תגית: קאג'יבה

הקאג'יבה פרימה משנות ה-90 סיכם את כל האקזוטיקה מדגמי הספורט של דוקאטי וקאג'יבה לתוך אופנוע 50 סמ"ק אדום, שנראה כמו הדבר האמיתי.

בתוך עדר דגמי הסוזוקי TS50X ו-W, הימאהה DT50 וקטנועי השתי פעימות של שנות ה-90, נכנס גם דגם ספורט איטלקי ואקזוטי, או יותר נכון מיני-ספורט. הפרימה מבית קאג'יבה הוצג בשנת 1992 והגיע לישראל מספר שנים לאחר מכן. המנוע בנפח 49.8 סמ"ק היה דו-פעימתי כמובן ומקורר נוזל. אין נתון הספק מדויק, אך הוא היה איפשהו בין 7 ל-8 כוחות סוס עם מהירות מרבית מוצהרת של 100 קמ"ש. לגיר היו שישה הילוכים, ההתנעה התבצעה דרך מתנע חשמלי, והמשקל היבש עמד על 89 ק"ג.

הדבר המרשים ביותר בו היו המכלולים האיכותיים כדוגמת מזלג השוואה ההפוך בקוטר 32 מ"מ עם החלק העליון בגוון זהב, בלם הדיסק הקדמי בקוטר 260 מ"מ יחד עם עוד אחד בקוטר 220 מ"מ מאחור, זאת כאשר הכלים הדו-גלגליים הנפוצים דאז היו עם בלמי תוף. לפרימה היו חישוקי "16 ועיצוב ששילב צמד פנסי תאורה מלפנים שנלקחו בהשראת המיטו 125 של קאג'יבה וזנב של הדוקאטי 916. מתחת למושב האחורי הסתתר פתח התדלוק של המיכל בן 7.5 הליטרים, שכלל גם 1.7 ליטר של רזרבי ומוקם בחלקו האחורי של הכלי. מתחת למיכל הדלק המזויף הסתתר פתח אחסון שהיה קטן מדי לקסדה מלאה, אך היה שימושי מאוד. הצבע היה אדום-דוקאטי קלאסי. בדיוק מה שנער בן 16 צריך.

מבחינת ביצועים הוא לא התבלט יותר מכלי הקרוס של אז, כלומר קיבל בראש מכולם. הבלמים היו הרבה יותר טובים ממה שהיה נהוג אז, ובמקטעים מסוימים ברחובות העיר ניתן היה לדמיין שזה מסלול מרוצים עם ניסיונות להוריד ברך לאספלט. הייצור פסק בשנת 1999, כשבאיטליה היה דגם מקביל בנפח של 75 סמ"ק בין השנים 1995-1993. לא הרבה נמכרו בישראל, כאשר מחיר הרכישה היה גבוה יותר מהדגמים היפניים ויכולות התחזוקה של בני 16 והמוסכים דאז השפיעו על השרידות. כמו גם תאונות לאלו שניסו לחקות את קווין שוואנץ ומיק דוהאן.

הקאג'יבה פרימה היה כלי שונה ומרשים באותה התקופה, והדבר הכי איטלקי שניתן היה לרכוש בגיל תיכון.

אופנוע איטלקי, שתי פעימות עצבני, 125 סמ"ק גזעי, פוזה של אופנוע גדול בהרבה, וגם קמפיין דוגמניות; היה כיף בשנות ה-80; קבלו את הקאג'יבה פרצ'יה 125.

קאג'יבה היא פירמה איטלקית שכבר לא איתנו. מותג קאג'יבה, שהוקם על ידי ג'ובאני קאסטליוני הסב (אביו של קלאודיו קאסטליוני והסב של ג'ובאני קסטליוני – הבעלים הנוכחי של MV אגוסטה), מכיל את ראשי התיבות של שמו ועיירת מגוריו – CAstiglioni GIovanni VArese. מאז נכנס בשנת 1978 לעולם האופנועים עבר המותג תהפוכות רבות, שבסופן נחת בידיהם של MV אגוסטה, שעד לאחרונה לא התקדמו איתו לשום מקום. בעתיד הקרוב השם כנראה ישמש כזרוע החשמלית של MV אגוסטה.

בשנת 1987 הציגו האיטלקים את הדור הראשון של הפרצ'יה (Freccia), שנשא את שם הקוד C9. הדגם היה למעשה מיני-פאזו, שכן דמה לדוקאטי פאזו של חברת האחות. בכל שנה שלאחר מכן שידרגו האיטלקים את הדגם ל-C10 ו-C12. המנוע הדו-פעימתי עם קירור הנוזל הגיע בשנתו האחרונה ל-29 כ"ס (כ-24 כ"ס בדגמים הראשונים) ב-10,500 סל"ד, כשנתון המומנט לא רלוונטי – פשוט לא היה. המשקל נע סביב 125 ק"ג, הבולמים היו של מרזוקי עם מזלג בקוטר 35 מ"מ שעטף חישוק 16″ מלפנים (17″ מאחור) ובלמים של ברמבו. דגם ה-C12 האחרון, של 1989, היה גם עם שבעה הילוכים קצרצרים – אין יותר מגניב מזה!

בעוד שבאירופה היו גם גרסאות מיוחדות, וגם גרסה גדולה של מוטו מוריני דארט 350 עם אותו העיצוב, אנו נזכור תמיד את הגרסאות הצהובות של ספרינג עם הרוכבות / דוגמניות, יחד עם הסלוגן: "ספרינג. הכי מהיר בעיר". את הפרצ'יה החליף המיטו 125, עליו נכתוב בנפרד.

בחודש האחרון השם קאג'יבה חזר לחיים. סגן נשיא MV אגוסטה אמר שהוא לא שולל את חזרתו לחיים של מותג קאג'יבה, שנמצא בבעלות החברה. הפתח הצר הזה שהוא השאיר מספיק לכל עיתונאי הרכב בעולם כבר לצאת בספקולציות – האם אכן הדבר יקרה. כך או כך, הכיוון הוא החזרתה לחיים כמותג שטח, שיתבדל מיצרנית אופנועי הכביש MV אגוסטה.

מותג קאג'יבה, שהוקם על ידי ג'ובאני קאסטליוני הסב (אביו של קלאודיו קאסטליוני), מכיל את ראשי התיבות של שמו ועיירת מגוריו – CAstiglioni GIovanni VArese. מאז נכנס בשנת 1978 לעולם האופנועים עבר תהפוכות רבות, שבסופן נחת שוב בידי משפחת קאסטליוני.

למה בכלל אנחנו מתגעגעים לקאג'יבה?

1. האלפנט של אדי אוריולי

אנחנו אוהבים דוש"ים גדולים, בייחוד כאלו עם שורשים מהדקאר, בטח אם יש להם מנוע וי-טווין – במקרה הזה של דוקאטי. האלפנט עונה על כל אלו. בשנות ה-90 התחרותיות, כשלא מעט יצרניות ניסו לטעון לכתר מלכות המדבר האפריקאי, קאג'יבה הצליחה לזכות בתואר פעמיים עם הרוכב האגדי אדי אוריאולי. כך שאם קאג'יבה חוזרת כמותג שטח, יש פה שורשים לא רעים להיאחז בהם. זאת מבלי להזכיר שתי אליפויות עולם במוטוקרוס העולמי באמצע שנות השמונים בקטגוריית ה-125 סמ"ק.

2. הקאג'יבה C594 של ג'ון קוזינסקי

מדברים על להחזיר את קאג'יבה כמותג שטח, אך בשנים האחרונות של המותג הוא ייצר רק אופנועי כביש. מעבר לזה, החברה השתתפה באליפות ה-MotoGP. היא אמנם לא ניצחה באליפות, אך שמות כמו רנדי ממולה שזיכה את החברה בפודיום הראשון, או אדי לאוסון, שסיפק לחברה ניצחון ראשון באליפות, בהחלט קשורים לחברה. ה-C594 של ג'ון קוזינסקי היה לא רק האופנוע הכי יפה על הגריד לטעמנו, הוא גם היה המוצלח ביותר של החברה. קוזינסקי הצליח לנצח ניצחון אחד ולבקר בפודיום מספיק פעמים כדי לסיים את האליפות במקום השלישי בשנת 1994.

3. הפרצ'יה של ספרינג

מישהו בישראל של סוף שנות ה-80 אשכרה הצליח לחשוב שקאג'יבות צהובות עם בחורות עליהן הן דרך טובה למכור משקה. בתור נערים, לא יכולנו שלא להסכים. אולי לא הבנו כל כך איזה אופנוע מגניב זה הקאג'יבה פרצ'יה הדו-פעימתי, אבל כשלא בהינו בדוגמניות, הצלחנו להבין שהקאג'יבה שלידן עדיף על המיץ שהן מנסות לקדם. בטח שהוא כל כך דומה לדוקאטי פאסו!

4. הפרימה של החבר מהכיתה

מה לעשות, חלקנו היינו בתיכון בשנות ה-90, ובעוד שילדים רכבו בעדרים של סוזוקי TS, היו פה ושם גם אופנועי כביש, והקאג'יבה פרימה היה אחד המגניבים שבהם. ל-א.ג מהכיתה שלי היה אחד כזה, והייתי מרייר עליו כל בוקר בחניה בדרך לכיתה. הוא היה אדום, מגניב והכי אקזוטי מאיטליה שהיה בנמצא לילד בן 16. אחר כך היינו מתיישבים בכיתה וקוראים יחד חוברות של מוטו. היו ימים.

5. ה-V-raptor 1000

פה אנחנו כבר נכנסים לימיה האחרונים של החברה. ה-V-Raptor היה הגרסה המגניבה יותר (בעינינו) לרפטור הרגיל. מי שאחראי על העיצוב הוא מי שעיצב את הדוקאטי מונסטר – מיגל גלוצי. המנוע מגיע מסוזוקי, שם הניע את ה-TL1000. תמיד תהינו אם האופנוע מגניב כמו שהוא נראה. אגב, הייתה גם גרסת 650 עם מנוע של סוזוקי SV650.