דוקאטי חושפת את אופנועי ורוכבי קבוצת ה-MotoGP לעונת 2017, והדבר המעניין ביותר הוא חורחה לורנזו, שלבוש באדום.
בדוקאטי לא חושפים עדיין את הנתונים הטכניים של גרסת 2017, ויותר מזה – מציגים את האופנוע כשהוא לבוש בפיירינגים של ה-GP16 רק ללא הכנפונים, שאסורים לשימוש בעונת 2017. בדוקאטי רק מספרים שעיצוב ה-GP17 עבר מהפכה אווירודינמית, ושהוא ייחשף ימים ספורים לפני פתיחת העונה בקטאר בתחילת חודש מרץ. עד אז, רוכבי דוקאטי יבחנו את דגם 2017 עם הפלסטיקה של 2016.
בעונת 2017 ירכבו בקבוצת המפעל של דוקאטי אנדראה דוביציוזו, שממשיך לעונה נוספת, והרכש החדש – חורחה לורנזו, שעזב את קבוצת ימאהה אחרי 3 אליפויות ועבר לרכב בדוקאטי. אז הנה, חורחה לורנזו באדום. יהיה מעניין ב-2017!
גם דוקאטי רושמת עלייה במכירות בשנת 2016, אולם זוהי עלייה קלה בלבד של 1.2%, ובמספרים – דוקאטי מכרה השנה 55,451 אופנועים לעומת 54,809 כלים בשנת 2015 – אז הגידול היה דרמטי ועמד על לא פחות מ-22%.
זוהי השנה השביעית ברציפות שבדוקאטי רושמים עלייה במכירות, זאת בשל פנייה לקהלי יעד חדשים עם סדרות אופנועים מוצלחות כמו הסקרמבלר, שממנו נמכרו ב-2016 לא פחות מ-15,500 כלים – הצלחה מסחררת בכל קנה מידה. זהו גם הכלי הנמכר ביותר של דוקאטי השנה.
כלים נוספים פופולריים של דוקאטי השנה היו המולטיסטראדה, שממנו נמכרו יותר מ-9,000 כלים (עלייה של 16%), וכן ההיפרמוטארד עם עלייה של 15%. האקס-דיאבל החדש רושם כמות מכירות נאה של 5,200 יחידות – כשחלק גדול מהן בשוק האמריקאי.
דווקא סדרת המונסטרים, שבמשך שנים הייתה הלחם והחמאה של דוקאטי, נמצאת בירידה במכירות, אולם בדוקאטי לא מציינים את אחוז הירידה. זה לא מפתיע, שכן בשנים האחרונות, עם המעבר לקירור נוזל, סדרת המונסטרים הפכה ליקרה יותר ולנגישה פחות. ב-2017, עם החזרה לקירור אווירבמונסטר 797, הסגמנט הזה צפוי לעלות שוב.
השוק האמריקאי הוא עדיין השוק הגדול ביותר של דוקאטי, עם 8,787 אופנועים, אולם מדובר בירידה של כ-10% ביחס ל-2015. לעומת זאת, השוק האיטלקי – השני בגודלו אחרי זה האמריקאי – רושם עלייה של 20% במכירות המותג המקומי, וגם השוק הגרמני, השלישי בגודלו, רושם עלייה נאה של 38%.
שנת 2016 הסתיימה, ואנחנו מתחילים לקבל את נתוני המכירות של היצרניות. אם רצינו הוכחה נוספת לפריחה חסרת התקדים של שוק האופנועים העולמי, הרי שב.מ.וו מהווה דוגמה מצוינת לכך, עם עלייה נוספת במכירות זו השנה השישית ברציפות.
בשנת 2016 ב.מ.וו מכרה 145,032 אופנועים (ומקסי-סקוטרים) – גידול של 5.9%ביחס ל-2015 שהייתה גם היא שנת שיא, אז מכרה החברה 136,936 כלים. היעד של ב.מ.וו לשנת 2020 עומד על לא פחות מ-200 אלף כלים, וזה נראה ריאלי למדי, גם בגלל הגידול המתמיד של שוק האופנועים העולמי, ובכלל זה ב.מ.וו, מאז שנת 2011, אבל בעיקר בזכות סדרת ה-G310 החדשה והזולה המיוצרת בהודו בשיתוף פעולה עם TVS המקומית, ועשויה לעשות לב.מ.וו את מה שסדרת הדיוק / RC עשתה לק.ט.מ – הגדלה משמעותית של המכירות בזכות פנייה לקהל יעד צעיר עם אופנועים קטנים, זולים ודינמיים.
רב המכר של ב.מ.וו היה, גם השנה, ה-R1200GS, שמכר על צמד דגמיו לאפחות מ-46,727 יחידות (מהן 25,336 מהגרסה הרגילה ו-21,391 יחידות של גרסת האדוונצ'ר). סדרת הבוקסרים (R) מכרה 77,787 יחידות, שהן יותר ממחצית מכלל מכירות ב.מ.וו השנה, וליתר דיוק 53.6% מכלל המכירות. גם ה-R1200RT מכר השנה לא מעט – 9,648 יחידות.
סדרת ה-S1000 גם היא מוכיחה את עצמה כמניבה מכירות. 23,686 כלים נמכרו מהסדרה, מהם 9,016 יחידות של ה-S1000RR, עוד 5,835 יחדות של ה-S1000R, וההפתעה – 8,835 יחידות של ה-S1000XR.
בחלוקה לשווקים, גם השנה השוק הגרמני הוא החזק ביותר, עם 24,984 כלים. אחריו השוק הצרפתי עם 13,350 כלים, איטליה עם 12,300 כלים, ספרד עם 9,520 כלים, ואנגליה עם 8,782 כלים.
ב.מ.וו גם מחזקת השנה את השווקים האסיאתיים, המתפתחים בקצב מסחרר. בסין למשל, ב.מ.וו הגדילה את המכירות ב-52.7% עם 4,580 כלים, בתאילנד החברה מכרה 1,819 כלים – גידול של 42.1%.
אצלנו בישראל מכרה ב.מ.וו 263 אופנועים ומקסי-סקוטרים – מספר זהה לשנת 2015, כשגם השנה ה-R1200GS על צמד דגמיו הוא הכלי הנמכר ביותר של ב.מ.וו בישראל – 73 כלים בסך הכל.
OGIO היא חברה אמריקאית המייצרת תיקי איכות טכניים למטרות שונות – ספורט, גולף, טיולים, עבודה, וגם תיקים ייעודיים לאופנועים ולאופנוענים. התיקים עשויים מחומרים באיכות גבוהה, והם מתוכננים ומהונדסים להיות תיקים טכניים ייעודיים המספקים את צורכי המשתמש בכל סוג של שימוש.
הייבוא לארץ מתבצע על-ידי חברה צעירה בת פחות משנה – ABMC – אשר מביאה ארצה את ליין התיקים המלא לאופנוענים, וכן תיקי ספורט לגברים ולנשים. החברה גם מייבאת ארצה את מוצרי VR46 של ולנטינו רוסי, בליין הכולל תיקים, פליסים, חולצות, כובעים וכפפות – חלקם של OGIO.
בין המוצרים הפופולריים והמוכרים של OGIO ניתן למנות את סדרת תיקי ה-MACH מרמות גימור 1, 3 ו-5 – תיקי רכיבה קשיחים טכניים ואווירודינמיים לאופנוענים הכוללים שפע תאים, מקום יעודי למחשב נייד, לטאבלט ולנעליים, רצועה לקסדה, תא למשקף קסדה נוסף ומבנה קשיח אווירודינמי. עוד ניתן למנות את תיק הציוד (טרולי) Rig 9800 המשמש לציוד רכיבה לכביש ולשטח וכן לנסיעות. בנוסף ניתן למצוא תיקי זנב, תיקי מיכל ותיקי אוכף.
ב-ABMC מקפידים על מדיניות תמחור אחידה של מחירי ארה"ב + מע"מ ישראלי, כך שההפרשים ממחירי חו"ל קטנים. יחד עם זאת, אלו לא תיקים זולים, שכן כאמור, אלו תיקים איכותיים העשויים בטכנולוגיה והנדסה מתקדמות ומחומרים איכותיים.
את מוצרי OGIO בישראל ניתן למצוא בסניפי מטרו-מוטור, וכן באתר הייעודי של ABMC – שם ניתן לראות את המפרטים המלאים וכן לבצע הזמנות עם משלוח חינם.
דוגמאות למוצרים ומחירים:
MACH 1, 3, 5 – מ-579 ש"ח ועד 899 ש"ח
תיק רכיבה אווירודינמי – MACH
Rig 9800 – מ-1,399 ש"ח ועד 1,799 ש"ח
תיק טרולי לציוד רכיבה שטח / כביש – Rig 9800
תיקי אוכף DUFFEL – מחיר 649 ש"ח
תיקי אוכף – DUFFEL
תיק מיכל SUPERMINI TANKER – מחיר 429 ש"ח
תיק מיכל SUPERMINI TANKER
תיק זנב TAIL BAG – מחיר 499 ש"ח
תיק זנב TAIL BAG
לאתר חברת ABMC – שם תמצאו את הליין המלא, המפרטים, המחירים וטופס הזמנה
איך לוקחים אופנוע אדוונצ'ר-תיור גדול והופכים אותו למכונת אנדורו? תשאלו את טוראטק, יצרנית השיפורים והאביזרים הגדולה, שמציעה בין היתר ליין תוספות רחב מאוד לדגמי ב.מ.וו.
טוראטק בנתה קונספט של R1200GS בשם Rambler, שמציג את הדרך שלה לאופנוע אנדורו קרבי על בסיס הבימר המגודל. השלדה והמתלה האחורי נשארו של ה-R1200GS המקורי, מנוע הבוקסר נלקח דווקא מהרודסטר – ה-R1200R – בשל הכיוון שלו, והתווספה אליו מערכת פליטה קלה מטיטניום. מתלה הטלהלבר הקדמי פינה את מקומו לצמד משולשי היגוי מכורסמים ומזלג טלסקופי הפוך ובשרני, והחישוקים המקוריים הוחלפו לכאלו במידות שטח – "21 ו-"18, עם צמיגי שטח קרביים עליהם. מערכת הבלמים הקדמית צומצמה מצמד דיסקים לדיסק אחד בודד, אולם מערכת ה-ABS נותרה.
עבודת הגוף כולה הוחלפה לכזאת בייצור עצמי של טוראטק עם אוריינטציית אנדורו מובהקת, כולל זנב מינימליסטי ומחודד, מושב שטוח ומיכל דלק בנפח 18 ליטרים. הכידון הוחלף לדגם שטח רחב, הפנס הקדמי מינימליסטי גם הוא, והכנף הקדמית שטוחה וגבוהה. ואחרי כל זה, המשקל ירד בכמעט 50 ק"ג ועומד על 188 ק"ג כשהוא מוכן לקרב. מרשים!
לטעמנו הוא נראה מעולה, והוא נכנס למקום גבוה לרשימת האופנועים שעושים לנו חשק לתת עליהם גז.
נתונים טכניים: מנוע טווין מקבילי 798 סמ"ק, 85 כ"ס, 8.46 קג"מ, הזרקה עם מצערות חשמליות ו-4 מצבי ניהול מנוע, בקרת החלקה, 6 הילוכים, שלדת מסבך משולשי פלדה, מזלג הפוך 43 מ"מ, מהלך 230 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד, עומס קפיץ מכאני ושיכוך החזרה חשמלי, מהלך 215 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים 300 מ"מ, דיסק אחורי 265 מ"מ, מערכת ABS, בסיס גלגלים 1,573 מ"מ, גובה מושב 890 מ"מ, מיכל דלק 24 ל', צמיגים 90/90R21, 150/70R17
ב.מ.וו F800GS אדוונצ'ר – מתיחת פנים ל-2017
מה זה?
גרסת האדוונצ'ר המאובזרת של ה-F800GS נולדה לראשונה בשנת 2013 – אחרי 6 שנים של הדגם המקורי. המטרה הייתה להציע דגם מאובזר יותר אם אוריינטציית שטח גבוהה יותר, והעיקר מיכל דלק גדול יותר.
3 שנים מאוחר יותר ב.מ.וו מרעננת את כל ליין סדרת ה-F-GS, והאדוונצ'ר זוכה למתיחת פנים משמעותית ראשונה. בראש ובראשונה עודכן העיצוב, וכעת הוא בעל אוריינטציה חזקה ל-R1200GS. לטעמנו הוא נראה מעולה והייטקי, למרות הפזילה המובנית בפנסים הקדמיים שהפכה לסימן היכר.
פרט לעיצוב יש גם שינויים מכאניים. בראשו בראשונה המצערות החשמליות שמחליפות את אלו המכאניות שהיו קצת 'רגיזות'. כעת, כמו בדגמים רבים של ב.מ.וו, אין כבלי גז. ידית המצערת היא חיישן מצב המצערת, וממנה יוצא כבל חשמלי אל מחשב ניהול המנוע. התפעול החשמלי למצערות מאפשר לב.מ.וו לתכנת מצבי ניהול מנוע נוספים, וכעת ישנם 4 כאלו – גשם, כביש, אנדורו ואנדורו פרו.
ה-F800GS אדוונצ'ר מגיע ארצה בגרסה המאובזרת ביותר שב.מ.וו מציעה, ולכן יש לו גם, מעבר למערכת ABS, גם מערכת בקרת החלקה ASC ובולמים חשמליים, וגם כאן, כמו בכלים אחרים של ב.מ.וו, השלטה בניהול המנוע היא למעשה שליטה בניהול אופנוע, שכן לא רק תגובת המנוע משתנה אלא גם ה-ABS, בקרת ההחלקה וכיוון ההחזר החשמלי של הבולם האחורי. כך למשל, במצב אנדורו פרו תגובת המנוע תהיה חדה, בקרת ההחלקה תאפשר החלקה של הגלגל האחורי בתאוצה, וה-ABS יאפשר נעילת גלגל אחורי תחת בלימה ויפעל רק על הקדמי.
פרט לכל האלקטרוניקה, האדוונצ'ר מגיע עם מתלים מוקשחים יותר כדי להתמודד עם תוספת המשקל ביחס לגרסה הרגילה, ועם כמה תוספות כמו ידיות מחוממות, פנסי ערפל LED, מושב ייעודי, משקף גבוה, מגני מנוע ושלדה, תושבות לארגזים, וגם מיכל דלק גדול בנפח 24 ליטרים, שהם 8 ליטרים יותר מהגרסה הרגילה. היות ומיכל הדלק נמצא בזנב האופנוע, ירכתי האדוונצ'ר רחבים.
אז גרסת האדוונצ'ר המאובזרת אמורה להיות גרסה קרבית יותר לטיילים, ובמיוחד לשטח. האמנם?
העיצוב מזכיר את ה-R1200GS
ביצועים
מנוע ה-F800GS הוא דוגמה מצוינת לאיך אפשר לקחת מנוע עם התצורה המשעממת ביותר בעולם – טווין מקבילי – ולהפוך אותו למהנה ובעל אופי. סדר ההצתה הא-סימטרי נותן לו חספוס נעים, והסאונד – על אף תקנות יורו 4 שחונקות לגמרי את המנוע – נעים לאוזן. הוא לא חזק במיוחד – 85 כ"ס בלבד, אולם הוא גמיש, והמצערת החשמלית עובדת היטב. נציין שברוב הזמן רכבנו על מצב כביש, גם בגשם.
הבולמים הקשיחים יותר מצד אחד גורמים לאופנוע להיות גבוה יותר, שכן הוא שוקע פחות, אבל בד בבד גם יציב יותר, במיוחד ברכיבת כביש. זה לא שהוא קשיח מדי, והוא אפילו סופג מצוין הפרעות קטנות על הכביש, אבל הפשרה פה היא מצוינת, שכן בכבישים טכניים יותר הוא מספק את כל היציבות הנדרשת לגז.
השילוב של גלגל הקדמי בקוטר "21 עם בסיס גלגלים ארוך יוצר מכונה יציבה, אבל עם היגוי איטי. אפילו איטי מאוד. ה-F800GS אדוונצ'ר אוהב לנסוע ישר והוא מסתדר גם היטב על הצד, אבל הוא פחות אוהב פקודות היגוי שמשכיבות אותו על הצד. אם היינו מקבלים בתמורה יכולות שטח גבוהות, נניח כמו באפריקה טווין, אז היינו מסתדרים עם זה יופי. העניין הוא שהמשקל הגבוה מגביל את יכולות השטח של ה-GSA לרוכב הממוצע, וכדי לרכב עליו מהר וחזק בשטח צריך להיות רוכב גדול, חזק ובעל טכניקה מושחזת.
לביצועי שטח צריך רוכב גדול, חזק ובעל טכניקה מושחזת. בתמונה: ההפך
איך זה מרגיש?
כמו F800GS, אבל גדול יותר, גבוה יותר וכבד יותר. הוא לא גבוה מדי, ואפילו עם 174 הס"מ שלנו הגענו לקרקע באופן יציב למדי, אבל הוא בהחלט גבוה. הוא גם מרגיש גדול למדי – לא כמו אופנוע בנפח 800 סמ"ק אלא יותר.
תנוחת הרכיבה נוחה מאוד ומאפשרת שעות של רכיבה ללא שיפור עמדה או עצירה לשחרור עצמות ושרירים. גם מיגון הרוח בסך הכל טוב, אם כי לא מושלם. הכידון הרחב מאפשר שליטה טובה, והוא גם נותן תחושה קרבית מהנה. אנחנו מאוד אוהבים את זה. הוא נוח מאוד, אגב, גם למורכבת שלנו.
שיוט נינוח מתבצע על 140-150 קמ"ש, ואם מושכים את הגז עד הסוף אפשר לראות גם 200 וקצת קמ"ש על הספידומטר. תצרוכת הדלק עמדה על כ-20 ק"מ לליטר בממוצע, וכשלחצנו חזק היא ירדה גם אל מתחת ל-14 ק"מ/ל', כשרכבנו מאוד מהר בכביש 6. בכל אופן, עם מיכל דלק בנפח 24 ליטרים, טווח הרכיבה עובר בקלות את ה-400 ק"מ ועשוי אף לדגדג את ה-500, שזה מצוין לטיילים או לעצלני תדלוקים.
הגודל והמשקל עושים את שלהם ברכיבת כביש ויוצרים אופנוע יציב ונינוח, אבל דווקא ברכיבת שטח – שאליה מכוון ה-GSA, לפחות במיתוגו – הם הופכים לחיסרון גדול. בכל תוואי שטח שמעבר לרכיבת שבילים פשוטה, רוכבי ה-GSA עלולים להתקשות בהתמודדות עם הגודל והמשקל, שיצרכו מהם יותר אנרגיה מאשר הדגם הרגיל למשל. יוצא אפוא שלמרות התוספות האדוונצ'ריות, ה-F800GS אדוונצ'ר מתאים יותר לרכיבת כביש ארוכה, לטיולים בזוג עם ציוד, ופחות – הרבה פחות – לרכיבת שטח.
מעולה דווקא לרכיבה כביש, למרות ה-"21 הקדמי. בתמונה: רכיבת שטח
סיכום ועלויות
יש פה דיסוננס גדול ב-F800GS אדוונצ'ר. מצד אחד זהו אופנוע איכותי ומאובזר, מגומר ברמה גבוהה כמו שב.מ.וו יודעת, ומציע מכלולי איכות ומערכות אלקטרוניקה שעובדות נהדר – גם יחד בסנכרון. מצד שני, הוא קצת לא סגור על עצמו – שכן המסר שהוא משדר, וגם המיתוג שלו, צועקים שטח, אבל בפועל הוא יותר אופנוע כביש מאשר הגרסה הרגילה, למרות – או בגלל – האבזור. ואם כבר הוא יותר אופנוע כביש, אז לשם מה אנחנו צריכים גלגל קדמי צר בקוטר "21 שמכביד על ההיגוי ומקטין את האחיזה בכביש? תנו לנו את ה-F800GS אדוונצ'ר עם חישוק קדמי בקוטר "19. אמנם נוותר על תדמית הרפתקן השטח, אבל לפחות נקבל אופנוע שסגור על עצמו ומתנהג טוב יותר בסביבת המחייה הטבעית שלו – הכביש הציבורי. ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז לרכיבת שטח היינו לוקחים בלי לחשוב פעמיים את הגרסה הרגילה, שכן זהו אופנוע שהוכיח את עצמו, גם בתחום הזה.
נקודה חשובה היא המחיר. ה-F800GS אדוונצ'ר עולה כעת 102,900 ש"ח, שהם 7,000 ש"ח פחות מבעבר ו-5,000 ש"ח יותר מהגרסה הרגילה. המלחמה בשוק האדוונצ'רים הבינוניים והגדולים אילצה את ב.מ.וו להוריד כפפות ולהיאבק באחת הגזרות החשובות ביותר לצרכן – גזרת המחיר. במחיר הזה מקבלים, כאמור, אופנוע מעולה עם יכולות גבוהות ויותר אבזור ואלקטרוניקה מהמתחרים, כך שלטעמנו המחיר אטרקטיבי והוגן. אם אתם חושבים על F800GS אבל לא מתכוונים לרכב בשטח מעבר לרכיבת שבילים סולידית – כדאי שתבדקו את ה-GSA.
נראה טוב, פונקציונלי והייטקיסביבת הרוכבארגז זה חשוב! (אבל לא כלול במחיר האופנוע)
תשעה חודשים עברו מאז שעדכנתי בפעם האחרונה על הק.ט.מ 125EXC שלי. בזמן הזה הספקתי להיפצע, להחלים כמעט לגמרי, וגם להתעסק בלא מעט דברים אחרים, כך שעל הק.ט.מ שלי עבדתי בטפטופים.
אחרי שהמנוע, הבולמים ומסבי ההיגוי טופלו, נשאר לטפל בבלמים, וגם במראה. בכל זאת, אופנוע צריך גם להיראות טוב. הקו המנחה היה להשקיע כמה שפחות כסף, ולקבל מקסימום יעילות.
הדיסק הקדמי היה השלב הראשון, שכן הדיסק שעל האופנוע היה עקום ברמה שלא ניתן לרכב עליו, וליישר אותו לא היה ניתן. אז מצאתי כמה דיסקים משומשים אצל חבר יקר, ובחרתי את הטוב מביניהם. ההרכבה לקחה דקות ספורות, ובנסיעת המבחן הראשונה גיליתי שהבעיה אכן נפתרה. הדיסק אינו עקום, ומערכת הבלימה פועלת מצוין, גם בזכות שיפוץ הקליפר הקדמי בקיט מקורי של ברמבו. פנטסטי. אפשר להתקדם.
עכשיו אפשר לטפל במראה. ביקור במחסן של ד.ל.ב מוטוספורט, יבואני ק.ט.מ, הניב כמה מציאות שלהן לא היה דורש. מושב משומש במצב כמעט חדש, צדדיות מיכל דלק חדשות ללא מדבקות, פנס אחורי ששכב שם, וגם מגן מנוע מאלומיניום מצאתי שם, אולם מדובר במגן החלקה, ללא הגנה לצידי המנוע. כל החלקים הללו הולאמו לטובת ה-125 שלי (תודה לד.ל.ב מוטוספורט).
מושב חדש, פלסטיקה חדשה וכנף אחורית של הוסאברג – עם מחרשה!
חבר יקר נוסף נתן לי במתנה כנף אחורית לבנה של הוסאברג, כולל המדבקות שעליה (שמיד ירדו), כשהיא חדשה לגמרי באריזה המקורית. אני מאוד מרוצה מהכנף הלבנה, שכן לפני שהאופנוע נגנב ממני הייתה עליו כנף כזו בדיוק כך שזו סגירת מעגל. גם 'מחרשה' הייתה בשקית ההפתעות שלו, כך שלפנס האחורי שלקחתי מד.ל.ב היה בית חם.
את הכנף האחורית עם המחרשה הרכבתי אצלי בסדנה, יחד עם הפנס, המושב, הצדדיות ומגן המנוע. הכנף הקדמית והמסכה נשארו אלו שהגיעו על האופנוע ב-2010, ומצבן טוב. אז במצב הזה האופנוע נראה טוב יותר מאיך שהאופנוע חזר מהשבי, אבל הוא נראה עירום מדי. דגדג לי לייפות אותו קצת, גם אם זה אומר להשקיע קצת כסף – מה שעד עכשיו כמעט ולא עשיתי.
כאן נכנס לתמונה חבר נוסף, שמייצר בחו"ל קיטים של מדבקות בהתאמה אישית – Guber Racing Stickers. הוא הציף אותי בעשרות מודלים שמתאימים לאופנוע שלי – שנת 2010, ולבסוף בחרנו יחד סכמה צעקנית למדי, ועליה הוספנו לוגו פול גז במספר מקומות, את השם שלי בשביל הגאווה, וגם את הומר סימפסון על הצדדיות. למה הומר סימפסון? כי הוא בא פה בול!
סט המדבקות החדש – הומר סימפסון בא פה בול!
אני דווקא אוהב את התוצאה, למרות שהיא קצת מצועצעת. את דעתכם אתם מוזמנים לכתוב פה בתגובות.
וכך הסט נראה על האופנוע – עם הפלסטיקה והמושב החדשים
רכיבה אמיתית ראשונה
זה היה הזמן לצאת לרכיבה אינטנסיבית ראשונה, והמקום הטוב ביותר לכך בחורף הוא צפון מדבר יהודה – מקום שבמשך שנים ארוכות היה מגרש המשחקים הביתי שלי.
אני אחסוך מכם את החפירות. עשינו מסלול סופר-טכני של כ-4 שעות, שכלל עליות, ירידות, נחלים, שלוחות וסכינים, כמו בימי המדבר הטובים, והאופנוע עבד כמעט מושלם. ההתנהגות – כמו שאני זוכר. הבולמים עובדים היטב, הבלמים טובים, והאופנוע מרגיש ישר וטוב, שזה מצוין.
הבעיה שהתגלתה היא דווקא במנוע. אמנם בסל"ד נמוך ובינוני רצועת הכוח היא בדיוק כמו של 125EXC חדש, אבל בסל"ד גבוה הוא חלש מדי, ואפילו מרגיש חנוק. המנוע גם לא יציב בסרק ודורש כיוון. כיוונתי מעט את הקרבורטור בשטח, במגבלות המקום והאמצעים, והוא אכן השתפר, אבל הוא עוד לא מושלם. את שתי הבעיות הללו אני צריך לפתור לפני הפעם הבאה שאצא לרכב. בכל אופן, הרכיבה הייתה אדירה, כמו שרכיבה טכנית במדבר יהודה באמצע החורף יכולה להיות.
רכיבה ראשונה – במדבר יהודה
מה עוד נשאר לי לעשות?
התכנון הראשון היה להביא את האופנוע למצב נסיעה טוב ומהנה, אבל כנאה שזה חזק ממני. אני צריך שהאופנוע שלי גם ייסע מושלם וגם ייראה טוב. אז עכשיו הוא נראה, לטעמי, מצוין, אבל הוא עוד לא עובד כמו שאני רוצה.
בשבועות הקרובים אכוון היטב את הקרבורטור, ואולי אפילו אחליף צילינדר. הוא קצת שרוט, ויש לי תחושה שזה קשור למחסור בכוח בסל"ד גבוה. עם הצילינדר אחליף גם בוכנה לחדשה, למרות שהנוכחית עבדה מעט מאוד במנוע.
גיליתי גם שבמסבי הגלגל האחורי יש התחלה של חופשים, ולכן גם הם יוחלפו, וגם מסנן האוויר יוחלף, שכן הוא מתחיל להתמוסס. נשאר לי גם למצוא רגלית צד במקום זו שאיננה, וגם להחליף סט צמיגים – הקדמי גמור לגמרי ואת האחורי הרחב מדי אני לא אוהב.
לבסוף, עדיין נשאר לי להטביע מחדש את מספרי המנוע והשלדה ולהעביר אותו טסט שנתי. או במילים אחרות – להחזיר אותו לכביש.
אחרי כל אלה הוא יחזור להיות במצב קרוב למושלם, כמו שהאופנוע שלי צריך להיות וכמו שהוא היה לפני הגניבה. בינתיים אני נהנה מהדרך ויש גם דרייב. כמובן שאמשיך לעדכן.
בסיכומי 2016 כתבנו על תופעת ה'אנדורו-בום' – התפוצצות תחום האנדורו והפריחה חסרת התקדים שלו בישראל, עם אלפי מצטרפים חדשים. בשישי האחרון קיבלנו את ההמחשה הטובה ביותר לכך: למעלה מ-120 רוכבי אנדורו התקבצו ביער חרובית שליד תל-צפית להדרכת אנדורו מרוכזת של קבוצת הפייסבוק 'טייסת אנדורו' המונה למעלה מ-4,000 חברים.
למעלה מ-100 רוכבים
זו לא הייתה הדרכה מסודרת של בית ספר לרכיבה, אלא יותר יוזמה של מנהלי הקבוצה ליצור פעילות למען רוכבים מתחילים, פעילות שכולה בהתנדבות. אל ההדרכה הגיעו, כאמור, למעלה מ-100 רוכבים בכל הגילאים – כולם על אופנועי אנדורו כאלה ואחרים.
היום נפתח בהדרכה טכנית של אמיר רדוץ וצוות מוסך 'רמזור בירושלים – מוסך ותיק שהתמחה בשנים האחרונות באופנועי אנדורו. לאחר מכן הרוכבים נחלקו לקבוצות של כ-10 רוכבים, כשלכל קבוצה הוצמד רוכב מנוסה וותיק. הקבוצות עבדו ביער על אלמנטים מתחום רכיבת האנדורו כמו פניות, מעבר מכשולים וסלעים, וכו'.
לדעתנו אין תחליף להדרכה מקצועית, מתודית ומסודרת, אולם יום כזה – מעבר לערך המוסף החברתי שבו – מאפשר לרוכבים מתחילים לקבל טיפים ואינפורמציה מרוכבים ותיקים יותר ולהיכנס לתחום האנדורו בצורה נכונה וחלקה יותר, ולכן אנחנו מאוד בעד.
יוזמה יפה וביצוע יפה. אירועים כאלה מקדמים את תחום האנדורו, וזה טוב לכולם.
