מחבר: אביעד אברהמי

צילום: עמרי גוטמן

בסוף השבוע תיפתח עונת 2018 של ה-MotoGP, וכולנו בהתרגשות גדולה. הרוכבים הטובים בעולם, הגלדיאטורים האנושיים הללו, יעלו שוב על המסלולים הטובים בעולם ויילחמו ראש בראש על נקודות באליפות הגדולה, החשובה והיוקרתית בעולם. מאות כלי תקשורת יסקרו את המרוצים ואת מה שקורה מאחורי הקלעים, טובי הפרשנים יסבירו לנו מהלכים, תהליכים והלך רוח, ואנחנו – האוהדים – נשב מרותקים מול המסכים, נצפה מהופנטים ומשולהבים במרוצים, ובין לבין נדבר ונתווכח על הקצה – על הרוכבים המובילים ועל הסיכויים שלהם לזכות בתואר הנכסף.

מאחורי כל גלדיאטור כזה עומדת הפקה בסדרי גודל עצומים. ידוע שמאחורי כל רוכב עומדת אופרציה גדולה, אבל ה-MotoGP עבר בעשורים האחרונים מטמורפוזה אדירה והפך למערכת אדירה של הפקה בינלאומית, עם אינספור זרועות, כללים, תקנות, ובעיקר כסף. הרבה מאוד כסף. גם כסף שיוצא, אבל בעיקר כסף שנכנס. דורנה, החברה המפיקה את מרוצי ה-GP, התאימה את ה-MotoGP לרוח התקופה והפכה אותו למקצועי, צבעוני, סקסי, נחשק, וכן – גם יקר. מאוד יקר.

כדי להבין עד כמה מסובכת ויקרה ההפקה הזו, או לפחות לקבל הצצה חטופה לאיך עובד ארגון בסדר גודל כזה, התארחנו בסוף שבוע אחד של מרוצים בקבוצת סוזוקי ב-MotoGP. ביקרנו בחדר האירוח המפואר של הקבוצה, בבוקס (המוסך) של הקבוצה, שוחחנו עם מנהלי הקבוצה, עם הרוכבים ועם אנשי הצוות, ואחרי 3 ימים אינטנסיביים ומרתקים קיבלנו תמונה כללית על מה זה אומר להריץ קבוצה בגרנד-פרי העולמי.

המרוץ אחר עשיריות שנייה

שלוש הקבוצות המובילות ב-MotoGP – הונדה, ימאהה ודוקאטי – נמצאות באליפות שנים רבות. חלקן עשרות שנים ברציפות. הניסיון הרב שצברו במהלך השנים, הטכנולוגיה שפיתחו עם הזמן, הכמויות האינסופיות של נתונים שנאגרו, וכמובן הכסף הגדול שנשפך לאורך השנים – כל אלו שמים את הקבוצות במקום גבוה ותחרותי מאוד.

עכשיו קחו יצרנית שבוחרת להיכנס ל-MotoGP, לקטגוריה הבכירה, לחוד החנית של מרוצי האופנועים בעולם. גם אם השתתפה בעבר באליפות ונעלמה לשנים ספורות, הפער שעליה לסגור כדי שהאופנועים שלה יהיו תחרותיים הוא פער עצום, הפיתוח אינסופי, וכל זה עולה כסף. הרבה מאוד כסף.

ידוע לכל חובב מרוצים שככל שמתקדמים בפיתוח, כך עולה יותר כסף לקזז פחות זמן. ברמות הגבוהות, קיזוז של עשיריות ומאיות של שניות עולה מיליונים רבים של יורו. עכשיו קחו קבוצה חדשה באליפות היוקרתית ביותר, זרקו אותה למים העמוקים, ותתחילו להבין כמה מזומנים צריכים להישפך, וביחס ישר שעות פיתוח, כדי שהאופנועים שלה יתחילו לדגדג את הרמה התחרותית הגבוהה.

ואז נשאלת השאלה – למה? מה גורם ליצרנית כזו או אחרת להשקיע כל כך הרבה כסף במרוצים? אילו יתרונות היא מקבלת מההשקעה העצומה הזו? והאם הכסף מחזיר את עצמו? ובכן, התשובה הפשוטה לשאלה האחרונה היא לא מוחלט. אבל התשובה המקיפה הרבה יותר מורכבת, שכן השתתפות במרוצי GP, מעבר ליחסי ציבור ליצרנית, מאפשרת ליצרניות לפתח טכנולוגיות שחלקן תגענה בסופו של דבר גם לאופנועים הסדרתיים של החברה. ואם כבר דיברנו על סוזוקי, אז דוגמה מהתקופה האחרונה תהיה תזמון השסתומים המשתנה שהגיע ממנוע ה-MotoGP ישירות אל הסוזוקי GSX-R1000 מהדור האחרון.

חגיגה בפאדוק

מסלול אסן שבהולנד – 'מקדש המהירות' כפי שנקרא – הוא אחד המסלולים הוותיקים שבסדרה וגם אחד המלהיבים שבהם. יש לו היסטוריה ארוכה מאוד של מרוצים, החל ממרוצי TT ברחובות ועד לתצורה העכשווית של מסלול סגור עם הלייאאוט המוכר.

אחד המאפיינים של אסן הוא הפאדוק הקטן יחסית למסלולים מודרניים יותר. בפרספקטיבה של רוכב ישראלי שנכנס בפעם הראשונה לפאדוק של גרנד-פרי, מתחם הפאדוק הוא ענק, אבל מי שביקר בפאדוק במסלול אחד או שניים רואה מיד עד כמה צפוף פה, ועד כמה כל מטר רבוע מחושב ומהונדס כך שיכיל את אולמות האירוח והמוסכים של כל הקבוצות משלוש הקטגוריות.

בכניסה לפאדוק נתקלים מיד בחדר התדריכים של דורנה. המתחם הזה סגור הרמטית, ורק רוכבים, מנהלי קבוצות ועיתונאים נבחרים ומוזמנים רשאים להיכנס אליו. מחוץ לאולם עומדים עשרות מעריצים, מחכים למושאי ההערצה שלהם שיגיעו לתדריך היומי ולמסיבת העיתונאים. אולי יספיקו לצלם איזה סלפי עם האליל שלהם.

מיד אחרי האולם של דורנה מסודרים בצפיפות ובשורה אחת ארוכה אולמות האירוח של הקבוצות השונות בקטגוריה הבכירה. כל אולם ממותג היטב, מצויד היטב, ובאולמות של הקבוצות הבכירות יש איש צוות בכניסה שדורש לראות אישור כניסה למתחם. ככה זה כשבקבוצה שלך יש סופרסטאר ברמה העולמית, כזה שאלפי מעריצים רוצים לפגוש ולשנורר צילום משותף או לפחות חתימה.

אנחנו נכנסים לאולם של סוזוקי, שבו נתארח במהלך סוף השבוע. את פנינו מקבל פדריקו, מנהל יחסי הציבור של הקבוצה. פדריקו הוא איטלקי, והוא מתחבר מיד למזג הים-תיכוני של קבוצת העיתונאים הישראלים שנכנסה לו למתחם. ככה זה – ישראלים ואיטלקים תמיד ימצאו שפה משותפת.

פדריקו עורך לנו סיור בחדר האירוח המפואר. האולם הזה מורכב מ-3 משאיות עם טריילרים ענקיים, וצוות עובדים מיומן משנע את המתחם הענק הזה ממסלול למסלול ברחבי אירופה, מרכיב אותו לקראת המרוץ, מפרק מיד בסיומו, וממשיך אל המסלול הבא. החבר'ה האלה נמצאים שבועות ארוכים מחוץ לבית, בדרכים ובמסלולים. למעשה, במהלך עונת המרוצים, הזמן היחיד שבו הם שוהים בביתם הוא הזמן שבו האליפות עוברת לאמריקה או למדינות המזרח. שם, אגב, מחכות מכולות עם אולם אירוח קטן יותר, והן משונעות עם אוניות ממסלול למסלול. סדרת מכולות אחת כזו נמצאת באמריקה, והשנייה ביפן.

יותר מ-25 עובדים מריצים את האופרציה הזו. החל מנהגים ואנשי צוות מנהלתי, דרך מכונאים ואנשי צוות טכני, מנהלי הקבוצה ובעלי התפקידים הבכירים, וגם כמובן הרוכבים עצמם. יש אפילו טבח צמוד במשאית שכל-כולה מטבח, ויש שני ברמנים שאחראים במהלך כל היום להכין קפה איטלקי משובח ולהגיש שתייה קלה ובירה מהחבית. ככה זה כשאתה נמצא בטופ של התעשייה – גם למזון יש חשיבות גדולה, לא רק לספורטאים אלא גם לשאר אנשי הצוות, וכמובן – למתארחים.

אנחנו פוגשים את דוידה, מנהל הקבוצה של סוזוקי. הוא ותיק מאוד בעסקי הגרנד-פרי – כ-30 שנה במקצוע, והוא ראה כבר הכל. העיניים שלו והבעת הפנים השלווה מעידים יותר מכל על כך. דוידה מזמין אותנו לשבת, ואומר שבתוך כמה דקות נוכל לדבר עם אנדראה יאנונה ואלכס רינס – צמד רוכבי קבוצת סוזוקי. היום זה אפשרי מפני שזהו יום שישי – היום הראשון מבין שלושת ימי הסבב ההולנדי, יום האימונים שבו הרוכבים נמצאים פחות תחת לחץ המרוץ.

כמה דקות לאחר מכן נכנס לאולם אנדראה יאנונה, הרוכב הבכיר בקבוצה. דוידה אומר לו שיש קבוצת עיתונאים ישראליים שרוצים לראיין אותו, ויאנונה בתגובה מופתע וממלמל "ראיון?!".

יאנונה מצטרף לשולחן, דוידה ופדריקו לידו, ואנחנו מתחילים בליטוף – מספרים לו כמה שהאוהדים הישראליים אוהבים אותו ואת המזג האיטלקי החם שלו. "אנחנו גם כאלה, אז זה מדבר אלינו", אנחנו אומרים לו, אבל הוא בשלו – חסר נינוחות. העיניים שלו מתרוצצות בחלל החדר, ומורגש שהוא רוצה לסיים את הראיון כמה שיותר מהר.

זה לא כל כך מפתיע אותנו, שכן יאנונה רכב בעונה הקודמת בקבוצת המפעל של דוקאטי, ובמרוצים רבים הוא נלחם על ההובלה. "נלחם" תרתי משמע, שכן המזג החם שלו גרם לו לעשות כמה מהלכים שנויים במחלוקת. בעונת 2017 – העונה השנייה של סוזוקי באליפות והראשונה של יאנונה במדי הקבוצה – פחות הולך לו, והוא מתוסכל ולחוץ. עכשיו תוסיפו על זה את הטמפרמנט חם המזג האיטלקי, ותבינו למה הוא חסר מנוחה.

יאנונה מספר בלקוניות שהאופנוע של סוזוקי עדיין לא בשל, ושהבעיה העיקרית שבגינה הוא מאבד זמן היא התנהגות האופנוע בבלימות ובכניסות לפניות, אבל עובדים על זה חזק. בהזדמנות הראשונה שנקרתה לו הוא אומר לנו "טוב, תודה רבה", מסיים את הראיון ונעלם לשלו.

"אל תקחו קשה", אומר לנו דוידה. "יאנונה לא בתקופה טובה, אבל יהיה בסדר. אנחנו עובדים חזק ולבסוף הוא יתחבר לאופנוע". דוידה צדק. במבחני טרום עונת 2018 יאנונה כבר השיג תוצאות טובות, ונראה שבעונה הקרובה הוא יהיה תחרותי הרבה יותר על הסוזוקי של קבוצת המפעל.

מיד אחרי יאנונה נכנס לאולם הרוכב הצעיר של קבוצת סוזוקי, אלכס רינס הספרדי. רינס הצעיר נמצא בעונתו הראשונה בקטגוריה הבכירה, ולרוע מזלו הוא נפצע כבר בתחילתה. כעת הוא חוזר לאט-לאט לעניינים. רינס מקבל את פנינו בחיוך ענו, והוא אפילו מתרגש.

הוא מדבר על החזרה מהפציעה ומספר לנו שאמא שלו כבר השתגעה ממנו בזמן שישב בבית. "ראיתי את החברים בטלוויזיה וכל כך רציתי לחזור. אני שמח שסוף סוף זה קורה". כזה חמוד.

השיחה עם רינס הייתה ידידותית הרבה יותר, וכולנו נשבינו בקסמו של עלם החמודות, אולי התקווה הספרדית הבאה אחרי מרקז. לרינס יש עוד הרבה עבודה כדי להיות תחרותי אחרי שעלה מה-Moto2, אבל הוא עושה את זה מהר ומתקדם יחד עם הקבוצה. שוב, מבחני טרום עונת 2018 הראו שגם לרינס יש מה להציג בעונה הקרובה.

במהלך היום אנחנו צפויים להיכנס לבוקס של קבוצת סוזוקי – קודש הקודשים של הקבוצה שבו נמצאים האופנועים, הרוכבים, אנשי הצוות המקצועי, ובעיקר כל הסודות. עד שזה יקרה אנחנו מנצלים את הזמן כדי להסתובב בפאדוק ולהתרשם מהמתקנים של שאר הקבוצות.

הפער בין הקטגוריות מורגש מאוד. בעוד לקבוצות של הקטגוריה הבכירה יש אולמות אירוח מפוארים, הקבוצות הקטנות של ה-Moto3 מקבלות אוהל בד ארוך שמחולק לחדרים קטנים. הצצה אל תוך האוהלים מגלה שבתוכם מצטופפים אנשי הצוות הטכני מסביב לליפט, כשמסביב מפוזרים חלקי אופנוע רבים ומחשבים ניידים שמציגים נתונים. מרתק לראות כמה טכנולוגיה יוצאת מאוהל כל כך קטן, אבל יותר מרתק לראות את הפער שבין הקבוצות הגדולות והעשירות לבין אלו הקטנות והצנועות.

קודש הקודשים

השעה היעודה הגיעה, ופדריקו לוקח אותנו לסיור בבוקס של סוזוקי. אנחנו עוברים דרך צמד המשאיות של הקבוצה שמשמשות כחדרי המגורים של הרוכבים וגם כמחסן החלפים וחדר העבודה על הבולמים. אני מציץ פנימה ורואה עשרות בולמי זעזועים, חלקם שלמים וחלקם מפורקים ברמה כזו או אחרת, וחושב לעצמי שכל בולם שכזה עולה יותר מכל האופנועים שלי ביחד.

בכניסה האחורית אל הבוקס פדריקו נותן לנו תדריך. "תישארו כקבוצה, אל תגעו בכלום, אל תדברו עם אנשי הצוות מפני שהם עסוקים בנתונים ובטיפול באופנועים, ובבקשה לא לצלם כלום למעט מה שאני אומר שמותר כי יש פה הרבה נתונים סודיים שאסור לאיש לראות".

ההתרגשות בשיאה. כניסה לבוקס של קבוצת מפעל ב-MotoGP זו פריבילגיה ששמורה למתי מעט, וזו הפעם הראשונה של כולנו במעמד המיוחד הזה.

אנחנו נכנסים לבוקס דרך מבוך הדלתות, והמחזה שנגלה לעינינו עוצר נשימה: הבוקס כחול כולו, ממותג בצבעים ובסמלים של סוזוקי, והוא מסודר להפליא. הוא מחולק לשני חלקים עם מחיצה ביניהם – אחד לכל רוכב וצוותו, ובמרכז כל חדר עמודים צמד האופנועים שישמשו את הרוכב במהלך סוף השבוע.

אחד מהאופנועים של רינס עומד על סטנד, עם קלאץ' פתוח, וצמד מכונאים עומדים ליד שולחן העבודה, מודדים את החלקים ומחליפים את חלקם. אפשר לראות מתחת לפיירינג את כיסוי האלומיניום של גיר הקסטה באופנוע האבטיפוס הזה. והכל נקי, הכל מדויק, הכל איכותי והכל ברמה הגבוהה ביותר שיש לתעשייה להציע. מדהים, לא פחות.

זהו הזמן שבין המקצים, אז הרוכבים נמצאים בחדרים, הצוותים עובדים ומכינים את האופנועים למקצה הבא, ובחוץ מאות אוהדים משולהבים וברי מזל – כאלה שהשיגו כרטיס כניסה אל המסלול עצמו – עומדים מחוץ לפיטס ומצטלמים עם אופנועי התצוגה ועם נערות המטרייה היפהפיות.

אחרי דקות ספורות של שכרון חושים, פדריקו קורא לנו ואומר שהגיע הזמן לצאת. בדרכנו החוצה מהבוקס אנחנו רואים שני טכנאים יושבים אל מול מסכי מחשב, כשעל הצגים גרפים שונים. אני מתעכב כדי לראות באילו נתונים מדובר, אבל פדריקו מזרז אותי באלגנטיות. "אסור לך לראות את זה. תתקדם", תוך כדי שהוא מחייך וקורץ. הוא עשוי מהחומר הנכון, הפדריקו הזה. מצד אחד עושה את עבודתו במקצועיות ועל הצד הטוב ביותר, אבל מצד שני הוא אופנוען, והוא מבין את רחשי הלב וההתלהבות של כולנו אז משחרר קצת, אבל ממש קצת. הזמנו אותו לבקר בישראל והבטחנו אירוח מלא עלינו. אמנם לא ברמה של MotoGP, אבל הכי טוב שאנחנו יכולים.

תעשייה שלמה בתוך מתחם כל כך קטן

אני ממשיך להסתובב בפאדוק ועובר ליד סככת הצמיגים של מישלין. "סככה" נשמע פשוט, אבל האולם הארעי הזה הוא ענק, והוא מכיל עשרות מכונות להחלפה צמיגים ולאיזון. לכל טכנאי עמדה עם מכונות משלו, בצד יש ערימות של צמיגי MotoGP, ובכל רגע נתון יש טכנאים של קבוצות מרוצים שמגיעים עם עגלות של גלגלים שעליהם צמיגים משומשים, ויוצאים כעבור כמה דקות כשעל הגלגלים צמיגים חדשים.

הנה הטכנאי של פדרוסה. אני יודע לא כי אני מזהה אותו, אלא כי העגלה שלו ממותגת בלוגו של פדרוסה עם המספר 26. והנה של לורנזו, ושל רוסי, וגם של יאנונה ושל רינס. כולם באים להחליף צמיגים, ובצד, בערימת הצמיגים המשומשים, אפשר לראות של איזה רוכב היה כל צמיג. פשוט כי כותבים על הצמיג עם גיר לבן את מספר הרוכב אחרי שמורידים אותו מהחישוק. מרתק.

בהמשך היום הסתובבתי בכל מתחם (לפחות באלו שאליהם יכולתי להיכנס), שוחחתי עם בעלי תפקידים שונים, התרשמתי מהרמה הגבוהה – של ההפקה, של הקבוצות, של האירוע כולו, וצברתי שפע של חוויות בלתי נשכחות שקצרה היריעה מלתאר אותן.

האירוח של קבוצת סוזוקי בפאדוק ובבוקס אפשר לי להבין טוב יותר ולראות במו עיניי עד כמה הקרקס הזה, ההפקה העצומה שנקראת MotoGP, היא הפקה בסדרי גודל אחרים מכל מה שאני מכיר, וכמה משאבים הקבוצות השונות, ובעיקר קבוצות המפעל, צריכות להשקיע על מנת להיות תחרותיות בפרט ולהיות חלק מהמשחק היוקרתי הזה בכלל.

התרשמתי במיוחד מהמקצועיות והמחויבות שיש לבעלי התפקידים בקרקס הנודד הזה, שלא רואים את הבית ואת המשפחה למשך שבועות ארוכים, ועדיין עושים את עבודתם במחויבות מלאה ובמקצועיות שאין כדוגמתה.

את סוף השבוע הזה באסן, מחצית עונת 2017, סיימו אנדראה יאנונה ואלכס רינס במקומות ה-9 וה-17 בהתאמה. רינס כאמור חזר מפציעה, ואילו יאנונה עדיין ניסה להתחבר למכונה. בהמשך העונה מצבם השתפר, ולקראת העונה הקרובה שניהם כבר נראים הרבה יותר טוב. כנראה שההשקעה האסטרונומית של קבוצת סוזוקי להיות תחרותית מתחילה להניב פירות, שאותם נראה בעונה השלישית של היצרנית בקטגוריה הבכירה.

רגע השיא של סוף השבוע הזה היה לראות את ולנטינו רוסי מנצח את הניצחון היחיד שלו בעונת 2017. לראות את זה מתוך המסלול, מרחק נגיעה מהרוכבים, כשהסאונד המטורף של אופנועי MotoGP מחריש את האוזניים ממרחק 5 מטרים, זה דבר שנצרב עמוק בלב ובתודעה. עם התחושה הזו חזרתי הביתה, לישראל, ועם ידיעה ברורה שבקרוב אגיע להתארח שוב במרוץ גרנד-פרי.

גילוי נאות: הכותב היה אורח של קבוצת סוזוקי במרוץ ה-MotoGP באסן.