דה-לאגו. אחרי המרוץ מחרוק נשאר לקורס סופרמוטו בהדרכתו של לזריני. בין השניים נוצר חיבור טוב, ומחרוק המשיך עם לזריני למספר אימונים במסלולים שונים באיטליה. משם הקשר בין השניים נשמר.

לפני מספר חודשים מחרוק התייעץ עם לזריני על החלפת האופנוע – הונדה CRF250R מקורי – לאליפות אנגולה שמשתפרת במהירות, ואז לזריני זרק את הפצצה: "בוא קח את האפריליה שלך לאליפות אנגולה, ותרכב בקבוצה שלי על הונדה מקצועי, מוכן לאליפות איטליה, בתמיכת הקבוצה". ללא ספק הצעה נדירה בכל קנה מידה לרוכב ישראלי.

העניינים התגלגלו, והוחלט על ידי השניים שמחרוק יתחרה בכמה מרוצים בכל אחת משתי אליפויות הסופרמוטו הלאומיות שיש באיטליה, בהתאם למגבלות העבודה שלו.

אדם מחרוק ירכב בקבוצת לזריני בעונת 2016 של הסופרמוטו האיטלקי על גבי הונדה CRF450R שהוסב לסופרמוטו על ידי סדנת Red Moto ומותאם למרוצים ברמה הגבוהה ביותר על ידי אביו של לזריני – המכונאי הראשי של הקבוצה, כולל עבודה כירורגית על המנוע, שכן כל פיתוח האופנוע נעשה על ידי הקבוצה עצמה. בנוסף יזכה מחרוק לתמיכה מלאה של הקבוצה – החל מציוד רכיבה ייעודי וממותג, דרך צמיגים, דלק ושינוע, מכונאי צמוד במרוצים, ועד אופנוע חלופי למרוצים במידה ויש תקלה.

קבוצת לזריני הוקמה על ידי איוון לזריני ב-2013, בשיתוף פעולה הדוק עם הונדה Red Moto. עד העונה שעברה לזריני עצמו תפקד כמנהל הקבוצה במקביל לרכיבה באליפות העולם ובאליפות איטליה, והחל מהעונה הקרובה הוא לא לוקח חלק במרוצים ומתפנה לנהל את הקבוצה – המונה 9 רוכבים כולל מחרוק.

נאחל למחרוק הצלחה רבה, וכמובן שנמשיך לעדכן על הישגיו במרוצים באליפויות איטליה ואנגולה.

רכב וכתב: ניר בר; צילום: עמרי זומר

רעש הדחיסה של המנוע תחת הבלימה מסמן את התזמון להורדה של שני הילוכים, הגלגל הקדמי מכוון לישורת כשהאחורי פוסע ומתייצב מאחוריו. הרגליים לוחצות על הרגליות דרך התאוצה ימינה שהופכת מיד לצלילה שמאלה ולמטה, עכשיו ליטוף עדין של הבלמים שהופך לחזק כשהאופנוע מזדקף ונחלש ונעלם בדרך חזרה אל הרגליות, ואז שקט.

איך בכלל אפשר להסביר רכיבה חזקה על מסלול? סוג של טריפ. מהקפה להקפה פעולות מודעות הופכות לזיכרון שריר ומפנות מקום למחשבה צלולה שחותכת דרך כל האטרף שנראה מהצד. כל הפעולות המקדימות מתנקזות לרגע אחד קריטי. גז שנפתח מוקדם מדי או חזק מדי יכוון את האופנוע החוצה, מאוחר מדי וזה סתם לאט. אבל כשהכל מתחבר לדרייב מושלם – זה ממכר.

ואז זה נגמר, אין יותר נחשונים, אין כוכב יאיר.

ישראל קטנה, והמסלולים (שהיו) בה קטנים. למכורים לעניין שתי אפשרויות – לטוס לרכב על מסלולים בחו"ל או להתקין סט גלגלי "17 על אופנוע שטח ולתת גז במגרשים המקומיים. יש איזה קסם בין הגמישות של המכונה לאחיזה של צמיגי הכביש, בשילוב יחד עם משקל נמוך ותנוחת הרכיבה שמעודדת החלקות בכניסה וביציאה מפניות, שיש לו את הפוטנציאל להפוך כל מגרש חניה לאדולן זול עם קצת יצירתיות וכמה צמיגים ישנים. תרכב – תבין. אבל אין באמת תחליף לאספלט עם שוליים שצבועים באדום לבן ואנשים רעבים לגז. אז מה הפלא שעמותת הסופרמוטו עלתה לבית שאן בהזדמנות הראשונה שהגיעה השמועה על מסלול הקארטינג החדש שנסלל. אנחנו, חזירי גז שכמונו, כמובן שעטנו על ההזדמנות.

אזור התעשייה בית שאן, שישי בבוקר, וסככות בכל הצבעים עושות פיטס לתפארת. אופנועים יורדים מהנגררים ועולים על ג'ק מרוצים, בדרך לליטוף אחרון לפני שיום המסלול מתחיל. אופנועים בסיסיים ופשוטים לצד מכונות מלחמה מושחזות. רוכבים מנוסים ומתחרים פעילים לצד רוכבים חדשים לעולם הסופרמוטו. ערימה של חולמים, חולי גז. קצת הכנות, קצת לנקות חול מהמסלול, תדריך בטיחות, ואז הקפה רגלית על המסלול שנגמרת מהר מדי. המסלול בבית שאן קטן וצפוף, גם בסטנדרט הישראלי. עם רוחב של 7 מטר ובלי ישורת ראויה לפול גז קשה לראות אופנוע אחר מלבד סופרמוטו שיכול להתמודד עם התוואי, ועוד ליהנות. זה לא עוצר אף אחד. הרוכבים נחלקים לקבוצות לפי קצב, ויאללה גז.

להשכיב את האופנוע ימינה ולהרים אותו חזרה ארבעה אפקסים מאוחר יותר. שם המשחק בבית שאן הוא מהירות כניסה וניהול קו וקצב על הצד. רק ככה אפשר לפתור את המסלול. לצורך המשימה קיבלנו אחד מצמד הונדה CRF250 רד-מוטו אדומים צהובים (X ו-R) מוסבים לסופרמוטו (גם ברישיון רכב), מסמנים את הדרך לקראת בואו ארצה של אופנוע סופרמוטו ייעודי מבית הסדנה. וגם עשרה רוכבים מחרחרי גז שמתעקשים לשכנע שאפשר גם מהר יותר, שאפשר גם נמוך יותר. אופנוע מוטוקרוס קל משקל על צמיגי סליקס – קשה היה לחשוב על כלי טוב יותר למשימה, קשה היה לחשוב על שותפים טובים יותר. ארבע שעות של רכיבה עוברות להן מהר מדי והתיאבון רק נפתח, אבל הגוף אומר את שלו ומזכיר שצריך גם כושר.

אני את המנה שלי קיבלתי, ועוד על סופרמוטו. תענוג!

צילום: אסף רחמים

הניסיון שלנו עם כלים סינים הוא לא טוב, בלשון המעטה. ב-2005 ו-2006, וגם קצת אל תוך 2007, הגיע לכאן גל של אופנועים וקטנועים סינים מכמה יצרנים. לקחנו אותם למבחנים פרטניים והם גם השתתפו במבחנים השוואתיים, ואם להתבטא בעדינות, אז החוויה איתם לא הייתה נעימה. אם מעיפים את התקינות הפוליטית לעזאזל, אז מדובר היה בערימות אשפה. זבל סיני במלוא מובן המילה. בלמים שמפסיקים לעבוד, בולמים שנתקעים ככה סתם, נזילות דלק מהקרבורטורים, ואיכות כללית ברמת רצפה. היה גם אופנוע אחד שחזר על גרר באמצע מבחן השוואתי פשוט כי הוא הפסיק לעבוד.

מאז הכלים הללו נעלמו כמעט לגמרי, נכחדו, אבל אנחנו נשארנו סקפטיים וציניים לגבי כלים סינים. יבואנים כאלו ואחרים ניסו להביא כלים סינים זולים מיצרנים שונים, אבל שום דבר לא באמת תפס, ולמעט כמה עשרות כלים שעלו על הכבישים (כך לפחות מראה דו"ח התוצרים של משרד התחבורה. בתכל'ס לא רואים אותם על הכבישים), הרוכב הישראלי לא מצא בכלים הסינים חלופה ראויה לכלים הטייוואנים המצוינים – סאן-יאנג וקימקו.

שינוי קטן רשמנו לעצמנו כשרכבנו לפני שנתיים על הקליבלנד הייסט – צמד הקאסטומים בנפחים 125 ו-250 סמ"ק. נכון, הם לא היו פאר היצירה, אבל בשביל המחיר שלהם הם היו עסקה מצוינת למי שמחפש בדיוק את הקטע של קרוז איטי ורגוע, והכי חשוב – הם באו מראש בלי שום יומרות, אלא פשוט להיות מה שהם, בלי העתקה סינית זולה. זה אגב נובע מהעובדה שהקליבלנדים מתוכננים בארה"ב ומיוצרים בסין.

עכשיו מגיע אלינו אופנוע נוסף מבית אותה החברה – החוליגן 450R, בשתי גרסאות – סופרמוטו ואנדורו. שתי הגרסאות נבדלות אחת מהשנייה רק במידות הגלגלים והצמיגים. כל השאר זהה. שלא כמו ההייסט, כאן דווקא כן מדובר בהעתקה – של הונדה CRF450R מהשנים 2002-2009.

שלדת האלומיניום מועתקת אחד לאחד מההונדה, וכך גם המנוע, סינגל קרבי בנפח 450 סמ"ק. יש קרבורטור סיני זול עם דיאפרגמה במקום הקייהין FCR האיכותי שמגיע במקור היפני, ויש מערכת פליטה סינית שדואגת להשקטה. אנחנו רכבנו על הגרסה המוגבלת ל-A1 כשהיא מעט משוחררת, אבל יש גם גרסה משוחררת לגמרי, עם קרבורטור ומערכת פליטה קרביים יותר.

בתחום מכלולי השלדה גם כן מדובר בהעתקה סינית למוצרי איכות יפניים. הבולמים הקדמיים נראים בדיוק כמו השוואה קארטרידג' סגור בקוטר 47 מ"מ שיש ב-CRF, וכך גם הבולם האחורי עם מיכל הגז-שמן והקצר. גם הזרוע האחורית, מערכת המנופים והגאומטריה כולה – הכל הונדה CRF450R.

על הבסיס הזה הרכיבו בקליבלנד חישוקי סופרמוטו צרים יחסית, כשעליהם צמיגים סינים במידות 110/70-17 מלפנים ו-140/70-17 מאחור (מידה אחת קטנה יותר ממה שמקובל בסופרמוטו לשימוש יומיומי, בשני הצדדים). הבלמים גם הם סינים, מלפנים ומאחור, ודווקא לא מועתקים מהניסין של הונדה. כל שאר האופנוע – מנופים, ידיות, חשמל ופנסים – כולם סינים באיכות בינונית.

היות והאופנוע מועתק כולו, גם הפלסטיקה מועתקת, רק שמסכת החזית מועתקת מימאהה WR-F ולא מהונדה. מה שכן, האופנוע מגיע עם פלסטיקה כל-שחורה שנראית דווקא לא רע, וסט מדבקות שמבליט את החוליגן 450. מצועצע, אבל לסופרמוטו עירוני זה דווקא נחמד. את מבחן הקהל ההדיוט האופנוע הזה דווקא עבר בהצלחה, והיו לא מעט אנשים שהתעניינו בסיני הזה ושאלו "איזה הונדה זה?". הייתה אחת שאפילו ביקשה להצטלם איתו.

בואו רגע נתחיל בשורה התחתונה – האופנוע הזה הוא בהחלט לא זבל סיני. הוא אפילו רחוק מכך. נכון, הוא לא קרוב לאופנוע יפני איכותי, בטח שלא להונדה CRF450R, אבל הוא עובד לא רע, ובמקומות מסוימים אפילו טוב, וזה בהחלט לא מה שאנחנו מכירים מתוצרת סין. גם איכות החומרים, ההרכבה והגימור בסך הכל בסדר גמור, וזה רחוק מהרמה הירודה של הכלים שהכרנו בעבר.

תנוחת הרכיבה, כצפוי, היא קרבית – כמו ב-CRF. המושב אמנם צר ושטוח, אבל הוא רך, והישבן שוקע בתוכו. על המשולש העליון מותקן כידון עבה, ומי שרגיל לאופנועי שטח או סופרמוטו ימצא בקלות את התנוחה כהגיונית. אולי למעט הכידון, שלטעמנו הוא שטוח מדי, אבל החלפת כידון לאחד בעל כיפוף גדול יותר זו לא בעיה גדולה.

לחוליגן יש מתנע חשמלי ורגלית התנעה לגיבוי. משיכת מעשיר התערובת שנמצא על הכידון, לחיצה על הסטרטר והמנוע מתעורר לחיים די מהר בסאונד באסי לא רועש ויחסית נעים. חיפשנו בכוח, בנרות, לקטול את המנוע הזה, אבל למען האמת לא הצלחנו. למעט פתיחת מצערת ממצב סגור, שהיא לא מדויקת ולא עקבית, המנוע הזה פשוט מצוין. הוא בשרני מאוד, שופע מומנט כבר מסל"ד נמוך, וכשמושכים אותו לסל"ד גבוה מקבלים כוח כמו שמצפים מ-450 סמ"ק. הוא לא זריז ועצבני כמו המקור היפני, אבל טוב שכך, שכן מדובר במנוע לשימוש יומיומי, וסביר להניח שזה נובע ממשקל החלקים הנעים. בכל זאת, אם להשוות ל-DRZ מקורי, אז מנועו של החוליגן מרגיש חזק יותר ואגרסיבי יותר. אלמלא חוסר הדיוק בפתיחת מצערת, שמציק בעיקר בשימוש עירוני רגוע, המנוע הזה יכול היה לקבל ציון מאוד גבוה. סביר להניח שהבעיה היא בכלל בקרבורטור הזול, ושהחלפה לקרבורטור איכותי יותר תפתור גם את העניין הזה, אבל אז מגדילים את ההוצאות ומאבדים את הקלף החזק של החוליגן 450 – המחיר, שעומד על 40 אלף שקלים. כך או כך, מדובר במנוע חזק וטוב, כזה שמרים גלגל לשמיים בקלות גם בהילוך שלישי.

באופן עוד יותר מפתיע, גם תיבת ההילוכים עובדת היטב, והעברת ההילוכים חלקה ומדויקת. רק חבל שהסינים בחרו להעתיק את חמשת ההילוכים ולא הגדילו ראש כדי להוסיף הילוך נוסף. לשימוש עירוני חלוקת ההילוכים בסדר גמור, אבל לנסיעה בינעירונית, אפילו קצרה על איילון, בהחלט חסר ההילוך השישי. המהירות המקסימלית שראינו על השעון הייתה 168 קמ"ש, אבל היות והספידומטר מזייף בכמעט 20%, המהירות האמיתית היא סביב 140 קמ"ש. כך או כך, שיוט על 120 קמ"ש בשעון (כ-100 קמ"ש אמיתיים) הוא לגמרי נסבל. מילת ביקורת נוספת ניתן על המצמד, שהיה קשה מדי. לפי התחושה שלנו מדובר היה בכבל, וששימון יחליק גם את הנקודה הזאת.

החוליגן יכול להיות יופי של כלי תחבורה אורבני קרבי. הוא צר, גבוה וחזק, ובתוך הג'ונגל התעבורתי העירוני הוא מאוד בולט. הנסיעה בסך הכל נוחה, שכן הבולמים עושים עבודה לא רעה בכלל. הם קשים, אבל לא קשים מדי, ועם המהלך הארוך הם מגהצים את כל בעיות האספלט. באופן לא מפתיע דווקא ההיגוי מצוין. החוליגן עף לפניות, ופקודת ההיגוי קלה ומדויקת, וזה נובע גם ממידות הגלגלים הצרות. הוא גם יציב למדי בתוך הפנייה, בעיקר בגלל הגאומטריה ההונדאית. אבל מה שמפתיע הם דווקא הבולמים. אלו יודעים לספוג כוחות גדולים. הם לא רק נראים טוב – הם באמת עובדים. לעומת ההתנהגות הדינמית הטובה, דווקא הבלמים די גרועים. הקדמי חלש מדי וקצת נטול רגש, ואילו האחורי כמעט ואינו קיים. עוד ביקורת יש לנו על מיכל הדלק הקטן. לפי הנתונים הטכניים נפחו עומד על 8 ליטרים, אבל אחרי 5.5 ליטרים כבר נכנסים לרזרבי, מה שאומר כ-100 ק"מ של רכיבה. זה טוב לשטח, אבל פחות לכלי תחבורה יומיומי.

אחרי פרק רכיבה עירונית ובינעירונית שבה האופנוע התנהג בסך הכל לא רע, אבל גם לא התלהבנו יותר מדי, עברנו לרכב על מגרש סופרמוטו, ושם הופתענו מאוד. דווקא כשלוחצים אותו חזק עם המסלול החוליגן מרגיש מצוין ומספק ערימות של ביטחון. המנוע עובד היטב, בעיקר כי לא משתמשים בסל"ד הנמוך, ומספק את כל הכוח שצריך לרכיבת סופרמוטו מהירה. ההתנהגות פנטסטית, בשילוב מצוין בין זריזות ליציבות (נו… גאומטריה של הונדה…), והאופנוע מאפשר לרכב מאוד מהר. אפילו הצמיגים הסינים סיפקו רמות אחיזה טובות למדי. אם רק היה לו בלם קדמי חזק יותר בכלל היינו מרוצים. אז כאופנוע סופרמוטו למגרשים ולמסלולים מדובר בהחלט בכלי טוב שיאפשר לרוכב הרבה מאוד. אמנם לא כמו כלי מקצועי אלא הרבה פחות, אבל הוא יאפשר גם רכיבה יומיומית ככלי תחבורה, מה שכלי מקצועי לא.

אם נתבקש לשים את רמת הקרביות של החוליגן 450 על סקאלה שבין DRZ400SM מקורי לבין אופנוע מקצועי כמו CRF450R, נשים אותו בדיוק באמצע. מצד אחד הוא קרבי יותר מ-DRZ, אבל מצד שני הוא גם מאפשר כאמור רכיבה יומיומית. אורבנית בעיקרה, אבל גם גיחות בינעירוניות של כמה עשרות קילומטרים באות בחשבון כל עוד לוקחים בחשבון שהמושב לא ממש נוח לאורך זמן.

אז למי הוא טוב? בעיקר למי שרוצה אופנוע סופרמוטו קרבי שישמש גם ליומיום, אבל לא רוצה להוציא כסף רב על כלים מקצועיים יותר. אם השימוש הוא עירוני בלבד או מעט יותר, והדגש העיקרי הוא על סופי שבוע במגרשים, יש פה פרטנר לא רע בכלל במחיר לא רע בכלל, שכן בעבור 40 אלף ש"ח הוא נותן ביצועים טובים מאוד, עם איכות חומרים וגימור ברמה סבירה פלוס. זה אגב גם המחיר לגרסת האנדורו.

אז החבילה עצמה עשתה רושם בהחלט טוב, בעיקר בתחום ההתנהגות הדינמית והמנוע, וכעת נשאר רק לראות כיצד הוא יעמוד במבחן הזמן. הכלי הזה נמכר בשמות שונים בכמה וכמה מדינות בעולם, כך שקרוב לוודאי שאפשר להשיג אינפורמציה לגבי עמידותו. אם יתברר שגם מדובר בכלי אמין ועמיד, שלא עושה תקלות מעבר לסביר, לא נתקע ככה סתם בגלל כשלים שנובעים מאיכות ייצור נמוכה, ומתבלה באופן סביר – הרי שיש פה יופי של עסקה לצרכן הישראלי, שלעתים קרובות חושב דרך הכיס.

התאחדות הספורט המוטורי מודיעה כי בשלושת השבועות שנותרו עד לסיום השנה יתקיימו 3 אירועי ספורט מוטורי חוקיים. בנוסף, מודיעה ההתאחדות על פתיחתה המחודשת של אליפות ישראל באנדורו ושל אליפות ישראל במוטוקרוס. אלו חדשות מצוינות שבשאיפה יסמלו את חזרתו לפעילות של הספורט המוטורי בישראל, שבשנים האחרונות צלע במקרה הטוב.

מוטורוס

בסוף השבוע הקרוב, 11-12.12.15, ייחנך מסלול הקבע שבמכון וינגייט. לרגל המאורע יתקיים בסוף השבוע מרוץ פיילוט, וכן יתקיימו אימונים על המסלול, בעלות של 80 ש"ח לילד ו-100 ש"ח לבוגר מעל גיל 16.

פרטים על המרוץ והרשמה אליו ניתן למצוא בקישור המצורף באתר איבנטי.

בנוסף מודיעה ההתאחדות כי מרוץ פתיחת עונת 2016 יתקיים ב-2.1.16, וכי אימונים לקראת המרוץ יתקיימו ב-31.12.15 וב-1.1.16.

תאריכי שאר המרוצים בעונת 2016 יפורסמו בהמשך.

אנדורו

ההתאחדות מודיעה כי אליפות ישראל באנדורו חוזרת במתכונת מלאה של 7 סבבים. הסבב הראשון ייערך בקצרין כבר בסוף דצמבר, ב-26.12.15, ולאחר מכן יתקיים מרוץ בכל חודש, עד לחודש יוני.

תאריכי עונת 2016 באליפות ישראל באנדורו

• 26.12.15 – קצרין
• 23.1.16 – בקעת הירדן
• 27.2.16 – אשדוד
• 19.3.16 – בקעת הירדן
• 16.4.16 – נעורה
• 4.6.16 – בית קשת

אנו נעדכן כאן על הרשמה ומיקומים מדויקים לפני כל מרוץ.

אספלט – סופרבייק וסופרמוטו

כרגע מתוכנן אירוע בסוף החודש, ב-31.12.15, במנחת בערד, אולם אין עדיין אישור סופי לכך. לכשיתקבל נעדכן כאן.

צילום באליפות איטליה: בני דויטש

על אדם מחרוק כבר סיפרנו בעבר, והגיע הזמן לעדכן. בקצרה נספר שמחרוק מתגורר בימים אלו באנגולה, שם הוא מחזיק הונדה CRF250R שאיתו הוא מתאמן במוטוקרוס ומתחרה בסופרמוטו באליפות המקומית. בנוסף, הוא מתחרה בקטגוריה הפתוחה של אליפות איטליה בסופרמוטו על גבי אפריליה MXV450 מוסב לסופרמוטו על ידי סדנת המרוצים של אדריאן שרייר.

חודש יולי היה עמוס במיוחד למחרוק. באמצע החודש הוא התחרה בסבב הרביעי של אליפות אנגולה בסופרמוטו, ולראשונה עלה על הפודיום כשסיים שלישי. חשוב לציין שמחרוק מתחרה מול רוכבים חזקים על כלים חזקים ומקצועיים בהרבה – למשל ק.ט.מ SMR450 והוסקוורנה FS450.

שבוע בלבד לאחר מכן התחרה מחרוק באליפות איטליה בסופרמוטו בקטגוריה הפתוחה. התחרות נערכה במסלול ויטרבו. חשוב לציין שאליפות איטליה נחשבת לחזקה שבאליפויות האירופאיות, ומתחרים בה שמות גדולים כמו איבן לזריני והאחים שרייר.

בצמד המקצים מחרוק סיים במקומות ה-20 וה-19 מתוך כ-25 מתחרים בקטגוריה, כשהוא מציין שעל האספלט הוא היה מהיר יחסית, אולם בקטע השטח, שמהווה כרבע מהמסלול, הוא איטי למדי ביחס לשאר המתחרים, וזאת בשל הרקע העמוק שיש לשאר המתחרים ברכיבת מוטוקרוס.

שבועיים נוספים עברו ומחרוק שוב התחרה באליפות אנגולה, אז סיים רביעי אחרי קרב על המקום השלישי.

בתקופה הקרובה האליפויות יוצאות לפגרת קיץ כך שמחרוק לא יתחרה. המרוצים יתחדשו בחודש אוקטובר, אז הוא מתכנן להעביר את האפריליה לאנגולה כדי להיות תחרותי יותר אל מול המקומיים. נמשיך לעקוב.

נותני החסות של אדם מחרוק

• חוות הדוד משה – כפר נופש לכלבים
• bd innovations – developing biling and crm solutions
• אופנוען מאומן
• CARDO
• עופר אבניר – ייבוא ושיווק אופנועים וקטנועים
• ברקום – שיווק והפצה ויבואני מצלמות NILOX
• אביזריון
• מאמן הכושר ויטלי סירוטין

תחילת הסוף של התאחדות הכידונאים ושל חוק הספורט המוטורי? נראה שכן. לעמותות המוטוקרוס והסופרמוטו נמאס מהמצב הקיים שבו חוק הספורט המוטורי מציב חסמים כמעט בלתי אפשריים על קיום מרוצים, והן הודיעו על פרישה מהתאחדות הכידונאים ויציאה לדרך חדשה, עצמאית.

זה התחיל השבוע עם עמותת המוטוקרוס. רוני רגף, מראשי העמותה, הודיע על פרישה מההתאחדות ויציאה לדרך עצמאית חדשה שבמסגרתה יפעלו לקיום תחרויות מוטוקרוס. לדברי רגף, רוכבי המוטוקרוס הפעילים מתכוונים לפתוח עמותה חדשה שתאגד אך ורק רוכבי מוטוקרוס פעילים, ואשר תפעל לקיום מרוצים בשגרה. יחד עם זאת, מספר נציגים של עמותת המוטוקרוס עדיין מייצגים את העמותה בהתאחדות, כך שלמעשה רוכבי המוטוקרוס מפוצלים.

היום (ו') הודיע דני אנגלברג, יו"ר עמותת הסופרמוטו ומי ששימש עד לא מזמן כיו"ר התאחדות הכידונאים, כי עמותת הסופרמוטו פורשת גם היא מהתאחדות הכידונאים וכי גם רוכבי הסופרמוטו יוצאים לדרך חדשה ועצמאית, בלי קשר לעמותת המוטוקרוס. במכתב שהוציא אנגלברג ליו"ר התאחדות הכידונאים הזמני, שון בן יקר, הוא מודיע בשם העמותה על הפסקת חברותה בהתאחדות, זאת בשל הכישלון הנמשך כבר 10 שנים, מיום הקמת ההתאחדות, בניהול הענף. לטענת אנגלברג, כישלון זה אינו נובע מהרכב האנשים בהתאחדות אלא מחוק הנהיגה הספורטיבית ומהרשות לנהיגה ספורטיבית. עוד אומרים רוכבי הסופרמוטו כי הם אינם מאמינים שלהתאחדות תהיה את היכולת לקדם את הספורט המוטורי בישראל, שכן היא תלויה ב-100% בכספי תמיכה ממשרד הספורט, וכי ההתאחדות הפכה להיות צינור להעברת כספים ממשרד הספורט למפיקי האירועים וכל קיומה הינו פיקציה.

מעמותת הסופרמוטו נמסר שהם מאמינים שהדרך היחידה לכינון ספורט מוטורי בישראל הינה על ידי יישור קו מוחלט עם הנעשה בשאר העולם מבחינת מבנה הענף ורגולציה, וכי מעתה העמותה יוצאת לדרך חדשה שבמסגרתה תפעל אך ורק בכפוף לנציגות ה-FIM בישראל.

הפרישה של עמותות המוטוקרוס והסופרמוטו היא המשך ישיר של כדור השלג שהחל להתגלגל לפני שבועות ספורים. כזכור, יו"ר ההתאחדות הטרי אילן עזרא ומנכ"ל ההתאחדות ישראל ויליגורה פרשו מתפקידיהם בהפרש של שבועות ספורים בשל חוסר אמון במערכת. את אילן עזרא החליף בתפקידו שון בן יקר מעמותת מסלול, אולם בשל חוסר האמון המוחלט של הספורטאים במערכת, לא נראה שחוק הספורט המוטורי יוכל להמשיך במתכונתו הנוכחית. אנו עדים אם כן לתחילת סופו של חוק הספורט המוטורי, במהלכים שמגיעים ישירות מהשטח – מהרוכבים עצמם. נמשיך לעדכן.