קטגוריה: מדריכים

  • תאונת דרכים – גם כשהאופנוע עומד או כבוי

    תאונת דרכים – גם כשהאופנוע עומד או כבוי

    כאשר אתם חושבים על המונח 'תאונת דרכים', ההיגיון מנחה כי ההגדרה היא אירוע תאונתי שנגרם במהלך הרכיבה, כשהכלי מונע. אולם במרוצת השנים האחרונות חל שינוי בעמדת בתי המשפט כלפי מושג זה, ובלא מעט פסיקות הורחבה ההגדרה גם בהקשר של מקרים בהם הכלי נמצא במצב של עמידה או אפילו כבוי. ההבדל בין 'סתם' תאונה לבין תאונת דרכים יכול לבוא לידי ביטוי בהרבה מאוד כסף שתקבלו מחברת הביטוח, בכפוף כמובן לאופי ועומק הפציעה. על מנת להבין כיצד הרחיבו בתי המשפט את המונח תאונת דרכים, שוחחנו עם עו"ד אסף ורשה – יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין.

    איך ייתכן שבית המשפט קובע כי תאונת דרכים יכולה להיגרם גם כשאופנוע לא בתזוזה? זה לא סותר את ההיגיון הבריא?

    צריך להבדיל בין השכל הישר ובין ההיגיון המשפטי. על-פי פסיקת בתי המשפט, גם תאונה שאירעה במצב בו הרכב לא היה בנסיעה, עדיין, מופעל הסיכון התעבורתי ועלולות להיגרם תאונות. למעשה, מה שבית המשפט בוחן הוא האם הנזק שנגרם לנפגע קשור לסיכון שכרוך בשימוש ברכב למטרות תחבורה, והאם השימוש בו הוא שגרם לנזק. לצד זאת, בית המשפט גם מייחס חשיבות רבה למגע הפיזי בין הרוכב והאופנוע. כלומר, בית המשפט יראה בנזק שנגרם במהלך ירידה מהאופנוע כתאונת דרכים שמזכה את הרוכב בפיצוי.

    ומה הדין בנוגע לנפילה מהאופנוע תוך כדי עלייה עליו? האם אפשר לקבל פיצוי על נזק שנגרם בנסיבות כאלו?

    תאונה בנסיבות כאלו בדיוק הגיעה לפתחו של בית המשפט. מדובר על חוקר פרטי שעלה על הקטנוע, ותוך כדי כך נפל ונחבל. חברת הביטוח התנגדה. ראשית היא טענה כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות, ושנית, אף אם זו התרחשה כנטען – לא מדובר על תאונת דרכים. בפתח הדיון הבהיר השופט כי "ניסיון החיים המשפטי והכללי מלמד שתאונות עשויות להתרחש בשלל סיטואציות שונות ומשונות שאיש לא העלה על דעתו שיכול ויקרו". לדבריו, בסופו של יום לשכל הישר ולניסיון החיים יש מקום בלתי מבוטל בהכרה בהיתכנותה של התאונה או של תוצאותיה. כמו כן הוא קבע כי על אף שהאופנוע לא היה מונע, התאונה נחשבת כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

    סוף דבר – בחישוב סך הפיצויים, תוך התחשבות בנכות שנגרמה, הפסדי ההשתכרות של התובע והוצאות משפט, העמיד השופט את היקף הפיצויים על 246,186 שקלים (לאחר ניכוי תגמולי המל"ל).

    האופנוע לא הניע ודחפתי אותו במעלה הכביש. תוך כדי תנועה החלקתי ונפצעתי. האם פציעה בנסיבות כאלו מהווה תאונת דרכים?

    תתפלאו, אבל כן. לאחרונה ניתן פסק דין בסיפור ממנו ניתן להקיש גם כלפי תאונה עם דו-גלגלי. בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה חברת ביטוח בתשלום פיצויים לאדם שיצא לדחוף את הרכב של זוגתו שנתקע, וכתוצאה מכך נגרם לו קרע במרפק. המבטחת טענה שהאירוע לא מהווה תאונת דרכים לפי החוק, אך השופטת  קבעה שדחיפת רכב לצורך חילוצו היא בגדר "שימוש ברכב", וחייבה את חברת הביטוח לשלם פיצויים.

    בכתב ההגנה טענה חברת הביטוח שהאירוע הנטען אינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן הרמה של רכב בידיים אינה מופיעה בהגדרת 'שימוש ברכב' בחוק. לשיטתה, לא מדובר בפעולה חיונית והכרחית לנסיעה ברכב, ולא סביר שמשתמש ברכב יבצעה. בית המשפט קיבל את טענת בא כוחו של הנהג, עו"ד טל רבי, וקבע כי האירוע מהווה תאונת דרכים, כיוון שדחיפת הרכב לצורך חילוצו לאחר שכבר החלה הנסיעה היא בגדר 'שימוש ברכב מנועי' לפי ההגדרה בחוק.

    קיבלתי כווייה מהאגזוז של האופנוע. האם מדובר על תאונת דרכים?

    חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". שימוש ברכב מנועי הוא "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב. למעט טעינת מטען או פריקתו כשהרכב עומד". לפיכך, תביעה בגין כווייה שנוצרה במהלך ירידה או עליה מהאופנוע עשויה להתקבל.

    הקפיץ באמצעותו אני קושר את המטען על חלקו האחורי של האופנוע השתחרר והקרס שלו פגעה בי. אני מניח, לפי הדוגמאות שהבאת, שגם זה מוגדר כתאונת דרכים.

    נכון. בית המשפט דן בתיק של מ', שעבדה כמאבטחת בסניף הביטוח הלאומי בחדרה. בתום המשמרת ירדה לחניון בו חנה האופנוע שלה. היא נעמדה לשמאלו, התניעה אותו ותלתה את הקסדה על הכידון. כעת הניחה את תיקה האישי על המושב האחורי של האופנוע וקשרה אותו למושב עם קרסי מתכת. היא היתה משוכנעת שכל הקרסים מהודקים היטב. כשפנתה לעלות על האופנוע השתחרר אחד הקרסים וקפץ לתוך עינה השמאלית. מ' איבדה כליל את ראייתה בעין שמאל. נכותה הוערכה ב-45% לצמיתות. לדעת השופט שדן בתיק, תהליך ההכנה לקראת הרכיבה על האופנוע הוא חלק טבעי ואינטגרלי מתהליך ה'כניסה' לאופנוע. מדובר בתהליך אשר מתחיל עם תחילת הכנת האופנוע ורוכבו לרכיבה ועוד טרם העלייה על מושב האופנוע. "ניתן לראות ברשת הקשירה כמעין דלת רכב שנטרקה ולמעשה 'נזרקה' לעבר מי שנמצא לידה".

    ומה בנוגע לסיטואציה בה תוך כדי תיקון האופנוע, הרוכב נפגע כתוצאה משימוש בכלי עבודה מסוים? זו תאונת דרכים?

    כן. גם זו תאונת דרכים. לבית המשפט הוגשה תביעה בגין מקרה בו אדם נפגע במהלך ניסיון החלפת גלגל ברכב, כשבעת פתיחת הבורג עף מפתח ה'צלב' על פניו ופגע בו. השופט קבע כי מדובר על תאונה שעונה להגדרה 'תאונת דרכים'. כמו כן, גם מקרה לדוגמה בו האופנוע נפל מהרגלית ופגע ברוכב, מהווה תאונת דרכים.

    המסקנה היא שככל שנפגעתם מהאופנוע באופן זה או אחר – בצורה ישירה או עקיפה – רצוי להתייעץ עם עורך דין על-מנת למצות את זכויותיכם, שכן ההגדרה לתאונת דרכים עשויה להיות רחבה מאוד.

    עו"ד אסף ורשה; צילום: יניב שמידט
    עו"ד אסף ורשה; צילום: יניב שמידט
  • על אשמה ואחריות

    על אשמה ואחריות

    בימים האחרונים עלו לכותרות המושגים 'אשמה' ו'אחריות' – בגלל אסון מירון וההקשרים הפוליטיים שעשו לו במקומות רבים. כעת, עם העלייה הדרמטית בתאונות בהן מעורבים רוכבי דו-גלגלי, וביחס ישר מספרי ההרוגים, זו הזדמנות נוספת לחדד את ההבדלים בין אשמה לבין אחריות – כשמדובר עלינו, רוכבי הדו-גלגלי, ועל ההתנהגות שלנו בכבישים.

    התמונה שבראש הרשימה צולמה השבוע ברחוב שוקן פינת בר-יוחאי בדרום תל-אביב (ליד 'ד.ל.ב מוטוספורט', 'אבנוע' ו'ירימי רייסינג'). הצומת הזה מועד לפורענות, ואחת לכמה שבועות מתרחשת בו תאונה.

    במקרה הזה, כמו במקרים רבים, רכב שיצא מרחוב בר-יוחאי לא נתן זכות קדימה, חסם את דרכו של הרוכב, וזה האחרון התנגש ברכב. הרוכב, אגב, פונה לביה"ח במצב קל עד בינוני, ואנחנו מאחלים לו רפואה שלמה והחלמה מהירה.

    צפו בתיעוד התאונה הממחישה את ההבדל בין אשמה לבין אחריות:

    כמובן שלפי כל תקנות התעבורה וחוקי התנועה, נהג הרכב הוא האשם בתאונה. פשוט משום שהוא לא נתן זכות קדימה לרוכב הקטנוע, על אף שהנהג חצה דרך ראשית או השתלב אליה. אין פה בכלל ויכוח, ואין בוחן תנועה שיקבע אחרת. גם סרטון הווידאו שמתעד את התאונה מוכיח באופן חד-משמעי שהנהג לא נתן זכות קדימה, על אף שיש לו תמרור עצור ותן זכות קדימה.

    אבל המושג הזה – אשמה – מעניין את בוחני התנועה, את חברות הביטוח ואת בתי המשפט. אלו צריכים לקבוע אשמה כדי לקבוע נזיקין או כדי להרשיע בבית משפט לתעבורה.

    אותנו, הרוכבים, האשמה פחות מעניינת. כלומר, היא מעניינת כדי לתבוע נזיקין, אבל כאן העניין נגמר. אותנו מעניינת האחריות. או בהרחבה – האחריות שלנו למנוע את התאונה ולחזור הביתה בשלום.

    בג'ונגל יש רק חוק אחד שתקף – החזק שורד. אם אתה חזק, אתה חסין. אם אתה מהקטנים והחלשים, אתה צריך לשמור על עצמך בכל רגע נתון, מפני שברגע אחד של חוסר תשומת לב חיה גדולה יותר עלולה לטרוף אותך. ככה פשוט. לכן החלש צריך לסגל לעצמו תכונות של חוכמה, ערמומיות, זריזות, תחכום, ובגדול לחיות מתחת לרדאר. לחיות בידיעה שאתה בסכנה מתמדת ולנהל את עצמך בהתאם. זה אומר שאסור לך לתת לאף אחד להפתיע אותך או להיכנס לך למרחב האישי.

    בג'ונגל התעבורתי של הכבישים, אנחנו האופנוענים (יחד עם רוכבי האופניים והולכי הרגל) החלשים ביותר. זה אומר שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו. אם נכנסת לצומת באור ירוק ורכב שבא מהצד עבר באדום ונכנס בך – אין ספק שמבחינת החוק הוא האשם. אבל זה לא מעניין, כי אתה – הרוכב – הוא זה שנפגע. אתה אחראי על החיים שלך, אתה צריך לצפות כל הזמן לבלתי צפוי, אתה צריך לחפש את הסכנה, ואתה צריך לבצע את כל פעולות ההישרדות לפני הכניסה למקום המסוכן – הצומת. זה אומר להאט את מהירות הנסיעה ולוודא שאף רכב לא מתקרב מהצד. וזו רק דוגמה אחת מתוך מאות של לקחת אחריות על החיים שלנו כרוכבים.

    גם במקרה הזה, שבו זכות הקדימה בצומת היא של הרוכב, על הרוכב לבצע את כל פעולות ההישרדות כדי למנוע תאונה. זה אומר לרכוב במהירות כזו שמאפשרת לעצור עד קצה שדה הראייה, זה אומר להאט בכניסה לצומת אם מזהים חשד קל שבקלים של סכנה כזו או אחרת, וזה אומר לבדוק בשבע עיניים שאין רכב אחר שעומד להיכנס לצומת בלי לתת זכות קדימה. גם אם נהג הרכב יהיה אשם, זו האחריות שלנו לשמור על החיים שלנו, ואת האחריות הזו אנחנו לא מעבירים לאף אחד אחר.

    תמיד צפו לבלתי צפוי, בכל מקום ובכל זמן, ותמיד דאגו שהאחריות על החיים שלכם היא בידיכם ולא בידיים של מישהו אחר. היו מוכנים לכל תרחיש ואל תיתנו לאף משתמש דרך אחר להפתיע אתכם.

    זו אחריות, והיא בידיים שלנו. תמיד!

    רכבו בזהירות, במודעות, ובעיקר באחריות!

  • מדריכים טכניים חדשים בערוץ היוטיוב של פול גז

    מדריכים טכניים חדשים בערוץ היוטיוב של פול גז

    במסגרת המשאבים שאנחנו משקיעים בערוץ היוטיוב שלנו, בימים האחרונים סיימנו להפיק והעלינו סרטוני הדרכה חדשים לפלייליסט של המדריכים הטכניים. 

    בשבועות הקרובים נפיק סדרת מדריכים נוספת, ואתם מוזמנים לבקש בתגובות מדריכים נוספים בעברית שאותם הייתם רוצים שנפיק. בינתיים אתם מוזמנים להירשם כמנויים לערוץ היוטיוב שלנו וללחוץ עם הפעמון כדי לקבל עדכונים על כל וידאו שאנחנו מעלים לערוץ.

  • טכני: סיבי פחמן – קרבון

    טכני: סיבי פחמן – קרבון

    סיבי פחמן, או קרבון (Carbon Fibers באנגלית), הוא חומר קל משקל, חזק, קשה ויקר, המורכב מסיבים דקים במיוחד המכילים בעיקר אטומי פחמן. החומר הכרחי בעולם המרוצים ומוכר גם בעולם האופנועים כחומר המרכיב מגנים או חלקי אפטרמרקט, אם כי כבר ראינו יצרניות שהשתמשו בו לבניית שלדות מלאות, חישוקים ועוד. 

    בסוף שנת 2016 הציגה ב.מ.וו בתערוכת מילאנו את ה-S1000RR HP4 בגרסת קרבון. נכון, זה לא בדיוק אופנוע המוני או כזה שמיוצר בכמויות מסחריות, אך עדיין מדובר על אופנוע (ויש גם אחד בישראל!) הנושא שלדה, חישוקים ופיירינג – כולם מסיבי פחמן. גם דגמי הסופרלג'רה של דוקאטי מגיעים עם שלדות מסיבי פחמן, אולם בדוקאטי השלדה קטנטנה, ומחברת בין המנוע לבין ציר ההיגוי כשהמנוע הוא הגורם נושא העומס העיקרי, ואילו בב.מ.וו מדובר על שלדת קורות מלאה, שתורמת למשקל יבש של 146 ק"ג בלבד. לאופנוע ליטר.

    שלדת הקרבון של ה-S1000RR HP4
    שלדת הקרבון של ה-S1000RR HP4

    לב.מ.וו יש ניסיון רב עם קרבון. דגמי המכוניות i3 ו-i8 החשמליות, מיוצרות עם שלדת קרבון קלה ומודולרית. בנוסף, ב.מ.וו רכשה לפני כמה שנים 49% מחברת סיבי הפחמן SGL, כך שחזית הטכנולוגיה בתחום נגישה לה, והחברה אף עוסקת בפיתוח התחום. שלדת הקרבון, מעבר להיותה קלה יותר, היא גם חזקה וקשיחה יותר משלדת אלומיניום, והעיקר – ניתן להגיע לספציפיקציות מדויקות של קשיחות וחוזק בכל הצירים, דבר שמוגבל הרבה יותר עם אלומיניום, ובטח עם פלדה.

    סיבי פחמן מורכבים מסיבים דקים במיוחד (קוטר של כ-0.005 מ"מ) המכילים בעיקר אטומי פחמן. סיבי הפחמן מאורגנים בגבישים זעירים לאורך הסיב, כאשר מבנה זה מקנה להם חוזק רב יחסית לגודלם הזעיר. השימוש הבסיסי ביותר בחומר מתקבל על ידי שזירת כמה אלפי סיבים לחוט בעל חוזק רב, מהם ניתן לשזור לאריג גדול יותר. משם ניתן לטבול את האריג בדבק כדוגמת אפוקסי ליצירת חומרים מרוכבים המאפשרים יצירת משטחים חזקים וקשים בעלי משקל נמוך.

    השלדה הראשית ושלדת הזנב של הדוקאטי סופרלג'רה
    השלדה הראשית ושלדת הזנב של הדוקאטי סופרלג'רה

    בעולם האופנועים אנו יכולים לראות שימוש ניכר בסיבי פחמן בעיקר בקטגוריות המרוץ הבכירות הדורשות חלקים חזקים, קשים וקלים. פיירינגים העשויים כמעט לגמרי מסיבי פחמן או משטחי פלסטיק מחוזקים בסיבי פחמן, שלדות וחישוקים כמו ב-HP4 שהזכרנו, מגנים כאלו ואחרים, דודי מפלט ועוד. החומר, בצורה הבסיסית שלו ובטח בגרסה הסופית המעוצבת לפי מפרט היצרן, הדגם או הקבוצה, יקר מאוד. תהליך הפקת הסיבים דורש שימוש בחומר שנקרא אקרילוניטריל (Acrylonitrile) אשר מופק מתזקיקי נפט ודורש תהליך עתיר אנרגיה, רעיל ופוגע בסביבה.

    בנוסף, במקרה של תאונה אין את היכולת ליישר או לתקן, ולפיכך כל חלק שהוא מסיבי פחמן הוא חד-פעמי. בעבר עלה החשש שבמקרה החלקה, פיירינג קרבון עלול גם לחתוך את הרוכב ככל שהוא נשבר. בצד החיובי החלקים נראים מיליון דולר, לא מתחמצנים או מחלידים, וחוסכים גם צבע – בעיקר משום שאף אחד לא רוצה להסתיר אותם.

    לא רק האופנועים מקבלים את החומר האקזוטי, אלא גם חליפות רכיבה, כפפות, מגפיים וקסדות מכילים משטחי חיזוק מסיבי פחמן. גם לצורך יתרונות המשקל, החוזק והקושי, וגם משיקולים עיצוביים. כבר אמרנו, זה נראה מעולה.

    קרבון בכל מקום! קל, חזק וקשה
    קרבון בכל מקום! קל, חזק וקשה
    הזרוע האחורית של הסופרלג'רה
    הזרוע האחורית של הסופרלג'רה
    החישוק האחורי של ה-S1000RR HP4
    החישוק האחורי של ה-S1000RR HP4
  • טכני: כנפונים להצמדה

    טכני: כנפונים להצמדה

    הופעת כנפוני ההצמדה האווירודינמיים ב-MotoGP לפני מספר שנים זלגה גם לאופנועי הכביש הסדרתיים – לשיפור האחיזה מצד אחד וחידוד הנראות מהצד השני. מה באמת הכנפונים עושים והאם באמת צריך אותם?

    דוקאטי פניגאלה V4, דוקאטי סטריטפייטר V4, אפריליה טואנו V4 X, הונדה CBR1000RR-R – אלו חלק מדור האופנועים החדש, החוקיים ומיועדים לשימושי כביש, שמגיעים מהמפעל עם כנפונים להצמדה, ממש כמו באופנועי המרוץ עליהם הם מבוססים. תפקיד הכנפיים להעניק כוח, בסיוע האוויר במהירות גבוהה של האופנוע, על-מנת להצמיד את הגלגל הקדמי אל הקרקע ולשפר את האחיזה.

    כנפונים בדוקאטי פניגאלה V4
    כנפונים בדוקאטי פניגאלה V4

    כאשר האופנוע בתנועה פועלים עליו ארבעה כוחות עיקריים, עם תוספת של כוח חמישי. הכוחות הפועלים הם המנוע שמושך קדימה, כוח הגרר שמתנגד לתנועה (ראו כאן), כוח העילוי שמרים את האופנוע וכוח הכבידה שמוריד אותו. כל עוד האופנוע נע בקו ישר, המשוואה פשוטה למדי: יש לדאוג שכח המנוע יהיה גדול מהגרר על-מנת שהאופנוע יתקדם, ושכוח הכבידה יהיה גדול מכוח העילוי על-מנת שהאופנוע יישאר צמוד לקרקע. הכוח החמישי מצטרף בזמן הפנייה – זהו הכוח הצנטריפוגלי. מדובר על כוח מדומה המושך את הכלי בתנועה מעגלית, לאורך רדיוס הסיבוב, בכיוון הפונה החוצה ממרכז המעגל. למעשה, זהו כוח תוצאתי ונגדי לכוח המושך את האופנוע לתוך הרדיוס.

    כאשר זרימת האוויר מתועלת כראוי נוצרים כוחות עקב הפרשי לחצים, וגודל כוחות אלו ניתן לשליטה באמצעות תכנון נכון. כלומר, מהנדסי האופנועים רוצים לייצר כוח אחד אשר מבטל כוחות אחרים שפוגעים ברכיבה.

    וגם בסטריטפייטר V4
    וגם בסטריטפייטר V4

    על-מנת להתמודד עם כוח העילוי, פותחו אמצעים להגדלת כוח ההצמדה, אשר כאמור פועל כלפי מטה ומתנגד לכוח העילוי. כוח ההצמדה הוא חשוב, אך יכול גם ליצור בעיה. בישורת ארוכה נדרש להקטינו עד למינימום משום שהוא גם יוצר גרר. הגרר – במקרה הזה התנגדות לגלגול – הוא גם תוצאה של חיכוך, ונקבע גם על-ידי משקל וכוח הפועלים כלפי מטה. כוח הצמדה רב מדי עלול לגרום לגרר גבוה מדי, שתוצאתו הפרעה למהירות בישורת וכן צריכת דלק גבוהה. בישורת, כוח ההצמדה צריך להספיק רק כדי למנוע את התרוממות האופנוע כתוצאה ממהירות גבוהה (מאוד). במהלך פנייה לעומת זאת, תפקיד ההצמדה להתנגד לכוח הצנטריפוגלי ולדאוג לאחיזה מוגברת של הגלגל הקדמי. הכנפונים הם אחד האמצעים להתמודדות עם דרישות אלו.

    תפקידם העיקרי של הכנפונים הוא לייצר כוח הצמדה ולאפשר להיגוי, לתאוצה ולבלימה להיות יעילים יותר. כוח גדול על הצמיג הקדמי יביא ליכולת טובה שלו בשלושת תחומים אלו. כנף היא בעלת פרופיל אווירודינמי הפוך: במטוס מטרת הכנפיים הוא להשיג עילוי, על-מנת שהמטוס יתרומם ויחזיק עצמו באוויר, ולכן החלק העליון של פרופיל הכנף ארוך יותר מהפרופיל התחתון, כך שהפרש הלחץ יגרום לכוח דוחף כלפי מעלה. באופנוע (וברכב) הכנפון מעוצב כך שהפרופיל התחתון ארוך יותר ולכן מתקבל הפרש לחצים שלילי – הלחץ בתחתית הכנפון נמוך מהלחץ מעליו, והכוח הנוצר מופעל כלפי מטה.

    כאן בהונדה CBR1000RR-R - לא בולטים החוצה
    כאן בהונדה CBR1000RR-R – לא בולטים החוצה

    אוקי, אז נסכים להסכים שבאופנועי מרוץ המשתתפים בסדרות כדוגמת ה-MotoGP או אליפות הסופרבייק העולמית יש צורך בכנפוני ההצמדה, שכן מהירויות הרכיבה שם מצדיקות את זה, ולא רק בפניות אלא גם בקו ישר כמערכת עזר נוספת למניעת ווילי. עכשיו נשאלת השאלה האם באמת צריך אותם באופנועים סדרתיים? בדוקאטי מצהירים שהכנפונים של הסטריטפייטר V4 מספקים 28 ק"ג של כוח הצמדה במהירות של 270 קמ"ש, 30 ק"ג בפניגאלה V4R החדש באותה המהירות ו-50 ק"ג בפניגאלה V4 סופרלג'רה האקזוטי. הרי אמרנו שכוח ההצמדה נועד לספק יותר אחיזה בפניות דווקא, אבל כמה לקוחות פרטיים יקחו את האופנועים היקרים שלהם ובאמת ינצלו את כל הכוח הזה בפניות?

    אז למה שמים אותם? נזכיר את רכבי הנינג'ה-טורבו היפניים של סובארו ומיצובישי, שהספויילר האחורי התנוסס לו בגאון ובעיקר נועד למשוך שוטרים וגנבים. בדומה ללא מעט רכבים שמשודרגים עם ספוילרים, גם כאן מקדם הפוזה הוא הנרטיב המוביל. אבל לא מזיק גם להוסיף נתונים טכניים שאמורים לבדל דגם אחד מהשני. אנו מאמינים שדגמי העתיד הקרוב ילבשו את כנפוני ההצמדה (ראו את ההונדה CBR600RR החדש), אך הם לא ישרדו את מבחן הזמן. אגב, מי שרוצה לשדרג את האופנוע הפרטי שלו, כבר לפני שנתיים כתבנו על חברת אפטרמרקט שמייצרת כנפונים לדגמים שונים. אז גם אם זה לא יקדם אותנו באחד ממסלולי המרוצים בישראל, זה בהחלט נראה טוב.

    כאן נראה אפקט כוח ההצמדה
    כאן נראה אפקט כוח ההצמדה
  • פנייה מתהדקת – סכנה אמיתית

    פנייה מתהדקת – סכנה אמיתית

    בבוקר שישי האחרון, 28.8.20, נהרג בכביש 386 בחור בן 20, בר מזרחי ז"ל. מזרחי רכב על אופנועו על כביש 386, המחבר בין צומת כרם לבין בר-גיורא ופופולרי במיוחד על רוכבי אופנועים. אולם בכביש 386 – כמו בחלק לא קטן מכבישי ומחלפי ישראל – ישנן גם פניות מתהדקות, כאלה שבהן רדיוס הפנייה קטן לקראת סופן. פניות אלו מהוות סכנה אמיתית למשתמשי הדרך, ואכן מזרחי ז"ל נזרק בפנייה כזו לנתיב הנגדי, ושם התנגש בתאונה חזיתית ברכב שהגיע ממולו.

    עוד באותו היום כתבנו בעמוד הפייסבוק שלנו כמה מילים על הפנייה המתהדקת הזו, ואף הוספנו צילום לוויין מגוגל מפות שמראה בבירור את ההידוק המדובר שבו מצא את מותו בר מזרחי ז"ל. ההיענות לפוסט הייתה עצומה, עם מאות הבעות, תגובות ושיתופים, ולכן הפקנו גם וידאו קצר שמראה את הפנייה ומציג את הטעות הנפוצה בגישה אליה, שתשפיע באופן ישיר על היציאה מהפנייה, וכן את הדרך הנכונה לגשת לפנייה עיוורת בכלל ומתהדקת בפרט.

    צפו בווידאו:

    צילום ועריכה: אביעד אברהמי

    הפוסט שכתבנו בפייסבוק:

    כביש 386 הוא הכביש המפותל המחבר בין מעגל התנועה של צומת כרם (עין כרם, ירושלים) לבין צומת בר גיורא ובהמשך צומת צור הדסה. באמצע הכביש הזה יש את צמד הפניות הידועות בתצורת S (שמאלה ואז ימינה) שאליהן מגיעים מדי סופ"ש רוכבים רבים כדי להפגין ביצועיהם ולהצטלם בהשכבה. על שתי הפניות הללו ראינו ברבות השנים לא מעט תאונות, כולל תאונה חזיתית של מאור בבלי ז"ל שגם צולמה בווידאו, או רוכב שנפל אל מתחת לגשר מגובה של כ-5 מטרים.

    אבל הפעם אנחנו מדברים על פנייה אחת לפני ה-S הזה. אם מגיעים מכיוון ירושלים, הפנייה הזו היא ימנית ארוכה שמגיעה אחרי קטע ישר, שדה הראייה בה קצר מאוד בגלל הצמחייה שמימין הדרך, והכי גרוע – זוהי פנייה מתהדקת!

    רוכב אשר לא מכיר את הפנייה ומגיע אליה במהירות שנראית לו סבירה לרדיוס ההתחלתי, יופתע מההידוק שבקצה הפנייה, ואז יקרו אחד מהשלושה: או שיוסיף היגוי בהידוק (יצליח רק אם יגיע במהירות נוחה), או שיבלום בחוזקה או שייזרק אל הנתיב שממול – שזה התרחיש שקורה לרוב. אם מגיעים מהר מדי נזרקים לא רק לנתיב הנגדי, אלא ממש לתעלה שמעבר לנתיב הנגדי. עצרו שם וראו בעצמכם כמה חלקי פלסטיק ומתכת מכל כך הרבה כלי רכב ואופנועים מפוזרים שם בתעלה.

    יותר מזה: רוכבים רבים נצמדים לחלק הפנימי של הפנייה כבר בתחילתה, כשהרדיוס גדול, ובכך מצמצמים משמעותית את שדה הראייה אל-תוך הפנייה ואת אפשרויות הזיהוי והתגובה של ההידוק. השיטה הנכונה לביצוע הפנייה הזו, ולמעשה כל פנייה ללא שדה ראייה אל מחוץ לפנייה, היא להמתין בקו החיצוני כדי להגדיל את שדה הראייה אל תוך הפנייה.

    זירת התאונה בכביש 386 - הפנייה המתהדקת - שבה נהרג בר מזרחי ז"ל
    זירת התאונה בכביש 386 – הפנייה המתהדקת – שבה נהרג בר מזרחי ז"ל (צילום: איחוד הצלה)

    גם על הפנייה הזו ראינו לא מעט תאונות. לפני כחודשיים נהג של למבורגיני צהובה וחדשה בשווי מיליוני שקלים השבית אותה בתאונה בדיוק באותה הנקודה, מיד אחרי ההידוק. לפני כן ראינו דוקאטי מולטיסטראדה שהגיע מהר ונזרק אל התעלה, וכך עוד הרבה תאונות מיותרות ויקרות שעשויות היו להימנע עם אסטרטגיית רכיבה נכונה.

    אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה ביום שישי בתאונה, אולם מהעדויות שהגיעו אלינו אנחנו מבינים שהרוכב אכן נזרק לנתיב הנגדי בהידוק של הפנייה. הפעם, לרוע מזלו, הגיעה ממול מכונית פרטית בתזמון טראגי. התאונה החזיתית הייתה ככל הנראה בלתי נמנעת.

    אנחנו מבקשים מציבור הרוכבים: סעו בזהירות! בכבישים שאותם אינכם מכירים היטב – שמרו על רזרבות גדולות. בפניות עיוורות, שבהן אינכם רואים את היציאה מהפנייה, ובטח אם אינכם רואים את שיא הפנייה, רכבו לאט יותר כך שתוכלו להגיב להידוק כזה או אחר שלצערנו קיימים על כבישי ישראל, או לכל הפתעה שלא תצוץ מעבר לשדה הראייה. נזכיר שעל הכביש הציבורי יכולות להיות אלף הפתעות.

    רכבו בהנאה ובכיף, אבל אנא – שמרו על עצמכם וחזרו הביתה בשלום!

  • טכני: תאורת LED לאופנועים

    טכני: תאורת LED לאופנועים

    בשנים האחרונות הפכו פנסי LED לנפוצים יותר ויותר באופנועים וקטנועים – לשדרוג המראה, לעמידות לאורך זמן ולתאורה טובה יותר. במאמר זה נבין מה היתרונות בשימוש בנורות LED, ומה ההבדלים בין מקורות האור הנפוצים לבין נורות LED.

    נורת LED (ר"ת Light-Emitting Diode – דיודה פולטת אור) היא מקור אור אלקטרוני בצורת התקן מוליך למחצה (Semi-Conductor), הפולט אור כתגובה למעבר זרם חשמלי דרכו. מבנה הנורה שונה באופן מהותי ממקורות האור הקונבנציונליים בכך שאין בנורה חוט להט או גז כמו בנורה רגילה, והיא אינה בנויה משפופרות זכוכית רגישה ושבירה.

    הדיודה, בתצורת מוליך למחצה, מאפשרת לזרם חשמלי לזרום בה בכיוון אחד בלבד – כמו שסתום חד-כיווני, רק של זרם חשמלי. הדיודה בנויה מחיבור של שני חומרים שונים במקצת, בצורה המכונה צומת P-N . החומר מסוג P מכיל מטען חיובי עודף (עני באלקטרונים), בעוד המרכיב השני הוא מסוג N ומכיל מטען שלילי עודף (אלקטרונים). כאשר מופעל מתח חשמלי קדמי על התקן מוליך למחצה בעל צומת P-N, האלקטרונים נעים לכיוון החיובי (P) ואילו המטען החיובי נע הפוך (N). כתוצאה מכך מתאחדים שני המטענים בנקודת הצומת, ופולטים אנרגיה בצורת פוטונים. למעשה, כל הדיודות נחשבות כפולטות פוטונים, אך לא בהכרח פולטות אור. החומר המשמש את הדיודה פולטת האור (כאמור, נורת ה-LED) הוא חומר ייעודי שגורם לפליטת פוטונים באורכי גל בתחום הנקלטים לעין האנושית. חומרים מסוגים שונים מחוללים פליטת פוטונים באורכי גל שונים, דבר המתבטא כאור בגוונים שונים, אולם לאופנועים וקטנועים משתמשים ב-LED יחיד המפיק אור באורכי גל קצרים כגון כחול או אולטרה סגול (UV), בשילוב של ציפוי זרחני צהוב אשר יוצר את האור הלבן הבוהק.

    פנסי LED - גם כ-DRL
    פנסי LED – גם כ-DRL

    יעילות אורית ונצילות

    יעילות אורית (לומן לוואט – lm/W) מבטאת את היחס בין עוצמת האור (לומן – יחידת מידה פוטומטרית למדידת עוצמת אור הנקלטת על-ידי עין אנושית) שמתקבל ממקור אור או מגוף תאורה, לבין האנרגיה החשמלית הנדרשת כדי להפיקו (וואט – יחידת הספק). נצילות מבטאת באחוזים את כמות האור המופק מגוף התאורה ביחס לאור שמפיק מקור האור המותקן בו, כלומר כמה מהאנרגיה החשמלית אובדת בצורת חום. מתחילת העשור חל שיפור ניכר ביעילות האורית של נורות LED, לרבות במכלולים שלמים של גופי תאורת LED. אם בתחילתו טווח היעילות האורית של גופי תאורת לד נעו בתחום של 110-60 לומן לוואט, עכשיו כבר מצליחים להגיע ליעילות אורית של כ-200 לומן לוואט.

    העוצמה נמדדת בקלווין (K), שהיא יחידת מידה לטמפרטורת האור ומתייחסת לגוון ורמת האור וההפצה שלו כלפי חוץ. אופנועים עובדים על דרגת טמפרטורת האור הנמוכות יותר, אשר נעות בטווחים שבין 6500K-6000K ומספקות גוון לבן קר ובוהק או אף כחלחל (תאורה ביתית עובדת על טווחים של 3000K ונקראת WARM WHITE עם גוון צהבהב יותר).

    נצילות אורית גבוהה
    נצילות אורית גבוהה

    השפעות הטמפרטורה על היעילות וחסרונות ה-LED

    פעולה תקינה של ה-LED תלויה מאוד בטמפרטורה שבה היא נמצאת, דבר שמהווה את אחד מחסרונותיה – בעיקר בכלי רכב. בטמפרטורה גבוהה מדי, אורך חיי ה-LED מתקצר והבהירות יורדת. עם זאת, בטמפרטורה נמוכה מאוד, עוצמת הבהירות של ה-LED עולה ואורך החיים גדל. התקני תאורת LED טובים אמורים לסלק את החום העודף באמצעות רכיב פינוי חום ייעודי (Sink Heat) בנקודת הצומת P-N – שם מתבצעת המרת האנרגיה החשמלית לאור הנראה לעין.

    כאשר טמפרטורת הצומת (Tj) עולה, תפוקת האור ותוחלת החיים של הנורה יפחתו. למעשה, שלושה גורמים משפיעים על טמפרטורת הצומת: עוצמת הזרם החשמלי דרכו, מערכת הקירור של ההתקן וטמפרטורת הסביבה שבה מותקן ההתקן. בנורות LED לרכבים מותקן גם רכיב קירור חיצוני, אשר מחובר למעטפת ההתקן או מהווה חלק מהמעטפת או מגוף התאורה.

    מאפייני הנורה הנקובים מוגדרים על-ידי יצרניות הנורות בתנאי טמפרטורת צומת של 25 מעלות צלזיוס. אולם בפועל, טמפרטורת הצומת של התקן LED אשר נמצא בטמפרטורת חדר ואשר לו מערכת קירור טובה, תהיה 90-60 מעלות צלזיוס – משמעותית הרבה יותר גבוהה בכלי רכב. זה, אגב, מבטא את אחד מחסרונותיו של ה-LED. חסרון נוסף הוא הסיכון בסנוור התנועה הנגדית בשל ריכוז אור רב באורכי הגל הכחולים שבספקטרום ה-LED הלבן, וכן בגלל שהאור של ה-LED מרוכז מנקודה אחת קטנה.

    בתאורת LED אין אפשרות להחליף נורה שרופה או פגועה, זאת מכיוון שה-LED הוא רכיב במעגל מודפס ואין אפשרות להחליף דיודות – לעומת נורה חשמלית, שהיא רכיב במעגל חשמלי ובת החלפה. משמעות הדבר הוא שגוף תאורה שמבוסס על LED יחזיק עד שהדיודות שבו יסיימו חיים ואז יפסיק לשרת אותנו – גוף חד פעמי.

    וזה גם נראה מעולה
    וזה גם נראה מעולה

    סוגי תאורה נוספים

    הלוגן – נורת להט עם זכוכית קריסטל דקה, חזקה ועמידה בחום הרב הנפלט. אל תוך חלל הנורה משחילים גז הלוגן לפני האיטום ומקבלים בתמורה נורה בוהקת וחזקה. זוהי תצורה פשוטה, אמינה, זולה וניתנת להחלפה, אך עם תוחלת חיים נמוכה.

    קסנון – במקום נורת להט יש תרכובת גזים המוצתים על-ידי מתח החשמלי שמופעל. זה מייצר אור בהיר, חזק וחסכוני. בצד השלילי זוהי מערכת מסורבלת, יקרה ורגישה ללכלוך שמפזר את אלומת האור.

    לייזר –  קרני לייזר מוקרנות אל מערך של מראות לכיוון זכוכית שבתוכה כלוא גז, אשר בתורו מתחמם והופך לבוהק חזק במיוחד. מערכת יקרה מאוד שקיימת למשל ברכבי הפאר של ב.מ.וו.

    מהפכה בעולם התאורה
    מהפכה בעולם התאורה

    אז האם מותר להתקין נורות LED באופנוע שלנו?

    אפשר לכתוב שתאורת LED שינתה את עולם התאורה – החל מסימון וכלה בהארת פנים וחוץ. היתרונות רבים וכוללים יעילות גבוהה, ידידותיות לסביבה, עלות יחסית נמוכה, משך חיים שימושי ארוך ביחס לזה של מקורות האור האחרים, היא אינה פולטת קרינה, נטולת כספית, נחשבת ידידותית לסביבה ונראית טוב.

    לגבי התקנת תאורת LED חליפית על האופנוע, אזי הדבר מוגדר כ'שינוי מבנה' ומחייב אישור משרד התחבורה. במידה ולא עשיתם את התהליך הזה, הדבר עשוי לגרום לקבלת קנס ואף הורדה מהכביש, וכמובן שעם נורת LED שאינה מקורית, האופנוע עלול שלא לעבור מבחן רישוי שנתי (טסט). אתם יכולים להתנחם בכך שבשנים הקרובות הרוב המכריע של האופנועים והקטנועים החדשים יגיעו עם תאורת LED היקפית מקורית מהיצרניות.

    אל תתקינו פנסי LED תחליפיים
    אל תתקינו פנסי LED תחליפיים
  • טכני: יחידת מדידה אינרציאלית (IMU) באופנועים

    טכני: יחידת מדידה אינרציאלית (IMU) באופנועים

    אופנועים וקטנועים מודרניים מגיעים עם מערכת אלקטרונית המודדת את הכוחות והמומנטים הפועלים עליה, ומווסתת בהתאם בקרות עזר שונות כמו בקרות הזינוק, הבלימה, האחיזה, ואף בקרות הווילי והסטופי. אנו נסקור כאן את מערכות ה-IMU המודרניות, שבאות לעזור לנו ברכיבה, לעשות אותנו מהירים יותר ולהציל חיים.

    עד לפני מספר שנים, הרעיון של בקרות אלקטרוניות באופנועים וקטנועים לא היה מובן מאליו. בעולם הרכבים, לעומת זאת, בקרות הבלימה והאחיזה מחויבות על-פי כל תקן וכל דרישה במרבית העולם, לרבות בישראל. כיום, המושגים ABS להטיה, בקרת אחיזה חד או רב-שלבית, בקרת החלקה של הגלגל האחורי (דריפטים), בקרת ווילי, בקרת סטופי ובקרת זינוק הפכו להיות מובנים באופנועי ספורט מודרניים (ראו דוקאטי פניגאלה V2), בייבי-אדוונצ'ר (ק.ט.מ 390 אדוונצ'ר), תלת-גלגלי (ימאהה טריסיטי 300) ואף בקטנועים. מערכות עזר אלו הפכו לזולות לפיתוח, והן אינן משפיעות על המשקל הכללי של האופנוע. לכל הבקרות הללו יש מכנה משותף: הן מקבלות חלק חשוב הנתונים דרך יחידת ה-IMU.

    כך נראה ה-IMU מבפנים
    כך נראה ה-IMU מבפנים

    IMU (ר"ת Inertial Measurement Unit – יחידת מדידה אינרציאלית) היא מערכת אלקטרונית אשר מודדת את הכוחות והמומנטים הפועלים עליה (ועל האופנוע). בעזרת שילוב של מדי תאוצה – חיישנים המשמשים למדידת תאוצה קוויות, סיבובית וג'יירוסקופים – מודדים את הזווית שבין גוף הנמצא בתנועה לגוף במצב אופקי (הקרקע). חיישנים אלו, אגב, נמצאים גם בסמארטפון הממוצע שלכם. אם ניקח, לצורך העניין, בקרת אחיזה או ABS רגיל, אזי הנוסחה כאן היא יחסית פשוטה: חיישני המהירות מודדים את ההבדלים בין המהירות של שני הגלגלים, וברגע שיש פרש מהירויות, המערכת מפחיתה את מהירות המנוע או מפעילה את הבלמים רגעית או משחררת את הבלמים. במקרה של ABS להטיה, המתאפשר רק בעזרת נתונים שמתקבלים מה-IMU, המצב קצת יותר מורכב: בזמן פנייה הציר הקדמי והציר האחורי מבצעים דרך מעט שונה, שגם נובע מהמידות השונות של הגלגלים והצמיגים. במקרה כזה, המחשב צריך לקבל תמונת מצב מדויקת, לדעת לעבד מידע על זווית ההטייה ביחס לכביש, התאוצה או ההאטה, ולהפעיל את המערכות הרלוונטיות למצב.

    מד התאוצה והג'יירוסקופ מכוילים בצורה המאפשרת למדוד את הזווית והמצב של כל ציר. למעשה, IMU ב-6 צירים, אליו אנו מתייחסים באופנועים המודרניים, מודד עלרוד (Pitch), גלגול (Roll), סבסוב (Yaw), תאוצה אורכית (Longitudinal Acceleration), תאוצה אנכית (Vertical Acceleration) ותאוצה אלכסונית וצדית (Transverse Acceleration). מערכת ה-IMU קוראת את הנתונים בין 100 ל-125 פעמים בשנייה, והיא מעבירה את המידע דרך רשת ה-CAN Bus (ר"ת Controller Area Network). כאן מדובר על מחשב יחיד אשר משמש כממשק, אשר דרך שני חוטים מלופפים מעביר מידע בין כל המערכות. מהירות העברת הנתונים של ה-CAN Bus היא בין 500 ל-1,000 נתונים בשנייה. מספיק נתונים כדי לספק תגובות מחשב מהירות לכל אחת ממערכות העזר, עליהן תכף נרחיב.

    IMU 6 AXIS

    מערכת ABS (ר"ת Antilock Brake System) – מערכת למניעת נעילת גלגלים בבלימה. המערכת מחולקת למחשב ולמודולטור – בית שסתומים. חיישני מהירות על הגלגלים מדווחים למחשב מה מהירותו של כל גלגל, וכאשר תחת בלימה אחד הגלגלים מאט משמעותית או נעצר לגמרי, כלומר מחליק, המחשב, דרך המודולטור, משחרר לחצים מקו צינור הבלם של אותו גלגל בתדירות של עשרות פעמים בשנייה ובכך מונע את נעילת הגלגל. חיישני ה-IMU יודעים לקחת בחשבון גם מצב בו האופנוע נמצא בהטיה, שם יש פחות שטח מגע של הצמיג בקרקע, להעביר את המידע ולווסת את ה-ABS בהתאם.

    מצערת חשמלית היא מצערת שבה כשהרוכב פותח את ידית המצערת הוא לא פותח פיזית את הפרפרית בגוף המצערת, אלא נותן פקודה למחשב להאיץ את המנוע. המחשב מצידו מתחשב בנתונים נוספים ופותח את המצערת לפי מה שנכתב לו במפת ניהול המנוע. למערכת ניהול מנוע עם מצערות חשמליות, שמקבלת את הנתונים דרך כל החיישנים, יש יתרון מהותי נוסף – היא מאפשרת הטמעה של מערכות עזר אלקטרוניות נלוות בקלות רבה יחסית, ולמערכות מסוימות היא אף הכרח. מערכות בקרת החלקה, מערכות בקרת ווילי (כולל אפשרות לשליטה על גובה הרמת הגלגל) או בקרת זינוק – כולן קלות יותר ליישום עם מצערות חשמליות. גם מערכת בקרת שיוט, שבה הרוכב קובע את מהירות הנסיעה, קלה מאוד ליישום עם מצערות חשמליות, שכן אז מחשב ניהול המנוע שומר על מהירות הנסיעה שנקבעה על-ידי פתיחה או סגירה של המצערות בהתאם לצורך. גם קוויקשיפטר, שמאפשר להעביר הילוכים ללא שימוש במצמד, מרחיב את פעולתו עם מצערות חשמליות. קוויקשיפטר שמאפשר רק העלאה של הילוכים אפשרי כמעט בכל מערכת הזרקת דלק מפני שמספיק ניתוק רגעי של ההצתה וההזרקה כדי להעביר הילוך, אולם בקוויקשיפטר שמאפשר גם הורדת הילוך (אוטובליפר) נדרשות מצערות חשמליות, שכן בהורדת הילוך המחשב פותח את המצערות, בעצם נותן 'גז ביניים', משווה מהירויות בין המנוע לבין ההילוך הנבחר שאליו מורידים, ומאפשר העברת הילוך חלקה.

    כך נראית יחידת ה-IMU של בוש
    כך נראית יחידת ה-IMU של בוש

    בקרת החלקה, בקרת אחיזה, בקרת משיכה, בקרת יציבות – כל אלו שמות שונים של כמעט אותה המערכת. מערכת בקרת האחיזה מזהה שינויי מהירויות בין שני הגלגלים בזמן תאוצה, כלומר סיבוב יתר של הגלגל האחורי (החלקה בתאוצה), ומפחיתה את כוח המנוע על ידי הקטנת ההזרקה ואיחור ההצתה. מערכות פשוטות, כמו למשל בכלים היפניים, עובדות רק על מחשב ניהול המנוע ומפחיתות את מומנט המנוע תוך כדי החלקה בתאוצה. מערכות מתקדמות יותר, כמו בכלים האירופאיים היוקרתיים, משלבות את מערכת ה-ABS עם מחשב ניהול המנוע (שוב, על ידי תקשורת CAN Bus), ויודעות לווסת את כוח המנוע הרבה יותר טוב ועל ידי כך לקבל הפחתת כוח חלקה יותר, בלי המכה הנלווית לניתוק המנוע.

    מערכות האלקטרוניקה המודרניות מעניקות תמונת מצב מדויקת ועדכנית למערכת ניהול המנוע, שמתפעל את המערכות הרלוונטיות בהתאם למצב הנתון. בוש – החברה המובילה בתחום, שהחיישנים שלה יודעים לעבוד עם מרבית היצרנים – פיתחה את מערכות החיישנים שלה רק בסוף שנות ה-90, שכללה אותם לכדי צ'יפים מיקרוסקופיים, והטמיעה אותם באופנועים שניתן לרכוש באולמות התצוגה – כמובן, שקבוצות מרוצים מהליגה הראשונה כבר עבדו איתם עוד לפני כן – רק בעשור האחרון. מערכות אלו יודעות לשמור עלינו בראש ובראשונה וגם לגרום לנו להיות מהירים יותר במסלול, בכביש ובשטח.

    וכך נראה היישום על מערכת ABS להטיה
    וכך נראה היישום על מערכת ABS להטיה

    תודה לגידי גולן על העזרה בהכנת הכתבה.

  • חום מהגיהינום – איך נמנע נזק לרוכב ולאופנוע

    חום מהגיהינום – איך נמנע נזק לרוכב ולאופנוע

    תנאי שרב שוררים ברחבי הארץ ובכל זאת אנחנו ממשיכים לרכוב בכביש ובשטח; ננתח את ההשפעות על הגוף ועל האופנוע.

    אתם מרגישים את החום בחוץ ובכל זאת חייבים לעלות על האופנוע בשביל לרכוב לעבודה, לסידורים או לכיף עם חברים אמיצים. אם זה רכיבות פנאי אז ניתן לכוון לשעות המוקדמות והקרירות יחסית, פריבילגיה שלא בהכרח קיימת בשעת הרכיבה לעבודה. אבל עדיין, גם אם תצאו לפני צאת החמה – רוב הסיכויים שתגיעו לשעות עומס חום קיצוניות. האופנוע לוהט, ביגוד המגן אינו מאוורר והגוף כולו סובל. במצב זה טמפרטורת הגוף עוברת את 40 המעלות ואף יותר, בטח אם משולב מאמץ גופני.

    הרע: התייבשות

    במהלך הרכיבה והחשיפה לשמש ולחום מתקיים תהליך הדרגתי של עליית חום הגוף המלווה בהתייבשות. המשמעות לכך היא שאנו מאבדים כמויות גדולות של נוזלים, המהווים כ-70% מגופנו. לגוף יש מנגנון הזעה אשר נועד לנסות לקרר את עצמו, אך בהיעדר מספיק נוזלים לקירור, ובנוסף המיגון על גופנו אשר מפריע לעניין יותר מאשר תורם ובשל פגיעה במנגנונים שונים האחראים על ויסות הטמפרטורה – חום הגוף ממשיך לעלות ולגרום לנזקים חמורים לתאים ולתפקוד האיברים החיוניים. התסמינים הראשונים כתוצאה מהתייבשות מופיעים כבר כש-2% מנפח נוזלי הגוף כבר אבד. בשלבים מוקדמים מתבטאת ההתייבשות בתחושת צמא, אובדן תיאבון ועור יבש ולוהט. לעתים גם בכאבי ראש, חולשה, אי-יציבות או סחרחורות. הרפלקסים שלנו מואטים ואנו עושים טעויות ברכיבה היכולות לבוא לידי ביטוי בנפילה מביכה בשטח ועד לתאונה חמורה בכביש.

    במצב של התייבשות חמורה, בה אנחנו כבר מדברים על אובדן של כ-5% מנוזלי הגוף או יותר, עולה קצב הלב יחד עם קצב הנשימה, אשר נעשית גם שטחית יותר (כמו כלב לדוגמה). בנוסף, יש ירידה בלחץ הדם, מורגשת התכווצות שרירים, פרכוסים, הקאות ולעתים אובדן הכרה. התייבשות גם משנה את מאזן המלחים בגוף וגורמת לשינוי ברמת הנתרן והאשלגן בגוף. המשמעות היא פגיעה בפעילות הכליות עם אפשרות ליצירת נזק כרוני. בשל איבוד הנוזלים ודילול מרכיבי הפלזמה יורד לחץ הדם, וכך נפגעת זרימת הדם רווי החמצן לתאים ולאיברי הגוף, דבר העלול להוביל לפגיעה חמורה בתפקוד אותם האיברים.

    רכיבה בחום כבד - הקפידו על הכללים
    רכיבה בחום כבד – הקפידו על הכללים (צילום: רונן טופלברג)

    הגרוע: מכת חום

    מכת חום נגרמת בהשפעת טמפרטורות חיצוניות גבוהות ושילוב של מאמץ גופני עצים. מכת חום בדרך כלל מופיעה עם חום גוף של יותר מ-40.5 מעלות צלזיוס, בשילוב עם דיסאוריינטציה (חוסר התמצאות), סחרחורת, בלבול בדיבור וחשיבה, כאבי ראש, חולשה, הזעה מרובה ועור חיוור. מכת חום היא מסוכנת ועלולה – בהעדר עירוי ופינוי מיידי – להוביל למוות.

    מניעה וטיפול

    בראש ובראשונה, אם יש לכם את האפשרות בחרו שלא לרכב בתנאי חום קיצוניים כמו אלו של הימים הנוכחיים, בטח אם אתם לא נמצאים בקו הבריאות או בכושר גופני או כושר רכיבה נאותים. הקפידו על שתייה מרובה ערב הרכיבה ובוודאי לפניה. בכל רכיבת פנאי הקפידו על עצירה במקום מוצל בכל פרק זמן של 50-30 דקות על-מנת לקרר את האופנוע ולקרר את עצמכם. במהלך אותה עצירה הקפידו לשתות ולשתות, ואם יש אפשרות אז מומלץ להוריד את הביגוד על-מנת לאפשר אידוי של הזיעה, התורמת להורדת טמפרטורת הגוף.

    שימו לב לסימפטומים המרמזים על התחלת התייבשות או מכת חום. אם אתם או רוכב נוסף מתחילים להפגין את הסממנים האלה – עצרו מיד במקום מוצל ותנו לו לשתות בצורה איטית והדרגתית. אם יש ספק וחשש לבריאות אותו רוכב – חובה לקרוא לכוחות הצלה ולפנותו למיון הקרוב. בכל מקרה, גם אם הוא חוזר לעצמו אין להמשיך את הרכיבה משום שגדולים הסיכויים לנפילה או לתאונה.

    במיוחד בשטח או ברכיבה עם עצימות גבוהה!
    במיוחד בשטח או ברכיבה עם עצימות גבוהה! (צילום: אביעד אברהמי)

    נוזלים

    מרכיב סופר חשוב שמזכה את עצמו להרחבה בקטגוריה נפרדת. כאמור, כל השלבים המובילים לרכיבה מחייבים משטר נוזלים קפדני. החל מהימים שלפני הרכיבה, דרך הרכיבה עצמה, ועד כיממה לאחר הרכיבה המאומצת. מתן שתן תכוף ושקוף הוא האינדיקטור הטוב ביותר למאזן נוזלים תקין.

    בזמן הרכיבה אנו מזיעים, ובמיוחד בימי הקיץ החמים. תהליך ההזעה הוא הדרך של הגוף לפנות חום מעצמו, אולם עם הזיעה נפלטים גם מרכיבים כמו מלחים ומינרלים. בחוסר של אלו הרוכב ירגיש בעיקר כיווצי שרירים, אך גם סחרחורות וחוסר ריכוז. לכן, בראש ובראשונה יש לשתות נוזלים במהלך כל הרכיבה, והרבה.

    על-מנת להשלים את החוסר במלחים ובמינרלים הנפלטים בזיעה ניתן להשתמש במשקה איזוטוני המיועד בדיוק בשביל זה. חשוב להדגיש שמשקאות איזוטוניים אינם מחליפים את המזון תוך כדי הרכיבה, שכן הם אינם מספקים אנרגיה אלא רק ממלאים חוסרים של חומרים שנפלטו בזיעה.

    אם משקאות איזוטוניים יקרים מדי עבורכם, ניתן לייצר משקה שישלים את החוסרים הללו בצורה טובה למדי, ובזול יחסית:  למיכל השתייה שבתיק השתייה יש להוסיף חצי כפית מלח שולחני לכל ליטר מים, כף של סוכר ענבים, רבע כפית מלח לימון, וכן מעט ויטמינצ'יק או מיץ תפוזים טבעי בשביל הטעם. הקפידו להכיר את המינונים הנכונים עבורכם ואת ההשפעה על גופכם לפני כן, ולא לנסות בפעם הראשונה ביום הרכיבה עצמה.

    מומלץ לשתות לפחות חצי ליטר מים בכל שעת רכיבה, אך בצורה מדורגת ובמנות קטנות. ברכיבה מאומצת בימי הקיץ אפשר להכפיל את הכמויות ולשתות כליטר מים בשעת רכיבה.

    משקאות איזוטוניים - מומלצים מאוד כשמזיעים הרבה
    משקאות איזוטוניים – מומלצים מאוד כשמזיעים הרבה

    גם האופנוע עובד קשה

    טמפרטורת העבודה של המנוע היא אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על אמינותו וביצועיו. חום רב עלול גם לגרום לתערובת בתא הבערה להידלק לפני שמערכת ההצתה שולחת מתח אל המצת, בהתאם לתזמון ההצתה המתוכנן (Pre-Ignition). דבר זה יגרום לתופעה המזכירה צלצולים במנוע (דטונציה) והנזק בעקבותיו יכול להיות הרסני למנוע. אם תבחרו לרכוב עכשיו הארד אנדורו בעומס חום קיצוני, קחו בחשבון שהבלאי למנוע ולמערכות המשנה יהיה גבוה יותר ויהיו לכך השלכות. בנוסף, חשיפה ממושכת לשמש ולחום גם יכולה לגרום לבלאי למעטפת החיצונית שלו כגון המושב, המשקף, הפיירינג או הפלסטיקים.

    יש גם את הברור מאליו כמו טמפרטורת העבודה של המנוע ותקינות מערכת הקירור. בימים חמים הקפידו שבעתיים על בדיקת מפלס נוזל הקירור לפני הרכיבה, והקפידו שטמפרטורת העבודה במהלך הרכיבה תקינה וכי המאוורר נכנס לפעולה כשהאופנוע אינו בתנועה – למשל ברמזורים – כך שטמפרטורת נוזל הקירור אינה עובדת את ה-106 מעלות צלסיוס או קצת יותר. ברכיבה בין-עירונית הקפידו שטמפרטורת המנוע עומדת על סביב 85-80 מעלות צלסיוס. טמפרטורות גבוהות עלולות לגרום להרס מיידי של המנוע כתוצאה מדפורמציה.

    דבר נוסף שעלינו לקחת בחשבון הוא התחממות מערכות ההינע ומכלולי השלדה. כך למשל, ברכיבת כביש בחום גבוה הצמיגים יעברו בקלות את ה-80 מעלות צלסיוס ועלולים להגיע גם לסביבות 100 מעלות. טמפרטורה כזו בשילוב של אספלט לוהט יובילו כמעט בוודאות לאחיזה פחות טובה עם אפשרות להחלקה. הקפידו להרגיש את מצב הצמיגים והאחיזה ולרכוב בהתאם. גם השמן שבבולמים מגיע לטמפרטורות גבוהות מאוד – במיוחד בבולם האחורי. המשמעות היא שיכוך פחות טוב והצמדה פחות טובה של הגלגל את הכביש. לכן, בתנאי חום קיצוניים לחצו את האופנוע הרבה פחות מהרגיל.

    תופעה נוספת שבה נתקלנו בימים של חום כבד, ובימים האחרונים ביתר שאת, היא תופעה של קטנועים ואופנועים שבהם משאבות הדלק יוצאות מכלל שימוש בעקבות החום הכבד. בנזין מתחיל להתאדות ב-35 מעלות, ולכן בימים חמים שכאלו דלק רב שנמצא במיכל או במערכת הדלק מתאדה לפני הזמן והופך לגז. כתוצאה מכך הלחץ עולה – גם במיכל הדלק ובמשאבת הדלק, אבל גם במערכות למניעת זיהום אוויר כמו קניסטרים למיניהם שאוגרים אדי דלק ומעבים אותם בחזרה לנוזל. הקפידו על פתיחת מיכל הדלק כמה פעמים ביום, ואם אתם רוכבים בחום של צהריים אז גם במהלך הרכיבה (יש לעצור בצד, לפתוח את מיכל הדלק על מנת להשוות לחצים, לסגור את המיכל ולחזור לתנועה), ובנוסף הקפידו על חניית האופנוע באזור מוצל בלבד.

    הקפידו לפתוח את מיכל הדלק לאוורור, והחנו את האופנוע בצל
    הקפידו לפתוח את מיכל הדלק לאוורור, והחנו את האופנוע בצל

    בשורה תחתונה: השתדלו להימנע מרכיבה בתנאי חום קיצוניים, או שתחכו לחורף – שבו האופנוע עובד טוב יותר. 

  • על קשר עין בין השוטר לרוכב בעבירת מהירות

    על קשר עין בין השוטר לרוכב בעבירת מהירות

    לפני מספר ימים דיווח אגף התנועה של משטרת ישראל כי רוכב אופנוע בשנות ה-20 לחייו נתפס במהירות 217 קמ"ש לאחר שנקלט באמצעות מכשיר הממל"ז (מד מהירות לייזר). "עם זיהוי האופנוע, החלו השוטרים שנערכו מבעוד מועד לבצע חסימות ומעקב אחרי הרוכב, ולאחר מספר ק"מ הצליחו לצמצם מרחק ולעצור את האופנוע בחסימה שבוצעה בצומת אחיהוד".

    פרסום המקרה בפוסט בעמוד הפייסבוק שלנו גרר מבול של תגובות, וביניהן גם חברים שתהו כיצד ייתכן לאור המהירות הגבוהה כי השוטר שמר על קשר עין מרגע מדידת המהירות ועד לעצירת הרוכב. השאלה במקומה, שכן על פי פסיקת בית המשפט העליון שחלחלה גם לנהלי אגף התנועה שמופיעים בהוראות הפעלת מד הלייזר – נדרש השוטר לשמור על קשר עין רציף.

    מדוע בכלל צריך לשמור על קשר עין? כיצד זה כלל מתאפשר לאור הפער בין הסטטיות של הניידת לבין המהירות הגבוהה בה נתפס הרוכב? האם די בקשר העין על מנת להוביל להרשעה, ובאילו טקטיקות משתמשים עורכי הדין בשביל להוביל לזיכויים של נאשמים בעבירת מהירות? עו"ד אלירן בלוטמן, מומחה לדיני תעבורה שמייצג בתיקי תאונות קטלניות ועבירות תנועה חמורות, משיב על השאלות החשובות בנושא.

    מדידת מהירות על-ידי ממל"ז
    מדידת מהירות על-ידי ממל"ז

    מדוע צריך לשמור על קשר עין? הרי השוטר ראה את הרכב, כיוון את מד הלייזר אליו, והוא יכול להעיד כי מדובר על הכלי המסוים.

    במקרה בו מדובר על מדידה ידנית באמצעות ממל"ז, שאינה מגובה בצילום של האופנוע או הרכב מבצע את העבירה, קיים סיכוי כי הרכב שייעצר לו תיוחס העבירה, לא ביצע אותה. כלומר, שהשוטר ידלוק אחר כלי אחר זהה והרוכב יורשע על לא עוול. הסיכון להיווצרות עוולה כזו עולה בהתאם לשכיחות הכלי על הכביש. כלל יסוד במשפט הפלילי הוא כי על התביעה המשטרתית להוכיח ללא צל של ספק סביר כי העבירה התקיימה, וכך, במקרה בו מצליחה ההגנה לפעור סדק בבניין הראיות, הדבר כאמור יכול להביא לזיכוי של הנאשם. במסגרת פסק דין מכונן בנושא כתב שופט בית המשפט העליון מאיר שמגר כי דווקא בעבירות מהירות יש להקפיד הקפדה יתרה בהוכחת היסודות העובדתיים המהווים את העבירה. לאור חשיבות העניין, חובת שמירת קשר העין וציון הדבר כלולה גם בחנ"א (חוברת נוסחי אישום דו"חות תנועה – א.א) שקיימת בכל ניידת תנועה ומתעדכנת אחת לתקופה.

    אולם במקרה בו הרוכב נלכד במד הלייזר במהירות גבוהה של למעלה מ-200 קמ"ש, מן הסתם קשר העין ינותק מכיוון שייקח לשוטר זמן לצמצם את המרחק אליו. אז כיצד בכל זאת מורשעים רוכבים בעבירת מהירות?

    ניתוק קשר העין כשלעצמו לא יסלול את הדרך לזיכוי, מפני  שעל ההגנה להוכיח ולשכנע את בית המשפט כי הדבר גרר גם בעיה בזיהוי. השופט לוקח בחשבון את הפער המובנה בין המהירויות, ומייחס חשיבות גם לפרטים מזהים ייחודיים שמצמצמים את האפשרות כי התרחשה טעות. אם השוטר כתב בדו"ח כי זיהה סימן ייחודי על גבי האופנוע, כגון סכמת צביעה נדירה, הדבר יקשה על מלאכת ההגנה.

    ובכל זאת, ההגנה צריכה לשלול את האפשרות לקיומו של קשר עין רציף. כיצד היא עושה זאת?

    ישנן מספר אפשרויות לבצע זאת. לדוגמה – בדיקת המרחק בין הנקודה בה נלכד הרוכב במד הלייזר לנקודה בה נעצר. בשלב הראשון צריך לברר את מספר המטרים שעבר הרוכב בשנייה אחת במהירות בה רכב. כך למשל, אם מדובר על 200 קמ"ש, התוצאה תהיה כ-55 מטרים בשנייה. בשלב הבא, בהנחה למשל, שהמרחק בין שתי הנקודות עמד על קילומטר, ניתן לקבוע כמה זמן נדרש לרוכב לעבור את תא השטח (חלוקה של 1,000 מטרים ב-55) – 18 שניות. השלב הבא הוא לחקור את השוטר במטרה לברר כמה זמן עבר מהרגע בו נלכד הנהג במד הלייזר ועד שזה התחיל לדלוק אחריו. מדובר על תהליך שבו השוטר 'מעבד' את המידע שנקלט במד, מקבל את ההחלטה לרדוף אחר הרוכב, נכנס לניידת או מניח את מד הלייזר ונותן גז. לרוב יהיה מדובר על פרק זמן של 6-3 שניות. בנוסף, לעתים ישנו שוטר על אופנוע הממתין ליציאה, ויוצא למרדף מיד כאשר השוטר המודד מסמן לו שנמדדה מהירות גבוהה. שיטה זו מקצרת משמעותית את פרק הזמן ליציאה למרדף.

    בשלב הזה, כאשר ידוע מה המרחק שהיה בין השוטר לבין האופנוע, כמו גם המרחק שעובר האופנוע בשנייה, ניתן לחשב את המרחק שזה עבר בפרק הזמן שנדרש לשוטר בשביל להתחיל לרדוף אחריו. כך למשל, אם מכפילים 5 שניות שיהוי שחלו עד להתחלת המרדף ב-55 מטרים לשנייה (המרחק כאמור שעובר האופנוע בשנייה אחת במהירות של 200 קמ"ש), מקבלים 275 מטרים. בשלב הבא מבצעים 'הקפאת מצב', כלומר בוחנים בשטח האם בנקודה בה עמד השוטר, בהינתן המרחק שעבר האופנוע ולאור תנאי הדרך, ניתן היה לשמור על קשר עין רציף.

    השוטר חייב לשמור על קשר עין עם הרכב הנמדד
    השוטר חייב לשמור על קשר עין עם הרכב הנמדד

    אם כך, כיצד המשטרה יכולה להוכיח כי נשמר קשר עין כאשר מדובר על רוכב שנתפס במהירות גבוהה בכביש מפותל?

    זו בהחלט בעיה מבחינת המשטרה, ולאור פסק דין שניתן בנושא – כיום מעטים אם בכלל המקרים בהם השוטרים מכוונים את מד הלייזר בכבישים מפותלים. בפסק דין שניתן לפני מספר שנים, קבע השופט אלון אופיר כי הפעלת המכשיר בשעות החשיכה ובכביש שאינו ישר מעוררת ספק, ולכן תביא לזיכוי. אמנם פסק הדין מתייחס למכשיר הדבורה, אך הוא רלוונטי במידה לא מועטה גם לאכיפה באמצעות ממל"ז. בפסק דינו המליץ למשטרה להימנע לחלוטין מלבצע אכיפה בתנאים שכאלה. "הפעלת 'דבורה' בתנאים המתוארים – חשיכה וכביש מעוקל – תעורר בהכרח ספק, ולכן היא מיותרת", הוא מבהיר בהחלטתו לזכות את הנאשם, ומוסיף: "אין כל טעם בניהול תיקים שבהם רכיב הזיהוי מוטל בספק". עוד כתב השופט כי מדובר בחשיכה, עת הנאשם בהכרח 'נעלם' מאחורי העיקול בכביש – "מרגע זה, צריכה הניידת לבצע פרסה, כאשר אין לה קשר עין עם הרכב, ולאחר שהיא עצמה תעבור את העיקול, צריכים השוטרים לאתר את רכב שנמדד מתוך רכבים נוספים".

    לסיכום, הוכחת קיומו של קשר עין, במיוחד כאשר מדובר על רוכבים שנתפסו במהירויות גבוהות, אינה מובנת מאליה, ובשונה מעבירות רבות אחרות – אין די בעדותו של השוטר בשביל להדוף את טענות ההגנה. בו בעת, על סניגור שמייצג בתיק כזה מוטלת משימה לא פשוטה כלל, ולרוב נדרש גם להסתייע בשירותיו של בוחן תנועה פרטי לצורך הוכחת הטענות.

    רכבו בזהירות ושמרו על חייכם ועל רישיונכם. לדעתנו בתקופה הקרובה תחול עלייה דרמטית באכיפה – ובעיקר אכיפת מהירות – כפועל יוצא של הצורך למלא את מכסת הדו"חות והיעדים, ולאור תחושת ההתרופפות בציות לחוק בימי הקורונה.

    עו"ד אלירן בלוטמן
    עו"ד אלירן בלוטמן