אחרי 26 שנים רצופות בזירה התחרותית הבין-לאומית, 9 אליפויות עולם, מספר 46 אחד ושם שכולם מכירים, הודיע ולנטינו רוסי על פרישה ממרוצי אופנועים בסוף העונה הנוכחית.
בגיל 42 ולאחר שהתחרה בצמרת העולם במשך 26 שנים רצופות, מתוכן 21 עונות בקטגוריה הבכירה, יפרוש ולנטינו רוסי ממעמד רוכב פעיל, זאת לאחר מספר עונות בהן ירד למעמקי הטבלה.
ולנטינו רוסי, לעולם מספר 46,נמצא שני ברשימת הרוכבים האיטלקיים המובילים אחרי ג'יאקומו אגוסטיני עם 89 ניצחונות בקטגוריה הבכירה ו-115 ניצחונות סך-הכל, 236 פודיומים ו-423 זינוקים עד-כה. רוסי מחזיק בתואר הלא רשמי של הרוכב היחיד שזכה באליפות של כל הקטגוריות שיש (125 סמ"ק, 250 סמ"ק, 500 סמ"ק שתי פעימות ו-MotoGP). רוסי שני ברשימה בפער של מקום אחד: 7 אליפויות בקטגוריה הבכירה לעומת 8 של אגוסטיני. רוסי הגיע לזירה כנער בן 17 בעונת 1996 לקטגוריית ה-125 סמ"ק על אפריליה, ואת האליפות הראשונה הוא קטף בעונת 1997. שנה לאחר מכן עלה ל-250 סמ"ק, עדיין על אפריליה, התבשל עונה אחת וזכה באליפות של 1999.
באותו רצף של מבחן פסיכומטרי הוא התחיל את המילניום בקטגוריה הבכירה (500 סמ"ק שתי פעימות) על הונדה, וזכה באליפות בעונה שאחרי – 2001. שלוש אליפויות רצופות סיפק במדי בכנף האדומה, ולאחר מכן עבר למדים הכחולים של ימאהה. הדומיננטיות המשיכה ביתר שאת, כאשר הוא כבש את הבכורה בשתי העונות הבאות (05-04), נתן לאחרים לשחק ולנצח ב-2008-2007 (ניקי היידן המנוח וקייסי סטונר), והוסיף שתי אליפויות רצופות ב-2008 ו-2009. דעיכת התארים התחילה במעבר המפורסם לקבוצת דוקאטי בעונת 2010 ולא השתפרה כשחזר לימאהה ב-2013.
זהו סיומו של עידן ושל אחת הדמויות הצבעוניות ומעניינות שהיו בעולם המרוצים. רוסי עתיד להישאר בענף כבעל קבוצת מרוצים בשם VR46.
שנת 2020 המשוגעת הסתיימה בתואר אישי וקבוצתי בקטגוריית ה-MotoGP לחואן מיר ולסוזוקי. כעת מציעים היפנים את דגם הדגל שלהם בצביעת רפליקה עבור כל אחד מאלופי העבר.
סוזוקי נכנסו למרוצים עולמיים בשנת 1960, בתקופת מרוצי האי-מאן. ניצחונם הראשון הגיע בשנת 1962 עם Ernst Degner, שגם זכה באליפות ה-50 סמ"ק באותה השנה. לסוזוקי יש 7 אליפויות בקטגוריה הבכירה: החל משנת 1976 ו-1977 עם בארי שין, 1981 עם מרקו לוקינלי, 1982 עם פרנקו אונצ'יני, 1993 עם קווין שוואנץ , 2000 עם קני רוברטס ג'וניור ו-2020 עם חואן מיר. אגב, הוא הראשון בעידן הארבע פעימות.
לקראת חג המולד הציגו בסוזוקי-איטליה 7 גרסאות שונות – Legend Edition –של ה-GSX-R1000R, כל אחת בהשראת הדגם שזכה באליפויות המוזכרות לעיל. כל אחת מהגרסאות גם תגיע עם משתיק אקרפוביץ' מקרבון. לצערנו, הגרסאות מוגבלות בכמות וזמינות רק באיטליה, עבור 22,500 יורו ליחידה.
הדגם הנוכחי, בשושלת הארוכה ומכובדת של ג'יקסרים, הוצג בשנת 2017 (ונבחן על-ידינו כמובן – קישור למבחן – כאן) ומספק ממנוע הליטר 200 כ"ס (185 כ"ס בגרסה ה'רגילה') ב-14,500 סל"ד. הוא מגיע עם מערכת מתלים מהשורה הראשונה, מערכת בקרת אחיזה הכוללת 10 מצבים, קוויקשיפטר לשני הכיוונים (קוויקשיפטר ואוטובליפר), ועוד רכיבי קצה היוצרים מכונת רכיבה משובחת.
הפוקוס הפעם הוא על הסוזוקי RGV500 XR79, שהביא את הגביע של עונת 1993 לרוכב הגרנד פרי בקטגוריית ה-500 סמ"ק – האמריקאי קווין שוואנץ.
סוזוקי נכנסו למרוצים עולמיים בשנת 1960, בתקופת מרוצי האי-מאן. ניצחונם הראשון הגיע בשנת 1962 עם Ernst Degner, שגם זכה באליפות ה-50 סמ"ק באותה השנה. לסוזוקי יש 7 אליפויות בקטגוריה הבכירה: החל משנת 1976 ו-1977 עם בארי שין, 1981 עם מרקו לוקינלי, 1982 עם פרנקו אונצ'יני, 1993 עם קווין שוואנץ , 2000 עם קני רוברטס ג'וניור – כולם בעידן הגרנד פרי שתי פעימות. הראשון את הגביע לסוזוקי בעידן הארבע פעימות – MotoGP כפי שאנו מכירים כיום – הוא חואן מיר, שזכה השנה בתואר. סוזוקי-איטליה הציגו השבוע את הג'יקסר 1000 בסדרת דגמים המוקדשים לכל אחד מהאלופים ובצביעה ייחודית לכל שנה בה זכה רוכב סוזוקי.
הסוזוקי RGV500 של קווין שוואנץ
הסוזוקי RGV500 'לאקי סטרייק' של שנת 1993 (הידוע בשם הדגם XR79) פותח כמעט מאפס בעונת 1992, כשסוזוקי גייסו את סטיוארט שנטון משורות הונדה על-מנת להנדס ולפתח אופנוע מתאים לרוכב הטקסני האגרסיבי. הדגש היה על אופי העברת הכוח, אחיזה ואיזון מושלם בין המתלים להתנהגות. שוואנץ היה מוכשר ומהיר, אבל מצא את עצמו עף כמעט בכל סיטואציה.
מנוע ה'ביג באנג' שתי פעימות של סוזוקי היה בתצורת V4 מופרדים בזווית של 70° ובנפח 499 סמ"ק. מערכת קירור נוזל דאגה להביא לידי ביטוי כל אחד מ-190 כ"ס (על-פי הערכות) שהגיעו גבוה-גבוה ב-12,800 סל"ד. מערכת הזנת הדלק התבססה על ארבעה קרבורטורים של מיקוני בקוטר 36 מ"מ. משקל 'חצי יבש' (עם נוזלים, ללא דלק) עמד על 130 ק"ג, שעזרו להביא את ה-RGV למהירות מרבית של 324 קמ"ש.
מנועי הביג באנג בעלי מחזור הפעולה הא-סימטרי נועדו לייצר אחיזה טובה יותר בפניות ארוכות תחת החלקה של הגלגל האחורי. מצד אחד פעימות הכוח המרוכזות מאפשרות לצמיג האחורי לנעוץ את עצמו לקרקע, ומצד שני המרווח לריכוז הפעימות הבא מאפשר לצמיג האחורי להתאושש ולא לאבד אחיזה לגמרי. פעימות הכוח מחולקות כך שכל צמד בוכנות רחוקות מקבלות ניצוץ יחד (שמאלי קדמי עם ימני אחורי והפוך). בסוזוקי פעימות הכוח הופיעו בטווח של כמעט 90° כך שאפשרו לגל הארכובה סיבוב של 270° ללא פעימות כוח ולצמיג המישלין האחורי 'לנוח' ולייצר אחיזה.
באותה העונה ציידו היפנים את אופנועיהם במעין מערכת בקרת אחיזה הפועלת בשלושה ההילוכים הראשונים. המערכת עידנה את מערכת ההצתה כתלות להילוך הנבחר, זווית פתיחת המצערת והסל"ד הנתון. לדגם היה גם מעין מנגנון קוויקשיפטר (Powershifter) להעלאת הילוכים, שאיפשר לעלות במעלה ההילוכים ללא צורך בעזיבת המצערת או לחיצה את המצמד.
וכאן שוואנץ בעונת 1994
השלדה הייתה קורה כפולה מאלומיניום, הבולמים של קאיאבה עם מזלג קדמי בקוטר 43 מ"מ, גלגלי מרצ'סיני בקוטר 17″ עם מישלינים במידות 120/60X3.5 מלפנים ו-180/60X6 מאחור. מערכת הבלימה של ניסין הייתה מקרבון, ודרשה טמפרטורת עבודה גבוהה על-מנת לעבוד כראוי. מלפנים הורכבו צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ ומאחור דיסק בודד בקוטר 210 מ"מ.
קווין שוואנץ, הטקסני הפרוע ורוכב ה'לאקי סטרייק סוזוקי' המפורסם – #34, זכור בעיקר בזכות אי-היכולת שלו לרכוב ישר או עם שני גלגלים על הקרקע. החלקות תחת כוח, תחת בלימה, ווילי'ז, אופנוע מתעוות ומתפתל, היי-סייד בהתהוות או בפעולה – הכול היה ממש על קו הגבול, ובמקרים רבים גם מעבר. בלא מעט ראיונות הוא צוטט שמבחינתו 'מקום שני זה עלבון וכישלון', 'זה הכול או כלום' או 'אני בולם רק אחרי שאני רואה את אלוהים'.
שוואנץ הביא את האקשן והסגנון החייתי שמושך צופים. בכל פעם שעלה על מסלול האספלט הוא ניסה כמיטב יכולתו לשלוט על סוס השתי פעימות הפרוע שנקרא RGV500 ותמיד היה נחות לעומת היפנים האחרים – בעיקר במהירות המרבית בישורות. סגנונו הייחודי (שוואנץ רוכב גבוה), קסדתו עם דוגמת השחמט, 25 ניצחונותיו (מתוכם ארבעה בעונת האליפות) ואליפות אחת – זיכו אותו בתעודת כבוד שטרם הוענקה לרוכב אחר: לאחר פרישתו בשנת 1995, חלקה בגלל פציעות וחלקה בגלל תאונתו של וויין רייני שהשפיעה עליו רבות, ה-FIM הוציא את המספר המפורסם שלו לגמלאות יחד איתו. אף רוכב אחר מלבדו לא יזכה לרכוב עם המספר הכה מפורסם.
אגב, אופנוע המרוץ של שוואנץ מעונת 1994, שנשא את המספר 1 וניצח פעמיים, הגיע לתערוכת אוטומוטור של אותה השנה. רוכב מיוחד ואופנוע מיוחד שראוי לשאת את פינת הנוסטלגיה היום.
סרטון האליפות של קווין שוואנץ והסוזוקי RGV500 XR79 מעונת 1993:
מארק מרקז עבר ניתוח נוסף, שלישי במספר, בידו – דבר שיפגע בהכנות שלו לעונת 2021.
רוכב רפסול-הונדה, מארק מרקז, אלוף 2019 (עם 8 אליפויות בסך הכל הכוללות גם אליפות ב-Moto2 ואליפות Moto3), כזכור התרסק בכבדות בסבב הראשון של עונת 2020 בחרז, ובעקבות כך עבר ניתוח לאיחוי שבר מורכב בידו. כעשרה ימים לאחר מכן, בעקבות תנועה לא טובה (לפי השמועות, הוא פתח דלת זכוכית כבדה בביתו), נכנס לניתוח נוסף להחלפת הפלטינה בידו.
לאור הפציעה וזמן ההחלמה הארוך החסיר מרקז את כל המרוצים בעונת 2020, ובכך 'תרם' לעונה משוגעת עם מנצחים רבים ואליפות לרוכב סוזוקי חואן מיר. מיר הוא הרוכב השישי בסך הכל שזכה עבור סוזוקי באליפות (והראשון בעידן הארבע פעימות), כאשר האחרונה הושגה לפני 20 שנים, בשנת 2000 עם קני רוברטס ג'וניור כרוכב.
ביום חמישי האחרון נכנס מרקז לניתוח שלישי שכלל החלפת פלטינה והשתלת עצם ליצירת איחוי טוב יותר. מרקז צפוי לעוד שבועות ארוכים של החלמה וחיזוק היד, עובדה שפוגעת במבחנים וההכנות לעונת 2021.
עונת 2021 אמורה להתחיל ב-28 במרץ 2021 בקטאר. אבל אם עונת 2020 לימדה אותנו משהו, זה שאי אפשר לתכנן רחוק מדי.
גאס גאס תתחרה בקטגוריית ה-Moto3 בעונת 2021 תחת קבוצת אספאר המנוסה, לראשונה בתולדות היצרנית הספרדית-אוסטרית.
גאס גאס נרכשה בשנה שעברה על-ידי ק.ט.מ ומיידית הפנתה תקציבים רבים למחלקת המרוצים. האדומים-לבנים כבר השתתפו בהצלחה השנה באליפות המוטוקרוס העולמית, החתימו את ג'סטין בארשה שירכב עבורם באליפות הסופרקרוס והמוטוקרוס האמריקאית בעונת 2021, החתימו את טאדי בלזוסיאק הוותיק בשורות קטגוריית האנדורו, ועכשיו נכנסים לעולם מסלולי האספלט והגרנד-פרי – לראשונה בתולדות המותג הספרדי.
גאס גאס יעלו על המסלול בקטגוריית Moto3 עם צמד RC250 GP עם הרוכבים סרג'יו גרסיה ואיזן גואוורה (Izan Guevara), אשר ירכבו תחת קבוצת אספאר הוותיקה שסופרת 12 אליפויות עולם, 7 סגני אלופי עולם, 139 ניצחונות ו-377 מקומות בפודיום – כל זה ב-40 השנים האחרונות.
נזכיר, שבעונה שעברה ק.ט.מ עצמם יצאו מקטגוריית Moto3 אחרי שזכו שלוש פעמים בעבר בראשות הקטגוריה – 2012 ,2013 ו-2016 – והציגו במקומם את ההוסקוורנה FR250 GP. נזכיר שגם מותג הוסקוורנה שייך לק.ט.מ.
קטגוריית Moto3 מריצה אופנועי סינגל ארבע פעימות בנפח 250 סמ"ק. מרבית היצרנים מספקים נתונים של עד 55 כ"ס ב-14,000 סל"ד ממנוע הצילינדר היחיד עם ארבעה שסתומים. המשקל המינימלי המותר, אגב, יחד עם רוכב, עומד על 152 ק"ג.
כמה אקשן ודרמה סיפקו לנו השבועיים ברד-בול רינג, אוסטריה. בין לא מעט הדברים החיוביים שצפים עקב הקורונה, הקטע הזה של סבבים כפולים, שבוע אחרי שבוע באותו מסלול, מתגלה כפתרון לא רע בכלל. חוץ מהדגל האדום שנשאר הדבר הקבוע היחיד בערך, כל השאר משתנה ומוליד מרוצים שונים לגמרי, משודרגים. יש כל כך הרבה משתנים בדרך לניצחון בסבב GP, כשכל אחד מהם מושפע ומשפיע על מגוון פרמטרים אחר, סימביוזה קוראים לזה? שאפילו אותו מסלול בהפרש של שבוע, משנה אופי ומוליד הזדמנויות וגם לא מעט אכזבות.
הרמה הטכנית של הרוכבים והקבוצות כל כך גבוהה שגרף הלימוד והמוכנות למרוץ השני מבין השניים על אותו מסלול משתדרגת פלאים והמרוץ השני הופך תחרותי הרבה יותר. כל פרמטר טכני שניתן לשליטה ממוצה עד תום, אבל למרות כל ההיי-טק, ההנדסה המתקדמת והמיליונים שנשפכים, אי-שם בקוקפיט דחוס רוכב, ומוכשר ומאומן ככל שיהיה – הוא עדיין אנושי. עם רגשות, לחצים, פציעות וטעויות שלו או של אחרים שטורפים את הקלפים שמייצרים עבורנו את הדרמה וההפתעה שאף אחד לא חזה. MotoGP במיטבו. ואם כבר מדברים על ה-MotoGP, אז הדבר הנוסף שמתגלה לנו הוא שהוא חזק הרבה יותר מרוכב כזה או אחר, הדוקטור ולנטינו שנחשב לאלוהי ה-GP ועדיין סוחב, כבר מזמן עבר את השיא אבל הסדרה ממשיכה לנסוק וממש לא צוללת אחריו. כך גם היעדרותו של מרקז, המלך החדש, השאירה ואקום שמיד התמלא בקבוצות ופרצופים חדשים שמספקים לנו את הסחורה, שבוע אחרי שבוע.
בכלל, העונה הזאת מתהווה לאחת המטורללות, והמאפיין העיקרי שלה הוא אי-עקביות. רוקי'ז שפורחים, קבוצות לוויין שנותנות בראש למפעלים, כוחות חדשים שעולים אל מול ישנים שקורסים. הקרקס הזה שמנוהל על ידי איש בבלייזר, ברמודה וגרבי כדורגל ירוקים מתוחים עד לברך, הופך כאוטי במובן החיובי של הכאוס, ואנחנו מתים על זה. ואם כבר מדברים על למות, אז פנייה מספר 3. היא יכלה בקלות להפוך לפניית רוסי, או ויניאלס, או סתם פניית המוות. מגיעים אליה אחרי ישורת ארוכה שבשני שליש האחרון שלה יש שמאלית קטנטנה, אבל הקטנה הזו בשישי פול גז במהירויות שמלטפות את ה-350 קמ"ש הופכת לוואחד פנייה שמיד אחריה הרוכב צריך לרדת בכל הכוח על הבלמים כי פנייה מספר 3 שנשברת 90 מעלות ימינה תכף מגיעה.
מסלול טירוף
יוהן זרקו רכוב על הטיל של דוקאטי שמהיר מהימאהה באיזה 20 קמ"ש לפחות, עוקף את מורבידלי משמאל בדיוק אחרי השמאלית הקטנה, ונכנס לתהליך הבלימה לקראת פנייה מספר 3 בעוד מורבידלי שמופתע מהעקיפה ממצמץ לשבריר שנייה ולפני שמספיק להגיב נשאב בסליפסטרים האדיר שנוצר במהירויות האלה לתוך הדוקאטי. שוב, ההתנגשות מתרחשת במהירות של מעל 300 קמ"ש! הרוכבים עפים הצידה בעוד האופנועים טסים בפול ספיד לעבר פנייה 3. הדוקאטי מתנגש בגדר הבטיחות, נגזר לשניים, וחלקיו ניתזים הלאה אל המסלול, בעוד הימאהה טס בכינון ישיר. אל הפנייה בדיוק מגיעים ויניאלס ורוסי, והאופנועים המתעופפים חותכים את הנתיב שלהם ומחטיאים אותם בסנטימטרים.
פול אספרגרו, בכיר רוכבי ק.ט.מ, מוביל בזמן הזה את המרוץ די בבטחה, ואז רואה את הדגל האדום מונף. הוא חוזר לפיטס מתוסכל וזועף כמו שור ספרדי מול המולטה (יריעת הבד האדומה של המטאדור). שבוע קודם בצ'כיה הוא ראה את בן קבוצתו הצעיר B.B מנצח ניצחון היסטורי ראשון עבור ק.ט.מ, בעוד הוא עף החוצה על-ידי לא אחר מיוהן זרקו, האקס שנטש. ועכשיו, שוב, מיסייה זרקו מעורב בהתרסקות שטורפת לו את הקלפים בדרך לניצחון ראשון וכל כך נחשק. כשהמרוץ מוזנק מחדש, פול שעדיין לא מצליח להירגע לוחץ חזק מדי וטועה. הוא לוקח פניות רחב ומאבד מיקומים, עד שאוליברה על הק.ט.מ של טק-3 נכנס בדלת הפתוחה, וכמו שבוע קודם, אספרגרו מהדק את הפנייה מבלי להתחשב, הפעם לוקח איתו את אוליברה ומוציא 2 ק.ט.מים מהתמונה. משאיר את הקרב על הניצחון לדוקאטים של דובי ומילר ולסוזוקים של רינס ומיר.
חואן מיר והסוזוקי – נותנים עבודה
דובי, שהודיע לפני סוף השבוע שהחליט לסיים את דרכו בדוקאטי, סוג של הודעת אני מתפטר לפני שמפטרים אותי, מוצא מוטיבציה מחודשת ומוכיח לכולם ובעיקר לאיטלקים שלא רוצים אותו מה הוא שווה, מנצל את המהירות והכוח של הדוקאטי על המסלול המהיר הזה ומוביל את המרוץ בשקט המחושב והמדויק שלו. רינס, שעדיין מתאושש מהפציעה, מנסה לדחוף את הסוזוקי בקטעים המפותלים ולעקוף, אבל ניסיון קצת חזק מדי והוא מאבד את הקדמי ומסיים את המרוץ מאוכזב. מילר חוזר למקום השני, אבל הצמיגים שלו גמורים והוא עובר למוד הגנתי בעוד מיר הצעיר עם הסוזוקי לא מפסיק להציק ולנסות למצוא את הפרצה, שלבסוף מגיעה בפנייה האחרונה של המרוץ.
תוצאות הסבב החמישי, אוסטריה
אנדראה דוביציוזו (דוקאטי)
חואן מיר (סוזוקי)
ג'ק מילר (דוקאטי)
בראד בינדר (ק.ט.מ)
ולנטינו רוסי (ימאהה)
דוביציוזו – ניצחון מרשים
אחרי ההיי מגיע הדאון
השבוע שבין המרוצים לא היה רגוע, בעיקר סביב התאונה הגדולה בפנייה מספר 3. הפוליטיקה נכנסה חזק לתמונה, והדרישה והלחץ להעניש את זרקו – בעיקר מצד ולנטינו רוסי, שפאביו קוארטררו הוא בן טיפוחיו ושייך לאקדמיתVR46 , לבסוף עבדו. הענשת זרקו נותנת תחושה של זריקת האחריות על הש"ג. המסלול הזה, ובעיקר הפנייה הזו, ידועים כמסוכנים, ועדיין חוץ מתוספת קיר מתנפח כסוג של כסת"ח, האשמה נפלה על זרקו והוא נאלץ לזנק במרוץ הבא מהפיטס. הפוליטיקה הקטנה שיצאה בעיקר מצידו של ולנטינו רוסי פגמה עבורי בזוהר הצהוב שלו.
פול אספרגרו ממשיך את המרדף אחרי הניצחון, מצליח לקבוע את הזמן המהיר ביותר במקצה הדירוג ומזנק מהפול. יחד איתו בשורה הראשונה היה אמור לזנק לא אחר מהפרחח הצרפתי יוהן זרקו, שוב מה שמוטיבציה מוציאה מהגורם האנושי. זרקו עם שורש כף יד שבור נותן עבודה וקצב, מצליח לעלות מה-Q2, וקובע את הזמן השלישי ב-Q1 אחרי טקאקי נקאגמי המפתיע של הונדה, שדי נעלמה יחד עם מרק מרקז. במקומו של הצרפתי מצטרף לשורה הראשונה חואן מיר עם הסוזוקי.
המרוץ שהתנהל בחלק הראשון מקבל טוויסט לא צפוי בחלקו השני. שוב, כמו שבוע קודם, דגל אדום טורף את הקלפים והדירוג. הפעם הדגל נשלף אחרי שויניאלס מאבד את הבלמים ונאלץ לקפוץ במהירות של מעל 200 קמ"ש מהימאהה M1 שלו, שממשיך לדהור ישירות לעבר קיר הבטיחות, מתרסק כליל ועולה באש. עוד סופ"ש מביך לימאהה, שהעונה הזו מתבזה בפן הטכני.
מיר, שהוביל כבר את המרוץ במעל לשתי שניות מנקאגמי ומילר כשפול אספארגרו מפגר בעוד 2 שניות אחריהם, נכנס למוסך כמו כל השאר רק כדי לגלות שהקבוצה לא שמרה עבורו סט צמיגים רענן, בעוד היריבים מתחמשים בצמיגים טריים. לא כוחות. למרות שהוא פותח חזק ומוביל, מילר מצליח לגבור עליו ולקחת את ההובלה, בעוד נקאגמי נעלם הרחק מאחור. פול אספרגרו ומיגל אוליברה סוגרים על מיר, וגם על מילר שלא מצליח להתנתק מהקבוצה ולברוח קדימה. פול עוקף ראשון את מיר שהולך ונחלש הקפה נוספת, וגם אוליברה עוקף ומכאן מתחיל מפגן אדיר של כוחות סוס, תאוצות ושליטה, מלחמה על כל פנייה בין הדוקאטי של מילר לבין הק.ט.מ של אספרגרו, בעוד אוליברה מלווה אותם כצל מאחור. הם נכנסים יחד לפנייה האחרונה על הקצה, נלחמים על קו היציאה אל עבר קו הסיום, נדחקים בלהט הקרב טיפה החוצה, ומשאירים לאוליברה את הדרך פתוחה לניצחון – ראשון שלו ושל טק-3 בעידן ק.ט.מ. איזה פיניש!
צמד הסבבים הבאים יתקיימו במיזאנו, איטליה – מסלול מפותל יותר שמספק מרוצים ואקשן לא פחות עוצרי נשימה. כמו שהעונה הזו מתנהלת עד כה, אין אף אחד בעולם שיכול לחלום על התסריט שהמציאות תכתיב. יהיה מעניין, זה בטוח. אל תחמיצו.
בימאהה-אירופה חברו לימאהה אוסטריה רייסינג על-מנת ליצור רפליקת 'פטרונס' ייחודית לציון יום-הולדת למממן הראשי (פטרונס) והצלחותיהם של רוכבי הקבוצה פאביו קוארטררו ופרנקו מורבידלי באליפות ה-MotoGP עד-כה העונה.
הימאהה YZF-R1 ברפליקת פטרונס – 46 יחידות בלבד
על בסיס הסופרבייק של ימאהה, ה-YZF-R1 החדש לשנת 2020, בנו בימאהה-אירופה ביחד עם ימאהה אוסטריה רייסינג (YART – קבוצת המרוצים של ימאהה לסופרבייק) רפליקת YZR-M1 המובילה כרגע את טבלת אליפות ה-MotoGP לאחר שני ניצחונות של קוארטררו ותוצאות טובות של מורבידלי.
רשימת השיפורים כוללת קיט פיירינג קל משקל מקרבון, שכולל את אותם כנפונים בצידי הפיירינג המיועדים להצמדה ומורכבים על אופנועי המרוץ. בנוסף, מורכבים סט בולמי מרוץ של אוהלינס עם FGRT 2 מלפנים ו-TTX מאחור, משכך היגוי יעודי, ומערכת פליטה פקטורי, יחד עם מנגנון שחרור מהיר לשני הגלגלים ורגליות מרוץ. מערכת ניהול המנוע הותאמה למסלול. אין נתוני הספק, אך סביר להניח שהרפליקה תספק יותר מ-200 כ"ס של גרסת המקור.
מערכת הבלמים של ברמבו מותאמת מסלול ומורכבת מקליפרים של GP4-RX ודיסקים של T-Drive, כמו-גם צמיגי הסליקס של מישלין, שיורכבו על חישוקי אלומיניום עם שבעה חישורים של מרצ'סיני. הלקוח יקבל גם קסדה מותאמת של KYT, חולצה מהודרת וכרטיס VIP לאחד מסבבי ה-MotoGP.
לציון 46 שנות חברת פטרונס, המממנת הראשית של הקבוצה, ייבנו 46 יחידות מרפליקת ה-YZR-M1 המיוחדת הזאת, כשכל אחת תעלה 46,000 אירו (לפני מיסים) ותוצע רק ללקוחות מאירופה.
פיירינג עם כנפוניםעם גרסאות המקור46 יחידות בלבד (46? מוכר לי המספר הזה…)
הניצחון של אנדראה דוביציוזו במרוץ באוסטריה מביא את סך הניצחונות של דוקאטי ב-MotoGP ל-50; בואו נשחזר את דרכם להישג הזה.
דוקאטי הם שם דבר באליפות הסופרבייק העולמית משנות ה-90 של המאה הקודמת, אך ל-MotoGP (גרנד פרי) הם נכנסו רק בשנת 2003. מאז ועד ליום ראשון האחרון הם מציינים 50 ניצחונות ו-155 פודיומים. הרוכב המצליח ביותר בשורות דוקאטי הוא קייסי סטונר עם 23 ניצחונות, דוביציוזו עם 14 ניצחונות, לוריס קפירוסי עם 7, חורחה לורנזו עם 3, וטרוי בייליס, אנדראה יאנונה ודניאלו פטרוצ'י עם ניצחון יחיד לכל אחד.
לוריס קפירוסי על הדוקאטי של עונת 2004
דרכם של דוקאטי ב-MotoGP החלה כאמור בעונת 2003 עם לוריס קפירוסי וטרוי בייליס. כבר במרוץ הראשון בסוזוקה זכה קפירוסי האיטלקי לעלות על הפודיום עם מקום שלישי. באותה העונה קפירוסי גם זכה במקום השני במרוץ הביתי שלו באיטליה, זכה בניצחון הראשון עבור האיטלקים בקטלוניה, ותיעד את מהירות השיא של כל הזמנים דאז באליפות: 332.409 קמ"ש.
בעונת 2007, עם מנוע ה-800 סמ"ק החדש, זכה קייסי סטונר בלא פחות מ-10 ניצחונות ו-14 פודיומים, על-מנת לציין את האליפות הראשונה (והיחידה) של דוקאטי. גם 2018 הייתה עונה מוצלחת עם 7 ניצחונות, כש-6 ניצחונות תועדו בעונות 2008 ו-2017. עוד נתונים לציון הם 19 מסלולים שונים שזכו לטעום את השמפניה של דוקאטי, ועוד שישה מרוצים שזכו לראות תוצאות 2-1 של דוקאטי.
קייסי סטונר – כאן בסבב האוסטרלי (הביתי) בעונת 2007 – ניצחון נוסף
לדוקאטי דזמודיצ'י GP20 של עונת 2020 יש מנוע 1,000 סמ"ק המפיק מעל 250 כ"ס, שמסוגלים להביא את 157 הק"ג היבשים למהירויות של מעל 350 קמ"ש. המנוע הוא V4 עם 90° בין הצילינדרים וארבעה שסתומי דזמודרומיקס לצילינדר. במערכת הדזמו גל הזיזים העילי אחראי באופן ישיר על פתיחה וסגירת השסתומים. המצערות חשמליות (Ride-by-Wire) ואובאליות, עם שסתומים אווירודינמיים לפגיעה מינימלית בזרימת האוויר לסעפת היניקה בשעה שהמצערת פתוחה לרווחה. ואם כבר סעפות יניקה – אז הסעפות כאן משתנות באורכן ובקוטרן בין סל"ד נמוך לבין סל"ד גבוה כדי לקרב את מהירויות זרימת האוויר לאופטימליות ולהגדיל את המילוי הנפחי ואת הטווח היעיל של המנוע. יש 2 מזרקים לכל צילינדר, על-מנת לספק את כמות הדלק בגדולה בסל"ד גבוה כזה. מערכת הפליטה היא של אקרפוביץ'.
מערכת המתלים היא של אוהלינס, כשמאחור הבולם מסוג TTX36. טכנולוגיית ה-TTX של אוהלינס מונעת את הוואקום הנוצר בחלק התחתון של הבוכנה בבולם בעת דחיסה מהירה, ולמעשה שומרת על לחצים כמעט קבועים בגוף הבולם – מעל ומתחת לבוכנה. המשמעות – פחות התנגדות לפעולת הבולם. מלפנים מותקן בולם הפוך של אוהלינס מסוג NPX25/30 עם תא לחץ פנימי וציפוי TiN להורדת חיכוך. הדיסקים הקדמיים עשויים מקרבון ובקוטר 340 מ"מ, ועליהם מורכבים קליפרים של ברמבו עם ארבע בוכנות. מאחור יש דיסק יחיד מפלדה ושתי בוכנות לקליפר.
אנדראה דוביציוזו ואנדראה יאנונה בסיום הסבב בברנו 2015וכאן טרוי בייליס הגדול בתמונה מעונת 2004 – פשוט כי אנחנו אוהבים את הרוכב הזה
אנדראה דוביציוזו הודיע שלא ימשיך לרכוב בשורות דוקאטי מעבר לעונת 2020. רולטת השמות של המחליף שלו כבר התחילה לעבוד.
לאחר שמונה עונות ארוכות בשורות דוקאטי, סיכמו מנהלו של דוביציוזו ומנהלי קבוצת המרוצים של דוקאטי על פרידה יפה בהסכמה. דוביציוזו, שאיבד תקווה בכך שדוקאטי יעניקו לו אופנוע של אליפות, יפנה את עצמו לשוק הרוכבים לעונת 2021. בשלב זה אין שום אינדיקציה לאן פניו מועדות.
אנדראה דוביציוזו – יעזוב את דוקאטי אחרי 8 עונות
אנו כבר יודעים שג'ק מילר יצטרף לשורות קבוצת המפעל בעונת 2021, והשם החם שעתיד להצטרף אליו הוא פרנצ'סקו בגניה, האיטלקי הצעיר שרוכב בשורות קבוצת פרמאק העונה. עוד שם מפתיע שמתחבר לדוקאטי בעונה הבאה הוא לא פחות מאלוף המחומש – חורחה לורנזו. לורנזו הצטרף העונה כרוכב פיתוח בימאהה, אך סוכניו כבר החלו להריץ את שמו בחזרה לדוקאטי.
חורחה לורנזו, מספר 99 האגדי שנכנס להיכל התהילה של הרוכבים, זכה ב-5 אליפויות עולם. הישגים שהחל בניצחון הראשון שלו ב-2003 והאחרון ב-2018, ומסתכמים בסך של 68 ניצחונות. ב-2006 זכה באליפות בקטגוריית ה-250 סמ"ק, הישג אותו שכפל בעונת 2007. במרוצו הראשון בקטגוריה הבכירה זכה בפול פוזישן, והוא גרף את ניצחונו הראשון כבר במרוצו השלישי. את שלוש האליפויות בקטגוריה הבכירה סימן בשנים 2010, 2012 ו-2015 – שלושתן על-גבי ימאהה, איתה זכה ב-44 מרוצים. ב-2017 ביצע מעבר לדוקאטי וזכה איתם ב-3 ניצחונות נוספים, כשאת הקריירה הוא סיים עם הונדה, לאחר תקופה רוויה בפציעות ובכישלונות. כאמור, את עונת 2020 החל כרוכב פיתוח בימאהה.
מסלול פורטימאו המחודש יארח את הסבב האחרון של עונת 2020 ב-22 בנובמבר השנה.
סבבי ארגנטינה, מלזיה ותאילנד בוטלו לגמרי לעונת 2020, ובמקומם יתקיים סבב נוסף באירופה – שיתקיים במסלול פורטימאו המחודש שבפורטוגל. מאז פתיחתו ב-2008 לא אירח המסלול מרוצי MotoGP, אלא רק את אליפות הסופרבייק העולמית. הסבב יגיע לפורטוגל לראשונה מזה 8 שנים, לאחר המרוץ האחרון במסלול אסטוריל שהתקיים אי-שם ב-2012.
מסלול פורטימאו – או המסלול הבינלאומי של אלגרבה – הוא אחד המסלולים המהנים שיש. בנייתו הסתיימה כאמור באוקטובר 2008 בעלות של 195 מיליון יורו, והוא כולל – מלבד מסלול אספלט משובח בן 4,692 מטרים ו-17 פניות – גם מסלול קארטינג מקצועי, מתחם ספורט, חדרי מדיה מפוארים, וגם מלון 5 כוכבים ומלון דירות. כל מה שצריך כדי לקיים מרוצים ברמה עולמית. העורך הראשי של פול גז, אביעד, רכב שם בהשקה של ה-CBR1000RR הקודם, אך יותר מזה – הוא גם קיבל שם שיעור פרטי עם לא פחות מאשר פרדי ספנסר.
