קטגוריה: מדריכים

בסוף השבוע האחרון התקיים ליד אשלים 'אימון ספר דרך' – אירוע שמטרתו הייתה ללמד ולתרגל שימוש בספר דרך בניווטים רכובים של ראלי-רייד. את סוף השבוע ארגנו בחינם וללא תשלום – בכדי להכניס רוכבים לתחום הראלי והניווט – שמוליק פאוסט שיזם את האירוע, דן קטנוב, רן סיטון, גלעד בצלאל ורפי כהן, וכן חברי עמותת הראלי-רייד וחברי קבוצת המרוצים של הגמל המעופף שעזרו לארגן ובאו לעזור ולחנוך.

אל האירוע הגיעו 18 משתתפים, מהם 6 'חונכים' מנוסים בניווט ספר דרך, מלווה ב-SBS, ו-10 רוכבים ללא ניסיון בניווט ספר דרך.

"חפש את המטמון"

בראלי-רייד ברחבי העולם מנווטים בעזרת ספר דרך ולא עם מכשיר GPS, מה שאומר שמשתמשים במד מרחק ומעין מפה בגליל ארוך, עם הוראות, סימנים, אזהרות, מרחק בין נקודה לנקודה ומרחק מצטבר.

למפה הזו קוראים, כאמור, ספר דרך, וזה בעצם תיאור של מה שתראה בדרך. 'טוליפ' הוא ייצוג ציורי של המסלול. כל צומת בתוואי מצויר כתרשים קטן המראה את עיצוב הצומת, ואת המסלול לנקודה הבאה.

הציורים הם רבים ומגוונים. כך למשל יכול להיות צומת פשוט, צומת עם מספר רב של שבילים מתפצלים, עלייה, ירידה, כניסה או יציאה מנחל או דרך ראשית או דיונה, יכול להיות ציור של בית ליד השביל או קובייה, סלע גדול, או כל דבר אחר שאליו נצטרך לשים לב בדרך ושיהווה נקודת ציון עבור הנווט.

ליד חלק מהנקודות יש אזהרות או סימני מקרא קצרים – חריצים, ירידות מסוכנות, דרך צרה, שלטי עצור, הגבלת מהירות, ועוד סימנים שונים שעל הנווט ללמוד ולדעת. בנוסף, אפשר גם למצוא את האזימוט לפנייה לשביל הנכון.

הפסיק הקטן שנמצא בכל שרטוט מסמן את הנקודה שבה נמדד המרחק. לרוב זה יהיה על הצומת, אבל לא בהכרח, שכן יכול להיות גם ליד גל אבנים שנמצא ליד, על מדרגה או כל אלמנט אחר שנמצא בשטח.

אם הנווט טעה באחד הסימונים ולקח פנייה או דרך לא נכונה, הוא יהיה חייב לחזור לנקודה האחרונה, להתאפס ולהמשיך בניווט.

מה צריך בשביל לנווט בספר דרך? 

ראשית, מד מרחק מדויק. הרוב משתמשים ב-ICO שנותן מרחק מצטבר (ברכבים משתמשים לרוב ב'טרה טריפ' ומאפסים בין הנקודות).

שנית, מכשיר תצוגה וגלילה לספר דרך. מכשיר כזה מגיע עם מתג חשמלי שנמצא בדרך כלל על הכידון בצד שמאל, ותפקידו להעביר בין הנקודות. ישנם רוכבים שמשתמשים בטאבלט או בטלפון עם אפליקציה ייעודית, ונעזרים בשלט חיצוני לגלול את המסך.

לבסוף, מד אזימוט. יש רוכבים שמשתמשים ב-ICO שמשמש גם למרחק וגם לאזימוט, יש שמרכיבים ICO נוסף עבור האזימוט בנוסף לזה אחראי למדידת המרחק, ויש רוכבים שמשתמשים בטלפון סלולרי ישן שמורכב על הכידון ותפקידו להציג את האזימוט.

את ספר הדרך מקבלים המתחרים בראלי-רייד בערב שלפני יום הרכיבה, אך לעתים גם רק כמה דקות לפני היציאה לדרך. כשיש זמן, רוב המתחרים יעברו על ספר הדרך לפני ויסמנו לעצמם נקודות להתייחסות. חלק יסמנו במרקרים צבעוניים פניות ונקודות ציון, חלק יתרגמו את המקרא או יכתבו לעצמם הערות שיחשבו שיצטרכו בדרך.

בתמונה ניתן לראות כמה 'טוליפים', כשאנחנו נתייחס לשתי נקודות הנמצאות במרחק של 190 מטרים אחת מהשנייה:

נקודה 181, ק"מ מצטבר 38.67 – שלושה סימני קריאה שמסמנים אזהרה רצינית, קו עם V באמצע שמסמן לנו חריץ קרקע, חץ למטה שמסביר שזו ירידה, ומדרגה.

נקודה 182, ק"מ מצטבר 38.86 – צומת שבילים, פנייה ימינה באזימוט 166 מעלות, בצד השמאלי להמשך השביל יש דיונה, ובין המשך השביל לפנייה ימינה יש קרקע שנפלה / בור / חריץ ואיזושהי קופסה שכנראה כשתגיע לשם תבין על מה מדובר.

חוויה תלת-ממדית

בחוויה האישית שלי מסוף השבוע אני יכולה לספר ששילבתי כמה דברים שעשיתי בעבר ביחד: רכיבה ותחרות באנדורו, ניווט בראלי לג׳יפים (אבל עם GPS), וכן ניווט בעזרת ספר דרך (אבל בתור נווטת שיושבת ליד נהג SBS.

החוויה אדירה! תחשבו על ההרגשה של ילד שרץ עם מפה ומחפש מטמון, תוסיפו לזה רכיבה בתוואי שטח משתנים במהירות שלוקחת כל אחד אל הקצה שלו, שכן אחרי הכל מדובר בתחרות, וכמו כולם אתה רוצה להגיע מהר ככל האפשר. לכך תוסיפו מיומנות קריאה ושינון של הטוליפ הבא תוך כדי רכיבה בכדי שלא תצטרך לעצור וכמה שפחות להאט, ותתחילו להבין את גודל האתגר.

כשכל האלמנטים מתחברים יחד לרכיבה וניווט שוטפים, זהו אדרנלין טהור עם הרבה אתגר. עד כמה החוויה מהנה? ובכן, כל מי שהשתתף באירוע מדבר עכשיו על הפעם הבאה, על איזה ציוד כדאי לקנות ומאיפה, ועל איך הוא מביא חברים נוספים שיחוו את חוויית הניווט והרכיבה בשטח. וכמובן – כולם חושבים על השתתפות במרוצי ראלי-רייד.

ככל הנראה בעתיד הקרוב יתקיימו אירועים נוספים מעין אלו, ואפשר להתעדכן בעמוד הפייסבוק עמותת הראלי-רייד הישראלי ובעמוד של קבוצת המרוצים הגמל המעופף.

חוק לחוד ומציאות לחוד: באופן חריג ובניגוד למרבית הפסיקות שניתנו עד כה בנושא, קבע בית המשפט כי למרות שהרוכב הפר את החוק ונסע בין טורי המכוניות בפקק, האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנהג.

"הייתי ליד הנהג ופתחתי את הדלת פתיחה בזווית של בערך 40-30 ס"מ, ופתאום ראיתי גלגלים של אופנוע מתחת לדלת" – כך נפתחה עדותה של הנהגת, שמספרת את הסיפור של מאות מקרים שמתרחשים מדי שנה – שבהם נוסע ברכב פותח דלת על רוכב אופנוע שעובר – ומובילים לפציעה של הרוכב. החוק היבש אמנם לרעת הרוכבים ואומר שחל איסור לנסוע בין נתיבים, אולם פקקי התנועה האין-סופיים הביאו להתגבשות של נוהג על-פיו ההשתחלות בין הרכבים מותרת והמשטרה אינה אוכפת עבירה זו.

הבעיה מתעוררת כאשר מתרחשת תאונה, כי אז הרוכבים מגלים כי אמנם החוק אינו נאכף, אבל גם אם רכבו במהירות נמוכה – עצם הפרתו מייחסת להם רשלנות. וכך, תביעות רבות הסתיימו בחיוב מלא של הרוכב בתשלום פיצויים לנהג, או בחלוקת האחריות בין השניים. כך שפסק דינו של השופט מוטי פירר שניתן השבוע – בהחלט מעניין.

במקרה הנדון מדובר על תביעה נזיקית שהגישה חברת הביטוח AIG והמבוטחת שלה – נהגת הרכב שניזוק בעקבות פתיחת הדלק והחבטה שחטפה במפגש עם הרוכב. זה בוטח בפוליסת צד ג' בחברת איילון, אותם ייצג עו"ד אייל בדור ממשרדו של עו"ד אסף ורשה.

בעדותה מספרת הנהגת: "אני לא ציפיתי בחלומות הוורודים שלי שפתאום יגיח אופנוע, רצוני הוא לא לפגוע באף אחד". וזו בדיוק הבעיה אליה גם בית המשפט התייחס: החוק אמנם לא השתנה, ואיסור הרכיבה בין מכוניות עדיין בתוקף, אולם המציאות מחייבת את הנהגים לצפות מצב שכיח זה. כב' השופט מוטי פירר ציין בפסק דינו כי מדובר בתופעה שגרתית ורגילה "אשר היה עליה לצפותה ולכן היא אחראית לקרות התאונה".

השופט מציין כי שני הצדדים הסכימו שהדלת נפתחה לתוך מסלול נסיעת האופנוע בפרק זמן שקדם כשתי שניות לחלוף האופנוע. במצב כזה "אחריות מוגברת מוטלת על אדם היוצר סיכון חריג בדמות פתיחת דלק בעת עמידת רכבים בטור לקראת רמזור". ומה לגבי תרומתו של הרוכב להיווצרות התאונה מעצם העובדה כי רכב בין הנתיבים? זניחה. בית המשפט מבהיר כי משעה שיכול וצריך הנהג לצפות רכיבת דו-גלגלי בין הטורים, האחריות במלואה עוברת אל כתפיו.

עו"ד אסף ורשה, שמכהן גם כיו"ר ועדת נזיקין בלשכת עורכי הדין, אמר לפול גז: "בית המשפט, הדן בתביעה אזרחית (בשונה מהליך תעבורה פלילי), קובע כי יש להתאים את מציאות חיינו לנהיגה למעשה. פסיקה אמיצה שנותנת ביטוי לפקקים הבלתי מסתיימים בארצנו".

חשוב להדגיש כי מדובר על פסיקה בערכאה של בית משפט השלום בלבד, ואין היא יוצרת כלל אצבע שמחייב בכל מקרה ומקרה, וכל תאונה נבחנת על פי נסיבותיה, מיקום כלי הרכב ועדויות ככל שקיימות. בכל מקרה, לעולם בעת רכיבה בין מכוניות בפקק עומד, הקפידו להסתכל רחוק, לתכנן את נתיב הנסיעה, לשמור על המרחב האישי תוך כדי תנועה, וכמובן לרכוב במהירות נמוכה מספיק שתאפשר לכם להגיב לסטיות כאלה ואחרות של כלי רכב בפקק ולפתיחת דלת. זכרו תמיד שנהגים התקועים בפקקי תנועה יחפשו את הדרך הקצרה ביותר, ינצלו כל פרצה שימצאו, ולא יהססו לפתוח דלת ללא כל התחשבות. אל תהיו בפרצה הזו. רכבו בזהירות.

תודה לעו"ד אסף ורשה על העזרה בהכנת הכתבה.

כתב: עו"ד אסף ורשה

מזג האוויר הסוער שפוקד את ישראל בימים אלו וכמויות הגשם החריגות שהומטרו עלינו תוך זמן קצר, הציפו את רחובות רבים בישראל וגרמו לנזקי רכוש כבדים. אבל לא רק מאות רכבים הוצפו והוצאו מכלל שימוש אלא גם לא מעט כלים דו-גלגלייים שטבעו בשטפונות. הבעיה היא שבניגוד למכוניות, שרובן מבוטחות, חלק משמעותי מבעלי האופנועים והקטנועים לא רכשו ביטוח מקיף. מה הסיכוי כי הרשות המקומית שבשטחה טבע הקטנוע תפצה את בעליו? והאם הוא צפוי לקבל את מלוא שוויו ביום הטביעה?

לא צריך להיות פרופ' למשפטים בשביל להניח שהרשות תטען שמדובר על כוח עליון ושאין לה יכולת לחזות זאת. כיצד ניתן להתמודד עם הטענה הזו?

נדמה כי בשנים האחרונות חל תהליך חזרה בתשובה המוני של הרשויות המקומיות בישראל. אין זה משנה אם מדובר על עץ שנפל, קטנוע שטבע או מפגע אחר שגרם לנזק – המכנה המשותף הוא כי הן מיד מסתתרות מאחורי הטיעון הזה. אלא שבתי המשפט קבעו לא אחת כי הרשויות המקומיות נושאות באחריות על מערכות הניקוז בתחומן ועליהן חלה החובה לדאוג לתקינותן, ובכלל זה לצפות כי מטחי גשם כבדים יציפו את הרחובות. כך למשל, בפרשת עיריית חיפה קבע בית המשפט העליון כי במקרה של שיטפונות אין מדובר בתופעה חריגה, וכי על הרשות להיות מוכנה להתמודד עם תופעות אלו מכוח חובת הזהירות המוטלת עליה. כב' השופטת חיות כתבה כי "אין לקבל את טענת העירייה כי בשל היקפם החריג של גשמי החורף, אין לייחס לעירייה יכולת או חובה לצפות מראש את הפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מכך".

השאלה היא האם הרשויות יכולות וצריכות היו לצפות כמות משקעים כה גדולה שתרד בפרקי זמן כל כך קצרים כפי שירדו בשבוע האחרון. לכאורה, אף אם כן, מדובר על סוגיה תקציבית, כשעלות התאמת מערכות הניקוז להיקף משקעים כה גדול וכה חריג – אינה מצדיקה זאת. המערכות תוכננו לקלוט ולהתמודד עם כמות מסוימת של מי גשם, אולם בשנים האחרונות אנו רואים רואים עלייה בכמות המשקעים, כך שהטענה כי הן הופתעו לחלוטין עשויה שלא להתקבל על-ידי בית המשפט. כמו כן, ישנם לא מעט אזורים בהם מדובר על הצפה שיטתית שחוזרת על עצמה מדי חורף, כך שבנוגע אליהם, הסבירות כי הטיעון שלהן יתקבל – נמוך עוד יותר.

כיצד ניתן לקבוע מה כמות המשקעים שגרמה לנזק?

זו סוגיה משמעותית וטענה שהרשות תאלץ להתמודד איתה, שכן לא מן הנמנע כי למרות שבתל-אביב למשל ירדו 83 מ"מ של גשם, הקטנוע הוצף כבר לאחר ירידת 30 מ"מ. הנתבעת תיאלץ להוכיח שהיא תחזקה כראוי את מערכות הביוב שלה שאפשרו ניקוז וסילוק של כמות הגשמים עימן הן תוכננו להתמודד.

האם הרשות היא הכתובת היחידה אליה ניתן להפנות את האצבע המאשימה?

לא. ניתן לבדוק הטלת אחריות על גורמים נוספים. באחד המקרים ביצעה מע"צ תיקונים בכבישים, וההצפות מילאו את הבורות והשקיעות שנוצרו בכביש. נהגים נקלעו לתאונות דרכים בשל השקיעות בכביש שהתמלאו במים, אותן לא ראו בשל החושך והסערה. הוטלה על מע"צ אחריות בגין היעדר שילוט מספיק.

מדובר על צבר תביעות שיכולות להגיע לסכומי עתק. פסיקה כזו אינה יכולה למוטט כלכלית את הרשות?

הרשויות המקומיות מבוטחות. אמנם הביטוח נכנס לתוקף רק מעל נזק בגובה מסוים, אולם היה ותוגשנה מאות תביעות, מי שיישא במרבית הנטל היא המבטחת. למעשה, לרבות מהרשויות המקומיות היה נוח להישען על הפוליסה ולגלגל את האחריות אליה, במקום להקצות תקציבים נאותים לצורך שיפוץ התשתיות.

ומה הדין במקרה שלא מדובר על הצפה אלא לדוגמה על חפץ שעף ופגע בקטנוע?

חפץ שיכול לעוף ולגרום לנזק צריך להיות מקובע באופן שימנע זאת. כך למשל, בית משפט השלום בנתניה פסק פיצויים של כ-70 אלף שקל לבעלת רכב שנפגע מקולטנים של דודי שמש שהתנתקו ממקומם ביום חורפי סוער. השופטת ליאת הר-ציון הטילה את האחריות על בעלת הדירה שהקולטים בבעלותה, מאחר שהתרשלה כשלא החליפה אותם במשך 35 שנה ולא נערכה לסופה הצפויה.

ומה לגבי בעלי הקטנוע? האם לא ניתן לייחס לו רשלנות תורמת בגלל שהשאיר את הכלי במקום מועד לפורענות?

כמו הרשות, גם כלל התושבים מקבלים בצורה כזו או אחרת התראה על תנאי מזג אוויר חריגים ועליהם להתנהג בסבירות. הותרת הכלי במיקום פגיע שמגדיל את האפשרות כי יוצף, עשויה להוות טענה לרשלנות תורמת מצידו. כך למשל, הותרת הכלי בחניית דו-גלגלי בצד הכביש יכולה להתפרש כחוסר אחריות, זאת לעומת מצב בו הכלי הועלה למפלס גבוה יותר.

הכותב הוא יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין ומומחה לדיני ביטוח.

ביום חמישי האחרון פרסמנו לראשונה על כוונת אגף התנועה של משטרת ישראל לבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שירכבו בשוליים. כלי תקשורת רבים בארץ, כולל המרכזיים שבהם, עשו פולו-אפ לאייטם שפרסמנו, ובקרב הרוכבים מפלס ההתמרמרות גאה ואף גלש, עד לשיא של רכיבת המחאה בנתיבי איילון ביום ראשון בבוקר.

ביום ראשון כבר הודיע דובר אגף התנועה כי לא תהיה אכיפה גורפת כלפי רכיבה על השול, אלא רק כנגד רוכבים שישתוללו, ירכבו מהר, יסכנו את שאר משתמשי הדרך ולא יכבדו את הכללים. רוכבים אשר ירכבו לפי הכללים – לא תבוצע נגדם אכיפה. בכתבה זו נעשה סדר ונסביר בדיוק מה מותר ומה אסור לעשות על השול.

רקע – החל מ-2008

בשנת 2008 נוצרה הסכמה בין נציגי הרוכבים (מועדון האופנועים הישראלי) לבין אגף התנועה בראשות ניצב שחר איילון, כי לא תבוצע אכיפת משטרה כנגד רוכבי דו-גלגלי שירכבו על השול הימני בעת עומס תנועה. הרציונל היה שמבחינה בטיחותית עדיף לרוכבים לרכוב בזמן עומס על השול מאשר על הכביש בין המכוניות, והתנאים היו שמדובר על השול הימני בלבד (מצד שמאל לא מדובר בשול אלא בקו הפרדה לבן), במהירות סבירה, ומבלי לסכן את שאר משתמשי הדרך.

חשוב לציין שעל אף שלא התבצעה אכיפה, עדיין רכיבה על השול הייתה פעולה שנוגדת את תקנות התעבורה, וכל שוטר יכול היה לתת דו"ח לרוכב אשר רכב על השול. בנוסף, במקרה תאונה על השול שבה היה מעורב רוכב דו-גלגלי – האשמה הייתה נופלת עליו ברוב המקרים, שכן כאמור רכיבה על השול אסורה, גם אם לא נאכפת.

ההסכמה הזו עמדה בתוקף 11 שנים ברציפות, עד עכשיו. בשבועות האחרונים היינו עדים לסדרת תאונות דרכים קטלניות שבהן היו מעורבים רוכבי דו-גלגלי. בכלל, שנת 2019 תשבור שיא שלילי במספר ההרוגים בקרב רוכבי הדו-גלגלי, כשנכון לכתיבת שורות אלו מדובר על 63 רוכבים מתחילת השנה, כשבשנת 2017 כולה – השנה השחורה ביותר אי-פעם במספר ההרוגים על דו-גלגלי – נהרגו 61 רוכבים. עם העלייה הדרמטית במספר ההרוגים, באגף התנועה חיפשו דרכים להילחם בתאונות הדרכים. אחת הדרכים הייתה לאסור רכיבת דו-גלגלי על השול, וזאת בשל העובדה ש-3 מתוך ההרוגים השנה נהרגו על השול.

מה מותר?

במסגרת ההסכמה של אגף התנועה, לא תתבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שרוכבים על השול, בתנאי שמתקיימים כל התנאים הבאים:

עומס תנועה (פקק תנועה), רכיבה בשול הימני, במהירות סבירה ומבלי לסכן את שאר משתמשי הדרך.

אנחנו ממליצים לרכוב על השול במהירות איטית שלא עולה על 30 או 40 קמ"ש מעל מהירות התנועה. כלומר אם מהירות התנועה היא 0 קמ"ש (פקק עומד) – מהירות הרכיבה צריכה להיות עד 40 קמ"ש. נזכיר שוב שגם אם לא מתבצעת אכיפה, עדיין מדובר בפעולה שמנוגדת לתקנות התעבורה, וכי ככל שרוכב קיבל דו"ח משוטר גם אם רכב לפי ההוראות הנ"ל – הדו"ח חוקי וקביל.

מה אסור?

עד עתה נדירים היו המקרים שבהם התבצעה אכיפה על השול, ומדובר היה במקרים קיצוניים בלבד. מעתה והלאה, לפי ההוראה של אגף התנועה שניתנה לשוטרים בשטח, תתבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי על השול שירכבו לא לפי הכלל שנקבע בהסכמה, כשנכון לעכשיו מי שיקבע אם הרוכב עמד בתנאים או לא הוא השוטר בשטח. הדו"ח הוא לפי סעיף 6680 – נהיגה שלא בכביש (רכב דו-גלגלי), והקנס על העבירה הוא 250 ש"ח ללא נקודות.

חשוב לדעת שבסעיף 6680 לא ניתן לקבל דו"ח אזהרה – גם אם לרוכב אין עבירות קודמות שנים רבות. 

באילו מקרים יינתן דו"ח?

• רכיבה מהירה על השול
• עקיפת רוכב אחר על השול
• שימוש בשול לצורך עקיפת רכב
• רכיבה על השול שלא בעומס תנועה (פקק)
• השתוללות על השול
• רכיבה המסכנת משתמשי דרך אחרים
• רכיבה על אי-תנועה צבוע (תמרור 815)
• רכיבה על שול שמאלי (מעבר קו הפרדה)

האכיפה תתבצע באזורים מרכזיים כמו נתיבי איילון, כביש החוף וכביש 5, על-ידי שוטרים על אופנועים, שוטרים בניידות, שוטרים המצוידים באמצעי עזר כמו מצלמות, וכן על-ידי מצלמות טקטיות המופעלות מרחוק.

עוד חשוב לזכור שבמקומות רבים השול הימני מלוכלך והסיכוי לתקרים גדל משמעותית, לכן כדאי להימנע ככל האפשר מרכיבה על השול שלא לצורך. עוד חשוב לזכור ונדגיש זאת בפעם השלישית: רכיבה על השול אינה חוקית, ובמקרה תאונה הרוכב עלול לצאת אשם. בנוסף, ככל שיינתן דו"ח גם אם הרוכב עמד בתנאים – הדו"ח חוקי וקביל.

נדגיש כי בכל מקרה אסור לרכוב על 'השול' השמאלי' – שאינו נחשב שול בכלל. רוכב שייתפס כשהוא רוכב משמאל לכביש עלול לחטוף דו"ח על מעבר קו הפרדה רצוף (קו לבן).

אי-תנועה צבוע – תמרור 815

נזכיר שוב כי בתקופה האחרונה המשטרה אוכפת ביתר-שאת רכיבה על איי-תנועה צבועים (תמרור 815, לשעבר ד'14) – מה שנקרא בפי הרוכבים 'זברה'.

האכיפה תתבצע גם אם מדובר על עומס תנועה, כלומר מבחינת המשטרה בכל מקרה אסור לעלות על אי-תנועה צבוע, ובכל מקרה תתבצע אכיפה לפי סעיף 5512 – אי ציות לתמרור 815. אגב, גם הסעיף הזה אינו ניתן להמרה לאזהרה, ובכל מקרה יינתן דו"ח על סך 250 ש"ח ובלי נקודות.

האכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי שרוכבים על אי-תנועה צבוע מתבצעת על-ידי שוטרים שממתינים על השול, שוטרים שמוצבים על גשרים, וכן על-ידי מצלמות טקטיות שממוקמות בעיקר בנתיבי איילון.

אנו במערכת פול גז ממליצים תמיד לרכוב בזהירות ולפי כללי התנועה. רכבו בזהירות גם על השול, ורק כאשר ישנם עומסי תנועה כבדים. ועם כל חוסר הנוחות – גם בזמן עומס תנועה, כאשר מגיעים לאי-תנועה צבוע עלו בחזרה על הכביש ואל תעלו על אי-התנועה הצבוע.

בשנים האחרונות החלו להופיע אופנועים – בעיקר אופנועי וקטנועי פרמיום – עם לוח מחוונים / שעונים / מסך מסוג TFT. אנחנו כאן בכדי להסביר מה זה בכלל ועל היתרונות וחסרונות בהקשר של אופנועים.

TFT (ר"ת Thin File Transistor) הוא גרסה מתקדמת יותר של מסכי LCD (ר"ת Liquid Crystal Display – כלומר תצוגת גביש נוזלי), אשר משתמשים בטכנולוגיה של טרנזיסטורים דקי סרט (שזה הפירוש בעברית של TFT) על-מנת לשפר את איכות התמונה המתקבלת על המסך. TFT הוא סוג אחד של LCD בעל מטריצה פעילה. מסכים אלו משמשים בטלוויזיות, מסכי מחשב, טלפונים סלולריים, משחקי וידאו, סמארטפונים, מערכות ניווט, וכאמור מסכי אופנועים.

בכדי למנוע מצב בו הפיקסל הנדרש מקבל מתח ומשפיע חלקית גם על שכניו, הגו את הפתרון לחבר לכל פיקסל טרנזיסטור (רכיב אלקטרוני ממתג הבנוי מחומר מוליך למחצה) משלו, אשר מאפשר למתג כל פיקסל בצורה פרטנית. זרם הזליגה הנמוך (זרם חשמלי שאינו עובר במעגל החשמלי בו הוא מתוכנן לזרום אלא דולף מהמבודד) של הטרניזיסטור מונע מהמטען המושרה על הפיקסל לזלוג בין הרענונים של התמונה במסך. במקום לייצר את הטרנזיסטורים מסיליקון, הם מיוצרים מסרט דק של סיליקון אשר מוטמע בפאנל זכוכית. בצורה זו הטרנזיסטור בולט למעלה רק בחלק קטן מהאזור של כל פיקסל. חלקו האחר של סרט הסיליקון מסולק על מנת לאפשר לאור לעבור. במקרה של מסך TFT משתמשים בשיטה בה מסודרים במטריצה קבלים (רכיב חשמלי בעל יכולת לאגור מטען חשמלי ולפרוק אותו) וטרנזיסטורים. על מנת להאיר פיקסל – הקבלים באותה השורה מודלקים, ונשלח זרם לאורך הטור המתאים. כל השורות בהן עובר הזרם לא יאירו, חוץ מהפיקסל המיועד.

יתרונות: נראות, חדות תמונה, העובי הדק של המסך עצמו, צריכת אנרגיה נמוכה, משקל נמוך, רוחב וגודל תצוגה לא מוגבלים וכן קלות ההתקנה.

חסרונות: מחיר גבוה במקרה שבר או נפילה. תחשבו על האדוונצ'ר היוקרתי שנפל לכם בשטח בטיול השבת וחטף את המכה בדיוק במסך. המחיר הגבוה גם יכול לייצר תעשיית גניבות מסכים על-מנת לחסוך כסף. בנוסף, המסכים לא קיימים מספיק זמן בשביל לדעת מה יהיה מצבם גם לאחר עשור.

כך או כך, זה העתיד גם של מסכי האופנועים, שיחליפו בהדרגה את לוחות ה'שעונים' המסורתיים ואת מסכי ה-LCD בשחור ולבן.

לכאורה מדובר על סיפור שמלמד על רשלנות מובהקת מצד הרוכב: ספטמבר 2017, רוכב שנוסע ברחוב ביאליק ברמת גן במהירות גבוהה מחליק על כביש רטוב ממים שמקורם בעבודות שטיפה של המדרכה. לו היה מתאים את מהירותו לתנאי הדרך, קרוב לוודאי שלא היה מאבד את השליטה על האופנוע, סוטה שמאלה מנתיבו, פוגע ברכב נוסף ומוטח בחוזקה ארצה.

על פניו, השברים בצלעותיו וברגליו נגרמו בשל נהיגה בקלות ראש. תוסיפו לכך את העובדה שלא היה לו רישיון נהיגה תקף ולפיכך גם רכב ללא ביטוח חובה בתוקף, ותקבלו תיק סגור עם הרשעה ודאית. אלא שפרט אחד 'קטן' שכחה התביעה לציין – שלא מדובר סתם בכביש רטוב, אלא במקטע חשוך שהתמלא בעיסה שמנונית של פירות עץ הפיקוס הידועים לשמצה ביכולתם להוביל לאובדן אחיזה פתאומי ומהווים סכנה למשתמשי הכביש.

האם צריך להיות מומחה לתחום הבוטניקה והתחבורה גם יחד בשביל להסיק כי שטיפת מדרכה בלחץ מים לצורך סילוק פירות פיקוס, כאשר ברור שאלו זורמים לכביש, מהווה סכנה ברורה ומיידית ועל כן יש חובה לסגור את שני הנתיבים לתנועת כלי רכב? התשובה היא כמובן לא. אולם ההחלטה שלא לעשות זאת כמעט ועלתה לרוכב בחייו.

במסגרת המשפט העיד שוטר שנכח במקום בעת עבודתו מטעם העירייה בעת שזו שטפה את מדרכות רחוב ביאליק, שמספר כי בעודו מדבר עם חבר, לפתע שמע 'בום', הפנה את הראש וראה אדם שרוע על הכביש. בחקירתו הנגדית על-ידי בא-כוחו של הנאשם, עו"ד דוד אריכא המומחה לדיני תעבורה, הוא ציין כי "כאשר נופל הפרי הוא יוצא כמו עיסה שחורה ושמנונית, אחר כך שוטפים הכל עם מים חמים וקיטור, ויוצאים מים שמנוניים. בזמן התאונה לא סגרו את הכביש שכן שטפו צד ועברו למשנהו". אם לא די בכך, הוא אף ציין כי "היום נודע לי שהיו עוד מקרים באותו יום וזה לא המקרה הראשון". לשאלה האם לאור התאונה הוא מבקש שתתבצע חסימה של הכביש הוא השיב בחיוב.

רצף הכשלים בסיפור הזה לא מסתיים כאן. הבחירה של התביעה להגיש כתב אישום שכולל עבירה של נהיגה בקלות ראש, מצריכה ממנה להחזיק בתשתית ראייתית שמוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם נהג ברשלנות או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור. מדובר על עבירה חמורה, שענישה על פיה יכולה להסתיים בשלילה לפרק זמן ארוך, ובמקרים חמורים של פגיעה בגוף – גם במאסר. אלא שבחקירת המקרה נפלו פגמים רבים שמעמידים בסימן שאלה גדול את בחירתה. בחקירתו מציין בוחן התאונות כי הגיע למקום התאונה רק לאחר שעה מרגע התרחשותה. תחילה טען כי הקטנוע לא הוזז ממקומו, אולם לאחר מכן שינה את גרסתו והסביר כי הוא מצא אותו על המדרכה. כמו כן, הוא לא ידע להשיב בוודאות האם המסקנה היא כי התאונה נגרמה באשמת הנאשם. "אני אומר שזה גם לפה וגם לפה", אמר בעדותו. בנוסף לכל, מסתבר כי היה במקום התאונה גורם נוסף, אך לטענת הבוחן הוא לא זכר אם חשב לגבות ממנו עדות.

זו העת לציין כי הבחירה לרכוב ללא רישיון נהיגה בתוקף מסוכנת וחסרת אחריות, וללא צל של ספק היה על המדינה להעמיד את הרוכב לדין, אולם הספק שמתעורר ממכלול העדויות בתיק היה צריך להדליק נורה אדומה במחלקת התביעות של המשטרה בטרם תבחר להאשימו גם בנהיגה בקלות ראש. למעשה, על התביעה להשתכנע שהעובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונלית כלשהי אחרת מזו שהנאשם אשם, אולם נפל פגם בהתנהלותה. בית המשפט השלום לתעבורה בתל-אביב קבע כי לא מן הנמנע שתיתכן אפשרות אחרת לקרות התאונה: "מסתברת יותר להתרחשות התאונה מלבד נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק אלא פשוטו כמשמעו, תאונה בעקבות החלקה עקב שמנוניות הכביש".

כב' השופט אריה זרזבסקי זיכה את הנאשם מעבירה חמורה זו: "לא עלה בידה של המאשימה להוכיח כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום של נהיגה בקלות ראש והתנהגות הגורמת נזק במידה הנדרשת ברמה הפלילית". לצד זאת, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח חובה.

לדברי עו"ד אריכא: "הבחירה של עיריית רמת גן שלא לחסום את הכביש הייתה יכולה להסתיים באופן טראגי. על אף שלרוכב לא היה ביטוח חובה , בכוונתנו להגיש תביעה נזיקית כנגדה בגין מכלול הנזקים הפיזיים שנגרמו לו. לעובדה כי היה או לא היה לו רישיון אין כל קשר לתאונה שנגרמה שלא באשמתו".

אנחנו אומרים: רכבו תמיד עם רישיון נהיגה ועם ביטוח חובה, והיזהרו מאוד בכבישי גוש דן בהם יש עצי פיקוס עם פירות הגורמים לכביש להיות מחליק במיוחד ואפילו שמנוני.

צילום: רונן טופלברג

יצרנית הרכבים אאודי השיקה לאחרונה בישראל דגם קרוסאובר חשמלי וחדש שנקרא e-tron. נשים לרגע בצד את המחשבות של כמה אופנועים נוכל לקנות במחיר הבסיס של 400 אלף ש"ח, ונתמקד בפיצ'ר אחד שמגיע עם הדגם: בעלות נוספת של כ-35,000 ש"ח ניתן להוסיף את החידוש הטכנולוגי האחרון – מצלמות שמחליפות את מראות הצד.

מדובר על שתי מצלמות אשר ממוקמות במקום של מראות הצד המסורתיות, ומשדרות תמונה לשני מסכים הנמצאים בדלתות הנהג והנוסע. הרעיון הוא להקטין את שטח הפנים של המראות, המועדות לשבירה, ולהקטין את הגרר שמייצר הרכב ובכך לשפר את צריכת הדלק. המצלמות גם אמורות לספק שדה ראייה גדול יותר – כך לטענת היצרנית. כרגע המסכים ממוקמים כאמור בדלתות הרכב, כי הנהג אינטואיטיבית מפנה את מבטו לצדדים, אך בעתיד הקרוב ייושם מסך אחד, ככל הנראה מפוצל, במרכז הרכב. באאודי כבר הצהירו שהטכנולוגיה תתפרס גם על שאר דגמי החברה.

כל עוד מדובר על גחמה של יצרנית אחת אז ניחא, אך גם יונדאי העממית – זאת שיש לכם בליסינג – הודיעה שבכוונתה להציע טכנולוגיה דומה בכל דגמיה. מטרת העל היא למנוע תאונות של סטיית רכב עיוורת או כאלה הנגרמות משטחים מתים. לכאורה זהו צעד מבורך, אך מה המשמעות מבחינת רוכבי האופנועים?

תאונות רבות נגרמות כתוצאה מרכב שפונה או סוטה לאחד הצדדים ופוגע ברוכב דו-גלגלי שלצידו. ברוב המקרים יאמר הנהג לאחר מכן שלא ראה שיש שם רוכב, ומי מאיתנו לא חווה אירוע כזה? אז לכאורה המצלמות אמורות לכסות יותר שדה ראייה ולזהות את הרוכב שנמצא לצד הרכב. לכאורה, משום שהטכנולוגיה טרם צברה מספיק שעות מנוע לבחון זאת. מה גם שלא תמיד התמונה במסכים ברורה, לדוגמה כתוצאה מהשתקפות שמש ישירה על המסכים. דאגה נוספת היא הפסיביות של הנהג שמאפשרת הטכנולוגיה. ברגע שהנהג יתרגל לפזול למסך הוא עלול לא להטריח את עצמו גם לסובב קצת את הראש בשביל לקלוט חפץ שנע לידו. טכנולוגיה מרדימה.

זה עוד לפני שדיברנו על בקרות שיוט אקטיביות או מכוניות עם יכולת נהיגה אוטונומיות, כמו שכבר יש על הכבישים. כל התפתחות הטכנולוגיה הזאת ברכבים, לדעתנו, בטח עד שהטכנולוגיה תבשיל, תיאלץ את הרוכבים להיזהר עוד יותר בכבישים ולפתח עוד יותר את אסטרטגיית הרכיבה שלהם, השמירה על המרחב האישי וההימנעות מנוכחות בקרבת כלי רכב אחרים. זאת לפחות עד שתימצא הנוסחה המוכחת שתשרת את כל הצדדים. כולם שואפים לשם ואנחנו אופטימיים, אך עד אז התרחקו מרכבים ותרכבו בחכמה ועם אסטרטגיה מסודרת.

מקומו של נהג רכב שביצע עבירת תנועה וגרם למותו של רוכב הוא בכלא. לא עבודות שירות, לא מאסר על תנאי ולא בשירות למען הקהילה. מאחורי סורג ובריח, ולפרק זמן ארוך. אלא שהדרך לשם עוברת בהרמת נטל ההוכחה ומעבר לכל ספק סביר. לשם כך, על המשטרה מוטלת החובה לאסוף את מכלול הראיות והעדויות על מנת לצייר תמונה ברורה וחד-משמעית לגבי נסיבות התאונה. אלא שלצערנו, התנהלות חובבנית מצד המשטרה בטיפול בזירה הביאה שוב לכך שנהגת שהורשעה בגרימת מוות ברשלנות לא תשב יום אחד במאסר בפועל. מדוע? המשטרה שכחה לבדוק את תכולת מצלמת הקסדה של המנוח.

התאונה הקטלנית אירעה בשנת 2015 בעיר רחובות. רכב פרטי מסוג קיה נסע ברחוב הרצל, כאשר באותה העת אוטובוס עמד בנתיב הימני לתנועה ישר בצומת ברמזור אדום, ולשמאלו עמד טנדר איסוזו. בשלב זה רכב המנוח על האופנוע שלו, לפני הנהגת בכיוון נסיעתה. בכתב האישום מצוין כי היא  "נהגה בין הנתיבים", כאשר בשלב מסוים היא התנגשה עם חזית צד שמאל של הקיה בחלקו האחורי של האופנוע. לאחר ההתנגשות היא פגעה בעוצמה עם חלקה הימני קדמי בפינה השמאלית אחורית של אוטובוס. כתוצאה מההתנגשות המנוח התנתק מהאופנוע ופגע בפינה אחורית ימנית של האיסוזו. בעקבות התאונה נקבע מותו במקום.

כנגד הנהגת הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בגין גרימת מוות ברשלנות. גזר הדין – מאסר בפועל למשך 7 חודשים, פסילת רישיון למשך 5 שנים, מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 10,000 שקלים למשפחת המנוח. השופט הרחום והחנון קבע אמנם כי רף הענישה בעבירה זו נע על הציר שבין 7 ל-14 חודשי מאסר בפועל, אולם בין היתר, בשל עברה התעבורתי התקין, היותה אימא לצעיר שסובל מבעיות נפשיות והפגיעה שתיגרם למשפחתה – הושתה עליה ענישה מקלה.

אולם הנהגת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שסופו, כאמור, בהפחתה דרמטית של עונשה. בית המשפט מתח ביקורת על המשטרה שלא טרחה ליטול את המדיה הדיגיטלית שבקסדה. לו החוקרים בשטח היו טורחים לעשות את המתבקש, ניתן היה לקבל תשובה ברורה לגבי נסיבות התאונה. הנהגת אף טענה כי קסדת המנוח לא הייתה רכוסה כנדרש ומכאן שיש להקל בעונשה.

זה המקום לציין כי בתי המשפט קבעו לא אחת כי בעבירות של גרימת מוות ברשלנות יש מקום לענישה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח בשל ערך קדושת החיים, כאשר הם מדגישים – אין בנסיבות האישיות כדי להצדיק חריגה מכך, אלא במקרים חריגים בלבד. אמנם בדרך כלל מדובר על נאשמים נורמטיביים, שמעדו והתרשלו בהיסח דעת של רגע, כאשר אירוע שכזה הוא טרגדיה בראש ובראשונה מבחינת הנפגע ובני משפחתו, אך גם מבחינתו של הפוגע. אולם בו בעת מציין בית המשפט – יש לתת את הדעת לכך שכתוצאה מהתרשלותו של הפוגע ניטלו חייו של אדם, ומכאן שעל הענישה לשקף זאת.

בשורה התחתונה כותב השופט כי בנסיבות אלה, ובין היתר בהתחשב במחדלי החקירה המעלים ספק בדבר מידת אשמתה, הנהגת תרצה עונש של תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות במקום שבעת חודשי המאסר בפועל שגזר עליה בית המשפט לתעבורה. שאר רכיבי גזר הדין בתיק יעמדו על כנם.

עו"ד אסף ורשה מסביר כי בתביעה אזרחית בא הכוח צריך לשכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. כלומר, בית המשפט יעדיף את הגרסה שהסתברות נכונותה היא יותר מ- 50%. מדובר על גישה שמעניקה משקל בכורה לשיקולי ודאות משפטית על פני שיקולי צדק נסיבתיים. מנגד, במשפט הפלילי רשאי בית משפט להרשיע את הנאשם רק אם כל ההסברים והפרשנויות שניתנו לראיות כמצביעים על חפותו נדחו כחסרי ערך. על בית המשפט להשתכנע שהעובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונלית כלשהי אחרת מזו שהנאשם אשם בדין. הרף הגבוה נגזר מעקרונות חוקתיים של חופש האדם והגנה על חירותו האישית מפני מעצר ומאסר, כמו גם מפני פגיעה בכבודו.

אם יש לכם מיליון שקל בחשבון העו"ש, אתם  מוזמנים לדלג על הכתבה, אולם כל האחרים שאי-פעם חלפה בראשם המחשבה להרכיב חבר, ללא שיש ברשותם רישיון נהיגה תואם לכלי המסוים וביטוח חובה בתוקף ,חייבים לקרוא אותה ולהפנים טוב טוב את המסר – לעולם לא רוכבים על אופנוע ללא רישיון ולבטח לא מרכיבים נוסע.

הסיפור שלפנינו מתחיל בבחור שמספר כי בעודו מתהלך בשכונת מגוריו "כדי להוציא את העצבים מהראש", מבחין בחברו רוכב על טרקטורון. זה האחרון מציע לו להצטרף אליו לסיבוב הרגעה. כעבור זמן מה הרוכב מאבד שליטה על הכלי והמורכב עף היישר לעבר עמוד תאורה. כמו שקורה בנסיבות כאלו, החברות האמיצה בין השניים מתחלפת מהר מאוד ביריבות משפטית: הנפגע הגיש תביעת נזיקין בסכום של שני מיליון ש"ח כנגד חברו וכן כנגד קרנית, היות ולמעשה לא היה לכלי ביטוח חובה בתוקף. אלא שקרנית דחתה את הפנייה בטענה כי בזמן התאונה התובע ידע שהנתבע נוהג ללא רשות וללא רישיון נהיגה, מה ששולל ממנו את עילת התביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. או במילים אחרות – שהנהג יתמודד לבד עם ההשלכות של ההחלטה שקיבל.

הדבר היחיד ששיחק לטובתו במקרה הזה, זו העובדה כי המורכב ידע שלרוכב אין רישיון נהיגה. במסגרת הדיון בבית המשפט טען בא כוחו של הרוכב כי לאור העובדה שהנפגע בחר לרכוב על הטרקטורון כשידע שלנתבע אין רישיון נהיגה, יש לראות אותו כמי שהסתכן מרצון. לחילופין נטען כי יש לייחס לנפגע אשם תורם משמעותי. בסופו של דבר החליט בית המשפט לקזז את הפיצוי אותו ישלם הרוכב בשיעור של 50%. כך יוצא כי במקום 2 מיליון ש"ח, ישולם 'רק' סכום של מיליון ש"ח, או ליתר דיוק 1,076,000 ש"ח אם מכניסים לתוך התחשיב את ההוצאות המשפטיות.

מי שקורא את הכתבה לבטח חושב כי מדובר על מקרה פרטי ועל החלטה שגויה ומאוד נדירה, אלא שהמציאות מלמדת אחרת לגמרי: לבתי המשפט בישראל מוגשות לא מעט תביעות של חברים שהורכבו , נפצעו ותבעו את הנהג. כך למשל, במקרה אחר שנדון, חויב רוכב לשלם 255 אלף ש"ח פיצויים לצעיר שהורכב על אופנוע. הצעיר שנסע על אופנוע אשר היה נהוג על-ידי צעיר אחר ללא כיסוי ביטוחי או רישיון נהיגה מתאים, יקבל פיצויים מקרנית בעקבות פציעתו בתאונת דרכים. רוכב האופנוע שהורשע בגין העבירות שביצע ישלם לקרנית את סכום הפיצויים.

אחת מהשאלות השכיחות שמועלות בנסיבות של תאונה ללא ביטוח חובה היא איך ייתכן כי הפיצוי מאמיר לסכומים של מאות אלפי שקלים, אף שלעתים הפגיעה אינה קשה מאוד והנפגע חזר במידה כזו או אחרת לתפקוד מלא. על מנת להבין זאת פנינו לעו"ד אסף ורשה, מומחה בדיני ביטוח ונזיקין, שישרטט עבורנו את מפת הפיצויים. אם עד כה לא השתכנעתם שזו איוולת לרכוב או להרכיב ללא ביטוח חובה בתוקף, אז תקווה כי הדברים הבאים יגרמו לכם לחשוב היטב בטרם תעשו כן.

הפסדי שכר. לא רק שתשלמו לנפגע את הפסד השכר שנגרם לו במהלך ההחלמה, אלא שבמידה ובית המשפט יקבע כי נגרמה לו פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד – אתם ורק אתם תשלמו על כך. כמה? זה תלוי בין היתר בגובה השכר שלו עד למועד התאונה, לאחוזי הנכות שנקבעו ולהיבטים נוספים. בשורה התחתונה יחושב פוטנציאל ההשתכרות שנמנע מהתובע עקב מגבלותיו החדשות ומכך ייגזר הפיצוי לו זכאי התובע.

הוצאות רפואיות. כמה עולה שעת טיפול? בקלות יכולה להגיע לסכום של חמש מאות ש"ח. תכפילו למשל ב-100 ותוסיפו את עלות חוות הדעת, ביקורי המומחים ורכישת התרופות עליהן שילם התובע. וזאת כאמור רק בהתייחס לעבר. ומה עם ההוצאות הרפואיות בעתיד? ישולמו גם ישולמו. הפיצוי בגין רכיב זה יחושב על ידי בית המשפט תוך הבאה בחשבון של טיפוליו והוצאותיו העתידיים של התובע.

עזרה של בן משפחה. כאשר בן משפחה מטפל בנפגע תוך השקעת מאמצים חריגים היוצאים מגדר הרגיל, מעבר למקובל בין בני משפחה, זכאי הניזוק לפיצוי בגין אותה עזרה, אף אם אינו משלם עבורה. רכיב זה יכול להגיע למאות אלפי שקלים. וכך לדוגמה, בתיק שנדון הוחלט כי רוכבת שנפגעה בתאונה תפוצה בגין רכיב 'עזרת הזולת' ביחס לעבר וביחס לעתיד בסכום כולל של 793 אלף ש"ח.

הפסדי ממון נוספים. העיקרון המשפטי הבסיסי בדיני הנזיקין קובע כי יש להשיב את הנפגע למצבו הקודם לפני התאונה. לפיכך, כל הוצאה שכזו מוכרת, ובכלל זה – התאמת דיור, הוצאות חשמל מוגברות, הוצאות לרכישת ציוד מחשב, הוצאות כביסה מוגברות. למעשה, כל הוצאה שיוכח כי היא הכרחית לשיקום הנפגע ולהתאמת חייו למצבו הרפואי.

חסכנו מכם את הפירוט המלא של כל מרכיבי הנזק, אולם האמינו כי קיימים עוד רבים, שבסופו של דבר נערמים לכדי פיצוי שגובהו יכול למוטט כלכלית את מרביתנו. זאת כאמור בנוסף לעובדה כי מדובר על עבירת תנועה חמורה שבצידה ענישה כבדה.

אנחנו מקווים מאוד כי הדברים יחלחלו היטב ויגרמו לכם לקבל את ההחלטה הנכונה – שלעולם לא מרכיבים על דו-גלגלי ללא רישיון נהיגה מתאים וללא ביטוח חובה בתוקף, גם לא ל-10 דקות ולמעשה גם לא לשנייה. זו יכולה להתברר כהחלטה הכי גרועה שקבלתם בחייכם.

זכרו: אנחנו לא מספיק עשירים כדי לרכוב ללא ביטוח חובה בתוקף.