ליגל, יבואנית TM Racing לישראל, מודיעה על הגעתם ארצה של 4 דגמים חדשים לישראל: צמד דגמי 250 ו-300 סמ"ק דו-פעימתיים חדשים בעלי מתנע חשמלי, מערכת הזרקת דלק וגל איזון, וצמד דגמי 4 פעימות – 250 ו-300 סמ"ק – אשר חודשו לחלוטין לשנת הדגם 2020.
EN250 / 300Fi ES
EN250 / EN300 Fi – דו-פעימתיים עם הזרקת דלק וגל איזון
ה-EN250 וה-EN300 הדו-פעימתיים נבנים מחדש לשנת 2020, ומציעים לראשונה ב-TM מערכת הזרקת דלק אלקטרונית, גל איזון למנוע ומתנע חשמלי. לצורך כך המנוע נבנה מחדש (בלוק מנוע חדש לגמרי), וגם הצילינדר חדש.
מערכת הזרקת הדלק החדשה הכוללת מחשב ניהול מנוע, גוף מצערת בייצור עצמי של TM Racing עם מעברים מוחלקים, צמד מזרקים המזריקים את הדלק ישירות למעברי היניקה בצילינדר, חיישן טמפרטורת אוויר, חיישן לחץ וחיישן מצב מצערת, כאשר הזרקת השמן מתבצעת לתוך גוף המצערת על-ידי משאבת שמן של מיקוני. מיכל השמן, המכיל כ-1 ליטר, נמצא בקורת השלדה הימנית, ויש גם חלונית ביקורת, ומיכל הדלק מגיע בנפח 10.5 ליטרים או מוגדל ל-12 ליטרים. מחשב ניהול המנוע החדש מאפשר לרוכב לבחור בין שני מצבי רכיבה – הראשון אגרסיבי והשני מתון יותר הכולל גם בקרת אחיזה. בנוסף, משאבת קלאץ' חדשה יוצרת פעולת מצמד רכה יותר לעומת הדגמים הקודמים.
שינוי נוסף נמצא במערכת הפליטה, כששסתום הכוח החשמלי מופעל כעת על-ידי מנוף במקום על-ידי כבלים. יש גם רדיאטורים חדשים עם צינורות סיליקון, ויש צלעות קירור על מכסי הקלאץ' והסלילים – לפינוי חום.
בולמי הקאיאבה שופרו גם הם, כשהמזלג בקוטר 48 מ”מ מטיפוס קארטרידג’ סגור מקבל עם בושינגים משופרים וציפוי TIN חיצוני חדש למוט הפנימי להקטנת החיכוך – בעיקר בתחילת המהלך. משאבת הבלם הקדמי של ברמבו חדשה, והיא בעלת רגישות טובה יותר (משאבת ניסין בדור הקודם). יש גם מסך מחוונים חדש ונוח יותר לקריאה, עם מד שעות מנוע ומדידות זמנים.
לשנת 2020 גם העיצוב והפלסטיקה עודכנו, כשיש מגני טלסקופים חדשים, מסיכת חזית חדשה עם תאורת LED היקפית – כולל בפנס הראשי, וכן כונסי רדיאטורים חדשים, ויש גם מדבקות חדשות איכותיות יותר עם גרפיקה חדשה.
EN250 / 300Fi TWIN EX
EN250 / EN300Fi – מרובעי הפעימות מתחדשים לגמרי
גם דגמי ה-4 פעימות קיבלו מנועים חדשים לגמרי, עם מבנה קטן וקל יותר לטובת שיפור ההתנהגות וקלות התפעול. המנועים החדשים, בנפחים של 250 ו-300 סמ”ק, מצוידים בראשים חדשים שנועדו ליניקה ופליטה מהירות
יותר לעומת הדגמים הקודמים. בנוסף יש גל ארכובה חדש וקל יותר עם טלטל חדש, מסבי החלקה, בוכנה חדשה וגוף מצערת חדש בתצורת ‘דאון-דראפט’, אשר משפרים את היניקה, מפחיתים את החיכוך הפנימי, משפרים את פינוי החום ומעלים את התפוקה לכל אורך רצועת הסל”ד. דגמי ה-4 פעימות החדשים מקבלים מערכת פליטה חדשה עם שתי יציאות מראש המנוע וחיבור לצמד משתיקים קטנים בצדי האופנוע בזנב השלדה. המנוע החדש מקבל גם מערכת ניהול מנוע חדשה ובה שני מצבי רכיבה – אחד אגרסיבי והשני מתון יותר עם בקרת אחיזה.
פרט למנועים החדשים, צמד דגמי ה-4 פעימות מקבלים את כל השינויים שמקבלים דגמי ה-2 פעימות, כולל הבולמים המשופרים, הרדיאטורים החדשים, משאבת הבלם הקדמי, לוח השעונים, פנסי ה-LED, והפלסטיקה והגרפיקה החדשות.
מחירים:
EN250Fi ES 2T – החל מ-63,000 ש"ח EN300Fi ES 2T – החל מ-66,000 ש"ח EN250Fi TWIN EX 4T – החל מ-68,000 ש"ח EN300Fi TWIN EX 4T – החל מ-71,000 ש"ח
אופנוע חדש ל-TM רייסינג: EN300Fi – מרובע פעימות בנפח 300 סמ"ק הנכנס לקטגוריית הביניים של אופנועי האנדורו מרובעי הפעימות.
המנוע החדש נבנה על בסיס מנוע ה-250 סמ"ק של החברה, ומטרתו להרחיב את הכוח הזמין השימושי ביחס ל-250 סמ"ק, אך מבלי לפגוע בהתנהגות הדינמית של הכלי. נציין כי לא מדובר רק בהגדלת קוטר הצילינדר ביחס ל-250 סמ"ק, אלא על גל ארכובה חדש לחלוטין בעל מהלך ארוך יותר, במקביל לקוטר צילינדר גדול יותר. מערכת הזרקת הדלק חדשה גם היא, והיא כוללת בקרת אחיזה אלקטרונית.
מכלולי השלדה כוללים בולמים קדמיים של קאיאבה בקוטר 48 מ"מ, בולם אחורי של TM, שלדת אלומיניום, חישוקי אקסל עם נאבות מכורסמות של TM, וכן בלמי ברמבו. ב-TM מציינים שניתן להזמין את האופנוע – כמו את כל הליין של TM – בהתאמה אישית למשקל וסגנון הרכיבה של הרוכב.
מחירו של ה-EN300Fi נקבע על 59,900 ש"ח (רישוי צהוב).
זו כבר הפעם השנייה השנה שאנחנו מתייחסים לשוק אופנועי האנדורו והשטח בנפרד משאר שוק האופנועים. הפעם הראשונה הייתה ביולי, אחרי 6 חודשי מכירות, וכעת אנחנו עושים זאת בסיכום השנה. הסיבה להתייחסות הנפרדת היא הפריחה חסרת התקדים והעצומה בגודלה בשוק אופנועי השטח-פנאי. פריחה שמחייבת אותנו לקרוא לה בשם אנדורו-בום.
ק.ט.מ 250EXC-F – אנדורו-בום
גידול של כ-50% ביחס ל-2015
נחזור על נתונים שסיפרנו בעבר: בשנת 2005 נמכרו בישראל כ-80 אופנועי אנדורו – רובם ככולם למתחרים באליפות ישראל באנדורו. מאז השוק הזה התפתח ופנה באופן מובהק לכיוון הפנאי. מאות ואלפי אנשים מן הישוב, בני 30, 40 ו-50, גילו את תחום האנדורו ופנו אליו לצורך מילוי צורך בסיסי של תרבות פנאי. כבר כתבנו בעבר שאנדורו זה המילואים החדש, ובדיוק לזה התכוונו. אז לעומת 80 היחידות של לפני עשור, בשנת 2016 שוק אופנועי האנדורו בישראל מכר כ-1,100 אופנועי אנדורו מקצועיים – ברישוי צהוב בלבד! והנה, קיבלתם את התשובה למה 'אנדורו-בום'. שנת 2015 הייתה גם היא שנת שיא בתחום האנדורו – בשנה זו נמכרו כ-750 אופנועי אנדורו מקצועיים ברישוי צהוב. כלומר הגידול מ-2015 ל-2016 עומד על כ-50%!
שפע מותגים – שליטה של יצרנית אחת
ק.ט.מ והוסקוורנה – שני מותגים של אותה החברה – מכרו השנה יחד 726 כלים, מהם 487 של ק.ט.מ ו-239 של הוסקוורנה. מדובר בפלח שוק של 66%, ובחלוקה – 44% לק.ט.מ ו-22% להוסקוורנה.
שאר השוק – 34% – מתחלק בין שאר המותגים. ימאהה מכרה 126 כלים מקצועיים (כ-11.5%), TM מכרה 56 כלים (כ-5%), בטא מכרה 50 כלים ב-4 חודשים, קוואסאקי 43, שרקו 42 והונדה 39.
הוסקוורנה TE250 – הנמכר ביותר של הוסקוורנה (צילום: רונן טופלברג)
2 פעימות או 4 פעימות?
החלוקה בין 2 פעימות לבין 4 פעימות עומדת על בדיוק חצי-חצי. כ-540 אופנועי אנדורו דו-פעימתיים נמכרו השנה בישראל, וזאת למרות שייצורם של רבי המכר הגדולים – הק.ט.מ 125EXC וההוסקוורנה TE125 – הופסק בחודש יוני בגלל תקנות יורו 4, מהלך שהפנה את הרוכשים באופן כמעט אוטומטי ל-250 מרובעי פעימות.
מגמה מעניינת נוספת, שעליה כבר הצבענו בעבר, היא היחלשות טרנד ה-300 סמ"ק 2 פעימות והתחזקות משמעותית של ה-250 סמ"ק 2 פעימות. כבר מ-2011 אנחנו טוענים ש-300 סמ"ק דו-פעימתי מיועד לרוכבים שמכוונים יותר לאקסטרים-אנדורו ופחות לאנדורו ורסטילי, והשנה בבירור רואים את זה במכירות. 231 דו"פים בנפח 250 סמ"ק נמכרו השנה בישראל, וזאת לעומת 125 כלים דו-פעימתיים בנפח 300 סמ"ק. אנחנו מעריכים שבשנה הבאה המגמה של התחזקות ה-250 סמ"ק על חשבון ה-300 סמ"ק תמשיך להתחזק.
דו-פעימתיים – חצי משוק האנדורו (צילום: בני דויטש)
ומהם הכלים הנמכרים ביותר?
אופנוע האנדורו הנמכר ביותר בישראל ב-2016 הוא הק.ט.מ 250EXC – דו-פעימתי (בתמונה בראש הידיעה), שממנו נמכרו קצת יותר מ-110 יחידות. סיבה אחת לכך היא שכאמור אין יותר 125EXC, וגם ה-250EXC הרוויח מכך, והסיבה השנייה לדעתנו היא המנוע המצוין של ה-250 החדש של 2017, הקפיץ את המכירות גם הוא. במקום השני, כדגם בודד, ק.ט.מ 250EXC-F, שממנו נמכרו 84 יחידות השנה, וגם הוא קיבל כאמור דחיפה בשל היעדר 125 סמ"ק של ק.ט.מ. במקום השלישי ימאהה WR250F, שהגיע ארצה רק במרץ והצליח למכור 76 יחידות, וצמוד אליו עם 74 יחידות הק.ט.מ 125EXC, שכאמור הייבוא שלו הופסק בחודש מאי. במקום החמישי הוסקוורנה TE250 דו-פעימתי עם 68 יחידות. זהו האופנוע הנמכר ביותר של הוסקוורנה ב-2016.
נקודה מעניינת נוספת: השנה נמכרו 92 יחידות של ימאהה WR250R ו-83 יחידות של סוזוקי DR-Z400S. שני הכלים האלה הם אמנם דו-שימושיים, אולם הם הכלים הקרובים ביותר לאופנועי אנדורו, וגם להם יש מקום. יחד עם זאת, לא ספרנו אותם בסיכום אופנועי האנדורו מכיוון שהם לא מוגדרים ככלים מקצועיים.
ימאהה WR250F – הגיע במרץ והתברג כדגם השלישי הנמכר ביותר (צילום: בני דויטש)
טבלת מכירות מלאה אופנועי אנדורו לשנת 2016 – לפי דגם
בנוסף מכריזים בליגל על מבצע שבמסגרתו 10 הרוכשים הראשונים של ה-EN125 יקבלו אותו במחיר מיוחד של 39,900 ש"ח.
ה-EN144 נשאר במחירו הקודם – 51,500 ש"ח, ואילו מחירי שאר הדגמים – EN250 ו-EN300 הדו-פעימתיים ו-EN250Fi ו-EN450Fi מרובעי הפעימות – עלו ב-2,000 עד 3,000 ש"ח ביחס לדגמי 2016, אותם חתכו בליגל בעקבות הורדת מס הקנייה בדיוק לפני שנה, באוגוסט 2015.
סגמנט אופנועי האנדורו המקצועיים הוא התחום המתפתח ביותר בענף האופנועים הישראלי בשנים האחרונות. ב-10 השנים שמ-2005 ועד-2015 התחום הזה גדל פי 10. אם ב-2005 נמכרו בישראל כ-80 אופנועי אנדורו – רובם ככולם לרוכבי אנדורו הארד-קור, הרי שב-2015 נמכרו כבר כ-750 אופנועי אנדורו ברישוי צהוב (לא כולל אופנועי אנדורו ומוטוקרוס ברישוי אפור, רובם לרכיבת פנאי. הסיבה העיקרית היא התחזקות משמעותית של תרבות הפנאי בקרב חלקים רבים של האוכלוסייה, ובעיקר מבוגרים בני 30-50. אנדורו זה המילואים החדש–כבר כתבנו לא פעם.
גידול של 40% בשוק אופנועי האנדורו
בשנת 2016 שוק האנדורו המקומי ממשיך לגדול, כפי שמראים נתוני המכירות של ששת החודשים הראשונים. בתקופה זו נמכרו בישראל 544 אופנועי אנדורו ברישוי צהוב, מה שאומר קצב של למעלה מ-1,000 כלים בשנה! אם לוקחים בחשבון שעם הגעת דגמי 2017 בחודשים יולי עד ספטמבר יש תמיד עלייה חדה במכירות, אז יש סיכוי שהשנה שוק האנדורו יעבור את ה-1,000 כלים בהרבה.
המשמעות – גידול של כ-40% במכירות אופנועי אנדורו חדשים ביחס ל-2016! נתון עצום בכל קנה מידה שמעיד על כך שהשוק ממשיך לגדול בצעדי ענק.
ק.ט.מ 125EXC – אופנוע האנדורו הנמכר ביותר (צילום: Marco Campelli)
המותגים הנמכרים ביותר
היצרנית המוכרת ביותר בישראל היא ק.ט.מ, שמכרה בחצי השנה הראשונה של 2016 לא פחות מ-232 אופנועי אנדורו, כלומר נתח שוק של כ-43%.
במקום השני הוסקוורנה עם 133 כלים שהם פלח שוק של 24%, ובמקום השלישי ימאהה, עם 79 כלים שהם 14.5%.
נתון מעניין הוא שק.ט.מ והוסקוורנה, שני מותגים של אותה החברה שיוצאים מאותו המפעל, חולשים יחד על למעלה מ-67% משוק האנדורו הישראלי. נתח שוק דומה, אגב, קיים גם בשאר מדינות אירופה.
האופנועים הנמכרים ביותר
אופנוע האנדורו הנמכר ביותר בישראל הוא הק.ט.מ 125EXC עם 59 יחידות. במקום השני ימאהה עם צמד ה-WR250F ו-WR450F, שמכרו 39 ו-40 כלים בהתאמה. מספר דומה (כ-40 יחידות) מכר הק.ט.מ 250EXC. הנתון הזה לא מדויק לגמרי משום שה-250EXC נרשם בדו"ח יחד עם ה-200EXC, וזה האחרון מכר כ-20 יחידות השנה.
ימאהה WR450F – מקום שני עם 40 יחידות (צילום: בני דויטש)
שינוי מגמה!
נתון מעניין במיוחד שניתן לגזור מנתוני המכירות הוא שטרנד ה-300 סמ"ק דו-פעימתי נחלש וה-250 דו-פעימתי מתחזק. בשנים האחרונות טרנד ה-300 התחזק מאוד, במיוחד בשל התחזקות תחום האקסטרים-אנדורו. אנחנו טענו לא פעם במהלך השנים כי לרוכב הממוצע ולשימושי אנדורו ורסטיליים ה-300 חזק מדי ואילו ה-250 הוא הנפח המושלם, ונתוני המכירות בחצי השנה הראשונה של 2016 מציגים באופן ברור כי גם קהל הרוכשים החל לחשוב כך.
במחצית הראשונה של 2016 נמכרו בסך הכל 80 אופנועי אנדורו דו-פעימתיים בנפח 250 סמ"ק לעומת 58 כלים בנפח 300 סמ"ק דו-פעימתיים. אין לנו ספק שמגמת התחזקות ה-250 תימשך, על חשבון ה-300.
250 דו-פעימתיים – מתחזקים על חשבון ה-300 (צילום: בני דויטש)
טבלת מכירות אופנועי אנדורו מלאה לששת החודשים הראשונים של 2016
[table id=44 /]
הערות:
ק.ט.מ 200EXC ו-250EXC נרשמים תחת קוד דגם אחד
ק.ט.מ 350EXC-F ו-450EXC-F נרשמים תחת קוד דגם אחד
בטא החלה לשווק את תוצרתה רק ביוני 2016. שלושת הכלים שנרשמו הם אופנועי ההדגמה של החברה
לפני מספר חודשים הגיע קורי נמט לארץ להדרכה של לקוחות tm ובליווי של רועי שלומי. במהלך הביקור צולם קליפ וידאו על ידי צלם מערכת פול גז, אסף רחמים. הווידאו זכה לתגובות אוהדות, ועוד באותו השבוע פורסם באתר enduro21.
מאז אותו הביקור נוצר קשר טוב בין השניים, והעבודה על פרויקט ההמשך הייתה מתבקשת וקרתה באופן טבעי. הרעיון היה סביב לוקיישן ייחודי, כזה שעדיין לא הופיע בצילומים מוטוריים בעבר וכזה שיהיה ייחודי למדינת ישראל. הלוקיישן שנבחר היה ים המלח, ואם כבר ים המלח – שיהיה עם אור ראשון בזריחה.
הצילומים שמוצגים לפניכם הופקו בקפידה, גם ברמת הצילום וגם ברמת הרכיבה, אבל מבחינת אסף רחמים וקורי נמט הם סוג של היסטוריה.
הפרויקט הבא כבר בשלבי תכנון מתקדמים, ומהמעט שאפשר לספר בינתיים הוא יהיה פסיכי הרבה יותר, והפעם במימון עולמי. כמובן שהפרויקט יפורסם גם פה. שווה לחכות.
קטגוריית אופנועי האנדורו המקצועיים בנפח 125 סמ"ק 2 פעימות חווה בשנים האחרונות פריחה. עד 2007 הקטגוריה הזו הייתה רדומה לגמרי עם היצע של אופנוע בודד (ק.ט.מ 125EXC), ולמעט משוגעים לדבר שרצו בדיוק את האופנוע הזה אף אחד לא באמת חשב על כלי בנפח 125 סמ"ק. השינוי הגדול קרה ב-2007, עם שינוי מדרגת המס לאופנועים בנפחים של עד 125 סמ"ק והשוואתה עם זו של הקטנועים, קרי 40% מס. המחיר הוזל באופן משמעותי, מה שנתן את האות להסתערות ישראלית על הדגם בגלל המחיר הנמוך. אבל זה לא נגמר שם. רוכב האנדורו הישראלי, כחלק מתהליך האבולוציה שלו, גילה עם השנים שבעצם מעט זה יותר, ושעם אופנועים קטנים אפשר לעשות דברים גדולים. באופן כמעט מפתיע, רואים את אופנועי ה-125 פחות במרוצי האנדורו ויותר אצל רוכבי ההובי של הסופ"שים, אבל זה קורה גם בגלל המתחרים לקטגוריה E1, אופנועי 250 הסמ"ק מרובעי הפעימות, שמה לעשות – קלים יותר לרכיבה מהירה לאורך זמן.
אבל הק.ט.מ לא נשאר לבד בשוק. בשנים האחרונות שוק האנדורו המקומי זוכה לזריקות מרץ רבות בדמות יצרנים ומותגים שלפני כן יכולנו רק לחלום עליהם. לחלק מהם יש בליין הדגמים גם אופנועי אנדורו מקצועיים בנפח 125 סמ"ק, וכולם מבינים את פוטנציאל המכירות הגדול של הנפח. כך הלך וגדל השוק מיצרן בודד ב-2007, ללא פחות מ-5 יצרנים שונים ב-2012. הוסקוורנה הגיעו ב-2008, וה-WR125 שלהם אף השתתף במבחן ההשוואתי הקודם שעשינו ב-2009. אחר כך גם גאס גאס הגיעו, וגם TM והוסאברג. רוכב האנדורו הישראלי מחוזר כעת על ידי מספר רב של יבואנים, עם היצע יוצא מן הכלל, אז זה בדיוק הזמן לבצע מבחן השוואתי מקיף לקטגוריה הסופר-חשובה הזו, שמהווה גם את כרטיס הכניסה האידאלי לעולם האנדורו, אבל גם מעבר לכך.
במבחן ההשוואתי שלנו לדגמי 2013 משתתפים 3 נציגים חשובים: ק.ט.מ 125EXC, האופנוע שהיה כאן ראשון כדי להתחיל במהפכה, TM EN125, הנציג האיטלקי מהסדנה המקצועית שהגיע ארצה ב-2011, וגאס גאס EC125, אופנוע חשוב לשוק הישראלי שאחרי שנת הפסקה מגיע לכאן אחרי מקצה שיפורים נרחב ביותר. שלושת הכלים הללו מהווים היום את הליבה של הקטגוריה בארץ. לכל אחד מהם אופי ומעלות משלו, ואנחנו כאן כדי לקבוע מי מהם הוא אופנוע אנדורו טוב יותר.
ק.ט.מ 125EXC, גאס גאס EC125 ו-TM EN125
יש גם כמה כלים שלא משתתפים במבחן: ההוסאברג TE125 של 2013 הוא למעשה ק.ט.מ כחול עם בולמי 4CS ושלדת זנב פלסטית. היות והק.ט.מ שבמבחן הוא מגרסת סיקס-דייז, המגיעה גם היא עם בולמי 4CS, ההבדלים הזניחים בין השניים לא הצדיקו השתתפות של הק.ט.מ הכחול. אופנוע חשוב שלא משתתף במבחן הוא ההוסקוורנה WR125, מנצח המבחן ההשוואתי שלנו מ-2009 ואופנוע מצוין בפני עצמו. היבואן לא יכול היה להעמיד לרשותנו כלי הדגמה, לא משנת הדגם 2012 ולא מ-2013, וניסיונותינו למצוא כלי פרטי משנת 2012 העלו חרס. למעשה, אנחנו לא בטוחים שנמכרו בכלל כאלו ב-2012 כאן בארץ, ולחלוטין לא ברור – מה קורה כאן עם המותג הזה?
היה כלי נוסף שרצינו שישתתף ככוכב אורח – ה-HM CRE F125R החדש. נכון, הוא מרובע פעימות, אבל הוא אופנוע מקצועי לכל דבר ועניין, ומעניין היה לעמת אותו ישירות מול כוכבי הקטגוריה כדי לקבל נקודת התייחסות אובייקטיבית ליכולותיו, שעל פניו נראות גבוהות. היבואן המקומי סירב לבקשתנו ולא העמיד את הכלי לטובת המבחן.
כמו בכל מבחני האנדורו ההשוואתיים שאנחנו מבצעים, גם המבחן הזה נערך על פני שני ימי רכיבה מלאים. ביום הראשון רכבנו במסלול ספיישל-טסט שנוטה לכיוון אנדורו-טסט, ובו מדדנו זמני הקפה. היו במסלול פניות מסוגים שונים, עליות, ירידות, סלעים, דרופים, קפיצות וסטפ-אפים. למחרת לקחנו את שלושת הכלים לתוואי שטח שונה הכולל סינגלים ברמות קושי שונות וגם קטעים טכניים יותר.
כדי שהתנאים יהיו שווים ככל האפשר, הבולמים בכל הכלים הוחזרו למצבם המקורי ובקפיצים נבדק הסאג הסטטי. את הכלים קיבלנו מהיבואנים עם צמיגים חדשים, או לפחות קרובים מאד לכך, ולחץ האוויר בכל ששת הצמיגים כוון ל-15psi. שלושתם גם נשקלו על ידינו כשמיכל הדלק מלא עד הסוף. חשוב לציין ששלושת הכלים היו חדשים כמעט לגמרי, עם שעות מנוע ספורות עליהם, שוב – למען התנאים השווים.
יאללה גז!
מה חדש?
הגאס גאס EC125 הוא כאמור אופנוע חדש לחלוטין לשנת 2013. יש לו שלדה חדשה, שונה מזו של 2011, עם צמד קורות פלדה במקום 4 צינורות פלדה בעבר, אבל יחד עם זאת היא עדיין קומפקטית כבעבר. המנוע שודרג משמעותית השנה, כשהוא מקבל גל ארכובה, צילינדר ובוכנה חדשים וכן מערכת פליטה מרשימה, כשכל אלו אמורים לשפר את זמינות הכוח. פרט לכך הבולמים עברו כיול מחדש כך שיתאימו לשלדה החדשה, ויש פלסטיקה ועיצוב חדשים שמיישרים קו עם העיצוב של הדו"פים הגדולים משנת 2012 ומעלה.
האופנוע שבמבחן הוא מגרסת 'רייסינג', הנבדלת מהגרסה הרגילה במספר מקומות. יש בולמים קדמיים של מרזוקי ובולם אחורי של אוהלינס לעומת זאקס מלפנים ומאחור בגרסה הרגילה, יש כידון רנטל טווין-וול במקום פאט באר, יש גלגל שיניים אחורי משולב פלדה ואלומיניום באנודייז זהוב מרשים, ויש מגן גחון ומגני ידיים כסטנדרט. מאד אהבנו את שילוב הצבעים לבן-אדום-שחור של הגאס גאס, ועם העיצוב החד והמודרני הוא נראה פשוט נפלא. אגב, ניתן לקבל את האופנוע גם עם נאבות באנודייז זהוב וחישוקים שחורים, בדיוק כמו באופנוע המבחן, וגם זה מוסיף למראה המקצועי של האופנוע. במבחן ההדיוט המצוי שבוחר את האופנוע הכי יפה לטעמו (במקרה הזה – יחידת הכלבנים של השב"ס, אותם פגשנו במהלך המבחן) – הגאס גאס ניצח. כנראה בגלל שילוב הצבעים המושך עם הבלינג הזהוב.
מחירו של ה-EC125R תחרותי ביותר ועומד על 44,000 ₪, הגרסה הרגילה תעלה 2,000 ₪ פחות.
גאס גאס EC125
ל-TM EN125 התוודענו כאמור לפני שנה וחצי כשרכבנו על גרסת 2011, ומאד אהבנו, שכן מדובר באופנוע מקצועי וחד שמאפשר רכיבה מהירה. השינויים העיקריים לשנת 2013 נמצאים במנוע ובגרפיקה. זו האחרונה התחלפה ללבנה עם מדבקות כחולות וכן מושב כחול במקום שחור, ולפי התמונות האופנוע נראה טוב מאד. השינויים במנוע נמצאים בגל הארכובה, שמקבל השנה מסבים חדשים בעלי פחות חיכוך, מערכת פליטה חדשה, וכן שסתום כוח חדש, חשמלי, אשר נפתח ונסגר בפיקוד של מערכת ההצתה. פרט לכך, החל משנת 2013 ניתן לקבל את ה-TM עם הבולמים הקדמיים המוכרים של מרזוקי בקוטר 50 מ"מ, או לחלופין עם בולמים חדשים של קאיאבה, בקוטר 48 מ"מ ועם קארטרידג' סגור. ניתן גם לבחור בין בולם אחורי של אוהלינס לבין זה של TM. כאמור, זה נתון לבחירת הלקוח ולא כרוך בתשלום נוסף.
האופנוע שבמבחן הוא אמנם משנת הדגם 2012 משום שבעת ביצוע המבחן דגמי 2013 טרם הגיעו ארצה, אך שסתום הכוח ומערכת ההצתה, וכן מערכת הפליטה שבו, שודרגו לאלו של 2013. האופנוע הגיע עם אוהלינס מאחור ומרזוקי 50 מ"מ קארטרידג' סגור מלפנים. גם הגרפיקה היא כשל 2012, כשבבסיסה היא כחולה. פרט לבולמים ה-TM מציע המון כל טוב וחלקי קצה כמו כידון של רייקון ותושבות מאלומיניום מכורסם, ובגדול יש הרבה השקעה בפרטים הקטנים. העיצוב שלו נראה אמנם המיושן ביותר מבין השלושה, אך מביני עניין שיחקרו עם העיניים את האופנוע יגלו שלא חסכו כאן והשתמשו בחלקים הטובים ביותר שבנמצא. בהחלט מרשים.
מחירו של ה-TM ירד בתחילת 2012 ל-52,000 ₪ תחרותיים, והוא שומר על מחיר זהה גם בגרסת 2013.
TM EN125
הק.ט.מ 125EXC הוא כאמור האופנוע הוותיק ביותר כאן בארץ. בכל שנה ק.ט.מ משפרים ומשדרגים, כשאחת לכמה שנים הם מבצעים מהפכה ומשחררים סדרת דגמים חדשה. הפעם האחרונה שזה קרה היה ב-2012, אז קיבל האופנוע שלדה חדשה ובולמים מותאמים, אבל בעיקר עיצוב חדש לכל הפלסטיקה ומיכל הדלק, שגרם לשיפור בארגונומיה. המנוע ב-125, פרט לכיווני קרבורטור קלים ומערכת פליטה חדשה, נשאר בבסיסו זהה. ל-2013 אין הרבה חדש ב-125. השינוי היחידי נמצא בבולמים הקדמיים, שם הוחלף השמן מצמיגות 5 לצמיגות 4 והוחלפו מחזירי השמן.
האופנוע שבמבחן הוא לא מהגרסה הרגילה אלא מגרסת 'סיקס-דייז', השונה מהגרסה הרגילה בעיקר בכמה תוספות. ראשית, הבולמים הקדמיים הם מסוג 4CS, מזלג חדש בעל 4 תאים שפותח על ידי WP, חברת הבולמים שבבעלות ק.ט.מ. המזלג הזה מגיע גם על דגמי הוסאברג של 2013. פרט לכך יש כמה תוספות כמו גלגל שיניים אחורי משולב פלדה ואלומיניום, כידון שונה, מגני ידיים, מגן מנוע, וגרפיקה שונה מהותית המתחילה בשלדה כתומה ונמשכת בפלסטיקה לבנה עם מדבקות בצבעים של דגל גרמניה (שם נערך השנה הסיקס-דייז).
מחירו של ה-125EXC בגרסה הרגילה עומד על 55,900 ₪, כשגרסת הסיקס-דייז תעלה 61,500 ₪.
ק.ט.מ 125EXC
גזים בשטח
שלושת הכלים נראים ומרגישים מקצועיים לחלוטין. הגאס גאס כאמור מרגיש הקטן ביותר, אך יחד עם זאת גם הכבד ביותר. בשקילת הכלים התברר שזה אכן כך – 107.5 ק"ג רטובים, לעומת 106.5 ק"ג ל-TM ו-103.5 ק"ג לק.ט.מ. על אף הגבהתו ביחס ל-2011, הוא עדיין מרגיש נמוך יחסית וקטן באופן כללי, וזה טוב למשל לרוכבים מתחילים או נמוכים. ה-TM מהצד השני מרגיש הגדול ביותר, והוא ללא ספק הגבוה ביותר. ייתכן שהתחושה הזו מתקבלת בגלל הבולמים הקשיחים ששוקעים מעט. גם המושב ב-TM הוא הקשיח ביותר, ובישיבה על האופנוע הכל מרגיש קשיח, מקצועי ומוכן למרוץ. הק.ט.מ בגרסת הסיקס-דייז מציע מושב רך ונעים במיוחד; משמעותית רך משל האחרים, וזה בהחלט נוח ומפנק. בכל אופן, בשלושתם הארגונומיה מוצלחת וטובה, משולש הכידון-מושב-רגליות מתוכנן היטב, מיכלי הדלק והכנפונים רזים ומאפשרים חיבור טוב, ובסך הכל על כל אחד מהם אחרי פרק התרגלות קצר כל הבוחנים הרגישו טוב.
המנוע של ה-TM הוא ללא ספק החזק בחבורה, ואפילו בפער גדול. כשמושכים את ההילוכים ושסתום הכוח נפתח מקבלים חתיכת בעיטה שמאיימת לתלוש את הרוכב מהכידון, וזו לגמרי לא קלישאה. למעשה, הוא מרגיש כמו אופנוע 150 סמ"ק ולא 125, ולא נתפלא אם במדידת דיינו הוא יוציא בגלגל 5-6 כ"ס יותר מהמתחרים. אבל מה שמפתיע אלו דווקא התחומים הנמוך והבינוני, שם המנוע חלק ונעים מאד, וגם יש לא מעט כוח זמין, מה שמפתיע במיוחד לאור כמות הכוח בסל"ד גבוה. מנוע הק.ט.מ לעומת זאת עדין ונעים. הוא מציע את הכי הרבה כוח בתחומים הנמוך והבינוני, והעלייה שלו בסל"ד לינארית לגמרי, ללא התפרצות כוח האופיינית למנועי דו"פ קרביים בנפח הזה. בק.ט.מ עבדו הרבה שנים כדי ליצור מנועים ידידותיים למשתמש וקלים לרכיבה, והתוצאה בהחלט מורגשת, שכן זהו המנוע הקל ביותר לרכיבה מבין השלושה. יחד עם זאת, לא חסר לו כוח בסל"ד גבוה. היתרון של הכוח הרב בתחומים הנמוכים הוא שהק.ט.מ מאפשר לרכב בהילוך אחד גבוה יותר, וכך כל חוויית הרכיבה היא רגועה יותר, מה שאומר פחות עייפות.
ים של 125
אחת השאלות העיקריות טרם המבחן הייתה איך המנוע החדש של הגאס גאס. כאן בתחילה נכונה לנו הפתעה שלא לטובה, אך לאחר מכן הדברים השתנו. במהלך המבחן היו למנוע החדש 2 בעיות עיקריות – גמגום בסל"ד נמוך-בינוני וחנק בסל"ד גבוה. שתי הבעיות הללו פגמו בחוויית הרכיבה על הכלי ולא היה ספק שמדובר במנוע לא מכוון. יחד עם זאת, עדיין הורגש שיפור מהמנוע של 2011, בעיקר בזמינות הכוח בסל"ד נמוך ובינוני. התשובה התבררה מהר מהצפוי, כשהתברר שיש הגבלה מכאנית על שסתום הכוח שבגלל טעות לא פורקה. לקחנו את הגאס גאס לסיבוב נוסף, אחרי פירוק ההגבלה, וגילינו מנוע מצוין, חלק ונעים, שמשמעותית טוב יותר מהמנוע הקודם. יש יופי של כוח בתחומים הנמוכים, אמנם לא כמו בק.ט.מ, אך כוח לא רע, והעלייה בסל"ד חלקה ולינארית עד לקצה, שם מקבלים מנה הגונה של כוח ובלי חנק.
בתפעול המצמד והגיר יש יתרון לק.ט.מ. שמציע מצמד רך במיוחד, בדומה מאד לגאס גאס, וגיר קצר ומדויק בדומה ל-TM. לעומת זאת, המצמד ב-TM קשה משמעותית מהאחרים, וזאת למרות ששלושתם הידראוליים. תיבת ההילוכים בגאס גאס קשה יותר לתפעול, ולעתים היה קושי במציאת הילוך הסרק.
התנהגות
הגודל הפיזי של הגאס גאס בשילוב עם הגאומטריה יוצרים אופנוע סופר-זריז. כל כך קל להפליק אותו מצד לצד, ממש כמו קסם. זה בא לידי ביטוי במיוחד בעמידה, למשל בסינגלים, שם ניתן להפנות אותו מצד לצד רק על ידי עבודת רגליים. מצד שני, במהירויות גבוהות ובשילוב עם הבולמים הקשיחים יחסית, הזריזות הזו הופכת לחוסר יציבות שמתבטאת בנדנודי כידון כשהגלגל הקדמי חוטף אימפקטים חזקים, דבר שלא קורה בשניים האחרים. הבולמים כאן בהחלט טובים. הם משמעותית פחות קשיחים מדגמי הרייסינג של ה-250 או ה-300 למשל, אבל הם עדיין קשיחים וספורטיביים יותר מהגרסה הרגילה, והיינו שמחים לרכב דווקא על זו. עוד מילה נגיד על זווית הצידוד המצוינת של הכידון, הגדולה יותר משל שני המתחרים, תכונה שעשויה להיות שימושית בעיקר באנדורו צפוף.
ה-TM הוא מכונת מלחמה סופר יציבה. תנו לו מהירויות סופר גבוהות והוא ישרה שם המון ביטחון וישמור על הקו טוב יותר מאשר השניים האחרים. גם הבולמים הקשיחים מתפקדים מצוין וסופגים היטב, במיוחד במהירויות הגבוהות, אבל לא רק. על אף קשיחותם, מורגש היטב שיש כאן את ההידראוליקה האיכותית ביותר, כזו שיודעת לספוג מצוין גם במהירויות זחילה, אבל במיוחד כשמפרקים ים של גז, כמו שצריך באופנוע מרוץ טהור. ההטיה של האופנוע מצד אל צד פחות קלה מאשר בגאס גאס למשל, ומורגש שה-TM ארוך יותר מהשניים האחרים, אולם זה עדיין אופנוע 125 סמ"ק קליל וההיגוי פה מהיר. ביציאות מפניות על הגז ה-TM הרגיש הטוב ביותר ונתן את מקסימום היציבות שאפשרה לפתוח מקסימום גז.
באופן מפתיע, דווקא הק.ט.מ מציע את המתלים הרכים והמפנקים ביותר יחסית מבין השלושה. למעשה זה מפתיע פחות כשנזכרים שהשניים האחרים הם גרסאות מרוץ, אבל בכל זאת, יש פה איזו שבירת מיתוס. אהבנו במיוחד את המזלג החדש, 4CS, שמציע רכות וספיגה מעולים יחד עם פרוגרסיביות מרשימה. כך או כך, התחושה מהפרונט מעולה. הוא מרגיש מאוזן מאד על המתלים, ולדעתנו לרוכב ההובי הוא מציע את הפשרה הטובה ביותר בין קשיחות ספורטיבית לבין רכות מפנקת. הוא גם מתמקם באמצע מבחינת זריזות ויציבות וכן יכולות היגוי, וגם כאן הפשרה טובה. יתרון נוסף של הק.ט.מ הוא משקלו האמיתי, שכאמור נמוך ב-3 ק"ג מה-TM וב-4 ק"ג מהגאס גאס.
במדידות הזמנים שערכנו כל שלושת הבוחנים עשו את הזמנים הטובים ביותר שלהם על הק.ט.מ וה-TM, כשבשקלול הכללי הפרשי הזמנים עמדו על מאיות שנייה בודדות, כלומר זמנים כמעט זהים, כשמדי פעם זה מוביל ומדי פעם האחר. דווקא על הגאס גאס כל הבוחנים קבעו את הזמן האיטי ביותר, בממוצע של 2 שניות על פני הקפה של כ-55 שניות, אולם צריך לזכור שמדידות הזמנים נעשו עם ההגבלה על שסתום הכוח.
בתחום הבלמים לא מצאנו הבדלים גדולים, וכל שלושת הכלים הציגו איכויות דומות. באופן מפתיע, דברים דומים אפשר לומר גם על הגימור. הק.ט.מ בהחלט מצטיין בתחום זה, עם אופנוע מגומר, מלוטש ומהוקצע שמרגיש מבושל מאד, אולם השניים האחרים לא נמצאים מאחור ומציעים גם הם איכות חלקים טובה מאד, הרכבה טובה ובסך הכל גימור טוב מאד.
השורה התחתונה
קשה לסכם כששלושת האופנועים שלנו שבמבחן הם כלים כל כך טובים. לכל אחד יש את היתרונות שלו, אך יש גם חסרונות. בסופו של המבחן, מעבר למנצח הכללי, מצאנו שכל אופנוע מציע גם אופי מעט שונה ועשוי להתאים לקהל יעד מעט שונה.
הגאס גאס נותן את התמורה הטובה למחיר. ב-44,000 ₪ לגרסת הרייסינג הקרבית שבמבחן, שהם 8,000 ₪ פחות מה-TM ו-12,000 ₪ פחות מהק.ט.מ הרגיל ו-17,500 ₪ (!) פחות מגרסת הסיקס-דייז, הוא מציע המון אופנוע בהכי פחות כסף. המנוע שלו עשה קפיצת דרך משמעותית מאז 2011, וכיום הוא שמיש וכמעט שמיישר קו עם האופוזיציה, וגם בסעיפי ההתנהגות מדובר באופנוע מצוין. הוא אמנם מעט זריז מדי, אבל זה לא משהו שאי אפשר להתרגל אליו. גם הבולמים פה טובים, למרות שהם מעט קשיחים. אם בגאס גאס לא יעלו את המחיר (נאמר לנו שלא), אז מדובר בעסקה מצוינת.
ה-TM מצדו הוא מכונת המרוץ המושלמת. הוא לא מתאים לכל רוכב, בטח שלא ביחס לשניים האחרים, והוא מעדיף רוכב שיודע לתת הרבה גז על אופנוע אנדורו. אפשר להגדיר אותו כאופנוע ה-125 השני, אחרי שכבר רכבת על 125 לתקופה מסוימת. גם המנוע תומך בזה, עם תחושה של 150 סמ"ק, וגם המכלולים הקשיחים, כמו הבולמים המצוינים שהם הטובים ביותר מבין שלושת האופנועים. כאמור, מי שאוהב לרכב חזק ומהר, וכן רוכבי ספיישלים ומרוצים, ימצאו בו פרטנר אדיר, לא פחות, עם התנהגות משובחת. ב-52,000 ₪, שבהם מקבלים כמות בלתי נתפסת של חלקי קצה, מדובר לדעתנו גם כן בעסקה מצוינת שתפורה על הרוכב הישראלי חזיר הגז וקצר המזומנים.
המנצח – ק.ט.מ 125EXC
אבל כמו בכל מבחן השוואתי, גם כאן חייב להיות מנצח אחד, והפעם הכתר הולך אל הק.ט.מ. הוא הקל והנעים ביותר לרכיבה, עם מנוע גמיש ומצוין שמאפשר רכיבה בהילוך אחד גבוה יותר, יש לו מתלים טובים וחבילת התנהגות מצוינת ומאוזנת, אבל בעיקר יש לו דבר אחד מאד חשוב – בשלות. הק.ט.מ מרגיש הבשל ביותר מבין השלושה, עגול ונעים עם מינימום פינות חדות, וניכרות בו שנות האבולוציה הרבות והכסף שהושקע בפיתוח, וזה מתבטא בעיקר בידידותיות לרוכב. אפשר לרכב על הק.ט.מ זמן רב יותר מבלי להתעייף. הוא אמנם ירגיש חזק פחות מה-TM, ולא יהיה זריז כמו הגאס גאס, אבל בשורה התחתונה הוא מספק חוויית רכיבה מאוזנת ושלמה יותר, ועל כן הוא המנצח שלנו השנה.
