בטריומף מרחיבים את משפחת ה-TR400 עם גרסת ה-XC, שמוסיפה לגרסת הסקרמבלר 400X פרטי עיצוב ומיגון שמאפשרים יותר יכולות שטח.
צמד ה-TR400 של טריומף – הספיד 400 והסקרמבלר 400X – הוצגו בשנה שעברה כשהם ככל הנראה מהאופנועים החשובים ביותר של טריומף בעת החדשה, ומקור הכנסה והצלחה בגרף המכירות. הצמד הזה, שמיוצר בשיתו, פעולה עם בג'אג' ההודית, פותח לטריומף קהלי יעד חדשים וחשובים ביותר: רוכבים צעירים בעלי רישיון A1 (באירופה A2) המחפשים כלי זול, אבל דינמי ומעוצב. אבל לא רק, צמד ה-TR400 החדשים מנגישים את האופנועים של טריומף גם לקהל יעד צעיר עם הרבה פחות כסף.
טריומף סקרמבלר XC
הטריומף ספיד 400 מיועד יותר לכביש ומגיע עם חישוקי 17″ עם צמיגי מצלר ספורטק M9RR, מזלג קדמי הפוך בקוטר 43 מ"מ ומהלכי גלגל קצרים יותר. הסקרמבלר 400X מאופיין בגישת הסקרמבלר, כפי שמתבטא בשמו, עם חישוק קדמי של 19″ וצמיגי מצלר קארו סטריט, המזלג עם מהלך גלגל ארוך יותר ב-10 מ"מ בשני הצדדים – עם 150 מ"מ בסך הכל. בסיס הגלגלים ארוך יותר (1,377 מ"מ לעומת 1,418 מ"מ), הכידון רחב וגבוה יותר, גובה המושב עומד על 835 מ"מ, הדיסק הקדמי גדול יותר ב-20 מ"מ (320 מ"מ), ויש מערכת ABS הניתנת לניתוק על הגלגל האחורי. כל זה מתבטא ב-9 ק"ג נוספים למשקל המלא, העומד על 179 ק"ג.
כעת מציגים בטריומף את גרסת ה-XC, שמוסיפה עוד מאפיינים עיצוביים בדמות חישוקי אלומיניום עם שפיצים, באותן המידות עם אותם הצמיגים. יש כנף קדמית גבוהה, שמתווספת לכנף הנמוכה, מגני ידיים, משקף אטום, מגן פנס ומגן מנוע. בטריומף מציעים גם צבעים נוספים בגרסה זו עם עוד עדכוני גרפיקה. זה מתווסף לתאורת LED היקפית, שקע USB לטעינה ולוח שעונים המשלב LCD ושעון מהירות אנלוגי – שמגיעים עם הגרסאות המקוריות.
המנוע המשותף נמצא כמובן גם כאן, כשהוא חלק מסדרת ה-'TR series' אשר מזכירה שלטריומף היו אופנועי סינגל בתחילת המאה הקודמת. מנוע הסינגל בנפח 398 סמ"ק מוזרק דלק, בעל מצערת חשמלית, והוא מספק 40 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-3.8 קג"מ ב-6,500 סל"ד. הגיר בן שישה הילוכים, המצמד מחליק, ויש ומערכת בקרת אחיזה הניתנת לניתוק. מרווחי הטיפולים הם 16,000 ק"מ או שנה.
גרסה זו אמורה לעלות מעט יותר מ-39,390 ש"ח שעולה גרסת הסקרמבלר בישראל. מחיר מדויק ומועד הגעה טרם התקבלו.
הונדה הציגו את ה-CB350RS – גרסת סקרמבלר ספורטיבית של ה-H'ness (הוד מלכותה) שהוצג לשוק ההודי.
באוקטובר אשתקד הציגו הונדה את גרסת 'הוד מלכותה' של ההונדה CB350 החדש. הוא יועד בראש ובראשונה להיכנס לשוק ההודי, כר מכירות הדו-גלגלי הגדול בעולם, ולנגוס ממכירות רויאל אנפילד, אשר מובילים שם את טבלת המכירות של האופנועים מתחת ל-500 סמ"ק. הנייקד-רטרו, שמזכיר מאוד את הבולט 350 של רויאל אנפילד, פותח למשימה.
הונדה CB350RS
ההונדה CB350RS החדש הוא גרסה שנייה אשר מובדלת בעיקר עיצובית. יחידת הזנב כוללת כנף שונה, מפלסטיק ולא מכרום, כמו גם הכנף הקדמית ופנס אחר. המושב חדש, צר יותר ועם פס אחיזה למורכב. מערכת הפליטה מושחרת בדגם הזה, חישוק ה-19″ הקדמי מקבל צמיג במידה 100/90 (לעומת 110/90 ב-CB350), וחישוק ה-17″ מאחור מגיע עם צמיג במידה 150/70 (לעומת 130/70).
המנוע זהה, בנפח של 348 סמ"ק, מקורר אוויר, מוזרק דלק ועם גיר בן חמישה הילוכים, והוא מספק 20 כ"ס ו-3 קג"מ. יש גם בקרת אחיזה, פנסי LED וקישורית בלוטות' למסך. ה-CB350 מגיע עם דיסק קדמי בקוטר 310 מ"מ וצמד בולמים מאחור. משקלו עומד על 179 ק"ג, שהם 2 ק"ג פחות מה-CB350.
ההונדה CB350 ואחיו ה-CB350RS מתומחרים בהודו מעט יקר יותר מהרויאל אנפילד, אך הם מספקים יותר טכנולוגיה, וכמובן את איכות הבנייה והשם של הונדה. כמו אחיו שמיועד לשוק ההודי, גם כאן אין כרגע אינדיקציה לשיווק באירופה, אם כי לפי תגובות הקהל האירופאי – יש סיכוי שבהונדה יפתחו גרסה אירופאית מתאמת תקנות יורו.
דוקאטי הציגה שני דגמים חדשים למשפחת הסקרמבלר 1100: הפרו והספורט פרו, ששמים דגש על הצד הספורטיבי במשפחה.
דוקאטי סקרמבלר 1100 פרו וספורט פרו
בדוקאטי חבים הרבה מאוד לדגם הסקרמבלר, שמכניס מזומנים לתזרים ומשפר את מספרי המכירות, שעמדו בשנת 2019 על 53,000 אופנועים. לאחרונה הרחיבו ועדכנו בדוקאטי את גרסאות ה-800 סמ"ק של הסקרמבלר, וכעת התפנו לדגם הגדול יותר – ה-1100. מנוע ה-1,100 סמ"ק הוא אולד סקול אמיתי, עם מנוע L-טווין מקורר אוויר בנפח 1,079 סמ"ק ו-86 כ"ס. משפחת ה-1100 של הסקרמבלר מנתה עד אתמול שלושה דגמים – 1100, ספיישל וספורט.
כאמור, שני דגמים חדשים הוצגו במשפחת הסקרמבלר 1100 תחת הכותרת 'Just PROs'. הראשון הוא הוא דגם ה-1100פרו שמביא לשולחן גרפיקה מחודשת בשני גוונים ושלדה שחורה, כשהאחורית מאלומיניום. הפנס הקדמי מעוצב ברוח שנות ה-70, ויש מושב חדש ומערכת פליטה חדשה. בנוסף, מבחינה ויזואלית יש כנף אחורית מקוצרת ומחזיק לוחית רישוי נמוך יותר.
דגם ה-1100 פרו ספורט הולך יותר לכיוון הקפה-רייסר ומוסיף לרשימה גם כידון צר יותר, מראות שונות, צביעה שחורה ובולמי אוהלינס (דגם ה-1100 מגיע עם בולמים הפוכים של מרזוקי מלפנים ובולם אחורי של קאיאבה).
ניהול המנוע החדש עם המצערות החשמליות מגיע עם 3 מצבי רכיבה – אקטיב, ג'ורני וסיטי.
הסקרמבלר 1100 גדול יותר מגרסת ה-800, וכך גם מיכל הדלק (15 ל'). האלקטרוניקה ברמה גבוהה יותר ומציעה מערכת ABS לפניות של בוש מדגם M9.1 ובקרת אחיזה – ה-DTC של דוקאטי. יש גם לוח שעונים LCD חדש, וכן שקע טעינה USB מתחת למושב ופנסי LED היקפיים.
שני הדגמים יהיו זמינים באירופה, ובכלל זה בישראל, בחודש מרץ השנה – אז גם יתפרסמו מחיריהם המדויקים.
בעוד 4 ימים, ב-27.1.2020, יציגו אנשי דוקאטי את גרסאות ה'פרו' וה'פרו ספורט' של הסקרמבלר 1100.
כפי שכבר דיווחנו, בדוקאטי חבים הרבה מאוד לדגם הסקרמבלר, שמכניס מזומנים לתזרים ומשפר את מספרי המכירות. לאחרונה הרחיבו ועדכנו בדוקאטי את גרסאות ה-800 סמ"ק של הסקרמבלר, וכעת התפנו לדגם הגדול יותר – ה-1100. מנוע ה-1,100 סמ"ק הוא אולד סקול אמיתי, עם מנוע L-טווין מקורר אוויר בנפח 1,079 סמ"ק ו-86 כ"ס. משפחת ה-1100 של הסקרמבלר מונה שלושה דגמים – 1100, ספיישל וספורט.
שני הדגמים החדשים – כאמור, פרו ופרו ספורט – יכוונו ככל הנראה יותר לכיוון השטח, או לפחות אחד מהם, וזאת על-מנת להתחרות בדגם הסקרמבלר 1200 המצליח של טריומף. אין כרגע דיווחים לגבי השינויים והתוספות הייחודיות בדגמים אלו, אך אנו מניחים שמדובר על מתלים מותאמים יותר, על חישוקי שפיצים (לדגם המותאם יותר לשטח), וכן על תוספות עיצוביות ופונקציונליות בהתאם לרוח הדגם.
ליין האופנועים החשמליים של הארלי-דיווידסון צפוי להכפיל את עצמו עם סקרמבלר, שימשיך את היציאה מהמוסכמות אצל האמריקאים.
ההארלי החשמלי הבא
סקיצות שנחשפו מראות את האופנוע החשמלי הבא של הארלי, שיצטרף לקטנוע המדליק הצפוי לצאת השנה ול-LiveWire, שכבר הספיק לבתק את בתולי הארלי בתחום החשמלי. האופנוע השני בתור מגדיר אצל הארלי נישה חדשה שמהווה שילוב בין סקרמבלר לפלאט-טראק, ומכוונת ישירות אל קהל צעיר.
על-פי התרשימים נקבל אופנוע שהוא פיזית קטן יותר מה-LiveWire ועם סוללה קטנה יותר, וקרוב לוודאי שגם חלש יותר. בניגוד לאח הקיים, שקצת מסתיר את המנוע החשמלי בכדי למשוך קהל הארליסטי אדוק יותר, בדגם החדש הסוללה בולטת לעין ומכריזה לכולם שפה יש אופנוע חשמל טהור.
האופנוע החשמלי הבא צפוי לצאת לקראת 2022, והוא יצטרף לאקסטרים מייקאובר ברשימת הדגמים של הארלי-דיווידסון הכוללים סטריטפייטר (ברונקס 975), אדוונצ'ר (פאן-אמריקה 1250), בייבי-הארלי 338 וגם קטנוע חשמלי. נמשיך לעדכן.
מוטו מוריני האיטלקית הציגה שלושה דגמים חדשים בתערוכת מילאנו: שני דגמי 650 סמ"ק בתצורת סקרמבלר ואדוונצ'ר, וגם 'סופר סקרמבלר' עם מנוע וי-טווין בנפח 1,200 סמ"ק.
מוטו מוריני סופר סקרמבלר עם מנוע ה-1,200 סמ"ק המוכר
מוטו מוריני הוא שם עבר ותיק, ששורשיו הולכים אחורנית עד לשנת 1937. החברה עברה לא מעט גלגולים, סגירות מפעל והחלפות בעלים, ואופנועיה אף נמכרו בישראל אי-שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת. כיום החברה מציעה מספר דגמים בקטגוריות נייקד, סקרמבלר, ספורט ואדוונצ'ר-תיור, וכולם נראים מצוין, מעוצבים למשעי ומונעים על בסיס אותו מנוע וי-טווין בנפח 1,187 סמ"ק עם 87° בין הצילינדרים.
זאת עד לתערוכת מילאנו, שם הציגו במוטו מוריני שלושה דגמים חדשים לגמרי, מתוכם שתי גרסאות כניסה של היצרן עם יחידת מנוע חדשה מקוררת נוזל בעלת שני צילינדרים מקבילים בנפח 650 סמ"ק.
הדגם הראשון – סקרמבלר – נקרא בשם הפשוט והקליט Seiemmezzo, שמתורגם לשש וחצי. אין שום פרטים טכניים שניתן לשתף כרגע, למעט המראה הסקרמבלרי עם הכידון הגבוה, מושב גבוה, גלגל קדמי 19″ ואחורי 17″ ושני דיסקים בקוטר 300 מ"מ מלפנים. לשש וחצי יש מסך TFT של 5″ וממשק חיבור לסלולרי.
מוטו מוריני 6 וחצי – סקרמבלר עם מנוע טווין מקבילי בנפח 650 סמ"ק
הדגם השני הוא אדוונצ'ר-כביש כדוגמת הורסיס 650 של קוואסאקי או הויסטרום 650 של סוזוקי. ה-X-CAPE שמו, והוא נושא את אותם המכלולים כמו אחיו הסקרמבלרי, וכאמור במוטו מוריני לא מסרו יותר מדי פרטים עליהם. מה שכן, מזלג הפוך מלפנים בקוטר 50 מ"מ, מסך TFT 7″ כאן (גדול יותר מהסקרמבלר) עם חיבור לסלולר, יש ידיות רוכב מחוממות ומשקף קדמי מתכוונן, יחד עם גובה מושב הניתן לשינוי. לשני הדגמים, אגב, תוצע גם גרסה מוגבלת הספק לטובת רישיון A1.
ה-X-CAPE – אותה הפלטפורמה של הסקרמבלר
הדגם השלישי שהוצג כבר משתמש במנוע 1,200 הסמ"ק המוכר, ונקרא סופר סקרמבלר. מנוע הווי-טווין בנפח 1,187 סמ"ק עם 87° בין הצילינדרים מספק 114.5 כ"ס ב-8,000 סל"ד וכ-11 קג"מ ב-7,000 סל"ד. יש מערכת ABS הניתנת לניתוק, צמד דיסקים של ברמבו בקוטר 320 מ"מ מלפנים שאחראים על הבלימה, ומערכת בולמים מלפנים ומאחור הניתנת לכיוונון. משקל רטוב של 202 ק"ג מסכם את הנתונים הידועים עד כה.
לגבי מחירים וסיכויים לראות את הדגמים המרשימים של מוטו מוריני האיטלקית בישראל – נעדכן כשנדע, אבל הסיכוי לא גבוה.
בהפתעה מוחלטת הציגו דוקאטי בחשיפת דגמי 2020 גם שני קונספטים לדגמים עתידיים – האחד מוטארד המבוסס על הסקרמבלר 800 ואילו השני אדוונצ'ר-שטח חדש שנבנה בהשראת גרסאות פריז-דקאר מתחילת שנות ה-90.
תשומת הלב של כולם בחשיפת דגמי 2020 הייתה נתונה כמובן לדגמי הכביש האדומים והנחשקים של דוקאטי: פניגאלה V4, פניגאלה V2, ומעל כולם הסטריטפייטר V4 המדהים. בין לבין, מנכ"ל דוקאטי קלאודיו דומיניקלי התעכב על תרשים של צמד אופנועים לא שגרתיים בפורטפוליו הדגמים של דוקאטי – הראשון נקרא Motard והוא מחדד את יכולות הכביש של הסרמבלר, ואילו השני לוקח השראה מעולמות המדבר ומציג גרסת אדוונצ'ר-שטח בשם Desert X.
דוקאטי סקרמבלר מוטארד קונספט
התכנון של דוקאטי לשנים הבאות הוא להתרחב לשווקים חדשים ונישות חדשות. כיום אין לחברה דגם עם יכולות שטח אמיתיות, ולשם הם בהחלט מכוונים. אבל דווקא דגם הקונספט הראשון לוקח את פלטפורמת הסקרמבלר 800 האהוב ונותן לו פרשנות לכיוון הכביש עם מתלים מוקשחים וארוכי מהלך, גלגלי שפיצים בקוטר "17 וצמיגי סליקס. או במילים אחרות – סקרמבלר סופרמוטו.
אבל מה שהפיל לנו את הלסת היה הקונספט השני – הדזרט X. בתחילת שנות ה-90 היה לקאג'יבה אופנוע רפליקת פריז-דקאר בשם אלפנט 900, שהתבסס כמובן על אופנועו של אדי אוריולי לוחם המדבר, שניצח את המרוץ בשנת 90 ובשנת 94. את האלפנט הניע מנוע של דוקאטי – וי-טווין מקורר אוויר בנפח 900 סמ"ק. דגם הקונספט שכאן מבוסס על הסקמבלר 1100, שעושה שימוש במנוע ה-1,079 סמ"ק מקורר האוויר של דוקאטי, שבמקור מגיע מהמונסטר 1100. בגרסת המקור המנוע מפיק 86 כ"ס ב-7,500 סל"ד. אם וכאשר תגיע הגרסה הזאת לייצור, אנו מאמינים שמספרים יעלו לכיוון ה-100-95 כ"ס.
לפי התרשים יש לדזרט X את השלדה של הסקרמבלר 1100, אך מערכת המתלים הוגבהה ומהלכה הוארך בהתאם לייעוד הצפוי. ניתן לזהות מערכת פליטה קרבית של טרמיניוני. לדגם הקונספט מיכל דלק אחורי הממוקם בכנף האחורית, אך קשה לנו לראות איך סידור כזה יגיע לדגם הסדרתי. מלפנים יש גלגל 21″ קרבי (לעומת 19″ בסקרמבלר) ומאחור גלגל 18″ וצמיגי קוביות לשטח.
שני הדגמים יוצגו כדגמי קונספט בתערוכת מילאנו הקרובה על-מנת לבחון את תגובות הקהל. אנחנו יותר מנשמח לראות את שני הדגמים קורמים עור וגידים וקמים לתחייה, ובמיוחד גרסת המדבר המרשימה – רפליקה לאופנוע מדהים של רוכב מדהים.
הקאג'יבה אלפנט 900 של אדי אוריולי, במוזיאון דוקאטי בבולוניה (צילום: אביעד אברהמי)
טריומף חשפה אתמול (ד') סדרת סקרמבלרים חדשה וצפויה בנפח 1,200 סמ"ק, שמשלימה את סדרת אופנועי הרטרו של החברה הבריטית.
הכלים החדשים – סקרמבלר 1200 ברמות גימור XC ו-XE – יושבים על הפלטפורמה המוכרת של הת'ראקסטון, כולל מנוע הטווין המקבילי בנפח 1,200 סמ"ק המפיק כ-90 כ"ס ו-11.4 קג"מ. למרות מראה הרטרו, המנוע הזה מודרני לחלוטין עם קירור נוזל ומצערות חשמליות.
טריומף סקרמבלר 1200
אל תתנו למראה להטעות אתכם. מדובר באופנוע סופר-מודרני עם מכלולי איכות וחידושי אלקטרוניקה. כך למשל יש 3 מצבי ניהול מנוע – כולל מצב שטח, יש צג TFT דור שני, מפתח קרבה KEYLESS, פנסי LED היקפיים, ויש יחידת מדידת אינרציה IMU שמאפשרת שליטה במערכות ה-ABS ובקרת ההחלקה – שתיהן להטיה.
צג ה-TFT מציע גם חיבור לסמארטפון, מערכת ניווט אינטגרלית, וגם – לראשונה באופנועים – מערכת אינטגרלית של גו-פרו שמאפשרת שליטה במצלמות ישירות מהכידון. כך יכול הרוכב לצלם סטילס או וידאו תוך כדי רכיבה, מבלי להוריד את הידיים מהכידון.
מבחינת מכלולי השלדה, גם כאן מדובר במכלולים איכותיים במיוחד. החישוק הקדמי בקוטר "21, עם אוריינטציית שטח ברורה, הבולמים האחוריים של אוהלינס מתכווננים באופן מלא ומציעים מהלך ארוך במיוחד, וגם הבולמים הקדמיים ההפוכים של שוואה מציעים מהלך ארוך לשטח וכיוונים מלאים. הבלם הקדמי של ברמבו, כשהקליפרים רדיאליים מסוג M50. לא חסכו פה על מכלולים.
העיצוב סקרמבלרי לחלוטין, כשכל רמת גימור תגיע בשתי סכימות צביעה. ושוב, מאחורי עיצוב הרטרו מסתתר אופנוע מודרני לחלוטין וסופר-טכנולוגי. מהמם!
הדוקאטי סקרמבלר, שהוצג לראשונה בשנת 2014, הוא הצלחה מסחררת עבור דוקאטי: כ-55 אלף סקרמבלרים מכל הדגמים נמכרו ב-4 השנים מאז הוצג, כשהמשמעות העיקרית היא הזרמת כסף להמשך פיתוח של דגמים נוספים והמשך התנופה האדירה של דוקאטי.
כעת, לשנת הדגם 2019, בדוקאטי מבצעים מתיחת פנים ראשונה לסקרמבלר 800 אייקון – רב המכר של סדרת הסקרמבלרים. רוב השינויים הם עדכונים קוסמטיים שיוצרים חבילה יפה ומושכת עוד יותר מהדגם הקודם, אבל יש גם תוספות אלקטרוניקה.
דוקאטי סקרמבלר 800 אייקון – דגם 2019
העדכון העיצובי מתחיל במיכל הדלק ובלוחיות הצד שעשויות מאלומיניום, וכן מושב נמוך יותר עם תפירה חלקית בבד אפור. הפנס הראשי קיבל עיצוב חדש בצורת איקס וציפוי כרום שנותן תחושה סקרמבלרית מיוחדת, ויש גם פנס LED חדש – כולל תאורת יום. מנוע ה-L-טווין מקורר האוויר עבר צביעה לשחור ונוסף לו מגן אגזוז חדש, ויש גם מנופים חדשים, רגליות וחישוקים חדשים.
לסקרמבלר לוח שעונים LCD קטן ודומה לדגם היוצא, אך כעת הוא כולל בורר הילוכים, מצב כמות דלק ומערכת המולטימדיה של דוקאטי עם קישורית בלוטות'.
עוד שינויים בנושא המכאני ובטיחותי של הסקרמבלר החדש הוא מערכת ABS מדגם MP 9.1 של בוש, שהיא מערכת ABS להטיה. כזכור, בדוקאטי הודיעו שעד 2025 כל האופנועים מתוצרתה יצוידו במערכת ה-ABS המתקדמת להטיה. בנוסף, לסקרמבלר 800 החדש גם בולם אחורי מתכוונן חדש וכן מצמד הידראולי חדש.
צילום ועריכה: בני דויטש
בשלב זה דוקאטי חשפה את הסקרמבלר 800 החדש רק בגרסת האייקון בצבעים צהוב קלאסי וכתום, אולם קרוב לוודאי שגם שאר דגמי הסקרמבלר 800 יעודכנו. הגרסה המעודכנת צפויה להגיע לשווקים, ובכלל זה לישראל, כבר בחודשיים הקרובים.
צמד ההוסקוורנה 401 – הוויטפילן והסווארטפילן (חץ לבן וחץ שחור בשוודית) – הם הסנוניות הראשונות של המותג השוודי שבבעלות אוסטרית בייצור אופנועי כביש, יחד עם הוויטפילן 701 כמובן. הפלטפורמה המכאנית נלקחה כמעט בשלמותה מהדיוק 390 של חברת האם, ק.ט.מ, אולם בהוסקוורנה בנו עבודת גוף חדשה לחלוטין שמרמזת על הרוח החדשה של החברה בכל הנוגע לאופנועי כביש.
המנוע הוא סינגל בנפח 375 סמ"ק, מתאים לרישיון נהיגה A1, והוא מוזן על-ידי מערכת הזרקה עם מצערות חשמליות RbW. השלדה הקשיחה עשויה ממסבך משולשי פלדת כרומולי, הבולמים הקדמיים של WP הפוכים מטיפוס קארטרידג', ומאחור יש זרוע אלומיניום יפה עם בולם יחיד – גם הוא של WP. מערכת הבלמים היא של BYBRE, כולל קליפר רדיאלי מלפנים, וכאמור כל הפלטפורמה הזו הגיעה ישירות מהדיוק 390 של 2017, כשעליה הוסיפו את חישוקי השפיצים היפהפיים במקום החישוקים היצוקים בגרסת המקור.
על הפלטפורמה הזו, שכבר רכבנו עליה בגרסת המקור והיא התגלתה כמגניבה במיוחד, בנו כאמור בהוסקוורנה עבודת גוף חדשה לחלוטין. העיצוב, ברוח הסלוגן Simple. Profressive, כלומר פשוט אבל מתקדם, נקי למדי, ובעיקר מביא איתו רוח עיצובית חדשה, מודרנית מאוד, שלא לומר היפסטרית.
לצמד הוויטפילן והסווארטפילן עיצוב זהה לעבודת הגוף, כשההבדלים נובעים מהקונספט השונה של השניים. בעוד הסווארטפילן מהווה סקרמבלר מודרני ומגיע עם כידון שטוח, רחב וגבוה, עם צמיגי קוביות לכביש של פירלי מדגם STR, הוויטפילן הוא מעין קפה-רייסר-רודסטר, עם קליפואונים נמוכים שמורידים את פלג הגוף העליון לכמעט שכיבה וצמיגי כביש של מצלר מדגם ספורטק M5.
ההבדלים בין השניים נמצאים כאמור בכידון ובצמיגים, אבל גם בעיצוב המושב, וכמובן – בצביעה. הוויטפילן מגיע בלבן בלבד, ואילו הסווארטפילן בשחור בלבד.
כאן נעצור לרגע ונמליץ לכם לגשת לאולם התצוגה של היבואנית, עופר-אבניר, ולהתבונן בצמד הכלים פנים אל מול פנים. שום תמונה לא תצליח להעביר את האימפקט הוויזואלי שהשניים נותנים. תחום הרטרו מעולם לא היה יותר מודרני.
הסווארטפילן – סקרמבלר עם כידון גבוה ורחב
ביצועים
מאופנועי רטרו, גם אם הם מודרניים, לא מצפים להתנהגות דינמית ולביצועים ברמה גבוהה. אבל למרות זאת, כשהפלטפורמה עליה אתה יושב היא אחד הנייקדים המגניבים והמהנים בקטגוריית הרישוי A1, הביצועים בהתאם.
המנוע גמיש, מייצר יופי של כוח כבר בסל"ד נמוך, והוא מאוד מהנה וקל לשליטה. האופי הסינגלי שלו בא לידי ביטוי בפמפום כיפי של הבוכנה ושל מערכת הפליטה, ולמרות שהוא סינגל הוא נושם היטב ועובר את קו ה-10,000 סל"ד בקלות.
הגיר מצוין, כמו שק.ט.מ / הוסקוורנה יודעים לייצר, ועם קלאץ' מחליק מנוף הקלאץ' רך ונעים לתפעול. המהירות המרבית שראינו על השעון עברה את ה-175 קמ"ש, אבל זו הנוחה לשיוט עומדת על כ-130 קמ"ש, ושם יש הרבה רזרבת כוח לעקיפות מזדמנות.
ההתנהגות הדינמית עומדת בקו אחד עם המנוע הכיפי. השלדה קשיחה ועומדת בעומסים של רוכבים כמונו, שאוהבים לדחוף את האופנועים לקצה וגם לבצע עליהם פעלולי סטאנטס. המתלים, על אף היותר רכים, משלבים היטב ספיגה ונוחות עם ספורטיביות ויציבות, וכמו ברוב האופנועים של יצרנית האם – הם גם מאפשרים עבודה תלת-ממדית עם האופנוע, וזה ממש כיף. במיוחד כשזה על אופנוע רטרו. גם הבלמים טובים ואף יותר.
המשקל הנמוך יחד עם הכידון הרחב של השחור, מאפשרים היגוי סופר-זריז, וזה מאוד מהנה לשלוט במשקל נמוך כזה.
אז למרות שמדובר באופנועי רטרו, גם אם הם מודרניים, עדיין צמד ההוסקוורנות מציעים חבילת ביצועים שלא תבייש כל כלי אחר בקטגוריית ה-A1.
ויטפילן – רודסטר-קפה-רייסר על קליפ-אונים
איך זה מרגיש?
אהבנו במיוחד את הסקרמבלר השחור, בעיקר משום שתנוחת הרכיבה הזקופה והכידון הרחב והגבוה מאפשרים שליטה אבסולוטית ואינטואיטיבית בכלי בשילוב של נוחות גבוהה.
הרודסטר הלבן עם הקליפ-אונים אמנם מציע מראה ופוזה מהגיהינום, אבל הוא משמעותית פחות נוח, ואפילו מתחיל להציק בצוואר מהר מאוד רק מעצם תנוחת הרכיבה וללא קשר לרכיבה במהירויות גבוהות ללא מיגון רוח.
איכות החומרים, ההרכבה והגימור ברמה גבוהה, וזה לא פלא שכן צמד ה-401 מיוצרים לעת עתה – לפחות בשנתיים הקרובות – במפעלי ק.ט.מ שבאוסטריה. בנוסף, בהוסקוורנה עשו מאמצים להסתיר כבלים וצינורות חשופים כדי לתת מראה נקי יותר. לפעמים הצליח להם, לפעמים פחות.
נחזור לסווארטפילן – המועדף עלינו מבין השניים בזכות תנוחת הרכיבה. הוא מאוד קל לרכיבה, נשלט וידידותי, ובנוסף לביצועי אספלט ברמה גבוהה ביחס לסגמנט, הוא גם מאפשר רכיבת שבילים בזכות תנוחת הרכיבה והצמיגים איתם הוא מגיע.
פחות אהבנו את לוח השעונים, שאמנם מעוצב יפהפה – כמו כל האופנוע – אולם עם תצוגת LCD הוא מיושן מדי ל-2018 והיינו רוצים לראות משהו מודרני יותר.
ביצועיסטים לא קטנים
סיכום ועלויות
צמד ה-401 החדשים של הוסקוורנה הם לא רק יפים אלא גם אופים. את העיצוב היפהפה כבר ראינו עם חשיפתם, והוא בהחלט מרשים ומיוחד בעינינו, ועשוי לקרוץ לרוכבים רבים. יחד עם זאת, שניהם גם מציעים חבילת ביצועים טובה שאיתה אפשר לדחוף את האופנוע יותר, או לחלופין ליהנות ממכלולי שלדה טובים שמאפשרים בטיחות אקטיבית גבוהה.
אבל מעבר לזה, שניהם, ובמיוחד החץ השחור, מהנים מאוד לרכיבה. הם יכולים לשמש ככלי תחבורה סטייליסטי במיוחד למרחב האורבני, אבל גם לשמש לנסיעות בינעירוניות ארוכות יותר ואפילו טיולים ארוכים אחת לכמה זמן, והם מביאים איתם ערך מוסף רב – כאמור העיצוב והקונספט המגניבים.
41 אלף ש"ח על הכביש הם עולים. יקר יותר מק.ט.מ דיוק 390 שמחירו 35 אלף ש"ח, אבל פחות מסקרמבלר 400 שעולה 57 אלף ש"ח (בעל מנוע וי-טווין). בסך הכל מחיר סביר לאופנועים ייחודיים, טכנולוגיים (יחסית לסגמנט), מעוצבים וביצועיסטיים.
ואם זה הכיוון של הוסקוורנה כשמדובר באופנועי כביש, אנחנו כבר יותר מסקרנים לראות מה צופן העתיד בדגמים נוספים, גדולים יותר.
