ביום חמישי האחרון פרסמנו לראשונה על כוונת אגף התנועה של משטרת ישראל לבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שירכבו בשוליים. כלי תקשורת רבים בארץ, כולל המרכזיים שבהם, עשו פולו-אפ לאייטם שפרסמנו, ובקרב הרוכבים מפלס ההתמרמרות גאה ואף גלש, עד לשיא של רכיבת המחאה בנתיבי איילון ביום ראשון בבוקר.
ביום ראשון כבר הודיע דובר אגף התנועה כי לא תהיה אכיפה גורפת כלפי רכיבה על השול, אלא רק כנגד רוכבים שישתוללו, ירכבו מהר, יסכנו את שאר משתמשי הדרך ולא יכבדו את הכללים. רוכבים אשר ירכבו לפי הכללים – לא תבוצע נגדם אכיפה. בכתבה זו נעשה סדר ונסביר בדיוק מה מותר ומה אסור לעשות על השול.
רקע – החל מ-2008
בשנת 2008 נוצרה הסכמה בין נציגי הרוכבים (מועדון האופנועים הישראלי) לבין אגף התנועה בראשות ניצב שחר איילון, כי לא תבוצע אכיפת משטרה כנגד רוכבי דו-גלגלי שירכבו על השול הימני בעת עומס תנועה. הרציונל היה שמבחינה בטיחותית עדיף לרוכבים לרכוב בזמן עומס על השול מאשר על הכביש בין המכוניות, והתנאים היו שמדובר על השול הימני בלבד (מצד שמאל לא מדובר בשול אלא בקו הפרדה לבן), במהירות סבירה, ומבלי לסכן את שאר משתמשי הדרך.
חשוב לציין שעל אף שלא התבצעה אכיפה, עדיין רכיבה על השול הייתה פעולה שנוגדת את תקנות התעבורה, וכל שוטר יכול היה לתת דו"ח לרוכב אשר רכב על השול. בנוסף, במקרה תאונה על השול שבה היה מעורב רוכב דו-גלגלי – האשמה הייתה נופלת עליו ברוב המקרים, שכן כאמור רכיבה על השול אסורה, גם אם לא נאכפת.
רכיבה על השול – מה מותר ומה אסור? (צילום: אביעד אברהמי)
ההסכמה הזו עמדה בתוקף 11 שנים ברציפות, עד עכשיו. בשבועות האחרונים היינו עדים לסדרת תאונות דרכים קטלניות שבהן היו מעורבים רוכבי דו-גלגלי. בכלל, שנת 2019 תשבור שיא שלילי במספר ההרוגים בקרב רוכבי הדו-גלגלי, כשנכון לכתיבת שורות אלו מדובר על 63 רוכבים מתחילת השנה, כשבשנת 2017 כולה – השנה השחורה ביותר אי-פעם במספר ההרוגים על דו-גלגלי – נהרגו 61 רוכבים. עם העלייה הדרמטית במספר ההרוגים, באגף התנועה חיפשו דרכים להילחם בתאונות הדרכים. אחת הדרכים הייתה לאסור רכיבת דו-גלגלי על השול, וזאת בשל העובדה ש-3 מתוך ההרוגים השנה נהרגו על השול.
מה מותר?
במסגרת ההסכמה של אגף התנועה, לא תתבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שרוכבים על השול, בתנאי שמתקיימים כל התנאים הבאים:
עומס תנועה (פקק תנועה), רכיבה בשול הימני, במהירות סבירה ומבלי לסכן את שאר משתמשי הדרך.
אנחנו ממליצים לרכוב על השול במהירות איטית שלא עולה על 30 או 40 קמ"ש מעל מהירות התנועה. כלומר אם מהירות התנועה היא 0 קמ"ש (פקק עומד) – מהירות הרכיבה צריכה להיות עד 40 קמ"ש. נזכיר שוב שגם אם לא מתבצעת אכיפה, עדיין מדובר בפעולה שמנוגדת לתקנות התעבורה, וכי ככל שרוכב קיבל דו"ח משוטר גם אם רכב לפי ההוראות הנ"ל – הדו"ח חוקי וקביל.
מה אסור?
עד עתה נדירים היו המקרים שבהם התבצעה אכיפה על השול, ומדובר היה במקרים קיצוניים בלבד. מעתה והלאה, לפי ההוראה של אגף התנועה שניתנה לשוטרים בשטח, תתבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי על השול שירכבו לא לפי הכלל שנקבע בהסכמה, כשנכון לעכשיו מי שיקבע אם הרוכב עמד בתנאים או לא הוא השוטר בשטח. הדו"ח הוא לפי סעיף 6680 – נהיגה שלא בכביש (רכב דו-גלגלי), והקנס על העבירה הוא 250 ש"ח ללא נקודות.
חשוב לדעת שבסעיף 6680 לא ניתן לקבל דו"ח אזהרה – גם אם לרוכב אין עבירות קודמות שנים רבות.
לחצו להגדלה
באילו מקרים יינתן דו"ח?
רכיבה מהירה על השול
עקיפת רוכב אחר על השול
שימוש בשול לצורך עקיפת רכב
רכיבה על השול שלא בעומס תנועה (פקק)
השתוללות על השול
רכיבה המסכנת משתמשי דרך אחרים
רכיבה על אי-תנועה צבוע (תמרור 815)
רכיבה על שול שמאלי (מעבר קו הפרדה)
האכיפה תתבצע באזורים מרכזיים כמו נתיבי איילון, כביש החוף וכביש 5, על-ידי שוטרים על אופנועים, שוטרים בניידות, שוטרים המצוידים באמצעי עזר כמו מצלמות, וכן על-ידי מצלמות טקטיות המופעלות מרחוק.
עוד חשוב לזכור שבמקומות רבים השול הימני מלוכלך והסיכוי לתקרים גדל משמעותית, לכן כדאי להימנע ככל האפשר מרכיבה על השול שלא לצורך. עוד חשוב לזכור ונדגיש זאת בפעם השלישית: רכיבה על השול אינה חוקית, ובמקרה תאונה הרוכב עלול לצאת אשם. בנוסף, ככל שיינתן דו"ח גם אם הרוכב עמד בתנאים – הדו"ח חוקי וקביל.
נדגיש כי בכל מקרה אסור לרכוב על 'השול' השמאלי' – שאינו נחשב שול בכלל. רוכב שייתפס כשהוא רוכב משמאל לכביש עלול לחטוף דו"ח על מעבר קו הפרדה רצוף (קו לבן).
אי-תנועה צבוע – תמרור 815
נזכיר שוב כי בתקופה האחרונה המשטרה אוכפת ביתר-שאת רכיבה על איי-תנועה צבועים (תמרור 815, לשעבר ד'14) – מה שנקרא בפי הרוכבים 'זברה'.
לחצו להגדלה
האכיפה תתבצע גם אם מדובר על עומס תנועה, כלומר מבחינת המשטרה בכל מקרה אסור לעלות על אי-תנועה צבוע, ובכל מקרה תתבצע אכיפה לפי סעיף 5512 – אי ציות לתמרור 815. אגב, גם הסעיף הזה אינו ניתן להמרה לאזהרה, ובכל מקרה יינתן דו"ח על סך 250 ש"ח ובלי נקודות.
אנו במערכת פול גז ממליצים תמיד לרכוב בזהירות ולפי כללי התנועה. רכבו בזהירות גם על השול, ורק כאשר ישנם עומסי תנועה כבדים. ועם כל חוסר הנוחות – גם בזמן עומס תנועה, כאשר מגיעים לאי-תנועה צבוע עלו בחזרה על הכביש ואל תעלו על אי-התנועה הצבוע.
לשנת 2020 בימאהה מציגים את הדור החמישי של הטימקס (או השביעי – תלוי את מי שואלים. פירוט מלא של כל הטימקסים לדורותיהם תמצאו כאן). הטימקס הוא מותג בפני עצמו, רב-מכר ברחבי אירופה, וגם ישראל היא מעצמת טימקסים לא קטנה – אפילו מהגדולות באירופה.
בראש השינויים לדגם 2020 יש הגדלת נפח מ-530 ל-562 סמ"ק, שהושגה על-ידי הגדלת קוטר הצילינדרים ב-2 מ"מ. גם שסתומי היניקה גדלו בקוטרם ב-1 מ"מ, ותזמון השסתומים חדש לחלוטין, כמו גם הבוכנות, הטלטלים וגל הארכובה. גם מערכת הקירור כולה חדשה, יעילה יותר ומכילה פחות נוזל קירור למרות הגדלת הרדיאטור. מערכת היניקה חדשה, כולל מסנן האוויר, גופי המצערת ומחשב ניהול המנוע, ומערכת הפליטה חדשה גם היא וכוללת צמד ממירים קטליטיים. אגב, מערכת ניהול המנוע כוללת לראשונה שקע OBD2 שבו פרוטוקול הנתונים אחיד לכל היצרנים.
התוצאה של כל אלו היא עליית ההספק מ-46 ל-47.6 כ"ס (המקסימום המותר לרישיון נהיגה A1), ועליית המומנט מ-5.4 ל-5.68 קג"מ. לטענת ימאהה המהירות הסופית עלתה בכ-5 קמ"ש, וגם התאוצות השתפרו – למרות הארכת יחס ההעברה הסופי. בגלל השיפור בכוח המנוע גם ניתן לשלב את הקלאץ' מוקדם יותר, והוא אכן משתלב ב-4,000 סל"ד במקום ב-4,300 בדגם הקודם. אלמנט זה, יחד עם יחס ההעברה הארוך יותר, עוזרים לשפר את תצרוכת הדלק ולעמוד בתקנות יורו 5 המחמירות.
ימאהה טימקס 560 (מימין טימקס, משמאל TECH MAX)
שלדת האלומיניום היצוקה זהה לדגם היוצא, אולם מערכת המתלים עברה מסאג' וקיבלה קפיצים קשיחים יותר מלפנים ומאחור וכן הידראוליקה איטית יותר. הבלמים נותרו זהים, אך מערכת ה-ABS קיבלה תוכנה חדשה ומודרנית יותר – אם כי היא לא ניתנת לניתוק, שלא כמו בקרת האחיזה.
שינוי חשוב נוסף נמצא בעיצוב, שהשנה הופך להיות חד יותר, קומפקטי יותר ודינמי יותר. החזית דומה למדי לזו של הדגם הקודם, אולם היא עוצבה מחדש וכוללת בין היתר מאותתי LED אינטגרליים חדשים בנוסף לפנסי ה-LED ההיקפיים. יחידת הזנב עוצבה מחדש, ומעבר לכך שהיא צרה יותר יש גם פנס LED אחורי חדש בתצורת T, עם אלמנט עיצובי שמזכיר מאוד את דגם 2016. עבודת הגוף כולה הוצרה, כך שכעת קל יוצר להגיע עם הרגליים לקרקע, וגם נוח יותר למורכב. כך או כך, הטימקס 560 נראה בעינינו נפלא, שכן מצד אחד הוא לוקח את העיצוב של הטימקס צעד מודרני קדימה, אולם מצד שני שומר על קווי המתאר המוכרים הכל כך מזוהים עם הדגם זו כבר השנה ה-20.
לשנת 2020 בימאהה משחררים את הטימקס בשתי גרסאות: ה-TMAX הכולל בקרת אחיזה, מתג D-MODE לבחירת מצבי ניהול מנוע, מפתח קרבה KEYLESS, מדרכי רגליים מאלומיניום ורגלית אמצע הכוללת נעילה, וה-TECH MAX, שהלכה למעשה מחליף את ה-DX, וכולל משקף מתכוונן חשמלית לגובה, בקרת שיוט, חימום לידיות ולמושב, בולם אחורי מתכוונן, וחיבור לאפליקציית MyTmax.
בנוסף לצמד הדגמים, בימאהה מציעים חבילות אבזור מקוריות. כך למשל חבילת הספורט כוללת משקף קצר מקרבון, מערכת פליטה של אקרפוביץ', מחרשה מאלומיניום, מדרכי רגליים נוספים מאלומיניום, רגליות מורכב גדולות מאלומיניום ומשענת למושב המורכב. חבילת האורבן כוללת ארגז אחורי עם משענת למורכב, סבל אחורי, שקע טעינה USB ותושבת לטלפון נייד.
זנב חדש לחלוטין
ביצועים
הימאהה טימקס תמיד הצטיין בביצועים, ובעיקר בהתנהגות הדינמית שלו, אולם בדור החדש בימאהה עלו מדרגה בכל הקשור לביצועים. בראש ובראשונה זה המנוע. תוספת 32 הסמ"ק שיפרה את המומנט ואת ההספק, וזה מורגש בתאוצה – גם מעמידה וגם במהירויות ביניים. כך למשל, ביציאות מפניות יש כעת יותר דרייב החוצה, וזה בהחלט מורגש.
הבדל הכוח מורגש למרות הארכת יחס ההעברה הכללי ולמרות שבימאהה נאלצו לחנוק את המנוע בגלל תקנות יורו 5. אין לנו ספק שמערכת פליטה חלופית משוחררת יותר תעשה למנוע הזה רק טוב ותאפשר לסחוט עוד קצת מומנט. תגובת המנוע, אגב, טובה למדי למרות יורו 5, ואם תהיתם לגבי המהירות הסופית, אז על השעון ראינו 180 קמ"ש כשחצינו בפול גז את גשר ואשקו דה גמה שבליסבון, וה-GPS שלנו הראה 170 קמ"ש אמיתיים ומכובדים.
גם ההתנהגות הדינמית קפצה מדרגה, ואנחנו שמחים מפני שבדיוק על זה התלוננו בדגם הקודם – שניתן להקשיח את הבולמים ולשפר את היציבות, אבל מבלי לפגוע בנוחות. וזה בדיוק מה שעשו בימאהה. הקשחת הבולמים מלפנים ומאחור גרמה לטימקס החדש להיות יציב יותר מקודמו, במיוחד על הצד, וגם לספוג טוב יותר כוחות משולבים כמו בלימה אל תוך פנייה. כעת המצב מצוין, והטימקס מתנהג בדיוק כמו שהוא אמור.
תאוצות טובות יותר – מעמידה וביציאות מפניות
מה שחשוב זה שהקשחת המתלים לא פגעה בנוחות, והטימקס עדיין סופג מצוין ומתנהג היטב גם בקו ישר. נראה שבימאהה מצאו את הנוסחה לשלב באופן מדויק בין יכולות ספורטיביות לבין נוחות, והטימקס 560 מצטיין בשני הסעיפים. יפה מאוד.
ההיגוי חד ומדויק, טוב יותר משל הדגם היוצא בזכות המתלים הקשיחים, וזאת למרות בסיס הגלגלים הארוך, שתורם את חלקו ליציבות ולתחושת הקטר על המסילה.
שאר הביצועים זהים למדי לטימקס 530. כך למשל מערכת הבלמים חזקה למדי ויעילה, במיוחד מאחור, ויש מערכת ABS טובה שלא ממהרת להתערב כל עוד האחיזה טובה. קרוב לוודאי שעל הכבישים החלקלקים של גוש דן המערכת תתערב מוקדם יותר, ובמיוחד בגלגל האחורי.
נסכם ונאמר שהביצועים של הטימקס עברו קפיצת מדרגה חשובה – גם במנוע, בתאוצות ובמהירות הסופית, וגם בהתנהגות הדינמית, בהיגוי וביציבות. מעולה.
ביצועים משופרים גם בתחום ההתנהגות הדינמית
איך זה מרגיש?
ובכן, קודם כל כמו טימקס. בימאהה שמרו על הד.נ.א הייחודי של הטימקס, ומכלול התחושות זהה לדגם הקודם.
המנוע מצד אחד חלק מאוד, נעים לשימוש וגמיש למדי, אולם הזווית בין פעימות העבודה, שעומדת על 360 מעלות, יוצרת חספוס נעים ואופייני למנוע הזה שאנחנו מאוד אוהבים. מערכת הפליטה אמנם חונקת את רוב הסאונד והתחושה, אבל כמו שכבר ציינו – מערכת פליטה חלופית משוחררת תעשה טוב גם בהקשר הזה.
נקודה חשובה לזכות הטימקס היא איכות החלקים, איכות הבנייה, איכות החומרים ואיכות הגימור. בכל אלו הטימקס 560 מקבל ציון גבוה מאוד, שכן הוא איכותי מאוד בכל מקום – מהחזית ועד לקצה הזנב. סביבת הרוכב, למשל, איכותית ומפנקת, וכך גם המתגים ולוחות השעונים. התפעול, אגב, מתבצע מבית המתגים השמאלי.
בהשקה העולמית רכבנו רוב הזמן על ה-TECH MAX המאובזר, והתרשמנו בעיקר מהמשקף החשמלי היעיל. כך למשל ברכיבה בכביש מפותל או בעיר הורדנו את המשקף, אבל בעלייה לכבישים מהירים יותר העלינו את המשקף בלחיצת כפתור ונהנינו מבידוד מוחלט, ללא רוח בקסדה. אהבנו גם את החימום לידיות ולמושב – שהיו יעילים מאוד בבוקר הקר של פורטוגל.
איכות חומרים וגימור משובחים!
מבחינת נפח אחסון, הטימקס 560 כולל תא מתחת למושב אשר מכיל קסדה מלאה בקלות, ונשאר עוד קצת מקום. התא נפתח בלחיצת כפתור בקדמת המושב – בדיוק כמו בדגם הקודם. מלפנים יש תא כפפות עמוק הכולל שקע טעינה 12V ומכיל כל טלפון נייד. התא ננעל עם דימום המנוע ונעילת הקטנוע – כאמור על-ידי מפתח קרבה.
המושב קשיח למדי, ואחרי יום רכיבה מלא שכלל כמעט 250 ק"מ קצת כאב לנו בישבן, אולם זה קרה רק לקראת סוף הרכיבה. עד אז לא הייתה בעיה, והטימקס 560 היה נוח למדי. בנוסף, הטימקס מרווח מאוד לרוכב וגם למורכב. כך למשל יש המון מקום לרגלי הרוכב, וניתן לבחור בין כמה תנוחות רכיבה כשבכולן יש שפע של מקום לרגליים ולאורך המושב. גם כשמותחים את רגליים לפנים למדרסי השיוט – יש מקום גם לרוכבים גבוהים מאוד. מעולה.
מה עוד אהבנו? ובכן, את פנסי ה-LED. מעבר לנראות המודרנית והמרשימה, הפנסים הקדמיים יעילים מאוד ומאירים את הדרך היטב. אהבנו גם את הפנס האחורי החדש, שנראה לטעמנו משמעותית טוב יותר מזה של 2019-2017.
ואחרי הכל, הטימקס 560 הוא טימקס לכל דבר ועניין, רק שהוא קצת יותר טוב בכמה פרמטרים, והתוצאה הסופית היא כלי שמשדרג משמעותית את הגרסה הקודמת, שגם היא הייתה טובה מאוד כאמור.
נראה מעולה – כמו טימקס, אבל יותר מודרני
סיכום ועלויות
טימקס חדש זו תמיד סיבה לחגיגה, והטימקס 560 של 2020 הוא בהחלט סיבה מצוינת. בימאהה לקחו מוצר איכותי וטוב, ועל-ידי טיפול בכמה נקודות הפכו אותו לשואף לשלמות – למרות המגבלות הקשות שתקנות יורו 5 מטילות על הדו-גלגלי.
המנוע השנה מצוין – גמיש יותר, חזק יותר, מאיץ טוב יותר וסוגר מהירות גבוהה יותר, ההתנהגות הדינמית שופרה על-ידי טיפול במערכת המתלים והקשחתה, והנראות שופרה על-ידי עיצוב מחודש – מודרני וחד יותר. התוצאה, כאמור, היא טימקס שטוב יותר בכל פרמטר מהדגם היוצא.
הטימקס 560 הוא לא כלי זול. מחירה של הגרסה הבסיסית יעמוד על כ-84 אלף ש"ח. גרסת ה-TECH MAX המאובזרת תעלה 8,000 ש"ח נוספים – כ-92 אלף ש"ח. אבסולוטית זה המון כסף, אולם בחינה של הטימקס מגלה בדיוק לאן הכסף הזה הולך, שכן זהו כלי סופר-איכותי ומושקע – במכלולים, באלקטרוניקה, בעיצוב ובחומרים, בהרכבה ובגימור.
ואחרי הכל, הטימקס היה ונשאר סמל סטטוס ומושא הערצה, ולדעתנו הגדלת הנפח ל-560 סמ"ק רק תגדיל את ההייפ סביבו. אמנם הנבואה ניתנה לשוטים, אבל אנחנו מעריכים ש-2020 – השנה ה-20 של הימאהה טימקס – תהיה שנת שיא במכירות של הכלי בישראל, ויימכרו בה יותר מ-700 כלים. פשוט כי השנה הוא טוב מתמיד, והקהל אוהב את זה. איזה אייקון, איזו מכונה!
הכותב היה אורח של חברת ימאהה בהשקה עולמית בפורטוגל.
האם כלים דו-גלגליים יורשו לרכוב בנתיבי תחבורה ציבורית בין-עירוניים? קרוב לוודאי שכן, וכבר בקרוב. חברת נתיבי ישראל הודיעה כי תקיים ניסוי רכיבת דו-גלגלי בנת"צים בין-עירוניים – בנתיב פלוס החדש – וככל שתוצאות הניסוי תהיינה מוצלחות תתאפשר רכיבת דו-גלגלי עליהם באופן קבוע וכחלק מהתקנות.
הניסוי יחל כבר בשבועות הקרובים, לאחר שיאושר על-ידי משרד התחבורה, ובמסגרתו תתאפשר רכיבת דו-גלגלי על הנתיב פלוס החדש בכביש החוף. נכון להיום, עם פתיחת הנתיב פלוס החדש, רוכבי דו-גלגלי לא מורשים לרכוב בנתיבי תחבורה ציבורית בין-עירוניים, אולם כרגע המשטרה אינה מבצעת אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי בנת"צים. יחד עם זאת, בקרוב צפויות להיות מותקנות מצלמות אוטומטיות לאכיפת הנת"צים הבין-עירוניים, ואלו עלולות לתפוס גם דו-גלגלי. עם סיום הניסוי, ככל שיתברר שמצד אחד לא גדלה הסכנה לדו-גלגלי בעת רכיבה בנת"צ בין-עירוני, ומאידך לא נרשמת הפרעה לתחבורה הציבורית – תתאפשר רכיבת דו-גלגלי על נת"צים בין-עירוניים, כחלק מהתקנות.
על קיום הניסוי סוכם בישיבה שקיימה סגנית ראש עיריית תל אביב ומחזיקת תיק התחבורה, מיטל להבי, בהשתתפות מנכ"ל נתיבי ישראל ניסים פרץ ומנכ"ל נתיבי איילון איתמר בן מאיר. נתיבי איילון, שמבצעת את פרויקט הרחבת הנת"צים בגוש דן, תציב שילוט המתיר לרכב דו-גלגלי לנסוע בהם. בנוסף, כל נת"צ עירוני שיוקם מהיום והלאה, יאושר אוטומטית לרכיבת דו-גלגלי, כשהכוונה היא להרחיב את ההרשאה גם לרשויות מקומיות נוספות.
כזכור, בעקבות הזעם של רוכבי הדו-גלגלי בעקבות האיסור לרכוב בנת"צים בין-עירוניים והפניות הרבות לשר התחבורה בצלאל סמוטריץ', הודיע זה האחרון כי הנושא הובא לפניו, וכי צוות במשרד התחבורה יבחן את הנושא לעמוק ויקבע מסקנות. כעת, כאמור, התקבלה ההחלטה על תחילת הניסוי, כשקרוב לוודאי שבסופו תאושר רכיבת דו-גלגלי בנת"צים בין-עירוניים.
אלו בשורות מצוינות לרוכבי הדו-גלגלי, ואנו כמובן נמשיך לעדכן.
אגף התנועה של משטרת ישראל מרכך את עמדתו בהקשר של רכיבת דו-גלגלי על השול: אם ההחלטה שהתקבלה בחמישי האחרון דיברה על איסור גורף של רכיבת דו-גלגלי על השול, כעת מדברים במשטרה רק על רכיבה פראית ובלתי זהירה שמסכנת את משתמשי הדרך.
באגף התנועה מבהירים הבוקר לפול גז כי האכיפה על השול, שגרמה לגל מחאה אדיר בקרב רוכבי הדו-גלגלי בישראל מאז הפרסום הראשון בחמישי ועד הבוקר עם רכיבת המחאה באיילון, תתבצע רק כנגד רוכבי דו-גלגלי שינצלו את השול לרכיבה מהירה ובלתי זהירה שמסכנת את משתמשי הדרך.
כזכור, ביום חמישי פרסמנו כאן בפול גז, בעקבות מידע שהגיע למערכת מתוך אגף התנועה, כי אגף התנועה קיבל החלטה שלפיה תחל אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי על השול הימני, וזאת לאחר 11 שנים שבהן המשטרה לא אכפה רכיבת דו-גלגלי על השול בזמן עומסי תנועה. למערכת פול גז נודע על הכוונה של אגף התנועה בשבועות האחרונים, והפרסום בחמישי האחרון גרר גל עצום של מחאה – בעיקר ברשתות החברתיות. שיא המחאה היה הבוקר, כשמאות רוכבי דו-גלגלי הגיעו לנתיבי איילון, רכבו במרכז הכביש כמו רכבים פרטיים, ונתנו הצצה לכיצד ייראו עומסי התנועה באיילון ובגוש דן אם אגף התנועה יגרום לרוכבי הדו-גלגלי לעלות מהשול הימני אל הכביש ולרכוב יחד עם שאר המכוניות בזמן עומסי תנועה.
כעת, כאמור, מבהירים באגף התנועה כי האכיפה תתמקד אך ורק ברוכבים שמתפרעים על השול, נוסעים במהירות גבוהה ומסכנים את משתמשי הדרך, וזאת בשל העלייה הדרמטית במספר ההרוגים בשנת 2019 ביחס לשנת 2018 – עלייה שעומדת על כ-40%. אגב, מהנתונים שבידינו יחס ההרוגים על השול מבין כלל ההרוגים דומה למדי לשנים קודמות, ואין פה איזו עלייה דרמטית.
האם ההבהרה של אגף התנועה על כך שהאכיפה תתמקד רק במשתוללים על השול, וכי רוכבים שירכבו במהירות סבירה ובזהירות לא יחטפו דו"ח, נובעת מגל המחאה העצום ששטף את המדינה בסוף השבוע והבוקר? בדוברות אגף התנועה אומרים שאין שום קשר, וכי מלכתחילה האכיפה תוכננה רק כנגד מתפרעים. כך או כך, בדוברות אגף התנועה מדגישים כי לא תתבצע אכיפה כנגד רוכבים אשר ירכבו בזהירות ובמהירות סבירה, מבלי לסכן את שאר משתמשי הדרך.
נזכיר כי באגף התנועה החלו בשבועות האחרונים ביתר שאת גם רכיבה על איי-תנועה מצוירים ('זברה', סעיף 815) – כולל שימוש במצלמות טקטיות.
אנחנו במערכת פול גז חושבים ששינוי המדיניות וההחלטה של אגף התנועה, וכן גל המחאה שהגיע בעקבותיה, רק מוכיחים את הצורך הדחוף בהסדרת נושא הדו-גלגלי על השול – בחקיקה או בשינוי תקנות, ולא רק בהסכמה של אי-אכיפה ושיקול דעת של השוטר בשטח או של מקבלי ההחלטות באגף התנועה. נמשיך כמובן לעדכן.
צפו במחאת רוכבי הדו-גלגלי הבוקר בנתיבי איילון, מתוך עמוד הפייסבוק שלנו:
כעת זה סופי: אחרי 11 שנים של הסכמה שבהן אפשרה משטרת ישראל לרוכבי אופנועים וקטנועים לרכוב על השול הימני בעת עומסי תנועה, וזאת על-מנת שלא לרכוב בין המכוניות – ממחר (ו') ההסכמה הסתיימה ומשטרת ישראל תחל אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שירכבו על השוליים. זאת בהמשך לידיעה שפרסמנו הבוקר.
בישיבה שהתקיימה היום (ה') באגף התנועה, הוחלט להגביר את האכיפה כנגד רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים, וכן כנגד רוכבי דו-גלגלי.
כחלק מנספחי המסמך, מופיעה אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שאינם רוכבים על הכביש, כשבמשטרה מדגישים שמדובר גם על רכיבה על השול. המשמעות היא שמעתה רוכב אופנוע או קטנוע שיבחר לרכוב על השול בעת עומס תנועה – מסתכן בדו"ח תנועה לפי סמל עבירה 6680 – נהיגה שלא בכביש (250 ש"ח, ללא נקודות חובה).
החלטה זו של אגף התנועה מגיעה לאחר סדרת תאונות קטלניות שבהן היו מעורבים רוכבי דו-גלגלי בתקופה האחרונה, כששנת 2019 תהיה שנת שיא שלילי במספר ההרוגים בתאונות אופנועים וקטנועים. יחד עם זאת, לפי הנתונים שבידינו, אין עלייה בכמות ההרוגים בזמן רכיבה על השול, בטח שלא ביחס לשאר התאונות הקטלניות.
גורמים בענף האופנועים אמרו לפול גז בעקבות ההחלטה כי טרם נאמרה המילה האחרונה, וכי ישנם מגעים מול אגף התנועה במשטרה לבטל את רוע הגזירה ולהחזיר את המצב לקדמותו. לטענת הגורמים הבכירים, אין סיבה להחיל עונש קולקטיבי על רכיבה בשול, וכי המשטרה צריכה לבצע אכיפה רק כנגד רוכבים המשתוללים על השול ומנצלים את השול על-מנת לרכוב מהר ושלא בזהירות.
אנחנו במערכת פול גז לחלוטין בעד רכיבה על השול הימני בעת עומס, ולדעתנו רכיבה בתוך תנועת המכוניות מסוכנת שבעתיים לרוכב. זוהי הלכה למעשה הכרזת מלחמה של אגף התנועה כנגד רוכבי הדו-גלגלי, ועונש קולקטיבי בלתי מידתי ובלתי בטיחותי שיזרוק את רוכבי הדו-גלגלי אל תוך התנועה הצפופה והעצבנית ויסכן את חייהם משמעותית. נמשיך כמובן לעדכן בפרשה.
האם ה'הטבה' שקיימת לרוכבי דו-גלגלי, לפיה ניתן לרכוב על השול הימני בשעת עומס תנועה, במהירות סבירה ובזהירות, וזאת במקום לרכוב בין המכוניות, הולכת להתבטל? ובכן, ככל הנראה התשובה היא כן.
בשנת 2008 הגיעו ראשי אגף התנועה של משטרת ישראל, בשיתוף עם אנשי מועדון האופנועים, להחלטה כי רכיבת דו-גלגלי על השול הימני (והימני בלבד. השמאלי נחשב קו הפרדה רצוף ולא שול) תתאפשר. נכון יותר יהיה לומר לא תיאכף. זאת על-מנת לאפשר לדו-גלגלי לרכוב בבטחה בזמן עומס תנועה במקום לרכוב בין המכוניות. התנאי היה רכיבה במהירות סבירה ובזהירות.
קצת יותר מעשור התקיימה ההסכמה שבשתיקה הזו, אולם כעת נראה שבאגף התנועה יש כוונה לבטלה. הסיבה: ריבוי תאונות הדרכים על השול שבהן מעורבים רוכבי דו-גלגלי. נציין כי רוכבים רבים ניצלו את ה'הטבה', ורכבו על השול במהירות גבוהה ובחוסר זהירות.
אם אכן תבוטל ה'הטבה', שוטרי אגף התנועה צפויים לעמוד על השול במקומות מרכזיים כמו נתיבי איילון והכבישים הבין-עירוניים המובילים אל גוש-דן, ולעצור רוכבי דו-גלגלי בקצב גבוה. המשמעות היא שרוכבי דו-גלגלי יצטרכו לחזור לרכוב בין המכוניות בשעת עומס. הגישה במשטרה היא שגם אם לרכוב בתוך עומס תנועה זה אכן יותר מסוכן, מהירויות הנסיעה תהיינה איטיות יותר ולכן התאונות יהיו קלות יותר.
האם ייתכן שבחורה תכפה את עצמה על רוכב אופנוע ו'תאנוס" אותו להרכיבה למרות התנגדותו הנחרצת? על פניו מדובר על סיטואציה בלתי אפשרית, אבל מחלוקת סביב הסוגיה הזו הגיעה עד לבית המשפט.
הסיפור המוזר התרחש בחולות גבעת אולגה בשנת 2014: בחור צעיר מתאמן לקראת תחרות על אופנוע מוטוקורס בעל רישוי אפור. למקום מגיעה גם ידידה שלו, וכעבור זמן קצר היא מניפה את רגליה, מתמקמת מאחוריו והוא מתחיל ברכיבה. נציין כי אופנוע מוטוקרוס אינו מיועד להרכבה, ואין לו למשל רגליות מורכב או ידיות אחיזה למורכב. לא עוברות דקות והבחורה מתעופפת מהמושב, נחבטת בקרקע ושוברת את היד.
כפי שקורה לא מעט במקרים שכאלה, הידידות רבת השנים, הרעות והקרבה נעלמים כלא היו. עכשיו הכסף מדבר. זמן תביעות. לבית המשפט מוגשת תביעה כנגד הרוכב, במסגרתה נטען כי הבחור הרכיב את הידידה על כלי תחרותי, במהלך אימון, ועל מסלול שאינו מאושר לפי חוק הנהיגה הספורטיבית, ללא אמצעי מיגון, תוך ידיעה כי האופנוע אינו מבוטח. אי לכך יש לראות בו כאחראי לתוצאות התאונה ולנזק הגוף שנגרם לתובעת. או במילים אחרות – יתכבד נא הבחור, יבצע תנועת כיס חדה וייפרד מסכום נאה. הרי ידידות אמיתית נמדדת בזמנים קשים.
בעדותה לבית המשפט היא מספרת כי הגיעה לחולות הגבעה בכדי לצפות ברוכבי טרקטורונים ואופנועי מוטוקרוס מבצעים פעלולים, בגדר 'לראותם בלבד'. אלא שאז מתחילה מסכת שכנועים בלתי פוסקת מצד הידיד: הוא מפציר בה שתצטרף אליו לסיבוב ומבטיח שהוא יהיה קצר ובשטח מישורי. דקות נוספות עוברות ולבסוף היא נעתרת והשניים יוצאים לדרך. לדבריה, תוך שניות היא התחילה לצרוח והתחננה שיעצור ויאפשר לה לרדת מהתופת הזו, אך הוא אינו מתייחס למצוקה שהיא מגלה ורק אומר לה שאל פחד והכל ממש בשליטה. האמנם? כעבור פחות מדקה היא מוצאת את עצמה מושלכת מהאוכף, וכאמור ושוברת את ידה.
מאידך, הרוכב טוען כי היא כפתה את עצמה עליו, ולאחר אין-ספור בקשות שירכיב אותה שנענו בשלילה – היא עלתה על דעת עצמה על האופנוע. לדבריו, היא הגיעה למקום מצוידת בקסדה, ותכף הוא הבהיר לה שמדובר על כלי מסוכן ושמי שעולה עליו "לוקח בחשבון שאם הוא ייפול – הוא יכול לשבור חלק בגוף". לחיזוק טענותיו הציג הבחור העתק תכתובת איתה מהלילה שלפני, שבו בים היתר נכתב "תאמיני לי, אם היה רגליות באופנוע הייתי לוקח אותך שאת כל כך דלוקה לטיול, בעסה זה מוטקרוס אין רגליות". אך זו ביטלה את חששו והשיבה "שעם קסדה זה בסדר וזה מגן על הראש".
אולם עדיין נותרה תעלומה: מילא כי הבחורה עלתה על האופנוע בניגוד לרצונו. נגיד. אך כיצד הוא מסביר את העובדה כי התניע את האופנוע והרכיב אותה, ביודעו כי הדבר מנוגד לחוק ובניגוד לרצונו?
מתוך חקירת המשטרה, כפי שמופיעה בפרוטוקול המשפט:
חוקר: ראית שאין לה מיגון ואתה בעצמך אמרת שזה רכב שטח ומסוכן, אז מה אם היא התעקשה? אם אבקש משהו בניגוד לחוק?
רוכב: היא הפעילה עליי לחץ כבד לעלות. התיישבה על האופנוע. אמרתי לה שהיא צריכה מיגון מלא והיא אמרה שזה בסדר.
חוקר: מישהו כופה את עצמו על האופנוע שלך והוא מחליט שהוא רוצה שירכיבו אותו, אז מה אתה עושה במצב כזה, האם אתה מתחיל בנסיעה?
רוכב: היא באה להרפתקה ביוזמתה, היא רוצה לעלות על הכלי. אין לי איך לכפות עליה שהיא תעלה. היא רצתה לעלות.
חוקר: אתה מסובב את המצערת של האופנוע ומתחיל לנסוע?
רוכב: אחרי שהיא אמרה שהכל בסדר וזה בסדר להיות רק עם קסדה, ואמרה לי תיסע. היא דיברה אליי מאחורה אז יכולתי לשמוע.
כן, גם בית המשפט התקשה להשתכנע וקבע בסופו של יום שהרוכב אחראי לפציעתה של ידידתו. אולם זה אינו סוף הפסוק בפרשה הזו, שכן לאחר שנקבע שהוא אשם, התפנה בית המשפט לבחון את מידת אחריותה לתאונה: "קבעתי כי התובעת לא כפתה עצמה על אופנוע של הנתבע ולא יכולה הייתה לאלץ אותו להרכיבה, כפי שטען הנתבע", כתבה כב' השופטת אידית קליימן-בלק, והוסיפה: "אותו הרציונל חל גם בכיוון ההפוך: הנתבע לא יכול היה לאלץ את התובעת להתיישב על אופנועו ולהיות מורכבת עליו בניגוד לרצונה. אילו היה עושה כן היה מדובר בחטיפה, ואזי היינו דנים באירוע אחר לגמרי".
אי לכך, בסופו של יום נקבע כי אמנם, היקף הנזק של התובעת עומד על 237 אלף ש"ח, אולם בניכוי רכיב רשלנותה התורמת – הבחור יכתוב לה המחאה על סכום של 166 אלף ש"ח.
עו"ד ערן יעקובוביץ, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין ושותף במשרד עוה"ד צבי יעקובוביץ' ושות', מסביר כי כי פסק הדין שולח מספר מסרים ברורים לקהל הרוכבים על אופנועי מוטוקורוס בפרט ועל כלים בעלי רישוי אפור בכלל. הראשון: חל איסור הרכבה על כלי רכב תחרותי בעל רישוי אפור. שנית, תקנות התעבורה אוסרות מפורשות על הרכבת אדם על אופנוע בכל מקרה בו רגליו אינן מונחות על תומכים המיועדים לכך (רגליות מורכב). בנוסף, אסור לרוכב לאפשר לאחר להשתמש בכלי, אלא אם קיימת פוליסת ביטוח חובה בתוקף, שמכסה את הסיכון מפני נזקי גוף.
בנוסף, במקרה של נזק גוף שנגרם על-ידי כלי תחרותי רשום עקב נהיגה ספורטיבית, ימצא את עצמו הרוכב מתמודד עם 'היפוך נטל הוכחה'. כלומר, במקום שהניזוק יידרש להוכיח כי הצד השני יתרשל, הרוכב הוא שיידרש להוכיח כי התאונה לא נגרמה באשמתו. כמו כן, גם אם הנפגע הסתכן מרצון או נושא באשם תורם, אין בכך משום לשלול את החובות שמוטלות עליו מכח חוק הנהיגה הספורטיבית ותקנות התעבורה.
כפי שכבר כתבנו בעבר – אופנועים ברישוי אפור מיועדים לספורט מוטורי בלבד. רכבו עליהם עם רישיון נהיגה ספורטיבית בלבד, על מסלול מאושר בלבד, ועם ביטוח תאונות אישיות בתוקף. אל תרכבו עם אופנועים ברישוי אפור מחוץ למסלולים מאושרים, ובוודאי שלא תרכיבו על אופנועים כאלה.
מאז ומתמיד לדוקאטי היה אח קטן לאופנועי הספורט הגדולים שלה. ל-916 האגדי היה את ה-748 בעיצוב כמעט זהה. ל-999 היה את ה-749, ה-848 היה האח הקטן של ה-1098, ה-899 פניגאלה היה ה'בייבי פניגאלה' של ה-1199, לאחר מכן בא הפניגאלה 959, וכעת בדוקאטי משחררים את הפניגאלה V2 – האח הקטן של הפניגאלה V4.
בדוקאטי מאמינים במסורת הזו של אופנוע ספורט בנפח ביניים כאח הקן של הנפח הגדול – ביו היתר מפני שאופנוע ספורט מוקטן נפח מאפשר ליותר אנשים לרכוש אופנוע ספורט של דוקאטי, עם הנראות והעיצוב הבלתי מתפשרים של האח הגדול והסקסי, וגם עם חבילת ביצועים ברמה גבוהה. בכל זאת – דוקאטי.
לפני שנתיים חשפו בדוקאטי את הפניגאלה V4. הייתה זו הפעם הראשונה שהיצרנית האיטלקית מבולוניה 'זנחה' את מנוע ה-L2 המסורתי שלה ועברה ל-V4. מה לעשות, תקנות הסופרבייק העולמי כמעט ולא עושות הנחה למנועי V2, ולכן לאנשי דוקאטי לא הייתה ברירה אם הם היו רוצים להיות תחרותיים. בכל אופן, אותו פניגאלה V4 שדרג את עיצוב הדורות הקודמים של הפניגאלה, ולא שהיה חסר להם סקס-אפיל, אבל ה-V4 עלה על כולם ועשה לעולם האופנועים שיעור בעיצוב נחשק.
שנה לאחר מכן הוצג הפניגאלה V4R הקרבי, שעל הפלטפורמה שלו נבנה אופנוע הסופרבייק של דוקאטי, השנה בדוקאטי מיישרים קו עם משפחת הפניגאלה ומציגים את הפניגאלה V2 – אופנוע הספורט בנפח הביניים שממשיך את המסורת הארוכה, כשהמטרה היא לייצר אופנוע ספורט קצת פחות קיצוני וקצת פחות יקר מדגמי הקצה – כזה שמכוון גם לרכיבת כביש וגם להנאה במסלול.
דוקאטי פניגאלה V2
מכאניקה משודרגת
הפלטפורמה לפניגאלה V2 החדש הוא הפניגאלה 959 הקודם, בעל מנוע הסופרקואדרו בנפח 955 סמ"ק. השינויים במנוע לא גדולים, והם מסתכמים במערכת יניקה חדשה לחלוטין, כולל גופי מצערת חדשים בעלי 2 מזרקים לצילינדר, וכן מערכת פליטה חדשה שמסתיימת עם דוד מתחת למנוע. כך או כך, ההספק טיפס מ-150 ל-155 כ"ס, וגם המומנט טיפס ב-0.2 קג"מ ל-10.6 קג"מ ב-9,000 סל"ד, אם כי בדוקאטי טוענים שכ-60% מהמומנט מושגים כבר מ-5,500 סל"ד.
השלדה היא מסוג מונוקוק מאלומיניום, כשהמנוע מהווה גורם נושא עומס מרכזי. למעשה, השלדה מהווה את תיבת האוויר – שמגיע אליה מצמד הכונסים שבחזית האופנוע. הבולמים הקדמיים של שוואה, מסוג BPF בקוטר 43 מ"מ, הבולם האחורי של זקס, וכולם מתכווננים באופן מלא. יש גם משכך היגוי של זקס, וגם הוא ניתן לכיוון.
מה עוד יש פה? ובכן, זרוע אחורית חד-צדית חדשה שמחליפה את הדו-צדית הקודמת וחושפת חישוק אחורי יפהפה בעל 5 חישורי Y, שעליו מולבש צמיג של פירלי מדגם דיאבלו רוסו קורסה II במידה הייחודית 180/60ZR17. הסיבה לחתך הגבוה – יותר אחיזה על הצד. הבלמים של ברמבו, עם דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ וקליפרים רדיאליים מדגם M4.32, ויש גם משאבה קדמית רדיאלית בקוטר 18 מ"מ. הפניגאלה V2 שוקל 200 ק"ג כשהוא מוכן לקרב כולל כל הנוזלים, כש-52% מהמשקל מונח על הגלגל הקדמי ו-48% על האחורי.
זרוע חד-צדית חדשה
השדרוגים המשמעותיים – עיצוב ואלקטרוניקה
אבל מעבר למכאניקה, הפניגאלה V2 מקבל שני שדרוגים עצומים. הראשון הוא העיצוב – בקורלציה מלאה לפניגאלה V4. הביטו על הפניגאלה V2 וראו כמה שהוא יפה וסקסי. לדעתנו זהו אחד מהאופנועים היפים בעולם, אם לא היפה מכולם, כשכמויות הסקס-אפיל נשפכות ממנו.
מסיכת החזית זהה בעיצובה לשאר דגמי הפניגאלה הגדולים, עם צמד לועות היניקה המעוצבים שבתוכם חבויים צמד פנסי LED. פלסטיק הצד בתצורה דו-שכבתית, כשיש פלסטיק פנימי ועליו אחד חיצוני. אגב, בדוקאטי טוענים שהתצורה הזו – מעבר לאלמנט העיצובי – גם מורידה 4 מעלות בממוצע מטמפרטורת העבודה של המנוע. הזנב המינימליסטי היפהפה של משפחת הפניגאלה, עם צמד הלועות החלולים, מגיע גם ל-V2 (ניתן להוסיף כיסוי פלסטיק שמבטל את המושב האחורי), ויש כאמור זרוע אחורית חד-צדית – שגם היא אלמנט עיצובי לא פחות מפרקטי – וכן מערכת פליטה קצוצה שיושבת מתחת למנוע וחושפת את הגלגל האחורי. שוב – אחד האופנועים היפים בעולם, אם לא היפה מכולם!
מועמד רציני לתואר 'האופנוע הסקסי בעולם'
השדרוג השני החשוב של הפניגאלה V2 נמצא במערכות האלקטרוניקה. אלה מיישרות קו כמעט לחלוטין עם הפניגאלה V4, כשזה האחרון לוקח את מערכות האלקטרוניקה שלו ממסלולי ה-MotoGP. זה הולך להיות ארוך:
יש מערכת למדידת אינרציה IMU ב-6 צירים, שמאפשרת יישום של מערכות אלקטרוניקה ובקרות מתקדמות: יש ABS להטיה מהדור האחרון, ב-3 מצבים כולל כביש, מסלול ומרוץ. יש מערכת בקרת אחיזה, גם היא מהדור החדש, מגיעה מה-GP18 (אופנוע ה-MotoGP של דוקאטי בעונה שעברה) וכוללת 8 מצבים – כולל בקרה על החלקת הגלגל האחורי תחת תאוצה (דריפט). יש בקרת ווילי ב-3 מצבים, קוויקשיפטר מקורי ל-2 הכיוונים – גם הוא מהדור החדש, ויש בקרת בלימת מנוע ב-3 מצבים, כשכעת היא מתחשבת גם בזווית ההטיה.
הלאה. מערכת הזנת הדלק כוללת כמובן מצערות חשמליות, כשיש 3 מצבי רכיבה – כביש, ספורט ומרוץ. כל אחד מהם שולט על תגובת המנוע, על רגישות ה-ABS ועל בקרת הווילי. בנוסף, בהעברת ה-ABS למצב 1, כל הבקרות הופכות לבלתי פעילות, וה-ABS פועל רק על הגלגל הקדמי. בדוקאטי מזהירים שזה מצב המיועד רק לרוכבים מנוסים מאוד, ועל מסלול מרוצים בלבד.
כל האלקטרוניקה הזו נשלטת על ידי מסך TFT צבעוני חדש בגודל "4.3, וכן על-ידי בית המתגים השמאלי עם הממשק האחרון של דוקאטי – ה-HMI.
ככה הם המתינו לנו בבוקס
חרז – נייטו יודע מה טוב
את ההשקה העולמית בחרו אנשי דוקאטי לערוך במסלול חרז שבספרד, ולא בכדי. המסלול הזה, מעבר להיותו קל מאוד ללמידה ולפתרון, אמור להביא לידי ביטוי את היתרונות של הפניגאלה V2. הוא קצר יחסית – 4,423 מטרים, ויש בו 13 פניות – מהן 8 ימניות ו-5 שמאליות. מסלול חרז צר יחסית, אך למרות זאת הוא מהיר וזורם, ולמעט 2 היירפינים של הילוך שני – נמצאים בו הרבה זמן על הגז (ועל הצד), מה גם שצמד הישורות לא ארוכות במיוחד.
הפניגאלה V2 – עד כמה שמוזר להגיד את זה – הוא אופנוע נוח למדי. ביחס לאופנועי ספורט כמובן. הסיבה היא שיש לרוכב הרבה אפשרויות לשבת על האופנוע – החל מתנוחה קרבית שפופה וקיצונית ועד כמעט תנוחה של אופנוע תיור. אהבנו בעיקר את הצרות של אזור המיכל והירכיים, שנובע ממנוע הווי-טווין הצר, ואת המושב החדש שארוך יותר ב-20 מ"מ מקודמו (וגם 5 מ"מ עבה יותר) ומאפשר תזוזה מרובה – גם לפנים ולאחור וגם לצדדים בעת פניות. כמו שתראו בתמונות, על המסלול בחרנו בתנוחת הרכיבה הקרבית יותר – כזו שלוקחת את הישבן אחורנית עד העצר ומורידה את פלג הגוף העליון עד למיכל הדלק.
ארגונומיה מעולה
אותו הקו של הארגונומיה ממשיך בהתנהגות הדינמית, ושם המשחק פה הוא ביצועים לצד נוחות. הפשרה הזו יוצרת אופנוע שאינו קשיח ואינו תובעני יתר על המידה, והתוצאה היא מכונה סופר-קלה לרכיבה. וזה מעניין מפני שזה תהליך שהאופנועים של דוקאטי עוברים בעשור האחרון, וכעת זה מגיע לשיא. אמרנו את זה על הפניגאלה V4 והנה אנחנו אומרים גם על ה-V2: האופנוע הזה קל לרכיבה ברמות דמיוניות.
כשחושבים על אופנוע ספורט של דוקאטי עולה האסוציאציה של אופנוע קשה וקשוח שדורש רוכב מסוקס ומיומן, והנה אתה מגלה שזה בדיוק הפוך. שהפניגאלה V2 כל כך קל לרכיבה, כל כך ידידותי למשתמש וכל כך נעים לשימוש, שהוא הופך את הרוכב לטוב יותר ומהיר יותר. למעשה האופנוע עובד בשבילך, מנטרל הפרעות ורעשים לא רלוונטיים ומאפשר לרוכב פשוט לרכוב מהר. לכן קל מאוד לרכוב מהר עם הפניגאלה V2. זה תהליך שעובר על דוקאטי בכל ליין האופנועים שלה, וכאמור רואים את זה ביתר שאת באופנועי הספורט של הדור האחרון.
קל מאוד לרכיבה
כמה קל לרכוב מהר!
את המנוע אנחנו מכירים מהפניגאלה 959, והמאפיינים שלו נשארו דומים מאוד. כך למשל הוא גמיש ומציע הרבה מומנט כבר מסל"ד נמוך כך שניתן לרכוב גם בסל"ד ביניים ועדיין להיות מהיר עם דרייבים יפים ביציאות מפניות – יתרון חשוב ברכיבה על הכביש הציבורי.
עליית הסל"ד מספקת כוח לינארי שבשום שלב לא מתפוצץ על הרוכב ולא מאיים, עד לשיא ההספק – כאמור 155 כ"ס – שעל מסלול חרז מביאים את הפניגאלה V2 לכ-240 קמ"ש בקצה הישורות (ואם אתה רוכב כמו אלסנדרו ואליה, רוכב המבחן של דוקאטי שרכב איתנו בהשקה העולמית, אז גם 260 קמ"ש ויותר). עושה רושם שלכביש הציבורי המנוע הזה יהיה מעל ומעבר לצרכים של רוכב שפוי, ויותר. אפילו הרבה יותר. על המסלול כוח המנוע ואופיו אפשרו להתרכז ברכיבה, במיוחד כשהמנוע הזה כל כך חלק, ושוב – נעים לשימוש – ועדיין לקבל את כל הכוח שצריך כדי לרכוב מהר מאוד. עוד הוכחה שפחות זה לפעמים יותר.
אותו הקו של המנוע ממשיך גם במערכת המתלים ובהתנהגות. הבולמים בפניגאלה V2 מכוונים לספק פשרה בין נוחות בכביש לבין ביצועים במסלול, וזה נכון גם לקפיצים וגם להידראוליקה. התוצאה היא מצד אחד מערכת מתלים שסופגת היטב ומאפשרת לרוכב לשמור על נוחות מסוימת, אבל מאידך יודעת לספוג עומסים גבוהים מאוד, כולל עומסים משולבים כמו בלימה חזקה אל תוך פנייה, מבלי לאבד אפילו גרם של יציבות. הרבה ביטחון מספקת ההתנהגות הזו, והיא ממשיכה את הקו של ידידותיות למשתמש וקלות רכיבה.
הפניגאלה V2 הופך את הרוכב למהיר
ההיגוי מצוין – קל ומדויק, וגם כאן ניכרת ההשקעה הרבה שנדרשה כדי להגיע לפשרה האידאלית. על הצד כאמור הפניגאלה V2 יציב מאוד, והתחושה שמתקבלת היא של שפע אחיזה – לא רק בגלל האספלט המצוין של חרז בשילוב צמיגי הפירלי דיאבלו רוסו קורסה II (שגם הם שילוב מצוין בין כביש לבין מסלול), אלא גם בזכות מידת הצמיג האחורי, שמספקת יותר שטח מגע על הצד וביחס ישר יותר אחיזה. בקו ישר, אגב, המשמעות של חתך גבוה יותר היא גם יותר ספיגה, מה שתורם את חלקו לנוחות.
אפשר לדבר הרבה מאוד על מערכות האלקטרוניקה של הפניגאלה V2, שכאמור נלקחו ישירות מהאח הגדול. את ה-ABS להטיה כבר ניסינו בוולנסיה עם הפניגאלה V4. בקרת האחיזה וההחלקה לא ממש באה לידי ביטוי עם האחיזה המעולה של חרז. אז מה כן ניסינו? ובכן, את בקרת הווילי מהדור החדש של דוקאטי. לוקח מן לשחרר את הפחד הזה מהראש, אבל אפשר להיות על הילוך שני בסל"ד נמוך, לפתוח פול גז עם דאבל קלאץ', ולסמוך על בקרת הווילי שתשמור על זווית הווילי ושהאופנוע לא יהפוך את הרוכב אחורנית. קשה לשחרר את זה בראש, אבל כשמתגברים על הפחד מגלים שזה אכן עובד. עובדה – לא התהפכנו אחורנית והיו לנו יופי של ווילי'ז ארוכים…
כל כך הרבה כיף!
מה עוד אהבנו? ובכן, את הקוויקשיפטר, שעובד מדויק ומהר לשני הכיוונים ומשחרר מהראש התעסקות עם קלאץ', מה שבתורו עוזר לרוכב להתרכז ברכיבה ובלהיות מהיר. אהבנו גם את מצבי הרכיבה. בתחילת היום, במקצה החימום של הבוקר, היינו על מצב ספורט, שעל המסלול נתן תחושה נעימה עם תגובות מנוע מרוסנות ובקרות שמתערבת יותר. החל מהמקצה השני העברנו למצב מרוץ, וקיבלנו תגובת מנוע חדה ומיידית, בשילוב של פחות התערבות מהבקרות. למסלול כמו חרז זה היה מצוין, אבל לכביש הציבורי המצב הזה עלול להיות קצת יותר מדי. כך או כך, אפשרויות הבחירה בידי הרוכב, והמצבים משנים את אופי האופנוע ולא רק את אופי המנוע.
שימו לנו אחד כזה בסלון!
עבודה טובה עשו מהנדסי דוקאטי עם הפניגאלה V2, בעיקר משום שהאופנוע הזה מגיע במינון מדויק של ספורטיביות עם נוחות, של ביצועים עם ידידותיות למשתמש, ושל יכולות גבוהות עם קלות תפעול. המינונים המדויקים האלה עוזרים לרוכב לעשות דבר אחד עיקרי – לרכוב מהר, ומבלי להתאמץ. קל מאוד להיות מהיר עם הפניגאלה V2.
היכולות האלה מגובות במכלולים איכותיים כמו מנוע בשל שמספק את הפשרות הקיצוניות הללו בצורה כל כך מושלמת ועדיין מציע חספוס וי-טוויני מרגש, מתלים ובלמים איכותיים, ולא פחות חשוב מערכות ובקרות אלקטרוניות מהטופ שיש לתעשייה להציע – כמו בפניגאלה V4.
אנחנו מאוהבים!
עכשיו קחו את כל המכלולים וכל היכולות הללו ועטפו אותם באריזה יפהפייה – מהסקסיות בעולם האופנועים, ועם כמויות אדירות של סקס-אפיל שנשפכות ממנה – וקיבלתם מכונה נחשקת, אחת הנחשקות שיש. במיוחד כשהיא מגיעה באדום-דוקאטי.
בדוקאטי הלכו עם הבייבי פניגאלה של 2020 רחוק וקירבו אותו לפניגאלה V4 הגדול, החזק, היוקרתי והיקר – פשוט כי הם מאמינים בקונספט של אופנוע ספורט מעט מוקטן מספינת הדגל, ובצדק מוחלט.
הרבה אופנועים שעליהם אנחנו רוכבים עושים לנו את זה ואנחנו מתאהבים בהם, אבל דוקאטי פניגאלה V2 – אנחנו רוצים. לעצמנו. גם אם זה רק כפסל לסלון, כי עוד לא החלטנו אם היא יותר יפה או יותר אופה. איזו מכונה!
אופנועי אורל בדרך ארצה: חברת מוטו 24, יבואנית אופנועי מונדיאל ונורטון לישראל, מתחילה בייבוא סדיר של אופנועי Ural הרוסים – אופנועי Heavy Duty עם סירה הבנויים על בסיס אופנועי ב.מ.וו מהעבר.
Ural – בדרך ארצה
אופנועי אורל יוצרו במקור בזמן מלחמת העולם השנייה, כהעתק של אופנועי ב.מ.וו עבור הצבא הרוסי. בבסיסם מנוע בוקסר בנפח 750 סמ"ק מקורר אוויר המפיק כ-42 כ"ס ב-5,500 סל"ד, ומומנט של 5.8 קג"מ ב-4,300 סל"ד.
אין פה טכנולוגיה פורצת דרך אלא פשטות מכאנית וטכנולוגיה של מלחמת העולם השנייה, למעט הזרקת הדלק האלקטרונית המחויבת כדי לעמוד בתקנות זיהום האוויר האירופאיות. כך למשל יש 2 שסתומים לצילינדר, ויש גל זיזים שמניע את השסתומים על-ידי מוטות דחיף ונדנדים.
מאידך, יש פה מכונה Heavy Duty שתמשיך לעבוד גם בתנאים קשים ביותר וללא תחזוקה.
נתונים נוספים: הגיר בן 4 מהירויות קדמיות ואחד אחורי, הקלאץ' כפול דיסקיות יבש, יש התנעה חשמלית לצד התנעה רגלית, ההינע הסופי מתבצע על-ידי גל הינע, ויש כמובן סירה מקורית כחלק מהאופנוע.
בדגם הבסיסי ההינע הוא רק לגלגל האחורי, ואילו בדגם היוקרתי יותר ההנעה היא כפולה – לגלגל האחורי ולגלגל של הסירה.
כרגע אין כוונה להחזיק מלאי כלים בארץ אלא לייבא ארצה לפי הזמנה. המחירים: החל מ-127,000 ש"ח לדגם הבסיסי ועד 145,000 לדגם בעל ההנעה הכפולה.
שבת בערב, שני מטופלים מובהלים לחדר המיון לאחר שחטפו הרעלת אלכוהול. בירור קצר העלה כי מדובר על אלכוהוליסטים, שניהם נהגי משאיות. הצוות התלבט אם לדווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על הסיכון שנשקף מהם, ולאחר היוועצות עם עמיתים מבתי חולים אחרים הוחלט פה אחד שלא לדווח.
"בכל מדינה מתוקנת אחרת זה היה מסתיים בהרשעה ובמאסר בפועל, אבל בישראל הברדק חוגג, ואין לי ספק שרוכבים משלמים על כך בחיים שלהם. להערכתי, עשרות אם לא מאות רוכבים נמצאים עכשיו בקבר בגלל הלקונה הזו ורבים אחרים יגיעו לשם, ולאף אחד במערכת לא אכפת". את הדברים האלו אומר לפול גז אחד מהגורמים הבכירים לשעבר במערכת הבריאות בישראל בהתייחס לכך ששיעור מזערי מהרופאים בישראל מדווחים למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על שינויים לרעה שחלים במצב הבריאותי של הפציינטים שלהם, אף אם נשקפת סכנה לסובבים אותם בכביש, וכל זאת למרות שהחוק דורש מהם לעשות זאת.
את האחריות לכשירות הנהיגה מטיל המחוקק על שני גורמים: הנהג והרופא שלו. סעיף 13ב' לפקודת התעבורה מחייב כל בעל רישיון "שנתגלו אצלו מחלת לב או מגבלה במערכת העצבים, העצמות, הראייה או השמיעה" לדווח על כך במכתב רשום למשרד הרישוי. סעיף 12ב' לאותה פקודה קובע כי "רופא המטפל באדם שמלאו לו 16 שנה, והוא אבחן אצלו מחלה, והוא סבור שאותו אדם עלול לסכן בנהיגתו את עצמו או אחרים בגללה, ידווח על המחלה למכון הרפואי לבטיחות דרכים".
אלא שנתונים שמספקת ההסתדרות הרפואית מציירים תמונה מבהילה – "על פי ההערכות המקובלות, רק אחוז אחד מהרופאים בישראל מדווחים למרב"ד על מטופלים המהווים לכאורה גורם סיכון על הכביש", נכתב באתר שלהם. כן, גם אם מדובר על נהג שבעיה לבבית עלולה לגרום לו להתקף לב באמצע הנהיגה – המערכת תאפשר לו להמשיך לנהוג באין מפריע.
איך ייתכן כי הרופאים שמהווים את הגורם היחיד שיכול למנוע מנהגים עם בעיות רפואית שמסכנות את חיי הסובבים בוחרים שלא לדווח על כך? "רבים אינם רוצים להיתפס כמלשינים, ורק קומץ קטן מהם מדווח. זו סכנה ברורה ומוחשית לכל המשתמשים בדרך", מסביר לפול גז פרופ' יוסף ריבק, לשעבר ראש המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. על פניו זה נשמע לא סביר, אולם גם בהסתדרות הרפואית טוענים כי זו הסיבה המרכזית לכך: "הנזק הצפוי ליחסי רופא-מטופל בעקבות הפגיעה שדיווח כזה יגרום לפרטיותו של המטופל – ודאי ומוחשי ביותר". מנגד הם מציינים שהתועלת הציבורית מהחוק המחייב רופאים לדווח על חולים שמצב בריאותם עלול לסכן אותם או נהגים אחרים מוטלת בספק.
עמדתם מפתיעה, שהרי לא צריך להיות מומחה ברפואה בשביל להבין כי קיימת זיקה בין מצב רפואי וכושר נהיגה, אך מבחינתם השורה התחתונה היא כי אין נתונים על שיעור התאונות שנגרמו בשל אי-כשירות בריאותית של הנהג. לטענתם, מדובר על גזירה שציבור הרופאים אינו יכול לעמוד בה, לפחות כל עוד לא ישתכנע שהוא מקריב את הקשר המקצועי עם המטופל מסיבה ראויה. יתר על כן, הם מציינים, מכיוון שזהותו של הרופא המדווח לרשות ידועה למטופל, קיים בקרב הרופאים חשש מוחשי לאלימות נגדם בגין דיווח שכזה. בהסתדרות הרפואית מודים כי המצב הנוכחי בישראל שבו הפך החוק לאות מתה ורופאים רבים הם עבריינים לכאורה, מחייב שינוי מיידי, אך להשקפתם, המדינה אינה יכולה להעביר את אחריותה לבטיחות בדרכים אל כתפי הרופאים "שחלקם אינם ערים אפילו לחובה חוקית זו".
עו"ד אלירן בלוטמן
ואיפה משטרת ישראל בכל הסיפור? "המעורבות המינורית שלה באה לידי ביטוי רק לאחר שקרתה תאונה ויש לה יסוד לחשוד כי מקורה במצב רפואי, לרוב בשל דברים שאמר הנהג בחקירתו שמדליקים לחוקרים נורה אדומה. במקרה כזה, המשטרה תשלח את הנהג לבדיקה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים", מסביר עו"ד אלירן בלוטמן, מומחה לדיני תעבורה. האם המשטרה תחקור את רופאיו של הנהג בחשד שמא הפרו את חובת הדיווח? ובכן, זה כמעט ולא קורה. ומה לגבי חקירת הנהג בחשד שלא דיווח על הליקוי הרפואי שהתגלה לאחר שקיבל רישיון נהיגה? "המשטרה לא חוקרת את הנושא, וגם אם כן – שלל טענות הגנה יעמדו לרשותו בבית המשפט, וגם בשל כך היא לא חוקרת בנושא", מוסיף בלוטמן.
קשר השתיקה שבין הרופא והפציינט מקשה על אכיפת הנושא, אולם במקרה של תאונת דרכים שלאחריה התברר כי הרופא לא דיווח על בעיה רפואית שגרמה לה, הוא יכול באופן עקרוני למצוא את עצמו נתבע מכיוון לא צפוי – חברת הביטוח. עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של ועדת הנזיקין הארצית של לשכת עורכי הדין, מסביר כי מרגע שחברת הביטוח שילמה למבוטח שלה תגמולי ביטוח, היא יכולה להגיש תביעה נגד המזיק שגרם לנזק, ובכלל זה גם כנגד הרופא בשל הימנעותו מדיווח.
ומה הסבירות שהנהג שלצדכם למשל לקוי ראייה? הרבה יותר גבוהה מכפי שאת משערים. במבצע שערכה בעבר משטרת ישראל לבדיקת ראייתם של נהגים, עולה כי 201 מתוך 1,340 נהגים שהשתתפו בו נכשלו בבדיקת הראייה. מדובר על כ-20% מנהגי משאיות שנכשלו בבדיקות, וכך גם כ-31% מנהגי האוטובוסים וכ-13% מבין נהגי המכוניות הפרטיות. לצורך איסוף נתונים הדרוש לקראת גיבוש המדיניות בעניין נהגים בעלי לקות ראייה, בחר משרד התחבורה במכון גרטנר – מכון לחקר אפידמיולוגיה. בין שלל מסקנותיו הוא ציין גם כי לנהגים בעלי לקות ראייה יש סיכוי יותר גבוה – בין 27 ל-56 אחוזים – למעורבות בתאונות דרכים. לאחר דיונים רבים נכנסה לתוקף תקנה שקובעת כי נהגים מעל גיל ארבעים יחויבו לעבור בדיקת עיניים בעת חידוש רישיון הנהיגה שיתקיים אחת לעשר שנים. מספר חודשים לאחר כניסתה לתוקף, במשרד התחבורה הביעו שביעות רצון רבה מהתקנה וציינו שההחלטה הוכיחה את עצמה מעל לכל ספק. על פי הדיווח של המשרד, לא פחות מ-3,200 נהגים מתוך כ-12 אלף חויבו להרכיב משקפיים. אלא שבאופן מפתיע וללא כל הסבר משכנע ביצע משרד התחבורה סיבוב פרסה, ובאוגוסט 2017 פרסם תיקון נוסף שמבטל את חובת בדיקות הראייה למחזיקי רישיון נהיגה לנהגים בגיל 40 ומעלה.
עו"ד אסף ורשה (צילום: רגב כלף)
"מגיע אליי לקוח עם בעיית ראייה קשה מאוד שמגבילה משמעותית את שדה הראייה שלו. זו רק שאלה של זמן עד שהוא יסטה מהנתיב וייקח איתו רוכב דו-גלגלי שלא הבחין בו. אני מסביר לו שהוא חייב להרכיב משקפיים גם בנהיגה, אבל מבחינתו אין צורך, אלא רק לקריאה בלבד", אומר לפול גז אופטומטריסט בכיר, ומציין כי זו דוגמה אחת מיני מאות ללקוחות שאינם מודעים לכך שבעיית הראייה שלהם הופכת אותם לפצצה מתקתקת על הכביש, אולם בהיעדר חובה לדווח עליהם, הבחירה להרכיב משקפיים בנהיגה היא שלהם בלבד.
כפועל יוצא, מתכוונת מועצת האופטומטריסטים בישראל להגיש בשבועות הקרובים עתירה למתן צווים על תנאי ובקשה לקיום דיון דחוף בבית המשפט העליון, במסגרתו הם מבקשים להשיב את התקנה לתוקפה.
"תבין אם האבסורד: גם נהג מקצועי על פול-טריילר ששוקל 60 טון ויכול למחוק משפחה שלמה בשנייה, עם ליקוי ראיה חמור, יכול לנהוג במשך שנים ארוכות בלי שאף אחד ידרוש ממנו לבצע בדיקת ראייה. רק אם תהיה תאונה קשה – ייתכן ואז יבדקו את הנושא. ההפקרות הזו לא יכולה להימשך", אומר אדי מרקוביץ', יו"ר המועצה, ומוסיף: "לא מתקבל על הדעת שכתוצאה מביטול התקנה נהגים בישראל לא יחויבו לעבור בדיקת ראיה בין הגילים 17 ל-75", הוא מוסיף.
האם משרד התחבורה ביטל את התקנה על בסיס מחקר נגדי שבוצע? לדברי מרקוביץ לא הוצגו בפניהם מחקרים או נתונים הסותרים את הממצאים המפורטים והמנומקים של מכון גרטנר, אלא התקבלה תשובה לפניית המועצה בה נכתב כי ההחלטה גובשה מתוך תפיסה שהאחריות לכושר הראייה כמו גם לכל הכישורים האחרים הנדרשים לנהיגה, מוטלים על הנהג עצמו.
המדינה עסוקה באכיפה ובגביית קנסות בכבישים, אולם לא מטפלת בבעיות החמורות באמת – אלו שגורמות לתאונות דרכים, וכנראה הרבה מהן.
