אף על פי המראה המרשים ביותר של מכונת ראלי מקצועית, הבסיס המכאני הוא ה-CRF250L, מה שאומר מנוע צילינדר יחיד בנפח 249 סמ"ק שמפיק פחות מ-25 כ"ס צנועים. יחד עם זאת, העיצוב ועבודת הגוף נותנים ל-CRF250 ראלי מראה שכאילו יוצא עוד רגע לכבוש את ראלי הדקאר. מרשים ביותר!
מיכל הדלק גדל ל-10.1 ליטרים, מה שאומר טווח נסיעה של כ-300 ק"מ בין תדלוקים. הבולמים שודרגו, כשמלפנים הותקן מזלג הפוך של שוואה בקוטר 43 מ"מ, הגלגלים בקוטר הנכון של "21 ו-"18, גובה המושב 895 מ"מ, והמשקל 157 ק"ג כולל כל הנוזלים. הדיסק הקדמי גדול יותר ומסוג צף, יש ABS כסטנדרט, כולל ניתוק של הגלגל האחורי, יש מגן גחון, מרווח הגחון גדול למדי, לוח השעונים בסגנון אופנוע ראלי, ויש פנסי LED גם מלפנים.
יתרונות: עיצוב וסטייל, מנוע ותמסורת, זריזות עירונית, זווית צידוד כידון, איכות וגימור, בקרות אלקטרוניות
חסרונות: יכולת בינעירונית
שורה תחתונה: הווספה GTS300 סופר ספורט מציעה תחבורה אורבאנית יכילה וסטייליסטית, אלטרנטיבה לעדר הקטנועים הטאייוואנים
מחיר: 32,900 ש"ח
מתחרים: קטנועי 300-350 סמ"ק
נתונים טכניים: מנוע 4 פעימות, 278 סמ"ק, 4 שסתומים, 22 כ"ס, 2.27 קג"מ, קירור נוזל, הזרקת דלק, בקרת החלקה ASR, גיר וריאטור, מערכת ABS, אורך 1,930 מ"מ, בסיס גלגלים 1,370 מ"מ, גובה מושב 790 מ"מ, משקל 148 ק"ג, מיכל דלק 9.2 ל', צמיגים 120/70-12, 130/70-12
וספה GTS300 סופר ספורט דגם 2017
מה זה?
את סדרת ה-GTS של וספה אנחנו מכירים כבר כמה וכמה שנים. בגלגול הקודם שלה היא הגיעה ארצה בגרסאות 250 ו-300 סמ"ק, ואפילו נבחנה אצלנו בפול גז במבחן ארוך טווח למשך שנה.
ה-GTS היא הגרסה הספורטיבית של הווספה המודרנית, ושלא כמו הווספות המקוריות – שהיו עם מנוע דו-פעימתי מעשן, עם 4 הילוכים וקלאץ' ביד שמאל ועם ארגז תנובה יעיל מאחור – כאן מדובר בכלי מודרני לחלוטין הכולל מנוע 4 פעימות נקי, תמסורת וריאטור ועיצוב מודרני, שאמנם נשען על קווי המתאר של הווספה המיתולוגית, אבל עושה את זה בהמון חן וסטייל עדכניים, ובעיקר שומר על ערכי הליבה של וספה, בעיקר בנראות.
'סופר ספורט' זה שם עבר ומפואר של וספה. מדובר היה בסדרת דגמים בנפחים שונים, שנשענו על דגמים קיימים של וספה, אבל היו עם נגיעות ספורטיביות – בעיקר עיצוביות, וגם ה-GTS בגרסת הסופר ספורט היא למעשה GTS300 עם נגיעות עיצוביות ספורטיביות.
ל-2017 ה-GTS300 מקבלת את עדכוני יורו 4 במנוע, מקבלת רענון עיצובי, ועל הדרך גרסת ה-250 סמ"ק יורדת מייצור. זה טוב לאירופה, שם קטגוריית ה-300 סמ"ק החליפה את ה-250, אבל זה פחות טוב לישראל, שבה מחירי ביטוח החובה קופצים משמעותית במעבר מ-250 סמ"ק ל-251 סמ"ק ומעלה.
סטייליסטית ומעוצבת
ביצועים
לא באמת ציפינו לביצועי סופר ספורט, אבל הווספה GTS300 בהחלט מפתיעה. המנוע למשל, הוא אחד ממנועי הקטנועים הביצועיסטים ביותר שיש, למרות 22 כוחות הסוס המוצהרים שלו. התאוצה מהמקום חזקה, החלטית וחלקה – פועל יוצא של מנוע מודרני בשילוב וריאטור איכותי שמכוון נכון. עד מהירויות ביניים ה-GTS מאיצה חזק, וסביב 80 קמ"ש התאוצה מתמתנת, עד שהמהירות על השעון נעצרת ב-130 קמ"ש (כ-120 קמ"ש בפועל). כיול המנוע והווריאטור, שמכוונים דווקא למהירויות הנמוכות, מסגירים את הייעוד של ה-GTS – רכיבה אורבאנית.
מבחינת התנהגות, ה-GTS זריזה כמו שדונית. השילוב של גלגלי "12 קטנים עם בסיס גלגלים קצר ועם בולמים קשיחים, יוצר מכונה סופר-זריזה שעפה מצד לצד כמו אלקטרון. מאידך, משלמים על זה בספיגת מהמורות. מכשולי אספלט שקטנועי מנהלים טאייוואנים יגהצו כאילו הם לא קיימים, רוכבי GTS בהחלט ירגישו. זה לא יפגע ביציבות, אבל זה בהחלט ישאיר את הרוכב יותר מעורב ברכיבה. את דעתנו, כרוכבים על הצד היותר ספורטיבי בספקטרום הרוכבים, אתם כבר מכירים. אנחנו אוהבים את זה. אז בתחום הביצועים – ובעיקר אלו העירוניים – הווספה בהחלט מצטיינת ומספקת ערך מוסף ביחס לקטנועים הגנריים ששוטפים את הרחובות.
יחידת מנוע-וריאטור משובחת. התנהגות שובבה
איך זה מרגיש?
קודם כל, כמו וספה. תנוחת הרכיבה 'וספאית' לחלוטין – מושב גבוה, כידון נמוך, צר וקרוב לרוכב, כשגוף הרוכב בתוך שלדת המונוקוק המסורתית. אי אפשר לטעות כשיושבים על וספה, וזה לא דומה לשום קטנוע אחר. רק כשמורידים את העיניים לקוקפיט מגלים שמדובר בכלי מודרני עם לוח שעונים מודרני (אבל לא מציע אינפורמציה רבה).
האבזור, כמו לוח השעונים, ספרטני למדי, וזה לא במקרה. בווספה שומרים על ערכי המותג ומתמקדים יותר בחוויית השימוש ופחות ביעילות לקניות או נשיאת חפצים (למרות שיש סבל מקורי מפלדה מצופה ניקל, בתוספת תשלום). מתחת למושב יש מקום לקסדה מלאה, ומלפנים, למרות שנראה כאילו יש תא גדול, בפועל הוא לא נפתח. בתחום האלקטרוניקה יש מערכת ABS – כמו שתקנות יורו 4 מחייבות, אבל בנוסף יש גם מערכת בקרת החלקה ASR. לעיר, בעיקר ברטוב, זוהי מערכת מצוינת שעובדת טוב ומונעת החלקה תחת תאוצה, למשל על מעברי חציה, אם כי היא מתערבת מוקדם מדי לטעמנו. כך או כך, היא ניתנת לניתוק בלחיצת כפתור.
ה-GTS300, על אף הנפח, היא כלי אורבאני מובהק. היא קצרה, היא זריזה, וזווית הצידוד של הכידון היא מהגדולות שיש בקטנועים. השילוב הזה יוצר כלי סופר-יעיל להשתחלויות בפקקים. עכשיו תוסיפו את המנוע החזק (והחלק והנעים לשימוש), ותקבלו מכונת עומסי תנועה מגניבה ויעילה.
בבינעירוני המצב קצת פחות טוב. המאפיינים הזריזים, שלעיר היו יתרון גדול, עובדים קצת פחות טוב על כבישים מהירים ויוצרים זריזות יתר. גם מיגון רוח אין כלל, לכן לא היינו משתמשים ב-GTS ליותר מגיחות בינעירוניות קצרות.
האיכות והגימור מהטובים שבנמצא, והם בהחלט קליק ויותר מעל הקטנועים הטאייוואנים. הווספה GTS מרגישה איכותית, נעימה ומהודקת, וזה בהחלט יתרון חשוב למותג האיטלקי.
שומרת על קווי המתאר של הווספה
סיכום ועלויות
הווספה GTS300 סופר ספורט מציעה תחבורה אורבאנית יעילה, זריזה ונעימה, אבל היא עושה את זה קצת אחרת מעדרי קטנועים הטאייוואנים ששוטפים את כבישי הערים. היא מביאה איתה שיק וניחוח איטלקי, עיצוב מיוחד ששומר על המסורת של וספה, זריזות עירונית שאין כדוגמתה, איכות ייצור והרכבה גבוהים, וגם מערכות בטיחות מתקדמות – ABS ובקרת החלקה ASR.
כחלק מאסטרטגיית השיווק החדשה של היבואנית, עופר-אבניר, היא גם פונה מחדש לגברים, ולכן מגיעה ארצה בשני צבעים בלבד – שחור עם פס לבן ולבן עם פס שחור. המהלך הזה, אגב, בתיאום ובגיבוי של וספה העולמית. אבל היא מיועדת בעיקר לגברים סטייליסטים, שמחפשים את הערך המוסף הססגוני שה-GTS מביאה איתה, והוא בהחלט קיים. ואחרי הכל היא כיפית מאוד לרכיבה.
מחירה של ה-GTS300 סופר ספורט החדשה עומד על 32,900 ש"ח. מחיר טוב לטעמנו, שכן הוא עומד סביב הכלים המקבילים באזור נפח המנוע. במחיר הזה מקבלים, כאמור, גם מערכת ABS ומערכת בקרת החלקה. עסקה טובה למי שמחפש כלי למשימות בעיקר עירוניות, אבל רוצה אותו עם סטייל.
לא קל היום לקנות כלי דו-גלגלי חדש. מדובר בנטל כלכלי לא קטן, במיוחד אם מדובר בקטנועים גדולים או באופנועים, וזה לפני שאנחנו מתחילים לדבר על האופנועים היוקרתיים שמחיריהם בעלי 6 ספרות. אולם גם רכישת אופנוע או קטנוע פשוטים יותר היא מעמסה כלכלית כבדה ולכן הרבה מאוד רוכבים, רובם למעשה, פונים לאפשרות הריאלית יותר של רכישת כלי דו-גלגלי משומש.
אולם להבדיל מרכישת כלי חדש, שם ברוב המקרים מדובר בקנייה בטוחה, רכישת כלי משומש טומנת בחובה לא מעט סכנות. לא מעט מוכרים לא מספרים את כל האמת, בלשון המעטה, על האופנוע המשומש שאותו הם מוכרים. לעתים מדובר בתחזוקה וטיפולים ולעתים במקרים חמורים יותר כמו החלקות ותאונות, ויש גם מקרים קיצוניים של זיופים ורמאויות. גם אצל הסוחרים המצב אינו מושלם, וידוע לכל שיש אנשים מפוקפקים שהתמחו בהפיכת נבלות סרוחות לכלים יפים כלפי חוץ.
ההמלצה הגורפת והחד-משמעית היא לקחת כל כלי משומש שאותו אתם מתעתדים לרכוש לבדיקה לפני קנייה אצל מוסכים או בעלי מקצוע המתמחים בכך. כיום יש מספר אומנים בתחום שמסוגלים לרדת לעומקם של פרטים ומצוידים במכשור המתקדם ביותר לבדיקות, כולל שלדותת ומנועים. חשוב לזכור שבדיקה כזו לא רק מתארת את מצב האופנוע הכללי והאם האופנוע עבר תאונה או לא, אלא גם מפרטת את מצב מכלוליי הבלאי כמו צמיגים, בלמים וכו', ומספקת לרוכש מצב עדכני של האופנוע, ויותר מזה – את ההוצאות הצפויות לו על מנת להביא את האופנוע למצב תקין ובטיחותי לחלוטין.
אולם לפני שפותחים את הארנק ומוציאים כמה מאות שקלים על בדיקה לפני קנייה אצל בעל מקצוע, חשוב לבדוק מספר דברים בעצמנו על מנת לאשר או לפסול את הכלי באופן ראשוני. כך תוכלו לבחור כלי אחד או שניים מתוך מגוון כלים שראיתם ובדקתם, ולבודד את אותו הכלי אשר תיקחו לבדיקה מקצועית.
סינון ראשוני לפני שלוקחים לבדיקה אצל מומחה (צילום: אביעד אברהמי)
זיהוי והתרשמות כללית
רושם ראשוני. בראש ובראשונה, לפני שבכלל ניגשים לראות אופנוע משומש, בדקו ממי אתם רוכשים את האופנוע. אם האדם שמוכר את האופנוע נראה לכם חשוד, מכל סיבה שלא תהיה, עברו הלאה. יש מספיק כלים משומשים בשוק ועדיף לרכוש כלי מאדם שעושה רושם טוב, גם אם מדובר באדם פרטי וגם אם בסוחר. שאלו את המוכר שאלות כלליות וספציפיות על האופנוע, כמו קילומטרים, תחזוקה, בעלות, תאונות וכד' כדי לקבל מושג כללי על האופנוע, אך גם על האדם. רישום מדויק של פעולות התחזוקה, למשל, מעיד על רצינות רבה ויוסיף כמה וכמה נקודות זכות לבעלים.
רישיון רכב. השלב הבא יהיה לזהות שאכן מדובר באופנוע חוקי של בעל הכלי. לשם כך בקשו מהמוכר את רישיון הרכב, ודאו שהוא בתוקף ובדקו שמספרי השלדה והמנוע תואמים ברישיון ועל האופנוע. ודאו גם שהמספרים המוטבעים על האופנוע אותנטיים. אי-התאמה צריכה להדליק את כלל נורות האזהרה האדומות. במקרים כאלו התרחקו מהאופנוע. אם המספרים תקינים בדקו שהמוכר הוא אכן הבעלים החוקי של האופנוע על ידי זיהוי בתעודה. סיפורים כמו "אני מוכר את האופנוע לחבר שנסע לאוסטרליה" עשויים להעלות חשד, ובמקרים כאלה בדקו בשבע עיניים את האופנוע והמוכר. בדקו גם שאין עיקולים ושעבודים ברישיון הרכב ובמשרד הרישוי.
התרשמות כללית מהאופנוע. כעת עברו על האופנוע מסביב והתרשמו ממנו בכלליות. ברוב המוחלט של המקרים – כמו שאופנוע נראה מבחוץ, כך הוא גם מרגיש מבפנים. נדירים המקרים של אופנועים שנראים כמו 'ראט-בייק' אבל מתוחזקים ברמה גבוהה. חפשו שריטות, שברים, אזיקונים אוו אלתורים שונים. חפשו חלקים לא מקוריים או לא מתאימים. אופנוע שנראה נקי ויפה בדרך כלל גם קיבל טיפול נאות ויחס טוב גם בזמן רכיבה. איפה טופל? מי טיפל? מתי בוצע הטיפול האחרון ומה בוצע בו? אלו גם שאלות חשובות שצריך לשאול.
איך בודקים אם עבר תאונה? (צילום: אסף רחמים)
עבר תאונה?
סימני החלקה. בדרך כלל סימני תאונות וצלקות יישארו על האופנוע לתמיד, ובקלות ניתן יהיה לזהות אותם. על אופנוע שהחליק, למשל, יהיו צלקות ושפשופים. חפשו בבסיסי רגליות הרוכב, למטה, אם יש סימני החלקה. את אותם הסימנים חפשו גם על קצוות הכידון, על צירי הגלגלים, על קצוותת הבולמים וכן על מכסי המנוע. שפשופים על כל אחד מהם יעידו בבירור שהאופנוע החליק. לעתים החלקה תהיה חסרת משמעות פרט להיבט הקוסמטי, אך לעתים עלול להיגרם נזק משמעותי בגלל אימפקט כזה או אחר, ואת זה צריך לתת לבעל מקצוע לבדוק.
עדות לתאונה רצינית. תאונות רציניות יותר עלולות להשאיר חלקים עקומים רבים. ראשית בדקו את השלדה, עד כמה שניתן להסתכל עליה בעין בלי לפרק כלום. חפשו סימני קילוף צבע בשל עיוותים, בעיקר באזור ראש ההיגוי. פיצוצי צבע וחלודה מעידים, שוב, על עיוות, ואת זה צריך בעלל מקצוע לבדוק. גם בשלדות פלדה וגם בכאלו מאלומיניום, חפשו מעיכות לא מקוריות על השלדה, וחשוב מכך – חפשו ריתוכים לא מקוריים. את אלו יהיה קל מאד לזהות – פשוט עברו על כל ריתוכי השלדה וחפשו ריתוכים שנראים אחרת. אם יש כאלו – תמצאו אותם בקלות. תיקונים וריתוכים בשלדה מעידים על טראומה קשה שהאופנוע עבר, ובמקרה כזה נמליץ להתרחק ולחפש אופנוע אחר. חפשו גם הבדלים בצבע על השלדה, ובמיוחד באזור ראש ההיגוי. צבע חדש לצד צבע דהוי מעיד על צביעה של האזור, בדרך כלל אחרי תיקון.
עדות על החישוקים. חפשו גם סימני תאונה ועיקומים על הגלגלים, שכן הם בין הראשונים 'לחטוף' כאשר האופנוע פוגע בעצם כלשהו. סובבו את הגלגלים, כל אחד בתורו, וחפשו מכות ועיקומים או זריקות רדיאליות ואקסיאליות ('שפיל', 'שמיניות'). כל עיקום או עיוות בחישוקים יעידו על מכהה שהגלגל חטף. גם צביעה של החישוקים עלולה לעורר חשד, מפני שלעתים צובעים את החישוקים אחרי תיקון בחום. בנושא זה חשוב להדגיש שיש בעלי אופנועים שצובעים את החישוקים לשם האסתטיקה בלבד.
חפשו סדקים ותיקונים על השלדה, וגם את המסבים
מנוע
מבט ראשון. בדיקה מקיפה למנוע כוללת בדיקות קומפרסיה ולחץ הפוך. את שתי הבדיקות האלה עושים רק במוסך, אבל במבט ראשון ניתן לאבחן בכלליות את מצבו של המנוע. ראשית חפשו הזעות ונזילות. מנועים מודרניים צריכים להיות יבשים לגמרי, ומנועים מזיעים או נוזלים עלולים להעיד על טראומה או על טיפול לא נאות. באותה הזדמנות חפשו שאריות סיליקון בחיבורי מכסים. אם מצאתם כאלו, ואם הם נראים גסים מדי, זה מעידד על טיפול בידיים לא מקצועיות.
התנעה קרה. התניעו את המנוע והתעקשו על מנוע קר, שכן קשיים בהתנעה עלולים להופיע במיוחד במנועים קרים. אם הגעתם אל המוכר והמנוע חם, זה עשוי לעורר חשד שאולי למוכר יש מה להסתיר. כעת, כשהמנוע עובד, ודאו שהוא עובד חלק ועגול בסרק בפרט ובכל תחום סל"ד בכללל לאחר שהמנוע הגיע לטמפרטורת עבודה. חפשו רעשים ונקישות מסביבת המנוע, גם בחלקו העליון וגם בתחתון. רעשים ונקישות מוגזמים עלולים להעיד על משהו לא תקין, ואת זה צריך בעל מקצוע לבדוק.
שמן מנוע ונוזל קירור. בדקו את שמן המנוע. כמובן בדקו שהמפלס תקין, אך בדקו גם את צבעו וריחו של השמן. ריחות חריפים מהשמן מעידים על משהו לא תקין, ריח של דלק למשל. צבע שחור הוא תקין בדרך כלל, אולם גווני אפור מעידים על אמולסיה – התערבבות של שמן עם מים, וזה לאא תקין לחלוטין ומעיד על חדירת מים לשמן, בין אם דרך מערכת הקירור ובין אם דרך אטם ראש המנוע. בדקו גם את נוזל הקירור. ודאו שמפלס הנוזל תקין, גם ברדיאטור וגם במיכל העיבוי, אם קיים, ויותר מכך – בדקו שאכן משתמשים בנוזל קירור ולא במים. כמו כן בדקו שהנוזל טרי ושהוא צלול. נוזל עכור עלול להעיד על חוסר תחזוקה או על מים שהיו בעבר וכעת הוחלפו לנוזל קירור.
קלאץ' וגיר. אם לקחתם סיבוב על האופנוע (ודאו שיש ביטוח חובה!), בדקו שהמצמד אינו מחליק בעומס, רצוי בהילוך גבוה, וכן עברו דרך כל ההילוכים, גם כן תחת עומס, וודאו שהם עוברים חלק ושאינם קופצים לסרק בעומס. אם בעל האופנוע לא מוכן לתת את האופנוע לסיבוב התרשמותת (וזה בהחלט לגיטימי ומקובל שלא יסכים), השאירו זאת לבוחן בזמן ביצוע הבדיקה לפני הקנייה.
זה מנוע! (צילום: טל זהר)
מכלולים מתבלים
כעת, אחרי שבדקתם את השלדה ואת המנוע, אפשר לעבור על שאר מכלולי האופנוע וביניהם גם המכלולים המתבלים, על מנת לדעת מה מצבו של האופנוע וכן על מנת להעריך הוצאות עתידיות. מקובל אגב, שעל חלקי בלאי המוכר והקונה מתקזזים חצי-חצי, אולם אין כאן חוקים כתובים, והמשפט "קונה מרצון ממוכר מרצון" תקף כאן שבעת מונים.
מסבים. ראשית בדקו את מכלולי השלדה. הרימו את הגלגל הקדמי באוויר ובדקו את מסבי ההיגוי על ידי הזזת הכידון מצד לצד. הכידון צריך לזוז חלק, בלי מדרגות מצד אחד ובלי חופשים מצד שני. בדקו באותה הזדמנות גם את מסבי הגלגל. לאחר מכן הרימו גלגל אחורי באוויר ובדקו את מסבי הזרוע האחורית והלינקים ואת מסבי הגלגל האחורי.
בולמי זעזועים. כעת בדקו את הבולמים. לחצו על כל צד של האופנוע, ובדקו שהבולם עובד באופן חלק, בלי חיכוכים ובלי מדרגות. לאחר מכן לחצו מהר וחזק על צד אחד ותנו לבולם להיפתח. ודאו שהאופנוע חוזר למצבו המקורי בלי להתנדנד. נדנודים מעידים על הידראוליקה שזקוקה לתחזוקה,, ולא בכל הכלים זה אפשרי. בדקו גם שאין נזילות מהטלסקופים או מהבולם האחורי.
בלמים. ראשית בדקו שמנופי הבלם תקינים ושהלחיצה עליהם אינה ספוגית. לאחר מכן בדקו את הבלאי של רפידות הבלמים ושל הדיסקים על ידי מבט ומישוש. צבע נוזל בלם עכור יעיד על תחזוקה לקויה, לכן בדקו גם את זה. גלגלו את האופנוע תוך לחיצה קלה על הבלמים (רצוי בנסיעה,, אך גם בגלגול זה בסדר) וחפשו שינויי צליל או מכות במנופים. אלו עשויים להעיד על דיסקים עקומים שדורשים החלפה.
צמיגים. בדקו לא רק את כמות ה'בשר' שעל הצמיגים, אלא גם את טריותם. חפשו סדקים שמתחילים להתפתח בתוך חריצי הניקוז ועל דפנות הצמיגים. אלו יעידו על יובש. חפשו גם את תאריכי הייצור של הצמיגים וודאו שהצמיגים אינם ישנים מדי.
שרשרת וגלגלי שיניים. הביטו אל גלגלי השיניים וודאו שהשיניים מלאות 'בשר' ושאינן 'גליות'. נסו להגיע אל גלגל השיניים הקדמי, שכן הבלאי שלו גבוה יותר משל האחורי. לאחר מכן בדקו את השרשרת – מתחו אותה בחלקו האחורי של גלגל השיניים האחורי. אם היא יוצאת חצי שן ומעלה – השרשרת גמורה. גם 'זיג-זג' בחוליות השרשרת עשוי להעיד על שרשרת בסוף חייה, וגם שינויים במתיחה – גלגלו מעט את האופנוע כך שהשרשרת תהיה בנקודות שונות ובדקו אם יש שינויים במתיחה. אם מצאתם כאלה – השרשרץ מתה. ודאו כמובן שהשרשרת משומנת ומתוחזקת כראוי.
שוב התרשמות כללית. אל תשכחו לבדוק גם את הדברים הכמעט ברורים מאליו – תפעול המתגים, תפעול ידית המצערת, הבלמים והמצמד, חלקי הפלסטיקה (לבדוק ביסודיות!), בדיקת מערכת החשמל – אורות, מאותתים, צופר, וכו'.
המלצה: להגיע עם טבלה שבה רשימת כל הנושאים לבדיקה ומקום לכתיבת הערות וממצאים. דוגמה לטבלה כזו:
[table id=78 /]
כעת, לאחר סדרת הבדיקות הארוכה הזו, תוכלו לדעת טוב יותר מה מצבו של האופנוע והאם הוא מתאים לעבור לשלב הבא – בדיקה לפני קנייה אצל בעל מקצוע שעוסק בתחום. אם שם התגלו דברים והעסקה נכשלה, זה לא סוף העולם – ברוב-רובם של הדגמים יש בשוק היצע מכובד. אם אבל הבדיקה הייתה חיובית והגעתם להסכמה עם המוכר – תתחדשו!
צמד הכלים החדשים והמעניינים של קוואסאקי הגיעו ארצה. מטרו מוטור, יבואנית קוואסאקי לישראל, מודיעה על תחילת השיווק של ה-Z650ושל הנינג'ה 650, שהוצגו בתערוכות סוף השנה ומחליפים את ה-ER-6 על צמד דגמיו.
ה-Z650 והנינג'ה 650 יושבים על פלטפורמה מכאנית זהה הכוללת מנוע טווין 650 סמ"ק – אבולוציה של מנוע ה-650 של ה-ER-6 / ורסיס. הוא מפיק 68 כ"ס וכולל מצמד מחליק. השלדה חדשה לחלוטין ובנויה ממסבך משולשי פלדה, הזרוע האחורית חדשה גם היא, וכך גם הבולמים והבלמים. יש מערכת ABS כסטנדרט וגם לוח שעונים חדש, והמשקל של צמד הדגמים ירד בכמעט 20 ק"ג תמימים לעומת הדגמים היוצאים.
אבל העניין העיקרי עם ה-Z650 והנינג'ה 650 הוא העיצוב החדש, מודרני לחלוטין ומרשים, כשהנינג'ה מציע עיצוב ספורטיבי בהשראת משפחת הנינג'ה הגדולה, וה-Z מציע עיצוב נייקד מודרני וקרבי.
וכמובן, המחיר – 49,985 ש"ח (לפני אגרות) לכל אחד מהדגמים. מחיר מצוין שנועד להילחם ראש בראש בסוזוקי SV650. המרוויחים הם אנחנו – הצרכנים.
תסתכלו רגע על הקסדה של הרוכב בתמונה שבראש הכתבה. זו קסדת הדגל של אראי – RX-7V, וסכמת הצביעה שלה היא ברפליקה של רוכב הגרנד-פרי האגדי פרדי ספנסר. הרפליקה הזו מיוצרת על-ידי אראי משנות ה-90 ועד היום בלי הפסקה, ותמיד כקסדת הדגל, כדי לתת כבוד לרוכב הענק הזה.
אראי היפנית מציעה למכירה קסדות ברפליקות של כמה וכמה רוכבים גדולים, רובם טרנדים וכוכבים מתחלפים. אולם יש 4 רפליקות שמיוצרות באופן קבוע: של מיק דוהאן, של קווין שוואנץ, של קני רוברטס ושל פרדי ספנסר. 4 רוכבים אגדיים שהשאירו חותם עצום על עולם המרוצים בכלל והגרנד-פרי בפרט.
עכשיו תחזרו רגע לתמונה ותסתכלו טוב על הפרטים. ייתכן שתגלו שהקסדה הזו היא לא רפליקה שמעריץ רכש ורוכב איתה בגאווה. מי שרוכב עם רפליקת פרדי ספנסר הזו הוא לא אחר מ… פרדי ספנסר.
זו לא רפליקה. זה פרדי ספנסר!
Fast Freddie
'פרדי המהיר'. זה היה הכינוי של פרדי ספנסר כשהתחרה בגרנד-פרי העולמי בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ולא בכדי. לספנסר קריירה קצרה-אך-מפוארת במרוצי גרנד-פרי, וגם במרוצי סופרבייק עולמי ואמריקאי. הוא גם שימש כרוכב הפיתוח של הונדה כשזו פיתחה את ה-NSR500 עם הבוכנות האובאליות.
לא נפרט פה את כל הביוגרפיה של ספנסר, רק נציין שהוא זכה בתואר הגרנד-פרי העולמי בעונת 1983, כשהוא בן 21 בלבד (הרוכב הצעיר ביותר שזכה בתואר, הדיח את מייק היילווד). השיא הזה, אגב, החזיק 30 שנים, עד שבא אחד, מארק מרקז, וזכה באליפות ה-MotoGP בגיל 20 בשנת 2013.
היסטוריה נוספת של ספנסר היא הזכייה בתואר כפול – ב-250 וב-500 סמ"ק – בשנת 1985. ספנסר הוא האחרון לעשות את זה. תחשבו על זה – אתה מסיים מרוץ בגרנד-פרי העולמי בקטגוריית ה-250 סמ"ק, ומיד עולה למרוץ נוסף ב-500 סמ"ק. בסיום העונה אתה זוכה באליפות כפולה. איזה רוכב-על וספורטאי ענק אתה צריך להיות כדי להשיג את ההישג האדיר הזה.
אז אותו פאסט פרדי – פרדי ספנסר – רכב איתנו בהשקה העולמית של ההונדה CBR1000RR החדש של 2017 במסלול פורטימאו שבפורטוגל. ספנסר אמנם בן 55, אבל הוא עדיין מהיר. מהיר בטירוף. כמה מהיר? ובכן, הוא היה מהיותר מהירים על המסלול באותו היום, והקטע הוא שזה נראה כל כך קל כשהוא רוכב, כאילו הוא לא מתאמץ. כמעט מתסכל. אה, וזו הייתה הפעם הראשונה שלו על מסלול פורטימאו. ביום הקודם לרכיבה שלנו הוא רכב על המסלול בפעם הראשונה, כמה הקפות היכרות כדי להגיע מוכן ליום הרכיבה שלנו. אז כן, פרדי בהחלט מהיר. גם בגיל 55.
פרדי המהיר. הוא מהיר!
רכבת הרים מודרנית
מסלול פורטימאו – או המסלול הבינלאומי של אלגרבה – הוא אחד המסלולים המהנים שיש. הוא חדש למדי – בנייתו הסתיימה באוקטובר 2008 בעלות של 195 מיליון יורו, והוא כולל – מלבד מסלול אספלט משובח בן 4,692 מטרים ו-17 פניות – גם מסלול קארטינג מקצועי, מתחם ספורט, חדרי מדיה מפוארים, וגם מלון 5 כוכבים ומלון דירות. כל מה שצריך כדי לקיים מרוצים ברמה עולמית.
והוא אכן מסלול ברמה עולמית. מעבר לעובדה שהוא מארח סבב בסדרת הסופרבייק העולמי, הוא מציע את המתקנים המפוארים ביותר שמסלול מרוצים יכול להציע. זה לא רק שהכל חדש ונקי, אלא שהכל מפואר. הכל איכותי. הכל ברמה האירופאית הגבוהה ביותר שניתן להעלות על הדעת. בכל זאת, כמעט 200 מיליון יורו הושקעו בו. לא ציפינו לפחות.
אבל כל אלו רק עוטפים את החוויה, שכן המנה העיקרית – המסלול עצמו – זה חתיכת רכבת הרים מטורפת ומרגשת. אם תסתכלו לרגע על תצורת המסלול כאן למטה, לא תבינו אפילו פסיק מהמסלול המטורלל הזה, שכן בדו-ממד לא ניתן לספר את הסיפור. מסלול פורטימאו יושב על גבעות, ועל כן הוא שופע עליות, ירידות וקרסטים. עכשיו תוסיפו לזה קטעים מהירים של פול גז, והרבה מאוד קטעים עיוורים שבהם רואים בקושי 50 מטרים קדימה, ותתבלו את הכל באספלט ברמה הגבוהה ביותר שמסלול מרוצים יכול להציע, והנה לכם חוויית מסלול אולטימטיבית.
מסלול פורטימאו – התמונה לא מספרת את החוויה
קבלו דוגמה מהטירוף של פורטימאו. פנייה מס' 9 היא ימנית הדוקה של הילוך שני. ממנה יוצאים בפול גז לעלייה, דוחפים לשלישי ומשם לרביעי תוך כדי שמאלית מהירה שאת היציאה ממנה לא רואים, כשממשיכים בפול גז. אחרי השמאלית מגיעים לשיא גובה של הקרסט עם שדה ראייה של 40 מ' קדימה. על יותר מ-200 קמ"ש, כן? בירידה מהקרסט, הגלגל הקדמי מתרומם אם תרצו או לא תרצו, וכשהוא חוזר לקרקע מיד דוחפים היגוי לשמאלית מהירה בירידה, שבשיא שלה היא הופכת לעלייה ומצמידה את המתלים לקרקע. כל זה בפול גז. גם אם נכתוב תיאור מפורט של אלפיים מילים, לא נצליח לתאר את עוצמת החוויה כשמצליחים להתגבר על החשש, להישאר בפול גז ולתפור את רצף הפניות הללו כמו שצריך.
רוצים עוד אחת? הפנייה האחרונה על המסלול היא ימנית ארוכה שמגיעה אחרי צמד פניות דאבל-אפקס. גם כאן, מה שהלייאאוט לא מספר הוא שצמד הדאבל-אפקס נמצאות בירידה, שהופכת לישורת קצרה של פול גז, ובכניסה לפנייה האחרונה יש נפילה לירידה שמורידה משקל מהגלגל הקדמי ומהלב. בסוף הפנייה הארוכה-ארוכה הזו, כאמור ברביעי בגז, סביב 200 קמ"ש, מגיעים לישורת, ואם לא רכבת כמו ילדה והדרייב שלך לישורת מספיק חזק, הגלגל הקדמי יתרומם לשמיים בסיום העלייה הקצרה שבאה אחרי הירידה, ואם הביצים שלך מספיק שעירות אתה גם תדפוק את כל הישורת בווילי של 240 קמ"ש. רכבת הרים.
ג'ון מק'גינס – 23 פעמים מנצח ב-TT של האי-מאן – בהקפה על CBR1000RR SP בפורטימאו
לך תפתור מסלול מטורף כזה
למען האמת, המסלול הזה אמנם מטורף בגלל הפרשי הגבהים, אבל הוא לא כל כך מסובך לפתרון. ניסיון קודם במסלולים ובקווי מרוץ בשילוב של ביצים גדולות להשאיר את הגז פתוח גם איפה שלא רואים קדימה, בניגוד לאינסטינקט הבסיסי שלך, ואחרי כמה הקפות אתה כבר שם. לפחות ברמה הבסיסית. אבל אם אפשר לקבל עזרה ממנוסים ומהירים ממך, במיוחד בהתחלה, אז למה לא?
שישה מחזורים רצופים של עיתונאים הגיעו להשקה של הפיירבלייד החדש בפורטימאו. בכל מחזור 16 עיתונאים שרוכבים על 8 אופנועים בכל סשן, לסירוגין. רצה הגורל והגענו למחזור הראשון. למה זה מעניין? כי תמיד במחזורים הראשונים מגיעים העיתונאים הרוצחים מהמדינות החשובות, ובמחזור שלנו היו לא פחות מ-11 עיתונאים בריטיים, מהמגזינים הנחשבים ביותר – MCN, BIKE, PERFORMANCE BIKES, VISOR DOWN וכו'. כולם כבר היו בפורטימאו פעם או פעמיים בחייהם. בכל זאת, הם חיים על מסלולים באופן קבוע ורכבו על כמעט כל מסלול באירופה. כיף חיים.
בין ערימת הבריטים מצאנו את עצמנו צרפתי אחד בשם וויל, שהגיע להשקה לפני הקבוצה הצרפתית הגדולה כדי להספיק לסגור את הגיליון, פולני אחד, אנדרז', אומן ווילי'ז שאיתו כבר רכבנו בכמה וכמה השקות עולמיות קודמות, ואני – ישראלי אחד. שלושתנו בראש דומה, ולשלושתנו זו הפעם הראשונה על המסלול.
שלושת המוסקטרים – צרפתי, פולני וישראלי
חוץ מ-11 עיתונאים בריטיים ופרדי ספנסר אחד, היו כמה אורחים חשובים נוספים בהשקה. מכירים את ג'ון מק'גינס? הבחור בן 45, והוא מחזיק בלא פחות מ-23 ניצחונות ב-TT של האי מאן. עשרים-ושלושה-ניצחונות-באי-מאן. רק מלכתוב את זה רועדות לי הרגליים. היה גם סטיב פלאטר, אלוף סופרבייק בריטי לשעבר ורוכב-על בפני עצמו, והיו גם שלושה רוכבי סופרבייק בריטי שרוכבים בשורות הונדה. אחת מהם היא ג'ני טינמאות', בריטית בלונדינית מגניבה בת 39, שמתחרה בסופרבייק הבריטי ועושה קציצות על המסלול מכל רוכב ישראלי שאני מכיר. גם איתה רכבנו במהלך היום.
אז כדי לפתור את המסלול מהר יותר ובכך לנצל טוב יותר את זמן המסלול שלנו, שלושת המוסקטרים – הצרפתי, הפולני ואנוכי – יצאנו להקפות הראשונות של הסשן הראשון על הזנב של פרדי ספנסר. זה נשמע נחמד וסבבה, אבל זה חתיכת מעמד מכובד, ואפילו מרגש.
בערך הקפה וחצי ישבתי לו על הזנב, עד שפתח גז עם הצרפתי ונעלם באופק. את המשך הסשן – 20 דקות על ה-RR – רכבתי לבד. לקראת סיום הסשן הרגשתי שדברים מתחברים לי ושאני מתחיל לשחות במסלול ולפתור אותו ברמה סבירה, אם כי היו עוד כמה נקודות לחדד.
יוצאים לדרך; על הזנב של פאסט פרדי
בסשן השני, גם הוא על ה-RR – הפתעה. פרדי המהיר ניגש אליי ושאל בנימוס אם אני צריך עזרה ואם אני רוצה שהוא יוביל אותי גם עכשיו. לסרב להצעה כזו… עזבו. קפצתי על המציאה והתלבשתי לו על הזנב. במשך 20 דקות הוא הוביל אותי, כשאני כאמור על ה-RR, ופתר לי את כל חידודי הקווים, הבלימות והדרייב החוצה מהפניות. חוץ מהתענוג, התרגשתי. בכל זאת, חתיכת מעמד!
הסשן השלישי, האחרון לפני הפסקת הצהריים, היה על גרסת ה-SP המשוכללת. גם הפעם ספנסר ניגש אליי והציע את שירותיו, וגם הפעם קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב. אלוף גרנד-פרי, אגדת רכיבה, אחד מארבעה רוכבים בעולם שאראי מוציאה רפליקות של קסדות שלהם באופן קבוע, מציע לי – שוב – להוביל אותי על אחד המסלולים הטובים בעולם על גבי אחד מאופנועי המסלול הטובים בעולם. שמישהו יוריד לי כאפה מצלצלת ויעיר אותי מהחלום הזה, כי אין מצב שמה שקורה פה אמיתי. וואלה, אמיתי! ספנסר קלט שניסיון המסלולים שלי לא גבוה כמו של חבורת הבריטים, ושמח לעזור. לא רק רוכב-על אלא גם אדם-על.
הסשן הזה היה עונג אחד צרוף של רכיבה מהירה, חלקה, זורמת, שוטפת, מענגת ומהנה. את המסלול אני כבר מכיר, אל האופנוע אני מחובר, גרסת ה-SP מגניבה את המוח – במיוחד על מסלול ובמיוחד על מסלול כ-ז-ה, ואני בסשן פרטי שני ברציפות על הזנב של אלוף עולם. למה מגיע לי כל הטוב הזה?
כמה טוב זה היה? בואו נגיד שארוחת הצהריים שאחרי הסשן הזה הייתה אחת הטעימות שאכלתי בחיים, ולא כי האוכל היה כזה משובח אלא כי הראש היה בעננים.
סטיב פלאטר, פרדי ספנסר וג'ון מק'גינס; אל תראו אותם ככה – שלושתם רוצחי מסלול מדופלמים
מרוץ גרנד-פרי פרטי
סשנים של רכיבה על מסלול הם בדרך כלל בני 15-20 דקות. מי שרכב על מסלול יודע ש-20 דקות רצופות זה כמו עבודה אינטנסיבית בחדר כושר. אתה יורד מהרכיבה ושרירי הרגליים צועקים. תמיד שאלתי את עצמי איך זה לרכב 45 דקות על אופנוע ספורט במסלול תוך כדי מרוץ, כשאתה נותן את המקסימום ורוכב על הקצה. כמה קשה זה? ובכן, את התשובה לכך קיבלתי בסשן של אחרי הפסקת הצהריים.
הסשן הזה היה באורך של 45 דקות רצופות, שבהן רכבנו על ה-SP ויכולנו לעצור בכל שלב על מנת להתייעץ עם הטכנאים של אוהלינס ושל הונדה על כיווני בולמים, כדי לנסות מצבים שונים ולהגיע לסט-אפ טוב, אבל בעיקר כדי לחוש את ההבדלים וההשפעה של השינויים.
עכשיו, נותנים לך 45 דקות על מסלול כזה עם מכונת-על כזו, לא תיקח? ושמעו קטע, פרדי ספנסר ניגש אליי והציע תכנית שבה אעצור בכל 2 הקפות לכיוון אחר של הבולמים החשמליים הסמי-אקטיביים, כמובן כדי שאחוש בהבדלים. אז בנינו תכנית שכללה 3 עצירות, ויישמנו אותה כשהוא מתדרך את הטכנאים איך לכוון את הבולמים באופנוע שלי. עשיתי, הבנתי, תודה.
זה לא ווילי יזום, זו הירידה מהקרסט, ברביעי פול גז
נשארו לי כמעט 35 דקות של מסלול, האחרונים להיום, כאמור על גרסת ה-SP, אז יצאתי למרוץ סיבולת פרטי. טוב, לא באמת סיבולת כי לא מדובר בשעות של רכיבה אלא בסך-הכל 45 דקות רצופות, אבל החלטתי לנצל את כולן עד הסוף. אני פה, זה הזמן, ואני מתכוון לנצל כל רגע מהשילוב של מסלול ואופנוע נפלאים.
לא אלאה אתכם בכל מהלך הסשן. השורה התחתונה היא שרכבתי, כמו בסשן השלישי, חלק, זורם ושוטף, וכן – גם מהיר. אחרי 30 דקות רכיבה הרגליים מתחילות לאותת שהן עייפות, הידיים מתקשות מהבלימות, והשרירים מתחילים לשרוף. עוד כמה דקות עוברות ואני מביט בשעון כדי לראות עוד כמה זמן נותר. אני לא מתכוון לרדת דקה לפני שהאורות האדומים נדלקים, אפילו שהשרירים בוערים. רכבתי 45 דקות רצופות, בקצב שלי, וכשירדתי – עם רגליים רועדות, בקושי מצליח לעמוד – תהיתי איך לעזאזל רוכבי מרוצים מחזיקים 45 דקות על הקצה? ואיך למען השם אותו פרדי המהיר היה מסיים מרוץ 250 סמ"ק שבו הוא ניצח, ומיד עולה על ה-500 סמ"ק שלו כדי לנצח שוב? כמה לא אנושי אתה יכול להיות? והיי, אני בכושר טוב יחסית. רק מחדד את ההבדלים בינינו – בני התמותה, לבינם – המכונות האנושיות הללו, שגם רוכבים ברמה שנוכל רק לדמיין וגם בעלי כושר גופני וכושר רכיבה של אלים.
סלפי עם פרדי
הכוכבים מסתדרים בשורה
פעם בחיים קורה לך שבתחום מסוים, כל הכוכבים מסתדרים בשורה למענך, הכל מתחבר ליצירה אחת, ואתה מקבל חוויה חזקה שנצרבת חזק בתודעה. כך היה לי עם ה-CBR1000RR החדש בפורטימאו.
המסלול, כמו שכתבתי, הוא אחד המהנים והמשובחים שיש. אבל האופנוע. האופנוע. לקראת סוף הסשן הראשון קלטתי משהו, ושמחתי שאני מספיק חד כדי לקלוט את זה בזמן: אני לא מתעסק עם האופנוע בשום אופן ובשום צורה. הוא לא בתודעה שלי בכלל ולא גוזל ממני גרם של אנרגיה בתפעול שלו. קל לרכיבה ברמות אחרות, מאפשר לך להתרכז כל-כולך ברכיבה, במסלול, בחוויה. עם ההבנה הזו, היה לי קל יותר לרכב בסשנים הבאים, עד שזה הגיע לשלמות. לרכיבה אחת חלומית שבה הכל מתחבר, ואז ניתן להרגיש טוב יותר את האופנוע. ויש מה להרגיש. תקראו כאן.
הבונוס היה החברה שמסביב. העיתונאים הבריטיים, צמד החברים הצרפתי והפולני, רוכבי הסופרבייק של הונדה, סטיב פלאטר, ג'ון מק'גינס הענק, ואחד פרדי ספנסר, שאראי מוציאה רפליקה של קסדה על שמו. והוא מהיר. מאוד מהיר.
יש לנו פינת וידאו בתחתית העמוד הראשי שבה אנחנו מעלים סרטונים כאלה ואחרים, אבל את הסרטון הזה הרגשנו צורך לשתף בידיעה: מרדף בן כמעט חצי שעה של שוטר פיני על גבי הונדה CBR1100XX רודף אחרי אופנוען שבורח.
צפו עד הסוף (יש הפתעה לקראת הסוף…) ותעזרו לנו להחליט – מי יותר מטומטם, הרוכב או השוטר?
עולם הסופרבייקס הגדולים מתעורר מהתרדמת שאפפה אותו בשנים האחרונות. נכון, המכירות רחוקות מאוד מהמספרים הגדולים של שנות ה-90 אל תוך שנות ה-2000, בעיקר בשל אופנועים פונקציונליים והגיוניים שמציעים בשנים האחרונות ביצועי כביש מצוינים – אם זה נייקדים, סופר-נייקדים או אדוונצ'רים גדולים – אשר נגסו משמעותית בפלח השוק הזה של אופנועי הספורט. אבל אחרי הקיפאון בסגמנט הכל כך מלהיב הזה, מגיעה כאמור התעוררות.
את ההתעוררות הזו צריך לסייג, משום שלא מדובר בסופרספורטים בנפח 600 סמ"ק, שהיו במשך שנים ארוכות רבי-מכר. הקטגוריה הזו נמחקה כמעט לגמרי במכירות, וכפועל יוצא גם בפיתוח דגמים מצד היצרניות. ההונדה CBR600RR למשל, אייקון דו-גלגלי, לא מיוצר יותר לשוק האירופאי החל משנת 2017 (ימשיך להיות מיוצר במתכונתו הנוכחית לשוק האמריקאי). העילה היא תקנות יורו 4, אבל המספרים יותר ממרמזים על הסיבה האמיתית – להונדה לא משתלם לייצר יותר את האופנוע הנהדר הזה, ועל אחת כמה וכמה להשקיע במחקר ופיתוח. גם הג'יקסר 600 של סוזוקי מתנדנד באירופה, ורק ימאהה ממשיכה להאמין בסגמנט הזה ואפילו משדרגת את ה-R6 ל-2017, לצד קוואסאקי שממשיכה בייצור ה-ZX-6R. ההתעוררות, אפוא, היא בקטגוריית ההיפר-ספורט 1,000 סמ"ק.
ב.מ.וו ביססה את מעמדה בגזרת הסופרבייקס עם ה-S1000RR, והיפניות נשארו מאחור, בעיקר בכל הקשור לאלקטרוניקה ובקרות, אבל גם במנועים, מערכות מתלים וביצועים. לשנת 2017 אנחנו מקבלים מיפן שני דגמים שמחזירים את היפנים לעניינים. הראשון הוא הג'יקסר 1000 החדש, והשני הוא ההונדה CBR1000RR פיירבלייד. החזרה למשחק של צמד היפניות הללו – היצרנית הגדולה ביותר לצד היצרנית הקטנה ביותר – שמות את יפן, יחד עם הימאהה R1 והקוואסאקי ZX-10R, חזק במשחק. בכלל, פיירבלייד חדש זו סיבה למסיבה, וכשהונדה משקיעה את כל יהבה כדי לייצר CBR1000RR חדש ומודרני, אנחנו יכולים להיות בטוחים שמשהו טוב קורה ושיש עתיד לסגמנט המטריף הזה. הונדה לא משקיעה איפה שלא שווה להשקיע.
הונדה CBR1000RR 2017
25 שנות פיירבלייד
לפני שנדבר על ה-RR החדש, בואו רגע נחזור להיסטוריה. לפני 25 שנה, בשנת 1992, יצא ה-CBR900RR פיירבלייד הראשון. האופנוע המיוחד הזה טרף את הקלפים ושינה את כללי המשחק בקטגוריית ההיפר-ספורטים הגדולים, שכן הוא הציע יחס הספק/משקל, גודל פיזי וביצועים שבתקופה ההיא יכלו רק לחלום עליהם. הפיירבלייד הראשון היה אופנוע קיצוני, ויש יאמרו אפילו מטורלל, ולא בכדי הוא הפך לאייקון של ממש בהיסטוריה של האופנוענות.
מאז הפיירבלייד עבר כמה וכמה גלגולים, מ-929, דרך 954 ועד ה-1000 המוכר לנו על כל גרסאותיו, אולם עם השנים הוא מותן והפך ל'הונדאי' יותר, דבר שהעצים את ההילה סביב אותו פיירבלייד מקורי של 1992. אבל כאמור, בשנים האחרונות הונדה נשארה מאחור. האלקטרוניקה השתלטה על הסופרבייקס, כשעל החגיגה מנצחות היצרניות האירופאיות. הפיירבלייד המצוין היה חייב עדכון מקיף, והוא מגיע ב-2017 – כאמור 25 שנה אחרי אותו פיירבלייד מקורי של 1992.
הפיירבלייד המטורלל של 1992 מול מכונת העל של 2017
ה-CBR1000RR פיירבלייד מיישר קו, ויותר!
המשמעות של CBR1000RR פיירבלייד חדש היא כאמור עצומה. זה אומר, בפשטות, שהקטגוריה הזו – שהייתה במשך שנים חוד החנית של עולם האופנועים – חיה ובועטת.
אבל הפיירבלייד היה חייב לעבור רענון מקיף, שכן במשך השנים, מ-1992 ועד היום, הוא בוית, ויש שיאמרו אפילו מדי. תמיד מדובר היה באופנוע מעולה. בכל זאת – הונדה. אבל הוא השמין, הוא מותן, ובתוך קטגוריית הליטרים הרוצחים הוא היה הסמן השמאלי. האופנוע הנוח יותר, המפנק יותר והרך יותר, וזאת על אף הביצועים הגבוהים.
השנה אנחנו מקבלים פיירבלייד חדש, ועוד לפני שרכבנו עליו, רק מקריאה של דף הנתונים, הבנו שיש פה משהו אחר. בהונדה הורידו את הכפפות והישירו מבט ישר לתוך הלבן של העיניים של האופוזיציה האירופאית, שבשנים האחרונות הלכה והשתכללה – במיוחד בגזרת האלקטרוניקה.
הפיירבלייד של 2017, כאמור 25 שנים אחרי הפיירבלייד המקורי של 1992, הוא אופנוע חדש לחלוטין שנבנה למטרה אחת – להחזיר את הונדה לקדמת הבמה ולתת בראש לחברים מאירופה. לפחות בכל מה שקשור לזמני הקפה במסלול.
הכל חדש ב-CBR1000RR של 2017. השלדה חדשה – רזה וקלה יותר, המנוע חדש לחלוטין, והוא מפיק במקור 189 כוחות סוס, יש מערכת RbW מלאה (מצערות חשמליות, נו…) – לראשונה ב-4 בשורה של הונדה, ויש ערימות של אלקטרוניקה שעוד רגע נפרט עליה.
אם שאלתם את עצמכם כמה התקדמנו ב-25 השנים האחרונות, אז קבלו פרט טריוויה מעניין: הפיירבלייד החדש מציע יחס הספק/משקל טוב יותר ב-65% מהדור הראשון של 1992. אמנם לא התקדמות כמו במחשבים למשל, אבל תסכימו איתנו שזה לא רע בכלל… גם ביחס לדגם היוצא יש שיפור יפה של 14% ביחס ההספק למשקל. מרשים!
25 שנות פיירבלייד
אלקטרוניקה להמונים
עכשיו בואו נחזור לאלקטרוניקה, כי פה (אבל לא רק) נמצא האדג' של הונדה, וננסה לעשות את זה קצר. הפיירבלייד החדש מביא איתו בשורה חשובה – לא עוד עליונות אירופאית בכל מה שקשור לאלקטרוניקה ובקרות.
אז קודם כל, מערכת הזרקת הדלק היא כעת עם מצערות חשמליות (תוכלו לקרוא על זה בהרחבה – כאן). אבל מה שמאפיין את הפיירבלייד החדש זה לא הזרקת הדלק וניהול המנוע, אלא כמו כל אופנועי הקצה המודרניים – ניהול האופנוע, שכן כל מערכות האלקטרוניקה עובדות כאן בסינרגיה מוחלטת.
לצורך כך יש חיישן אינרציה IMU שמודד תאוצות ב-5 צירים (3 צירים פלוס צמד בולמים), ויש אינספור חיישנים. כל המידע הזה מועבר למחשב מרכזי, ובעזרת תקשורת CAN-Bus מהירה הוא מעביר את המידע לשאר המחשבים של שאר הבקרות.
עכשיו קבלו: יש מערכת ABS מודרנית למרוצים שעובדת גם בהטיה. יש מערכת בקרת החלקה עם 9 מצבי התערבות וניתוק. יש 5 מצבי בחירת כוח מנוע – 3 מהם מוכנים מראש ו-2 לבחירת הרוכב. אנחנו מדגישים – לבחירת הרוכב. באופנוע יפני! יש 3 מצבי בלימת מנוע. יש 3 מצבי בקרת ווילי. יש בקרת סטופי (!). ואחרי כל זה – יש מסך תצוגה TFT צבעוני שמכיל את כל המידע שבעולם, שאפשר להחליף בו מסכים (למשל – מרוץ, כביש, טכנאי וכו'), ושאותו מתפעלים על-ידי מספר כפתורים בבית המתגים. אה, ויש גם אופציה לקוויקשיפטר שגם מעלה הילוכים וגם מוריד. בדגם ה-RR הוא בתוספת בתשלום, אבל ב-SP הוא מגיע כסטנדרט. ואם זה לא מספיק, יש גם פנסי LED מקוריים כדי שלא רק תראו אלא גם תיראו.
ועוד נקודה חשובה – העיצוב. מחרמן לגמרי, רזה ואתלט, ועם סכמת צביעה מעלפת. אנחנו מתים על איך שהוא נראה! אין על האדום של הונדה!
יחס הספק / משקל הטוב ביותר
CBR1000RR SP – הדור הבא במתלים
זה הזמן לדבר על גרסת ה-SP היוקרתית. נעזוב לרגע שהיא מגיעה עם חישוקים קלים יותר, עם בלמים של ברמבו במקום של טוקיקו, עם מיכל דלק מטיטניום (!), ועם קוויקשיפטר מקורי. מה שמעניין ב-SP זה הבולמים, שכן אנחנו עדים כעת לאבולוציה סופר-מעניינת בתחום בולמי הזעזועים והמתלים.
ראשית, לעומת השוואה של ה-RR (מדגם BPF המעולים מלפנים), ב-SP מותקנת המילה האחרונה של אוהלינס. מדובר בבולמים חשמליים סמי-אקטיביים (NIX מלפנים ו-TTX36 מאחור – כלומר הטופ של הייצור הסדרתי), אבל הדור השני שלהם. זה אומר שהבולמים לא עומדים בפני עצמם, אלא משולבים בשאר מערכות האלקטרוניקה וניהול האופנוע, וזה כבר עניין היסטרי לגמרי.
יש פה 3 נקודות עיקריות. ראשית, אלו בולמים סמי-אקטיביים. זה אומר שהם משנים את רמות השיכוך לפי תנאי הדרך על-מנת לקבל אחיזה אופטימלית. מצוין, אבל כבר ראינו את זה בכלים אחרים. שנית, ניתן לכוון את רמות השיכוך על-ידי מתג על הכידון. גם את זה ראינו, רק שבהונדה מאפשרים מצב סטנדרטי, וממנו 5 רמות שיכוך למעלה או למטה. בהחלט מכובד ומאפשר להגיע לדיוק. עד כאן נהדר.
אבל האלמנט השלישי, שאותו אנחנו פוגשים לראשונה, הוא האפשרות לכוון את הבלומים לפי פרמטרים של תאוצה, בלימה ופנייה, כשבכל אחד מהם ניתן לכוון את הבולמים – גם הקדמי וגם האחורי – בנפרד, כדי להגיע לסט-אפ הטוב ביותר עבור רוכב מסוים למסלול מסוים. זה חידוש אדיר שיגיע גם לכלים נוספים בשנים הקרובות, ולדעתנו מדובר בלא פחות ממהפכה בתחום הבולמים!
רוצים דוגמה? אפשר למשל לכוון את הבולמים – בלחיצת כפתור כמובן – כך שיהיו קשיחים ב-2 קליקים בכל מצב. לאחר מכן ניתן להגדיר שבתאוצה בלבד הבולם האחורי יתקשח בשני קליקים נוספים (עד 5, כן?), בבלימה 2 קליקים בפרונט, ותוך כדי הטיה מינוס 3 קליקים כדי לקבל ספיגה. זו רק דוגמה, אבל הרעיון מובן – אפשר להגיע לסט-אפ סופר-מדויק לכל רוכב בכל מסלול. עכשיו תוסיפו על זה ניהול מנוע, ניהול בלימת מנוע, ניהול רגישות קוויקשיפטר ב-3 מצבים, וכמובן ניהול ABS וניהול בקרת החלקה, ותקבלו לסת שמוטה ו-וואו אחד גדול! עד לאן האלקטרוניקה יכולה להגיע?
גרסת ה-SP – הדבר הבא במתלים
איך זה עובד?
בואו נחזור רגע לקרקע המציאות ול-RR. אגב, אנחנו לגמרי שלמים עם זה שאנחנו לא משביתים שמחות. אל דאגה, עוד נחזור ל-SP.
ההשקה העולמית לפיירבלייד החדש התקיימה במסלול פורטימאו שבפורטוגל – מסלול סופרבייק עולמי, מהמתקנים המפוארים והמשובחים בעולם. אם להגדיר אותו בקצרה, אז מדובר ברכבת הרים ענקית – עליות, ירידות, קרסטים, ונהר של אספלט משובח. המסלול הזה, מעבר לכמויות הכיף הבלתי נגמרות שהוא מספק, מאפשר לקחת את האופנוע – כל אופנוע – לקצה, בעיקר את השלדה והמתלים, שעומדים בעומסים גבוהים מאוד.
עכשיו בואו ונגדיר את הפיירבלייד בקצרה: זהו הסופרבייק הקל ביותר לרכיבה. אנחנו חותמים על זה. הונדה ידועה באופנועים הידידותיים שהיא מייצרת, והפיירבלייד החדש לגמרי נכנס להגדרה הזו. כל כך קל לרכב עליו, שאחרי כמה דקות על האופנוע, כבר בסשן הראשון, קלטנו כולנו שאנחנו לא מתעסקים בכלל באופנוע ובתפעול שלו ומתרכזים במאת האחוזים במסלול וברכיבה. זו, לדעתנו, המחמאה הגדולה ביותר שהונדה יכולה לקבל.
זה בא לידי ביטוי בכמה וכמה פרמטרים, אבל בראש ובראשונה בשלם – ה-CBR1000RR של 2017 הוא אופנוע שלם, עגול וחלק, שמתוכנן לספק לרוכב את התנאים המושלמים להתרכז במה שצריך – לקצץ זמני הקפה במקסימום יעילות. אין לו פינות חדות, ולשמחתנו קלטנו את זה מוקדם מספיק כדי שנוכל להתרכז בדיוק בזה – להבין עד כמה הוא קל לרכיבה.
היפרספורט קל לרכיבה
189 כוחות סוס יש לפיירבלייד החדש. לעומת ה-200 של המתחרים נראה שמדובר בנחיתות, אולם צריך להסתכל מעבר למספרים. בהונדה לא מחפשים את הכי חזק והכי ברוטאלי, אלא את הכי נשלט. והו, כמה שהמנוע הזה נשלט. יציאה מפנייה, הזנה של הגז, ולפתע אתה מוצא את עצמך על 200 קמ"ש פלוס, רגע לפני הפנייה הבאה. בהונדה לא רצו התפוצצות מרגשת של כוח, אלא כוח לינארי שהולך ונבנה. ותאמינו לנו – יש לו ערימות של כוח!
המצערות החשמליות פנטסטיות. הן מדויקות, ללא שמץ של השהיה, והן ללא ספק חזית הטכנולוגיה. אנחנו לא רואים איך אפשר לשפר את ניהול המנוע מעבר למה שקיים בפיירבלייד (אבל בטוח נופתע בעתיד הלא רחוק…). רק ה-ABS נכנס קצת מוקדם מדי לפעולה, והנה קיבלנו תזכורת שמדובר באופנוע יפני – ה-ABS לא ניתן לניתוק. אנחנו מחכים כבר ליצרנית היפנית הראשונה שתשתחרר מהקיבעון ותאפשר לרוכב לנתק את ה-ABS.
עכשיו בואו נדבר על ההתנהגות. כשרכבנו על ה-CBR600RR, מ-2003 ועד הדור האחרון, כולל בכל ההשוואתיים שעשינו, המאפיין העיקרי שלו אל מול המתחרים היה קלות תפעול, והיגוי ויציבות פנטסטיים. ובכן, הפיירבלייד של 2017, שהשיל כ-15 ק"ג ממשקלו ביחס לדגם הקודם ועצר את הסקאלה על 196 ק"ג, מרגיש בדיוק כמו CBR600RR, וגם כאן – זוהי מחמאה אדירה עבור הונדה.
תנוחת הרכיבה שפויה. הוא קטן כמו ליטר מודרני, אבל גדול ומרווח יותר מ-600-ים. ההיגוי סופר קליל, מתבצע בלי מאמץ, גם בעומסי מסלול סופר-גבוהים. לא יכולנו שלא לחשוב כמה קל יהיה לרכב עליו בכביש הציבורי, בעומסי כביש. יותר מזה – גם בשילוב של עומסים, כשהמקרה הקלאסי הוא בלימה חזקה תוך כדי היגוי אל תוך פנייה, הוא נשאר ניטרלי לחלוטין ומציית לפקודות הרוכב כמו כלב מאולף. מעולם לא קיבלנו תחושה ופידבקים שכאלו מליטר ספורטיבי. זו לחלוטין התנהגות של CBR600RR.
היציבות גבוהה, כמו שמצופה מליטר ספורטיבי, והבולמים הסטנדרטיים של שוואה עובדים פשוט מושלם בהצמדת הגלגלים לקרקע, עד כדי כך שמערכת בקרת ההחלקה הייתה מיותרת, גם עם צמיגי הברידג'סטון S21 הספורטיביים המקוריים. הבלמים של טוקיקו, כמעט מיותר לציין, ליגה לאומית. עוצמה פסיכית ושפע של רגש.
אבל מעבר לפרטים, חשוב לחזור לשורה התחתונה: ה-CBR1000RR הוא אופנוע קל, זריז, חזק, ומעל הכל – ידידותי לרוכב וסופר-קל לרכיבה. מעולם לא היה לנו כל כך קל על סופרבייק, בטח שלא על מסלול תובעני שכזה.
מאפשר לרוכב להיות עסוק ברכיבה ובמסלול ולא בתפעול האופנוע
כמה מילים על גרסת ה-SP
בואו נודה על האמת: אנחנו רחוקים שנות אור מלמצות את טכנולוגיית הקצה של ה-RR על מסלול, ועל אחת כמה וכמה של ה-SP. ולמרות זאת, במשך סשן של 45 דקות רצופות רכבנו על ה-SP על המסלול ועצרנו מדי פעם כדי להתייעץ עם הטכנאים של אוהלינס ולהגיע לסט-אפ המושלם. לרגע הרגשנו כמו רוכבי סופרבייק במבחני טרום עונה. אגב, למרות שה-SP מגיע עם צמיגי מרוץ חוקיים לכביש מדגם RS10 של ברדיג'סטון, קיבלנו אותו למסלול עם סליקס מדגם V02 – צמיגי מרוץ טהורים. לא יכולנו לבקש יותר.
לא נחפור יותר מדי, רק נספר שלא רק שזה עובד, אלא שזה מתורגם ישירות לזמני הקפה, וכפועל יוצא לקלות שבה ניתן לרכב על האופנוע הזה. או שאולי הפוך…
האפשרויות לסט-אפ של ניהול האופנוע וניהול הבולמים הן כמעט אינסופיות, ובכל זאת הספקנו לטעום מכמה וכמה מצבים, ושמעו – זה הדבר הבא בתחום הבולמים!
על המצב הסטנדרטי של הבולמים כמעט ולא הרגשנו הבדל מהשוואה המשובחים שבגרסת המקור, אולם כשכיוונו את הפרמטרים – למשל תאוצה, בלימה ופנייה – גילינו מיד כיצד חלקים על המסלול שהיו קשים יותר הופכים לקלים יותר, או לחלופין לקשים יותר, ותוך מספר לא רב של הקפות הגענו למצב שבו אנחנו יכולים לרכב על המסלול מהר ועקבי, והבולמים משתנים ומספקים את התמיכה שלה אנו זקוקים כדי לרכב מהר יותר, ובעיקר קל יותר. הטכנולוגיה בשירות זמני ההקפה. מדהים, לא פחות.
אפשר לסכם את הבולמים הסמי-אקטיביים והסופר-טכנולוגיים של ה-SP בכך שמדובר במערכת שאף אחד בארץ לא באמת צריך, אבל כולם – כולל אותנו – רוצים!
SP – אף אחד בארץ לא צריך, אבל כולם רוצים!
סיכום ועלויות
ההונדה CBR1000RR פיירבלייד של 2017 הוא אופנוע חשוב, והוא מגיע גם בתזמון חשוב – 25 שנים אחרי הפיירבלייד המקורי. האופנוע הזה מגדיר לדעתנו את קטגוריית ההיפרספורט מחדש. לא רק מנועים אימתניים, מתלים משובחים ובלמים מפוצצים, אלא חבילה אחת כוללת, קלה במיוחד, שמנתקת מהרוכב את הצורך לנהל את האופנוע ומאפשרת לו להתרכז ברכיבה. כשמדובר באופנוע של כמעט 200 כוחות סוס, זה לחלוטין לא מובן מאליו. אז כן, הפיירבלייד החדש הוא הכי הונדה שיש – חלק, עגול, קל, נעים לשימוש, אבל יחד עם זאת סופר-טכנולוגי וחתיכת ביצועיסט מאין כמוהו.
מעולם לא רכבנו כל כך מהר על סופרבייק, ויחד עם זאת מעולם לא היה לנו כל כך קל לרכב על סופרבייק. או במילים אחרות – הכי הונדה שיש!
הבעיה היחידה של הפיירבלייד החדש היא המחיר. קפיצת המדרגה הטכנולוגית שהוא עבר הקפיצה גם את המחיר – בעשירייה. גרסת ה-RR, שמגיעה בימים אלו ארצה, תעלה 141,900 ש"ח, ואילו ה-SP הסופר-טכנולוגי יעלה 156,900 ש"ח. המון כסף אבסולוטית, אבל בעבור הכסף הזה מקבלים את אחת המכונות הטכנולוגיות ביותר שניתן לרכוש בעולם ב-2017.
מי שאוהב אופנוע ספורט וטכנולוגיה, מאוד יעריך את הפיירבלייד החדש של 2017. אותנו הוא העיף לגמרי!
מטרו מוטור, יבואנית ימאהה בישראל, יוצאת במבצע לחודש פברואר על 3 אופנועי 125 סמ"ק של ימאהה: ה-WR125R, ה-MT-125 וה-YZF-R125. במסגרת המבצע יימכרו הכלים בהנחות של 2,000 עד 3,000 ש"ח.
ימאהה YZF-R125
ה-WR125R, הדו-שימושי הקרבי, יימכר ב-24,985 ש"ח במקום 26,985 ש"ח.
ה-MT-125 (בתמונה בראש הידיעה), הנייקד שבנוי על בסיס ה-R125, יימכר ב-22,985 ש"ח במקום 25,985 ש"ח.
ה-YZF-R125 הספורטיבי יימכר ב-24,985 ש"ח במקום 27,985 ש"ח.
המחירים לא כוללים אגרות רישוי, והם בתוקף עד סוף פברואר 2017 או עד גמר המלאי.
