הימאהה YZF-R3 הוא אופנוע שליש ליטר חביב שנושא את שם אחיו למשפחת YZF-R בגאווה. מנוע 2 צילינדרים בנפח 321 סמ"ק שמפיק 42 כ"ס, מזלג הפוך בקוטר 37 מ"מ (בדגם החדש. עד 2018 ה-R3 הגיע עם מזלג קונבנציונלי), מסך LCD ופוטנציאל להפוך גם למכונת מירוצים אמיתית – תשאלו את אביעד עורך פול גז ו-R3 המרוצים שלו.
אבל אם יש לכם אחד ובא לכם אותו בעיצוב אחר לגמרי, אז סדנה אמריקאית בשם GG RETRO FITZיצרה קיט גוף להלבשה פשוטה שעלותו פחותה מאלף דולר לגרסת Street ו-1,200 דולר לגרסת Race. העיצוב – רטרו נקי ופשוט שגם נראה מעולה וגם שוקל 6.5 ק"ג בלבד – 4 ק"ג פחות מהמקור. ואם זה לא מספיק, החברה מציגה גם קיטים תואמים של גרפיקה אם לא הצלחתם למצוא בעצמכם את סכימת הצביעה שבה אתם מעוניינים.
נראה טוב!
חלק מהקיט ל-R3כך נראה הקיט לפני צביעה
וזו אופציה אחת של קיט גרפיקהאופציה נוספתוכך נראית גרסת ה-Race
נורטון – החברה הבריטית הוותיקה-עתיקה ששורשיה הולכים אחורה עוד לשנת 1898 ועתידה נראה מבטיח (עוד נקדיש לחברה פרק מיוחד בקרוב) – משחררת גרסה מוגבלת ל-50 יחידות בלבד של דגם הדומינייטור (Dominator) שלה.
הדומינייטור מציע מנוע טווין מקביל עם עוקה יבשה (מיכל שמן חיצוני) בנפח 961 סמ"ק. המנוע מקורר אוויר ושמן, עם מוטות דחיף ושני שסתומים לצילינדר, והוא מספק 80 כ"ס ב-6,500 סל"ד ו-9 קג"מ ב-5,200 סל"ד.
הגרסה המוגבלת תגיע עם מיכל דלק בייצור עצמי, כמו גם מערכת הפליטה 2 ל-1. הכידון גבוה, בניגוד לקליפ-און שמגיע בגרסה ה'רגילה'. מאחור יש בולם מתכוונן של אוהלינס, ומלפנים הלקוח יכול לבחור בין מזלג הפוך או קונבנציונלי – שניהם של אוהלינס ושניהם בקוטר 43 מ"מ. בנוסף, יש משקף רוח קטן מקרבון, כמו כן תיבת האוויר, מגן השרשרת ועוד אי-אילו כיסויים ומגנים. הגרסה המיוחדת תגיע בצבע ניקל הבוהק והמיוחד שאתם רואים בתמונה.
כל אחת מ-50 היחידות הממוספרות תגיע במחיר של 22,000 ליש"ט או 27,000$ אמריקאי. לא בישראל לצערנו.
בימאהה הודיעו על הצגת דגם ה-XSR155 בתאילנד, מכאן סביר להניח שנזכה לראות בשאר העולם גרסת 125 סמ"ק לדגם הרטרו המגניב.
ימאהה XSR155 לשווקי המזרח – בקרוב גם 125 לשווקים האירופאים?
את משפחת דגמי ה-XSR לבית ימאהה אנחנו כבר מכירים טוב מאוד – בין אם זה ה-XSR900 או ה-XSR700. בקצרה נספר שמדובר בגרסאות רטרו מעוצבת הבנויות על הפלטפורמות המצוינות של ה-MT-09 וה-MT-07. לאחרונה גם רכבנו על גרסת ה-XTribute – גרסת הומאז' לימאהה XT500. עבור שווקי המזרח בימאהה הציגו את דגם הסקרמבלר-רטרו-אורבני שלהם בגרסת 155 סמ"ק, ובדומה לבייבי-טרייסר 125 סמ"ק אנו מצפים שימאהה יציגו גם גרסת 125 סמ"ק ל-XSR לשווקים האירופאים.
בהנחה שבימאהה ימשיכו עם המנוע המורכב ב-MT125 ׁׁוב-YZF-R125, מדובר על מנוע ארבע פעימות מקורר נוזל ועם הזרקת דלק, המפיק כ-15 כ"ס ב-9,000 סל"ד. מבחינת המכלולים נראה מלפנים מזלג קדמי הפוך בקוטר 41 מ"מ. בדומה למה שחשבנו לגבי הטרייסר – XSR300 עם מנוע ה-321 סמ"ק של ה-YZF-R3 / MT-03 עשוי להיות מעניין.
בב.מ.וו חושפים גרסה חדשה ל-R nine T לציון 50 שנה לסדרת הבוקסרים /5 ו-50 שנה לייצור אופנועים במפעל ב.מ.וו בברלין. הגרסה החדשה, שנקראת R nine T /5, היא הומאז' לשלושת הבוקסרים מהעבר – R50/5, R60/5 ו-R75/5.
ה-R nine T /5 לצד גרסת המקור בת ה-50
בשנות ה-60 של המאה הקודמת ב.מ.וו חוותה עלייה ניכרת במכירות רכבים ואופנועים, והיה צריך למצוא פתרון לייצור האופנועים. הפתרון נמצא על-ידי העברת מפעל האופנועים לברלין בשנת 1969. הכלים הראשונים שיוצרו במפעל החדש היו כאמור שלושת דגמי ה-/5, שהיו למעשה כלים חדשים לחלוטין – עם שלדה חדשה, מנועים משודרגים ועיצובים מודרניים.
כעת, לציון 50 שנה לאותם כלים אייקוניים וגם למפעל בברלין שבו עדיין מיוצרים אופנועי ב.מ.וו, משחררת החברה גרסה מיוחדת – R nine T /5. הבסיס הוא ה-R nine T המוכר, בגרסה הבסיסית שלו עם הבולמים הקונבנציונליים, אולם הוא מקבל צביעה מיוחדת ומספר תוספות. כך למשל מיכל הדלק מקבל מדבקות אחיזה שחורות לברכיים, והצביעה היא בכחול מטאלי של פעם עם פסים כפולים על המיכל ועל הכנף הקדמית. יש גם נגיעות של כרום, למשל במראות ובמערכת הפליטה, ויש מושב מיוחד ומדורג המזכיר את מושבי העבר – כולל רצועת אחיזה ותפירה בלבן. גם הגימור של המנוע, תיבת ההילוכים, הצינורות התחתונים של המזלג, והנאבות והשפיצים של הגלגלים – בציפוי כסוף לאלומיניום שמזכיר את צבעי העבר, וכך גם השלדה והזרוע האחורית שמצופות בשחור. על מיכל הדלק תמצאו גם עיטור מיוחד שמסמל את 50 השנים לסדרה /5.
אנחנו מאוד אוהבים את הנייקד הגדול של קוואסאקי – Z900. אביעד סיכם בזמנו: "אין לו מצערות חשמליות, מצבי ניהול מנוע, בקרת אחיזה או קוויקשיפטר, אבל יש לו את הדברים החשובים ביותר – מנוע ומכלולי שלדה מצוינים, שיחד יוצרים אופנוע שעובד מעולה, ומאוד מהנה". ועם תג המחיר האטרקטיבי לנייקד המוצלח בנפח 900 סמ"ק – זה בדיוק מה שאנחנו אוהבים.
אבל אם חפצה נפשכם לשנות קצת, לרענן קצת ולהיזכר בימים הטובים – סדנה ספרדית בשם Japan Legendsמציעה למכירה קיט שכולל מסיכה קדמית כפולת פנסים, יחידת מושב, חרב תחתונה וכיסוי למיכל הדלק. בזכות הקיט, ה-Z900 נייקד הפשוט שהיה לכם הופך להיות ZXR750 H1 מטורף משנת 1989, זאת לציון 30 שנים לאותו אופנוע ספורט אייקוני של קוואסאקי.
אין עדיין מחירים רשמיים, אבל אם תזמינו תקראו לנו לבוא ולראות.
רפליקת ה-ZXR900 בהשראת ה-ZXR750וכך נראה ה-ZXR750 המקורי
הדגם החדש מחליף את ה-CB650F, נייקד ספורטיבי שבעצמו עבר מספר גלגולים מאז החל את דרכו כ'הורנט 600' הוותיק אי-שם בתחילת העשור הקודם, אך למעט העובדה שגם למתחיל השושלת היה פנס עגול – לא נותר כמעט דבר משותף בין השניים. וכפי שנהוג בהונדה, על בסיס אותה הפלטפורמה נבנה גם אופנוע בעל פיירינג מלא בעל ניחוח ומראה ספורטיביים יותר, ה-CBR650R, שגם עליו רכבנו בהשקה העולמית.
הדגם החדש, שכאמור מעוצב בסגנון רטרו-מודרני, אמנם נשען לא מעט על בסיס קודמו, אך רשימת השינויים הארוכה מצביעה על כך שעל הנייר לפחות מדובר באופנוע שונה למדי. בין הדברים הבולטים שניתן למצוא ברשימה הנ"ל מופיעים קלאץ' מחליק, מערכת בקרת אחיזה לגלגל האחורי, בולם קדמי חדש, מערכת התראה בזמן בלימת חירום, וכאמור עיצוב ברוח משפחת הניאו ספורט קפה של הונדה, עם פנסי LED היקפיים, ועוד.
כמו כן הוא מוצע גם בגרסה מוגבלת ל-35 קילוואט (47.6 כ"ס), המתאימה לבעלי רישיון A1 בישראל.
נייקד קפה רייסר מודרני
ביצועים
אמנם בהונדה עמלו רבות על העיצוב המודרני בניחוח של פעם, אבל בסופו של דבר בלב האופנוע, ממש מתחת לרוכב, שוכן לו מנוע 4 צילינדרים בשורה בנפח 649 סמ"ק, שהודות למהנדסים של הונדה מפיק עכשיו אפילו עוד יותר כוח מאשר לפני כן – כ-5 כ"ס יותר ליתר דיוק. מקובל לחשוב, ובצדק, שמנוע כזה עובד בעיקר בסל"ד גבוה, אך ברכיבה עליו גילינו שהמנוע של ה-CB650R מאפשר גמישות מפתיעה לטובה גם כשמאלצים אותו לעבוד בסל"ד נמוך באופן יחסי. זה מפתיע בעיקר משום שמן העבר השני, הקו האדום התרחק לו בעוד כ-1,000 סל"ד עד לגבול העליון.
תיבת ההילוכים המשודכת למנוע היא 'הונדאית' למהדרין, קרי עובדת חלק ומדויק, ללא 'מעצורים', קרקושים ושאר תחושות לא נעימות ברגלית ההילוכים, וגם ידית הקלאץ' נוחה לתפעול ובעלת תחושה רכה למדי. באופנוע המבחן שלנו הותקן מבעוד מועד קוויקשיפטר (להעלאת הילוכים בלבד) שמוצע כתוספת לדגם ואינו מגיע עם האופנוע כברירת מחדל, ונעיד עליו שהוא עבד נהדר וחלק גם כן, כמו יתר מכלולי הגיר.
תנוחת הרכיבה הפכה בדגם החדש למעט ספורטיבית יותר על-ידי הזזת רגליות הרוכב מעט מעלה ואחורנית, כשגם הכידון הונמך ב-8 מ"מ והורחק מהרוכב ב-13 מ"מ בהשוואה לדגם הקודם. כתוצאה מכך, ויחד עם קיצור האורך הכולל של האופנוע והסרתם של כ-6 קילוגרמים ממשקלו, הפך ההיגוי ב-CB650R לזריז ומדויק יותר, אך עדיין נותר יציב מאוד בזמן פנייה.
התנהגות הכביש של ה-CB650R מצוינת, כשהבולם הקדמי החדש מלפנים, מזלג הפוך 41 מ"מ של שוואה (ללא אפשרות כיוון), עושה עבודתו נאמנה בספיגת תחלואי הדרך והצמדתו של הגלגל הקדמי לקרקע. הבולם האחורי, בעל 10 מצבי עומס קפיץ, נלקח מהדגם הקודם, עבר עדכון קל לטובת התנהגות חלקה יותר, ובסך הכול מתפקד טוב למדי, גם כשעוברים למוד רכיבה אגרסיבי יותר.
ביצועים של נייקד מודרני
איך זה מרגיש?
זה מרגיש לגמרי כמו הונדה, כמעט מכול נקודת מבט. זה מתבטא בראש ובראשונה בטבעיות שבה מתיישבים על האופנוע ומתחילים ברכיבה – הכול מרגיש אינטואיטיבי ו'במקום', ללא צורך בזמן הסתגלות. כך גם תנוחת הרכיבה – על אף, ואולי למעשה בזכות כך, שהפכה מעט ספורטיבית יותר ביחס לדגם ה-F. המושב אינו קשיח מדי ואינו כורסתי, אך מאפשר גם תנועה סבירה על המושב מצד לצד, ומאידך אינו דורש עצירות תכופות בכדי לחלץ את עצמות הישבן.
יחס הכוח/משקל של האופנוע החדש שופר פעמיים בהשוואה לדגם ה-F, דהיינו ה-CB650R גם חזק יותר וגם קל יותר מקודמו, ויחד עם הקטנת הממדים הכוללים של האופנוע מתקבלת תחושה של אופנוע קטן וקליל יותר, הן ברכיבה והן בעמידה במקום. אף על פי כן, אין הדבר אומר שהאופנוע עצמו קטן עבור הרוכב שיושב עליו – גם רוכבים גבוהים יסתדרו עם הממדים שלו מבלי להרגיש שהם רוכבים על מיניבייק.
אחד הדברים שאנחנו אוהבים לבחון באופנועים חדשים זה איך הם בולמים. מערכת הבלימה של הדגם החדש כוללת קליפרים 4 בוכנות עם דיסקים צפים מלפנים, דיסק 240 מ"מ מאחור, ומערכת ABS חדשה. כל אלו מתפקדים מצוין בקו ישר, גם אם 'מתנפלים' על הבלמים (במקרה כזה יופעל גם איתות חירום באופן אוטומטי), ואילו בהטיה שימוש לא זהיר בבלם בקדמי יזקף את האופנוע במידה מה. יחד עם זאת, הבלם הקדמי משלב עצמת בלימה בריאה יחד עם תחושה ורגש במידה מספקת בשביל להיעזר באצבע אחת בלבד לשם כך.
אז נכון שיש במראה של משפחת הניאו ספורט קפה של הונדה ניחוח קלאסי של אופנועי קפה-רייסרים של פעם, אבל עם פנסי LED ההיקפיים ובראשם פנס ה-LED העגול (היפהפה יש לומר) בחזית, המראה של ה-CB650R משדר הייטק היפסטרי; טכנולוגי מצד אחד, אבל גם סופר-מגניב ומיוחד מהצד השני. אל הצד הטכנולוגי מצטרף גם מסך ה-LCD החדש שמחליף את לוח השעונים הסטנדרטי, ובהחלט מתאים לעיצוב הכולל של האופנוע ולסגנון שהוא משדר, אלא שלצערנו רוב הזמן לא יכולנו לקרוא ממנו את הנתונים כל זמן שהשמש הספרדית הופיעה בשמיים, וחבל שבהונדה לא מצאו לכך פתרון הולם.
העיצוב – פנינה
סיכום ועלויות
ההונדה CB650R הוא לא סתם עוד עיצוב מחדש של דגם קיים או מתיחת פנים, אלא שינוי של ממש מאופנוע מיינסטרים בקטגוריה רוויית מתחרים לאופנוע ייחודי ומסוגנן עם עדכונים חשובים שהופכים אותו לרלוונטי ומיוחד גם בשנת 2019.
כנייקד הוא מציע הרבה יותר שימושיות וורסטיליות מאשר אופנוע ספורטיבי, ויחד עם זאת הוא מאפשר רכיבת כביש ספורטיבית לא פחות מאשר דומים לו עטויי פיירינג ומסיכת חזית מחודדת. איכות החומרים וההרכבה גבוהים למדי, כפי שאנו כבר רגילים ומצפים מהונדה, ועל אף שלא מדובר באופנוע קצה בעל מכלולים יקרים, ה-CB650R מציע חבילת ביצועים טובה, שלמה ומאוזנת, וזו כנראה התכונה הבולטת אצלו מעל הכול.
העיצוב הרטרו-מודרני מושקע ומשובח, ומשלב מראה נוסטלגי עם איכות יפנית וטכנולוגיה עדכנית, ומחירו של ה-CB650R דומה לדגם היוצא – 59,900 ש"ח. אין לנו ספק שהוא יהווה מתחרה בולט בקטגורית הנייקדים בקבוצת הנפח שלו, בין אם בשל העובדה שהוא היחידי המצויד במנוע 4 צילינדרים, ובין אם בשל העיצוב המיוחד והאיכויות שהוא מציע.
הכותב היה אורח של חברת הונדה בהשקה העולמית באלמריה, ספרד.
אמרתם רויאל-אנפילד – אמרתם מסעות בהרי ההימלאיה על-גבי בולט 500 בן 30 שנה. אבל לאחרונה החברה ההודית הגדולה מתעוררת, ואחרי ההימליאן (שהגיע לאחרונה ארצה ונמכר פה באופן סדיר), החברה מקבלת בוסט רציני קדימה ומציגה במילאנו – באופן בלתי צפוי לחלוטין – קונספט חדש בשם KX עם מנוע וי-טווין חדש ועיצוב רטרו-מודרני שכאילו לקוח מהמובילות בסגמנט כמו אינדיאן והארלי-דיווידסון.
כן, זה רויאל-אנפילד!
הקונספט החדש, רויאל-אנפילד KX, מעוצב בסגנון בובר נמוך, והוא משלב אלמנטים מהעבר עם סגנון ובנייה מודרניים לחלוטין. שימו לב למשל למזלג הקדמי הלא-קונבנציונלי ולזרוע האחורית החד-צדית, לבלמי הברמבו הרדיאליים מלפנים, לפנס הקדמי שכולו LED או למסך השעונים הדיגיטלי הצבעוני. כל זה מרויאל-אנפילד, כן?
המנוע החדש, וי-טווין בנפח 838 סמ"ק מקורר נוזל, עליו כבר היו שמועות לאחרונה. יחד עם זאת, ברויאל-אנפילד לא משחררים פרטים טכניים כאלו ואחרים למעט נפח המנוע, אך מה שברור הוא שמדובר במנוע חדש מפיתוח עצמי, ולמרות מראה הרטרו שלו עם צלעות הקירור – מדובר במנוע מודרני לחלוטין, כמובן בעל מערכת הזרקה מודרנית.
הרויאל-אנפילד KX הוא קונספט בלבד, שבא בעיקר כדי לאותת, או יותר נכון להטיל פצצה, על התהליכים שעוברים על החברה ההודית – שמכוונת אל הקהל האירופאי והאמריקאי שמחפש עיצובים מרשימים לצד ביצועים מרשימים. אנחנו, בכל אופן, מחכים בכיליון עיניים לראות כיצד יתפתח הפרויקט המרשים הזה, כשסביר להניח שעל בסיס הפלט]ורמה הזו ייבנו דגמי רטרו נוספים.
הקוואסאקי W800 הוא אופנוע הרטרו של קוואסאקי שיוצר בשנים האחרונות כמחווה ל-W1 660 של שנת 1966. בבסיסו מנוע טווין מקבילי מקורר אוויר, והמכלולים והעיצוב היו פשוטים וייצגו היטב את רוח הרטרו השוטפת את הרחובות.
לקראת 2018 ה-W800 ירד מייצור מפני שלא עמד בתקנות יורו 4, וכעת קוואסאקי מחזירה את הדגם לייצור – בשתי גרסאות – כשהוא כמעט חדש לחלוטין ועומד בכל תקנות זיהום האוויר.
קוואסאקי W800 סטריט
ה-W800 החדש עדיין עושה שימוש במנוע טווין מקבילי מקורר אוויר ופשוט מכאנית בנפח 773 סמ"ק, כשבגרסתו החדשה הוא יפיק 35 קילוואט (47.6 כ"ס) – כך שיתאים לרישיון נהיגה A1 (באירופה A2).
השלדה חדשה לחלוטין, וכך גם שאר מכלולי השלדה. לטענת קוואסאקי, כ-90% ממכלולי האופנוע חדשים. כך למשל יש בלם דיסק קדמי, ולעומת הדגם הקודם בו היה בלם תוף אחורי, כאן בדגם החדש יש בלם דיסק גם מאחור. בנוסף, יש מערכת ABS כפי שהתקנות האירופאיות מחייבות.
ה-W800 החדש יגיע בשתי גרסאות – W800 קפה ו-W800 סטריט. הקפה יגיע עם מסיכה קדמית בסגנון רטרו מסביב לפנס העגול, קליפ-אונים ומושב ספורטיבי עם זנב מחודד, ואילו דגם הסטריט יגיע עם כידון שטוח וגבוה ומושב סקרמבלרי ושטוח יותר. בנוסף, גם לוח השעונים שונה בין הדגמים.
בקוואסאקי מוסרים שהפרטים המלאים על צמד ה-W800 החדשים יימסרו עם ההשקה – בתחילת 2019. כך או כך, הם נראים נפלא בעינינו ובהחלט יש להם מקום, גם בשוק המקומי.
צמד ההוסקוורנה 401 – הוויטפילן והסווארטפילן (חץ לבן וחץ שחור בשוודית) – הם הסנוניות הראשונות של המותג השוודי שבבעלות אוסטרית בייצור אופנועי כביש, יחד עם הוויטפילן 701 כמובן. הפלטפורמה המכאנית נלקחה כמעט בשלמותה מהדיוק 390 של חברת האם, ק.ט.מ, אולם בהוסקוורנה בנו עבודת גוף חדשה לחלוטין שמרמזת על הרוח החדשה של החברה בכל הנוגע לאופנועי כביש.
המנוע הוא סינגל בנפח 375 סמ"ק, מתאים לרישיון נהיגה A1, והוא מוזן על-ידי מערכת הזרקה עם מצערות חשמליות RbW. השלדה הקשיחה עשויה ממסבך משולשי פלדת כרומולי, הבולמים הקדמיים של WP הפוכים מטיפוס קארטרידג', ומאחור יש זרוע אלומיניום יפה עם בולם יחיד – גם הוא של WP. מערכת הבלמים היא של BYBRE, כולל קליפר רדיאלי מלפנים, וכאמור כל הפלטפורמה הזו הגיעה ישירות מהדיוק 390 של 2017, כשעליה הוסיפו את חישוקי השפיצים היפהפיים במקום החישוקים היצוקים בגרסת המקור.
על הפלטפורמה הזו, שכבר רכבנו עליה בגרסת המקור והיא התגלתה כמגניבה במיוחד, בנו כאמור בהוסקוורנה עבודת גוף חדשה לחלוטין. העיצוב, ברוח הסלוגן Simple. Profressive, כלומר פשוט אבל מתקדם, נקי למדי, ובעיקר מביא איתו רוח עיצובית חדשה, מודרנית מאוד, שלא לומר היפסטרית.
לצמד הוויטפילן והסווארטפילן עיצוב זהה לעבודת הגוף, כשההבדלים נובעים מהקונספט השונה של השניים. בעוד הסווארטפילן מהווה סקרמבלר מודרני ומגיע עם כידון שטוח, רחב וגבוה, עם צמיגי קוביות לכביש של פירלי מדגם STR, הוויטפילן הוא מעין קפה-רייסר-רודסטר, עם קליפואונים נמוכים שמורידים את פלג הגוף העליון לכמעט שכיבה וצמיגי כביש של מצלר מדגם ספורטק M5.
ההבדלים בין השניים נמצאים כאמור בכידון ובצמיגים, אבל גם בעיצוב המושב, וכמובן – בצביעה. הוויטפילן מגיע בלבן בלבד, ואילו הסווארטפילן בשחור בלבד.
כאן נעצור לרגע ונמליץ לכם לגשת לאולם התצוגה של היבואנית, עופר-אבניר, ולהתבונן בצמד הכלים פנים אל מול פנים. שום תמונה לא תצליח להעביר את האימפקט הוויזואלי שהשניים נותנים. תחום הרטרו מעולם לא היה יותר מודרני.
הסווארטפילן – סקרמבלר עם כידון גבוה ורחב
ביצועים
מאופנועי רטרו, גם אם הם מודרניים, לא מצפים להתנהגות דינמית ולביצועים ברמה גבוהה. אבל למרות זאת, כשהפלטפורמה עליה אתה יושב היא אחד הנייקדים המגניבים והמהנים בקטגוריית הרישוי A1, הביצועים בהתאם.
המנוע גמיש, מייצר יופי של כוח כבר בסל"ד נמוך, והוא מאוד מהנה וקל לשליטה. האופי הסינגלי שלו בא לידי ביטוי בפמפום כיפי של הבוכנה ושל מערכת הפליטה, ולמרות שהוא סינגל הוא נושם היטב ועובר את קו ה-10,000 סל"ד בקלות.
הגיר מצוין, כמו שק.ט.מ / הוסקוורנה יודעים לייצר, ועם קלאץ' מחליק מנוף הקלאץ' רך ונעים לתפעול. המהירות המרבית שראינו על השעון עברה את ה-175 קמ"ש, אבל זו הנוחה לשיוט עומדת על כ-130 קמ"ש, ושם יש הרבה רזרבת כוח לעקיפות מזדמנות.
ההתנהגות הדינמית עומדת בקו אחד עם המנוע הכיפי. השלדה קשיחה ועומדת בעומסים של רוכבים כמונו, שאוהבים לדחוף את האופנועים לקצה וגם לבצע עליהם פעלולי סטאנטס. המתלים, על אף היותר רכים, משלבים היטב ספיגה ונוחות עם ספורטיביות ויציבות, וכמו ברוב האופנועים של יצרנית האם – הם גם מאפשרים עבודה תלת-ממדית עם האופנוע, וזה ממש כיף. במיוחד כשזה על אופנוע רטרו. גם הבלמים טובים ואף יותר.
המשקל הנמוך יחד עם הכידון הרחב של השחור, מאפשרים היגוי סופר-זריז, וזה מאוד מהנה לשלוט במשקל נמוך כזה.
אז למרות שמדובר באופנועי רטרו, גם אם הם מודרניים, עדיין צמד ההוסקוורנות מציעים חבילת ביצועים שלא תבייש כל כלי אחר בקטגוריית ה-A1.
ויטפילן – רודסטר-קפה-רייסר על קליפ-אונים
איך זה מרגיש?
אהבנו במיוחד את הסקרמבלר השחור, בעיקר משום שתנוחת הרכיבה הזקופה והכידון הרחב והגבוה מאפשרים שליטה אבסולוטית ואינטואיטיבית בכלי בשילוב של נוחות גבוהה.
הרודסטר הלבן עם הקליפ-אונים אמנם מציע מראה ופוזה מהגיהינום, אבל הוא משמעותית פחות נוח, ואפילו מתחיל להציק בצוואר מהר מאוד רק מעצם תנוחת הרכיבה וללא קשר לרכיבה במהירויות גבוהות ללא מיגון רוח.
איכות החומרים, ההרכבה והגימור ברמה גבוהה, וזה לא פלא שכן צמד ה-401 מיוצרים לעת עתה – לפחות בשנתיים הקרובות – במפעלי ק.ט.מ שבאוסטריה. בנוסף, בהוסקוורנה עשו מאמצים להסתיר כבלים וצינורות חשופים כדי לתת מראה נקי יותר. לפעמים הצליח להם, לפעמים פחות.
נחזור לסווארטפילן – המועדף עלינו מבין השניים בזכות תנוחת הרכיבה. הוא מאוד קל לרכיבה, נשלט וידידותי, ובנוסף לביצועי אספלט ברמה גבוהה ביחס לסגמנט, הוא גם מאפשר רכיבת שבילים בזכות תנוחת הרכיבה והצמיגים איתם הוא מגיע.
פחות אהבנו את לוח השעונים, שאמנם מעוצב יפהפה – כמו כל האופנוע – אולם עם תצוגת LCD הוא מיושן מדי ל-2018 והיינו רוצים לראות משהו מודרני יותר.
ביצועיסטים לא קטנים
סיכום ועלויות
צמד ה-401 החדשים של הוסקוורנה הם לא רק יפים אלא גם אופים. את העיצוב היפהפה כבר ראינו עם חשיפתם, והוא בהחלט מרשים ומיוחד בעינינו, ועשוי לקרוץ לרוכבים רבים. יחד עם זאת, שניהם גם מציעים חבילת ביצועים טובה שאיתה אפשר לדחוף את האופנוע יותר, או לחלופין ליהנות ממכלולי שלדה טובים שמאפשרים בטיחות אקטיבית גבוהה.
אבל מעבר לזה, שניהם, ובמיוחד החץ השחור, מהנים מאוד לרכיבה. הם יכולים לשמש ככלי תחבורה סטייליסטי במיוחד למרחב האורבני, אבל גם לשמש לנסיעות בינעירוניות ארוכות יותר ואפילו טיולים ארוכים אחת לכמה זמן, והם מביאים איתם ערך מוסף רב – כאמור העיצוב והקונספט המגניבים.
41 אלף ש"ח על הכביש הם עולים. יקר יותר מק.ט.מ דיוק 390 שמחירו 35 אלף ש"ח, אבל פחות מסקרמבלר 400 שעולה 57 אלף ש"ח (בעל מנוע וי-טווין). בסך הכל מחיר סביר לאופנועים ייחודיים, טכנולוגיים (יחסית לסגמנט), מעוצבים וביצועיסטיים.
ואם זה הכיוון של הוסקוורנה כשמדובר באופנועי כביש, אנחנו כבר יותר מסקרנים לראות מה צופן העתיד בדגמים נוספים, גדולים יותר.
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי 499.6 סמ"ק, 47.6 כ"ס, 4.6 קג"מ, 8 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים, שלדת צינורות פלדה, מזלג הפוך 50 מ"מ, מהלך 125 מ"מ, זרוע פלדה עם בולם יחיד, כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה, מהלך 112 מ"מ, צמד דיסקים 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים, דיסק אחורי 260 מ"מ, מערכת ABS, אורך 2,139 מ"מ, בסיס גלגלים 1,443 מ"מ, גובה מושב 785 מ"מ, מיכל דלק 13.5 ל', משקל יבש 186 ק"ג, צמיגים 120/70R17, 160/60R17
בנלי לאונצ'ינו 500
מה זה?
הסיפור של בנלי מעניין למדי. החברה האיטלקית המפוארת והוותיקה, שנוסדה כבר ב-1911, דשדשה בעשורים האחרונים בין פשיטות רגל לבין ניסיונות להרים את האף מעל למים. ב-2005 המותג נרכש על-ידי קבוצת QJ הסינית, והמשמעות המידית הייתה הזרמת כספים רבים לשיקום החברה ולפיתוח דגמים חדשים. אוויר לנשימה – בדיוק מה שבנלי הייתה צריכה.
עם הרכישה על-ידי הסינית והזרמת הכספים, החלו בבנלי בפיתוח של עשרות דגמים חדשים – לא פחות. רובם דגמים בנפחים קטנים ובינוניים. המחקר והפיתוח נשאר באיטליה ומתבצע על-ידי אנשי בנלי, אולם הייצור עצמו עבר לסין כדי להוזיל עלויות, וזו אחת הנקודות שבדקנו במהלך המבחן.
הלאונצ'ינו, שהוצג כבר בסוף 2015, הוא גם שם מפואר מהעבר של בנלי, הקונספט הוא סקרמבלר מודרני, בהתאם לרוח הרטרו ששוטפת את עולם האופנועים.
בבסיס הלאונצ'ינו מנוע טווין מקבילי בנפח 500 סמ"ק עם הספק מקסימלי של 47.6 כ"ס, כלומר מתאים לרישיון נהיגה A1. העיצוב ברוח הסקרמבלרים של פעם, עם מיכל מתכת רחב, מושב שטוח ונמוך וכידון רחב, ואיכות המכלולים טובה למדי. כך למשל הכידון עבה ואיכותי, המזלג הקדמי ההפוך בקוטר 50 מ"מ (!), ועליו מותקנים צמד קליפרים רדיאליים בשרניים שיושבים על דיסקים בקוטר 320 מ"מ. הצמיגים המקוריים שאיתם מגיע הלאונצ'ינו הם פירלי MT-60 הדו-שימושיים הקרביים, שמגיעים במקור גם על הדוקאטי סקרמבלר.
גם האבזור מכובד למדי. יש כמובן מערכת ABS בהתאם לתקן יורו 4, אבל יש גם פנסי LED היקפיים – כולל בפנס הקדמי המושקע, יש לוח שעונים הכולל גם תצוגת הילוך, מד טמפרטורה חיצונית ומד סל"ד דיגיטלי. המפתח מתקפל ונפתח בלחיצת כפתור – פיצ'ר נחמד ונוח, שבעיקר מעיד על ההשקעה הרבה של בנלי.
הכסף סיני, הביצוע איטלקי, הייצור בסין
ביצועים
נתחיל במנוע, שכן הוא אחת היציאות החזקות בסגמנט ה-A1. אמנם מדובר בטווין מקבילי, אבל עם זווית של 270 מעלות בין פיני הארכובה מתקבל מנוע הרחוק שנות אור מכל מה שאפשר לחשוב על טווין מקבילי. זה מתבטא בראש ובראשונה בסאונד, שהרבה יותר קרוב לטריפל כמו ימאהה MT-09 מאשר לטווין מקבילי, וזה ממשיך עם מכלול התחושות שהוא מייצר והוויברציה הנעימה שלו. מנוע מעניין שדורש מערכת פליטה פתוחה כדי לשחרר את הסאונד הנפלא שלו.
אבל מעבר למכלול התחושות, זה גם מנוע טוב. הוא גמיש ומייצר כוח זמין כבר מסל"ד נמוך מאוד, והוא מטפס בליניאריות ומושך היטב עד לקצה סקאלת הסל"ד. אמנם עם 47 כ"ס אין פה התפוצצות של כוח, אבל הוא מספיק חזק כדי לשייט על 150 קמ"ש ולדגדג את ה-200 קמ"ש בפול גז אם הכביש מספיק ישר. חתיכת הפתעה המנוע הזה.
גם ההתנהגות הדינמית טובה מאוד, ויותר. ההיגוי זריז ואינטואיטיבי, במיוחד עם הכידון הרחב שמספק שליטה רבה על הלאונצ'ינו, ובהטיה הכלי יציב ומשרה ביטחון לרוכב. מערכת המתלים מציעה פרונט הפוך בשרני בקוטר 50 מ"מ מלפנים, והוא קשיח מאוד לכוחות חיצוניים ויודע לעמוד בעומסי פנייה והטיה גדולים מאוד – קצת אוברקיל על האופנוע, אבל נראה טוב ומרגיש טוב.
הפרונט הבשרני מגיע עם קפיצים רכים למדי, כך שלמרות החוזק המבני שלו, הוא סופג היטב. שילוב מצוין. מאחור, מאידך, המתלה רך יותר על הקפיץ ונוטה להתנדנד כשלוחצים אותו חזק. הטרייד-אוף הוא כמובן ספיגה מצוינת, במיוחד ברכיבה עירונית על אספלט פחות טוב. כך או כך, כיוון של עומס הקפיץ ושיכוך ההחזרה יאזנו מעט את המתלה האחורי. השורה התחתונה היא שהלאונצ'ינו מציע התנהגות כביש טובה מאוד שכוללת ספיגה ונוחות יחד עם ספיגת כוחות וביצועים. מרשים מאוד בהתחשב בייעוד ובסגמנט.
הבלמים הקדמיים הרדיאליים גם הם חזקים מאוד, ושמחנו לגלות מערכת ABS שאינה נכנסת מוקדם מדי לפעולה, במיוחד מאחור. אנחנו חייבים להודות שיותר מהופתענו מחבילת הביצועים המצוינת של הלאונצ'ינו.
מנוע אדיר, התנהגות דינמית טובה מאוד
איך זה מרגיש?
ראשית, מצוין. רחוק ככל האפשר מכל מה שאנחנו יודעים על כלים סיניים. איכות החומרים והחלקים, איכות ההרכבה ואיכות הגימור – כולם ברמה גבוהה שהרבה יותר קרובה לכלים יפנים ואירופאים ורחוק שנות אור מהכלים הסיניים שאליהם נחשפנו בתחילת שנות ה-2000. המתכות, הפלסטיקים, הגומיות, חוטי החשמל – כולם בסטנדרט גבוה, ולמעט לוח השעונים הפשוט אין לנו ביקורת בהקשר הזה. מרשים מאוד!
הלאונצ'ינו מציע תנוחת רכיבה סקרמבלרית, עם מושב נמוך שמאפשר הגעה עם 2 רגליים יציבות לקרקע, וכידון רחב ששולח את הזרועות לפנים ומפשק אותן. כיף של תנוחת רכיבה. השילוב של מנוע גמיש והתנהגות טובה מאפשר שליטה מצוינת וקלה, ואכן קל מאוד לרכוב על הלאונצ'ינו, וזה כיף גדול. גם המורכבת דיווחה על מושב נוח, אם כי לפעמים סגרנו את מהלך המתלה האחורי על באמפים כשרכבנו בזוג.
הלאונצ'ינו מייצר מכלול תחושות כיפי ודינמי, גם בזכות תנוחת הרכיבה וקלות התפעול, וגם בזכות המנוע המיוחד שהצליח להפתיע אותנו בגדול. כסקרמבלר יומיומי עם עיצוב מעניין וייחודי, שיכול בקלות לשמש גם ככלי פנאי לסופי שבוע, הלאונצ'ינו הוא הצלחה בעינינו.
את פרק השטח שמרנו לסוף, ולא כי הלאונצ'ינו כוכב גדול בתחום הזה, אלא כי למרות העיצוב והקונספט – סקרמבלרים מודרניים כמו הלאונצ'ינו אמנם מצוידים בצמיגים דו-שימושיים ובמראה הנכון, אבל הם לא באמת מיועדים לרכיבת שטח למעט התגלגלות מהירה על שבילים. כמו שאתם רואים בתמונות גם את זה עשינו, אבל זה לא באמת הקטע שלו אלא בעיקר רכיבת הכביש. יכולת השבילים היא ערך מוסף.
איכות וגימור טובים למדי
סיכום ועלויות
ראשית, הבנלי לאונצ'ינו הוא הפתעה אדירה בעינינו. בזכות המנוע האדיר – המהנה והיעיל (תצרוכת הדלק במהלך המבחן עמדה על 17 ק"מ/ל'), בזכות ההתנהגות הדינמית הטובה, בזכות העיצוב המרענן והיפה, וגם בזכות האבזור המכובד כמו פנסי ה-LED ההיקפיים.
אבל מעבר לזה, הלאונצ'ינו מאפשר הצצה אל העתיד של בנלי, שמכוונת לכלים קטנים ובינוניים עם עיצובים מרשימים, עם ביצועים פונקציונליים, ובאיכות טובה. נראה שהכסף הרב שהגיע מסין מאפשר לבנלי לא רק לפתח שפע של דגמים חדשים, אלא גם לייצר באיכות טובה, וזו בשורה חשובה גם לשוק הישראלי.
למה בשורה חשובה? בגלל המחיר. הלאונצ'ינו עולה 43 אלף ש"ח על הכביש כולל אגרות רישוי. המחיר הזה מהווה לדעתנו עסקה מעולה, שכן מקבלים בו הרבה מאוד תמורה, במחיר הנמוך ביותר מכל חבריו לסגמנט – למעט הסווארטפילן של הוסקוורנה, שהוא סינגל בעל נפח נמוך יותר.
אהבנו מאוד. עבודה יפה של בנלי וכיוון אופטימי לעתיד.
מחירון טיפולים
1,000 ק"מ – 598 ש"ח
5,000 ק"מ – 503 ש"ח
10,000 ק"מ – 1,287 ש"ח
המחירים כוללים חלפים, עבודה ומע"מ, והם נכונים ליום פרסום המבחן בלבד.
