מחבר: אסי ארנסון

מה זה?

רוכבי העולם לא מסתגרים בבית בבהלה כשהטמפרטורות יורדות והחוץ הכל קופא, ומוצאים את הדרך לצאת החוצה ולתת בגז. זכורה לי, בחיים אחרים, תחרות מוטוקרוס שבה השתתפתי בצפון מזרח ארה"ב. בבוקר המסלול היה מכוסה לגמרי בשלג, והטמפרטורה בחוץ הייתה מתחת לאפס. מפלסת פשוטה פילסה את השלג מהמסלול עצמו ויום המרוצים התקיים במלואו, כרגיל. כאמור, בעולם יש לא מעט תחרויות 'רגילות', כולל אופנועי שלג לכל דבר (SNOWMOBILE) – כולן בשטח כמובן – שמתקיימות בשלג ובקרח, אבל בחרנו בשלושה סוגים מגניבים במיוחד. אם נסגור את התריס ונעצום את העיניים חזק, נוכל לדמיין אותם מתקיימים בצפון המקומי שלנו.

Snow BikeCross

למעשה מדובר על הסבת אופנועי מוטוקרוס (יש גם קיט לאופנועי אנדורו) והכלאתו עם מכלולי הנעה של מזחלות שלג. הגלגל הקדמי מוחלף במגלש בודד והאחורי לזחל המונע על-ידי המנוע. בקיטים היקרים יש גם בולמים שונים ועוד תוספות שונות.

הענף, שהתחיל  בקטנה עוד ב-2009, עלה לכותרות כשנכנס כתחרות מסודרת בשנת 2017 לגרסת החורף של תחרויות האקסטרים X-GAMES. כיום יש אליפות מסודרת. המסלול מזכיר גרסה מרוככת של מסלול מוטוקרוס סטנדרטי עם פניות וקפיצות. הרוכבים, רובם הגיעו מעולם המוטוקרוס, העידו שלאחר זמן הסתגלות קצר, טכניקת הרכיבה הייתה מוטוקרוסית לכל דבר ועניין. קיט הסבה שכזה עולה בערך כמו האופנוע (כ-6,000 דולר).

Ice Racing

כשממש קר בחוץ, האגמים והנהרות קופאים. הנה מצע נהדר למסלול ספידווי אובאלי או GP, שמשלב פניות לשני הצדדים. האופנועים הם אותם אופנועי מוטוקרוס שעבדו קשה במהלך הקיץ, ועכשיו ניתן להלביש עליהם צמיגים עם ברגים ('ספייקים' – כ-100 בקדמי ועד 500 באחורי), מגני פלסטיק שעוטפים את הצמיגים ומגנים על הרוכב ממגע עם צמיג תועה, וקדימה לתת בגז. סגנון זה מאוד פופולרי בארצות צפון אמריקה ואירופה.

Ice Speedway

ההיסטוריה של מרוצי הספידווי לוקחת אותנו אחורה לתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. אופנוע ספידווי הוא אופנוע ייעודי הבנוי לספורט זה, והוא מורכב ממנוע ארבע פעימות, צילינדר אחד, הילוך אחד, ונפח של עד 500 סמ"ק. מיכל הדלק מכיל רק את נוזל המתנול. לאופנועים אין בלמים, והמשקל המינימלי המותר הוא 77 ק"ג. פורמט המרוצים במסלול אובלי מזכיר את מרוצי הפלאט טראק שעליהם כבר כתבנו, ובאמת, הם (הפלאט טראק) התחילו כגרסה דומה-שונה לספידווי וכיום מתנהלים במקביל.

ההתאמה לרכיבת קרח התחילה בשנת 1966 עם אותו פורמט של אופנועים ועם בסיס גלגלים ארוך יותר. המסמרים בצמיגים מייצרים אחיזה ומכתיבים סגנון יציב יותר, בניגוד להחלקות הזנב האינסופיות המאפיינות את מרוצי העפר. בעולם קיימות אליפויות מקומיות ואליפויות עולם עם משלחות של מדינות המתחרות אחת בשנייה. שם, בארבעים האחרונות, נמצא שליטה מוחלטת של רוסיה. לחובבי הסטטיסטיקה נאמר שרוסיה זכתה בכל השנים למעט בשלוש, שהתחלקו בין שבדיה וגרמניה.

פינה חדשה בפול גז – 'ענפים בעולם': מעתה נסקור ענפי ספורט מוטורי שונים מעולם מרוצי האופנועים, אלו שפחות פופולריים בשיח הישראלי ונכון להיום אינם מיוצגים אצלנו או שמיוצגים במידה מועטה (מדי).

*     *     *     *     *

מה זה?

במשפט אחד: תחרות ספרינט נגד השעון או מול רוכב אחר, שהזוכה הוא זה שהגיע הכי מהר לקו הסיום. התחרות מתבצעת על אספלט איכותי ואורכה הפופולרי הוא 400 מטר (רבע מייל), אם כי יש אירועים עם מסלולים קצרים יותר. בארץ התקיימו מספר מרוצי דראג, בעיקר לרכבים, אך עם מספר רוכבים מצומצם מאוד. בכל מקרה, טרם נצפו בארץ היצירות המטריפות שמרכיבות את הקטגוריות הפתוחות בעולם, שאותן תוכלו לראות בחו"ל.

הקטגוריות

סטנדרטי – מחולק לפי נפחים ומיועד בעיקר לאופנועי כביש.

פתוח – פה מתחיל העניין. בגדול, אין חוקים. באמת, כך מוגדר בספר החוקים – "תתחרה עם מה שאתה מביא, בתנאי שזה עובר בדיקות בטיחות". ניתן לראות במרוצים המרכזיים יצירות מעניינות על גבול המוזרות, שנראות כמו טיל יבשתי וארוך. נצפו הספקים של 1,500 כוחות סוס ויותר. מפחיד.

תמצאו פה מנועים עם מגדשי טורבו או ניטרומתאן, שהוא רכיב בדלק המשמש להגברת הכוח המופק בבעירת התערובת בתוך תא השריפה. אחוז התערובת תלוי במכווני המנועים ועשוי להגיע ל-90% מהתערובת, כשהשאר מורכב ממתנול. כלומר, לא הביאו דלק מהתחנה הקרובה. מאפשר יעילות אנרגטית משמעותית טובה יותר מאשר בנזין.

השיא הנוכחי של לארי 'ספיידרמן' מקברייד

הטכניקה

בזינוק כל רוכב רואה לפניו את הרמזור המפורסם שנקרא 'עץ חג המולד', ורצועת אספלט ישרה. נהוג לבצע 'ברן אאוט' בנקודת הזינוק על מנת להעלות את טמפרטורת הצמיג האחורי ולספק לאספלט עוד מקדם חיכוך שיסייע לאחיזה בזינוק. בלי שום קשר, זה תמיד כיף להעלות עשן סמיך מול הקהל.

זמן תגובה הוא הזמן שמוגדר מהרגע שהאור הירוק בעץ נדלק ועד לפעולה הראשונה שהרוכב עושה על מנת לזנק. הסל"ד המתאים, נקודת השחרור של המצמד, העמסת משקל הגוף קדימה על מנת למנוע ווילי שיפגע במהירות, ההאצה הנקייה הכוללת העברות הילוכים מושלמות – כל אלה יוצרים את המיאוץ האולטימטיבי.

זמן השיא לרבע מייל, שהחזיק כחמש שנים, שייך לפיטר סבנסון, רוכב שבדי שקבע 5.7 שניות למיאוץ, עם מהירות של למעלה מ-320 קמ"ש!. בסוף שנה שעברה נשבר השיא, על ידי לארי 'ספיידרמן' מקברייד האמריקאי, והוא נקבע על 5.611 שניות.

אגב, לשם השוואה: בקטגוריית העילית של הרכבים עם מנועים שמתודלקים בתערובת כימית של חומצה חנקתית (ניטרומתאן), קטגוריית ה-Top Fuel Dragster, המוטציות גומאות את המרחק ב-3.7 שניות ומגיעות למהירויות של 330 מייל לשעה – כלומר כ-530 קמ"ש! עוד נתון להכניס לפרופורציה את הזמן של האופנועים – סוזוקי היאבוסה, קוואסאקי ZX-14 ודומיהם, בעצמם לא חלשי אופי, גומאים את המרחק סביב ה-9 שניות.

מרוצים אלו פופולריים בכל העולם ומתקיימים במסלולים ייעודיים שפתוחים גם לקהל הרחב.

ובינתיים אצלנו (וידאו ממרוץ דראג שנערך בדצמבר 2016 בערד):

פינה חדשה בפול גז – 'ענפים בעולם': מעתה נסקור ענפי ספורט מוטורי שונים מעולם מרוצי האופנועים, אלו שפחות פופולריים בשיח הישראלי ונכון להיום אינם מיוצגים אצלנו.

*     *     *     *     *

מה זה?

השם אומר הכל: קחו אצטדיון ריצה שטוח טיפוסי, מלאו את המסלול האובאלי בעפר, שימו את האופנוע על הצד ותנו גז. המסלולים באורכים שבין חצי מייל (כ-800 מ') לבין מייל שלם (1.6 ק"מ).

הקטגוריות

סינגלים – מבוססים על אופנועי מוטוקרוס בנפח 450 סמ"ק עם הספקים שנעים סביב ה-60 כ"ס. נחשבת לקטגוריית הכניסה.

טווינס – שני צילינדרים בנפח 700-750 סמ"ק המגיעים להספקים של 100 כ"ס ומהירויות של 225 קמ"ש. נחשבת לקטגוריה הבכירה.

האופנועים

המוטיב המשותף לשתי הקטגוריות הוא הפשטת הבלם הקדמי, הקשחת המתלים והרכבת גלגלים וצמיגים מתאימים. בעוד קטגוריית הסינגלים, שנחשבת לקטגוריית הכניסה, מתבססת על אופנועי מוטוקרוס מוסבים, קטגוריית הטווינס מורכבת כיום בעיקרה משתי יצרניות שמייצרות את האופנועים ספציפית למרוצים אלו: הארלי-דיווידסון ואינדיאן.

סרטון מאליפות הפלאט טראק האמריקאית

בקצרה

ענף מרוצים זה התחיל בארצות הברית בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת. הגישה הייתה פשוטה ככל האפשר – ציירו מעגל בשדה ותנו גז. במהרה צברו מרוצים אלו פופולריות אדירה – גם משום שהצופים יכלו לחזות בכל המסלול מכל נקודה וגם פוטנציאל האקשן והקרבות שסיפקו המרוצים.

עד שנות ה-60 שתי היצרניות העיקריות היו – כמו היום (!) – הארלי-דיווידסון ואינדיאן האמריקאיות, אבל אז הצטרפו היצרניות האירופאיות לזירה. בשנות ה-70 המבחר גדל, כשהיצרניות היפניות החלו לשלוח קבוצות מפעל. המפורסמת מכולן הייתה קבוצת ימאהה, עם קני רוברטס על האוכף. הוא זכה באליפות בשנת 1974 והעתיק את הסגנון הייחודי לעולם ה-GP, שם היה לאמריקאי הראשון שזוכה באליפות. סגנון החלקת הזנב לתוך פנייה שינה את כל מה שהיה מוכר בקטגוריית המרוצים הבכירה והביא את הטכניקה שאנו רואים היום בידיהם של רוסי, מרקז ושות'.

שנות ה-80 היו תור הזהב של הונדה, ששמו את כל מרצם בפיתוח אופנוע ספציפי לפלאט טראק. דריכה במקום ומאבקי כוחות בין עולם מרוצי האספלט הביאו לדעיכה קלה בפופולריות, אך העשור האחרון הביא לפריחה מחודשת עם 20 מרוצים בעונה, הפזורים בכל היבשת, ושידורים חיים מחוף לחוף ברשת מרכזית. עונת המרוצים מורכבת מארבעה סוגי מסלולים:

ST (ר"ת Short Track) – מסלול שאורכו קצר מחצי מייל, דרך חצי מייל ועד מייל שלם.

TT (ר"ת Tourist Trophy) – משלב שינויי גובה, שינויי כיוון ומקפצות.

רוכב הזוכה לנצח בכל אחד מארבעת הסוגים זוכה גם בגביע הגראנד סלאם. שני הכוכבים הבולטים בקטגוריה הבכירה הם האלוף המכהן ג'ארד מיס (Jared Mees), שזכה באליפות בפעם החמישית, ובראיין סמית' (Bryan Smith), אלוף 2016 שזכה בתואר באופן דרמטי על חשבונו של מיס בפנייה האחרונה במרוץ האחרון.

גרסה מעניינת ל'ייבוא' של הפורמט היא הגרסה הספרדית, שנקראת סופרפרסטיג'יו (dtxbarcelona.com) ומכילה קאדר שמות מרשים מעולם ה-MotoGP והסופרבייק. המסלול באורך 200 מטר והוא בנוי מאדמת חרס.

לדעתנו זהו אחד מענפי מרוצי האופנועים המהנים יותר לצפייה.

מארק מרקז חוגג בסופרפרסטיג'יו