לפני מספר ימים נכנס לתוקף תיקון לחוק שמתיר לשוטר ליטול מכל רוכב בדיקת רוק לאיתור שרידי קנאביס, באופן אקראי. הבעיה היא כי שאריות פירוק הקנאביס נותרות בגוף ימים ארוכים אחרי העישון ולעתים אף שבועות. כך נוצר מצב שבו למעשה כל מעשן קנאביס עלול למצוא את עצמו מורשע בעבירה של נהיגה תחת השפעת סם ולאבד את רישיונו לפרק זמן של שנתיים, ובמקרים מסוימים גם להישלח לכלא.
על מנת להבין את השלכות החוק החדש העלינו שורה של שאלות ותשובות שכל רוכב שמעשן מעת לעת חייב לקרוא:
מדוע החוק צריך להטריד אותי? הרי גם קודם לכן אסרו על רכיבה תחת השפעת קנאביס.
פקודת התעבורה אוסרת על רכיבה תחת השפעת סם, ובכך אין כל חדש. העניין הוא כי קודם לכן, על מנת ששוטר יחייב רוכב לעבור בדיקת דם או שתן, היה עליו להוכיח כי התעורר אצלו חשד סביר לכך. אולם כיום אין בכך עוד צורך. בדיקת הרוק מייתרת את הצורך להוכיח זאת ומספקת אינדיקציה שבהתאם לתוצאותיה יחליט השוטר האם לחייב את הנבדק לבצע גם בדיקת דם או שתן. אמנם בדיקת הרוק אינה מהווה ראיה חותכת, אולם היה והרוכב יסרב לביצועה, מבחינת השוטר התגבש החשד הסביר שיאפשר לו לדרוש ביצוע של בדיקת דם או שתן. במקרה בו הרוכב סירב לכך – הוא ייחשב כנוהג תחת השפעת סם.
אני זהיר וכמובן שלא רוכב מיד לאחר שעישנתי. אז היכן הבעיה?
תוצרי הפירוק נותרים בדם זמן רב אחרי הצריכה – לעתים גם שבועות ובכפוף למספר גורמים כמו קצב חילוף החומרים בגוף. היות והחוק לא קבע מדרג של שיעור החומר שנמצא בגוף לצורך הרשעה, אלא החליט כי כל ממצא כזה מבסס את עבירת הרכיבה תחת השפעת סם, המשמעות היא שגם אם הרוכב עישן לדוגמה לפני שלושה ימים, קיימת סבירות בלתי מבוטלת שגם בבדיקה שתיערך היום יימצאו בגופו תוצרי פירוק. בשונה מאלכוהול בו החוק קבע גבול מינימום של אלכוהול בדם (290 מיקרוגרם למ"ל) – בכל הנוגע לקנאביס המחוקק לא התייחס לסוגיה זו.
האם הוכח קשר סיבתי מובהק בין צריכת קנאביס ותאונות דרכים?
בניגוד להררי המחקרים והנתונים שקובעים חד-משמעית כי נהיגה תחת השפעת אלכוהול מגדילה דרמטית את הסבירות לתאונה, כאשר מדובר בהשפעת קנאביס הדעות חלוקות, ואפילו משטרת ישראל מודה כי אין בידיה מסד נתונים שמצביע על קשר ישיר. אין חולק כי קנאביס פוגם בערנות, ורכיבה דקות לאחר עישון או לעתים אפילו שעות ספורות – מסוכנת. מחקרים שנערכו בנושא מבהירים זאת באופן חד-משמעי, אולם אין בהם התייחסות ברורה לסוגיית השפעת ריכוז החומר הפעיל על כושר הנהיגה.
עד כמה מהימנה בדיקת הרוק?
זה אינו רלוונטי, היות והמחוקק קבע כי גם אם הבדיקה יצאה שלילית ואצל השוטר התעורר חשד סביר כי הרוכב תחת השפעה, הוא יכול לחייבו לבצע בדיקת דם או שתן. בדיקת הרוק מהווה אינדיקציה בלבד.
מה הן ההשלכות של הרשעת רוכב בנהיגה תחת השפעת סם?
ראשית, כמובן שלילת רישיון הנהיגה למשך של עד שנתיים, ובמקרים מסוימים גם מאסר בפועל. אולם זה לא מסתכם בכך. ההרשעה יכולה להשפיע על נכונות חברות ביטוח לבטח בעתיד את הרוכב בפרמיה זולה. כמו כן, במקרה תאונה חברת הביטוח יכולה להתנער ממתן כיסוי ביטוחי – מצב שיכול להכניס את המבוטח לתוך סחרור כלכלי.
ומה לגבי אכיפת החוק כנגד נהיגה תחת השפעת תרופות?
לתרופות הרגעה בעלות פוטנציאל השפעה הרסני על שיקול הדעת והריכוז, אך נדמה כי איש אינו מתייחס לכך. גם לתרופות האנטי-פסיכוטיות יש השפעה חמורה על מסוגלות הנהג לאחוז בהגה בבטחה. התפרצויות זעם היא רק תופעת לוואי אחת מיני רבות שיש להן, ובכלל זה גם תופעות נוספות כמו רעד גוף קיצוני. כמויות אדירות של משככי כאבים נמכרים מדי שנה: אוקסיקודון, פרוקסט וקודאין, אך שקט. המדינה מודעת לבעיה אך האכיפה מינורית. פרופסור סמואל קרלטון, מהמומחים הגדולים בעולם לפסיכולוגיה של הנהיגה, הבהיר כי "נהיגה תחת השפעת תרופות עלולה להתגלות כ'סלולארי הבא' מבחינת בטיחות בדרכים".
אנחנו נתקלים ביותר ויותר נהגים שלצד תרופות נגד כאבים או מחלות שונות לוקחים גם תרופות נגד חרדה – כולן תחת מרשמים, ושותים כוסית לפני שהם יוצאים לכביש. זה שילוב שבעבר לא מספיק הבנו עד כמה הוא מסוכן, והולך והופך נפוץ יותר ככל שהאוכלוסייה מזדקנת.
ההמלצה החד-משמעית שלנו היא כמובן לא ליטול תרופות כאלה ואחרות ולא לעשן קנאביס בטרם עלייתכם לכביש. לא רק בגלל ההשלכות המשפטיות, אלא גם ובעיקר על-מנת לשמור על בטיחותכם.
עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.
מדי שנה מתרחשות מאות תאונות דרכים שמקורן בתשתית לקויה, בין אם מדובר על כביש עם בורות או בכתם שמן, ובין אם בפסולת שהושארה על הכביש או במפגע תחבורתי אחר. השאלה היא האם הרוכב או בעל הכלי זכאי לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, ואם אכן – אז ממי? שאלות תשובות.
האם בכל מקרה בו התאונה אירעה בשל מפגע כתם שמן על הכביש, יש אחריות לרשות המקומית?
במקרה כזה, הסוגיה שבית המשפט יבחן היא פרק הזמן שעבר מאז שהתרחשה הדליפה ועד שהמפגע הוסר. במשך שנים, כתקליט שבור, הבהירו הרשויות המקומיות בכל כתב הגנה שנכתב בתביעה כזו כי אין זה סביר שניתן יהיה לצפות מהן להיות בכל מקום ובכל זמן. ואכן, בתי המשפט צידדו לא אחת בעמדה זו וקבעו כי קיים איזון שיש לשמור עליו בין הציפייה מהרשות לפיקוח נאות ויעיל לבין יכולתה לעשות כך בפועל. אלא שהזמנים השתנו וכיום לאור ההתפתחות הטכנולוגית ורישות הערים במצלמות, בכושרה של הרשות לפקח באופן הדוק ויעיל יותר על הנעשה בשטחה. כמו כן, אם בעבר פרק זמן של חצי שעה מרגע קבלת ההודעה על המפגע ועד לרגע בו נמנעה פגיעה של נוספים על-ידו היווה זמן סביר, הרי שכיום בתי המשפט מצפים מהרשויות להגיב לרוב מהר יותר.
כיצד מוכיחים כי הרשות המקומית ידעה על המפגע אך לא טיפלה בו בזמן סביר?
כיום כל מערכות ההתראה והדיווחים על נזקים הן ממוחשבות. לבית המשפט נתונה הסמכות לדרוש מהרשות להמציא את כל הרשומות. בנוסף, במסגרת בירור אחריות הרשות, יש לקבל את מצבת כוח האדם שעבדה באותה העת, וזאת מתוך מטרה לברר האם הרשות לא צמצמה את מספר אנשי הצוות מתוך כוונה לחסוך בעלויות על חשבון השירות הסביר אותו היא צריכה להעניק לתושביה. וכך למשל, היה ויתברר כי באותה נקודת זמן עבד במשמרת רק מוקדן אחד והשיהוי בדיווח נבע ממענה מאוחר לשיחה, ייתכן בהחלט כי בית המשפט יראה בכך כהתרשלות מצידה.
האם בית המשפט מצפה מהרשות המקומית לתחזק את הכבישים שבשטחה?
תחזוקת הדרכים הציבוריות מתבצעת בכמה שיטות שתכליתן לשפר את בטיחות המשתמשים בדרכים שבתחומי הרשות המקומית ולשמור על רמת השירות שמספקת הרשות לתושביה. השיטות העיקריות הן: תחזוקה תקופתית מונעת המתבצעת אחת לכמה שנים למניעת התדרדרות של מצב הדרכים (תחזוקה מונעת), תחזוקה שוטפת של הדרכים המתבצעת במהלך השנה כדי לשמור על הקיים (תחזוקה שוטפת), וטיפול מיידי במפגעים שאירעו בדרכים (תחזוקת שבר). שאלת האחריות ושיעור הרשלנות של הרשות תלויה במספר גורמים, ובכלל זה באופן היווצרות הבור או המפגע. ככל שמדובר על בור שנפער בכביש בשל תחזוקה מונעת או שוטפת שלא בוצעה כהלכה, לא מן הנמנע כי בית המשפט יקבע כי מדובר על התרשלות מצידה של הרשות. ישנם מקרים מובהקים יותר כגון בור שנפער מדי חורף – מקרה אשר מבסס עוד יותר את טענת ההתרשלות של הרשות.
כלומר כל בור בכביש מהווה מפגע שמאפשר לתבוע במקרה של נזק שנגרם בגללו?
לא כל מהמורה או סדק בכביש ייחשבו כמפגע. בתי המשפט קבעו לא פעם כי "…רחובות ומדרכות עיר אינם 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים' של שיפועים, כאלו או אחרים". ניתן להתייחס לדבר כזה או אחר כמפגע בכביש כאשר מדובר בהפרעה משמעותית שבאחריות הרשות היה לתקנה, והוכח כי לא היה כל שלט, תמרור או סימון שקיימת הפרעה, והרוכב היה זהיר מספיק ובכלזאת לא יכול היה לזהות את ההפרעה מבעוד מועד. במקרים רבים קובע בית המשפט שבור ביוב פתוח בכביש, ללא כל שלט או תמרור המזהירים על קיומו, ובמיוחד אם ידוע לעירייה על עצם קיומו – יחשב בגדר מפגע. יש לזכור שכאשר הנפגע אינו מוכיח שהבור בכביש היה עמוק או משמעותי דיו, אלא 'שקע' קטן בכביש – בית המשפט נוטה לקבוע שלא מדובר במפגע. לפיכך, על הנפגע חלה חובת תיעוד אם ברצונו לקבל פיצוי עבור נזקיו.
אחת מהטענות השכיחות של הרשויות המקומיות היא כי רכבים רבים עברו במקום קודם לכן ואיש לא נפגע, לפיכך התביעה תמוהה ודינה להידחות. האם כך הדבר?
מצד אחד מדובר על טענה ראויה מצד הרשות, שמבססת את הנחת העבודה כי התאונה נגרמה ברשלנות הנהג. אולם בתוך כך, עצם העלאת הטענה עשויה להצביע על כך כי המפגע נותר במשך זמן רב ללא שתוקן – מצב שבראיית בית המשפט יכול להיחשב כלא סביר וכהתרשלות מצד הרשות.
כיצד עליי לפעול במקרה בו הרשות המקומית טוענת כי הנזק נגרם בשל רשלנות הקבלן ועליי להפנות תביעתי אליו?
היחסים בין הקבלן לעירייה הם יחסים חוזיים שלא מעניינו של הניזוק. לעתים קרובות מבקשת הרשות לפטור עצמה מאחריות תוך שהיא מפנה את התובע לקבלן. במקרה כזה יש לתבוע הן את הרשות והן את הקבלן – שניהם יחד וכל אחד לחוד. בית המשפט יקבע את אופן חלוקת האחריות בין שני הגורמים, אולם מבחינת התובע אין זה משנה שכן הוא יקבל את מלוא הפיצוי שייפסק.
כיצד עליי לפעול במידה ורכבי ניזוק כתוצאה ממהמורה בכביש:
קיים משקל ראייתי רב לתשובה אותנטית ומיידית שנמסרת על-ידי הרשות. לפיכך, חשוב להקליט את השיחה הראשונה שנערכת לאחר קרות הנזק עם מוקדן העירייה או הרשות המקומית. לרוב המוקדן יספק תמונת מצב עדכנית והמהימנה לגבי המפגע, אשר תשמש את הניזוק. אם במועד התרחשות הנזק היה במקום עד ראייה שגר או עובד בסמיכות למפגע ויכול להעיד על משך הזמן בו המפגע עמד ללא טיפול – חשוב לקחת את פרטיו. כמו כן, לצורך הוכחת הנזק, גם אם הוחלט לא לתקן את הרכב – יש לקבל הצעת מחיר מהמוסך, וכמובן לפנות לשמאי רכוש.
הכותב הוא מומחה לדיני נזיקין וביטוח, יו"ר ועדת נזקי רכוש ושיבוב בלשכת עורכי הדין
לאחרונה דווח בעמוד הפייסבוק של פול גז על רוכב אופנוע בן 32 שנקלט במכשיר הממל"ז רוכב במהירות של 225 קמ"ש, נתבקש על-ידי השוטרים לעצור, אך קיבל החלטה לברוח מהמשטרה. לאחר מספר דקות של מרדף השוטרים הצליחו לעצור את הרוכב באזור הבורסה ברמת גן. אירוע זה מצטרף לשורה של מקרי בריחה שאירעו במהלך השנה האחרונה, כשהמהדהד מכולם הוא הרוכב שתיעד את בריחתו מהמשטרה, בווילי, במהירות של למעלה מ-200 קמ"ש.
מה יעלה בגורלו של הרוכב שנתפס? האם הבריחה תביא אותו בהכרח לכלא? האמנם בתי המשפט מגלים אפס סובלנות כלפי עבירה זו ומחמירים באופן קטגורי עם כלל הרוכבים?
השאלות והתשובות הבאות יסבירו לכם בדיוק מה הסיכון:
האם בכל מקרה של בריחה הרוכב צפוי להישלח לכלא?
בהנחה כי זו הפעם הראשונה בה הרוכב נתפס בורח מהמשטרה, ואין לו עבר תעבורתי כבד (ריבוי עבירות תנועה או עבירות תנועה חמורות), בית המשפט לא יגזור עליו מאסר בפועל. מעטים מאוד המקרים בהם בית המשפט שלח למאסר בפועל נאשם עם פרופיל כזה שהורשע בעבירה זו.
כמה זמן הרוכב הבורח צפוי לשבת במעצר?
אם מדובר על רוכב שברח בנסיבות מחמירות, כאלו שיצרו סיכון ממשי לעוברי דרך אחרים, כמו למשל בכביש בינעירוני כאשר הייתה תנועה ערה – גרם לרכבים שבאו מולו לסטות, הוריד רכבים לשוליים או גרם להולכי רגל לברוח מפניו – קרוב לוודאי שהוא יישב 24 שעות בבית מעצר, ולאחר מכן המשטרה תבחן את המשך מעצרו, כלומר האם להגיש בקשה למעצר עד תום ההליכים או לשחררו לביתו. בפועל, אם מנתחים את גזרי הדין שניתנו בנסיבות קלות, במקרים רבים הענישה בגין עבירה זו הסתיימה בהטלת עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל למספר חודשים, פסילה על תנאי וקנס כספי. כאשר היה מדובר במקרים חמורים יותר, הוטלו גם מעצרים מותנים ובדרך של עבודות שירות.
קטנוען בורח משוטר תנועה (צילום: דוברות המשטרה)
ואם מדובר על מנוסה במהירות גבוהה בתוך העיר?
זה כבר מקרה אחר לחלוטין. אם יתברר כי במהלך המנוסה הרוכב יצר סיכון למשתמשי דרך אחרים ואילץ רכבים לסטות לשול, כמו גם גרם להולכי רגל להימלט על נפשם, והכל כאשר הוא נוהג במהירות גבוהה, סביר להניח כי בית המשפט יחמיר עימו. במקרה כזה הוא ייעצר ל-24 שעות, ובסופן בית המשפט ייעתר לבקשת התביעה ויאריך את מעצרו בשל הטיעון כי שחרורו מהווה סכנה לשלום הציבור. במילים אחרות – הוא עלול לשבת במעצר שבוע-שבועיים, ובנסיבות מסוימות גם הרבה יותר, אפילו עד תום ההליכים, כלומר מספר חודשים. גם במקרה הזה, הסבירות כי בגזר הדין הוא יישב בכלא נמוכה, ואם ייכלא סביר להניח שזה יהיה לפרק זמן של חודש-חודשיים.
במקרים רבים הרוכב בורח בשל העובדה שהוא נמצא תחת השפעת אלכוהול. מה יהיה דינו במקרה שייתפס לאחר שברח?
על נהיגה בשכרות קבע המחוקק עונש מינימום של שנתיים פסילה. במקרים חמורים יותר, למשל כשמדובר על רוכב שהורשע בכך בעבר, בית המשפט יגזור עליו פסילה ממושכת יותר ולעתים גם מאסר – הן על תנאי והן בעבודות שירות, ולעתים גם מאסר של ממש. ומה בנוגע לעבירת הבריחה? במקרה כזה בית המשפט ייטה להחמיר את עונשו, גם אם המרדף התבצע בשעת לילה מאוחרת בכביש מהיר, ללא סיכון משמעותי של יתר משתמשי הכביש. במקרה כזה – ובמיוחד אם מדובר על ריכוז גבוה של אלכוהול – ייתכן בהחלט כי בית המשפט יגזור עליו עונש מאסר בפועל. לא בהכרח שיהיה מדובר על שנים מאחורי סורג ובריח, אלא על מספר חודשים וייתכנו גם עבודות שירות.
ומה יהיה דינו במקרה בו הוא נתפס כעבור מספר שעות, לאחר שריכוז האלכוהול בדמו ירד?
במקרה כזה המשטרה תתקשה להוכיח כי הוא רכב תחת השפעת אלכוהול, ולפיכך הוא יורשע רק בעבירה של אי-ציות להוראת שוטר. הענישה, כאמור, בהתייחס לרמת הסיכון שנוצרה במהלך מנוסתו ולעברו התעבורתי. אם מדובר באי-ציות ברף הנמוך, מבלי שנגרם סיכון ממשי לעוברי דרך, ועל נהג עם עבר קל יחסית – גדולים הסיכויים כי ההחלטה שקיבל תעלה לו במספר חודשי שלילה, עונש פסילה על תנאי, קנס, וייתכן שגם מאסר על תנאי – כמובן שהנקודות הם חלק מהמתנה שבאה במובנה עם העבירה.
מה המשמעות של ניתוק קשר-עין בין השוטר והרוכב לגבי סיכויי הרשעתו?
בואו ניקח לדוגמה מקרה בו השוטר מסמן לרוכב לעצור, אולם זה סוחט את הגז מול השוטרים ונעלם להם באופק. הם נכנסים לניידת ומתחילים לנהל מרדף מתוך השערה כי הוא עדיין רוכב בכביש מסוים. כעבור שעה קלה, במחסום שהוצב, הוא נתפס. אבל מי זה הוא? איך המשטרה יכולה לדעת כי הנהג שנתפס הוא הנהג שברח? בהנחה כי על האופנוע אין סימני זיהוי ברורים, קל וחומר אם הם לא צילמו אותו קודם לכן, מי ערב לכך כי הנהג שנמצא כרגע במעצר הוא הנהג הסורר? זו הסיבה כשבתי המשפט מקפידים לוודא כי השוטרים הקפידו על קיומו של קשר-עין רציף עם הרוכב. במקרה בו השוטר הבחין והצליח לקלוט את מספר האופנוע, עליו יהיה להציג את הפתק לבית המשפט כחלק ממסכת הראיות. תתפלאו, אבל היו מקרים רבים בהם הפתק לא הוצג והמשטרה התקשתה לבסס את הנחת היסוד שלה כי מדובר באותו רוכב.
אל תברחו וקחו אחריות על הרכיבה שלכם! (צילום: דוברות המשטרה)
אז לפי הכתוב, בנסיבות בהן לא מדובר על אופנוע גנוב או על נהיגה בשכרות, משתלם למדי לברוח משוטר, למשל כאשר מדובר על אופנוע ללא מבחן רישוי בתוקף?
לא! לא משתלם לברוח. וזאת מכמה טעמים:
ראשית, במקרים רבים הבריחה מסתיימת בהחלקה של הרוכב, פציעתו ואף במוות. ייצגנו לא מעט רוכבים שמעידים כי חרף ניסיונם, זו סיטואציה מאוד מלחיצה, ובעיקר כזו שלא ייכנסו אליה שוב. הסיכון פשוט לא משתלם.
שנית, צריך לקחת בחשבון כי היה ונגרמה תאונה, הן חברת הביטוח שמבטחת בפוליסת חובה והן חברת הביטוח שמבטחת בפוליסת מקיף – עלולות להתנער מאחריותן בטענה כי מדובר על תאונה שנגרמה במהלך ביצוע פשע.
שלישית, קשה לצפות כיצד יפסוק כל שופט ושופט. ייתכן כי התיק יגיע דווקא לשופט מחמיר שיחליט להפוך אתכם לתיק בבחינת למען יראו וייראו, וכדומה.
רביעית, במקרים חריגים הפרקליטות יכולה להגיש אישום בגין גרימת סיכון לעוברי דרך. או אז, האישום הוא פלילי ולא תעבורתי, הדיון יתקיים בבית משפט השלום ולא בית משפט לתעבורה, וכמובן העונש יהיה בהתאם.
בעבר אישר בית המשפט העליון עונש של ארבע שנות מאסר בפועל בגין אישום זה.
אז מה השורה התחתונה? ובכן, במידה ושוטר מסמן לכם לעצור – אל תברחו ממנו ואל תגרמו לשוטר לצאת אחריכם למרדף. זה מסוכן לכם ולמשתמשי הדרך האחרים, וזה עלול להביא לתוצאות קשות – הן במישור הפיזי, הן במישור הכלכלי, ובמקרים מסוימים זה עלול אפילו להביא למאסר.
עלות מחירי פוליסת החובה לדו גלגלי בישראל היא מהגבוהות בעולם, עובדה אשר מאלצת רבים מהרוכבים לוותר על מטריית ההגנה הביטוחית ולרכב ללא ביטוח. למעשה, על פי הערכות אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, למעלה מ 40% מרוכבי האופנועים והקטנועים רוכבים ללא הגנה ביטוחית. אלא שלרשות חלק מהנפגעים קיים חוק שמאפשר להם לקבל פיצוי, גם ללא ביטוח חובה. באילו נסיבות ניתן לקבל אותו? במה הדבר כרוך והאם ניתן לוותר על פוליסת החובה? עורך הדין אסף ורשה עונה על כמה שאלות חשובות.
כיצד ייתכן כי ניתן לקבל פיצוי ללא שנרכש ביטוח חובה?
הזכות לקבל פיצוי אינה נובעת מקיומו של הביטוח, אלא מהעובדה כי התאונה התרחשה בנסיבות בהן צד ג' התרשל והפר את חובת הזהירות שלו. הזכות קמה לנפגע מכוח פקודת הנזיקין שקובעת כי במקרה בו ניתן וצריך היה לצפות כי פעולה או הימנעות ממנה תגרום לנזק, אך הגורם הפוגע לא פעל כנדרש, עומדת לרשות הנפגע הזכות לקבל פיצוי עבור נזקיו.
כלומר, בכל תאונה ולא משנה נסיבותיה, ניתן לקבל פיצוי גם אם לא רכשתי ביטוח חובה?
לא. בית המשפט יכול לחייב לשלם פיצוי רק בנסיבות בהן צד ג' הפר את חובת הזהירות שלו וגרם לתאונה ברשלנותו. כלומר, תאונה שמוגדרת כנזק עצמי ללא מעורבות של גורם נוסף, לא תאפשר לנפגע לקבל פיצוי עבור נזקיו הפיזיים, ככל שלא רכש ביטוח חובה.
מה הנפגע צריך להוכיח על מנת שבית המשפט יפסוק לו פיצויים?
הדרך לקבלת פיצוי עוברת כאמור בהרמת נטל ההוכחה מצד הנפגע כי התאונה נגרמה כתוצאה מהתרשלות של הפוגע. בניגוד לתנאי פוליסת החובה, על-פיהם אין רלוונטיות לסוגייה זו וניתן לקבל פיצוי גם אם הנפגע הוא שגרם לתאונה, כאשר מדובר על תביעת נזיקין יש צורך להוכיח כי התאונה אירעה בשל אשמתו של אחר. לחובה זו יש משמעות בלתי מבוטלת שבאה לידי ביטוי במספר אופנים. ראשית, עליו יהיה להוכיח התרשלות מצד הפוגע, וזו לעיתים משימה מורכבת. בנוסף, היות ולכל המשתמשים בדרך יש חובה להתנהג על פי מכלול החוקים והתקנות, בית המשפט יבחן את מידת הסטייה של כל צד מהוראות החוק ובהתאם לכך יקבע את חלוקת האחריות ביניהם ואת הפיצוי שיינתן, אם בכלל. כך למשל, אם מדובר על תאונה שנגרמה בצומת ונקבע כי הנפגע נושא ב-20% של רשלנות תורמת להיווצרותה, בית המשפט יקזז את הפיצוי שמגיע לו בהתאם לכך.
אז מדוע יש צורך ברכישת ביטוח חובה אם ניתן לקבל פיצוי גם בהיעדרו?
שיעור ניכר מהתאונות מוגדרות כנזק עצמי, בהן לנפגע אין כתובת אליה הוא יוכל להפנות את האשמה, אלא לעצמו בלבד. כמו כן, ועל אף שנסיבות התאונה מצביעות על רשלנות מצד גורם אחר, בית המשפט אינו מחויב לפסוק פיצויים לנפגע והדבר תלוי במידה רבה בתפיסת העולם של השופט. בנוסף, הליך הוכחת הרשלנות יכול להימשך זמן רב, ובינתיים הנפגע עלול להישאר ללא כל מקור הכנסה.
התאונה ארעה בשל החלקה שנגרמה בשל בור או מפגע אחר שהיה בכביש. כנגד מי אני מגיש תביעה?
במקרה כזה ניתן להטיל את האחריות על הרשות המקומית, אולם יש לזכור כי לא כל בור מהווה עדות להתרשלות מצד הרשות. בית המשפט קבע לא אחת כי שטחיה אינם בגדר שטח סטרילי, ועל מנת לייחס לה רשלנות יש להוכיח כי זו סטתה באופן ניכר מחובת האחריות שלה לטפל במפגעים שנמצאים בתחום אחריותה.
האם קיימת הגבלה על שיעור הפיצויים שניתן לקבל במקרה בו לא היה ביטוח חובה?
באופן פרדוקסלי, ניתן לקבל פיצוי גבוה יותר בתביעה שמוגשת מכוח פקודת הנזיקין מאשר במסלול של ביטוח החובה. חוק הפלת"ד (ר"ת פיצוי לנפגעי תאונות דרכים – החוק שמכוחו מפצים את הנפגע בתביעה לפוליסת החובה) מציב מגבלות של 'רף עליון' בראשי הנזק לפיהם נפסקים. על פי החוק, מי שניזוק בתאונת דרכים יהיה זכאי בגין הפסדי ההשתכרות לפיצוי אשר בבסיסו לא יילקח בחשבון סך של למעלה משילוש השכר הממוצע במשק. כמו כן, הפיצויים בגין 'כאב וסבל' מוגבלים לנוסחה המשקללת את ימי האשפוז של הניזוק יחד עם שיעור הנכות במכפלת סכום תקרה הקבוע בחוק.
כלומר המחוקק נותן פרס למי שלא רכש ביטוח חובה?
לכאורה מדובר במצב בלתי סביר בו יוצא החוטא נשכר. אמנם סכומי הפיצוי עשויים להיות גבוהים יותר, אך הנפגע מאבד את היתרון המובנה והמובהק שטמון בהליך של תביעה לפוליסת החובה – היכולת לקבל פיצוי בלי להידרש להוכיח כי הפוגע התרשל ולקבל פיצוי מופחת, אם בכלל, בהתאם לחלוקת האחריות.
משמעות הדבר היא כי אני יכול לבחור באיזה מסלול להגיש תביעה: לפי פקודת הנזיקין או מכוח פוליסת החובה?
לא. סעיף 8 לחוק קובע שמי שיש לו עילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו יכול לתבוע את נזקיו על פי חוק אחר. כלומר, היה ונפגע בתאונת דרכים נפגע כתוצאה מרשלנות של צד ג', הוא אינו יכול לבחור לתבוע את צד ג' ולא את ביטוח החובה שלו.
ככל שמדובר על נזק עצמי ולא היה ברשותי ביטוח חובה, האם אין כל גורם אחר ממנו ניתן לקבל פיצוי ?
אם יש לנפגע ביטוחים אישיים שרכש לעצמו, הוא יוכל לתובע תגמולים מהביטוחים האישיים שרכש או נרכשו על ידי מעבידו. למשל ביטוח מנהלים, ביטוח חיים, אובדן כושר עבודה וביטוח תאונות אישיות.
כך או כך, אנחנו חוזרים וממליצים, כמו תמיד, לרכוב על דו-גלגלי רק עם ביטוח חובה בתוקף! זכרו שאנחנו לא עשירים מספיק כדי לרכוב ללא ביטוח חובה!
עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.
חלק בלתי מבוטל מהתאונות שמתרחשות על דו-גלגלי מכונות 'תאונות עצמיות', בהן הרוכב לרוב החליק, ללא מעורבות של כלי רכב נוסף. במקרים רבים, לאחר האירוע הוא קם על רגליו, אומד את הנזקים שנגרמו לו ולכלי, ומשנוכח להבין כי לא ניכרת פציעה חמורה הוא ממשיך בדרכו או מזמין גרר.
הבעיה מתחילה כעבור מספר שעות. הכאב אותו חש הרוכב לאחר התאונה הולך ומתגבר, ורק אז הוא פונה לקבלת טיפול רפואי. אלא שמבחינת חברת הביטוח, היות ושום גורם אובייקטיבי לא הושיט לו סיוע בזמן אמת, נדרשת הוכחה נוספת כי מדובר בתביעת אמת. כלומר, אין ספק כי לכלי נגרם נזק, אולם לשיטתן, מי ערב לכך כי האירוע שהוביל לכך זו התאונה הנטענת? הנחת היסוד שלהן היא כי ייתכן שמדובר בתרמית – הכלי ניזוק במכוון או במסגרת אירוע אחר, ומכאן גם שהפציעה המדווחת – מקורה לא בתאונה המדוברת.
מה הביא את חברות הביטוח לפתח עמדה חשדנית? אפשר להתווכח על זה, אולם מבחינתן יש נתון אחד מהדהד: על-פי נתוני איגוד חברות הביטוח, בין 10% ל-15% מהתביעות המוגשות לחברות הביטוח הן תביעות כוזבות. או במילים אחרות – היות ומדי שנה מוגשות 380,000 תביעות ובכללן גם תביעות בגין נזקי גוף, גם אם מחשבים את הסטטיסטיקה על פי הרף התחתון של ההערכות, המספרים גבוהים: 38,000 מקרי הונאת ביטוח.
אז מה עושים? צריך להרים את נטל ההוכחה, כלומר לשכנע את חברת הביטוח כי התאונה אכן קרתה בנסיבות המדווחות ולסגור כל פרצה שתאפשר לה לדחות את התביעה בטענה למרמה. לפיכך, מספר כללי ברזל להתנהלות נכונה:
ראשית, גם אם הפציעה קלה ביותר ועל פניו אין צורך להזמין את מד"א, עדיין, מומלץ כן להתקשר למוקד. אפילו רק לצורך הדיווח והקלטת השיחה. בשיחה עם המוקדן תתקבל ההחלטה האם לשלוח ניידת למקום. היה ולא הוזמנה ניידת, גשו בהקדם לבית החולים. לא כעבור יום, אלא מיד. המציאות מלמדת כי בית המשפט מתייחס לפינוי מיידי כאינדיקציה משמעותית למידת המהימנות, גם אם מתגלה סתירה בעדות התובע. וכך למשל, בתביעה שהוגשה לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב באמצעות הח"מ, הכחישה הנתבעת, חברת הביטוח, נסיבות תאונה שמתאר התובע, בשל סתירה שהתגלעו. למרות זאת פסק בית המשפט כי פניית התובע מיד לאחר התאונה לבית-חולים מחזקת את גרסתו, ולכן נמצא זכאי לפיצויים.
במידה ואופיה של הפציעה מאפשר, יש לצלם הכל, את האיבר שנפגע בתאונה, את הכלי שניזוק, את סביבת התאונה, את העדים. הכל. וכמובן לקחת את פרטי העדים. בכל מקרה יש לפנות למשטרה בבקשה כי יונפק אישור משטרה, זאת בכפוף להצגת תעודת זהות, תעודת ביטוח חובה ותיעוד רפואי, ככל שיבקשו.
במקביל, אם לא חלף במקום התאונה רכב שצפה בהתרחשותה ועצר להושטת סיוע, עצרו ביוזמתכם את הרכב שמגיע ובקשו ממנו מים או סיוע כלשהוא. בהזדמנות זו, גם בקשו את פרטיו. המשקל שניתן לעדות של נהג אקראי גבוה יחסית ויבסס את הטענה כי התאונה התרחשה בנסיבות הנטענות.
בנוסף, חשוב מאוד לוודא כי באסמכתאות הרפואיות של בית החולים נכתב כי מדובר על תאונת דרכים. ודאו כי נכלל בהן פירוט שכולל את נסיבות התאונה, לרבות מכלול התלונות והמגבלות מהם אתם סובלים. בנוסף, לאחר השחרור דאגו לפנות לרופאים בקהילה באופן עקבי על מנת ליצור רצף טיפולי, וכן דאגו שבכל סיכום טיפול ייכתב הקשר הסיבתי בין התלונות והתאונה.
עד לפני מספר שנים, הצגת אסמכתא כי הכלי נגרר ממקום התאונה היוותה ראיה כבדת משקל, אולם בחלוף הזמן הבינו חברות הביטוח כי רבים גוררים את הכלי כשהוא עם נזק למקום התאונה, ולאחר מכן מזמינים גרר פעם נוספת לצורך גרירתו למוסך. משמעות הדבר היא כי הרוכב יתקשה לבסס את טענתו לגבי מהימנות הדיווח רק באמצעות הצגה של חשבונית גרירה. כמו כן, בכבישים רבים קיימות מצלמות שהוצבו על-ידי הרשות המקומית או על-ידי משטרת ישראל, זאת לצורך בקרת תנועה. ניתן לפנות לאותם גורמים בבקשה לקבל את הקובץ הרלוונטי בהתאם לתאריך ולשעה.
בלא מעט מקרים, הכלי שהיה מעורב בתאונה עצמית אינו מבוטח בביטוח מקיף, ועל כן במקרים של נזק קל, שלא גרם לפציעות גוף חמורות, מעוניינים המבוטחים להוזיל ככל שניתן את עלויות התיקון, גם באמצעות ויתור על קבלת חשבונית מס. אלא שהבעיה היא כי מבחינת חברת הביטוח אם אין חשבונית – משמע הכלי לא תוקן והספק לגבי התרחשותה מתעורר. לפיכך, דרשו לקבל חשבונית מס עם פירוט התיקונים והעבודות שבוצעו.
לא אחת נוטים נפגעי תאונות דרכים הנמהרים לצרוך טיפול רפואי רב מדי, שאינו מתאים לאופי פגיעתם ואינו מתקבל על הדעת. חברות הביטוח נאחזות בלשון החוק, שקובעת כי על המבוטח קיימת החובה להקטין את עלות הטיפולים בו, וכך, במקרים רבים, המבוטח אינו זוכה לקבל את מלוא ההחזר עבור הטיפולים שעבר. אין להקל ראש בכך, שכן המציאות מלמדת כי טיפולים רפואיים יכולים להאמיר לסכומים של עשרות אלפי שקלים. לפיכך, מוצע בשלב הראשון לפעול לקבלת טיפולים רפואיים במסגרת קופות החולים בהתאם לחוק בריאות ממלכתי. אין צורך לפנות לרופאים פרטיים במקום שהשירותים יכולים להינתן על-ידי קופת החולים, באופן סביר נפגע שלא עבר את הפרוצדורה המתבקשת ופנה באופן עצמאי לטיפול על-ידי רופא פרטי, יכול לדרוש מהרופא הפרטי כי יכתוב התייחסות שכוללת מענה לשאלה מדוע הטיפול שהוענק באמצעותו לנפגע עדיף על זה שהיה מקבל דרך קופת החולים.
רכבו בזהירות תמיד, הימנעו מתאונות, גם עצמיות, אך במידה ומתרחשת תאונה עצמית – אספו את כל העדויות על עצם קיומה על-מנת שלא תידחו על-ידי חברת הביטוח בתואנה של הונאת ביטוח.
עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.
אחד מהיתרונות של כלי רכב דו-גלגלי הוא היכולת להתבונן על הנהגים המיוסרים יושבים בתוך הקובייה שלהם במהלך הפקק, בעוד הרוכב 'מזגזג' ביניהם ומפלס את דרכו לרמזור. אמנם החוק בישראל אינו מתיר לרוכבים לזגזג, אולם לרוב המשטרה אינה אוכפת את החוק מתוך רצון לאפשר לתנועה לזרום.
הבעיה מתחילה כאשר מתרחשת תאונה, שלאחריה כל צד מטיל את האשמה על האחר. הנהג טוען כי הרוכב הפר את החוק בכך שעקף באותו נתיב נסיעה, ואילו הרוכב מתגונן מאחורי הטענה כי הנהג סטה מהנתיב בדרך שאינה פנויה. אז מי האשם?
בחינת פני הפסיקה מלמדת כי במרבית המקרים בתי המשפט יטילו את האחריות דווקא על הרוכב. נכון, בניגוד לנהג, הוא סיים את הרכיבה באיכילוב בעוד הנהג במקרה הגרוע במוסך, אולם אין זה משנה, אלא מידת הסטייה של כל צד מחובת הזהירות הכללית המוטלת עליו וממכלול החוקים הרלוונטיים.
'זגזוג' משמעו עקיפה באותו נתיב – פעולה שאסורה על פי החוק בישראל. תקנה 47 לתקנות התעבורה קובעת כללים מנחים ואיסורים לעקיפה ובכללם: "נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשך הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא, ומצדו השמאלי".
העובדה כי המשטרה אינה אוכפת זאת, אינה סותרת את העובדה כי דו-גלגלי מוגדר כרכב מנועי והאיסור חל עליו בדיוק כמו שחל על כל רכב אחר. שיקוליה של משטרת ישראל שלא לאכוף, ממש בדומה לרכיבה בשול, אינם מכשירים את חוקיות הפעולה. מנגד, החוק מטיל על כל המשתמשים בדרך את חובת הזהירות הכללית, ובכלל זה כמובן גם על הנהגים שמצופה מהם, בטרם יסטו מנתיב הנסיעה, לוודא כי הם יכולים להשלים את המהלך בבטחה.
בפועל, מעבר להפעלת האיתות, נדרש הנהג להתבונן במראות הרכב ולסטות רק וככל שהדרך פנויה. כלומר, ההיגיון מנחה כי תאונה בנסיבות אלו משמעה כי הנהג לא הסתכל כפי שצריך במראות, אולם אין זה בהכרח כך. על הרוכב לקחת בחשבון נתון נוסף – "השטח המת". פסיקות שנתנו בנושא מלמדות כי בתי המשפט מצפים מהרוכבים לזכור את מגבלות שדה הראייה, גודל המראה והזווית שלה, שמייצרות שטח שאינו נראה לעין המתבונן בה.
במילים אחרות: בתי המשפט גורסים כי קו הגבול של אחריות הנהג תואם את קצה גבול יכולתו, כנהג סביר, להבחין ברוכב, והעובדה כי בכבישים רוכבים עשרות אלפי רוכבים שיכולים בכל רגע להפתיע את הנהג, אינה משנה את חובת הזהירות בין הצדדים. שונה כמובן הדבר כאשר מדובר על רוכב שרכב בצמוד לרכב למשך זמן מה, וברור כי ניתן וצריך היה הנהג להבחין בו. במקרה כזה, יותר מסביר להניח כי בית המשפט יקבע שיעור אחריות גבוה שמוטל על הנהג.
חשוב להדגיש כי לא מדובר על כלל אצבע שמחייב בכל מקרה ומקרה, וכמובן שכל תאונה נבחנת על פי נסיבותיה, מיקום כלי הרכב ועדויות, ככל שקיימות. אולם כאמור, הציפייה של בית המשפט מהרוכבים לעשות זאת תוך התחשבות בשדה הראייה המוגבל, מביאה תיקים רבים להכרעה בה הרוכב הוא שנמצא אחראי.
כך גם בהתייחס לרכיבה בשול: האכיפה יצרה בקרב ציבור הרוכבים הנחה שגויה כאילו הרכיבה בשול מותרת בחוק, אולם ההיפך הוא הנכון – לא רק שהרכיבה אסורה אלא שגם אם התאונה התרחשה בשל רשלנות הנהג, עדיין – האשמה, במלואה או בחלקה, תוטל על הרוכב. כלומר, גם אם הרוכב נע בשול במהירות של 7 קמ"ש בזהירות מירבית ורכב סטה מנתיב נסיעתו, פגע ברוכב , פצע אותו ותוך כדי גם ריסק את האופנוע – האחריות תוטל על האוחז בכידון.
לסיכום, גם בזגזוג בין מכוניות בפקק עומד, הקפידו להסתכל רחוק, לתכנן את נתיב הנסיעה, לשמור על המרחב האישי תוך כדי תנועה, וכמובן לרכוב במהירות נמוכה מספיק שתאפשר לכם להגיב לסטיות כאלה ואחרות של כלי רכב בפקק. זכרו תמיד שנהגים התקועים בפקקי תנועה יחפשו את הדרך הקצה ביותר וינצלו כל פרצה שימצאו. אל תהיו בפרצה הזו. רכבו בזהירות.
עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.
איך ייתכן כי רוכב דו-גלגלי חוצה את הצומת באור ירוק ונפגע מרכב שנסע באור אדום, מוצא את עצמו מורשע בדין הפלילי, משלם על נזקי הרכב שגרם לתאונה ומממן מכיסו את הנזקים שנגרמו לאופנוע שלו?
אחד מדפוסי ההתנהגות של רוכבי דו-גלגלי הוא לזנק לצומת מיד לאחר שהרמזור התחלף לירוק. מעבר לסיכון שהם נוטלים במקרה בו רכב 'יגנוב' רמזור ויפגע בהם, הם למעשה גם מבצעים עבירת תנועה. תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת כי לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעה. משמעות תקנה זו היא כי על הרוכב לוודא כי הנהגים ביתר הנתיבים עצרו את רכבם בטרם הוא יחל בנסיעה, או לכל הפחות לוודא כי מהירות נסיעת הרכבים תואמת את כוונתם לעצור. כך יוצא כי בשל ההפרה השכיחה של חובה זו, רוכבים רבים שחצו צומת באור ירוק ונפגעו מרכב שלא עצר באדום, מוצאים את עצמם בפני בעיה משפטית לא פשוטה.
ראשית, במידה ואין ברשות הרוכב פוליסת ביטוח מקיף, עליו יהיה להגיש תביעת צד ג' לכיסוי נזקיו על-ידי נהג הרכב וחברת הביטוח שלו. אולם זו האחרונה תשלוף במהירות את הקלף של חציית צומת לא פנוי. מבחינת הרוכב, שלצורך הדוגמה הנזקים לאופנועו מוערכים ב-30,000 ש"ח, תיקבע לו רשלנות תורמת בשיעור גבוה של בין 20-50%. כלומר, במקום 30 אלף שקלים הוא ימצא את עצמו מקבל המחאה שבמקרה הטוב יהיה רשום עליה 24 אלף שקלים. במקרה הרע – 15,000 ש"ח בלבד. כך או אחרת, סביר להניח שהתיק יגיע לבית המשפט, כך שאת הכסף הוא יראה הרבה אחרי מועד פירעון ההמחאה למוסך.
נכנסת לצומת באור ירוק – ובכל זאת אתה עלול להיות מואשם; איך?
אך יש תרחישים בעייתיים יותר. למשל במקרה בו נהג הרכב נאלץ לבצע סטייה מנתיב נסיעתו ובשל כך ניזוק רכבו באופן מהותי. במקרה המסוים, תהיה זו מזדה 6 שעלותה 150,000 ש"ח. חברת הביטוח שמבטחת את הנהג תתקן על חשבונה את רכבו, אולם מיד לאחר מכן תגיש תביעת שיבוב כנגד הרוכב – תביעה שבמהותה עומדת זכותה לקבל פיצוי מהגורמים שאחראים לנזק אותו שילמה. על כן, אף אם בית המשפט יקבע כי התנהגות הרוכב מייחסת לו רשלנות תורמת בשיעור של 20%, עדיין, בהנחה כי למזדה נגרמו נזקים בשווי של 60,000 ש"ח – הוא יידרש לשלם 12,000 ש"ח. במקרה הטוב הוא יפעיל את פוליסת ביטוח צד ג' שרכש לדו-גלגלי וישלם השתתפות עצמית (או שלא במקרה בו רכש פוליסה הכוללת ביטול השתתפות עצמית), אך במקרה בו לא הצטייד בפוליסה – מלוא התשלום יושת עליו. כל זאת בטרם התייחסנו להיבט הפלילי-תעבורתי של העניין. במקרים מסוימים גם יוגש נגדו כתב אישום בגין אי-עמידה בתקנה 65, והרשעתו עלולה להסתיים בשלילת רישיון הנהיגה וקנס כספי.
המציאות מלמדת כי כאשר מדובר על רוכבי דו-גלגלי, בתי המשפט לא לוקחים בחשבון את העובדה כי אלו נפגעו בתאונה בעת חישוב מידת הרשלנות התורמת. אמנם הרוכב התפרק על הכביש, וכך גם אופנועו, אך מה שעומד בפניהם הוא לרוב דבר אחד בלבד – נסיבות התאונה: שדה הראייה שהיה לנהגים בצומת ורמת התאורה בעת האירוע. וכן, גם השופט. ישנם כאלו שבאופן עקרוני גורסים כי אי-עמידה בתקנה 65 וכניסה לצומת לא פנוי – כמוה ככניסה באור אדום, על כל המשתמע מכך. צריך לזכור כי השופטים בתוך עמם הם חיים, וגם הם – לעיתים קרובות מאוד – נבהלים מרוכב דו-גלגלי שמזגזג בין נתיבים ועוקף באופן רשלני.
עבירה שכיחה נוספת שמבצעים רוכבי דו-גלגלי היא עקיפה בתוך הצומת על אותו נתיב נסיעה. הרכב יכול לפנות ימינה או להמשיך ישר אך בחר ברגע האחרון לפנות, ללא שאותת, והרוכב שעקף את הרכב מצד ימין במטרה להמשיך ישר מוצא את עצמו על הרצפה. אז מי אשם? בעוד שאת העובדה כי הנהג לא אותת יהיה קשה להוכיח, את העקיפה מצד ימין ניתן להוכיח בקלות. נסיבות התאונה מעידות על כך בבירור. ואף אם קיים צילום שמוכיח זאת, עדיין, לא רק שהרוכב לא יקבל כל פיצוי או במקרים מסוימים סכום זניח ביחס לגובה תביעתו, קיים סיכוי בלתי מבוטל כי יוגש כנגדו כתב אישום בגין עקיפה בתוך מסלול הנסיעה.
המסקנה המתבקשת היא שגם כדי להימנע מפגיעה גופנית כואבת ומסוכנת וגם כדי להימנע מכתב אישום תעבורתי ותשלום פיצויים – ההתנהגות בצמתים מחייבת להיות יותר מושכלת ופחות קלת-דעת. היכנסו לצומת רק כאשר וידאתם שהצומת פנוי, כמובן אחרי שהרמזור הפך לירוק, רכבו במהירות מתאימה בצמתים, תפסו נתיב נסיעה שלם בלי עקיפה של רכב כזה או אחר בכניסה לצומת או בתוכו, וכמובן רכבו על-פי החוק.
עו"ד אסף ורשה הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, ומשמש כיו"ר ועדת נזקי שיבוב ורכוש בלשכת עורכי הדין.
מסלול מרוצים. אינסוף מילים נכתבו ונאמרו על החוויה הדו-גלגלית האולטימטיבית, אבל למרות זאת – כל רוכב שמגיע בפעם הראשונה למסלול חוטף הלם תרבות במקרה הטוב והולך לאיבוד במקרה הפחות טוב.
שי לב, הבעלים והמדריך הראשי של racetrack.co.il, עושה לכם סדר בהכנה לרכיבת מסלול ובפתרונו, ולא משנה אם זה מסלול קארטינג קטן, מסלול בגודל בינוני כמו פצאל או ערד, או מסלול בגודל מלא בחו"ל.
סדרת כתבות המתארת שלב אחרי שלב את העלייה למסלול מרוצים ופתרונו.
* * * * *
בפרקים הקודמים ראינו איפה נמצאת המהירות על המסלול, איך אפשר למקסם אותה בפניות ומתי כדאי לעשות שינויים בקווים הקלאסיים על מנת לחסוך יותר זמן במקומות אחרים. אחרי שבנינו את הקווים כבסיס לרכיבה, עלינו על המסלול ולמדנו לחפש סממנים ברורים שיעזרו לנו לזכור ולבצע אותם בצורה מדויקת וקלה יותר. ככל שנזכור את הסממנים על המסלול ונרכוב על פי מפת הדרכים שהם מייצרים לנו, כך יתאפשר לנו מקום פנוי בראש להתחיל ולתרגל אלמנטים שעושים טוב לשעון, ועדיין לשמור על רמת בטיחות טובה וביצועים עולים, תוך שמירה על דיוק.
אז עכשיו, כשאתם מכירים כל נקודת היגוי, אפקס ופיסת אספלט על המסלול, נתחיל לחפש לקצר זמנים בין הנקודות השונות.
שנייה לפי ההמראה או: להיות דון קישוט
על המסלול אפשר לפגוש במגוון של רוכבים. כל רוכב יכול לספר שלא פעם הוא נתקל ברוכב אחר שמעכב אותו במקום אחד, אבל מהיר ממנו במקום אחר. אחד המקרים הנפוצים וללא ספק המעצבנים ביותר הוא כשרוכב לא מיומן על אופנוע חזק מעכב רוכב מיומן על אופנוע חלש יותר משמעותית.
המצב שנוצר הוא שבפניות ובמקטעים טכניים, הרוכב ה'קטן' מצמצם ואף עוקף את הרוכב 'ה'גדול', רק כדי להיעקף בחזרה במקטע מהיר. ואם זה לא מספיק חמור, אז הרוכב הקטן יכול לבלות הקפה, שתיים או יותר בלצמצם את הפער שוב ואף לעקוף, רק כדי להיעקף שוב באותו מקטע מהיר.
בסרטון: איך להילחם בטחנת רוח
אותם רוכבים לא מנוסים, שמהירים יותר במקטעים פתוחים בזכות עודף בכוח מנוע אבל לא זזים בפניות וקטעים טכניים – הם בדיוק הרוכבים שאתם לא רוצים להיות. אלו רוכבים שמאיצים חזק מאוד, בולמים חזק מדי, רוכבים לאט, ובאופן כללי מפגינים עקומת שיפור אפסית עד קלה ברכיבה שלהם. הרי האצה חזקה לא תמיד אומרת שאתה מהיר, אלא יכולה להעיד שפשוט היית מאוד איטי. בלימה חזקה מאוד לא בהכרח אומרת שאתה בולם כל כך טוב, אלא שאולי אתה בולם יותר מדי ומאבד יותר מהירות ממה שאתה צריך.
כשתהיו רוכבים מהירים בפניות, תהיו רוכבים עוד יותר מהירים בישורות. לא להיפך. כדי להשיב את הסדר על כנו, ללמוד ולשפר את היכולות שלכם כרוכבים לאורך זמן ולהכיר את היכולות של האופנוע שלכם בצורה טובה יותר, כדאי להתמקד קודם כל בפניות ולא בישורות. וכך נעשה.
קצב בונים באהבה או לא בכלל
או: איך הולך להיראות החימום שלך על המסלול
כל דבר טוב נבנה בהדרגתיות, וכך גם הקצב שלנו על המסלול. אם תסתכלו על לוח זמני ההקפה של רוכבים מנוסים עד מקצועיים ברמות הגבוהות ביותר, תראו שזמני ההקפה שלהם יורדים במגמתיות ברורה ולאורך ימים. רוכבים בונים קצב, משפרים ומתמקדים כל פעם באלמנטים מסוימים ברכיבה שלהם, ובונים את הקייס שלהם להקפה הכי מהירה בצורה מתודית ומסודרת. ומה נגיד אנחנו? שמקבלים ארבעה סשנים אולי לאיזה פעם בשבועיים? הנטייה הטבעית תהיה להסתער על הסשן הראשון ולנסות לעוף קדימה כי חבל על הזמן ואין הרבה ממנו. אבל זו היא טעות גדולה. קצב בונים, לא כופים.
דרך טובה לבנות קצב היא להבין באיזו מהירות האופנוע ואנחנו יכולים לעבור את המסלול. זו כמובן שאלה פתוחה שתלויה באינספור משתנים, אבל אנחנו כרוכבים מהווים משתנה גדול ששווה להתמקד בו לפני שאנחנו רצים להתלונן על צמיגים, מתלים ואספלט עקום. אם נניח את הכל בצד ונתמקד בנו, היינו רוצים לוודא שהמוח שלנו מעבד את המידע שמתקבל מהעיניים בצורה אופטימלית ומבין מה לעשות איתו.
אם עד כה השתמשנו בעיניים על מנת לשים לב לקווים ולסממנים על המסלול וניסינו לזכור אותם היטב, עתה ננסה לתרגל את הרכיבה בצורה שתאפשר לנו לקרוא את הסממנים והקווים בדרך החלקה ביותר שאפשר ובכך להקל על המוח לעבד את המידע ולתכנן את צעדינו בהתאם. בתמורה נקבל הבנה עמוקה יותר של מהירות הפנייה שאנחנו יכולים לשאת. במילים אחרות: כאשר העיניים שלנו מקבלות את המידע הנכון, בזמן הנכון, אנחנו מגיבים טוב ומהר יותר.
Smooth like
העיניים הם החלון לרכיבה
או: מגבירים את הקצב
רכיבה חלקה = רכיבה מהירה. בטח שמעתם את זה יותר מפעם אחת. רכיבה חלקה היא מידע שמגיע בצורה חלקה על-ידי שימוש נכון בעיניים. את זה קראתם פה למעלה. אז איך משתמשים בעיניים נכון? ואיך לא?
אם העיניים שלנו יהיו מכוונות קרוב מדי אל האספלט, לא נקבל את המידע הנחוץ לנו בזמן והמוח לא יספיק לעבד את המידע בצורה חלקה ביחס למהירות שאנחנו רוצים לנוע. בתמורה, המוח שלנו יאותת לגוף סימני מצוקה שיתבטאו ביד ימין שיורדת מהגז ומבלה שעות נוספות על ידית הבלם. כדי להמחיש את המצב, נסו ללכת לשירותים כאשר אתם מסתכלים על אצבעות הרגליים שלכם, תראו שצריך לנוע ממש לאט כדי לא להיכנס בחפצים וקירות. המידע פשוט לא מגיע בזמן, המוח לא יכול לעבד ולתכנן את המידע ובתמורה מאותת לגוף להאט את תנועתו במרחב כדי להצליח במשימה.
מצד שני, אם נסתכל רחוק מדי ונקבל את המידע מוקדם מדי, לא נוכל לסמוך על איכות המידע, מאחר ועד שנגיע לנקודה שהסתכלנו עליה, יעבור יותר מדי זמן ולא נהיה בטוחים בעצמנו ובמידע (כמו שער יציג למטבע מלפני שבוע), מה שיוביל אותנו שוב לחזור ולהסתכל קרוב כדי לוודא שהכל תקין, ובכך חזרנו לנקודה הקודמת כאשר המידע מגיע מהר מדי ומאוחר מדי. נסו לראות את הדרך לשירותים ואז ללכת אותה עם עיניים עצומות. שני הצעדים הראשונים יהיו בסדר, אבל אחרי זה פחות. הנטייה הטבעית תהיה לפקוח עיניים ולהציץ בקטנה כדי לוודא שאנחנו לא עם הראש בקיר עוד רגע. אם תמשיכו לעצום עיניים וללכת, תגלו שאתם הולכים במהירות עוד יותר איטית משהסתכלתם על בהונותיכם.
אם כן, כדי להיטיב עם המוח שלנו, עלינו לדעת למקם את העיניים שלנו בצורה האופטימלית בזמן הרכיבה. כך נוכל ללמוד את המהירות הנכונה לנו בפניות ובהמשך גם במקטעים המהירים. אבל כדי ללמוד את המיקום הנכון עבור העיניים שלנו על האספלט, עלינו קודם להסיר אלמנטים מעכבים שיפגעו לנו בתהליך הלמידה הזה.
Stoppie if you can
כל ברקס ביג'י יומו
או: ירידה לצורך עלייה
כולנו חמים לעלות למסלול. לטוס בכל הכוח, לעקוף על ימין ושמאל, לרדת על הבלמים עמוק אל תוך הפנייה ולבחון את גבולות הצמיגים, האופנוע ועצמנו. אבל רגע לפני שאנחנו פותחים מצערת לרווחה, צריך לזכור שבכל בסוף האצה חזקה, מגיעה בלימה אגרסיבית. וכך לפעמים, יוצא שקיבלנו ביס בטוסיק.
יש פעולה אחת ברכיבה שהמוח והגוף מגיבים אליה אוטומטית ומביאים את העיניים להסתכל למטה וקרוב על האספלט, ובכך פעולה זו משבשת את יכולתנו להבין את המרחב והתנועה. זוהי כמובן פעולת הבלימה. כאשר אנו בולמים, לא רק המתלים של האופנוע נסגרים וכל האף של האופנוע יורד, אלא גם מסגרת הראייה שלנו יחד. בין אם תרצו או לא, כשמשהו מערער את היציבות שלכם, הנטייה הטבעית היא להסתכל קרוב ולמטה ולנסות ולאתר את הגורם לחוסר היציבות. אינסטינקט שכזה.
כאשר המבט נפגם, התוצאה היא רכיבה איטית ולא חלקה. זה מתבטא בגז לא רציף, פתיחות אגרסיביות של גז, פרצי בלמים בלתי נשלטים, אופנוע שנע ונד כמו נדנדה על מתלים לא יציבים, ותחושת קבס קלה עד קשה בזמן הרכיבה. כל אלה לא עוזרים לפתח קצב ובטח לא בטחון ברכיבה, התקדמות ושיפור ביכולות הרכיבה.
אם תרצו רכיבה חלקה, זורמת ומהירה יותר, תרצו לקבל את המידע בצורה שכזו גם כן. תרצו שהעיניים שלכם יהיו חופשיות לצוד עבורכם את המידע הנכון בזמן הנכון. זהו תהליך של פיתוח בטחון בראיית המסלול המורכבת מראייה מרחבית ומראייה ממוקדת. הנה איך אפשר לשפר את שרירי הראייה שלכם ולבנות בטחון:
נסו לרכוב על המסלול מבלי להשתמש בבלמים בכלל. לא מעט ולא רק בפנייה מסוימת. אם אין בלימה – נכון מאוד – אין גם האצה. אל תתפשרו עם עצמכם. רכבו בקצב איטי במיוחד ובכוונת תחילה. חפשו להביט באופן רציף ככל האפשר בקו הרכיבה שלכם, במרחק נוח ממיקומכם הנוכחי. המטרה המוצהרת שלכם היא להגיע לכל פנייה כאשר אתם מרגישים נינוחים לחלוטין, ולא בספק הקטן ביותר לגבי היכולת שלכם לבצע את הפנייה מבלי לגעת בבלמים. אם הגעתם לפנייה בתחושה לא בטוחה, הורידו את הקצב עוד. אל תתבאסו, קצת סבלנות. הוא עוד יעלה לבד.
הקפה אחר הקפה, תגלו שאם תהיו נאמנים לתהליך, העיניים שלכם יהיו חופשיות יותר להתבונן על הקווים שעליהם אתם רוצים לרכוב וימצאו מרחק נוח יותר וטוב יותר עבורכם. התחושה הטובה תישאר, הביטחון יעלה, ואיתו המהירות שלכם.
דרך טובה לדעת כמה רחוק להסתכל בפנייה בכל רגע נתון היא לנסות ולחשוב על המרחק בין נקודת ההיגוי לפנייה לבין האפקס. נניח שהמרחק ביניהם הוא עשרה מטרים לפנייה נתונה. כאשר אתם במרחק עשרה מטרים מנקודת ההיגוי הסתכלו עליה והתחילו לסרוק ממנה את תוואי הפנייה לכל אורכה ועד היציאה ממנה. זכרו לשמור תמיד על מרחק של עשרה מטרים בין מיקומכם למיקום העיניים שלכם (בפנייה הזו כמובן), ונסו לא להתעכב על שום נקודה בדרך. ככל שתהיו מהירים יותר, תגלו שהסריקה שלכם תהיה מהירה יותר. ככל שהפנייה תהיה רחבה יותר, תגלו שהמבט יהיה רחוק יותר.
כאשר תקפידו לחזק את שרירי הראייה שלכם ולהיות מיומנים היטב במבט, תגלו שמהירות הגישה לפנייה שלכם תהיה גדולה יותר מתמיד, ותוכלו לשאת אותה גם לאורך הפנייה וגם להאיץ טוב יותר החוצה ממנה. אחרי שהרגשתם שיפור ניכר ביכולותיכם, נסו לחבר את הבלמים שוב, בהדרגה, מבלי להתפשר על מיקום העיניים על המסלול, ונסו לבלום למהירות הפנייה החדשה שלמדתם. שוס!
רכיבה בלי בלמים עם שימת דגש על מיקום ואיכות המבט שלנו ברכיבה מהווה תרגיל חשוב מאוד ברכיבה שעוזר לנו מאוד בהיכרות עם עצמנו ועם מסלולים חדשים. מעבר לכך, זוהי רוטינת חימום מעולה לבצע בכל תחילת יום רכיבה למחצית המקצה הראשון, ואפילו לשתי הקפות ראשונות בכל מקצה נוסף.
בשנים האחרונות אנו זוכים לראות פריחה בתחום הרכיבה הספורטיבית בישראל, בין אם זה במרוצים, באימונים במסלולי האספלט והמוטוקרוס החדשים, או ברכיבת אנדורו תחרותית או עם החברים בסופי שבוע. רכיבות אלו, בשילוב של אקלים לא קל שאופייני לישראל ברוב חודשי השנה, הופכות את הפעילות לארוכה מבחינת שעות אוכף, ולתובענית מבחינה פיזיולוגית.
על מנת לספק את האנרגיה הדרושה למאמצים אלו, הרוכב נדרש כמובן ליכולת רכיבה וכושר גופני, אבל גם לדלק – לגוף לא פחות מאשר לאופנוע. תדלוק מאגרי האנרגיה של הגוף, כלומר אספקת כמות הקלוריות הנדרשת לפני הרכיבה, חידושם במהלך הרכיבה ואספקתם לאחריה לצורך התאוששות מהירה ומיטבית, הוא נושא שלא מקבל את מלוא תשומת הלב. החשיבות של תזונה נכונה בספורט היא עצומה, ורכיבת אופנועים, בעיקר ספורטיבית, לא שונה.
במאמר זה ננסה לתת את הכללים הבסיסיים לתזונה נכונה לפני רכיבה מאומצת, תוך כדי הרכיבה, וגם אחריה. נתייחס לעניין המזון עצמו, שכאמור מספק את האנרגיה לרכיבה, אבל גם לנוזלים ולתוספי תזונה ברמה הבסיסית שלהם, שחשובים במיוחד בעונת הקיץ הארוכה שבה מאבדים ברכיבה המון נוזלים, ויחד איתם מלחים ומינרלים.
תזונה בספורט מוטורי – חשיבות עליונה
מספר מושגים בסיסיים
אבות המזון – המרכיבים העיקריים החיוניים לתפקוד מערכות הגוף. חוסר באחד מאבות המזון פוגע בתפקוד הגוף. אבות המזון כוללים פחמימות, חלבונים, שומנים, מינרלים ו-ויטמינים.
גלוקוז – זוהי הפחמימה הנפוצה והחשובה ביותר. גלוקוז (חד-סוכר) הוא התרכובת המרכזית המשמשת בתהליך הפקת האנרגיה ביצורים חיים.
גליקוגן – פחמימה המורכבת ממולקולות מרובות של גלוקוז (רב-סוכר). גליקוגן הוא הצורה העיקרית בה פחמימות מאוחסנות בגוף, והוא משמש לשימור עתודות אנרגיה זמינה. מאגר הגליקוגן העיקרי נמצא בכבד ובשרירים, ובניית גליקוגן מתבצעת כאשר יש בדם ובתאים רמות גלוקוז גבוהות וכאשר רמת האנרגיה הזמינה בתאים מספיקה. במצב של חוסר בגליקוגן מתבצע פירוק גליקוגן מהשריר, וזאת הדרך הזמינה של הגוף לקבל אנרגיה בזמן פעילות גופנית. היכולת להגדיל את מאגרי הגליקוגן בשריר מוגבלת, והיא תלויה בסוג האימון ובתזונה לפני ואחרי הפעילות.
מינרלים – תרכובות אנאורגניות (אינם מכילים קשרים של אטומי פחמן ומימן) של חומרים המשתתפים בתהליכים שונים בגוף כמו בנייה, זירוז תהליכים כימיים, איזון רמת מלחים וחומציות ועוד. בין המינרלים הבולטים במזון נמצא
סיבים תזונתיים – רכיבים בלתי זמינים של צמחי מאכל, נטולי ערך תזונתי וחסרי קלוריות. כל צמחי המזון מכילים סיבים תזונתיים. הסיבים התזונתיים אינם עוברים תהליכי עיכול ופירוק בקיבה ובמעי הדק, אלא מותססים על ידי חיידקי המעי באזור המעי הגס (הקולון). ישנה הבחנה בין הסיבים המסיסים במים והלא מסיסים במים. הסיבים המסיסים (פירות, ירקות, שיבולת שועל) מתנפחים וסופחים אליהם חומרים שונים בקיבה, נותנים תחושת שובע במהירות ולאורך זמן, והם מאטים את קצב חילוף החומרים בקיבה. הסיבים הלא מסיסים במים (חיטה מלאה) מסייעים בשיפור תהליך העיכול ותפקוד מערכת העיכול.
מזון ונוזלים – ברכיבה ארוכה או קצרה ומאומצת
בימים שלפני רכיבה אינטנסיבית
הכנה תזונתית אמורה להתחיל מספר ימים לפני הרכיבה, ותכליתה לאגור כמות פחמימות מספקת לתפקוד השרירים. מאגר האנרגיה העיקרי, הנדרש לרכיבה עצימה, הוא הגליקוגן שנמצא בכבד ובשרירים. כאשר מאגר זה מתדלדל רמת העייפות עולה ויכולה להוביל לטעויות, לאיבוד מהירות וזמן. אגירת פחמימות בגוף תאפשר אספקת אנרגיה לזמן ארוך יותר ולרכיבה יעילה. על מנת למלא את המאגרים בצורה הטובה ביותר, ובכך ליהנות ממאגר אנרגיה גדול ביותר בזמן הרכיבה, מומלץ להקפיד על תזונה עתירת פחמימות מורכבות (לחם מלא, פסטה, אורז וכדומה) – העמסת פחמימות – כיומיים לפני הרכיבה. כמובן שארוחות אלו צריכות לכלול את כל אבות המזון ולא רק פחמימות. לא נלאה אתכם בכמויות ומידות, מה גם שבסופו של יום הכל אינדיבידואלי, אך העיקרון ברור.
בנוסף, חשוב מאוד להרבות בשתיית נוזלים, רצוי מים, ביממה שלפני הרכיבה.
אז מה אוכלים בימים שלפני רכיבה? מזונות עתירי פחמימות: פסטה, אורז, לחם מקמח מלא, והרבה נוזלים.
חשוב לאכול ולשתות לפני הרכיבה
בוקר הרכיבה
בשעות שלפני הרכיבה חובה לאכול ארוחת בוקר קלה – גם אם יצאתם לפני שהתרנגולים התעוררו. כלל האצבע אומר שצריך לאכול 60-30 דקות לפני הרכיבה. ולא, קפה הפוך מתחנת הדלק לא נחשב. כריך עם ממרח חמאת בוטנים או דבש, בננה או חטיף אנרגיה דל-שומן יהיו מעולים לצורך העניין.
במידה והרכיבה מתקיימת בשעות מאוחרות יותר, מומלץ לאכול ארוחה מלאה הכוללת פחמימות מורכבות (פסטה, אורז, תפוחי-אדמה) וחלבונים – כ-4-3 שעות לפני הרכיבה.
מומלץ מאוד להימנע מאכילת מזון שומני או מזון עתיר סיבים תזונתיים בסמוך לרכיבה, עד יממה לפני הרכיבה. התוצאה תהיה האטה בהתרוקנות הקיבה ותחושת אי-נוחות בבטן בזמן המאמץ.
גם כאן, הרבו בשתיית מים לפני הרכיבה, גם אם זה יגרום לכם לגשת לשירותים לעתים קרובות.
אז מה אוכלים בבוקר הרכיבה? בננה טרייה, צנים עם דבש או חמאת בוטנים, חטיף אנרגיה.
למלא את המאגרים ולהשלים חוסרים
בזמן הרכיבה
נתייחס לרכיבה שאורכת מספר שעות (למשל רכיבת אנדורו). בענפים כמו מוטוקרוס או רכיבת מסלול המאמץ אמנם עצים, אך הוא קצר ועם הפסקה ארוכה. כמו כן, לא נתייחס לאירוע מתגלגל של מספר ימים, שאינו קיים בישראל לצערנו. אז מה עושים ברכיבת כסאח של מספר שעות רכיבה כשאין זמן לעצור ולאכול?
בתחילת הרכיבה הגוף מסתמך על מאגרי האנרגיה הזמינים – כלומר מה שאכלנו בימים שקדמו לרכיבה וממש לפניה. לאחר שהשרירים ומערכות הגוף סיימו לנצל את המאגרים האלה, הם פונים לעזרת מאגרי השומן. זה השלב שנרגיש עייפות שרירית, תשישות גופנית, סחרחורת והתכווצויות שרירים. כלומר, זה השלב שניפול או נתרסק. שלב זה יכול להתרחש כבר מהשעה השנייה של הרכיבה.
ההמלצה היא לאכול מזון בעלי מדד גליקמי בינוני עד גבוה על מנת לזרז את כניסת הגלוקוז לזרם הדם ולאפשר את הגעתו המהירה לשרירים. תכנון תזונתי מוצלח בשלב זה דורש שמירה על איזון בין הצורך לספק אנרגיה אופטימלית לשרירים במאמץ לבין הרצון להימנע מתופעות לוואי של הפרעות במערכת העיכול כגון נפיחות בבטן ובחילות כתוצאה מאכילה מרובה.
אחת ל-45-30 דקות מומלץ לאכול פרי מיובש כמו תמרים, משמשים, צימוקים וכו', או בננה טרייה. אלו האופציות המועדפות עלינו. לחלופין ניתן לאכול חטיף אנרגיה, רק שימו לב לבחור באלו דלי השומן ובאלו שקלים ללעיסה ובליעה.
תוספי ג’ל אנרגיה הם אחת הצורות הפופולריות בתזונת הספורטאי האירובי המודרני כמו ריצה למרחקים ארוכים ורכיבת אופניים לקבלת אנרגיה זמינה כעזרה למאגרי הגליקוגן. קיימים סוגים שונים של ג’לים, החל מג’ל המכיל פחמימה בלבד ועד ג’ל פחמימתי המשלב בתוכו קפאין, תמציות צמחים ורכיבי תזונה שונים. הפחמימות בג’ל כוללות קומבינציה של פחמימות פשוטות עם פחמימות מורכבות אשר מאפשרות ספיגה טובה ואנרגיה זמינה. תדירות לקיחת הג'ל היא אישית ותלויה בהרבה ניסוי ותהייה, אך לרוב תהיה סביב 60-45 דקות. מה שכן, מומלץ לשתות הרבה יחד עם הג'ל על מנת לאפשר ספיגה טובה יותר.
אז מה אוכלים תוך כדי הרכיבה? תמרים ופירות יבשים, בננה טרייה, חטיף אנרגיה, ג'ל אנרגיה, והרבה נוזלים.
תזונה נכונה תשיע לא רק על הביצועים אלא גם על הריכוז
נוזלים
מרכיב סופר חשוב שמזכה את עצמו בקטגוריה נפרדת. כל השלבים המובילים לרכיבה מחייבים משטר נוזלים קפדני. החל מהימים שלפני הרכיבה, דרך הרכיבה עצמה ועד כיממה לאחר הרכיבה המאומצת. מתן שתן תכוף ושקוף הוא האינדיקטור הטוב ביותר למאזן נוזלים תקין.
בזמן הרכיבה אנו מזיעים, ובמיוחד בימי הקיץ החמים. תהליך ההזעה הוא הדרך של הגוף לפנות חום מעצמו, אולם עם הזיעה נפלטים גם מרכיבים כמו מלחים ומינרלים. בחוסר של אלו הרוכב ירגיש בעיקר כיווצי שרירים, אך גם סחרחורות וחוסר ריכוז. לכן, בראש ובראשונה יש לשתות נוזלים במהלך כל הרכיבה, והרבה.
על מנת להשלים את החוסר במלחים ובמינרלים שנפלטים בזיעה, ניתן להשתמש במשקה איזוטוני המיועד בדיוק בשביל זה. חשוב להדגיש שמשקאות איזוטוניים אינם מחליפים את המזון תוך כדי הרכיבה שכן הם אינם מספקים אנרגיה, אלא רק ממלאים חוסרים של חומרים שנפלטו בזיעה. אם משקאות איזוטוניים יקרים מדי עבורכם, ניתן לייצר משקה שישלים את החוסרים הללו בצורה טובה למדי, ובזול יחסית: למיכל השתייה שבתיק השתייה יש להוסיף חצי כפית מלח שולחני לכל ליטר מים, כף של סוכר ענבים, רבע כפית מלח לימון, וכן מעט ויטמינצ'יק או מיץ תפוזים טבעי בשביל הטעם. הקפידו להכיר את המינונים הנכונים עבורכם ואת ההשפעה על גופכם לפני כן, ולא לנסות בפעם הראשונה ביום התחרות או הרכיבה המדוברת.
מומלץ לשתות לפחות חצי ליטר מים בכל שעת רכיבה, אך בצורה מדורגת ובמנות קטנות. ברכיבה מאומצת בימי הקיץ אפשר להכפיל את הכמויות ולשתות כליטר מים בשעת רכיבה..
אחרי הרכיבה
תהליך ההתאוששות של הגוף ושל השרירים נמשך זמן – כיממה ולעתים יותר אם מדובר ברכיבה מאומצת במיוחד. שלב זה לא פחות חשוב מבחינת תזונה ונוזלים, שכן בשלב זה הגוף בונה את עצמו ועלינו לתת לו את מה שהוא צריך לשם כך ולהחזיר את מאגר הנוזלים שקטן. אז אחרי הרכיבה שתו הרבה מים, תנוחו היטב, ותאכלו.
על מנת להתחיל בצורה הטובה ביותר את תהליך ההתאוששות והבנייה המחודשת של השרירים, מומלץ לאכול מזון המשלב פחמימות וחלבונים ביחד, כדוגמת כריך עם פסטרמה או טונה, אורז עם בשר וכדומה. מומלץ מאוד לאכול כבר כשעה לאחר סיום הפעילות על מנת שלגוף יהיו המרכיבים הדרושים לו להתאוששות, וביממה הקרובה להמשיך ולהקפיד על מזון מגוון הכולל פחמימות, חלבונים וירקות טריים, וכמובן על המשך שתיית נוזלים.
זכרו שתזונה נכונה ומשטר נוזלים קפדני הם חלק בלתי נפרד מהספורט עצמו, והם עשויים לגרום לכם לרכיבה ארוכה יותר, ממוקדת ומרוכזת יותר, טובה יותר, וגם למנוע תופעות כמו התכווצויות שרירים לאחר הרכיבה.
הכותב הוא בעל תואר ראשון בחינוך גופני, מאמן כושר ומטפל בשיקום על-ידי ספורט.
מסלול מרוצים. אינסוף מילים נכתבו ונאמרו על החוויה הדו-גלגלית האולטימטיבית, אבל למרות זאת – כל רוכב שמגיע בפעם הראשונה למסלול חוטף הלם תרבות במקרה הטוב והולך לאיבוד במקרה הפחות טוב.
שי לב, הבעלים והמדריך הראשי של racetrack.co.il, עושה לכם סדר בהכנה לרכיבת מסלול ובפתרונו, ולא משנה אם זה מסלול קארטינג קטן, מסלול בגודל בינוני כמו פצאל או ערד, או מסלול בגודל מלא בחו"ל.
סדרת כתבות המתארת שלב אחרי שלב את העלייה למסלול מרוצים ופתרונו.
* * * * *
בפרקים הקודמים ראינו שרכיבה במסלול יכולה להיות – אם תבחרו – כמו ריקוד, סימפוניה תשיעית או משוואה רבת נעלמים שיש לפתור. במסע אל פיצוח מסלול הסברנו למה רכיבה בקווים 'ישרים' יותר מניבה לרוב מהירות גבוהה יותר וקיצור בזמנים. ראינו שקווים ישרים יותר נמצאים בכל מקום, גם בפניות, אבל מצד שני – הוכחנו שלא תמיד כדאי לנו לנצל את רוחב הנתיב. בעזרת מבחן הזמן ראינו שאפשר וכדאי לבדוק בצורה מתודית כל קו רכיבה ורצף פניות אל מול השעון.
הפעם נדבר על רכיבה מחושבת ואיך הופכים רכיבה לקלה, בטוחה וכמובן מהירה יותר.
GPS בתוך הראש שלך או: הגעת ליעד המבוקש
עכשיו כשכבר קיבלנו כלים לבחון את קווי הרכיבה הנכונים לנו ואנחנו יכולים להשתמש בהם כדי לדעת איך אנחנו רוצים לשחות בתוך נהר האספלט הזה, נרצה לרכוב עליהם בצורה איכותית ומדויקת. כדי לעשות זאת, צריך להפוך את הרכיבה בקווים למשהו טבעי וקל. זהו תהליך של בניית השלדה של רכיבת המסלול שלנו, ומטרתו לקבע היטב את הקווים שנרכוב בהם על המסלול כך שנוכל להמשיך ולהוסיף לשלדה שלנו אלמנטים חדשים ברכיבה בהמשך.
חשוב לציין שאם נרכב במאמץ גדול ובצורה לא נינוחה, נתחיל לפספס על המסלול ונשיל מעלינו את ארסנל הכלים שאנחנו מנסים לרכוש במקרה הטוב ונסיים בתוך בריכת חול במקרה הרע. עוד על כך בהמשך.
מכירים את זה שאתם עוברים בדרך הביתה באותו הכיכר לפני הרחוב שלכם וזוכרים להימנע מהבאמפ מצד ימין ופס מעבר החציה מצד שמאל, שנייה לפני הכתם הכהה על הכביש? אז אתם מפגינים רכיבה מחושבת, וזה קורה כשאתם יודעים מה הולך להגיע, מתי זה הולך להגיע ומה אתם הולכים לעשות בנוגע לזה.
הנה שאלת בונוס: כמה פעמים תעברו בצומת עד שתסגלו לעצמכם את ההרגל הקבוע לעבור בדיוק בנקודה הזו שבין הבור הקטן באספלט לפס המחליק? וכמה נקודות או מקרים כאלה תאתרו בדרככם הקבועה לעבודה למשל?
נקודות מתחברות לקווים
גם על המסלול אנחנו רוצים לדעת מה הולך להגיע, מתי, ואיך אנחנו מגיבים כשזה מגיע. המסלול דורש תכנון קפדני יותר מהמסלול הקבוע על הכביש הציבורי, וזאת משום שאנחנו נעים בו בקצב הרבה יותר גבוה – גבוה מדי מכדי שנוכל לעבד ולהגיב למציאות בזמן אמת וללא תכנון. כדי לעשות את זה בצורה הטובה ביותר עלינו לחפש ולבחור סממנים ונקודות ציון (Markers) על המסלול שיעזרו לנו לזכור, להתייחס ולתזמן תגובות ופעולות שונות ברכיבה שלנו (לדוגמה: נקודת בלימה, נקודת היגוי, נקודת האצה וכו').
כדי להפיק את המיטב מרכיבת מסלול עלינו לחפש את הסממנים האלה כמה שיותר מוקדם, ולהטמיע אותם בתוך הראש היטב. ככל שנוכל להשתמש ב-Markers שלנו בצורה יותר אפקטיבית, כך נוכל למתוח את הגבולות שלנו ושל האופנוע ביניהם ולבצע צעדים מדודים לשיפור קצב הרכיבה שלנו. צעדים מדודים, אגב, הם הדרך הבטוחה והטובה לשיפור ברכיבה (ובתכל'ס, בכל אספקט בחיים).
הסממנים הראשונים שנחפש לבחון הם אלו העוזרים לנו לרכוב במסלול בקווים שהחלטנו עליהם, והם אלה שיעזרו לנו לרכוב על המסלול בצורה אחידה יותר ובכך לבנות שלד יציב של רכיבה בקצב עולה, שעליו נוכל להוסיף אלמנטים נוספים בהמשך.
הסממנים של פנייה עשר
באיור שלמעלה מסומנות שלוש נקודות לפי האותיות C, B, A. נקודות אלה מסמלות שלבים בסיסיים וחשובים במיפוי פנייה מספר 10 המוכרת לנו מפרקים קודמים. סממנים אלה חוזרים על עצמם בגרסאות שונות בכל פנייה ופנייה על המסלול, ותפקידנו יהיה למצוא אותם ולדעת לנצל אותם. בואו נבחן אותם.
נקודה A: מסמלת את הכניסה אל הפנייה. זוהי נקודת ההיגוי ובה אנחנו מבצעים פקודת היגוי (על איך מבצעים פקודת היגוי נכונה – בפעם אחרת), ובכך מביאים להטיית האופנוע וביצוע הפנייה במטרה לעבור בנקודה B ובהמשך C. נקודה A היא גם הנקודה הנכונה להיכנס אל הפנייה, מאחר והיא מנצלת את רוחב הנתיב בצורה אופטימלית ותאפשר לנו לרכוב על הפנייה בצורה הישרה והמהירה ביותר בהמשך, כפי שהזכרנו בפרקים קודמים.
נקודה B: אם לא הכרתם עד היום אז הנו הוא במלוא הדרו – האפקס של הפניה (APEX). רבות תואר וסופר על מה זה אפקס ומה תפקידו. הנה הגרסה המקוצרת: אפקס – הקרוי בעברית 'שיא הפנייה' – הוא המקום שבו האופנוע נמצא בשיא ההטיה שלו ובמהירות האיטית ביותר במהלך הפנייה, כאשר לאחר מכן מתחיל האופנוע בתהליך של תאוצה וזיקוף (יישור). נקודת האפקס היא הנקודה שבה אנחנו הכי קרובים / משיקים לצד הפנימי של הפנייה. הסיבה שאנחנו משתדלים כמה שיותר להתקרב לנקודה זו היא גיאומטרית, ומסייעת לחבר קו ישר ומהיר יותר בין שלוש הנקודות במקרה זה.
נקודה C: נקודה שמבדילה בין רוכב שבאמת מבין מסלול ואחד שלא. במטרה לנצל את כל רוחב הנתיב ולייצר קו יישר ככל הניתן, עלינו למקסם את רוחב הנתיב גם ביציאה מהפנייה. מה שהופך את המשימה הזו לקשה היא העובדה שאנחנו מגיעים לנקודה C כאשר אנחנו מאיצים יותר ויותר (תהליך שמתחיל כאמור בנקודה B). המאזן העדין בין להאיץ מעט מדי ליותר מדי, תוך ניצול רוחב הפנייה עד לנקודה C, הוא חלק מהאמנות הנסתרת שברכיבה.
איך לבצע את הפעולה הזו באופן אופטימלי היא יכולת בפני עצמה שרוכבי מסלול משחיזים לאורך כל הקריירה שלהם, והיא אינה עניין של אומץ אלא ידע, ניסוי, תהייה וטעייה.
מספרי ברזל להתפקד
בונד, ג'יימס בונד או: את הכי יפה כשנוח לך
המשימה של מיפוי המסלול לסממנים וניצולם באופן מיטבי דורשת הבנה (שהתחלנו לבסס) של מה עלינו לחפש מצד אחד והיכולת והמשמעת לבצע מצד שני. אל חשש, לא תצטרכו למפות, לחקור ולנתח כל מסלול שאתם עולים עליו מאפס, זה עלול לקחת המון זמן ואנרגיה. נסו לחפש את מי שמכיר ויודע היטב ולהבין ממנו איפה הסממנים הללו בכל פנייה. אם אפשר, בקשו לרכוב אחריו ולראות מה הוא עושה.
אך דעו זאת – לא תמיד תוכלו לתפוס אדם ולבקש ממנו שיראה לכם איך רוכבים במסלול, ולא תמיד אדם ידע להסביר בצורה מסודרת ונוחה איך לרכוב על המסלול. זה לא גוגל פה, ורוב האנשים רוצים לרכוב, לא להסביר. אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז למה לא לראות בווידאו לייב, דרך העיניים שלכם?
עלו על המסלול בהזדמנות הראשונה. המטרה: לרכוב חלק ונעים וללא מאמץ כדי להשאיר לעצמכם מספיק מקום לתת את תשומת הלב לאיך רוכבים אחרים רוכבים, לטוב ולרע. פתחו עיניים ו'רגלו' אחרי הרוכבים המהירים מכם. נסו לראות מה הם עושים בפניות השונות. אלו שנראה לכם שמבינים ומיישמים את עקרונות הרכיבה שדיברנו עליהם עד כה, מבלי להיות שנייה מהתאבדות מהתרסקות, הם ה'קורבנות' שלכם, ומהרכיבה שלהם אתם יכולים למפות סממנים ונקודות ציון ולשמור היטב בראש.
במילים אחרות – חפשו את אלה שרוכבים מהר וחלק, לא את אלה שנראה כאילו הם הולכים מכות עם עצמם, גם אם הם כרגע מהירים מכם.
נסו לרכוב אחריהם, גם אם רק לכמה רגעים ובקצב הטבעי שלכם, ולשים לב איפה הם עוברים. נכון שהם לפעמים מהירים מכם משמעותית, אבל זה עדיין אמור להספיק לכם כדי לראות לפחות פנייה אחת או שתיים בביצועם. נסו לשים לב איפה נקודת ההיגוי, האפקס והיציאה מהפנייה שלהם. השוו בין הרוכבים השונים והבחינו בהבדלים ביניהם, בחנו וראו מה עובד לכם טוב יותר.
קצת עבודת ריגול איכותית יכולה להניב המון מידע שימושי ולחסוך לכם הרבה זמן. לפעמים כל מה שצריך זה סשן אחד או שניים של ריגול תעשייתי איכותי, ואתם על דרך המלך. לרציניים שביניכם – חפשו סרטונים של רוכבים מהירים ביוטיוב על המסלול שלכם ונסו לקבל השראה ומידע רלוונטי. התמקדו בפרמטרים שכיסינו כאן.
האויב הכי גדול שלך הוא אתה
או: אם רק רדבול היה מעניק סבלנות ולא כנפיים
אחרית דבר ומילה על ריגול: אין מדובר בהזמנה לנסות ולרדוף אחרי מישהו שהוא משמעותית יותר מהיר מכם או ששם אותם בסיטואציות שמסוכנות לכם. קל וחומר כשאתם לא יודעים איך לרכב את המסלול בצורה נכונה עדיין. הקצב שלכם צריך להישאר טבעי ונוח לכם לאורך כל הרכיבה, בטח אם מטרתכם ללמוד ולהשתפר באופן אפקטיבי וגם לזכור מה ראיתם. אף אחד לא יכול לפתור משוואות עם סכין על הגרון.
תמיד תוכלו לרכוב ב-100 אחוז מאמץ, אבל זה רק ידגים במקרה הכי טוב את מה שאתם יודעים באותו הרגע ולא ישאיר לכם מקום להשתפר, וגם זה אם לא התרסקתם. אבל – אם תקפידו לאסוף, לשים לב ולהקפיד על הנקודות החשובות במסלול, וזאת תוך שמירה על נינוחות ורכיבה לא מאומצת מדי (נגיד, 80% מאמץ גג), הרכיבה שלכם תשתפר פלאים. תגלו שככל שעובר הזמן, 80 אחוז המאמץ יישאר, אבל הרכיבה תהיה יותר ויותר מהירה. כמו שני הביטקוין שאין לכם, כשהערך שלו רק עולה ועולה.
לסיכום חלק זה – כדי לבנות שלדת רכיבה בריאה ומתפתחת חייבים סבלנות. זהו תהליך מלומד שיותר מזכיר בניית מסת שריר במכון כושר ותזונה נכונה בהתאם, מאשר יום על המסלול ויאללה לפודיום.
בפרק הבא ננסה לראות איך ממשיכים לקצץ זמני הקפה בצורה בטוחה, איך מחזקים את שלד הרכיבה האיכותי שאנחנו מנסים לבנות על המסלול, ונתחיל לבנות ארגז כלים שדורש המון אימון ומיומנות גבוהה.
