מחבר: אסי ארנסון

המוטוגוצי NTX650 היה אדוונצ'ר שהוצג בסוף שנות ה-80, עם מנוע וי-טווין בנפח 650 סמ"ק שהפיק 50 כוחות סוס, ועם מיכל דלק ענק של 32 ליטר.

בשנת 1984 הוצג הV65 TT, כאשר ה-TT היה קיצור של Tutto Terreno, שזה All terrain – לכל שטח. הוא נולד כדי להתחרות במוביל הקטגוריה – הב.מ.וו R 80 GS. האדוונצ'ר הזה, שקיבל השראה ממרוצי הפריז דקאר, זכה להצלחה יחסית בישראל – למרות אמינות נמוכה מאוד. הוא גם היה אופנועו הפרטי של שודד הבנקים המפורסם – האופנובנק.

בשנת 1988 הציגו במוטוגוצי את מחליפו, והחליפו גם את השם. ה-NTX (ר"ת Nuevo Tipo Cross – דגם חדש משוטט בתרגום חופשי) – שנמכר במקביל ל-TT לתקופה קצרה – אימץ עוד יותר את אופנת הפריז דקאר והציג עיצוב מרשים יותר מקודמו עם פיירינג קדמי, מושב גבוה, מיכל דלק ענק שהכיל 32 ליטר, ומכלולים טובים יותר.

מנוע הווי-טווין של קודמו המשיך לכאן – בנפח 643 סמ"ק, מקורר אוויר, עם צמד קרבורטורים ושני שסתומים לצילינדר, כאשר כאן הורכב גל זיזים חדש. 50 כוחות סוס (48 כ"ס ב-TT) ב-7,000 סל"ד ו-5 קג"מ ב-4,000 סל"ד סובבו את הגלגל האחורי באמצעות גל הינע וחמישה הילוכים, והמהירות המרבית עמדה על 164 קמ"ש. החישוק הקדמי היה בקוטר 21″, והוא שוכך בעזרת מזלג טלסקופי בקוטר 42 מ"מ של מרזוקי, כאשר מאחור היה חישוק בקוטר 18″ עם צמד בולמים שהגיעו עם כיול קשיח יותר. בלמי הברמבו הורכבו מדיסק יחיד בקוטר 260 מ"מ מלפנים ועוד אחד בקוטר זהה מאחור. המשקל היבש עמד על 170 ק"ג. לצד מנוע בנפח 350 סמ"ק, הייתה גם גרסת 750 סמ"ק, עם הספק דומה ל-650 אך עם יותר מומנט, ששירתה במשטרת איטליה וקיבלה גם חישוקים קטנים יותר לטובת שימושי כביש.

המוטוגוצי NTX650 לא ממש הצליח לעמוד מול המתחרים מאירופה ויפן, והוא סיים את תפקידו בשנת 1993. הוא זכה להצלחה יחסית בעיקר באיטליה, אך מעולם לא היה רב מכר. בסך הכל הוא היה אופנוע כביש מוצלח, עם יכולות מסוימות על שבילים, עיצוב מרשים ואמינות טובה יותר מקודמו. הוא נמכר גם בישראל, אך בכמויות קטנות יותר מאשר ה-V65 TT.

באנרג'יקה מציגים את האקספיריה (EXPERIA) – אדוונצ'ר חשמלי שמספק 102 כוחות סוס, עם שלדה חדשה, טכנולוגיה חדשה, ועם טווח רכיבה שנע בין 208 ק"מ עד 420 ק"מ. 

חברת אנרג'יקה מייצרת אופנועים חשמליים במודנה, איטליה, ובין היתר דגמי ה-Ego הם אלה המשמשים את קבוצות המרוצים המתחרות ב-MotoE עד לסוף שנת 2022 – אליפות העולם לכלים חשמליים כחלק מסדרת ה-MotoGP. כעת מציגים בחברה את האקספיריה (EXPERIA) – אדוונצ'ר-כביש עם חישוקי 17″ המונע על טהרת החשמל.

המנוע חשמלי חדש לגמרי, הוצג בשנה שעברה בשיתוף פעולה עם חברת מייבל, ונקרא EMCE (ר"ת Energica Mavel Co-Engineering). המנוע מפיק הספק של 75 קילוואט (102 כ"ס) ב-7,500 סל"ד ומומנט של 11.7 קג"מ. ניתן גם לרכוב במצב של 60 קילוואט (81 כ"ס) כדי לקבל טווח רכיבה טוב יותר. סוללות ליתיום בקיבול של 22.5 קוט"ש מאפשרת, לפי אנרג'יקה, טווח רכיבה עירוני של 420 ק"מ, 256 ק"מ של רכיבה משולבת ו-208 ק"מ בכביש בין-עירוני. זמן טעינת הסוללה עומד על 7 שעות בשקע ביתי ו-40 דקות במטען מהיר עד ל-80%, כאשר נדרשים עוד 30 דקות לטעינה מלאה. ניתן לתכנת את הסוללה להפסיק את הטעינה בכל שלב שנדרש.

שלדת הצינורות חדשה גם היא, כאשר חלקה המרכזי עשוי מפלדה ושלדת הזנב מאלומיניום. מזלג הזקס ההפוך מלפנים מגיע בקוטר 43 מ"מ ומתכוונן באופן מלא, בעוד בולם הזקס מאחור מאפשר כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה (ריבאונד). מהלכי הגלגלים בשני הצדדים עומדים על 150 מ"מ. החישוקים בקוטר 17″ עם צמיגים במידות 120/70 ו-180/55, שניהם נעולים בצמיגי פירלי סקורפיון טרייל 2. הבלמים של ברמבו עם צמד דיסקים בקוטר 300 מ"מ וקליפרים רדיאליים בעלי 4 בוכנות, ומאחור דיסק יחיד בקוטר 240 מ"מ. גובה המושב עומד על 847 מ"מ, והמשקל על 268 ק"ג.

לאקספיריה מערכת אלקטרוניקה מלאה המציעה בקרת אחיזה בשישה מצבים (כולל ניתוק מלא), ABS להטיה של בוש, בקרת שיוט, ידיות מחוממות, הילוך אחורי לסיוע בחניה וצג TFT בגודל 5″. יש שבעה מצבי רכיבה (4 מתוכנתים מראש ו-3 בהתאמה אישית), ארבעה מצבי כוח מנוע (עיר, אקו, גשם וספורט), וארבעה מצבי בלימה רגנטיבית שעוזרת לטעינת הסוללה בזמן בלימה, כולל אפשרות לניתוק מלא.

האנרג'יקה אקספיריה הוא אופנוע חשמלי שנכנס לאחת מהקטגוריות הפופולריות – האדוונצ'ר. הוא צפוי להגיע לייצור סדרתי לקראת סוף השנה הנוכחית עם מחיר משוער של כ-32 אלף אירו באירופה. הוא צפוי להגיע ארצה בתחילת שנת 2023.

באוסטריה מודיעים על החמרת האכיפה והענישה כנגד רוכבים שמבצעים פעלולים בכבישים, עם איום על קנס שיכול להגיע עד 10,000 אירו, ואף החרמת האופנוע.

ברוב המדינות – כולל ישראל – על רוכב האופנוע להישאר במגע עם שני הגלגלים על הכביש. כל אקט של ווילי, סטופי או קפיצה נחשב לפעלול ונהיגה מסוכנת, ומוביל לענישה. באוסטריה לוקחים את העניין צעד נוסף קדימה ומודיעים על רף ענישה שמתחיל בקנס של 300 אירו ויכול להגיע עד 10,000 אירו – תלוי בהיסטוריה של הרוכב ומקום הפעלול (כביש ציבורי או מגרש צידי). במקרים מסוימים השוטר האוסטרי יכול גם להחרים את האופנוע לעד 72 שעות.

במדינת ישראל ביצוע פעלול בכביש נכנס לקטגוריה של נהיגה בקלות ראש או נהיגה בחוסר זהירות, מה שעלול להוביל לנקודות תעבורה, קנס כספי, שלילת רישיון לתקופה של 90 יום, ואף עד שנתיים מאסר. ‎בקיצור, שימו לב ורכבו בזהירות ובאחריות – בטח באוסטריה.

אחרי האזהרות, ובשביל לשמור קצת על קלילות וכיף – נחזור ל-ווילי זה דבילי (אבל מגניב פצצות!):

ההארלי דיווידסון V-Rod היה קרוזר לא אופייני שהוצג בתחילת שנות ה-2000 כאופנוע שרירים מודרני עם יכולות מרשימות, בעיקר בקו ישר.

ההארלי דיווידסון וי-רוד הוא לא בדיוק מה שציפו מיצרנית קרוזרים ותיקה להציג. הארלי של סוף שנות ה-90, די בדומה להיום, נזקקה לזריקת נעורים שתביא לקוחות חדשים וצעירים שירעננו את תזרים המזומנים המצטמק. אין יותר מושך ואמריקאי מאשר מכונית שרירים, אז בהארלי עשו את ההתאמה לגרסה דו-גלגלית והציגו בשנת 2001 את מה שידוע גם בשם VRSC (ר"ת V-twin Racing Street Custom).

מנוע הווי-טווין רבולושן, עם 60° בין הצילינדרים, תוכנן יחד עם פורשה הגרמנית והציע נפח של 1,131 סמ"ק מקוררי נוזל עם 115 כוחות סוס ו-11.6 קג"מ (שגדלו ל-1,247 סמ"ק ו-125 כ"ס בשנת 2008). אלו היו אמורים לספק את החלק המרכזי בחוויה, שנעטפה בעיצוב בולט, נמוך וארוך (בסיס גלגלים באורך 1,700 מ"מ וגובה מושב של 705 מ"מ) עם כרום, כידון רחב וצמיגים רחבים בגודל 120/70 על חישוק 19″ מלפנים ו-240/40 על 18″ מאחור.

ביצועים מטורפים לא היו, לא בקו ישר – 12.25 שניות לרבע מייל, ולא בכביש המפותל – גם ובעיקר בגלל המשקל שנע סביב 300 ק"ג. המזלג ההפוך היה בקוטר 43 מ"מ, אך קשוח ונטול יכולות כיוון, וצמד הבולמים מאחור אפשרו כיוון עומס קפיץ בלבד. הבלמים היו טובים עם צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ. מרכז הכובד הנמוך התאפשר גם בזכות מיכל הדלק בנפח 19 ליטר שישב מתחת לישבן הרוכב, כשבתוך מיכל הדלק הקלאסי ישבה תיבת האוויר.

ההארלי דיוויסון וי-רוד חי חיים מלאים של 16 שנים עם הצלחה טובה יחסית שבאמת הביאה לקוחות שלא החזיקו כלים של הארלי לפני כן. בהתאם לקאסטום, שמאפשר קאסטומיזציה עד השמיים, מבחר הגרסאות שהגיעו מהארלי עצמם היו רבות וכללו עשר גרסאות שונות שהציעו עיצובים שונים, כיולי מנוע ושלדה אחרים ומידות שונות לצמיגים. בהארלי רצו רענון תדמית לצד מתחרה ראוי לימאהה וי מקס, לטריומף רוקט, ולימים גם לדוקאטי דיאבל. אי אפשר להגיד שהוא היה הצלחה אדירה, אבל בהחלט לא כישלון. בסופו של יום היה לו את הקסם שלו, קהל הלקוחות הנאמן (למרות שבהתחלה הקהל הקלאסי של רוכשי ההארלי התכחש לו), וקסם רב.