קטגוריה: מדריכים

אין רוכב דו־גלגלי שלא מכיר את סימוני הצבע החלקים על הכבישים – בעיקר בערים. בהנחיות משרד התחבורה לסימון דרכים משנת 2020 נכללים אמצעים לשמירה על רמת חיכוך גבוהה, ובהם תוספים מגבירי חיכוך ואיסור יישום יותר משתי שכבות של צבע. למרות זאת, קבלני הרשויות המקומיות ממשיכים להשתמש בצבע חד־רכיבי – בגלל עלותו הנמוכה ובגלל חוסר הפיקוח עליהם. בכדי לשים סוף למפגע, אנו קוראים לכל מי שהחליק בשל סימון הלקוי, לתבוע בתביעת נזיקין את הרשות שבאחריותה הסימון, וגם מסבירים איך.

לפני כעשור – תחת הכותרת מעברי חצייה מחליקים – יצאנו לבדוק עד כמה סימוני צבע על כביש עירוני ממוצע אכן מחליקים, ביבש וברטוב, והשווינו את התוצאות לשני פתרונות אפשריים: צבע דו־רכיבי הכולל חלקיקי זכוכית להגברת האחיזה ויריעות סימון של חברת 3M. התוצאות הדהימו אותנו והוכיחו עד כמה הזלזול בחיי אדם עמוק כשמולו ניצב חיסכון כספי לטווח קצר.

בשנת 2020 פורסמו על־ידי משרד התחבורה הנחיות לבחירה והשמה של חומרים תקניים לסימון דרכים. הנחיות אלו נועדו להסדיר את בחירת החומרים לסימון דרכים להשמה לפי סוגי הדרכים על־פי סיווגם בבדיקות התאמה לתקן, ומוסיפות התייחסות לנושא אחזקה וחידוש של חומרי סימון ונושא העלמה של חומרי סימון קיימים. ההנחיות, שנועדו לעשות סדר, מחייבות את הרשויות ואת קבלני הביצוע המועסקים על־ידי אותה הרשות.

במבחן התוצאה עולה כי רשויות רבות אינן דואגות ליישם המלצות אלה, ומסכנות בעיקר את רוכבי הדו־גלגלי. זה כולל את תקן התוספים מגבירי החיכוך וכן הקפדה על מספר מקסימלי של שכבות הצבע המותר לחידוש. אי־מילוי הנחיות משרד התחבורה מביא לירידה משמעותית במקדם החיכוך (הרבה מתחת לזה שנדרש מהאספלט) והופך את הסימון למפגע בטיחותי מחליק, במיוחד כשהכביש רטוב.

בכדי לנער דברים נדרשות פעולות קצת יותר משמעותיות, כמו תביעות משפטיות. תביעות נזיקין כנגד רשויות מקומיות נובעות לרוב מכשלים בתפקודן כרשות ציבורית. כל אזרח שנפגע מפעולה או מחדלות של רשות מקומית, זכאי להגיש תביעה. השלב הראשון כולל פנייה ישירה לעירייה בכתב, תיעוד הבעיה ומתן זמן סביר לרשות לטפל בה. רק לאחר מיצוי הדרך הזו ניתן לפנות לבית המשפט. כמובן מומלץ להתייעץ עם עורך דין מוסמך.

בכדי לשים סוף למפגע ועל־מנת שדברים יתקדמו, אנו קוראים לכל מי שהחליק על סימון צבע לקוי לתבוע תביעת נזיקין את הרשות שבאחריותה הסימון (לא על נזקי גוף אלא על נזקי רכוש). להלן הנחיות לתביעה אישית נגד הרשות המקומית:

• יש לתעד את הנזקים והפגיעות, ולאסוף קבלות ואישורים רפואיים. מומלץ לדווח למשטרה, ניתן גם דרך האפליקציה של משטרת ישראל.

• יש לצלם את המפגע בצורה שתראה שהצבע שיטח את החירוץ של האספלט. בהרבה מקרים החירוץ של השכבה העליונה של הכביש נעלם מתחת לשכבות הצבע, והמשטח הצבוע הופך חלק לגמרי. כביש חייב להיות מחוספס בשביל אחיזה.

• יש לבקש מהרשות המקומית שבה קרה האירוע פירוט של הצביעות האחרונות שבוצעו. אחרי שתי צביעות הרשות חייבת לקרצף את הצבע הישן לפני חידוש הצבע, ואם לא בוצע קרצוף הרשות מפרה את הוראות משרד התחבורה. כמו כן לדרוש לדעת האם ומתי בוצעה בקרה על ביצוע ועמידה בדרישות מקדם החיכוך לפי תקן EN1436. הרשות המקומית מחויבת לספק את המידע לגבי יישומי הצבע והפיקוח. אם הרשות לא תמסור את המידע – כאילו הודתה באשמה.

* מאמר זה נועד לצורכי מידע כללי בלבד, ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ אצל עורך דין מוסמך.

בתיבות ההילוכים של קוואסאקי יש מנגנון פשוט ויעיל אשר לא מאפשר להעביר להילוך שני כשהאופנוע עומד ולא בתנועה, וכך קל מאוד למצוא את הילוך הסרק. ברגע שהאופנוע מתחיל תנועה – המנגנון משחרר את ההילוך השני וניתן לשלב אותו.

בסרטון הזה אנחנו מסבירים כיצד המנגנון הפשוט והיעיל הזה עובד.

אחרי שדיברנו על ניקוי המשקף וניקוי החלק החיצוני של הקסדה, הגיע הזמן לדבר על מה שלא פחות חשוב – ניקוי ושטיפה של ריפודי הקסדה. אלו סופגים הרבה מאוד זיעה, במיוחד בקיץ הישראלי, וכדי לשמור על הקסדה לאורך זמן, וגם כדי ליהנות מקסדה נעימה לעור וריחנית – צריך לנקות את הריפודים מדי פעם, ואף לשטוף אותם.

במדריך המצולם הזה אנחנו עושים סדר ומציגים את שיטות הניקוי המומלצות על-ידי יצרני הקסדות, ואת החומרים המותרים והאסורים לשימוש. אנחנו לא ממציאים פה כלום ולא מביעים את דעתנו, אלא מביאים את המלצות יצרני הקסדות עצמם.

צפו במדריך הווידאו – ניקוי ושטיפת ריפודי הקסדה:

צילום ועריכה: אביעד אברהמי

• מדריך וידאו: ניקוי משקף וקסדה

אם יש מדריכים מצולמים שהייתם רוצים לראות – כתבו לנו בתגובות.

איך לנקות את המשקף בפרט ואת הקסדה בכלל זו אחת השאלות הכי נפוצות, ולעתים התשובות שמתקבלות הן שונות ומשונות, ואפילו מטעות. במדריך המצולם הזה אנחנו עושים סדר ומציגים את שיטות הניקוי המומלצות על-ידי יצרני הקסדות, ואת החומרים המותרים והאסורים לשימוש. אנחנו לא ממציאים פה כלום ולא מביעים את דעתנו, אלא מביאים את המלצות יצרני הקסדות עצמם.

צפו במדריך הווידאו – ניקוי משקף וניקוי קסדה

צילום ועריכה: אביעד אברהמי

במדריך הבא נעסוק בניקוי החלק הפנימי של הקסדה והריפודים עצמם. אם יש מדריכים מצולמים שהייתם רוצים לראות – כתבו לנו בתגובות.

• מדריך וידאו: ניקוי ריפודי הקסדה

פוסט שבעה באוקטובר, ואתם רוכבים עם הנשק. האם כדאי לשאת את הנשק על המותן, על הירך, על הקרסול או בכלל בתיק האישי? בדקנו עם מדריך ירי בכיר שהוא גם רוכב ותיק את האפשרויות הקיימות לנשיאה ותפעול נשק קצר בזמן רכיבה על אופנוע.

מתחילת המלחמה יותר ויותר אזרחים נדרשים או בוחרים לשאת איתם נשק אישי. למעשה מדובר על עשרות אלפי אזרחים אשר קיבלו רישיון נשק בשנה וחצי האחרונה. מתוך אותם אזרחים יש עוד אלפי רוכבים שמתחילים או ממשיכים לשאת את נשקם האישי גם בזמן הרכיבה.

יש אפשרויות רבות לנשיאת נשק על גופנו, בין אם הוא גלוי או מוסתר, על המותן או על הירך, על הקרסול או בכלל על החזה, בתיק האישי או בארגז האחורי. לכל אחת מהשיטות יש יתרונות ויש חסרונות. פנינו לעוז שרייבום, חבר מערכת ותיק ויקר, רוכב מנוסה, ומעל הכל מדריך ירי ב'קרב – מועדון קליעה וירי' בירושלים על-מנת לשמוע, להבין ולהתנסות באמצעי הנשיאה השונים של נשק קצר.

צילום ועריכה: אביעד אברהמי

מערכת פול גז מודה ל'קרב – מועדון קליעה וירי', רח' יד חרוצים 13, ירושלים, על העזרה בהכנת המדריך.

בהיעדר מקומות חניה מוסדרים, רבים מרוכבי הדו-גלגלי מחנים את הכלים על המדרכה. לכאורה, הם נוטלים רק סיכון של  קבלת קנס, אך למעשה החוק ופסיקות בתי המשפט קובעים שאם כלי הרכב הוחנה בניגוד לחוק או שבאופן שיוצר סיכון תחבורתי ונגרם נזק לצד ג'  – בהיעדר ביטוח חובה, הרוכב עשוי למצוא את עצמו מחויב לשלם מכיסו פיצויים, גם אם התאונה נגרמה בשל רשלנות של הצד הנפגע. ולא מדובר על שקלים בודדים – הפיצוי יכול להגיע למאות אלפי שקלים.

בחודש שעבר, רמי, צעיר בן 27, החנה את האופנוע שלו על מדרכה בתל אביב – בניגוד לחוק. רוכב אופניים בן 22 נתקל באופנוע החונה ונפצע. בבית החולים גילו הרופאים שהוא סובל משבר ביד, שבר בקרסול וחתכים בפניו, והעריכו שיידרש לו שיקום ארוך של מספר חודשים, עם סיכוי בלתי מבוטל לנכות קבועה משמעותית. במונחים של 'שפת הפיצויים' – כלומר, הערכת הנזק הכלכלי שנגרם לנפגעים – פציעה כזו עשויה להסתכם במאות אלפי שקלים, בהתחשב בהוצאות הרפואיות, באובדן כושר ההשתכרות ובצורך בשיקום.

במוקדם או במאוחר, עורך דינו של רוכב האופניים צפוי להגיש תביעה נגד רמי ונגד חברת הביטוח שלו במסגרת פוליסת ביטוח החובה, וההערכה היא שבית המשפט יחייב אותם לשלם את מלוא סכום הפיצויים. אילו רמי לא היה דואג לביטוח חובה מראש, כל עלות הפיצוי הייתה נופלת ישירות עליו. כך, על אף שהתאונה נגרמה גם בשל רשלנות רוכב האופניים, מלוא האחריות תוטל על רוכב האופנוע. במילים אחרות – חניית כלי רכב מנועי במקום אסור אינה מהווה רק עבירה על החוק שעלולה להוביל לקנס, אלא גם חושפת את בעליו לתביעת פיצויים בסכומי עתק.

לדברי עו"ד אסף ורשה, יו"ר ועדת תביעות בלשכת עורכי הדין ומומחה לדיני ביטוח ונזיקין, חניית אופנועים או כל רכב מנועי אחר על המדרכה – אסורה בחוק. ובכל זאת, בערים רבות בארץ, רוכבי דו-גלגלי חונים על המדרכה מחוסר ברירה או מתוך עצלות, ולעיתים קרובות הפקחים מעלימים עין. כך או אחרת, החוק תקף גם במקרים אלו. תקנה 72(א) קובעת: "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלק ממנו, באחד המקומות המנויים להלן, אלא לשם מניעת תאונה או לשם מילוי אחרי הוראה מהוראות תקנות אלה או אם סומן בתמרור אחרת; ואלה המקומות: על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב והחנייתו לפי חוק עזר שהותקן על פי סעיף 77 לפקודה, ובלבד שנותר מעבר להולכי רגל". כמו כן, חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי אין זה משנה מי אשם בתאונה. אם כלי דו-גלגלי מנועי פוגע בהולך רגל, חברת הביטוח המבטחת אותו בפוליסת חובה היא זו שנושאת בתשלום הפיצויים. בנוסף, במהלך השנים נקבע כי במקרה בו רכב חנה במקום שאסור לחנות בו, תאונה הנגרמת בעודו חונה תיחשב 'תאונת דרכים', והחבות לפצות את הנפגע תחול על מבטחת הרכב החונה. ואם הרוכב לא רכש ביטוח חובה? במצב כזה, הוא ייאלץ לשלם מכיסו את מלוא הפיצוי.

לצד כל זאת, יש לדעת שפסיקת בתי המשפט קבעה כי המונח 'חניה אסורה' מתייחס לחניה היוצרת סיכון תחבורתי, בין אם החניה מותרת או אסורה לפי החוק. המבחן ל'חניה במקום שאסור לחנות בו' נוגע לסיכון התחבורתי שהחניה יוצרת. חניה תיחשב 'אסורה' גם אם אין במקום שלט או תמרור המורה על איסור חניה, כל עוד החניה באותו מקום מהווה סיכון. לדוגמה, מקרה בו רוכב אופנוע מחנה את האופנוע בצד הכביש ו'קופץ' לסידור קרוב – אם רוכב אופניים יתנגש בכלי החונה, בית המשפט עשוי בהחלט לחייב את האופנוען בתשלום פיצוי.

לאור האמור,  מומלץ ביותר להקפיד על חניית הכלי כחוק ובאופן שלא יוצר סיכון תחבורתי וכמובן – לרכוש ביטוח חובה. העלות אמנם גבוהה, אך אם תתרחש תאונה בה ייפגע הולך רגל או רוכב אופניים – בעל הכלי או הרוכב עלולים למצוא את עצמם נתבעים ומחויבים לשלם פיצוי בסכום עתק.

העברת הילוכים מהירה או חלקה היא פעולה שדורשת תכנון וקואורדינציה, ולמרות שאינה פעולה מסובכת היא לוקחת זמן – שבריר של שנייה – שבסופו של דבר מצטבר ופוגע בזמני ההקפה – דבר שרוכב מרוצים לא יכול להרשות לעצמו. עד כאן זה מובן, אז מה זה עושה כיום על לא מעט אופנועים שאין קשר בינם לבין מסלול המרוצים? קראו וצפו בהסבר

צפו בווידאו: קוויקשיפטר ובליפר – כיצד להשתמש?

עריכה: אביעד אברהמי

על-מנת להחליף הילוך באופנוע הרוכב נדרש לסגור מצערת וללחוץ על המצמד, להעביר הילוך עם הרגל, לשחרר בהדרגה את המצמד ולחזור אל המצערת. כך בכל החלפה, כאשר בהורדת הילוכים יש כאלה שמוסיפים נגיעה במצערת ('גז ביניים') על-מנת להעלות את הסל"ד – זאת כדי למזער את אפקט בלימת המנוע הפתאומית בשחרור קלאץ', שיגרור בתורו העברת משקל לחלקו הקדמי של האופנוע והפרת האיזון תוך כדי בלימה. ככל שהקצב מהיר יותר, יש לזה משמעות. גז ביניים קוראים לזה, או 'דאבל קלאץ", אם אתם נהגי משאיות מהמאה הקודמת.

במשך שנים רבות ראינו רוכבי מרוצים משתמשים בקוויקשיפטר ומעלים הילוכים ללא שימוש במצמד וללא סגירת המצערת. כל מתודת החלפת ההילוכים המתוארת בפסקה הקודמת היא תהליך שלוקח זמן, והתפקיד של המהנדסים מאחורי המכונות הוא למצוא את הדרך לחסוך את הזמן הזה. לרוכבים האלה הייתה את הפריבילגיה להשאיר את המצערת מסובבת עד הסוף – פתוחה או סגורה, תלוי אם זה בהאצה או בלימה – ורק לשנות את זווית הרגלית, כלומר להחליף הילוך.

עם השנים מערכת הקוויקשיפטר מצאה את דרכה לכביש הציבורי, בעיקר לאופנועים הספורטיביים והיקרים יותר, בעיקר באלו עם מצערת חשמלית. מצערת חשמלית היא מצערת המופעלת על-ידי מנוע חשמלי ולא באופן מכאני על-ידי ידית המצערת. מחשב ניהול המנוע פותח את המצערת על-ידי מנוע חשמלי תוך שהוא מתחשב ברצון הרוכב, אבל גם בנתונים אובייקטיביים כמו מצב המנוע, כמות האוויר שיכולה להיכנס בפועל, וגם מצב ניהול המנוע הנבחר. רוב האופנועים המודרניים כבר מגיעים עם המצערת החשמלית המדוברת ומאפשרים הטמעת אביזר העזר האלקטרוני, שהוא הקוויקשיפטר.

על ציר רגלית ההילוכים מותקן חיישן אשר מזהה את התנועה של הרגלית ויודע לפענח אם מדובר על העלאה או הורדה של הילוך. החיישן מעביר אות למערכת ניהול המנוע אשר פועלת בהתאם למצב הנדרש. בהעלאת הילוך הקוויקשיפטר דואג לניתוק רגעי של ההצתה וההזרקה כדי להעביר הילוך. מדובר בזמן קצרצר של כ-60 עד 80 מאיות השנייה (0.06 עד 0.08 ש') – שזהו הזמן שבו לוקח לעומס על גלגלי השיניים שבתיבת ההילוכים לרדת לאפס בין מצב של גז פתוח (עומס בין המנוע לבין הגלגל) לבין מצב של גז סגור ובלימת מנוע (עומס בין הגלגל לבין המנוע). רוכבים שמעבירים הילוכים בלי שימוש בקלאץ' באופנועים בלי קוויקשיפטר, מכירים היטב את הנקודה הזאת שבין העומסים. המשמעות היא שאפשר להישאר עם גז פתוח, ופשוט להעלות הילוכים אחד אחרי השני תוך שהמערכת דואגת לניתוק הרגעי כדי לפרוק עומסים מהגיר.

קוויקשיפטר להעלאת הילוכים, אגב, יכול להגיע גם באופנועים עם מצערת מכאנית, ואף להגיע כתוספת אפטרמרקט לאופנועים שמגיעים בלי קוויקשיפטר במקור. זאת משום שכדי לנתק את מערכת ההזרקה לא חייבים מצערות חשמליות. קוויקשיפטר אפטרמרקט מאפשר למשתמש לכוון את תזמון ניתוק ההזרקה ואת משך הזמן של הניתוק, על-מנת להגיע לפעולה חלקה ככל האפשר בהתאם לאופי העבודה של תיבת ההילוכים.

להורדת הילוך המחשב פותח את המצערות, בעצם נותן 'גז ביניים', משווה מהירויות בין המנוע לבין ההילוך הנבחר שאליו מורידים, ומאפשר העברת הילוך חלקה. לזה קוראים אוטובליפר, ובשביל אוטובליפר חייבים מצערות חשמליות, שכן המחשב צריך לפתוח את המצערת פיזית כדי להעלות את מהירות המנוע לקראת הורדת ההילוך. כשהרוכב סוגר את ידית המצערת ומוריד הילוך (ללא שימוש בקלאץ'), החיישן שעל רגלית ההילוכים מודיע למחשב שמתחילה הורדת הילוך, והמחשב בתגובה פותח כאמור את המצערת כדי שהעברת ההילוך תתבצע באופן חלק. גם התהליך הזה לוקחת פחות מעשירית שנייה (0.1 ש'), אם כי הוא קשה יותר לביצוע ולכן לעתים אוטובליפרים לא יהיו חלקים כמו קוויקשיפטרים.

אם בעבר מערכת הקוויקשיפטר הורכבה באופנועים ספורטיביים, היום כבר רואים את קוויקשיפטרים בהרבה מאוד אופנועים – למשל באופנועי אדוונצ'ר, שכן יש נוחות גבוהה במערכת שחוסכת פעולות מהרוכב ועובדת בשבילו, ואפילו באופנועי המוטוקרוס החדשים של ק.ט.מ. חלק מהיצרנים גם מציעים את המערכת כאופציה בתשלום באופנועים קטני נפח או 'פשוטים' יותר כמו הק.ט.מ RC390 או ההונדה CB750 הורנט החדש.

זוהי דוגמה טובה לחשיבות של מחלקות הפיתוח בקבוצות המרוצים והרווח שמתנקז לרוכבי היום-יום, כשטכנולוגיית המרוצים מגיעה לאופנועים עממיים המיועדים לכביש הציבורי. בסופו של דבר בימינו, העלות ליצרן היא החיישן שנדרש להרכיב על רגלית ההילוכים והתכנות במחשב ניהול המנוע, והדבר הופך את את 'המעביר המהיר' לנפוץ יותר ויותר, וכערך מוסף הוא גם מוריד את העומס על הקלאץ', כמו גם מתיבת ההילוכים עצמה ומשרשרת ההינע. החיים נהיו מפונקים עד כדי כך שהעברת הילוכים עם מצמד הופכת להיות 'כמו פעם'.

מחיר של קוויקשיפטר כפריט אפטרמרקט יכול להגיע לכמה מאות אירו בהזמנה מחו"ל, ל-1,620 ש"ח אם מדובר על ה-RC390 של ק.ט.מ, או יותר מכך אם נדרשת התאמה לאופנועים עתירי הספק או למסלולי המרוצים.

בעקבות מלחמת חרבות ברזל חלה ירידה במספר הרוכבים שרכשו ביטוח צד ג'. סטטיסטיקת התאונות במעורבות כלים דו-גלגליים, לצד מחירי החלפים של רכבים, עלולים בהסתברות לא קטנה ליצור מצב בו רוכב מחוסר ביטוח שגרם לתאונה ברשלנותו ייאלץ לשלם מכיסו סכום גבוה. זאת עוד בטרם התייחסנו להפסדיו של בעל הרכב הניזוק, אותם הוא יתבע מהרוכב אם יבחר להפעיל את פוליסת הביטוח שלו. כמה כסף ישלם רוכב במקרה בו התאונה הסתיימה עם החלפת דלת ימין ומראה? יהודה יגן, יו"ר ענף הרכב באיגוד השמאים, ביצע עבורנו מספר תחשיבי נזק.

בראשית חודש פברואר, באיילון דרום בסמוך למחלף שפירים, רוכב קטנוע מזגזג בין שני הנתיבים העמוסים, כאשר לפתע רוכב  אופנוע מגיח וחוסם לו את נתיב הזגזוג. "בלמתי בחוזקה ונפלתי על צידו הימני של הרכב שעמד באותו זמן בנתיב השמאלי", נכתב בעדותו. "זה היה במהירות נמוכה, 20 קמ"ש, אבל מעוצמת החבטה והנפילה של הכלי הדלת הימנית של הרכב קבלה מעיכה רצינית וגם המראה נשברה. ברוך שמו, במזל זה נגמר בלי פציעה אלא רק עם נזק לרכוש". לפני כשבוע קיבל הרוכב דרישת תשלום ממבטחת הרכב בו פגע – ב.מ.וו 440 – בסכום של 29,847 ש"ח. לצערו, הוא לא הצטייד מבעוד מועד בביטוח צד ג', ולכן מלוא הסכום ישולם על ידו, בתוספת הפסדי הנהג שנאלץ להפעיל את הפוליסה שברשותו.

"לצערי זה אינו מקרה פרטי אלא דוגמה אחת מיני רבות למקרים בהם רוכבים מחוסרי ביטוח צד ג' מעורבים בתאונה שנגרמה ברשלנותם ונאלצים לשלם את מלוא עלות התיקון", מציין עו"ד אסף ורשה, יו"ר משותף של ועדת תביעות שיבוב בלשכת עורכי הדין. הוועדה בראשה הוא עומד עוסקת בהיבט משמעותי לבעלי הרכבים והכלים הדו-גלגליים גם יחד – שיבוב הינה תביעה שמגישה חברת הביטוח שביטחה את הרכב שניזוק ברשלנות צד ג' לאחר ששילמה למבוטח שלה את עלות תיקון הנזק. למעשה, אין זה חדש כי רוכבי דו-גלגלי רבים אינם רוכשים ביטוח צד ג', אולם לאחרונה התריע איגוד סוכני הביטוח על ירידה במספרם בעקבות מלחמת חרבות ברזל והשלכותיה הפיננסית על תושבי ישראל. ירידה זו מתקיימת לצד ירידה במספר הרוכבים מחוסרי ביטוח החובה, עליה כתבנו לאחרונה. בניגוד לביטוח חובה, שמחויב על פי חוק, ביטוח צד ג' הוא ביטוח וולנטרי, אולם שכיחות תאונות הדרכים בישראל הופכת אותו למוצר שמפחיד לרכוב בלעדיו. על-פי נתוני אור ירוק,2,162  אופנועים וקטנועים מעורבים בכל שנה בממוצע בתאונות דרכים שהסתיימו עם פציעה. ומה מספר התאונות שהסתיימו עם פגיעה ברכוש בלבד? "כל מספר זוכה", מציין מנהל מחלקת תביעות בחברת ביטוח עימה שוחחנו. לדבריו, "ישנם כאלו בענף שגורסים כי המספר מגיע לכ-5,000".

לתוך משוואת הפחד צריך להכניס משתנה נוסף – עלות התיקון של הרכב שניזוק. היא כמובן משתנה מרכב לרכב ותלויה גם בעוצמת הפגיעה. על-מנת לקבל אינדיקציה, ביקשנו מיהודה יגן, יו"ר ענף רכב באיגוד השמאים, שיבדוק זאת עבורנו. לצורך כך יגן חישב את עלות ההחלפה של  דלת קדמית ימנית ושל המראה שניזוקה, לרבות ירידת ערך בשיעור של 1% שנגרמת בעקבות כך, במספר רכבים שונים, כולם מדגם 2022.

אאודי ETRON Q4: מחיר הדלת עומד על 11,513 ש"ח ומחירה של מראה 5,952 ש"ח. בתוספת פסי קישוט, חלון הדלת, ידית, צביעה ותשלום בגין עבודה, כולל ירידת ערך – 28,250 ש"ח.

יונדאי קונה: עלות מראה ודלת, לרבות הרכיבים הנוספים שנדרשים בהחלפה, עומדת על כ-17 אלף ש"ח. בתוספת ירידת ערך הסכום מגיע לכ-18,680 ש"ח.

מיני קופר: גם במקרה הזה הסכום מגיע לכ-17 אלף ש"ח, וכולל ירידת ערך כ-18,780 ש"ח.

פיאט 500C: עלות החלפת דלת ומראה, כולל כל הרכיבים הנוספים והעבודה, כ-13 אלף ש"ח, וכולל ירידת ערך – 14,076 ש"ח

יש לציין כי העלות לרוכב מסתכמת בסכומים הללו אם שילם את מלוא עלות התיקון בגין הנזק שגרם למוסך, בלי שבעל הרכב הפעיל את הפוליסה שלו. במקרה כזה מדובר על סיפור אחרת: הפעלת הפוליסה משמעה כי המבוטח רושם לרעתו תביעה, שמשפיעה על גובה הפרמיה העתידית, זאת לצד תשלום ההשתתפות העצמית אותה שילם. חברות הביטוח מתמחרות את הפוליסה בהתאם למספר התביעות שהוגשו בשלוש השנים האחרונות, כך שההתייקרות אינה חד-פעמית אלא תלווה אותו במשך שלוש שנים. בשורה התחתונה – בעל הרכב יכול וזכאי לתבוע את הרוכב בגין כל הפסדיו. במציאות בה גובה פרמיית הביטוח לרכבים ממשיכה לעלות והסוף אינו נראה באופק, הסכום הכולל של ההפסדים יכול לעבור בקלילות את רף 10 אלף השקלים, ולטפס צפונה למחוזות מבהילים מאוד אם מדובר על רכבי יוקרה.

לצערנו, המציאות יכולה להיות מכאיבה לכיס אף יותר: אומדני הנזק אותם הבאנו מתייחסים למקרה של פגיעה יחסית קלה, אולם תאונה במעורבות דו-גלגלי מסתיימת לא פעם עם נזקים חמורים בהרבה. כמו כן, מציין עו"ד ורשה כי יש לזכור שהרוכב עלול למצוא את עצמו נתבע ומחויב לשלם בגין הנזקים שגרם לרכב אחר אף מבלי שהתקיים מגע ישיר בין השניים. "כך למשל, במקרה בו הוא אילץ רכב אחר לסטות ולפגוע ברכב נוסף. במקרים אלו, קיימת סבירות לא קטנה כי התאונה תסתיים באובדן גמור לרכב ובחיובו של הרוכב לשלם את מלוא ערכו, נכון ליום התאונה".

לסיכום, מלבד ביטוח חובה, שהרוכב מחויב ברכישתו, ההחלטה האם לרכוש ביטוח צד ג תלויה בתפיסת הסיכון של הרוכב. איננו מחסידי חברות הביטוח, בלשון המעטה, אולם חשוב להתריע על ההשלכות הכלכליות של רכיבה ללא ביטוח צד ג'.

תאונות רבות מתרחשות כאשר רכב פונה שמאלה ללא מתן זכות קדימה לכלי דו-גלגלי שמגיע ממול ונוסע בנתיב ישר. לכאורה, האשמה מוטלת במלואה על הנהג, אולם בפסק דין שניתן לאחרונה מבהיר השופט את השיקולים שיש לקחת בחשבון בעת חלוקת האחריות בין הצדדים. העובדה כי לרוכב כלל לא היה ביטוח חובה הופכת את פסק הדין למעניין ורלוונטי אף יותר: בימים טרופים אלו, גובהה של פרמיית החובה גורמת ליותר ויותר רוכבים לעלות על הכביש ללא ביטוח חובה – בניגוד לחוק ותוך נטילת סיכון גדול. פנינו לעו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני נזיקין וביטוח והפרשן המשפטי של פול גז, על מנת להבין את משמעות פסק הדין.

התובע, תושב נהרייה בן 40, טוען כי ביום 15.05.2018 בשעה 18:09 נפגע בתאונת דרכים כשרכב על אופנוע ברח' ברנר בטבריה. לדבריו, הנתבע הראשון – נהג רכב פרטי – נסע בנתיב הנגדי רצה לפנות שמאלה לחניה. הנהג חסם את נתיב הנסיעה של הרוכב, וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. הרוכב הובהל לבית החולים, שם אובחן שבר פתוח ברגלו השמאלית וכן פצע קרוע בצד הפנימי של השוק. במקביל, בוחני תנועה של משטרת ישראל הגיעו לזירה ואספו ממצאים שביססו את התשתית הראייתית שבגינה הוגש נגד הנהג כתב אישום. בהמשך, בית המשפט לתעבורה בנצרת הרשיע אותו בשורה של עבירות: סטייה מנתיב בנסיבות מחמירות; אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה; נהיגה בחוסר זהירות, והתנהגות הגורמת לנזק ולחבלה של ממש.

בשלב הבא הוגשה תביעה כספית על-ידי הרוכב בגין נזקי הגוף והשלכותיהם התפקודיות והכלכליות על חייו, כנגד נהג הרכב והמבטחת שלו – שלמה חברה לביטוח. לאור העובדה כי הרוכב היה מחוסר ביטוח חובה, עליו היה לשכנע את בית המשפט כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג הרכב. מנגד, לו היה מבוטח, כלל לא היה צורך בכך שכן החוק בישראל קובע 'אחריות מוחלטת' בתיקי פלת"ד. במילים אחרות – המבטחת נדרשת לשאת בחובת הפיצוי, ללא קשר לשאלה מי אחראי או אשם בתאונה.

אלא שבמקרה הנוכחי, מכיוון שהרוכב רכב ללא ביטוח, התנהל דיון שבמסגרתו העלו הנתבעים טענות שונות בנוגע לרשלנותו התורמת. העובדה שמדובר על תאונה בנסיבות שכיחות של אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה לרוכב בנתיב הישר, הופכת את התייחסותו של בית המשפט למעניינת ומכניסה אותנו לתוך האופן בו הוא מנתח את חלוקת האחריות בין הצדדים. להלן עיקרי הטענות והתייחסותו של בית המשפט אליהן

רכב במהירות מופרזת. אחת מהטענות השכיחות בתאונות בנסיבות של אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה היא המהירות המופרזת בה נסע הכלי הדו-גלגלי. אלא שבמקרה האמור בית המשפט קיבע שוב את הקביעה כי לא כל מהירות מופרזת מנתקת את הקשר הסיבתי בין אי-מתן זכות קדימה בעת פנייה שמאלה לתוצאות התאונה: "לא ניתן לומר כי מדובר במהירות 'טיסה' המגיעה לכדי גורם זר מתערב ומנתקת את הקשר הסיבתי בין השניים. אין ספק כי אופן נסיעתו של הנפגע תרמה לעוצמת החבלות, שכן היה מצופה ממנו לבלום ומהראיות עולה כי הוא לא בלם. יחד עם זאת לא ניתן לומר כי התנהגות הנפגע מהווה רשלנות חמורה שאינה ניתנת לחיזוי מראש"

בה בעת ציין השופט כי הנתון העיקרי הרלוונטי לקביעת שיעור האשם התורם הוא מהירות הנסיעה של האופנוע. ניתן להניח כי אילו היה רוכב במהירות המותרת – 50 קמ"ש – התאונה הייתה נמנעת. אפשרות אחת היא שהנהג היה מבחין באופנוע המתקרב, ואפשרות שנייה היא שרוכב האופנוע היה מספיק לבלום או לסטות לנתיב הפנוי.

מיקום הפגיעה ברכב הנתבע. מיקום הפגיעה ברכב הנתבע (בחזית קדמית שמאלית) מלמד שהתאונה ארעה כאשר הנתבע רק החל לפנות שמאלה, ולמרות שרכב הנתבע כבר נכנס בחלקו לנתיב הנגדי. אי לכך, מציין בית המשפט כי "ככל שהתובע היה נוהג במהירות המותאמת לתנאי הכביש ניתן היה לצמצם את עוצמת הפגיעה ואף בהסתברות מסוימת למנוע את התאונה, שכן התובע יכול היה לחמוק מרכב הנתבע להמשיך בנסיעה, ביתרת הנתיב שנותר פנוי או לבלום קודם לתאונה".

שדה ראייה פתוח וראות טובה. שדה הראייה של התובע (רוכב האופנוע) היה פתוח למרחק של כ-100 מטרים לפני התאונה, ומזג האוויר במועד התאונה היה תקין עם ראות טובה. משכך היה גם באפשרותו להבחין בנתבע שהחל לפנות.

לא הוכח כי התובע בלם קודם לתאונה. הרוכב טען שהנתבע חסם את נתיב הנסיעה פחות משנייה לפני התאונה, ולכן לא היה באפשרותו למנוע את התאונה, לצמצם את הנזקים או את עוצמת הפגיעה. בית המשפט פסק כי מרחק מסוים קודם לכן יכול היה התובע להבחין בכך שהנתבע מתחיל לפנות, בפרט שהנתבע גם אותת וכאשר שדה הראייה של התובע היה פתוח כ-100 מטר לפניו.

אשם תורם מעצם העובדה כי לא היה מבוטח בביטוח חובה. באשר להיעדר פוליסת ביטוח חובה ורישיון נהיגה בתוקף – "עניינים אלה לבדם, אין בהם כדי להגדיל את שיעור האשם התורם", פסק השופט. לדבריו "ליקויים שלא תרמו מבחינה סיבתית לקרות הנזק – אינם מהווים שיקולים רלוונטיים לקביעת שיעור האשם התורם".

סוף דבר: לאור המהירות בה נסע רוכב האופנוע, פסק בית המשפט כי יש מקום לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור של 30%. לאור היקף וחומרת הנזקים, הנתבעים חויבו לשלם לרוכב סכום של 409,438 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך-דין בסכום של 95,808 ש"ח והחזר אגרת תביעה.

עו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני נזיקין וביטוח ויו"ר ועדת שיבוב ובתי משפט בלשכת עורכי הדין, מציין בתגובה: "מדובר בפסק דין נוסף שמוכיח כי הדלת לקבלת פיצוי לנפגע שרכב ללא ביטוח חובה – פתוחה, אך כל מקרה לגופו, ואין בו משום להוות אור ירוק לרכיבה ללא ביטוח. ראשית, אם מדובר על נזק עצמי, שלא נגרם בשל מפגע בכביש, הרוכב ייוותר ללא פיצוי, אלא אם רכש פוליסת תאונות אישיות וכו'. שנית, אף אם התאונה נגרמה ברשלנות נהג רכב מעורב, בית המשפט רשאי לשלול מהמבוטח את הזכות לקבלת פיצוי".

• קישור לפסק הדין המלא