הדאונטאון 350i הוא הגרסה החדשה של הדאונטאון 300 המוכר והוותיק – קטנוע המנהלים של קימקו. לשנת 2015 הדאונטאון קיבל עדכון מקיף הכולל מתיחת פנית עיצובית, הגדלת נפח מנוע (מ-299 סמ"ק ל-320.6 סמ"ק, למרות השם 350), שיפור בווריאטור, עדכון לבולמים, עדכון למושב, ומערכת ABS שמגיעה כסטנדרט.
הגדלת הנפח של מנוע ה-G5 מעלה את ההספק מ-29 ל-30 כ"ס, אבל בעיקר מעבה את רצועת המומנט כך שהמנוע יהיה גמיש יותר. שאר העדכונים נעשים ברוח התקופה, על מנת להעמיד את הדאונטאון שוב בחזית קטנועי המנהלים.
מבחינת אבזור אין פה מעבר למקובל בקטגוריה – מתחת למושב נכנסת קסדה מלאה ועוד תיק או קסדת 3/4, יש שני תאים לא ננעלים בחזית, כשבאחד מהם יש גם שקע 12V עם מתאם USB, לוח השעונים זהה לזה של הדגם היוצא, כשהוא כולל גם מחשב דרך ומד תצרוכת דלק, והקטנוע מגיע כאמור עם מערכת ABS כסטנדרט.
גדול, חזק, נוח ומפנק
ביצועים
אחד המאפיינים של הדאונטאון 300 הקודם היה הבולמים הקשיחים שלו שאפשרו רכיבה 'ספורטיבית', למשל על כבישים מפותלים, והדבר נכון גם ל-J300 של קוואסאקי, שבנוי על בסיס הדאונטאון. ב-350 הלכו בקימקו אחורנית בתכונה הזו וריככו את המתלים. אז מצד אחד היכולות הספורטיביות התמתנו, אבל מצד שני במרחב המחיה העיקרי של הדאונטאון – כבישים עירוניים, כבישי פרברים וכבישים בינעירוניים , הנוחות השתפרה משמעותית. גם המושב התומך והמפנק תורם את חלקו.
המנוע והווריאטור היו מצוינים בדגם הקודם והם מצוינים גם פה. המנוע גמיש וחזק מספיק להתמודד עם תנועה בינעירונית ממוצעת, ובתאוצות עירוניות אחרי השתהות קלה מעמידה הקטנוע עף קדימה. הכל בצורה חלקה ונעימה. מהירות השיוט הנוחה עומדת על כ-130 קמ"ש על השעון, שהם כ-10% פחות לפי מדידת ה-GPS, והמהירות המקסימלית שהצלחנו לסחוט כששכבנו מאחורי המשקף והחזקנו פול גז לאורך זמן היא 163 קמ"ש על השעון שהם 148 קמ"ש מדויקים לפי ה-GPS.
כלי תחבורה מצוין מהפרברים לעיר הגדולה
איך זה מרגיש?
כמו קטנוע מנהלים בוגר ומהודק. קפיצת המדרגה של הטייוואנים בשנים האחרונות היא אדירה, והדאונטאון הוא הוכחה מצוינת לכך. מנוע ה-G5 של קימקו בשילוב הווריאטור מרגיש נעים ואיכותי, ההתנהגות טובה ונעימה, איכות הגימור טובה מאוד, והקטנוע מרגיש כאמור מהודק ושלם.
בתנועה בינעירונית זהו יופי של קטנוע נוח ומפנק שידלג על פקקי הבוקר בקלות וביעילות בדרך מהפרברים לעבודה עיר הגדולה, וכשהכביש ייפתח הוא יאפשר לרכוב קצת יותר מהר ממהירות התנועה. בתוך העיר הוא גם רך ונעים, אולם מדובר בקטנוע לא קטן, אפילו גדול – בעיקר בחלקו האחורי, ולכן ההשתחלות בין טורי מכוניות מסורבלת יותר מקטנועי 125 או אפילו 250 עירוניים, וזה טרייד-אוף מקובל, שכן הכלי הזה מיועד לשמש בראש ובראשונה ככלי בינעירוני למרחקים קצרים ובינוניים. חולץ פקקים אם תרצו.
31,500 ש"ח
עלויות
הדאונטאון 350i עולה 31,500 ש"ח במזומן או 12 תשלומים של 2,846 ש"ח (סה"כ 34,152 ש"ח). במחיר הזה מדובר בקנייה טובה בסך הכל, שכן הוא מתומחר בכ-1,000 ש"ח יותר מהג'וימקס 300Xi, ובכ-4,500 פחות מהמקסים 400. הדאונטאון מתומחר גם בכ-1,500 ש"ח פחות מהקוואסאקי J300, שכאמור בנוי על בסיס הדגם הקודם של הדאונטאון. התחזוקה בכל 5,000 ק"מ, ומחירי הטיפולים זהים לאלו של הדגם הקודם.
עופר-אבניר, יבואנית קימקו לישראל, מודיעה על הגעתו ארצה ועל תחילת השיווק של הדאונטאון 350 בעל המנוע החדש. הוא מציע מערכת הזרקת דלק, 30 כ"ס, מערכת ABS של בוש ועיצוב מודרני. מחירו נקבע על 31,500 ש"ח.
דאונטאון 350 – ABS ו-30 כ"ס
בנוסף מודיעה אבניר על תכנית מימון חדשה לקראת תחילת העבודות על הרכבת הקלה בתל-אביב, שעל פי ההערכות תיערכנה כ-5 שנים שבהן התנועה בגוש-דן עלולה להיות קשה. במסגרת התכנית יימכרו קטנועי קימקו ופיאג'ו בפריסה ל-60 תשלומים (5 שנים).
'בינגו' היו צריכים לקרוא לו, לא 'ג'וירייד'. מאז שנחת כאן לפני כ-12 שנים, היה ברור שהקטנוע הטייוואני הזה פיצח את הנוסחה של השוק הישראלי. עיצוב 'מנהלים' עם מושב מרווח וכורסתי, שטחי אחסון נרחבים, מנוע חזק יחסית ומחיר הגיוני – הפכו אותו למקבילה הדו-גלגלית למכונית משפחתית עם בגאז' גדול. הוא עבר כמה עדכונים במשך השנים, מתחרים באו והלכו, והוא נשאר לו כהרגלו מככב בראש הטבלה. ראינו תופעות דומות בשוק הרכב – עם סובארו, מיצובישי ומאזדה, אבל שתים-עשרה שנים זה הרבה מאוד בכל קנה מידה, גם בזה של שוק קטן ושמרן. הטכנולוגיה מתקדמת, התדמיות משתנות, ויש גם את האמרה שקובעת כי "לא לעולם חוסן". האמנם?
קימקו ג'ידינק 125 – 16,926 ש"ח
הג'ידינק הוא גלגול של קטנוע מאוד ותיק. ה'גרנד דינק' עליו הוא מבוסס מוכר ונמכר כאן גם הוא במשך כ-12 שנים, אבל בניגוד לג'וירייד שעבר אבולוציה במשך השנים, הג'ידינק הוא רבולציה של קודמו. למעשה הוא קטנוע חדש ומודרני, שקרוב יותר ברוחו ובעיצובו לדגמי הדינק מאשר ל'גרנד' העתיק. המשקל והממדים שלו דומים לאלה של הג'וירייד, המנוע מוזרק, והשלדה והמתלים הם מתכנון מתקדם יותר, מה שאמור על הנייר להספיק לו בכדי להכניע את הג'וירייד המיושן. הנכס השימושי בדמות מדרס הרגליים השטוח נשמר, המוניטין קיים, והמחיר, שלא במקרה, מכוון בול אל הפוני של הג'וירייד.
דיאלים S3 125 – מחיר 18,850 ש"ח
S3 היא סדרת הדגל של קטנועי העידן החדש של דיאלים. דגם ה-125 כולל את כל הגודי'ס שיש לאחיו הגדול, ה-250, עם מעט שינויים כמו מדרס שטוח ואגזוז מעוצב יותר. ה-S3 125 פונה אל הטופ של קטגוריית ה'מנהלים זוטרים', כפי שבחרנו להגדיר את הקטנועים האלה. הוא גדול יותר, חזק, מהיר ומאובזר יותר, וגם עולה קצת יותר. על המחיר הגבוה יותר מפצה האסטרטגיה השיווקית של היבואן שמציעה פריסת תשלומים, חבילת הטבות ואפשרות מפתה לטרייד-אין במחיר מחירון, ולכן לדעתנו בשורה התחתונה הקוריאני מתמודד כשווה מול שני הטייוואנים גם בגזרת המחיר.
גברת עם סלים
את היום הראשון של המבחן התחלנו בהרכב חסר. שלושה קטנועים, שני בוחנים ואחד שקצת מאחר. החלטנו לרתום את הקטנועים במשך כמה שעות למשימה של חלוקת מצרכים לנזקקים. כ-15 ק"מ מחוץ לעיר בכל כיוון ואחריהם סיבובים באזור דרום תל אביב הצפוף, מסלול שמאפיין את תחום המחייה הטבעי של הקטנועים האלה. למשימה הזו נבחרו שניים מתוך השלושה, ובלי הרבה התלבטויות הדיאלים נשאר בחניון. כשצריך להעמיס שקיות וארגזים, יש חשיבות גדולה למרווח של מדרס הרגליים, וגם לוו התלייה – ובדיאלים המדרס צר והוו נמוך, לכן הוא פחות יעיל ושימושי. מבין השניים שנבחרו למשימה הזו, הג'וירייד היה עדיף על הג'ידינק גם בשימושיות (מדרס גדול יותר ושני ווי תלייה) וגם במהירות המרבית העדיפה בכביש המהיר.
אני אוהב לישון
בנתיבי איילון הפנויים של יום שישי בבוקר החלו להתגלות ההבדלים בין הקטנועים. הג'ידינק מגיע די בקלות למאה קמ"ש, מושך עוד קצת עד כ-105, ו…זהו, נגמר הסוס. הג'וירייד מושך עד כ-115 על מד המהירות, והדיאלים שהצטרף מאוחר יותר חושף מנוע נמרץ ושרירי יחסית שמצליח למשוך עד 130 קמ"ש מרשימים על מד המהירות. למרות שבפרמטר של זמן זה הצטבר בסך הכל לדקה אחת על פני עשרה ק"מ (בדקנו ומדדנו), ואפשר לטעון שממילא שלושתם לא חיות של כביש מהיר, מה שיותר חשוב הוא ההרגשה והתחושה של הרוכב. במהירות של מאה קמ"ש הדיאלים והג'וירייד מרגישים שיש להם עוד רזרבה קטנה של כוח להשלים עקיפה פה ושם, ואילו הג'ידינק משדר "הלכתי לישון צהריים, תעירו אותי בבקשה כשנגיע ללה-גארדיה". בפועל מסתבר שההפרשים יותר קטנים, עם 95 קמ"ש אמיתיים על ה-GPS לג'ידינק, 105 לג'וירייד, ו-110 לדיאלים.
יכול להיות שזה נגמר
בהמשך היום הסתובבנו בין ערי גוש דן וביניהן, בקצב רגוע שמתאים לכבישים עירוניים פנויים, בלי לחץ של צלם על הראש, והבנו שבמבחן הזה לא תהיה הכרעה חד משמעית. בחלק מהפרמטרים החשובים יש כל פעם עדיפות לקטנוע אחר. מי שמהירות ואבזור חשובים לו – הדיאלים יהיה הבחירה העדיפה עבורו. מי שמסתובב בעיקר בעיר וגם לוחץ את הקטנוע פה ושם בפניות, בלימות ותמרונים – הג'ידינק יספק לו את החבילה העדיפה והאיכותית יותר, ואילו מי שכושר הנשיאה, פוזת הישיבה, והשמרנות מדברים אליו – הג'וירייד הוא הקטנוע הנכון עבורו. בסוף היום הראשון מסתבר לנו ששלושת הקטנועים האלה טובים מאוד, ואם תלחצו אותנו אל הקיר – נגיד שלדיאלים המפנק והמהיר יש כאן עדיפות קלה, אחריו הג'וירייד השימושי והנעים שמפתיע עם חבילה שעדיין רלוונטית ומתגמלת, ולבסוף הג'ידינק שהוא קטנוע איכותי, שימושי ומאוזן, אבל המהירות המרבית המאכזבת שלו דחקה אותו אל המקום האחרון. אז אולי אפשר לסגור ככה את המבחן? זהו, שלא.
אצו רצו גמדים
היום השני של המבחן היה לחוץ ותובעני הרבה יותר ויצר אצלנו תובנות חדשות. הדיאלים שכיכב מחוץ לעיר עם יציבות ומהירות, הרגיש בעיר הצפופה קצת כמו קרנף לעומת השניים האחרים. ההיגוי שלו כבד והוא פחות זריז, וככל שהתמרונים שדרשנו ממנו היו צפופים יותר – כך הוא גם הרגיש מסורבל יותר. המנוע שלו נמרץ וחזק, אבל התמסורת פחות מבריקה עם השהייה ארוכה מדי בפתיחה. לג'וירייד יש מנוע עם אופי פעולה עגול ונעים, ותמסורת מצוינת שמעבירה את הכוח בצורה מידית וחלקה בזינוקים ותאוצות ביניים, אבל ככל שעולה המהירות כך הוא מרגיש חלש ועצל יותר. התמרון איתו בפקקים קליל, ההיגוי זריז ומדויק, אבל שוב – ככל שעולה המהירות הוא מרגיש יותר מעורפל ופחות מדויק. הג'ידינק לא מפגר אחרי הג'וירייד בעיר, המנוע והתמסורת שלו פועלים מצוין, התמרון איתו בתנועה צפופה קליל, והוא לא מאבד יציבות וכיוון בשום מצב, גם במעבר על מפגעי תשתית אכזריים וגם כשלוחצים אותו בפניות עירוניות מהירות.
דיאלים S3
יושב על הגדר
לג'וירייד יש תנוחת ישיבה קצת מוזרה. כששולחים את הרגליים קדימה יש המון מקום למתוח אותן לפוזה של כורסת טלוויזיה, אבל כשמנסים לשבת זקוף עם רגליים ישרות, זה מרגיש כמו לשבת על כיסא בגן ילדים. המושב נמוך, המדרס גבוה, ולבעלי רגליים באורך ממוצע ומעלה זה פשוט צפוף מדי. בג'ידינק המצב טוב יותר עם תנוחת רכיבה נכונה שהייתה יכולה להיות גם הרבה יותר נוחה אם המושב היה מרופד כמו שצריך, אבל הספוג שם רך מדי ושוקע מהר. הדיאלים מציע את תנוחת הרכיבה הנכונה והמרווחת ביותר, וגם המושב עצמו בסדר גמור יחסית לשני הטייוואנים המתחרים.
פן נוסף שקובע נוחות הוא פעולת המתלים. בג'וירייד הכיול רך יחסית, וזה נעים ונוח ומגהץ מהמורות קלות, אבל על כביש משובש יותר מתבקשת תמיכה עם הרגליים שזרוקות להן ללא תועלת על המדרס הגדול, ואז הגב עלול לסבול. בדיאלים המתלה האחורי קשיח והקדמי רך ונוטה לקפצץ על אספלט משובש, מה שגורם לחבילת המנהלים המרשימה להרגיש הרבה פחות מפנקת. הג'ידינק הוא המאוזן ביותר מבין השלושה, והמתלים שלו תומכים היטב ולא מתרגשים גם ממפגעי תשתית אכזריים. בהרכבה הוא שומר על איזון והוא עדיף על השניים האחרים מבחינת הרוכב. הג'וירייד הכי נוח במושב האחורי, אבל הרוכב נתקל עם המרפקים בברכי המורכב וההיגוי הופך קליל ומנותק בגלל שקיעת המתלה האחורי. הדיאלים מרווח ונוח להרכבה, אבל המורכב סובל מנוקשות המתלה האחורי וגם חסרה לו משענת הגב שקיימת אצל שני האחרים.
ילד מזדקן
במהלך היום בחנו את הקטנועים בכמה פרמטרים דינמיים שחשפו כמה אמיתות. במבחן התאוצה לא הצליח הדיאלים החזק לתרגם את כוחו ליתרון על השניים האחרים. כשמזנקים חזק עם מצערת פתוחה עד הסוף הווריאטור שלו קצת מתבלבל וגורם להשהיה קלה, כך שבסיכום התקבל שוויון כמעט מוחלט בין השלושה. את קו הסיום של מבחן התאוצה ניצלנו לבלימה חזקה, ושם היה לדיאלים יתרון. מערכת הבלימה שלו משולבת ויעילה, ויחד עם הגלגלים הגדולים והשלדה הקשיחה שלו הוא בולם חזק ובטוח, ושומר על יציבות מרשימה גם כשהגלגל הקדמי ננעל לרגע ומחליק. הג'ידינק קרוב מאוד אליו בעצמת הבלימה וביציבות, ואילו הג'וירייד חושף את גילו המתקדם במצב הזה שמדמה בלימת חירום. עצמת הבלימה של הג'וירייד טובה וחזקה, אבל השלדה הגמישה והמתלים הרכים גורמים לו להתבלבל ולאבד יציבות כשהוא על סף נעילת גלגלים. נעילה של הגלגל האחורי על אספלט חלק גורמת לזריקת זנב כמעט מידית, ופידבק מהפרונט כמעט ולא קיים.
סאן יאנג ג'וירייד 125
באחת הכיכרות ביפו השתעשענו ברכיבה במעגל שהולך וקטן, אבל מהר מאוד שמנו לב שאת הדיאלים הרעיון הזה לא משעשע בכלל. כשדוחקים אותו לתמרון צפוף ברכיבה איטית יוצא הקרנף שבו ופשוט מתנגד. יש לו צידוד טוב של הכידון, אבל כשיורדת המהירות ומנסים לעשות איתו תמרון כירורגי ומדויק – הוא מעדיף להמשיך ישר או ליפול לתוך הפנייה. הג'וירייד עושה את זה קצת יותר טוב ממנו, אבל בשלב מסוים הוא מגלה גמישות מופרזת מצד השלדה והמתלים, ומאותת גם הוא שעוד רגע הוא נופל פנימה אל מרכז המעגל. הג'ידינק לעומתם מראה איזון מרשים, מצליח להדק את הפנייה עוד ועוד, ועדיין שומר על יציבות מופתית.
אדוני השופט
מבחן קשה. שלושה קטנועים טובים מאוד וכל אחד מהם יכול להיות בחירה נכונה ומוצלחת לאופי שימוש אחר. בסיום המבחן ישבנו ושקללנו ציונים. עברנו סעיף סעיף ואז התבהרה התמונה. הציונים של שלושת הבוחנים היו קרובים מאוד וכולם התכנסו לכדי אותה מסקנה. הניצחון אם כך הוא לא בנוק-אאוט, אלא בנקודות בודדות.
הג'וירייד מציע שימושיות מצוינת ואופי פעולה נעים, אבל סימני הגיל כבר ניכרים עליו ובאים לידי ביטוי ככל שלוחצים אותו יותר. הוא קטנוע טוב מאוד, וזה מפתיע לאור הבסיס המיושן שלו, אבל בסיכום של המבחן הזה הוא מגיע למקום האחרון עם ציון משוקלל של 73. הדיאלים מהיר, מאובזר ומסיבי יותר משני הטייוואנים, ויש לו עדיפות עליהם מחוץ לעיר וגם בצריכת הדלק, אבל בשימוש עירוני הוא מעט נחות בכושר התמרון ובנוחות, והציון שלו עומד על 75. הג'ידינק, שבהתחלת המבחן אכזב עם מהירות מרבית נמוכה מהמצופה, גילה שלמעט אותם עשרה קמ"ש שחסרים לו בטופ, את כל השאר הוא עושה בצורה מצוינת. בסיכום הכללי זה הספיק לו בכדי לצבור יתרון קטן ולקבל אצלנו ציון של 77, ולכן הקימקו ג'ידינק הוא המנצח של המבחן.
